שיעור בוקר 18.11.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 399, מאמר "מהות הדת ומטרתה"

ב' דרכים: דרך יסורין ודרך התורה

"והנה נתבאר, אשר השי"ת, הוא הטוב המוחלט. והוא משגיח עלינו, מתוך מדת טובו השלימה, בלי שום עירוב של רע. אכן, בבחינת השגחה מטרתית. שפירושו, שהשגחתו ית', מכרחת אותנו, לקבל סדר של מצבים שונים, על דרך עילה ועלול, דהיינו קודם ונמשך, עד שנעשינו מוכשרים, לקבל את הטוב הרצוי, ואז נבוא אל תכליתנו, כמו הפרי היפה בגמר בישולה.

ועם זה מובן, אשר תכלית הזה, בטוחה לנו לכולנו בהחלט. שאם לא כן, אתה מטיל פגם בהשגחתו ית', כלומר, שאינה מספקת למטרתה, חס ושלום. וזהו שאמרו ז"ל: "שכינה בתחתונים צורך גבוה". כלומר, כיון שהשגחתו ית' הוא מטרתית, שהיא להביאנו בסופינו לדביקותו ית', שישכון בתוכינו, הרי נחשב זה לצורך גבוה. כלומר, שאם לא נגיע לזה, נמצא חס ושלום דופי בהשגחתו.

שהדבר דומה למלך גדול, שנולד לו בן לעת זקנותו, שהיה חביב לו מאד. ולכן מיום הולדו, חשב טובות בעדו. והלך וקבץ כל הספרים, היקרים והחכמים המצוינים שבמדינה. והכין בעדו בית מדרש לחכמה. ושלח אחרי הבנאים המפורסמים, ובנה לו היכלי עונג. וקיבץ כל בעלי הניגון וזמרה, והכין לו בתי זמרה. וקרא המבשלים והאופים, היותר מצוינים, שימציאו לו מכל מעדני עולם. והנה, נתגדל הבן, ובא בשנים. והוא סכל, אין לו חפץ במושכלות. והוא סומא, אינו רואה ואינו מרגיש מיופי הבנינים. והוא חרש, לא ישמע בקול משוררים וכלי זמר. והוא חולה במחלת סוכר, ואינו רשאי לאכול אלא פת קיבר בלבד, וכדי בזיון וקצף.

אולם עובדא כזאת, יכולה שיארע למלך בשר ודם. מה שלא יתכן להאמר, כלפי השי"ת, אשר ענין אונאה אין נוהג בו כמובן. אשר על כן, הכין לנו ב' דרכים של התפתחות:

א. האחת - הוא דרך יסורין, שהוא, סדר התפתחות של הבריאה מתוך עצמה, אשר מוכרחת מטבעה, ללכת ולקבל בדרך עילה ועלול, במצבים שונים, זה אחר זה, אשר אנו מתפתחים על ידיהם לאט לאט, עד בואינו לכלל הכרה, לבחור בטוב ולמאס ברע, ולהגיע להכשר התכליתי הרצוי לו ית'. ודרך זה הוא אמנם ארוך בזמן ומלא יסורין ומכאובים.

ב. ועל כן, הכין לנו כלפי זה דרך נעים וטוב, שהיא דרך התורה והמצוה, המסוגל להכשירנו לתכליתנו, בזמן קצר ובלי יסורים.

היוצא מזה, אשר המטרה הסופית שלנו הוא: הכשרתינו לדביקותו ית', שישכון בתוכנו.

והמטרה הזאת, היא חיובית, מבלי למצוא שום נקודת מוצא לנטות הימנה. כי השגחתו ית' חזקה עלינו, עם ב' אופני השגחתו, שהם "דרך יסורין" ו"דרך תורה", כמבואר.

אולם, מבחינת המציאות המעשיות, אנו מוצאים, אשר השגחתו ית' מגיע אלינו עם ב' דרכי השגחתו בבת אחת. והמה נקראים בדברי חז"ל "דרך ארץ ודרך תורה".

שאלה: האם באמת יש דרך בלי ייסורים, יכול להיות דבר כזה?

תלוי איך אתה מקבל אותם. אם אתה מבין שלהגיע למטרה אתה חייב, והחמור שלך לא מסכים, אז אתה תבוא אלי עם המקל, ותגיד "תרביץ לי רק שאני ארצה, רק שאני אעשה. אחרת אני לא יכול." זה נקרא דרך ייסורים או דרך תורה? איך זה יקרא?

תלמיד: זה עדיין מכות, לא?

זה תלוי איך אתה מקבל, יכול להיות שזאת דרך התורה.

תלמיד: לא הבנתי. יש לי בעיה, גם החברים אומרים שיש לי בעיה, בעיה ספציפית.

את מי אתה שומע? אין לך שום דבר. ככה הבורא עשה אותך, עשה אותך שלם. חוץ מדבר אחד קטן, אתה לא כל כך נמשך למטרה. רק את זה. כל היתר, הכול מושלם, הכול מצוין, אין לך לשים לב על שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אבל אם החברים אומרים שיש משהו?

הם טועים. גם בהם יש אותה בעיה, לכן הם לא יכולים לראות אותך כשלם. אתה רואה איך אני מסתכל עליך? אתה בחור, "ילד טוב ירושלים".

אני אומר לך ברצינות, חוץ מהשתוקקות למטרה לא חסר לנו שום דבר. את כל היתר עזוב. עזוב, לא שייך. רק על זה תחשוב, נקודה אחת.

תלמיד: הם אומרים שיש בעיה גשמית, צריך לפתור אותה.

סימן שהם לא מסכימים עם הבורא שברא אותך כך. יש להם בעיה עם הבורא, שילכו אליו. אין יותר מה לדבר. אתה תשמע עוד פעם, תחזור על המילים שאמרתי וזהו, שום בעיה חוץ מדבר אחד.

תלמיד: אז לפתח את ההשתוקקות הזאת?

לא צריכים חוץ מזה שום דבר, רק את זה לפתח. כי כל היתר הבורא נתן כבר. ההשתוקקות תלויה בך, רק זה תלוי בך. ואתה נמצא עם החברים, אמנם הם כך אומרים עליך, כנראה שכך צריך להיות, הבורא ככה מסדר לך לשמוע, שאתה דווקא איתם תפתח את ההשתוקקות למטרה.

תלמיד: איך? הם אומרים לי שיש בעיה.

כנראה שזה מתאים לך לשמוע. ומתוך זה, תתחיל.

תלמיד: אבל פה הוא מדבר בלי ייסורים. שאנחנו מתקדמים מרצון?

לא.

תלמיד: מתוך חשיבות.

שאני ארצה? איך אני יכול לרצות דבר שהוא נגד הטבע שלי?

תלמיד: הם אומרים, המקובלים אומרים.

מי מהם? איפה אתה ראית שנולד אדם ובעצמו רוצה ומשתוקק ומגיע, ולא צריך להילחם עם הטבע שלו, איפה ראית דבר כזה?

תלמיד: אני לעצמי יודע שאני לא טוב.

לא אתה, כולם ככה. כולם. כולם כאלו שאנחנו לא רוצים אותם. אנחנו רוצים את המטרה, "תביא אפילו שתיים, שלוש." אבל לא שאני צריך בשביל זה לעקור את עצמי. תסבול עוד קצת עד שתבין. אבל באמת אין בזה שום בעיה. ואתה יש לך את כל היוצרות שצריכים כדי להשיג. אין כאן אף אחד שאין לו את זה. אף אחד לא יוכל בגמר התיקון, שיראה את עצמו מהתחלת הבריאה ועד סוף הבריאה, לא יהיה לך פתחון פה להגיד שום דבר לבורא, שום דבר. אלא הכול נתן לך בצורה מושלמת. חוץ מדבר אחד, חיבור עם החברים, ערבות, ברית, כל הדברים האלה שאתה צריך כדי לסדר את מערכת הקשר הנכון. זה הכול.

תלמיד: לא חשוב מה הם אומרים עלי?

חשוב, למה לא? אבל על פני זה תתחיל להתפתח. על פני זה.

תלמיד: איך, מה לעשות? הם אומרים משהו.

"על כל פשעים" מה?

תלמיד: "תכסה אהבה".

אתה רואה מה לעשות, אתה יודע. רק את זה בחזרה. הם שידברו עליך מה שהם רוצים, אתה תחזיר להם "אני אוהב אותכם."

תלמיד: רק בגלל שזו הקבוצה שלי אני מסוגל לאכול את זה, אתה מבין?

כן. תגיד להם ככה כל הזמן "אני אוהב אתכם" . על כל דבר שאומרים עליך, מי אתה, רוצים להשפיל, "אני אוהב אתכם". אתה לא מבין כמה זה עוזר, באמת. תעשה.

שאלה: לגבי המטרה, האם המטרה להגיע לדבקות בבורא היא גלויה או שאנחנו צריכים להאמין שזאת המטרה?

אנחנו לא יודעים מה זה. אני שומע "דבקות בבורא", שמעתי מהיום הראשון שנתקלתי בחכמת הקבלה. אפילו כתוב בכל מיני ספרים אחרים, חסידים. מה זה דבקות, מה זה להיות דבוק? אני לא יודע. עד שאדם מתחיל להבין מה זה דבקות הוא צריך לעבור את כל הסולם.

תלמיד: אז אנחנו צריכים להאמין למקובלים שזאת המטרה?

הם השיגו. בשבילם זה כבר לא אמונה אלא ידיעה והשגה, מציאות שבה הם קיימים. ואנחנו צריכים להאמין שזה כך.

תלמיד: למה ההסתרה צריכה להתחיל ממדרגה של ניתוק, שאפילו המטרה לא ברורה?

בצורה הפוכה לגמרי, אפילו לא מהרצון לקבל, אלא מדרגת בהמה. כמו שאדם נולד, בדרגת בהמה קטנה, טיפשה, אפילו פחות מבהמה. אתה רואה את החיות? בהמות נולדים בצורה הרבה יותר מורכבת, מוכנים לחיים, לחיות, מבינים. תוך כמה שעות אתה רואה שהוא כבר קם, הוא כבר הולך, הוא כבר מוצץ, מחפש איך למצוץ מאמא, איך להסתדר. הוא כבר הולך אחריה, איזה עגל נניח, או מה. ממש פלא, תוך כמה שעות.

האדם, הוא בול עץ. סתם, תסובב אותו ככה, תסובב אותו ככה, לא יודע כלום. גם לבלוע, בקושי. זאת אומרת לא יכול, אפילו למצוץ לא יודע, אין לו אינסטינקטים בריאים של הבהמה, עד כדי כך. אנחנו מתחילים הרבה פחות מבהמה.

תלמיד: למה זה צריך להיות מהמצב הזה?

אנחנו צריכים לעבור את כל הבריאה, מדומם עד הטופ, עד הבורא.

תלמיד: ולא מספיק להתחיל מהדומם של המדבר?

לא. רק תבין שאם אנחנו צריכים לכלול את כל הבריאה, אנחנו צריכים באמת לעבור בתוכנו את הכול.

עוד לא זה, גם העולמות של הקליפות. עכשיו זה מילא, זה החיים שלנו. אבל אחר כך אתה צריך להתכלל בכל הקליפות, בעולמות של הקליפות, להיכנס לכאלה מדורים, הכול. יש טיול טוב לפניך.

שאלה: מה ההבדל בין דרך ייסורים לדרך שאני בוחר להתקדם מעצמי? חוץ מתכונת הסבל, האם יש הבדל בין שתי הדרכים?

ההבדל הוא פשוט. אם אני מקבל על עצמי ללכת לפי מה שמייעצים מקובלים, אני כביכול שם בצד את כוח ההתפתחות וציר ההתפתחות הטבעית, שנקרא אבולוציה, ואני אז, כמו שבעל הסולם אומר, לוקח את ההתפתחות בידיים שלי ואני מנהל את הטבע ולא שהטבע מנהל אותי. ואז על ידי החברה, הלימוד, משיכת המאור המחזיר למוטב, אני מקדם את עצמי בצורה שכל פעם אני בורח מהמכה. המכה צריכה עכשיו לרדת עלי ואני בורח, ועוד ועוד, וכל פעם אני הולך קדימה.

זאת אומרת, אני מודה למכות האלו שהן כביכול מוכנות לי, כי על ידן אני הולך קדימה. עד שאני מתחיל לצייר לעצמי כוח משיכה במקום כוח הדחייה, והמטרה מתחילה להיות מתנוצצת, מושכת, וככה אני מתקדם במקום כוח הטבע. ואם לא, אז על ידי כוח הטבע. מקבלים מכות ומתקדמים. ככה בדרך כלל רוב האנושות. המקובלים הם שונים בזה שהם רוצים להתקדם על ידי הכוח שהם מעוררים. זה נקרא "אני מעורר את השחר"¹.

שאלה: יוצא שאם אני מרגיש שאין לי רצון להתקדם בעצמי ואני בעצמי מוכן לזה שאני אקבל מכות כדי שהם יקדמו אותי למטרה, זה נקרא שאני משתמש בחופש הבחירה?

לא. אתה לא משתמש. אתה מוריד את עצמך למטה מהבחירה. בחירה נקרא "ובחרת בחיים"², ואתה לא בוחר בחיים למרות שאתה יודע שאתה יכול לבחור, אתה עוזב את זה ואומר אני אתקדם ככה, שייתנו לי מכות, אין לי כוח להתקדם. זאת תקופה שקיימת בהתפתחות שלנו, שאנחנו צריכים להרגיש אותה, לעבור אותה, לקבל ממנה הבחנות ואחר כך עוברים. אבל זאת תקופה שכולם צריכים לעבור, שאדם מרים ידיים ואומר אני לא יכול.

למה? הוא צריך להרגיש מה זה רצון לקבל, שזה בריאה מלמעלה, שהבורא אומר "בראתי יצר הרע"³ ואדם צריך להבין שהרצון לקבל שולט. אם לא ישלוט הבורא, ישלוט הרצון לקבל. לכן אנחנו צרכים לגלות אותו בצורה כזאת שהוא השולט, הפרעה.

שאלה: איך האדם יכול להפטר מהרגלים רעים? נגיד שיתנו לו מכת חשמל כשהוא נוגע במקרר או כל מיני דברים כאלה.

לא. זה לא חינוך. זה נקרא "חינוך קופים". כך רב"ש היה אומר. מה זה חינוך קופים? נותנים מכה אם עשית משהו לא בסדר. אם הכל בסדר, לא מכה. זה לא הכרת הרע. זה לא לימוד. זה לא על ידי שאתה נכלל עם המאציל, שאתה לומד ממנו צורה נכונה של התנהגות. לכן על ידי מכות לא מלמדים.

אתה רק בורח, אתה סוגר את עצמך, זה ממש מוריד ממך ביטחון, זה הורס את האדם, מוריד אותו לדרגת בהמה קטנה שכל הזמן רק מפחדת מהמכות. כך אי אפשר להתפתח. ההתפתחות היא רק על ידי המאור המחזיר למוטב. חברה ומאור.

שאלה: כלומר, כשאני באמונה למעלה מהדעת מרגיש ומשם מרגיש את האגו שלי, בעקבות זה אני עובר לתפילה אמיתית?

כן. ככה לאט לאט אנחנו רוכשים, אבל לא לפחד מאף מצב. כל המצבים שאנחנו עוברים יש להם מקום והם באים מלמעלה, אפילו במצבים הכי גרועים הבורא רוצה להראות לנו מי אנחנו, כדי שאנחנו נלמד עד כמה שאנחנו חיות קטנות, ובכל מצב צריך להגיד "לך לאומן שעשאני"⁴. לפנות לבורא שייתקן ולא לשבת ולאכול את עצמו כי זה "כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל בשרו"⁵ במקום לפנות לכוח העליון המיועד לתקן.

מהות הדת הוא לפתח בנו את חוש הכרת הרע

"וזהו דברי חז"ל: "וכי מה איכפת ליה, להקב"ה, למי ששוחט מהצואר, או מי ששוחט מן העורף, הוי לא ניתנו המצות, אלא לצרף בהן את הבריות. (ב"ר, פמ"ד פסקה א'). וענין צירוף הזה נתבאר היטב במאמר "מתן תורה", אות י"ב. וראה, מה שכתבנו שם. אולם כאן אבאר, מהותו של התפתחות הזה, המושג ע"י העסק בתורה ומצות. מהו?

ותדע, שהוא דבר הכרת הרע שבקרבו, אשר עסק המצות, מסוגל לזכך, להעוסק בהם, הזדככות דרגתי ואטי. אשר אמת המדה, של המדרגות שבהזדככות, הוא שיעור ההכרה את הרע שבקרבו.

כי כבר מוכן האדם, מצד טבעו, לדחות ולבער כל דבר רע מקרבו. וזהו מדה שוה בכל בריה ובריה. אולם, כל ההבחן מבריה לחברתה, הוא רק בהכרה של הרע:

א. שבריה יותר מפותחה, מכרת בעצמה מדה יותר גדולה מהרע, וממילא שמבדלת ודוחית את הרע מתוכה, במדה יותר גדולה,

ב. ובלתי מפותחת, נמצאת מרגשת בעצמה שיעור קטן של רע, ועל כן לא תדחה הימנה, רק שיעור קטן של רע. וע"כ משארת בקרבה כל זוהמתה, כי לא תכירהו לזוהמא כלל.

וכדי שלא להלאות להמעיין, נבאר הרע והטוב בכללותם, כמו שנתבאר במאמר "מתן תורה", אות י"ב. אשר כללות כל הרע, אינו רק אהבה עצמית, הנקרא אגואיזם, להיותו הפכי הצורה מהבורא ית', שאין לו רצון לקבל לעצמו, ולא כלום, אלא רק להשפיע.

וכמו שנתבאר במאמר "מתן תורה", אות ט', י"א, אשר:

א. ענין התענוג והעדון, כל עיקרה הוא, בשיעור השואת הצורה ליוצרה,

ב. וענין היסורין ואי סבלנות, כל עיקרה הוא, בשיעור שינוי הצורה מיוצרה.

ראה שם בעיון מספיק.

ולפיכך, מאוס לנו האגואיזם, וכואב אותנו בתכלית, להיותו הפכי הצורה מהיוצר ית'. אולם מיאוס הזה, אינה שוה בכל נפש, אלא מתחלק בינותינו לשיעורים.

כי האדם הפרא, הבלתי מפותח כלל, אינו מכיר את האגואיזם לתכונה רעה ולא כלום. ולפיכך משמש עמה בגלוי. לבלי שום בושה. ובלי שום גבול. גוזל ורוצח לעיני כל, בכל אשר תמצא ידו.

והמפותח מעט, כבר מרגיש, איזה שיעור בהאגואיזם שלו, לבחינת רע. ולכל הפחות, מתבייש להשתמש עמו בפרהסיא, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים. ובסתר עדיין מבצע כל זממו, אלא שמקפיד על כל פנים, שלא יראהו איש.

והיותר מפותח הימנו, נמצא, מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו, ודוחה ומפרישהו לגמרי, כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה, ואינו יכול, להנות מעמל אחרים. ואז, מתחיל להתעורר בקרבו ניצוצין של אהבת זולתו, המכונה "אלטרואיזם". שהוא מדת הטוב הכללית.

וגם זה מתלקח אצלו בסדר התפתחות דרגתי. דהיינו, מתחלה מתפתח בו חוש האהבה וההשפעה, לצרכי קרוביו ומשפחתו, על דרך הכתוב "ומבשרך אל תתעלם". וכשמתפתח יותר, מתרחב בו מדת ההשפעה, לכל בני סביבתו, שהם בני עירו, או בני אומתו. וכן מוסיף והולך, עד שמתפתח בו בחינת אהבת זולתו, על כל האנושיות כולו."

שאלה: הוא מדבר כאן על התפתחות תכונת ההשפעה, תכונת הבורא באדם?

למה אתה שואל כך? כי זה כביכול אנושי?

תלמיד: כן, זה נשמע סוציאלי.

נכון. לא על ידי המאור המחזיר למוטב. כי על ידי המאור המחזיר למוטב, בשבילו הקרובים זה האחרים והמטרה היא אחרת. זה ברור. הוא כותב את זה לקהל הרחב. בכל זאת, יש דעת תורה ודעת בעלי בתים. גם בחכמת הקבלה איך שהיא מתייחסת לכלל, זאת אומרת, ללא נקודה שבלב, ולאלו שיש להם נקודה שבלב.

שאלה: אנחנו יכולים להלוות את ההסבר הזה ולהשתמש בו כלפי הקהל? כי זה יותר מובן.

כן, בטח.

תלמיד: לאדם זה נשמע ברור יותר.

כן. על ידי חכמת הקבלה. מה רב"ש היה אומר? "על ידי חכמת הקבלה, על ידי זה שאתה תלמד, אתה יותר תאהב את אשתך את הילדים, הכול יהיה בסדר, הכול יסתדר יותר יפה". כן, בטח.

ולמי שמגיע עם נקודה שבלב מה הוא יגיד? "אתה תשכח עליהם. אתה תידבק דרך החברים לבורא. וכל היתר זה בהמיות". זהו. "המתחתן קונה פרה וטלית." וכולי וכולי. זאת אומרת, יש ויש. לא מדובר כאן על זלזול, אלא סדר עדיפויות.

תלמיד: בעל הסולם כותב פה שהתפתחות הכרת הרע קורית על ידי העסק בתורה ובמצוות.

כן.

שאלה: למה זה תמיד בא ביחד תורה ומצוות, ומה זה בכלל, ומה הקשר ביניהם?

כמה שנים אתה לומד אצלנו?

תלמיד: עשר.

עשר? זה עוד מוקדם. במציאות ישנם שני כוחות. כוח השפעה שהוא ברא את כוח הקבלה. כוח ההשפעה לפי זה שברא כוח הקבלה, לכן הוא נקרא "בורא". כוח ההשפעה הוא יותר עליון, המשפיע, הקובע. כוח הקבלה, מפני שהוא נברא, הוא נקרא "נברא" "חושך", "רצון לקבל". שני כוחות. כוח השפעה הוא בהשפעה שלו שולט על הרצון לקבל שברא, לכן הוא נקרא" אור". זה לא אור. לכן נקרא "אור". שעל ידי ההשפעה שלו מגיע כל טוב לרצון לקבל. מילויים, בהבנה, הרגשה. זאת אומרת, מילוי בשכל, מילוי ברגש, בכוחות וכן הלאה. וזה בתנאי שהרצון לקבל נמצא במצב שהוא נכנע לאור ומוכן לעשות מעצמו כל מה שהאור ירצה ממנו. אבל הרצון לקבל הוא מלכתחילה בנוי בצורה כזאת שהוא לא רוצה להיכנע לאור.

ולכן, הפעולות שהאור צריך לעשות על הרצון לקבל הן השפעתו מלמעלה, זה נקרא "תורה", והפעולות של הרצון לקבל כדי להיכנע לאור ולעשות מה שהאור רוצה, להיות בהתאם לאור, נקראות "מצוות", כי הוא מבצע את הציווי שהאור מביא לו. אז כל העסק ההדדי הזה בין האור לרצון לקבל נקרא "תורה ומצוות". תורה זה מלמעלה, המאור שבה מחזירו למוטב, והמצוות זה עד כמה שהרצון לקבל מוכן, לוחץ על עצמו נגד רצונו, ועושה מעצמו משהו שדומה לאור. ככה זה. זה כל התורה ומצוות.

תלמיד: אז המצוות קודמות לתורה?

לא. בלי המאור שמאיר על הרצון לקבל אין על מה לדבר, אבל אחרי שהמאור מאיר הרצון לקבל מתחיל להרגיש אי נוחות. כי לרצון לקבל יש את הרצון לקבל שלו, והאור שמאיר עליו מעורר בו רגש אחר, הפוך, ואז הרצון לקבל מרגיש מתח בין מה שהוא רוצה לבין מה שהאור רוצה ממנו. אם הוא מכניע את עצמו על ידי חכמת הקבלה, על ידי כל מיני פעולות ומקבל על עצמו מה שהאור רוצה ממנו זה נקרא שהוא "מקיים מצוות". האור דורש ממנו לעשות שינויים בכל מה שהרצון לקבל נבנה, והוא נבנה מתרי"ג חלקים. לכן אנחנו מדברים על תרי"ג שינויים שברצון לקבל שנקראים "תרי"ג מצוות". ועל ידי מה נעשה את זה? על ידי האור העליון הזה שנקרא "תורה". תורה מהמילה אור. זה הכול.

תלמיד: אז אפשר להגיד שהאור קודם או שזה ביחד?

לא. ודאי שהאור קודם.

תלמיד: רצינו לחלוק עם כולם את הלו"ז של הכנס, אנחנו מאוד רוצים לשמוע הערות.

יש להתחשב בהפרשי הזמנים בין ניו יורק וישראל. הכנס יתחיל בשישי בערב זמן ניו יורק, זה יוצא שבת בבוקר זמן ישראל. אנחנו מתחילים בישיבת חברים ארוכה יותר ב2 בלילה. אחר כך שיעור מס 1 שאחריו יבוא חלק של "סיכום שיעור", שזה זמן שלנו אחרי השיעור לעשות שוב סוג של עבודה בינינו שמסכמת את השיעור. אנחנו עוד לא יודעים בדיוק איך נעשה את זה, אבל יש כרגע צוות שמפתח את זה. אחר כך יהיו לנו הפסקה ושידור. שידור פתוח כזה, מיקרופון פתוח. אחר כך תהיה ארוחה קלה, בניו יורק זה יהיה לילה, ובזה בעצם יסתיים היום הראשון.

אנחנו עוברים ליום השני. בישראל זה בוקר, אבל בניו יורק ילכו לישון, לנוח, כי אנחנו ניפגש שוב ב-3 אחרי הצהריים שעון ישראל, בניו יורק זה שבת בבוקר, ונתחיל שוב בשידור פתוח. משהו כזה שמכניס את החברים לתוך היום, כמו "רדיו זוהר" שכולם זוכרים. יהיה שידור מאיזה מקום בעולם פתוח לכולם.

ואז אנחנו נכנסים לישיבת חברים. משם ישירות לשיעור מספר שתיים. ואז שוב "סיכום שיעור, ואחריו הפסקה וסעודה. בישראל זו ארוחת ערב ובניו יורק זה אמצע היום. אחרי הסעודה תהיה עוד הפסקה. זאת הפסקה רק לארגון, אבל אנחנו נשתמש בזה גם לשידור, וכך נעבור מאייטם לאייטם דרך השידור הפתוח הזה.

אחר כך אנחנו נכנסים להכנה לשיעור, שיעור מספר 3. ואז יש לנו "סיכום שיעור", לאחריו הפסקה, ואז פעילות עולמית. זו שעה שלימה שבה אנחנו עושים סוג של ישיבת סטטוס של כל הכנס בין כל הכלי העולמי. אנחנו מפתחים את זה כרגע, נדע יותר מה קורה שם בהמשך.

אחר כך תהיה לנו שוב הפסקה עם שידור פתוח, ואז סעודה, בניו יורק זו תהיה סעודת ערב. אחר כך אנחנו נכנסים שוב לשידור, להכנה לשיעור ולשיעור, וזה כבר יוצא פחות או יותר זמן של שיעור בוקר ביום ראשון זמן ישראל. ואז שוב יש סיכום השיעור הזה וסוף היום. זה בעצם הסיום הרשמי של הכנס, אבל אנחנו גם רוצים להשתמש בישיבת החברים העולמית של יום ראשון כסיכום רשמי של הכנס כולו. זאת אומרת, זה נמצא גם בלו"ז. זו ישיבת חברים רגילה של יום ראשון, אבל היא תהיה קשורה לכנס.

לזה הגענו אחרי הרבה מחשבות. הלו"ז יופיע גם ב"סביבה טובה" לכולם, אנחנו פשוט רוצים שכל החברים יסתכלו, שיביעו מחשבות, הערות, הצעות. בנוסף, יש עוד יום אחד לענות על הסקר ששלחנו. מחר תהיה לנו ישיבה כללית של כל מחלקות הכנס, אנחנו מקווים לקבל את כל הנתונים מכולם.

תשלחו את זה גם אלי. צריכים לראות ולחשוב, איך אנחנו נעשה. נשמע תגובות ואחר כך נחליט.

(סוף השיעור)

---

1. "אעירה שחר. אני מעורר את השחר ואין השחר מעוררני" (תהילים נ"ז, ט' – רש"י).↩

2. "הועדתי בכם היום, את-השמים ואת הארץ, החיים והמות נתתי לפניך, הברכה והקללה. ובחרת, בחיים" (דברים ל', י"ט(.↩

3. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב(.↩

4. "לך לאומן שעשאני" (תלמוד בבלי, תענית כ', ב' גמרא.(↩

5. "הכסיל חבק את-ידיו, ואכל את-בשרו" (קהלת ד', ה').↩