שיעור בוקר 28.11.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם",

הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות", עמ' 134, אותיות ג'-ד'

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 134, הקדמה לספר "פנים מאירות ומסבירות"", אות ג'.

אות ג'

"ואסביר הענין, כי ד' מפלגות אנו מבחינים במין המדבר, במדרגה זה על זה, שהם. המון עם, גבורים, עשירים, חכמים, והם שוים בערך, לד' מדרגות שבכלל המציאות, הנקרא:

א. דומם,

ב. צומח,

ג. חי,

ד. מדבר.

אשר הדומם, מוכשר להוציא ג' הסגולות, צומח, חי, מדבר, ואנו מבחינים ג' ערכים, בכמות הכח מהמועיל והמזיק שיש בהם.

כח הקטן שבהם, הוא הצומח, כי הגם שפעולת הצמח, בקרבת המועיל שלה ובדחית המזיק לה דומה, למין האדם והחי, אמנם אין בה הרגש נבדל לענין זה אלא כח כללי משותף לכל מיני הצמחים שבעולם, שפועל בהם מלאכה הזו.

נוסף עליהם מין החי, שבכל בריה ובריה בפני עצמה יש הרגש פרטי לעצמו, לקרבת המועיל ולהרחקת המזיק, ויוצא לנו בזה, ערך בעל חי פרטי אחד, משתוה עם ערך כל מיני הצמחים שבהמציאות כי זה כח המרגיש בברורי מועיל ומזיק, שישנם לכללות כל מין הצומח, נמצא בבריה פרטית אחת ממין החי נבדל ברשותו לעצמו. והנה כח המרגיש הזה הנוהג במין החי, הוא מוגבל מאד במקום ובזמן, להיות ההרגש אינו פועל בריחוק מקום כחוט השערה מחוץ לגופו, וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד.

נוסף עליהם מין המדבר, המורכב מכח המרגיש וכח השכלי יחד ולפיכך אין כחו מוגבל בזמן ומקום, לקרבת המועילו ולהרחקת המזיק לו, כמו מין החי, והוא בסיבת המדע שלו, שהוא ענין רוחני, שאינו מוגבל בזמן ומקום, ויכול להשכיל בכל הבריות למקומותיהם בכל המציאות, וכן בעוברות ועתידות משנות דור ודור, ונמצא ע"כ, ערך איש פרטי אחד ממין המדבר, משתוה עם ערך כללות הכחות, שבמין הצמחים ומין החי, שישנם בכל המציאות בזה הזמן, וכן בכל הדורות שעברו, להיות כחו מקיף אותם, וכולל בפרטיותו עצמו, לכל כחותיהם יחד.

ומשפט הזה נוהג ג"כ בד' המפלגות שבמדרגת מין האדם דהיינו המון עם, עשירים, גבורים, חכמים, דודאי כולם באים מן המון העם, שהם הדרגה הא', ע"ד הכל היה מן העפר, ואמנם ודאי כל מעלתה, וזכות קיומה של העפר, הוא לפי ערך ג' הסגולות צומח, חי, מדבר, שהיא מוציאה מתוכה. כן ישוער מעלת ההמון עם, כפי הסגולות שמוציאים מתוכה, דע"כ מתחברים גם המה בצורת פני אדם. ולמען זה, הטביע השי"ת, בכללות ההמון, ג' הנטיות, שנקראים קנאה, ותאוה, וכבוד, שבחמתם מתפתח ההמון דרגה אחר דרגה, להוציא מקרבו פני אדם שלם.

והנה ע"י נטית התאוה, מוציאים מתוכם את העשירים, שהמובחרים מהם ברצון חזק, וגם תאוה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת העשירות, שהמה דרגה הראשונה להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת הצומח, שבכלל מציאות, אשר כח נכרי מושל עליהם, להנטותם לסגולתם, שהרי כח התאוה במין האדם, כח זר הוא, ומושאל ממין החי.

וע"י נטיית הכבוד, מוציאים מתוכם את הגבורים אנשי השם, המה המושלים בבית הכנסת, ובעיר וכדומה, שבעלי רצון החזק שבהם, וגם נטיית הכבוד להם, נמצאים מצטיינים בהשגת ממשלה, והמה דרגה הב' להתפתחות ההמון, ובדומה לדרגת מין החי שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, כבר מצוי במהותם בפני עצמם, כאמור לעיל שהרי נטיית הכבוד, נבדלת היא למין האדם בפני עצמו, ועמה חפץ הממשלה, כמו"ש כל שתה תחת רגליו (תהילים ח, ז).

וע"י נטיית הקנאה מוציאים מתוכם את החכמים, כמש"א ז"ל קנאת סופרים תרבה חכמה, שבעלי רצון חזק, ונטיית הקנאה להם, נמצאים מצטיינים בהשגת חכמה ומושכלות, ובדומה, לדרגת מין המדבר שבכלל המציאות, אשר כח הפועל שבהם, בלתי מוגבל בזמן ומקום אלא כללי ומקיף לכל פרטי העולם, ולכל הזמנים, כאמור לעיל, וכן מטבע אש הקנאה הוא כללי ומקפת לכל המציאות, ולכל הזמנים כי זהו משפט הקנאה, שבאם שלא היה רואה זה החפץ אצל חברו, לא היה מתעורר לחשוק אליו כל עיקר, ונמצא שאין הרגשת החסרון מתוך מה שחסר לו, אלא מתוך מה שיש לחבריו, שהמה כל בני אדם וחוה, מכל הדורות, אשר ע"כ, אין קצה לכח הפועל הזה, וע"כ מוכשר לתפקידו הנשא והנעלה.

אמנם הנשארים בלי שום סגולה, היא, מפני שאין להם רצון חזק, וע"כ כל ג' הנטיות הנזכרים, משמשים להם יחד בערבוביא, לפעמים מתאוים, ולפעמים מתקנאים, ולפעמים חושקים כבוד, ורצונם נשבר לרסיסים, ודומים לקטנים, שכל מה שרואים חושקים, ולא יעלה בידם, מהשגה של כלום, ולפיכך יהיה ערכם כמו קש וסובין, הנשארים אחרי הקמח.

ונודע שכח המועיל וכח המזיק, עולים בקנה אחד, כלומר, כמה שמסוגל להועיל, כן מסוגל להזיק, ולפיכך כיון שאדם פרטי אחד, עולה כחו על כל הבהמה והחי מכל הדורות והזמנים כנ"ל, כן כח המזיק שבו עולה על כולנה. וע"כ כל עוד שאינו ראוי למעלתו, באופן שישמש בכחו רק להועיל, לשמירה יתירה הוא צריך, שלא יקנה מדה מרובה ממעלת האדם, שהיא החכמה והמדע. ולמען זה הסתירו החכמים הראשונים את החכמה, ממרחבי ההמון, מפחד שלא יארע להם תלמידים שאינם הגונים, וישמשו עם כח החכמה, להרע ולהזיק, ונמצאים פורצים בתאותם ופראיותם הבהמית, בכחו הגדול של האדם, ויחריבו את הישוב כולו.

ואחר שנתמעטו הדורות, וחכמיהם בעצמם החלו לחשוק לשני שולחנות, לאמור לחיים טובים גם לחומריותם, ולכן נתקרבה דעתם גם לההמון, ויסחרו עמהם, ומכרו החכמה באתנן זונה ובמחיר כלב, ומאז נהרס החומה הבצורה, אשר שתו עליה הראשונים, ויחמסוה להם ההמונים, והפראים, מלאו ידיהם בכח אנשים, והחזיקו בחכמה ויקרעו אותה, חציה ירשו המנאפים, וחציה למרצחים, וישימוה לחרפה לדראון עולם, כיום הזה."

שאלה: תמיד אומרים שלעם ישראל, ליהודים, יש דווקא את הרצון לקבל, האגו, הכי גדול, אבל אנחנו רואים במציאות הנוכחית שלנו מעשי זוועה כאלה שאני לא חושב שאפשר שעם ישראל, יהודים, מסוגלים לעשות כמו שהשכנים שלנו מסוגלים לבצע. אז למה אנחנו אומרים שליהודים יש אגו גדול יותר ואכזרי מאשר לאחרים?

הוא לא נמצא בדרגה כזו כמו בכל העמים, הוא מושך אותנו יותר למעלה. אבל זה לא שהוא פחות, הוא יותר גדול, אנחנו רוצים לבלוע את כל העולם. והדרגות הקטנות האלה לא מעוניינים לשלוט בדברים הקטנים.

שאלה: כשבעל הסולם דיבר על מה שכתוב בספר איכה ש"ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן", האם מדובר על עם ישראל או על אומות העולם שיגיעו למצבים כאלה?

על עם ישראל, קודם.

שאלה: כתוב שהחכמים סחרו ומכרו את החוכמה "באתנן זונה ובמחיר כלב, ומאז נהרס החומה הבצורה, אשר שתו עליה הראשונים.." למה הוא מתכוון, איך זה בא לביטוי בחיים שלנו?

אנחנו לא כל כך יודעים את ההיסטוריה הקדומה, אבל הידיעה שלנו היא מכך ששמענו על הפילוסופים הגדולים שנמשכו רק לידיעה, רק לדעת את הטבע, והיו מוכנים לשלם על זה במחיר הנוחיות של החיים, ולא היה חשוב להם הרווח האישי.

עד שבמשך הזמן, כשהרצון לקבל גדל וגדל כל הזמן בכל הדורות, אותם אנשים שקודם לכן לא רצו בהישגיים גשמיים של כסף וכבוד, התחילו לרצות את זה ולכן כבר מכרו את החכמה. הם התחילו לקבל תלמידים ולא היה להם מה למכור, אלא רק את החכמה שהייתה ברשותם, והם התחילו להפיץ אותה בין כולם, בין מי שרצה. שם התלמידים שלהם כבר התחילו לפתוח עוד ועוד את החכמה לכולם, וכך היא הגיעה לאנשים שיש להם רצונות הכי נמוכים.

שאלה: האם 'חכמת הגויים' הכוונה למדע, לטכנולוגיה וכן הלאה? זו לא חכמת ישראל שעליה הוא מדבר.

לא, אבל גם זה הגיע מחוכמת ישראל. גם חוץ מחוכמת הקבלה, את כל יתר הדברים הם גם מכרו לאומות העולם.

שאלה: מה היה לנו למכור להם?

עוד נלמד גם מה היה שלא רצו למכור לאומות העולם. אבל רק לחוכמת הקבלה הם לא נמשכו.

שאלה: האם המדרגות האלה שבעל הסולם מתאר פה של "דומם", "צומח", "חי", "מדבר", קיימות בכל רובד, בכל שכבה של התפתחות?

בעצם כן, אבל תלוי על איזה מין, כוח, חכמה, אנחנו מדברים.

שאלה: האם אפשר להניח שארבע המדרגות האלה נמצאות בינינו גם במצב של עשירייה?

לא. יותר נכון שמדובר על כך שזה בתוך האדם.

שאלה: אז גם בי יש את ארבע המדרגות האלה?

כן. אבל זה לא שהחברים שנמצאים איתך, אתם כולכם מתחלקים לדרגות דומם, צומח, חי, מדבר.

שאלה: ומה יוצר את השינוי הזה שבין המצבים האלה בי?

האור העליון. האור העליון שמשפיע עליכם הוא מעלה אתכם למעלה, מוריד למטה, עושה פעולות ביניכם.

שאלה: ואם קורה מצב שדרגת "צומח" מתגברת בי, האם יש בכוח ההתכללות בעשירייה לשנות את זה, להרים מהמדרגה הזו?

למה לא? אתה בדרך כלל נתפס באיזו דרגה, ונותנים לך אפשרות לעלות לעוד דרגה. ככה זה תמיד לכל אחד. זה ענין של התפתחות.

תלמיד: הוא כותב שיש רצונות, קנאה, תאווה, כבוד וכן הלאה, אבל יש כאלה שאין להם שום רצון ברור. שהם קצת מתאווים, ואין להם סגולה ולכן גם אין להם סיכוי להתפתח.

הם מתפתחים, אבל בצורה כללית.

שאלה: למה יש קשר בין הנטייה הטבעית לבין ההתפתחות?

אנחנו צריכים להתפתח. ההתפתחות שלנו נעשית על ידי הגברת הרצון, זה מה שקורה עכשיו.

תלמיד: זה שאנחנו נכנסים לעשירייה ובתוך המעבדה- בתוך העשירייה, אנחנו מגבירים את ההשתוקקות לרוחניות.

כן.

תלמיד: כל אחד בא עם נטייה שונה, האחד בא עם נטייה לכבוד, האחר בא עם נטייה אחרת, כל אחד במידה שונה.

כן.

תלמיד: אבל לאף אחד אין נטייה רק לכבוד או רק לשליטה, וכו', כמו שהוא מתאר פה.

זה לא תלוי בנו. זה כבר מלמעלה

תלמיד: ואז הוא מוסיף ואומר, מי שאין לו נטייה מאוד ברורה, אז אין לו סגולה והוא לא יגדל.

הוא גדל במקצת בכל דבר.

תלמיד: איך אנחנו מתוך העשירייה מוציאים נטייה ברורה נניח לקנאה, שזה באמת יוביל אותנו קדימה?

קודם כל אנחנו צריכים להיות אנשים מיוחדים שמשתוקקים לזה וחוקרים על ידי מה אנחנו יכולים להגדיל את מידת הקנאה שבנו ולהשפיע על זה. אבל אחר כך, "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו בעשירייה משפיעים דווקא זה על זה, וכך הולכים קדימה.

תלמיד: זה נראה כמו אמנות מאוד מדויקת, לא משהו כללי כזה.

האמנות נמצאת בידי העליון, אבל אנחנו צריכים בעיקר לדעת כדי להיות מוכנים להתפתחות שלו.

תלמיד: אז אנחנו רק צריכים להתבטל בעשירייה ולתת לו לפעול, לגדל בנו את התכונות האלה?

כן. יש בנו, יש לנו עוד כל מיני פעולות. אנחנו צריכים להיות קשורים, לומדים, מתבטלים, נותנים דוגמה אחד לשני, מתפללים. יש כל מיני עבודות שאנחנו צריכים לעשות.

תלמיד: אז מה הקשר בין הנטיות הטבעיות שכל אחד מגיע איתן לבין מה שמתפתח או גדל בתוך העשירייה?

הייתי אומר שאלה שתי דרגות, כמו שאנחנו מגיעים בצורות הטבעיות שלנו, הבורא בחר ודחף אותנו לקבוצה. והצעד הבא שאנחנו ממשיכים קדימה, בזה יש כבר בחירה שלנו.

תלמיד: בחירה במה בדיוק?

בזה שאנחנו רוצים להתפתח יחד ולהתקדם, כי אנחנו כבר מתחילים להבין שאחד ללא שני לא יתקדם. ההתקדמות שלנו בשלב הבא, אחרי שהגענו לעשירייה, כל אחד צריך לדחוף את השני.

תלמיד: ואז הנטיות שלוש הנטיות האלה יגדלו בנו?

כן.

תלמיד: משהו שהוא כבר לא לפי הטבע.

נכון, מתוך הבחירה שלנו.

שאלה: הוא אומר שיש שלוש נטיות, איזו נטייה מקדמת את האדם לרוחניות? איך האדם מגיע לרוחניות מחכמה?

מתקדמים ואז הכוחות שפועלים עלינו דוחפים אותנו קדימה.

תלמיד: אבל איזו נטייה ספציפית? דומם, צומח, חי הוא מתאר כתאווה, כבוד, קנאה. ומה הלאה, אני עם קנאה יכול להיות חכם?

כן.

תלמיד אם אני רוצה מעבר מלהיות חכם, מה אני יכול לעשות? איך אני אהיה אדם רוחני?

רוחני זה כבר על ידי כך שאתה לא לומד דברים, אפילו שאתה מבצע אותם יחד עם הקבוצה.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"ומזה תשפוט לחכמת האמת, אשר כל החכמות החיצוניות כלולים בתוכה, שהמה שבע נערותיה הקטנות, כנודע, והוא שלימות מין האדם, והמטרה שכל העולמות בשבילה נבראו, כמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, אשר ע"כ גדרו לנו חז"ל (אבות ד', משנה ה'), דאשתמש בתנא חלף, ע"ש, כי אסרו לנו להנות בסיבתה, הנאה של כלום לחיי הבשרים. והיא שעמדה לנו עד היום הזה, להחזיק בחיל וחומה, על חכמת האמת, וכל נכרי וזר, לא יתפרץ להיכנס אליה פנימה, גם לא ישומו בכליהם, לצאת ולסחור עמה בשוק, במקרה החכמים החיצונים כי כל הנכנסים כבר נבדקו בשבע בדיקות, עד שהיה בטוחים מכל חשש וחשד של כלום.

ואחר הדברים והאמת הזה, אנו מוצאים לכאורה, סתירה גדולה מקצה אל הקצה, בדברי חז"ל, דאיתא בזוהר דבעקבתא דמשיחא עתידא חכמתא דא להתגלות, אפילו לצעירי ימים. אשר לפי האמור נמצינו למדים, שבעקבתא דמשיחא, יהיה כל הדור ההוא בתכלית הגובה, עד שאין אנו צריכים לשום שמירה, ויתפתחו מעיינות החכמה, להשקות כל הגוי כולו. אמנם במסכת סוטה מ"ט וסנהדרין צ"ז ע"א, אמרו ז"ל דבעקבתא דמשיחא חוצפה יסגה וכו' חכמת הסופרים תסרח וכו' ויראי חטא ימאסו וכו'. והנה מפורש שאין עוד כדור הזה לרוע ואיך מכלכלים לב' המאמרים האלה שודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים.

והענין הוא, כי כל שמירה המעולה, ונעילת הדלת על היכל החכמה, הוא, מפחד האנשים שרוח קנאת סופרים שבהם, מעורב בכח התאוה, והכבוד, ואין קנאתם מוגבלת, בחפץ החכמה ומושכלות לבד. ובזה נמצאים ב' המאמרים הנ"ל צדקו יחדיו, שבא זה ולימד על זה, כי מאחר שפני הדור כפני הכלב, כלומר שצוחין ככלבא הב הב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת חכמים תסרח בהם, ממילא מותר להרחיב שערי החכמה, ולהסיר השמירה המעולה, להיותה בטוחה מאליה, מחמס ועושק, ואין עוד פחד מתלמיד שאינו הגון, שיטול אותה למכור בשוק, להמון עם, החומרים, היות שלא ימצא להם קונים על סחורה זו, כי כבר נמאסת בעיניהם, וכיון שאין עוד תקוה לנחול תאוה וכבוד על ידיה, נעשת בזה, בטוחה ומשומרת מאליה, שכל זר לא יקרב, זולת אוהבי חכמה ותושיה לבד, ולפיכך יוסר כל בדיקה מהנכנסים, עד שגם צעירי ימים יוכלו לזכות בה.

ובזה תבין אמרם ז"ל, סנהדרין צ"ח ע"א, אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב שתמוה מאד דכל כמה שימצא איזה זכאים בדור, יהיה מעכבים הגאולה, אלא יתמו הזכאים חלילה מהארץ, ואז יהיה היכולת לביאת המשיח, אתמהא.

אמנם צריך להבין מאד מאד, שזה ענין של הגאולה, וביאת המשיח המקוה לנו בב"א, הוא ענין תכלית הגובה של שלימות ההשגה והדעת כמו"ש ולא ילמדו עוד איש את רעהו לדעת את ה' כי כולם ידעו אותי מגדלם ועד קטנם וכו', אלא שעם שלימות הדעת נשלמים גם הגופות כמ"ש ישעיה ס"ה, הנער בן מאה שנה ימות וכו' וכאשר יושלמו בני ישראל, עם דעת השלם יתגברו מעיינות התבונה והדעת מעל לגבול ישראל וישקו לכל אומות העולם, כמ"ש ישעיה י"א כי מלאה הארץ דעה את ה' וכו' וכמו"ש וינהרו אל ה' ואל טובו וכו' והתגברות הדעת הזה הוא ענין התפשטות מלכות המשיח אל כל האומות ולאפוקי מהמון עם גסי החומר, שלהיות דמיונם דבוק בשלימות כח האגרוף, וע"כ נחקק בדמיונם, ענין התפשטות מלכות ישראל על האומות, אך ורק במין שליטה הנוהג מגופות על גופות, ליטול שכרם משלם בגאוה גדולה, להתגאות על כל בני חלד, ומה אעשה להם אם כבר חז"ל דחו כל אותם, וכמותם מקהל ה', באמרם כל המתגאה אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד. וכן לאפוקי מאותם הטועים, ושופטים דכשם שמציאות הגוף, בהכרח שיהיה מוקדם בזמן, למציאות הנשמה, והמושכלות השלימות, כך, שלימות הגוף וצרכיו, מוקדמים בזמן להשגת הנשמה, ושלימות המושכלות, באופן שגוף חלש נמנע מהשגת מושכלות שלימות, שזה טעות מר וקשה ממות, היות שלא יצויר כלל ועיקר גוף מושלם, בטרם שהשיג דעת השלם, להיותו לפי עצמו, שק מנוקב ובור נשבר, לא יכיל משהו תועלת לא לו ולא לאחרים. זולת, עם השגת הדעת השלימה, שאז עולה גם הגוף לשלימותו עמה בקנה אחד ממש, וזה הדין נוהג בין בפרטים ובין בהכלל יחד, ועיין כל זה, בזוהר פרשת שלח בענין המרגלים, שהאריך בזה עש"ה."

אין כאן מה להוסיף, זה כתוב די ברור.

שאלה: כתוב, "כי מאחר שפני הדור כפני הכלב, כלומר שצוחין ככלבא הב הב, ויראי חטא ימאסו, וחכמת חכמים תסרח בהם, ממילא מותר להרחיב שערי החכמה,". זה מביא המון תקווה ומורגש שזה ממש קשור לדור שלנו.

נכון.

תלמיד: דווקא בזמננו נשמע שבאמת הרצון לקבל כל כך גדול, ואנשים כל כך עסוקים בעצמם ובמלחמות שלהם, דווקא עכשיו התפשטות החכמה יכולה להגיע ממש עד גמר תיקון. אם הבנתי נכון, הוא אומר שהכול פתוח דווקא בתקופות כאלה.

כנראה.

תלמיד: זה מביא המון תקווה דווקא בתקופות כאלה חשוכות לדעת שאנחנו יכולים עם ההפצה שלנו, הפנימית והחיצונית, לעשות התקדמות.

נקווה.

שאלה: מדוע היום כבר אפשר לפרסם את החכמה? מה ההבדל בין ימינו לבין התקופה ההיא?

קראנו על כך, שאף אחד לא ירצה את החכמה ולכן אפשר לפרסמה.

שאלה: למה אי אפשר היה לפרסם את החכמה קודם? כתוב שזה היה פוגע בחכמה אם היו מפרסמים אותה.

כי אז אנשים היו משתוקקים לחכמה עצמה. היום עד כדי כך יש מול עיניהם דברים אחרים שאפשר להשיג, אז אפשר לפרסם. ורק אלו שעוד נמצאים בינינו פה ושם, יחידי סגולה בוא נגיד, הם כן יגיעו לחכמה.

תלמיד: גם היה כתוב באותיות הקודמות שהיו יכולים להשתמש בחכמה לרעה.

כן.

תלמיד: מה זה אומר? איך אפשר להשתמש בחכמה הזאת לרעה?

אתה רואה שבכל גילויי החכמה יש לאדם אפשרות להשתמש בחכמה לרעה. זה היה כך בכל הדורות, קראת על ארכימדס, על כל מיני החכמים, איך הם פעלו.

תלמיד: היה כתוב שזה יכול להחריב את היישוב, אבל זו לא חכמה של פצצת אטום, פצצה גרעינית, או שכן?

כן, היום זו חכמה גרעינית.

תלמיד: אבל כשאנחנו עוסקים בחכמה אנחנו לא מקבלים ידיעות שבעזרתן אנחנו יכולים לעשות איזו פעולה רעה. למה הכוונה שהשימוש בחכמה יכול להחריב, מה היו יכולים להשיג מהחכמה שהיה יכול לגרום לחורבן? היום אנחנו לא מסוגלים להוציא מתוך הספרים האלה או מתוך הלימוד הזה משהו שאנחנו יכולים להשתמש בו לרעה.

מכל דבר אתה יכול להוציא רע. ההיפך, אם לא התקווה להוציא רע, לא היית מפתח את המדע, את החכמה, לא היית מייצר נשק וכל הדברים האלה. הכול מתוך נטייה לשלוט. תראה מה שקורה עכשיו, אנחנו נמצאים ממש בנקודה המרכזית של ההתפתחות, ומי יודע לאן זה עוד ימשוך אותנו. זה ממש פלא לראות איך זה קורה.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן על מין החי שהוא כל הזמן דבוק ברגע הזה, הוא לא חי בעבר ולא בעתיד, "וכן אינו מרגיש מחוץ לזמנו, כלומר, בעבר ובעתיד, אלא באותו רגע שהוא דבוק בה לבד."

אני רואה על עצמי שאני כל הזמן עסוק בעבר או בעתיד, אני כמעט אף פעם לא נמצא ברגע הזה, והזמנים היחידים שבהם אני מרגיש ברגע הזה אלו הזמנים שהכי קרובים למה שאנחנו מדברים פה, רוחניות, אהבת חברים וכן הלאה. כלומר נשמע על פניו שמין החי נמצא ברמה רוחנית הרבה יותר גבוהה ממה שאני מרגיש את עצמי.

בסדר.

תלמיד: האם יש קשר בין להיות דבוק לרגע הזה לבין התקדמות ברוחניות?

ודאי שיש קשר, אבל כל העניין הוא איך אתה משתמש בקשר הזה.

תלמיד: האם יש מה ללמוד ממין החי בשביל להתקדם ברוחניות?

עד כמה הוא רוצה להיות דבוק ברגע הזה ורק ממנו לקבל הנאה.

תלמיד: אפשר להגיד שלהיות דבוק ברגע הזה זה לחיות במציאות של אין עוד מלבדו?

אפשר.

שאלה: כתוב שדווקא לאנשים בעלי תאווה אסור לפרסם את החכמה, ודווקא היום התאווה היא הכי גדולה, כפי שכתוב "פני הדור כפני הכלב". איך אפשר דווקא בתקופה כזו לפרסם את חכמת הקבלה? הרי יכולים להשתמש בחכמה הזו ולהזיק.

אבל הם נמשכים לתאוַות הגוף, לתאוות גופניות. איזה קשר יש בין חכמת הקבלה ובין תאוות גופניות?

תלמיד: אז למה הם יכולים להזיק עם התאוות האלו?

להתפתחות הכללית.

תלמיד: אתה מתכוון במחשבה, שהמחשבה יכול להזיק?

כן.

תלמיד: ואיך אפשר למנוע את המחשבה הרעה הזו שיכולה להזיק?

רק הזמן ימנע.

תלמיד: מה פירוש זמן?

שעם הזמן הכול יסתדר ויבינו שלא כדאי להימשך לתאוות מסוג זה. כמו שתמיד לאורך ההיסטוריה יש איזשהו קו התפתחות של כולם. מאיפה זה מגיע? מזה שלומדים.

תלמיד: אבל הרצון לקבל תמיד נמצא, גם ברוחניות הרצון לקבל פועל, איך אפשר לנטרל אותו, איך אפשר רק להועיל?

איך אפשר רק להועיל?

תלמיד: כן, ולנטרל את הרצון לקבל כך שלא תהיה מחשבה רעה.

אנחנו לא יכולים לעשות זאת, זה רק על ידי תורה תבלין.

תלמיד: הרי אם האדם יכול להזיק אז הוא לא יכול להיכנס לתוך החכמה הזאת, אז איך אני יכול כל הזמן לשמור על עצמי שלא יהיו לי מחשבות רעות, שאני לא אזיק?

הטבע ילמד אותך איך להשתוקק רק לפעולות ומחשבות טובות.

תלמיד: אז זה רק בידי הבורא.

ודאי. איך מבן אדם יכול לצאת משהו טוב?

תלמיד: מתי אתה יודע שאתה כבר יכול לא להזיק, באיזה רגע אפשר לקבל את החכמה הזו?

מתי שיבוא הזמן אתה תקבל אותה. בינתיים תעשה מה שבכוחך לעשות.

שאלה: מה זו ההתפשטות של החכמה אם אף אחד לא רוצה אותה?

כשהיא מתפשטת בכל מיני צורות, אפילו במצב שלא רוצים אותה, לא מוכנים אליה, בכל זאת זו התפשטות שלה.

תלמיד: איך היא מתגלה, כי מי שכן רוצה אותה מגיע ומגלה אותה, אבל איך מגלה אותה מי שלא רוצה?

דווקא מי שלא רוצה מתחיל להבין שהוא כן צריך אותה. מורגש הצורך בה.

תלמיד: כן, הצורך מורגש, אבל יש כבר הבנה שהמלחמות והשליטה הן לא הדרך להשיג.

כן. דרך השלילה אנחנו מגלים את הנחיצות בחכמה אמיתית.

תלמיד: איך הנחיצות בוקעת דווקא מתוך השלילה?

אין ברירה, אנחנו חייבים את הדברים האלה. זה כמו שהאדם צריך תרופות, ניתוח, כל מיני דברים כאלה כדי להיות בריא.

מספיק לנו להיום. אם תחשבו על זה, זה כבר יהיה טוב.

(סוף השיעור)