שיעור בוקר 22.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", הקדמה לספר הזוהר, עמ' 452, אותיות ע' – ע"א

אנחנו הגענו כמעט לסוף ההקדמה. כאן בעל הסולם מסביר לנו על תיקון ל', תיקון מס' 30 מתיקוני הזוהר. ספר הזוהר מחולק לכמה חלקים, והחלק החשוב שבו הוא תיקוני הזוהר, ומתיקוני הזוהר הכי חשוב הוא תיקון ל'. אם אנחנו נפתח ספרי מקובלים ונראה מה שהם כתבו, אז ברוב המקרים נראה שהם מזכירים את תיקון ל' מתיקוני הזוהר, וזה מפני שהטקסט הזה מדבר על התיקון העיקרי שאנחנו צריכים לעשות, על גמר התיקון, על כל מה שאנחנו חייבים לבצע בינינו.

להגיע למצב ש"בו ישמח ליבנו", הכוונה היא שלהתחבר אנחנו לא יכולים, אלא רק כשאנחנו נמשכים לבורא, נכללים בו ומתחברים בו. לא שבינינו יש ויכול להיות חיבור, ההיפך, כל מה שאנחנו יכולים לגלות בינינו זה עד כמה אנחנו לא מסוגלים לא להתקרב ולא להתחבר. זה לא צריך לבלבל אותנו ולקרר אותנו, אלא עלינו לדעת שדווקא בהשתוקקות לבורא, כשנכללים בו, אז שם יחד ככל שנכללים בבורא אנחנו מתאחדים בינינו, וההיפך, ככל שמתאחדים בינינו אנחנו יכולים להתחבר בו.

תיקון ל' הוא תיקון מאוד עוצמתי. נקרא מה שבעל הסולם רוצה להגיד עליו.

קריין: הקדמה לספר הזוהר, אות ע'.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה", אוסף של כל נשמות ישראל, של כל הנשמות שמשתוקקות להגיע לחיבור ביניהן ולגלות את הבורא, וודאי כדי לעשות לו נחת רוח, זה נקרא "השכינה", "שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם". את זה צריכים להשיג - שהלב ריק ולא יכול להתחבר עם יתר הלבבות, ואין בו שום הבנה, שום בינה לדעת ולהשיג את גילוי הבורא. אומנם הבורא שורה בנו, אבל אנחנו לא משיגים, לא מרגישים ולא מגלים את זה בשום רמז.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" -" עוסקים בכל דבר חוץ מתיקון העולם שהוא על ידי חיבור בין בני אדם, עד שהכוח הכללי שמחבר אותם יתגלה ביניהם, "כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

זהו תיקון ל' שכתוב בספר הזוהר.

שאלה: מה הוא אומר כאן במילים פשוטות?

הוא אומר שכל שיטת הקיום שלנו, של כל בני האדם, כל מטרת הקיום שלנו היא כדי שנתחבר ובחיבור שלנו נגלה את הכוח העליון. הכוח העליון צריך להתגלות עד כדי כך שהוא יחבר אותנו בכוחו עד שתתגלה כל השלמות של הבריאה דווקא בנבראים האלה שהם מלכתחילה נושאים בתוכם את הפירוד הגדול, את השבירה שיש ביניהם, את השנאה והדחייה, את האגו הגדול שהבורא ברא מלכתחילה ובכוונה. התוצאה שתהיה מכל מה שעוברים הנבראים, היא שהם יבינו שהם צריכים להפוך את עצמם לתכונה הפוכה, מפירוד לחיבור, משנאה לאהבה.

כך על ידי התקרבות הדדית ואיש את רעהו יעזורו, הם צריכים להגיע למצב שכולם נמשכים לתיקון שהוא להיות כאיש אחד בלב אחד, להיות ברצון אחד, בכוונה אחת, בלב אחד. הם מתחברים ביניהם עד כדי כך שמרגישים שהם כאדם אחד שכולל בתוכו את כל התכונות ואת כל הנטיות של הנבראים, וכך הם מגלים בכלי אחד בורא אחד וזה ייקרא "גמר תיקון". זה מה שהבורא מצפה ולזה אנחנו נוצרנו ולזה צריכים להגיע.

בואו נתחבר לזה יותר ויותר. אתם בטח רואים ושומעים שהעולם שוב נמצא בקריאות מלחמה ובלחצים, הגאווה מתגברת וגם האגו של הרבה אנשים ומדינות, ואת המקרה הזה הבורא מעורר בעולם כדי לקרב את כל האנושות לתיקון, לכן נקרא זאת ביחס מיוחד.

קריין: אות ע'.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה," אלו הרצונות של כל הנבראים שמתחברים יחד להיות בעזרה הדדית, בערבות הדדית, בתמיכה הדדית, בדבקות זה בזה, כדי מהכלי שלהם, מהדברים ההפוכים שהם מייצבים ביניהם ורוצים לסדר אותם יחד, מזה לבנות מערכת שנקראת "השכינה הקדושה". ואז הבורא מתגלה במערכת הזאת ככל שיש שם ניגודים, וככל שמעל הניגודים הנבראים מחפשים ומצליחים למצוא חיבורים.

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה." האמת שאנחנו נמצאים כבר בכל המצבים האלה, הם רק נסתרים מאיתנו. לכן כדאי לנו קצת לגלות את הלב, לפתוח אותו כדי להרגיש את המצבים האלה, שאנחנו נמצאים גם בגמר התיקון וגם בכל המצבים מכאן ועד גמר התיקון. אין שום בעיה. רק בנטייה שלנו לזה נגלה את כל המצבים האלה שנמצאים לפנינו עד המצב השלם ביותר.

"אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים", הם חושבים שהמעשים הטובים שהם צריכים לעשות הם לא כלפי החיבור שלהם עם הבורא, אלא אם ביניהם יעשו כל מיני דברים טובים, יעזרו אולי זה לזה במשהו, אז זה מספיק. "כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם".

זאת אומרת, אפילו שמשתדלים לעשות על מנת להשפיע, עדיין הם לא יוצאים מגדר זה שעושים את זה לעצמם לכיוון הבורא.

""בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח". כמו שאנחנו יודעים יש לנו נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה - חמישה אורות, והאור שמחייה אותנו בדרגה הגשמית הנמוכה ביותר נקרא "נפש", ולמעלה מנפש, האור שכבר מתחיל להזיז אותנו, כמו הרוח שבאה ועוברת ומתחילה לעשות בנו כל מיני שינויים, נקרא "רוח". זאת אומרת הכוח הרוחני שמתגלה ומשנה אותנו, מפעיל אותנו להתקדמות נקרא "רוח". אומר בעל הסולם שבינתיים אנחנו נמצאים בכאלה פעולות שאנחנו לא מפעילים את הרוח אלא נמצאים במצב שרק קיימים, באיזה סטנד-ביי, וזה מה שקורה.

""בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם". זה מה שאנחנו רואים בינתיים.

ודאי שתכלית הבריאה נקובה מראש והמצב הסופי כבר קיים מלכתחילה, כי אין ברוחניות משהו שמשתנה אלא הכול קיים, רק הוא מתגלה כלפי הנבראים באותה מידה שהם נמשכים לגלות את הצורה המתוקנת העתידה.

""וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

אותם אנשים, שהם אנחנו בעצם, שלהם הבורא נותן איזה רצון להתקרב אליו ולגלות אותו, להתחבר עימו, אותם אנשים בעצם זה שהם לא משקיעים מספיק כוחות, לב ומוח בהשתדלות להתקרב לבורא, להתחבר סביבו, למשוך ממנו את המאור המחזיר למוטב דרכם לכל האנושות, האנשים האלה הם דווקא האשמים בזה שהעולם נראה כל כך גרוע. במקום שאנשים יהיו מחוברים ביניהם ועם הבורא במצב השלם, האנושות עדיין סובלת מחוסר חיבור, חוסר שלמות, ועוד מקרבת את עצמה לכל מיני מצבים גרועים ונוראים עוד יותר מאלו שהיו פעם. זה מה שבעל הסולם אומר לנו באות ע'.

שאלה: מה זה עוון תפילה?

העוון שלנו הוא שאנחנו לא מפעילים תפילה.

שאלה: בתחילת הטקסט יש חלק שבו כתוב לאיזה מלאכים אתה מתפלל. למה הכוונה?

לאיזה כוחות אתה מתפלל. מלאכים זה כוחות. רוח, שמש, כוח המשיכה, כל מיני כוחות כאלה נקראים מלאכים, שהבורא מפעיל אותם כדי דרכם להשפיע על בני האדם. זה לא יצורים עם כנפיים ועוד ציורים למיניהם, אלא כוחות הטבע שהבורא מפעיל אותם, וודאי שאין עוד מלבדו, רק הוא עושה את זה, שהם כבר מפעילים את כל רמות הטבע, דומם צומח חי ומדבר, וכך דרכם הוא משפיע, מנענע אותנו.

שאלה: מה פירוש המושג "חיסרון העולם"?

חיסרון העולם זה בעצם גמר תיקון. ביסודו של העולם נמצא שכל אטום, כל מולקולה, כל חי, כל דומם, צומח, חי, מדבר, כולם בעצם משתוקקים לגמר תיקון. כי מהמצב השלם הזה הבורא ברא את הכול ואחר כך שבר בהדרגה עד שזה השתלשל לעולם הזה. ולכן כולנו מכוונים לשם ובסופו של דבר בתוך תוכו זה מה שכל אחד רוצה, להגיע למצב השלם, לזה שהוא נכלל עם כולם יחד בכדור, בצורה השלמה. זו הצורה שנמצאת בנו, רק היא נסתרת מאוד, אבל היא שמפעילה את כל הבריאה, מחלקיק הבריאה הקטן ביותר הרוחני והגשמי, ועד גמר התיקון. כל הצורה העתידה קיימת בנו והיא שמפעילה את הכול.

שאלה: אם אנחנו מרגישים שאנשים סובלים אבל לא מרגישים שהם מחפשים את הבורא, אז איפה פה החיסרון?

עדיין זה לא מבורר. תראה איך אנשים סובלים, כל העולם סובל. יש מיליוני אנשים בעולם שחסר להם מים, אוכל, חום או קור, משהו מהדברים ההכרחיים לקיום הגופני, ועוד כמה חסר להם שהם לא יודעים, מהקיום הרוחני, לא גופני אלא רוחני. כמה כוחות ומילויים הם עוד צריכים לקבל כדי לסדר לכל אחד את הנשמה הפרטית שלו ולחבר את כולם יחד לנשמה אחת כללית.

הכול אותן המדרגות שקיימות מהמצב שעכשיו אנחנו נמצאים בו ועד גמר התיקון. כל זה תלוי רק בחיבור בינינו, "בינינו" הכוונה היא לאותם אנשים שמקבלים מלמעלה, מהבורא, הזמנה להשתתף בתיקון העולם. אנחנו צריכים להבין את זה ולהתייחס לזה ברצינות.

שאלה: איך העשירייה אמורה לנהוג כדי לא ליפול לפעולות פרקטיות?

רק על ידי חיבור. כל התיקון שלנו, כל הפעולות שלנו, כל מה שאנחנו יכולים לעשות ולא צריכים יותר מזה, זה רק חיבור. בחיבור מממשים את הכול, מגיעים לפתרון של הכול. אין סיבה לכל הצרות אלא רק פירוד משבירת הכלי דאדם הראשון, וכשאנחנו מחזירים אותו לקדמותו בתנאים שמתגלים, אז אנחנו מגיעים לגמר התיקון השלם.

שאלה: איך בכלל אפשר להגיע לכזו כוונה זכה ונקייה, לעשות נחת רוח לבורא מתוך ההבנה הגסה שלנו?

לשמח את הבורא, לשמח את הבריאה, לשמח את האנושות כולה, זה אותו דבר. אם אתה מסתכל על מה שכותבים המקובלים, אז אין לך בעצם יותר מדומם, צומח, חי ומדבר שלפניך, שכלפיהם עליך לעבוד בצורה כזאת שאתה רוצה להביא את כולם לצורה המתוקנת. הכול תלוי ביחס שלך לדומם, צומח, חי ובעיקר למדבר, לבני אדם, ולכן החיבור בינינו מתקן את הכול.

זו חייבת להיות הגישה הכללית והגדולה ביותר, החזקה ביותר, החשובה ביותר מעל הכול. כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". פשעים יש לכולנו, הבורא סידר לנו את יצר הרע בכוונה כדי שנבנה מעליו חיבור, ואז על כל הפשעים האלו שיש בכל אחד ובכולנו יחד, תכסה אהבה. זה מה שצריכים לעשות.

אבל עד שמגלים את זה, זה אורך כל כך הרבה זמן, ויש כל כך הרבה צרות, כל כך הרבה בעיות ולכן אנחנו צריכים לפרסם את חכמת הקבלה. לא בשם חכמת הקבלה כי אנשים לא מבינים ויידחו את זה, אלא להסביר שבכל זאת רק בחיבור בין בני האדם העולם יגיע לתיקונו.

שאלה: אנחנו רואים בעולם שהמצב נהיה יותר ויותר גרוע, לדוגמה המצב באוקראינה. כיצד אנחנו יכולים לקחת את החסרונות האלה בשביל להגביר את החיבור בינינו ואת התפילה כלפי הבורא?

אנחנו לא מתעסקים לא בפוליטיקה ולא בגאוגרפיה, אנחנו רוצים רק דבר אחד - איפה שאפשר להוסיף אהבה או פחות שנאה, פחות התנגדות בין בני אדם, שם אנחנו צריכים לסייע. לכן להתפלל, כי ככל שאנחנו יכולים לגרום לחיבור בין בני אדם, אז זה לטובת האנושות ולהנאת הבורא. הוא היה חייב לקבוע את הבריאה שהיא בריאה הפוכה, שבורה, כדי שהאנושות תבקש חיבור מעל השנאה, הדחייה, ואז היא תבין ותרגיש, תגלה מה זה נקרא איחוד. כי גילוי כוח האיחוד הוא העיקר ולא יכול להיות אחד ללא האחר.

לכן הבורא כביכול סובל מעל כולם, ולא הייתה לו ברירה אלא הוא חייב היה לברוא כך את הטבע. אנחנו לא מסוגלים להבין למה הוא היה חייב אם הוא כל יכול, אבל כך עשה ואנחנו צריכים להשתדל בתפילה שלנו, ברצון שלנו, בפנייה שלנו אליו כולנו יחד כמה שאפשר, לחייב אותו שיתקן. זה מה שהוא צריך, את הבקשה שלנו לתיקון, ואז יעשה. חוץ מזה הוא לא צריך כלום, חוץ מהחיסרון שלנו.

החיסרון שלנו הוא מה שחסר מלכתחילה בבריאה, שיהיה כנגד כוח הבורא הטוב חיסרון מהתחתונים. לכן הוא ברא את הבריאה כולה בחוסר ואנחנו צריכים לגלות את החיסרון הזה. לכן כל עוד אנחנו לא מבקשים שלום, השלמה, שלימות, אהבה, חיבור, זה לא יקרה. אנחנו צריכים לרצות את החיבורים בכל מיני רמות בצורה השלמה, ובזה כל הטבע בכל העולמות חוזר למצב הסופי שבו כולנו מחוברים וכולנו מגלים רק את כוח החיבור הנצחי והשלם, וגם אנחנו נמצאים בדרגה הזאת.

שאלה: במאמר כתוב על התרחקות רוח המשיח. איך לעבוד נכון כדי שנוכל להרגיש בזה ולקרב את רוחו כדי לא להיפרד ממנו יותר לעולם?

משיח זה כוח, זה לא בן אדם, זה רוח, כלומר שהולך ובא לפי הרצון שלנו. אם אנחנו רוצים שיתקרב, אז הוא מגיע, אם אנחנו לא צריכים, אז הוא מסתלק. "משיח" זה מהמילה מושך, זה כוח שמושך אותנו מהאגו שלנו להשפעה, לאהבה, לחיבור. לכן מי שמבין שאנחנו צריכים את הכוח הזה, כוח שימשוך אותנו מרע לטוב, מניתוק לחיבור, משנאה לאהבה, זה נקרא שהוא פונה למשיח. בואו נעשה את זה יחד.

שאלה: יש לנו בטבע תכונה של אמפטיה. למה לפעמים האמפטיה כלפי מקרה בודד או כלפי חיה פצועה יכולה לעורר לי יותר את הלב, ולעומת זאת מלחמות בין מדינות לא מעוררות בי את האמפטיה הזאת באותה מידה? הרי מבחינה שכלית אני מבין שהמצב במקום אחד יכול להיות בעל השלכות וחוסר נעימות הרבה יותר מאשר מצב פרטי של איזו חיה או אדם פרטי. למה יש הבדל כזה בהתעוררות הלב?

כי בינתיים אנחנו נמצאים בתכונה הכללית האגואיסטית הלא מתוקנת ולכן מה שקרוב לליבי כך אני מקבל זאת, כך אני חושב וכך אני מתפעל מזה. כל אחד מאיתנו אם חסר לו משהו בבית, בחיים שלו, משהו קטן, זה יותר מדאיג אותו ממה שקורה בעולם, או אם יש התפוצצויות בין הכוכבים בשמיים או הוריקנים באיזה מקום על פני כדור הארץ. כך הוא האדם, זה האגו שלנו שכך מסדר לנו את תפיסת המציאות. לכן אין כאן שאלה ממה אנחנו מתפעלים.

אבל אם אנחנו, וכמה שאפשר יחד בעשיריות, נבקש מהבורא שייתן לנו הרגשה בתוך העשירייה מה זה נקרא לצאת מעצמנו ולהרגיש את הרוח שפועל בינינו, אז בזה נתחיל לגלות את הבורא שהוא השורה. זה מה שאנחנו צריכים. כך גם נתחיל לראות דברים בעולם שהם באמת יותר חשובים כלפי הבורא ולא כלפי האגו האינדיבידואלי שלנו. נשתדל.

תלמיד: למה להתייחס יותר ולמה להתייחס פחות במה שקורה בעולם? לפי הלב אנחנו רואים שזאת לא בדיקה מדויקת.

הלב שלנו זה לב אגואיסטי, הוא לב שבור, ודאי שלא לפי הלב. כולנו יחד מחליטים בתוך העשירייה מה חשוב, ואמנם כל אחד אומר את זה מתוך נקודת השקר שלו, אבל בכל זאת יש באחוריים נקודת אמת. ולכן כדאי לנו לדבר בעשיריות עד כמה אנחנו רוצים, צריכים לקבוע בצורה אמיתית את היחס לעולם, היחס לגורל שלנו, להכול. כך שאנחנו איכשהו נדבר על הדברים שנמצאים מחוץ לכל אחד ואחד כלפי האחרים, ומהאחרים כלפי הבורא, וכך נתקדם.

שאלה: מה הם המאמצים שאנחנו צריכים לעשות בעשירייה, כדי להבין או להרגיש את טעמי המצוות ולהבין מה נסתר מאיתנו?

אנחנו צריכים רק דבר אחד, כל מה שאנחנו רוצים גם אם אנחנו מדברים על זה או לא מדברים, אנחנו רוצים גילוי כי זה מה שחסר לרצון לקבל שלנו. במקום לצעוק לגילוי, למילוי, אנחנו צריכים לבקש את התיקון ואז זה יקרה. הבורא רוצה מאיתנו תיקון ואנחנו רוצים ממנו גילוי, מילוי.

אז בואו קצת ניתן לעצמנו דין וחשבון מה בדיוק אנחנו צריכים. אם אני נמצא יחד עם החברים אני יכול יחד איתם בכל זאת להחליט, להתפעל מזה שאני צריך תיקון. כשאני נמצא ללא חברים, לבד, אז ברור לי שאני צריך מילוי. לכן ככול שכולנו נכללים יחד וככול שנמצאים בנטייה לבורא, אנחנו עוד ועוד קרובים לתיקון. כדאי לנו כל הזמן להיות בכזאת הרגשה שכולנו יחד, ודואגים למה שמשותף בינינו, לכלי המשותף בינינו. ואז בו אנחנו גם נתקן את היחס בינינו וגם נגלה את הבורא, לפי היחס המתוקן שלנו.

שאלה: מתואר כאן שיש חיבור ללא הבורא כשעושים טוב לאנשים, ויש חיבור בין אנשים אבל עם הבורא. מה ההבדל השורשי, ואיך לגשת נכון לכך שהבורא תמיד ישרה בחיבור בינינו?

אתה צודק, יש חיבורים כביכול טובים אבל בלי התקשרות לבורא, וחיבורים שהם מכוונים לבורא. אנחנו עוד לא יכולים כל כך להבדיל ביניהם, אבל אנחנו נגלה שאם אני משתוקק לחיבור עם החברים ולא לבורא, החיבורים האלה בסופו של דבר, לא מהתחלה, לא במדרגות הקטנות, אלא אחר כך הם יצטרכו תיקון. כי אז החיבור בינינו כשאנחנו נשתוקק לחיבור יהיה ללא הכוח הכללי, ללא "הבורא", שזה אהבה, חיבור בין כולם ללא שום הגבלה, שזאת בעצם הנטייה האלטרואיסטית הנכונה היחידה, וזה נקרא "בורא".

בורא הוא אהבה, חיבור, נטייה לכולם ללא הגבלה, ללא גבול. אם אתה סוגר את זה באיזה גבול, זה שלי וזה שלו, וכל אחד במסגרת שלו רוצה לבנות חיבורים פנימיים, כמו שאנחנו בעשיריות דרך אגב בינתיים, אז זאת עדיין לא צורה מושלמת. מלכתחילה היא ניתנה לנו כדי שלפחות נתחיל בתוך הרצונות האגואיסטים שלנו להבין מה זה נקרא חיבור, ואחר כך נתעלה מעל הגבולות שלנו שקבענו מלכתחילה. נניח עשירייה, אז כמו שאנחנו קוראים בתורה יש מעשיריות חיבור למאות, לאלפים, לעשרת אלפים וכן הלאה, עד כל המיליארדים שיש באנושות.

שאלה: אנחנו קוראים שבעל הסולם כותב שאנשים צריכים להתעורר, ואתה מדבר עכשיו על המצב בעולם, אנחנו רואים מה קורה. אבל מה לעשות כשהאגו מתגלה בחברים? הוא מתחיל לשלוט בחבר באופן מוחלט, הגאווה מתפרצת, כלומר אפילו כאן בינינו כשאנחנו בדרך בלתי אפשרי להתמודד עם זה, זה תופס אותנו. אז איך אפשר בכלל לעשות משהו בעולם אם אפילו אנחנו בינינו לא יודעים להסתדר?

קודם כל אנחנו חייבים להשאיר בשכל וברגש איזה שטח קטן מאוד, פיקסל אחד שהוא קשור בבורא. כל היתר רצון לקבל, האגו שלי שאני רוצה לשלוט על כולם בדעה, בכוח, בכל דבר שאפשר, אבל יש פיקסל אחד שבו אני קשור לבורא. שאני נברא ואני נשלט על ידי הבורא, הוא מכוון אותי, ואף על פי שאני עכשיו רואה את עצמי כאגואיסט עצמאי, בכל זאת אנחנו חייבים להחזיק בעשירייה. דווקא העשירייה יכולה לעשות את זה, לכן אנחנו צריכים אותה כל כך, אנחנו יכולים להחזיק בעשירייה בצורה כזאת שכולנו נמצאים בחיבור בכל זאת בינינו, כל האנושות עם הבורא והוא מנהל אותנו. ואף שאנחנו כמו ילדים קטנים שרוצים לברוח ולשחק במה שיש לנו וכאילו שוכחים את הכול, אנחנו משאירים לעצמנו חוט דק מאוד שקושר מבינינו לבורא.

אני מדבר עלינו, על מי שלומד את חכמת הקבלה ורוצה ליישם אותה. אנחנו נמצאים אתכם בדור האחרון, אז אין לנו ברירה אנחנו חייבים לסדר מערכות ככול היותר קרובות לדור האחרון, וזה יעלה את כולנו יחד. אני מבין שהיום ובכלל זה היה תמיד, אבל היום יש רוח כזאת בעולם שיש שוב התנגשות בין דרום, צפון, מזרח, מערב, בין המדינות האלה והאלה וזה כבר לא כפי שהיה קודם לפי המשטרים, היום זאת התנגשות יותר עמוקה, לפי אופי האומות. שהעמים לא מסכימים לקבל זה את זה כמו שהם, אלא רוצים לדכא אחד את האחר.

ואנחנו צריכים לראות עד כמה בכל זאת דווקא אנחנו, בני ברוך, יכולים ביחס שלנו לבורא לתקן את הדברים האלה. אני אומר לכם שאם כולנו נרצה, אז אנחנו יכולים להביא לכל העולם כוחות טובים, רוגע, ואפילו חיבור וחיבוק ממש, אנחנו מסוגלים, אין חוץ מאיתנו אף אחד. קבוצה שהיא כוללת בתוכה את כל בני האדם מכל הסוגים, מכל הצורות, מסוגלת לקחת על עצמה חיבור מעל הכול. אתם בטח קראתם בהרבה מקורות שדווקא בצורה כזאת מתגלה כוח המשיח שמושך דרכנו את כל האנושות ממטה למעלה לכוח האיחוד, זה יכול לקרות.

לכן אני רואה דווקא שהזמנים האלה אף על פי שהם מסוכנים ומאוד חדים, הם גם טובים ונכונים, הבורא הכין לנו אותם, אז שנקבל אותם נכון.

שאלה: רק לדייק, האם יכול להיות כזה מצב שכלפי חוץ אנחנו רואים את הביטוי הזה, ובדיוק באותו אופן זה מתגלה בפנים, בחיבור בינינו, כאלו התגלויות, ודווקא מעליהן אנחנו צריכים לעבוד עכשיו, להתפלל?

וודאי שמה שאנחנו רואים בחוץ קורה לנו בפנים ושום דבר לא קורה בחוץ, כמו שאנחנו לומדים מתפיסת המציאות, וכך אנחנו צריכים לעבוד על עצמנו. לכן התיקונים אינם לרוץ, לצעוק ולספר לכל העולם אלא קודם כל לעשות בנו את התיקונים, שאנחנו נתחבר יותר, ואז הכוח העליון שהוא אחד, דרך החיבור שלנו כאחד, הוא ישפיע על כל האנושות.

שאלה: בסוף אות ע' כתוב "ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה". מה זה אומר להבין בחכמת הקבלה?

להבין זה בעיקר ענף ושורש. הבורא הוא השורש ואנחנו הענפים, ואיך ממנו יוצאים כוחות אלינו שמתרחקים ביניהם עוד ועוד וכך פועלים עלינו ככוחות זרים, ואנחנו צריכים לאחד את כולם יחד למקור אחד. זו העבודה העיקרית שלנו, להחזיר את כל מה שאנחנו מרגישים ומבינים כתוצאה מהשבירה, שיש כביכול הרבה דברים, למקור אחד.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לממש את מה שכתוב "להבין בחכמת הקבלה" בעשירייה, או שזה דרך הפצה?

גם זה וגם זה. אנחנו יכולים לעשות הרבה פעולות ברגש ובשכל שלנו, יש כאלה שאנחנו צריכים לעשות כלפי המציאות בצורה שהיא מבינה, כלומר לצאת, לכתוב, לפרסם ולדבר. אבל קודם כל לגרום לחיבור בינינו ואז ממנו לחיבור עם הבורא, זה עיקר התיקון.

שאלה: אם ברגע נתון אין לי את הפיקסל שקושר אותי לבורא ונדרש ממני משהו, ואז אני מבקש את עזרת החברים לאו דווקא במילים, האם זה נכון?

וודאי שכן. לא שאין לך את הפיקסל הזה, הוא נמצא רק אתה לא מרגיש אותו, הוא ישנו אצל כל אחד. אין אדם בעולם הזה, כמו שכותב בעל הסולם, שחור, לבן, אדום, צהוב, לא חשוב מי ומה, שאין לו קשר עם הבורא. אני כבר לא מדבר על בהמות, חיות ועל כל הנבראים. אבל אין יצור בדמות אדם שאין לו קשר עם הבורא, אלא הכול תלוי בכמה מעוררים אותו מלמעלה ובכמה הוא עונה על זה מלמטה. זה מה שאנחנו צריכים להשתדל להבין ולממש.

תלמיד: כמה זה חשוב שאלה חברים דווקא מהעשירייה שלי?

אנחנו חייבים לקבל את העשירייה, ואם לא מסוגלים מאיזושהי סיבה מוצדקת, אז לעבור לעשירייה אחרת, אבל חייבים להיות בתוך עשירייה כי אחרת זה נקרא שאנחנו בורחים מהתיקון, פשוט מאוד.

וככל שאני מרגיש שהעשירייה הזאת לא מתאימה לי, אז לא שהיא לא מתאימה לי, אלא אני לא מתאים לה מפני שעדיין לא התחלתי את התיקון הפרטי שלי, ואני צריך בכל זאת להצמיד את עצמי אליהם ולהתחבר עוד ועוד איתם. לא להיכנס לכל מיני חשבונות שהם לא מתאימים לי, או אני לא מתאים להם, אלא יש כאן חוסר תיקון, לכן קח את זה ותעשה.

ובאמת לא חשוב לך איפה להיות, לאן אתה נופל, כמו שכתוב במאמר הערבות, שהבורא שם את ידו של האדם על הגורל הטוב ואומר קח לך. קח ותתחיל ואל תחפש תירוצים איך לא לעשות.

שאלה: מה הטעם של מצווה?

הצורה הפנימית של מצווה היא האור העליון שצריך למלאות את הכלי המתוקן, והמצווה עצמה היא שאנחנו מתקנים את הכלי בעל מנת להשפיע. יש את פעולת המצווה ויש את האור שבמצווה. מצווה זוהי פעולה שכולה על מנת להשפיע עם האור העליון שממלא אותה. זה נקרא כנר מצווה ותורת אור. תורה היא מהמילה אור, כל האור של הבריאה נקרא תורה.

שאלה: למה אנחנו חלשים כל כך ולא יכולים לבקש על שלום בעולם?

מפני שאתם לא מחוברים, זו כל החולשה שלכם. אם הייתם מתחברים ומבקשים, אז הייתם משיגים הכול.

שאלה: למה דווקא אלה שמרוכזים בחלק המעשי של התורה גורמים לרוח המשיח להעלם?

מפני שזה הפוך ממה שצריך להיות. הם לא דואגים לאהבה בין בני אדם ובאנושות, אלא יש להם רק לעשות פעולות ודברים בחיצוניות, לפי שעון, לפי ימים וכן הלאה, ולא לפי הלב שדורש תיקונים בכל רגע ורגע, ודורש תיקונים לחיבור בין כולם. כי בתחילה הבורא שבר את הרצון לקבל להרבה מאוד חלקים, לכן כל התיקונים שלנו, הציווי שאנחנו צריכים לעשות הוא חיבור בין כל החלקים השבורים. לכן המצוות, הציווי שהבורא רוצה ושנתן לנו הוא להתחבר.

מי שבמקום חיבור פנימי מבצע חיבור חיצוני, עושה כל מיני פעולות בקהל גדול או בעוד משהו, הוא לא פועל לתיקון העולם. לכן יש תורה, התנהגות בני אדם, שנקראת פנימיות וחיצוניות. פנימיות היא כשדואגים לתקן זאת בלב ולהגיע לכך שהלב יתחבר עם כל יתר הלבבות. חיצוניות היא דאגה לפעולות חיצוניות, שהעיקר הוא לקיים אותן. בהתאם לכך מתגלה גאווה בחיצוניים ומתגלה צורה הפוכה באלו שעוסקים בעבודה פנימית. עוד נצטרך לגלות כמה שתי הצורות האלה מנוגדות זו לזו וצריכות להתרחק זו מזו. זה עוד לפנינו אבל הכול יקרה בזמנו.

שאלה: לפי מה שכתוב נראה שבעצם אין מה לעשות, גם תפילה לא עוזרת, גם אלו שמשתדלים וכן מוסרים את זמנם זה לא עוזר, אז מה כן עוזר בסופו של דבר?

מה עשית? אתה אומר "לא עוזר" ואני שואל מה עשית?

תלמיד: משתדל לעשות.

אני לא יודע מה זה משתדל, אני שואל מה עשית? האם עשית את מה שצריך לעשות וזה לא עזר? תבדוק טוב טוב את עצמך ותראה.

יש לפנינו את חוקי הטבע, הבורא הוא הטבע. אם אתה רוצה לשנות את עצמך בהתאם לטבע, אז נתנו לך כאלו עצות איך אתה יכול להתאים את עצמך לטבע שהוא הבורא. אם אתה יכול לשנות את עצמך, אז בבקשה תעשה. אם אתה לא רוצה, אז תמשיך לעשות איך שאתה רוצה. אבל תבדוק אם אתה יום יום בכל זאת מתקרב למה שהטבע, היינו הבורא שכולו אחד, שכולו נמצא בהתקשרות הדדית בין כל החלקים, אם אתה מתקרב לצורה כזאת. לפנייך ישנה הקבוצה, האם אתה יכול להגיד שאתה מיום ליום איכשהו מתקרב אליה, לפחות מבין את צורת ההתקרבות?

תלמיד: זה מרגיש שמנסים יום יום אבל יש לפעמים מצבים שאי אפשר, אי אפשר להתפלל.

בסדר, גם זה צריך להיות כדי לבדוק ולמדוד את מצבנו בצורה הנכונה.

תלמיד: גם המצבים האלה הם חלק מהעבודה?

וודאי.

שאלה: כתוב שהרוח הולכת והיא לא תחזור יותר לעולם. מה זה אומר שהיא לא תחזור יותר לעולם? למה הוא אומר את המילים האלה?

"רוח המשיח" זה הכוח העליון שמושך אותנו לגמר התיקון. הרוח הזאת פועלת עלינו ואנחנו מתקדמים, ובמיוחד היא פועלת עלינו כשאנחנו מתאספים ועושים את כל הפעולות לקראתה ורוצים למשוך אחרינו את כל האנושות. אבל אם אנחנו נעזוב את העבודה שלנו, אז הרוח הזו תסתלק מן העולם והעולם ממש ירד לדרגת בהמה, וחוץ מאוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד ומושכלות, לא תהיה שום נטייה בבני אדם לשום דבר.

לכן הוא אומר שרוח המשיח שמושכת אותנו מגשמיות לרוחניות יכולה להסתלק. ודאי שבסופו של דבר נחזור לזה, אבל מי יודע אחרי כמה אלפי שנים ובאילו ייסורים גדולים. נקווה שאנחנו נמצאים בדרך, מחזיקים את רוח המשיח ואף מגבירים אותה.

שאלה: אנחנו מבינים שיש לנו אחריות גדולה לשמור על רוח המשיח בעולם. מבחינה פרקטית, מה התפקיד היומי שלנו, ממש ברמה יומית, כדי להחזיר את רוח המשיח?

לדאוג כל הזמן לחיבור בינינו שיהיה מיוצב נכון, כל הזמן לדאוג לאיחוד הקבוצה, כל אחד בעשירייה שלו, וגם בין העשיריות כשאנחנו לומדים ועושים כל מיני דברים, אין יותר.

שאלה: מה זה נקרא להפוך את התורה ליבשה?

עושים תורה ליבשה - לא דורשים מהתורה אלא רק מה שצריך לעשות בחיצוניות, בלי שום לחלוחית, כמו שהוא אומר, שכל ודעת פנימית, בלי שום נטייה להכיר את נותן התורה.

תלמיד: הוא כותב, אפילו הטובים שביניהם לומדים כדי לשפר את המעשים הגשמיים, ודווקא לא על הכוונה הרצויה. מאיפה מגיע השינוי באדם שהוא מתחיל ללמוד דווקא על הכוונה?

זו הנטייה שבלב, ה"נקודה שבלב", כשאדם משתוקק להכיר את בוראו.

תלמיד: היכולת ללמוד מתוך כוונה, הנקודה שבלב גורמת לכך?

לא. כדי להביא את האדם בהתחלה לחכמת הקבלה מעוררים בו "נקודה שבלב". ועם הנקודה הזאת הוא פתאום מרגיש שהוא מתקרב לחוג מסוים או קורא ספר בעניין, ואז הוא נכלל בקהל שבו כולם נמצאים בהתעוררות עם נקודות שבלב.

זה ההבדל בין הקבוצות השונות. קבוצת "בני ברוך" העולמית היא קבוצה שכל אחד בה מרגיש בלבו שהוא רוצה להגיע לגילוי הבורא, לקשר עם הבורא - "רצוננו לדעת את מלכנו", לכן אנחנו מתאספים, זה מה שמיוחד בקבוצה שלנו. יש קבוצות אחרות ושם הסגנון אחר. אנחנו קובעים שהכיוון שלנו הוא הכיוון הכללי ביותר, אנחנו פתוחים לכל אומות העולם ורוצים רק חיבור בינינו ועם הבורא.

תלמיד: אבל גם אנחנו שלומדים מלכתחילה אין לנו את הכוונה הרצויה. איך נגיע למצב שהכוונה תתנקה ונרצה ללמוד כדי להשפיע נחת רוח לבורא?

על ידי הלימוד ועל ידי קשר עם אנשים שלומדים. כל אחד הרגיש שיש לו איזו נטייה לדעת מהו סוד החיים, מהות החיים, מטרת החיים, בשביל מה אני חי. וכשאנחנו מתפתחים אנחנו מגלים פתאום שאנחנו נמצאים בקשר עם אנשים אחרים בקבוצה וכך מתפתחים. הנקודה שבלב מביאה את האדם לכל מיני מצבים בחיים עד שהוא מגלה אמצעים יותר ויותר נאמנים לגילוי הבורא.

שאלה: אם אנחנו לא מכירים או לא יודעים את מחשבת הבריאה ואת מה שקורה ואיך הדברים צריכים להתגלגל ומהיכן אנחנו יודעים שצריך לבקש למשל שיהיה כך או אחרת? נראה שצריך לבקש ביטול וקבלה של כל מה שהוא עושה ולא להפריע לו. ואנחנו כאילו שמים תנאים, ולפעמים נראה שאולי זו גאווה אם אני מציב תנאים.

אני יודע רק דבר אחד, אני נברא וכמו תינוק אני לא יודע מה לעשות ולמה להתקדם. אני מגיע לקשר עם מספר אנשים, קורא מספר ספרים והם מכוונים אותי עוד ועוד. כך זה מסודר על ידי ההשגחה העליונה. אני לא מבין אותך, אנחנו כולנו נמצאים בטיפול של הבורא, ואתה מתאר מצב שאנחנו נמצאים באיזה חלל.

שאלה: איך אנחנו נבקש היום מהבורא על החיבור בינינו ועל השלום בעולם בצורה שתיגע בלבבות שלנו?

אנחנו חייבים לבקש מהבורא את שלום החברים ואת שלום העולם בכל הרמות, בכל הדברים שיהיו, והבורא יראה לנו שבאמת הוא המחבר. כל הדברים שקורים בעולם הם אך ורק כדי לעורר אותנו לתפילה, לפנייה אליו כדי שנתקרב אליו, לכן אנחנו מפעילים את התפילה.

תלמיד: ואיך ניקח אותו כשותף איתנו?

כל הזמן נבקש ממנו בירורים על התפילה, בירורים על החיבור, חסרונות לכך, כל מה שאנחנו צריכים כדי לבוא אליו בדרישה נכונה כדי שהוא יוכל לענות.

תלמיד: ומה צריכה להיות התוצאה? האם אנחנו צריכים לחכות לתוצאה?

התוצאה צריכה להיות כזו, שמה שאני מבקש, אני מקבל. התוצאה צריכה להיות מאוד ברורה - הצדיק מבקש והקדוש ברוך מקיים.

תלמיד: מה אנחנו צריכים לראות?

חיבור בינינו שמתפשט גם לכל אומות העולם והבורא ממלא את כל החיבור, מגלה אותו ושמח מאיתנו.

תלמיד: וזה בכוחנו לעשות היום?

כן, ודאי. לא אתה מתכנן, קובע לבורא את סדר הפעולות.

שאלה: יש לי לב עקשן שרוצה לברוח מהאחריות הזו כלפי העולם, ואני מנסה לגרור אותו כל בוקר, "תבוא לשיעור, תבנה כלי עם החברים", וכל פעם הלב רוצה לברוח, איך לרצות להיות עם החברים?

כמו שהבורא מכוון לך את הלב שיקום וידרוש בכל בוקר ובוקר את מה שהוא רוצה, כך אתה צריך לבדוק את הדרישות האלה, להבין שהבורא מעורר אותך ואתה צריך לעבוד כנגדו. פשוט מאוד, אין שום אפשרות אחרת.

שאלה: כתוב "אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם". למה בעל הסולם מאשים מישהו? הרי הכול "אין עוד מלבדו".

מפני שאנחנו, הנבראים, קיבלנו אפשרות להשפיע על הבורא, ולפי החיסרון שאנחנו מעלים אליו, הוא פועל. תיקון העולם תלוי בחיסרון שלנו, בתפילה שלנו, בבקשה שלנו.

שאלה: האם אנחנו מחפשים את התיקון האישי או שעל העשירייה לדרוש תיקון ביחד?

אין תיקון אישי. תיקון אישי פועל לרעה ולא לטובה. אנחנו מחפשים תיקון כללי, אפילו לא לקבוצה אלא לכל האנושות.

שאלה: איך נשים יכולות להרגיע את כל המתח בעולם?

גם הן עובדות לפי אותה צורת עבודה, לפי התפילה. נשים יכולות להתפלל, לבקש ולזכות לתגובה של הבורא, אפילו יותר מהגברים.

שאלה: אמרת שהבורא סובל יותר מכולם, ואין לו ברירה אלא כך הוא חייב לברוא את הטבע. מה המשמעות של הבורא שסובל יותר מכולם?

כך כתוב. היות שהבורא רוצה לגלות את השלמות בנבראים צריך לבנות אותם משתי צורות הפוכות, ומשני ההפכים האלה על הנבראים להתכלל ולהביא עצמם לקו האמצעי. ולכן כל עוד זה לא קורה, הבורא כביכול סובל.

שאלה: איך לפעול כלפי החברות בעשירייה כדי להביא את הרצון והשאיפה שלהן לרוחניות לגדול?

דוגמה, שום דבר חוץ מזה. דוגמה ותפילה.

שאלה: איך פותחים את הלב כדי לגלות עד כמה אני לא רוצה להתחבר? אני מרגישה שהאגו שלי מסתיר את זה יותר ויותר כל הזמן.

להשתדל לעבוד נגד הלב. לא לחשוף את האגו שלך כלפי חברים, אלא כביכול להראות לכולם עד כמה את רוצה להשפיע ולהיות מחוברת לאחרים.

שאלה: בתחילת השיעור דיברת על התיקונים ל"ספר הזוהר", האם בספר היו "קלקולים" שהיה צריך לכתוב עליהם תיקונים?

עוד מוקדם לכם לדעת על זה. נלמד על זה מאוחר יותר.

אות ע"א

"וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה, ומניחים אותה, כמו דבר, שאין צורך בו בעולם, ויעסקו בה, רק בשעה שלא יום ולא לילה, והמה בה, כעורים מגששים קיר - שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם, וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים, על פנימיות התורה." רוב האנושות בעולם לא מבין, לא יודע, לא מרגיש, אדיש לזה או אפילו דוחה ושונא את מה שהוא צריך לעבור בנוגע לתיקון. כל הפאנל הזה של היחסים בין בני האדם לבורא ולתיקון, נמצא בצורה מנותקת או שלילית. זה ברור כי זה נובע מהטבע שלהם האגואיסטי שהוא הפוך מהצורה המתוקנת.

"ואז המה גורמים, במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות, שישנן בעולם, מגבירות את עצמן, על כל חלקי הפנימיות שבעולם." כלומר, עם היחס הזה שאנחנו נמצאים בו כתוצאה מהשבירה, אין יותר מה לעשות. אנחנו נמצאים הפוכים מהבורא וגורמים בזה לכל התוצאות הרעות שנגלות לפנינו בכל הטבע בעולם שלנו, ומי יודע איפה עוד, מהפיצוצים הגדולים בכוכבים ועד לפיצוצים הקטנים שבכל אחד ואחד. "כל אחת לפי מהותה:" ככל שיש לו רצון לקבל אגואיסטי יותר, גדול יותר, הוא גורם ליותר הפרעות בטבע.

"א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה.

ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם." זאת אומרת, בהתאם למידה שכל אחד מאיתנו מעלה את הפנימיות מעל החיצוניות, את החיבור מעל הפירוד, את הדברים הטובים על פני הדברים הרעים, בזה אנחנו גם גורמים לכל מה שקורה בכל העולם בכל הרמות של הטבע, עד לפיצוצים בכוכבים הרחוקים, ולמה שקורה לנו בטבע סביבנו.

אנחנו דואגים ממה שקורה בטבע, מהרי געש שמתפרצים, מסופות הוריקן וכן הלאה, אבל אנחנו קובעים בהתאם ליחסים בינינו, מה יקרה סביבנו ועם הטבע, בכל הרמות, בכל הדרגות. אנחנו לא צריכים לעשות שום תיקונים בעולם בקשר לשריפת פחם או נפט, בשמירת האקולוגיה, בכלום. אם אנחנו נתקן את היחסים בינינו, הכול גם יהיה מתוקן בצורה נפלאה, בצורה יפה, הדדית, בכל הרמות ובכל המקרים. אנחנו יכולים להפוך את הטבע כולו לגן עדן. הכול לפנינו. זה מה שהוא אומר.

"ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם." אם אנחנו עושים פעולות אגואיסטיות, הפירמידה תהיה הפוכה בכל הדברים, גם בטבע, צומח, דומם חי, ובני אדם. זאת אומרת שהכול תלוי עד כמה אנחנו נמשכים או לא נמשכים לתיקון העולם.

"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש, ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל, דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל". דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים, עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו." כמו שקראנו באות ע', הכל תלוי ביחס שלנו בינינו ומאיתנו לכל אומות העולם וכולנו יחד לטבע הכללי, ובעיקר ביחס בינינו לבורא. בזה אנחנו קובעים את כול הסדר הקיים בכל מערכת הטבע. אז לא צריכים את תיקון האקולוגיה ושום דבר נוסף. בסופו של דבר את כל התיקונים אנחנו עושים בקשר הנכון בינינו.

בזה אנחנו מתקנים את העולם, ובמקום העולם החיצון הזה שעכשיו מגולה לנו בחמשת החושים הגשמיים, הגופניים, הבהמיים שלנו, אנחנו נגלה עולם שמשתקף דרך כל העולמות יחד ונראה איך אנחנו משפיעים על העולם ואת תגובת העולם להשפעתנו עליו, ואז אנחנו נחיה במציאות הנכונה, האמיתית, השלמה. הכול תלוי אך ורק באופן בו אנחנו מפעילים את העולם בצורה נכונה מהקשר הנכון בינינו.

"ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה". ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו, שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה. וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה, וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה, כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף." כאן הוא מסביר בדיוק מה פירוש "צרכי נפש", "צרכי גוף", ומה זה בחינת ישר-אל.

"ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו," אלה המשתוקקים כמונו לגילוי הבורא. "עד ש"עמי הארצות" שבנו, יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם, וישמעו להם, ויצייתו להם.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם, יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן.

וכן פנימיות העולם, שהם ישראל, יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם." כולם ירצו לגלות את הבורא וכולם ימשיכו איתם.

ו"יקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה". וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]". דהיינו, כמבואר. אכי"ר."

שאלה: לפעמים אנחנו אומרים שאנחנו לא צריכים לצפות, לחכות לתשובה. בפעמים אחרות כמו היום אומרים שצריכים לחכות שהבורא יקיים את התפילה שלנו. אלה שני מצבים שונים?

לא. אנחנו לא צריכים לחכות לכלום. אם הפעולה שלנו היא נכונה, הבורא מיד מבצע את התגובה שלו. אין שום בעיה. אם הבקשה שלנו נכונה, התשובה מיד מגיעה אלינו.

שאלה: העולם הוא העתקה של התיקונים שישראל עושים או ישראל הוא החלק המעביר אור המחזיר למוטב ולעולם יש לו תיקון משל עצמו?

אין דבר כזה שלעולם יש תיקון של עצמו ולישראל לא. פשוט, כמה שאנשים מתוך האנושות בכל זאת מתקרבים לחיבור ביניהם, מקבלים איזו צורה נכונה כלפי הבורא, כך העולם מתקדם אחריהם. וכמה שלא, לא.

למשל במצב של היום יש סכנה שהעולם יתרחק מהבורא, מכוח הטוב וייכנס למלחמות, וייכנס לבעיות. ואנחנו כאן צריכים להגביר את הכוח שלנו, החיבור בינינו, שנחשוב גם על כל העולם. בזה אתה תעשה נחת רוח לבורא.

כי ודאי שלא מעורר דברים רעים, אלא מעורר אותם לתיקון. ואם הוא מעורר אותם, אז אנחנו כן יכולים לגרום לתיקון. הכול תלוי בקשר בינינו. אז בואו אנחנו נעשה כך שנראה בעולם שהמרגע הזה, מהיום והלאה העולם מסתובב לטובה. זה לא פשוט.

גם בעל הסולם היה חי בזמנים של מלחמת העולם השנייה עם כל הבעיות ולא שהוא היה מנותק מזה. הוא ידע טוב מאוד מה קורה. נשתדל לבצע מה שתלוי בנו לחיבור העולם.

שאלה: אנחנו קוראים פה עכשיו, וכל הזמן אני שומע שאנחנו לומדים אזהרות. "תיזהר פה, תיזהר שם, אתה לא מצליח, אתה על הפנים".

אתה אמרת, ש"אנחנו יכולים לסדר את כל הטבע שיהיה גן עדן". למה עד היום, אנחנו לא מצליחים למצוא את הקשר הנכון וכל פעם נכשלים מחדש? כמו ששמים לנו רגל. מה הסיבה לזה?

אם תלך בכל רגע ורגע נגד האגו שלך, אז אתה תמצא את השביל הנכון, ותתקדם נכון והכול יהיה בסדר, הכול יסתדר.

תלמיד: אבל עד היום אתה רואה.

אני לא יודע מה היום. אני אומר לך מהו החוק ואל תבוא אלי בטענות.

תלמיד: אז מה הסיבה שאני מרגיש ששמים לנו כל הזמן רגל? מנסים עוד פעם, ועוד פעם נופלים.

זו לא רגל. זו הבעיה, שהאדם שרוצה להתקדם אז הוא מברך על זה שבכל רגע ורגע הבורא מראה לו מה עוד הוא צריך לתקן כדי להתקרב לבורא. והאדם שלא רוצה ללכת קדימה להתקרב לבורא, אז הוא בכל רגע ורגע מגלה כמה בורא כאילו מפריע לו לחיות.

תלמיד: זאת אומרת, הקידום הוא נכון זו הדרך? לא צריך להתייאש מהדרך. זה נכון.

כן.

שאלה: עם כל מה שבעל הסולם כותב פה באות ע' ובאות ע"א דברים מאוד נחרצים, יחד עם זאת אנחנו רואים שמקובלים מאוד הקפידו על קיום החלק המעשי של המצוות. למה הם כל כך הקפידו על זה?

זה מסדר את האדם, קודם כל. ואחרי הפעולות באות גם מחשבות אחרות. בכל זאת, זה קושר את האדם גם לפעולה יותר פנימית.

שאלה: החיצוניות של אומות העולם, האם זה אומר שאני אחראי במהלך היום לכוון את כל מה שאני עושה כלפי הבורא?

כן. רק עכשיו אתה שומע את זה? יפה. טוב.

שאלה: איך להעלות חסרונות של חברים לבורא בצורה יותר רגשית ולא מכנית?

תנסה להתרגש ולא מכנית, אז תעשה.

תלמיד: מה חסר?

חסר לעורר את הלב. חסר להיות יותר רגיש ולהבין שאתה והחברים זה אותו דבר. זה לא נראה לך בחושים שלך זו טעות. בינתיים אתה עיוור. אבל אם היית רואה נכון, היית מרגיש שאתם יחד נכללים יחד ובאמת תלויים זה בזה. ממש תלויים זה בזה. זה פחד לראות עד כמה תלויים.

שאלה: מעבר לנקודות שבלב לא חשוב שעם ישראל יתאחד ויצטרף לתיקון העולם?

כן. צריכה להיות איזו מן מאסה קריטית, כמו פצצת אטום, שחייבים להגיע לאיזו מאסה ואז זה מתפוצץ. גם כאן אותו דבר. אנחנו צריכים להגיע לאיזו מאסה קריטית לפי כמות ואיכות הכוח הפנימי, אז זה יגרום למשוך את המאור המחזיר למוטב דרכנו לכל האנושות.

יש כאן בעיה. יכול להיות שאנחנו מוכנים לאיזה תיקונים, אבל מפני שאנחנו נמצאים בדור המשיח, שאנחנו צריכים לדאוג לכל התיקון של כל העולם, עד שאנחנו לא נהיה מחוברים עם כל העולם, האור אולי לא יבוא אלינו, אבל במידה מאוד קטנה, כי הוא צריך לבוא כבר מדרכנו לכל הנשמות. ולכן אנחנו צריכים לעבוד גם בהפצה.

שאלה: האם כדי שנגיע לתפילה מושלמת כדאי לקרוא עכשיו את ה"זוהר" עצמו?

לא. אני לא חושב שאתם תוכלו עכשיו בדיוק להבין מה יש ב"זוהר". אנחנו נקרא. אנחנו עוד מעט נגיע ל"זוהר". בינתיים אנחנו צריכים ללמוד דברים כאלה שהם יפתחו לנו צורך ללמוד הלאה.

יש כאלה שמשתוקקים ל"תלמוד עשר הספירות", יש כאלה שמשתוקקים ל"זוהר". יש כאלה שאומרים "לא. אנחנו נפתח את התורה" וכן הלאה. אנחנו עוד צריכים לברר את הדברים.

שאלה: נראה שהמגמה היא רק ביטול הפנימיות בכל הרמה. איך נשנה את המגמה הזאת בע

צריכים להתחבר בינינו ולעזור זה לזה, לתת דוגמה זה לזה. איך אנחנו מבטלים את החיצוניות על פני הפנימיות.

שאלה: אם האיחוד הוא מעל לשנאה, אז הוא מכוון לבורא?

כן. בסופו של דבר, כן. אבל זו עדיין לא תפילה. אתה צריך להגיע מתוך זה גם לתפילה שהבורא יעזור לך שכך זה יקרה. שיהיה איחוד למעלה מהפירוד, ואתה מבקש מהבורא שיקיים את זה.

שאלה: מהם המצבים הללו כאשר אדם אינו יכול לענות? האם הוא רוצה לבוא במגע עם הבורא?

בכל זאת, שילך קדימה וזה מה שיקרה.

שאלה: למה התפילה על שלום העולם עושה נחת רוח לבורא? למה הבורא יהיה שמח אם יהיה שלום?

כי הבורא מסדר את כול הבריאה בצורה אחת, ובשבילו קטן וגדול ומישהו, לא חשוב מי, כולם הם נחוצים בתיקון הכלי הכללי שנקרא "אדם". ולכן אין לו הבדל. בזמן התיקונים יש הבדלים, אבל בסוף התיקונים, שכולם מחוברים בצורה עגולה אין הבדל בין אף אחד לאף אחד.

תלמיד: אבל כל מי שלא לומד קבלה הם לא אשמים .

אף אחד לא אשם. רק אנחנו אשמים - אלה שיכולים לבקש על תיקון העולם ולא מבקשים.

תלמיד: אז מה בדיוק אנחנו צריכים לבקש, כי הבורא הוא זה שעושה שם מלחמה? הרי אנחנו לא צריכים לבקש שלום, הוא לא יכול לעשות שלום.

למה? למה אנחנו לא יכולים לבקש?

תלמיד: כי הוא זה שעשה מלחמה.

אז מה? בשביל מה הוא עשה מלחמה?

תלמיד: כדי לעורר אותנו? את ישראל? את ישר א-ל?

כן.

תלמיד: הוא רוצה שאנחנו נבקש כי זה סוג של השפעה?

אתה רואה, למרות שאתה לומד הרבה קשה לך עדיין לעכל את הרעיון הפשוט הזה - הבורא רוצה שאנחנו נבקש רק תיקונים. את כל התיקונים הוא עושה, אבל הבקשה חייבת לבוא מאיתנו.

תלמיד: איזה תיקון בדיוק אנחנו צריכים לבקש עכשיו?

חיבור בינינו, כלום חוץ מזה. לחזור לצורת האדם הראשון לפני השבירה שאז כל הנשמות, כל הרצונות והתשוקות יהיו בכדור או בעיגול, אם קשה לך לתאר כדור.

שאלה: למה המערכת בנויה בצורה כזאת שהטובים שבה נפגעים? מה המסר בזה?

כי הטובים קרובים לבורא והם אשמים בזה שהתיקון עדיין לא מתבצע, לכן זה מתחיל מהטובים.

שאלה: הבנתי מדבריך שחיבור מעל השנאה צריך להיות מכוון לבורא ושצריכה להיות תפילה, מי צריך להעלות את התפילה, אומות העולם או אנחנו?

תפילה היא העלאת מ"ן, חיסרון מהנבראים לבורא, מי שיכול לעשות את זה שיעשה, כך אנחנו חייבים לנהוג.

שאלה: כולנו בכלי משתוקקות ופועלות למען החיבור. אנחנו עושות כל מה שביכולתנו, מבקשות, מעלות תפילה לבורא במשך היום. למה הבורא לא שומע עדיין את הבקשה שלנו, את התפילה שלנו להידבק בו ולעשות לו נחת רוח, מדוע הוא לא מחבר בינינו, הרי רק הוא יכול?

הוא לא שומע אתכן מפני שהוא רוצה לשמוע אתכן רק בתנאי שאתן תהיינה מחוברות ומבקשות את הדבר הנחוץ והנכון. ולא כמו ילד צורח וצועק כי הוא רוצה משהו ואתן לא רוצות לתת לו את זה כי ברור לכן שזה יזיק לו. אז מה עושים, נותנים לו או לא נותנים? לא נותנים. הוא ימשיך לצעוק עד שיירגע, ושלב אחר שלב הוא יחכים וידע מה צריך לבקש ואז הוא יקבל. על זה נאמר, "תעשה רצונך כרצונו", אנחנו צריכים לבקש את מה שהבורא רוצה לתת, ואת מה שהוא רוצה לתת מספרים לנו על כך המקובלים. אז בואו נברר מה הבורא רוצה מאיתנו שנבקש ואת זה נבקש ממנו.

שאלה: איך התיקונים באים לידי ביטוי בעשירייה, איך זה מורגש?

בזה שאנחנו מתחברים. ואז בחיבור בינינו אנחנו מתחילים לגלות את הכוח שמחבר אותנו ואת הכוח שממלא אותנו שזה הבורא ובכך אנחנו נעשים יותר חכמים, יותר חזקים, יותר מבינים ורואים ממש דרך כל העולם.

"עולם" מהמילה העלמה, הסתרה, וההסתרה הזאת נעלמת ואנחנו רואים את המציאות בצורה נכונה, זאת אומרת מתחילים לראות את הקשר בין כל החלקים של המציאות, איך אנחנו קשורים זה לזה ועם הטבע של העולמות, ועם הטבע של הדומם, הצומח והחי, וממה באמת אנחנו מורכבים, כל דבר שנמצא בכל אחד מאיתנו וביחד אנחנו מגלים את מערכת האדם הראשון. ואז מובן לנו איך אנחנו צריכים לפעול, לתמוך, לעזור אחד לשני ובזה כולנו מתעלים בהשגה, בהרגשה עד שמגיעים לדרגת הבורא.

שאלה: איך ללכת בכל רגע נגד האגו שלנו?

נשתדל יחד. תתחילו לספר אחת לחברתה כמה כל אחת משתדלת ומסוגלת במקצת ללכת למעלה מהאגו ובזה תעוררו את האחרות והן ירצו להיות כמוכן, והן אפילו יקנאו באלה שיכולות. וכל אחת מהן תשאל, "אם הן יכולות למה אני לא יכולה? ואני מסתכלת עליהן ואומרת לעצמי: "אפילו אותו אגו שנקרא "עזר כנגדו" פועל עכשיו לטובתי".

שאלה: בפסקה האחרונה כתוב "כולם יכירו את השבח של ישראל". למה ישראל נשמעת אימפריאליסטית?

יכירו בשבח של ישראל היינו, שכולם יכולים להתחבר, כל אלה שיש להם נטייה של הלב, נקודות שבלב. הנקודות האלו מארגנות את עצמן, מגיעות לריאליזציה כזאת, לתיקון כזה שכולן מתחברות, ואז הבורא מתגלה בתיקון שביניהן, בחיבור שביניהן לפי חוק השתוות הצורה. ומי יכול לעשות את זה? מי שיש לו נטייה לבורא, שנקרא "ישראל" ישר.אל.

קריין: מדובר בכל הפסוקים פה מישעיה, שאומות העולם לוקחים אותם על הכתפיים וכולי.

אומות העולם לוקחים את ישראל על הכתפיים, זאת אומרת "אומות העולם" אלה הרצונות שהם בכל מיני כיוונים רק לא לכיוון הבורא, אז כל הרצונות האלו נמצאים כדי לסייע לרצונות שמשתוקקים לבורא, מכוונים לבורא. זה נקרא שאומות העולם שהם כל הרצונות שקיימים בכל אדם ואדם שיש לו גם נטייה לבורא שנקרא "ישראל", ישר-אל, כל הרצונות האלו בסופו של דבר הם יעבדו, יתלכדו בצורה כזאת שיעזרו לאותה הנטייה הקטנה שיש כלפי הבורא כדי שהיא דווקא תפעל, היא תמשוך את כל אומות העולם האלה, את כל הרצונות האגואיסטים האלה לבורא ואז הם יקבלו תיקון. זה מה שקורה.

נקרא שוב את אות ע"א.

אות ע"א

"וטעם דבריהם הוא, כמו שבארנו, שבהיות כל עוסקי התורה, מזלזלים בפנימיות שלהם, ובפנימיות התורה," אפילו אלו שעסוקים באיזו שייכות לתורה, לא מדברים ולא חושבים איך להתקדם לבורא, כדי מתוך אהבת הבריות להגיע לאהבת הבורא. הם מזלזלים בזה, כמו שכתוב. "ומניחים אותה, כמו דבר, שאין צורך בו בעולם," ההתקרבות לבורא ועיסוק בחיבור עם בני אדם. "ויעסקו בה, רק בשעה שלא יום ולא לילה," מדברים קצת על זה, מדובר בכל הדתות, האמונות, השיטות, שיש המון מהן. "והמה בה, כעורים מגששים קיר –" הם לא מבינים ולא מרגישים על איזה תיקון מדובר. "שבזה, המה מגבירים את חיצוניותם עצמם, דהיינו תועלת גופם," רצון לקבל. "וכן חיצוניות התורה, המה מחשיבים, על פנימיות התורה." זאת אומרת שהעיקר בשבילם זה לעשות פעולות חיצוניות למיניהן ולעזוב את הדברים הפנימיים.

"ואז המה גורמים, במעשיהם הללו, שכל בחינות החיצוניות, שישנן בעולם," בעולם בכלל, כלומר אוכל מין משפחה כסף כבוד מושכלות, מגבירות את עצמן, על כל חלקי הפנימיות שבעולם. כל אחת לפי מהותה:" זאת אומרת שכל דבר חיצון נעשה יותר חשוב לכולם מהדבר הפנימי. למה? כי אותם שעוסקים בתורה הם עוסקים בחיצוניות ולא בפנימיות.

"א. כי החיצוניות שבכלל ישראל, דהיינו "עמי הארצות" שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבכלל ישראל, שהם גדולי התורה." גם את זה מבטלים את העסק בחכמת הקבלה לעומת לימוד הרגיל.

"ב. וכן החיצוניות שבאומות העולם, שהם בעלי החורבן שבהם, מתגברת ומבטלת את הפנימיות שבהם, שהם חסידי אומות העולם." מתחילים לזלזל באלו שעוסקים בחכמת הקבלה ומכבדים רק את אלו שעוסקים בכל מיני לימודים אחרים.

"ג. וכן חיצוניות כל העולם, שהם אוה"ע, מתגברת ומבטלת את בני ישראל, שהם פנימיות העולם." זה כבר לא בכוונות שלהם ולא בעסקים שלהם, אלא הם בעצמם כבר באים לאלו שצריכים לפי ההיסטוריה לפי הסדר כמו שהיה פעם, לעסוק בפנימיות התורה, ולא עוסקים אז כבר מקבלים זלזול.

"ובדור כזה, כל בעלי החורבן שבאומות העולם, מרימים ראש," בעלי החורבן מאומות העולם יש בכל אחד ואחד, כלומר בנו, אלה הרצונות האגואיסטיים שמרימים ראש "ורוצים בעיקר להשמיד ולהרג את בני ישראל" זאת אומרת את כל הנטייה שלנו שבכל אחד ואחד, לבורא. "דהיינו כמ"ש ז"ל (יבמות ס"ג): "אין פורענות באה לעולם, אלא בשביל ישראל"." כל הצרות, כל הבעיות, הם גם בעקבות ישראל שלא עוסקים נכון בכוחות הטבע, לא מסדרים אותם כולם להיות מחוברים לבורא, גם בצורה חיצונית וגם בצורה פנימית. "דהיינו, כמ"ש בתיקונים הנ"ל, שהם גורמים," הם הם, שלא עוסקים נכון בהתקרבות לבורא, מזלזלים בזה, הם גורמים "עניות וחרב ושוד והריגות והשמדות, בעולם כולו."

שאלה: מה זה אומר שעכשיו אנחנו כעשירייה עוסקים בחלק הפנימי של התורה ולא בפעולות חיצוניות?

שאנחנו מדברים על החיבור בינינו, עד כמה הוא חשוב כדי לתקן את הכלי של אדם הראשון, ושאנחנו צריכים לבקש על התיקון הזה, את הבורא. ולא נורא אם אנחנו מגלים שאנחנו לא מסוגלים, לא נורא אם אנחנו מגלים שאנחנו שונאים זה את זה, שדוחים זה את זה, שכל הזמן בכל רגע ורגע שוכחים מזה. אלא העיקר למה אנחנו לא מחזיקים זה את זה כדי כל הזמן לפנות יחד, כמה שאפשר יחד, לבורא ולבקש ממנו תיקון. אנחנו לא יכולים להיות מתוקנים אלא על ידו.

וקודם כל להבין שאם קורה משהו בעולם, אנחנו אשמים. אנחנו דווקא. כי לנו ניתנה הזדמנות להתחבר ולדרוש מהבורא את תיקון העולם. ולא יעזור לנו לברוח, כי הבורא מעורר את הלב שלנו ולא חשוב איפה אתה נמצא, וגם אם אתה נמצא בעולם הזה או שאתה כבר נמצא באיזו צורה אחרת של קיום, לא בגוף הגשמי שלך, בכל זאת מתעורר בך רשימו ששייך לגמר התיקון, ואתה חייב לממש אותו.

שאלה: האחריות שלנו היא כעשירייה או ככלי עולמי?

האחריות היא גם שלי, גם של העשירייה שלי, וגם של הכלי הכללי שלנו כלפי עיגולים יותר ויותר רחבים. כלומר אני כלפי העשירייה, העשירייה כלפי בני ברוך שלנו, ובני ברוך כלפי האנושות כולה, ואנחנו יכולים לקחת את האנושות כולה יחד עם כל הדומם צומח חי מדבר, את כולם על עצמינו, כי הם נכללים בנו, כלפי הבורא. כך אנחנו כולנו אחראים כלפי הבורא לתיקון העולם.

ולכן אתם יכולים לקרוא בספר ישעיהו שבגמר התיקון "גר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומרי יחדו ונער קטן נהג בם" למה? כי כל הרצונות האלה, דומם צומח חי מדבר, נכללים בתיקון אחד.

שאלה: האם בנוסף להפצה שלנו על מנת לאסוף את הנקודות שבלב של האנושות כדי שיצטרפו לחברה שלנו חשוב שאנחנו נזריק את המחשבות האלה במודעות הכללית האנושית ונספק איזו הבנה אפילו לאלה שלא ישתתפו בתפקיד מרכזי בתהליך של התיקון?

הטיפול בכל חלק וחלק מהעולם הוא נכון אם אתה קודם כל נכלל באותו חלק עד כדי כך שאתה מרגיש מה חסר לו, ומתוך זה אתה מבין באיזו צורה אתה יכול למלא את החיסרון שלו. וכך אתה פועל.

שאלה: מה אתה חושב לפי מה שאתה רואה, באיזו צורה אנחנו לומדים עכשיו?

על זה אתם צריכים לענות.

שאלה: מה זה נקרא לעלות חיסרון של אומות העולם לבורא, מה הפעולות שאנחנו צריכים לעשות כלפי אותו חיסרון?

אתה צריך לצאת מעצמך אל תוך העשירייה, ומתוך העשירייה לצאת לדרגה שנקראת אומות העולם, להרגיש את החסרונות שבהם, לעומת החיבור שלכם, עד כמה חסר להם חיבור, ואתם כבר השגתם בתוך העשירייה ואז אתם פונים לבורא ומבקשים שיביא להם תיקונים. וודאי שאתם מוכנים להשתתף בתיקונים האלה ולהיות המעבר מהבורא כלפי האנושות.

תלמיד: מה הכוונה שיביא להם תיקונים? מה זה אומר שיביא להם תיקונים? יביא אותם לאיזה מצב?

כדי שאתה תדע מה להסביר, מה לעשות, איזה כוח להעביר להם.

שאלה: אתה אמרת שאנחנו צריכים לדעת ולהבין שבכל העולם אנחנו אחראים. אבל מה אם אתה רואה את כל העולם כמו שהסברת לנו לפני כן שאנחנו צריכים לראות אותו כבר מושלמים ואנחנו היחידים שלא. אז אני רואה את כל העולם מושלם, מה עליי לעשות?

אז יש הבדל בין רצוי לבין מצוי, ודווקא בפער בין מצוי לרצוי יש לך מקום תפילה.

שאלה: החיבור שבין בני ישראל זה התנאי להגיע לגמר התיקון?

כן. בני ישראל זה אנשים שיש להם נטייה לגילוי הבורא. וכדי לגלות את הבורא הם צריכים להיות מחוברים ביניהם ולכן כל חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו צריכים להיות מחוברים בינינו, כדי לתת לבורא מקום להתגלות.

המשך ההקדמה:

.

"ואחר שבעונותנו הרבים, נעשינו עדי ראיה, לכל האמור בתיקונים הנ"ל. ולא עוד, אלא שמדת הדין, פגעה דוקא בהטובים שבנו, כמ"ש ז"ל (ב"ק ס'): "ואינה מתחלת, אלא מן הצדיקים תחילה"." דווקא הנשמות הגבוהות והטובות מקבלות היזק יותר גדול וגם הן הראשונות, כי הן המתוקנות ביותר והקרובות ביותר לבורא "ומכל הפאר, שהיה לכלל ישראל, בארצות פולין וליטא וכו', לא נשאר לנו, אלא השרידים שבארצנו הקדושה.

הנה מעתה, מוטל רק עלינו," אם אנחנו רואים מה שלא עשינו קודם, אז מוטל עלינו לפחות "שארית הפליטה, לתקן את המעוות החמור הזה." ואנחנו צריכים לדרוש את התיקונים בצורה נכונה. "וכל אחד ואחד מאתנו, שרידי הפליטה: יקבל על עצמו, בכל נפשו ומאודו, להגביר מכאן ואילך, את פנימיות התורה," זאת אומרת חכמת הקבלה מדברת איך להגיע לחיבור, ומהחיבור בינינו לחיבור עם הבורא "וליתן לה את מקומה הראוי, כחשיבותה על מעלת חיצוניות התורה.

ואז יזכה," אנחנו נעשה את זה, והעיקר יהיה בשבילנו החיבור בינינו ועם הבורא ולא שום דבר אחר, אז "כל אחד ואחד מאתנו, להגביר מעלת פנימיותו עצמו, דהיינו בחינת "ישראל" שבו, שהיא צרכי הנפש, על בחינת חיצוניותו עצמו, שהיא בחינת "אוה"ע" שבו, שהיא צרכי הגוף.

ואז, אם אנחנו נעשה בתוכנו סדר כזה, שקודם מה שצריכה הנשמה ואחר כך מה שצריך הגוף, ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו," כלומר, בכל אחד מאתנו וסביבנו יש אנשים שמשתוקקים, אבל לא עד כדי נטייה לזה. אנחנו רואים שיש סביבנו עוד אלפי אנשים אבל לא נמצאים עד כדי כך כמונו בתיקונים. "עד ש"עמי הארצות" שבנו," זאת אומרת שבכל אחד מאיתנו יש גם רצונות שנקראים "עמי ארצות" "יכירו וידעו את השבח והמעלה של גדולי ישראל עליהם," שיש בכל אחד מאיתנו חלק אלוה ממעל שנקרא ישר אל, ויש רצונות שהם לא שייכים לזה. אז אנחנו צריכים שכל אחד יעלה את הרמה, את אותו רצון שקושר אותו עם הבורא, למעלה מכל יתר הרצונות. "וישמעו להם, ויצייתו להם." "ויגיע כח הזה, גם על כלל ישראל כולו.

וכן פנימיות אוה"ע, שהם חסידי אומות העולם," יש לנו כל מיני רצונות כאלה שגם מוכנים להצטרף במשהו לאותה נטייה לבורא, "יתגברו ויכניעו את החיצוניות שלהם, שהם בעלי החורבן. והם יבינו עד כמה הם צריכים להתנזר מכל הרצונות האגואיסטיים.

"וכן פנימיות העולם, שהם ישראל," נטיות לקשר עם הבורא, "יתגברו בכל שבחם ומעלתם, על חיצוניות העולם, שהם האומות.

ואז, כל אוה"ע, יכירו ויודו, במעלת ישראל עליהם." כלומר, כל הרצונות שבכל אחד ובאנושות, יהיה לו ברור, שבצורה כזאת כשאנחנו מתחברים בינינו ומחוברים לבורא, ולא חשוב מיהו האדם, אם יש לו נטייה כזאת, קו כזה, אז נעלה עד דרגת גמר התיקון. ולמה? כי כמו שכתוב "ויקיימו הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים," זאת אומרת כל הרצונות שבכל אחד, יתמכו בדבקות בבורא "והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'"." וכולם יצטרפו ויתחברו לאותה כוונה שאנחנו מדברים עליה, לעל מנת להשפיע מבינינו ומבינינו לבורא "וכן (ישעיה, מ"ט): "והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה"." אנחנו כולנו ניקח את כל הכלים דקבלה, את כל הכלים דהשפעה ונחבר אותם יחד וכך נעלה להר ה' לדרגת הבורא. "וז"ש בזוהר, נשא, דף קכד ע"ב, וז"ל: "בהאי חיבורא דילך, דאיהו ספר הזוהר, יפקון ביה מן גלותא, ברחמי [בחיבור הזה שלך, שהוא ספר הזוהר, יצאו בו מן הגלות, ברחמים]". דהיינו, כמבואר. אכי"ר." כי בספר הזה דווקא מסבירים איך אנחנו מתחברים בינינו ועם הבורא ומגיעים לגמר התיקון.

.

שאלה: כשאנחנו בונים את הבקשה שלנו לבורא, שיחבר אותנו כדי שנהיה דומים, אז התפילות האלה הן מוכנות מראש. ורק התפילה הזאת היא שהופכת אותנו למוליך, למתאם?

זה לא חשוב איך אנחנו נבקש, העיקר שנבקש, זה כמו תינוק שמנדנד ורוצה את זה ואת זה ולא איכפת לו, הוא קופץ ממקום למקום, מדבר לדבר וכל מה שהוא רואה הוא רוצה. העיקר שאנחנו כל הזמן נקשור את עצמנו לבורא ונדרוש ממנו, גם אם התפילות שלנו יהיו נכונות או לא נכונות.

אתה נמצא בספק אם נכון כך לבקש, זה לא חשוב, העיקר תבקש, כל הזמן תשתדל לחבר את עצמך עם העשירייה ומתוכה לבקש. ומתוכה זאת אומרת, שכבר אתה מבקש על משהו שאתה מייצב בצורה איכשהו כוללת, כללית, נכונה. ולבורא לא חשוב איך תפנה אליו הוא ממלא הכול. תמיד תתקשר אליו וכך תגיע. אני מכיר אותך טוב, כולנו נגיע יחד וגם אתה.

שאלה: עברו יותר משמונים שנה מאז שבעל הסולם כתב את המילים המצמררות האלה על שארית הפלטה ועל החובה שלנו להגביר את פנימיות התורה. וכדי שההיסטוריה לא תחזור על עצמה, איך להכניס את המילים שלו, את הפקודה שלו ללב, כדי שהיא תעורר את האטימות את הקרום של הלב?

אני לא יודע מה להגיד לך, תדברו ביניכם, אני חושב שאנחנו אחרי ההקדמה הזאת צריכים לעשות סדנה שתסכם את ההקדמה הזאת ובעיקר את החלק האחרון. גברים, נשים יחד תשתדלו לענות על השאלות שלכם ביניכם, כי הכול נמצא בכם, לי כבר אין מה להוסיף.

קריין: נעשה סדנה לסיכום ספר הזוהר ובעיקר החלק האחרון שלה, בבקשה.

(סוף השיעור)