שיעור בוקר 06.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ג', חלק י',

דף תתקנ"ו, עמ' 956, הסתכלות פנימית, אותיות א' – ג'

דף תתע"ב, עמ' 872, עיבור ראשון דז"א, אותיות ט"ז – י"ט

למרות שלא מבינים זה לא חשוב, המאור הוא המשפיע קודם כל. וגם אחר כך מה שלומדים ולא מבינים ולא זוכרים זה פתאום מתעורר וצף בתוך הזיכרון, בתוך הרגש וזה מאוד חשוב. לכן אלה שמזלזלים בזה, אפילו יוצאים מהשיעור, אני חושב שהם לא מבינים מה שעושים אבל זה לא פותר מהעונש, חוסר ידיעה לא עוזר, יש חוקים.

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות" כרך ג', חלק י', עמוד 956 דף תתקנו, "הסתכלות פנימית".

הסתכלות פנימית

אות א'

הנה הרב מחלק את ז' המלכים שירדו לבריאה," על ידי שבירה, שירדו לבריאה, לבר ממדרגה, נפלו. "על ג' בחינות שהם: אורות, ניצוצין, וכלים. גם מיחד להם ג' מקומות מיוחדים לתיקונם: שביסוד התבונה, מתקנים הכלים, ובמקום החתך, מתקנים הניצוצין וביסוד בינה עלאה, מתקנים האורות. (דף תתקמ"ז אות קנ"ב ע"ש)"

יש לנו בינה (ראו שרטוט מס' 1), "גם מיחד להם ג' מקומות מיוחדים לתיקונם: שביסוד התבונה," יסוד דתבונה "מתקנים הכלים," יש תיקון כלים. ובמקום החתך, מתקנים הניצוצין" ניצוצין. "וביסוד בינה עלאה, מתקנים האורות."

זאת אומרת, יש לנו בינה כללית שהיא מתחלקת לשניים, בינה ותבונה, ובאמצע זה החתך. הכלים מיתקנים בתבונה, הניצוצים מיתקנים בחתך, ובבינה מיתקנים האורות.

בינה מתחלקת לשלושה חלקים, בינה עצמה, תבונה, שזה ז"ת דבינה וחתך. ואחרי שבירת הכלים יש לנו אורות, ניצוצין וכלים וכך הם מיתקנים.

שרטוט מס' 1

"וצריכים להבין ענינם. ובעיקר צריכים להבין ענין הניצוצין, אשר כל ענין הבירורים, והעלאת מ"ן, ועבודת הצדיקים להעלות מ"ן, סובבים עליהם. וע"כ צריכים להבין אותם היטב, א' מה מהותם של אלו הניצוצין. ב' מה ענין מספרם. ומה גם שמוצאים לכאורה סתירות בדברי הרב בדבר המספר, כי לפעמים אומר שמתבררים ועולים ש"ך ניצוצין, ולפעמים אומר שהם רק שט"ו ניצוצין, ולפעמים שהם רפ"ח ניצוצין. שכל אלו המספרים המה עיקרים גדולים וצריכים להבינם במקורם."

זה חשוב לנו כי מדובר על התיקון. אנחנו נמצאים במצב השבירה, אז מדובר עלינו. זו שאלה עד כמה אנחנו מרגישים או לא, אבל אנחנו בזה, ולכן אנחנו צריכים לדעת איך אנחנו מתקנים, מה מתקנים, באיזה סדר, מה עובר עלינו.

קריין: אות ב'.

אות ב'

"ותחלה נבאר את מהותם של הניצוצין, שעליהם אומר הרב שנפלו עם הכלים הנשברים לבי"ע כדי להחיותם. והנה באמת כבר פירש אותם הרב היטב עוד בעולם עקודים (דף רכ"ט אות י') שאומר שם, שהרשימות והאור חוזר היורד, מכים זה בזה, ואז נולד מביניהם ניצוצות של אור, מבחינת אור חוזר, שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. עש"ה. ונתבאר שם באור פנימי, כי האור מניח אחריו רשימו בתוך הכלי אחר הסתלקותו משם, למשל אם הוא קומת כתר, מניח הוא רשימו בתוך הכלי מן בחי"ד, שהיא קומת כתר, והנה אח"כ כשנעשה הזווג על העביות הנשארת בהמסך שהוא בחי"ג, ויוצא עליו קומת חכמה, הנה אותה הקומה שיצאה עתה כיון שהיא חשובה הרבה מן הרשימו, מבחינת מה שבאה מהארת זווג, משא"כ הרשימו, הגם שמדת קומתה גבוה מן קומת חכמה שבאה עתה, אמנם כבר נסתלק הארת הזווג שלה, ואין בה אלא הארה מועטת, ע"כ האור דקומת חכמה מכה בהרשימו, כלומר, שנכנס ומאיר בכלי שלה, שמכח זה מוכרחת הרשימו להסתלק מהכלי, ולעלות ממעל לכלי בסוד תגין החופפים על האותיות, ואז נופלים ניצוצות מן הרשימו, כי הרשימו כוללת ב' מיני אורות: אור זך, ואור עב. כי כמו שכללות האור כולל אור ישר, ואו"ח. דהיינו בחי' או"ח המתהפך ממעלה למטה ונעשה כלי ומלביש האו"י, כן הרשימו שנשאר מאור הזה, כלולה ג"כ מאו"י ואו"ח, שהאו"י נקרא אור הזך, והאו"ח נקרא אור העב, כדברי הרב (דף רכ"ב אות י') אמנם אור העב הזה, הנעשה לבחינת כלי ומלביש על או"י, הנה עדיין אינו כלי גמור, כדברי הרב (דף רמ"ו אות ב') כל עוד שהוא מחובר עם האור ישר. אלא אחר הסתלקות אור הזך למעלה, ונשאר אור העב למטה. כי אור העב, שהוא או"ח אינו יכול לעלות לעולם, אלא שנשאר למטה, ואז נעשה אור העב בחינת כלי. עש"ה. והנה זה אמור, בכללות אור העב שהלביש לכללות האור ישר. אמנם זה החלק של אור העב שנפרש מהרשימו ונשאר בכלי, מחמת הכאת הקומה של אחורים בו, כנ"ל. הנה הוא עדיין לא נחשב לכלי ממש, כמו אור העב של כללות, והוא, משום שיציאת הרשימות לחוץ מן הכלי בסוד תגין, אינו נחשב ליציאה גמורה ולהסתלקות, כי זה הכלל, שרשימו אינה מסתלקת לעולם, אלא אע"פ שיצאה ממעל לכלי, הרי היא עוד מאירה לבחינת אור העב שלה, כי ע"כ נבחן בסוד תגין על האותיות, כלומר שמחוברת בו ומאירה אותו, וע"כ אין אור העב של הרשימו נעשה עוד לבחינת כלי ע"י יציאת הרשימו מן הכלי, ונחשב עוד לאור גם עתה. וזה שמדייק הרב לכנותם תמיד בשם ניצוצות של אור, להורות שאין עליהם שם כלי כמו על האור העב של כללות הנ"ל, כי האו"י של כללות הקומה נסתלק לגמרי ועלה לשורשו, ונשאר אור העב למטה בלבדו בלי שום הארה ממנו. מה שאין כן אור העב שנפרש מהרשימו מחמת ההכאה הנ"ל, ונשאר לבדו בכלי, הנה אור הרשימו עדיין דבוק בו, וכיון שהוא דבוק בו, הוא נחשב עוד לבחינת מעורב עמו, כנ"ל (דף רמ"ו אות ב') כי כל זמן שהאור חוזר דבוק עם אור הישר, מטרם שנסתלק, הנה האו"ח מעורב עם או"י בלי שום הכר ביניהם. עש"ה."

קריין: שוב, חלק י', הסתכלות פנימית, אות א'.

הסתכלות פנימית

אות א'

"הנה הרב מחלק את ז' המלכים שירדו לבריאה, על ג' בחינות שהם : אורות, ניצוצין, וכלים. גם מיחד להם ג' מקומות מיוחדים לתיקונם : שביסוד התבונה, מתקנים הכלים, ובמקום החתך, מתקנים הניצוצין וביסוד בינה עלאה, מתקנים האורות. (דף תתקמ"ז אות קנ"ב ע"ש) וצריכים להבין ענינם. ובעיקר צריכים להבין ענין הניצוצין, אשר כל ענין הבירורים, והעלאת מ"ן, ועבודת הצדיקים להעלות מ"ן, סובבים עליהם." על הניצוצין, ולכן בהמשך הוא מדבר כמעט ורק על הניצוצין. "וע"כ צריכים להבין אותם היטב, א' מה מהותם של אלו הניצוצין. ב' מה ענין מספרם. ומה גם שמוצאים לכאורה סתירות בדברי הרב בדבר המספר, כי לפעמים אומר שמתבררים ועולים ש"ך ניצוצין, ולפעמים אומר שהם רק שט"ו ניצוצין, ולפעמים שהם רפ"ח ניצוצין. שכל אלו המספרים המה עיקרים גדולים וצריכים להבינם במקורם."

עד כה ברור, לא זוכרים אבל מה שקראנו ברור.

קריין: אות ב'.

אות ב'

"ותחלה נבאר את מהותם של הניצוצין, שעליהם אומר הרב שנפלו עם הכלים הנשברים לבי"ע כדי להחיותם. והנה באמת כבר פירש אותם הרב היטב עוד בעולם עקודים (דף רכ"ט אות י') שאומר שם, שהרשימות והאור חוזר היורד, מכים זה בזה, ואז נולד מביניהם ניצוצות של אור, מבחינת אור חוזר, שהוא דין, והוא גרוע מאור הרשימו שהוא רחמים. עש"ה. ונתבאר שם באור פנימי, כי האור מניח אחריו רשימו בתוך הכלי אחר הסתלקותו משם, למשל אם הוא קומת כתר, מניח הוא רשימו בתוך הכלי מן בחי"ד, שהיא קומת כתר, והנה אח"כ כשנעשה הזווג על העביות הנשארת בהמסך שהוא בחי"ג, ויוצא עליו קומת חכמה, הנה אותה הקומה שיצאה עתה כיון שהיא חשובה הרבה מן הרשימו, מבחינת מה שבאה מהארת זווג, משא"כ הרשימו, הגם שמדת קומתה גבוה מן קומת חכמה שבאה עתה, אמנם כבר נסתלק הארת הזווג שלה, ואין בה אלא הארה מועטת, ע"כ האור דקומת חכמה מכה בהרשימו, כלומר, שנכנס ומאיר בכלי שלה, שמכח זה מוכרחת הרשימו להסתלק מהכלי, ולעלות ממעל לכלי בסוד תגין החופפים על האותיות, ואז נופלים ניצוצות מן הרשימו, כי הרשימו כוללת ב' מיני אורות : אור זך, ואור עב. כי כמו שכללות האור כולל אור ישר, ואו"ח. דהיינו בחי' או"ח המתהפך ממעלה למטה ונעשה כלי ומלביש האו"י, כן הרשימו שנשאר מאור הזה, כלולה ג"כ מאו"י ואו"ח, שהאו"י נקרא אור הזך, והאו"ח נקרא אור העב, כדברי הרב (דף רכ"ב אות י')"

מה מתנגש כאן? היתה קודם קומת כתר, אור גדול, הסתלקה הקומה. עכשיו באה במקומה קומת חכמה, היא יותר קטנה.

היה לנו ראש, תוך, סוף (ראו שרטוט מס' 2). מהראש היתה התפשטות מהפה עד הטבור, ואז התחיל להזדכך. כשהתחיל להזדכך, נעלמה קומת כתר. בנקודה הדומה נעלמה קומת כתר. ומה קורה? נעשה זיווג על הקומה הזאת וזיווג על דרגת חכמה. קומת חכמה זה מה שיש, זה אור. קומת כתר זה רשימו, בא האור ומגרש את הרשימו כי הוא יותר חזק.

אתמול אכלת סטייק, ברווז, והיום אתה יכול רק להיזכר בזה, אבל תכלס הקיבה ריקה. יש לפניך חתיכת לחם, תאכל את זה או לא? מה יותר חשוב, הלחם שלפניך או הברווז של אתמול?

תלמיד: לחם.

לחם, זה הכול. מה יש כאן לא להבין. לכן קומת חכמה מגרשת את הרשימו מהכלי החוצה, וזה העיקר. זאת אומרת, ההבדלים בין המצבים הם בונים את הכלים. "התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו". לכן לנו זה חשוב, למה? כי אנחנו יכולים לחזור בצורה הפוכה. מזה שמסתלק אנחנו רוצים להחיות את זה ומהסתלקות להגיע לאור. זו פיזיקה, אין כאן שום, זו לא מיסטיקה.

מגיע אור מבחינה ג' ומגרש את הרשימו של בחינה ד' ונכנס בתוכו ושולט. אחר כך מגיעה הסתלקות של בחינה ג', מגיע אור מקומה חדשה מבחינה ב' וזורק את הרשימו, נכנס במקומו, שולט. כך כל אחד שולט בשעתו.

שרטוט מס' 2

שאלה: אני לא מצליח להבין מה זו הכניסה של האור שהוא מסלק את הרשימו?

אתה לא מבין שהלחם של היום יותר טוב מהברווז של אתמול?

תלמיד: כן, אבל אם נלך לדוגמה הזו, שכחתי מהברווז לגמרי, כאילו הוא לא היה אף פעם?

לא, זה רשימו, אבל רשימו לעומת האור.

תלמיד: אז למה הוא מסלק אותו?

איך אתה יוכל להיות גם בזה גם בזה? יכול להיות תענוג רק מדבר אחד. זה פועל בצורה של פליפ - פלופ, כן - לא, כן - לא. לא יכולים להיות שני אורות ברצון אחד. ברוחניות אין שני רצונות, זה תמיד רק רצון אחד.

תלמיד: זה בעצם עד כמה אני משפיע? לאיזו דרגה אני משפיע?

אתה חייב להחליט בצורה כזאת. לא משפיע, כן משפיע, זה לא חשוב, מדברים כאן על דברים הכרחיים שקורים בתוך הרצון לקבל שלנו, אנחנו על זה לא משפיעים. בא תענוג יותר גדול שהוא תענוג עכשווי, ולך היה קודם רשימו, אתה חלמת על הברווז של אתמול, איפה היום אני מוצא את הברווז. פתאום באה לך לחמנייה יבשה, אבל זה עכשיו, כרגע, זה מה שיש, וזה מאיר, מאיר באור. לא חשוב שזה אור פחות ממה שהיה באותה רגל של ברווז, אבל זה אור ושם זה רשימו. אז אור של היום מגרש רשימו של אתמול, רשימו הוא ודאי מאתמול, ממה שעבר. זה חוק גם בעולם שלנו, זה ההבדל בין אנשים מציאותיים ולא מציאותיים. אדם מציאותי, ריאלי, הוא פועל לפי מה שיש לפניו.

תלמיד: זאת אומרת שהאור מאיר בתוך הכלי עד הדרגה של היום, לתכולה של אותה לחמנייה יבשה שיש?

רצון, הוא מאיר לתוך הרצון וזהו.

תלמיד: לאן התהליך הזה מוביל בסוף?

התהליך הזה מוביל למצב שאנחנו בדרך ההזדככות, ביציאה מהמצבים הקודמים למצבים הבאים, אנחנו רוכשים כלים, כי הכלים נעשים מתוך חיכוך, מתוך השוואה או בירור של המצבים השונים.

תלמיד: אני רוכש כלי ומאבד אותו כל הזמן?

ודאי. כל פעם בא אור חדש ומגרש את הרשימו, שולט לשעתו, ואחר כך בא אור חדש מגרש את האור הישן שהפך להיות לרשימו, וכן הלאה.

תלמיד: זאת אומרת שכל התהליך הוא כדי ליצור עוד ועוד סוגים שונים של רשימו?

כל התהליך הוא כדי שאתה, מתוך המצבים שאתה עובר, תרכוש חכמה, מדע, הבחנות, התפעלויות, התרגשויות. מה ההבדל בין ילד קטן לבין אדם גדול שעליו אנחנו אומרים "בעל ניסיון"? מה זה בעל ניסיון? דווקא שעבר הרבה מצבים ויכול להשוות ביניהם. זה העיקר אצלנו, תהליך של השוואה בין הדברים.

שאלה: בהמשך לדוגמה של הברווז והלחמנייה, מה זה אומר שהרשימו מתחלק לשני מיני אורות זך ועב?

כמו שבכלי ואור, יש לנו שתי הבחנות, כלי ואור, רצון ומילוי, כך יש לנו רשימו מהכלי שנקרא רשימו העב, ורשימו מהאור שמילא אותו, רשימו הזך.

תלמיד: מה זה אומר, היה לי רשימו מברווז?

רשימו מהברווז כולל שתי רשימות. היה לי רצון ותענוג שמילא את הרצון, זה רשימו. עכשיו הרשימו הזה מתחלק לשניים, זה לחוד וזה לחוד, הרצון לברווז שממנו נהניתי, והמילוי, התענוג מהברווז שהיה ממלא את הרצון. עוד נראה איך אנחנו מסתדרים עם זה, כי הם אחר כך מתחלפים ומתפרדים. זו עבודת הבירור, כל הזמן בהשוואה. אנחנו כל הזמן מתעסקים בהשוואה, 1 - 0, 1 - 0, 1 - 0, ככה אנחנו עובדים, בדברים מאוד צמודים זה לזה.

אני לא יכול לעשות פעולת השוואה בדילוג הדרגות מד' לב', לא'. אלא ד'-ג', ג'-ב', ב'-א', כל הזמן, ממש כמו שבנויים המחשבים. הרצון לקבל הוא פשוט, הוא לא יודע כלום חוץ ממה שהיה לי ומה שעכשיו מאיר. מה שהיה לי זה רשימו, מה שעכשיו מאיר זה אור ואז אני משווה זה עם זה מה כדאי, כי הרצון לקבל הוא המחליט.

האם כדאי לי ליהנות מהלחם במקום הברווז של אתמול או כדאי לי להשפיע, לעשות נחת רוח, זה לעומת זה, וכן הלאה. וודאי שמה שאתמול יכולתי להנות לבורא עם הברווז שאכלתי, נניח על מנת להשפיע, לעומת היום, הלחמנייה היבשה על מנת להשפיע, אז אני בוחר בכל זאת בלחמנייה כי האור של היום יותר חשוב, מה שהיה אתמול כבר עבר. אם אני חוזר לאתמול זו כבר קליפה.

תלמיד: זאת אומרת שאני משפיע אחרת לבורא מהרצון לברווז ואחרת מהמילוי של הברווז?

זו עבודה אחרת. זו שאלה נכונה, האם מהרצון הטוב בלבד, שעדיין לא ממומש, מהרצון הזה אני גם משפיע? אנחנו נברר את זה. זה בירור הניצוצין. כי ניצוצין זה דבר מאוד מיוחד, זה מהמסך, מהאור חוזר, מהרצון להשפיע דווקא שנשאר. כי כלים ואורות זה ברור, היה לי כלי והיה לי אור, אבל הקשר בין הכלי לבין האור, על מנת מה עשיתי, על מנת מה אכלתי, זה הניצוצין שנשארו, ולכן כל הבירורים שלנו הם בניצוצין, זה העיקר.

הכלי איכשהו, האור איכשהו, העיקר האם אני הולך על מנת להשפיע, האם אני יכול עכשיו להשתמש בזה ולתקן אותם או לא. לכן הניצוצין שמתבררים בחתך הם העיקר.

שאלה: כשאנחנו אומרים את המושג "חיסרון" זה כבר שילוב של אותם ניצוצין שמשפיעים על הכלי השבור?

זה כללי מדי. מספיק לנו כך לדעת, העבודה שלנו היא עם הניצוצים, והכלים והאורות יבואו, יהיו במקום. תשתדלו להרגיש את זה בבטן כמה שיותר בצורה של חיסרון, של נטייה, ישראל.

שאלה: בנקודת החתך, בניצוצים, בנקודה של הזיווג דהכאה מתבררת הכוונה, שם זה המקום שנבנית הכוונה. והתהליך הזה פעם מתואר כאילו המסך מכה באור ושולח אותו לאחור ופעם מתואר כאילו האור מכה במסך. ופה יש מין התנגדות בין שני כוחות של אור שמתגלה ברשימו, שמרחיק את הרשימו. מה הסיבה ומסובב לבניית הכוונה הזאת של הנקודה שבה מתבצע אותו זיווג דהכאה, אותו ניצוץ?

נמתין. שאלת דברים נכונים, אבל נברר.

קריין: אנחנו בטור ב', בעמוד תתקנ"ו, בשורה "אמנם אור העב הזה,"

"אמנם אור העב הזה, הנעשה לבחינת כלי ומלביש על או"י, הנה עדיין אינו כלי גמור, כדברי הרב (דף רמ"ו אות ב') כל עוד שהוא מחובר עם האור ישר. אלא אחר הסתלקות אור הזך למעלה, ונשאר אור העב למטה. כי אור העב, שהוא או"ח אינו יכול לעלות לעולם, אלא שנשאר למטה, ואז נעשה אור העב בחינת כלי. עש"ה." דווקא מפני שהאור הזך עזב אותו. "והנה זה אמור, בכללות אור העב שהלביש לכללות האור ישר. אמנם זה החלק של אור העב שנפרש מהרשימו ונשאר בכלי, מחמת הכאת הקומה של אחורים בו, כנ"ל. הנה הוא עדיין לא נחשב לכלי ממש, כמו אור העב של כללות, והוא, משום שיציאת הרשימות לחוץ מן הכלי בסוד תגין, אינו נחשב ליציאה גמורה ולהסתלקות, כי זה הכלל, שרשימו אינה מסתלקת לעולם, אלא אע"פ שיצאה ממעל לכלי, הרי היא עוד מאירה לבחינת אור העב שלה, כי ע"כ נבחן בסוד תגין על האותיות, כלומר שמחוברת בו ומאירה אותו, וע"כ אין אור העב של הרשימו נעשה עוד לבחינת כלי ע"י יציאת הרשימו מן הכלי, ונחשב עוד לאור גם עתה. וזה שמדייק הרב לכנותם תמיד בשם ניצוצות של אור, להורות שאין עליהם שם כלי כמו על האור העב של כללות הנ"ל, כי האו"י של כללות הקומה נסתלק לגמרי ועלה לשורשו," לראש. "ונשאר אור העב למטה בלבדו בלי שום הארה ממנו. מה שאין כן אור העב שנפרש מהרשימו מחמת ההכאה הנ"ל, ונשאר לבדו בכלי, הנה אור הרשימו עדיין דבוק בו, וכיון שהוא דבוק בו, הוא נחשב עוד לבחינת מעורב עמו, כנ"ל (דף רמ"ו אות ב') כי כל זמן שהאור חוזר דבוק עם אור הישר, מטרם שנסתלק, הנה האו"ח מעורב עם או"י בלי שום הכר ביניהם. עש"ה." זאת אומרת, כך הם עדיין קשורים זה לזה.

יש לנו לוח שאלות למילים, לעניינים. "מהם אורות ניצוצין וכלים", א'. דף תתקע"ב.

קריין: דף תתקע"ב, "לוח התשובות לפירוש המילות".

תלמוד עשר הספירות

חלק עשירי

לוח התשובות לפירוש המלות

"אורות ניצוצין וכלים: א) ברשימות שנשארו מאורות נקודים אחר הסתלקותם, נבחנים ב' אורות: א', אור הזך שבהם, שהם או"י. וב', אור העב שבהם, שהם או"ח. והנה אור הזך שברשימות נשארו באצילות. ונקראים בשם אורות. ואור העב שבהם, ירדו עם הכלים הנשברים לבי"ע, ומכונים בשם ניצוצין. (דף תתקנ"ז אות ד'. ודף תתע"ו אות כ"ה)."

אנחנו צריכים לברר בעיקר אותו האור שירד לבי"ע.

תלמיד: אות ט"ז "בירור האורות:"

אני מוכן לשמוע כל דבר שיכול לעזור.

קריין: עמוד דף תתקע"ה.

"בירור האורות: טז) בירור האורות היינו אל האורות דניצוצין. וניצוצין פירושם אור העב שנפרש מהרשימו, שירד עם הכלים לבי"ע, כנ"ל תשובה א'. אשר גם בחינת העביות שנפל ונזדכך מן המסך, כלול ג"כ בהניצוצין האלו. כי לא נשאר באצילות רק בחינת אור הזך לבד, שהוא רק או"י. ונודע, שכללות המלכים שנפלו לבי"ע, הם ש"ך בחינות, שנקראים ש"ך ניצוצין, שהם שמנה מלכים, שבכל אחד מהם יש ד' בחינות שבמסך, שכל בחינה מוציאה קומה של ע"ס, ונמצא מ' קומות בכל מלך, ושמנה פעמים מ' הרי ש"ך, כנודע. ונודע, שסבת השבירה היתה, משום הה"ת דעביות, שהיתה מעורבת בכל הבחינות של המלכים האלו, שה"ת זו, לא היתה ראויה לקבל האור דגדלות נקודים, וע"כ כשהתחיל האור להתלבש בהכלים ופגע בה, תכף נתעלה ופרש ממנה, ואז נשבר הכלי, וירד לבי"ע. כנודע ולכן אי אפשר גם לעת תיקון, להתחיל באיזה תיקון שהוא, מטרם שמבדילים משם את הה"ת דבחי"ד דעביות הנ"ל. ותיקון זה נעשה, ע"י ל"ב נתיבות החכמה, שהוא מברר את הבחי"ד מכל קומה וקומה, שהיא הבחינה האחרונה שבכל בחינה מהד' בחינות שבכל מלך, ומניח רק את הט"ס הראשונות שבכל בחינה, באופן, שמברר ל"ב מלכיות שהן ח' פעמים ד', ומוריד אותן בבחי' פסולת. ורפ"ח בחינות לבד, הוא משאיר בהקדושה, שהם ל"ו בחינות מכל מלך, וח' פעמים ל"ו הוא רפ"ח. והנה כל בחינה ובחינה שמעלים מבי"ע, הנה היא כלולה מכל הש"ך ניצוצין כולם, והארת אבא, הוא מאיר רק לרפ"ח מהם בלבד, ואינו מאיר אל הל"ב מלכיות דבחי"ד, וע"כ המה נובלות ואינם יכולים להחזיק מעמד באצילות ונופלים בחזרה לבי"ע, בבחינת פסולת. ונשארים רק הרפ"ח ניצוצין הנקיים מה"ת הזו. וזהו שנקרא בירור האורות. (תתס"ט אות י')."

"בירור ותיקון: יז) בירור נקרא הורדת הל"ב ניצוצין, שהם ל"ב מלכיות בבחינת פסולת, והשארת הרפ"ח בסוד בנין הקדושה, שזה נעשה ע"י הארת אבא, כנ"ל בתשובה ט"ו. ע"ש. אמנם עדיין אין הבירור הזה מספיק לבנין המדרגה, כי סוף סוף המה חסרים המלכיות שבהם. וע"כ המה צריכים עתה להתכללות בזווג דקטנות של אמא, דהיינו בבחינת המסך שלה דה"ת בעינים, ששם ב' ההי"ן, שהן ה"ת וה"ר, הכלולות זו בזו, בסוד השיתוף דמדת הדין במדת הרחמים, וע"י התכללות הרפ"ח ניצוצין בזווג הזה דאמא, המה חוזרים ומשיגים ל"ב מלכיות חדשות, דהיינו המשותפות במדת הרחמים, ושוב נשלמו הש"ך ניצוצין. וזהו עיקר התיקון, והוא אינו נעשה אלא ע"י אמא, כי אבא אין לו כלום מבחינת עלית ה"ת בעינים, להיותו מקבל מבחינה שכנגדו בא"ק, שהוא ע"ב דא"ק, והתחלת ה"ת בעינים מתחיל מס"ג דא"ק, כנודע. באופן שהבירור אינו נעשה זולת ע"י אבא, להיותו מבחינת חכמה, שאין ל"ב המלכיות דבחי"ד יכולים לקבל ממנו, מחמת הצמצום דרכיב עלייהו, וע"כ המה נובלות ומתפרשות משם בסוד פסולת, כי נבררו לבחינת סיגים שאין מהם שום תועלת. ובירור הזה לא יוכל להעשות ע"י אמא, כי אור אמא מאיר ג"כ לבחי"ד, כי על אור חסדים לא היה צמצום מעולם, כנודע. ונמצא שע"י הארת אמא לא היו ל"ב הניצוצין מתפרשים כלל משם וע"כ דוקא להארת אבא צריכים. אמנם בחינת התיקון, שפירושו לחזור ולתקן ל"ב מלכיות חדשות המשותפות במדת הרחמים, במקום ל"ב הראשונות שנדחו מכח הארת אבא, זה אינו יוכל להעשות זולת ע"י אמא, שהיא מקבלת מבחינה שכנגדה מס"ג דא"ק, שבה שורש השיתוף דמדת הרחמים בדין, כנודע, וע"י ב' אלה, שהם: בירור ותיקון, נגמר צורת הולד כהלכתו. (תתס"ט אות י"ב)."

אנחנו נלמד את זה עוד הרבה פעמים, כי זה תלוי ממש בתהליך שאנחנו עוברים.

שאלה: מה עושים עם מה שמבררים ואי אפשר להשתמש בו? יש איזה מקום שלשם זה הולך?

זה שמבררים שאסור להשתמש, זה גם בירור, זה גם ידע.

תלמיד: אבל זה לא חלק מהוולד?

זה חלק בלתי נפרד ועוד יותר חשוב ממה שמבררים לתיקון. לברר מה שלא שייך לתיקון, זה עוד יותר חשוב. כי אז אתה לא נוגע ולא נכנס לכל מיני בעיות, לשבירות. ולכן קודם את זה צריך להכיר ולהבין. ואחר כך כבר מה שתעשה ותתקן אולי ובאיזו צורה ועל ידי מה ומי, זה כבר שלב ב'. קודם כל, קשור את הידיים ואל תיגע, אז אתה כבר לא מפריע.

מאיפה אנחנו מתחילים? מזה שנכנסים לעיבור. מה זה עיבור? מבטל את עצמי לגמרי, לא נוגע בכלום, לא שואל כלום, רק להיות בפנים, זה מה שאני רוצה. מה שתגידו לי לעשות, אני מוכן לעשות הכול, כדי לא לעשות כלום, כדי לא לגרום. לכן קודם העבודה היא עבודה גדולה מאוד, זו שמירה, צמצום, כל עניין המסך, מסך המבדיל. ורק אחר כך מתחילה להיות העבודה, שזו כבר גדלות. אבל תחילת כל מדרגה אנחנו לומדים שהיא מתחילה מעיבור. והעיבור זה תמיד "שב ואל תעשה עדיף".

תלמיד: אבל עדיין יש הרגשה של כל אותם דברים שאסור להשתמש בהם. זה לא שאני פתאום לא מרגיש אותם.

אבל יש לי מזה המון ידע. אני יודע למה אסור. אני לומד איפה הם קשורים. מתי אני כן אוכל להשתמש בהם. אם אני נמצא במגע עם משהו, אני כבר למדתי משהו מזה. אני צריך לדעת למה לא. ולמה לא זה כבר חלק מהכן.

תלמיד: ואתה כל פעם נתקל בזה עוד פעם ואז אתה זוכר שזה לא?

לא רק זוכר. אני לא רק זוכר, אני כל הזמן מקבל ידע יותר ויותר עמוק למה לא. ואז אני מתחיל להרגיש, שבצורה כזאת כן, ובצורה כזאת כן, אי אפשר ללמוד על "כן תעשה" בלי "לא תעשה".

תלמיד: אבל זה לא שהרצון הזה נעלם למקום מסוים. הוא כל הזמן מורגש.

הוא נכנס בצורה סמויה. אם אתה לא מגלה אותו עכשיו הוא נכנס בצורה סמויה לְמה שאפשר לעשות. אבל קודם כל זה חשוב. איך אתה מלמד את הילד? לא לעבור את הכביש. עוצרים, לא עושים. מתי כן, מתי לא, זה אחר כך. אבל כל דבר זה קודם כל לא לעשות.

תלמיד: אבל הוא כאילו כל הזמן מגיע לכביש ואז הוא צריך לעבור אותו.

מה כתוב על ארץ לא?

קריין: נחזור לעמ' תתקנ"ז, הסתכלות פנימית, אות ג'.

אות ג'

"והנה שם בעקודים היה ב' מיני ניצוצין: א' בחינת אור העב מהרשימו, שנשאר בכלי אחר יציאת הרשימו משם, מפאת הארתה של הקומה החדשה דאחורים הנמוכה ממנו. זאת אומרת, האור ישר שהיה בתוך הרשימו פרח. נשאר רשימו מאור חוזר. "כנ"ל, ועוד יש שם בחינת ניצוצין מן אור העב שנשאר אחר הסתלקות הארה דקומה החדשה מן הכלי, אשר בחינת אור העב של הקומה החדשה אינו יכול לעלות עם האור המסתלק, ונשאר גם הוא בכלי בסוד ניצוצין. כמ"ש שם, אשר מניצוצין שנשארו מבחינת הרשימו, נעשה אח"כ הכלים דזכרים, ומניצוצין שנשארו מהקומה החדשה נעשו אח"כ כלים דנקבות, ע"ש. אמנם כאן בנקודים, לא היה אלא בחינת הניצוצין שנשארו אחר יציאת אור הרשימו מן הכלי, בעת שנשבר ונפל לבי"ע, אמנם בחינת הניצוצין דהסתלקות הקומה דאחורים אין כאן, משום, כי אחר הסתלקות האור של הכלי, הנה תכף נפל לבי"ע, ולא היה לו זמן שיקבל ההארה של הקומה השניה של אחורים, שיצאה אחריו. ונמצא שיש כאן, רק בחינת אור העב שאינו יכול להסתלק ולעלות עם אור הרשימו, כנ"ל, אלא שהוא נשאר בכלי, וע"כ האור הזה ירד יחד עם הכלי לבי"ע."

אלה דברים שאנחנו עוד לא למדנו, עוד לא יודעים. הניצוצין נופלים ואין להם לאן ליפול. אין כלי ליפול. וכאן דווקא, בגלל שאין להם כלי ליפול אנחנו נמצאים במבוכה ומחפשים איך אנחנו יכולים להגיע לבירור. עוד נלמד איך זה עובד אצלנו.

קריין: תתקפ"ג, ס"ב בסוף טור ב'.

"ניצוצין: סב) בהרשימות שנשארו מהאורות של הנקודים אחר הסתלקותם מהכלים הנשברים, יש בהם ב' מיני אורות: א' הוא בחינת האו"י שבהם, ונקרא אור הזך שברשימו. וב' הוא בחינת האו"ח שבהם, ונקרא אור העב שברשימו. כי כמו שכללות האורות שנסתלקו, היו כלולים מאו"י ואו"ח, כן הרשימות שנשארו מהם, ג"כ כלולות מאו"י ואו"ח. והנה אור הזך שברשימות, נקראים אורות, והם נשארו באצילות. ואור העב שברשימות נקרא ניצוצין, והם ירדו עם הכלים לבי"ע. (תתס"ד אות ד', ותתע"ו אות כ"ה)."

מה זה אור העב? אור חוזר שהיה קודם.

אנחנו עוד נמצא את זה אחר כך. אני רואה שהקפיצה הזאת הביאה לנו הרבה בלבולים. אני חשבתי שזה יהיה קצת יותר בירור. אבל נעשה הפוך. מה לעשות? זו אשמתי.

קריין: אות ט"ז, דברי האר"י, עמ' תתע"ב.

אות ט"ז

"ומנין הניצוצות שנתקנו לפי זה יהיו רח"ף, והשאר שהם ל"ב, שהם שארית לתשלום ש"ך, מתו ולא היו יכולים להתקן, וזה סוד, ורוח אלהים מרחפ"ת: מ"ת רפ"ח."

שוב.

אות ט"ז

"ומנין הניצוצות שנתקנו לפי זה יהיו רח"ף," הוא רוצה להגיד רפ"ח, רק כך הוא כותב. "והשאר שהם ל"ב, שהם שארית לתשלום ש"ך, מתו ולא היו יכולים להתקן, וזה סוד, ורוח אלהים מרחפ"ת: מ"ת רפ"ח."

הוא כותב "יהיו רח"ף". למה הוא כותב רח"ף כותב ולא רפ"ח? כדי להראות לנו שרח"ף נמצא באמצע המילה מרחפת.

אות י"ז

"ורפ"ח ניצוצות אלו נתקנו על ידי שם בן ע"ב, באותיותיו ותיבותיו, כי ע"ב תיבות ורי"ו אותיות עולה רפ"ח. וזמש"ה, והנה פר"ח מטה אהרן לבית לוי כו', כי מטה אהרן הוא שם בן ע"ב, סוד החסד סטרא דאהרן לבית לוי הוא רי"ו אותיות, סוד הגבורה סטרא דלוי, הרי פר"ח. וזהו והנה פר"ח."

זאת אומרת, כך אנחנו מתקנים את הכלים.

אות י"ח

"וזהו סבת דלית לה למלכות מדילה כלום. כי לא נתקנו ניצוצותיה, אלא שקבלה מבעלה עשר מלמעלה למטה."

אות י"ט

"ומפני שניצוצותיה הראשונים לא נתקנו, נדבקו בה ונאחזו בה, בסוד כשושנה בין החוחים. ואלו הל"ב שלא נתקנו נקראים ל"ב האבן. וסוד ש"ך ניצוצות אלו עם שם אדנ"י העולה ס"ה, יהיה הכל שכינה. כי בה נכללים הכל."

זאת אומרת, שכינה זה ש"ך ועוד ס"ה. 385 זה שכינה. לא חשובים לנו המספרים, אלא יוצא שמיתקנים על ידי שילוב של חכמה ובינה.

צריכים להתרגל למילים, להגדרות, לסגנון. שבכל חלק יש לו סגנון משלו. קצת משתנה. וכך לאט לאט. זה לא נכנס דרך הראש. זה נכנס מפני שהאדם רוצה שזה יהיה קרוב אליו. ממש כך. חכמת התורה דורשת התקרבות רגשית שאני רוצה שזה יהיה בי. זה נמצא בי, אני רוצה לברר את זה. אני רוצה לדעת איפה זה נמצא בי. אני רוצה להרגיש איפה קופצים בי כל ההבחנות הללו. ואז מתוך הנטייה זה מתגלה. לא בחכמה.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-09-06_lesson_bs-tes-10_n1_p2_hd