שיעור צהריים 21.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"השתיקה יפה מאוד" – קטעים נבחרים מן המקורות

אנחנו מדברים כבר כמה ימים על הנושא הזה כי באמת הוא נושא מאוד חשוב. נשמע לנו שזה כרגיל, שיותר טוב לשתוק מאשר לדבר, שזה עניין שכך אנשים חושבים, שכך זה מסודר בעולם, בחברת בני אדם. אבל באמת זה לא העניין של הקשר בין בני אדם אלא של הקשר שלנו עם הבורא, עד כמה אנחנו יכולים בזה לפתח או להזיק לנשמה. לכן לא מן הסתם כתוב ש"לא מצאתי בעולם שום דבר יותר טוב משתיקה".

קריין: קטע מספר 7.

"השגת החכמה: תנאי הראשון, צריך למעט דבורו ולשתוק כל מה שיוכל כדי שלא להוציא שיחה בטילה, כמ"ש סייג לחכמה שתיקה."

("עץ חיים". הקדמת מוהרח"ו על שער ההקדמות)

אם אנחנו יושבים בשיעור, בשיחה בינינו, מבררים את החכמה, מבררים את חכמת הקבלה, איך להתקדם ולהתקרב בינינו ולבורא, אז אין כאן שום איסור על דיבור. אבל ביתר הזמנים, ביתר הנושאים, רצוי שנדבר כמה שפחות.

שאלה: מה זו "שיחה בטלה"?

שיחה בטלה היא כזאת שלא מבררת לנו את דרכי התפתחות הנשמה.

תלמיד: אני שמעתי כמה פעמים שסיפרת שהרב"ש היה אוהב צחוקים, בדיחות.

אבל זה משהו אחר. צחוקים ובדיחות אבל כאלה שמבררים נקודות מיוחדות שיש בקשר בין בני אדם, בכל אדם, והם מראים לנו עד כמה יש בתוך האדם תכונות מנוגדות, ועד כמה הבורא ברא את האדם בצורה מאוד עשירה פנימית.

תלמיד: אני זוכר ששמעתי כמה פעמים שאמרת שלרב"ש הייתה תכונה מיוחדת שהוא היה יכול להתחבר עם כל בן אדם, לא משנה מי, הכי פשוט שיש, הוא היה מסוגל להתלבש ולהתחבר עם כל אחד, הוא כך הרגיש קרבה לאנשים.

כן.

תלמיד: היכולת הזאת להתחבר עם כל בן אדם, למצוא שפה משותפת וחיבור עם כל בן אדם, זה נראה סגנון קצת אחר מאשר לשתוק, לא לדבר על שום דבר חוץ מדברי חכמה ותורה ובירורים איך מתקרבים לבורא. תסדר לי את שני הקווים האלה שנראים כביכול כשני קווים.

הוא לא היה פטפטן, חס ושלום, אבל אם בן אדם היה פונה אליו, אז הוא היה יודע איך לענות לו בלי לפגוע ולקצר את השיחה ככל האפשר.

תלמיד: מה הסיכום?

יש כאן שביל זהב שאני לא יכול להסביר אותו. האדם צריך לדעת מתי לשתוק, מתי לדבר, על מה לשתוק ועל מה לדבר, וזה לא פשוט. אנחנו צריכים להבין שרב"ש היה משהו אחר כי הוא נולד בתחילת המאה ה-20, וחי, גר בין אנשי הישוב של אותו הזמן, לכן היה לו סגנון דיבור, יחס לחיים מאוד מיוחד, שהיה אז לכל האנשים שהתחילו את החיים עוד לפני כל העולם המודרני.

שאלה: שמעתי היום חבר שאמר שלא כל כך ברור למה הרב התחיל בתקופה האחרונה לדבר על כל מיני דברים גשמיים, שתיקה - לא שתיקה, לשון הרע - לא לשון הרע, סליחה - לא סליחה. מה העדינות שאנחנו צריכים לפתח עכשיו בפנימיותנו?

חכמת הקבלה ובכלל התורה מלמדות אותנו איך להשתמש בכל הכוחות שלנו, ודאי שכולל כוחות הנפש, בצורה הכי נכונה להתפתחות הפנימית של האדם. זאת כדי שבמשך ימי חיינו הקצרים נפתח את עצמנו כך שנוכל דרך הנשמה שלנו להתחיל להרגיש את העולם העליון, את הבורא, את כל מה שקורה לנו וצריך לקרות, את כל מה שקרה בעולם בעבר, בהווה ובעתיד, ושנתחבר עם כל העולם הרחב שלנו ככל שנוכל לפתוח אותו, להרגיש אותו, להתכלל בו.

לכן ככל שאדם פחות יתקשר עם כל מה שקורה סביבו בעולם הזה ויכנס יותר פנימה דרך הנשמה שלו לעולם העליון, כך יש לו סיכוי להצליח יותר, לגלות את הנשמה, לגלות את העולם ולהתקדם לכיוון הנכון. לכן מכל זה העיקר הוא שנשתוק, כמו שכתוב, "לא מצאתי בחיים יותר טוב משתיקה".

בקטע מספר 6 כתוב "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה", את זה כותב הרמב"ם ב"משנה תורה". לכן כדאי לנו להבין את זה, שאם אנחנו מדברים, אז אנחנו מדברים רק על עניינים שיכולים להביא אותנו למטרת הבריאה, למהות הבריאה. זה כשאנחנו מדברים בינינו בקבוצות, חוץ מאשר במשפחה, שם אדם צריך כבר לדבר לפי כמה שדורשים ממנו. אבל בקבוצות או בחיים שלנו, כשאנחנו בדרך כלל נמצאים עם בני מינינו, גברים עם גברים, נשים עם נשים, עלינו להשתדל בכל זאת להיות מאופקים ככל האפשר.

שאלה: מאז שהתחלנו לדבר בשיעורי צהריים על שתיקה אני מנסה כל הזמן לתרגל את זה, אני רואה שזה לא פשוט. אתה יכול לגזור על הגוף לשתוק אבל זה מחזיק כמה רגעים, אתה לא באמת יכול לשתוק, הלב כל הזמן מדבר.

זה שהלב כל הזמן מדבר זה משהו אחר. אנחנו מדברים קודם כל על מה שהאדם מוציא מפיו. לאט לאט גם הלב יתרגל לכך שהוא ידבר רק עם עצמו ועם הבורא.

תלמיד: איך להרגיל את הלב לא לקשקש כל הזמן, אלא אם לדבר מבפנים, אז שזה יהיה למטרה?

זה תלוי על מה שאתה חושב. אני התרגלתי לכך במשך עשרות שנים. כשהתחלתי להיות עם הרב"ש זה היה בשנת 78', 79', אז היינו מטיילים הרבה זמן, נוסעים שעות ולא היינו מדברים, או שמדברים כמה משפטים ואחר כך שותקים, חושבים. כי על מה יש כל כך לדבר? רק אם אני הייתי שואל אותו על ענייני חכמת הקבלה, ענייני עבודת האדם, אז הוא היה מדבר.

תלמיד: איך אתה משתיק את המחשבות שלך שמתפזרות לפעמים תוך כדי ושוקעות בכל מיני דברים לא מטרתיים?

זה עניין של הרגל. על מה יש לחשוב כל כך? אתה שומע חדשות? עם הרב"ש היינו שומעים רק את הדקה הראשונה וגם פחות מזה אם היה משהו חשוב, שום דבר חוץ מזה, כל היתר זו הייתה העבודה הרוחנית שלנו.

תלמיד: האם זה רק עניין של הרגל? האם זה ממש לאלף את המחשבה?

כן. האם אתה שומע שאני מרבה בדיבור?

תלמיד: לא.

זה הרגל, להיות עם עצמו, לדבר עם עצמו, כך האדם צריך.

תלמיד: לשם מה הדיבור? במה הוא משרת אותנו בין החברים?

אם יש לך דברים חשובים שאתה רוצה למסור לאחר, אז אתה מדבר, פותח את הפה ומתקשר כך. אבל אם אין לך על מה, אז "סייג לחכמה שתיקה". יותר טוב לומר כך, שאם זה לטובת הזולת, אז במידה הזאת אתה יכול לפתוח את הפה.

תלמיד: מה הכי טוב לעשות כשבאות מחשבות סתמיות שמסיטות מהמטרה? איך לשלוט במחשבות באותו רגע שהן מתעוררות בך? האם אדם יכול לעשות זאת?

הכי טוב להביא במקומן מחשבה מהתורה.

תלמיד: האם לקרוא מקורות?

לקרוא או לדבר בצורה של תהילים, מה שאתה זוכר מהתפילות, או לשיר מהשירים שלנו.

שאלה: האם יש מקום לשאלות בשתיקה לרב? לפעמים אתה יושב בשיעור ויש לך שאלה, אבל אתה שותק ומחכה לתשובה, או עדיף להשמיע את השאלה הזאת לטובת כולם?

אם זו שאלה טובה, אז לא כדאי לשמור אותה אלא לשאול לפני כולם כדי שיוכלו ליהנות מהשאלה ומהתשובה.

שאלה: אנחנו די קטנים, אין לנגד עינינו דוגמה אישית, אותך או את הרב"ש, אנחנו רואים אותך רק על המסך, ובינינו אנחנו צריכים עזרה כדי לחזק את הדוגמה הזאת. בזמנו עשינו זאת בערבה, כולם שתקו בסעודות ובין האירועים, זה היה מאוד קשה לשתוק שעות בערבה אבל זה היה מאוד חזק. האם אנחנו יכולים לעשות כזאת פעולה בצורה פרקטית כשאלפים יתאספו בכנס כדי להדגים הלכה למעשה שאנחנו מסוגלים או לא מסוגלים להימצא במצב הזה מספר ימים, להרגיש איך הרגישו המקובלים?

בשביל מה עלינו לנסוע לערבה? אנחנו יכולים לעשות זאת יום יום. יש לך שיעור בוקר, אחר כך תשתוק עד שאתה מתחיל לעבוד, למחרת אתה מגיע שוב לשיעור, אז אחרי זה שוב תשתוק, תנסה כל הזמן להיות בשתיקה מרבית. אם פונים אליי, אז אני מדבר, אבל אם לא פונים אליי, אז אין לי עם מי לדבר.

תלמיד: בכנס נתאסף אלפי אנשים ובכל זאת יהיו כל מיני שיחות סרק שלדעתי אנחנו מסיטים בהן זה את זה מהמטרה והולכים שולל אחרי האגו. אם הייתה החלטה קשוחה שזהו התרגיל וכך אנחנו נוהגים, אז היינו מתקדמים יותר טוב, או שזה מוקדם מדי כי זה סוג של חג.

בכנס זה גם טוב. אומנם אי אפשר להיות כל הזמן בשתיקה כדי שהאנשים לא יחשבו שאנחנו כאילו סוגרים או מסייגים את עצמנו. אם אנחנו מדברים, אז עלינו להשתדל לדבר לעניין על ההתפתחות הרוחנית שלנו ועל הקשר הפנימי שבינינו.

תלמיד: הסעודות לדוגמה לפי רב"ש, לעתים נדירות אנחנו עושים סעודות בשתיקה. האם זה בגלל שאנחנו עדיין לא לגמרי מוכנים לכך?

כן, אבל נגיע לזה.

שאלה: לפני הרבה שנים שאלתי אם יש הבדל בגנום בין אדם וקופים, נגיד שימפנזה וגורילה, אמרת שיש אחוז אחד. שאלתי מה זה אחוז אחד וקיבלתי ממך תשובה שההבדל הוא בתחושת החומר נגד תחושת הגאווה, זה כנגד זה. אני מרגיש שבדיחה טובה בזמן היא כמו תרופה ממש.

יכול להיות שזה נכון, בזמן.

תלמיד: לדוגמה יש אצלנו חבר שכל מה שהוא אומר ממש עושה מצב רוח עד השמיים. האם אפשר להשתמש בזה?

כן.

שאלה: יש הרבה אנשים שהם שתקנים מטבעם והם אפילו מייצרים סביבם איזו הרגשה של בדידות, של חוסר התחברות לסביבה. איך אנחנו בתוך השתיקה באמת ממוטטים את הקירות בינינו לבין הבורא, מפתחים איתו קשר ולא סתם נהיים שתקנים?

הכול מורגש בלב והמילים לא בדיוק מקשרות בין בני האדם. אצל נשים זה משהו קצת אחר, אבל אצל גברים השתיקה מאוד נהוגה. לכן כדאי לדבר על שתיקה, על כמה השתיקה טובה ומתקנת אותנו.

תלמידה: בימים האלה שאתה מדבר על שתיקה אני באמת מנסה ליישם זאת, לפחות בזמנים שיש לי קצת שקט. אני מרגישה שאני ממש לא מצליחה, שיש בי משהו שעדיין לא רוצה לשמוע את הבורא, כאילו יש שתיקה אבל היא סתם שתיקה סטטית. איך שוברים את הקיר הזה בתוך השתיקה?

לאט לאט את מתחילה להתרגל לזה שיותר טוב ויותר בריא לשתוק. אומנם לנשים זה הרבה יותר קשה כי מצד הטבע יש להן נטייה לדיבור בגלל שהן צריכות לטפל בילדים, אבל בכל זאת כדאי להתאפק.

שאלה: האם דרך שתיקה אפשר לפתח דיאלוג, קשר פנימי עם הרב ודרכו לבורא? ואם כן, אז איך?

אנחנו נלמד זאת אחר כך, זה לא פשוט.

שאלה: מהו הסוד שקיים בתוך השתיקה?

אדם נותן לנשמה שלו לדבר ולהתקשר עם יתר הנשמות ועם הבורא. ואם הוא מדבר דרך הפה, אז הוא משתיק את הנשמה.

שאלה: בסדנאות היום יומיות שאנחנו עושים בינינו, האם אנחנו צריכים לכלול יותר קריאה של קטעים של בעל הסולם והרב"ש, ופחות לדבר ולפרש בינינו את הדברים?

לא. הכול צריך להיות לפי ההתמזגות הנכונה בין לדבר, לשאול ולענות. אתם תרגישו זאת לפי ההתפתחות שלכם.

שאלה: ככל שהכנס מתקרב, כך אני יותר מרגישה שאנחנו מתקרבים למעבר צר, אבל אנחנו לא מוצאים את הפתח.

תמשיכי הלאה בסבלנות, העיקר להיות בקשר עם החברות והבורא, והכול יסתדר.

שאלה: אפשר להגיד ששתיקה שומרת על האדם מרכילות, מכל מיני דברים כאלה, זו שיטה לתיקון? 

כן.

תלמידה: דרך קשר עם הבורא?

כן. 

שאלה: איך אני יכול להבחין אם זה שמדבר בתוכי מתוך השתיקה זה האגו שלי או הבורא?

אתה לא יכול להבחין בזה בינתיים. לאט לאט, ככל שתתאפק יותר ותדבר רק לעניין, כך תתחיל להרגיש מתי אתה מדבר מתוך הנשמה, מתי הבורא מדבר אתך, ומתי כדאי לך בכלל לשתוק. 

שאלה: אני צריכה לשמוע את הלב שלי, או את הבורא, או שזה היינו הך? כי אני לא יודעת מה הלב שלי רוצה.

צריך להשתדל לשמוע את הלב שלך. 

שאלה: הבנו שאם השיחה לא מבררת לנו את דרכי התפתחות הנשמה, אז אנחנו שותקים. בזמן שאנחנו מתחברות בסדנאות, ברור לנו שכל השיחה שלנו היא סביב הבירור של דרכי התפתחות הנשמה והרי זה מבורך. 

במהלך השיעורים יש לנו בירורים, ואנחנו חולקות אותם זו עם זו ומתחילות במהלך השיעור לשאול שאלות בצ'ט. האם זה בסדר לעשות כך?

כן. 

תלמידה: בזמן השיעור ממש? 

כל המילים, בעל פה או בכתב, אם על ידי זה אתן רוצות לברר את דרכי ההתפתחות הרוחנית שלכן, הן בסדר. 

שאלה: אני רוצה להמשיך רגע את הבירור הזה. אנחנו נמצאים בשיעור והרב מדבר, וכל אחד נמצא בחדר שלו במערכת הערבות עם החברים, החברות שלו. 

האם אני צריך להיות קשוב לרב או שזה בסדר, תוך כדי שהרב מדבר, להתכתב עם חברים וחברות, לברר את הדברים שהרב אומר, לברר שאלות שעולות בי?

האם יש לי שני מוחות? שני לבבות? באחד אני דן בזמן השיעור עם החברים שלי בהתכתבות על מה שאנחנו שומעים, ובנוסף יש לי מוח ולב אחרים שקשורים עכשיו למה שהרב מדבר? או שאני מתנתק מהרב? מה בדיוק לעשות, התבלבלתי. 

אני לא יכול להגיד לך מה לעשות, כי אתה בבת אחת שומע אותי, את החברים, עוד מישהו ששואל ועוד משהו. אני לא יודע איך אתה תסתדר עם כל הדברים האלה. 

שאלה: אני אישית בטוח לא אסתדר. אני לא מפותח, אני יכול להקשיב רק לקול אחד. אם הרב מדבר זה קול אחד, אם החבר ידבר אלי זה קול נוסף. אין לי שתי אוזניים, יש לי רק אוזן אחת. אני שואל מה ההמלצה של הרב לכולנו כאלפי תלמידים, כל אחד עם היכולות שלו, מהי הקשבה נכונה בזמן השיעור, או בירור נכון?

רק למורה. אם אתה לא יכול להוסיף לזה עוד איזשהו קול, אז רק למורה. 

שאלה: אני נכנסת בקלות לשתיקה ומתחיל אצלי בירור פנימי שיכול להימשך הרבה זמן, ולהיות מאוד חזק. האם כדאי להשתדל לרכז אותו ולהעלות לבורא איכשהו, להגיע לשתיקה פנימית? האם לזה כדאי להגיע?

להשתדל כל הזמן לדבר עם הבורא. זה הדבר הנכון ביותר. 

שאלה: כבר הגענו לזה שאין טעם סתם לדבר ושתיקה שווה זהב. אבל לפעמים, כשיש מצב מיוחד, ונגיד יש התפעלות מיוחדת, ברגע שאני מתחילה לדבר עליה היא נעלמת. האם גם בזה כדאי להיות מאופקים, בלחלוק התפעלויות? לעשות את זה אולי אחרת או המצב שישתנה?

תמיד שווה להיות מאופקים. מאופקים, משמע, להבין מה האדם עושה, מה מתרחש עימו, ולא סתם להיסחף בזרם. אחר כך הכול כבר יבוא על מקומו. אצל נשים זה קצת אחרת, אצל גברים זה קצת אחרת, אבל הכול יבוא על מקומו. 

שאלה: הקבלה נותנת לנו ראיה חדשה של העולם, איזושהי התפעלות, השתאות מהדברים. הכול נברא בדממה. האם הגישה הזאת מובילה לראיה יותר עילאית? יכולת להתאפק?

היא מביאה אותנו לראיה פנימית, אנחנו מתחילים דרך העולם שלנו לראות את העולם העליון, את הכוחות שמנהלים את העולם. 

שאלה: אתה אומר שאנחנו צריכים לראות את הכול דרך הנשמה שלנו. איך אנחנו יכולים לבדוק כל מאמר, כל דבר, את הידע שאנחנו מקבלים בשיעור דרך הנשמה?

זו לא הפעם הראשונה שאת שואלת כזאת שאלה, ושוב אני עונה, תשתדלי למצוא את התשובות בתוכך. 

שאלה: אני לא מדברת עם הפה שלי, אני נמצאת בשתיקה, אבל יש קול בראש שלי שעדיין ממשיך לדבר. האם זה הלב שלי שמדבר או המוח שלי שמדבר בשתיקה? מה בדיוק קורה שם, איך להרגיש את זה נכון?

הלב מדבר. לאט לאט הלב שלך עובר תיקון ואת נעשית יותר ויותר יפה מבפנים.

שאלה: אתה אומר שצריך להשתדל לדבר ככל האפשר עם הבורא ולדבר מתוך הלב, אבל גם בשביל לדבר מהלב צריך מילים. מי שחושב ברור גם מבטא ברור, ואם אדם הוא כבד לשון והכושר הוורבאלי שלו לא מפותח ואין בהירות במחשבה, אז איך הוא יכול לדבר עם הבורא? 

מתוך הלב שלו, אין לי מה להוסיף.

קריין: קטע שמיני, אומר בעל הסולם.

"יש סימן בשמירת הלשון, שלא לדבר על כל שאפשר, משום שע"י דיבורו הוא מגלה את מצפוני לבו, ועל ידי זה יש אחיזה לחיצונים. מטעם, כי כל זמן שאין האדם נקי בתכלית, וכשהוא מגלה משהו מפנימיותו, אז יש כח לסטרא אחרא לקטרג למעלה ולהתלוצץ מעבודתו [...]

והעצה לזה - "הצנע לכת". שהיא לא תדע מעבודתו, בסוד "מליבא לפומא לא גליא [מהלב לפה - לא מתגלה]". שאז גם הס"א לא יכולה לדעת מעבודתו, משום שהיא לא יודעת, רק מה שמגלים על ידי דיבורים ומעשה, בזה היא יכולה להתאחז."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ז. "סור מרע")

זאת אומרת, כמה שפחות מדברים ופחות עושים אז הסטרא אחרא, הצד הרע שלנו, פחות מבינה ופחות יודעת ואז יש לה פחות הזדמנויות לקטרג עלינו.

שאלה: מה זה אומר שהסטרא אחרא מלינה עלינו, מתלוננת, זה כמו איזושהי ישות?

זה כמו ישות מהצד, כמו דמות מהצד.

תלמיד: זה אומר שהיא צוחקת על העבודה שלנו?

זהו כוח מהצד שנמצא בנו שרוצה בכל דרך אפשרית להרחיק אותנו מהבורא, ואנחנו צריכים בכל האמצעים האפשריים לעזור לה לטעות.

תלמיד: מה זה אומר שהוא נאחז במילים שלנו, איזה כוח יש במילים?

אתה נושא בתוכך מילים וזה יוצא החוצה אל החלל וזה כבר נחשב כלא שייך אליך, ולכן הסטרא אחרא, כלומר היצר הרע שבעולם, יכולה להשתמש בזה.

תלמיד: איך לשים גדר, פילטר, או מנעול, שכל פעם יכבה אותי ברגע שאני רוצה להגיד משהו ויכוון אותי לכוונה הנכונה?

תתרגל לדבר עם החברים רק על הנחוץ.

תלמיד: מה זה אומר מה שנחוץ?

נחוץ זה קשור לעבודה, או לעבודה הרוחנית ביניכם.

תלמיד: פעם סיפרת על הרב"ש שמידי פעם היה אומר משהו בקול רם, אתה לא הבנת, אבל הוא היה מוציא משהו לאוויר העולם. מה זאת הפעולה הזאת?

אני לא יודע, למה אתה שואל אותי.

תלמיד: נדמה לי שכאן מדובר על הכוונה.

אני לא רוצה לדבר על זה כי אני לא יודע.

שאלה: הסטרא אחרא לא קוראת את המחשבות שלנו?

לא.

תלמידה: אז איך הוא נמצא בנו?

את זה את עוד לא יודעת, קיימים הרבה גדרים.

תלמידה: קורה שתחושת האהבה עוטפת אותך בצורה כזאת, שאתה רוצה לחבק את העולם. כדאי לעצור את עצמך?

אין מה ללכת ולחבק את כולם ולספר לכולם על אהבה, עדיף להתאפק, כל זה יעבור.

שאלה: מה זה אומר לעבוד בצניעות? לדוגמה אם יש איזשהן הצלחות בהפצה, שאפילו אפשר למדוד במספרים, גם את זה לא לחלוק ולא לשמוח?

צריך לחלוק וצריך לשמוח בהישגים כאלה, כיוון שהם מעודדים את האחרים גם לעסוק בזה.

שאלה: האם זה טוב לדבר עם בעלי, כמו שהיית מדבר עם אשתך כשהלכת איתה יום יום?

כן, אני ואשתי דיברנו כשעשינו לפעמים הליכות, טיולים, ואני ממליץ לעשות את זה לכל אחד עם בת או בן הזוג שלו. שתהיה לכם חצי שעה כמין סגנון התקשרות במשפחה, זה טוב. אז יש זמן לדבר על כל מיני דברים, כי כשאתם נמצאים יחד בבית אין זמן לדבר, כי כל אחד נמצא בפינה שלו.

תלמידה: בעלי גם לומד ואני מבקשת ממנו שיקרא קטע לפני שאנחנו מדברים. האם זה טוב?

יפה מאוד. טוב מאוד.

שאלה: מה זה אומר להקשיב לבורא?

להקשיב לבורא, זה להקשיב לקבוצה.

שאלה: ככל שאנחנו מדברים פחות, הסטרא אחרא פחות קיימת בנו, גם במחשבות?

כן.

תלמידה: ולכן לאט לאט בזכות היגיעה שלנו בבלימה, הבורא עוזר לנו להיות יותר טהורים?

כן.

שאלה: האם לפי איכות המחשבות שמגיעות אלי, אני יכולה להבין איפה אני נמצאת ביחס שלי לבורא?

כן.

תלמידה: כשאנחנו שרות יחד ניגון ללא מילים, מה אנחנו צריכות לכוון בלב. באיזו מחשבה עלינו להיות תוך כדי השירה המשותפת?

על מה שאתם מסכמים קודם.

שאלה: כתוב שהסטרא אחרא נאחזת במילים. אם אתה כבר מרגיש שזהו היא כבר פועלת עליך, לא הצלחת לשמור על עצמך. מה יכול לעזור, שתיקה, כוח אחר? מה צריך לעשות?

להתחיל לקרוא משהו מחכמת הקבלה. הכי טוב תהילים, או קטעים שמוצאים חן בעיניך כדי להוציא את עצמך בכוח מהמצב הזה.

שאלה: האם בשתיקה אני יכולה להתוודות לכולם על אהבתי, ולתאר לעצמי שאני מדברת עם הבורא?

למי להתוודות?

תלמידה: לדוגמה כשאני מרגישה דחיה מאיזה אדם. בצורה פנימית להגיד שאני אוהבת אותו, לתאר לעצמי שזה הבורא?

תנסי. אחרי זה תראי איך זה יוצא.

שאלה: האם פעולת הסליחה כמו ביום הכיפורים, יכולה להיות בשתיקה. או שאני צריך לעבור אדם, אדם ולבקש סליחה בדיבור ובמעשה?

גם כך וגם כך זה עובד.

קריין: קטע תשיעי, אומר בעל הסולם.

"צריכים לדעת, שעיקר ייסורים ומכאובים באים על ידי המקטרגים. לכן עד כמה שאפשר, צריכים להיזהר מלדבר. ויותר מזה צריכים לדעת, אפילו כשמדברים דבורי חול, גם כן מתגלה מצפוני לבו. וזה סוד "נפשי יוצאה בדברו". וזהו ברית הלשון, שצריכים להיזהר. ועיקר השמירה צריך להיות בזמן עליה, כי בזמן הירידה קשה ללכת בדרגת ושמירת גדולות."

(בעל הסולם. "שמעתי". ס"ז. "סור מרע")

שאלה: הדיבור הפנימי הוא לא כמו השפות האחרות שאנחנו מכירים. האם השיחה הפנימית הזו יכולה גם לגעת בלב הכללי, בנשמה הכללית?

כן. יותר ויותר. בקרוב אנחנו נתחיל להרגיש את ההבדל בין לדבר לחשוב לכתוב, לשיר, בכל מיני צורות הביטוי שלנו. ומה אנחנו שרים ואיך, ולמי, דרך מי. אנחנו נתחיל להבדיל בין כל ההופעות שלנו לאוויר, לעולם.

שאלה: לא סתם נאמר שהלשון היא האויב שלנו. מהו השורש הרוחני של הלשון?

השורש הרוחני הוא שהלשון מכוונת אל תוך הלב, ומשם היא דולה את המחשבות העמוקות ביותר שלך ואת הרצונות, ופולטת אותם החוצה אל כל העולם.

שאלה: מדוע נאמר כאן שדווקא בזמן עליה אנחנו צריכים להיזהר במה שאנחנו אומרים?

כי בדרך כלל בזמן העלייה יש לנו רצון גדול יותר לפתוח את עצמנו ולדבר, לשיר, להביע את הרגשות שלנו. ובזמן העלייה אנחנו גם יכולים יותר להחזיק את עצמנו ולסגור. מה שאין כן בזמן הירידה, כשאנחנו נמצאים במצב ירוד, נמוך, קשה מאוד לנו לשתוק ולהחזיק את עצמנו.

שאלה: אם אנחנו מצליחות לשמור את עצמנו בשתיקה, לא לאפשר לסטרא אחרא ולמקטרגים למיניהם להיכנס, איך כל זה מיתקן?

לא יודע. נראה.

שאלה: כתוב שהמקטרגים נאחזים בדיבור, גם למחשבות?

לא, במחשבות המקטרג לא מבין, רק מה שיוצא לך מהפה. את לא אחראית למחשבות שלך. המחשבות מתעוררות, מופיעות בך, בלי קשר אליך. זה לא תלוי בך. אבל להוציא את המחשבה כלפי חוץ זו כבר העבודה שלך ועל זה ניתן לדון אותך, לקבל על זה עונש.

שאלה: יש פחות השפעה למילים מאשר למחשבות?

הרבה פחות. תבחני את עצמך ותיווכחי לדעת עד כמה המחשבות שלך יכולות להיות גרועות בהרבה ממה שאת אומרת.

שאלה: מה זה "מצפוני ליבו"?

עמקי ליבו.

שאלה: מה יש לאדם להסתיר?

אני לא יודע, אבל את מה שנמצא עמוק בתוך ליבו, יש לו מה להסתיר.

שאלה: למה לא לגלות את מה שנמצא בעמקי ליבו? למה צריך לשמור לעצמו?

אסור לנו לגלות את זה, כי אנחנו נמצאים בעולם שהאנשים עדין לא מתוקנים ולכן על ידי זה אתה תקלקל אותם והם יקלקלו אותך בחזרה.

שאלה: יש מקרים שאנחנו במצב של נפילה, ירידה, וזה גורם לנו לשתיקה, כי אין כוח לדבר. האם שתיקה מסוג כזה לא יכול חלילה להזיק?

לא, שתיקה אף פעם לא יכולה להזיק. היא יכולה לעצור לזמן מה אבל לא להזיק.

שאלה: אמרת שכאשר אנחנו מדברים כלפי חוץ הסטרא אחרא תופסת ומקטרגת. וכשאנחנו מוציאים מילים בתוך העשירייה זה גם נחשב דיבור כלפי חוץ?

כן ולא, אנחנו עוד צריכים לבדוק את זה. תלוי איזו עשירייה.

שאלה: יש המון מחשבות כל הזמן ולא מספיקים למיין אותם, למה הבורא עושה כך?

אני לא יודע. אבל את תנסי לעשות.

שאלה: בזוהר נאמר שבשתיקה שומרים על האמת מהמוות, האם זה נכון?

נכון.

שאלה: האם בשתיקה האדם חייב לברר מאיזה קו או מאיזו נקודה הוא צריך לצעוק לבורא?

לא, את זה אנחנו עוד לא יודעים.

שאלה: כשהאדם נמצא עסוק ושקוע לגמרי בשתיקה, זה יכול להיות בסטרא אחרא או במחשבה טובה, אז האם כשהוא נמצא בקבוצה, היא בעצם מושכת אותו החוצה מהמצב הזה?

כן.

שאלה: באמצעות מילים מתאפשר איזה שביל ברור להתקדמות, ובתוכי קיים איזה פחד שכאשר אני נמצאת לבד, אז הטבע שלי, הסטרא אחרא, יכול לקחת את הכל, לבלוע את זה, ושום דבר לא יישאר מכל העבודה הטובה.

לכן את צריכה להיות בין החברות והכל יסתדר.

שאלה: אתה אומר שהלשון 'מוציאה' מהלב את המילים שהיא רוצה להגיד, אז למה אם כך אני לא יכולה להוציא את הטוב והמטיב לעולם?

את עדין לא מסוגלת.

(סוף השיעור)