שיעור צהריים 02.11.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמרי "שמעתי", עמ' 663,

מאמר רמ"א, "קראוהו בהיותו קרוב"

קריין: בעל הסולם, עמוד 663, "שמעתי", מאמר רמ"א, "קראוהו בהיותו קרוב".

זה מאמר קצר אבל הוא חשוב מאוד ויש בו הרבה הבחנות, נשתדל לעצור בכל אחת מהן כדי להבין איך המאמר הזה שייך אלינו ולמה הוא כל כך אקטואלי.

רמא. קראוהו בהיותו קרוב

""קראוהו בהיותו קרוב" (ישעיהו נה, ו). צריך להבין מהו בהיותו קרוב, הלא "מלא כל הארץ כבודו", ונמצא שתמיד הוא קרוב, אם כן מהו "בהיותו", משמע שיש זמן שאינו קרוב.

והענין הוא, שתמיד מחשבים את המצבים כלפי האדם המשיג והמרגיש, שאם אין האדם מרגיש את קרבתו יתברך אליו אזי אין יוצא מזה שום דבר, אלא הכל נמדד לפי הרגשת האדם. שיכול להיות שאדם אחד ירגיש עולם מלא כל טוב, והשני שאינו מרגיש את טובו של העולם, אזי אין הוא יכול לומר שיש עולם טוב, אלא שאומר כפי הרגשתו, היינו שהוא עולם מלא יסורים.

ועל זה בא הנביא ומזהיר: "קראוהו בהיותו קרוב". שהוא בא ואומר: דעו לכם, זה שאתם קוראים לה' - נמשך מזה שהוא קרוב, זאת אומרת עכשיו יש לכם הזדמנות, אם תשימו לב אזי תרגישו שה' יתברך קרוב אליכם, וזהו סימן על הקירבה של ה' יתברך. והראיה לזה, משום שצריכים לדעת שהאדם מצד טבעו אינו מוכשר לדבקות ה' יתברך, היות שזהו נגד טבעו, כי האדם מצד הבריאה יש לו רצון אך לקבל, ודבקות הוא אך להשפיע - אלא מצד שה' יתברך קורא לאדם, מזה נתרקם בו טבע שני, שהוא רוצה לבטל את טבעו ולהדבק בו יתברך.

ולכן על האדם לדעת, כי זה שמדבר דיבורי תורה ותפילה - הוא רק מצד ה' יתברך, ואל יעלה בדעתו לומר שזהו כוחי ועוצם ידי, משום שזהו ממש הופכי מכוחו. וזהו דומה לאדם שתועה ביער עבות, ואינו רואה שום מוצא לצאת ממנו ולהגיע למקום ישוב, אז הוא נשאר מיואש ואין חושב אף פעם לחזור לביתו. ובשעה שרואה מרחוק איזה איש, או שומע איזה קול של אדם, תיכף יתעורר בו הרצון והחשק לחזור למקורו, ומתחיל לצעוק ולבקש ממישהו שיבוא ויצילו. כמו כן מי שהוא תעה בדרך הטוב ונכנס למקום רע, וכבר הרגיל את עצמו לחיות בין החיות הרעות - מצד הרצון לקבל אף פעם לא יעלה בדעתו שצריך לשוב למקום ישוב-הדעת דקדושה. אלא כששומע את הקול קורא אליו אזי הוא מתעורר בתשובה. וזהו קול ה', ולא קול של עצמו. רק שאם עדיין לא השלים את מעשיו על דרך התיקון, הוא לא יכול להרגיש ולהאמין שזה יהיה קול ה', והוא חושב שזהו כוחו ועוצם ידו. על זה מזהיר הנביא, שהאדם צריך להתגבר על דעתו ומחשבתו, ולהאמין באמונה שלמה שזהו קול ה'.

ולכן כשה' יתברך רוצה להוציאו מסבכי היער, אזי מראה לו איזה אור מרחוק, והאדם מאסף ומקבץ את שארית כוחו ללכת בַּשביל שהאור מתראה אליו בכדי להשיגו. ואם אינו מייחס את האור לה', ואינו אומר שה' יתברך קורא אליו, אז האור נאבד ממנו, ונשאר שוב עומד בתוך היער. נמצא שבמקום שהיה יכול עכשיו לגלות את כל לבו לה' שיבוא ויצילו מהמקום הרע, היינו מהרצון לקבל, ולהביאו למקום ישוב הדעת, הנקרא מקום בני "אדם", בסוד "אדמה לעליון", היינו בבחינת רצון להשפיע, בסוד הדבקות, אזי אינו מנצל את ההזדמנות הזו ונשאר שוב כמקודם."

שאלה: איך אני יכול לבנות כלי דהשפעה בכך שאני נאחז בבורא, ואיך אני יכול להתעלות מעל הגלגול הנוכחי שלי?

אנחנו לומדים איך עלינו לעשות זאת. על ידי חיבורים בינינו, "איש את רעהו יעזורו", כל אחד יכול לעזור לאחר לצאת מהרצון לקבל ולהגיע לרצון להשפיע. במידה שאנחנו מתחברים בינינו ופונים לבורא שיעזור לנו, במידה הזאת אנחנו יוצאים מהיער החשוך הזה ויכולים להגיע למקום ששם נמצא אור ה'.

שאלה: הבורא נותן לאדם השתוקקות אליו וגם שולח לו דחייה ממנו, והאדם צריך לקשור את שני הדברים האלה, ששניהם באים מאין עוד מלבדו. איך מתרחשת כאן עבודה בעשירייה כשהבורא דוחה את העשירייה מעצמו ואז קורא לה?

בעשירייה עלינו לעבוד כולנו יחד בניסיונות בלתי פוסקים להתקרבות בינינו ומאיתנו כלפי הבורא. אין כאן שום אפשרויות אחרות, אך ורק ליצור סביבנו שדה כללי של ברית, שדרכו אנחנו פונים לבורא. מכריחים, משכנעים את הבורא לעזור לנו ולקרב אותנו אליו.

תלמיד: מה זה "כוחו ועוצם ידו"?

זה כל מה שעל הבורא לעשות כדי להוציא אותנו מהאגואיזם שלנו ולהעלות אותנו קצת יותר קרוב אליו.

תלמיד: מדובר על הבורא או על האדם?

העבודה היא עבודת ה', עבודת הבורא. אבל בעיקרון אנחנו צריכים כל הזמן להיות מכוונים בינינו וכלפי הבורא בצורה כזאת שלא נפספס אף לא הזדמנות אחת לפנות אליו ולבקש עזרה.

תלמיד: האם אפשר לומר שההזדמנות לבקש עזרה מהבורא, אם עובדים נכון כמו שהמקובלים אומרים, יכולה להיות בכל רגע?

וודאי, בטח.

שאלה: האם ככל שאנחנו מזדהים עם המשבר הכלכלי והמלחמות וכל מה שמראים באמצעי התקשורת, ככל שאנחנו יותר מחוברים למה שהם מראים לנו, כך אנחנו לא מחוברים עם הבורא?

כן. אלו סימנים שמעוררים אותנו בסופו של דבר להתחבר בינינו ולפנות לבורא.

תלמיד: האם בזה שאני מחובר לחדשות זה אומר שבזה אני לא מצדיק את הבורא, אני לא מחובר לבורא?

לא. לא פעם סיפרתי על כך שרב"ש היה שומע חדשות כל הזמן, זאת אומרת פעם בכמה שעות לפחות הוא היה שומע במשך כמה דקות חדשות.

תלמיד: כלומר, כן מקבלים את מה שאומרים בכלי התקשורת?

לא אמרתי שמקבלים, אלא שומעים. מקבלים או לא זה כבר דבר אחר לגמרי. מקבלים זה נקרא שאני נמצא תחת השפעת החדשות או כל מיני כלי תקשורת. אני לא נמצא תחת השפעתם אבל אני שומע כי מעניין אותי מה שהם מדברים, מה שהקהל שומע.

שאלה: למה אם אנחנו לא קושרים את העזרה שקיבלנו מהעליון אז האור נעלם, ומה לעשות כדי שהוא יחזור?

אם אנחנו לא פונים לבורא, אז אנחנו מאבדים את הקשר איתו. הוא מעורר אותנו, הוא מרומם ומעיר אותנו, אבל אם אנחנו לא מגיבים בחזרה אז הקשר נעלם.

תלמידה: הוא נעלם להרבה זמן?

עד ההזדמנות הבאה שבה הבורא יוכל לפנות אלינו ולעורר אותנו לקשר איתו.

שאלה: האם על ידי מצב שהאדם נופל ומאבד את הקשר עם הבורא ומוצא את עצמו ביער עבות וחשוך הבורא מפתח באדם פחד מאיבוד הקשר איתו וזה אפילו מחזק אותו בדרכו?

זה תלוי איך האדם מקבל את זה, אבל כן.

שאלה: בעזרת מה אנחנו מתעלים מעל הדעת שלנו ומאמינים שזה בא מהבורא?

על ידי כך שאנחנו מתקשרים בין החברים ופונים לבורא.

שאלה: כתוב במאמר, אם תביטו תראו שה' קרוב אליכם. למה צריכים לשים לב כדי שנראה שהוא קרוב אלינו?

אם תחשבו על כך שאתן יכולות לפנות אליו, אז זה כבר יצביע על כך שהוא קרוב אליכן.

תלמידה: נרגיש את זה?

כן.

תלמידה: איך לא לפספס את ההזדמנות כשהוא קורא לנו?

ככל שתחשבו יותר על הקשר שלכן עם הבורא, כך תעוררו יותר את החברים שלכם ודרכם תקבלו עוד יותר השתוקקות, קשר לבורא.

שאלה: מה זה אומר לשמוע את קול ה' ולראות את אור ה'?

זה בפנים, בתוכי, כך האדם מרגיש כאילו שמישהו קורא לו, מישהו מעורר אותו איכשהו.

שאלה: כשבאות מחשבות רעות על החברות ובכלל על הכול, האם אני יכולה להחשיב את המחשבות האלה כהזדמנות שלי לפנות לבורא ולבקש ממנו שיתקן וישלח לי מחשבות טובות? איך עליי לפנות, כי הפניה עצמה עוזרת אבל אני פונה אליו בכדי שיילמד אותי לחשוב בצורה טובה על החברות.

זה מספיק, זה טוב מאוד, את מבקשת ממנו להתקשר לחברות כדי שאחר כך, מתוך הקשר ההדדי בין החברות, כבר תפנו אל הבורא, וזה ייקרא "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: האם אפשר לומר שברגע שאנו זוכים להזדמנות לחבר את כל הנקודות שבלב עם רצון גדול לעשות נחת רוח לבורא, אז הבורא ממלא לנו את הלב?

כן, בוודאי.

תלמידה: ככל שיש יותר רצון, יש יותר הזדמנות לתת לבורא והוא יחזיר לנו באהבה?

כן.

שאלה: אם אני רוצה שהבורא יענה לקריאה שלי, באיזו כוונה עלי להחזיק?

כל הזמן לחשוב עליו, אם אפשר עם החברות יחד ולבקש ממנו קשר. שילמד אתכן איך להתקרב אליו, איך לתפוס אותו ולהגיע לדבקות.

שאלה: האם הבורא סולח לנו על טעויות קטנות ולפעמים גאווה שנופלת עלינו?

הבורא סולח, סולח על הרבה דברים, ודאי, כן.

שאלה: "קיראוהו בהיותו קרוב", לפי איזה סימנים אנו מבינים שהוא קרוב?

כאשר אנו חושבים עליו, שאנחנו רוצים להתקרב אליו, כשכבר יש לנו איזה יחס אליו, זה אומר שאנחנו קרובים אליו, זה אותו הזמן שבו אנחנו מחויבים לבקש.

שאלה: כתוב שלא השתמש בהזדמנות ונשאר שוב כמו קודם. מה זאת אומרת לא להשתמש בהזדמנות?

שנתנו לך את ההזדמנות לדבר, לפנות, לבקש מהבורא, להתקרב אליו איכשהו ולא עשית זאת, זה אומר שלא השתמשת בהזדמנות שניתנה לך.

תלמיד: ואיך הלב יכול להיות כל פעם מכוון ומוכן להשתמש בהזדמנות, לתפוס את ההזדמנות ולא לפספס כל רגע?

אז תכוון אותו, במיוחד כלפי החברים. אז בטוח יהיו לך גם הזדמנות וגם תשובה.

תלמיד: זה שאנחנו קוראים לו בהיותו קרוב, איך לעשות שהתפילה תהיה אמיתית ומהלב, והיא לא תהיה לאיזה מקום ריק אלא תהיה למקום שאתה מרגיש אותו קרוב?

מה תעשה? צריך להשתדל כל הזמן לנסות להרגיש שאתה בתוך הלב מכוון את עצמך לגל הזה.

שאלה: האם קול ה' זה מה שאנחנו קוראים לו "הנקודה שבלב", שזה משהו שהוא מעבר לכל המחשבות ומכוון אותנו לטוב?

כן, שם אנחנו מרגישים את זה.

תלמידה: האם כשאדם נמצא בהשפעה חלוטה, זה עוזר להתגבר על כל פחד אנושי?

כן. אם אנחנו יחד רוצים להידבק בבורא, אנחנו בזה מבטלים את כל הפחדים.

שאלה: ככל שמתקרבים לבורא מרגישים בעשירייה גם כוח התנגדות, כוח שמפריע להתקרב לבורא?

כן. כדי שאנחנו נשקיע יותר כוחות בחיבור ובפנייה אליו.

תלמיד: מה עושים?

עושים? מדברים יחד ומתפללים, מבקשים יחד.

שאלה: יש דיאלוגים אישיים עם הבורא, האם עלינו לחפש את התשובות בעשירייה במעגל החברים, או שהבורא יכול לענות, לדבר דרך מקומות אחרים?

לא, עדיף לעשות את זה דרך העשירייה מאשר להתבלבל ולחפש את זה במקומות אחרים. הכי טוב זה כל הזמן לשמוע את הבורא ולשוחח איתו דרך העשירייה.

שאלה: האם אפשר להגיד שהבורא שולח את הקול שלו בכל שנייה בחיים שלנו ללא הפסק, ורק צריך לתפוס את זה בצורה נכונה ולכוון את הזה?

אפשר להגיד כך, רק שאנשים לא יתחילו להתבלבל בזה. כי הם יתחילו לדמיין לעצמם, להמציא לעצמם אולי כל מיני פניות ומחשבות. הכי טוב אם אנחנו נדע בצורה ברורה איך עלינו לפנות לבורא ויחד עם זאת לשמוע ממנו מה הוא רוצה לומר לנו.

שאלה: קודם ענית לחבר לגבי שמיעה של חדשות בכלי תקשורת, שכמו רב"ש אתה שומע כל כמה שעות כמה דקות חדשות, ובמציאות שלנו, שמתעדכנת כל רגע קורים הרבה דברים ואנשים, חברים נכנסים הרבה לשמוע ולהתעדכן. אמרת שיש לשמוע את החדשות ויש לקבל את החדשות, ואתה לא מקבל בעצם. איך לשמוע ולהתעדכן אבל לא לקבל את זה ולשקוע בזה?

רב"ש לא היה שומע יותר מחצי דקה עד דקה חדשות, וזה היה מספיק לו. אני שומע אפילו פחות מזה. אני ממליץ מספיק לשמוע פעמיים ביום את החדשות וזה מספיק. לא להיות תחת השפעת כלי התקשורת.

תלמיד: כשאתה שומע, אפילו בחצי הדקה הראשונה, על חיילים בני 20 שנהרגים, על ילדים חטופים, זה גורם הרבה צער. איך לקבל את הדברים בצורה נכונה, איך להמשיך הלאה בצורה נכונה?

אני מצפה שעם ישראל יבין לאיזה מצב הוא הגיע, שלא היו חיילים בגבול ולא היו מוכנים להתקפה, וכאילו מלמעלה הבורא בכוונה עשה איתנו תרגיל כל כך קשה. וזה לא פעם ראשונה שהוא עושה איתנו כך. ואנחנו צריכים סוף סוף לחשוב ולעשות חשבון נפש לפי התוצאות. זה באמת לא מובן איך הגענו לדבר כזה.

תלמיד: לאיזו מסקנה אני צריך להגיע כתוצאה מחשבון נכון?

לזה שאנחנו הגענו למצב שהבורא עשה איתנו כזה משחק כדי ללמד אותנו, וכמה זה עלה ועוד יעלה לנו בחיים שלנו, של ילדים, של חיילים, עד שאנחנו נצא מזה.

תלמיד: ה"משחק" הזה של הבורא איתנו הוא משחק יקר מאוד, משלמים על זה מחיר מאוד כבד.

נכון, כי אולי זה בכל זאת ינענע אותנו ויביא אותנו לחשבון הנכון. כי איך יכול להיות שאנחנו כאילו עזבנו בכוונה? תראו מה קרה, איך אנחנו עזבנו את כל הגבולות ולגמרי לא היינו מוכנים לכלום. איך זה? מישהו יכול להסביר?

תלמיד: אז אנחנו מסבירים את זה כי יש כאן השגחה עליונה שפעלה בכל המהלך?

כן, אבל זה לא הסבר. אני שואל בדרגה אחרת, שזה רק אומר עד כמה הריקבון נמצא בפנים, בתוך החברה הישראלית. וזה הכול תוצאה מהיחסים בינינו.

למיד: ומה המסקנה הנכונה שאנחנו צריכים לצאת ממנה? אוקי, אנחנו חברה רקובה, מה מכאן?

שאנחנו צריכים לעשות דין וחשבון. קודם כל איפה היו אלו שהיו צריכים להיות בגבולות, שהיו צריכים להיות בעמדות שלהם.

שאלה: אז אנחנו צריכים לחפש עכשיו אשמים ואחראים?

זה לא אשמים, זה כדי לסדר את הדברים.

תלמיד: האם צריך לארגן מחדש הנהגה, צבא, חברה?

אני לא יודע. אבל זה שהגענו לכזה מצב אומר שכל החברה שלנו, המדינה שלנו, הן לא בסדר.

תלמיד: מה הבורא רוצה להראות לנו עכשיו?

הוא רוצה להראות שאנחנו לא מסוגלים להיות כעם, כצבא וכמדינה שיכולה להחזיק את עצמה.

תלמיד: כשאתה שומע חדשות, איפה היו כל האחראים, אתה שומע על מתים וחטופים, איזה צער מרגיש מקובל כששומע את זה?

אלפים נפלו ונפגעו ולא רק הם אלא הקרובים שלהם, לכן כל אחד צריך לשאול למה, מי אשם.

תלמיד: כשאתה שומע דברים כאלה וזה כואב לך, מצער אותך, מעציב אותך, לאן אתה מכוון את הרגשת הצער? מה אתה עושה עם ההרגשה הזאת?

אני מכוון אותה לחשבון נפש - למה הבורא עשה את זה איתנו, ומה עלינו לעשות כדי להוציא מזה תשובה נכונה.

שאלה: כתוב בתורה ''מחרביך ומשנאיך ממך יצאו''. אנחנו רואים שכל הזמן זה יוצא בצורה כזאת. איך אנחנו יכולים להתמודד עם דבר כזה?

אנחנו צריכים להתקרב זה אל זה, להתחבק, להיות קרובים זה אל זה, לדאוג זה לזה, ואז זה לא יקרה לנו. אבל אם אנחנו יוצאים לכל מיני תהלוכות ברחובות וצועקים אלו על אלו, אז ודאי שלא יצא שום דבר טוב.

שאלה: חברת כנסת עמדה בבמת הכנסת וסיפרה על אימא אחת שהבת שלה נחטפה לעזה. והאימא הזאת צולמה כאשר היא צועקת ובוכה לשמיים ואומרת לבורא בזמן הסערה הרגשית "אני אוהבת אותך בורא עולם". בזמן כאב וצער של אימא שחטפו לה את הילדה היקרה לה מכל ואומרת לבורא אני אוהבת אותך, האם זאת אמונה? האם זה מקום שאנחנו צריכים להגיע אליו, שגם אם חרב מונחת על צווארנו, אנחנו צריכים תמיד להחזיק בזה שהוא טוב ומיטיב למרות הכול?

יכול להיות שכן.

שאלה: שאלת, איך זה קרה לנו. ואני רוצה להגיד מה אני מרגיש לגבי זה, איך זה קרה לעם ישראל. כי זה קורה כבר תקופה ארוכה, אני מרגיש שעם ישראל, בתנאים של החיים שיש לו כאן, הוא פשוט לא רוצה לחיות. וכשאדם לא רוצה לחיות, אז הוא עושה את כל הטעויות האלה, פשוט מעלים עין. מה עם ישראל יכול לעשות עם זה שהיצר הרע גורם לו לריב ומביא את עצמו למצב שנמאס לו מהחיים שלו?

צריך לעשות חשבון למה זה כך, באיזו צורה הוא צריך להיות, לאיזה תיקון הוא צריך להגיע. אין מה לעשות. אנחנו נמצאים בחיים, אף אחד לא שאל אותך אם אתה רוצה להיוולד או לא. אלא אנחנו חייבים להחזיק את עצמנו בכל זאת, ולא כדי להתקיים ולסחוב את עצמנו עד המוות, אלא להמשיך עד גמר התיקון. לכן כך צריכים לחשוב על החיים.

תלמיד: החיים בארץ לכאורה טובים מכל הבחינות הגשמיות. היהודים הולכים ונהיים עשירים יותר, ולעם נראה לכאורה שהוא יותר טוב. אבל אם מסתכלים על הלב של האדם מהצד של יהודי ישראל, אז רואים שאין לו שום שמחה, הוא כל הזמן מקטר בפנים, כל הזמן לא מרוצה.

זה טבעי, כי היצר הרע שלנו הוא הכי גרוע מכל בני האדם האחרים. לכן לא פלא שאנחנו כאלה.

תלמיד: עם כל הטבע הזה, מה מביא את התיקון? כי עם ישראל לא יודע להתמודד, מכות כאלה כבר חטפנו פעם, אנחנו לא יודעים להסיק את המסקנות שמביאות לתיקון. מה חכמת הקבלה מציעה כדי שעם ישראל הגשמי יקבל על עצמו תפנית אמיתית?

רק חיבור, למעלה מכל הבחנות אחרות.

.

תלמיד: זה למעלה מהטבע. איך עם ישראל יעלה מעל הטבע? איך האנשים האלה מתעלים מעל הטבע?

מבקשים מהבורא, אין מה לעשות. אם זה למעלה מהטבע, אז זה רק לפנות לבורא.

שאלה: לגבי מה שענית שצריך לכוון את מה שקורה לחשבון נפש. אני זוכר שלפני חודשים לא רבים הייתה בטורקיה רעידת אדמה גדולה, מתו הרבה יותר אנשים מכל מה שמתו במלחמה שיש כאן עכשיו, גם חברים שלנו נפגעו, חשבנו עליהם, יש גם את המלחמה באוקראינה. האם כלפי כל אסון לאומי כזה אנחנו צריכים לכוון לחשבון נפש ולחשוב למה הבורא עושה את זה איתנו, או שזה משהו מקומי?

זה במיוחד מקומי, כי החשבון איתנו הוא לא מקומי, הוא חשבון כלל עולמי. אפילו שהוא שייך רק לישראל ורק ליהודים בכל זאת זה חשבון כלל אנושי.

תלמיד: כלומר כל אסון שקורה בעולם עלינו לראות כאילו הוא מכוון אלינו, בעיקר ל"בני ברוך"?

לא כך רציתי להגיד, אבל גם זה נכון. מה שקורה איתנו קורה בעיקר כי אנחנו לא מחזיקים במרכז הבריאה, בבורא, לא מקרבים אותו דרכנו לכל האנושות, לכן זה מה שקורה לנו ולכל האנושות יחד.

שאלה: אתה מסביר לנו כל הזמן איך להצדיק את הבורא. מי אשם לפי ההסבר שלנו, האם הבורא, הכוח העליון, או אנחנו, האנשים בעצמם?

אנחנו מזמינים ממנו כאלו פעולות, וודאי שהכול עושה ה'.

תלמיד: אם אנחנו מסבירים למישהו בהסבר פשוט, אז מי אשם, האם הכוח העליון או אנחנו?

אנחנו, ודאי.

שאלה: הבורא נמצא בקשרים בינינו, בחיבור בינינו. איך אפשר לבקש ממנו שישמע אותנו כשאנחנו רבים זה עם זה?

אנחנו כבר דיברנו על זה הרבה פעמים. הכול תלוי רק בחיבור בינינו, קודם כל בין היהודים, שנהיה "כאיש אחד בלב אחד", ואז נרצה לקרב לזה גם את כל בני האדם שבעולם. דרך התקרבות כזאת אנחנו נמנע את כל האסונות שעומדים ועוד מתקרבים לכל האנושות.

שאלה: מה זאת הפעולה הזאת לקרב את עמנו לבורא?

אם נהיה קרובים זה לזה, במידה הזאת נהיה קרובים לבורא.

תלמיד: אתה מדבר על "בני ברוך"?

לא, על כל היהודים.

תלמיד: איך נקרב את היהודים?

זאת השאלה.

תלמיד: זה כמו שהחבר אמר, נראה שזה מעל הטבע.

אפילו שזה נראה למעלה מהטבע, הבורא נמצא למעלה מהטבע.

שאלה: חברה אמרה שיש לה הרגשה שיש הזדמנות למעבר, ולא הצלחנו.

אני לא יודע למה היא התכוונה, אני לא ראיתי שום הזדמנות שם, ומאיפה היא לוקחת את כל זה אני לא יודע.

תלמידה: גם לי יש הרגשה דומה.

הרגשה זאת הרגשה.

תלמידה: יש איזו הרגשה של אשמה, שאצלה זה בגללה, אצלי זה בגללי.

כן, זה נכון, זאת הרגשת אשמה, חוסר שלמות, חוסר השלמת התיקון.

תלמידה: איך לעבוד עם זה נכון בהמשך?

לבקש על התיקון.

שאלה: כשברמה הגשמית מתגלה מצב אינטנסיבי, האם התגובה שלנו, כמי שאמורים להשפיע מהפנימי על החיצוני, היא להתמיד בעשירייה בפעולות בהתמדה עיקשת, או שהתגובה צריכה להיות בהגברה אינטנסיבית כמו שבחוץ מתגלה מצב אינטנסיבי?

כן, בהתאם לזה. בהתאם ללחץ שאתה מרגיש מבחוץ, כך אתה צריך להגיב.

תלמיד: האם התגובה של האינטנסיביות צריכה להיות רק בפנימיות, או שצריך ממש לראות שמגבירים בכמויות של פעולות חיבור, שממש אפשר להרגיש את זה?

צריכים להגביר פעולות חיבור, ממש בהרבה פעולות.

שאלה: האם זה נכון שאנחנו כתלמידים צריכים להידבק למורים שלנו, לבעל הסולם, דווקא בזמן של מאורעות כאלה, וכן לראות בזה הזדמנות לגאולה, שהבורא הוא טוב ומטיב? למרות שכל העולם לא מוכן להרגיש את זה, חובתנו כן לקפוץ למדרגה הזאת.

נכון.

שאלה: הוא מתאר שאדם נמצא ביער עבות, בייאוש, מרגיל את עצמו לחיות בין החיות הרעות. איך במקומות כאלה הוא מזהה את קול הבורא?

הוא מזהה, אנחנו רואים שזה כך. "ממעמקים קראתיך ה'".

תלמידה: במצב של היום, האם אנחנו מבינים, שומעים את קול הבורא?

כן.

שאלה: בקשר ל"קראוהו בהיותו קרוב". הבורא תמיד קרוב, אלא אנחנו קובעים שהוא מסתתר מאיתנו. כשאני נמצא בין החברים אני מבין שהוא קירב אותי ואני צריך לפנות אליו, אבל האם בין הרגעים האלה יש איזו פעולה, מעשה, שהוא עוד פעם יקרב אותי?

תשתדלו, מה עוד אני יכול להגיד לך.

תלמיד: אם נעשה את זה בצורה מכנית ובכל זאת נחשוב עליו, האם הוא יקרב אותנו בזמן הזה?

כן.

שאלה: האם הצורה שבה אנחנו בונים את עומק התפילה, זה ביחס ישר לחיבור בעשירייה? כלומר לפעמים אנחנו צריכים מכה כדי שיצאו לנו המילים הנכונות.

תלוי איך אתם מוכנים. כן.

שאלה: בקשר למחדל שהיה כאן וחשבון הנפש. מהר מאוד רואים שאנשים התחילו להאשים אחד את השני, שמאל מאשים את ימין, ימין את שמאל. איך לעשות חשבון נפש נכון?

כולנו אשמים בזה שלא פותחים את הלב אחד כלפי האחר. כולם - 100%, כל הקהל הישראלי אשם. ולכן הבורא נתן לנו תרגיל כזה, כדי לנענע אותנו, ושאנחנו באמת נחזור למצב הנכון והטוב.

תלמידה: אם היינו פותחים את הלב אחד לאחר, אז לא היה קורה כזה מחדל, איך לעשות את הקשר?

לא היה.

תלמידה: למה?

למה? כי לא היינו עד כדי כך אשמים. אם אני שונא את השני בתוך המדינה, עד כדי כך שאני מוכן להרוג אותו ממש, זה דוחף את הבורא לעשות כך איתנו.

תלמידה: בעולם יש עכשיו שנאה מאוד גדולה כלפי יהודים, יהודים מפחדים ממש בכל מקום. מה הקשר בין השנאה הזאת, לחשבון הנפש שצריך לקרות כאן?

ודאי שכולם שונאים את היהודים ובאמת זה נכון. אנחנו רק לא מבינים עבור מה הם שונאים אותנו. וכמה שאני מסביר את זה כאן, בכל זאת לא כל כך מבינים. היהודים אשמים בזה שאנשים ואומות העולם נמצאים בשנאה הדדית זה אל זה. יהודים אשמים בזה שבכלל נמצאת שנאה בעולם, מלחמות בעולם. אם אנחנו צריכים להביא חיבור לעולם, תיקון לעולם ולא עושים את זה, אז אנחנו אשמים בזה שזה מתרחש הפוך.

שאלה: לפני כמה חודשים, בישיבות כתבים, הזהרת וממש אמרת מילה במילה - אנחנו עוד נראה לאיזה מלחמות ולאיזה אסונות הפירוד שיש עכשיו בתוך עם ישראל - יביא אותנו. וכשקוראים את זה אחורה זה די מזעזע. מה עם ישראל היה יכול לעשות, או אנחנו "בני ברוך", עם השנאה שהייתה פה כבר, שרבצה בינינו ולא עשינו כדי לא להגיע לאן שהגענו?

לצאת לרחובות ולהתחבק. לזה היינו צריכים לדחוף את כל הישראלים זה אל זה, לחיבוק.

תלמידה: האם היום אנחנו עוד יכולים לעשות את זה, לצאת לרחובות ולהתחבק?

תחשבי, את שייכת לכלי תקשורת.

שאלה: אנחנו רוצים לארגן מעגלי חיבור בתל אביב, כדי לדחוף את כולם לחיבוק הזה.

אני לא יודע, זה לא עלי. אני לא מארגן שום דבר.

תלמידה: זו לא שאלה על הארגון זו שאלה על הכוונה. עם איזו כוונת הלב עלינו לצאת לחיבוק המשותף של העם שלנו?

יכול להיות שכן. אבל לא רק לעם, אנחנו צריכים לחשוב על כל העולם. כי כל העולם עולה בשנאה כלפינו והם צודקים, הם צודקים בשנאה כלפי היהודים. באמת, כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, רק בנו תלוי חיבור טוב בין בני האדם, בין העמים.

שאלה: מה שאנחנו רואים היום בכל העולם, באירופה, בארצות הברית, בלונדון, בפריז, בניו יורק, יש ממש הפגנות שתומכות בטרור. הם עובדים בצורה מאורגנת, כולם יחד בכל המקומות. אבל מה אנחנו יכולים לעשות, יש לנו הרבה מאוד חברים בכלי העולמי, שמתפללים עבור החברים שלנו, עבור הילדים של החברים שלנו, שנמצאים עכשיו בגבולות. מה החברים מהכלי העולמי, יכולים לעשות יותר חוץ מרק להתפלל. אולי אנחנו יכולים איכשהו לצאת נגד ההפגנות האלה, האם אתה חושב שזה הגיוני, האם אפשר לעשות את זה אולי בשם הקבלה, לא בשם הקבלה?

לא. קבלה כאן לא יכולה להשתתף במשחק. אנחנו צריכים רק לקרוא לעם ישראל בכל מקום שהוא, שהם צריכים להיות מחוברים ובזה העולם יבוא לתיקון. ולא צריכים שום דבר לעשות, שום דבר. כל המלחמות, הן רק מלחמות נגד היצר הרע, נגד האגו שנמצא באיש ישראל, ביהודים. ואם אנחנו נבטל את האגו שלנו, לכולם יהיה טוב.

תלמיד: אנחנו מבינים. אני לא רוצה לראות טלוויזיה טורקית. אנשים לא מבינים מה קרה שם בגבול, הם לא מבינים מה המחבלים עשו.

כן, אני מבין.

תלמיד: אני לא רוצה לראות טלוויזיה טורקית. אנשים מפיצים את השקרים האלה כל יום, ואנשים מאמינים לזה.

אלה לא שקרים, כך הם מרגישים. אני לא מאשים אותם, אני לא מדבר נגדם. כל בני האדם בעולם, חוץ מהיהודים, הם בסופו של דבר אשמים, במה? לא אשמים בכלום. אצלם זו תגובה טבעית. מפני שהיחס בין השלום לבין המלחמה, בין שנאה לבין אהבה, הוא כולו, כולו תלוי ביהודים בלבד. תראו מה כותבים המקובלים.

ולכן אין לנו מה לעשות. אנחנו לא יכולים לבוא לאף אומה בעולם אלא רק לעצמנו ולהגיד לעצמנו זהו, מספיק, מספיק, אתה חייב לעורר אהבה בעולם. אתה צריך להגיד מהלב שלך ללב של כל היהודים וגם לכל האנשים בעולם - בוא נהיה אחים. אחרת אם העולם יתפוצץ זה יהיה רע מאוד לכולנו.

(סוף השיעור)