נקודות מרכזיות משיעור בוקר – 11.1.24
עלינו לעקוב כל הזמן אחרי מה שאנחנו רואים, מה שנכנס לעין וצריך להגיע ללב, ולפני שהוא נכנס ללב עלינו לעשות ביקורת, כמו שכתוב, "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך".
נדמה לנו שאותה מחשבה חוזרת, אבל היא תמיד ראייה חדשה, רשימות חדשות.
עליי להיות מוכן יותר בכוחות שלי, חד יותר בקריאה שלי, להבחין בכל ההפרעות אם הן מצד הקדושה או מצד הקליפה, ולהשתדל לקבל אותן מצד הקדושה. אומנם במבט שטחי נראה שההפרעות הן נגדי, אבל אם אקבל שהן באות מהבורא אז אשתדל לקבוע יחס אחר, שההפרעות הן לטובתי ועליי להתקשר לתנאים שמתקרבים אליי וללכת איתם קדימה.
אם אדם קשור לקבוצה ולתהליך הוא מבין שכל מה שבא הוא לטובתו, כדי לקדם אותו. ואם הוא לא מוכן, יוצא שהוא מקבל את התהליך שבא הפוך, כדי להזיק לו.
אדם יכול לעשות סטופר ובדיקה, שער בין הראייה לחמדה. אומנם הוא מרגיש איך החמדה באה ללב, אבל הוא יכול לעצור אותה. יש כאן עוד כוח שיכול לעצור אותה, להזיז אותה, לגרש אותה ולהפוך את הכיוון.
תחפש כל הזמן איך להתקרב לבורא, וכשיגיע פיתוי תזהה אם הוא מקרב אותך או מרחיק וממית אותך. זה מקום הבחירה שלך.
אין עוד מלבדו יכול להיות מכשול אם אתה אומר "הכול מהבורא". יוצא שאין לך בחירה, אתה כאילו בורח ממה שיש לפניך. לכן במצבים כאלה עליך לא לקחת בחשבון את "אין עוד מלבדו", אלא רק את הבחירה שלך. לעשות חשבון לפני מה אתה עומד - או לקבל דרך ישרה לבורא, לסמוך עליו למעלה מהדעת, או לקבל את מה שבכוחך.
בסוף, כל המעשים הם של הבורא ולא תלויים בבחירה שלך. גם הבחירה שלך תתברר כולה כתלויה בבורא. נכון לעכשיו עלינו לעשות מה ששייך לנו וכך לשפוט.
העין רואה והלב חומד אלה שתי דרגות. אם אנחנו רוצים לעמוד בהן עלינו להיזהר שהחמדה לא תרד לעין, שלא נלך לפי ראיית השכל.
אם אני רוצה לעשות בחירה בראייה, עליי להשתדל שיהיה לי כוח, מחסום, עוד בבחינת הראייה שדרכו אני בוחר ודורך עליו. אם אני לא יכול אז זו כבר בעיה גדולה בלב, האם אני יכול לעשות חשבון בלב.
כתוב "החכם - עיניו בראשו", כלומר עוד בראייה האדם יכול לברר איך ללכת.
אדם רוכש ראייה נכונה על ידי דבקות בקבוצה. זה עדיין שייך לחושים שלו.
מלמעלה מוסיפים לאדם רצון לקבל, לכן הוא נעשה טמא יותר, וזה נעשה כדי שהאדם יברר את הבחינות, הרצונות, והמחשבות שלו ביתר דיוק.
עשירייה חשובה מאוד ואני נמצא בה כאפס כמו בגלי הים כי הכול תלוי בה.
עלינו לעבוד כל הזמן לקראת החיבור כי בזה כל הבירורים. לכן לחבר, לחבר, לחבר.
כל חבר מהעשירייה מביא לה עוד ועוד הבחנות חדשות, ואם כל עשירייה מתגברת ומוסיפה חיבור על פני כל המכשולים הקטנים שכל אחד מביא ומגלה, אז כל אחד מתקדם יפה.
רוח שטות היא כשאדם אומר, "אה, לא חשוב, זה לא יעזור, כבר ניסיתי", שהוא דוחה את עזרת העשירייה. רוח שטות זו לא התנהגות שטותית, אלא במקום להתחבר ולתת כוחות נוספים לבעיות שכל אחד משתדל להביא לחברה, האדם לא משתתף וחושב שגם ככה זה יעבור.
אני צריך לבוא לשיעור הבוקר מוכן עם שאלות, מה מובן לי ומה לא מובן לי, לבדוק גם את זה וגם את זה במהלך השיעור ולמשוך את עצמי לאן שהקבוצה נוטה. לבדוק עד כמה דעתך נמצאת בשלמות עם דעת החברה.
על כל אחד לדאוג העשירייה שלו תהיה כל הזמן בעירנות.
להשתדל להתקשר עם החברים טוב יותר, להרגיש שהם נמצאים עימו יחד ועומדים עימו יחד מול הבורא.
לחזור בתשובה נקרא שאנחנו מגיעים למצב שמרגישים בין דין ורחמים ואנחנו רוצים לבחור בדרך אמת. ולא חשוב לנו באיזו דרך אנחנו הולכים, דין או רחמים, אלא שזו תהיה דרך האמת.
אם אני צריך להתרחק מהעשירייה במחשבות, זה לא נכון. כל דבר שמרחיק אותי לרגע מהעשירייה עליי לבטל אותו. הוא לא בא מצד הקדושה.
"אשתו כגופו", אישה יכולה להשפיע עליך יותר מכל החברים.