שיעור צהריים 24.04.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוה"מ פסח תשפ"ד

ספר "כתבי רב"ש" כרך ב', חלק "אגרות", עמ' 1543, אגרת ע"ב

mlt_o_rav_2024-04-24_lesson_rb-igeret-72_n2_p1_AGsWb3Lf

האיגרת מלאה בכל מיני הבחנות.

אגרת ע"ב

ב"ה כ"ד ניסן תשכ"ה

"שלום וכל טוב סלה לידידי ...

אני מבקש ממש שתואיל בטובך לכתוב אלי בכל פעם מה שנשמע אצלך ומבני ביתך משלום ובריאות ומצב הפרנסה, כי מאד אני מודאג אם אני לא שומע ממך מה שנשמע אצלך.

"רבן גמליאל אומר: כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, ואלו הן: פסח, מצה ומרור".

ויש לפרש זה על דרך המוסר מה ענינו. זה ידוע שהסדר של העבודה הוא שהאדם צריך להתחיל, ואחר כך באה לו עזרה משמים. על דרך שאמרו חז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו", משמע מכאן שרק בזמן שהאדם רוצה לעבוד אז הוא מקבל עזרה משמים.

אבל יש כלל, שאין אדם מקבל עזרה אלא רק בזמן שהוא זקוק לעזרה, היינו שהוא רואה שאין בידו לעשות לבד, אחרת אין בקשת העזרה בקשה אמיתית משום שהוא יודע בעצמו שהוא יכול לעשות הכל לבד, רק שמתעצל בדבר, ולעצלים לא נותנים עזרה. כי רק אלה המשתוקקים לה' הם מקבלים עזרה, כמו שאמרו חז"ל: "הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי".

לכן, סדר ההתחלה הוא בבחינת מצה, שהוא מלשון מצה ומריבה, כמו שכתוב: "בהצותם על ה'". וכמו שאמרו חז"ל: "לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, שנאמר: רגזו ואל תחטאו", ופירש רש"י: "שיעשה מלחמה עם יצר הרע".

ובזמן שהאדם עושה עמו מלחמה בכל יום, והוא רואה שבכל זאת אין הוא זז ממקומו כמ_ווא נימא, אלא אדרבה הוא נעשה יותר גרוע, אז הוא מתחיל להרגיש מרירות - זה נקרא מרור.

וזה על דרך שכתב האר"י הקדוש שישראל בזמן הגאולה עמדו כבר במ"ט שערי טומאה ואז נגלה עליהם הקב"ה וגאלם. שבאמת קשה להבין: איך אפשר לומר שטרם שבאו משה ואהרן לעם ישראל בשליחות ה' - לא היו אז כל כך בשערי הטומאה, אלא דוקא לאחר שבאו משה ואהרן וראו את כל האותות והמופתים אשר היו במצרים אז נפלו כל כך לשערי הטומאה.

אלא הענין הוא, כי כל דבר תלוי בהרגשה, כי אין האדם מסוגל להרגיש שום מציאות אמיתית מצד עצמו, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם רואה נגעי עצמו", ו"אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ", וממילא אי אפשר לו לראות את האמת כמו שהיא. אלא זוהי עזרה משמים שיוכל לראות את האמת.

לכן, מטרם שבאו משה ואהרן לא ראו את האמת. אלא אחר כך שראו את כל האותות וכו' זכו לראות את האמת כמו שהיא, היינו שראו שהם כבר נמצאים בדיוטא התחתונה במ"ט שערי טומאה. ואז זכו לגאולה, היינו לאחר שהרגישו את המרירות, אז היה בידם לתת תפילה אמיתית על מצבם שבו הם נמצאים. נמצא שגם המרור הוא עזרה מה', היינו על ידי משה ואהרן והאותות והמופתים שהראה להם הקב"ה.

ואז זכו לפסח, היינו שפסח ה' על בתי בני ישראל וכו', שזה ענין דילוג, שזה נקרא דילוג המדרגות. כי מדרך העולם הוא שמי שלומד איזה חכמה הוא מוסיף והולך, וכאן היה להיפך, שכל פעם היו יורדים למטה בטומאה - ורק עי"ז שראו את מצבם האמיתי אז היה בידם לבקש מה' תפילה אמיתית ואז עזרם הקב"ה.

וזה ענין "פסח מצה ומרור" שהם הולכים ביחד, אחרת אי אפשר לזכות לגאולה. כי אותיות גולה וגאולה הן שוות ואין ביניהם הבדל רק בא', שזה מראה לנו שרק לאחר שהאדם מרגיש את הגלות - אז מתגלה אצלו האלף שהוא בחינת אלופו של עולם.

ובזה נבין מה שחז"ל אמרו: "מאי מרור? חסה. ולמה נקרא חסה, דחס רחמנא עלן" וכו'. ולכאורה זה קשה להולמו, כי אנו מבינים כי רמז על שה' חס עלינו היה צריך להיוה בדבר מתוק ולא בדבר מר. אלא כנ"ל, שבכדי שתהיה מציאות שהאדם יקבל עזרה מה' הוא צריך מקודם להרגיש את המרירות שבדבר, וענין מרור אי אפשר להרגיש, מטעם ש"אין אדם רואה חוב לעצמו", אלא רק על ידי עזרה מה' הוא יכול לראות את מצבו האמיתי. לכן יש רמז על מרור - שחס רחמנא עלן והראה לנו את מצבנו האמיתי שהוא מר, ואז נוכל לזכות לישועה ולגאולה.

ה' ישלח לנו במהרה הגאולה השלמה.

מאת ידידך המאחל לך ולמשפחתך

שלום ובריאות ורוב נחת אמן

ברוך שלום אשלג

שאלה: למה מגלים לאדם כל פעם רק קצת מהרצון לקבל, ולא מגלים לו ישר שהוא נמצא במ"ט שערי טומאה?

מה אנחנו צריכים לעשות עם אותו רצון לקבל שמגלים לנו? נגיד שיש לפניי הגה שככל שאני אסובב אותו, כך אני אגלה רצון לקבל. אז האם אני אסובב אותו כך עד גמר התיקון לקבל אותו מיד ובכל הכבדות שלו?

תלמיד: מה שאני עושה עם הרצון לקבל, אני מתפלל שאני אצא ממנו.

לא, כי זה רצון לקבל כל כך גדול שאתה רוצה שיפתחו לך, לכן לא תוכל. אתה לא יכול לו. ככל שמגלים, כך אנחנו רואים שאנחנו מתקרבים צעד אחד, שני צעדים אחורה, זה לא פשוט. לכן הבורא מגלה את זה בלי לשאול אותנו במידה ובצורה שאנחנו מוכנים.

אנחנו לא יודעים בעצמנו למה אנחנו מוכנים. זה לא כמו שאני מגיע לחנות ואומר למוכר, "תן לי את זה ואת זה" כאילו שאני מכיר את הרצון לקבל שהוא הולך לגלות, אין דבר כזה. אנחנו גם רואים על עצמנו, שלפעמים מגיע לנו קצת יותר, אם לא רצון לקבל בגודל, אז בזמן, לא במקום, כלומר מתגלה רצון לקבל ואני לא מוכן. לכן העניין הוא כאן שאנחנו צריכים לעשות הבחנות.

שאלה: הוא כותב "אלא הענין הוא, כי כל דבר תלוי בהרגשה, כי אין האדם מסוגל להרגיש שום מציאות אמיתית מצד עצמו, כמו שאמרו חז"ל: "אין אדם רואה נגעי עצמו", ו"אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ", וממילא אי אפשר לו לראות את האמת כמו שהיא". עם הכול אפשר להסכים בדרך, אבל עם העיקרון הזה מאוד מאוד קשה להסכים. גם כשאדם רוצה לתת יגיעה, רוצה להתמסר, יכול להיות שהוא הולך שנים הפוך.

אל תדאג, אני אומר מתוך ניסיון עצמי. הכול מחושב, ואנחנו בסופו של דבר מתקרבים לאמת. והבורא מגלה אותה במידה ובקשר שזה מועיל לנשמה.

תלמיד: אם מבקשים רק על העיקרון הזה, שאדם רוצה את האמת, האם זה יכול להספיק בשביל לעשות את כל התהליך, בלי לבקש השפעה ודבקות? כי יש אלף בקשות סביב המטרה. אבל אם רוצה את האמת, האם זה מספיק?

זה תחת שם האמת מה שמתגלה.

תלמיד: האם זה מספיק לצאת ממצרים אם תהיה דרישה אמיתית לאמת, לדעת איפה המקום לתת יגיעה?

אבל איך אתה מבין מה זו אמת?

תלמיד: אני לא.

אנחנו קוראים בכל המאמרים שאנחנו נולדים בשקר. לכן טוב לבקש את האמת, אבל כדאי קודם להשתדל לדעת עד כמה אנחנו צריכים, רוצים, משתוקקים.

שאלה: מתי הם זוכים למצב? כתוב שמשה ואהרון באו, ראו את האותות ומופתים, ואז הם גילו את שערי הטומאה, את הרצון לקבל הגדול.

כאן יש הבדל מהסיפור עצמו. כי בסיפור, התורה רוצה לגלות לנו את המערכת, את הפעולות שלה, איך היא משפיעה על האדם, והיא גם צריכה לפתוח את עצמה כלפי האדם ולעורר אותו בעד ונגד. לכן לא לראות את סיפורי התורה, ואני אומר "סיפור" כאילו שאני מזלזל בזה חס ושלום, שכך זה חייב להתגלות כלפינו, לא. יש כאלה שזה מתגלה להם קצת יותר, יש כאלה שפחות, בכל מצב ומצב, בכל סדר שיש בתורה. העיקר שאנחנו צריכים לראות, זה שמקבלים את זה ככוח המפתח.

תלמיד: איך אפשר להבין מה הם האותות והמופתים בעבודה?

לא כדאי. אתה לא יודע בינתיים. יבוא הזמן שזה יתגלה ואתה תהיה בטוח שאתה רואה לנכון.

שאלה: כתוב "שרק לאחר שהאדם מרגיש את הגלות - אז מתגלה אצלו האלף שהוא בחינת אלופו של עולם". איך אנחנו חשים את הגלות?

קצת, במידה שאנחנו יכולים, מסוגלים לגלות את אלופו של עולם, את הבורא. הבורא הוא בצורה של אלופו של עולם. יש הרבה צורות שבהן אנחנו מגלים את הבורא, אבל כאן מדובר על אלופו של עולם, זאת אומרת הכוח השולט, השורה, המנהל, המייצב את כל המציאות.

תלמיד: כלומר קודם עלינו להרגיש את הא', את הבורא, כדי להרגיש את הגלות. האם אז מתגלה הבורא עוד יותר, או איך קורה המהלך?

זה יקרה. אני לא אוהב לרתום את העגלה לפני הסוסים. אנחנו נגלה את הסיבות, נגלה איך הן מתקשרות, ואיך הן מושכות אותנו, ממש מושכות ממדרגה למדרגה.

תלמיד: איך אנחנו צריכים להתחיל את התהליך מלמטה?

מלמטה אנחנו יכולים רק להשתדל להבין מה מתגלה ובאיזו צורה מתגלה, ולהשתדל להיות על פני זה כולנו יחד, עשירייה.

תלמיד: האם כדאי לדבר על חשיבות הבורא בעשירייה?

על חשיבות הבורא כדאי לדבר הרבה. זה הדבר היחידי שלא יכול להיות קצת. ככל שתוסיף זה לא יהיה מספיק.

שאלה: בעניין הסיפור המקראי ואיך לומדים אותו בגוף אחד. אנחנו לומדים שצריך להתייחס אליו בגוף אחד, שכל ההבחנות האלה, פרעה, משה, עם ישראל, הן אצלנו בפנים.

כן.

תלמיד: עם מי האדם מזדהה בסיפור הזה?

בעצם עם כל אחד. אם אני רוצה לפתוח את הסיפור, אז אני צריך לעבור על כל שחקן ושחקן.

תלמיד: האם אני צריך להזדהות גם עם פרעה?

כן, ודאי.

תלמיד: האם אפשר להגיד, שכמו שבסרט לפעמים אתה מזדהה עם הדמות של הרשע, אבל בגדול צריך להזדהות עם הדמות של משה שהוא הנקודה שבלב אצל האדם?

נגיד כך, כן.

תלמיד: אני שואל, כי בסיפור יש יציאה בתוך יציאה. "וייאנחו בני ישראל ותעל שוועתם", ורק אחרי כל הסיפור הזה נולד משה, ועוד יש הרבה זמן עד שהם יוצאים.

אז מה?

תלמיד: משה עכשיו מתחיל לעבור תהליך. הוא ארבעים שנה בשבי של פרעה, אחר כך הוא מרגיש את הסבל של העם, הורג את המצרי, יוצא ממצרים, בורח למדיין, ושם יש לו את גילוי הבורא בסנה. יש פה תהליך של הנקודה שבלב שמתבשלת ומבשילה לאיזשהו מקום, ורק אחר כך יש את היציאה של כל העם.

כן.

תלמיד: האם לחפש את התהליך הזה גם ברמה הפרטית?

יכול להיות שדווקא לא תמצא. לא לכל אחד זה מתגלה, זה תלוי בשורש נשמה. ודאי שכל דבר שכתוב בתורה מתגלה בנו, אבל לפעמים זה מתגלה בצורה כזאת שתוך שניה זה עובר.

שאלה: הוא כותב, ""לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע," כל הסיפור הזה "שנאמר: רגזו ואל תחטאו", ופירש רש"י: "שיעשה מלחמה עם יצר הרע"." זה כל הסיפור של מצב ומריבה.

מה זה העבודה הזאת להרגיז את היצר הרע ועוד בגלות כשמקבלים כל הזמן מכות, אז עוד מתגרים?

אדם צריך בכל זאת לראות לפניו עם מי הוא הולך, למי הוא נמשך, עם מי הוא מתחבר, זה מה שאדם צריך לעשות, לבחור ולחזק את הקשר.

תלמיד: איך האדם מבצע את הפעולה של הרגזה, איך הוא מרגיז את היצר הרע, איך הוא מתגרה בו? מה אני עושה?

לא מסכים עימו, עושה דווקא, ובדווקא הזה בפעולות נגד היצר הרע הוא מגדיל אותו כביכול, מוציא אותו מתוך החור מאיפה שהוא מסתתר, וכך הוא הולך קדימה.

תלמיד: הרב"ש כותב סביב זה, שאנחנו בעצמנו לא יכולים לגלות את הרע שבתוכנו, ואפילו הוא כותב, שבסוף אנחנו צריכים את עזרת ה' כדי לגלות את הרע, איך זה, למה?

כי איך אנחנו נגלה את הרע? אם נקבל מלכתחילה את ההנחה שאני כולי רע, אז איך אני אראה את הרע? אני לא יכול לראות, כמו שעכשיו אתה רואה מה זה רע סביבך? אתה יכול להגיד על מישהו, על מפלגות ועוד משהו, אבל זה לא אפשרי. אלא אנחנו צריכים להשתדל לגלות את הרע מתוך המאמצים שלנו, לראות מי זה נגדנו, להחליט שזה מה שהבורא מתכוון לרע ולעמוד נגדו.

תלמיד: אבל אין לי רע, איך אני פונה אליו שאני לא מרגיש שאני צריך אותו?

אבל אתה שומע שהאגו, הרצון לקבל זה הרע שבך.

תלמיד: אז בצורה מלאכותית אני פונה אליו?

נגיד שכן, מתחילים מזה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להוציא את היצר הרע מתוך החורים, בכוח להוציא אותו. לא משנה מלאכותי לא מלאכותי, אני צריך לבקש מהבורא שייתן לי כל הזמן בכל מצב ומצב את התיקון, גם אם אני לא מרגיש עכשיו שאני רוצה שיביא לי את המצבים האלה?

כן.

תלמיד: הדרישה הזאת גורמת לכך שנגיע למצב של הטומאה. ואם נפסח על כל המצבים ונקצר את התהליך, נפסח על כמה מדרגות של חסרונות, אם אני דורש כל הזמן את התיקונים?

לא אתה לא יכול לדרוש על כמה מדרגות את כל התיקונים, זה לא קורה, אפילו שתבקש זה לא יקרה. אתה צריך להשתדל כל הזמן לחשוב בצורה חיובית לבורא ולא שאתה כל הזמן נמצא בשנאה לרע, משנאה לא בונים שום דבר. אתה צריך לבקש מהבורא שיגלה לך את הטוב וכשאתה תמשך לטוב והטוב ייספג בגופך, אז בצורה כזאת אתה לאט לאט תוכל לכלול גם את היצר הרע בך לעומת יצר הטוב, אחרת אתה תגלה שאתה כולך כולל את הרע, ורק מתוך זה אתה נמצא קיים, ומזה בלתי אפשרי להתקיים.

שאלה: אז האם הבקשה היומיומית שלי לבורא זה שימשיך לתקן אותי ואני מקבל ממנו כל מצב ומצב, אבל את כל זה ייתן לי לכסות באהבה, ייתן לי לבנות, למרות שהוא מגלה לי את היצר האמיתי שלי, ייתן לי לבנות על זה עוד אהבה?

כן.

תלמיד: כמו שאנחנו אומרים "על כל פשעים תכסה אהבה"?

כן.

תלמיד: זאת אומרת, רק אם אני כביכול מבקש ממנו שעל זה אני רוצה לבנות אהבה, ולא שייתן לי באמת את היצר הרע שלי. אלא אני רוצה על פניו לגלות את האהבה והיא תהיה תמיד יותר גדולה מהיצר הרע שלי?

כן. תראה ותגלה.

שאלה: הוא כותב פה "כי אין האדם מסוגל להרגיש שום מציאות אמיתית מצד עצמו," כל אחד חי במציאות אחרת. מהי אותה המציאות האמיתית שהאדם מגיע ויכול להעיד שזאת המציאות האמיתית? כי בדרך אני מתפתח והמציאות שלי גם משתנה וכל פעם המציאות הזאת היא מבחינתי האמיתית?

אתה צודק. כשמתגלה לו רע לעומת הטוב, אז הוא לאט לאט מגלה שיש כאן בהחלט חיבור וניגוד בין הטוב לרע והרע לטוב וכך מתקדם.

שאלה: הרצון לקבל שמתגלה עושה את האדם לעצלן, האם יש סיכוי לגאולה למי שעצלן בעבודה?

למה עצלן? כשרע לאדם ואין לו לאן לברוח אז הוא עושה מה שצריך, בזה אף אחד לא עצלן.

שאלה: מה עושה בן אדם אם לא רע לו, אם טוב לו?

צריך להוסיף ביגיעה יותר ויותר עד שיתחיל לגלות שתוספת יגיעה היא מגלה את הרע שבו וכך יתקדם.

תלמיד: במה להשקיע ביגיעה?

רק בחיבור בטוב ובינתיים זהו.

שאלה: נאמר כאן שרק שהוא רוצה לעבוד אז הוא מקבל עזרה משמיים. הרגשתי שככל שאתה עובד יותר, כך אתה רואה שפשוט אין לך רצון ואתה נוכח לדעת שזה כך, ויוצא שיש כביכול הסכמה לתת יגיעה. ואתה עובד בתקווה לקבל את הרצון הזה, את החשיבות הזאת אבל זה חשבון מהשכל. השאלה שלי, אם אני יכולה לבוא מתוך העבודה הזאת לרצון אמיתי ואני יכולה להשתמש בכעס על המצב הזה כדי להתקדם?

כן. העיקר, צריך להתחיל.

תלמידה: מה זה אומר "להתחיל"?

להתחיל את העבודה. כלומר, להתפלל לבורא שהוא יתגלה כמה שיותר ויראה לך את מצבך האמיתי, ומכאן כבר תוכלי להתקדם.

שאלה: ייסורי אהבה זה גם היצר הרע או שזה כלי ריק?

ייסורי אהבה, אני חושב שזה בינתיים כלי עוד לא מוכן ולא כדאי לנו להתנהל על דברים כאלה גבוהים.

שאלה: בסופו של דבר, מגלים לאדם שהוא חייב אמונה. האם אפשר לדבר על זה, למסור את זה, או כל אדם צריך להגיע לזה?

אי אפשר להעביר את תכונת האמונה מאדם לאדם.

שאלה: "כי רק אלה המשתוקקים לה' הם מקבלים עזרה, כמו שאמרו חז"ל: "הוי עז כנמר קל כנשר רץ כצבי וגבור כארי"." אז כשאנחנו הולכים למלחמה עם היצר הרע, איך לדעת מתי להשתמש בכל אחד מהמצבים האלה, כנשר, כצבי ועוד?

אנחנו ניכנס למלחמה, לפעולות הדדיות עם היצר הרע שלנו, אז אנחנו נדע. מתוך זה אנחנו נלמד.

תלמיד: את התכונות האלה אנו מפתחים בחיבור עצמו?

כן.

שאלה: אם האדם זכה לקבל רצון, הוא לא יכול לשתות, לא יכול לאכול, וחושב רק על איך לצאת ממצרים. מה לעשות עם החיסרון הזה, לנסות להרגיע את עצמו, או שעדיף להעביר אותו לחברים, או מה?

לא. הוא בורח. אם זה חיסרון לצאת ממצרים, אז הוא בורח ממצרים. הוא לא יכול למסור ולהתחבר עם מישהו. יש לו רק את הצרה הזאת לפניו.

שאלה: יותר ויותר מורגש שכל מה שאנחנו עוברים זה בגלל שהבורא רוצה להביא אותנו להזקקות בו.

כן.

תלמידה: האם אנחנו יכולים לזרז בנו השתוקקות לבורא כמו שהוא משתוקק אלינו?

אנחנו צריכים להגיע לכזה מצב.

תלמידה: אפשר לזרז בנו את ההשתוקקות אליו כמו שהוא משתוקק אלינו?

אפשר. על ידי הקבוצה את יכולה להגדיל את התשוקה שלך לבורא מעל כל ההגבלות.

תלמידה: זה ברור שעל ידי הקבוצה, ואני לא עכשיו אתרברב ואגיד, "אני עושה וזה", אבל האם יש עוד משהו פנימי?

אין שום דבר ואין מה לחפש.

תלמידה: התכוונתי, בתוך הקבוצה.

בתוך הקבוצה יש. בתנאי שכל החברים ישחקו זה כלפי זה, יתחברו זה עם זה, ויכוונו את עצמם יחד לבורא.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעזור אחד לשני לראות את עצמנו באור נכון, ולהגיב נכון למצבים האלה?

להראות, לגלות את המצבים שלנו בפני העשירייה, ובצורה כזאת כל הזמן תימשכי אחר קבוצות שעושות את זה.

תלמידה: כלומר, אנחנו תמיד צריכים לתת דוגמה טובה?

בטח. כמובן שכן.

שאלה: איך לעבוד נכון עם המרירות של האגו בעשירייה? ממש ללעוס אותו, ואיזה התרשמויות אנחנו צריכים לקבל כדי לרצות לבקש מהבורא לצאת ממנו?

להראות לחברות שלך עד כמה הבורא מתגלה בנו כחלק המר בעבודה שלנו. ובצורה כזאת להימשך אליו.

תלמידה: מה זה אומר שהעשירייה מוכנה ללכת ללא שום תנאים, ושדווקא זה יביא אותנו לתפילה אמיתית, שהבורא ישמע ויפתח לנו את היציאה ממצרים?

זה מה שקורה כשהעשירייה מסכימה להיות יחד, ויחד לעלות מעל לאגו המשותף שלה.

תלמידה: כל הדרך שלנו היא באמונה למעלה לדעת. כלומר, השפעה מעל לקבלה. ויוצא שככל שיש יותר השפעה בכוונות ובמעשים, אז כל הדרך בנויה על בסיס של השפעה שבה אנחנו יכולים להתקדם. יוצא שהבסיס בנוי על פעולות אקטיביות בבקשה לבורא שייתן לנו את תכונת ההשפעה?

כן.

שאלה: כשהם בקשו את עזרת הבורא לצאת, הם איכשהו תיארו לעצמם מה הם מבקשים ומה יהיה אחרי היציאה או שלא?

לא. האדם לא יכול לתאר את זה לעצמו. האמת, הוא לא יכול לתאר את זה לעצמו.

תלמידה: כלומר, הם בקשו עזרה רק בכך שהיה להם רע, והם רצו לברוח?

כן.

שאלה: אמרת שהבורא מכין אותנו עד שאנחנו מוכנים. מה זה אומר, שכבר לא נוכל לקבל יותר את הרע שבנו, ותהיה בנו צעקה שתצא מהלב?

שהרע יתגלה באותה מידה שנוכל לתקן אותו. ולכן אנחנו לא צריכים לבקש עוד ועוד את גילוי הרע, הבורא מוסיף אותו עד הגבול האפשרי.

שאלה: בתשובה לשאלת החבר אמרת שלא בונים את היחסים על בסיס של שנאה. במקורות, אומרים "אוהבי ה' שנאו רע". איך לשנוא את הרע בצורה נכונה?

הכוונה היא לתכונות הפנימיות של האדם.

שאלה: שמעתי בשיעור שצריך לקבל בהודיה את הכוח המתקן. אז כאשר יש כוח הדחייה מצד האגו ביחס לחברים, אני צריכה להבין שעכשיו אני דוחה את הכוח המתקן של הבורא?

כן.

תלמידה: איך להרגיל את עצמי לא לדחות, ולתפוס את הרגע של הדחייה?

תדברי עם החברות, זה יפעל בצורה הטובה ביותר.

תלמידה: איך להפוך את הדחייה לחיבוק של אהבה?

זה אחר כך, חכי. קודם תתקני.

שאלה: כשהייתי בתחילת הדרך, המאמרים, השאלות והתשובות שפכו אור על הייאוש שלי והרגשתי מחוזקת. עכשיו אני מרגישה ששום דבר לא יכול לעזור. במה אני יכולה להחזיק?

זה מפני שעכשיו באמת הגעת לבעיה עצמה, לאגו שלך ואת צריכה להמשיך. יש לך כוח, יש לך שכל, יש לך ידע, ואת כל היתר הדרוש לך תקבלי מהפעולות והמאמץ שלך להתקרב לרוחניות. לכן הכול תלוי בך. זה דווקא מצב טוב.

שאלה: מה ההבדל בין צעקה של יציאת מצרים לבין הצעקה של קריעת ים סוף?

נגיע לקריעת ים סוף ואז נדבר. עכשיו אנחנו עוד לא יודעים מה נקרא לצעוק ליציאת מצרים.

תלמידה: איך זה מתבטא בתוך העשירייה?

גם על זה נדבר.

שאלה: במאמר כתוב, שירחם עלינו ויראה לנו את מצבנו האמיתי ואז נוכל לזכות לגאולה. אחרי שיצאנו ממצרים ואנחנו כבר בארץ ישראל, אנחנו עדיין מסתגלים למי שנמצא סביבנו, לא משתדלים לברוח ממצרים אלא מעדיפים לעשות עבודה זרה ולא עבודת ה'. מה השורש לכך שעם ישראל מעדיף עבודה זרה על פני אהבת ה'?

זה מפני שנשארתם במצרים.

תלמידה: אז איך העם יכול לצאת מזה?

קודם צריך לרצות להרגיש שנמצאים בגלות ושזה ממש קובר את העם באדמה. אחר כך לאט לאט בהדרגה, על ידי איש את רעהו יעזורו צריך להשתדל להוציא את עצמנו מתוך החול וממצרים.

תלמידה: אפשרי שכולנו נתחבר וכל עשירייה תשתדל להוציא את עצמה מהחול? נוכל לתת בזה דוגמה?

כן.

שאלה: הוא מדבר פה על חסה, על לחוס שמערבב את כול הטעמים, מר, מתוק וכו' וזו בעצם העשירייה שלנו בה אנחנו רוצים להרגיש שאנחנו צריכים זה את זה, ובזה השגת העולם. האם זה נכון?

כן, דווקא כך.

שאלה: כשמגלים את היצר הרע, מה לבקש?

לבקש לשרוף, למחוק, כל ארבע המיתות.

תלמידה: אם אני מבקשת מהבורא לשרוף, למחוק, אז בעצם אני לא מבקשת אהבה כדי לכסות אותו, כי אמרנו שחסרה בו רק התחושה הזאת, אהבה.

כן, אבל את רוצה קודם להיפטר ממה שמזיק.

תלמידה: ואז?

ואז תדברי על אהבה.

שאלה: הרגשת הפירוד מהעולם וחוסר היכולת לאהוב את החברים מביא הרבה מאוד עצב, האם אפשר להשתמש בחוסר היכולת הזאת להתקרב לחברים כחומר דלק כדי לצאת מהאגו, ואם כן איך?

לא, זה בלתי אפשרי, אבל אנחנו יכולים לבקש גם על זה וגם על זה. אני רוצה להתחבר לחברים ולהתחבר עם הבורא ולהרגיש אותם ממש בחיבוק אחד.

שאלה: כל צורות הרע, כל מה שאנחנו קוראים במאמרים, הכול בתוכנו, הבורא ברא אותנו כרצון לקבל. ולמרות שאנחנו נלחמים כל הזמן נגד האגו שלנו בסופו של דבר אנחנו רצון לקבל, אפילו כשאני שואל זה מהאגו. מה צריכה להיות בדיוק הכוונה הנכונה שלנו על ידה נוכל להעלות את עצמנו?

אנחנו צריכים לעבור את כל הדרך עליה מסופר בתורה, על דרכו של העם שירד למצרים והיה שם ויצא משם והגיע לאותו הר סיני. אנחנו צריכים לעבור את כל הדברים האלה בהרגשה, שכך זה צריך להיות. מתוך הלימוד נרגיש איך כל הדברים האלה עוברים בנו, אז נוכל לשאול וללמוד יותר. ובזה שאנחנו לומדים ומעלים את הדברים האלה מעלינו למעלה, אנחנו בעצם מתקנים אותם. זו העבודה שלנו.

שאלה: שמעתי עכשיו בשיעור שהמערכת היא מחושבת וכשאני מוכן, המערכת תגלה לי שאני אוהב רק את עצמי, כך תמיד היה ומתוך המצב הזה אני יכול להעלות תפילה אמיתית. במאמר כתוב ואז היו ראויים לפסח ולפסוח, לעשות את הקפיצה ולעלות מעל המדרגה. אני יורד הרבה מאוד לנקודה הזאת שאני אוהב רק את עצמי, אבל חזרה לא קורית כזה מהר.

אבל כשאתה משקיע מאמצים אתה מרגיש שזה קורה כתוצאה מזה.

תלמיד: לפסוח בפסח, על איזו קפיצה מדובר?

השם עצמו, פֶ-סח, פָסָח.

תלמיד: אז יש הרבה פסחים?

לא, קפיצה אחת, האחרים לא נקראים ככה.

תלמיד: אפשר להשוות את זה למעבר המחסום?

זה כמו מעבר המחסום, כמו חציית ים סוף.

שאלה: אני זוכר שאמרת שהרצון לקבל נשאר איתך עד הסוף. אתה יושב שם בשולחן ורואה, לאחד נתנו יותר לי פחות, תמיד יש חשבונות. איזה רצון יוצא ממצרים? איפה לקפוץ ואיפה זה יישאר כמו שהיה?

אני לא יודע מה נשאר לתמיד במצרים, אבל כשאדם יוצא ממצרים, הוא רוצה לקחת איתו את הכול. מה שמגלים לו, נותנים לו, עם מה ששולחים אותו, את זה אני לא יודע. אני יכול רק להגיד שבצורה פרקטית, מעשית לוקחים את הכול.

שאלה: כדי לצאת מהגלות הבורא עוזר לנו ומגלה לנו את מצבנו האמיתי. ובאותו זמן שמעתי שאנחנו יכולים לבקש מהבורא, שיגלה לנו את הטוב. איך אנחנו עובדים הלאה עם היצר הרע?

אנחנו נעבור את כל זה. לפנינו עוד כמה חגים ונעבור את זה. למעשה רק התחלנו את היציאה הזאת מתוך האגו, את העלייה למדרגה רוחנית כלשהי ואז עוד ועוד. כל זה הוא דרכם של בני ישראל, מההתחלה ועד גמר התיקון.

שאלה: אמרת שלא כדאי להינעל על המצבים של ייסורי אהבה. אז על מה כן כדאי להינעל?

אם את אוהבת את לא יכולה להכתיב איך אתה רוצה, כך או אחרת. ההרגשה עצמה היא שמגדירה את מצבך. נתקרב לזה, נרגיש ואז נראה מה מגיע לנו.

שאלה: שמעתי באחד השיעורים שאורות דפסח מגדילים את הנחיצות לצאת לגאולה. אנחנו מרגישים שהשיעורים מאוד עוצמתיים, אבל איך מגיעים לנחיצות הזאת, איך מגיעים למרירות רוחנית?

שאתם חייבים לצאת ממצרים?

תלמידה: כן.

צריכים לחשוב יותר. תנסי לשמוע את אותו השיעור כמה פעמים.

תלמידה: אני כבר שנים פה.

זה לא אומר כלום, גם אני שנים פה.

תלמידה: אתה הגעת לזה. אבל אני, גם כשאני חושבת מהי המרירות הזאת של לצאת מהאגו, אני חושבת על דברים גשמיים. ניקיתי לפסח, היה סיוט, אז אמרתי לעצמי שבאמת כבר נמאס לעבוד בשביל החומר, אולי כבר נצא, אבל אין בכך שום רוחניות. מה זו מרירות רוחנית?

מפני שאת עובדת על זה בלי שום כוונות. לנקות את הבית לפסח ולהכין את עצמך לפסח, זו עבודה ועבודה קשה. תלוי באדם איך הוא משקיע.

תלמידה: אילו כוונות צריך להחזיק עכשיו בכל רגע בפסח?

עכשיו זה כבר מתגלגל. אבל לפני זה הייתה עבודה גדולה.

תלמידה: איזו כוונה היה צריך להחזיק בניקיונות?

בשביל מה את עושה את זה? מה זה נקרא ניקיון? מה זה נקרא להבדיל בין קליפה לבין מזון? כל הדברים האלה מאוד קשים.

תלמידה: בסוף מגיעים למסקנה שאי אפשר להיפטר מהחמץ?

לא, אין דבר כזה אי אפשר. עד כמה שנתנו לנו, מותר לנו ואנחנו נפטרים.

תלמידה: אז מה עכשיו? אני לא רוצה שפסח יעבור ואני אגיע באופן פסיבי לשיעורים ואחכה שהאור יציל אותי. אני רוצה לסיים את פסח עם נחיצות לצאת לגאולה, כמו שאמרת. מה לעשות?

בשביל זה את צריכה להיות בקבוצה, להרגיש את החברות. ויחד כולם, כל אחד מוסיף את הרצון שלו לאחרים, לאחרות, וכך בכל אחד יש פי עשרה רצון.

תלמידה: החברות שלי בעשירייה לא תמיד יכולות לבוא לשיעורים.

לא צריכים לבוא, אני לא עושה חשבון מי בא ומי לא בא.

תלמידה: אז איך להיות במצב הזה?

אפשר בכל זאת לשמוע, להקליט.

תלמידה: אתה יכול לתת משהו פרקטי, קל, לעשות?

את אומרת שאת נמצאת כאן כבר שנים. את לא מרגישה איך אנחנו עובדים, שיש שיעורים, ואחר כך יש סעודות ועוד כל מיני אירועים, ואדם איכשהו, אם הוא לא מבודד בפנים, אז הוא נכנס בקלות לכל הסדרים האלה?

תלמידה: אני בסדרים וכיף לי בסדרים האלה, אין לי שום נחיצות לצאת משם, טוב לי ב"בני ברוך". אז לאן אני ארצה לצאת, מאיפה תבוא לי נחיצות להיכנס לעולם עליון?

את לא נמצאת ב"בני ברוך" אם את לא מרגישה את הנחיצות לעלות לעולם העליון, ממש כך.

תלמידה: אז איפה אני?

איפה את? בין שמים וארץ.

תלמידה: זאת בדיוק ההרגשה, לא פה ולא שם, אבל אני כן רוצה להיות ב"בני ברוך".

אז קצת מאמץ.

תלמידה: פנימי?

אלא מה, תתחילי לקפוץ.

שאלה: אנחנו מרגישים את המרירות הזאת, את התסכול לנסות להגיע להשפעה, לאהוב את החברות בלי גבולות. המרירות הזאת היא בעצם האגו שלי והרע שבתוכי?

כן.

תלמידה: באותו רגע שאני מרגישה את התסכול, את המרירות, מה התפילה הנכונה כדי לראות את זה כרע? מה יגרום לי לראות את זה כרע בתוכי, ולא שרע לי?

חברים, מה אפשר לענות לה?

תלמידה: זה מרגיש שיש בנקודה הזאת מקום לביטול בפני הבורא.

כן.

תלמידה: האם זו תפילה לבורא שיתקן את הראייה שלי, או הודיה לבורא שהוא נותן את המצב הזה שאני פונה אליו? מה הכי טוב?

מה חסר לך?

תלמידה: לראות את הרע שבתוכי, ולא לראות שרע לי. אני רוצה לראות שאני לא בסדר ואז אני באמת אפנה לבורא.

זאת אומרת, חסר לך לראות את זה, את לא רואה.

תלמידה: לעתים רחוקות זה קורה.

ואם את מתחברת עם עוד כמה חברות, ואתן מדברות על זה, או אפילו לא מדברות, כי על זה בדרך כלל אסור לדבר, אז לא בא לך אחר כך להתפלל?

תלמידה: גם כשאני שומעת שיעורים וגם כשאני מתחברת עם חברות, אז אני מתפללת, התפילה נמצאת כל הזמן. אבל אני לא רואה את הרע שבתוכי, את האגו הרע הזה, ממש.

נצטרך לפתוח את מאמרי רב"ש, אגרות, ולהוציא משם את התוכן.

שאלה: כתוב שאדם יכול לקבל את עזרת הבורא, אבל הוא קודם צריך להרגיש את המרירות. אי אפשר להרגיש אותה, כי האדם לא רואה את עצמו, רק בעזרת הבורא הוא יכול לראות את מצבו האמתי. לפעמים זה לוקח כמה שנים, ובתהליך אתה מבין שאתה לא הולך למטרה של לקבל את עזרת ה', אלא פשוט עובר הזמן ודרך הרצון להשתחרר מזה מגיעה עזרה מלמעלה. איך להגיע בעשירייה לרצון משותף להשתחרר מהאגו, אם לא לכולם הגיע הזמן להשתחרר ממנו? אי אפשר להעביר את הניסיון הזה.

להתמקד בכך שאתם נמצאים בקבוצה אחת, ולא יכול להיות דבר כזה שאתם נמצאים באותה המדרגה וכולם דומים זה לזה, אלא רק הרצון שלכם להשתוות, להידמות זה לזה יהפוך אתכם לעשירייה. מה גם שבעשירייה הזאת יכולים להיות אנשים שונים, תכונות שונות, לא נורא.

תלמידה: זה יעזור לנו להתחבר?

הכול יעזור, הבורא בסופו של דבר מחבר את כולם ובהכול.

שאלה: היום דיברנו על זה שאוהבי ה׳ שנאו רע. אבל אנחנו לא צריכים לשים לב לשנאה, לרע, אלא דווקא להשתוקק לאהבת החברים, לבורא, והשנאה להרע תופיע בדרך לאהבה.

נכון.

שאלה: בטקסט כתוב שרבן גמליאל אומר, "כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו ואלו הם פסח מצה ומרור". אני מבינה את המשמעות של פסח ומרור. מהי המשמעות של מצה בדרגה הזאת של פסח?

מצה זה לחם שאכלו במצרים. שם היו רק מים וקמח, לא היה שום דבר חוץ מזה. לכן זה סמל ליציאה מהעבדות לחירות.

שאלה: ענית לחברה שאם אדם לא מבודד מבפנים, אז הוא יכול בקלות להיכנס לסדרים שלנו, לשיעורים, לסעודות. מה זה אומר שאדם מבודד מבפנים? איך להתמודד עם ההרגשה הזאת?

יש אנשים שנמצאים אצלנו, אבל הם לא כל כך נכנסים, הם לא מתחברים לשיעורים ולקהל.

תלמידה: זאת אומרת הכוונה היא להרגשת הבדידות הפנימית. לרוב זאת הרגשה שאתה מנותק רגשית.

כן.

תלמידה: איך להתמודד עם זה?

רק על ידי חברים שיכניסו אותך.

תלמידה: מה לבקש מהחברים?

תעזרו לי, כי אני לא יכול לצאת מעצמי, אני רוצה לחבק אתכם, אני רוצה להיות במרכז החברה ולהרגיש שאני נמצא ממש מוקף בחברים, וזה לא קורה, אלא רק החברה יכולה לעשות זאת.

שאלה: אמרת בשיעור שעלינו לשבח את החברים. האם כשאנחנו משבחים את החברים, מעלים את החשיבות שלהם, בזה אנחנו מתדמים לבורא?

כן.

שאלה: איך לקבוע שהיציאה לעולם העליון זו לא החלפה של אשליה אחת באחרת?

כשתעברו לשם, תראו שהוא מורגש בבהירות רבה יותר מאשר העולם שלנו.

שאלה: הדרך שלנו מאוד חשובה בעיניי, אבל אני מרגישה בימים האלו שאני לא מספיק טובה, לא ראויה. איך אני יכולה להמשיך ולהתקדם כשיש כאלו רגשות?

את צריכה להיות יותר מחוברת לקבוצה, ויחד עם הקבוצה לעשות את כל סדר היום, את כל הפניות ואת כל העבודות שלך. זאת אומרת את מתקשרת אליהן והן עושות ואת עושה, וכך בצורה כזאת אתן מחזיקות זו את זו.

שאלה: כשאני כל הזמן נופלת לתוך הרע ומרגישה שאני נהיית יותר גרועה, איזו מין עבודה זאת?

זאת עבודה להרגיש את הרע שבך, זה הכרחי כדי להתחיל לבקש להפטר ממנו.

שאלה: האם אפשר לומר שהרע שאני רוצה לגלות בתוכי זאת התלות שלי ברצון לקבל?

כן.

תלמידה: אבל החופש מורגש כתלות בבורא, תלות רצויה. האם אלה שני תהליכים שונים?

לא, זה תהליך אחד. אחרי זה הם יתחברו לתהליך אחד.

שאלה: למה כשאנחנו משחקים בחיבור, השקר עדיף על האמת? וכשאנחנו משחקים באמת, האם גם כאן צריך לשחק?

את צודקת, צריך לברר את זה.

(סוף השיעור)