שיעור בוקר 12.08.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "הערבות", עמ' 397 אותיות כ"ח-כ"ט

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"."

חלק מהקטע הזה מובן, אבל בסוף, החלק שמדבר על משה, לגמרי לא מובן. מה זה הספיקות במשה שכל כך נאמן לבורא? זאת אומרת משה הגיע לכל הדרגות, מכאן ועד גמר התיקון, אין לנו עוד נביא שנמצא בדרגה הכי גבוהה של דביקות בבורא כמו משה. לכן אנו עדיין לא יכולים להבין מה כתוב כאן. אולי נקרא עוד פעם.

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים." ברור לנו מכאן, שכל תהליך העלייה לדרגת ההשפעה, לדרגת הבינה, לדרגת הכתר, לדביקות בבורא, לתיקון האדם הסופי, הוא תהליך שמוכן לכל האנושות, כמו שהוא כותב. אבל בינתיים יש רק איזו קבוצה, שהתאספה מכל העמים שהיו בבבל. והקבוצה הזאת התחברה סביב משה, וכך הלכו קדימה. אנחנו כן מרגישים מתוכנו רצון, לחץ להגיע דרך החיבור בינינו לדביקות בכוח עליון, לגילוי כוח העליון, והיתר עדיין לא נמצאים ברצון הזה. אבל ודאי כמו שהוא כותב על ידי זה יבואו ניצוצות ההזדככות לכולם.

הוא אומר "שאתם תהיו לי הסגולה." בשביל מה אתם קיימים? "שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף," "צירוף הגוף" הכוונה לרצון לקבל "אל כל העמים ואומות העולם." וזה מה שאנחנו צריכים לראות בקבוצה שלנו. "ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'." זאת אומרת כולם חייבים להגיע בסופו של דבר לדביקות בבורא, זה התהליך שכל הבריאה עוברת. "אלא עתה, באותה שעה שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך." זאת אומרת לקבוצה שתעביר את התהליך הזה, תעבור את התהליך הזה, ואז דרכה אני אוכל להשפיע לכולם, כך אומר הבורא. "ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות." זאת אומרת אתם חייבים להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" בצורה הסופית. ואז דרככם אני אוכל להשפיע את אותם עקרונות לכל העמים. ""וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו. וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"."

זאת אומרת אם משה הולך כל כך ישר, ומקיים את כל מה שהבורא מכתיב לו, מבין ומרגיש את כל הדרך, למה יש כאן ספק שהוא יכול לטעות ולהוביל אחריו את העמים בסופו של דבר לכיוון הלא נכון, בשלבים לא נכונים? לא מובן מה קורה כאן בקטע אחרון.

וזה שכתוב ""אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה" מה הקושי? מה השאלה? "מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה'," זאת אומרת לא יגיד להם בדיוק מה הבורא דורש מבני האדם. "עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה."

איך יכול להיות שיש ספיקות מצד משה להגיד לא בדיוק מה שהבורא אומר לו, ולהעביר את זה לעם? האם יכול להיות שהוא יקלקל כאן משהו, שלא ימסור בדיוק את אותו דבר שמגיע מלמעלה? "שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא". איך יכול להיות שמשה לא יבצע בדיוק את מה שהבין וקיבל מהבורא? למה השאלה הזאת נמצאת כאן בכלל? כנראה שבאות הבאה, באות כ"ט, הוא יסביר לנו את זה.

שאלה: המושג "עם סגולה" קצת רחב, והמילה "סגולה" לא ברורה, האם תוכל להרחיב על זה?

אני לא יכול להרחיב. צריכים להבין זאת בדרך העלייה שלנו עד גמר התיקון, מה זה נקרא "עם סגולה". זה קודם כל לבנות בינינו מערכות השפעה, להיות כמו הבורא. אחר כך להשפיע דרכנו לכל אומות העולם, שהם יבינו שרק בצורה כזאת אנחנו יכולים להגיע לאיחוד בינינו ועם הבורא. זה נקרא להיות סגולה. סגולה זה סגול, שלושת הנקודות שמסמלות לנו ש"ישראל אורייתא קודשיא בריך הוא אחד".

אות כ"ט

ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

זאת אומרת, כאן אנו רואים את הסיבה, למה היה פחד שמשה לא יעביר לבני האדם את כל חומרת העבודה של על מנת להשפיע, של "אהבת חברים" וכן הלאה. כי זה קשה מאוד, והוא מתוך זה שזה כל כך קשה, וכל כך רחוק מבני האדם הקטנים, אמנם שהוא יכול לקיים את זה בעצמו, אבל הוא מרגיש שלהם זה יהיה קשה מאוד, ולכן הוא ירצה למצוא דרכים איך להביא להם את זה בצורה אחרת. נניח בצורת דתות. או כל מיני פילוסופיות, כל מיני אופנים.

וכאן זו באמת הנקודה העיקרית, מאיפה התחילו כל השיטות שצמחו מחכמת הקבלה? מתוך חולשת האדם לקיים את הדביקות בבורא.

וגם אנחנו, כשאנחנו מסבירים לאנשים שבאים אלינו, אנחנו מסבירים להם בצורה כזאת שככה, לא נורא, קצת. אי אפשר להסביר להם את כל חומרת הדרך שדורשים מאיתנו. וגם אנחנו אתכם מקבלים את זה בצורה הדרגתית. אוטוטו אנחנו חושבים שכבר יהיה משהו קדימה, ורק פותחים לנו קצת, וככה כל הזמן, "כיסוי טפח וגילוי טפחיים" ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים.

בבקשה תקרא שוב מה הוא אומר.

קריין: שוב אות כ"ט.

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים,"

זאת אומרת, לא לגלות להם את הכול בפעם אחת, ובצורה שחייבים לגלות, שזה על מנת להשפיע, ולא לקבל כלום לחשבון עצמו, ושהכול למעלה מהדעת, אלא "מפחד לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל הקנינים הגשמיים" לא ירצו לעזוב את הגשמיות. אלא יעדיפו לסגור עיניים, לא אכפת לנו מרוחניות, תן לנו לחיות, יהיה מה שיהיה. "ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

שאלה: האם אפשר לומר שמצב של משה זאת תוצאה של ביטול מושלם בפני העולם והבורא?

לחלוטין. בהחלט.

שאלה: האם בטוח, נכון, להתייחס זה לזה כך שנגלה זה כלפי זה רק טוב?

בסופו של דבר הכול נובע מרצון הבורא רצון להטיב לנבראיו. וכדי שתהיה לו אפשרות להטיב לנבראיו, הוא ברא את הרצון לקבל עם כל התנאים שבהם הוא רוצה להטיב לרצון לקבל הזה. זה הכול. לכן הכול נובע מתוך זה. זה כמו הורים נניח שרוצים מאוד שהילד שלהם יגדל ויהיה מחונך, חכם, ידוע וגם בריא וחזק, שיהיה בכל וכל, ואז הם משתדלים לתת לו ולתת לו, וכך רוצים לקדם. אין מה לעשות, אנחנו צריכים לבצע פעולות של המקובלים ולא לעצור באמצע. ולהבין שכל הפילוסופיות וכל האמונות וכל הדתות צמחו מזה שאנשים לא יכלו לגלות מה זה באמת בעל מנת להשפיע ואיך הם יכולים להסתפק בכל מיני דברים קטנים, לכן כמו שכתוב "אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה"¹, לאור. כי זה באמת מאוד מאוד קשה אם לא מקיימים רק את התנאים האלה, להיות בקבוצה, בלימוד, ואז מתקדמים. אין לנו ברירה. אנחנו נמצאים בעולם שכולו נמצא בנטייה אחידה לגמר התיקון ואנחנו הראשונים, כמו ראש של כל אותה קבוצה המתקדמת לגמר תיקון. נצטרך מהר לגלות את התיקון עצמו, את התוצאות ממנו ולהסביר לכל העולם ולמשוך אותו אחרינו. זה התפקיד שלנו.

שאלה: אני רוצה לברר איך מתוך כל ההתכללות הזאת בכל זאת נעזור אחד לשני?

אין לי תשובות לזה. אתה מבין שאני אענה לך עכשיו כמו שעניתי אלף פעם. רק "איש את רעהו יעזורו"², לקיים את כול מה שכותב לנו רב"ש. הוא פירט את כל הדברים האלה, מה שלא היה עד כה. במשך כל השנים, אלפי שנים, המקובלים יותר ויותר פתחו את העניינים עד שהגענו לדור האחרון ורב"ש כתב על כל הדבר הזה בצורה ברורה וגלויה. עכשיו, מה עוד לגלות? אני לא יודע בעצמי. רק צריך לבצע מה שכתוב.

תלמיד: העניין הוא שהתמונה שעכשיו מצטיירת לא עוזרת לנו.

נכון. רק ביטול כלפי הקבוצה וכלפי הבורא. ועל זה אתה שומע הרבה זמן. או לא שומע.

תלמיד: אני שומע. העניין הוא שאנחנו, כל אחד בפרט, מקבלים כל הזמן הכבדות, אני בתור תלמיד שלך מרגיש כאילו כל העולם עכשיו על הכתפיים, גם בחיים גשמיים אני מקבל כל פעם עוד ועוד, גם בעבודה, גם במשפחה. מה שמציל אותי זה רק שאני מחזיק בעשירייה, אני מרגיש שדבר אחד קטן ואני פשוט עף. איך אנחנו מחזיקים את החברים?

זה כל העניין והעיקר בשבילנו. אם היינו קשורים בצורה אמיתית נכונה, "כאיש אחד בלב אחד"³, אז הכול היה נפתר. על ידי כך היינו מגיעים גם לעיבור וגם לגמר התיקון. כי הכול נמדד לפי עוצמת החיבור שלנו בעשירייה. ולעשירייה מתחברים עוד יותר ועוד יותר עד שאת כל האנושות הזאת, סך הכול מהי האנושות? לפי הרצון לקבל שלה היא גרגיר קטן, נכניס לתוך הבורא ונעבור את כל הדרגות האלה של עיבור, יניקה, מוחין ונעשים כמוהו ובזה נגיע לגמר התיקון הכללי.

תלמיד: בשביל להגיע למעמד של עם סגולה וקבלת התורה, מביאים אותנו למצב שנבין שפה מקום הקבורה.

כן. גם אנחנו נגיע לזה, גם אנחנו עוד נעמוד לפני המקום הזה שכאן אני יכול להיות קבור, או שאני קבור או שאני נכנס לרוחניות. אחד מהשניים. כל אחד יצטרך להרגיש את זה ולעמוד בנקודה הזאת.

תלמיד: אני מרגיש שאני קבור. איך לצרף את הרצונות של החברים בעשירייה שלי, כדי שתהיה תפילה אחת? לא פרטית.

אתה תראה שזה אפשרי, זה ייעשה בעצמו. אנחנו לא עושים בכל זאת שום דבר, הבורא מקדם עלינו, אנחנו צריכים כמה שאפשר לעשות יותר בחיבור ובתפילה. אין לנו כלום חוץ מחיבור בינינו שזה נגד הרצון שלנו, ותפילה לבורא שגם היא, אם אנחנו רוצים להתפלל נכון, נגד הרצון שלנו. זה מה שאנחנו צריכים. אז נשתדל ונראה ישועת ה' כהרף עין.

שאלה: אמרת שכל השיטות צמחו מחולשת האדם לקיים את הדבקות בבורא.

כן.

שאלה: מה לגבי שיטת החיבור לעולם? איפה היא נמצאת ביחס לדבקות בבורא?

איזו שיטת חיבור לעולם? אני לא מכיר שיטה כזאת.

תלמיד: כשאנחנו קוראים לאנושות לבוא ולהתחבר בלי דבקות בבורא, רק להתקשר ביניהם, שהחיבור מציל.

זו מרקסיסטיות, סוציאליסטיות, כל השיטות, למה אתה קורא לזה, עושה את זה? כי אתה מבין שאתה צריך לתת לבני אדם פיתיון שיהיו להם חיים טובים גשמיים ולכן כדאי להם להתחבר וכולי וכולי.

שאלה: הפיתיון הזה, אם נקרא לו נגיד "שיטת החיבור", הוא שלב מקדים לעבודה בדבקות בבורא?

לא, מלכתחילה לא.

תלמיד: אז זאת אומרת, לא כולם יעבדו בדבקות בבורא.

למה?

תלמיד: אז לא כל כך הבנתי. אנחנו אומרים שכל השיטות צמחו מחולשת האדם.

בכל השיטות הם יגלו כמה הם לא מכוונים למטרה הנכונה, ולכן יש כל כך הרבה שיטות, כי זה הולך לפי התכונות הגשמיות שיש בכל אחד, בכל אומה ובכלל. ואחרי המשבר הכללי שיעבור על כל האנושות וינקה אותם ממש כצונאמי אחד גדול, ינקה להם את הלב והמוח, הם יבינו שחייבים להתקיים למעלה ממה שיש על פני כדור הארץ, על פני האדמה. ואז למעלה מזה זה נקרא לחיות בתכונות אחרות, בתכונת ההשפעה. זו המכה שאנחנו עכשיו הולכים לקראתה, היא כוללת כמה מכות, אבל סך הכול המכה תעורר אותנו.

תלמיד: ואז יפנו לעבודה בדבקות בבורא? או שיש להם שיטה אחרת?

לא. אין שיטות אחרות. זה יתברר מכל הדברים שיעברו על אנושות, כי אין שיטה אחרת אלא להתקיים בהשפעה הדדית, באהבה אמיתית. לכולם. לכל באי עולם.

תלמיד: זאת אומרת כל באי עולם ילמדו את חכמת הקבלה?

הם לא ילמדו, הם פשוט יעשו את כל הפעולות הטבעיות, בלקשור את ליבם יחד.

תלמיד: טבעיות? איך אדם פועל בצורה טבעית?

בצורה טבעית. אני רואה שכשבא איזה צונאמי כל החיות בורחות ממנו ליבשה ואף אחת לא אוכלת את השנייה. למה? כי החיים יותר יקרים מזה שעכשיו אטרוף איזו ארנבת בדרך. ממש כך. והם לא אוכלים בדרך אחת את השנייה. הם לא עוזרים אחת לשנייה, אבל בני אדם כן יעזרו אפילו אחד לשני, כי ירגישו שבצורה כזאת אנחנו ניצלים בטיטאניק שלנו.

תלמיד: זה חיבור בשעת צרה.

כן, בשעת צרה, אלא מה אתה חושב? ואנחנו לא מביאים את עצמנו לצרות, למקום צר שאין שם חסדים? רק אז אנחנו בוחרים דרך יותר נכונה.

שאלה: עד כמה האנושות תהיה מודעת לעניין הדבקות בבורא שנובעת מתוך החיבור?

לא ברור שהיא תדע על זה כמו שזה הבורא, אבל יהיה לה ברור שאותו הכוח העליון של הטבע שפועל עלינו הוא יתגלה כבורא, כי "אלוקים" בגימטרייה זה "הטבע". זה לא כמו שאתה מתאר לעצמך אפילו את הבורא, אלא זה יתגלה אליהם בצורה יותר אמיתית, שהכול זה הטבע שקובע ומכביד עלינו, וכך דורש.

החוק הכללי של המציאות, הוא נקרא "הבורא", והחוק הכללי הזה, הוא דורש חיבור בינינו שנקרא "אהבה". אנחנו סתם אומרים אהבה, שנראה לנו שזה שייך לחברה. זה לא שייך לחברה, זה שייך לחוק הכללי של כל דרגות הטבע, בכל העולמות. זה החיבור הכללי ההדדי, שהוא מותאם לכוח העליון, ורק בצורה כזאת החומר יכול להיות דומה לכוח העליון.

תלמיד: ואת זה הם ירגישו בבטן שלהם מתוך החיבור, בלי איזה כוונה מראש?

כן ודאי. אתה יכול להביא לאדם הרבה הרבה מוסר השכל ואתה יכול לתת לו כמה מכות. אנחנו צריכים להביא להם מוסר. כאילו מה זה "מוסר"? אנחנו צריכים להביא להם את שיטת תיקון, הסבר על תחילת הבריאה, סוף הבריאה, למה? איך? ומי שמסוגל לזה, אז כן, ומי שלא מסוגל, אז יבוא על ידי המכות.

תלמיד: לגבי לומדי קבלה, אמרת שגם אנחנו מביאים את עצמינו למצב צר בלי חסדים, מייצרים מצבי צער מדומים, ואז אנחנו מחזקים את הצורך לחיבור בינינו.

כן, אנחנו מביאים את עצמנו למצבים מאוד מאוד צרים, שבהם אנחנו נרגיש ש"טוב לי מותי מחיי", אין ברירה, אני לא יכול לברוח לאף מקום, כי במצבים האלו אנחנו באמת מסוגלים לעשות, איזה צעד לקראת על מנת להשפיע.

תלמיד: אבל איפה זה?

לעלות למעלה מהדעת אנחנו לא מסוגלים, אלא על ידי לחצים מאוד מאוד לא נעימים, ודאי שמצד הטבע, מהבורא.

תלמיד: האם אפשר לעלות למעלה מהדעת מתוך חשיבות ולא מתוך מצב צר ולוחץ?

זה או דרך תורה, או דרך ייסורים, ובדרך כלל זה באמצע. כמו שהוא מסביר לנו ב"מתן תורה" שיש דרך שלישית, שזה באמצע.

שאלה: במאמר כתוב כמה פעמים, שהבורא כאילו שואל את בני ישראל, האם אתם מסכימים לזה? "נשאל כל אדם ואדם בישראל" וכולי. וגם דיברת על זה שהגילוי קורה בהדרגה. ואנחנו גם יודעים שאתה כל בוקר נותן לנו מנה מדודה. השאלה היא, האם לכל מנה כזאת אנחנו צריכים להסכים, ואיך זה מבחינתך, מה זה נקרא שאנחנו הסכמנו?

אתה יכול לא להסכים. אני משחרר כל יום ויום עוד איזה מנה, שנראה לי שאנחנו יכולים על ידי המנות האלה להתקדם, ומזכיר את זה כל בוקר, כדי שאתם במשך היום תנסו לבלוע את המנה הזאת, לעכל אותה ולהיות מוכנים למנה הבאה. מי שלא עושה את זה, או מכל שכן מתנגד לזה, אז הוא צריך לבדוק. יכול להיות שההתנגדות שלו זה גם מין תגובה נכונה של הגוף שלו וכך הוא מתקדם. ויכול להיות שהוא פשוט מבטל את הדבר הזה, כאילו לא קיים ואז הוא לומד את כול השיטה שלנו כפילוסופיה, וזה לא עובר עליו בצורה פנימית, רגשית, מעשית מה שנקרא.

תלמיד: אז ההסכמה הזאת האישית היא משותפת, איך אתה מודד אותה?

אני לא מודד את ההסכמות שלכם ומה שעובר עליכם, אני פשוט יודע מה אני צריך לתת וזהו.

אני לא מלמד אתכם בהתאם לכמה שאתם תתקדמו. אני אומר את זה ברצינות, אפילו נגיד שלא תתקדמו, אני בכל זאת אשתדל לתת כל יום ויום עוד מנה ומנה רוחנית מהשיטה ואם זה לא בשבילכם, אז יהיה לקבוצה שתקום. כך אני מתייחס לזה. אני לא יכול לחיות וללכת לפי הקצב שלכם והרצון שלכם, למרות שאני מאוד רוצה שאנחנו נעבוד יחד.

שאלה: בהתחלה הבורא מדבר אל כולם ואומר, "ועתה אם שמועו תשמעו" והוא מסיים בדברים למשה. כאילו תולה בסוף את כל ההצלחה במשה. למה זה ככה? למה הוא תולה את כל ההצלחה במישהו אחד?

כי משה חייב להסביר לעם את כול התהליך של התיקון עם כל מה שכלול שם. ואתה רואה שהוא לא אומר למשה, אתה חייב ללמד אותם ואתה חייב להגיע למצב שהם ילמדו וידעו ויקיימו. אלא השליחות של משה נגמרת בזה שהוא מוסר לעם את השיטה. ובצורה מעשית אנחנו רואים איך שזה קרה ואיך אחר כך כמה שנים אחרי זה, קרה חורבן בית המקדש הראשון ואחר כך חורבן בית המקדש השני. זאת אומרת כל פעם רצו לבנות כל מיני חיבורים לא בדיוק כמו שקיבלו ממשה.

היו המון מלחמות בעל מנת להשפיע למעלה מהדעת, ורק חלק קטן מהעם, מאותה קבוצה שהוא בער לעשות על מנת להשפיע בצורה אמיתית, בדבקות בבורא [נותרו]. והאחרים היו בכל מיני צורות אחרות, בשיטות אחרות. לבנות בית המקדש. בשביל מה בית המקדש? להתפלל בצורה כמו שככה נהוג, ללמוד בצורה כמו שזה. זאת אומרת התחילו לעשות מזה שיטה עממית ואין עממיות בקבוצה הזאת, היא צריכה להיות כולה דבוקה בבורא וזהו. ולכן מפני שלא הלכו בדרך הזאת, אז נעלמו, נשברו, גמרו את עצמם. וזה מה שקורה עד היום הזה.

נקווה שאנחנו כבר נמצאים, כמו שאומר בעל הסולם בדור האחרון, ואנחנו נוכל להקים את עצמנו בצורה שזו באמת תהיה קבוצה שאחריה כמו שהוא כותב, ימשך כל העולם על ידי הבעיות, הצרות, הייסורים, על ידי כל מיני דברים שילוו גם אותנו וכולנו נתחבר ונעלה לקראת דבקות בבורא במהרה בימינו. זה צריך לקרות ממש בזמננו. נקווה שכולנו נגיע לזה ונראה.

שאלה: משה בטוח יודע, מכיר את האמונה למעלה מהדעת, ובסופו של דבר למרות שיש לו כוונות טובות וסיבה טובה מאוד ובכל זאת הוא רוצה לשנות, לעשות אחרת ממה שהבורא אומר להם?

אנחנו לא יכולים לברר מה היה שם, זה סיפור מאוד ארוך ומאוד מורכב, אני לא מוכן להיכנס לזה. מה שקרה קרה, אנחנו צריכים לדבר על מה שיש לנו היום.

שאלה: אמרת שהעבודה הרוחנית לא דורשת הרבה זמן, היא דורשת רק לב.

הייתי מתקן את עצמי ואומר, שהעבודה הרוחנית יכולה להתקיים ולהתבצע בתוך האדם עשרים וארבע שעות ביממה. אלא שבפועל, להתחבר בקבוצה, לשבת וללמוד, לכל הדברים האלה אנחנו לא צריכים הרבה שעות, אבל אחר כך האדם צריך כל הזמן לחיות את זה. זה כמו אימא שיש לה תינוק בבית והיא צריכה לצאת לחנות או לעבודה ואולי לעוד משהו, אז היא כל הזמן חושבת עליו. וכך אנחנו צריכים כל הזמן להיות בעבודה הרוחנית, לא חשוב במה אנחנו עוסקים.

תלמיד: אנחנו עכשיו מתפזרים, מישהו הולך לישון, מישהו הולך לעבודה, והמחשבות שלי הם יהיו עסוקות בעבודה. איך אפשר להחזיק את המחשבות על הרוחניות דווקא בתוך הלב? אני מבין את הדוגמה של האימא והילד, אבל אני לא אימא וקשה לי להבין את זה בדיוק?

תנסה כל הזמן להיות בקשר עם הדרך הרוחנית שלך וכך עם העשירייה. אם החברים יחשבו שהם כולם דורשים, דואגים, נמצאים בדאגה הדדית לא להתנתק מהעבודה הרוחנית, אז "איש את רעהו יעזורו" אתם תרגישו שאתם בקלות יכולים להיות בזה.

(סוף השיעור)

---

1. א"לף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" (ויקרא רבה פרשה ב פסקה א: בנוהג שבעולם, אלף בני אדם נכנסין למקרא, יוצא מהן מאה. מאה למשנה, יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד, יוצא מהן אחד. הה"ד [הדא הוא דכתיב, וזה מה שכתוב] (קהלת ז') אָדָם אֶחָד מֵאֶלֶף מָצָאתִי(.↩

2. איש את-רעהו, יעזרו (ישעיהו, מ"א, ו').↩

3. כאיש אחד בלב אחד (רש"י על שמות י"ט, ב').↩