שיעור בוקר 12.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

אמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו צריכים להגיע לכוח הבינה מעל כוח המלכות, לכוחות ההשפעה עד כוח האהבה אפילו. זו כל העבודה שלנו וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה מה שמוטל עלינו. יש לזה שתי דרכים שאנחנו יכולים לבחור, דרך האור או דרך ייסורים, או כמו שכותב בעל הסולם, שבדרך כלל הדרך היא באמצע בין שתי אלו, לא דרך תורה ולא דרך ייסורים אלא דרך ארץ, באמצע. כמה שמסוגלים, תמיד משתדלים להתעלות מעל דרך הייסורים לדרך האור, לדרך התורה, בתפילה, בחיבור בינינו וכן הלאה. כך זה עד גמר התיקון.

אנחנו בעצם יצאנו לדרך המובילה לגמר התיקון. בדרך אנחנו נגלה כל מיני שלבים, אנחנו נגלה כל מיני מצבים שונים, אבל כולם יהיו מתוך דעת לאמונה למעלה מהדעת, ותמיד נצטרך לחפש איך לעלות למעלה בכוח השפעה, בכוח אמונה. וְודאי שבשלבים שאנחנו נעבור נבין יותר למה הבורא עשה את זה כך שיהיה לנו דווקא עולם כזה, ובתור עזרה גם אנושות שבורה, קבוצה שבורה, חובת הערבות, ועוד כל מיני דברים בדרך. נראה עד כמה הכול נחוץ לנו, ושהכול מסודר אך ורק כדי שאנחנו נעבור את כל השלבים האלו. השלבים האלה הם המדרגות, שאחר כך נגלה בהם פרצופים, ספירות, עולמות, עד שמגיעים לעולם אין סוף, שהכול מתחבר והכול מצטבר בעצם למערכת אחת.

לכן עלינו להתייחס למה שאנחנו עכשיו לומדים, שזה לא כמו הנושאים הקודמים, שלמדנו נושא אחד, עברנו לנושא שני, שלישי, וכך היינו נגיד בשנה, שנתיים אחרונות בלימוד של כל מיני כאילו הבחנות נפרדות. עכשיו הכול מתחבר להשגת אמונה למעלה מהדעת, ואנחנו צריכים להבין שזה בעצם הנושא שבו אנחנו כל הזמן נלך ונשתלב, נתחבר בו, נעלה על ידו, הבורא יתגלה מתוך ההתקדמות שלנו בזה, וכך נבין ונרגיש איזה מדרגות ישנן כדי לעלות לקראת הבינה ומבינה לכתר, וכך נלך.

לכן צריכים כמה שיותר להשתדל להתכלל עם הנושא עצמו, שאדם כל פעם יראה את עצמו בזה שהוא כל הזמן משתלב, נכלל ומתקשר, מבין ומרגיש את כל הפרטים האלה שנמצאים בנושא הזה. בינתיים נמשיך.

קריין: אנחנו קוראים קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - אמונה למעלה מהדעת, נמצאים בקטע 22.

"צריכים לדעת, לזכות לבחינת בינה, הוא עבודה גדולה עד שמשיגים בחינה זו. כלומר, שיהא מסתפק במועט, בהרגשה שיש לו, ובשכל שיש לו, אלא הוא שמח בחלקו, במה שיש לו. ואדם הזה יכול להיות תמיד בשלימות, מטעם שהוא שמח בחלקו. 

אולם מה יש לאדם לעשות, שעדיין לא הגיע לבחינה זו, והוא רואה שאינו יכול להתגבר על הרצון לקבל. אז הוא צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה. 

כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר. "

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

עד כדי כך, שבכל מצב הכי גרוע שלא יהיה, הוא בכל זאת יישאר מרוצה ממה שהבורא עושה עימו וכך יתקדם. וְודאי שמלמעלה יסדרו לו מצבים יותר ויותר קשים והוא יצטרך לקבל עזרה מלמעלה, אור חסדים, כוח התגברות, התנגדות, כך שהוא יצדיק את המצב. כי המצב הזה מעלה אותו כל פעם יותר ויותר על פני הרצון לקבל שלו, על פני האגו, מביא לו יותר כוח בינה, כוח אמונה למעלה מהדעת. ואז יהיה פער גדול בין דעת ולמעלה מהדעת, בין מלכות לבינה, ושם הוא יתחיל כבר להשיג את תכונות אמונה למעלה מהדעת ולהבין את הבריאה שהיא בנויה משני הכוחות האלו, מדעת ואמונה למעלה מהדעת, מדעת ואמונה.

שאלה: יש הבדל בין אם מצליח להתגבר, או לא מצליח להתגבר אבל מצדיק? מה עדיף בין השניים?

איך הוא מצדיק?

תלמיד: שלמרות שלא יכול להתגבר, זה מגיע מהבורא ועדיין לא יכול להתגבר ולעשות פעולה אחרת, אלא מצדיק את הבורא.

אני לא מבין את זה, איך אפשר להצדיק את הבורא בלי התגברות על פני דעת, שהדעת מציירת לו מצב לא טוב שהוא נמצא בו וכן הלאה. יכול להיות שזה איזשהו מין מקרה זמני אבל לא שזה יכול להיות. זה או למעלה מהדעת או למטה מהדעת או בתוך הדעת, ואתה כנראה מדבר על משהו ביניים שלא כל כך מבורר.

שאלה: במצב שבינה אומרת שאנחנו צריכים להסתפק במועט, מה זאת אומרת להסתפק במועט בבחינת בינה?

בינה היא לא רוצה לקבל שום דבר, אלא רוצה להסתפק במה שהיא מקבלת. כן, כך זו ההגדרה הזאת. זה מה שאנחנו צריכים להבין, שאדם שמגיע לדרגת הבינה, שרוצה להתעלות, הוא לא דורש שיהיה ברצון לקבל שלו איזה דבר, ואז הבורא יכול לגלות לו עולם ומלואו. אבל האדם צריך לקבל כוחות כאלו, ודאי שגם מהבורא, שבכוחות האלו הוא לא זקוק למילויים לעצמו, אלא רק לעשות נחת רוח לבורא. ולעשות נחת רוח לבורא הוא יכול רק בזה שמסתפק במועט, שמה שיש לו מזה הוא מרוצה. זו הדרגה הראשונה של הכניסה שלנו לעולם הרוחני, שאנחנו מתעלים מעל האגו שלנו ולא עושים חשבון מה יש לנו בו, בתוך האגו שלנו, אלא עד כמה אנחנו יכולים להיות למעלה ממנו.

לדוגמא, שוב אותו אורח ובעל הבית. האורח יושב אצל בעל הבית, ובעל הבית מציג לפניו כל מיני מאכלים יפים, טובים, והאורח מרגיש שמצד אחד יש לו רצון לזה, ומצד שני הוא לא רוצה להשתמש בזה בצורה הרגילה, לפי הרצון שלו. זאת אומרת, הוא לא הולך לפי הדעת שלו, הוא רוצה להתעלות למעלה מהדעת שלו, ורוצה להתייחס לבעל הבית למעלה מהדעת שלו. זאת אומרת אם לא הייתה לו דעת, אם לא היה לו רצון, הוא גם לא יכול היה להתייחס לבורא, עם מה תתייחס? אלא דווקא בזה שיש לו רצון לקבל מבעל הבית, זו תחילת הקשר שלו עם הבעל הבית. אם הוא יעשה עליו צמצום, שאני לא רוצה לקבל לעצמי ואני רוצה להידמות לבעל הבית, אז הוא נותן לי. כמה אני יכול לתת לו? לתת לו אני יכול אך ורק בתנאי שאני לא מקבל ממנו שום דבר, ובטוח שלא אקבל ממנו, ואני מתחיל לקבל ממנו מהתענוגים הקטנים ביותר כדי להשפיע. בזה אני בונה את עצמי, ביחס לבעל הבית, שאני נותן לו תענוג כמו שהוא רוצה לתת לי תענוג, ועד כמה אנחנו יכולים להיות בשוויון אני לו והוא לי. ואז כל הזמן הנברא משתוקק להגיע לאיזון, לקבל כמה שהוא מסוגל על מנת להשפיע לבעל הבית. ואז הוא כל הזמן נמצא בחשבון.

שאלה: לפי מה שהבנתי, דווקא כשאני לא רוצה כלום לעצמי אז אני מקבל הכול.

לא. כשאני לא רוצה שום דבר לעצמי אז יש לי הזדמנות לא לקבל כלום, ומעבר לזה שאני לא מקבל כלום לעצמי אני מתחיל לפתח יכולת להשפיע לבורא, לאכול בשבילו. כי אני מרגיש שאני אעשה לו טובה גדולה בזה, כמו אותו סיפור עם אורח ובעל הבית. ואז אני מתחיל דווקא לפתוח בי רצון לקבל ממידות קטנות כמה שאני אוכל, ויותר ויותר ליהנות ברצון לקבל שלי לטובת בעל הבית בלבד, ואז החשבונות שלי הם כבר חשבונות רוחניים.

תלמיד: ואז את כל מה שאני מקבל אני מעביר ישר חזרה לבעל הבית?

מה זה להעביר חזרה? תענוגים אי אפשר להעביר. זה שאני נהנה אבל בכלים שאני רוצה בהם להנות לבעל הבית, זה נקרא שאני מעביר לו.

תלמיד: ואז אני יכול ליהנות בלי רגשות אשמה.

ודאי שכמה שאתה מקבל מבעל הבית, אתה יותר משפיע, ואז הבושה הופכת להיות לכבוד, וקבלה הופכת להיות להשפעה.

שאלה: מה המשמעות של מה שאמרת, לקבל תענוגים קטנים כדי לתת נחת רוח לבורא?

אנחנו מתחילים מהתענוגים הקטנים, כי הנברא לא בטוח שהוא יכול לעשות חשבון על התענוגים הגדולים. זה הסדר, נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. אני לא מתנפל ישירות על המנה העיקרית, אני בטוח הולך רק על מה שאני יכול לעשות חשבון. ומלכתחילה אין לי ניסיון לעשות חשבון על שום תענוג, לכן אני מברר, בוחר את התענוג הכי קטן ועליו אני עושה חשבון. אני חותך ממנו קצת וטועם את התענוג הזה, כמה שאני מרגיש את גדלות בעל הבית, כי רק לשם גדלות בעל הבית אני טועם את זה. ואני מתחיל לבנות אצלי בזה כלי חדש לקבלת התענוג, אני מתחיל לבנות בי כלי שדומה לבורא.

יוצא שכמו שהבורא נהנה להשפיע לנברא, הנברא שזה אני עכשיו, רוצה להשפיע לבורא, ובזה אנחנו מתחילים להיות עימו בהשתוות. כאן כבר מתגלה חיבור ביני לבין הבורא, אני לדודי ודודי לי. ולהבחנה החדשה הזאת, שאנחנו ממש מתחברים, מתחבקים, מרגישים זה את זה, אנחנו מייצרים מציאות חדשה שנקראת "דבקות", חיבור עד דבקות, אפילו במנה הכי קטנה. זאת כבר המדרגה הראשונה של ההשגה הרוחנית, ואחר כך יותר ויותר. אבל זה הכול בתנאי שאני הולך באמונה לפני הקבלה, זה נקרא אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: בכניסה למדרגה הרוחנית הראשונה, כמו שאמרת לפני כן, זה קשור למהפכה הפנימית הזאת בתוכנו, שאנחנו לא משתמשים יותר בחמשת החושים שלנו אלא אנחנו מתחילים להשתמש בחושים הרוחניים. זאת אומרת שאנחנו לא מקבלים יותר תענוג מלקבל עבור עצמנו, אלא באותו אופן שהיינו ברוחניות והרגשנו תענוג לקבל בעצמנו, עכשיו מתחילים לקבל תענוג מלתת לאחרים? זוהי המהפכה?

כן. זו ממש מהפכה. אנחנו עוד לא נמצאים בזה, כי זה כבר שייך ללקבל על מנת להשפיע. אפשר להגיד על זה כמה משפטים אבל לא הייתי רוצה להיכנס לזה ממש, כי אין לנו עדיין דוגמאות וכלים. רק לדבר על מה זה נקרא בינה למעלה ממלכות, אמונה למעלה מהדעת, השפעה שהיא יותר חשובה מקבלה.

שאלה: מהו הדבר שהכי עוזר לנו להגיע לאמונה למעלה מהדעת מעל הרצון לקבל שלי, איפה כדאי שנתחיל?

מזה שאנחנו צריכים לקרוא בכל זמן פנוי את הפסוקים האלה שאנחנו לומדים בשיעור בוקר, לקרוא ולקרוא למרות שאנחנו לא מבינים בדיוק מה כתוב ואולי לא מסכימים. להסכים או לא להסכים זה בכלל לא חשוב, אני צריך לקרוא, למה? כי יש בזה הרבה כוח רוחני וזה מה שאני רוצה שישפיע עלי. לכן בכלל לא חשוב אם אני מבין יותר או פחות מה שכתוב בפסוקים האלה, אלא חשוב לי שהכוח הטמון בהם ישפיע עלי, זה מה שאני רוצה, וכך נתקדם.

זה לוקח זמן, וזה שאתם עדיין לא מבינים על מה כאן מדובר אני מבין אתכם, זה ייקח עוד זמן עד שאתם תתחילו להרגיש בזה משהו. זה דרך בלבול, דרך כל מיני קשיים, אבל אתם תעברו על זה ותקבלו שכל ורגש נוסף מהבינה, מדרגת ההשפעה, מתכונת הבורא, שבצורה כזאת לאט לאט יתעבר בכם כוח הבורא, הכוח העליון.

לפי מידת ההתחברות, התעברות בכוח הבורא, אתם תקראו "אדם", כי "אדם" זה מהמילה דומה לבורא. ובלי הכוח הזה של בינה ואמונה בתוכנו אנחנו נקראים רק "בהמות", כמו שכתוב "כולם כבהמות נדמו", כי אנחנו לא יותר טובים מדרגת חי.

שאלה: איך אדם מגיע לתפילה עבור חברו? מה זאת התפילה הזאת, תפילה עבור חברו?

תפילה עבור חברו זה שאני משתדל להגיע להשפעה, וההשפעה שלי מתבטאת בזה שאני רוצה להגיע למצב שהצלחת החברים יותר חשובה לי מההצלחה האישית שלי. זה נקרא ש"אדם מתפלל עבור חברו". אם אנחנו נמצאים בכוח הבינה, בינה זה כמו אימא, אז אנחנו רוצים להשפיע לכולם, לתת לכולם, שזה הרצון שלנו שלוחץ עלינו ואנחנו ממש מתפוצצים כמו פרה, ש"יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק", כך אנחנו צריכים להבין את כוח ההשפעה שצריך להתחיל להתעבר בנו.

שאלה: אתה אומר לנו שאנחנו בונים כלי, אבל אתמול עוד למדנו שאין לנו כלי ואנחנו צריכים דרך התפילה לבקש את הכלי, האם אתה יכול להסביר קצת?

בוודאי שאין לנו כלי, כלי זה נקרא "חיסרון" וחיסרון להשפיע אין לנו. כולנו עובדים כדי שהחיסרון לקבל שהיה לנו, ויש לנו אולי היום עדיין, יקטן יותר ויותר עד שאנחנו נרגיש שכמעט ואין לנו חיסרון. אם לא היום, אז מחר מחרתיים, הכוונה בזמן הקרוב, אנחנו מקווים שאנחנו נרגיש שהרצון לקבל שלנו מסתפק יותר ויותר רק בדברים הכרחיים ולא מושך אותנו לשום דבר אחר, רק כדי להתקיים. זה בינתיים, זה עוד יבוא ויתחדש אחר כך, אבל בינתיים כך זה יהיה. ובמקומו, אני לא יודע, אני כאילו נמצא במצב שלא מושך אותי לכלום, ואז לאט לאט במצב שאין לי למה להשתוקק, אני מתחיל להבין שדווקא זה המצב שממנו והלאה אני יכול להשתוקק להשפיע לבורא, כי אם אין לי רצון משלי אז אני יכול להשפיע לבורא. ומזה אני אתחיל להתפתח כבר באמונה למעלה מהדעת, זו ההתחלה.

דיברנו על זה במשך השבוע האחרון, ויותר אפילו.

שאלה: האם העשירייה מגיעה ביחד לתכונת הבינה, האם חייבים להגיע ביחד, או חלק מהחברים מהעשירייה יכולים להגיע לשם ואז לעזור לשאר החברים להגיע למצב הזה?

אנחנו לא מתקדמים בצורה שווה אלא כל אחד שונה מחברו, אבל בסך הכול ההתקדמות שלנו תלויה בנו ובמה שנקבל מלמעלה, כוח העזרה מלמעלה. לכן אנחנו לא יכולים לקבוע מי יותר, מי פחות, מתי ואיך, אלא עלינו רק להשתדל בחיבור שלנו להתפלל לבורא שיעזור לנו להגיע לחיבור בינינו בהשפעה הדדית בינינו, ובהתאם לזה מתוך ההשפעה שלנו להשפיע אליו. ואיפה ומתי יהיה כל אחד יותר מאחרים, פחות מאחרים, האמת שבקבוצה זה לא חשוב, זה תלוי בשורש הנשמה של האדם, זה תלוי בהרבה דברים שאנחנו בכלל לא יכולים לקבוע שום דבר.

תתארו לעצמכם שאנחנו סך הכול תא אחד שנמצא בין המון חלקים כמוהו, במיליוני חלקים, אולי מיליארדי חלקים, ואנחנו צריכים להתפתח, אבל כל ההתפתחות שלנו לא תלויה רק בנו אלא גם בכל הסביבה הזאת שאנחנו נמצאים בין כאלו עשיריות. לכן אנחנו לא צריכים לשים לב לזה ובכלל להתחשב בזה, כי אין לנו עדיין כלים להתקשר, אלא סך הכול אנחנו צריכים פשוט להתקדם כמו שכתוב בפסוקים.

שאלה: איך להגיע לכך שהכוונה שלי תהיה זהה לכוונה של הבורא? במחשבות שלי נדמה לי שהכוונה שלי נכונה אבל למעשה מסתבר שאני רוצה לגנוב.

יש לך נטייה טובה, רצון טוב, אבל השאלות שלך עדיין לא מסודרות נכון. תכתוב אותן לפניך ואחר כך תשאל, תקרא ממה שכתוב. זה בדרך כלל עוזר לארגן נכון את השאלה.

שאלה: אם כל המציאות היא בתוכי וגם החברים בתוכי, האם זה אומר שלאהוב את החברים זה לאהוב את עצמי?

לא. כי אתה לא מרגיש כך שהם כולם נמצאים בתוכך, אתה בינתיים מרגיש איך שאתה מרגיש את עצמך, ואחרים מחוצה לך. אז אל תתנתק מהמציאות הזאת של מה שאתה מרגיש, אחרת אתה תדמיין שאתה כבר בגמר התיקון. כשתתחיל לשנות את קליטת המציאות אז אתה תראה עד כמה הדברים האלה הם משתנים. אסור לנו לערבב בין דמיון למציאות. תחיה במציאות.

שאלה: כשאתה נמצא בדבקות, בחיבור עם החברים, עם הבורא, מה גורם לך ליהנות, לקבל תענוג?

גם להמשיך את זה אליהם מ"להשפיע על מנת להשפיע", איך לעבור ל"לקבל על מנת להשפיע", מפני שאז, בזה שאתה מקבל, אתה מעביר להם את כל מה שאתה מקבל. זה המשך של השפעה, רק שאתה משתמש כבר בכלים שלך, של הקבלה. זה נקרא גדלות.

שאלה: אמרת שאתה מתחיל לחתוך פרוסות מההנאה הזאת, איך אתה בודק שזה כבר חתוך והבורא נהנה מזה?

את זה אנחנו מקבלים לאט לאט לפי השפעת האור העליון עלינו. כשהאור העליון משפיע עלינו אז אנחנו רואים יותר נכון, בצורה ברורה מה זה נקרא לקבל ומה זה להשפיע ואז אנחנו לא מתבלבלים. אבל עדיין זה עוד לא, עוד לא השגנו אורות שמבררים אותנו, מחזיקים אותנו, זה עוד קדימה.

שאלה: האם בקטע שקראנו מדובר על שני מצבים, של להסתפק במועט, בשכל, רגש, ראיה, שזה כבר מדרגה רוחנית ועד אז הולכים עם עיניים עצומות?

אפשר להגיד כך.

שאלה: האם יש דגשים כלשהם כשאנחנו הולכים בעיניים עצומות? האם גם במקרה הזה צריך להפעיל שכל, ובאיזה כיוון?

שכל ורגש אנחנו צריכים להפיץ בכל המדרגות. אפילו כשמדובר שאנחנו הולכים ללא שכל או ללא רגש, זה רק מדובר כך. אדם לא יכול לחתוך מעצמו משהו, לסגור ולהגיד אני הולך, לסגור עיניים וללכת בעיניים עצומות, לא. "בעיניים עצומות" זה נקרא שאני לא מקבל בחשבון, אלא אחרי שאני רואה ובודק אלף פעם כמו שרב"ש נותן דוגמה על מה זה נקרא למעלה מהדעת, שאני בודק, וכל מה שאני רואה שזה ככה, בכל זאת אני מקבל את הדעה של השני, ואז אני הולך למעלה מדעתי.

תל אביב 3

שאלה: מאיפה מגיע החשק לקבל מבעל הבית, האם מתוך הערכת הקבוצה?

זה מגיע אחר כך. עוד אין לנו חשק לקבל מבעל הבית, אנחנו עוד לא נמצאים בקשר עימו, אנחנו עוד לא נמצאים ב"להשפיע על מנת להשפיע" עם בעל הבית, מכל שכן "לקבל על מנת להשפיע", אל תקפצו.

שאלה: זה ברור לי אבל אנחנו בכל זאת עוסקים בהתקדמות לפעולות רוחניות ואנחנו בכלל צריכים חשק לפעול כלפי בעל הבית, אני שואל מאיפה בא החשק הזה, מתוך הערכת הקבוצה או מתוך הערכה לבורא?

הערכת הקבוצה והערכת הבורא. ברוחניות לא יכול להיות אחד יותר מהשני.

תלמיד: השאלה היא שאלה של חבר לגבי חוסר שוויון בהתפתחות של חברים שונים.

זה לא חשוב.

שאלה: יש לנו שורשי נשמה שונים אבל אנחנו נמצאים באותה עשירייה ובכל זאת הנשמות שלנו הן קרובות, אז האם עלינו להתפתח בצורה פחות או יותר שווה?

זה כמו שנמצאים באונייה אז יש קפטן ויש אנשים שעובדים למטה במנועים, ויש כאלה שדואגים איך להגיע מעבר לים ולנווט דרך הכוכבים ויש עוד ועוד כל מיני תפקידים לפי כל מיני רמות של האנשים שנמצאים שם. כך זה גם בקבוצה, אבל את כולם צריכים, כי ברוחניות זה צריך להיות כלי שלם, עשר ולא תשע, עשר ולא אחד עשרה.

ולכן כולם חשובים כאחד, אם אחד לא נמצא בתפקיד אז כל העשירייה לא נמצאת בתפקיד.

שאלה: בסוף המאמרים שלו הרב"ש מביא אותנו לבקשה. ורציתי לדעת האם להישאר בהודיה זה כמו בקשה? האם זה גם תפילה?

זה יתברר אחר כך אם זו אותה תפילה או לא אותה תפילה. ודאי שהכל ישתנה עוד הרבה פעמים. אנחנו עוד לא עברנו באמונה למעלה מהדעת אפילו מדרגה אחת אז צריכים עוד להמשיך, וכל יום ויום צריכים להרגיש עד כמה אנחנו בכל זאת מתקדמים עוד צעד ועוד צעד ועוד צעד, מבינים, מרגישים איפה כאן הכניסה למציאות רוחנית, מה זה נקרא בדיוק "מציאות רוחנית", איך אנחנו מייצבים את עצמנו בה ועוד ועוד. ומה זה נקרא דרגת הבינה בקשר לדרגת המלכות, השפעה, קבלה, איפה הם בי כל הדברים האלה, זה יתגלה. זה יתגלה.

שאלה: איך נכון שעשירייה תתקדם באמונה למעלה מהדעת כך שכמה שיותר שמות הבורא יתגלו?

לפי ההתקדמות של העשירייה, להיות יותר מחוברים, ובחיבור להידמות לבורא, ושכל החיבור הוא כדי להשפיע לבורא ולקיים את רצון הבורא, אז יוצא שכל העשירייה היא נמצאת בכוונה אחת, בפעולה אחת, במעשה אחד. ובזה, אם אנחנו מכוונים את עצמנו לבורא אז המטרה הזאת, הבורא, זה מה שמחבר בינינו. לא שאנחנו רוצים בינינו להתחבר סתם ואנחנו רואים שזה רק מילים יפות ולא יותר, אלא זה שאנחנו רוצים להשפיע לבורא, להתקרב אליו, זה מעורר את האור העליון והוא מחבר בינינו, דווקא הוא מחבר בינינו. וכך אנחנו יכולים להתקדם.

לכן עשירייה לא יכולה להיות בלי להשתוקק לבורא כי זה מה שעושה מהם עשירייה אחת. ואז הם יכולים להיות מכוונים לבורא מפני שאז הם יכולים לגלות אותו. זאת אומרת יוצא שהנטייה הזאת אני, קבוצה, בורא זה דווקא מעמיד אותי בתוך העשירייה והעשירייה מתקדמת לבורא. וזהו.

שאלה: אם הבנתי נכון את הטקסט אנחנו לא יכולים להשתנות בעצמנו והפתרון הוא להתפלל ולבקש תמיד מהבורא, אבל אם המקובלים לא מסבירים לנו מה זה אומר, זאת אומרת שהם מצפים שאנחנו נדע איך לעשות את זה?

מקובלים מסבירים לנו באלף מקורות איך אנחנו צריכים להתחבר, איך אנחנו צריכים להתפלל לבורא, על מה לבקש, אתה סתם אומר שטויות שאין דבר כזה שלא מסבירים ושאין לנו איך. אלפי ספרים כתובים על זה, אם אתה לא יודע אז אל תגיד על המקובלים, תגיד על עצמך.

שאלה: אני מדבר על עצמי, שאני שומע שאומרים להתפלל ולבקש מהבורא, ובשבילי המילים הן של המקובלים, הן לא המילים בתוך הכלים שלי. האם נכון להתייחס לזה ככה או לא?

להמשיך כמו שאתה ורק להבין שעדיין כל דבר שאתה עושה בתוך העשירייה, כמה שאתה משתדל לעזור איפה שאתה יכול, בהפצה, בבניית הקבוצה אז זה מעורר עליך את המאור המחזיר למוטב ובזה אתה מתקדם. ויכול להיות שלא עכשיו אלא בעוד עשר שנים אתה תתחיל להרגיש שינויים שהאור העליון הזה המחזיר למוטב עושה לך, ופתאום אתה תגלה "עכשיו אני מתחיל להבין מה זה נקרא להיות בהשפעה למעלה מהקבלה" שזה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", ככה זה.

שאלה: יש בקבוצה את החשיבות לעבוד את הבורא, אבל באותו זמן חלק מהחברים לא מגלים את אותה חשיבות. איך אפשר לעזור לחברים לרצות לשרת את הבורא בכל ליבם ולהיות משרתי הבורא באמת?

רק להראות להם את חשיבות המטרה וחשיבות העבודה. אין במה לעזור יותר. חשיבות המטרה וחשיבות העבודה שלנו להשיג את המטרה.

שאלה: כמה זמן ואיך נשיג מצב של רוחניות?

להשיג אותו אפשר בזה שאני דואג לכל הקבוצה שלי שהיא תשיג את הרוחניות, ואני רואה את עצמי בזה רק המפעיל, רק מפעיל את ההתקדמות הזאת, ובזה אני בעצם, בצורה הכי נכונה דואג לעצמי.

אבל אנחנו צריכים להבין שאני לא עושה כאן איזה עסק, אלא אני באמת רוצה, עובד על זה שאני באמת רוצה שהם יתקדמו, ואני מוכן שהם יתקדמו ולא אני, ואז בצורה כזאת בטוח שאני מקדם את עצמי ברוחניות. בבדיקה כזאת שאני דואג לזה שהחברים שלי יתקדמו ולא אני, בזה אני מייצב את עצמי הכי נכון כלפי האמונה.

שאלה: האם בניית כלי בעשירייה זה תהליך טבעי, או שיש דרך להאיץ את התהליך הזה?

להאיץ את בניית הכלי אפשר רק על ידי העבודה שלנו. כמה שאנחנו נתקדם, נתקרב זה לזה להיות "כאיש אחד בלב אחד", כמו כל מה שכתוב לנו במאמרים על החברה, על הסביבה, הכול תלוי בסביבה, שם כתוב כל כך הרבה.

ואם תקרא אותם אז תבין שכל זה כתוב כדי שאנחנו נפתח כוח השפעה למעלה מכוח קבלה, או אמונה למעלה מהדעת, זה אותו דבר רק במילים אחרות. כי אנחנו מדברים על חיבור בין אנשים, לא בינינו לבורא.

שאלה: אתמול למדנו במאמר שאם אין ייסורים אז אין חיסרון, וגם בתחילת השיעור דיברת על הייסורים, אז בינה שהיא חפץ חסד אין לה כוח להשפיע, היא בייסורים?

מה זאת אומרת שאין לה כוח להשפיע? דווקא לבינה יש כוח להשפיע, ויש לה ייסורים מזה שהיא לא יכולה להשפיע. על זה כתוב שזה כמו פרה, כמה שהיא סובלת אם היא מלאה חלב ולא לוקחים ממנה חלב.

תלמיד: אז איך היא משפיעה? יש לה כוח להשפיע ובכל זאת היא לא משפיעה?

היא חייבת לחפש מי שייקח ממנה, זה מה שהבורא רוצה. ולכן אם אנחנו לא מקבלים ממנו, לא מוצצים ממנו כמו העגל מהפרה, אז הוא מעביר לנו כל מיני פעולות שיקדמו אותנו אליו, שבכל זאת נרגיש גם אנחנו ייסורים בזה שלא מקבלים ממנו. ואז אותם היחסים הטובים שרצה להעביר לנו הם מורגשים אצלנו כייסורים, כי אנחנו לא הכנו את עצמנו לקבל בצורה נכונה ממנו.

תלמיד: במה תלוי הכוח של בינה להשפיע, בעליון או בתחתון שרוצה לקבל?

כוח הבינה להשפיע הוא בבינה, אבל תלוי בתחתון, האם התחתון יקבל ממנו בזמן או לא. אצל הבורא יש את תוכנית הבריאה, זה נקרא "ששת אלפים שנה", ואנחנו צריכים להתפתח לפי הזמנים האלו, או יותר מוקדם, יותר מהר, זה נקרא "ישראל מזרזים את הזמנים". ולפי זה אנחנו נרגיש.

תלמיד: אז היא תקועה, מה היא עושה?

בינה שהיא תקועה, כל מה שהיא הייתה רוצה להשפיע לנו אם היינו מתפתחים נכון והיא לא יכולה, כל זה יוצא בנו, מורגש בנו כייסורים, כקליפות, כבעיות גדולות. זה הכול מפני שאנחנו לא בנינו את עצמנו לקבל את הטוב ממנה. כל הדברים הרעים שאנחנו מרגישים זה לא מזה שהם רעים, אלא מזה שלא יכולים לקבל טוב מלמעלה, אז זה מורגש בנו כייסורים, כרע.

תלמיד: אז איך מזרזים את האפשרות הזאת, כן לקבל ממנה?

בחיבור בינינו, בלימוד, בתפילה, העיקר זה בתפילה. לאותה בינה, לאותה בקשה, לאותו בורא אנחנו פונים בזה שיעזור לנו לבנות כלי דלהשפיע. שבכוונה על מנת להשפיע אנחנו נוכל להפעיל את הרצונות שלנו ולקבל בעל מנת להשפיע, נקבל ממנו על מנת להשפיע לו.

שאלה: האם אנחנו חייבים ללמוד לפחות חמש שנים כדי להגיע לרוחניות? האם זה איזה כלל או תנאי נוקשה?

אני לא חושב שזמן, ולא ראיתי גם כן שהזמן כאן עושה את שלו, אבל נראה לי שבכל זאת צריכים זמן. כי האורות העליונים הם פועלים גם על האנושות לפי ציר הזמן וגם עלינו לפי ציר הזמן.

אבל אנחנו יכולים לזרז את הופעת האורות עלינו וזה תלוי בנו, במידת החיבור בינינו. לכן אין לנו מה לעשות אלא רק לבקש את החיבור בינינו בתפילה לבורא, ולעשות מאמצים בינינו כדי להתחבר, ואז בהתאם לזה האורות ישפיעו עלינו ויקדמו.

שאלה: כשאנחנו מבקשים מהבורא לעזור לנו להתעלות מעל לדעת הוא שולח לנו עזר כנגדו, ואנחנו צריכים לפנות לקבוצה כדי לקבל כוח להתקדם. מאיפה יש לקבוצה כוח שלנו אין?

כי אנחנו בזה שמתחברים לפי המלצת מקובלים צריכים להכניע את עצמנו בקצת כדי להתחבר, ואז בזה אנחנו לפחות לפי המבנה הגשמי שלנו כקבוצה דומים להבחנות רוחניות, עשר ספירות שמחוברות יחד בפרצוף של הנשמה. "נשמה" זה נקרא כלי שמחובר בכוח השפעה הדדי בפנים שנמצא בדרגת בינה, בדרגת השפעה. ולכן האור שמקבלים זה נקרא "אור של נשמה". אז כך אנחנו צריכים להשתדל לעשות.

זאת אומרת, להשתדל כמה שאפשר למרות שאנחנו נמצאים בדחייה, כל אחד הוא אינדיווידואליסט, כל אחד הוא לא רוצה בכלל להיות מחובר עם הזולת, כך זה הטבע שלנו. אבל אם אנחנו עושים את זה כדי להיות מחוברים לבורא, שאין לי ברירה זה התנאי, כי אני אז מגיע לבורא עם כוחות השפעה, עם זה שאני מוותר על עצמי, מבטל את עצמי כדי להיות יותר קרוב לאחרים, ואז כולם יחד שבונים כזה וויתור הדדי יכולים להתקרב למושג הבורא, לבנות את המושג הזה בינינו. אז אם אנחנו משתדלים להגיע לבנייה כזאת שהבורא הוא מורכב מהמאמצים שלנו, אז אנחנו מגלים אותו לפי חוק השתוות הצורה. זה נקרא "אתם בניתם אותי", "אתם עשיתם אותי", "נצחוני בניי", כל מיני כאלו המשפטים.

שאלה: ענית לחבר שצריך בכל זאת לתת זמן לאור להשפיע עלינו. האם אני יכול לזרז את זה על ידי זה שאני מגדיל את הרצון לחיבור? יש כזה דבר?

כן, רק את זה.

תלמיד: ואיך אני יכול להגדיל את הרצון לחיבור?

תקרא איפה שכתוב, יש מלא דברים. העיקר בפועל להשפיע לעשירייה.

שאלה: הייתי רוצה לזרז את ההשתוקקות לחיבור, מה הסימן לזה שאני מחובר?

להיות "כאיש אחד בלב אחד". תברר את כל הדברים האלה, מה כתוב על זה, תנסה להגיע לזה, תנסה להראות את זה לאחרים וכן הלאה. צריכים לעבוד לא רק לחכות שזה יקרה, שבזה סתם אנחנו מושכים זמן.

שאלה: התפילה זו הפעולה הכי אפקטיבית. איך לבקש מהבורא בצורה נכונה מתוך פעולה משותפת? שכל אחד פונה לבורא, או לעשות עצירה, חשיבה ופנייה של כולם יחד?

גם בזה וגם בזה יש דברים טובים, נכונים, מועילים להתקדמות. צריכים גם את זה וגם את זה. להתקדם כל פעם אחד אחד אחד, ואחר כך כולם יחד, ואחר כך שוב כל אחד לחוד ושוב כולם יחד, וכך לראות את ההתקדמות הנכונה, צורת ההתקדמות הנכונה, סגנון. אתם, כל אחד, כל עשירייה תגלה את סגנון ההתקדמות שלה.

(סוף השיעור)