שיעור בוקר 02.04.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", פתיחה לחכמת הקבלה, עמ' 164 אותיות ט"ו – ט"ז

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 164, מאמר "פתיחה לחכמת הקבלה", אות ט"ו.

אות ט"ו

"הרי שנעשו בחינת כלים חדשים בפרצופין דקדושה במקום בחי"ד אחר הצמצום א', שהם נעשו מאור חוזר של זווג דהכאה בהמסך. ויש אמנם להבין את אור חוזר הזה, איך הוא נעשה לבחינת כלי קבלה, אחר שהוא מתחילתו רק אור נדחה מקבלה ונמצא שמשמש תפקיד הפוך מענינו עצמו, ואסביר לך במשל מהויות דהאי עלמא, כי מטבע האדם לחבב ולהוקיר מדת ההשפעה, ומאוס ושפל בעיניו מדת הקבלה מחברו, ולפיכך הבא לבית חברו והוא מבקשו שיאכל אצלו, הרי אפילו בעת שהוא רעב ביותר יסרב לאכול, כי נבזה ושפל בעיניו להיות מקבל מתנה מחברו, אכן בעת שחברו מרבה להפציר בו בשיעור מספיק, דהיינו עד שיהיה גלוי לו לעינים, שיעשה לחברו טובה גדולה עם אכילתו זו, הנה אז מתרצה ואוכל אצלו, כי כבר אינו מרגיש את עצמו למקבל מתנה, ואת חברו להמשפיע, אלא להיפך, כי הוא המשפיע ועושה טובה לחברו ע"י קבלתו ממנו את הטובה הזאת. והנך מוצא, שהגם שהרעב והתאבון הוא כלי קבלה המיוחד לאכילה, והאדם ההוא היה לו רעבון ותאבון במדה מספקת לקבל סעודת חברו, עכ"ז לא היה יכול לטעום אצלו אף משהו מחמת הבושה, אלא כשחברו מתחיל להפציר בו, והוא הולך ודוחה אותו, הרי אז התחיל להתרקם בו כלי קבלה חדשים על האכילה, כי כחות ההפצרה של חברו וכחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים, סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה, עד שיוכל לצייר בעיניו שיעשה טובה ונחת רוח גדולה לחברו עם אכילתו, אשר אז נולדו לו כלי קבלה על סעודת חבירו. ונבחן עתה, שכח הדחיה שלו נעשה לעיקר כלי קבלה על הסעודה, ולא הרעב והתאבון, אע"פ שהם באמת כלי קבלה הרגילים."

אני חושב איך לבלוע נכון ולספוג נכון את הקטע הזה, זה קטע חשוב ביותר כאן בפתיחה.

שאלה: הוא כותב "כי כחות ההפצרה של חברו וכחות הדחיה שלו בעת שהולכים ומתרבים, סופם להצטרף לשיעור מספיק המהפכים לו מדת הקבלה למדת השפעה,". מהם כוחות ההפצרה שמפצירים בי, על מנת שאוכל להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע?

אלה שני כוחות מנוגדים, הפוכים זה מזה, כשכל אחד דוחף מה שהוא רוצה לשני, ואז לאט לאט, לאט הם נכנסים לאיזה חיבור ביניהם, ועושים יחד את הפעולה. אומנם שמלכתחילה היא היתה פעולה הפוכה, מחולקת לשניים, אחד נותן - השני מקבל, שני מקבל - הראשון נותן וכן הלאה.

תלמיד: אבל אלה כוחות שיכולים להביא אותי מכוח קבלה לכוח להשפיע, על ידי זה שמשכנעים אותי שהאוכל טוב ותאכל. איזה פעולות חסרות פה בנוסף לזה?

על ידי זה שהאחד מהם דוחה, הוא בזה מחייב את השני לשנות את ההתנהגות שלו.

תלמיד: למה אני מגיע למסקנה שאני צריך להתבייש לאכול, למרות שיש לי תאבון?

כי בכל אדם יש הרגשת הבושה.

תלמיד: מהי הבושה הזאת, למה שאני לא אוכל מהשולחן?

זו תוצאה מהאגו שלך, שאתה לא רוצה להרגיש את עצמך פחוּת מהחבר.

תלמיד: נולדנו עם הבושה הזאת ואנחנו צריכים להסיר אותה?

כן, נולדנו עם הבושה והבורא מפתח בנו בושה, בכל אחד לפי תפקידו, לפי אופן הנשמה שלו.

תלמיד: אז מה מראים פה, שאני צריך להפסיק להתבייש ולאכול?

לא, לא אומרים לך את זה כך.

תלמיד: אלא?

אנחנו רק פותחים לך את התיאבון ואתה תחליט איך אתה יכול לעבוד עימו.

תלמיד: כתוצאה ממה העבודה הזאת? למשל בעשירייה זה בין החברים ורק על ידי זה אני יכול להפסיק להתבייש?

כן.

שאלה: כשמלכות יוצרת מעצמה על ידי האור החוזר כלי דהשפעה שהוא יוכל להתמלא. האם היא בתוכה מקבלת על ידי הכלי הזה?

לא הבנתי. מקבלת או משפיעה זו הפעולה. ומקבלת או משפיעה יכול להיות שזאת הכוונה. מקבלת או משפיעה זה יכול להיות התוצאה מהעבודה שלה כלפי השני, כלפי הנותן, אז אני לא יודע בדיוק למה אתה מתכוון.

תלמיד: כתוב שמלכות יוצרת כלי דהשפעה והיא מעלה אור חוזר.

כן.

תלמיד: האם המלכות מקבלת גם את תכונת ההשפעה על ידי הכלי שיצרה?

לא, היא לא יכולה לקבל תכונת השפעה. היא יכולה רק ללמוד מהמשפיע מה לעשות כדי להיות עימו בדבקות ומתוך זה היא מגיעה גם להשפעה.

שאלה: בדוגמה של בעל הבית והאורח, למה נקודת השתוות הצורה היא בושה ולא אהבה?

נקודת השתוות הצורה מביאה אותנו לאהבה, אבל לא מיד כי אנחנו הפוכים לפי הטבע ולפי הפעולה, ורק ברצון להשפיע אחד לשני מגיעים להתחברות ואז מתחילים להתקרב עד לאהוב זה את זה.

שאלה: האם בעשירייה אנחנו צריכים לעשות תרגיל כזה ולדחות את עזרת החברים בשביל לברר את הכוונה שלי, לפני שאני מקבל את העזרה מהחברים?

אנחנו עוד נברר את זה, אבל כמובן שצריך.

שאלה: לאורך הקטע מורגש שהכוח של הבושה עובר שינוי, מה השינוי שהוא עובר?

הנברא עובר שינוי והוא מוכן לעשות כל פעולה שתהיה, רק כדי לעשות בזה נחת רוח לבורא.

תלמיד: אבל למה הבושה שהיא בהתחלה עוצרת אותו מלקבל, אחרי זה מאפשרת לו לקבל?

כי על ידי הבושה הוא מגיע לכלים דהשפעה, ואז הכלים דהשפעה מאפשרים לו לקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: הוא מרגיש משהו חדש בנותן, במי שמפציר בו לקבל?

כן. סך הכול זה עניין של יחס, שהוא משנה את הכוונה שלו ועקב זה הכול משתנה.

תלמיד: ולמה הוא משנה את הכוונה?

הוא רוצה להיות משפיע והוא לא יכול. הנברא יכול רק לקבל, כמו נגיד תינוק שהוא לא יכול שום דבר לעשות, הוא מוכן רק לקבל מאימא ואם הוא רוצה הוא מקבל, אם לא רוצה לא מקבל. אבל אם הוא שם את הרצון שלו למעלה מעצמו, ומחליט שמעכשיו והלאה הוא רוצה לקבל כדי לגרום לאימא תענוג, אז הכוונה שלו הופכת להיות למעשה, והוא גורם לאימא מילוי.

תלמיד: וההפצרה של אמא מה היא עושה, זה שהיא כל הזמן רוצה לתת לו, רוצה ורוצה והוא בהתחלה לא מוכן.

האמא רוצה כל הזמן לתת, והוא צריך לפתח אצלו רצון לקבל בלי הגבלה, כמו שהרצון של אימא לתת.

שאלה: כתוב שאנחנו צריכים להבין את האור החוזר הזה ואיך הוא הפך לכלי קבלה, האם תוכל להסביר איך הוא הפך לכלי קבלה?

אם אני יכול רק לקבל אבל אני מוגבל עד כמה אני יכול לקבל, ואני מגלה שהיכולת שלי להשפיע לנותן תלויה אך ורק בכמה אני מקבל מהנותן, אז אני מתחיל לעסוק בכלים דקבלה שלי כמו בכלים דהשפעה.

אנחנו רואים שהרבה פעמים אחרי שאימא מאכילה את התינוק והוא התמלא מהכיבוד שלה, היא אומרת לו "תודה רבה", האימא אומרת תודה רבה שהוא אכל ממנה. איך זה יכול להיות הרי הוא קיבל? לא, הוא לא קיבל, היא קיבלה ממנו תענוג ולכן היא אומרת לו "תודה שאכלת ממני". על זה כתוב "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק".

תלמדו מכל הדוגמאות האלה שנמצאות אצלנו בחיים, אנחנו נמצאים בכלים כאלה. הכול תלוי רק האם אנחנו משנים את הכלים. כל המאבקים שיש באנושות הם רק כדי להפוך את הקבלה שלנו להשפעה. כל השינויים שיש לנו בסוציאליזם, קומוניזם, קפיטליזם, אלטרואיזם, לא חשוב מה, הם בסך הכול כדי לשנות את היחסים בינינו כך שכל אחד יראה כמה הוא נותן וכמה הוא מקבל, ולאזן קבלה עם השפעה.

שאלה: כתוב כאן שבאותה מידה שהחבר, כלומר הבורא מפציר, אז האדם מסכים לאכול אם הוא מבין שהוא מוכן להשפיע. אבל עכשיו אנחנו בעיקר מפצירים בפני הבורא, תן לנו חיבור, תן לנו להשפיע, אז איך להגיע למצב שמתואר פה?

אנחנו צריכים להפסיק לקבל, לעשות צמצום על עצמנו, עד שנוכל לקבל רק בעל מנת להשפיע. אם אני בטוח שמהקבלה שלי אני אגרום נחת רוח לבורא, אז אני מתחיל לקבל. ואם אני לא רואה שייצא מזה טוב לבורא אז אני לא אקבל. זה עניין הצמצום שהנברא מקבל על עצמו.

תלמיד: הצמצום הזה מגיע באיזו מידה של קשר עם הבורא?

כן, הנברא מקבל מהבורא כוחות לעמוד נגד הרצון שלו לקבל. הבורא מסכים עם הנברא ועוזר לו לא לקבל, ואז הנברא מגיע לרצון להשפיע. אתם צריכים לחשוב על זה, אחרת יהיה לכם בלבול ולא תצא תוצאה טובה.

אות ט"ז

"ומדמיון הנ"ל בין אדם לחברו, אפשר להבין ענין הזווג דהכאה הנ"ל, ואת האו"ח העולה על ידו, שהוא נעשה כלי קבלה חדשים על אור העליון במקום בחי"ד. כי ענין ההכאה של אור העליון המכה בהמסך ורוצה להתפשט אל בחי"ד, יש לדמותו לענין ההפצרה לאכול אצלו, כי כמו שהוא רוצה מאד שחברו יקבל את סעודתו, כן אור העליון רוצה להתפשט למקבל. וענין המסך המכה באור ומחזירו לאחוריו, יש לדמותו לדבר הדחיה והסירוב של חברו לקבל את סעודתו, כי דוחה את טובתו לאחור. וכמו שתמצא כאן אשר דוקא הסירוב והדחיה נתהפכו ונעשו לכלי קבלה נכונים לקבל את סעודת חברו, כן תוכל לדמות לך, כי האו"ח, העולה ע"י הכאת המסך ודחיתו את אור העליון, הוא שנעשה לכלי קבלה חדשים על אור העליון, במקום הבחי"ד ששמשה לכלי קבלה מטרם הצמצום א'. אמנם זה נתקן רק בפרצופי הקדושה דאבי"ע, אבל לא בפרצופי הקליפות ובעוה"ז, שבהם משמשת הבחי"ד עצמה לכלי קבלה. וע"כ הם נפרדים מאור העליון, כי השינוי צורה של הבחי"ד מפריד אותם, וע"כ נבחנים הקלי' וכן הרשעים, למתים, כי הם נפרדים מחי החיים ע"י הרצון לקבל שבהם. כנ"ל באות י"ג עש"ה, ודוק בזה, כי אי אפשר להסביר יותר."

שאלה: אם אנחנו לא מקבלים אחרי שעושים צמצום ומסך, האם יש עונש על כך, מה היחס של בעל הבית לזה?

לא, אין עונש יש לחץ על המסך, על הרצון לקבל, למה אנחנו לא מקבלים?

תלמיד: מה היחס של בעל הבית אלינו במקרה כזה?

בעל הבית כאילו לא מרוצה אם הוא לוחץ עלינו שאנחנו כן נקבל, הוא ממשיך עם ההפצרה שלו שאנחנו כן נקבל.

שאלה: מה זה צמצום בעשירייה?

שכולנו מרגישים את הרצון המאוחד שלנו ולא רוצים להשתמש בו, ולכן מצמצמים אותו.

תלמיד: ואז אנחנו מצמצמים אותו, באים בכוונה על מנת להתחבר, לא על מנת להשפיע אלא על מנת להתחבר. יודעים שלא מבינים, לא מסוגלים, יודעים שלא יכולים לזוז לבד אלא עם העשירייה, ומפה אנחנו צריכים לעשות משהו, או לחכות?

אני לא מבין מה שאתה שואל. אני מאמין שאתה מרגיש בפנים משהו אבל אתה לא יכול לבטא את זה.

שאלה: האם האזור הזה עם המאור הכפול הופך להיות מקום לכלי המקבל?

מה הוא אותו איזור עם הארה כפולה? לא ראיתי מילים כאלה.

תלמיד: אנחנו דוחים מבחינה ד' והאור חוזר אחר כך. הוא מלביש, והמקום החדש הזה הופך למקום קבלה.

נניח, כן.

שאלה: אם אני נמצא בשלב להשפיע על מנת להשפיע, כלומר אני דוחה הכול ואני מסופק כביכול, איך זה יכול להיות? והאם יש דוגמה ללהשפיע על מנת להשפיע?

ללהשפיע על מנת להשפיע יש לנו הרבה דוגמאות, שאני נהנה מהשפעה, מפעולת ההשפעה בעצמה, ואני משפיע, אני לא מצפה לשום דבר בחזרה, שום תגמול.

תלמיד: אבל באיזה כלים אני נהנה, הכלים דקבלה שלי מנותקים?

אין דבר כזה, אם אין לך כלים דקבלה אתה לא נברא.

שאלה: הבושה היא כוח דחייה שמפנה אותנו לחיבור, ואם כך לְמה הבושה הופכת לאחר מכן?

בושה מביאה אותנו אפילו לכבוד. בעזרת הבושה האדם מתחיל להרגיש עד כמה הוא לא רוצה להשתמש ברצון לקבל שלו, וזה מביא אותו להרגשת כבוד עצמו, שהבורא ברא בו את הבושה והוא לא רוצה להשתמש בה.

שאלה: פעולת ההשפעה שלי עבור החברים מחזירה אור, והאור הזה משפיע על הכלי של החבר ומגדיל את כלי ההשפעה של החבר, כך שהוא יוכל לקבל על מנת להשפיע?

כן, צריך לבטא את זה בצורה יפה יותר, אבל כן בעקרון.

שאלה: איך אנחנו משיגים מודעות לתת לחבר הזדמנות להשפיע בזמן שאנחנו אוכלים את האוכל, איך להגדיל את הרצון שלנו?

כשאנחנו אוכלים אצל מישהו והאוכל טעים ואין לנו שום הפרעות, אנחנו יכולים להגדיל את הרצון לקבל שלנו על ידי זה שאנחנו חושבים ממי אנחנו מקבלים, מה הוא בעל הבית, מה הוא רוצה לעשות לנו, מתוך זה אנחנו יכולים להנות מכל כפית וכפית נגיד שאנחנו אוכלים, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים. לכן יש כאן יכולת להתקדם דווקא על ידי הקבלה.

שאלה: בעל הסולם כותב, "כי האו"ח, העולה ע"י הכאת המסך ודחיתו את אור העליון, הוא שנעשה לכלי קבלה חדשים על אור העליון". אז מה היא העבודה הזאת הכאה במסך בעשירייה, בין החברים, שכתוצאה מזה אפשר לקבל כלי חדש?

העבודה בעשירייה היא שאף אחד מהם לא רוצה לקבל מהזולת, אבל כן מוכנים לקבל מהזולת מפני שהזולת רוצה לתת. הזולת רוצה לתת, אז אני מבין שאני חייב לקבל ממנו כדי לעשות לו בזה נחת רוח.

תלמיד: אבל מה היא הכאה בעשירייה, מה אנחנו מכים אחד את האחר?

כן, שכל אחד מסרב נגיד לקבל מהאחר.

תלמיד: ואז זה הופך להכאת המסך?

כן.

תלמיד: מה הוא המסך? איך אפשר לקרוא למסך?

ההסכמה ביניהם שלא לקבל כלום לעצמם, אלא רק להעביר לבורא.

תלמיד: כלומר, פעולה משותפת שצריכה להיות במודעות של כל העשירייה?

כן.

שאלה: האדם העומד מול השפע לא משתמש בכלים שלו אלא משתמש בחסרונות של התחתון. התחתון לא רוצה להשפיע, הוא לא רוצה להתעסק בזה כלל, הוא רוצה רק לקבל ולא רוצה תיקון. מבחינת הבורא אין בעל מנת להשפיע, הוא רוצה שהתחתון יקבל, והאדם עומד באמצע בין שניהם. איך הוא מצליח לייצר מצב שהתחתון יהיה בעל מנת להשפיע?

אני לא יכול להסביר לך כרגע, צריכים לחשוב איך לדבר על זה. יש לך אפשרות לחשוב על אימא שנותנת לילד משהו לאכול והוא אוכל, מתקיים וגדל, אבל לא נעשה מכך יותר חכם, יותר בן אדם, אלא הוא גדל כמו חיה. או שהיא נותנת לו מזון והוא גדל ומתפתחים בו גם הרצון לקבל שזה הגוף שלו וגם הרצון השכלי. לכן יש הבדל, אתה לא יכול לעצור את הראשון ולא את השני, אז זה מה שיש לנו.

שאלה: אם האדם מרגיש שהוא נמצא במצרים, בתוך הרצון לקבל שלו, ומרגיש שהוא רוצה לצאת מזה, האם הצעד הבא שהוא צריך זה להרגיש בושה?

כן.

תלמיד: איפה בסיפור מצרים נמצאת הבושה? אני לא מצליח ליישב יחד את המשל המאוד ברור כביכול בעולם שלנו עם סיפור מצרים שאנחנו לומדים.

זה בתוך הרגשות שלנו. אתה לא יכול להבדיל כל מיני התרשמויות, אבל בסופו של דבר אתה רואה שזה מה שעוצר אותך ולא נותן לך להתקדם, שאתה לא יכול לעשות מה שהיית רוצה לעשות כי משהו עוצר אותך.

תלמיד: בסיפור מצרים בני ישראל מגיעים בשלב כלשהו ל"ויאנחו בני ישראל מהעבודה". האם זה גילוי הבושה?

לא, אתה יכול להגיד כך על כל פעולה. "ויאנחו בני ישראל מהעבודה" זה מפני שהם לא יכולים לקבל על מנת להשפיע. הם רוצים לצאת מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע ולא מסוגלים, אז על התפר בין הרצון על מנת לקבל לבין הרצון על מנת להשפיע יש להם עבודה גדולה.

תלמיד: האם אני צריך לצפות שתתעורר הבושה הזאת, או שהבושה היא דבר שאני לא צריך להתעסק אתו הוא פשוט מופיע?

חייבים להתעסק בה, כי היא המרכיב ההכרחי כשאתה רוצה להידמות לבורא, הבושה כאן צריכה לעורר אותך.

תלמיד: כשאדם נמצא אפוף ברצון לקבל שלו, רואה שהוא לא יכול לברוח, האם הצעד הנכון הבא הוא להתחיל לשאול את עצמו איך הוא הפוך כל כך מהבורא, להתחיל להתבייש, ואז יהיה לו כוח לצאת?

לא מיד, אבל כן, בצורה כזאת.

שאלה: אני רוצה לתת לחבר מתנה, למה אני אמור לשכנע אותו שיקבל את המתנה כדי שאני אוכל להשפיע לו? למה אני לא יכול לתת לו בלי לשכנע אותו?

זה לא נקרא שאתה בנית כלי ושאתה נותן לתוך הכלי הזה מילוי, ולכן אתה לא נותן.

תלמיד: אם אני נותן לחבר מתנה בלי לשכנע אותו, אני יודע שהוא אוהב לדוגמה שוקולד.

זה לא נקרא שיש לך כלי שאתה ממלא. אתה צריך קודם לברוא בחבר חיסרון למה שאתה נותן.

תלמיד: מה זה לבנות בו חיסרון?

לעורר בו חיסרון למה שאתה הולך לתת לו.

תלמיד: אם אני יודע שהוא אוהב שוקולד, איך לעורר בו את החיסרון הזה?

זו לא נתינה, הוא לא ירגיש ממך את המתנה.

שאלה: אנחנו בשבוע מאוד עוצמתי לפני פסח, ויש הרבה חשבונות שהאדם עושה, למה להגיע, לאן להגיע, מה לעשות, איך לעשות. מה החשבון האמיתי שאדם צריך לעשות עם עצמו בשבוע הקרוב?

החשבון האמיתי הוא איך אני מכין את עצמי ליציאה ממצרים. איך אני מתחבר לחברים כדי שכולנו יחד נצא, כי לבד אף אחד לא יכול לברוח, אבל אם כולנו יחד מתחברים, אז יש לנו כוח שכנוע לשכנע את הבורא שייתן לנו אפשרות לצאת ממצרים.

אתם גם צריכים להרגיש עד כמה הזמן הזה הוא זמן מיוחד, אנחנו קצת יותר מבולבלים מהרגיל. כך נתקדם, נקרב את עצמנו לשינוי הגדול הזה.

שאלה: בקבלה על מנת להשפיע, מה אנחנו מקבלים כדי שנוכל להשפיע לבורא?

אנחנו מקבלים מהבורא כול מה שהוא רוצה לתת לנו, ואז על מנת להשפיע, אם יש לנו כזאת קבלה, היא הופכת להיות לנתינה. אנחנו כביכול נותנים לבורא ולא שמקבלים ממנו.

תלמידה: מה זאת אומרת נתינה?

זה כמו אימא שמניקה את התינוק והוא אוכל ומתמלא ויש לה הרבה מאוד נחת רוח ממנו, היא מנשקת אותו ואומרת לו "תודה רבה שאכלת". במקום שהוא יגיד תודה רבה היא אומרת תודה רבה.

תלמידה: בעניין האוכל זה מובן, אבל בעניין הרוחני, מה זו הקבלה הזאת שאנחנו משפיעים אחר כך לבורא?

זה אותו דבר, מה זה חשוב מה אני מקבל, העיקר שאני מקבל מה שהבורא רוצה לתת לי. לפני זה לא רציתי לקבל, ועכשיו מפני שהוא רוצה לתת אני פותח את הרצון לקבל שלי ומקבל, למה? כדי לגרום לו תענוג. יוצא שבמקום קבלה אני עושה כאן פעולת השפעה.

שאלה: בקבלה על מנת להשפיע אני צריך לקבל רק למען ה'.

כן.

תלמיד: האם הבדיקה שעשיתי פעולה נכונה היא בזה שאני צריך לקבל הנאה מזה שנתתי לבורא?

כמובן. ועוד יותר מכך, זהו תענוג גדול יותר מזה שהיית מקבל במישרין.

תלמיד: אני מתכוון שחוץ מהתענוג מהבורא אני יכול לבדוק שעשיתי פעולה נכונה בכך שאחרי הפעולה יש לי תענוג מהשפעה ולא סתם תענוג.

אתה קיבלת תענוג מהבורא.

שאלה: מה הבורא רוצה לתת לנו?

הבורא רוצה לתת לנו תענוג אינסופי, חיים אינסופיים, הכרת החיים ללא הגבלה.

תלמידה: בעשירייה אני רצון לקבל, אני נהנית מזה שאני מגיעה לפגישות ורוצה שכולן יכינו את הפגישות ואני רק רוצה ליהנות מהפגישה. ואז פתאום חברה אומרת לי שאני אהיה ש"ץ וגבאי. עכשיו אני חייבת לעשות צמצום על הרצון לקבל הזה כדי לתת להן תענוג. איך אני שמה מסך, איך אני אהפוך את זה להשפעה?

נלמד אחרי פסח איך את שמה מסך ואיך את מנהלת את קבלת האור על מנת להשפיע עם המסך.

שאלה: איך להרגיש את מה שהבורא רוצה ולא את הרצון שלי?

תשתדלי להרגיש מה רוצות החברות, ודרך זה תתקרבי להרגשה מה הבורא רוצה.

שאלה: האם הבושה שאנחנו מרגישים זאת בחינה ד'? האם אני יכולה לשנות את הכוונה שלי כך שבשינוי הזה אנחנו יוצרים את הפרצוף החדש של אבי"ע, את הכלי החדש שבו אנחנו יכולים לקבל על מנת להשפיע?

על כל זה אפשר להגיד כן, אבל אנחנו צריכים ללמוד איך עושים זאת נכון.

שאלה: אני שונא את בעל הבית, אני לא אוהב את האוכל שהוא מציע, אני לא אוהב את הדרך שבה הוא מציג אותו, אז איך אני ארצה לתת לבעל הבית נחת רוח? אני רוצה את הבית.

זה מה שהקבלה אומרת לך, שעליך לעבור למצב שהוא על מנת להשפיע, לזה שאתה חושב על בעל הבית ולא על עצמך, ואז תקבל מה שטוב לבעל הבית ומזה יהיה לך תענוג פי כמה גדול יותר ממה שאתה יכול לקבל מכל מיני מזונות וכיבודים אחרים.

אם היית מקבל את מה שאתה רוצה לקבל, אז היית מקבל רק תענוג גשמי. אם אתה מקבל את מה שהבורא נותן לך, ולשם כך אתה צריך לשנות את התיאבון כלפי מה שהוא נותן, אז אתה מגיע למצב שאתה נהנה ממה שהבורא נהנה ואתה עושה את זה בגללו. ואז יוצא שיש לך תענוג פי כמה וכמה גדול יותר מאשר אם היית נהנה בכלים שלך, אתה קונה את הכלים ליהנות של הבורא, ואז אתה מתחיל לעלות לדרגה שלו.

שאלה: איזה פעולות אני צריך לעשות כדי לגרום לחבר להרגיש את גדלותו וכך לתת לי הזדמנות להשפיע?

אתה צריך לדעת מה החבר רוצה, ממה הוא נהנה, להתקשר לבורא, לשאול אותו. זו עבודה, ואנחנו יכולים ללמוד זאת מהקבוצה.

שאלה: כשחברות מנסות להציע דרכים וצורות לחיבור, איך לקבל את זה בלב פתוח ולבטל את הרצון שלי מול ההצעות של החברות בעשירייה?

אתן צריכות להתחבר ביניכן ולקבוע שאתן אוהבות את החיבור שאתן רוצות לקבוע ביניכן יותר מהקביעה של כל אחת לחוד. וכל הזמן לחשוב על צורת האיחוד עד כמה זה דבר גדול, מיוחד, שמעלה אתכן יותר ויותר, ושככל שאתן מחוברות בו, כך אתן יותר קרובות לבורא. עד שתגלו שהוא נמצא באמת בתוך החיבור.

תלמידה: האם הצורה של החיבור פחות חשובה, יותר חשוב מה שמתגלה בפנים?

זה ייצא אותו דבר.

שאלה: איך להגיע למצב של משה בכדי שאני אוכל להנות את הבורא ולעזור לחברים שלי לצאת ממצרים?

תשתדל, תשאל אותם ותבצע.

תלמיד: המילים "בוא אל פרעה", האם אפשר לתרגם אותן כמצב של הזדהות עם הסבל של חברים?

כן.

שאלה: איך מעוררים יותר חסדים בין החברים במיוחד בתקופה כזאת?

אם נתחבר בינינו וכל אחד ירגיש שהוא נמצא בתוך החברים והחברים נמצאים בו במשהו, אם נהיה בכזה מיקס, אז כך נוכל לצאת ממצרים, לפחות לעשות צעד אחד מחוץ למצרים. זו ההזדמנות שנמצאת לפנינו עכשיו. לכן נשתדל להתחבר, לתפוס את כולם ולצאת.

תלמיד: אני רוצה להגיע למצב שאני אחתוך לעצמי יד לפני שאני אפגע בחבר. כתוב "בולם עצמו בשעת מריבה", אין לי תכונות כאלה.

לא צריכים לחשוב על דברים כאלה, אנחנו צריכים לחשוב על אהבה וחיבוק.

תלמיד: איך מעוררים את זה יותר?

רק בכך שאתה כל הזמן חושב על זה ומתקרב לחברים. אתה תצא בקרוב, אל תדאג.

תלמיד: אני שואל ברצינות.

אני אומר לך ברצינות. וזה שאתה רוצה לצאת, הרצון הזה בעצמו הוא גם אגו.

תלמיד: אני מרגיש שאני פוגע בחברים, אני מעדיף לפגוע בעצמי לפני שאני אעשה כך, אבל אני לא מצליח.

אל תעשה כלום, רק תלמד, תשתתף עם כולם, ותראה איך עוד מעט תתחיל לעלות. גם עכשיו זה קורה לך אבל אתה עדיין לא מרגיש את זה.

שאלה: איך על ידי זה שמגבילים את האור זה יוצר כלי להשפעה? איך קורה המעבר הזה מלהגביל את עצמי מלקבל לכך שיש לי כלי שמקבל על מנת להשפיע?

זה קורה על ידי המאור המחזיר למוטב. אני לאט לאט מתחיל להרגיש מה נמצא בלב של החבר, איך להתחבר עימו, איך דרכו להתחבר לבורא, איך להרגיש את הבורא דרך החבר. בצורה כזאת אנחנו מעורבבים ומגיעים לרצון אחד, לכלי אחד, לדוגמת אדם הראשון.

תלמידה: האם אלו תרגילים שכל הזמן עלינו לבצע בעשירייה?

כן. ודאי שהתרגילים שלנו צריכים להיות כל הזמן רק בעשירייה.

שאלה: האם הפעולה של מעשר היא אור חוזר?

במשהו כן.

תלמידה: איך המעשר יכול להשפיע על יציאה ממצרים?

אדם שלוקח עשרה אחוז מהרווח שלו ומעביר אותם להפצת הבורא - הפצת חכמת הקבלה זו הפצת הבורא - בכך הוא מקרב את עצמו ואת כל העולם ליציאה ממצרים.

שאלה: האם הנברא מגלה שהוא אורח אצל בעל הבית?

כן.

תלמיד: יוצא שבשביל לסלק את הבושה אני צריך להרגיש את ההפצרות של בעל הבית, כמה הוא רוצה להאכיל אותי, אבל בשביל להרגיש את זה אני צריך לדחות. איך לעבור מבושה לדחייה?

הבושה עצמה מחייבת לעשות את זה, היא מכריחה לפעול כך.

תלמיד: כלומר יש לי הרגשה של אי נוחות ואני מתחיל לחפש יציאה מההרגשה הזאת.

כן.

תלמיד: האם אפשר את כל המצב הזה להשוות לעבודה בעשירייה? לדוגמה, כשקורה בעשירייה משהו שמעורר בי דחייה ומגיעות כל מיני מחשבות מטופשות, אז אני רואה פתאום שאני מתבייש, שאני לא דומה לבורא, שאני לא מסתכל על העולם בהשפעה. אז אני דוחה, כלומר אני לא מגיב בצורה שלילית על המצב, ומתחיל להבין איך אפשר להגיב בצורה נכונה. האם אפשר להשוות את התהליך הזה לעבודה שלנו?

לאט לאט תסתכל על זה, ואז תראה איך עדיף להבין את זה.

תלמיד: נראה כל יום שאין לי שום דבר חוץ מהעבודה עם הדחיות האלה.

טוב מאוד, מזה זה מתחיל.

שאלה: האם תפילה עבור החברים היא אור חוזר?

אור חוזר זה תענוג שאדם מרגיש שמגיע אליו מהבורא והוא לא רוצה לקבל את התענוג הזה בעל מנת לקבל, לכן הוא דוחה אותו, מודד ולומד איך לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אם הוא רוצה שהאור הזה יושפע לחברים, האם זה לא אור חוזר?

לא, אתה לא יכול להיות אור שמשפיע לחברים.

תלמיד: מאות חברים מגיעים לישראל לתקופת פסח, ואני בעצמי כבר 15 שנה חלמתי להגיע לישראל בתקופת פסח. הייתי בחודש שעבר בכנס ובכל זאת החברים פה כמו מגנט מושכים אותך לקנות כרטיס, לטוס לפה, כי אין מקום טוב יותר בעולם מאשר "בני ברוך" פתח תקווה. אתמול כשהייתי במטבח הרגשתי מה זה גן עדן עלי אדמות כששטפתי את הסירים יחד עם החברים.

אתה כבר התחלת את פסח.

שאלה: זו באמת תחושה מדהימה ההכנות לפסח, יש רצון לעבור את כל התהליך, מההרגשה מה זה להיות בגלות עד הרצון לצאת מהגלות יחד עם החברים, ולעבור דרך כל התחושות האלה, דרך כל ההתרשמויות האלה יחד. בשביל זה אתה חייב להיות כאן יחד עם החברים ואנחנו באנו לכאן כמשפחה, כל קבוצת הולנד התכוננה לזה.

מה גורם לפסח הזה ספציפית להיות כל כך מיוחד בהשוואה לכל מה שהיה לנו לפני כן? למה זה מורגש כל כך חזק ואתה מאוד רוצה להיות כאן עם החברים בפסח הזה?

אנחנו מתחילים יותר ויותר להרגיש מהי תמיכה הדדית של חבר בחבר, עד כמה זה חשוב לנו להיות יחד, להרגיש את החברים סביבנו ממש כאיש אחד בלב אחד, בגוף אחד, ממש קרובים זה אל זה. אני מאוד מקווה שירגישו את זה עוד יותר החברים שלנו, וגם בכמות וגם באיכות נוכל לעשות פעולות נכונות כדי להתעלות למעלה מהאגו שלנו. אילו דברים שלא באים בצורה קלה, אלא עוברות שנים עד שאדם מתחיל להרגיש מה זה להכין את עצמו לעולם העליון. גם בזמן שהוא נמצא בעולם הזה, בחיים האלה שלנו, הוא מתחיל להרגיש את העולם העליון. אנחנו נגיע לזה.

(סוף השיעור)