שיעור הקבלה היומי18 Eki 2022(בוקר)
שיעור בוקר 18.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
על סף לשמה – קטעים נבחרים מן המקורות
אני שמח מאוד שבסיום החגים הגענו על סף לשמה. זה אומר שבאמת מובן לרובנו שזו הדרגה שאנחנו נמצאים בה וצריכים לעשות מאמצים כדי לאסוף את כל הכוחות, את כל הנטיות, את כל ההשתוקקויות כדי לעלות לדרגה הזאת.
ודאי שאנחנו לא יכולים לעשות זאת בכוח שלנו, אלא רק על ידי כך שנקבל זאת מלמעלה, אבל לסייע לזה, להכין את עצמנו למאמץ, לבקשה, לתפילה, לשכנע את הבורא שאנחנו כן ראויים לקבל ממנו את המתנה העליונה הגבוהה הזאת, בעצם היחידה, שהיא לשמה, את זה אנחנו צריכים לבצע - את ההכנה וקבלת הלשמה.
נקווה שנגיע לזה כולנו מהר ככל האפשר, ו"איש את רעהו יעזורו", כי אנחנו צריכים לזה הרבה כוחות ובכל אחד ואחד יש לנו כוח מיוחד ואנחנו זקוקים לכולם, גם לגברים וגם לנשים, גם לוותיקים וגם לחדשים, לכולם. בואו נלמד את הפסוקים האלה ונשתדל ככל האפשר לא להיפרד ממה שגם למדנו קודם בעניין לשמה, היו לנו קטעים חזקים מאוד שממש התרגשנו מהם, לא לשכוח את הכול. העלייה לדרגת לשמה דורשת מאיתנו החלטה נחוצה, מוכנה לכל דבר, רק כדי להגיע לשמה.
קריין: על סף לשמה - קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מס' 1.
"דענין לשמה. בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה], כי זהו הארה ממרום, ואין זה בשכל האנושי להבין, אלא מי שהוא טועם, הוא יודע. ועל זה נאמר: "טעמו וראו כי טוב ה'"".
מי שלא טועם עדיין מה נקרא לשמה, הוא לא יכול לתאר את זה לעצמו. זה דבר כל כך מנותק מהטבע שלנו, מהחיים שלנו, מהרגשות שלנו, שככל שנפנטז על זה, ככל שנתאר את זה, לא נדע מה זה.
"ומשום זה, צריך האדם, בזמן קבלת עול מלכות שמים, שיהיה על תכלית השלימות, היינו כולו להשפיע ולא לקבל כלום". בזה אנחנו צריכים בכוח להשתדל כל הזמן להחזיק את עצמנו, לתת, להשפיע, להתחבר, לצאת מעצמנו, לשכוח מעצמנו, להתנתק מעצמנו ולא לקבל כלום. לחשוב פחות ככל אפשר על עצמנו, בזה אנחנו מתקדמים ללשמה. "ואם האדם רואה, שאין האברים מסכימים לדיעה זו, אין לו עצה אחרת, אלא תפילה, שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שגופו יסכים לשעבד את עצמו להקב"ה".
(בעל הסולם. "שמעתי". כ'. "ענין לשמה")
זה מה שאנחנו צריכים לעשות בשלב הראשון, ואחריו להיכנס יותר פנימה, ועוד ועוד לבדוק איפה עוד אני לא מסכים לזה שהבורא ימלא את כולי, את כל המחשבות, את כל הרצונות, את כל הפעולות והכוונות, ושאני אסכים ללכת אחריו, להימשך אחריו, לעשות כל מה שצריך בכל מוח ולב, בכל השרירים, "כל עצמותיי תאמרנה", הכול לעשות אך ורק לזה. כל היתר לא חשוב לי, אני מוכן לעזוב את הכול, רק לא לעזוב את ה"להגיע ללשמה".
אם אדם כל הזמן משתדל לכוון את עצמו לכיוון זה, אז אפשר להגיד שהוא כבר נמצא בדרך.
שאלה: דיברת על החלטה שאנחנו צריכים לקבל, להיות מלאי נחישות לוותר על הכול ולא להשאיר לעצמנו כלום. איך מקבלים החלטה כזו?
תסתכל על החברים שלך ותראה עד כמה הם נמצאים בזה, תתאר לעצמך עד כמה הם נמצאים בזה, תקנא בהם, תשתדל להתקרב אליהם ולהיות כמוהם. את זה אנחנו יכולים ללמוד מכל אדם, בלי יוצא מן הכלל. נתחיל מזה שאני נמצא מוקף באנשים שכולם נמשכים לבורא ורוצים למסור את עצמם לכל הפעולות, המחשבות והרצונות שהבורא רוצה למסור להם. הם נמצאים ממש במסירות נפש אליו ואני רוצה להתחבר איתם, להתכלל בתוכם, בתוך הקבוצה הזאת ופשוט כמו להיעלם שם, להסתתר שם, שגם אני אוכל איתם יחד להתקדם לדבקות בבורא.
תלמיד: הסוד המרכזי כאן הוא המיקוד בחברים, להידבק בהם, כדי לא לחזור לחשבונות לעצמי?
אם אני רוצה להיות מכוון לבורא, אז אני צריך להעביר את עצמי דרך חיבור עם החברים. אין לי פתרון אחר, אחרת כל הזמן אהיה תלוי בי, קשור בי וכל הזמן אהיה בתוכי. לצאת מעצמי לכיוון הבורא, לכוון את עצמי לבורא, להתקרב אליו, זה אפשרי רק עם אני מקושר לחברים.
שאלה: מה היא אותה תחושת אמונה למעלה מהדעת כשאני רוצה להיות קשור בהם? ביחס שלי אני תופס אותם כפי שאני תופס אותם.
אתה צריך לצאת מהרצון לקבל שלך ולהיות ברצון להשפיע. רצון להשפיע הוא שאתה מתעלה מעל הטבע שלך, ומעל הטבע שלך, מעל האגו שלך, מעל המלכות שלך, שם נמצאת תכונת הבינה, אמונה, לכן זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". על ידי מה אני יכול לעשות את זה? מהו הכוח שמוציא אותי מהמלכות ומעלה אותי לבינה? לי אין כוח כזה. לבקש מהבורא אני יכול אבל זה יהיה מהשפה ולחוץ, סתם מילים. אז איך אני אעשה את זה? אם על ידי קנאה, תאווה וכבוד אני נכלל בין החברים, מתפעל מהם, מקנא בהם, רוצה להיות כמוהם, כי נראה לי שהם כבר נמצאים לפניי, אז אני רוצה להידבק אליהם, רוצה להשתמש בחיבור בינינו שהוא בעצם תלוי בי, במידה שאני רוצה להידבק בהם, אז אני אסחף אחריהם ואלך יחד איתם.
לכן בלי חברה כאן אי אפשר. ההיפך, כמו שכותב רב"ש במאמרים שלו, שאני חייב לתאר את עצמי כאפס לעומת האחרים. בצורה כזאת אני אסחף אחריהם, והם ממש יכולים לתת לי כוחות, למשוך אותי, ואני אלך אחריהם כמו ילד קטן ליד הגדולים. זה לא תלוי בכמה הם יודעים וכמה ותק יש להם, אלא רק בתיאור, כמה אני מתאר אותם כגדולים. למה? כי בכל זאת אני הולך אחרי כוח הבורא שנמצא בהם, אז ככל שאני מתאר את עצמי קטן לעומת הגדולים, כך אני מעורר את כוח הבורא שנמצא בהם, אומנם הם בעצמם לא יודעים. זה כמו רבי יוסי בן קיסמא, אם הוא יבטל את עצמו כלפי התלמידים שלו, אז הוא יתקדם, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות. אין לנו שום סיכוי אחר להגיע ללשמה, זה הדבר היחידי.
מתוך זה אנחנו יכולים לפתוח את עצמנו ולפתח כל מיני נטיות, חוקים רוחניים, חוקי חברה וחיבור, וכך נתקדם. אין ברירה, אנחנו יכולים להסתובב הרבה שנים עד שנגיע לנחיצות שרק בלשמה ורק בצורה כזאת יכולים להגיע לרוחניות.
תלמיד: האם אני צריך לבכות לפניהם?
אתה צריך לחזור על מאמרי רב"ש על החברה לקרוא אותם שוב לעומק. לפי מה שאתה מדבר זה כאילו שאף פעם לא קראת את המאמרים האלה.
שאלה: אנחנו מדברים עכשיו על כך שאנחנו מעוררים את השחר ולא השחר מעורר אותנו. מה זה אומר שהתעוררות מגיעה מלמעלה כדי שאדם יזכה ללשמה? כתוב "בכדי שהאדם יזכה לשמה, הוא צריך לאתערותא דלעילא [להתעוררות מלמעלה]".
כל מה שאנחנו מקבלים כל רגע, מתעורר מלמעלה, אין כאן שום דבר שמתעורר מאיתנו. יש על זה הרבה פסוקים, "אין אדם נוקף אצבע"1 וכן הלאה, הכול מתחיל מהבורא. אנחנו צריכים רק להבין שמה שיש לנו מגיע מהבורא, זה מה שהבורא רוצה שיהיה לנו כרגע, ואנחנו צריכים לעשות על זה ביקורת ולבדוק האם זה מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם לקראת הבורא, לדבקות בו.
תלמיד: מה אנחנו עושים בעשירייה כדי שהבורא יעורר אותנו?
אנחנו רוצים להתחבר כך, שנרגיש קשורים לרצון אחד. וכשאנחנו נתקרב בינינו יותר ויותר, אז נרגיש שהרצון הזה הוא הרצון העליון. את הרצון העליון הזה אנחנו כבר נבין, נרגיש, נאתר אותו כרצון של הבינה, אמונה למעלה מהדעת. כך נידבק בכוח הזה והוא יעלה אותנו עוד ועוד.
שאלה: מה המשמעות שאם הגוף לא מסכים לא לתת ולא לקבל אנחנו צריכים להגיע למצב הזה?
המשמעות היא שאנחנו עולים לדרגת ההשפעה, לדרגת הבינה, להשתוות הצורה הראשונה אולי עם הבורא.
שאלה: אני מרגיש כל הזמן שהפעולות בעשירייה, התפילה או ארגון העשירייה, הן כתוצאה מכוחות עצמי. איך לעשות פעולה של השפעה אמיתית שבאה מהבורא בתוך העשירייה?
אתה צריך להגיע למצב שאתה מאוד מאוד רוצה להיות בפעולה מסוימת שהיא השפעה, שאתה רוצה להרגיש מה זה נקרא כוח השפעה, מהו עולם ההשפעה, ותרגיש שאין לך שום קשר אליו. ואז תצטרך קשר עם הבורא, שיעזור לך, שיתלבש בך, שימלא אותך בידיעה, בכוונה, ברצון, במעשה שנקרא השפעה, שאין לך לזה שום נטייה, עניין או התחלה. כשתרצה מאוד שזה יקרה, אז תהיה מוכן לעשות הכול אפילו נגד הרצון שלך, נגד כל מה שיש בך, רק כדי להרגיש ולהכיר מה זה נקרא השפעה, מה זה נקרא לצאת מעצמך. ואז התפילה שלך תקבל כוח, נחיצות ותקבל את זה.
שאלה: האם תוכל להסביר מה המשמעות של "טעמו וראו כי טוב ה'".
קודם טעמו. אנחנו יכולים לטעום במידה שנקבל איזו תכונה של הבורא, תכונת השפעה. ואחרי שאנחנו מקבלים את תכונת ההשפעה והיא מתלבשת בנו, ממלאה אותנו במשהו, אז אנחנו מרגישים את הטעמים שעוברים על הרצונות, על הכוונות והמחשבות שלנו, ואז זה נקרא "טעמו וראו כי טוב ה'". אבל קודם צריכים להשתדל לבצע כל מה שנדרש לזה, זאת פעולה החיבור, פעולת ההתעלות מעלינו ותפילה.
שאלה: בניגוד למה ששמענו, הרב"ש באחד המאמרים שלו כותב ש"אסור לו לאדם לומר שאני מחכה עד שה' יתן לי התעוררות מלמעלה, אז תהיה לי אפשרות לעבוד בעבודת הקודש". איך מיישבים את זה? כי זו סתירה למה שבעל הסולם כותב, כי הרב"ש כותב שלא צריך לחכות להתעוררות אלא לקחת אחריות.
אני לא אמרתי שצריכים לחכות, אמרתי שצריכים להימשך לזה, להתפלל, להשתדל לקיים את כל התנאים כדי להגיע ללשמה.
תלמיד: בעל הסולם כותב שבכדי שאדם יזכה לשמה הוא צריך אתערותא דלעילא.
נכון. ואיך מגיעים לאתערותא דלעילא?
תלמיד: מבקשים, על ידי תפילה.
ודאי.
תלמיד: אבל מה יגרום לי להתפלל אם אני במצב של נפילה וחשיכה?
להתחבר עם החברים, לקבל מהם, לקיים מה שרב"ש כותב בחוקי החברה.
אני מוכן לשמוע את כל השאלות, כי דווקא השאלות הכי קשות מתעוררות באדם כשהוא מדבר על לשמה, כי הוא לא סובל את זה, הטבע שלנו מנוגד לזה לגמרי. לכן אני מוכן לשמוע ולאט לאט לפתור את הבעיות, כדי שתרגישו כמה זה הפוך מאיתנו.
שאלה: איך אפשר ליצור את הקנאה בחברים בזמן שהדבקות עצמה נסתרת ממני?
תנסה להסתכל עליהם ולזהות עד כמה הם נמשכים ללשמה, להשפעה, לחיבור, כמה יש בהם משהו לכיוון זה, ובכך תראה כמה הם יותר גדולים ויותר מוצלחים ממך. אתה חייב לגלות את כוח הקנאה. יחד עם זה, אתה צריך להרגיש כלפיהם כבוד, כי אם הם יותר גדולים, אז אתה צריך להרגיש כמו כלפי הגדולים, הרגשת כבוד. לא כבוד עצמי אלא כבוד אליהם.
מתוך זה תחשוב שוב ושוב שהתנאי שבעל הסולם וכל המקובלים מסבירים לנו הוא שאת הכוח הרוחני אנחנו מקבלים רק בתוך העשירייה, רק בתוך החברה שנמצאים בה ואין לנו שום אפשרות אחרת.
לכן אם אני רוצה או לא רוצה, אני חייב יום יום, כמו שאני למשל הולך לעבודה, להשתדל יותר ויותר להתחבר עם החברים, להיכנס לתוכם, להתקרב אליהם. זו העבודה הרוחנית שלי.
תלמיד: מספרים לי שהחברים נמצאים בדבקות ואני מחזיק בזה כמה שיותר, אבל האגו רוצה לאחוז במשהו ולקנא ושם חסרה לי נקודת אחיזה כי האגו לא רואה את זה.
תנסה לצייר לעצמך כמה הם גדולים וכמה הם בכל זאת נמצאים כבר בהרגשה יותר עדינה, יותר גבוהה ממך. תנסה, אתה תראה. בכל זאת יש הרבה מצבים בחיים שלך שאתה מקנא באנשים, תנסה כאן לעורר את מידת הקנאה בחברים, זאת הקנאה היחידה שבונה.
שאלה: איזה טעם מוביל להתעוררות מלמעלה?
הטעם שמביא להתעוררות מלמעלה, הוא החיסרון להתקדמות הרוחנית.
שאלה: האם אפשר להשתמש באמצעי המשחק במצב הזה?
בוודאי שכן, אנחנו צריכים לשחק עד שאנחנו מגיעים למצב האמיתי. וגם במצב האמתי, כל פעם שאנחנו נמצאים באיזו מדרגה, כדי לעלות למדרגה עליונה יותר, אנחנו גם אז צריכים לשחק בכך שנמצאים כבר במדרגה היותר עליונה. כך אנחנו עולים ממצב למצב.
כל מצב שנמצאים בו עכשיו נקרא מצב עכשווי, ואם אנחנו רוצים לעלות למצב יותר גבוה, אנחנו צריכים לתת לזה התעוררות ולתאר לעצמנו שאנחנו כבר כאילו נמצאים במדרגה יותר עליונה. ולעורר לזה כוחות, שיתעוררו בנו וימשכו אותנו, ידחפו אותנו למצב יותר עליון. כמו ילדים שעל ידי המשחקים, הם גדלים ונעשים יותר חכמים, מבינים, כך אנחנו צריכים לשחק בלשמה.
לכן אנחנו קוראים מאמרים, מדברים בינינו, שרים, כדי לתאר לעצמנו מהו המצב הרוחני שאליו אנחנו רוצים להגיע. לכן, ממש כל פעם לשחק את המצב היותר עליון. ביניכם, בקבוצה, בעשירייה, תנסו לקבוע מצבים יותר עליונים ממה שאתם נמצאים עכשיו, כל אחד ואחד. ואז תראו כמה זה ימשוך אתכם, קדימה.
שאלה: יש חברים שדי פשוט לתאר כגדולים, להתבטל בפניהם, ויש כאלה שכלפיהם קשה מאוד לעשות את זה. איך עדיף לעבוד כאן, להתחיל מהקל אל הכבד או להתמקד היכן שקשה?
גם וגם. העיקר שאתה צריך להשתדל לתאר כול חבר וחבר שהוא כבר כגדול הדור. ותנסה לעשות את זה מהחברים שנראים לך הכי פחותים, הכי קטנים, מפגרים, תנסה לראות אותם כגדולים, הכי גדולים בעשירייה וכך תתקדם.
שאלה: הרצון להשפיע אף פעם לא מוביל להפסד, גם כשנראה לי שיש משהו נגדי? למשל אם הרב כועס עליי?
אם זה במסגרת הקבוצה, אז כוח ההשפעה הוא תמיד עליון.
שאלה: יש חברים שאני לא מקנא בהם, אבל אני מבין שהכול תלוי בהסתכלות שלי, איך בתוכי לעורר קנאה דווקא כלפיי הפחות?
להצטער על זה שהם נראים לך כאלו פחותים. ובמידה שאתה רואה אותם פחותים, תתרגז על האגו שלך שהוא כך מצייר אותם לפנייך.
תלמיד: איך הצער הזה מקרב אותי הלאה?
אתה כל הזמן מחפש איך להיות נמוך מהחברים. אתה יכול לתאר כך את כל הקבוצה, לא בבת אחת, אלא בעבודה שלך כל פעם כלפיי חבר אחר. אתה מרגיש עד כמה אתה פחות ממנו ובסך הכול אתה פחות מכולם, מכל הקבוצה. ואז, עד כמה היית רוצה להתחבר אליהם, להיקלט בהם ורוצה שהם ייקחו אותך יחד איתם לכל המסלול הרוחני הזה.
תלמיד: במה אני פחות מהם? במה הם יותר גדולים ממני?
בהכול.
תלמיד: במה?
הם מחוברים יותר ביניהם, הם קרובים יותר לבורא, הם נמצאים יותר בקשרים הדדים ביניהם, ואתה נראה שנמצא ממש מחוצה להם, מחוצה לעיגול הקבוצה.
תלמיד: למה דווקא לקנא במי שפחות, מה זה משנה אם כוח הקנאה הוא אמצעי?
בזה אתה מקבל הכוונות נכונות כמה הרצון האגואיסטי שלך משקר לך.
שאלה: האם כדי לשעבד את הגוף צריך לשכנע בכך את הבורא שאנחנו רוצים בשמה ומה אנחנו צריכים לשכנע את הבורא?
בכך שאנחנו יום יום בכל הזדמנות חוזרים לתנאים שמקובלים מספרים לנו על לשמה, מה אנחנו צריכים לעשות כדי להשיג לשמה.
שאלה: יש חברים שכבר השיגו את מצב הלשמה, איך אנחנו יכולים לדעת מיהם כדי לקבל מהם דוגמה?
אנחנו לא צריכים לדעת מי הם, אבל ישנם כאלו, ואנחנו צריכים רק להשתדל להיות בקנאה כללית כלפיי הקבוצה.
קריין: אומר בעל הסולם, קטע מס' 2.
"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים.
אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו.
לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים. אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו".
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
שאלה: איך אני יכול לדעת שהבורא עוזר לחברים שלי להגיע ללשמה, איך אני יכול לאשר זאת?
אם תסתכל עליהם נכון, שאתה רוצה להתחבר איתם, שאתה רוצה להגיע איתם יחד ללשמה, אז תתחיל לראות כמה הם גדולים. ואז תתחיל לקנא בהם ותשתדל להגיע לאותו מקום כמו שהם.
שאלה: מה זה להשקיע את כל הכוחות שברשותי? מה היא בעצם ההסכמה? כי אני מרגיש שכל יום אני צריך להסכים, בהסכמה הזאת אני כל פעם נבחן בה כל יום מחדש?
זה נקרא לקבל על עצמו עול מלכות שמיים. למדנו את זה. שמעת את הרבה פעמים. יום יום לקבל על עצמו עול מלכות שמיים. זה מה שאתה צריך לקבל, להכניס לכך את הראש שלך כמו סוס או חמור ששמים עליו את כול הכלים האלו כמו אוכף ומחסום ושהוא יסחוב מה שצריך. זה נקרא "כשור לעול וחומר למשא".
שאלה: התכונה הזאת לשם שמיים, איך לתאר אותה לעצמי? יש חברים ויש בורא ויש אותי ואני איכשהו מאבד את עצמי לחלוטין ביניהם ואין לי שום מחשבות, שום שאיפות, שום השתוקקויות כלפיי עצמי?
מה צריכים לעשות? זה מה שנקרא "ויהיו בעינייך כחדשים", כל פעם השאלה מחדש, ההבחנות חדשות, ההכנה והתיאור והקשר, הכול מחדש. ולא להתרגז על כך מה ששמעת אז היום אתה כביכול לא מבין את זה. זה טוב, זה בכוונה הבורא עושה כך כדי שאנחנו נבנה כל פעם מדרגות חדשות.
שאלה: תכונת לשמה האם אפשר רק לתת השפעה לבורא או גם לנבראים?
לשמה זה מתחיל מכך שאדם עושה על עצמו צמצום הקטן ביותר ולא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו עד שהוא נותן את הכול ומקבל על מנת להשפיע אפילו גם את הכול עד גמר התיקון. כל הרוחניות היא בעצם לשמה.
תלמיד: אם זה יכול להיות ביחס לנבראים שהוא עושה את עצמו הקטן ביותר כלפיהם וזה כבר מצב לשמה או שזה חייב להיות בהכרח כלפיי הבורא?
זה התנאי, אם הוא הולך לקראת לשמה אז הוא חייב להכין את עצמו בדרך לראות את עצמו כקטן מכולם.
תלמיד: להגיע לתכונת לשמה, האדם שהוא קטן ביותר ביחס לנבראים איך הוא עיצב את עצמו, זה כבר מצב לשמה?
עוד לא אבל זו הכנה, זו הכנה מצד הכלים.
שאלה: כאן בקטע מדובר על חיסרון ועל כלי, איך אנחנו מגדלים ביחד את החיסרון לתפילה?
שאני מבין ושומע ומרגיש וקורא שבלי תפילה אי אפשר להשיג מצב לשמה, ומצב לשמה נעשה בי עוד ועוד רצוי, הכרחי, שרק בזה תלוי העתיד שלי, אחרת אני חי כמו חמור ומת כמו חמור ולא נשאר ממני כלום. אני רוצה להשיג רוחניות, השפעה לבורא, דבקות בבורא דרך חיבור עם הבריות, שאני אעלה את כל הבריות בכלי שלי עד לדרגת הבורא, הכול אצלי כמטרה ואני חייב להכניס את עצמי "כשור לעול וחמור למשא".
תלמיד: איך לגדל את ההתקפה?
הבורא יעשה לנו כל מיני הפרעות ואנחנו על פניהם נעלה עוד ועוד. איך להתקדם אין לנו בעיה, הבורא כל פעם מסדר לנו את זה, זה עובד בצורה אוטומטית.
קריין: שוב קטע מס' 2.
"זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים." זאת אומרת, התפילה תלויה בנו. המילוי, התשובה תלויה בבורא.
"אולם התפלה צריכה להיות תפלה שלמה. היינו, מעומק הלב, שפירושו, שהאדם יודע מאה אחוז, שאין מי בעולם שיכול לעזור לו, אלא ה' בעצמו. ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו. הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו. זה שהוא השקיע את כל הכוחות וזה לא עזר לו, זה סימן יפה ונכון. קרא שוב.
"ואיך האדם יודע זאת, שאין מי שיעזור לו, אלא הקב"ה בכבודו ובעצמו." "הידיעה הזאת האדם יכול להשיג" דווקא "דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו." אז מה הוא מרוויח מזה שהשקיע את כל הכוחות ולא עזר לו?
"לכן מוטל על האדם לעשות כל המעשים שאפשר להיות בעולם, בכדי לזכות לבחינת לשם שמים." או "לשמה", מה שנקרא "אז הוא יכול לתת תפילה מעומק הלב. ואז הקב"ה שומע תפילתו."
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
ואז הבורא שומע תפילתו.
שאלה: מה צריך להיות חסר כך שהתפילה תהיה שלימה?
חיבור עם החברים. להשתדל להיות "כאיש אחד בלב אחד". לדעת שבלי תפילה אנחנו לא יכולים לקבל שום תשובה נכונה, שום תגובה. שאי אפשר שום דבר להשיגו בלי תפילה. ואז כשמתחברים בצורה כזאת וזה נקרא "דופקים בתשובה", שדורשים את התשובה, אז זה קורה.
ואם לא, לא קבלנו את התשובה, סימן שהדרישה מאתנו היא עדיין לא שלימה. כמו שהוא אומר "הידיעה הזאת האדם יכול להשיג דוקא אם הוא השקיע כל הכוחות מה שיש ברשותו, ולא עזר לו." "ולא עזר לו" זה התנאי.
אז הוא נותן את הצעקה הנכונה שפותחת את הקשר שלו עם הבורא ונקרא "לשמה". מתחיל לקבל תכונות לשמה. זאת אומרת, יש כאן כמה תנאים כאלה שאנחנו חייבים בדרך להתייאש ולעבור את זה, ושוב להתייאש ושוב לעבור. וכך אנחנו מגיעים ללשמה.
שאלה: אם אדם מרגיש שנולדה בו הרגשה חדשה, האם הוא צריך לדבר על זה עם החברים או להסתיר את זה מהחברים?
זו בעיה. טוב יותר לא לדבר. בקבוצה שכולם עובדים, שכולם נמצאים בכל מיני מצבים, כל אחד יכול לספר אלף סיפורים והבחנות, ועלינו להבין שבכך קל לנו מאוד לבלבל את החברים. טוב יותר אם כול אחד בשקט, ככל שהוא מבין ומרגיש, הולך קדימה.
תלמיד: התלבטתי אם לשאול.
זאת שאלה נכונה ותשובה נכונה. מקובלים בדרך כלל לא מדברים הרבה ביניהם על זה.
שאלה: אם החברים לא נמצאים כאן במשחק של הבורא, האם זה אומר שלא עשיתי את כול מה שיכולתי לעשות ולא השקעתי מספיק כוחות?
כן. להיות בשיעור ובכל הבירורים שאנחנו עושים בזמן השיעור, זה דבר הכרחי להתקדמות הרוחנית.
שאלה: מהי תפילה לשמה?
תפילה לשמה היא שאדם רוצה להגיע ללשמה, רוצה לקבל כוח השפעה, כוח רוחני.
שאלה: לגבי מסירת הכוחות, איך אדם מתקרב למסור את כל הכוחות שלו? כי האגו כל הזמן עושה חשבון כמה למסור.
הוא כל הזמן מתגבר עליו ומבקש.
תלמיד: מבקש להתמסר.
כן.
שאלה: אני מרגיש התנגדות לחיבור, האם להתחיל לבקש על עצמי שאוכל להתעלות, או לבקש על העשירייה, או להמשיך לתאר מצב שלם בעשירייה גם כשאני לא מרגיש את זה?
אני צריך לתאר מצב שלם בעשירייה ולבקש כוחות להידבק בעשירייה, להיות יחד איתם בצורה שאני ממש מבוטל כלפיהם.
שאלה: איך לא להתייאש בדרך לתפילה שלימה?
לא להתייאש, פשוט מאוד. לקחת דוגמה מהחברים. לא להתייאש עד סוף החיים.
תלמיד: זו עבודה של שנים.
אם זו נשמה גדולה זו עבודה של שנים. לנשמה קטנה זה יותר מהר.
שאלה: איך אדם יכול להגיע לייאוש מהכוחות של עצמו אם אנחנו כל הזמן עובדים על הנקודה הזאת שצריכים ללכת למעלה מהדעת?
עם זאת נופלים לייאוש ומעלים את עצמנו ללמעלה מהדעת.
תלמיד: איך האדם מגיע לנקודה הזאת שהוא מגיע לתפילה השלימה?
דווקא בצורה כזאת של עליות וירידות, כך אנחנו מגיעים.
תלמיד: האם עד לנקודה שאני אומר "אני לא יכול לעלות למעלה מהדעת יותר"?
עד שאתה צועק כך שהבורא אומר "בסדר", "מסכים". זה נקרא "נצחוני בניי".
תלמיד: איך אני יודע שהשקעתי את כל הכוחות? כי כל יום אני מתעורר ואני חושב שבכלל לא עשיתי כלום.
זה נכון, לא עשית כלום. תתחיל עכשיו.
שאלה: אתה תמיד מלמד אותנו שהשכר עבור העבודה הרוחנית הוא העבודה עצמה, אבל אסור לנו לקבל תגמול ושכר בתוך הכלים האגואיסטים שלנו. בזמן האחרון אתה כביכול מאכיל את האגו שלנו בזה שאתה כל הזמן חוזר על זה שאנחנו עוד מעט ניכנס לעולם הרוחני, האם אין בזה סתירה?
אין בזה סתירה. אני רק אומר לכם שמי שעובד חזק ורוצה להגיע לבחינת השפעה, אז עוד מעט הוא יקבל את בחינת ההשפעה.
שאלה: מה הקשר בין זה שאדם השקיע את כל הכוחות ולא עזר לו לבין זה שהגוף יסכים? ולמה בכלל הגוף צריך להסכים?
הגוף לא מסכים אלא בתנאי שמקבל הארה מלמעלה שעושה לו איזו מהפכה, אחרת הוא לא מסכים.
תלמיד: כלומר רק אחרי שהוא השקיע את כל הכוחות.
כן.
תלמיד: בזמן שאני משקיע את כל הכוחות, האם עליי לשכוח לגמרי מהבורא, להיות בעבודה כזאת שאני לא מבקש כלום רק הולך קדימה?
אתה אף פעם לא שוכח מהבורא, אלא אתה תולה בו או לא תולה בו את המצב הבא.
תלמיד: אבל בזמן שאני משקיע את כל הכוחות שיש לי, אז גם אם אני מבקש זה לא עוזר.
אז אתה דווקא תולה הכול בבורא.
תלמיד: מה הכוונה?
אתה רואה שבך לא תלוי כלום. כמו תינוק שמתפרץ בבכי כי הוא מרגיש שהכול תלוי בגדול.
תלמיד: זה רק אחרי שהשקעתי את כל הכוחות, אבל תוך כדי אני גם מנסה לבקש ולא מקבל מענה.
לכן אתה מגיע לייאוש הסופי.
תלמיד: האם להמשיך עם הבקשות הקטנות האלה או רק לתת את הכול ולהגיע לקצה?
מה זה להגיע לקצה, לא לבקש?
תלמיד: להיפך, אני מבקש בקשה אחת וזהו.
אז תגיע לבקשה הסופית, אחריה אתה בטוח תקבל תגובה מהבורא.
שאלה: אנחנו מדברים על מצב שלם, מה זה מצב שלם?
דבקות.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגיע פנימית לנחיצות של בניית החיבור, כאילו שזה בבשר שלנו?
רק על ידי חיבור בקבוצה, "איש את-רעהו, יעזרו"2, שתקנאו זה בזה ותעזרו זה לזה להגיע לרצון האמיתי הגדול של כולם לבורא.
שאלה: איזה פעולות מובילות להתעוררות מלמטה?
כשאנחנו רואים שהרצון לקבל שלנו לא מתמלא.
שאלה: מה זה "לשמה" ומהן התכונות של לשמה?
"לשמה" זה נקרא על מנת להשפיע, שהכול מכוון דרך החברים לבורא, תכונת הבינה.
שאלה: כתוב שאין האיברים מסכימים לדעה זו. אילו איברים יכולים לא להיות בהסכמה אם גם הרצון וגם המעשים נולדים מהמחשבה?
הרצון לקבל לא נותן לנו להיות בהסכמה.
שאלה: בקטע 1 כתוב "כולו להשפיע ולא לקבל כלום". איך ומה האדם יכול להשפיע אם הוא לא מקבל דבר?
תנסה ואז תראה, על זה כתוב "טעמו וראו כי טוב ה'"3.
שאלה: אמרת שלהגיע ללשמה לנשמה גדולה זו עבודה של שנים ולנשמה קטנה זה קורה מהר יותר. מה זו נשמה קטנה וגדולה?
לפי הרצון הבסיסי שיש באותה הנשמה. כל הנשמות באות מנשמת האדם הראשון, אבל כשהרצון הגדול הזה שנקרא "אדם הראשון" מתחלק לחלקים אז לכל אחד ואחד יש מה שנקרא "שורש נשמה".
שאלה: איך אפשר להיפטר מהכעס והשנאה כדי להעלות תפילה שבאה מהלב אם הלב עסוק ברגשות האלו?
לאט לאט אנחנו מתחילים להסכים ולהבין שאין דרך אחרת, אלא איך שהבורא מוביל אותנו, הוא יודע מה לעשות איתנו.
שאלה: איך הולכים אחרי כוח הבינה שיש בחברות, איך מזהים את הכוח הזה?
זה כוח השפעה. אנחנו רואים עד כמה כל אחת ואחת בכל זאת משקיעה במשהו, קמה בלילה או ביום, עושה פעולות כלשהן, דואגת לחיבור החברה, וכך אנחנו מתקדמות.
שאלה: יש חברות בעשירייה שמשתתפות בשיחות לעיתים רחוקות מאוד וכמעט אינן פעילות, איך לקנא בהן?
כנראה שאנחנו לא מבינים עד כמה קשה להן, גם מתוך ההתנגדות האגואיסטית שלהן, וגם מפני שיש להן הרבה עבודה, קושי, בבית ובעבודה, ובכל זאת אחרי כל הבעיות האלה הן משתתפות במשהו, ובזה כדאי לנו לקנא, כי אלו מידות הקשר שיהיו בינינו כדי להתחבר כולנו לכלי אחד.
שאלה: איך אפשר לדעת אם עשיתי את כל שבכוחי או עדיין לא?
אם עשית כל מה שאת צריכה לעשות אז את מקבלת בכלי הזה את גילוי הבורא.
שאלה: האם להיכנס ל"לשמה" זה כשמרגישים שהגוף מתנגד לחיבור עם החברים?
לא, אחרי שהגוף מתנגד הולכים עוד ומגיעים לחיבור עם החברים ובתוכם עם הבורא, ואז משיגים "לשמה".
שאלה: מה ההבדל בין "עשה כל מה שביכולתך" לבין "ייאוש מכוחותיו עצמו"?
ההבדל הוא שזו הכנה, שנדמה לו שעשה הכול אבל עוד לא הגיע, ואם הגיע אז כבר הגיע. ההבדל הוא בין הכנה להשגה.
שאלה: האם ההליכה בדרך היא בעצם פתיחה מלמעלה של הרצון לקבל עד שלא יכולים יותר לסבול אותו?
ההליכה בדרך כוללת שני מצבים, שלילי וחיובי, ואת שניהם צריכים כדי לצבור את כוחות הרצון ולמלאות אותו, לצבור ולמלאות. זו ההליכה, שמאל ימין, שמאל ימין כך אנחנו הולכים קדימה.
שאלה: איך אדם מרגיש שזו התעוררות מלמעלה ולא הפנטזיות שלו מתוך האגואיזם, איך אדם בודק את זה?
אין לו מה לבדוק, הכול בא מלמעלה ובכל דבר נמצא הבורא.
קריין: קטע מס' 3. אומר הרב"ש:
"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
כשאנחנו מתקדמים ומתפללים ומבקשים ורוצים להשיג, להבין איפה אנחנו נמצאים וכן הלאה, אז אנחנו לא מבינים בדיוק איפה אנחנו נמצאים, אלא בכל מצב ובכל מקום אנחנו צריכים להשתוקק ליותר. וכדי להשתוקק ליותר אין לנו מאיפה לקחת את החסרונות והדרגות, המדרגות וכן הלאה, אלא רק אם אנחנו נמצאים מקושרים עם החברים.
לכן כתוב ש"קנאה, תאוה וכבוד", שלושת הדברים האלה שאת כולם משיגים רק בתוך החברה הנכונה שלנו, הם מצילים את האדם, הם מושכים אותו קדימה ועל ידם הוא מגיע לפסגה.
שאלה: אם יש את האדם ואת הבורא כנגדו, מה זו דבקות במצב כזה?
שהאדם בכל הרצונות והמחשבות שלו מרגיש שהוא נמצא בחיבור עם הבורא, במוח ובלב.
תלמיד: איך יכול להיות אחד במקום שניים?
על ידי זה שכל המחשבות והרצונות שלהם דומים.
שאלה: האם להגיע להשלמה ושלמות אני עשירייה והבורא באותו המעגל ושום דבר מחוץ לזה, זו העבודה לשמה?
זה אחד מהתנאים החיצוניים של עבודה לשמה.
שאלה: התאספנו בזמן הזה של שיעור בוקר כדי להתחבר, לקיים מצוות, ללמוד תורה, וכדי שהפעולה הזאת תהיה מכוונת להשפעה ב 100% כל חבר הגיע רק לטובת החברים ולא לקבל לעצמו. מה הבורא רוצה לשמוע מאיתנו?
הבורא רוצה שאנחנו נבדוק באיזה מצב אנחנו נמצאים, האם אנחנו מקושרים כאיש אחד בלב אחד, ככל שאנחנו מבינים ויכולים לתאר לעצמנו, ושנבקש ממנו שזה יקרה. שהחיבור שלנו יהיה שלם ככל האפשר כי לפי מידת השלמות שבחיבור הוא יוכל להיות בנו, האור יוכל למלא את הכלי שלנו.
שאלה: היום אמרת שלקנא בחברים, להתבטל ולראות אותם כגדולים זה צריך להיות כמו העבודה שלנו. איך לעבוד בזה אם ההרגשה היא שכמו טייס אתה בא כל פעם לעבודה ולא מצליח להעלות את המטוס, איך אפשר לעבוד בזה כל היום?
מפני שאתם לא יחד אז אתה רוצה לעלות לבד, וזה לא הולך, רק יחד. אם אתם מתחברים, במידה שאתם מתחברים אתם עולים. העלייה שלנו כולה תלויה רק בחיבור שלנו, אנחנו לא צריכים לבקש עלייה, אנחנו צריכים לבקש חיבור.
תלמיד: כאילו אני מבקש להתחבר איתם ובאמת לעלות יחד. את זה אני לא מצליח. האם זו נקודת הייאוש, פה צריך תפילה?
כן. ודאי שכאן צריכה להיות תפילה.
שאלה: כתוב בקטע שלישי כמה פעמים "להרגיש את החיים שבתורה", מה זה?
האור העליון שמאיר אלינו, לכלים שלנו המתוקנים ומתקן אותם, ממלא אותם, זה נקרא "חיי התורה".
תלמיד: מה זו היכולת להרגיש את החיים?
יכולת זה שאדם יכול לגרום למילוי הכלים הרוחניים שלו, לכוונות, למחשבות, לרצונות בעל מנת להשפיע, האור שממלא את הכלים האלו נקרא "תורה".
שאלה: לא מעט פעמים האדם מחליט לתת את המאמץ הנדרש ובסוף לא נותן, לא מצליח. למה זה לא מצליח לו, מה צריך לעשות?
לא מחובר מספיק עם החברים.
שאלה: אם כבר השכל מבין שעשינו הכול וכל רעיון נוסף לא מועיל, מה חסר כדי שתהיה תפילה נכונה?
רק חיבור.
שאלה: מה התנאים שצריכים להיות כך שניתן לאדם להגיע לייאוש מכוחות עצמו?
לא צריכים לחשוב על ייאוש. המטרה שלנו לא יכולה להיות להתייאש אלא שאנחנו רוצים להיכנס לרוחניות, להשפיע, להתחבר ואז אנחנו רואים כמה לא מסוגלים לזה, אז מביא לנו ייאוש. אי אפשר להעמיד לפנינו איזו מטרה שלילית, אף פעם.
שאלה: רב"ש כותב במאמרי החברה שכדי לראות את מעלות החברים אני צריך קודם לאהוב אותם. האם זה אומר שכול עוד אני לא מפתח אהבה כלפיהם לא אהיה מסוגל באמת לקנא בהם?
אהיה מסוגל, אבל זו קנאה כבר אחרת.
שאלה: האם אפשר לתת דוגמא בצורה מודעת, כשיש כבר לא לשמה במשהו?
כן.
קריין: קטע מס' 4. אומר הרב"ש.
"הכוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה, אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון, כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים.
נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך, שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע."
(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
תלמיד: אנחנו למעשה רוצים רצון להשפיע. למה המקובלים נגד?
מי רוצה, אתה?
תלמיד: כן.
אם אתה עדיין לא מבין שאתה רוצה רק לקבל, אז צריכים עוד לחכות עד שתתקדם ותבין מה הם הרצונות שלך.
שאלה: כתוב שהבורא נותן את כוח המסך, זאת אומרת רצון להחזיק את השפע העליון, ואחרי זה הוא כותב, שהעליון נותן לתחתון טעם ותענוג מהרצון להשפיע. האם טעם ותענוג ומסך זה אותו דבר?
כן, זה בעצם אותו הדבר, רק זה כוח פיזי וזו תופעה רגשית, אבל שניהם קשורים זה לזה. אתה צודק.
שאלה: מהי תופעה רגשית? למה אתה מתכוון?
נגיד אתה משלם כסף ומקבל גלידה. זו פעולה ויש בפעולה הזאת תשלום שזה כוח התנגדות ומסך, ויש בזה קנייה שאתה מקבל עבור זה משהו - זה בכל פעולה ופעולה.
תלמיד: המסך זה התשלום?
כן.
תלמיד: והתענוג מהרצון להשפיע, זה הגלידה עצמה?
נכון, אבל אתה רוצה ליהנות מזה שאתה פועל במסך ולא בגלל שקיבלת גלידה.
תלמיד: מה זה אומר שאני נהנה מזה שאני פועל במסך?
שאתה בזה מהנה לבורא, נותן תענוג לבורא.
שאלה: כתוב שהוא מעלה מ"ן ואז הוא מקבל מסך, כוח עיכוב מטרם שהתחתון רוצה להשפיע. אז איך הוא מקבל מסך אם הוא עוד לא רוצה להשפיע?
איך התחתון יכול להשפיע? הוא יכול רק לבקש כאילו שהוא רוצה להשפיע. אבל אחרי שהוא מקבל מלמעלה את ענית התפילה, אז באמת הוא מבין מה זה נקרא רצון להשפיע.
תלמיד: אולי אפשר לקרוא שנית את הקטע ותסביר אותו.
את הכוונה "לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון," כוונה, "כוחות לעשות לשמה מוכרחין לקבל מהעליון, כי אין בכוחו של התחתון להתחיל בעבודה," דלהשפיע "אלא מבחינת שלא לשמה, הנקרא רצון לקבל, כי רק השלא לשמה נותן את כוח המנענע הראשון של התחתון," שזה הוא מבין שכדאי לו לפי הכלים שלו הטבעיים, הרצונות לקבל. "כי בזמן שאין האדם מוציא טעם מספיק מהנאות גשמיות, אזי הוא מתחיל לחפש אחרי תענוגים רוחניים."
רק אז. "נמצא ששורש עבודתו של התחתון הוא הרצון לקבל. והתפילה, הנקרא מ"ן, עולה למעלה, אזי העליון מתקן את המ"ן הזו, ונותן עליה כוח המסך," על החיסרון הזה של התחתון "שהוא רצון לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע."
(הרב"ש. 587. "עליון מברר לצורך התחתון")
שאלה: מתי התחתון יודע שהוא רוצה להשפיע?
הוא יכול להגיד שהוא רוצה להשפיע, גם אתה יכול עכשיו להגיד שאתה רוצה להשפיע. רק אנחנו לא נאמין לך. זאת אומרת התחתון מבקש שיהיה לו כוח להשפיע, שיהיה לו רצון להשפיע שיהיה לו רצון "לעכב את השפע", וזהו, זאת התפילה שלו. תפילה על זה שאין לו רצון "לעכב את השפע, מטרם שהתחתון יודע בעצמו, שכוונתו הוא להשפיע. היינו, שהעליון משפיע לתחתון טעם ועונג ברצון להשפיע." ואז, התחתון יכול להשתמש בטעם ועונג של הרצון להשפיע ואז הוא באמת מתחיל להשפיע.
אתה יכול להגיד רגע, אבל שוב הוא עובד מפני שיש לו טעם ועונג. נכון, בלי טעם ועונג הוא לא יכול והרצון לקבל שלו נשאר. רק שעכשיו יש לו אפשרות לעבוד ברצון שיש לו שקיבל עכשיו מרצון להשפיע שקיבל מהעליון ואז הוא משפיע.
אתה יכול להגיד, אבל רגע, זה שוב כאילו שהוא היה עם הרצון לקבל. כן או לא?
תלמיד: לא.
למה לא?
תלמיד: כי קודם הוא עשה את זה בשביל עצמו ועכשיו הוא עושה את זה בשביל העליון.
אז קודם הוא קיבל רצון לקבל מהבורא, ועכשיו הוא רוצה לקבל רצון להשפיע מהבורא. מה ההבדל?
תלמיד: שהוא היה שותף, הוא הכין את הכלי יחד עם העשירייה.
בסדר. אני מסכים איתך בינתיים.
שאלה: כתוב פה "אזי העליון מתקן את המ"ן הזו". איך אפשר להסביר שהעליון מתקן את המ"ן של התחתון?
כי התחתון אף פעם לא יכול לבקש בצורה מדויקת ונכונה, אז העליון מתקן את המ"ן שלו, כדי לתת למ"ן הזה, לחיסרון הזה כבר מילוי רוחני. כי התחתון לא יכול לייצב את המ"ן שלו בצורה נכונה. האור הוא שמייצב את החיסרון ועדיין התחתון לא קיבל את האור, ולכן הוא רק מעלה משהו, בוכה נגיד כמו תינוק. אבל אמא כבר יודעת מה הוא רוצה ונותנת לו.
שאלה: כשאנחנו מקבלים עם הכוונה על מנת להשפיע, אז אתה פתאום מרגיש תענוג לעצמך. אז איך אתה מנתק את זה, מבטל את זה, כדי לא ליהנות בעצמך?
יש לך חשבון לפני זה, שאתה עושה הכול כדי להשפיע לבורא. וכדי להשפיע לבורא אתה צריך לתאר את הבורא שנמצא לפניך, ואתה עושה את זה בשבילו, ורק משום שאתה רוצה לתת לו, אתה לוקח משהו מהרצון לקבל שלך ועושה בו פעולה כדי למלא את הבורא.
זאת אומרת, מלכתחילה אתה מתחיל להוציא את הרצון לקבל שלך מהמסתור, לגלות אותו, מפני שעל ידו אתה הולך להשפיע. זאת אומרת הכוונה על מנת להשפיע היא הרוכבת ושורה על הפעולה שלך.
שאלה: כשהעליון נותן הרגשה שאני נמצא בהשפעה, הוא נותן עם מסך?
כן.
שאלה: אז למה העליון לא מתקן את המ"ן שלי?
הוא מתקן את המ"ן שלך.
תלמיד: אין לי השגה, השפעה, אני אפילו לא קרוב ללשמה, שום דבר כלום?
אתה שואל כבר משהו אחר. ודאי שאין לך השגה או השפעה, אבל אתה מעלה איזה חיסרון, והעליון מתקן את החיסרון הזה.
תלמיד: אבל אני אמור לקבל משהו, איזה מסך, איזה טעם בהשפעה, כלום?
אתה מתקן את החיסרון שלך על ידי שאתה פונה לעליון.
תלמיד: ומתי אני ארגיש שקיבלתי טעם בהשפעה, מסך, כוח, דלק, חומר, משהו?
מתי שיהיה לך חיסרון נכון.
קריין: קטע מס' 5, אומר הרב"ש.
"רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת".
זה לא מובן, "רק אחרי שמשיג מדרגה זאת הנקראת שלא לשמה, אזי הוא זוכה לידי תופעות אחרות, שבא לידי מצב יותר עליון. היינו שאין לו אז שום חשבון לעצמו, אלא כל החשבונות והמחשבות שלו הם האמת". זה רק בשלא לשמה.
"כלומר שכל כוונתו היא אך להתבטל את עצמו לידי מציאות האמיתית, שמרגיש, שעליו רק לשמש את המלך, מחמת שמרגיש את רוממותו וגדלותו וחשיבותו של המלך.
אז הוא שוכח, היינו שאין לו שום צורך לדאוג עבור עצמו, שבחינתו עצמו מתבטל כנר בפני אבוקה, מפני מציאות ה' שהוא מרגיש. נמצא אז בבחינת לשמה, היינו נחת רוח לה', וכל דאגותיו ומאויו במה שיוכל להנות לה'. ומציאותו עצמו, היינו הרצון לקבל, אינה עולה שם כלל. ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע".
(הרב"ש. 223. "הכניסה לעבודה")
שאלה: אחד מהחברים מאוד לא מרוצה מזה שאני שואל שאלות, הוא אומר שאני מפריע לעשירייה.
אז שיבחרו מישהו אחר לשאול שאלות. אם מישהו לא מרוצה אז צריך לבחור מישהו אחר. זה שאתה רוצה בעצמך זה לא משנה.
שאלה: אמרת שלהתחבר לעשירייה ולבורא בתוך אותו המעגל ולהרגיש את השייכות והשלמות, זה לא הכול, אז מה עוד חסר, מה אנחנו צריכים להוסיף כדי לעבור את השלב הזה ולהגיע ללשמה?
לעזור לכולם, לכל העשירייה.
תלמיד: להיות חלק מהשלמות של העשירייה, של המעגל הזה, להיות "שדה אשר ברכו ה'" כולל הבורא, זה להיות חלק מהעשירייה?
כן.
קריין: קטע מס' 6, אומר הרב"ש.
"צריכים לדעת, שמדרגת "שלא לשמה" היא מדרגה חשובה מאוד, ואין לנו שכל להעריך את חשיבות של תו"מ שלא לשמה. ואאמו"ר זצ"ל אמר "עד כמה שהאדם מבין להחשיב את העבודה דלשמה, שהיא עבודה חשובה, הוא צריך לדעת, אפילו השלא לשמה עוד יותר חשוב מהלשמה, שאדם נתן שיעור לחשיבותה. כי אין האדם מוכשר להעריך את החשיבות של קיום תו"מ אפילו שלא לשמה. אבל בטח ששלימות קיום של תו"מ צריך להיות לשמה".
(הרב"ש. מאמר 23 "שלום אחר מחלוקת יותר חשוב משאין מחלוקת כלל" 1987)
שאלה: בקטע הקודם הוא כותב שזה שהוא מבטל את מציאותו זה נקרא לשמה, ואז הוא בבחינת משפיע על מנת להשפיע, חשבתי שלשמה זה כבר לקבל על מנת להשפיע.
לא, גם להשפיע על מנת להשפיע זה נקרא לשמה. זה כמו בינה, יש מצב שלא מקבלים כלום שזה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, ואחר כך לקבל על מנת להשפיע.
תלמיד: אז לשמה זה גם להשפיע על מנת להשפיע וגם לקבל על מנת להשפיע?
כן, זה ז"ת דבינה וג"ר דבינה. חכמה ובינה, או יותר נכון בינה וחכמה.
שאלה: מה זה אומר להשיג את מדרגת לא לשמה?
לא לשמה זה שאנחנו נמצאים בדרך, אנחנו מתכוונים להגיע ללשמה, להיות למעלה מהרצון לקבל שלנו, להתחבר עם החברים, ועל מנת להשפיע לבורא, אבל עדיין לא נמצאים, נמצאים בדרך. לפעמים יותר לפעמים פחות, אבל עוד לא הגענו למצב שאנחנו נמצאים למעלה מהאגו שלנו.
שאלה: למה להיות בדרך, היינו לא לשמה, זה יותר חשוב מלהגיע ללשמה, להיות בלשמה?
כי אם אדם עוד לא הגיע ללשמה בכלל, אז זה שהוא נמצא בדרך, בלא לשמה, זה דבר מאוד מאוד חשוב, והוא אפילו לא יכול לתאר עד כמה זה חשוב.
שאלה: למה רק מי שמתגבר על הדחייה באמונה למעלה מהדעת עושה נחת רוח לבורא?
מפני שאז הוא עושה פעולת השפעה אמיתית.
שאלה: לשמה ולא לשמה תמיד מלווים את האדם בדרך?
לא.
תלמיד: אם אדם מגיע ללשמה הוא כבר לא צריך להיות בלא לשמה?
כן, ודאי שלא צריך, הוא כבר נמצא למעלה מזה.
תלמיד: כשאדם מגיע ללשמה הוא מרגיש כבר את הטוב ומיטיב, למה אחרי זה אנחנו צריכים עוד עבודה?
יש לו עוד מה לתקן, להגיע ללשמה זה רק להגיע לתנאי שהוא מתעלה מעל הרצון לקבל שלו, ועכשיו הוא צריך לתקן את הרצון לקבל שלו שמעליו הוא נמצא. כלומר, בכוונה על מנת להשפיע הוא מתחיל להשתמש בכל הרצון שלו, מהרצונות הקטנים ביותר עד הרצונות הגדולים ביותר, עד שמגיע להשתמש בכל הרצון שלו, בכל הרצון שהבורא ברא בעל מנת להשפיע.
תלמיד: הטוב ומיטיב כל הזמן מתחדש?
הטוב ומיטיב זה כוח הבורא, ודאי שהוא מתחדש בהתאם לכמה כוחות השפעה האדם זקוק.
קריין: קטע מס' 7, אומר בעל הסולם.
"האדם צריך לדעת, בעת השתדלותו להשיג את בחינת לשמה, שיקבל על עצמו, שהוא רוצה לעבוד כולו להשפיע על תכלית השלמות. היינו כולו להשפיע, ולא לקבל כלום. ורק אז הוא מתחיל לראות, שאין האברים מסכימים לדעה זו.
ומזה הוא יכול לבוא לדעת בבירור, שאין לו עצה אחרת, אלא שישפוך שיחו לה', שיעזור לו, שהגוף כן יסכים לשעבד עצמו לה' בלי שום תנאים. היות, שהוא רואה, שאין בידו לשכנע את גופו, שיבטל את עצמותו לגמרי".
(בעל הסולם. "שמעתי". ה'. "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")
(סוף השיעור)