שיעור בוקר 08.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "השלום בעולם", עמ' 465

אין לי כל כך מה להגיד, אנחנו צריכים להמשיך ונקווה שמהמאמר הזה קצת ייכנס בנו.

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו."0220

הוא מדבר על העתיד, על זה שהאנושות כבר תעבור כל מיני שלבי תיקון ותגיע למצב שהיא תבין מה בעצם המצב הסופי שהיא התקדמה אליו אפילו בלי לדעת. כמו שאנחנו גדלים מתינוקות לילדים, ומילדים לנערים וכן הלאה, עד שמגיעים להיות בני אדם שמבינים משהו בחיים שלהם. כך הוא אומר על כל האנושות שעוברת כל מיני שלבים, ולכן נראה מה הם השלבים שעוברים המבוגרים, האנשים שעומדים ומבינים מה הם עושים ועוברים.

"נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון."

כי באמת, אם אנחנו לא ניתן תשובה לשאלה הזאת, אז יש לנו בעיה, מה קורה לנו.

שוב.

"נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון."

איך יכול להיות הבדל כל כך גדול בין הכוח העליון שהוא למעלה מכל הדברים שקיימים בעולם שלנו, ובינינו שאנחנו תוצאה ממנו.

"אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב."

דיברנו על זה הרבה, וכבר איכשהו מובן לנו עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא, אומנם עוד לא רואים את זה ממש כי צריכים לראות את שני הקצוות, אבל במשהו כבר מורגש בנו עד כמה אנחנו הפוכים מצורת השפעה ואהבה.

"בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית".

נהפוך הוא. אותה צורה שיש בבורא, צורת השפעה, אהבה, חיבור, כל טוב, שיוצאת ממנו, מתהפכת ממש ההפך לגמרי עד הפרט האחרון וכך מתלבשת בנו.

"ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

לזה בעצם הוא חותר, איך אנחנו יכולים להעתיק בזמננו, בימינו, את הצורה של הדור האחרון. אומנם בכל מיני מקומות אחרים הוא אומר שאנחנו כבר נמצאים במצב של הדור האחרון, אלא אנחנו צריכים ליישם אותו בפועל. לפי הזמן, לפי ההתפתחות, לפי מה שניתן לנו, אנחנו כבר נמצאים בתנאים האלה רק הם הגיעו אלינו מלמעלה, ואנחנו עוד לא יכולים לקלוט אותם ולהעתיק אותם על עצמנו למטה.

שאלה: אנחנו למדנו שיש סתירות בין המידות, חסד, צדק, שלום ואמת, ופה לא ברור איך השימוש של הייחודיות יגיע לאיזון ויביא לשלום?

המידות האלה יתמכו זו בזו ולא תהיה שום בעיה ושום סתירה ביניהן, אלא ההיפך, כשאנחנו מגיעים להשפעה, אז המידות הללו ממש פועלות בתמיכה הדדית.

שאלה: את שתי הצורות ההפוכות אפשר להבין ולתאר. איך נראית ההתקדמות ההדרגתית מהצורה הנוכחית המקולקלת לצורה המתוקנת?

בהדרגה, מקל לכבד, הצורות האלה מתחילות לראות עד כמה הן לא משתוות עם הצורה הסופית, הן מרגישות שהן ממש מזיקות לעצמן ולאחרים, וזה נותן להן כוח להפטר מהצורה האגואיסטית.

תלמיד: מה יקרה לבן אדם בעולם הזה, האם הוא יתחיל להרגיש קצת יותר שיש בורא מאחורי המציאות, הוא ירצה קצת להשפיע? מה זה ה"קצת" הזה, מה זו ההדרגה הזאת?

קצת זה מה שיש אצלנו, גם אנחנו נמצאים קצת בחיים וקצת במוות. עד גמר התיקון המצב "קצת" הזה תמיד נמצא.

תלמיד: למשל, במצב הנוכחי של המלחמה, כשמורגש ממש גילוי הרע בעולם, מה הדבר הבא, מה ההתקדמות שאפשר לצפות לה בצורה ריאלית?

במצבנו, המצב הריאלי והנכון והטוב שצריך להיות הוא שהאנושות תכיר את הסיבה למלחמה. הסיבה היא האגו שמתעורר מתוך הטבע שלנו וכולנו צריכים להילחם נגדו יחד. אין שום הצדקה לאף צד כמו שאנחנו רואים זאת יותר ויותר, כי אם תדבר עם צד אחד, אז הוא יגיד שהוא צודק, כך גם הצד השני, ועם מי אתה בצדק שלך זו עוד שאלה, יש עוד צד שלישי כביכול, אבל אף אחד לא צודק. כי הצדק הוא בכך שנעלה מעל כל המלחמות האלה לקשר בינינו, ואז נבין למעלה מהדעת, למעלה מהשכל שלנו, למעלה מכל מה שקורה לנו, מהי הסיבה הנכונה ונראה את המצב האמיתי.

תלמיד: חברים שואלים כל הזמן על מה אנחנו צריכים להתפלל. האם אנחנו צריכים להתפלל שלחלקים באנושות שסובלים במיוחד תהיה יותר הבנה, יותר הרגשה של מה שקורה?

האמת שאנחנו לא צריכים להתפלל על אף צד. אומנם בן אדם בנוי כך שוודאי שהוא רוצה לקחת צד במלחמה הזאת, אבל אנחנו רוצים להתפלל רק עבור הכוח העליון, עבור החיבור, שעושה שלום במרומיו הוא עושה שלום בינינו, שלום מהמילה השלמה, ובינינו, כלומר בין כולם, בין כל באי עולם. המלחמה הזאת היא ממש דוגמה עד כמה שני עמים שהם כל כך קרובים, ובעצם מחוברים לפי הגנים וההיסטוריה שלהם, נמצאים כל הזמן באיזה יסוד של שנאה, דחייה, שהוא עולה או יורד יותר, ועכשיו רואים לאיזו התקוטטות זה הגיע, עד כדי כך.

אנחנו צריכים לראות שכאן הבורא מראה לנו עד כמה אנחנו זקוקים לכוח החיבור למעלה מהפירוד. ואתה לא יכול להצדיק אף אחד ולא לעשות שום דבר, אלא רק לייחס זאת לסיבה אחת - הבורא רוצה לגלות את מידת השלמות, השלום בינינו. לכן תראה באיזו צורה, באיזה תחכום הוא מעורר את הדברים. וככל שכל צד יהיה קרוב יותר לחיבור ולא לשליטה על האחר, אז בסופו של דבר הוא ינצח.

שאלה: החשיבות של הכלי העולמי מקבלת קדימות, וכדי לתת חשיבות יש לראות את גדלות הקבוצה שלנו. במה הגדלות שלה ואיך לזהות אותה?

נכון, אתה צודק ותודה לך על השאלה הזאת. הקבוצה של בני ברוך שהיא מיוחדת מאוד בעולם ורוצה לקלוט בתוכה את כל באי עולם ולהעלות את כל האנושות לקראת הבורא, להרגשת הטוב והמיטיב, לחיבור, לנצחיות, לשלמות, הקבוצה הזאת צריכה לראות את עצמה בצורה נכונה, שהיא גדולה, שהיא גבוהה, שהיא מיוחדת. כרגיל מתגלה כאן הפער הזה, כמו בכל העולם שלנו, שככל שהדבר הוא חשוב כך הוא נמצא במידה מעטה, כמו יהלומים, כמו זהב, כמו כל מיני דברים יקרים, ולכן דווקא בגלל זה יש להם מידה קטנה מאוד בנוכחותם בעולם.

כך גם אנחנו. לכן כתוב "אתם מעטים מהעמים", כלומר אתם לא תהיו גדולים, אבל בעוצמה כן תהיו גדולים. "אתם מעטים מהעמים" זה עד גמר התיקון. מה שאין כן לקראת גמר התיקון כתוב "ונהרו אליו כל הגויים", זאת אומרת כל אומות העולם ירצו להגיע לחיבור עם אותה קבוצת ישר אל שהיא אנחנו. נקווה שכך זה יקרה.

תדברו על זה, תבררו את גדלות הקבוצה שלנו ואתם לא תטעו בזה. גם על הקבוצה, גם על הייעוד של הקבוצה, גם על הבורא שקשור אלינו, וגם על מה שאנחנו צריכים לעשות. והייחודיות שיש אצלנו היא שאנחנו מקבלים את כולם, גברים, נשים, מכל אומות העולם ורוצים רק דבר אחד, חיבור בינינו ולבורא. אלו דברים פשוטים. לזה צריכים להגיע, זו האידיאולוגיה, זו הפילוסופיה, זו המגמה שלנו, אין יותר חשוב.

שאלה: לפי הדוגמאות האחרונות אנחנו רואים שלא הקורונה, לא המלחמה, לא עוזרות באמת לאנושות, אני עני יותר ואחרים מרוויחים מזה. האם אנחנו צריכים להתפלל גם על אותם עניים וגם על אלה שמרוויחים?

אנחנו צריכים להתפלל לא על אלו ולא על אלו, כי הבורא מסדר זאת. אנחנו צריכים להתפלל על החיבור בין כולם, על האיחוד בין כולם, בצורה כמו שזה צריך להיות בכלי המתוקן, שכל אחד משלים את האחר.

לכן להתפלל על זה שהעשיר יהיה עני והעני יהיה עשיר, או שיתחברו ביניהם ויתאזנו ביניהם בעשירות שלהם, אני לא חושב שאנחנו צריכים לעשות זאת, אנחנו לא עושים מהפכות במין האנושי. אנחנו רוצים רק דבר אחד, לקרב אלינו את האור העליון, את הכוח העליון שהוא ישרה בינינו, והוא שעושה שלום במרומיו יעשה שלום עלינו. שלום זה השלמה, שלמות. הוא יסדר את זה ולא אנחנו. אנחנו מתפללים רק על דבר אחד, להיות יחד בכלי אחד, ומה שיקרה עם הכלי הזה אנחנו מסכימים לזה מראש.

שאלה: אמרת שהאנושות צריכה להבין את הסיבה למלחמה, שזה הטבע ההרסני של האדם. כשלמדתי באוניברסיטה קורסים של פסיכולוגיה חברתית, התפלאתי לגלות שיש הרבה מחקרים שמוכיחים מה שבעל הסולם כתב על האגואיזם ועל הייחודיות. השאלה שלי האם האנשים מסוגלים לשמוע דברים כאלה? כי כל הזמן האדם מספר לעצמו כמה הוא טוב וכמה הוא בסדר. האם אפשר לקרב את האנשים לכך שהמלחמה היא באגו, בטבע ההרסני?

ודאי שאפשר. אם אתה רואה שבצורה כזאת אתה יכול להגיע לאנשים ולהתחיל לדבר איתם, אז תעשה. גם בעל הסולם כותב בצורה שמובנת לכל בר דעת, לא צריכים להיות למעלה מהדעת כדי להבין מה שהוא כותב.

תלמיד: למרות שהמחקרים ממש מוכיחים מהו טבע האדם, בכל זאת עדיין לא הראו אותם לאנושות, ואמרו, "הבנו שטבע האדם הוא רע". כאילו לא רוצים לראות אותם. אז איך אפשר לשכנע את האנשים?

עוד ועוד להמשיך, לטפל בהם. אתה מומחה לטיפול בילדים, אז תנסה. רק בצורה כזאת.

שאלה: המלצת להזמין נשים ממעגלים חיצוניים לתפילות שלנו. אבל התפילות זה דבר מאוד פנימי שאנחנו עושים. איך אפשר להזמין, או באיזה צורה אתה רואה שאנחנו מזמינים נשים חיצוניות, לתוך המעגלים של הנשים שלנו?

אני חושב שעכשיו בזמן המלחמה, יש לחץ והוא יימשך עוד. העולם עוד לא מרגיש שהוא נכנס לירידה, לנפילה, ושחסרים כל מיני דברים, זה עוד לפנינו. ובמקרים כאלה הנשים מרגישות את זה יותר מהגברים ולכן אפילו נשים חיצוניות שאין בהן תשוקה לגילוי הבורא, יכולות להצטרף לתפילה.

אישה מרגישה יותר את חוסר הביטחון, חוסר היציבות ולכן אם אנחנו מזמינים אותן להתפלל איתנו, והן מגיעות, אז בסדר גמור. למה לא? שיהיו, שיידעו שישנם זמנים כאלה שהן יכולות להיכנס, לשמוע ולראות.

הן לא נכנסות ממש לקבוצות שלנו, בינינו, אבל בצורה כללית הן יכולות להיות. אני חושב שזה יקרב הרבה נשים.

תלמיד: עם איזו הרגשה אישה חיצונית, תצא מהמפגש של תפילת הנשים שלנו?

תנסה ותראה.

תנאי החיים של הדור האחרון

..". ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה.

ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי מרוצים, אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה.

ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד, ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות דמים.

הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.

ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו."

אם אנחנו מדברים על הילדים, על הנכדים שלנו, על הדורות הבאים, אז אנחנו מבינים שבטוח ביותר אם אנחנו נוכל לבנות בשבילם חברה, אנושות שקיימת בדור האחרון. וכל יתר הצורות אין להן תשתית בטוחה להתקיים ולתת לכל בני האדם חיים שלמים.

שאלה: הוא כותב, "ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים" אבל לפני זה הוא אומר, "אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר," ואז הוא סוגר את המשפט ואומר, "אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות." כלומר, הקטע אומר שהרוב קובע, זאת אומרת שאם יש עשרה בני ברוך זה לא מספיק?

ודאי שהרוב לא קובע, קובע מי שיותר חזק באגו שלו, הוא תופס את השלטון והוא הקובע, מי כמוך יודע זאת. בעולמנו קובע מי שחזק, וחזק זאת אומרת בכוח האגו שלו.

תלמיד: אנחנו כל כך הרבה אנשים בכל העולם, איך זה יכול להיות שאנחנו לא מצליחים להשפיע למשל על המלחמה שתפסק?

ישנם תנאים מיוחדים. אמנם אתה יכול להיות בקבוצה גדולה אבל אתה לא יכול להשפיע. אתה סופר לפי הראשים ושואל, למה הסינים לא יכולים להשפיע על שום דבר? והתשובה, כדי להשפיע הם צריכים להיות כמו כל המדינות האחרות, חזקים לא בכמות האנשים אלא בצורות מיוחדות. וכשזה יבוא לצורה הנכונה, אז לא תסתכל על הסינים שהם גדולים בכמות. וכשתסתכל על סיני וטאייווני לא תגיד שזה יותר חזק מזה, יש דברים שהטייוואנים יותר חזקים מהסינים.

תלמיד: אם כך, מה זה "צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים"? אם תחליט שאתה רוצה לשנות את העולם, אתה לא תוכל לעשות זאת?

לא.

תלמיד: למה לא?

כי אני לא אלך נגד.

תלמיד: אני לא מבין מה זה ללכת נגד.

אני לא אלך נגד הבורא. ככל שאני צדיק, זאת אומרת מצדיק את הבורא, את הבריאה באיזה אחוז קטן מהיצר הרע שלי, אז אני מכניע את היצר הרע שלי, ובכל מה שאני יכול להיות בהצדקה עם הבורא אני נמצא עימו. מה שאני יכול לעשות זה להתכלל לפי התיקונים שלי במערכת עליונה, ובמידה שאני נמצא בה, זה נקרא שאני מצטרף לתיקון.

תלמיד: אתה אומר שהכמות לא קובעת, אז מה כן קובע כדי להעביר את רוע הגזרה הזאת?

איזה רוע גזרה? אני לא רואה גזרות, אני רואה שהכול חסדים, מגולים או מכוסים, אבל הכול חסדים.

תלמיד: אבל כשאתה רואה את האימהות עם התינוקות באוקראינה אי אפשר להתעלם מזה.

נכון, אלו צרות גדולות מאוד, אבל בלי זה אי אפשר לגלות לצורות האגואיסטיות מהו התיקון.

תלמיד: אני לא מבין האם כמות כן משפיעה או לא משפיעה.

אני לא דורש ממך להבין, אני מבין שאתה לא יכול להבין.

תלמיד: כמות לא משפיעה?

כמות במקצת משפיעה.

תלמיד: מה הכי משפיע?

הכי משפיעה תפילה לכוח עליון.

תלמיד: זה די סתום.

זה לא סתום, אבל אנחנו צריכים להגיע לזה, אם לא נגיע אז זה לא ישתנה.

שאלה: אני לא מבין למה אנחנו צריכים להגיע. כולנו מתפללים כל כך הרבה, למה צריך ולמי צריך להגיע? כמה צריכים להגיע?

כולנו בכל הכוחות שלנו צריכים להתחבר בינינו למעלה מהאגו שלנו ולפנות לבורא הטוב והמיטיב, לכוח ההשפעה הגדול היחידי, שישפיע עלינו וייתן תיקון לכולנו כדי שנוכל בחיבור בינינו לראות, לגלות אותו. רק תפילה, פנייה לתיקון, שנגיע למצב שנוכל לקלוט אותו, להרגיש אותו, בעצם יכולה להביא אותנו למצב שאנשים לא יסבלו.

מי אשם בזה שלא מתפללים? בני ברוך. כשאתה מסתכל על כל המסכים האלה ורואה איך אנשים סובלים שם, מיליוני אנשים כבר נמצאים במצוקה, האם אתה מבין מה המקום שלך בזה, כמה אתה צריך להתפלל, כמה אתה צריך לבקש, כמה אתה צריך לסבול מזה שכל אחד מהם סובל? אם היית מחובר אליהם יחד לגוף אחד, תתאר לעצמך כמה היית סובל, עם כל האנשים שמתים, שסובלים, שממש נמצאים ברעב, בצמא, בקור, ועם מה שקורה עכשיו עם כל אלה שברחו משדה הקרב, נשים וילדים שהורסים להם את הבתים ואין כבר לאן ללכת.

תלמיד: אלו כמו המאורעות של 48-46 ממש כמו אותה תקופה עם הנאצים, זה לא יאומן, חוזרים אחורה בזמן.

זה תמיד ככה.

תלמיד: והעולם שותק.

אני לא רוצה לדבר על העולם, זה לא העניין כאן. אנחנו מדברים על התיקון, התיקון הוא בזה שאנחנו בני ברוך צריכים להרגיש יותר את הסבל ולא חשוב למי הוא שייך, לרוסים או לאוקראינים.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להרגיש את הסבל של מה שקורה, ממש להרגיש את הסבל שלהם?

אם אנחנו מדברים על להיות כאיש אחד בלב אחד, שזה סוף התיקונים, אז אנחנו צריכים להבין שאנחנו קשורים ביחד אבל בגלל האגו שלנו אנחנו לא מרגישים. אז האגו שלנו עכשיו בשבילנו הוא בעצם מלאך טוב שלא נותן לנו להרגיש את הסבל של הזולת. תראה מה שקורה.

תלמיד: אנחנו צריכים להתפלל להרגיש את הסבל של הזולת?

אחרת איך תתפלל עבורו?

שאלה: כתוב "כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל בעזרה לזולת". למה התכוון כאן בעל הסולם?

יש אנשים בעולם שכביכול אוהבים את הזולת, נותנים להם, מפזרים רכוש, כספים, אז למה זה לא מספיק? כי הם לא יודעים למה הם עושים את מה שהם עושים, הם עושים זאת מתוך הרצון שהבורא מעורר בהם, שפועל דרכם. אבל באמת זו לא "פעולת השפעה", כי פעולת השפעה צריכה להיות נגד הרצון ולא בעד הרצון.

אנחנו מתפללים לבורא שייתן לנו רצון להשפיע, ואז מתוך הרצון להשפיע אנחנו משפיעים. אבל אם אני נמצא מלכתחילה ברצון להשפיע, אז זה כמו אימא כלפי התינוק שלה, למה זו לא השפעה? למה היא לא נקראת "צדקת"? כי זה הטבע שלה. אומנם אנחנו אוהבים ומכבדים את התכונות האלה, אבל זה טבעי, ואנחנו צריכים לעבוד למעלה מהטבע.

שאלה: אם נעשה את העבודה שלנו, האם כל שאר האנשים יוכלו פשוט לקבל את זה כמתנה?

כן. אם אנחנו נעשה את העבודה שלנו, אז ודאי שכל התיקונים שנעשה יעברו לכל האנושות, זה יתפשט מהראש לגוף כמו בפרצוף הרוחני.

שאלה: לגבי הייסורים, נראה שלמעשה רק בני האדם הם אלה שמסוגלים לסבול או להרגיש ייסורים של החי בתוכם, כל שאר הדברים לא נקראים ייסורים, לכן הבורא לא מתעלל כל כך בדרגת החי, כי יחד עם הייסורים ניתנה האפשרות לתקן אותם.

החיות לא סובלות בצורה שהאדם סובל, הן לא סובלות בגלל האגו שלהן. האדם סובל בגלל האגו שלו, והסבל שבאדם מיועד כדי לקדם אותו לאמת. את החיות אין לאן לקדם.

שאלה: אמרת היום לחבר, "איך תבקש אם לא תרגיש את הסבל של הציבור". איך מקובל עומד בזה כשהוא מרגיש ייסורים כל כך גדולים?

זה בהתאם לאדם, ככל שהוא גדל כך נותנים לו אפשרות לסבול יותר. כי הסבל שלו מתקבל בכלי של השפעה, והוא מגיע מהבורא לצורך תיקון, לכן בצורה כזאת הוא סובל ומרגיש בסבל הזה גם ייסורי אהבה.

תלמיד: כשהוא מרגיש את הייסורים והכאב של הציבור, האם הוא יכול להיות בשמחה?

כן.

שאלה: מדוע ביחידיות ככל שאנחנו גדלים אנחנו אוהבים יותר את הרבים, כלומר את האנושות?

זו התפתחות הכלי שלנו. אנחנו מרגישים התכללות עם הכלים ולכן אנחנו מתחילים להרגיש את הכאב איתם.

שאלה: אם אנחנו יוצאים נגד הרצון לקבל לעצמנו אבל לא בשמחה אלא רק מעל השכל, האם זה נחשב מעשה של השפעה?

אם אני נכלל עם הזולת ככל שאני מסוגל, ויכול להבדיל אם אני פועל לטובת הזולת, אז זה נקרא מעשה השפעה.

שאלה: מהי הצורה של הדור האחרון?

הצורה של הדור האחרון היא שאנחנו מתקבצים יותר ויותר לאותו כלי של אדם הראשון המתוקן ומאחדים את כל השברים, את כל הכלים השבורים. אנחנו צריכים למיין ולסדר אותם, זו עבודה שניתנת לנו במקצת בעולם הזה ועוד נמשיך בה, עד שנהיה כאיש אחד בלב אחד. זאת אומרת בכל הרצונות, בכל המחשבות, אנחנו נפעל רק למען החיבור.

שאלה: האם אנחנו בני ברוך בשלים כבר לצורה של הדור האחרון?

אנחנו מתקרבים לזה במידת היגיעה שלנו.

שאלה: מה הצעד הראשון שמצופה מאיתנו הנשים והאימהות בשביל להכין את התנאים של החיים לדור האחרון?

אנחנו צריכים להשתדל להתקרב, להתכנס בלבבות יחד.

שאלה: מהו המסר המרכזי לקהל החיצון כנשים, עם איזו הרגשה הנשים צריכות להיות?

אני מתקשה לענות על השאלות של הנשים, גם אתמול הרגשתי כך אבל היום ממש. על כל הדברים האלה דיברנו כבר אלף פעם, וזה סימן שאתן לא מבררות אותם בפגישות שלכן, אתן כאילו מנותקות מהחומר שלמדנו. השאלות הן של אדם שמגיע פעם ראשונה לבני ברוך.

היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית

"והנה, כאשר נסתכל ונתפוס בשכלנו היטב את תכנית הנזכרת - נראה שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.

אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי. אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד, כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו.

כי הקבלה העצמית, אף על פי שמתוארת אצלנו בצורות שונות, כגון רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה, הרי כל אלה מוגדרים רק בשם אחד: "תענוג", באופן שכל עיקר הקבלה לעצמו שאדם מתאוה, אין זה אלא שרוצה להתענג.

ועתה, צא ודמה לך אם נקבץ את כל שיעורי התענוג שמשיג האדם במשך שבעים שנותיו לצד אחד, ונקבץ את כל הצער והיסורים שסובל, לצד השני, עד כדי שאילו היה החשבון לנגד עיניו - היה מעדיף שלא להוולד.

ואם כן הוא הדבר, איזו קבלה לעצמו משיג האדם בעולמנו, אם נניח שמשיג עשרים אחוז של תענוג בחייו, לעומת שמונים אחוז יסורים, הרי, כשנעמיד זה מול זה, ישארו שישים אחוז יסורים ללא שום תמורה.

אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים."

הוא רוצה להוכיח לנו שרק בחיבור בינינו נוכל להגיע למצב שכל אחד ממלא את כל צרכיו, והחיבור בינינו הוא הדבר הרווחי, המוצלח והטוב ביותר לאגו שלנו. כי אף אחד מאיתנו, ככל שהוא עובד, הוא אפילו לא מקבל 20% מזה במה שהוא מרוויח, כך בנויה המערכת הכללית. לומדים זאת גם באוניברסיטה בכל מיני פקולטות, אדם שעובד, נגיד פועל, מהנדס, לא חשוב מי, ומרוויח ביום נגיד חמישים דולר, הוא בעצם צריך להביא תועלת פי חמישה, פי עשרה ממה שהוא עושה. לכן יש כאן בעיה גדולה. אנחנו בצורה אגואיסטית שורפים את כול הרווח, האגו שנמצא בינינו בדרך הוא שורף, הוא בולע, הוא מאבד את כול הרווח שלנו. זה כמו שיש מנוע וברובו עובד על כוחות ההתנגשות, כוחות ההתנגדות שנמצאים שם, ורק חלק קטן נשאר לצורה המועילה.

לכן כדאי לנו גם להשתמש בדברים האלה, לפתוח אותם יותר בהסבר שלנו לקהל הרחב. שבצורה הגיונית לא כדאי להישאר אגואיסט, כי אתה פשוט רואה עד כמה אתה צריך לעבוד הרבה ולקבל מזה מעט, ובסופו של דבר גם זה הולך לאבדון ואתה הולך לקבר. לכן רק למלא את הרצון לקבל בצורה זמנית, מקרית, שזה השקר הגדול שיש לך ממנו, זה מה שאנחנו רואים. זה נעשה בכוונה מצד הבורא כדי שלא ניתן לרצון לקבל כלום, אלא רק נלמד מכל המקרים האלה בהכרה או בלי הכרה עד כמה אנחנו צריכים להגיע לעל מנת להשפיע.

יש הרבה לדבר בזה, אבל אנחנו נמצאים בכיוון אחר. אנחנו לא מתקדמים לעל מנת להשפיע מתוך זה שלא מרוויחים מספיק ברצון לקבל, זה נכון יותר בהסברה לקהל הרחב, אלא אנחנו רוצים להשיג את הבורא וזו בעצם מטרתנו.

שאלה: אמרת שאדם צריך להרגיש את צער הציבור. איזו תפילה לבורא צריכה להיות כשאדם מרגיש זאת?

שהוא רוצה להביא את החברה להתקשרות עם הבורא, שהבורא יסדר אותם וימלא אותם ויעלה אותם עד הקומה שלו, עד הרמה שלו. זו תפילת האדם עבור החברה.

שאלה: הוא אומר שאם היינו רק משתמשים במידת היחידיות שלנו מלעצמנו להשפיע לזולת אז היו נפתרים כל הצרות שלנו. אם אפשר לקחת דוגמה של תכונה מסוימת באדם שפעם הוא משתמש בה כך ופעם משתמש אחרת ומה ההבדל מבחינת התוצאה.

מבחינת התוצאה אני לא יכול להגיד. האמת שאני לא מרוצה מהמאמר הזה כי הוא צריך היה לפתוח אותו כספר כדי שיהיה ברור ויהיה הסבר רחב, כי הוא פונה לא למקובלים אלא לאנשים הרגילים. אולי נקרא אותו כשיהיה מספיק זמן, מקום וראש לזה ולא בזמן מלחמה. צריכים לפתוח אותו בהסבר רחב. בינתיים נסתפק במה שיש כאן ונקווה שזה יביא אותנו גם לאיזו הבנה.

אני מציע לכם, תנסו לדבר ביניכם ולפתוח את זה, ואם יהיו שאלות אז נענה.

(סוף השיעור)