שיעור בוקר 16.03.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא – פסח

קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו נמצאים עכשיו בנושא הכי חשוב של חג הפסח, זה התעלות מעל האגו, מעל הרצון לקבל לעצמו, לרצון לקבל שיהיה מכוון במשהו לכוח עליון, לבורא. שנגיע לכוח השפעה, דרך חברים, דרך עשירייה לבורא, וכך נייצב את עצמנו אליו בצורה כמה שיותר מושלמת.

הנושא הוא הכי חשוב, כי כאן אנחנו צריכים ללמוד בהדרגה, אבל טוב וכמה שיותר עמוק, על היחס בין הרצון שלנו, והרצון האגואיסטי שבנו, והרצון להשפיע שאנחנו יכולים לקבל מלמעלה, ואיך לסדר את כול סוגי הרצונות האלה שהם כולם באדם. גם הבורא הוא בתוך האדם "בוא וראה". איך אני יכול לייצב נכון יחס בין הבורא, פרעה ומשה, כך שכל פעם הבירור הזה שאני רוצה לעשות, הוא יכוון אותי יותר ויותר מדויק לעולם הרוחני.

למה יש כאן שלוש, שלושה תפקידים, בורא, משה ופרעה? למה הבורא דווקא דוחף את משה לפרעה? הוא אומר "בוא אל פרעה, אני אלך איתך, אל תפחד". אומנם משה מאוד מפחד, לא רוצה ללכת, והבורא מחייב אותו שהוא ילך. כי על ידי זה שמשה יפחד מפרעה הוא יהיה יותר מכוון לבורא. לכן אנחנו חייבים את פרעה, כי דווקא פרעה, כמו שכתוב, הוא קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים.

איך אנחנו יכולים לגלות שאנחנו נמצאים מול הכוחות האלו שנקראים פרעה כמו מול אויב, שונא, פרעה הרע? בהתחלה הוא היה טוב, ופתאום מתחילים לגלות אותו בשבע שנות רעב כרע. איך אנחנו יכולים עד כדי כך לזהות אותו כרע, כך שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים לברוח ממנו? מצד אחד אנחנו מקבלים ממנו חיות, חיים, הוא ממלא אותנו, הוא מאכיל אותנו. מצד שני, אנחנו מגיעים עד כדי כך להכרת הרע בו, שאנחנו מוכנים לכל דבר, "טוב לי מותי מחיי", רק לברוח, למדבר, לים סוף, למה שיהיה, רק לא להיות בו. איך מגיעים לדברים כאלה שהאגו שלנו נראה לנו כשונא, כאויב הכי גדול? האם הוא השונא והאויב שלנו מפני שהוא נמצא מולנו או מפני שהוא נעשה נגד הבורא? זאת גם השאלה.

זאת אומרת פרעה הוא נגד הבורא, והתפקיד של משה הוא להיות ביניהם. מה משה יכול לעשות? מצד אחד. מצד שני, אנחנו מבינים אפילו לפי ההיגיון שלנו, שעד כמה שפרעה יהיה יותר גדול, הרצון לקבל הזה, היצר הרע יהיה יותר גדול, ויתגלה בצורה כמה שיותר גלויה, ולפי זה אנחנו נוכל לגלות את מטרת הבריאה, את התפקיד שלנו. זאת אומרת התוצאה היא תהיה יותר גדולה. אומנם הזמן של שעבוד מצרים מה שנקרא, להכיר את פרעה כרע עד כדי כך, ואחר כך לצאת ממנו ולתקן אותו, לפי הזמן שפרעה מתגלה והעוצמה שפרעה מתגלה, כך יהיו הזמן והעוצמה כנראה של התיקון. שאנחנו הופכים את הרצון לקבל בעל מנת להשפיע, מוסיפים עליו כוונה בצורה פרטנית אחד אחד אחד. זאת אומרת ברור שעד כמה שפרעה יותר גדול, יהיה גילוי הבורא על פניו יותר גדול.

ממתי אנחנו מתחילים לגלות את פרעה כרע, ובמה בדיוק הוא רע? ממתי אנחנו רוצים לברוח ממנו? ממתי מרגישים את עצמנו שעומדים מולו, כמו משה שבורח מבית פרעה? הוא בורח לא סתם, הוא בורח לארבעים שנה, כדי לקבל איזשהו כוח השפעה, ושיוכל אחר כך לבוא לפרעה ולהתחיל לדבר איתו כבר מנקודה אחרת, שלא שייך לבית פרעה, אלא זה כאילו משה אחר ופרעה אחר. זה כבר לא אבא ובן כביכול, שפרעה ומשה בהתחלה הם כמו אבא ובן, הוא מתחנך שם כנסיך. אלא אחרי ארבעים שנים שהיה אצל יתרו, הוא כבר חוזר ומראה את עצמו שהוא כאילו לא מכיר את פרעה, זה לא האבא שלו או הסבא שלו, ולא כלום, אלא הוא ממש האויב, השונא, נמצא כנגדו.

עוד שאלה, למה רק דרך הקבוצה אנחנו יכולים להעמיד את פרעה נגדנו ולקבוע יחס נכון, לסדר את היחס הנכון שלנו אליו? שאם לא דרך הקבוצה, אנחנו לא נוכל לסדר נכון את היחסים שלנו. אותה הסיטואציה, אותו היחס בין משה, פרעה ובורא, אנחנו לא נוכל לסדר יפה ונכון, אלא אך ורק אם אנחנו מייצבים את זה דרך עשירייה.

אנחנו רואים כאן, שכמו המשולש הזה פרעה, משה, בורא, כך אנחנו צריכים כאן בעבודה שלנו, אדם, קבוצה ובורא. איך אנחנו יכולים את שני המשולשים האלו לייצב באיזה יחס ביניהם? מה השוני ומה דמי בין פרעה בשבע שנות שובע ושבע שנות רעב? כנראה שזה הבדל גדול, עקרוני. האם זה הבדל רק כלפי פרעה או כלפי משה או עם ישראל? עוד לא היה שם משה בכל התהליך הזה, בהיכרות הזאת. אז שבע שנות שובע ושבע שנות רעב, מה ההבדל בעם ישראל, בפרעה ובבורא, איך שהוא מתייצב ומתנהג עימם?

איך אנחנו יכולים לגלות את האגו שלנו שזה עזר כנגדו? אומנם הוא נגד הבורא, אבל הוא עזר, עזרה, שדווקא הוא, בצורה כזאת כמו שהוא מתפקד, דוחף אותנו לבורא, ואנחנו על ידו דווקא מתקרבים לבורא. או במילים אחרות איך פרעה, כמו שכתוב, קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים?

אלו בערך השאלות הראשונות שאנחנו צריכים לענות עליהן, כדי שנשנה את היחס שלנו לכל מה שקורה לנו ונתייצב נכון מול הגורל. ונוכל להשתמש בכל הכוחות האלה בהרמוניה נכונה ביניהם, שבטוח נכיר בכל מצב ומצב שזה בא מאין עוד מלבדו, והוא בצורה מיוחדת דוחף אותנו לקראת כוחות ההשפעה.

אלה בעצם השאלות שהייתי בינתיים שואל. למה שאלתי אותן עכשיו? אתם בטח כבר לא בדיוק זוכרים את השאלות האלה, אני רוצה בזה רק להראות עד כמה המצב הזה שאנחנו לומדים והנושא הזה הוא מצב מאוד חשוב. כי על ידו אנחנו משנים את היחסים שלנו לבורא, לפרעה, לעצמנו, לכל הדברים שקורים איתנו. זאת אומרת, אנחנו מתחילים לראות את יצר הרע, את פרעה, שהוא דווקא עוזר לנו לפנות לבורא, כדי להתחבר לבורא, כדי להזדקק לעזרת הבורא, לדבקות בו.

כמו שכתוב, שפרעה קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים. דווקא פרעה ככוח הרע שמפחיד אותנו, דוחף אותנו לבורא, ואז אנחנו מגיעים אליו. אי אפשר להגיע לבורא בלי כוח הרע, בלי כוח האגו שלנו, והוא לא מן הסתם נקרא "עזר כנגדו", כנגד הבורא.

צריכים טוב טוב לעכל את זה, להבין, להרגיש, לקנות את זה, לקלוט את זה, ואז נוכל לייצב את כל הכוחות האלה ולהיות בהם. ובחקירות, בבדיקות שאנחנו עושים בכל מצב ומצב, כך אנחנו נוכל להתקדם ולפתח את כוחות הטבע העיקריים, ובעצם ביניהם אנחנו יכולים לייצב את עצמנו כאדם הדומה לבורא. אבל דומה לבורא מפני שהוא כלול מפרעה, ומפני שכך הוא עושה מעצמו דומה לבורא.

זאת אומרת יש כאן עבודה מאוד מיוחדת שלנו, והעבודה היא לא בזה שאנחנו נעשה את זה. אלא שאנחנו נרצה שזה יקרה בצורה נכונה, ואז אנחנו מבקשים את הבורא, וכשהבקשה שלנו נכונה, אז הוא מבצע.

שאלה: אם לקחת שני משולשים, אני, הקבוצה והבורא, ופרעה, משה והבורא, יוצא שה"אני" שלי זה פרעה?

תלוי איזה "אני" פרעה. בהתחלה אני מזדהה עם פרעה, בשבע שנות השובע, כשאני מקבל ממנו יותר ויותר את הרצון לקבל על מנת לקבל וטוב לי, עד שאני מתחיל לזהות שהרצון לקבל הזה בעצם מרחיק אותי ממטרת החיים, מטרת הבריאה, מהבורא, בכל מיני הדרגות האלו, ואני מרגיש שאני יותר ויותר מתנתק מהרוחניות ונטבע בגשמיות.

זה מה שפרעה צריך לעשות, לא רק להגדיל בנו את הרצון לקבל, כדי שאנחנו נהיה חיות יותר מורכבות, אלא שאנחנו נבין שאנחנו רוצים הישגים אחרים מהחיות.

תלמיד: איך לרצות לברוח ממנו?

על ידי קנאה, תאווה וכבוד, ושאתה תרגיש את זה בקבוצה. מתחילים מרגשות, מהבחנות כאלו שאנחנו מקבלים בקבוצה, כמו כל אדם ואדם בחיים שלו. אם הייתי חי בין חיות, הייתי כמו חיה, אפילו שאני בן אדם. אם הייתי חי באיזה כפר, אז הייתי כמו בכפר, ולא הייתי מרגיש שאני חייב לצאת משם. כך אנחנו מתקדמים, אך ורק על ידי הטבע או הבורא, שזה אותו הדבר, מגדילים בנו את הרצון לקבל, ואנחנו כבר לא רוצים להסכים עם מה שהיינו. כך מתקדמים.

שאלה: איך אנחנו צריכים לארגן או לכוון את הרצונות האלה בינינו לבין עצמנו כך שנתקדם לקראת הבורא, למצב חזק כנגד פרעה.

כדאי טוב טוב להבין את השאלות ששאלתי עכשיו , להשתדל למצוא להן תשובות נכונות. ואז אנחנו נייצב את עצמנו נכון גם כלפי פרעה, גם כלפי הבורא, וגם כלפי עצמנו.

שאלה: נראה שהכוח המניע המרכזי הוא בריחה, אנחנו מפחדים ובורחים. האם אפשר לבנות, ולייצב משיכה חיובית מהצד השני, כדי שנרגיש שמחה או אושר מזה שאפשר לפנות לבורא, ונוכל להתקרב להשפעה, ולא רק בריחה?

רק על ידי הקבוצה אתה יכול למצוא כוח חיובי שימשוך אותך קדימה, וזה על ידי קנאה, תאווה וכבוד.

שאלה: למה אמרת שאנחנו צריכים להתחבר עם הכוח של פרעה? אנחנו לא צריכים לברוח ממצרים?

כן, אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו רוצים לברוח ממצרים. בינתיים אני לא מרגיש כך, בינתיים אני נמצא כמו שאנחנו לומדים בתקופה שאני עוד לא מגלה בי רצון לברוח ממצרים, טוב לי. אני נפעל עכשיו על ידי כוחות שרק מגדילים בי את הצורך לפרעה, צורך למצרים, לחיות שם, ליהנות שם, לעשות חיים. למה אני צריך לברוח? אני לא מרגיש רע.

אולי מישהו אומר לי, או באיזשהו מקום כתוב שזה רע, אז הוא כותב, אבל אני עדיין לא מרגיש שזה כך. יש לי חיים משלי, אני נהנה מהם והכול בסדר. למה זה רע? למה האגו שלי שבו אני חי עכשיו הוא רע? אני עוד לא מרגיש את זה, עד כדי כך שאני חייב לעזוב אותו.

ולאן לעזוב? להיות הפוך ממנו. זאת אומרת להיות טוב לאחרים, לתת לכולם את כל מה שהם רוצים ממני. כי בזה שאני מגיע לאהבת הבריות, ואחר כך אני אגיע לאהבת הבורא. אני לא מרגיש שזה מה שחשוב לי. אז למה מצרים זה רע? אולי אני מגדיר את מצרים בצורה לא נכונה. תבדוק.

שאלה: אם פרעה הוא גם כוח כנגד, וגם פועל ככוח שעוזר, איך לכוון נכון את האגו שלנו לקשר יותר טוב בינינו כדי להרגיש את הבורא?

זה בדיוק מה שאנחנו צריכים ללמוד, אתה צודק. יש לנו פרעה בשבע שנות שובע, שאין דבר יותר טוב ממנו. הוא ממלא אותנו, נותן לנו לחיות, אנחנו טסים לכל מיני מקומות בעולם, אנחנו קונים כל מיני דברים, אנחנו נהנים ממוסיקה, מהמחשב, מהילדים, מהבית, מכל דבר ודבר. אז במה פרעה רע? זה כוח שעוזר לנו לפתח את החיים שלנו על פני כדור הארץ בצורה יפה מאוד. תעשו חיים ותיהנו.

פתאום מתחיל להתגלות במקום כל הדברים האלה פרעה הרע. למה? אנחנו לא יודעים למה אבל רע לנו. פתאום לא טוב לנו, פתאום מתגלות כל מיני כאלה תכונות, הבחנות, מקרים, שאנחנו לא יכולים ליהנות מהחיים כמו קודם, נניח לפני הפנדמיה. יש כאלה תנאים שאנחנו חייבים לשבת בבית, כמו בבית סוהר, לא לצאת החוצה. אני צריך ללכת עם מסכה על הפנים שלי כמו חמור או סוס שסוגרים לו את הלוע וכן הלאה.

זאת אומרת, מה טוב? פתאום אני רואה שפרעה הוא רע. וגם צריכים עוד להבין, זה נקרא הכרת הרע, שאני מתחיל להרגיש שהתפתחות שלי שפעם הייתה טובה, הביאה אותי למצב רע. ואני לא רואה את זה עדיין, אני רואה שאם עכשיו פותחים כל מיני מקומות בילוי אז כל האנשים רצים לשם. הם לא רוצים להכיר שמה שהיה, היה רע. הם מוכנים לחזור לזה, רק חולמים על זה, רוצים לחזור למצרים.

זה כמו בני ישראל, כך אנחנו קוראים בתורה, שבני ישראל צעקו למשה במדבר, לאן הבאת אותנו? אנחנו רוצים לחזור, היה לנו טוב. מה היה לנו רע? איפה הסירים המלאים בבצל, בשום, בבשר, עם כל מיני דברים. נהנינו מכל מה שהיה לנו, לאן הבאת אותנו? למדבר, ואין לנו במה למלא את עצמנו. את זה אנחנו צריכים להכיר, בלי זה לא נוכל לצאת מהאגו שלנו, מפרעה.

שאלה: פרעה בתוך העבודה ובתוך העשירייה, זה משהו עם רצון של מלכות שרוצה למלוך, והאם דרך זה נגיע לתיקון של הרצון הזה ונגיע להשפעה?

ודאי שפרעה זה כל האגו שהבורא ברא. האגו הזה בהתחלה הוא נטרלי, הוא נותן לנו להתפתח בדרגות דומם, צומח, חי. ואחר כך כשאנחנו מתחילים להתפתח בדרגת האדם, אנחנו יותר ויותר מתפתחים, ואז יוצא שאנחנו מתחילים לגלות עד כמה אנחנו לא מסוגלים להמשיך בצורה פשוטה, אלא יש לנו יותר ויותר הכרת הרע, שהאגו שלנו מביא לנו רע. ואנחנו לא יודעים מה לעשות, אנחנו משתדלים על ידי טכניקה, טכנולוגיה, על ידי כל מיני צורות המדע להתעלות למעלה מהאגו שלנו, להשתמש בו איך שרק אפשר. אנחנו מפתחים כל דבר ודבר שיש לנו בעולם הזה רק כדי להמשיך ולהשתמש באגו.

יוצא שאת העולם אנחנו מפתחים, את הטכניקה ואת החברה אנחנו מפתחים, וזה במשך אלפי שנים, אבל באמת לא יוצא לנו מזה שום דבר טוב. התחלנו לפתח את העולם לפני 5800 שנה מימי האדם הראשון, אמנם גם לפני זה הייתה התפתחות אנושית, אבל זו התפתחות ברמה לגמרי גשמית, שלא הייתה מפריעה לנו לקידום הרוחני. אנשים היו חיים בצורה פשוטה, לא פרימיטיבית אלא פשוטה, חיו כדי לחיות. מהאדם הראשון והלאה כבר התחילה להיות ההתפתחות "אידיאולוגית", נגיד כך, והאנושות התחילה כבר לשאוף לכל מיני צורות התפתחות כאלה, שזה נקרא צורת ההתפתחות של בני אדם. והיום אנחנו שמים לב רק להתפתחות הזאת ולא להתפתחות הפנימית שלנו, הרוחנית. לא חשוב לי מה קורה עם הנשמה שלי, ההתקדמות שלי כלפי הבורא, אלא חשוב לי איך אני אחיה בגוף שלי, בצורה כמה שיותר ויותר נוחה, אני אחיה עוד יום ועוד יום וזו המטרה שלי בחיים.

עכשיו הגיע הזמן שהבורא כבר בכוח, בעוצמה לא נותן לנו להמשיך להתקדם בצורה כזאת. ולחוסר ההצלחה שלנו להמשיך בהתקדמות החומרית אנחנו קוראים "משבר". משבר אנושי, משבר טכנולוגי, משבר חברתי, שזה לא משבר בעצם, זה רק הבורא מראה לנו שהדרך הזאת מביאה אותנו למבוי סתום. וכאן אנחנו צריכים לראות את עצמנו שאנחנו נמצאים כמו בני ישראל בתפר בין פרעה הטוב ופרעה הרע. ומה עושים הלאה? בואו נראה.

שאלה: תיארת את התהליך שבו העולם עובר שבע שנות רעב. האם בעשירייה, שהתאספנו ואנחנו רוצים עכשיו לצאת לקראת הבורא, אנחנו גם צריכים לעבור את "שבע שנות הרעב" האלה ואחר כך להיכנס למדבר? איך זה עובד בעשירייה?

גם בעשירייה אנחנו צריכים לראות את המצב הזה שנכנסים לשבע שנות רעב. מתי מתחילה העשירייה? כשאנחנו כבר מתחילים לברר איך אנחנו בכל זאת יוצאים ממצרים, האם אפשר לצאת? אדם מסתובב בתוך עצמו, בתוך החברה הגדולה שלו סך הכול ומברר לאט לאט שלהגיע לחיים רוחניים נכונים הוא יכול אך ורק בתנאי שיהיה לו כוח להתעלות מעל החיים האלו, כמו שכתוב "עולמך תראה בחייך", שאנחנו צריכים לגלות את העולם הרוחני בעולם הזה.

ואיך אנחנו נעשה את זה? רק בתנאי שתהיה לי סביבה אחרת מהאנושות הגדולה הזאת שבה אני חי. בשביל מה אני צריך את שמונה מיליארד האנשים האלו? אם לא יכול להגיע איתם לגילוי הטבע האמיתי, אני צריך סביבה אחרת. ואז המקובלים שהשיגו את הדברים האלה, מצאו מפתח לזה, הם אומרים שאתה חייב למצוא עשירייה, או יותר נכון מלמעלה מסדרים לך עשירייה, תיכנס בה ותתחיל להתארגן בה כך שאתה תתחיל בקשר עם החברים למצוא גם פרעה, גם משה, גם בורא, וכך תתקדם למצב שאתה מהעשירייה הזאת, בתוך העשירייה הזאת, אתה תתחיל בזה את השלב החדש.

סדנה

נעשה עכשיו דיון על כל השאלות ששאלתי. בואו קודם כל נראה איך הבורא מחייב אותנו להגיע אליו דווקא על ידי זה שמגדיל בנו, לפנינו את פרעה.

אני רק מבקש, בואו נעשה כך, מצד אחד אנחנו מדברים לפי הסיפור שיש לנו בתורה, אבל מצד שני אנחנו גם מדברים במקביל לזה על מה שקורה לנו בלי משה ובלי פרעה אלא לפי הכוחות שפועלים בטבע, אחרת זה יהיה כמו שאנחנו סתם לומדים איזה דבר מופשט.

*

קריין: אנחנו נתחיל לקרוא את המקורות. קטע מספר 57 אומר הרב"ש.

"בא אל פרעה". וקשה, הלא "לך אל פרעה" היה צריך לומר. ומתרץ הזהר (בא דף י"א ובהסולם אות ל"ו) "אלא שהכניס אותו את משה, חדרים לפנים מחדרים, אל תנין חזק אחד עליון, כיון שראה הקב"ה שמשה ירא, אמר הקב"ה, הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנין הגדול, הרובץ בתוך יאוריו, שהקב"ה היה צריך לערוך עמו מלחמה, ולא אחר, כמו שאתה אומר, אני ה', שדרשו, אני ולא שליח. נמצא שבא יהיה פירוש היינו, שנינו ביחד".

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

במידה שמשה, הכוח שלנו שרוצה להגיע להתעלות מעל הרצון לקבל, להגיע למטרת הבריאה, במידה שהכוח הזה שבנו פונה לבורא ומבקש, בצורה כזאת אנחנו כן זוכים לחיבור עם הבורא והבורא עוזר לנו לנצח את הכוח הרע שזה הפרעה, וכך מתרחשת בנו מלחמה, מאבק פנימי בינינו.

וכאן בעצם השאלה, איך אנחנו מרגישים בנו את שני הכוחות המנוגדים האלה פרעה ובורא? אני לא יודע מה קורה סביבנו, מה קורה שם בשמיים, מה שאומרים או משהו, זה הכול צורה דמיונית. אני יודע שבי יש את שני הכוחות האלה, נגיד שאני מזהה אותם, את הבורא ואת הפרעה, איך אני מעמיד את עצמי בין שניהם? בין כוח הרע וכוח הטוב, איך אני מגלה מה זה בדיוק רע ומה זה בדיוק טוב ואיך אני מגיע לבורא ומבקש ממנו לעשות מלחמה עם הפרעה, שרק הבורא יכול לנצח אותו.

איך אני מסדר את זה כאדם. נגיד שיש בי את כל האפשרויות, כל הכוחות, יש כאן בורא וכאן פרעה ואני באמצע, איך אני תופס את הבורא, כמו שקטן תופס את הגדול ביד ורוצה שהגדול יגן עליו ויעשה את כל המלחמות שצריך כדי להכניע את הכוח הרע. איך אני עושה את זה כילד הקטן, ככה באמת מתארים לנו בזוהר במיוחד את המצב שלנו, איך אנחנו כמו הילד הקטן תופסים את הבורא ומביאים אותו להילחם בפרעה.

כביכול לפי הסיפור הבורא מוכן לזה, הוא אומר למשה "בוא אל פרעה", הוא אומר "אל תפחד, אני הולך איתך", אבל התפקיד של משה לעשות קרב, לנהל את הקרב כביכול בין בורא לפרעה, שבלי שמשה מכריע את העניין, מה צריכים לעשות, איך צריכים לעשות, זה לא קורה.

סדנה

איך אנחנו נמצאים כנבראים בתפקיד משה בין הבורא ופרעה?

*

איך אנחנו מיישמים בקבוצה את המעמד שלנו בין פרעה ובורא, שאנחנו כמשה? איך אנחנו בפועל מייצבים את הקבוצה בצורה הנכונה מכוחות משה, בורא ופרעה?

*

אנחנו צריכים לייצב את עצמינו בעשירייה כאילו העשירייה זה כל העולם, זה עולם קטן. שאנחנו בונים עולם רוחני, שבעצם חוץ ממנו כל היתר מה שקורה יכול להעלם ולא להיות. שחוץ מעשירייה כביכול לא קיים כלום. ואז אני צריך לייצב בעשירייה את שלושת המרכיבים העיקריים האלה, כוח הרע שזה פרעה, שהוא פועל בצורה נכונה כדי לדחוף אותי לבורא, כי אחרת אני לא צריך את הבורא, כוח הטוב. ואז אני מתחיל לראות את פרעה כעוזר להשיג את הבורא, בלעדיו לא הייתי זקוק לבורא, לאותו בורא אמיתי, כמו שאנחנו משתדלים להכיר, כמו שכתוב שפרעה קירב את בני ישראל לאבינו שבשמיים, זה התפקיד של פרעה.

לכן מי שיש לו נשמה גבוהה ורצון לקבל חזק, הוא מפתח עוד יותר ועוד יותר כוחות אנטי חיבור, אנטי קבוצה, אנטי עשירייה, עוד ועוד, זאת אומרת פרעה שולט עליו ולא נותן לו כל כך אפשרות להבין, להרגיש, להסכים עם התהליך הרוחני של חיבור, כי "כל הגדול מחברו, יצרו גדול ממנו", וכך אנחנו צריכים להבין שרק בתוך העשירייה, שם אנחנו נמצאים במאבק נגד פרעה, כדי בעצם על פניו לבנות את היחס שלנו והחיבור שלנו עם הבורא.

קריין: קטע 58, אומר הרב"ש.

"כוחו של האדם, שהוא צריך לתת יגיעה, לא בכדי שישיג את הדבר, אלא בכדי שיהיה לו רצון חזק להשיג את הדבר. נמצא, שצריכים עבודת האדם, בכדי להשיג צורך, שה' יעזור לו, שזה נקרא רצון שלם. זאת אומרת, לא שעבודת האדם גורמת להשיג את הדבר, אלא להשיג את החסרון והצורך להדבר, ובכדי שידע מה שחסר לו. על זה הוא מקבל עזרה מלמעלה, בזה שכל פעם הוא רואה, שהוא יותר בעל חסרון, שאין בידו לצאת משליטת פרעה. והסיוע הזה נקרא "כי אני הכבדתי את לבו". נמצא, שהכבדת הלב צריכים כנ"ל, בכדי שיהיה לו רצון אמיתי לדבר אמת."

(הרב"ש. מאמר 17 "מהו הסיוע שהבא לטהר מקבל, בעבודה" 1990)

שאלה: יוצא שחיסרון זה שאין תוצאה. קראנו עכשיו שאנחנו לא צריכים להשתוקק לתוצאה כגילוי הבורא, אנחנו צריכים להשתוקק לנחיצות לגלות אותו.

בסדר.

שאלה: איך לחבר בתוכי את מה שכותב כאן רב"ש שמצד אחד אנחנו צריכים להשקיע מאמצים לא כדי להשיג אלא כדי שיהיה רצון חזק להשיג, ומצד שני אנחנו כל הזמן לומדים שמי שמסוגל לדחות למחר לא ישיג אף פעם. איך לחבר את שני הדברים האלה בתוכנו ולא לפספס כלום?

זה בדיוק נכון. כי מצד אחד אני צריך להגיע לחיסרון גדול שהבורא יעזור לי, מצד שני באותו החיסרון הגדול שהבורא יעזור לי צריכה להיות ההכרה שאני בעצמי לא מסוגל לעזור לעצמי בכלום. לא מסוגל. וכך אנחנו מתקדמים. אנחנו עכשיו נוגעים במרכז העבודה הרוחנית, שאנחנו צריכים להיות קשורים לבורא, לבקש ממנו, לחייב, להתחנן שיעשה את העבודה נגד היצר הרע שהוא ברא, שזה פרעה. וכל העבודה שלנו היא בזה, להיות בין הרצון לקבל, שזה הפרעה, ובין הרצון להשפיע שזה הבורא, ואנחנו מעמידים אותם באמצע כך, עד כמה שאנחנו מסוגלים לאתר את הדברים האלה שאנחנו רוצים, שנחוץ לנו מאוד שכוח ההשפעה ישלוט על כוח הקבלה, וזו העבודה שלנו. זה לא כל כך מסובך, אלא יותר מסובך כשזה עובר דרך הרגשות שלנו, הרצונות שלנו, ואז אנחנו צריכים לייצב אותם נכון. אבל בצורה שכלית אין כל כך הרבה.

שאלה: בסדנה ביררנו את השאלות שלך ויש איזו תחושה, החברים אפילו דיברו כך שיש איזה מצב של לנתק את עצמנו מלהיות כמו פרעה או להיות כמו בורא או להיות באגו, למצב שאלו כוחות שמכוונים אותנו למצב חדש. מאיפה נובעת הצעקה שלנו, מזה שאנחנו כאילו הופכים למתפעלים של הכוחות האלה, מאיפה? מה גורם לצעקה שלנו לצאת?

קודם כל אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו נמצאים בשליטת היצר הרע, בשליטת האגו שלנו שמכוון אותנו לכל מיני כיוונים ומבלבל אותנו כך שאנחנו לא מסוגלים להיות מכוונים בצורה נכונה למשהו, ויצר הרע הזה גורם לנו ממש לגמור את החיים ללא שום סיכום. זה דבר אחד. ואז צועקים, וצועקים הרבה אנשים, זה כמו בפירמידה. השלב הבא הוא שאנחנו מגיעים למצב שאין לנו ברירה, להתעלות מעל האגו שלנו זה מה שאנחנו צריכים, וזה אפשרי רק על ידי שאנחנו מבקשים כוח השפעה שישלוט על כוח הקבלה. זה כבר לא לבחור בין שני הכוחות האלו או האלו, אלא בטיב של הכוחות, במקום כוח הקבלה שישלוט בי אני רוצה שישלוט בי כוח השפעה. זאת אומרת זה כבר אחרת לגמרי.

שאלה: אתה שומר על שני הכוחות האלה, אתה משתמש בכוח פרעה ובכוח של הבורא, ומצד שני אנחנו מדברים על לברוח מהכוח הזה, מכוח פרעה. אז מה בעצם עושים? מצד אחד נראה לי שאתה צריך לאהוב את הכוח הזה שנקרא פרעה כי הוא עוזר לנו להתקדם כמו שצריך, אז מה זאת הבריחה הזאת, למה בעצם יש בריחה?

בריחה זה נקרא שאני לא משתמש בו כרגע, כרגע אני לא משתמש בו, זה נקרא בריחה. אני לא יכול לצאת לא מכוח הבורא ולא מכוח פרעה, לא מהכוח הטוב ולא מהכוח הרע, זה כוחות שבטבע. אבל אני יכול להיות כאן באמצע ביניהם, ולבחור במה אני משתמש בכל רגע ורגע בחיי יותר או פחות ולשם מה, פעם בפרעה ופעם בבורא.

אני צריך להגדיל את הרצון לקבל שלי כדי להתקדם, אז אני צריך להגדיל את פרעה. אני צריך אחר כך לתקן את השימוש ברצון לקבל שלי, להתעלות מעליו, אז אני צריך את כוח הבורא. כשאני בורח ממצרים, בורח מפרעה, זה לא מספיק, אני לוקח איתי כל מיני כלים, כל מיני דברים שאני צריך מפרעה ואני מתקן אותם. אבל מתקן אותם כשאני כבר לא נמצא תחת השליטה שלו אלא יוצא לגמרי מהשליטה של כולם, לא בורא ולא פרעה.

כשאני מגיע על ידי הבירורים שלי בארבעים שנות המדבר אז אני מגיע לארץ ישראל, שם כבר יש את שליטת הבורא. ארץ זה רצון, וישראל ישר אל, שישר מכוון לבורא, להשפעה. אבל לפני זה או שאני נמצא במצרים או לפני מצרים אפילו שאני נמצא בבבל, בארץ כנען, אלה דברים כאלה לא מבוררים מספיק, אגואיסטים קטנים. אבל אחרי שאני יוצא ממצרים, או בזמן שאני נמצא במצרים, אני הכל מברר רק כלפי פרעה.

שאלה: מה זה רצון שלם?

רצון שלם זה שכלפיי בן אדם עכשיו, כרגע, הוא לא מגלה שיש לו משהו חוץ מהרצון הזה. שרק זה, הרצון הזה, עכשיו שורה בו ומנהל אותו במוח ובלב, זה נקרא שלם. הכל מדובר כלפיי האדם המשיג, כלפיי הזמן שבו הוא נמצא, המצב שהוא נמצא, אין דבר שלם לגמרי, שלם זה הבורא.

שאלה: איך מתרחשת הכבדת הלב, זה דבר אישי או דבר שקורה בעשירייה?

זה גם בצורה אישית וגם כן בעשירייה, גם כך וגם כך, לסירוגין.

שאלה: מהי הסיבה לאותה התפילה שעולה מהלב, הרצון לצאת משליטת הבורא או הרצון להשפיע?

רצון לצאת משליטת הבורא אני לא יודע מה זה, כי אנחנו תמיד נמצאים בשליטת הכוח העליון שאין עוד מלבדו. אלא הבורא ברא את פרעה, האגו, "בראתי יצר הרע", כדי שאנחנו נרגיש עד כמה שאנחנו נמצאים כביכול מחוצה לבורא ורוצים לחזור אליו. זאת בעצם העבודה שלנו. בצורה מלאכותית יש לנו הרגשה כזאת שאנחנו נמצאים מחוצה לבורא ואנחנו מפתחים כל מיני אמצעים, כוחות, רצונות, כדי לחזור אליו. זה מה שאנחנו רוצים לעשות, צריכים לעשות. זה כמו ילד קטן, שאומנם הוא לא יכול לברוח כל כך רחוק מהאימא, אבל זה שהוא מגיע אליה ורוצה להתכלל בה, לטפס עליה, זה נותן לה נחת רוח.

שאלה: איך מגיעים למצב של "וייאנחו" בעשירייה?

כולם כולם רוצים להגיע לחיבור, בתוך חיבור רוצים להגיע להרגשת הבורא, כוח השפעה הדדי. עד כמה שאנחנו רוצים לפתח כוח השפעה הדדי זה לזה ולא הולך לנו, הבורא לא מתגלה לפי הכלי שאנחנו רוצים לקבוע בינינו, אז אנחנו מגיעים למצב "וייאנחו בני ישראל מהעבודה". שאנחנו לא מסוגלים למצוא בינינו כזה יחס, יסוד, תנאי, שהבורא יתגלה. אנחנו לא מסוגלים לחבר את הרצונות שלנו למערכת שהאור העליון ישרה בה, זה נקרא שהבורא יתגלה ביחסים בינינו. ועל זה אנחנו צועקים, שלא מסוגלים, ואז הבורא בונה בינינו חיבור כזה שכן יכול להתגלות.

תלמיד: וזאת תוצאה מהיגיעה?

זאת תוצאה מהיגיעה, ודאי.

שאלה: איך ליצור בעשירייה את הסביבה הנכונה כדי בסופו של דבר לגלות את הכוח של משה ולצאת ממצרים?

רק על ידי היגיעה בחיבור בינינו ובתפילה לבורא שיעזור לנו בזה, אין לנו יותר אמצעים. ודאי שבסיפור מצרים שם מדובר על הרבה מאוד הבחנות, אבל אנחנו באמת שלא צריכים עד כדי כך, אנחנו צריכים רק חיבור בינינו, מתוך החיבור כמה שאפשר, כמה שמסוגלים, לפנות לבורא ולצעוק שאנחנו עדיין לא רואים את התוצאות מהחיבור. ולא חשוב שאנחנו רק התחלנו ואיזה תוצאות אנחנו צריכים שתהיינה, אבל צריכים לנדנד, צריכים לבכות, אפילו שהבכי הזה הוא לא משהו, ואז בזה אנחנו נגלה את המצב המתקדם שלנו, נגלה.

תלמיד: האם זה כמו ילד שבוכה?

כן, ודאי. במה אתה שונה מאותו הילד? ילד לפחות יודע על מה הוא בוכה, כי אצלו זה דבר אמתי וגדול ואתה תבכה אפילו שזה לא גדול ואמיתי. אבל אתה חייב במשהו להתחיל, באיזה חיבור בעשירייה ולבכות שאתה לא יכול.

למה אתה לא יכול? עובדה שהבורא לא מתגלה בעשירייה, זה סימן שלא יכול. זה תכלס׳ חייב להיות פשוט, מתחברים מגלים את הבורא, לפי מידת החיבור הבורא מתגלה וזהו, אין כאן שום אפשרויות אחרות.

שאלה: אם נקבל מהבקשה לבורא את כוח ההשפעה אפילו במקצת, רק אז נתחיל להכיר ברע של פרעה וגם ברע של האגו ולהשתוקק לחיבור?

זה נכון.

שאלה: למדנו שהתכללות בעשירייה זה לאמץ תכונה רוחנית של חבר, או תכונות רוחניות. אמרת מקודם שעלינו להתכלל בפרעה, מה התרגום המעשי של זה בעשירייה? איך מתכללים ובמה מתכללים עם פרעה?

שאנחנו רוצים להתחבר בינינו למרות כוחות הדחייה שמתגלים, זה נקרא שפרעה עוזר לנו, נותן לנו את כוחות הדחייה. לפחות אנחנו רואים, יודעים, שלא מסתדרים, לא מסוגלים, זה פרעה שנמצא בינינו.

בוא אנחנו נאתר אותו יותר ויותר, נרגיש שהוא קיים בינינו, כמו איזה אוויר סמיך שנמצא בינינו, זה פרעה שלא נותן נפשית להתקרב זה לזה. ואז נוכל לבקש לפנות לבורא שיעזור לנו מעל פרעה, לא להרוס אותו, אלא מעל פרעה שאנחנו נוכל להתקדם זה אל זה ולגלות את הבורא. והבורא מתגלה לפי עוצמת פרעה שהתגלה.

שאלה: למה קבלנו כזה עולם של רגשות שכל כך מבלבל אותנו בעבודה?

אתה עוד לא מבין עד כמה שאת הכול אנחנו צריכים. מאף דבר "לא החסרת ולא העדפת", הבורא עושה הכול רק מתחילת הבריאה וסוף הבריאה. וכל יתר המצבים מתחילה וסוף, וסוף ותחילה, הם רק כדי להגיע מתחילת הבריאה לסוף הבריאה, זאת אומרת להביא אותנו למצב המושלם.

אין לנו שום השגה, שום הבנה, מה זה נקרא "מושלם", ולכן אתה עכשיו טוען בשביל מה זה? כרגיל, כל הפוסל במומו פוסל. שאנשים שלא מבינים בזה הם בעצם מציגים את עצמם שלא מבינים, אבל בסדר, תמשיך.

שאלה: כשנמצאים תחת השליטה הקבועה של פרעה והבורא, מגיעים לייאוש. מה נכון לעשות אז?

כשנמצאים בייאוש, חייבים להביא את הייאוש לקבוצה ולסדר את הייאוש לההפך, להתרוממות, להתלהבות, על ידי זה שאני נכלל עם החברים, מקבל מהם כוחות והופך את הייאוש להתעוררות.

אנחנו נצטרך עוד לעבוד על זה הרבה. וכמה שאנחנו, נגיד היום, נמצאים בנושא הזה, הנושא הכי חשוב, אין יותר חשוב, אתם רואים עד כמה אנשים נמצאים בכל מיני צורות כאלו, ביני לביני, ככה במצב פושר. לא מרגישים שזה חם, שזה מאוד בוער, איפה פרעה, איפה הבורא, איפה אני. אנחנו לא כל כך דואגים לממש את כל התכונות שלנו לפי המטרה. גם זה שליטת פרעה.

שאלה: היום במפגש של העשירייה שאלנו, האם עלינו להיות מודאגים מזה שאנחנו לא מצליחים להאיץ, להגיע לתפילה השלמה הזאת שנקראת "נצחוני בניי", או לקחת את הזמן ולעבוד לאט לאט בשביל להגיע, בצורה נוחה בוא נגיד, לתפילה שלמה.

מה עלינו לעשות, מה צריכה להיות הגישה הנכונה?

הגישה הנכונה צריכה להיות שאנחנו כבר היום רוצים להיות בגמר התיקון, זהו. ולא לקבוע שאנחנו נתקדם היום קילומטר ואחר כך עוד מאה מטר ואחר כך עוד, כך אף פעם לא תשיגו. מי שלא רוצה עכשיו להגיע לסוף, הוא לא מתקדם אפילו מילימטר לזה.

תראה את הילד, הוא רוצה הכול, מה שיש לו ברצון שלו, הוא רוצה הכול. הוא לא מסתפק בכלום. אם הוא עוצר באמצע הדרך, זה נקרא שסתמו לו את הרצון. אז אנחנו צריכים כבר היום, וכל רגע ורגע, להראות את עצמינו כאילו שנמצאים בגמר התיקון.

ולא שאני אומר, מספיק לי היום ככה ומחר ככה. אם אני מסתפק במועט, אז אתה יכול להישאר כמו שאתה עכשיו. לכן "איש את רעהו יעזורו" ו"קנאת סופרים תרבה חוכמה". אנחנו צריכים לקנא זה בזה ורק כך נוכל להתקדם.

שאלה: היחס שצריך לגלות לשני הכוחות האלה, הכוח הזה שנקרא פרעה והכוח שנקרא בורא, הוא כל כך מורכב, הוא כל כך עדין. איך המקובל לא מתבלבל, איך הוא לא מפחד להתבלבל בתוך המורכבות הזאת?

כי למעלה מכולם הבורא. הוא מסדר לנו את כל הדברים האלה ומשחק איתנו בזה, גם בעד וגם נגד. הוא ברא את הפרעה, "בראתי יצר הרע", והוא אומר למשה, "בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו". אתה רואה איך שהוא אומר, בוא אל פרעה כי אני עשיתי אותו יותר אכזרי.

איך להזמין את משה הקטן, שהוא כולו מפחד, שהוא לא יודע מה לעשות, איך להזמין אותו, "בוא אל פרעה, אני עשיתי אותו יותר חזק, הוא עכשיו אכזרי, מחכה כדי לאכול אותך". אבל כך הבורא אומר.

למה? כי המטרה שלו שמשה, האדם, יבקש מהבורא שהבורא ינצח את פרעה וייקח ממנו את כל הכוח הזה של קבלה וייתן על כל הכוח הזה כוח השפעה מצדו ואז שני כוחות האלה יתחברו נכון במשה ואז משה יהיה גדול.

שאלה: יש דוגמה מהחיים הגשמים שלנו למשהו שדומה ליחס כמו שצריך?

אתה תחשוב ואתה תמצא.

שאלה: בעצם במצב הזה של גמר התיקון הנברא הופך להיות משהו מפותח יותר, משוכלל יותר מהכוח הזה שנקרא בורא?

יותר מהבורא?

תלמיד: כן. כאילו הוא הופך להיות משהו יותר מפותח מהבורא כי הבורא הוא בעצם כולו אהבה והשפעה, כאילו אין לו אפשרות בחירה בין קבלה להשפעה, ולנברא שהופך להיות, יש את שני הצדדים האלה.

בסדר. שיהיה כך. העיקר תתפתח ותשיג גם כוח קבלה וגם כוח השפעה, תהיה כלול משניהם במידה המופרזת ביותר, ואז אתה תגלה שכל זה יוצא מהבורא, כוח ההשפעה יוצא ממנו, כוח הקבלה זה מה שהוא ברא, אבל גם מופיע על ידו, ואז אתה שנכלל משניהם בכל מיני צורות ואופנים, מגיע למצב שאתה רואה ש"אין עוד מלבדו", שבכל זאת הבורא נמצא למעלה מהם.

שאלה: איך אנחנו נעבור, נתגבר על המצב של אדישות בעשירייה? איך אנחנו יכולים לגרום לכך שכל החברים יהיו אקטיביים בעשירייה, שהעשירייה תהיה יותר חזקה ושתמיד תשים לב לכל נקודה ונקודה?

אני לא יודע איך להתגבר על זה. נגיד שיש לך ילד והוא לא רוצה ללמוד, הוא לא רוצה לעבוד, שום דבר לא רוצה, אפילו לשחק הוא לא כל כך רוצה, הוא כזה אדיש. מה אנחנו אומרים? הוא מסכן. אין לו לא כוח הרע, אין לו כוח הטוב, איך הוא יתפתח, הוא מפגר. אז יש לכם עשירייה של מפגרים. מה לעשות?

אני לא יודע. אומרים שבכל זאת יש רופא לכל הרופאים ויש רופא לכל החולים שזה הבורא. אז לך אליו ותתלונן שיעזור לכם. אין מה לעשות, רק להתפלל. וכשלא יכולים להתפלל, אין רצון לזה, אבל אנחנו בעשירייה, מה זה עשירייה? שכל אחד הוא שונה מהשני, אז אנחנו יכולים לקבוע שאתה בתורנות בשעות האלה, והוא בשעות האלה, והוא בשעות האלה, וכל אחד בזמן שהוא תורן חייב לחשוב איך להעלות את החברה, איך לנענע את החברה.

ואז אפילו לפי שעון מכאני, לא לפי הרצון שבלב, אנחנו בכל זאת יכולים להתחיל לנענע את עצמנו לפי המכאניקה שלנו, לא לפי הרוחניות. תתחילו לפחות בזה, ואתם תראו עד כמה זה מועיל. לכן אנחנו נמצאים בעולם הגשמי, שאנחנו יכולים לפעול אפילו שאין לנו שום רצון. כי בעולם הרוחני זה רק לפי רצון. לכן כשאין לנו עדיין רצון אמיתי לרוחניות אנחנו לא מרגישים שאנחנו נמצאים ברוחניות, אבל מצד שני כשאנחנו נמצאים בגשמיות, אנחנו בכל זאת יכולים להפעיל את עצמנו בצורה כזאת לפי שעון.

קריין: קטע 59. אומר הרב"ש.

"הכבדת הלב, מה שכתוב "כי אני הכבדתי את לבו", היתה בכדי שיהיה מקום לתפלה. והתפלה הזו, אין זה כדוגמת בשר ודם, שרוצה כבוד, שיבקש ממנו, בכדי שע"י זה הוא מתכבד. אלא כאן כוונת התפלה היא, בכדי שיהיה לו כלי, היינו שיהיה לו צורך לעזרת ה'. כי אין אור בלי כלי. ובזמן שהאדם רואה, שאין הוא מסוגל לעזור לעצמו כל שהוא, אז יש לו צורך שה' יעזור לו."

(הרב"ש. מאמר 13 "בא אל פרעה - ב'" 1986)

זה העניין. אנחנו צריכים ללחוץ וללחוץ על עצמנו, להשתדל להגיע לחיבור ולגילוי הבורא, ואם אנחנו נתקעים במצב שאנחנו לא מסוגלים, אז לצעוק אליו שיעזור לנו. אז יש לנו צורך. אבל אם אנחנו צועקים עכשיו לפני שאנחנו מנסים בעצמנו, זה לא מתקבל, כי זה לא תפילה. תפילה צריכה להיות מתוך חיסרון. תפילה זה נקרא העלאת מ"ן, מיין נוקבין, חיסרון, אז אם אנחנו לא משתדלים להתחבר בינינו כדי לגלות את הבורא בינינו, כוח השפעה הדדי, אין לנו שום דבר.

שאלה: אם אפשר לחדד את המושגים, משה בקשר עם הבורא נותן לנו להתבטל בפני העשירייה כדי לגלות את הרע שבאגו. כתוצאה מזה האגו מתגלה חזק יותר וזאת הכבדת הלב. כתוצאה מזה משה מתחזק, האגו מקבל מכות ואנחנו מגיעים לתפילה אמיתית. זה תהליך נכון?

נניח שכן.

שאלה: במה מתבטא שיא כוחו של פרעה?

שיא כוחו של פרעה מתבטא בזה שהוא אומר "אני לא אתן להם לצאת, אני עוד יותר אכביד אותם, אקבור אותם במצריים, הם לא יוכלו לעשות שום דבר חוץ מלהיות עבדים שלי ללא שום אפשרות לא רק לברוח, אלא שהם ירצו בכל הרצון שלהם להיות עבדים". זה כוח הפרעה. זה מה שהאגו רוצה. כמו שהזוהר מספר, הוא מביא טיפה מרה על קצה החרב והאדם מאין ברירה פותח את הפה ובולע ומת מהרעל הזה. זה מה שרוצה הרצון לקבל שלנו.

שאלה: שאלה כללית על התהליך קצת ממבט יותר גבוה. מתברר שמצרים זה המקום שבו אנחנו מתחילים לבנות את הנשמה שלנו. אם זה נכון, אז למה זה נחשב לירידה למצרים? המצב הזה נראה הרבה יותר גבוה מהמצב שהיה יוסף לפני זה, שהוא כאילו לא הצליח לחבר את האחים, למה זה נקרא שאנחנו יורדים לאנשהו?

הכול נמדד לפי הרצון שאנחנו בו נמצאים. אם אנחנו עכשיו עובדים את הרצון לקבל שלנו אז נקרא שאנחנו יורדים. רצון לקבל מוגבר מחייב אותנו לעבוד בו, למלא אותו, ולכן זה נקרא שאנחנו עבדים במצרים. אבל זה עד כדי כך טוב שאנחנו עבדים, שאנחנו מוכנים להישאר.

תלמיד: אז ירידה זה מבחינת גודל הרצון לקבל וכמה שהוא שולט עלי, זה נקרא ירידה?

ירידה זה בטיב הרצון ששולט עלי.

שאלה: בעבודה בעשירייה, הדחייה מהחברים בעשירייה, זה פרעה. אהבה זה הבורא, זאת תכונה. מהי תכונת משה בעבודה בעשירייה?

"משה" בעשירייה זה אותו כוח שרוצה להוציא את כל העשירייה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, זה משה. הנקודה שבלב של העשירייה נקראת משה. לב זה סך כול העשירייה והנקודה שבלב זה משה.

שאלה: אמרת שהשתוקקות בכל רגע צריכה להיות לגמר התיקון ולא פחות. זה מושג שאני מרגיש שקשה לתפוס ולעבד אותו. האם השתוקקות לביטול מלא בעשירייה, אם השתוקקות לתפילה שלמה עבור החברים, זה מספק או שזה לא מספיק קרוב לגמר התיקון?

זה לא מספק מפני שזה אמצעי ולא מטרה.

שאלה: פרעה שמתגלה בעשירייה, הרבה פעמים מתגלה בצורות מאוד ערמומיות. פעם הוא שם לאיזה חבר מכשול, פעם ברמת העשירייה. אם אנחנו נופלים לתוך מה שהוא מציג לנו אז העשירייה כביכול יורדת, אם מצליחים לקחת את זה כהזדמנות לעלייה אז כולנו מתקדמים. איך אנחנו מייצרים אווירה כזאת בעשירייה שמצליחים לראות כל צורה של פרעה כהזדמנות להתקדמות?

הכול תלוי בכם, בכמה שאתם נמצאים בחדות הבירור, תדברו ביניכם ותראו. רק לא להתבלבל, משהו מאוד מאוד חד ולעניין, אז תראו שזה מאוד עוזר.

שאלה: מצד אחד אנחנו צריכים לנדנד לבורא תמיד גם ללא חיסרון, ומצד שני אם לא תשתדלנו להתחבר אז אין לנו תפילה. מה זה נקרא לעשות מאמץ לחיבור לפני שאנחנו פונים לבורא?

מאמץ לחיבור לפני שאנחנו פונים לבורא, זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לעשות מאמץ לחיבור לפני שאנחנו פונים לבורא?

בכל מיני צורות. לכן אנחנו נמצאים בעולם הגשמי. בוא נתחיל להתחבר בינינו, לקבוע זמן למאמרים, לכאלו דברים, עד שמגיעים למצב שרוצים חיבור יותר פנימי, אז מבקשים מהבורא שייתן לנו חיבור יותר פנימי, למה אין לנו? ובדרך אנחנו מגלים את עצמנו שאנחנו עוד פחות מחוברים מקודם כי הרצון לקבל בינתיים עולה ושולט בינינו. במקום שקודם היה לי נראה שהעשירייה כל כך יפה, טובה, קומפקטית כזאת, פתאום אני מגלה שכולם נמצאים בכל מיני פינות, אף אחד לא מסתכל על השני, קשה להתאסף אפילו לשיחה קטנה, וירטואלית. אני כבר לא מתאר לעצמי שאפשר לעשות את זה בגשמי, שפעם גם היינו מתחברים, וכן הלאה.

אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו נעשים יותר ויותר בעלי רצון אגואיסטי חזק ואיפה בהתאם לזה הכוח שמקשר בינינו.

שאלה: בזמן הזה כשאנחנו משתדלים בצורה חיצונית כביכול, בכוחות של עצמנו, איפה הבורא בכל הסיפור הזה?

תתאר לעצמך ותסתכל על הפרצוף שלנו הכללי. כולם נמצאים בתרדמה, אף אחד לא רוצה להתעורר, לצעוק, להתחבר, לדבר, הכול ככה בחצי עין פתוחה כל אחד ואחד, בקושי. זה טוב, זה נקרא "הכבדת הלב שמגיעה לנו מפרעה".

אמנם אנחנו לומדים את העניין הכי רגיש, איך אנחנו עובדים עם שלושת הכוחות האלו, פרעה, בורא ומשה, שהוא ביניהם הנציג שלנו ולא צריכים יותר. לומדים איך אנחנו מסדרים את הדברים האלה כך, שסוף סוף אנחנו מגלים מי זה פרעה, מי זה בורא, מה התפקיד של משה, שמושך אותנו מגשמיות לרוחניות, ולא כל כך אכפת לנו.

תסתכל כולם כאלו רדומים, אני מבין את זה, אני ממשיך כרגיל, אבל אנחנו צריכים לראות מה המצב וללמוד ממנו.

זאת אומרת אפילו שהמצב הזה הוא לא כל כך שמח ומלא אקשן, אבל בכל זאת זה המצב, ואנחנו רואים עד כמה שהרצון לקבל שורה בנו וממש תופס אותנו, מרדים אותנו.

תלמיד: איך בזמן שאין לנו עדיין את החיסרון ואנחנו רדומים, ורוצים לעשות מאמצים אפילו חיצוניים לחיבור, האם אנחנו לוקחים את הבורא יחד איתנו גם בשלב הזה הראשוני?

אנחנו צריכים להודות על הרע כמו על הטוב. ומה זה הכרת הרע? שאני רואה ברע הזה יכולת, הזדמנות להתקדם לתיקונים, לטוב. אז אני כבר מכיר את הרע הזה כטוב, אני כבר הופך אותו לטוב, אני כבר משתדל להגיע למצב שאני מודה לבורא על זה ששלח לי את הרע, כי בלעדיו אני לא אגלה שום דבר. אז אני כבר יוצא מהמצב שלי הקודם, שאני נרדם, ואני רואה שאני עכשיו יכול להיות דווקא במצב הטוב, כי "חשיכה כאורה יאיר"¹, ודווקא בחושך הזה אנחנו יכולים לראות את עצמנו בצורה יותר נכונה, וכך נתקדם.

תלמיד: אז מה ההבדל בין לקחת את הבורא איתנו בשלב הראשוני, כשעדיין אין לנו חיסרון והכול נעשה בצורה חיצונית, לבין המצב שבו יש לנו תפילה לבורא, וכבר ניסינו להתחבר ולא הצלחנו.

את זה אתם צריכים לחפש ולברר, כאן זו נקודת התרדמה שלכם.

שאלה: אמרת שאין תפילה בלי חיסרון. כדי להגדיל את החיסרון בינינו, האם תוכל לכוון אותנו, להנחות אותנו שוב, מהי המערכת של ההשפעה ההדדית ואיך אנחנו צריכים ליישם את זה היום בעשירייה?

אני לא יכול לענות לך על שאלה כל כך רחבה, אלא אתה צריך לקרוא שוב את מאמרי הרב"ש על העשירייה ואז תמצא שם את הכול.

שאלה: אנחנו לכודים בין פרעה לבורא, איפה אנחנו יכולים לרכוש את הכוח המדויק, כך שפרעה לא ישפיע עלינו?

אנחנו לא רוצים שפרעה לא ישפיע עלינו. אנחנו צריכים שישפיעו גם פרעה וגם הבורא ושכוח הבורא ישלוט על כוח פרעה וייתקן את פרעה ואז יהיה לנו רצון לקבל מפרעה, וכוונה על מנת להשפיע מהבורא וכך אנחנו נתקדם.

שאלה: מאמץ לחיבור אני יכול להגיד "על כל פשעים תכסה אהבה"?

כן נכון.

שאלה: אני מרגיש בתרדמה לחלוטין. אבל אני לבד, אני מסתכל על החברים, אולי אנחנו לא מוכנים עדיין רק לזום?

אני לא מבין אותך, אם הבורא נותן לנו תנאים כאלו, אז אנחנו צריכים בתנאים האלו להשיג אותו ולהאמין שאין מצבים יותר מתאימים לגילוי הבורא בשבילנו כמו שעכשיו אנחנו נמצאים. בכל רגע ורגע אנחנו צריכים להגיד שזה המצב הכי טוב להשגת הבורא.

תלמיד: גם בעשירייה שלי אני שומע את זה, זאת אומרת צריך גם את המגע הפיסי, אין מה לעשות אנחנו רק בני אדם אנחנו לא רובוטים.

זה שאתה חושב בקול רם זה מילא, אבל זה שאתה לא שומע מה שאני אומר לך זו בעיה. מה שהבורא נותן כרגע, זה המצב הכי טוב בשבילי, זה הכול. תחזור על זה.

תלמיד: מה שהבורא נותן לנו כרגע זה הכי טוב בשבילנו.

זהו לא יותר.

תלמיד: למה?

למה אני לא יודע. אם אתה תשאל אותי למה, אני לא יודע, למה במקום גמר תיקון, הוא נותן לנו את המצב הזה?

,אני אגיד לך מה אני חושב. זה מפני שבלי שאנחנו נעבור את המצב הזה, אנחנו לא נרגיש מה זה גמר תיקון. איך נרגיש אותו אם אין לנו כלים? את הכלים אנחנו יכולים להכין רק על ידי זה שעוברים בצורות כאלה, כמו שעכשיו אנחנו עוברים?

תלמיד: בניתוק כזה אנחנו יכולים להגיע לגמר תיקון?

דווקא ככה. אני לא מבין את זה אבל כנראה שכך.

שאלה: שמענו ממך המלצה לחלק את התורנות לפי שעות, איך אנחנו יכולים לעורר את העשירייה, החברים, לאותן התורנויות הנוספות, או צריכים לשנות בהם משהו?

את זה אני לא יודע ואתם צריכים להתייעץ זה עם זה, ישנם כאלה שמצליחים בזה יותר ויש שמצליחים פחות, רק בהתחברות ביניכם אתם יכולים לקבל מכל אחד עצות וכך גם בתוך העשירייה וגם בין העשיריות תמצאו את הדרך. אפילו שלא תמצאו את הדרך, אבל המאמץ שאתם רוצים כך להתחבר, כדי למצוא עצות איך להיות יותר מכוונים לבורא, זה יעזור לכם ואז תקבלו שכל ורגש נכון

קריין: 60

"כל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה. והגם שהאדם לא מרגיש בשעת מעשה את כל מה שהוא צריך להרגיש, אבל בזמן שגומר את בחינתו בשלימות, אז מתגלה אצלו בפעם אחת מה שעבד כל הזמן.

וכמו המשל שנתן אאמו"ר ז"ל, שזה דומה שכל פעם אדם מרויח רק אפס. וכל פעם אינו רואה שהרויח רק אפס. לכן בפעם הראשונה יש לו אפס אחד, ובפעם שניה ב' אפסים, ובג' שלשה אפסים, עד שמרבה הרבה אפסים.

אבל כשגומר את עבודתו, הוא משיג אחד. נמצא שיוכל להיות אפס אחד עם אחד, שהוא רק עשר. או שיכול להיות 1,000,000 או יותר. נמצא שכל פעם נתוספות אצלו אותיות התורה. וזהו "למען שיתי אותותי אלה בקרבו"."

(הרב"ש. 926. "בא אל פרעה")

סך הכול אנחנו צריכים לאסוף הרבה הרבה התרשמויות וכל הכבדת הלב כמו שהוא כותב במשפט הראשון בפסקת 60, "כל הכבדת הלב היא לטובת האדם, שעל ידי זה יזכה לאותיות התורה", לבירורים, להרגשה, להבנה מה זה. כמו שתינוק מסתכל על הכול והוא לא מבין מה הוא רואה, אין לו יותר כלום לפניו כאילו אין שום דבר, ולאט לאט הוא מתחיל להיות יותר מפוקס, להסתכל על זה ועל זה ועל זה ומבין ומרגיש להגיב.

זה כל העניין של רכישת הכלים מהמצרים, כשאנחנו צריכים דווקא על ידי הכבדת הלב כשאנחנו מתאמצים להיות מקושרים למעלה מהדחייה, וכך אנחנו מגיעים לכלים החדשים ובהם מתחילים לגלות את הבורא.

דווקא בזכות פרעה שנמצא בינינו, אנחנו מתעלים מעליו ואז בונים מקום לגילוי הבורא. לא יכול להיות שאחרת זה יהיה.

שאלה: אמרת עכשיו ללמוד מעשיריות אחרות, איך היית ממליץ לעשות את זה כדי להתקדם בחיסרון?

אני לא יודע זו לא עבודה שלנו עכשיו, אני לא יודע איך לעשות את זה, אבל כדי להתעורר להתאושש ולקבל דוגמה, אפשר במקצת להתקשר גם לעשירייה אחרת.

תלמיד: כלומר, לחלוק עצות?

אם אתם רואים שאתם לא יכולים לקבל תמיכה בעשירייה, אז תסתכלו על עשיריות אחרות.

תלמיד: אם אני רואה ממש מצב של תרדמה, אז להצביע על עשירייה אחרת ולהגיד "תראו איך הם כך וכך"?

תנסו בעדינות. אני לא חושב. אני מפחד, כי בדרך כלל אתם לא יכולים לגשת נכון לדברים כאלה. אבל צריכים להשתדל.

שאלה: כתוצאה מפעולת הפצה קיבלתי הכבדת הלב, ישבתי וממש לא הצלחתי לשמוע את השיעור. הודיתי על המצב שקיבלתי, מה הצעד הבא, מה לעשות עם חתיכת האגו הזאת שקיבלתי?

עכשיו אתה צריך שוב לחזור על השיעור ולהשתדל לשמוע את השיעור מתחילה ועד הסוף, ואז תראה עד כמה החברים יכולים לעזור לך, שאתה נכלל מהם, קודם קיבלת הכבדת הלב מפרעה, ועכשיו דרך החברים, דרך העשירייה, אתה מקבל התרשמות מהבורא. וכך יהיו לך שניים, גם את זה וגם את זה. את העביות קיבלת מפרעה ואת הצורה הרוחנית קיבלת מהשיעור ואתה חייב לחבר את שניהם יחד.

שאלה: אותיות התורה נכתבות על גבי הרצון לקבל. מהן אותיות התורה שנכתבות על גבי הלב המשותף שלנו בעשירייה?

הן דווקא אותיות התורה. אותיות התורה זה מה שאנחנו כותבים על לוח ליבנו, שאנחנו משתדלים להתחבר יחד, והרצון לקבל והרצון להשפיע שניהם מכוונים להשגת הבורא, להשפעת נחת רוח לו, ואז ההתרשמות שלנו מזה נקראת "אותיות התורה".

תלמיד: האם אותיות התורה שנכתבות על הלב המשותף צריכות להגיע למשהו שהוא מובן, כמו חיבור שיש לו הבנה?

העיקר ההרגשה, ואחר כך מגיעים למצב שנקרא "הלב מבין", שמתוך ההרגשה ישנה גם הבנה.

שאלה: מה הדרך הנכונה להודות על הכבדת הלב ולבקש את הכוח להתגבר עליה?

הצורה הנכונה להודות היא לפנות לחברים, ויחד איתם בחיבור, להודות לבורא על כך שהוא לא עוזב אותנו ומעביר אותנו גם בחושך וגם באור למטרה. זה נקרא "המעביר בניו בין גזרי ים סוף".

תלמיד: כפרט, מה זה אומר, מהם המאמצים הפרטיים של כל חבר בעשירייה?

אנחנו לא יכולים לדבר על המצבים הפרטיים, יש מלא מצבים פרטיים. הם גם לא פרטי של כל אחד, אלא בכל אחד ואחד זה מתעורר מתוך הקשרים בינינו. הקשרים בינינו סך הכול הם מייצבים את ההרגשות הפרטיות של כל אחד.

שאלה: כשאנחנו מקבלים הכבדת הלב ואנחנו מסדרים את התנאים שיש לנו עכשיו במצב הנוכחי, אז כאילו יש איזו נקודת מפנה, או שאנחנו מתייאשים ומתבאסים ולא מבינים מה לעשות, או שאנחנו רואים בזה באמת הזדמנות לרכוש את אותיות התורה ואנחנו נכנסים למוטיבציה למצב. איך אנחנו יכולים לבחור נכון במצב הזה, ולראות את זה כהזדמנות להוציא את הטוב מהמצב ולהבין שיש לנו פה מקום עבודה למעשה, ולא ליפול לייאוש שאנחנו לא רואים ולא מרגישים ולא משיגים שום דבר?

אתם צריכים להרגיש כל מה שיש במצרים, כל מה שיש בגלות, שאתם כולכם טבועים בתוך הרצון לקבל ושאי אפשר לצאת ממנו, אלא רק על ידי זה שאנחנו פונים לבורא וצועקים לו שיוציא אותנו, שימשוך אותנו, שיעזור לנו, שייתן לנו את הרגשת הרע, [את הרגשת] המוות שאנחנו נמצאים בתוך הרצון לקבל. זה מה שאתם צריכים להבין, צריכים להרגיש. הבורא מסדר לנו רק כניסה לרצון לקבל, הרגשה שאנחנו נמצאים במצב נוראי, אבל לממש את היציאה ממנו, אנחנו צריכים להשתדל לבד אחרת זו לא תהיה העבודה שלנו. חובה שנשתדל לצאת לבד. לצאת לבד זה נקרא, שאנחנו בינינו מייצבים רצון לפנות לבורא, כי אין ברירה, רק הוא יכול להוציא אותנו מהאגו ושיעשה את זה. סך הכול כל המצרים, זה כדי שאנחנו דרך פרעה נשיג שהבורא נמצא למעלה מפרעה. והוא יכול לנצל את כל המצבים, הוא יכול לנצח את פרעה, ויכול להוציא אותנו משליטת הרע. זו סך הכול התוצאה מגלות מצרים. הרצונות לקבל הגדולים האלה שהם מפרעה, ורצון חזק כדי לברוח ממנו וכך להמשיך.

והעיקר לא לפחד. באמת המצבים, הרגשות, הייאושים, החולשה, כך הם יהיו בינינו, אבל יחד עם זה, אנחנו צריכים להשתדל להחזיק רק בינינו ובבורא. במידה שאנחנו מחזיקים בחיבור בינינו, אנחנו יכולים לאחוז בבורא, אך ורק בצורה כזאת. לא יכול להיות שיהיה משהו שנתפוס את הבורא, נתפוס את הכוחות מלמעלה, אם אנחנו לא מתחברים למטה וצועקים "תעזור לנו". רק בתנאי שאנחנו רוצים בכל הכוחות שלנו להיות מחוברים, ומרגישים שלא מסוגלים להיות מחוברים, אז ברגע האחרון כשאנחנו כבר רואים שאנחנו בעצמנו לא מסוגלים, אז פונים אליו ואז הוא מציל, לא לפני זה. זה נקרא להיות בתפילה שלמה.

קריין: קטע מספר 61, אומר הרב"ש:

"תבין קושית העולם שמקשים על הפסוק: "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו" - נמצא לפי זה שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה על ידי זה שהכביד את לבו? ולפי מה שפרשתי אזי יוצא להיפך: כי על ידי זה שהקב"ה הכביד את לבו יש לו מקום לעשות עוד פעם את הענין של בחירה. כי בזמן שפרעה אמר: "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים", נמצא שכבר הכריע לכף זכות והוא כולו טוב וכבר אין לו עוד מה לעשות. לכן כנגד הטוב שלו הוצרך הקב"ה להגדיל את היצר הרע, כמו שאמרו רז"ל: "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו", לכן כשהקב"ה הכביד את לבו אזי כבר היה לו עוד פעם מקום לעשות בחירה."

(הרב"ש. אגרת ל"ט)

איך נסתדר להחזיק את עצמנו כך, שבכל פעם ופעם כשאנחנו נכנסים שוב ושוב לעייפות, לייאוש, להכבדת הלב, אנחנו בכל זאת מבינים שהמצב הזה הוא מקום הבחירה, ואנחנו חייבים עוד ועוד להראות שאנחנו כן רוצים לעלות מהמצב החשוך הזה. במה לעלות? בזה שאנחנו מקבלים את המצב החשוך הזה כמצב הטוב, מסכימים להיות בו, רק דבר אחד אנחנו רוצים להוסיף לזה, שיהיה לנו קשר עם הבורא, יכולת להשפיע לו מהמצב הזה מתוך כך שאנחנו מתקשרים גם במצב הגרוע הזה, ורוצים להכין לו מזה מקום לגילוי כדי לגרום לו נחת רוח. זה נקרא "בוא אל פרעה כי הכבדתי את ליבו". בוא לרצון לקבל, נגלה אותו, נמיין אותו יפה ונכון, אני הכבדתי את לב פרעה, אלה הלבבות של החברים, כי אנחנו יכולים להתחבר למעלה מהכבדת הלב שלנו, כמו שעכשיו נגיד אנחנו מרגישים, ולמעלה מההכבדה הזאת אנחנו יכולים לבנות קשר יותר גבוה יותר חזק, ואז אולי נגיע למצב שהבורא כבר יכול להתגלות בקשר הזה בעוצמה שנוכל לראות איך עושים לו נחת רוח, שזה יהיה מספיק כדי לגלות אותו.

שאלה: איך אפשר להבחין בעשירייה אם אנחנו ניצבים בפני כוח חיובי או בפני כוח שלילי, איך אפשר להבחין בין שני הכוחות האלה?

אני לא יודע מה זה כוח שלילי, אני רוצה לקבל את כל מה שמגיע [כמגיע מהבורא], בסופו של דבר זה מגיע מהבורא. נראה לי שזה מגיע מפרעה, מהחברים, מעצמי, או מעוד משהו, אולי מאיזה חייזר מכוכב אחר, [אבל] הכול מגיע מהבורא. ולכן, אם אני כך מקבל, אז אני נמצא מול הבורא ולא מול פרעה, ולא מול כוחות אחרים, אלא מול הבורא. וזה מה שאני צריך, כל הזמן לאתר את עצמי כנמצא רק נגדו. ואם אני נמצא נגדו, אז מה אני צריך לעשות? להשתדל דרך כל ההשפעה שהוא מעורר בי לראות אותו, שזה בא ממנו, מאין עוד מלבדו. ואז על ידי זה שאני כך מתייחס אליו, אני כבר יודע איך להגיב. כמה שיותר עוד להתחבר לחברים, כמה שיותר להתחבר יחד עם החברים לבורא, עד שנגלה אותו בינינו, שהוא מייצב בינינו קשר נכון, מתקן אותו וממלא אותו. זאת בסך הכול העבודה שלנו בכל רגע ורגע, אין לנו יותר.

ולמצבים האלה שבינינו, אנחנו יכולים לקרוא "מצרים", "גלות", "יציאת מצרים", כל מיני דברים, זה לא חשוב איך לקרוא, אבל בסך הכול זאת העשירייה שצריכה כל הזמן להתגבר לחיבור יותר ויותר מתקדם, ולגלות בתוך הקשר ביניהם את הבורא, את הכוח העליון, שהוא השולט לבד. והוא מציג את עצמו פעם כפרעה, כבורא, כרשעים כאלה או כצדיקים כאלה, לא חשוב, כל הזמן הוא משחק איתנו כדי לעורר אותנו, להביא אותנו, על פני כל השינויים האלה שהוא מעורר בנו, בעשירייה, בכל אחד מאיתנו, לחיבור על פני כל השינויים.

ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מתחילים להבין את השפה שלו, מה הוא רוצה מאיתנו, איך הוא פונה, איך הוא מנגן בנו? ואז אנחנו שומעים, מתחילים להרגיש מה הוא משנה בנו, איך האורות שלו מתפשטים בתוך החיבורים שבינינו, זה נקרא שממלאים את הפרצוף שלנו, ואז אנחנו בהתאם לזה יכולים להגיב אליו ולדבר אליו, וכך יש לנו שפה משותפת, "אני לדודי ודודי לי". הבורא כך מדבר איתנו על ידי שינויי רצונות פרטיים בעשירייה, ואנחנו בינינו שרוצים להתחבר, בזה אנחנו עונים לו, ואז יש לנו מזה שיר אמיתי, שהוא אלינו ואנחנו אליו יכולים לבצע את השירה הזאת. זה מה שאנחנו צריכים.

לכן, רק לתאר שהכול נמצא בעשירייה ומשם לא לברוח, ולאתר את כל מה שלמדנו בשבע שנות שובע, בשבע שנות רעב, שזה פרעה ובורא ומשה, ואת כל הדברים האלה לסדר יחד, במערכת אחת, ותראו עד כמה שזה מסתדר יפה וקל.

שאלה: הכבדת הלב זה מצב של עבודה עבורנו. אבל לפעמים יוצא שההכבדה הזאת היא נמרחת ופשוט עוברת לפי הזמן ואנחנו חיים בצורה רגילה בקבוצה. איך לגשת לזה בצורה יצירתית, אומנותית, לקחת בידיים שלנו את הכבדת הלב כמו שיר, כמו שאמרת, פשוט לנגן את זה?

לזה צריכים להתאמץ. במיוחד כשאנחנו נמצאים עכשיו בזמן שמתקרבים לפסח, בעוד שבוע יהיה לנו פסח, והזמן הזה הוא זמן מאוד מאוד מיוחד. אנחנו נמצאים בדרך כלל בבלבול, בחוסר אונים, עכשיו כשאנחנו כאילו לפני יציאה, ולא יודעים איפה ומה. זה נקרא "ליל יציאת מצרים", שאנחנו נמצאים בחושך. ואז יחד בחיבור בינינו, נוכל לברוח מהיצר הרע, מפרעה, רק על ידי חיבור. ודווקא בזכות החושך, שאנחנו לא יודעים מה לעשות וגם לא יכולים לדעת מה לעשות, כי זה חושך, ומה אפשר לדרוש מאיתנו, אבל זה דווקא לטובתנו. לכן זה שאתם תהיו במצבים כאלה מעורפלים, קצת בזה וקצת בזה, לא מבינים, כן מבינים, זה טוב.

תלמיד: יש רצון לסחוט את המצב הזה עד תום, ובאמת לגלות את שיר הבורא בינינו מתוך הערפל הזה. איך אפשר לעשות את זה בצורה מרוכזת?

זה רק על ידי העשירייה. אין לי מה להגיד לך. לבד לא תוכל לעשות, בפרט כשאנחנו נמצאים בתקופת הדור האחרון.

תלמיד: אני לבד לא יכול והחברים לא יכולים בעצמם, איך אנחנו יכולים לעשות יחד?

אתם תוכלו. אתם תוכלו להתחבר ביניכם ולדרוש מהבורא שהוא יעשה. לא שאתם עושים, אתם רק מפעילים את החיסרון כמה שיותר נכון, מכוון, וכל היתר הבורא צריך לעשות. כל העבודה שלנו היא נקראת "עבודת ה'", שרק חיסרון אנחנו צריכים.

תלמיד: איך לאלץ אותו שהוא יעשה או יזמין בנו חיסרון?

אם אתה מגלה את החיסרון אז בטוח שהוא מרגיש אותו. על זה אין שום בעיה. רק כל הזמן לבקש, "הלוואי שיתפלל כל היום".

תלמיד: לבקש חיסרון?

גם תפילה לפני התפילה. תפילה שחסר לך עדיין חיסרון נכון, שאתה לא מכיר ולא יודע מה זה, ואיך לבקש ממנו אתה לא יודע. תבקש על הכול.

שאלה: איך כשנמצאים בחושך אפשר בכל זאת לפתח הרגשה למילים שעכשיו אנחנו לומדים, שהן יכולות לפעמים לבלבל את החברים? כמו כל המונחים של פסח, לפעמים קשה לחדור דרך המילים האלה ולפתח את התחושה על מה מדובר.

תכתוב את כל המילים שאתה מתבלבל בהן, פרעה, בורא, משה, ארץ מצרים, ארץ ישראל, כל מיני כאלה דברים, תכתוב אותם, ולידם תכתוב את התרגום שלהם, את הפירוש שלהם, מה הם, על מה הם מדברים. כך תעשה ותראה. כמו שאתה לומד שפה, שפה משפה. ואז לאט לאט אתה תראה שבשבילך זה יהיה פשוט, שאתה אפילו לא שם לב, וכשאתה מדבר על פרעה אתה מדבר על הרצון לקבל. משה, זו נקודה שמושכת את האדם לבורא על מנת להשפיע וכן הלאה. תנסו. לאט לאט כך אנחנו מתרגלים. כדי לעבור על זה יותר מהר, תעשה רשימה, תדברו לפי הרשימה זה עם זה בקבוצה, שיהיה לכם ברור.

אני חושב שאתם יכולים לשלוח את הרשימות האלה לבני ברוך שיעשו מזה מילון. יש לנו הרבה אנשים שעובדים, והם יכולים לעזור בזה ולבנות מילון מושגים כזה פשוט.

שאלה: המצב של הבורא ופרעה בעשירייה, כדי שנוכל לעורר את הכול לשינויים והתעוררויות, האם זה בכל אחד?

זה יכול להיות כלפי כל אחד בינתיים, אבל אחר כך אנחנו נגלה שזה שייך לעשירייה. אם אנחנו מתחילים להיות בקשר עם הבורא, זה יכול להיות כבר רק דרך עשירייה. אבל בינתיים הבורא מעורר אותנו בצורה כזאת, העיקר שאנחנו נתעורר.

שאלה: יש התרשמות מיוחדת מהשיעור, שכל הכלי העולמי נמצא בתהליך שהבורא מעביר. השאלה היא, איך ללכת כמו שמשה הולך עם הבורא?

תקרא כמה פעמים מה שכתוב ותראה. אין לי תשובה על מה שאתה שואל. "איך לבצע מה שכתוב בתורה?", תקרא ותנסה לבצע. זאת לא שאלה.

שאלה: יוצא שמשה זה חלק מהבורא שבנו?

משה זה חלק הבורא בנו. כן.

שאלה: בקטע 60 רב"ש מתאר את הדוגמה שהוא קיבל מבעל הסולם, על זה שכל הכבדות הלב מתקבלות על ידי אדם כאפס, ורק במצב הסופי הוא מבין שהוא היה צריך את אותם האפסים כי הבורא הוסיף את הספרה אחת, והוא יקבל מיליון או מיליארד. היום כשענית לחבר, ביקשת ממנו לחזור כמה פעמים על זה שהמצב הנוכחי הוא המצב הטוב ביותר. איך אפשר להעריך את האפס הזה שאנחנו נמצאים בו עכשיו?

אם אני לא מייחס את ההצלחה שלי לפי מה שאני מרגיש אלא לפי מה שאני גורם לבורא, אז אני מעביר את עצמי מאחד לאפס או מאפס לאחד.

שאלה: אם הבנתי נכון, יוצא שהיציאה מהכבדות זה שפרעה אמר "ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". מה היא ההבחנה של המצב הזה?

זה שפרעה מראה את הקשר שלו עם הבורא בצורה ישירה, שהם קשורים זה לזה, רק פרעה הוא האחוריים של השפעה, והבורא הוא הפנים של השפעה. זה בדיוק מה שהוא אומר, "הבורא צדיק ואני רשע", זאת אומרת פנים ואחוריים של פעולת ההשפעה, תכונת ההשפעה.

שאלה: האם המאמץ בהכרה שדווקא הבורא הכביד את לבו, זה המאמץ החשוב להכרה שאין עוד מלבדו?

זה חשוב.

שאלה: למה הבורא לא מראה לנו את האמת עלינו, כי אז לא היינו נשארים רגע אחד ברצון לקבל?

כי אז לא תהיה לך בחירה. אם אתה תראה את הכול, לא תהיה לך בחירה, ואתה תהיה לא כאדם, אתה תהיה כבהמה, ללא בחירה חופשית. כל ההבדל בין אדם ובהמה, שלאדם ישנה בחירה חופשית. שהוא יכול לעלות למעלה מכל המצבים, הספקות והכול, ולעשות מה שהוא בוחר לעשות, נגד הטבע, נגד הרצון שלו, נגד, אלא לפי הרעיון המופשט. זה נקרא "אדם", "הדומה לבורא". איך יכול להיות שידמה? שיתעלה מעל הבהמה וידמה לבורא. זו כל העבודה שלנו, לזה אנחנו צריכים לעלות. עוד לא כל כך מורגש בנו איך אנחנו עושים, אבל זאת העבודה.

תלמיד: אפילו לקבל סימן או צעד ראשון? איך ללכת לכיוון בכלל?

יש לך כיוון, בבקשה, העשירייה, ומה שמקובלים כותבים תקיים בתוך העשירייה, זה הכיוון. אין לך ברירה אחרת. אתה לא תוכל לצאת מדרגת הבהמה כשאתה מכוון על ידי כל מיני כוחות הטבע שפועלים בך, אלא אם אתה רוצה להיות אדם, חופשי, כמו הבורא, למעלה מהטבע הבהמי, מטבע של השפעה, מטבע של קבלה, בכלל להגיע לנקודת הבחירה החופשית, אתה חייב להיות בעשירייה ובבחירה שאתה רוצה להשפיע זה לזה נגד האגו שלך. להתעלות למעלה מהרצון שלך זו הזדמנות להיות חופשי.

קריין: קטע 62. אומר הרב"ש.

"נאמר "בא אל פרעה", היינו, שנלך ביחד, שגם אני הולך אתך, בכדי שאני אשנה הטבע, ואני רוצה, שרק אתה תבקש אותי, שאני אעזור לך לשנות את הטבע, ולהפוך אותה מרצון לקבל לרצון להשפיע, כמו שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזר, אינו יכול לו".

אולם גם זה יש להבין, בשביל מה צריך הבורא, שיבקשו ממנו. זה מתאים לבשר ודם, שהוא רוצה את הכבוד, שיבקשו ממנו, בכדי שידע שהוא עזר לו. אבל איך שייך לומר דבר כזה אצל הבורא. אלא לפי הכלל "אין אור בלי כלי", זאת אומרת, שאי אפשר לתת למי שהוא מילוי, אם אין לו חסרון, כי כל זמן שאין חסרון לדבר, אם נותנים לו, אין טעם בהדבר. אם כן, הוא לא יודע להחשיב את הדבר. ואז הוא לא ישמור את עצמו, שלא יגנבו את הדבר. היינו, שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר. וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה'."

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

שאלה: בעל הסולם כותב שאין אותיות ברוחניות. מה זה אומר?

אין אותיות ברוחניות, כי האותיות ברוחניות הן הרגשות. שאני מרגיש כך או כך, הרגש. למשל כמו במוסיקה, מה יש לי מזה שאני מסתכל על התווים האלו על הנייר? אבל כשאני מרגיש אותם זה נקרא "אותיות העבודה". זאת אומרת שזה עובר על הרצון שלי. כי רצון זה חומר הבריאה. אז מה שאנחנו צריכים זה להרגיש את הדברים האלה שמתרחשים בחומר שלנו, ברצון. ואז גם נבין זה את זה, וגם נבין את הבורא.

שיהיה לנו רצון משותף עימו. רצון הבורא זה להשפיע, אם יש לנו גם רצון להשפיע אז אנחנו יכולים להיות בהתקשרות הנכונה, אני לו והוא לי. אבל אם השפה שלי היא אחרת, אז אנחנו לא מבינים זה את זה. זו הבעיה שלנו.

לכן אנחנו צריכים ללמוד את השפה של הבורא. השפה של הבורא היא שאני נותן והוא נותן ובזה אנחנו יכולים להבין זה את זה. מה אתה נותן לי ומה אני נותן לך. זו כל חכמת הקבלה. קוד, שפה, איך להתקשר עם הבורא עד כדי כך שאנחנו מבינים אותו יותר ויותר והוא אותנו ואנחנו נמצאים בהדדיות שבסך הכול זה מגיע לדבקות, וכבר לא צריכים את השפה אלא הכול זורם בצורה השלימה.

זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: מה זה אומר "לברוח"? מצד אחד צריך לעורר את כולם, כל אחד ואחד. מצד שני צריך לברוח.

אנחנו עוד נלמד את זה. זה לא פשוט כמו שאתה שואל. לא לפחד מהרצון לקבל, אם יש לפני למי לפנות, אם יש לך קבוצה, יש לך מפתח ביד. אתה מגיע לקבוצה, אתה משתדל להתחבר איתם, לא חשוב באיזו עוצמה, אבל מהחיבור איתם אתה יכול להגיע לבורא, לדבר אליו, לבקש ממנו ולשכנע אותו שהוא יעשה לכם הכול.

אין שום בעיה, יש לכם הכול ביד. ישנה עשירייה? יש מישהו שאין לו עשירייה? אני לא חושב שיש דבר כזה. אז בתוך העשירייה כל אחד יכול לבצע פנייה שלו לבורא. במידה שהוא מתחבר עם העשירייה, במידה שהוא רוצה לדבר ללב החברים, לא צריכים לדבר בפה, במידה הזאת הוא יכול להתקשר לבורא וזהו. יש לכם שפה משותפת. אז קדימה.

שאלה: מה הבורא צריך שנבקש?

הבורא רוצה לשמוע מאתנו רק דבר אחד. "תעזור לנו להיות דבוקים אליך, להיות כמוך". זה הכול. תראו מה הוא מבקש. "אתם רוצים להיות במצב הכי טוב? אתם רוצים להיות יותר גבוה מכל המציאות? תבקשו. יש לי, אבל תבקשו".

שאלה: כתוב בקטע שאי אפשר לתת מילוי אם אין צורך. ועד שהאדם לא יבקש הבורא לא יענה. אנחנו כל יום בונים תפילה ומנסים להתכלל, יושבים בשיעורים ונמצאים כביכול בתרדמה כזאת. איך להגיע לצעקה משותפת מהעומק שתהיה אמיתית? איך להתעורר?

זו לא תרדמה. מפני שעדיין הכלים לא ברורים אז אתם לא יכולים לגלות אותם בצורה ברורה, ולכן יש כאן הרגשה כזאת שכאילו אתם נמצאים בתרדמה. על זה כתוב. זה הכול נורמלי, הכול בסדר. זה בדרך. להמשיך.

העיקר, "איש את רעהו יעזורו". לא לשכוח שהמצבים האלה שאתם מתעוררים או אתם מעוררים את האחרים אפילו לרגע אחד, זה עושה רושם גדול מאוד בבניית הכלים הנכונים.

שאלה: האם הכרת הרע זה מה שמביא לפתח חדש בעבודה?

כן. הכרת הרע מביאה אותנו לתיקון ולמטרה. זה כל העניין של מצרים. להכיר את הרע שבאגו עד כדי כך שבורחים ממנו מכל וכל.

שאלה: בסוף קטע 62 יש משהו לא מובן. הוא אומר, "שיש אנשים שהם כן מבינים את החשיבות שבדבר, והם יקחו ממנו זה הדבר. וזוהי הסיבה, שהאדם צריך לבקש עזרה מה'. ". למה הוא מתכוון?

גם בך יש כאלו אנשים. בכל אחד ואחד יש הכול. האדם הוא עולם קטן. אז מה שאתה לא מבין ולא מרגיש בינתיים אתה תרגיש אחר כך.

(סוף השיעור)

---

1. "גם חשך, לא יחשיך ממך: ולילה, כיום יאיר- כחשיכה, כאורה" (תהילים קל"ט, י"ב)↩