שיעור צהריים 01.09.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

זוהר לעם, כרך א', "הקדמת ספר הזוהר", עמ' 188,

מאמר "השושנה (מראות הסולם)"

מאמר "הניצנים", עמ' 189

קריין: "זוהר לעם", כרך א' עמ' 188, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "השושנה (מראות הסולם)", סעיף 3.

אנחנו ממשיכים ללמוד את ההקדמה של ספר הזוהר, כמו שרב"ש אמר שהיא כוללת את כל ספר הזוהר בתוכה, ובאמת בואו נעבור אותה לאט לאט, אתם יכולים לשאול שאלות ולדבר, העיקר שאנחנו נרגיש בזרימת הזוהר, איך שהוא מספר לנו על המבנה הרוחני של המערכת שמנהלת אותנו.

.3" עתה נבאר שם מ"ב ומ"ב זיווגים. בינה, מחמת יציאתה לחוץ, נחלקה לג"ר וז"ת. ג"ר דבינה נתקנו לפרצוף או"א עילאין, המלביש לא"א מהפה שלו עד החזה, והאור שבהם נקרא אוירא דכיא. וז"ת דבינה נתקנו לפרצוף ישסו"ת, המלביש לא"א מהחזה עד הטבור, והאור שבהם נקרא אוירא סתם.

אוויר פירושו אור רוח, רק אור החסדים וחסר חכמה. לפיכך נבחנת הבינה, שיצאה מהראש דא"א, לבחינת אוירא, כי מחמת היציאה מחוץ לראש דא"א, שהוא חכמה, אין בה אלא אור חסדים בלי חכמה, הנקרא אוויר.

אלא שיש הפרש בין או"א עילאין לישסו"ת, כי או"א עילאין ג"ר דבינה ואינן נפגמות מיציאתן מהחכמה, מפני שעצם בחינתן חסדים בלי חכמה, ואפילו בעת שהתחתונים מעלים מ"ן והבינה חוזרת לראש דא"א, גם אז אין או"א עילאין מקבלים חכמה, אלא רק ישסו"ת.

כי ג"ר דבינה אינן משנות טבען לעולם, וע"כ אינם נפגמים כלל מחמת היציאה מהראש, ונבחנים כאילו לא יצאו מראש דא"א, והם בחינת ג"ר גמורות, וע"כ הם נבחנים לאוירא דכיא. ומטעם זה, הם ג"כ אויר שלא נודע, שפירושו, שהדעת שלהם אינה ממשיכה חכמה, והאויר שלהם אינו נעשה לאור חכמה."

זה מה שנקרא "אויר ריקני", אין חכמה.

"אמנם ישסו"ת, ז"ת דבינה, הצריכות לאור החכמה, כדי להשפיע לזו"ן, נפגמים מחמת היציאה מראש דא"א, כי החיסרון של החכמה, מחמת היותם בגוף דא"א, מורגש בהם לחיסרון ממש. ולפיכך אוירא שלהם אינו נבחן לאוירא דכיא, אלא נקרא אוירא סתם, או אוויר העומד להיות ידוע ולהמשיך חכמה ע"י המ"ן, הנקרא דעת. כי בעת שהתחתונים מעלים מ"ן, חוזרת הבינה כולה לראש דא"א, ואז ישסו"ת מקבלים חכמה מא"א ומשפיעים לזו"ן.

ונבחן אז, שי' יוצאת מאויר ונעשה אור, שהוא אור חכמה. הרי שאוירא דישסו"ת נודע. אבל או"א עילאין נשארים גם אז בחזרתם לראש דא"א, בבחינת אוירא דכיא, וי' לא יוצאת מאויר שלהם, כי אינם משנים דרכם לעולם. וע"כ הם נקראים אויר שלא נודע.

ויש פרסא בתוך מעֵי א"א, שנעשה במקום החזה, הוא הרקיע, המבדיל בין מים עליונים, שהם ראש דא"א ואו"א עילאין המלבישים אותו מהפה עד החזה, כי עד שם נמשכת בחינת הראש דא"א. וע"כ הפרסא עומדת מתחתיהם ומבדילה ביניהם. לבין ישסו"ת וזו"ן, מים תחתונים, הנמצאים בחיסרון של הארת הראש דא"א. וע"כ מים תחתונים בוכים, אנו רוצים להיות לפני המלך. כי רוצים לעלות ולקבל הארת החכמה מראש דא"א."

שאלה: למה יש הבדל בין אבא ואמא עילאין לישסו"ת?

כי אבא ואמא עילאין עומדים במקום שבו אפשר לקבל חכמה, וישסו"ת נמצא בז"ת דבינה, זה ההבדל ביניהם. וגם יש הבדל בתפקיד שלהם ג"ר דבינה וז"ת דבינה, אבא ואמא עילאין ישסו"ת זה ז"ת דבינה, ואז בהתאם לזה לפי החסרונות שלהם כך הם מתפקדים כדי לתקן את הבינה.

תלמיד: איך להעביר חכמה ולהישאר בינה בלי שום נגיעה בזה, הרי הכל עובד על השתוות הצורה?

בינה יכולה להעביר חכמה. כעיקרון לבינה לא חסרה חכמה, אם התחתונים מבקשים ומעלים אליה מ"ן אז היא פונה לחכמה ומעבירה לתחתונים את אור החכמה, זה התפקיד של הבינה, אמא, לא צריכה לעצמה כלום רק כדי להזין את התחתונים, את זו"ן.

תלמיד: אבל בכל זאת ישסו"ת כן נפגמים כמו שהוא אומר מהפער הזה?

יחסית, כי הם בעצמם לא צריכים, אלא החיסרון שלהם אם יש אליהם מ"ן מהזו"ן אז הם נמצאים בחיסרון כדי להביא לזו"ן מילוי.

שאלה: מה התפקיד של הדעת?

אנחנו עוד נלמד את זה הרבה.

שאלה: היה כתוב שם שהם "בוכים, אנו רוצים להיות לפני המלך."

להיות מוכנים להעביר את אור החכמה מלמעלה למטה כי זה לטובת המלך.

תלמיד: והבכי הזה מהו?

חולשה, שלא יכולים לבצע.

תלמיד: ובכל זאת הם רוצים?

ובכל זאת הם רוצים כי זה העלאת דרגה אם הם יכולים לשרת את המלך, לקבל ממנו אור חכמה ולהעביר לתחתונים, אבל הם לא יכולים, תיכף אנחנו נראה למה, זה בדיוק ב"ביאור השם מ"ב".

.4" ביאור השם מ"ב בב' אופנים:

א. השם מ"ב דאצילות, המכונה שם צורה ממש, שכל השמות נחתמו ממנו, והוא ד' האותיות דהוי"ה בפשוט, ועשר אותיות דהוי"ה במילוי, וכ"ח (28) אותיות דמילוי המילוי, שהן ביחד מ"ב אותיות."

42 אותיות.

"ב. השם מ"ב של מעשה בראשית, שהם שבעה ימי בראשית, שהם זו"ן דאצילות, שיש בהם ל"ב (32) אלקים ועשרה מאמרות, העולים יחד מ"ב.

ביאור הדברים. כי האורות המתקבלים ממעל לפרסא עד היסודות דאו"א עילאין שלמעלה מהחזה, ששם הראש דא"א, שהוא כתר, ואו"א עילאין, שהם חו"ב, נקראים שֵם מ"ב דאצילות, שכל שמות מ"ב נחתמו ממנו. וע"כ הם מרומזים בהוי"ה פשוטה, כתר, והוי"ה במילואה, חכמה, והוי"ה במילוי המילוי, שהיא בינה. ונמצא האוירא דכיא שבאו"א, שהוא שם מ"ב.

אמנם זו"ן, שהם שבעה ימי בראשית, אינם יכולים לקבל כלום משם מ"ב, כי הם נמצאים מתחת הפרסא שבחזה דא"א, הם מים התחתונים, מחוסרי ג"ר. והם מקבלים מישסו"ת, שאוירא שלהם אינו אוירא דכיא. ומאו"א עילאין, שהם שם מ"ב, אינם יכולים לקבל, כי הפרסא מבדילה ביניהם.

אמנם שהתחתונים מעלים מ"ן, ונמשך מיין דכורין (מ"ד) מע"ב ס"ג דאדם קדמון (א"ק), שהארה זו מחזירה הבינה לראש דא"א, שאז מקבלים ישסו"ת הארת חכמה, ומשפיעים לזו"ן, וזו"ן נעשים אז כבחינת למעלה מפרסא דחזה דא"א, ומקבלים גם הם אוירא דכיא מאו"א עילאין, אז נעשו גם זו"ן בבחינת שם מ"ב.

ולפיכך מרומז שם מ"ב דזו"ן בל"ב אלקים ועשרה מאמרות, שעולים יחד בגי' מ"ב (42). כי ל"ב אלקים הוא ישסו"ת, בעת שעולים לראש, ומקבלים הארת החכמה מל"ב נתיבות החכמה. כי ל"ב נתיבות החכמה, עושים בישסו"ת ל"ב שמות אלקים, שזה ל"ב פעמים שם אלקים, הנזכרים במעשה בראשית.

ועשרה מאמרות הם ה"ח. אבל כשזו"ן קיבלו הארת חכמה מל"ב אלקים, ה"ח שמקבלים, הבאים מאו"א עילאין, הם אויר דכיא, שהוא שם מ"ב, בחינת מים עליונים. ונמצא, שאין ה"ח מזו"ן נעשו בחינת שם מ"ב מטרם שיקבלו מל"ב אלקים. ולכן בא הרמז של"ב אלקים עם עשרה מאמרות יחד הם בגי' מ"ב.

וכמו שצורת הברית נזרעה במ"ב זיווגים מזרע דיסוד דז"א, כך השם החקוק והמפורש נזרע במ"ב אותיות של מעשה בראשית. כי חמישה אורות של המאמר יהי אור, הם ה"ח, שהיסוד דז"א משפיע לנוקבא, הנקראים זרע. ואותו הזרע הוא שם מ"ב, כי אע"פ שהם ה"ח, מ"מ, כיוון שיש בתוכם הארת החכמה מל"ב אלקים דישסו"ת, הם נבחנים לשם מ"ב. ומשווה בניין פרצוף הנוקבא שבשם מ"ב, לזרע דיסוד הז"א. אמנם החקיקה של שם מ"ב, הם מ"ב אותיות, מבראשית עד ב' שבמילה ובוהו."

זה בינתיים מה שהוא מספר לנו על השם מ"ב, אנחנו עוד נדבר עליו הרבה. עכשיו הזוהר מגיע למאמר הבא, "הניצנים", מאמר מאוד ידוע.

הניצנים

.4" בראשית. רבי שמעון פתח, הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. הניצנים, זהו מעשה בראשית. נראו בארץ ביום השלישי, כמ"ש, ותוצֵא הארץ דשא. עת הזמיר הגיע, זהו יום רביעי, שהיה בו זְמיר עריצים, שע"כ כתוב בו, יהי מאֹרֹת, חסר ו', שהוא לשון קללה. וקול התור, זהו יום חמישי, שכתוב בו, ישרצו המים, לעשות תולדות. נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשֶׂה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. בארצנו, זהו יום שבת, שהוא כמו ארץ החיים, עוה"ב.

ביאור הדברים. הניצנים זה ששת ימים של מעשה בראשית, ו"ק, חג"ת נה"י דז"א, שמהם נבנים ע"ס של פרצוף הנוקבא דז"א. כי הנוקבא אין לה מעצמה ולא כלום, וכל בניינה הוא ממה שהז"א נותן לה.

ומפרש, איך הנוקבא נבנית מו"ק דז"א. ואומר, נראו בארץ, ביום ג'. כי הנוקבא נקראת ארץ. והניצנים, ספירות דז"א, התקבלו ונראו בנוקבא, הנקראת ארץ, ביום ג' של מעשה בראשית. וזה היה ביום ג', ת"ת. כי תחילה נאצלה בשני המאורות הגדולים, ואז הייתה שווה לת"ת דז"א.

ונמצא שנאצלה ביום ג', בשווה עם ת"ת דז"א, הנקרא יום ג' של מעשה בראשית. ואז, נראו בארץ. כלומר, כיוון שהמצב הזה לא היה מתקיים בנוקבא, לכן, נראו בארץ, נראו פעם כך.

ואח"כ, עת הזמיר הגיע. זה יום ד', שהיה בו זמיר עריצים. כי ביום ד' התמעטה הלבנה, הנוקבא דז"א, כמו שלומדים, שקטרגה הלבנה ואמרה, אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד. ואמר לה הקב"ה, לכי ומעטי את עצמך. ואז ירדה לבחינת נקודה תחת היסוד דז"א, וט"ת שלה נפלו לבריאה. ולא נשאר לה באצילות, זולת נקודת הכתר שלה. ועמדה תחת היסוד. ומעתה הולכת ונבנית ע"י נו"ה דז"א."

שאלה: מהם היחסים בין הנוקבא לזעיר אנפין, זעיר אנפין משפיע על הנוקבא, הנוקבא מגיבה כלפיו?

זעיר אנפין זה העליון מהנוקבא והוא מעביר לנוקבא אור, מילוי, ונקרא "בעלה" של הנוקבא והיא נקראת "אישה" או "נוקבא" כלפי זעיר אנפין שמקבלת ממנו. אני מאוד מפחד לדבר יותר מדי, אם תשאלו אז אפשר להרחיב, אנחנו כל הזמן לומדים על היחסים בין זעיר אנפין לנוקבא.

זעיר אנפין אנחנו משייכים לבורא ונוקבא לנבראים. נוקבא כוללת את כל הנשמות בתוכה ולכן היא נקראת "כנסת ישראל", כונסת את כל הנשמות, והזעיר אנפין הוא כ"קדוש ברוך הוא", כבורא נמצא מעליה, מתקן אותה וממלא אותה, ובהתאם היא מתקשרת אליו ומתבטלת כלפיו.

תלמיד: אם הנוקבא זה החיבור, האוסף של ישראל, אז היא עולה ומקבלת צורת זעיר אנפין, זו צורת הנוקבא, או שזה משהו שמגיע אליה מלמעלה?

גם כך וגם כך. נוקבא חייבת לקבל מהתחתונים את כל החסרונות שרוצים להעלות ולהתחבר לבורא, נוקבא מחברת אותם, מקבצת אותם, נותנת להם צורה נכונה בהתאם לרצון שלהם, לתפילות שלהם מה שנקרא, ואז הם כולם דרך הנוקבא מתחברים לזעיר אנפין. נוקבא מיצבת אותם בתוכה וכך היא מתחברת לזעיר אנפין, מקבלת מזעיר אנפין אורות וממלאה את כל הנשמות האלה שנכללות בה.

שאלה: הט' תחתונות של הנוקבא שנופלות לבריאה זה כלים, רשימות?

זה כלים שלה שהיא צריכה לתקן אותם, ובזמן שהיא מתקנת אותם היא מעלה מהבריאה את הרשימות שהן נשמות התחתונים שמיתקנים ואז היא יכולה למלאות אותם.

תלמיד: בעניין המ"ן, אנחנו כאילו מעלים חיסרון שהוא קשור כביכול לט' תחתונות או לאותו מצב של מלכות, לאיזה מצב אנחנו מתכוונים במ"ן שלנו?

למבנה שלנו, לחיבורים בינינו, שאנחנו נהיה תואמים לבורא בחיבור בינינו.

שאלה: אנחנו שומעים וקוראים את הזוהר, ואז יש צורות כאלה שמופיעות בראש במחשבה, אבל זה כאילו דברים נפרדים, צורה נפרדת מהבורא, צורה נפרדת מהעשירייה, מהכלי העולמי, צורה נפרדת מהאנושות, וכל מיני מערכות נפרדות שנקראות אבא ואמא, אריך אנפין וכן הלאה, אבל זה הכול דברים נפרדים כביכול. וכשאנחנו קוראים את הזוהר אז נוצר קשר בין כל המערכות האלה, זה הופך לצורות מחשבה כאלה.

כן נכון, אל תתנגד לזה.

אלה: מה זה "מעשה בראשית" והימים האלה, זאת השתלשלות מלעלה למטה?

זה ודאי שעדיין השתלשלות מלמעלה למטה, עדיין אין התחתונים.

תלמיד: ולפי איזו חלוקה, למה החלוקה הזאת של הימים? אנחנו לרוב מדברים על עולמות, פרצופים, מה זה ימים?

אחר כך נראה, בינתיים תשמע, ותנסה לעצב, לאחסן את זה איכשהו במוח ובלב ואחר כך יבוא הסדר הנכון. בינתיים אנחנו אפילו לא לומדים, אלא שומעים.

שאלה: אני מבינה שיש אלמנט שנקרא נוקבא שמקבצת ונותנת לחסרונות של התחתונים צורה נכונה. זאת אומרת שיש איזה אלמנט בינינו לבין הבורא, תמיד אנחנו אומרים שאנחנו פונים מהעשירייה לבורא.

כן, נכון.

תלמידה: מה זה האלמנט הזה, האם צריך להיות לנו יחס כלשהו אליו?

חיסרון שאנחנו מעלים לבורא כדי להיות נוקבא כלפיו, זאת אומרת שנוכל לקבל ממנו מילוי. המילוי שמגיע מהבורא בונה אותנו, מחבר אותנו, מסדר אותנו, מייצב אותנו, ואחרי שעשה את התיקונים הוא גם ממלא אותנו. יש כאן הרבה פעולות שאיתן אנחנו לאט לאט נכסים ללמוד.

"ונקרא זה, זְמיר עריצים, מפני שהמיעוט נעשה הכנה ובית קיבול לקבלת מוחין דחיה, אשר מוחין אלו כורתים כל הקליפות, הנאחזות בנוקבא. וזְמיר לשון כריתה. ועריצים הם החיצוניים והקליפות, הסובבים את השושנה.

וקול התור, זה יום חמישי. התור, נצח דז"א. קול התור, הוד דז"א. שמקבלת מהוד, הכלול בנצח דז"א. ע"כ נקרא קבלתה זו, קול התור.

נשמע, זה יום שישי. קול התור אינו מתקבל אל הנוקבא, אלא רק באמצעות יום ו', יסוד דז"א, הכולל נו"ה, ומשפיע אותם לנוקבא. ונשמע אל הנוקבא רק ביום השישי. וזה הכלל, שאין הנוקבא מקבלת אלא רק מהקו האמצעי דז"א, שהוא דעת ת"ת יסוד, או מדעת, או מת"ת, או מיסוד.

נשמע, זהו יום שישי, שכתוב בו, נעשה אדם, שעתיד להקדים עשיה לשמיעה. שמיעה בינה, כי ראייה ושמיעה הם חו"ב. עשיה המלכות.

בצמצום ב' (צ"ב) ה' תתאה (ה"ת) עלתה לנקבי עיניים (נ"ע), כדי לשתף אותה במידת הרחמים (מדה"ר), בינה עילאה. והנה אבא הוציא אמא לחוץ, ואבא עצמו נתקן כזכר ונוקבא. כי עיניים אבא, וע"י עליית ה"ת אליו, נתקן הזיווג של ראש בה"ת, שנקראת נ"ע. ואמא בינה, יצאה משום זה מראש לגוף. ויש בראש דא"א כו"ח ובינה יצאה לגוף. ונמצא שעשיה, ה"ת, מלכות, קודמת לשמיעה, בינה. כי אבא נתקן בנוקבא, הנקרא אני, ונעשתה הנוקבא כמו אבא, לספירה שנייה לכתר.

מעליית המלכות לנ"ע, נמתקה שם ונעשתה ראויה לעלות ולהלביש או"א עילאין, ולקבל מוחין דחיה, כמו אמא עילאה. שזה היות שהלבנה במילואה. ולפיכך במתן תורה הקדימו ישראל נעשה לנשמע, והקדימו עשיה לשמיעה, שבזה זכו לקבלת התורה. כי העשיה, מלכות, עלתה והלבישה את או"א עילאין, ונגלה היובֵל, שער הנון.

לכן הייתה השמיעה ביום השישי, כי בו נעשה התיקון להקדים עשיה לשמיעה, כמו במתן תורה. וע"כ נעשתה המלכות בשבת בראשית בבחינת ארץ החיים, אמא עילאה.

בארצנו, זה יום שבת, שהוא דוגמת ארץ החיים. אמא עילאה נקראת ארץ החיים. וע"י השפעת יום השישי, עלתה הנוקבא ביום שבת של מעשה בראשית עד אמא עילאה, ונעשתה גם הנוקבא דוגמת ארץ החיים. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו."

עד כאן הוא נתן לנו את ההסבר הראשון על העניין הזה של "הניצנים".

שאלה: מה זה "נעשה ונשמע"?

"נעשה" זה נקרא "עשייה", שצריכים להקדים אותה ל"נשמע". קודם צריכה להיות השפעה למעלה מהדעת ואחר כך כשמעלים את הכלים על ידי המעשה, יכולים לקבל בהם כבר מילוי, הסבר, וזה נקרא "נשמע". בלי "נעשה" הקודם זה על מנת להשפיע. אין "נשמע". לא יכולים, לא להבין, ולא להרגיש, ולא להתקשר לעליון.

תלמיד: אז מה צריך לעשות?

צריכים להקדים מעשה לשמיעה.

תלמיד: איזה מעשה?

על מנת להשפיע. שמוכנים ללכת ללא שום תנאים, רק על מנת להשפיע. ומה יהיה אני לא שואל. העיקר שאני יודע שכך זה נקרא, "מעשה השפעה", וכך אני יכול עכשיו לבצע את הפעולה שלי, להשפיע לזולת.

שאלה: מה זה אומר ש"אבא הוציא את אימא לחוץ ונהיה כזכר ונקבה"?

זה לימוד ארוך. אבא ואימא זה חכמה ובינה, וכדי לתת לבינה יותר אפשרות לטפל בתחתונים, אימא יוצאת מהקשר עם האבא ואז היא יכולה לטפל בתחתונים בכל מיני הסגנונות שלה.

אני מדבר על זה בצורה קצת חופשית, "אבא" זה אור החכמה ולכן הוא מאוד מוגבל ומגביל מאוד את התחתונים שחייבים להיות כבר במסכים גדולים, צמצום, מסך אור חוזר, על אור החכמה לקבל על מנת להשפיע. זה מעל מה שהתחתון מסוגל. ואבא לכן מוציא את אימא לחוץ הודות בנה, כי אימא יכולה לטפל בתחתונים, בנשמות ללא הכנה מהם, אלא אפילו אם הם נמצאים עדיין בעל מנת לקבל. לכן אבא מחזיק את אימא בצורה כזאת שהיא יכולה לטפל בתחתונים, ולאט לאט הם גדלים ואז הם מוכנים כבר להתחיל להעלות בקשות, דרך אימא לאבא, ולקבל ממנו אור חכמה והוא בונה בהם את הכלים דהשפעה.

שאלה: והקשר של הנוקבא חייב להיות דרך בינה?

כן. הכול נעשה דרך בינה. בינה פועלת בכל מקום.

שאלה: אני שומע ומנסה בכל כוחי להרגיש את הנאמר. אני מרגיש כאילו כולי נעטף במילים ולא מצליח להתרכז. למה זה קורה, למה אני לא מצליח להתרכז במילים ובנאמר?

לוקח זמן עד שאדם מתרגל למילים ולחיבורי המילים, היינו למשפטים, ולפסוקים עד שהוא רגיל לשמוע את ה"זוהר". סתם לשמוע. זה כמו ילד קטן שרגיל למשהו, אבל למשהו אחר לא. ואז לאט לאט מתרגל יותר ויותר לזרימת הצלילים. את הצלילים הוא מחבר למילים, ואת המילים למשפטים והמשפטים לפסוקים שבהם הוא כבר תופס על מה מדובר. ככה אנחנו.

לכן לא להתייאש, אלא אנחנו צריכים רק להיות בדבר אחד, אנחנו רוצים שקריאת ה"זוהר" תשפיע עלינו. איך זה ישפיע? אני לא יודע ולא חשוב לי. חשוב לי שזה ישפיע. הבורא מסדר לנו את זה כדי שאנחנו ניכנס תחת השפעת הספר, תחת השפעת הטקסט, המילים. וכך זה יקרה.

שאלה: אני מרגיש כאילו רק אני לא מצליח להיכנס לתוך הנושא הזה. זה החיסרון שלי או שזה דבר טבעי בקריאת "זוהר"?

גם לי יש אותו חיסרון וככה יהיה לך עד גמר התיקון, אז אל תדאג. רק תישאר באותו חיסרון ושמור עליו.

שאלה: האם יש קשר לזה שצריכים להגיע לשבת כדי להעלות מ"ן?

אנחנו נלמד מה זה נקרא "שבת" ומה זה נקרא "העלאת מ"ן". זה עדיין מוקדם וזה לא שייך לשבת שהוא יום אחד משבוע. אין קשר.

תלמיד: יש מצב כזה כשקוראים את ה"זוהר" כביכול אתה נכנס לאיזה נהר כזה וזורם אתו, ואתה יכול להישאר בו לנצח. זה אפילו נעים. ממש משהו שלא רוצים להתנתק ממנו.

נכון.

תלמיד: יש גם את כל המושגים, ואת כל זה אסור לשכוח שעושים עם העשירייה, עושים את זה למטרה. ואיך מחזיקים את הכל ביחד?

אנחנו נמצאים בסירה. בסירה אני אשתדל להיות פחות או יותר עם העשירייה שלי, אמנם לא כל כך חשוב אם זו ה עשירייה שלי או לא שלי, כי אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שאנחנו כולנו נמצאים בסירה אחת, כל המוני האנשים שנמצאים איתנו עכשיו יחד בקריאת ה"זוהר". והסירה הזאת שטה. היית מלח, אז תגיד איך זה קורה. וכך אנחנו מתקדמים לחוף המבטחים. החוף הזה הוא גמר התיקון שלנו, החיבור שלנו בינינו ועם הבורא.

תלמיד: אז ברור שצריך להגיע אל חוף המבטחים, אבל לפעמים פשוט נעים להיות בתוך הסירה הזאת.

כן. ה"זוהר" כל כך גדול ועוטף אותנו במה שהוא מספר לנו, אומנם שום דבר לא מובן לנו אבל אנחנו מוכנים להירדם כקטן הנרדם בידי אימא המספרת לו איזה סיפור מתוק וטוב לו כך להיות. כאלה אנחנו, אבל ודווקא במצבים, בזמנים האלה אנחנו גדלים, ולכן נמשיך כך לנמנם בקריאת ה"זוהר", אתם תראו כמה זה מוסיף, נותן. לא כדאי לנו לזלזל בזה, אנחנו נמצאים ליד המקור הרוחני הכי גבוה.

שאלה: מהם "ל"ב נתיבות חכמה"?

ל"ב הם 32 נתיבות חכמה. נברר זאת אחר כך.

שאלה: מה זה "מעשה בראשית"?

יש מעשה בראשית ומעשה מרכבה. "מעשה בראשית" אלה פעולות מלמעלה מצד הבורא כלפי התחתונים, ו"מעשה מרכבה" זה כבר מהנשמות איך שזה נבנה כמערכת בקשר מיוחד ביניהן.

שאלה: מה זה עשרה מאמרות?

עשרה מאמרות הם כמו עשר ספירות, עשרה חוקים, עשרה משפטים שעל ידם כל העולם נכנס למערכת, לסיסטם, ולכן "העולם נברא בעשרה מאמרות"¹. בשביל מה עשרה? הוא שואל, על ידי עשרה מאמרות, יש הבדל, מצד אחד יש נתק בין הבורא לנבראים, בין כתר למלכות ומצד אחר יש בכל זאת קשר ביניהם, הבורא יכול להשפיע עליהם והם יכולים לאט לאט לתקן את עצמם ולהתקרב לבורא.

שאלה: האם תוכל להסביר בבקשה על אותיות ומילוין?

יש 22 אותיות, למדנו כבר על "אותיות דרב המנונא סבא" והמילוי שלהן, ויש עוד 5 אותיות נוספות, כל האותיות האלה הן כלים שאנחנו צריכים לגלות ולסדר ולמלא אותן. תיקון הכלים הוא על ידי האור העליון.

שאלה: האם נכון שאבא יורד כזכר לזעיר אנפין ואז בתהליך הוא מעלה אותם לדרגת הבינה, לאמא?

כן.

שאלה: אמרת שהזוהר הוא מקור הכי גבוה וטוב להיות לידו, האם הזוהר יותר גבוה גם מהתורה?

אני לא יכול להגיד כי בעיניי ודאי שהוא לא יותר גבוה, אבל באמת אלה מקורות שקיבלנו מהשמים. התורה היא ודאי הכי גבוהה מהכול וגם הזוהר, אבל בכל זאת הזוהר שונה והייתי אומר, אם אפשר כך להגיד, יותר נמוך מהתורה, אם כי זה כך כדי לתת לכם בכל זאת סדר.

"5. הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעולם הבא (עוה"ב), בינה, ונגנזו שם. ומשם יצאו בהסתר, ונסתרו בתוך נביאי האמת. נולד יוסף, ונסתרו בו. נכנס יוסף בארץ הקדושה, והקים אותם שם. ואז נראו בארץ ונגלו שם.

ומתי הם נראים? בשעה שהקשת נראית בעולם, אז הם מתגלים. ובאותה שעה, עת הזמיר הגיע. עת לקצץ את הרשעים מן העולם. למה ניצלו? משום שהניצנים נראו בארץ. ואם לא היו נראים מכבר, לא היו נשארים בעולם, והעולם לא היה מתקיים.

ביאור הדברים. הזוהר מבאר על השגת מוחין דחיה דז"א עצמו. הניצנים סובבים על חג"ת דז"א, שנקראים האבות. נה"י דז"א נקראים בנים, והם ב' פרצופים, הנחלקים על החזה דז"א, כי חג"ת נקראים זו"ן הגדולים, ונה"י נקראים זו"ן הקטנים."

זה בדומה למה שדיברנו על הבינה, היא נחלקת לג"ר וז"ת, אבא ואמא עליאין וישסו"ת. כך גם זו"ן מתחלקים, זו"ן הגדולים וזו"ן הקטנים.

"וע"כ הזוהר מדייק להשמיענו שהוא מז"א הגדול, וע"כ נאמר, אבות. ונקראים בשם ניצנים, שפירושו נטיעות, מפני שהולכים וגדלים כדרך נטיעות. שמתחילה הייתה מידתם כמו נה"י, ואח"כ ביניקה נעשו חג"ת, ואח"כ בגדלות א' נעשו חב"ד של נשמה, ואח"כ בגדלות ב' נעשו חב"ד דחיה."

כך מדרגות הגדילה, כך גדלים.

"הניצנים הם האבות, שנכנסו במחשבה, ונכנסו בעוה"ב, בינה. הכוונה היא על עיבורו של ז"א. כי בעת עיבורו הוא עולה לאו"א, הנקראים מחשבה ועוה"ב. אבא נקרא מחשבה, ואמא נקראת עוה"ב. ושם ראשית בניינו של הז"א בג' בתוך ג', שפירושו, שחג"ת מלובשים בתוך נה"י.

וע"כ נאמר, הנטיעות כקרני חגבים היו, עקר אותן משם ושתל אותן במקום אחר, והגדילו. הנטיעות, האבות, חג"ת משורשם. ע"י עלייתם לעיבור לחו"ב, ששתל אותן במקום אחר, והשיגו שם את המלכות הממותקת, הראויה למוחין לעת גדלות. ע"י זה גדלו לאט לאט בעיבור, אח"כ ע"י יניקה, וע"י גדלות א', ולבסוף ע"י גדלות ב'.

ומשם יצאו בהסתר. שאחר שקיבלו חג"ת כל המוחין דעיבור, הם נולדים ויוצאים מאו"א למקומם למטה, ויצאו בהסתר, כי גם אחר יציאתם מאו"א למקומם, נשארו עוד בהסתר, באור מועט.

ונסתרו בתוך נביאי האמת. שע"י השגת מוחין דיניקה, נמשך האור המיוחד לנה"י דז"א, נביאי האמת. ואז התפשטו להם חג"ת מתוך נה"י, והשיג ו"ק. ועכ"ז הם עוד נסתרים, כי נמצאים עוד בהעלם מוחין דראש, ואין להם אלא נפש רוח (נ"ר).

ע"כ נאמר, ונסתרו בתוך נביאי אמת. הם נו"ה, שהשיגו ע"י היניקה. אבל נסתרו בהם, כי האור שלהם נעלם עוד ואינו נגלה. ודע, שיש תמיד ערך הפוך מכלים לאורות. כי בהתחשב עם האורות, משיגים ע"י יניקה אור דחג"ת, רוח. ובהתחשב עם הכלים, משיגים ביניקה כלים דנו"ה, ואור הנפש, שהיה בחג"ת, יורד בהם. וכן במוחין דגדלות, מבחינת האורות נבחן שמשיגים אור דחב"ד, ומבחינת הכלים נבחן שהשיגו כלי היסוד דגדלות."

שאלה: בזמן שאנחנו קוראים "זוהר", לפעמים העביות שלי גדלה ואני מרגיש שאם לא אקבל איזו הרגשה מלמעלה, אני פשוט אתפוצץ. מה היא ההרגשה הזאת, מה קורה?

כי אתה רוצה לדעת, להשיג, אתה רוצה לדעת עם מה יש לך עסק, איך אתה קשור לזה, וזה מעצבן אותך, לכן מובן לי מה אתה מרגיש. מה לעשות? לחכות עד שהזוהר ישפיע עד כדי כך שתתחיל להרגיש את הדברים האלה מהשמיעה, מהקריאה עצמה. כמו אצל ילדים, שפתאום אנחנו רואים "הנה הוא עושה בעצמו, הוא מבין איך זה קורה", אנחנו מסתכלים על ילדים ורואים שהם גדלים. אותו דבר אנחנו, הכניסה לעולם הרוחני דומה לתינוקות שנולדים ונכנסים לעולם שלנו, לאט לאט הם קולטים איפה הם נמצאים, מה קורה ואיך להתקשר אלינו ובכלל לכל החפצים ולכל העולם.

גם אנחנו צריכים לחכות בסבלנות עד שנתחיל לקבל תכונות עליונות ובהן נתקדם. והכול תלוי גם בכמה אנחנו מחוברים, כמה אנחנו רוצים לדעת וכן הלאה. זאת אומרת, יש כאן בכל זאת תוספת. לילדים בעולם שלנו יש רצון לקבל טבעי, הם רוצים לדעת, הם רוצים לתפוס הכול ביד, בפה, זה הטבע שלהם. לנו כלפי העולם העליון אין דברים כאלה. אנחנו צריכים להתארגן בעשיריות, בקהל גדול ולרצות ושוב לרצות איכשהו להשיג, להבין את הדברים האלו. ובאמת יש לנו מספיק מסה וכוח ורצון ולכן אני מאוד מקווה שנשיג את הכול ונראה את עצמנו נכנסים לעולם העליון.

שאלה: זה נראה כמו שני מסרים הפוכים, כאילו תן לטקסט לעבור, לחלוף מעליך, אבל צריך מאוד לרצות וללמוד, לכן בינתיים הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות הוא לאסוף את החסרונות, לקשור אותם לאחד. איך נעשה זאת?

רק להקשיב למה שאנחנו קוראים, ולהשתדל כמה שיותר להיכנס לתוך הטקסט. אפילו בלי שכל, בלי הבנה, ה"זוהר" כך צריך להשפיע.

תלמידה: החיבור שלנו איכשהו משתנה, האם הוא צריך להשתנות כדי לקבל נכון את הטקסט הזה? נראה שיש איזו מדרגה גבוהה שאליה אנחנו צריכים לעלות.

זו מדרגה גבוהה מאוד ולכן אנחנו צריכים רק להתחבר בינינו כדי לקבל מהמדרגה הזאת, מהאור העליון הזה, שנקרא "זוהר" זהרה עילאה, השפעה. ככול שנתחבר יותר נקבל יותר כוח מהזוהר.

שאלה: כתוב נעשה ונשמע ואז מופיע יובל דלת דנון. מה היא דלת דנון, דלת מספר 50?

לא ניכנס לפרטים, עוד נלמד את כל הדברים האלה.

שאלה: האם אפשר לומר שייחודיות ספר הזוהר היא בכך שצריך ללמוד אותו יחד ושהוא כתוב בארבע שפות, תנ"ך, הלכה, תלמוד, אגדה וחכמת הקבלה?

כן, גם זה נכון.

(סוף השיעור)

---

1. בעשרה מאמרות נברא העולם (משנה אבות ה', א')↩