שיעור צהריים 05.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"ראש השנה" – קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "ראש השנה" - קטעים נבחרים מן המקורות, תת כותרת "שנהיה לראש ולא לזנב", קטע מספר 28.

"אנחנו מבקשים מה' ועושין סימן בליל ראש השנה ואנו אומרים: "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב". היינו שהישראל שבנו יהיה הראש והרשע יהיה הזנב. ואז נזכה לחיים ארוכים ולבחינת הטוב שהוא בכוונת הבריאה, שהוא בחינת להיטיב לנבראיו."

(הרב"ש. אגרת ס"ז)

זה מה שאנחנו צריכים להבין ולכלול בתוכנו, וכל הזמן לדרוש את זה. זו הנקודה החשובה ביותר בקבלת השנה הבאה, החדשה.

שאלה: למה אנחנו צריכים לרצות שהרשע יהיה הזנב, למה שהוא יהיה בכלל?

אנחנו לא יכולים לוותר על חלק מהבריאה.

תלמידה: ואיך אנחנו עושים שהוא יהיה הזנב?

זאת כבר שאלה אחרת. יש לנו בחירה מה לעשות עם אותם רצונות, מחשבות, כוונות, פעולות שאנחנו מחויבים לעשות. ואנחנו יכולים לתת להם סימן, סימן טוב, סימן גבוה, סימן מוצלח, או אחרת. אבל אנחנו לא יכולים לא לנגוע בזה, כאילו זה לא שייך לנו. אנחנו חייבים לעשות בדיקה על כל הרצונות, המחשבות, הציפיות שלנו, עד כמה כל אחד מהם הולך באותו שביל, שהבורא יהיה גבוה מאיתנו, ינהל אותנו, נהיה תחת ידו, וכך נמשיך.

תלמיד: איך אנחנו עושים שהבורא כל הזמן יהיה מעלינו, מעל הראש שלנו?

זאת כבר העבודה שלנו בינינו. ככל שאנחנו מצליחים להרים את הכוח העליון למעלה מאיתנו, ככל שאנחנו יחד מתחברים בינינו כדי להחזיק אותו מעלינו, כך זה יקרה.

שאלה: סיפרת פעם על בעל הסולם, שאחד התלמידים עשה מין אנחה כזאת כאילו הוא עייף, ובעל הסולם אמר לו שזה דבר אסור מאוד. למה, כי הוא מרשיע בזה?

זה כאילו שהוא עייף מעבודת ה', כאילו שהוא מסכים מאין ברירה, לא מקבל את זה ברצון, אלא נגד הרצון.

תלמיד: האם זה ביטוי שאסור לבטא בחברה?

כן.

תלמיד: מה זה בחיצוניות לשים את ישראל תמיד קדימה, לא בפנימיות, אלא ביחס החיצוני לחברים?

זו השתוקקות לחיבור. לראות את היחס הישיר בינינו לבורא ומהבורא אלינו, וכך אנחנו מחזיקים את עצמנו כל הזמן עם הראש למעלה.

שאלה: האם העבודה של לשים את הבורא מעל הראש היא עבודה פרטית של האדם, או שאני יכולה לעזור לחברות בעשירייה שהן יחזיקו את זה? האם זאת עבודה יותר נכונה שהן יצליחו להיות בזה?

לא. כל אחד מאיתנו צריך לראות את המטרה שלו בעבודה, שהוא מעלה את הבורא למעלה מהכול.

תלמידה: איפה עבודת העשירייה כאן? מה קורה בנו?

כך כל אחד ואחד צריך לתאר לעצמו.

תלמידה: איפה נקודת הקשר שנוצרת בנינו, או שבכלל לא צריך לחפש כזה דבר?

נקודת הקשר בינינו ודאי שהיא צריכה להיות, אבל היא בנויה מאותו המצב שאנחנו רוצים להיות קשורים זה אל זה ושהבורא יהיה מעלינו. זו צריכה להיות עבודה יומיומית ואנחנו לא יכולים לעזוב אותה.

שאלה: האם התנאי שאני אגיע לנקודת החיבור עם העשירייה הוא שאני אשים את הבורא מעל ראשי?

כן.

תלמידה: זאת אומרת אני לא נכנסת לעשירייה כדי להשיג את זה, אלא זה מה שאני מביאה איתי לעשירייה?

כן.

תלמידה: זו מדרגה חדשה ממה שעשינו עד עכשיו.

כן.

שאלה: איך אפשר להכניע את הרשע פעם אחת ולתמיד? אנחנו רואים שהוא מאוד עוצמתי.

לא יכולים. כי על כל צעד ושעל אתה חייב להחליט איפה אתה ואיפה הוא ומה היחס ביניכם.

תלמיד: איך אפשר שישראל שבנו ישלוט יותר, שהרשע יהיה יותר למטה?

מתוך ריבוי הפעולות שלך דווקא לכיוון זה.

תלמיד: ואיך זה עובד בעשירייה? איך אנחנו עושים את זה יחד בעשירייה או בכלל?

כולנו בעשירייה יודעים שזו מטרת התיקון שלנו, שהבורא יהיה למעלה מכולם וכולנו נתמוך בו מלמטה.

תלמיד: האם אתה חושב שאנחנו יכולים לשים את ישראל מעלינו ושהוא יהיה כך בתמידיות?

אנחנו חייבים, חייבים שזה יקרה כך.

שאלה: אם אני שמה את הבורא מעל ראשי, אז האם באופן אוטומטי אני מקטינה את הרשע, את האגו שלי? זה עוזר, זה מקטין אותו?

כן.

קריין: קטע מספר 29.

"כתוב "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשואלים". כלומר בזמן שהגוף בא עם השאלות של מי ומה, אל תענה לו עם בחינת ראש, היינו בשכל ובתוך הדעת, אלא "והוי זנב לאריות". כי אריה נקרא בחינת חסד, כי במרכבה העליונה יש אריה ושור, שהם חסד וגבורה ונשר, שהוא בחינת תפארת. והוא אומר להשועלים היות שהשאלות מה שהם שואלים הם בבחינת השכל, ושועל נבחן לפקח, לכן הם נקראים שועלים.

והאדם צריך להשיב, אין אני משיב לכם בבחינת ראש, היינו עם שכל, אלא אני נמשך אחרי האריות, כזנב הנמשך אחר הראש, ולי - אין לי ראש, אלא אני נמשך אחר מדת החסד, שהוא בחינת חסדים מכוסים. היינו אף על פי שהוא לא רואה שהם חסדים, היינו שמכוסה ממנו, מכל מקום הוא מאמין, למעלה מהדעת, שהם חסדים."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

שאלה: בקטע הקודם הוא כתב שצריך להימשך ולהיות בחינת ראש, פה הוא כותב לא על ראש ולא על זנב אלא על חסדים, יש פה קצת בלבול.

זה לא בלבול. כי להיות זנב לאריות וראש לשועלים זה בדיוק נותן לנו אותה הגישה, אותה התכונה, שכך אנחנו מגיעים למטרה.

תלמיד: האם זה אומר שזו בחינת חסד?

כן.

שאלה: לפני כן אמרנו להיות לראש ולא לזנב. אבל עדיף להיות זנב לישראל אפילו שאני אחרונה, ולא להרגיש ראש לכל מה שרע בי, האם זאת הכוונה של הקטע?

נגיד שכן.

שאלה: האם החסדים תמיד צריכים להיות מכוסים?

כן.

תלמידה: ואחרי זה צריך לגלות אותם בדעת?

יחד עם חכמה.

שאלה: אני מבין שצריך לדחות את השכל, את השועלים, אבל אם האדם לא מוצא את החסדים כי הם מכוסים, איך הוא יודע אחרי מה להימשך?

הוא מבקש. יש הרבה מצבים, מקרים, שאנחנו לא יודעים מה נכון, וזה נעשה בכוונה כדי שנבקש שהבורא יסדר לנו את הכיוון.

תלמיד: זאת אומרת, הוא מבין שהוא דוחה את השועלים, את השכל, אבל הוא לא מבין באיזה כיוון כן ללכת, ואז הוא מבקש שהבורא יראה לו?

כן.

תלמיד: ולזה להיצמד?

כן, לפחות כך.

שאלה: האם זה נכון בכל מצב, גם אם אני לא יודעת איך להתייחס לדברים, פשוט להגיד, "הבורא הוא הראש", "הוא אהבה", אני צריכה מכל מצב לחפש להתייחס אליו או למי שנותן לי אותו באהבה, ושהאהבה תהיה תמיד המצפן שלי?

כן, אבל בכל זאת רוצים מאיתנו שלא סתם נהיה לגמרי אפס, אלא שנזרום יחד עם הבורא. לבקש ממנו שיזרום איתנו, שיכוון אותנו.

תלמידה: אבל איך אני אזרום עם הבורא אם אני לא מכוונת במשהו להיות כמוהו?

על ידי זה שבמה שאת לא מסוגלת, את מבטלת את עצמך. עוד נלמד.

שאלה: האם לעבוד בחסדים זה גם להיצמד פחות לחיסרון שלי ויותר לחיסרון של החברות שלי?

יכול להיות.

תלמידה: אמרת בבוקר לכבד את החיסרון של החברות, והיה לנו בירור על זה והנחית אותנו גם להתבטל. ההרגשה היא, על אף שתמיד אמרת את זה ותמיד אנחנו לומדים את זה, שזה כביכול איזה שדה עבודה חדש, ומשהו במאמץ להרגיש את החיסרון של החברה אצלי מורגש עדיין ברובד מאוד גשמי. איך אפשר באמת להיכנס ולהרגיש את החיסרון הפנימי שלה, האם תוכל לתת איזו הכוונה?

אנחנו נקבל את ההבחנות האלה בדרך.

שאלה: אמרת היום לחברה, איך לעשות כך שהרשע יהיה הזנב. זאת אומרת יש לנו בחירה מה לעשות עם אותם רצונות, כוחות, פעולות שאנו מחויבים לעבוד איתם ואנחנו יכולים לתת להם סימן, סימן טוב, סימן גבוה וכולי. איך משתמשים בכוחות של הרשע, בכוחות השליליים האלה, כדי שיוכלו לשרת את הקבוצה, את העשירייה?

רק על ידי מאמץ, ואחרי המאמץ בקניית היכרות חדשה עם התכונות שבהן אנחנו נמצאים, אנחנו צריכים לסדר אותן כך שנבקש מהבורא שיגרום לנו להיות בחיסרון מסוים.

תלמיד: יש לנו רצונות שמכוונים למטרה, לחיבור ואנחנו משתמשים בהם. ויש כוחות שאנחנו מרגישים אותם כזרים. איך אנחנו משתמשים בהם כך שהם יוכלו לשרת את הקבוצה? איך אנחנו משתמשים בכוח של הרצונות, המחשבות?

זו שאלה. האם אנחנו משייכים את הכוח הזה לאיזו תכונה, לאיזו פעולה, כדי להשיג על ידו את המצב הרצוי. כך אנחנו צריכים לעשות.

תלמידה: איך?

על ידי פעולה. אנחנו לוקחים את אותם כוחות, רצונות, מחשבות, ומחברים את אותם כוחות לפעולה, ואז הפעולה כבר מתבצעת בצורה מסוימת.

תלמידה: איך האדם יכול להכין את עצמו מראש, כדי שיהיה מוכן להשתמש בצורה נכונה כמו שאמרת עכשיו, בכוחות האלה?

איך האדם יכול להכין את עצמו מראש כך שהכול יקרה איך שהוא רוצה? זה כמו שכתוב, "תעשה רצונך כרצונו". זאת אומרת, האדם מגלה את הרצונות שלו, את המחשבות, את הכוחות ומכוון אותם לכיוון מסוים.

תלמידה: מלכתחילה הוא מבקש מהבורא שיעזור לו לכוון אותם?

והוא גם מבקש מהבורא שיעזור לו, ודאי. זה לפי הכלל "עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו".

 

קריין: קטע מספר 30.

"והוי זנב לאריות" פירוש שהוא אומר, אני נמשך אחר מדת החסד שהוא רק להשפיע. והאדם צריך לומר, היות שהוא מאמין למעלה מהדעת, שהבורא משגיח על העולם במדת טוב ומטיב, לכן הוא מאמין שגם מה שהוא רואה את ההסתרה על השגחה, היינו שלפי ראיית עיני האדם היה צריך להיות אחרת, מכל מקום הוא מאמין שהבורא רוצה שכך יהיה יותר טוב לטובת האדם, אם יהיה ביכולת האדם לקבל הכל באמונה למעלה מהדעת, כי על ידי זה יהיה מקום לאדם לצאת מאהבה עצמית, ולעבוד לתועלת ה'."

(הרב"ש. מאמר 1 "מהו ענין שנהיה לראש ולא לזנב בעבודה" 1990)

שאלה: האדם כל הזמן מנסה לשייך את הכול לבורא. מה קובע אם זה למעלה מהדעת או למטה מהדעת, הרי אני יכול לשייך את הכול לבורא, יש הרבה שכך אומרים.

אבל השאלה איך הבורא מתייחס אליך, איך הוא רוצה להוליך אותך.

תלמיד: הייתה לי לא מזמן שיחה עם מישהו שהוא אדוק, שהוא משייך את הכול לבורא, הוא באמת מבטל את כל השכל, הוא דבוק במצוות התורה. אבל הרגשתי שהאמונה הזאת בכל זאת שייכת למשהו, לכן שאלתי מה קובע אם זה למעלה מהדעת או למטה מהדעת. איך האדם יודע שהוא מתעלה מעל הכול, וזה מה שמביא אותו למטרה, או שהוא מבטל את השכל, הוא דבוק, אדוק, שזו גם מסירות ונאמנות, אבל לא ברור אם זה אמיתי או לא אמיתי?

אנחנו לא יכולים בכלל לבדוק את השני, וזה גם לא חשוב לנו כל כך. כל אחד דואג איך הוא יכול לבטא את תוכנית הבריאה כלפיו, זה הכול.

תלמיד: מה זה לבטא את תוכנית הבריאה כלפיו?

שהעיקר בשבילי הוא שאני אמצא חן בעיני הבורא.

שאלה: בתוך הדעת אני יכול לזהות, זה מורגש אצלי, אני פועל כמו שפעלתי כל החיים. מה זה למעלה מהדעת? איפה זה מתלבש? איך אני יכול לדעת שאני הולך בכיוון הזה?

תלוי איך אתה מגדיר את הרצון שלך, אם בתוך הדעת, למעלה מהדעת, למטה מהדעת.

תלמיד: האם יש מדידה?

האדם מודד.

תלמיד: לפי מה?

לפי איך שהוא מתייחס לכוונות שלו, ליחס שלו.

תלמיד: אני יכול ללכת הפוך ממה שבדעת, אני יכול להגדיר לעצמי "את זה לא". האם זה כבר נחשב למעלה מהדעת?

לא.

תלמיד: האם יש הגדרה או משהו שאני יכול לבדוק או לברר עם עצמי, או שצריך לעשות את זה עם החברים? איך לדעת שאני פועל בכיוון הזה?

איך אתה יכול לבדוק אם אתה פועל למעלה מהדעת או בתוך הדעת או אפילו למטה מהדעת?

תלמיד: כן.

בסדר. אם כן, אז צריכים להשתדל להבחין. נגיד שאתה עושה איזו פעולה, ואתה רוצה שהפעולה הזאת תהיה למעלה מדעתך, מה אתה עושה?

תלמיד: זה זורק אותי לשיעור שלמדנו אתמול, שצריך קודם שתהיה רוממות הבורא, גדלות הבורא, זה צריך להיות המנוע.

כן.

תלמיד: איך אני יכול לדעת שהרוממות ה' היא לא בתוך הדעת? לא ברור איפה השטח הזה. אם זה נסגר אצלי ואני מושך את הגדלות הזאת, אז זה גם בתוך הדעת. איך לעשות שזה לא יהיה בתוך הדעת? מה התנאים לזה?

מה הם התנאים להיות למעלה מהדעת, מי יכול להגיד?

תלמידה: התנאי לבדוק את עצמי הוא שרוממות הבורא עוברת דרך החברות שלי. כי להרגיש רוממות הבורא בתוך הדעת זה קל, אבל להרגיש את רוממות החברות זה בטוח מעל הדעת.

למה?

תלמידה: כי בתוך הדעת קשה להצדיק. אם אני מעבירה את גדלות הבורא ומה שהבורא עושה לי דרך החברות, אז בטוח זה מעל כל מה שאני יכולה להגיע אליו בדעת שלי.

יש מישהו שמסכים איתה?

תלמידה: כן, אני חושבת שלמעלה מהדעת זה לטובת הזולת, לטובת הבורא. ואם המחשבות שלי מכוונות לשם, אז אני מעל עצמי, מעל הדעת שלי.

זאת אומרת אם אני חושבת בצורה חיובית על הקבוצה, על העשירייה, על החברות, על הבורא, אז מה שיש לי בזה, זה הכול למעלה מהדעת.

תלמידה: אני מפעילה את עצמי לכיוון השפעה.

שאלה: האם צריכה להיות תחושה של התנגדות? כי הרבה פעמים גם לעשות לטובת החברות ולטובת הבורא כבר חלק מזה השגתי בדעת שלי. האם צריכה להיות איזו התנגדות, איזה מאמץ פנימי, כדי לדעת שאני מעל הדעת?

כן.

תלמידה: למרות שאנחנו נמצאים בהתנגדות כל הזמן, ובגוף שלנו מרגישים שהיינו יכולים לתכנן את זה אחרת, מעל זה אנחנו מרגישים שמחה שהוא נתן לנו מצב כזה שאנחנו יכולים להיות איתו בקשר. מתוך ההתנגדות שלנו אנחנו יכולים לבקש ממנו ולהיות איתו בקשר ומזה יש שמחה.

זה מסובך.

תלמידה: יכול להיות שזה מצב שבו אנחנו זקוקים לבורא מאוד. כשצריכים לעלות למעלה מהדעת אנחנו מאוד זקוקים לכוח הבורא, ואז התפילה פה מאוד חשובה.

כן.

שאלה: האם תכונת ההשפעה על מנת להשפיע זאת תכונת ישראל?

כן.

תלמידה: אפשר לומר שכל אחד יכול להגיע לזה דרך התורה, אם ישראל מקיימים את התורה במלואה כאמצעי למענו.

כן, בכיוון הזה.

שאלה: אם אני מרגישה את החברה מעומק נשמתי, ההרגש הזה שבתוכי, בתוך הפנימיות שלי לחברה היא כמו לילד שלי, האם זה כוח הבורא?

אני לא יכול להגיד. אנחנו נמצאים בים של כוחות הבורא.

תלמידה: אם אני מרגישה כך?

זה לא אומר כלום אם את מרגישה או לא מרגישה, הרגשה היא הדבר הכי שקרי.

שאלה: אני מתחילה את היום שלי כשכולי בדעת, ואני רוצה להתחיל אותו כדף ריק. ואז יש שיעור, יש שיחות עם עשירייה, סדנאות, הפצה, זה בעצם אמור לפרמט אותי שתהיה לי הזדמנות לעלות למעלה מהדעת. דעת העשירייה היא למעלה מדעתי, דברי הרב בשיעור הם למעלה מדעתי, אבל יש בין זה לזה הפסקות של שעות, ושם אני נופלת לדעתי מאוד חזק. איך בהפסקות אני אהיה למעלה מהדעת? מה זה?

כנראה שלמעלה מהדעת זה כשאנחנו רוצים לעלות לדרגה ששם רק הבורא קובע. כי את דעתי אני תמיד אקבע לפי הרצון שלי.

תלמידה: יש את הרצון הזה להבין ולעשות לפי רצונו.

כן.

תלמידה: אבל איך לתפוס את רצונו? איך להבין אותו?

להתפלל, אין כאן יותר מה לעשות. יותר מזה לאחוז אנחנו לא יכולים.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לזרום עם הבורא ולרצות שהוא יכוון אותנו. האם אפשר לומר שעבודה מעל מהדעת היא המאמץ כל הזמן להחזיק את עצמי בידיעה הזאת שהבורא מנהל את הכול?

כן, זה אחד התנאים.

תלמידה: כל עוד אני נמצאת בתוך העבודה הפנימית הזאת אני מעל מהדעת.

כן.

שאלה: למדנו בעבר את המאמר על משה, שמשה התקשה במולד הלבנה, ואלוהים הצביע ואמר לו "כזה ראה וקדש". העניין הזה שאתה נמצא בהסתר גמור של החסדים והוא אומר "כזה ראה וקדש", ואתה צריך להאמין מעל הדעת שהאורות האלה נמצאים והם עבורך, הם ייפתחו בעבורך, ובסופו של דבר החסדים האלה גם יהיו גלויים. האם זה אפשרי?

אני לא יודע. אבל נעבוד ונבדוק יחד.

תלמידה: האם זה מצב בעבודה שאפשר לשאוף אליו, להיות בכוונה אליו, לתפוס את המצב הזה?

כן. לבקש.

שאלה: יש לי חברה שמרגישה תחושת שנאה וכעס מצד כולם כלפיה. מה היית ממליץ לה לעשות?

האם יש לה כוח גם לשנוא אותם?

תלמידה: צריך לשאול את החברה.

אז תשאלי אותה, איך יש לה כוח לקבל מכל אחד מידת שנאה כזאת שהיא ממש מתבטלת. זה צריך להיות משהו לא מהעולם הזה.

שאלה: בדרך כלל הרצון לקבל רוצה שיהיה לנו טוב. האם אני יכולה לשאול את עצמי במקום מה טוב לי, מה נכון לי ברוחניות? לא לשמוע את הרצון לקבל שלי, אלא דרך זה שאני מפקפקת בטוב של הרצון, להגיד "אני לא רוצה לשמוע אותך, אני רוצה לשמוע את הבורא". האם אפשר לדבר ככה?

תדברי, למה לא, מי אוסר עליך.

תלמידה: האם זה באמת דיבור נכון?

את זה תראי בתשובה.

שאלה: האם בהרגשה הזאת של מעל הדעת יש תענוג?

למה שלא?

תלמידה: כי זה בטוח תענוג אחר ממה שאני מכירה.

לכל תענוג יש הרגשה אחרת.

תלמידה: כשאנחנו מדברים על הבירור הזה של איך אנחנו יודעים שאנחנו מעל הדעת, האם גם שם יש רצון לקבל, או אין רצון לקבל?

כן.

תלמידה: יש רצון, כי אני רוצה לדעת אם אני מעל הדעת.

כן.

תלמידה: זה מתקשר לעניין התענוג. אני מבינה שאנחנו פותחים עכשיו משהו לבירור, מדרגה חדשה שאנחנו לא מכירים, לכן קפצתי ישר לתענוג, כי הפחד של הרצון לקבל שהולכים לאבד אותו קפץ. בכדי לקבל את העלייה שנפתחת עכשיו בזכות הרב, האם יש פה מקום לוותר על הרצון לקבל, כל הזמן לעבוד עליו ועל התענוג, בכדי לרכוש תענוג אחר?

כן.

תלמידה: עכשיו אתה עובד איתנו, זו ההרגשה שלי בשיעור הזה, אתה נותן לנו להשתתף בעבודת הקודש הזאת, וזה תענוג בפני עצמו.

שאלה: האם ההרגשה שאני אוהבת את כל העשירייה בלי שום הבדל בין אחת לאחרת היא אחד התנאים לעלות למעלה מהדעת?

יכול להיות, אבל רק ההרגשה הזאת לא מספיקה.

תלמידה: מה עוד צריך?

לא יודע, אבל זה לא קובע שאת כבר עולה למעלה מהדעת.

תלמידה: איך אהבה לחברות בעשירייה קשורה ללמעלה מהדעת?

אני לא בטוח שזה מה שאת רוצה להגיד, ש"אם אני אוהבת את החברות שלי, ונראה לי שזה למעלה מהדעת, אז אני באמת נמצאת למעלה מהדעת". זה לא אומר כלום.

תלמידה: אם יש לי התנגדות למשהו בעשירייה ואני עולה מעליו, אז האם זו הדרך?

יכול להיות שזו הדרך, אבל זה עוד לא הסוף.

שאלה: אמרת שהרגשה היא הדבר הכי שקרי. אבל אנחנו פועלים לפי הרגש, אנחנו אוהבים, שונאים, כועסים. מהו הסרגל הנכון אם הוא לא הרגשה, אם זה לא דרך הלב? איך אנחנו מתקדמים?

אתם אלה שצריכים לפתור את השאלה הזאת.

תלמידה: האם יש איזה כיוון? יש את המוח ויש את הלב, ואני הולכת לפי הלב שלי, אבל כמו שהבנתי ממך הלב יכול לשקר, אז לפי מה אני אלך?

אין שאלה לפי מה, רק לפי הלב.

שאלה: מה זה אומר לרצות שרק הבורא יפעל?

אני רוצה להיות בקשר עם הבורא שהוא המברר את הרצונות, את השאלות, את התגובות שלי.

תלמידה: האם זה אותו דבר כמו לזרום עם הבורא?

כן.

תלמידה: מה ישמח יותר את הבורא וימצא חן בעיניו, האם להיכנע או להילחם? למשל אנחנו רוצים לעשות איזו פעולת חיבור או לימוד ומגיעות הפרעות מיד ברגע שמתחילים. לפעמים אני מרגישה שאם אני נלחמת עם ההפרעה, אז אני עושה יותר נזק, ואם אני לא נלחמת, אז אני מרגישה שנכשלתי. איך אני יודעת מה ימצא יותר חן בעיני הבורא, האם להילחם או להיכנע, קצת להמתין, קצת לשתוק, קצת לדבר אתו, לפני שאני נלחמת?

במידה ואדם מוכן לבטל את עצמו, הוא מתחיל להרגיש יותר את הכיוון שלו כלפי הבורא, באיזה מקום הבורא נמצא, באיזה כיוון.

שאלה: איך לעבוד עם שנאה וכעס שלא מהעולם הזה שמתגלה בי?

שלא מהעולם הזה? מעניין. איך לעבוד עם שנאה וכעס שלא מהעולם הזה שמתגלה בי, לי אין מה להגיד, אני לא יודע אם זה קיים בכלל. שנאה וכעס אם לא מהעולם הזה, אז מאיפה זה מגיע?

שאלה: האם מעל הדעת הוא כבר מצב שאנחנו נמצאים בהשפעה הדדית ובאהבת חברות או עדיין לפני?

עוד לפני.

תלמידה: עם אילו כלים עובדים כשנמצאים במעל הדעת?

עם הכלים שהם למעלה מדעתנו.

תלמידה: האם אלה כבר כלים דהשפעה?

כן.

תלמידה: עם איזו כוונה?

על מנת להשפיע.

תלמידה: מה קורה אחרי למעלה מהדעת?

מה צריך לקרות?

תלמידה: עוברים לעבוד עם כלים דקבלה על מנת להשפיע. ואז מה קורה מעל הדעת, האם כפול שניים?

לא. כשאנחנו רוצים להיות באמונה למעלה מהדעת ומקבלים לזה כוחות, מתקנים את היחס שלנו, ונמצאים בלמעלה מדעתנו, כלומר למעלה מכל מה שהיינו יכולים לתאר לעצמנו בעצמנו, אז עכשיו אנחנו מגיעים לרצון שהוא כולו להשפיע.

תלמידה: האם משיגים את דעת העליון?

כן.

שאלה: מה זה אומר באמת ללכת לפי הלב?

אם את יכולה לברר את כל השאלות שלך שנובעות מהלב, אז בסופו של דבר את תביני את הלב שלך.

שאלה: חברה מרגישה שהיא כל כך נכללת בתוך העשירייה, עד שזה מרחיק אותה משאר החברות בקבוצה. היא מרגישה הרגשה של זרות כלפיהן, ממש רוצה להיות רק עם העשירייה ולא עם חברות אחרות מעשיריות אחרות. מה לעשות במצב הזה?

אז מה? יש לה תקופה כזאת. זה יעבור, זה לא נורא. זאת לא עבירה ולא מצב רע.

שאלה: האם יש אפשרות לדעת מתי הלב מדבר אמת ומתי הוא משקר?

כן.

תלמידה: מה הסימנים?

לעלות למעלה מהדעת.

תלמידה: אם יש פעולה שנדמה שאני עושה אותה מעל הדעת, ואחר כך אני רואה מעין תגמול או שהבורא מחזק, אז אני נכנסת לתחושה של שמחה וגאווה וכבר אין שום דבר מעל הדעת.

מה שחסר לנו הוא בכי. אנחנו מאוד מאוד שכליים וכדאי לנו לבכות. כדאי לברר את היחס שלנו, את הנטייה, את הרצון שלנו, גם בבכי. תנסו את זה, זה מאוד מנקה את הלב, זה מאוד מאוד מועיל.

שאלה: על מה אנחנו צריכים לבכות?

עבור מה שכל אחת חושבת שהיא רוצה מאוד ולא מקבלת.

תלמידה: האם אנחנו צריכים לבכות עבור עצמנו?

עבור עצמנו, עבור החברות, זה לא חשוב, בכי הוא דבר מאוד מאוד מועיל.

תלמידה: מה זה בכי? מה זה לבכות?

אני לא יכול להסביר לך מה זה בכי. אלו נטיות מהלב שלא מתממשות.

תלמידה: זה משהו שאנחנו צריכים לבקש שיהיה לנו?

כן.

תלמידה: אם נעבוד כמו שהיה כתוב, נעלה את הבורא לראש ואת כל הרע נשים בזנב, האם זה יקרב אותנו לבכי הזה, לצורך הזה להיות למעלה מהדעת?

כן.

תלמידה: האם אנחנו צריכים להשתדל עם כל הרצון לעשות את זה?

לא, אני לא אומר שחייבים לבכות, אבל בכל זאת משהו מזה חייב להיות.

תלמידה: אם נשתדל עם כל רצון שעולה לנו, לברר מה אנחנו שמים בזנב ואיך אנחנו מעלים מהרצון הזה את הבורא לראש, ומתוך זה פועלים, אז האם זה יקדם אותנו, יגדיל או ייצור בנו כלי של השפעה?

כן.

(סוף השיעור)