שיעור בוקר 05.11.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 465. מאמר "השלום בעולם"
(המשך מכותרת: "בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו")

קריין: כתבי בעל הסולם, "השלום בעולם", עמוד 465 טור א', כותרת "בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו".

בחיי המעשה סותרות ארבעת המדות זו לזו

"והמעט לנו את הקשיים המעשיים האמורים, המפריעים על דרכנו, חדלי האונים, הנה נוספה לנו עוד ערבוביא ומלחמה גדולה מבחינת הנטיות הפסיכולוגיות. כלומר, המדות עצמם השוררים בכל אחד מאתנו, באופן מיוחד ובסתירה מאיש לרעהו, להיות כי ארבע המדות הנזכרים, חסד ואמת, צדק ושלום, שנתחלקו בטבע בני האדם אם מתוך התפתחות, ואם מתוך החינוך - המה עצמם סותרים זה לזה.

כי כשנקח למשל את מדת החסד, בצורה מופשטת, אנו מוצאים את כח ממשלתה, שסותרת את כל המדות האחרות, - כלומר, שעל פי חוקי ממשלת החסד אין שום מקום להופעת יתר המדות בעולמנו.

מדת החסד מהי - חז"ל גדרו לנו (אבות ה'): "שלי שלך ושלך שלך, חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו.

וגם אין מקום אז לדבר ממדת האמת כל עיקר, כי האמת והשקר הם יחסיים זה לזה. כי אם לא היה "שקר" בעולם - לא היה קיים מושג של "אמת", ואין צריך לומר שגם שאר המדות שבאו רק לחזק האמת מסיבת חולשתו, היו מתבטלות.

והאמת, המוגדר באמירה: "שלי שלי ושלך שלך", סותר את מדת החסד, ואינו סובל אותו לגמרי, כי אין זה הגון כלל מבחינת האמת לעמול ולהתיגע בשביל זולתו, כי מלבד שמכשיל את חברו, ומרגילו לנצל את זולתו - הנה האמת נותן, שכל אדם חייב לאצור רכושו לשעת הדחק, שלא יצטרך ליפול למעמסה על יגיעת זולתו.

ומלבד כל אלה, אין לך אדם שאין לו קרובים ויורשי רכושו, שעל פי האמת המה מוקדמים מאחרים, כי כן הטבע מחייב, שהנותן רכושו לאחרים נמצא משקר בקרוביו ויורשיו, בזה שאינו משאיר להם כלום.

וכן השלום סותר לצדק. כי כדי לעשות שלום בציבור, מוכרחים להיות התנאים כמות שהם קיימים, המבטיחים לפי תוכנם לזריזים ולפיקחים, המשקיעים ממרצם ומשכלם - להתעשר, ואילו המתרשלים והתמימים - להיות עניים. כך, שבעל המרץ נוטל חלקו, וחלק חברו המתרשל, ונהנה מחיים טובים ביותר, עד שלא נשאר עוד למתרשלים ולתמימים אפילו כדי חיותם ההכרחית, ונשארים על כן בעירום ובחוסר כל, ובנושאים מרובים.

וזה ודאי בלתי צודק, להעניש את המתרשלים והתמימים במדה מרובה כל כך, אשר על לא חמס בכפיהם. ומה חטאם ומה פשעם של האומללים הללו, אם ההשגחה לא העניקה להם את הזריזות והפיקחות, להענש ביסורים הקשים ממות. הרי שאין צדק כלל בתנאים של השלום, והשלום סותר לצדק.

וכן הצדק סותר לשלום, כי אם נסדר את חלוקת הרכוש על פי הצדק, דהיינו, לתת למתרשלים ולתמימים חלק חשוב בערכו, עם הזריזים ובעלי המרץ - כי אז בעלי הכח והיזמה הללו, ודאי לא ינוחו ולא ישקוטו, עד שיפילו את ההנהגה הזו, המשעבדת את הגדולים, בעלי המרץ, ומנצלים אותם לטובת החלשים הללו. ואין על כן שום תקוה לשלום הציבור - הרי שהצדק סותר לשלום."

לפי מה שהבורא ברא אין לנו שום סיכוי לעשות את עולמנו צודק, יפה, טוב, ישר. הקלקולים הם כאלו גדולים ומיוחדים וקשורים זה לזה, ששום דבר לא יעזור לנו לסדר איזשהו סדר בעולם לפי השכל שלנו. לפי הרצון לקבל עם השכל, שיעבדו כמה שיעבדו, העולם יישאר תמיד בחוסר, עקום, באי איזון, ולא יעזור לנו שום דבר.

זאת אומרת שהבורא מלכתחילה סידר את העולם כך שאנחנו לא נוכל להסתדר בו שנהיה כולנו מרוצים, שכולנו נהיה שווים, שנוכל בינינו לחלק נכון, שום דבר, כלום. זה משהו מעניין מאוד איך שהוא עשה את העולם בצורה כזאת שאנחנו לא נוכל להסתדר איך שנרצה. אפילו אם עוד אלפי שנים אנחנו נעשה מלחמות ושלום וכל מיני הסכמים וכל מיני תיקונים, וייוולדו עוד ועוד דרגות חדשות, תוצאות חדשות מאיתנו, ילדים, צאצאים למיניהם, בכל זאת אנחנו לא נמצא בעולמנו את הפתרון לשלום העולם, לא. את השלום בעולם אנחנו לא נוכל אפילו לתאר לעצמנו, מכל שכן להשיג בפועל.

שאלה: באיזו מידה צריך לחסוך ליום שחור? הזמן כבר מתקדם לשם?

אתה יכול להתחיל לבנות בונקר עמוק בתוך האדמה, אתה יכול לחסוך זהב וכסף ואבנים יקרות, אומנם שכשאין מה לאכול אז מה שווים זהב וכסף? אתה יכול לברוח לאיזה מקום בסיביר, לתפוס שם חתיכת קרקע, אם בכלל מותר, ולהתחיל לעסוק שם בחקלאות לפחות שיהיה לך מה לאכול. אין לי מה להגיד לך לעשות.

אצלנו השיטה אחרת, אנחנו צריכים להתקשר לאותו הכוח העליון שהוא מקור לכל הטוב ולכל הרע, ולהיות קשור אליו. זה מה שהאנושות צריכה, להגיע עמו לקשר ולא רק לקשר, אלא בהשתוות הצורה, שאנחנו במידה שיכולים לתת לו יכולים לקבל ממנו, וזה העתיד הנכון הטוב.

שאלה: כתוב לא להיות עול על החברה, אבל אנחנו יודעים שבעל הסולם בעצמו חילק כסף ולא השאיר לעצמו כלום.

על תיקח ממנו דוגמה, במה שהוא עשה יש חשבונות אישיים שלו עם הבורא, כמו שבכלל מקובלים עשו. למשל בזמן בעל שם טוב כתוב שהיו "יוצאים לגלות" מה שנקרא, בן אדם קם בבוקר ובלי לקחת איתו שום דבר יצא מהבית. וזה לא כמו שעכשיו יש לך כפרים, ערים וכן הלאה ומלא אנשים, אז הוא היה יוצא והולך בדרך, לא יודע לאן, ישן על הקרקע בלילה, בחורף, בקיץ, וזה נקרא "לצאת לגלות".

ובצורה כזאת התחיל לחפש התקרבות לבורא. ודאי שהתנפלו עליו אנשים, נתנו לו מכות, והוא היה משתדל לא לברוח מהם אלא להמשיך בדרכו. על זה אנחנו יכולים לקרוא פה ושם איך שהמקובלים עשו. אחר כך הצלבנים לקחו משם דוגמה, אבל זה כבר משהו אחר, נלמד על זה פעם, אבל יש בזה דברים מעניינים מאוד. לא רק צלבנים עשו כך, היו כל מיני אנשים שהתנהגו בכל מיני צורות כאלה.

שאלה: כתוב,"שלי שלך ושלך שלך, חסיד". ואם היו בני העולם כולו מתנהגים במדה זו, הרי בטלה והלכה לה כל התפארת והיקר שבמדת "האמת והדין". המצב שמתואר פה הוא מצב טוב, כמו גם "שלי שלי שלך שלך". אבל המצב שאנחנו רואים היום, או שאני רואה באופן אישי הוא, "שלך שלי וגם מה ששלי שלי", האם זה אומר שאנחנו הולכים ומדרדרים מיום ליום, שהכול שלי?

בסדר, אז היום זה הפוך ממה שצריך להיות. מה הלאה?

תלמיד: בעל הסולם ממשיך ואומר פה "כי אילו כל אחד היה מוכן מטבעו לתת כל אשר לו לזולתו, ולא לקחת כלום משל זולתו - כבר בטל והלך לו כל ענין וגורם לשקר בעמיתו." ומזה אני מבין שבלי שקר אי אפשר לחיות בעולם הזה.

ודאי שלא.

תלמיד: למה?

כי העולם בעצמו מסודר בצורה כזאת שהוא קיים רק על שקר.

תלמיד: האם זה אומר שאנחנו צריכים בעצם לחיות בעולם השקר ולהפוך אותו לאמת?

כן.

תלמיד: איך זה נעשה?

"אשר ברא אלוהים לעשות" זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: ואיך אנחנו הופכים את עולם השקר לאמת?

על ידי זה שאנחנו מעלים מ"ן, ומחייבים את הבורא לשנות את העולם. ודאי שלא אנחנו עושים את זה, אלא כוח עליון, אבל לפי המ"ן שלנו.

תלמיד: ואז פתאום נראה שכל העולם כביכול דובר אמת, ואחד דואג לאחר?

אנחנו נראה את זה. זה נקרא דרך הכרת הרע.

תלמיד: זה לא גמר תיקון?

זה בדרך לגמר תיקון.

שאלה: לשיטתנו, הבורא הוא זה ששלח אותנו להתפרנס זה מזה, בתנאים האלה שהוא נתן לנו. איך אנחנו יכולים באמת לזרז את ההגעה לייאוש הזה, מתוך העבודה והיגיעה שאנחנו עושים בעולם הזה כדי להגיע לתפילה אמיתית? כי בסופו של דבר, הזמנים לא מדברים לטובתנו.

הזמנים הם טובים מאוד. אנחנו רואים מיום ליום שאין שום פתרון לעולם הזה לפי ההיגיון שלנו, אלא אנחנו נצטרך לעשות מה שהבורא דורש. זאת אומרת, רק דרך חיבור. הכול תלוי במידה שנבין שרק דרך החיבור אנחנו נתקן את העולם. וככל שנראה מצב הפוך מהחיבור שצריך להתקיים, זה עוד יותר טוב. כי אז אנחנו באמת נצעק, נדרוש שהבורא יעשה חיבור בינינו, ובתוך החיבור נתחיל לגלות עולם חדש. כי החיבור הוא דווקא המערכת של העולם החדש, ומה שאנחנו מגלים מיום ליום, זה חוסר חיבור, את הצורה ההפוכה, שנאה, דחייה, וכן הלאה. יפה מאוד, רק מה שחסר לנו זה להבין שהחיבור מגיע מלמעלה ואותו צריכים לבקש.

תלמיד: אבל איך נגיע למסה הקריטית הזאת שתביא לשינוי שנדרש כדי להתחיל להגיע לתיקון?

על ידי זה שנלמד את כולם. אנשים מצד אחד מגלים עד כמה אין להם שום תקווה להגיע לשלום, ומצד אחר הם יבינו שאין ברירה, ואז הם יגיעו לתפילה אמיתית, כוללת.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להכין את עצמנו לקבל עוד סבל ומכות?

לא, לא סבל. אנחנו צריכים להכין את עצמנו להגיע להכרת האמת.

שאלה: בהמשך לזה שהעולם כמנהגו נוהג ואי אפשר לשנות שום דבר, אנחנו מגלים את זה בחיים כל הזמן, יום יום. ובאמת אין טעם להשקיע בסידור הזה, אנחנו גם רואים מכל הניסיונות ששום דבר לא עובד.

אנחנו צריכים להבין שזה לא עובד. אנחנו עדיין לא מבינים שזה לא עובד, עוד לא משוכנעים שזה לא עובד. לכן זה ממשיך.

תלמיד: בדיוק על הנקודה הזאת אני רוצה לשאול. איפה הנקודה הזאת שבה האדם מחליט שאין פתרון. מה צריך לקרות כדי שהאדם באמת יתייאש מלחפש פתרון בכיוון הזה?

כשהוא מאוד ירצה להשיג את האמת, ויגלה שזה בלתי אפשרי. ואז לא נשאר כלום, או חיים או מוות. זה יהיה המצב שבו האנשים יעמדו ויצעקו, ירימו ידיים לשמים, וכך העולם יגיע למצב של תיקון, ואז הבורא יוריד עלינו את הצורה הנכונה.

שאלה: אנחנו רואים במהלך ההיסטוריה, והכל גם מתועד בספרים, שהאדם תמיד נמצא במלחמות, וכל אחד מנסה לגזול את מה שיש לאחר כדי להתעשר. נראה שיש איזון מאוד עדין בין לחיות טוב, לבין מלחמות. מה חסר לאנושות, למה האדם לא מצליח להבין את הדבר הזה? ומעל הכול, למה יש את הקושי להסביר את זה לבני אדם?

הסיבה שאנחנו לא יכולים לבנות יחסים נכונים בינינו, וככל שאנחנו מסוגלים אנחנו יותר ויותר מגלים עד כמה אנחנו מקולקלים ומקלקלים, הסיבה לכך היא אחת - הבורא לא נותן לנו את זה. הבורא לא נותן לנו לסדר את העולם. הוא רוצה שאנחנו נבין בצורה יסודית מה הסיבה, והסיבה היא שאנחנו לא צריכים סתם לסדר את העולם שיהיה לנו טוב, אפילו טוב לכולנו, אלא שנגיע לאיזון העולם, לתיקון העולם בצורה רוחנית.

זאת אומרת, שלא נעשה חשבון אחד עם האחר והכול יהיה בסדר, נשלם לכולם, ניתן לכולם, נבנה לכולם, וכולם יהיו מרוצים. הבורא יכול לעשות את זה בעצמו. אלא אנחנו צריכים רק להבין איזה דבר אנחנו צריכים לעשות, שהוא בעצמו לא יכול לעשות בשבילנו, ולכן הוא ברא את העולם בצורה מיוחדת כזאת. זאת השאלה. כי לא חסר בעולם כלום, חוץ מהשתתפות של הרצון שלנו במשהו שהבורא לא יכול לעשות. מה הוא הדבר? כאן השאלה. תרשמו את זה לפניכם, ואחר כך תגידו לי.

שאלה: הרגע דיברת על איזה איזון שיביא את כל האנושות למצב רוחני. אבל אנו רואים שבעל הסולם ממש מוכיח בצורה מפורטת ומדעית שכל אחת מ ארבע הקטגוריות סותרות ומבטלות אחת את השנייה. איך אפשר להסביר לעולם החיצון באמצעות הפצה על קיומה של הקטגוריה החמישית שיוצרת את אותו איזון? והאם הקטגוריה החמישית כוללת בתוכה את כל ארבעת הקטגוריות הקודמות ובונה את אותו איזון, או שהיא פשוט מבטלת את פעולתן של הקודמות?

אנחנו צריכים לברר את זה, אתה צודק.

שאלה: נראה כאילו יש כאן מעיין מכשול לפני עיוור. מצד אחד אי אפשר לפתור כלום בלי עזרת ה'. ומצד שני אני לא מסוגל, ולא יכול לפנות אליו בלי שיש לי רצון לרוחניות, שאני מקבל ממנו. זה מין מעגל סגור שאתה לא יכול לצאת ממנו.

איך אתה יוצא מהמעגל הזה, כי אם אתה לא מקבל רצון לרוחניות, אתה לא תפנה לבורא, ואז תמשיך לשבור את הראש כנגד הקיר?

בדיוק עכשיו אנו לומדים את המאמר שנקרא "השלום בעולם". איך מגיעים למצב של שלום בעולם? כנראה שמתוך זה שאנו מבינים שבלתי אפשרי להגיע לזה, ואנחנו אפילו לא מבינים מה זה נקרא שלום בעולם. אפילו שיש לנו את כל האפשרויות, אנחנו לא נוכל להרכיב מציאות של שלום בעולם. תנסה לתאר בעצמך, תן לי בבקשה ציור של שלום בעולם. בבקשה, אני מוכן לשמוע.

תלמיד: זו לא הנקודה. הנקודה היא שאם אני לא מקבל רצון לרוחניות, לגלות את הבורא, אז בחיים שלי אני לא אחשוב שהבורא הוא הפתרון. אני תמיד אחשוב שאני אמציא איזו המצאה, וזה יפתור את כל הבעיות בעולם. אם אין לי רצון לרוחניות, אני לא אגיע לבורא. והבורא נותן לי את הרצון לרוחניות.

טוב, בסדר.

שאלה: גם אני סקרן לגבי הפרספקטיבה של המצב הפוליטי בעולם שיש בו שלום, שיש בו איזון. לפי מה שקראנו מבעל סולם, אנחנו יודעים יש לו איזה חזון של קומוניזם דתי, או רוחני. מה המחשבות שלך על זה?

נחיה ונראה. אנחנו צריכים עוד להתפתח. אמנם בעל הסולם אומר שאנחנו כבר נמצאים בדור האחרון. יכול להיות שזה השלב האחרון, אבל עוד לא הגענו לשלב ההחלטות של הדור האחרון. מה אנחנו צריכים כדי להחליט נכון על עצמנו, על גורלנו, על עתידנו, וכן הלאה. וזו בעיה.

תלמיד: מילדות יש לי חלום שבעתיד תהיה איזו מדינה עולמית אחת. לא טורקיה, ישראל, רוסיה, אלא מדינה עולמית אחת. אני יודע שגם בעל סולם מדבר על איזה מצב נצחי, שיתבסס על חוקים רוחניים. אז האם יש כזה דבר, אנחנו בדרך לשם, מה דעתך?

שתהיה חברה אחת, לא מדינה, אלא חברה אחת על פני כל כדור הארץ, אני חושב שכן. זה יהיה סוף ההתפתחות של כל אומות העולם, שהן יתחברו כך, כן.

תלמיד: האם אפשר לומר שכמובן בעזרת ה', אבל האם אנחנו נהיה הגלגלתא ועיניים? כי עכשיו האנשים שמשתוקקים לרוחניות נמצאים בתחתית, אנשים לא מכבדים את זה, אנשים לא אכפת להם. אנשים צוחקים עליך שאתה אומר שאתה מחפש את הבורא, השפעה, אהבה. הם אומרים אתה חי בדיסנילנד. אז איך תשתנה ההיררכיה בחברה, איך ישתנה הסדר?

הסדר בחברה יישמר על ידי כך שאנשים יידעו, ירגישו על מה צריכים להישמר, כדי שכולם יגיעו למצב שיהיה טוב לכולם. אני לא תומך בקומוניזם, כבר חייתי בקומוניזם, ובסוציאליזם ברוסיה, גדלתי שם בערך עד גיל 25. ראיתי את השקר המוחלט בדברים האלה, אבל אני חושב שאנחנו צריכים בכל זאת להגיע למצב שאנחנו מבינים שהחברה צריכה להיות מנוהלת על ידי החוק העליון.

החוק העליון זה כשכל אחד מסכים לחיות בצורה יחסית כמו כולם, שכל אחד מקבל מה שהכרחי לו, וכל אחד דואג לאחרים, ומרגיש שאחרת גם לו לא יהיה שום דבר. אבל הוא לא דואג בגלל זה, אלא פשוט כי אחרת אי אפשר. אנחנו נגיע לזה, אנחנו כבר נמצאים קרוב, בצעדים קרובים.

תלמיד: אמרת שאנחנו קרובים, אנחנו מבינים, אבל לפני אלפיים שנה רבי עקיבא גם אמר שאנחנו קרובים, והוא הצהיר על בר כוכבא כמשיח בן דויד, וגם האר"י אמר לתלמידים שלו שאנחנו עולים לירושלים, וגם בזמן בעל הסולם. לאנשים תמיד היו תקוות או חלום שזה הדור האחרון, שזה זמן הגאולה ושהמשיח כאן, בשנה הבאה המשיח בירושלים. איך אנחנו יכולים להיות בטוחים שאנחנו באמת ממש לפני גמר תיקון, שאנחנו ממש לפני הישועה, אני לא יכול להיות בטוח?

אני לא חושב שמישהו מבטיח לך שאתה כבר נמצא לפני הישועה, לפני גמר התיקון, אבל בסך הכול האנושות פעם ראשונה מתחילה לעכל שהיא נמצאת במבוי סתום והיא חייבת לפתור את הבעיה הזאת של האגו שלה, וזה כבר שלב חשוב מאוד, הראשון לקראת התיקון.

שאלה: אנחנו לומדים במשך שנים ומתכוננים להסביר לאנשים מה לעשות ברגע של משבר, אבל ברגע של משבר באמת יש תחושה שהגיע זמן להסביר משהו, וכשאתה מתחיל לעשות את זה אתה מבין שאנשים פשוט חוזרים על אילו סיסמאות שנאמרות בחדשות ולא רוצים לשמוע שום דבר יותר על כך שצריך לעשות פעולות הבראה. אז למי אנחנו פונים ועם מה? אנשים לא רוצים לשמוע שום דבר חוץ מאיזו החלטה אחת שמבחוץ מנסים לשכנע אותנו שכך יש לנהוג.

עכשיו אם אתה מדבר כרגע, כשאנחנו נמצאים היום בתאריך מסוים, אז ודאי שאין לנו שום פתרון, כי אנחנו נמצאים במאמץ של שני כוחות מנוגדים שעומדים ולא יודעים מה לעשות.

אני חושב שהדבר הזה צריך להיפתר, אבל להיפתר מלמעלה, מהשמיים, וזה לא יכול להיות לפי סדר ראשון או סדר שני, אלא לפי זה שאנחנו נבין שסך הכול אנחנו צריכים להפטר מהנשק. כי עזרת הנשק אנחנו אף פעם לא נגיע לתיקונים. לכן כתוב על זה "וכתתו חרבותם לאתים..".

שאלה: אנחנו רואים שארבעת המידות האלה שבעל הסולם מדבר עליהן, הן משהו שבעצם בונה, או מנסה לבנות את החברה, ובהמשך לדבריך אנחנו רואים שהמלחמה שנוצרת בין שני הכוחות שמושכים, היא כי כל אחד מנסה לכפות על האחר את ארבעת המידות האלה. בשביל מה הבורא נתן לנו את המידות האלה?

אנחנו צריכים להגיע לדרגת הבורא. "והייתם כאלוהים יודעי טוב ורע", ולכן אנחנו צריכים לעבור את כל הדברים האלה. אנחנו בעצמנו אומרים, "יהיה מה שיהיה", "שיהיה טוב וזהו", אני לא צריך לדעת את כל הפילוסופיה הזאת וכל החשבונות האלה, אני לא רוצה לדעת כלום, שיהיה טוב, אבל הבורא לא, הוא רוצה שאנחנו נבין את תוכנית הבריאה שלו, ולמה בצורה כזאת רק היא יכולה לפתור את עצמה מכל הבעיות.

שאלה: מה האדם אמור לעשות עם המידות האלה שמתעוררות בו, והן כמו משהו שחי בו, הוא תמיד דורש אותן, תמיד רוצה להגיע אליהן?

על זה צריכים לקרוא יותר.

קריין: נקרא את חזון אחרית הימים שעוסק בשלום העולמי, מספר ישעיהו.

"וכתתו חרבותם לאתים, וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיהו פרק ב', פסוק ד') 

שאלה: מה זה השלב בהבנת האנושות שהבורא הוא הגורם שלא נותן לנו לסדר את העולם?

ודאי שהבורא הוא הגורם, הוא סידר את הדברים האלה כך שאנחנו לא נהיה מסוגלים לפתור אותם אלא רק בעזרתו ובצורה מאוד מאוד מיוחדת. וכל עוד אנחנו לא מבררים כל פרט ופרט באותה מערכת שהוא ברא, אנחנו לא מגיעים לפתרון.

תלמיד: אני שואל על האנושות שתתחיל לעכל את השלב הזה, מה זה השלב הזה שהאנושות תתחיל להבין שהבורא הוא הגורם שלא נותן לנו לסדר את היחסים בינינו?

גם עכשיו יכולים להגיד המון אנשים מהאנושות שהגורם הוא הבורא, אלא מי עוד? זו לא בעיה שבני אדם יגידו כך. הבורא לא מתפעל מזה שהוא מביא אותנו דרך כל מיני ייסורים למצב האנוש ורק בזה שאנחנו מרגישים את המצב האנוש ומוכנים לכול, אז הוא מסדר לנו את התיקון.

שאלה: איך ההבנה הזאת שהבורא הוא הגורם להכול קשורה לתהליך של הכרת הרע, איפה זה משתלב עם תהליך הכרת הרע?

הכרת הרע באותו הטבע שהבורא ברא בנו, ושאנחנו מכירים אותו הטבע, אז אנחנו צריכים להכיר יחד עם זה עד כמה אנחנו מודים לו על זה שברא אותנו בצורה כזאת, שאנחנו יכולים לגלות דבר מהיפוכו, ואז אנחנו מודים לו על כל מה שעשה לנו.

שאלה: בחלק השני של מאמר השלום בעולם של בעל הסולם, לפי מה שהבנתי, בעל הסולם כתב שבעלי החורבן הם אלה שמפרקים את השלום, למרות שחוזרים כל פעם לשלטון. אמרת שדווקא הימין הפוליטי הוא זה שרוצה לבנות שלום ודווקא הוא בעל הבניין. איך אפשר להגיד את זה חד משמעית, האם גם בימין וגם בשמאל הפוליטי אפשר למצוא ערכים של שלום? הרי אפשר לקבוע אחרת לפי תפיסה שונה וערכים של שלום סובייקטיביים אחרים.

כך אני אומר, אתה יכול להגיד אחרת, אני לא נכנס לויכוחים אלא אני הולך לפי הקו של רב"ש, בעל הסולם וכל יתר המקובלים, הם לא שומעים מה שאומרים יפי נפש וכל מיני כאלה שדוחפים אותנו לשלום עם בני הדודים שלנו, אלא אנחנו צריכים לשמור על המדינה ועל המקום הזה כדי להתקיים, כי אחרת לא יהיה לנו בכלל שום קיום בעולם.

(סוף השיעור)