סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 23.05.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
הגישה ללימוד חכמת הקבלה - קטעים נבחרים מהמקורות
זה העיקר בשבילנו. כי אפשר לפתוח ספרים, חומרים שלנו, הם נמצאים לפני כולם ואין בעיה, השאלה היא איך ולשם מה אנחנו קוראים, כוונת הלימוד היא בעצם החשובה. ולכן לימוד שנעשה בצוותא, כשאנחנו יחד, שכל אחד מאיתנו דואג דווקא ללמוד את זה דרך אחרים וגם ממנו תעלה שאלה דרך האחרים לבורא, כשאנחנו לומדים בצורה כזאת אנחנו רוצים להקים את עשר הספירות האלה, עשרה חברים, כל אחד בקבוצה דואג לזה מפני שדווקא זו הסגולה המיוחדת שיש בלימוד התורה, כי האור המאיר מלמעלה באלה שלומדים, אם יש להם רצון להתאחד, הוא מאחד אותו לפי הרצון שלהם ואז בתוך האיחוד הזה שהוא בונה, הוא גם מתגלה.
יש כאן עניין של תלמידים הרוצים להגיע לחיבור ולשם זה לומדים ומעלים בזה את הרצון שלהם והרצון שלהם נקרא מ"ן, ואז מקבלים מלמעלה, מהבורא את הכוח לאחד את עצמם, זה נקרא מ"ד, ובתוך הכלי שנעשה על ידי המ"ד הם מקבלים את גילוי הבורא. כך כתוב בתורה על אלו ההולכים במדבר, "במדבר" זאת אומרת שיש להם רק עוד רצון ריק ואין להם במה למלאות את עצמם, רעבים, רעבים לגילוי הבורא, לדעת, לגלות את התורה, ואז הם מבקשים ממטה למעלה, זו העלאת מ"ן, ומקבלים על זה ממעלה למטה את המאור המחזיר למוטב שנקרא מ"ד. המאור הזה מחבר ביניהם, עושה "שדה אשר ברכו ה'" ואז יש להם תבואה, במקום מדבר מתחיל לצמוח מהאדמה כל מה שאדם צריך.
וזה מה שאנחנו מצפים שיקרה לנו, שנזכה להיות יחד, להעלות יחד מ"ן, חיסרון לבורא ולקבל ממנו את המאור המחזיר למוטב שנקרא מ"ד שיחבר בינינו לעשיריות, לה-ו-י-ות, ואז בתוך זה נקבל גם את האפשרות לגדל את התבואה. מזה מתחיל ספר הזוהר, בניצנים, "ניצנים נראו בארץ" אמר רבי חייא, "עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו", מזה מתחילים את הגילוי. נקווה שגם אנחנו כך. לכן נתחבר יחד, שיהיה לנו רצון כמה שיותר מחובר כאחד, שכולם כולם, כמה שיהיו, לאו דווקא עשיריות, כולם יהיו לעשירייה אחת ולבקש מהבורא לתת לנו חיבור, ובחיבור בינינו אנחנו כבר נהיה ראויים לקבל מהאור, לפי הזדהות הצורה בינינו לאור, תהיה יכולת להתחיל להרגיש את הצמיחה, את הניצנים. בואו נקרא מהי הגישה הנכונה ללימוד חכמת הקבלה ולאט לאט נתרשם ונסדר את זה נכון כך שמאיתנו יצמח הכול.
קריין: הקטע הראשון מתוך מסכת שבת, ל"א אות ע"א).
"אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו, נשאת ונתת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה."
(שבת, ל"א ע"א)
החכמים שכתבו לנו, אמרו בדיוק את התהליך שאנחנו צריכים לעבור. ואת התהליך הזה מגלים עכשיו יותר ויותר ורואים עד כמה הם היו גם בעסק שלנו ואנחנו הולכים בעקבותיהם. אז מה הוא אומר? שאדם צריך לענות על ארבע שאלות. האחת, האם "נשאת ונתת באמונה", זאת אומרת אמונה למעלה מהדעת, עסקת בזה, רצית להשיג את זה, כל פעם רצית להשיג בזה מדרגה יותר גדולה? על זה אנחנו מדברים כל הזמן בזמן האחרון, אמונה למעלה מהדעת. זאת אומרת, רצית להשיג את דרגת הבינה על פני דרגת המלכות, את דרגת ההשפעה על פני דרגת הקבלה?
השאלה השנייה,"קבעת עתים תורה", זאת אומרת האם היו לך שיעורים, היו לך שיחות, שעסקת בהם ורצית להשיג את האמונה למעלה מהדעת, את דרגת הבורא במקום את הדרגה שלך? זה נקרא "קבעת עתים לתורה".
השאלה השלישית, "עסקת בפריה ורביה", זאת אומרת עשית הפצה, עזרת לחברים שלך והם עזרו לך, וגם קירבת עוד אנשים, שהם מחוץ לעיגול הקטן שלך, של הקבוצה, יצאת לכולם וגם איתם עשית עבודה ומשכת אותם לדרגת הבורא? וכל היתר, בסופו של דבר מכל העסקים האלה מה עשית בשבילם? בשביל מה אתה עשית אותם, "צפית לישועה"? זאת אומרת, חיכית, רצית שמזה תבוא הישועה שלך, שאתה תתעלה יותר ויותר מעל האגו שלך ותגיע למצב שאתה מושך את כל באי עולם לדבקות בבורא? את זה בעצם שואלים את האדם. אני מקווה שאנחנו נמצאים בזה, כל אחד מדי פעם, ודאי צריך לשאול את עצמו האם הוא ממש נמצא, אבל בסופו של דבר אנחנו כל הזמן בכל שיעור ושיעור, פחות או יותר, הולכים לפי הקו הזה, ובוחרים קטעים שמכוונים אותנו כך. גם ללמעלה מהדעת, גם לחיבור בינינו, גם להגיע לדבקות בבורא, ובסך הכול לראות את כל באי עולם מחוברים יחד לכלי אחד. ונקווה שנגיע.
קריין: קטע מס' 2, מתוך כתבי רב"ש כרך א', מאמר "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".
"מה זה תורה ומלאכה בעבודה. התשובה היא, שלומד התורה בכדי שתהיה לו היכולת לעשות את המלאכה, שזה נקרא "אשר ברא אלקים לעשות". כלומר, שהנבראים צריכים לעשות את המלאכה "להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע", שע"י זה תהיה להם דביקות, שהוא בחינת השתוות הצורה. וגם יוכלו לקבל את הטוב והעונג, שזהו מטרת הבריאה."
(הרב"ש. מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" ( 1988
שאלה: הקטע הקודם נשמע כמו איזה שכר עבור העבודה שלי. האם אין ללכת בדרך הזאת מבלי לצפות לאיזה שכר?
השאלה היא, מהו השכר. אם אני עובד בלי שכר אז אני משוגע, לא שפוי, ממש אני לא יודע לאן ולקראת מה אני הולך, מה אני עושה, בשביל מה אני עושה. זאת אומרת, אנחנו חייבים תמיד להציב לפנינו מטרה על כול פעולה ופעולה שלנו. מה זה פעולה? שאני נמצא עכשיו במצב אחד, ואני מבצע משהו כדי להיות במצב אחר. אני צריך לעבור ממצב אחד למצב שני, זאת נקראת פעולה. בשביל מה אני עושה פעולה? באיזה כלים אני עושה פעולה? לאיזה מצב אני צריך להגיע כתוצאה מהפעולה? כול זה צריך להיות מובן לי. עכשיו, אם זה לקבל על מנת להשפיע בשבילי, בשביל העשירייה, בשביל כל העולם, בשביל הבורא, זו כבר שאלה, אבל היא חייבת להיות כי אחרת אנחנו כאילו לא עושים כלום. לכן אין לי ברירה, אני צריך לקבוע בדיוק מה אני עושה, בשביל מה אני עושה, לשם מי, ואני צריך בזה לראות את עצמי כמשפיע, מרוויח. אבל מה הוא הרווח? הרווח שאני אהיה יותר דבוק, יותר מסור לקבוצה ודרכה לבורא שנמצא בתוכה.
וכך לאט לאט אני מתחיל, כמו ילד שנולד, שאין לו חושים, אבל אחר לאט לאט מתעוררים בו כל מיני חושים והוא מתחיל להרגיש ולהבין ולשחק ולהכיר את העולם, כך אנחנו. זאת אומרת המטרה חייבת להיות, רק לא על מנת לקבל, אלא על מנת להשפיע. גם זה אחר כך יבוא, בינתיים שיהיה על מנת לקבל, העיקר שאני אתקדם במה שאפשר.
תלמיד: אז השכר מגיע גם בצורה של תענוג, אנחנו מקבלים תענוגים רק בצורה חומרית והישועה באה ברוחניות?
אתה מתבלבל, הכול בסדר אבל תמשיך. העיקר להמשיך יום יום, וכבר יתקנו אותך מלמעלה, אל תדאג.
שאלה: אנחנו לומדים שהכול מגיע מהבורא, כולל המחשבות. מה זו כוונה אם כך? זו מחשבה, רצון, או עוד משהו?
כוונה זה מה שאני מתכוון לקבל בסוף הפעולה. לקבל. זה נקרא "חכמת הקבלה", אנחנו מקבלים. מה אנחנו נותנים? לבורא אין מה לתת. כמו לאימא, תינוק מה הוא יכול לתת? זה שהוא מחייך, זה שהוא טוב. זה מה שהוא נותן לאימא. גם כלפי הבורא, הכול תלוי בכוונה שלי, מה אני עושה. כדי לשמח את החברים ואת הבורא אז זו כוונה נכונה, בשביל מה? בשביל זה אנחנו לומדים.
שאלה: אפשר להסביר מאיפה התענוג, ברצון לקבל או ברצון להשפיע?
התענוג יכול לבוא מהרצון לקבל, התענוג יכול לבוא מהרצון להשפיע, תלוי באיזו דרגה אדם נמצא, מהרצון לקבל על מנת להשפיע, מהרצון להשפיע על מנת לקבל. התענוג הוא תוצאה ממה שאני עושה אם אני מתכוון לתענוג הזה. יכול להיות שבשבילי זה לא תענוג אלא סבל, אתה מבין. הכול תלוי באדם, בהכנה שלו. זאת אומרת לכל אחד יש תענוג משלו.
שאלה: הנקודות האלו שמעל הדעת, לימוד תורה, הפצה וישועה אלה דברים שצריכים לעבוד במקביל או אחד תלוי בשני, אחד יכול להגיע מעל הדעת אם אני לא לומד תורה? איך זה עובד?
הם מתגלים בהדרגה ולסירוגין, קודם זה, אחר כך זה, אחר כך זה, וככה זה. בעצם מתקדמים יחד אבל כל פעם כל אחד בולט יותר.
קריין: קטע מס 3 מתוך "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".
"ענין "תורה ומלאכה" הכוונה שלומד תורה בכדי שהתורה יביא לו את המאור התורה, שע"י זה תהיה לו היכולת להפוך את הכלי דקבלה, שיהיו בעמ"נ להשפיע, שעם הכלים האלו הוא יזכה לדביקות ה', הנקרא שלומד תורה לשמה."
(הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
אנחנו לומדים תורה, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין כי מאור שבה מחזירו למוטב". אנחנו לומדים תורה. כל חכמת הקבלה, כל מה שאנחנו לומדים שמגיע לנו מהגדולים שלנו, מגדולי המקובלים, את כול זה לומדים כדי שיהיה לנו מזה מאור, כי בזמן שלומדים ואנחנו רוצים להשתנות, זה התנאי שאנחנו רוצים להשתנות, אז מגיעה לנו איזו הארה מהלימוד, וההארה הזאת היא מתקנת אותנו, מטפלת בנו ואז אנחנו משתנים.
ואנחנו בעצמנו לא יודעים איך שזה קורה, אלא פתאום מרגישים את עצמנו שהיחס שלנו לחיים, לאחרים, לבורא משתנה. ואז אדם נעשה כבר יותר רגיש לאותו עניין של התורה, מתי אני מקבל את זה, איך אני מקבל את זה, איך אני יכול לקבל יותר מאור שיתקן, שישנה אותי יותר. ולמה הוא מצפה? שהמאור הזה יהפוך אותו מלקבל ללהשפיע.
זאת אומרת, אני מרגיש על עצמי שאני יותר חושב על עצמי או פחות? יכול להיות יותר, אבל לכיוון שאני רוצה להשתנות. זאת אומרת, הדרישה שלי יכולה להיות יותר, אבל טיב, סוג השינוי, הוא כבר שונה, הוא כבר לכיוון ההשפעה.
"היכולת להפוך את כלי הקבלה שלו להשפעה, שיהיה בעל מנת להשפיע, שעם הכלים האלו, הוא יזכה לדבקות ה' "הנקרא שלומד תורה לשמה.", שתוצאה מזה שאני לומד, אני מקבל מאור התורה, ומאור התורה משנה אותי בעל מנת להשפיע. ולפי בעל מנת להשפיע שיהיה לי על פני הרצון לקבל שלי, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", השפעה למעלה מהקבלה, אז אני בזה מתחיל להיות דומה לבורא. בכמה שאני אהיה דומה לבורא, זה נקרא ש"אני מתקרב לבורא", נקרא ש"אני נכנס לדבקות". והשגת הדבקות בבורא, זו כבר מטרת החיים, מטרת הבריאה.
שאלה: מי זוכה לדבקות, אדם או עשירייה?
אדם. כל אדם ואדם.
קריין: קטע מספר 4, מתוך כתבי רב"ש, כרך ג', "באורייתא אתברי בר נש".
"יש סגולה בתורה להחזיר האדם למוטב, שהכוונה על הרע שנמצא באדם, הינו הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ובאופן כזה כבר תהיה לו בחינת דביקות ויוכל לקבל את התענוגים האמיתיים ולא יהא נקרא מקבל. נמצא, שעל ידי התורה תהיה יכולת לקיום האדם בהעולם בזה, שהתורה תחזירו למוטב. וזה פירוש "נעשה אדם", שדרשו אנא ואת נוקים ליה בעלמא. היינו שמצד ה' בא הרצון לקבל ומצד התורה בא הרצון להשפיע. ומב' אלה יהיה קיום לאדם בעולם, היינו שעל ידי ב' אלו יוכל לקבל כל טוב וישאר בדביקות."
(רב"ש ג', באורייתא אתברי בר נש)
זאת אומרת, הבורא מספק לנו שניהם, מצד אחד רצון לקבל, כמו שכתוב "בראתי יצר הרע"1, וכל הזמן הוא מחדש את הבריאה הזאת, "כל יום ויום מחדש מעשה בראשית"2 מה שנקרא, ומצד שני, הוא נותן לנו אור, המאור המחזיר למוטב, שאותו רצון לקבל שהוא מחדש, הוא מאיר עליו בכל יום ויום, בכל מצב ומצב הכוונה. ואם אנחנו יודעים רק לקשור את הרצון לקבל שהוא ברא בנו, עם המאור, על ידי הלימוד, על ידי זה שמושכים אותו, רוצים להתקדם בעל מנת להשפיע באמונה למעלה מהדעת, אז אנחנו מגיעים למצב שככה זה קורה, שגם הרצון לקבל מהבורא וגם האור העליון שמגיע ממנו, הם נפגשים בנו ובונים בנו אדם, הצורה הדומה לבורא.
תלמיד: בכל התהליך הזה של תיקון היצר הרע בעל מנת להשפיע, האדם עובר כל מיני מצבים בדרך של גילוי יצר הרע, ולפעמים קשה לשייך את זה לבורא, לתהליך, למטרת הבריאה. ואז כל הגילויים האלו פשוט מעיפים חברים, אי אפשר לשייך את זה ל"לך לאומן שעשאני".
זה נקרא שאתה לא נמצא בעשירייה. עשירייה חייבת לתת לך, הם לא יודעים איזה מצבים אתה עובר, אף אחד לא יודע, גם אדם בעצמו לא יודע איזה מצבים הוא עובר, אבל כל אחד ואחד חייב לקבל הארה מהעשירייה שמה שאנחנו עוברים זה מלמעלה, זה מהבורא, על זה אין וויכוח, שזה בא מהבורא. עכשיו, השאלה איך אנחנו מגיבים על זה? זה כבר מתחיל להיות השטח שלנו.
תלמיד: זה הרי דבר פנימי. אנחנו לא מגלים אחד לשני את הגילויים האלו.
אתם לא צריכים לגלות מצבים אישיים שאתם עוברים, גם גשמיים, גם רוחניים, לא צריכים, אבל אתם צריכים לדאוג שתהיה אווירה בקבוצה כזאת שזה מגיע לנו מלמעלה.
שאלה: כן. אבל זה לא ברור. אף אחד לא אמור לגלות את מצפוני ליבו מצד אחד, אבל מצד שני, מה זה הדוגמה שמראים אחד לשני, שבן אדם כל הזמן נמצא בחיוביות?
גם לא מראים, ובמה מראים? הרוח צריכה להיות כזאת בעשירייה שאנחנו נמצאים בטיפול העליון, שמהבורא מגיע לנו מה שאנחנו נמצאים בו. זה נקרא להיות "באמונה למעלה מהדעת". הבהמה שלנו חושבת שהכול בא ממנה, ואנחנו בכוח, בקבוצה יחד, מייצבים את עצמנו כך, חושבים כך, מרגישים כך כאילו בפנים, שאנחנו, מה שמקבלים, מקבלים מלמעלה, מהבורא.
תלמיד: זה משהו פנימי שאנחנו צריכים להחזיק או שיש לזה איזשהו ביטוי חיצוני?
לא, בלי ביטוי חיצון. כולם צריכים כך להרגיש. כל אחד ואחד וכולנו יחד, שאנחנו נמצאים בטיפול של הבורא. למשל עכשיו אנחנו נמצאים בטיפול של הבורא, עכשיו כולנו יחד, כמה שיש לנו אנשים עכשיו, אומרים שהרבה אלפים נמצאים בשיעור בוקר, וכל אחד צריך להרגיש שהוא נמצא בטיפול של הבורא, כי אין עוד מלבדו, והבורא מספק לו עכשיו את ההרגשה שלו שהוא מרגיש, וזה מגיע מלמעלה. זהו. על זה אין וויכוח. זה פשוט מגיע מלמעלה.
עכשיו השאלה, מה אני עושה עם זה? אני צריך לעשות, להפוך, לעבוד עם ההרגשה הזאת שאני מקבל מהבורא, איך אני מתקדם, איך אני עם מה שקיבלתי מתקדם לחיבור עם הקבוצה, דרך הקבוצה לחיבור עם הבורא, איך אני אעשה את זה? אני מבקש שהבורא יעזור לי, שהוא יאיר עליי, כמו שברא לי יצר הרע, שיאיר עליי גם ביצר הטוב. ואני ארגיש שאני רוצה להתקרב דרך חברים לבורא, ושאני רוצה להיות בנטייה הזאת כל הזמן.
תלמיד: זאת אומרת, חצי השקל שאני יכול לתרום לעשירייה שלי, זה זה שאני פשוט עושה את העבודה שרב"ש מלמד אותנו. אני מיישם את היחס שלי בצורה פנימית, זה מה שבעצם הוא רוצה.
כן.
תלמיד: זאת בעצם העזרה, חצי השקל שלי. הכל כלפי העשירייה, זה מה שאני מחפש, מה האחריות של האינדיבידואל כלפי העשירייה.
זה שאתה דורש.
שאלה: מאיפה האדם יכול לדעת לגבי המצב הבא שאליו הוא צריך להגיע?
האדם לא יודע לאיזה מצב הוא צריך להגיע, הוא רק רוצה להשתוקק לאותו מצב. המצב צריך להיות יתר חיבור עם העשירייה ויתר חיבור עם הבורא. והכול יכול להיות אם אדם נמצא בכוח השפעה או בכוח אמונה. איך זה יכול להיות? שזה יהיה למעלה מכוח הקבלה שלו, למעלה מהדעת. הכול פשוט. אני כל הזמן צריך להשתוקק להיות איתם, בלהתחבר איתם ובתוכם עם הבורא, ולעזוב את האני העכשווי, כמו שאני עכשיו, לעזוב, לצאת מעצמי ולהתחבר אליהם.
תשתדלו לעשות כאלה גיחות, ואתם תראו עד כמה שזה עוזר. זהו. את זה צריכים כל פעם לנסות, לנסות, לנסות. אתה יודע, כמו שחתול לפני שהוא קופץ, אז הוא [מזיז את הגוף אחורה וקדימה], ככה הוא בודק את עצמו, האם הוא יוכל לקפוץ לשם. כך אנחנו צריכים להיות, ואז הבורא יבצע לנו את הקפיצה.
שאלה: אני ממשיך את המחשבה שבדיוק דיברת עליה. נניח ואני נמצא באיזה מצב, ומכל מצב שלא יהיה, אני צריך כל פעם לצאת מתוכו ולהתכלל בחברים, ומשם ואילך בצורה מקסימאלית להיות דבוק בהם ובבורא, האם כך בכל מצב?
כן.
תלמיד: הוא כותב, שהודות לשני הדברים האלה הוא יוכל לקבל את כל הטוב והענוג ולהישאר דבוק בבורא, איך לקבל את כל הטוב והעונג ולהישאר בדבקות עם ה'?
אבל לא יכול להיות שאתה תקבל איזה טוב, אפילו קצת, אם לא בדבקות בבורא. רק מתוך דבקות בבורא אתה מקבל כל טוב, מגרם אחד עד אינסוף, מתחילת הסולם ועד סוף הסולם. כל הסולם של קבלת התענוגים מדבקות בבורא, וזה הכול על פני מסך ועביות ואור חוזר. זאת אומרת, על פני העבודה שלך באמונה למעלה מהדעת.
תלמיד: אז תחילה אני מתחבר עם חברים ועם הבורא ואחרי זה אני בודק איזה טוב אני יכול לקבל?
זה יבוא אל תדאג, גם ההדרכה תבוא יחד עם העבודה, עם הכול. הבורא ידאג לכול. אתה לא יודע כלום, אתה כמו תינוק, אתה מה שאתה, תעשה בכל רגע מה שתלוי בך, מה? תשתוקק לפי הטיפשות שלך, כמה שאתה מסוגל להשתוקק. העיקר להיות בנאיביות כזאת, ביושר לב, ואת זה בודקים כלפי עשירייה.
קריין: קטע מספר 5 מתוך "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".
"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב." (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
קריין: שוב.
"התורה, שאנו עוסקים בה, הוא בכדי להגיע להכניע את היצר הרע. כלומר, ולהגיע לידי דביקות בה', שכל מעשיו יהיו אך ורק בעמ"נ להשפיע. זאת אומרת, בכוחות עצמו אין לאדם שום מציאות, שיהיה בידו כח ללכת נגד הטבע. כי ענין מוחא וליבא, מה שהאדם צריך להשתלם בהם, הוא מוכרח לקבל סיוע. והסיוע הוא ע"י התורה. כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין". שמתוך שמתעסקים בה, המאור שבה מחזירם למוטב." (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
שאלה: "אין עוד מלבדו", הכול מגיע מהבורא. אבל מצד אחד הכול בא מהבורא ומצד שני מגיע גם משהו מהתורה.
זה לא חשוב, מהבורא באות כמה השפעות עלינו. מצד אחד הוא מגדל בנו את היצר הרע, מצד שני הוא נותן לנו מאור מחזיר למוטב שנקרא "תורה", שמטפל ביצר הרע. הכול בא מבורא, אבל תלוי מתי ועל אילו תגובות מאיתנו כך שאנחנו נכנסים עמו לשיתוף פעולה.
תלמיד: אני לא רוצה לבלבל, אבל להיות למעלה מהדעת, זה כמו לשמה, זה לשם התורה ולא לשם הבורא? אני מנסה להבין מה היא התורה.
תעזוב את זה, תעזוב, זה באמת יהיה בלבול. לשם תורה, לשם בורא, לשם אדם, זה יבלבל אותנו.
שאלה: יצר הרע צריך להיות ברגש או בשכל?
יצר הרע נקרא רע. רצון נקרא רע אם על ידי הרצון הזה אני מגיע למצבים שרעים לי. או רעים גופנית, אז אני יכול להגיד שזה רע. או נפשית, שאני לא יכול להגיע להתקרב לבורא שנקרא רע. תלוי למה אתה קורה יצר הרע, לכן אנחנו צריכים לבדוק. אבל הכול מגיע מהבורא, מאתנו נדרשת תגובה, תגובה נכונה.
שאלה: המאור הוא המחזיר למוטב, מחזיר למוטב דרך העשירייה, התפילה, העלאת מ"ן. האם הוא משפיע גם על אומות העולם? הוא מחזיר גם אותם למוטב?
אני לא יודע למה אתה מתכוון שאתה אומר לאומות העולם. אם אנחנו מושכים עלינו המאור המחזיר למוטב בעשירייה, אז ודאי שאנחנו קשורים בכל מני קשרים לכל מיני נשמות אחרות, אפילו בלי כוונה שלנו, גם הן מקבלות מאיתנו, מזה שאנחנו פועלים, הן מקבלות מאיתנו הארה.
תלמיד: הן מקבלות רק דרכנו?
לא, יש עוד דרכים, אנחנו מדברים רק על מה שקורה דרכנו, מה שעוד קורה, אני לא יודע, אבל בטוח שכן, כי המערכת אינטגראלית. לא רק דרכך עם העשירייה שלך, אלא יש עוד עשיריות, אולי יש עוד קבוצות שאתה לא יודע, אבל כך כולנו קשורים וכולנו מקבלים זה מזה.
שאלה: איך אנחנו יכולים להשפיע בעשיריה על גודל כוח ההשפעה, על האור המחזיר למוטב של כל אחד ולכלום?
על יד זה שנעורר את החברים.
קריין: קטע מספר 6, גם הוא מתוך "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'".
"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה." (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
שוב.
"בכדי להרגיש את החיים שבתורה, האדם צריך להכנה דרבה, להכשיר את גופו, שיהא מסוגל להרגיש את החיים שבתורה. לכן אמרו חז"ל, שצריכים להתחיל בשלא לשמה, וע"י המאור התורה, שישיג בזמן שעדיין נמצא בשלא לשמה, זה יביאהו לשמה, כי המאור שבה מחזירו למוטב. ואז תהיה לו היכולת ללמוד לשמה, היינו לשם התורה, הנקראת "תורת חיים", משום שכבר ישיג את החיים שבתורה, כי המאור שבתורה יתן הכשרה להאדם, שתהיה לו היכולת להרגיש את החיים, הנמצא בתורה." (הרב"ש, מאמר 12 "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" 1988)
אני לא רואה שאלות, כנראה שעל הדברים האלה פחות או יותר כבר דיברנו.
שאלה: מה הכוונה להכשיר את גופו?
גוף זה רצון. מה זה גוף? זה לא בשר, אנחנו מדברים על ההבחנות רוחניות, כמו גוף של פרצוף רוחני, אז זה רצון. להכשיר אותו, שתהיה כוונה במקום על מנת לקבל על מנת להשפיע.
שאלה: הגוף שעליו אנחנו מדברים זה רצון מחובר?
תלוי על איזה גוף מדובר, או על הגוף הפרטי של האדם אז זה הרצון שלו. גוף זה רצון. או שמדובר על גוף שכבר מחוברים יחד ומדובר על הגוף של העשירייה, על הגוף של כל העולם, גופו של פרצוף הכללי, המלכות הכללית, תלוי על מה. אבל בכל מקום גוף זה מלכות, זה רצון לקבל.
תלמיד: אבל כאן כתוב שבכדי לקבל את התורה, איזה גוף צריך?
זה ה"מאור מחזיר למוטב", אז צריכים שהגוף הזה, הרצון הזה ירצה לקבל את אור התורה, ירצה להשתנות. ואחר כך כשהוא מקבל את המאור המחזיר למוטב, את התורה, אז הוא מכשיר את עצמו כדי להיות בעצמו מוכן לקבל בעל מנת להשפיע.
אז יש כאן עניין של ההכנה לתיקון, לקבל מאור המחזיר למוטב, תיקון מקבל המאור המחזיר למוטב עצמו, משתנה, יודע איך הוא משתנה ומה הוא יכול עכשיו לעשות, והולך ועושה זיווג דהכאה, על מנת להשפיע, ועושה מעצמו פרצוף.
תלמיד: האם זה צריך להיות רצון אחד של העשירייה או שזה אדם?
שיהיה רצון לכל אחד משלו.
שאלה: בעזרת החיבור, אהבה וכן הלאה בעשירייה אנחנו בונים את מרכז העשירייה, כשכל זה ייבנה אנחנו צריכים להרגיש או שזה יבוא מאיליו ואנחנו ממשיכים לעבוד?
זה יתגלה בכם בצורה הדרגתית.
שאלה: האם אתה יכול קצת להרחיב אחרי צמצום א', לגבי הזיווגים שנעשים מעל הצמצום?
אחרי צמצום א' אנחנו לומדים שאותו מסך עם העביות עושה זיווגי דהכאה עם האור העליון ובזה בונה פרצופים. גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. אתה יכול לקרוא על זה, יש לכם מספיק חומר. יש פתיחה אולי בעשר וריאציות, קחו ותתחילו לקרוא. אני לא יכול עכשיו להתחיל לעבור את זה בהדרגה מפעולה לפעולה, מי יודע פחות, מי יודע יותר. יש כאלה שלא למדו את זה אף פעם, יש כאלה שעברו כבר את זה לפני עשר שנים. אני לא יכול כך ללמוד.
עכשיו בשבילנו לכולנו הנושא המשותף והכללי זה "אמונה למעלה מהדעת", שכלפי הנושא הזה כולנו נמצאים פחות או יותר במצב אחד. אבל אם אתה שואל אותי על הפתיחה, שם כל מיני כאלה פרצופים וזיווגים, לך ותלמד. כי לך זה מעניין, ולאחרים לא.
שאלה: אילו טעמים אנחנו יכולים לתת, לצפות לקבל כדי שנרצה לעסוק בתורה?
רק קנאה. כשאני רואה שהחברים נמצאים בדרגה יותר למעלה ממני, זה אוכל אותי ונותן לי כוח ללמוד, לעסוק בתורה, לעשות פעולות השפעה. רק קנאה יכולה לקדם אותנו.
שאלה : מה זה להרגיש חיים בתורה?
זה להרגיש שאני משפיע ונותן תענוג לאחרים. אז זה חיים של התורה, אחרת זה חיים בהמיים, אם אני משפיע ומרגיש בזה שאני מקבל. ועוד פחות מזה, שם דרגות.
קריין: קטע מספר 7 מתוך כתבי בעל הסולם, מאמר "הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א'.
"הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך. והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם תורה תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ויערה רוח ממרום זאת אומרת שפע עליונה. אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו יתברך, שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב יתברך."
(בעל הסולם, הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א')
שוב.
"הביקוש של האדם להתחזק באמונת השגחתו יתברך על העולם בזמן ההסתרה מביאהו להגות בספרים, בתורה, ליקח משם הארה והבנה איך להתחזק באמונת השגחתו יתברך." זאת אומרת, האדם לא מבקש, תן לי גילוי, אלא הוא מבקש בזמן שאני נמצא מנותק מהכול, תן לי רק כוח שאני אהיה דבוק בך גם במצבים כאלו. "והנה ההארות וההתבוננות הללו שמקבל על ידי התורה מכונה בשם תורה תבלין, עד שיתקבץ לשעור מסוים והקדוש ברוך הוא מרחם עליו ויערה רוח ממרום זאת אומרת שפע עליונה. אבל אחר שגילה בשלימות את התבלין, דהיינו האור תורה שהאדם שואף לגופו, מחמת התחזקותו באמונת השם יתברך, כי אז נעשה מוכשר להשגחה בגילוי פניו יתברך, שפירושו, שהשם יתברך מתנהג עמו, בהתאם כשמו הטוב ומטיב יתברך."
(בעל הסולם, הסתר וגילוי פנים של השי"ת – א')
זאת אומרת, כמו שאמרתי, שבמצבים הגרועים ביותר, האדם לא מבקש שינוי המצבים, כי המצבים האלה באים מהבורא, בטוח בלבד, אלא הוא מבקש רק כוח להחזיק במצבים האלה בדביקות בבורא, כמה שאפשר. להיות מרוצה מכל דבר שהוא מקבל מהבורא, כי מהבורא מקבל את המצבים הללו. ורק את זה הוא מבקש. ואחרי שמבקש כל הזמן כך, אז באמת מתחיל לראות שהמצבים שבהם הוא נמצא הם לא מצבים כמו שהיו נראים לו קודם, אלה מצבים של דביקות, חוץ מזה לא חסר לנו כלום. זאת אומרת, כל מצב שיהיה, במה הוא ישתנה? הוא ישתנה רק בזה שאני ארגיש את עצמי יותר ויותר בהסכמה, בחיבור, בהתקרבות, בדביקות בבורא. אין שום שינוי אחר, רק זה משתנה, ולכן זה מה שאני מבקש. לא מבקש שינוי במציאות, בעולם, בכלום. באנשים, במצבים. אני מבקש דבר אחד, בבקשה, תן לי אפשרות במה שאני נמצא להיות דבוק בך, להיות באהדה אליך, הודיה, ושום דבר חוץ מזה. אני רוצה שהתגובה שלי היא תהיה כזאת, של הבן שאוהב את אביו, ומסור אליו במאה אחוז, מה שלא יצא, מה שלא יקרה. את זה אני מבקש.
קריין: קטע מספר 8 מתוך "מהו תורה ומלאכה בדרך ה'" של רב"ש.
"אלו אנשים, שהם עוסקין בתורה לאו דוקא בכדי שידעו את הדינים וההלכות, שידעו איך לקיים את המצות, אלא שיש להם עוד תפקיד נעלה, שהם לומדים תורה, בכדי לתקן את הלב, הם נקראים "חכמי לב". היות שכל דבר נקרא על שם הפעולה. לכן התורה מה שלומדים תורה על כוונה זו, נקרא "חכמי לב" ולא "חכמי מוח", היות שהם צריכים את התורה לתיקון הלב." (רב"ש א', מהו תורה ומלאכה בדרך ה')
שאלה: מי הם "חכמי הלב"?
מי שרוצים שהלב שלהם יהיה דומה לבורא. הבורא נקרא "חכם", מי שרוצה שהלב שלו, היינו הרצון לקבל שלו יהיה כמו הבורא, על מנת להשפיע, אז הוא נקרא "חכמי לב". אמנם שעוד לא הגיע להיות חכם, אבל הוא רוצה כבר, נקרא כך לפי המטרה.
שאלה: למה במצב הדביקות הזה, אני לא מבקש שינוי המצב?
אני לא מבקש שינוי המצב מפני שעם מה שאני מקבל מהבורא כל פעם, אני מקבל מצבים שעומדים בדרך לגמר התיקון שלי, ושל כל המציאות, ואני צריך לתקן רק את היחס שלי למצבים האלו שאני עובר, ולא את המצבים עצמם. אם אני מבקש שהבורא ישנה לי את המצבים, סימן שאני אומר עליו שהוא עושה לי דברים רעים, שאולי הוא לא יודע איך להעביר אותי בדרך הנכונה, אלא כל השינוי שלנו שאנחנו מבקשים שהיחס שלנו יהיה נכון, למה שהבורא עושה לי. זו נקודה מאוד חשובה, ואני חוזר על זה הרבה פעמים, אבל אני לא מרגיש שזה נקלט.
בתוך החיים שלנו, אנחנו כל רגע ורגע עוברים מצבים. המצבים האלה שאנחנו עוברים הם ודאי שבאים מ"אין עוד מלבדו", ואני לא פונה אליו ואומר לו תחליף לי את המצב, כי אז בזה אני אומר, עשית לא בסדר, תראה מה שיותר טוב לי ותביא לי משהו יותר טוב. כאילו שאני עומד לפני המוכר בחנות ואומר, את זה תחליף, ואת זה תחליף. מה שאתה נותן לי, אני לא רוצה את זה, רוצה משהו אחר. זה כאילו אני עושה ביקורת על הבורא. אני לא פונה אליו כך, אני פונה רק לדבר אחד, אני ברוך ה', רואה בפעולות שלך פעולות מקולקלות, כל העולם הוא מקולקל, כך נראה לי.
מה אני צריך? אני צריך לא לבקש את העולם הזה להפוך אותו, ולא מצבים שאני עובר מיום יום, שתהפוך לי אותם, אלא אתה תתקן אותי, שאני אקבל כל מצב ומצב בצורה מושלמת. עד שאני מקבל את כל מה שיכול להיות, בצורה הטובה ביותר. וזה ייקרא גמר התיקון שלי, והבורא לא משנה שום דבר. ואז אני מתחיל לראות שסך הכול את היחס שלי ההדרגתי אני צריך לשנות בלבד. נראה לי שעכשיו אני הצלחתי קצת להסביר יותר.
שאלה: איך האדם כל פעם צריך להתייחס למצב, אבל אם אלף פעם אני אמרתי את זה לעצמי, חזרתי על זה, אבל בפנים בכל זאת אני מבין, שאני רוצה לשנות את המצב. כאילו זה משהו מאוד מר, שאתה לא יכול לבלוע, ואומרים לך תבלע. אין לך רצון, לכן אני תופס את עצמי במחשבה שכשאני אומר שאני רוצה לקבל את המצב הזה, האמת, אני רוצה לשנות אותו, אבל בתכלס אני לא רוצה לקבל אותו. זה נדחה על ידי.
זאת אומרת, אתה לא רוצה לעלות למדרגת אמונה למעלה מהדעת. כי אם היית עולה למדרגה אמונה למעלה מהדעת, כל הרע שעכשיו אתה מרגיש, היה הופך להיות לטוב.
תלמיד: אני לא יכול לאבחן את הנקודה הזאת בצורה נכונה. מה זה אמונה למעלה מהדעת? זה כמו איזשהו משהו מופשט.
זה נכון, אבל אתה תמשיך כל הזמן לחפש דווקא את המצב הזה, אמנם שזה נראה לא מציאותי ולא קיים, ואיפה הוא. זו נקודת הדבקות בבורא, שאתה דבוק בבורא, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", נקודת בינה למעלה מהמלכות. ויש בך את כל הספירות האלו, רק אתה לא מאתר אותן יותר ממה שמאתר את המלכות שלך.
שאלה: רציתי לחדד, מה זה אומר לקבל כל מצב בצורה מושלמת?
מפני שאתה מקבל כל מצב ומצב מהבורא בלבד, כי אין עוד מלבדו, אז ברור לך מכל מצב ומצב שאתה צריך לתקן את עצמך בלבד ולא שום דבר אחר, אז תתקן, תבקש מהבורא שהוא יחליף לך את התכונות שלך כך, שאתה תראה כל מצב במצב מיוחד, מצוין, מתוקן. בשביל מה? תנסה שזה יהיה לא כדי להרגיש טוב, אלא כדי להצדיק את הבורא, שכואב לך שאתה לא יכול להצדיק אותו, שאם אתה מרגיש את העולם רע אתה מקלל את הבורא.
ברור? טוב.
תלמיד: באיזה צורה אני יכול להצדיק אותו?
איך אני יכול להצדיק את הבורא? בזה שאני מרוצה מהעולם שהוא ברא, אני מברך אותו.
תלמיד: כלומר, אני צריך כאילו לבוא להרגשה של השגת שלמות ההשגה, זאת אומרת, מחשבת הבריאה.
נכון.
תלמיד: יוצא שהעיקר זה לא איך אנחנו מרגישים את עצמנו ואיך אנחנו מתייחסים לזה, טוב לנו או לא, אלא העיקר זה לבקש כוחות ולהיות בדבקות עם הבורא.
יפה מאוד. סוף סוף גם אתה הבנת, מצוין.
שאלה: בהמשך לנושא, אינטואיטיבית אני מרגיש שאני רוצה לברוח, לא לשנות את המצב, אבל האם אני יכול לפחות בצורה מכאנית במחשבות, להתחיל לחשוב במצב הזה על החברים או על הבורא כדי איכשהו לא להתמקד בכאב?
תנסה מה שאתה מסוגל, מה שאתה רוצה, תנסה את כול הדברים האלה, רק אל תברח.
שאלה: איך אני יכול לקבל בשמחה מצב שנותן לי הבורא והוא מונע ממני משהו במציאות הזאת, למשל הוא מונע ממני למצוא עבודה?
תבקש, תבקש גם את זה, אבל קודם כל, בכל זאת, דבקות בבורא. כל הזמן, כל הזמן תבקש דבקות בבורא, ובתוך הדבקות בבורא תבקש כל הזמן עבודה. עכשיו, לבקש יותר עבודה או לבקש יותר דבקות? לבקש מהבורא יותר עבודה. כמו שאומר לנו בעל הסולם, שאדם יוצא לשוק, ואיך שהוא חוזר מהשוק. אז הוא יוצא והוא צריך להגיד שהכול תלוי בי. מה זה הכול תלוי בי? בחיפוש שלי. אז בפנייה שלי לבורא גם, זה החיפוש שלי גם, אני מבקש מהבורא כל הזמן את העבודה שלי.
שאלה: אני פתאום מקלל את החברים, שונא אותם, לא רוצה לראות אותם, מקלל את כולם, מתנתק, מנותק. איך אני יכול להצדיק את המצב הזה? אני לא יכול להישאר במצב הזה, אני חייב לשנות אותו, איך אני יכול להישאר במצב כזה?
אם אתה לא יכול להישאר במצב כזה אז תבקש מהבורא שישנה לך, את זה אתה מקבל ממנו. אל תנסה לשנות את המצב לבד, אל תשנה שום דבר לבד, רק עם הפנייה לבורא.
שאלה: מה הפעולה שהוא מדבר עליה בטקסט, האם זו הבקשה או איזו פעולה אחרת?
בסופו של דבר כל הפעולות שלנו הם רק פעולות בקשה, רק לבקש, זה נקרא "הלוואי שיתפלל כל היום".
שאלה: בהמשך למצב המר, אני צריך לנסות באופן עצמאי לעבור את זה איכשהו, להילחם, לבלוע את זה, או שאני צריך לתת לחברים, שיחד אנחנו נשתדל להיות במצב הזה, בבירור?
כל דבר שאני עושה עם הבורא, מתפלל, מבקש, אני עושה גם את הפעולה הזאת בתוך העשירייה, אני מקווה שמתוך זה תבוא תוספת לעשירייה, את זה צריכים ללמוד כבר מהמעשה.
שאלה: האמונה מעל הדעת, מעל הרצון האם זו הכוח שנותן לי להרגיש שהכול מושלם ויפה בכל רגע?
כן, אם אני נמצא באמונה למעלה מהדעת נראה לי הכול מושלם. אני נמצא בדרגת בינה, לבינה לא חסר כלום, רק יכולת להשפיע, ולהשפיע תמיד יש יכולת, יש לך למי להשפיע.
תלמיד: אם כן, המידה שבה אני מסוגל להצדיק את הבורא זאת המידה שיש לי אמונה מעל הדעת?
כן, אם אתה מצדיק את הבורא אתה נמצא בלמעלה מהדעת.
שאלה: אני לא יכול להסכים עם הנהגת הבורא היות ולא רואה ולא מרגיש את התוצאה הסופית?
אני לא רוצה לראות את התוצאה מפעולת הבורא, אני לא רוצה אפילו לדעת בדיוק מה שהוא עושה עלי, אני רוצה רק להיות בטוח שאני נמצא בהסכמה, בדבקות בו. שאני קטן, שאני נתפס לגדול, לאימא, מחזיק אותה ויושב עליה, נמצא עליה, אני לא מבין שום דבר, הרבה דברים לא מרגיש, רק אני יודע שאני בכל כוחי, כמה שאני יכול, מחזיק בה, זה דרגת הדבקות הקטנה.
שאלה: אם אני נמצא בתחושות של עצמי אני יכול להרגיש טוב או רע. אבל אם להשתמש בזה כמעבר למחשבה שעכשיו צריך להשקיע את עצמך בעשירייה, ולהבין באמונה למעלה מהדעת מה אני צריך להבין או מה אני יכול לתת לעשירייה מתוך זה, האם זה לא בריחה מהמצב הרע, איך לממש את המעבר לא לשם עצמי?
זה יבוא מעצמו, אתה רק צריך לעשות מה שאתה מסוגל וזה בדרך יתהפך, יהיו לך הרגשות יותר ויותר קרובות לעשירייה.
שאלה: האם אפשר לומר שאני מקבל את כל המצבים שמקבלים מהבורא זה כמו הכנעה, או בין הכנעה לאמונה למעלה מהדעת, אפשר להגיד שזה אותו הדבר?
לא בדיוק. אני הייתי אומר כך, אני לא מקבל את זה ממש כהכנעה, אני רוצה שככה זה יהיה, בסופו של דבר אני רוצה להגיע למצב שאני לא רוצה שום דבר להבין ולהרגיש חוץ מהדבקות, שאני דבוק לעליון בכל הלב ובכל המוח. אני פותח את הלב ואת המוח, ואני מרגיש ואני מבין, ובכל זאת גם מה שאני מרגיש וגם מה שאני מבין, למעלה מזה אני רוצה להיות בדבקות. וכל הלב והמוח יהיו לי נגיד הפוכים מהמצב של הדבקות, ואני רוצה למעלה מהם להיות בדבקות, וזה כבר דרגה גבוהה.
שאלה: מה אם אני לא יכול להצדיק את הבורא, אני רוצה, אבל לא יכול?
גם זה טוב. אבל אתה מרגיש שאתה תלוי בו, אז תמשיך. תמשיך, אבל תעמוד על הנקודה ש"אני רוצה להצדיק את הבורא ולא יכול", ואז תחקור ותראה מה לעשות, האם כדאי לך להיות עורך דין או שופט כלפי הבורא.
שאלה: עכשיו דיברת על זה שלא צריך לבקש לשנות את המצב, אלא רק את היחס שלי. כלפי עצמי זה איכשהו מובן. אבל אם נאמר אתה רואה שלחבר יש בעיות בריאות, עבודה, פרנסה, גם לשנות רק את היחס שלי או לבקש שהמצב ישתנה עבור החבר?
אם אתה רוצה להתפלל בעד החבר, אתה רוצה שהוא ישנה את מצבו למצב יותר טוב. אנחנו עכשיו לא יכולים לדבר, אני לא רוצה לבלבל את כולם, מה זה נקרא שחבר חולה, חס ושלום. זה נראה לך שהוא חולה בעיניים שלך או בעיני האחרים, או שהוא בעצמו חולה ואז מהמצב שלו אתם מקבלים כזאת התרשמות. אנחנו נעבוד על זה, נדבר על זה. זו כבר תפיסת מציאות משנית, שאנחנו צריכים לפתור אותם ולראות שהעולם מלא רק טוב. זה לא פשוט. לא יכול להסביר את זה כרגע.
שאלה: אם אני רואה שחבר עובר מצבים מרים, האם אני יכול לחלוק איתו מהניסיון שלי, לייעץ לו משהו, או שהוא צריך בעצמו לעבור את כל זה?
רק להזכיר לו שפנייה לבורא מרפאה ומתקנת את כל המצבים.
שאלה: כשיש לנו מצב קשה, או חולי קשה, או כל דבר שקורה, קודם כל אנחנו מבינים שאין עוד מלבדו מוחלט. הדבר השני זה לקבל את המצב כמו שהוא. אולי הדבר השלישי זה לבקש כוח להתמודד עם המצב הזה. האם אני יכול להעלות מ"ן ולבקש מהבורא שיכוון אותי מה אני צריך לתקן כדי לעבור את המצב?
אתה תבקש ומהבורא כבר תקבל הכוונה לפעולה הבאה, יותר מדויקת.
שאלה: כשמקבלים ורוצים להתייחס נכון למצב, יש הרבה פעמים מצבים שמגיעים ואתה יודע מה צריך לעשות ואתה יכול לעשות את זה בעשרה אחוז. אז יש מצבים שהאגו אומר שאם אפשר כל כך מעט, אז עדיף אולי לא לעשות. מה החשיבות של העשייה אפילו אם היא קטנה מאוד?
אם אתה פונה לבורא זו עשייה מאוד משמעותית, והיא תמיד גורמת לשינוי.
תלמיד: לדוגמה המצב של וירוס הקורונה, אני פונה לבורא, מבקש תשנה את כל האנושות.
אתה מכתיב לבורא מה לעשות?
תלמיד: כאילו אני רואה שוירוס הקורונה בא לשנות את האנושות, שהאנושות תהיה יותר מאוזנת.
אתה רואה, יש לך עוד עיניים ואתה רואה. וגם יש לך שכל שאתה מבין, וגם מבין שזה הבורא עשה את הפעולה הזאת והוא לא בסדר, ואז אתה מזכיר לו את זה, "תראה, בחייך, מה עשית, תתקן את זה מהר".
תלמיד: אני מבין שהאנושות צריכה להיות יותר מאוזנת, יותר מחוברת, ובגלל זה באה הקורונה.
אז תגרום לזה שהאנושות תהיה יותר מחוברת.
תלמיד: אז אני פונה לבורא שיעשה את זה.
מה אתה עושה?
תלמיד: תעזור לנו לשנות את כל האנושות, שהאנושות תהיה יותר מאוזנת, יותר מחוברת. תתגלה, תופיע.
זאת אומרת שאתה רוצה להיות המעבר להשפעת הבורא לאנושות, שהאנושות תתלכד יותר ואז לא תסבול ותהיה גם יותר קרובה לבורא.
תלמיד: כן, אני מקווה.
כן, או לא?
תלמיד: כן.
אז תסדר את התפילה שלך כך.
תלמיד: אני מסדר, אבל אני רואה שהקורונה תיכף הולכת ואין שינוי. אז מה לבקש, שיהיה גל נוסף של קורונה, מה לבקש עכשיו?
זה לא עניינך, קורונה הולכת, קורונה חוזרת. אלא עניינך לקרב את עצמך וכל האנושות דרכך לבורא. עם זה אתה פונה אליו.
תלמיד: אז למה הוא לא שומע את הפנייה שלי?
כי לא אוהב אותך, מה אני אעשה, אתה מסכים עם זה?
תלמיד: כנראה, לא יודע.
כנראה. אז תחשוב איך אתה פונה לבורא. כתוב כך, תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך. תחשוב.
שאלה: אני מבין שכשמגיע מצב צריך לבקש לצמצם אותו ולא לשנות אותו. אחרי שנכללים בעשירייה מה היחס למצב?
אחרי שנכללים בעשירייה יש לנו רק בעיה אחת, שהעשירייה תהיה כמה שיותר מלוכדת, מחוברת, מכוונת לאיחוד עם הבורא. זאת הבעיה, אין יותר. אני נכלל בעשירייה כמה שאפשר, ובמידת ההתכללות שלי בעשירייה אני גורם לכל העשירייה להיות מלוכדים יותר. כי במידת הלחץ בינינו, החיבור בינינו, במידה הזאת אנחנו נותנים לבורא להתגלות בנו. מה ההבדל בין עשירייה קטנה לעשירייה גדולה? רק במידת החיבור, עד כמה הם מלוכדים כאיש אחד בלב אחד. וכך מתקדמים.
שאלה: הדברים הם לא מונוטוניים. זאת אומרת יש מצבים שאתה יכול להצדיק את הבורא, אבל יש מצבים קיצוניים כאלה שאפילו אתה לא יכול לבקש עליהם תיקון, כי אין אפשרות לתקן אותם. האם ההשגחה מתייחסת אליך בצורה אחרת אם אתה לא יכול להצדיק?
קודם כל, אין כזה מצב שאין עליו תיקון ושאני לא יכול לתקן אותו. אלא אתה יכול להגיד לפי ההיגיון שלנו, אבל ביכולת העליון הכול אפשרי.
תלמיד: נניח אובדן של בן. אני לא יכול לבקש שיתוקן המצב מהבחינה הזאת.
כן יכול. ואז אתה תרגיש את עצמך במצב שזה לא אובדן. אתה תהיה למעלה מהאבדה הגדולה. אני מבין אותך, אבל אתה תתחיל להרגיש שזה גם לטובתו וגם לטובתך. הבורא לא עושה שום דבר רע, ואתה רוצה להצדיק את הבורא. ואתה לכן מבקש את זה ממנו, כדי להצדיק אותו. ואתה תראה שבאמת אין שום סיבה לחשוב על המקרה הזה שזה מקרה רע. אתה בכל זאת תגיע לדרגת צדיק, ואז אתה תצטרך לראות את כל המצבים האלה בצורה אמיתית, ולא תתרעם על הבורא שעשה את זה. זאת אומרת צריכים קצת לעלות למעלה מהדעת, ובכוח הבינה אתה תצדיק. כי תבין שהמצבים שבאים, באים הכול לטובה.
שאלה: ברגע שהמצב מגיע אלי אז אני מנסה לא להתרשם מהמצב הזה, אלא אני מנסה להישאר בדבקות עם הבורא. אבל כשאני רואה איזה מצבים קשים מגיעים אל החבר אני לא מתרשם ומבקש שהבורא ייתן לחבר איזו עזרה ותמיכה.
זה בסדר. זה שאתה מתפלל עבור החבר שיהיה לו יותר טוב, יותר קל, זה בסדר.
תלמיד: גם אם זה נוגע למצבים גשמיים?
ברמת העולם הזה אתה עושה נכון. בכל זאת זה מקדם אותך.
(סוף השיעור)