שיעור בוקר 07.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 94,

מאמר "בענין הוויכוח בין יעקב ללבן"

קריין: ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 94, מאמר: "בענין הוויכוח בין יעקב ללבן".

בענין הוויכוח בין יעקב ללבן

תשמ"ה - מאמר י"א
1984/85 - מאמר 11

"אנו רואים, בענין הוויכוח של יעקב ולבן, הם משונות מהוויכוח של יעקב עם עשו:

אצל יעקב ולבן כתוב (ויצא ל"א) "ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנותי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא".

ואצל יעקב עם עשו כתוב (וישלח ל"ג) "ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך אשר לך".

ויש להבין, מדוע לבן היה טוען שהכל שלו, ועשו היה להיפך, שהוא אמר, "יהי לך אשר לך".

ואאמו"ר זצ"ל תירץ באופן זה, כי ידוע, שיש בחינת אחיזה לקליפות, ויש בחינת יניקה לקליפות. ואמר, שאחיזה נקראת, שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לעשות איזה דבר שבקדושה.

למשל, שאדם צריך לקום לפנות בוקר, ללכת לבית הכנסת לעסוק בתורה. אז באה הקליפה ואומרת לו, בשביל מה אתה מצער את עצמך, הלא אתה עייף, וקר בחוץ, וכדומה מטענת היצר, שלא כדאי לו לקום לעסוק בעבודה. והוא משיב לו, כמו שאתה אומר, אבל כדאי להתייגע בעולם הזה, בכדי לזכות לעולם הבא. אז היצר הרע משיב לו, זה שאתה חושב, שיהיה לך עולם הבא תמורת היגיעה שלך בעולם הזה, זה יכול להיות אם האדם עוסק בתורה ומצות לשם שמים. אבל אני יודע, שכל מה שאתה עושה, הכל הוא שלא לשם שמים. אם כן למי אתה עובד, רק עבורי. במשל הזה יכולים להבין את דבריו. וזהו מה שהקליפה אוחזת אותו ואינה נותנת לו לעסוק בתורה ומצות.

וזו היתה טענת לבן, "הבנות בנותי, וכל אשר אתה רואה לי הוא". זאת אומרת, שאתה עובד בשבילי ולא עבור לה'. אם כן, אין לך לקוות שיהיה לך עולם הבא. אם כן למה לך להטריח את עצמך בחינם. עם כח זה היא מחזיקה את האדם, ולא יכול לצאת מהשפעתה, ולעשות משהו אחר נגד רצונה. וזו היתה טענת לבן, כי חשב, עם הטענה הזאת, יהיה לו כח להתאחז בו, ולא תהיה לו היכולת לעסוק בתו"מ.

ולאחר שהתגבר על טענת של לבן, ואמר, לא נכון, אלא אני כן עוסק לשם שמים, אלא אני צריך להאמין, שאתה נשלחת אלי עם כל הטענות הצודקות, הוא רק כדי להדיחני מהקדושה, ואני רוצה לעבוד את ה' בפשטות, ואין לך שום אחיזה בהתו"מ שלי, לכן אני מתגבר עליך, ואני הולך לעסוק בתו"מ, ואין לך שום דריסת הרגל אלי בשום פנים ואופן.

אז באה הקליפה בצורה אחרת, וטוענת לנגדו, תראה, אם יש עוד אנשים כמוך, שיוכלו להתגבר על היצר הרע. תראה את השפלות של שאר אנשים, שאין להם שום כח התגברות. ואתה ברוך ה' גבר בגוברין, ואתה, בטח שלא כדאי שאתה תתחבר עמהם. ואז כל התעסקותו בתו"מ נכנסת אל הקליפה, משום שהיא מכניסה אותו לתוך גאוה וכדומה.

אז צריך האדם להתגבר ולומר להקליפה, לא נכון, אני לא יותר טוב משאר אנשים, אלא כל מה שעסקתי בתו"מ לא היה לשם שמים, אלא הכל היה בשבילך. אם כן אני עכשיו במצב כמו שאמרו חז"ל, "הלומד תורה שלא לשמה, מוטב שנתהפכה שלייתו על פניו". אם כן עכשיו אני יותר גרוע משאר אנשים. וזו היתה טענתו של יעקב, באומרו לעשו, "קח את מנחתי", ואני רוצה להתחיל מחדש לעסוק בתורה ומצות, ועד עכשיו כאילו עדיין לא עשיתי שום דבר לשם שמים.

אבל מה כתוב, "ויאמר עשו, יש לי רב אחי, יהי לך אשר לך". ולא רצה לקבל ממנו, עד אחרי כמה עבודות ויגיעה רבה. אז, "ויקח ממנו", כמו שכתוב "ויפצר בו ויקח".

נמצא שכאן, היינו לאחר המעשה, התהפך הענין. טענת לבן, שאמר "וכל אשר אתה רואה לי הוא", היינו שהכל שייך להקליפה, טוען כאן יעקב, שיעקב שולח לו הכל בתור מנחה, היינו שהוא אומר, שזהו רכוש הקליפה. ומה שיעקב היה טוען אצל לבן, היינו קודם המעשה כנ"ל, שיעקב היה טוען, שהכל שייך לקדושה ולא להקליפה, זה טוען עכשיו עשו, כמו שכתוב "ויאמר יהי לך אשר לך".

על פסוק "והיה המחנה הנשאר לפלטה" פרש רש"י וזה לשונו, התקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה, ולמלחמה. זאת אומרת, שני דברים שייכים לעשו, שהוא דורון ומלחמה. ודבר אחד הוא לה', היינו תפילה.

הנה על דרך העבודה יש לפרש, שכל השלושה דברים הנ"ל כוונתו לה'. והוא על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל, על פסוק, "הנה מקום אתי ונצבת על הצור" (שמות ל"ג), שמשה אמר לה', "הראני את כבודך", על זה באה התשובה, "ויאמר ה', הנה מקום אתי". ופירוש שאת"י הוא ראשי תיבות אמונה, תפלה, יגיעה.

ואמר, בכדי לזכות לכבוד ה', צריכים להאמין בה'. ואח"כ צריכים להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. ואח"כ צריכים לתת יגיעה, להכניע את יצרו, שירצה לבטל את עצמו לטובת ה'. ולאחר ג' פעולות אלו הוא זוכה לכבוד ה'. וזאת התשובה שה' נתן למשה, על מה שאמר משה להקב"ה, "הראני את כבודך".

והנה על דרך זה יש לפרש מה שפרש רש"י, שהתקין עצמו לדורון, לתפילה, ולמלחמה. מלחמה היינו מלחמת היצר, תפילה, שה' יקרב אותו בכדי להגיע לשלמותו, למה שהוא צריך להגיע למדרגתו. לדורון היינו אמונה, כי מי שנותן אמון במי שהוא, זה נקרא נתינה, כמו שכתוב אצל אברהם, "והאמין בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית ט"ו). ופירש רש"י, הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמונה, שהאמין בו.

נמצא לפי זה, שכל ג' הדברים, שהם לדורון, ולתפילה, ולמלחמה, הוא הכוונה, שבאלה ג' הדברים הוא ינצח את עשו. וכל ג' הדברים הנ"ל הם בין אדם למקום. ואין צריכים לומר, שרק תפילה היא הכוונה בין אדם למקום, מה שאין כן דורון ומלחמה היא הכוונה על עשו. אלא הכל הוא מיחס לה'.

אבל העיקר צריכים לדעת, מהו בחינת עשו, שצריכים לתקן אותה. והנה זה ידוע, כי נגד הקדושה יש לעומת זה קליפה. ובאופן כללי נקרא "קליפה עשו". אבל יש הרבה מדרגות בהקליפה. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו. וגם להקדושה יש הרבה בחינות. ולכל בחינה יש שם בפני עצמו.

ובאופן כללי נקראת הקדושה בשם ספירות, ופרצופים, ועולמות. ובאופן כללי נקראת קדושה, הבחינה שהיא בעל מנת להשפיע. וטומאה נקראת בעל מנת לקבל, שהיא בחינת אהבה עצמית.

וכשאדם מקיים תורה ומצות, בכדי לקבל תמורת זה עולם הזה או עולם הבא, שתי בחינות אלו נקראות "שלא לשמה". ורק מי שמקיים תורה ומצות מטעם "בגין דאיהו רב שליט", שפירושו, מטעם גדלותו וחשיבותו של ה', זה נקרא "לשמה" (עיין בזהר ובהסולם דף קפ"ד אות ק"צ), וזה נקרא בעל מנת להשפיע ולא לקבל שום תמורה עבור עבודתו. זה נקרא עבודה טהורה.

והעבודה בעל מנת להשפיע יכולה להיות רק לפי ערך שהוא מחשיב את המקבל עבודתו. אז יש לו חומרי דלק. מה שאין כן אם אין ביכולתו להגדיל את חשיבותו בשביל מי הוא עובד, אז אין לו כח לעבודה. כי זה אנו רואים שיש בטבע, שהקטן מתבטל לגבי הגדול, כנר בפני אבוקה. אלא כל העבודה הגדולה היא להגדיל את המקבל עבודה, היינו, שיכיר את חשיבותו. ואם אין לו במה להחשיב אותו בתוך הדעת, אז עבודה שלנו היא כנ"ל, כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שפירש על הפסוק "הנה מקום אתי", שאלף של אתי מרומז על בחינת אמונה למעלה מהדעת.

נמצא, שעיקר עבודתו של אדם הוא לעבוד למעלה מהדעת, שיחשיב את ה'. כי באופן כללי הוא, המצב של כל הנבראים, מרגישים את הקדושה בבחינת שכינתא הוא בעפרא. לכן מובא בכל הספרים, שכל אדם צריך לכוון, לפני התעסקותו בתורה ומצות, לאקמא שכינתא מעפרא. כי על עבודה, שהקטן יבטל את עצמו לפני הגדול, אין מה לעבוד על זה, כי זהו נטבע בהטבע, שקטן מתבטל לגבי גדול. אלא כל עבודתו של אדם הוא, רק לעבוד שיכיר את גדלותו וחשיבותו של ה'.

ולמעשה על הכל אדם מבין, שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא. על זה לא מבינים, שרק זה חסר לנו. ואפשר לפרש זה על הפסוק "הצדיק אבד ואין איש שם על לב". הבורא נקרא "צדיק", כמו שכתוב "ה' הוא הצדיק". אבד את חשיבותו, ואין איש שם על לב, שצריכים לעבוד בכדי להשיג את חשיבותו.

כי בזמן שהאדם הוא מרגיש את עצמו קצת בהתרוממות, אז הוא מבין שכדאי לעבוד רק על רוחניות. וצריכים לומר, הטעם הוא, משום שמרגיש את חשיבותה של רוחניות בשיעור שכדאי להתייגע על רוחניות ולא על גשמיות, משום שהגשמיות אבד ערכה אז אצלו, והרוחניות עלה אז ערכה.

לכן הוא מחליט אז, שרק על קדושה כדאי להתייגע, ולא על גשמיות. נמצא לפי זה, כל עליות וירידות הן לא על האדם, אלא על הקדושה, דהיינו לפעמים עלה הערך של הקדושה, זאת אומרת, שנעשה אצלו יותר חשוב, ולפעמים ירד השער של הקדושה, בשפל המצב, שלא כדאי אפילו לחשוב עליה.

ובענין שהקטן מתבטל לגבי הגדול, אנו מצינו שמובא (וילקוט חדש ופר"א) כי לאחר שהבורא הגדיל את שמעו של אברהם, כי ראו כולם את גדלותו של אברהם, העניק פרעה לשרי נערה, שהיתה בתו, כדי שתהיה לשפחה בבית אברהם. הגם ששפחה היא מדרגה פחותה מאוד, כי לעבד ולשפחה לא היה אז שום זכיות של אדם, וכמו בהמות נדמו אז, מכל מקום נתן את בתו להיות שפחה לשרי, והיה מפייס אותה ואומרו, בתי, מוטב לך להיות שפחה בבית אברם הברוך, ולא להיות מטרונה בביתי.

וההבדל בין אדם עובד בעבודת הקודש מטעם שכר, או מטעם שהוא רוצה לשמש את המלך מטעם חשיבותו וגדלותו, הוא, שאם אדם עובד בגשמיות בכדי להשיג שכר גשמי, אנו רואים, שאם יש לאדם איזו עצה, שיוכל לקבל שכר ולא צריך לעבוד כל כך שעות, בטח שאם יש לו מי שיתן מציאות כזאת, הוא תיכף בוחר לו את הדרך הזו. כי אדם אוהב את המנוחה, והוא מוותר על תענוג המנוחה, בכדי שיקבל שכר.

אי לזאת, אם מצא מי שימציא לו אופן שלא יצטרך לתת יגיעה, זה הוא אצלו דבר מאושר. מה שאין כן אם הוא עובד מטעם חשיבותו של המלך, והתענוג שלו הוא מטעם שיש לו זכיה גדולה, בזה שהוא משמש את המלך, לא שייך לומר אז, שיש מציאות, שלא יעבוד ויהיה לו שכר, כי השכר שלו הוא עבודת המלך. וזה הסימן מובהק שאדם יראה את האמת, מהי מטרתו של עבודה שלו, אם מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא."

שאלה: יוצא שלפני מעשה הקליפה אומרת לאדם, "אל תעשה, אתה ממילא אגואיסט, חבל על המאמץ, אתה תישאר אגואיסט". אחרי מעשה היא אומרת לו, "תראה איזה גבר אתה, איך עשית, התגברת, אתה כולך משפיע," היא גם מנפחת לו את האגו. אז גם לפני וגם אחרי, מכל הצדדים, היא כל פעם מסובבת את האדם באיזשהו אופן וקוברת אותו בתוך האגו.

אם כך מה הפתח?

אני חושב שמטרתה דווקא לתקן את האדם, לנקות אותו מכל מיני כוונות לא נכונות. גם לפני המעשה, גם בזמן המעשה, גם אחרי המעשה, הקליפה שומרת על הפרי שיגדל נכון.

תלמיד: היא מתקנת אותו דרך זה שהיא מראה לו על דרך השלילה את הפחיתות שבו, את הנבזות?

כן. היא לא יכולה אחרת. הטבע שלה, דרכה היא דרך השלילה להביא את האדם לתיקון.

תלמיד: איך דרך השלילה אדם בא לתיקון?

היא מראה לו שהוא צריך לעשות כך או כך בדברים לא נכונים, אבל הוא כבר רואה שהדברים האלה לא טובים, אסור ללכת בדרך הזאת, אסור לעשות כך, אסור לחשוב, לדבר, וכך היא מתקנת אותו. לכן זה נקרא "עזר כנגדו".

שאלה: האם אדם יכול להיות במצב שהוא אומר, "עכשיו הקליפה מפעילה אותי ביחס לעשירייה"? האם הוא יכול להרגיש את זה ולהגיד, זה המצב, או שרק אחרי הפעולה הוא מסתכל ואומר "בעצם הקליפה היא זו שהפעילה אותי".

יכול להיות.

תלמיד: הבירור שלי הוא לגבי מצב שקורה עכשיו בעשירייה. לא יכולתי לשמוע את המאמר, לא הייתי מחובר בכלל, כי יש לנו עכשיו מצב בעשירייה, אחד החברים הקפיץ את כולנו ביחס שלו. במקום להביא רוח, במקום להביא ביטחון, הביא הרגשה לגמרי אחרת.

מאתמול אני מנותק מהתגובה שלו, מהיחס שלו. כולנו לא צודקים, והוא צודק. מה אני אמור לעשות? איך להמית את התכונה הזאת בתוכי?

קודם כל ללמוד את הדעות של התשעה אנשים כנגד העשירי. הוא אחד מהם.

תלמיד: נכון.

במה הם שונים, מה הוא דורש לעומתם? למה הוא לא מסכים איתם? וכן הלאה. זה טוב, אתם יכולים להשיג על ידי זה הרבה הבחנות.

תלמיד: מה עם ביטול כלפי חברים?

נגיד שהוא רואה שהוא לא יכול לוותר. או שזה כל כך גדול, שלא מסוגל לוותר על זה, זה מאוד יקר לו או שהוא רואה שבצורה כזאת הוא עוזב את כל העקרונות שלו.

אז מה עושים?

תלמיד: מה עושים, אני שואל אותך.

אני לא יכול להחליט, כל אחד צריך להחליט מה עושים. זה לא שיש כאן דעה אחת, החלטה אחת. כל אחד מהעשירייה צריך לראות את עצמו, איך הוא סוגר את העניין.

יש למישהו פתרון או שאלות לגבי זה?

תלמיד: אלו מצבים שכל הזמן חוזרים עד גמר תיקון. מה שאנחנו צריכים לעשות, זה קודם כל להודות לבורא על המצב שהוא מגלה לנו. הוא מגלה לנו כלי חדש, עביות חדשה, אז קודם כל להודות לו על המצב, ואחרי זה אפשר להתפלל, למדנו את זה גם אתמול. זה כל הזמן חוזר על עצמו, שבמצב הזה שהוא בתוך הקליפה אנחנו לא יכולים לזכור שום דבר, אז לפחות חברים אחרים יכולים אולי להיזכר במצב הזה, ולהתפלל עליו, ואז זו פשוט הזדמנות לעלות למדרגה חדשה.

כן.

שאלה: מכל המאמר הזה, בסופו של דבר אני שואל את עצמי, מה זה לעבוד את הבורא בפשטות? כי אם אני אדע מה זה לעבוד את הבורא בפשטות, אז אני אוכל באמת לראות את הבורא כל הזמן כטוב ומיטיב, ולראות באמת שכל המצבים שאני מקבל פה הם לטובתנו, כדי שנוכל להגיע לשלמות הזאת, לתיקון השלם.

אבל בסופו של דבר אני רוצה להבין בדרך שלנו מה זה לעבוד אותו בפשטות?

לעבוד אותו בפשטות זה נניח שאתה ממשיך בעשירייה את אותה דרך לחיבור שהבורא רוצה לראות בין הנבראים.

תלמיד: זאת אומרת ההנחיה שלי היא כל הזמן לעשות נחת רוח לבורא, לא משנה מה אני מרגיש באופן פרטי, כל הזמן צריכה להיות לפניי גדלות המטרה, גדלות הבורא?

כן.

שאלה: רב"ש מסכם את המאמר בזה שאדם צריך לבדוק אם הוא עובד מטעם שכר או מטעם גדלות הבורא. גדלות הבורא היא לא שכר?

יכול להיות שכן, אבל יכול להיות שלא.

תלמיד: אז מה הכוונה "שלא עובד מטעם שכר"?

יש לו עוד שכר אחר חוץ מזה.

תלמיד: ברור. רב"ש כותב שכדי לזכות לכבוד ה' צריכים להאמין לה', אחר כך להתפלל לה', ואחר כך לתת יגיעה, להכניע את יצרו.

הסדר הוא לא הפוך? איך אתה יכול לעלות למעלה מהדעת לפני שנתת יגיעה שהביאה אותך לתפילה?

נגיד שכך ונגיד שכך, זה לא חשוב, בדרך אפשר לעבור מאחד לאחר.

שאלה: איך להתמודד ומה לענות לאותה הקליפה שבאה בטענות צודקות ומחלישה את האדם מהדרך?

הקליפה תמיד צודקת.

תלמיד: אם אני אלך איתה ועם הצדק שלה, אז אני אעוף.

אתה כך, אבל היא בשלה צודקת.

תלמיד: אז איך להתמודד איתה נכון?

כמו שרב"ש כותב במקומות אחרים, "אני לא שומע אותך אלא אני עושה כך וכך".

תלמיד: אדם מסוגל להתעלם מהקליפה, להשתחרר מהאחיזה שלה?

אם הוא ידרוש מהבורא חיזוק, הוא יכול.

תלמיד: ואז הקליפה עוזבת אותו, או שהיא מתגברת כנגדו?

היא משתתפת בצד שמאל.

שאלה: רב"ש כותב ש"על הכול אדם מבין שכדאי לעבוד, היינו שמרגיש שחסר לו, חוץ מעל גדלות וחשיבות של הבורא, על זה לא מבינים שרק זה חסר לנו." איך להוסיף עוד קצת בגדלות וחשיבות המלך?

על ידי החברים. אם אתה נדבק אליהם קצת, אתה יכול דרך נקודת הדבקות הזאת בהם לקבל תוספת לגדלות הבורא.

שאלה: אבל איך להעלות את הערך של הקדושה כל הזמן, שכל הזמן הוא יהיה בי ויגדל בי יותר?

תעבוד על זה כל הזמן, שתהיה יותר ויותר מחובר לחברים, דבוק בהם, ושואב מהם גדלות הבורא.

שאלה: אני לא מבין למה העבודה על גדלות וחשיבות ה', שנקרא לשמה, זה לא אגואיסטי?

מה אתה רוצה לעשות עם גדלות ה'? זה שאתה רוצה לגלות את גדלות ה' יכול להיות מאוד אגואיסטי. אבל מה אתה עושה, בשביל מה אתה צריך את זה?

תלמיד: הוא כותב שאדם יתבטל באופן טבעי, הקטן בפני הגדול. אם אני רואה שהבורא גדול אז אני באופן טבעי מתבטל בפניו, אני לא יצאתי מהטבע שלי. איך עושים שזה יהיה מתוך טבע אחר?

אתה לא יכול. אתה לא יכול למשוך את הטבע האחר. אלא ברגע שאתה מתחבר עם החברים ופונה לבורא, התפילה שלך יכולה להביא אותך לקשר חדש עם הבורא.

תלמיד: אז על מה אני צריך לפנות לבורא ברגע שאני מתחבר עם החברים?

שהבורא יתגלה יותר בקשר ביניכם.

תלמיד: מה זאת אומרת בדיוק?

שהבורא יתגלה בקשר ביניכם יותר ממה שהיה קודם, ואז יוצא שאתה כבר מגיע לדרגה יותר גדולה בחיבור עימו.

תלמיד: מה זאת אומרת שהוא יותר מגולה מקודם?

בצורה יותר עוצמתית. אתם נמצאים בחיבור אגואיסטי יותר גדול, והוא מאיר על זה באורו יותר גדול, וכך אתם משנים את הקשר ביניכם מאגואיסטי לאהבה, לאלטרואיסטי.

תלמיד: האם זה נקרא גילוי יותר גדול של הבורא, שהוא עושה את השינוי הזה של הקשר בינינו?

כן. הוא בעצמו לא קיים, אין דבר כזה. הוא קיים כדי לקשור בין חלקי הבריאה ולעלות אותם לצורת השפעה הדדית, בזה הוא מתבטא.

תלמיד: אז אם גילינו בינינו יותר אגו אז צריך כוח מקשר יותר חזק.

כן.

תלמיד: האם זה נקרא גילוי יותר גדול של הבורא?

כן. כשהוא כנגד הבורא כך קורה. הבורא מעלה את היצר הרע ואנחנו בתפילות, בעבודה שלנו, כביכול עובדים כנגדו ומעלים את היצר הטוב.

שאלה: הרבה פעמים יוצא שכשאני מסתכל על חבר אז אני כאילו רואה משהו על החבר. אני מרגיש שקל לי לנתח את המצב לו. אני מבין מה הוא צריך לעשות, אני מבין מה עובר עליו, והוא בעצמו לא כל כך רואה את זה, הוא עכשיו נמצא איפה שהוא נמצא.

העצה שאנחנו נותנים לרוב במצב כזה - תיתן דוגמה של מצב אולי אחר. האדם כרגע נמצא באיזה מקום, אני נמצא באיזה מקום, בסוף יוצא שאני פוסל את החבר. הבעיה היא לא בו כנראה אלא הבעיה היא בי.

מה העצה בנקודה הזאת? אני עושה עוד קצת בירור ואני מבין שהבעיה זה אני ולא הוא. איך אני יוצא משם?

גם על ידי החבר.

תלמיד: מה אני יכול לעשות עם החבר, או עם העשירייה, כדי לעזור לי לצאת מהמקום הזה?

להתבטל. להתבטל כלפי כולם ולהשתדל להביא את עצמו למצב שאתה מרגיש שאתה הכי גרוע מכולם.

תלמיד: עכשיו שנעשה סדנה ונדבר על גדלות של החבר הזה, שלי עכשיו זה לא נראה. אני מקטין אותו מאוד בנקודה הזו שיש לי הרבה ביקורת עליו עכשיו. אני חושב עליו כל מיני דברים. אני מחפש עצה פרקטית, משהו שאפשר לעשות בנקודה הזאת.

פרקטית, זאת אומרת מה אתה עושה עם הקבוצה?

תלמיד: כן. יש עכשיו מצב בעשירייה, חבר אמר משהו, אני רואה שהוא לא בסדר. באיזה שלב אני קולט שבעצם אני פוסל אותו. אני צריך עכשיו לעשות משהו. מה אני עושה?

תעורר בקבוצה דיון שיעזור לכם לצאת מהמצב שנפלתם.

תלמיד: על מה כדאי לדון במצב כזה?

בהתאם למה שקורה. ואם אין על מה אז אתם קוראים איזה מאמר או מה ושם אתם עוברים על כל מיני מצבים. בדרך כלל כל מאמר מסביר לכם איזה אופן של ירידה, התרחקות, חיכוך, ובאיזו צורה אפשר להעביר את זה לעלייה, לחיבור לעידוד.

שאלה: בעשירייה אנחנו כל הזמן עוברים מהרמוניה לחוסר הרמוניה, זה ממש מורגש. יש נטייה חזקה לחיבור, לאחד את כל השוני, ואז נטייה לפירוק והכל מתפורר לנו בין הידיים. ומובן שזה טוב, אלה החיים שלנו, כל השכר שלנו זו העבודה.

אבל כל אחד בעשירייה שונה, הבורא מסדר לכל אחד גם אופי חיצוני שונה. יש כאלה שיש להם יכולת לעורר ולהבעיר את כולם ויש כאלה שקטים וכן הלאה. מה קורה אם נראה שהרבה פעמים הנטייה לפירוק, לקושי, מתגלה דווקא דרך חבר מסוים, איך העשירייה צריכה להתייחס נכון?

אני לא יודע, אני חושב שאנחנו צריכים להתייחס לנטייה לפירוק כלדבר שאין לו מקום. קודם כל מפני שהוא נגד מטרת הבריאה, נגד הנטייה של כל הבריאה לתיקון, ולכן כל נטייה לפירוק היא אך ורק כדי לברר את הדברים שצריכים תיקון, תכונות, נטיות, פעולות שצריכים לתקן ועל ידן דווקא להתקדם לחיבור. זה מה שאנחנו צריכים לראות תמיד.

תלמיד: זאת אומרת, חובה על כל חבר בעשירייה, לא משנה איזה מצב הוא עובר, תמיד להרים את העשירייה.

כן.

תלמיד: אבל יש כאלה שיותר קשה להם לעשות את זה ויש כאלה שלהם יותר קל.

זה תלוי בשורש נשמתו.

תלמיד: אז איך עוזרים לחבר שיותר קשה לו, אולי דווקא הוא עושה יגיעה יותר גדולה. בשבילו להוציא אווירה חיובית, זה אולי מאמץ הרבה יותר גדול?

אבל אם כולם מבינים יחד שזה המצב שצריכים לעשות ומתחברים כולם, אז בחיבור האינטגרלי, אנחנו עוזרים לכל אחד.

תלמיד: אם כן, אנחנו צריכים לראות בעשירייה שאם נעשה כולנו את החיבור הנכון, גם הקפיצה מאותו חבר תתיישר, תיכנס לחיבור.

בוודאי. ה' יגמור בעדי.

שאלה: הדרישה שבעשירייה בזמן סדנה כולם יספיקו לדבר, זו דרישה לחיבור או לפירוק?

היא בעצם לחיבור.

שאלה: אם אני מפרש נכון, גדלות הבורא היא גדלות תכונת ההשפעה ופעולת הנתינה בעשירייה, וכמו שרב"ש אומר, סימן מובהק שאני באמת לא מקבל על זה שכר, זה שאני לא מוכן לוותר על העבודה הזאת.

כן.

תלמיד: יוצא שלא מתגלה יותר מתחושת האהבה בין החברים, זה הגילוי שאמור למלא?

בסופו של דבר כן.

תלמיד: אני פחות או יותר מבין באהבה בעולם שלנו, אז כנראה שזה משהו אחר.

זה משהו אחר לגמרי. כלי אחר, רצונות אחרים, מטרות אחרות.

תלמיד: והאדם לא מוותר על העבודה? נניח אם הבורא היה בא ואומר, "בוא, אני מתגלה", אז האדם אומר, "לא, אני לא מוכן לוותר על העבודה"?

לא נתקלתי בדברים כאלה.

תלמיד: רב"ש אומר פה שאדם לא מוכן לוותר על היגיעה, זה הסימן שהוא עובד לא עבור שכר.

כן.

תלמיד: אז אם תחושת האהבה הזאת היא בתוך העשירייה, בשביל מה כל העולם, כל היקום, כל כך הרבה דברים?

זה הכול אדם אחד.

תלמיד: אז הוא היה בורא איזה חדר קטן, עם עשרה אנשים וזהו, בשביל מה כל השאר?

זה כדי לברר ביתר פרוט את כל האפשרויות שיש בתוך האדם, כדי לחלק את האור האחד להרבה מאוד אורות פרטיים על מנת שהאדם יחליט, ירגיש ויקבל כל אור בצורה משלו, ירגיש אותו ואחר כך כשהוא יחבר את כל האורות יחד, אז ירגיש באמת את אור האין סוף.

תלמיד: כל זה בשביל העתיד לבוא? לעבוד עם כל המערכת? זה כמו המערכות בגוף שאני ברוב המקרים בכלל לא מבין מה עובד אצלי.

נכון.

תלמיד: ועכשיו כרגע, זה רק העשירייה וזהו? אהבה, השפעה, בתוך התא הקטן הזה?

כן.

שאלה: רב"ש כותב שיש את ג' התנאים איך אדם יכול לזכות להרגשת השגת החשיבות וגדלות הבורא. איך זה עובד? מה הקשר בין שלושת התנאים האלה לכך שאדם מוכן להשיג מה זה גדלות הבורא, חשיבות הבורא?

תקרא כמה פעמים, אחר כך נדבר.

תלמיד: קראתי את זה עשר פעמים. הוא כותב פה ש"בכדי לזכות לכבוד ה', צריכים להאמין בה'. ואח"כ צריכים להתפלל לה', שיקרב אותו אליו. ואח"כ צריכים לתת יגיעה, להכניע את יצרו, שירצה לבטל את עצמו לטובת ה'. ולאחר ג' פעולות אלו הוא זוכה לכבוד ה'".

איך בצורה פרקטית אני מבצע את זה בעשירייה בין החברים? יש סדר מיוחד, פעולה ראשונה, שנייה שלישית.

על כל אחת מהן יש מאמרים שלמים. תחפש, תמצא, הכול יגיעה.

שאלה: רב"ש אומר שכאשר האדם נמצא בגאווה ויצר הרע אומר לו שהוא הגבר שבגברים, ואף אחד לא משפיע כמוהו, כתוב שיעקב מביא מנחה לעשיו ומפציר בו. כי עשיו לא רוצה לקבל את המתנה והוא בכל זאת מפציר בו שיקבל ובסוף הוא מקבל אותה.

כן.

תלמיד: אני לא מבין על מה מדובר, האם הוא כביכול נותן ליצר הרע את כל העבודה ומדבר על כך שעכשיו הוא רוצה להתחיל את העבודה מחדש?

הוא מחפש איך לעבוד עם היצר הרע השלם. זה מה שרוצה יעקב.

תלמיד: אז מה הפעולה של הדורון או של המנחה?

אלה חלקים מהחבילה שיש לו למסור ליצר הרע.

תלמיד: אז האדם עובד ורוצה לעשות בעל מנת להשפיע כמו שהיה כתוב בצורה פשוטה ואז היצר בא ומגדיל לו את הגאווה ואומר לו אתה היחיד, ותתרחק מהחברים ויעקב מתנגד לזה? מה בדיוק הוא עושה כלפיי החברים או כלפיי היצר הרע? זה לא ברור.

יעקב רוצה להישאר בקטנות והיצר הרע, עשיו, מושך אותו לגדלות, להשתמש בכלים של יעקב ולהיכנס על ידם לגדלות, אחרת הוא לא יכול אפילו להתקרב אפילו אליהם. זה מה שקורה כאן.

תלמיד: אז יעקב מתעקש להישאר בקטנות? העבודה פה היא להישאר בקטנות?

כן.

שאלה: איך אדם יכול לראות את מצבו כגרוע ממצבו הנוכחי, איך האגו, היצר הרע, יכול לאפשר לדבר כזה לקרות?

אבל כך זה נעשה, הבורא מעלה את יצר הרע והאדם נמשך אליו כי רואה בו, באותו יצר רע שעומד לפניו, יותר יכולת לקבל מאור, לקבל אור, לקבל מילוי.

שאלה: בוויכוח בין עשיו ללבן, מדוע עשיו אומר, "שיהיה לך את מה ששייך לך?"

כי אם הוא לא מרגיש רצון למשהו, אז אין לו לזה שום נטייה ולכן הוא לא עומד להתנגד לעשיו.

שאלה: אנחנו לומדים, שכאשר אני רואה את החסרונות של החבר, עליי להבין שאלה התכונות שלי, חוסר התיקון שלי, ועליי לעבוד על זה עם עצמי, כי זה בתוכי. אבל, אם אני מתחיל להבין שיש פער, יש קרע בין חבר לעשירייה, וחבר אחד אינו מסכים עם דעת העשירייה, אפילו עם דעת הרב, איך אפשר להשתמש בתופעה כזאת לצורך עלייה?

אני חושב שאנחנו צריכים אז לדון אולי יחד, לברר את הדברים, ולהביא אותו לאיזשהו סיכום, לאיזו החלטה מה עושים במקרה כזה.

תלמיד: נאמר שהייתה לנו פגישה על זה והגענו לאיזה סיכום, והחבר לא מסכים איתנו וזהו זה, אנחנו נעמדים באיזושהי נקודה. אז מה קורה הלאה? אנחנו מתפללים, נעצרים בנקודה הזאת, נתקעים בה, או שעלינו להתקדם באיזשהו כיוון?

הייתי ממליץ לרשום את המצב הזה, ואחרי כמה זמן, יום, יומיים, לחזור אליו ולדבר עליו, ותראו עד כמה שזה ישתנה. יש דברים שאי אפשר לפתור אותם במקום, שהמוח של כל אחד הוא עד כדי כך נעול על משהו, שהאדם לא יכול להבין, לקבל ולהחליט על משהו אחר.

שאלה: בכל הספרים כתוב, שלפני שמתחילים לעסוק בתורה ומצוות, על האדם לבנות כוונה כדי לעלות את השכינה מעפר. איך לבנות מצב שלפני כל פעולה, כל לימוד, אנחנו נכוון את עצמנו בצורה כזאת להעלות את השכינה?

אנחנו צריכים להיות יחד לפני השיעור, ולהביא את עצמנו למצב שהמטרה שלנו להגיע לחיבור על ידי השיעור, ובתוך החיבור להחליט, על הצורה הנכונה של הפתרון שאנחנו רואים במאמר.

תלמיד: אז נגיד עשינו כוונה לאיחוד, מה יחשב כעבודה מוצלחת בזה?

אם אתם מגיעים לפתרון אחד, זה דבר טוב, זאת נקרא הצלחה.

תלמיד: מה זה אומר להחלטה אחת?

שאתם מגיעים למשהו שכולם מקבלים.

שאלה: נכון להיום החיים הגשמיים איבדו מערכם, יחד עם זאת ביומיום אני צריכה לחיות בעולם הגשמי, אני צריכה לקבל החלטות, לעשות פעולות. והאמת היא שכדי לשמח את הבורא אני צריכה להתחבר עם החברים ולהחזיק אותם כל הזמן בלב. אבל בפועל, כשאני עושה בחירות בעולם הגשמי, מה שאני עושה לטובת החברים והעולם, לא גורם לי שמחה ולא גורם לי להרגיש נכון כלפי הרוחניות. אז מה אני צריכה לעשות כשאני מרגישה שנפלתי לקליפות בבחירות הגשמיות שלי?

כנראה שאת צריכה עוד לייצב את המצב שלך לעולם גם בזווית הרוחנית וגם בזווית הגשמית. בדרך כלל בזווית הגשמית אנחנו צריכים להתקיים כמו שכתוב, בפשטות. אבל בזווית הרוחנית, לפי כוח החיבור שבינינו בקבוצה.

שאלה: האם יכול להתגלות מצב בעשירייה שהעשירייה לא יכולה להתמודד איתו?

יכול להתגלות.

שאלה: כתוב במאמר שלבן טען שהכול שלי. ועשו להיפך, שהכול יהיה שלך. אז יש פה איזשהו שינוי, היפוך, כאילו שהקליפה מחליפה תפקידים. מה בדיוק קורה בשינוי הזה, מהו ההיפוך?

אנחנו תמיד מרגישים את המציאות רק בהיפוך בין האור לחושך, או בין הטוב לרע. ולכן כך אנחנו משיגים את הכול.

(סוף השיעור)