שיעור בוקר 17.09.2020- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חוק הערבות – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא חוק הערבות - קטעים נבחרים מהמקורות.

נמשיך אותו, כי בעצם אנחנו צריכים לראות שכל מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה מתרכז בסופו של דבר לפעולה אחת, חיבור בינינו לקראת חיבור עם הבורא. אין מה לעשות חוץ מזה.

קריין: קטע מס' 46 מתוך חוק הערבות, הרב"ש מאמר "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא".

"באברהם עם אבימלך כתוב, "ויכרתו שניהם ברית". ושאל אאמו"ר ז"ל, אם שני אנשים מבינים, שכדאי שיאהבו זה את זה, כריתת הברית למה לי. למה זה עוזר שעושים מעשה, כאילו עושים חוזה. ומה זה נותן לנו. אז הוא אמר, זה נותן, שזהו שעושים ברית, הכוונה היא, היות שיכול להיות, שיבוא דבר שיכול להביא פירוד ביניהם, אזי הם כורתים עכשיו ברית, שכמו שעכשיו הם מבינים, שיש ביניהם אהבה והשתוות זה לזה, הברית הזו תהיה לקיום, אפילו שאח"כ יבואו דברים שצריכים לעשות פירוד, מכל מקום הקשר שהם עושים עכשיו יהיה לצמיתות. ולפי זה צריכים לומר, שאם אח"כ באים דברים, שכן צריכים להפריד אותם, אז צריכים לומר, שכל אחד ואחד צריך ללכת למעלה מהדעת, ולומר, שהם לא משגיחים על מה שהם רואים בתוך הדעת, אלא שהולכים למעלה מהדעת. ורק באופן כזה יכול להתקיים הברית, ושלא יהיה פירוד ביניהם. "

(הרב"ש. מאמר 3 "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא" 1987)

אני רואה שאתה מסתכל במבוכה במה שאתה קורא, אולי ראית משהו חדש.

תתאר לעצמך שאתה הולך להתחתן, בין חברים אנחנו עדיין לא כל כך מבינים את צורת הקשר, ואתה מסכם עם אשתך שיש לכם קשר שגם המוות לא מפריד בינינו, לא מפריד, גם המוות לא מפריד, אבל בכל זאת אנחנו מתכוונים לחיות נגיד מאה שנה יחד. יכולים לקרות כל מיני דברים. ברוחניות זה בכלל בטוח שלמחרת כבר קורה לנו, אחרי הברית באותו רגע כבר מתחיל להיות משהו. אבל נגיד שאתה אומר, כן, אני מוכן לקבל את הבחורה הזאת בתור אישה שהיא קשורה אליי ואני קשור אליה ואין מה שמפריד בינינו. אחר כך באות כל מיני הפרעות. איך אתם משתדלים להיות מחוברים? איך אתם משתדלים להבין שכל הדברים האלה שקורים הם קורים כדי לחזק את הקשר ביניכם? איך אתם עובדים כנגד זה כל פעם יותר ויותר? איך אתם מודעים לזה? אלה דברים מאוד לא פשוטים.

מה זה נקרא הברית הזאת? שאני הולך לקבל מרגע זה והלאה את מה שבא להפריע לי בקיום הברית כדבר שבא כדי שאני אחזק את הברית. זאת אומרת אני כל פעם מסתכל בצורה אחת, שזה בא מלמעלה לתת לי הזדמנות עוד יותר להתקדם לקיום הברית. ואם אני מגיע לאיזו דרגת קיום הברית למרות ההפרעות, ההפרעות הופכות להיות לעביות והקיום שלי הופך להיות למסך ואור חוזר, וזה הופך להיות לפרצוף, ששם "איש ואישה שכינה ביניהם", הבורא מתגלה בינינו. כך אפשר לבנות.

גם בקבוצה אותו הדבר, מה ההבדל? אותו הסכם בינינו, שאנחנו כולנו כעשירייה מסכימים להיות בקשר כזה הדוק זה עם זה, כמו שאנחנו רק יכולים לתאר אותו בינינו. ומרגע זה והלאה, כמה שישנן הפרעות, אנחנו יותר ויותר שמחים בהפרעות, זה סימן שאנחנו יכולים להיות למעלה מהן, זה רק אומר עד כמה אנחנו גדלים. הבורא נותן אותן לא כדי שאנחנו ניכשל, אלא כדי שאנחנו נתקדם, ואנחנו יום יום צריכים לאתר את זה כך, שמקבלים הפרעות יומיומיות כדי להתעלות מעליהן אליו יותר ויותר. אז צריכים להיות בשמחה, רק בחיבור בינינו, בהתקשרות בינינו ובלייצב אותה הברית שקבענו קודם, ערבות, לייצב אותה בצורה עוד יותר הדוקה. עד שמגיעים למצב שכבר הבורא יכול להתגלות בינינו לפי השתוות הצורה. שההתעלות שלנו מעל ההפרעות והחיבור בינינו מעל ההפרעות הוא יגיע למצב שאנחנו כבר יכולים להבחין בזה את הכוח העליון, שהוא עושה את זה ואנחנו מגלים אותו בזה.

הגענו להפריד בין ההפרעה והחיבור, ויש לנו כאן מערכת שאנחנו חושבים, שאנחנו מרגישים דברים הפוכים שיכולים להיות בחיבור. בזה אנחנו מתחילים להיות מוכנים לגלות את הבורא, לקליטת הבורא, וזה בעצמו כאן מתגלה. שהדברים המנותקים ושיכולים להיות בחיבור ביניהם יחד, הם מביאים לנו את הרגשת התפיסה החדשה, את הרגשת הבורא.

שאלה: מה זו אותה מערכת שקושרת בין דברים שהם לא בחיבור לבין דברים שהם בחיבור?

פרצוף, הפרצוף הרוחני, פשוט מאוד. מצד אחד ישנה עביות, ושם אני נמצא בכל מיני כוחות כאלה שקורעים אותי לחתיכות. למעלה מזה אני אומר, לא, זה דווקא כדי שאני אקשור את כולם לחיבור אחד, למטרה אחת, לסיבה אחת. ואז מתוך זה אני בונה פרצוף ומגלה בו את הכוח העליון הזה, כי הכול זה כדי לגלות אותו.

לכן כל ההפרעות וכל הבעיות וכל מה שעשיתי זה הכול כדי לגלות אותו, כדי לבנות חושים, רצונות, מחשבות, פעולות למיניהן, לבנות אותם בצורה כזאת שהם יתנו לי בגרות, יכולת להבין, להרגיש, לתפוס את הבורא לפחות בדרגה הראשונה.

תלמיד: ולמה חיבור בין שני הפכים מגלה לי את הבורא?

כי רק בצורה כזאת אני יכול להרגיש משהו, "כיתרון אור מתוך חושך". אני לא יכול לגלות רק לבן או רק שחור, אלא רק זה לעומת זה במשהו.

תלמיד: למה את הבורא דווקא?

כי הוא המקור של זה, אין יותר. כי הוא עושה את זה כדי שאני אגיע לכזאת רזולוציה, שאני אגלה כושר הפרדה בין הרצונות, המחשבות, כל מיני דברים כאלה שאני יכול להרגיש אותו, זה נקרא "כיתרון אור מתוך חושך". שאני בעצם רק בקונטרסט בין הדברים יכול בכלל להרגיש.

תלמיד: אז כשאנחנו אומרים שאנחנו משתוקקים לחיבור, אנחנו כביכול משתוקקים רק לצד אחד של המערכת, למה?

הבורא מוסיף לנו מהצד השני. ואחרי זה אני מתחיל להבין שעל ידי זה שאני משתוקק לחיבור אני בעצם גורם לגילוי יותר גדול של פירוד. ואז זה כמו גלגל, כך אני מתגלגל קדימה קדימה קדימה. ואז אין שום שינוי בין חושך לאור, בין פירוד וחיבור, הכול בא כדי לגלות שורש עליון שממנו שניהם באים.

שאלה: כשיש הפרעה ועד שאני פונה לבורא וקושר את זה אליו, יש כזה קטע שאין בורא, יש רק את ההפרעה שממלאה את כול הטבע ואני חייב גם לפעול בצורה פיזית בידיים וברגליים. מתי בנקודה הזו מתחיל להיות חשבון עם הבורא, שהוא יהיה יותר חזק מההרגשה מתוך האגו?

אני לא מדבר על הרגשת הבורא, אני מדבר על זה שכך אתה מתאר אותו. שזה בא ממנו ובינתיים אתה לא מגלה אותו, אבל על ידי הפעולות שאתה עכשיו קובע אתה רוצה לגלות אותו.

תלמיד: זאת אומרת אני מרגיש בתוך ההפרעה.

אתה לא מרגיש, אתה כך חושב, שבתוך ההפרעה הזאת אם אתה תתנהג כלפיה בצורה כזאת וכזאת, אתה תגלה את הסיבה שזה הבורא. אל תחכה להרגיש, אתה צריך לעשות פעולות כדי לפתח את חוש הרגשת הבורא, השתוות הצורה עימו.

תלמיד: אבל אפילו להתחיל לחשוב בצורה כזו זה צריך להיות כוח יותר ממה שאני מרגיש בתוך האגו של ההפרעה עצמה.

הבורא נתן לך נקודה שבלב.

שאלה: הסברת לגבי הניגוד הזה שעל פניו הכול מתגלה, והשאלה שלי נוגעת לקנאה. האם הקנאה מתעוררת כתוצאה מהניגוד בין המצב הנוכחי שלי לבין אותו מצב של גדלות הבורא שעליו החברים צריכים לספר לי?

כן, אבל אתה צריך להשתמש בקנאה בצורה כזאת, שכשאתה מקנא בחברים, מתוך זה אתה צריך לבנות מצב שאתה לא מוחק את הקנאה, אלא למעלה מהקנאה יהיה לך קשר עם הבורא יותר חשוב, ולכן הקנאה עוזרת לך להגיע לקשר עם הבורא. לכן אתה מודה לבורא שמעורר בך את הקנאה, ולכן אתה רואה בחברים שכלפיהם אתה מקנא עד כמה הם עוזרים לך להתקרב לבורא.

שאלה: אם מוכרחים להיות בשמחה תמיד גם באור וגם בחושך, בשלמות של הכול טוב ורע יחד, זאת אומרת שצריך להיות גם בעצב וגם בשמחה, ולהסתלק אחר כך אל הטוב?

כן.

תלמיד: משמע להיות גם בעצב?

גם בעצב וגם בשמחה, אתה צריך להבין שזה בא מהבורא ולכן זה טוב. לא לפי ההרגשה שלך, אלא לפי מה שאתה קובע בשכל שלך.

תלמיד: אז זה לא אומר שאני צריך להיות שמח כל הזמן, בשמחה?

אם אתה לא יכול, מה לעשות? אז אתה רשע.

תלמיד: זה מכוון אותי לצער השכינה, להיות בצער ברגעים האלה?

אני לא יודע. אתה עדיין צריך לסדר את המחשבות שלך. אתה כל הזמן מחפש הצדקה.

תלמיד: לא הצדקה, אלא לדעת איך לפעול, מה אני צריך לעשות, מה אני צריך להוציא ממני כל הזמן, להיות בשמחה, או להיות בעצב.

אז תיפול, מה הבעיה. תיפול, מה יש? העיקר שתהיה לך מזה תועלת, שבפעם הבאה כבר תדע ממה להישמר. דווקא אנשים שנופלים מתקדמים, כי העיקר שהם מחפשים זה איך אני אגיע למטרה. ואם פתאום נופל אז נופל. מה לעשות. אל תדאג.

קריין: קטע מס' 47, מתוך "מאור ושמש", פרשת עקב.

"העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברה הקדושה, רק שידאג, שלא יפגום החברה על ידי מעשיו, והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול, אף על פי כן יפשפש במעשיו ויחשוב, כי במה נחשב הוא, ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידיים ורגלים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו ל- אין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר ל- אין ועקב."

(מאור ושמש. פרשת עֶקֵב)

זאת אומרת מי שיודע לעשות מעצמו אפס בחברה, דווקא הוא מקשר את כל החברה לבורא. אז לא לפחד, לא להתבייש ולא לעצור את עצמך בלראות את עצמך כקטן ביותר כלפי החברים.

שאלה: מה אני עושה אם ההפרעה או המכה שקיבלתי, היא ממש חזקה שאני לא יכול להתמודד איתה?

אין דבר כזה. אחרת לא היית מקבל את המכה הזאת. אם קיבלת, סימן שמגיע לך, ומגיע לך להתמודד עם זה בצורה נכונה. ואם אתה לא יכול להתמודד עם זה בצורה נכונה, זה כבר [משהו אחר]. אבל בדרך כלל זה לא קורה.

תלמיד: אז מה זה להתמודד עם זה בצורה נכונה?

שאתה יכול להגיד, ולא רק להגיד אלא גם להתנהג כך, כאילו שאתה קיבלת את זה מהבורא, מהטוב ומיטיב. ולעשות קשר על פני המכה הזאת עם החברים ועם הבורא, להצדיק את זה ולהשתמש בזה נכון.

קריין: קטע הבא, מס' 48, רב"ש, אגרת י"ח.

"בשעה ששומעים את קול ה' המדבר אל הלב, בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". ופירשו בזהר הקדוש, שמסייעין אותו בנשמתא קדישא, היינו שהלב שומע קול ה', אז מקבל השליטה על כל הרצוניות דווקא קול הקדושה, היינו הרצון להשפיע. וממילא לא ישובו לכסלה, היינו שלא יחטא עוד, משום שכל הרצוניות של הקבלה נכנעו תחת רצון להשפיע. ואז מתגלה על הלב כל נועם הטוב, שאז כבר יש מקום בתוך הלב להשראת השכינה, והעידון והעריבות והנעימות והידידות מתפשט וממלא את כל האיברים של האדם. וזה דווקא כששומעין את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו להקדושה."

(הרב"ש. אגרת י"ח)

שאלה: אם מכשולים הם הזדמנות לחיבור, איך אפשר לייחס אותם לעשירייה ולפתור אותם?

תפתור. זה נהוג מאוד בקשר בין בני האדם, בקשר בין בחור ובחורה. אני לא יודע איך זה קורה היום, אבל בדרך כלל בכל האנושות זה היה כך נהוג במשך כל הדורות, שיש עניין כזה של פלירט. פלירט זה ששני אנשים שבעצם רוצים עוד יותר להתקרב זה לזה, הם מעוררים ביניהם איזה חיכוך, כאילו אי הבנה, כאילו שהם לא שמים לב אחד לשני. למה? כי בזה הוא מעורר מהשני תוספת התעניינות, תוספת עניין, תוספת יחס לעצמו. בין בחור לבחורה זה בצורה טבעית. אחר כך בתוך המשפחה זה נעלם וזה מה שחסר, כי בלי הפלירט הזה, בלי שמעוררים בצורה מכוונת חיכוך, כאילו חיכוך, לא יכולים להתקדם. ואם לא מתקדמים, אז זה נעלם, כל הרגש נעלם, ואומרים שכבר אחד לא אוהב את השני ומה קורה. זה מפני שצריכים כל הזמן לעורר חיסרון קטן, משחק אולי, אבל שיהיה כל הזמן איזה חיסרון אחד בשני, ואז כאילו שום דבר לא נעלם, אלא דווקא מתפתח.

אותו דבר כאן, אנחנו צריכים לראות איך הבורא עושה אתנו. הוא נעלם, מסובב פנים, משהו כך, משהו אחר, "א-ל מסתתר" מה שנקרא. ואז על ידי זה הוא נותן לנו מקום כל הזמן לחדש את היחס אליו, אהבה, חיבור, תסכול. זה מה שצריכים ללמוד.

שאלה: בקבוצה שלנו יש חמש עשיריות ויש איזו תחרותיות, כמו תחרות יצרנית כזאת. מהי צורת הערבות שצריכה להיות ברגע הנתון בין העשיריות שלנו בקבוצה?

במה אתם נמצאים כל הזמן בתחרות זה עם זה, עד כמה כל קבוצה דואגת לקבוצות אחרות? במה התחרות, תחרות שלילית או חיובית? אתם רוצים להוריד אחרים, עשיריות אחרות למטה, או שאתם רוצים לקדם את כולם למעלה, ומי העשירייה היותר מוצלחת בזה שהיא מקדמת אחרות? תחשבו על זה.

שאלה: איך אני עוזר לחברים לעלות למעלה מהדעת?

בתפילה, אי אפשר אחרת. אני לא יכול להראות להם את הדברים האלה, כי אמונה למעלה מהדעת אנחנו לא מרגישים בשני. רק אם אנשים כבר נמצאים ברוחניות אז הם יכולים, וגם כן זה בתנאי שהאחד מרשה לשני להיכנס בחיבור עימו. נדבר על זה אחר כך. אבל כדי לעזור באמונה למעלה מהדעת אנחנו רק יכולים ללמוד את כל הקטעים האלה, וגם לא הייתי כל כך ממליץ לדבר על זה, כי בזה יכולים לבלבל אחד את השני. בינתיים ננהג כך.

שאלה: במאמר יש כאן איזו סתירה. כתוב כשהלב שומע את קול ה' אז הוא מקבל שליטה על כל הרצון, ודווקא הקדושה היא כמו עזרה, כמו סיוע. כל מה שעשיתי עד כה עשיתי למען החברים, עמלתי וקיבלתי יותר בדעת, זאת אומרת שאני בדעת עושה יותר בשביל הקבוצה ומקבל עזרה לעצמי לבד? יש כאן איזה בלבול.

אל תדאג זה הכול יסתדר. אתה צודק, אבל הכול מסתדר. לא על הכול אנחנו יכולים לדבר, ולהבין את כל פעולות הבורא גם שמתגלות וגם שלא מתגלות סביבנו דרך האחרים. אבל זה הכול יתגלה נכון.

שאלה: רציתי לשאול על מצב האפס. אמרת שאפס בחברה זה המצב הכי טוב. איך אני הופך לאפס בתוך העשירייה?

תשתדל לעזור לכולם. סתם להקטין את עצמך כאילו שאתה אפס זה שום דבר, זאת גאווה דווקא. "תראו איך אני מקטין את עצמי, וכמה אני מוכן להיות עפר ואפר, בבקשה תדרכו עלי", זאת גאווה, אתה בזה רק גדל באגו שלך. אבל באמת, זה רק על ידי החיבור.

תלמיד: ברור שכמו שאמרת רק להגיד "שאני אפס", את זה כבר ניסינו וראינו שזה לא עובד. אתה גם לא יכול לעשות את זה, ויש גם גאווה שגדלה. אבל במאמר היה כתוב, שחייבים להיות אפס בתוך החברה. אמרת לעזור, אני רוצה לעבוד בתוך העשירייה, אך אני לא יודע במה אפס, מה זה אפס?

אל תראה להם שאתה אפס, אלא תרצה לקדם את כל העשירייה בדוגמה שלך כמה שיותר קדימה לבורא, לחיבור. אל תחשוב על אפס, זה כבר יסתדר.

תלמיד: הדוגמה במה, במה אני אתן דוגמה?

בזה שאתה נמשך לחיבור של העשירייה כגוף אחד, ולבורא. מה עוד אנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: איך אני מראה לחברים שאני נמשך לחיבור?

בכל דבר שאתה עושה. תשתדל. יש כאלה גם אצלנו בחברה הגדולה שלנו, שכך משתדלים בלי אפילו להראות את עצמם, אבל מורגש עליהם.

תלמיד: אני עושה הכול מתוך האגו שלי, בטוח שכל פעולה שלי היא אגואיסטית?

לא חשוב, בסדר שמתוך האגו, אז מה? ממה שיש לי אני עובד, מה אתם רוצים. אבל לכיוון נכון? נכון. אני מעורר אותם את החברים? כן. אני רוצה שנתחבר יחד? כן. אני רוצה שנגיע לבורא, איך שמתארים אותו? כן. אלא מה?

תלמיד: אני צריך לבחור איזה פעולות אני עושה, או שפשוט לעשות וזהו, טובה או לא טובה, זה יתברר בדרך?

כן ולא. בכל זאת אם אתה יכול לברר, אז תברר. כל פעולה לחיבור. בקיצור, כל פעולה לחיבור, והחברים כבר יתקנו אותך. החברים יתקנו.

שאלה: הוא כותב בסוף, שדווקא כששומעים את קול ה', אז כל הגוף נכנע ומשעבד את עצמו לקדושה. מה זה נקרא "לשמוע את קול ה'"?

חיבור ואהבה, זה קול הבורא. חיבור ואהבה.

תלמיד: כן, אבל איך שומעים את זה?

שומעים את זה לפי שאתה מעלה את עצמך לדרגת השמיעה, להשפעה, דרגת הבינה.

תלמיד: אבל איך שומעים את זה דווקא שאתה עובד עם החברים?

בנטייה שלי להשפיע, לעזור, להתקשר, אז אני שומע. שם אני שומע קול ה', רק בנטייה הזאת.

תלמיד: וזה מה שמבטל אותך?

זה לא בדיוק מבטל, זה עושה אותי לכלי שדרכו מתגלה הבורא.

תלמיד: מה הכוונה במה שהוא כותב, שהגוף נכנע ומשעבד את עצמו?

אז רצון לקבל ניכנע ומוכן גם לשרת ולהשתתף בנטייה הזאת להשפעה, לא רק ביצר הטוב, גם ביצר הרע, מתחיל לעבוד אולי בכיוון זה.

תלמיד: יש כותרות לשיעור של מחר ממש לפי הסדר, יצא מאד טוב.

מצוין. ממחר נתחיל את ראש השנה בצורה מסודרת.

שאלה: האם אפשר לשאול על השיעורים. הייתה לנו התלבטות האם להביא להיום בערב סליחות, או שמבחינתנו סיימנו לגמרי את הנושא?

אפשר להיום בערב להביא גם סליחות כן, אבל ממחר כבר זהו. עוזבים את הסליחות כאילו שעברנו, כאילו שעלינו לאותה דרגה של הסליחות, ומתחילים להתכונן לשלב החדש, ממש בעלייה לשלב החדש.

המצבים שעוברים הם מצבים מאד טובים, פרקטיים, עסיסיים, בואו אנחנו כמה שיותר נכניס את עצמנו בפנים, ואתם תראו שיצא מזה רכוש טוב.

שאלה: איך לעבוד בליצור חיסרון בין החברים, בלי להזיק לקבוצה, לעשירייה?

אתה צריך לעורר בהם חיסרון, מתוך דוגמה טובה. לא להגיד להם, זה רע, וזה לא בסדר, וזה כך וזה כך, לא, אלא רק שאתה מושך אותם לכיוון הטוב, ואז אתה מעורר בהם גם הכרת הרע במצב שלא נמצאים בזה. אבל רק בחיבור הטוב, רק בדוגמא טובה, רק לטוב. אנחנו גדלים רק בהשפעה טובה זה על זה, ואם אתה מדכא אותם, "זה רע, וזה לא בסדר, וככה", אתה הורס את כל המצב, ולא נותן להתקדמות.

שאלה: לגבי להראות דוגמאות טובות אחד לשני, אנחנו לומדים את זה ממך יום יום. השאלה שלנו, בסביבה שלנו בבני ברוך לא חסרות דוגמאות טובות בכל מקום, איזו מהדוגמאות האלה אנחנו צריכים להתמקד בהם, מבלי לפזר את המאמצים שלנו?

אני לא יודע, ככה לשאול באיזה דוגמאות? בדוגמאות טובות לחיבור, לאהבה, לחיבור עם הבורא, להפצה לעולם הרחב. העיקר להביא לנו כוח טוב, הרגשה יפה, טובה, משיכה. בקיצור, תראה לנו את האהבה, ולא צריכים יותר.

שאלה: רציתי לברר איך להעלות את הרגישות לסבל של העולם, איך לעבוד עם זה נכון? אני מרגיש שזה מאוד חלש.

אתה צריך כל הזמן להרגיש, שזה הכול תלוי בך. שדרכך עובר הצינור, ומהצינור הזה העולם מקבל, ומקבל הרגשה רעה. העולם סובל, וכל הסבל שבעולם זה בגללך. אפילו שאתה שומע שם על כל מיני שליטים ועל אנשים עשירים מה שהם עושים, כל הדברים שהם עושים, שהם עושים כאילו דברים רעים לאחרים וכולי, גם בזה אתה אשם ולא אף אחד אחר.

שאלה: לשמוע את קול ה', זה אומר לעשות פעולות נכונות בהשפעה?

"לשמוע קול ה'" זה נקרא, שאם אני עושה פעולה נכונה בלהשפיע לכולם, אני יכול גם בתוך הפעולה שלי לשמוע הפעולה הכללית שנמצאת במציאות, שהיא כולה אהבה. להרגיש את האהבה שהיא נמצאת בכל המציאות, ממלאה את כל המציאות, זה נקרא "לשמוע קול ה'".

שאלה: לגבי המאמר, הוא כותב פה "ואז מתגלה כל הטוב בלב שכבר יש שם מקום לנוכחות השכינה". מה זה המצב הזה?

מתי שאתה מוכן, מתי שהעשירייה מוכנה, נפתח שסתום, ואתם כמו שאתם רוצים להעביר את כל הטוב לקבוצה ולעולם בצורה המינימאלית. אבל שפותחים את זה, אתם מתחילים להרגיש שיש לכם קשר עם הבורא, והוא עובר דרככם לכולם.

(סוף השיעור)