סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 10.03.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
"בניין החברה העתידית" – קטעים נבחרים ממאמרי בעל הסולם
קריין: קטע מספר 17 מתוך בעל הסולם, כתבי "הדור האחרון".
בעל הסולם רוצה לתאר לנו כאן כל מיני ידיעות על הזמנים שיבואו, איך שהוא מתאר את זה, איך שהוא מבין את זה. לפעמים נראה לנו שזה קרוב למציאות, לפעמים נראה לנו שזה רחוק מהמציאות. לפעמים נראה לנו שזה לא יכול להיות בצורה כזאת, ובאמת זה יכול להיות שכן ויכול להיות שלא.
קודם כל, להגיד אמת, גם בעל הסולם לא רואה את זה, כי כל פרט ופרט מתגלה בסופו של דבר בצורה שהוא מתגלה ואף אחד לא יודע מראש מה שקורה, הנביא הכי גדול שיהיה. וגם הזמנים משתנים ויש בחירה חופשית ויש שינויים בתוך הכלים. אנחנו צריכים לראות אותם בצורה, שוודאי שהשלבים הם שלבים ברורים לפי מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, בתיקון הכלי, אבל האופן שעובר הכלי בתיקון הוא יכול להיות מאוד מאוד שונה. אנחנו רואים את זה גם בהיסטוריה שלנו וגם כמו שהיה קודם. אמנם אנחנו מבינים את התהליך שהוא חייב להיות לפי כללי חכמת הקבלה, אבל בצורות שבעולם הזה הוא יכול להתרחש בצורה שאנחנו לא יכולים מעכשיו לקבוע.
לכן יכול להיות שאנחנו עוד לא הגענו, לא יכולים להסכים עם בעל הסולם על מה שהוא כותב שם, על קומוניזם, על כל מיני דברים כאלו. למרות שאנחנו רואים שהעולם כבר מוכן להתקרב לזה, והאמריקאים מתקרבים למושג הזה כמו סוציאליזם ואפילו קומוניזם, ולא דוחים את זה על הסף.
לכן צריכים לראות בקטעים האלה, מפני שלקחנו את הקטעים האלה מכל מיני כתבי יד של בעל הסולם שנמצאים אצלנו בארכיון, אז הקטעים האלה יכולים להיות ששייכים למקומות שונים ומדברים ממש על מצבים שונים. וכאן רק אצלנו הם כאילו מסודרים לפי קודם ונמשך וכאילו שיש ביניהם קשר. לכן לא כדאי לקשור כל קטע וקטע עם הקטעים הסמוכים לו.
אנחנו רוצים לתפוס את היחס שלו, את הדעה שלו, על זה קצת, על זה קצת, ממש דברים חתוכים, לא נמשכים, לא נמצאים בקודם ונמשך.
קריין: מתוך בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון".
"מוסר המבוסס על תועלת החברה מצאנו גם בחיות החברתיות, אומנם אין זה מספיק, מאחר שמשתנה לוולגריות במקום שמזיק להחברה, כגון הרוצח הגדול הפטריוט, הנישא על כפות הלאומיים.
ומכאן, שרק מוסר המיוסד על בסיס הדת הוא שריר וקיים ואין לו תחליף. וכן אנו מוצאים אצל עמים הפראים, שמדת המוסר שלהם עולה עד אין קץ על העמים התרבותיים."
(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
כמה שאנחנו מתקדמים והרצון לקבל גדל, ודאי שיש לנו כל מיני פילוסופיות איך להתנהג נכון ויפה. אנחנו רואים איך החברה שלנו ממציאה לעצמה כל מיני חוקים חדשים, שזה יפה וזה נכון וזה לא יפה וזה לא נכון. אדם שנשפט היום באיזה בית משפט, מקבל עונש נגיד עשר שנים בפנים, ואם היה נשפט לפני עשרים ושלושים שנה, שם זה לא היה בכלל נחשב כעונש נגיד, כל מיני כאלה דברים.
העולם לא יודע בדיוק מה האמת ולכן הכול תלוי בפוליטיקה, בקריזות של כמה אנשים, במי שמוכר, במי שקונה. החברה האנושית לא מסתכלת על עצמה מהצד, אחרת היא הייתה ממש רואה כמה שכל היסודות שלה, כמה שכל התנאים, החוקים, הערכים שלה, עד כמה שהכול בא כמו מהשוק. מי קונה ומי מוכר, לפי זה אנחנו בונים את סדר החוקים, כללי התנהגות החברה וכך אנחנו שופטים כל אחד. הטלוויזיה שלנו ששם שולט כל שבא לו, היא קובעת את צורת החברה.
לכן הוא אומר שאם "המוסר הוא מבוסס על תועלת החברה" באמת, מבוסס על דת, ובאמת לא חשוב איזו דת, אבל לפחות יש משהו, יש הסכמה כללית, חברתית ובצורה כזאת החברה יכולה להתקיים כגוף אחד. בזמננו ודאי שלא. אם אנחנו מדברים על החברה הדתית, אז תראו כמה מלחמות יש אצל השכנים שלנו בגלל דת, כמה אצלנו, לא מלחמות ממש חיות, אבל כל הזמן גם מלחמות. עכשיו אנחנו כמה שנים אחרי קום המדינה, יש לנו לא לפי האידיאולוגיה, אלא לפי שהוא ספרדי וההוא אשכנזי. ובין האשכנזים יש כאלו שהם מתנגדים ויש כאלה שהם חסידים. זאת אומרת, גם בדת עצמה זה כבר [לא קיים] וכן הלאה.
אנחנו נמצאים כבר במצב ששום חוק אמתי, טבעי לא קיים אפילו בחברה דתית כמו שהוא אומר כאן שזה עדיין איכשהו היה נכון. הוא אומר כך, "ומכאן, שרק מוסר המיוסד על בסיס הדת", בדת הוא מתכוון לכוח ההשפעה, לזה הוא קורא דת. והוא שיכול להתקיים ולהביא אותנו בתהליך הנכון.
שאלה: מה הוא באמת המוסר המבוסס על הדת וההשפעה?
כוח ההשפעה, יכולת להשפיע, דאגה לחברה. שכל אחד חייב לדאוג רק לחברה ולא על עצמו.
תלמיד: מדברים על זה שכולם צריכים לקבל את המוסר הזה.
לקבל או לא לקבל זה לא חשוב. הוא אומר על דבר כזה שקיים, שזה נקרא דת. דת זה נקרא השפעה. הוא כותב את זה בקטע 16? אז נחזור ל-16 קודם כל.
קריין: קטע מספר 16, בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון".
"הצורה הדתית של כל האומות צריכה לחייב בראשונה את חבריה את ההשפעה לזולתו, בצורה (שחיי חברו קודמים לחייו) של "ואהבת לרעך כמוך", שלא יהנה מהחברה יותר מחבר הנחשל. וזהו דת כולל לכל האומות, שיבואו במסגרת הקומוניזם. אבל חוץ מזה, יכולה כל אומה ללכת בדתה היא ובמסורת שלה, ואין לאחת להתערב בחברתה."
(בעל הסולם. "כתבי הדור האחרון")
הוא גמר בזה את הכול.
קריין: ב"כתבי בעל הסולם" בעוד מקום הוא כותב: "דת ההשפעה מביאה תועלת הן לגוף והן לרוח וע"כ מוכרח ומוסכם מכל השיטות שבעולם, עי' להלן באורך."
זאת אומרת, זה חייב להיות למעלה מכל ההבדלים. יכולים להיות כל ההבדלים שאתה רוצה, אבל אם הם נמצאים תחת גג של השפעה אחד לשני, אז כל ההבדלים הם דווקא נותנים להשפעה צבע, ערבוביה כזאת שמגיעים לכלי השלם.
שאלה: אנחנו אחוז אחד משיגים את הכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך". השאלה, איך זה יהיה בתשעים ותשע אחוז?
אני לא יודע. קודם נסכים לזה שאנחנו אחראים על זה שזה יהיה בתשעים ותשע.
שאלה: הוא כותב כאן ש"מוסר המבוסס על תועלת החברה", הוא כאילו יכול להגיע לאיזו וולגריות שיזיק. לא הבנתי גם את הדוגמה של הרוצח על הכפות של הלאומיים. אתה יכול להסביר את הקטע הזה, מה הוא מתכוון?
אם אתה לא הולך לפי דת שזאת השפעה. השפעה היא נקראת דת. כל הדתות תחת זה, כל מיני אמונות מה שנקרא, הן יכולות להיות, אלה מנהגים. הרב"ש ככה היה אומר, שאני לא מבין במנהגים האלו, כך הוא רצה להגיד, הרבה פעמים כך נשמע. כי דת זו השפעה. חוקי השפעה הם המצוות, וחובה לקיים אותם כדי להגיע לחיבור של כולם יחד, "כאיש אחד בלב אחד".
תלמיד: וגם חייב להיות כאן כוח עליון אם אני מבין, כשאתה אומר השפעה.
כן, זה ברור, על זה אין מה לדבר.
תלמיד: בשביל זה עושים את ההשפעה, בשביל להידמות לכוח העליון. זו הדת שהוא מתכוון, לא כאילו חברה טובה בלי כוח עליון?
מתחילים מזה שתהיה חברה טובה, שיהיו חיים טובים, שלא יהיו מלחמות, שלא יהיו משברים, שהעולם יהיה יותר בטוח, שלא יהיה רעב. כמו שעכשיו מתגלה בעולם כל מיני בעיות, למה הן? כדי לקרב את העולם לתיקון, להראות לו שהוא מקולקל. אבל מתוך זה, מלא לשמה באים לשמה.
על ידי זה שמבצעים פעולות שהן מביאות אותנו לטוב הגשמי, מתחילים להבין שבפעולות האלה יש בכלל טוב. שכדאי לנו לקיים אותן לא כדי שיהיה לנו אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, כי יש בזה התעלות לדרגה אחרת לגמרי, נצחיות, שלמות שבטבע. בואו נחיה בזה, ולא בכלים שלנו. לא בבטן שלי, בקיבה שלי אני צריך להיות, מה אני אוכל, מה אני שותה, איך אני חי, אלא בואו נחיה בנשמה שלנו.
שאלה: הטענה העיקרית שאני שומע בדיבורים על כל מיני מערכות הקיום של האדם, כמו בטחון, חינוך, בריאות וכולי, שהבורא מחבר אותן, כאילו לוקח את ההשפעה שלו באמצעות המערכות האלה ומנתק אותה?
מה זה נקרא "מנתק"?
תלמיד: למשל מערכת המשפט, כל התכלית שלה שכולם יחיו באיזה סוג של סדר ושאחד לא ירצח את השני, וזה לא עובד.
כי האגו נכנס לכל מערכת ומערכת, מתפרץ ומביא כל מערכת בצורה עקומה כך שהיא כבר לא מתקיימת, אלא אפילו אוכלת את עצמה, את זה אנחנו רואים. ברוסיה עשו כך מזמן, אם יש אדם שצריך להכניס אותו לבית הסוהר, מה "נתפור" לו? אז מחוקקים חוק שאוסר לקיים מה שהוא מקיים ומכניסים אותו לבית סוהר. ככה זה, חוקים מחוקקים לפי הצורך.
תלמיד: אני מיד חושש כשאני שומע את הדבר הזה, חושב איזה תיק "תופרים" לי.
מה אתה חושב, על כל אחד יש תיק, אז מה?
תלמיד: זו מגמה הפוכה, המערכות האלה מפסיקות לעבוד ופוטנציאל הנזק שלהן רק הולך וגדל.
אז מה, מה אתה רוצה להגיד בזה?
תלמיד: האם התפקיד הוא להכניס את הבורא, את הכוח העליון למערכות האלה?
התפקיד שלנו הוא להראות לכולם שהדרך הזאת כושלת, ואנחנו צריכים לצאת ממנה רק על ידי כך שנביא את החיבור כדבר הגבוה, הגדול ביותר.
תלמיד: המערכות האלה באמת לא עובדות, למה הבורא הופך אותן ליותר ויותר בעיתיות?
כדי לעורר אותך.
תלמיד: איפה אנחנו נמצאים?
אתה נמצא בין הבורא לחברה. ואתה חייב להביא לקשר בין הבורא לחברה.
תלמיד: מבחינה מעשית איפה אנחנו עומדים במשימה הזאת, בהתעוררות הזאת?
אנחנו עדיין לא עומדים בכלום. אנחנו לא מקיימים את הייעוד שלנו.
שאלה: אם עם אחד לא יכול להתערב בענייניו של עם אחר אז איך אפשר להגיע לחיבור בין עמים?
אף אומה, אף קבוצה, אפילו בתוך אומה לא יכולה להתערב במה שעושה קבוצה אחרת. חוץ מדת, חוץ מחיבור עד אהבה שכולם חייבים לקיים ביניהם.
זאת אומרת, (ראו שרטוט מס' 1) צריך להיות גג מעל הכול שנקרא "השפעה", אהבה, וזה נקראת "דת" ומתחת לגג יש פילוסופיה, מוסר, מפלגות ומנהגים, תעשו בהם מה שאתם רוצים, אתם יכולים גם להתווכח, כמו מדענים שיש ביניהם וויכוח, אז מה? העיקר, עניין "על כל פשעים תכסה אהבה". כאן חייבת להיות כיפה שמכסה את כולם, כמו במשפחה, יש הרבה דעות והכול אבל זו משפחה. ולא לערבב את זה עם מה שנקרא אצלנו "דתות", שהן בסימן שאלה, לא לאותן דתות אנחנו מתכוונים, בדת אנחנו מתכוונים להשפעה, אהבה.
שרטוט מס' 1
שאלה: איך זה ייתכן? העובדה היא שיש מנהגים, מוסר, פילוסופיה וכולי והם נמצאים במאבקים ביניהם.
לא כל כך מאבקים, כל אחד לפי דרכו. אז אתה מוסלמי, אני יהודי, הוא קתולי, הוא אוונגליסט, הוא דאואיסט, לא חשוב מה, מה יש? למה זו בעיה? אבל כולנו, כולנו שייכים למין האדם וחייבים להגיע בדבקות שלנו לבורא.
זה נובע מהאופי. במה שיש בינינו מתחת לכיפה, זה האופי שלנו, כך אנחנו בנויים. בעל הסולם כותב, שאצל אבא שהיה נאצי, גדל בן דווקא הפוך, קומוניסט, אוהב אנשים, וכן הלאה. כך זה הולך, זה וההפוך, לפי הנטייה טבעית.
אתה רואה לפי המפלגות, לפי הדור שנולד, נטייה לכאן או נטייה לכאן, ולכן זה לא שייך ליחס לבורא. תחת הבורא כולם הם כאלו. מה אתה חושב, כל האנשים שנמצאים בעולמנו מתחת לכיפה מתנהגים כך בגלל שכך הם רוצים להתנהג? הבורא משחק איתם, הוא צריך את זה לתיקון. שיהיו ביניהם כל מיני סוגי קשרים בצורה גשמית, שיבררו ביניהם, שיעשו ביניהם מין שוק כזה. ודאי שהוא עושה את זה, אבל תחת כיפת האהבה, החיבור. כך זה חייב להיות.
תלמיד: מה יש באהבה שמאפשר לכל כך הרבה ניגודים להתקיים ביחד?
"על כל פשעים תכסה אהבה"1 זה מה שיש בה. היא מחברת את כל הניגודים שיש, (ראו שרטוט 1) מתחת לכיפת האהבה יש הרבה, הרבה ניגודים ועל כל הפשעים האלו, על כל הניגודים האלו, מכסה האהבה. אהבה זה סוג של השפעה מוחלטת. זה השפעה ואהבה. ודת זה נקרא אותו תהליך שצריכים לעבור כדי להשיג את ההשפעה והאהבה.
תלמיד: היא מבטלת את ההבדלים?
לא. חס ושלום, כמו שבעה"ס כותב במאמר "השלום בעולם", כל ההבדלים חייבים להישאר. ודווקא ההיפך, הם יגדלו עוד יותר ועוד יותר, אנשים יגיעו למצב שאף אחד לא יסכים עם השני בכלום. כל אחד הוא מפלגה, כל אחד הוא מוסד, אתה לא רואה מה קורה? אבל בהתאם ל"על כל פשעים תכסה אהבה", כך חייב להיות.
כמה שהאגו יותר גדול באבולוציה, יש הבדלים יותר גדולים. היהודים יותר מפותחים, תראה מה קורה להם. כל הזמן זה היה כך. אפילו כשבעמים אחרים עוד לא היו מפלגות, כאן כבר הרגו זה את זה.
תלמיד: היום נראה שההבדלים מולידים שנאה. אני לא מסכים עם האחר בגלל שהדעות שלו אחרות.
כי אתה לא עובד תחת כיפת האהבה, מטרת החיים, מטרת הבריאה. אתה לא יודע בשביל מה אתה קיים. אתה קיים כדי להראות שאתה נמצא נניח בפילוסופיה שלך הכי מוצלח מכל היתר, וזה בשבילך העיקר. שכולם ימותו, אני אהיה צודק.
אנחנו קיימים כדי להגיע לחיות תחת כיפת האהבה, ההשפעה, בשביל זה קיימים, כדי להגיע לזה, ולזכות לחיים נצחיים בשלמות ובדבקות בבורא. ואת זה אתה צריך להביא לידיעת האוכלוסייה, לידיעת האנושות, שכול החיים שלנו הם רק כדי להגיע לחיים נצחיים, לגילוי הבורא. מה אתה לא מבין?
תלמיד: מה שאני לא מבין זה מה הסיבה ומה התוצאה? היום נדמה לי שאני בדעה אחרת מהאחרים, ובגלל זה אני שונא אותם.
אתה מדבר כאזרח פשוט?
תלמיד: כן, כאזרח. אז היום נדמה לי שבגלל שאני אוחז בדעה מסוימת והוא בדעה אחרת, אנחנו נמצאים בסכסוך, בשנאה.
כי לא קיבלתם חינוך נכון. אתם לא יודעים בשביל מה אתם מתקיימים. אז כמה שאתה חי אתה יכול להיות בתוך הקונכייה שלך והוא בתוך הדעה שלו, ומה הלאה?
תלמיד: אז ריחוק הדעות בינינו הוא הגורם לשנאה.
נכון. אנחנו רואים את זה עכשיו לפני הבחירות, לפי המפלגות.
תלמיד: איך יכול להיות שאותו גורם נשאר, כלומר הדעות בינינו נשארות מרוחקות?
כמו שבעה"ס כותב במאמרים "החרות", ו"השלום בעולם", צריכים לשמור על כל ההבדלים.
תלמיד: אז איך פתאום תבוא בינינו אהבה. אם לא שיניתי את הגורם, אם הדעות בינינו רחוקות.
אתה מתעלה מעל העניין הזה. אז מה אם אנחנו שונים? גם במשפחה כשהילד לא נמצא באותה דעה כמו אימא או אבא, הם אוהבים אותו או לא אוהבים? הם שונאים אותו ורוצים להרוג אותו? לא, יש עניין למעלה מזה, לא הכול פשוט, אז לשחוט אותו? לא.
יש עניין של מדרגות בחשיבות. זה יותר חשוב, או זה יותר חשוב? לא רק שזה חשוב, אם אני רואה שהילד רוצה להתפתח לכיוון שלגמרי לא נראה לי, אבל הוא לפי הטבע שלו, כתוב "חנך נער על פי דרכו"2. וכך אני הולך לעשות. "על פי דרכו".
תלמיד: אז שוב, אותה אהבה מתגלה באיזה רובד אחר?
ודאי. היא אהבה למעלה מהכול. זו אהבה בין בני אדם מפני שזו נשמה אחת ובנשמה אחת יש לך אלפי אלפים, מיליארדי חלקים כל אחד בטבע אחר. אז מה? האם זה מפריע למישהו שכל אחד שונה? תיכנס למנוע של רכב או משהו, תראה כמה שיש שם דברים שהם מנוגדים, הפוכים, סותרים זה את זה, אבל עובדים יחד בהרמוניה כי בלי זה לא יכול להיות. פלוס יכול להיות בלי מינוס?
קריין: בעל הסולם כותב במאמר "החרות" ש"השגת המסקנות המוצלחות, עומדות ביחוד על רבוי המחלוקת והפרוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי רבוי הנגוד, והסתירה, וגדלות כח הבקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה."
שאלה: כשאנחנו מבינים את החשיבות של דת אמיתית שזו תכונת ההשפעה, חשיבות המסורת והתרבות פוחתת. כשאנחנו מדברים על הדור האחרון, האם כשאנשים יבינו שהדת האמיתית היא תכונת ההשפעה, הם עדיין יקיימו את כל המסורת ואת כל המנהגים?
הם יקיימו בכמה שייקמו ואחר כך יהיו מנהגים אחרים, שהם מנהגי ההשפעה והם יחליפו את כל המנהגים הללו. לא צריכים לדאוג לזה. אנחנו צריכים לדאוג רק איך אנחנו מתקשרים להשפעה ואהבה בינינו, והבורא שישלוט על זה וייתן לנו לזה כוחות. כל היתר שיתרחש איך שיתרחש.
אני לא דואג לדתות ולאמונות ולכל הדברים האלה. לשום דבר. העולם יתקיים וייגמר בלי זה. זה שאנחנו בסופו של דבר, בסופם של התיקונים מאבדים את העולם הזה מתוך הרגש שלנו לגמרי ועולים מה שנקרא בתפיסה, בהכרה לעולם הרוחני, לדרגה הרוחנית, אז לא נשארים לא בהודו ולא בסין ולא בכל יתר המדינות כל הדתות והאמונות למיניהן שהאנושות המציאה, אלא נשארת רק נשמה אחת עם ההתנהגות שבה, בין החלקים השונים מאוד וקשורים יחד למנגנון אחד לפסגת האהבה.
שאלה: האם מה שעכשיו ענית לחבר זה אומר שאותם מנהגים יתבטלו?
בסוף? העולם הזה מתבטל, ודאי. אני לא אמרתי איך, אני לא רוצה לקבוע לפני זה, אחרי זה, או איך, אבל בסופם של התיקונים, העולם הזה עולה לדרגה הרוחנית. זאת אומרת, הוא נעלם, נאבד מהחושים שלנו, ומתבטל בצורה הגשמית שלו כמו שהוא מתואר בנו, בחושים שלנו, ויהיה מתואר בנו רק הכוח הרוחני, רק הנשמה.
כי העולם הזה הוא מדומה, זו הדרגה התחתונה ביותר שניתנה לנו עכשיו כדי שממנו יהיה לנו מאיפה לעלות, מאיפה להתחיל. דרגת דומם, צומח, חי, היא נעלמת וודאי, רק דרגת אדם, אדם הראשון, היא קיימת.
תלמיד: ובדרך לשם, רגע לפני המצב הזה של גמר התיקון הסופי, האם גם ההבדלים האלה יישמרו או שהם יתבטלו?
כן, לאט לאט כל ההבדלים האלה [יתבטלו], כמו שהחבר אמר, שאנחנו נפסיק להרגיש חשיבות בכל מיני מנהגים. עכשיו לפני שהם נכבים כמו בגחלת, הם כביכול נותנים ככה התעוררות אחרונה.
היא יכולה להיות ארוכת טווח ומאוד חריפה. מלחמות דת עוד יכולות להיות. אבל זה כבר יורד מהפרק.
תלמיד: מה לגבי אידיאולוגיות? הקומוניסטים יצטרכו להסכים עם הליברלים? הימנים עם השמאלנים?
לא, אני אומר לך שלא. אף אחד לא יסכים עם השני, אלא יהיו עוד יותר תקיפים.
שאלה: בהמשך לזה, איך זה קורה המעבר הזה כשאנשים היום בעולם מדברים על צדקת הדרך שלהם?
במי אתה מתחשב שהם מדברים על צדקת הדרך? הם לא יודעים כלום, לא על הדרך ולא על עצמם.
תלמיד: נכון אבל בדרך הם מוכנים להרוג אחד את השני בשביל זה, כולל אותנו לפעמים.
שיהרגו.
תלמיד: השאלה היא אפילו ברמת ההסבר הפשוט שלנו בהפצה, או לתלמידים שלנו בקמפוס.
אז תגיד שאתה שואל בעניין ההפצה. בהפצה אנחנו מסבירים רק מה שטוב להם לדעת. "חנך נער על פי דרכו"3, זה שאתה נותן הסבר לילד או למבוגר, לא חשוב, עד כמה שהוא יכול לסבול ולא יותר מזה.
תלמיד: בקמפוס אנחנו באמת אומרים לתלמידים להתרכז בעשירייה, במעגל, להתחיל את החיבור פה בינינו וכולי, זה ברור. אבל יחד עם זה אתה מסתכל בעולם, בחדשות, במה שקורה, יש הרגשה של מין טבעת כזאת שנסגרת עליך, שהרצחנות הזאת מגיעה ממש קרוב. אנשים חושבים איך כל הדיבור הזה על אהבה והשפעה, בכלל יגיע לאנשים האלה שכביכול מוכנים לרצוח אחד את השני, כולל אותך, בשביל הדעה שלהם לגבי מהות החיים פה? איפה המעבר בין שנאה לאהבה?
הכי קרוב שיכול להיות. הכי קרוב. כמה שהם יותר גדולים, הם יותר קרובים.
תלמיד: אבל אנחנו אומרים שהפתרון שלנו זה חינוך. אנחנו צריכים לחנך את האנשים לרעיונות האלה.
אז תסביר להם שאת חוקי הטבע אתה לא יכול לשנות, אתה יכול רק להסביר אותם בהדרגה לאנשים. גם אסור לך לשקר, אלא להסביר הכול לפי דרגה שלהם, שיהיה להם טוב, שיתקדמו לטוב. רק על זה, אז מה הבעיה?
אז אתה מסביר להם שאנחנו צריכים לשמור על כל ההבדלים, כי דווקא בהבדלים בינינו, דווקא בחילוקי הדעות בינינו אנחנו מייצרים חברה כזאת עשירה בכל מיני אופנים. וכל הבעיה היא שאנחנו, כל אחד מצידו, חייבים להתחשב ולכבד אחרים ולנוע לכיוון אחד.
כיוון אחד זה אהבה, להיות כמשפחה אחת. כולם שונים, אז מה? אם אני אוהב את מישהו והוא שונה ממני, אני אוהב גם את השוני שלו. אני לא קונה את השוני שלו והוא לא קונה את שלי, אבל אנחנו אוהבים זה את זה. ועל ידי זה יש בינינו שיתוף מאוד מיוחד. פתאום מתגלה שיכול להיות, שהוא חושב כך ואני הפוך. אז מה? אז יש הפרש פוטנציאלי בינינו, אנחנו יכולים מזה להפיק תועלת.
למה אתם כאלה מרובעים? תלמד מהטבע, תראה מה שקורה בביולוגיה, תראה מה שקורה בכל עולם החי. דווקא ההבדלים האלה נותנים כל כך הרבה, עכשיו אנחנו נמצאים בסכנה שיש הרבה מינים שנכחדים בכלל. זה עוד יתגלה עכשיו, תהיה ממש מכה גדולה גם בזה. הכול צריך להיות. אתה פתאום מגלה שבכל דבר יש לך הכרחיות שיתקיים.
כמו שכותב בעל הסולם, אסור לך לאבד איזו תכונה, איזה דבר מהעולם, כי זה לא יחזור ואתה לא תמצא אותו. זה ממש עוול גדול.
שאלה: אין לי ספק שבהסבר שלנו וגם בנכונות של החוקים האלה, מרגישים אותם מאוד. העניין הוא שהמצב בעולם היום הוא כמו שני קאובואים בצהריים עם האקדחים שלופים ואתה אומר, "רגע רגע, תן לי להסביר לך שאתם לא שונאים אחד את השני, אלא אתם אוהבים אחד את השני." איך זה ייכנס לשם? זאת השאלה.
ייכנס על ידי הסבר ועל ידי זה שלפעמים יהרגו זה את זה. הכול לתיקון. הכול תיקונים.
קריין: מאמר "החרות": "אם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו".
זאת אומרת שאם אתה בא לאדם ואתה בכוח משכנע אותו במשהו ותחת ההשפעה שלך הוא עוזב את דעתו הקודמת, אתה עושה עוול. אתה צריך להסביר רק על אהבה, איך אתה כמו שאתה מגיע לאהבה עם אחרים. וזהו. לא רוצה יותר לשמוע כלום, רק את זה.
תלמיד: את הדעה שישמעו, אבל איך בשם הדעה שלהם הם יוצאים מגבולות עצמם?
את זה אתה צריך ללמד אותם, איך "על כל פשעים תכסה אהבה". זו העבודה שלך. וזה שיוצאים והורגים זה את זה, זו בעיה שלך. עדיין ההפצה שלך לא מועילה כל כך.
תלמיד: אם אני מנסה להסביר לסוס על המחיר של החציר, הוא ישמיע קול של סוס.
זו תגובתו הלגיטימית, הנכונה. מה הבעיה? ככה הם עושים.
תלמיד: אנשים בפייסבוק, בכביש, אם אנחנו מנסים להסביר להם בלי לתת חיסרון. זה כמו להגיד ש"איזה יופי, אנחנו אוהבים אחד את השני".
אני לא רוצה לשמוע "הם", אני רוצה לשמוע "אנחנו". זהו, מה עלינו לעשות. הם, זה הבורא מסדר אותם בצורה כזאת. הבורא מביא לך אותם ואתה חייב להסתדר, זהו. ואל תגיד עליהם מילה אחת. אם אתה יודע, לך אליהם, תעשה. אם אתה לא יודע, שב ותלמד בינתיים איך לעשות.
שאלה: מה החיסרון להעלות מ"ן?
בצורה כזאת הם נמצאים, אתה חייב לקבל אותם ולעבוד איתם כמו שהם. עליהם אל תגיד אף מילה, תגיד רק על עצמך.
תלמיד: בשלושה הימים האחרונים אנחנו לומדים נושא מאוד מיוחד, את נושא ההכנעה בסדנה מיוחדת שהעמקנו. אנחנו רוצים, רק כדי לעטוף את כל הנושא הזה לפני שאנחנו עוברים ללימוד של פורים, לבקש מכל החברים בעולם וגם בארץ, קבוצת פתח תקווה וכולי, לשלוח לנו שאלות בנושא הכנעה. מה שחברים היו רוצים לברר, אפילו לשאול שוב אותן שאלות, לא משנה מה, נאסוף את הכול ונביא את זה מולך כאן, נשאל בצורה מרוכזת ויהיה לנו סיכום לכל הנושא הזה.
אני ממליץ, תקראו את מגילת פורים באור של הכנעה, תראו שגם היא מסתובבת סביב ההכנעה. ו"יהי בימי אחשוורוש" וכולי, הסיפור כולו מביא להכנעה. המלך של ההכנעה זה מרדכי, וכל עם ישראל, כל היהודים ב-127 מדינות לא נמצאים בהכנעה, איך אנחנו מגיעים לזה?
(סוף השיעור)