שיעור בוקר 07.02.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 191,

אותיות קכ"ז – קכ"ח

קריין: אנחנו קוראים מתוך ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 191, "פתיחה לחכמת הקבלה". אנחנו ממשיכים מאות קכ"ז.

עד כאן למדנו על השתלשלות העולמות, ועכשיו אנחנו מדברים על איך מתלבשים העולמות האלה זה על זה, או זה בתוך זה, ומה סדר ההתקשרות בין העולמות. יש רצון לקבל שהבורא ברא, אז איך הרצון הזה מסתדר כדי להעביר בתוכו אור עליון עד המדרגה התחתונה ביותר שמשם נצטרך לצמוח ולגדול כלפי הבורא.

אות קכ"ז

"וסדר הלבשתם זא"ז ולפרצוף א"ק, הוא, כי פרצוף עתיק דאצילות אע"פ שיצא מראש הס"ג דא"ק (כנ"ל באות קי"ח), מ"מ לא יכול להלביש מפה ולמטה דס"ג דא"ק רק למטה מטבור, כי למעלה מטבור דא"ק הוא בחינת צמצום א' ונק' (ונקודים?) עקודים. והן אמת, שפרצוף עתיק, ונק, עקודים. והן אמת, שפרצוף עתיק, להיותו בחינת ראש הא' דאצילות, עדיין אין הצמצום ב' שולט בו, וא"כ היה ראוי שילביש למעלה מטבור דא"ק, אמנם כיון שהצמצום ב' כבר נתקן בפה דראשו, בשביל שאר פרצופי אצילות שממנו ולמטה, ע"כ אינו יכול להלביש רק למטה מטבור דא"ק. ונמצא קומת עתיק מתחלת מטבור דא"ק, והיא מסתיימת בשוה עם רגלי א"ק, דהיינו למעלה מנקודה דעוה"ז. וזהו מפאת פרצופו עצמו, אמנם מפאת התקשרותו עם שאר פרצופי אצילות, שמבחינתם נבחן שהוא כלול ג"כ מצמצום ב', הנה מבחינה זו הוא נבחן שרגליו מסתיימים למעלה מפרסא דאצילות, כי הפרסא הוא הסיום החדש של הצמצום ב' כנ"ל באות ס"ח."

אני אקרא שוב.

"וסדר הלבשתם" של כל הפרצופים האלה שיצאו מס"ג והלאה, "זא"ז ולפרצוף א"ק", כלומר גלגלתא בפרצופי א"ק, "הוא," איזה סדר? "כי פרצוף עתיק דאצילות" הראשון שיצא מהס"ג והתפשט למטה מהטבור הכללי, "אע"פ שיצא מראש הס"ג דא"ק (כנ"ל באות קי"ח), מ"מ לא יכול להלביש מפה ולמטה דס"ג דא"ק רק מטבור ולמטה". בדרך כלל למדנו שהפרצוף הבא מתלבש על הפרצוף שממנו הוא נולד מהפה שלו ולמטה, מלביש עליו, וכאן אנחנו רואים שזה כבר אחרת, שפרצוף עתיק מתלבש מטבור הכללי ולמטה. "והן אמת, שפרצוף עתיק, להיותו בחינת ראש הראשון דעולם האצילות, עדיין אין צמצום ב' שולט בו, וא"כ היה ראוי שילביש למעלה מטבור דא"ק", ואפילו מפה דס"ג. "אמנם כיון שצמצום ב' כבר נתקן בפה דראשו" של פרצוף עתיק, "שבשביל שאר הפרצופי אצילות שממנו ולמטה", זאת אומרת, לא שפרצוף עתיק בעצמו, הפרצוף הראשון דאצילות, נמצא בהגבלה של צמצום ב', אלא הוא צריך להיות בהגבלה של צמצום ב' כדי להעביר אורות, כלים, השפעות מלמעלה לכל פרצופי האצילות ולכן הוא נקרא עתיק.

עתיק זה מהמילה נעתק. הוא נעתק עדיין מצמצום ב', אומנם יש בו גם צורה של צמצום א' וגם צורה של צמצום ב'. לכן הוא המעביר, המשדר את כל האורות שמגיעים מלמעלה, מאין סוף דרך כל עולם אדם קדמון, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, כל האורות האלה מגיעים לפרצוף עתיק, ועתיק מקבל אותם בחלק שלו שנקרא צמצום א' ומעביר לחלק שלו שנקרא צמצום ב', וממנו הוא משפיע לכל פרצופי אצילות שהם כולם כבר בצמצום ב'. עתיק הוא המשדר, נמצא בין זה לזה. לכן הוא אומר "מ"מ לא יכול להלביש מפה ולמטה דס"ג דא"ק רק למטה מטבור" הכללי. "כי למעלה מטבור דא"ק הוא בחינת צמצום א' ונק' עקודים. והן אמת, שפרצוף עתיק, להיותו בחינת ראש הא' דאצילות, עדיין אין הצמצום ב' שולט בו, וא"כ היה ראוי שילביש למעלה מטבור דא"ק", כמו כל הפרצופים. אמנם כיון שהצמצום ב' כבר נתקן" בראשו, "בפה דראש שלו, בשביל שאר הפרצופי אצילות", לא לעצמו, "שממנו ולמטה, ע"כ אינו יכול להלביש רק למטה מטבור דא"ק. ונמצא קומת עתיק מתחלת מטבור דא"ק, והיא מסתיימת בשוה עם רגלי א"ק". הוא עובר את כול הפרצופים ואת כל ההגבלות, כי הוא צמצום א' ולא שייכות אליו כל מיני הגבלות של צמצום ב', והוא מאיר בכל הכלים מטבור הכללי עד הסיום הכללי ולכן נקרא עתיק - נעתק מצמצום ב' ומכל ההגבלות. "דהיינו למעלה מנקודה דעוה"ז", שם הוא רק מסתיים. "וזה מפאת פרצופו עצמו", שהוא שייך לעתיק, "אמנם מפאת התקשרותו לשאר פרצופי אצילות", שהם כולם בצמצום ב', "שמבחינתם נבחן שהוא כלול ג"כ מצמצום ב'", כלפיהם הוא מתנהג בצמצום ב', מתלבש בצורה של צמצום ב' כדי להשפיע להם, להיות מקושר איתם, אז "הנה נבחן זה הוא נבחן שרגליו מסתיימים למעלה מפרסא דאצילות, כי הפרסא הוא סיום החדש של הצמצום ב' כנ"ל באות ס"ח."

שאלה: פרצוף שמעביר אור, מה ההבדל בסגנון העברה בין אם הוא שייך לצמצום א' או לצמצום ב'?

זה שייך למה שהוא מעביר, כמה כלים יש לו, איזה אור הוא מקבל, איזה אור הוא צריך לעבד בתוכו, לאיזה פרצוף הוא צריך להתאים את האור שהוא מעביר הלאה, מה יש למעלה ממנו, מה יש למטה ממנו ואיזה קשר הוא צריך לעשות בין הפרצופים האלו, הכול תלוי בתפקיד שלו. המטרה של כל פרצוף ופרצוף היא להעביר, ככל שהוא מסוגל, את כל ההשפעה מלמעלה למטה כדי בזה לעורר, לתת כוחות לתחתון שיתאים את עצמו ככל האפשר לעליון, בזה הוא עושה נחת רוח לבורא.

תלמיד: חוץ מההבדל בין סוגי האור שהוא מעביר, האם יש הבדל בסגנון ההעברה בין צמצום א' לצמצום ב'?

כן, על זה עוד נלמד, יש בזה עוד הרבה דברים. צריכים ללמוד זאת מהצורה הפרקטית, לכן תנסה לבצע ותראה.

שאלה: איך זה יכול להיות שעתיק נמצא בצמצום א' מתחת לטבור?

הוא נמצא מתחת לטבור, לעומת זאת הוא נמצא בצמצום א' שמקומו בעצם צריך להיות למעלה מטבור, זה מפני שהוא המעבר מצמצום א' לצמצום ב'. הוא בעצמו שייך גם לצמצום א' וגם לצמצום ב', יש לו שתי צורות. זה כמו שאתה משחק עם הילד שלך, אז כלפי עצמך, אתה יודע, אתה נמצא בגדלות, בצמצום א', וכלפי הילד, אתה מדבר כמו ילד ועושה פעולות כמו ילד כדי שהוא יבין אותך, כלומר אתה נמצא בצמצום ב'.

תלמיד: אבל ראינו שנקודות דס"ג לא מתנהגות בצמצום א', וגם כתר דעולם הנקודים לא מתנהג בצמצום א', אבל עתיק כן.

עתיק כן, מפני שהוא קם מהדחייה וכולו ממטה למעלה, כולו בהשפעה. אין לו לקבל על מנת להשפיע, רק להשפיע על מנת להשפיע, לכן הוא צמצום א'.

יש על זה הרבה דברים שעוד נצטרך ללמוד. השאלות שלך הן נכונות, אבל כעת אנחנו לא יכולים להעלות אותן ולהתחיל לברר אחת אחת.

שאלה: מה הן רגליים?

רגליים הן השליש התחתון של הפרצוף, בדרך כלל משייכים אותן לכלים דקבלה. ראש אלו הכוונות, גוף חוץ מהרגליים אלו אותם הכלים שיכולים לעבוד לפי הכוונות שבראש בעל מנת להשפיע, ורגליים אלו רצונות לקבל שלא יכולים להשתתף בפעולות על מנת להשפיע. זה נקרא "ראש, תוך, סוף".

שאלה: מתוך הפסקה האחרונה שקראנו לא ברור איפה מסתיים פרצוף עתיק.

זה נכון, עוד נלמד את זה, אתה צודק, אבל הוא בכוונה לא רוצה לדייק בזה. אבל האמת שפרצוף עתיק עובר עד הסוף ובנקודת הסיום שם הוא נוגע ולא נוגע.

שאלה: אמרת שפרצוף עתיק הוא מלשון נעתק, כאילו מעתיקים אותו, מזיזים אותו ממקום למקום. לאן מזיזים אותו?

לא מזיזים אותו. עתיק נקרא נעתק בגלל שהוא נעתק מהרצון לקבל, הוא כולו בהשפעה.

תלמיד: כי נעתק זה שמעתיקים משהו ומזיזים אותו ממקומו.

לא, הוא לא מהמילה העתקה. הוא נעתק בזה שהוא נחתך, הוא לא שייך.

שאלה: כתוב "אמנם כיון שהצמצום ב' כבר נתקן בפה דראשו, בשביל שאר פרצופי אצילות שממנו ולמטה".

בשביל שאר פרצופי האצילות.

תלמיד: מאיפה יש לו את התכונה הזו בשביל השאר ולא בשביל עצמו?

כי לעצמו הוא צמצום א' ולשאר פרצופי האצילות הוא כצמצום ב'. הוא מקבל אור של צמצום א', מסדר אותו לפי צמצום ב' ומוסר לאחרים כצמצום ב'.

תלמיד: אם כך, למה "אינו יכול להלביש רק למטה מטבור"?

הוא נמצא למטה מטבור בגלל שהוא צריך לשרת את כל פרצופי האצילות ולהיות מעבר מצמצום א' לצמצום ב'.

תלמיד: ואז "והיא מסתיימת בשוה עם רגלי א"ק"?

כן. אתה תלמד עד כמה עתיק פועל מבפנים בהארות שונות שלו לכל פרצופי אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, אפילו לקליפות.

שאלה: האם זה נכון להגיד שעתיק מתאים את עצמו לפרצופים התחתונים?

ודאי. כל הפרצופים עושים כך, האם גלגלתא, ע"ב, ס"ג לא עושים כך? אבל זה במיוחד בעתיק, בגלל שהוא צמצום א' ועושה מעצמו גם צמצום ב' כדי לשרת את התחתונים.

תלמיד: וכשהפרצופים התחתונים משתנים האם הוא מתאים את עצמו לכל השינויים האלה?

ודאי. אפשר להגיד שהם לא יכולים להשתנות בלי שהוא משנה אותם. כל השינויים הם ממעלה למטה.

שאלה: אתה אומר שעתיק מתחיל מצמצום א' ואז מביא את עצמו לצמצום ב' כדי לשרת את התחתונים. מה זה אומר שהוא מביא את עצמו לצמצום ב'?

הוא עושה על עצמו צמצום ב', הוא מסדר את הפרצוף שלו כך כדי להאיר לכל מה שיש למטה מטבור דא"ק, לעולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, לנשמות, לכל מה שיש שם. הוא מסדר את עצמו כך כדי להאיר לכל חלק, לכל פרצוף ולכל עולם כדי לסייע להם לתפקד נכון.

הם כולם צמצום ב' והוא שייך עוד לצמצום א', הוא למעלה מכל ההגבלות. יש לו סדר בפרצופים של צמצום א', הוא למעלה מכל ההגבלות של צמצום ב', למעלה מכל חוסר כוחות וכוונות, הוא כאילו הכול יכול, ונעתק מהם בזה שקשור לבורא בכול. לכן הוא נקרא "עתיק", "עתיק יומין". אבל בתוך עצמו יש לו גם מערכת שאיתה הוא מחלק את עצמו לסדר של צמצום ב', ויכול להתייחס לכל פרצוף ולכל עולם שלמטה מטבור דא"ק בצורה שמתאימה לאותו פרצוף או עולם. זה תפקידו של עתיק.

תלמיד: בצמצום א' הוא אומר "אני לא רוצה לקבל כלום עבור עצמי", ומה בצמצום ב' במקרה הזה?

צמצום א' הוא שאני לא רוצה לקבל שום דבר לעצמי, אבל ככל שאוכל אני אלך להשפיע - לקבל על מנת להשפיע ולהשפיע על מנת להשפיע. צמצום א' יכול לקבל בעל מנת להשפיע ולהשפיע בעל מנת להשפיע, וצמצום ב' יכול להשפיע על מנת להשפיע בלבד. עתיק מחלק את הדברים האלה לכולם ככל שהם מסוגלים ומסדר אותם.

יש עוד הרבה דברים, אני מתאפק כדי קודם כל לא לבלבל את התלמידים, גם כך הם מבולבלים מספיק. העיקר שזה יתיישב בנו ולא יפריע לנו כמה אנחנו מבינים וכמה לא, אלא שנדע איך לפתח את הלב שלנו. הלב שלנו הוא העיקר, עד כמה הוא מתקרב להשפעה, לחיבור, וזה בסופו של דבר יקבע מתי נתחיל להרגיש את מה שאנחנו לומדים בפועל בתוך הלב. סבלנות ולהמשיך.

קריין: אות קכ"ח.

אות קכ"ח

"ופרצוף הב' דמ"ה החדש הנק' א"א, שהוא נאצל ויצא מפה דראש עתיק, הנה קומתו מתחיל ממקום יציאתו, דהיינו מפה דראש עתיק ומלביש את הז"ת דעתיק המסתיימים למעלה מפרסא דאצילות, כנ"ל. ופרצוף הג' הנק' או"א, שנאצלו מפה דראש א"א, הם מתחילים מפה דראש א"א ומסתיימים למעלה מטבור דא"א. והזו"ן מתחילים מטבור דא"א ומסתיימים בשוה עם סיום א"א, דהיינו למעלה מפרסא דאצילות."

אני אקרא.

"ופרצוף הב'", השני של עולם האצילות, של "דמ"ה החדש הנק' א"א", אריך זה מפני שהוא ארוך - מהמקום שהוא יוצא מעתיק ועד סיום האצילות, עד הפרסה הכללית, "שהוא נאצל ויצא מפה דראש עתיק", פרצוף אריך אנפין יצא מפה דראש דעתיק, ו"קומתו", כלומר מתפשט, "מתחיל ממקום יציאתו, דהיינו מפה דראש עתיק ומלביש את הז"ת דעתיק", את כל הספירות מהראש של העתיק ולמטה, "המסתיימים למעלה מפרסא דאצילות". מדובר על פרצוף אריך אנפין. "אריך" מהמילה ארוך, ו"אנפין" מהמילה פנים, כלומר פנים ארוכות. "פנים" זה המקום שבו מאיר האור. פנים ארוכות זה פרצוף ארוך שבו מאיר האור, זה נקרא "אריך אנפין".

"ופרצוף הג'", השלישי "הנק' או"א" של עולם האצילות, "שנאצלו מפה דראש א"א", כרגיל מפה דראש, "הם מתחילים מפה דראש א"א", מאיפה שנוצרו, "ומסתיימים למעלה מטבור דא"א". הוא מדבר על פרצוף או"א. ואחריהם יוצא פרצוף זו"ן, זעיר אנפין ונוקבא, "והזו"ן מתחילים מטבור דא"א ומסתיימים בשוה עם סיום א"א, דהיינו למעלה מפרסא דאצילות".

בסך הכול נותנים לנו כאן את ציור המערכת.

שאלה: לפני שקראת את הפסקה האחרונה, אמרת שאנחנו צריכים לסדר את הלב שלנו ולכוון אותו כלפי הלימוד בצורה הנכונה, אז אולי אנחנו לא מכוונים את הלב נכון.

אנחנו רוצים שהלימוד שלנו יתקן את הלב שלנו. בתוך הלימוד שלנו יש אור, זה נקרא המאור המחזיר למוטב, אנחנו רוצים שהוא יתקן אותנו כך שהלב שלנו, הרצונות שלנו יקבלו כוונה על מנת להשפיע במקום כוונה על מנת לקבל. ובמידה שהרצונות שלנו יקבלו כוונה על מנת להשפיע, אז נרגיש את העולם העליון, את הבורא, את הנצחיות והשלמות שבבריאה, וגם נהיה שייכים לזה. אם לא, אז נישאר כנקודה שחורה.

תלמיד: האם אנחנו לא מתקנים את עצמנו, אלא אנחנו מכניעים את עצמנו למאור המחזיר למוטב על ידי בקשה?

ככל שאנחנו לומדים ורוצים להידמות לטבע של הפרצופים העליונים זה נקרא שאנחנו מתקנים את עצמנו.

שאלה: בעל הסולם נכנס פה לפרטים ממש קטנים במערכת החדשה של עולם האצילות. האם אפשר מידי פעם לתת מבט כולל על כל המערכת?

אני לא רוצה שאתם תסתפקו בציור, אלא תעבירו את זה לצורה רגשית יותר, אבל אני אצייר. נגיד שיש לנו את תחילת הפרצופים, מראש דגלגלתא, אחר כך ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון - חמישה פרצופים של עולם אדם קדמון (ראו שרטוט מס' 1). אחר כך מתוך הס"ג יוצאים לנו נקודות דס"ג, וכשהם מתחילים להזדכך, הם יורדים למטה, ממלאים את נה"י דגלגלתא ומקבלים משם השפעת בחינה ד', שמתוך זה הם גם מצטמצמים, בחינה ד' משפיעה עליהם. בחינה ד' שולטת למטה מהמקום שנקרא פרסה, ובחינה ב' שולטת למעלה מהפרסה. הכול קורה בנקודות דס"ג שהם בחינת בינה.

ועכשיו יש חלוקה של המקום הזה למטה מטבור שצריכים למלא אותו באור העליון, ואז יהיה גמר התיקון. הוא מתחלק לשניים, בין טבור לפרסה זו שליטת הבינה והיא יכולה לקבל את האורות בעל מנת להשפיע, ולמטה מפרסה זו שליטת המלכות שהיא לא יכולה לקבל שום דבר.

כדי לתקן את המקום הזה מטבור עד הסיום כולו, הבורא צריך לערבב את בחינה ד' שאין בה כוונה על מנת להשפיע עם בחינה ב' שהיא כוונה על מנת להשפיע, ואז יהיה אפשר לתקן את כל המקום הזה בעל מנת להשפיע ויהיה גמר התיקון, האור העליון יבוא מאין סוף ועד הסיום. זה קורה על ידי זה שנבנית מערכת שנקראת "עולם הנקודים".

יש לנו כאן פרצופים שיורדים על הרשימות והם באים מטבור ולמטה, אלו הם פרצופי אבא ואימא וישסו"ת של עולם הנקודים, והם נשברים, והופכים למלכויות. כי למטה מהפרסה יש לנו מלכות (M), אז מפני שמלכות מתערבת בכל הפרצופים האלה, הם נקראים אצלנו ארבע מלכים וארבע מלכים, בסך הכול שמונה, מהמילה מלכות, כי מלכות מתערבבת בהם והם נשברים ומתים. יש לנו שמונה מלכים כפול ארבע כי יש י-ה- ו-ה בחינות בכל אחד, שזה שלושים ושניים מלכים, ואותם אנחנו צריכים לתקן.

אנחנו מתקנים את המלכים האלה על ידי כך שמעבירים אותם בחזרה לראש דס"ג (ראו שרטוט מס' 1), ומראש דס"ג אנחנו מתחילים לבנות את כל הפרצופים האלה. ס"ג בעצם עושה הכול, והוא מתחיל לבנות. הפרצוף הראשון שהוא בונה זה פרצוף שנקרא "עתיק" (ע), והפרצוף השני שיוצא מפה דעתיק עד הפרסה דאצילות נקרא "אריך אנפין", הפרצוף השלישי נקרא "אבא ואימא", הפרצוף הרביעי נקרא "ישסו"ת", ועוד פרצוף שנקרא "זו"ן".

אחר כך נלמד איך ולמה הם מסודרים כך. כל הפרצופים האלו נקראים "חמישה פרצופי אצילות", זה עולם האצילות (ראו "AZILUT" בשרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

תלמיד: מה ההבדלים העקריים בין עולם האצילות לבין עולם הנקודים?

עולם האצילות הוא עולם בפני עצמו וזה העולם העיקרי שעל ידו נעשו כל התיקונים. מה שלפני עולם האצילות, אנחנו בעצם כמעט ולא לומדים, אנחנו לומדים על זה כמעבר של אור אין סוף, איך הוא משפיע על עולם האצילות (ראו סימון באדום בשרטוט מס' 2). בעולם האצילות אנחנו לומדים איך הוא משפיע על הנשמות שנמצאות בעולמות בריאה, יצירה ועשיה. ועל עולמות בריאה, יצירה ועשיה אנחנו גם לומדים קצת מפני שמהם הנשמות עולות לעולם האצילות ושם מקבלות תיקון. זאת אומרת, כל העבודה שלנו היא בעולם האצילות. מלמעלה הוא מקבל אור אין סוף, ומלמטה הוא מקבל את הנשמות ומתקן אותן על ידי אור אין סוף. זה מה שקורה.

שרטוט מס' 2

שאלה: מה ההבדל בין לידת פרצופים בעולם אדם קדמון לבין לידת הפרצופים באצילות?

יש הבדל גדול. כי בעולם אדם קדמון הפרצופים נולדים שלמים, לא חלקיים, רק יכול להיות שהם נולדים מפרצוף קטן ליותר ויותר גדול. הם גם נולדים כביכול לא בקטנות ובגדלות, אלא כבר פרצוף שלם, כאילו שבעולם שלנו היה נולד אדם שלם, שלא חסר לו כלום. ורק בצורה שהוא יכול להשפיע לאחרים, הוא גדל, כי לא חסר לו כלום לעצמו מלבד להשפיע לזולת. אלו הפרצופים שנמצאים בעולם אדם קדמון.

בעולם האצילות זה כבר לא כך, שם הפרצופים נולדים גם כדי להשפיע לאחרים, אבל ההשפעה שלהם תלויה בתיקון שלהם, והתיקון שלהם תלוי עד כמה הם מחברים לעצמם את הפרצופים שיש בבי"ע - בריאה, יצירה, עשיה. בעולמות בי"ע הבירורים הם כבר גדולים ומאוד מיוחדים. העיקר בשבילנו עכשיו רק לדעת מהו התפקיד של עולם האצילות, מהו עולם האצילות בעצמו.

שאלה: מה זה "מחברים לעצמם", שזה כמו המוטיב פאוור ללידה של הפרצוף?

כן. הפרצוף עצמו בדרך כלל לא זקוק לשום דבר לעצמו אלא רק להשפיע לבורא. כדי להשפיע לבורא הוא צריך להתערב בתיקונים שלמטה ממנו, התחתונים, ולקבל אותם ולהעלות אותם לתיקון, זה נקרא לעשות נחת רוח לבורא. אתה מעלה לבורא חלקים שהוא יתקן ושהוא ימלא, ומפני שהרצון של הבורא זה להשפיע, אז בשבילו זו צורת ההנאה. הוא מתקן וממלא את הכלים השבורים.

תלמיד: אפשר להגיד שהחיסרון של התחתונים זו הסיבה ללידה של הפרצופים בעולם האצילות?

ודאי, הכול זה בעל מנת להשפיע. אם התחתונים מבקשים מהעליונים, "תולידו אותנו, תמלאו אותנו, תתקנו אותנו", בזה הם עושים נחת רוח לעליונים, נחת רוח לבורא. לכן אם אנחנו מבקשים מהבורא נכון, תתקן אותנו כדי שנוכל להשפיע כמוך וכן הלאה, אז אנחנו עושים לו נחת רוח. 

שאלה: אני מבין שאריך אנפין הוא הפרצוף הראשון שהזיווג שלו לא נמצא בעולם אדם קדמון כי רק עתיק זה ראש דס"ג. אז מאיפה אחר כך כל הזיווגים בפרצופי האצילות, האורות, איך זה קורה?

בכלל כל הזיווגים קורים במקום איפה שנמצאים הפרצופים. אבל מפני שעל כל זיווג וזיווג צריך להעלות חיסרון לאין סוף, לכן לא חשוב איפה קורה הזיווג. יכול להיות בכל מקום בפרסה. (ראו שרטוט מס' 2) אבל בכל זאת החיסרון עולה עד המלכות דאין סוף, נכלל שם, מעורר אותה ומלכות דאין סוף מביאה אור לתיקון ולמילוי לאותו מקום שצריך להיות, על כל פרט ופרט הקטן ביותר.

לכן אם אנחנו עושים איזו עבודה קטנה, אנחנו נרשמים במלכות דאין סוף, נכללים שם וכבר יש לנו כתובת, כבר יש לנו קביעת המצב והמקום. משם אנחנו כבר מתחילים לקבל את האורות של תיקון, בירור ומילוי. 

תלמיד: אז כל הפרצופים, כל הזיווגים יוצאים כמו בא"ק על הפה של הפרצוף הקודם?

זה תמיד כך. רק היחס של הפה דעליון והתחתון משתנים. לפעמים לפה אנחנו קוראים טבור או עוד משהו. אבל תמיד זה נקרא פה, מקום לידה והריון.

שאלה: האם אור האין סוף שיוצא מראש דגלגלתא עד לסיום, זה הבורא?

הבורא זה מה שהנשמות משיגות שנקרא "בוא וראה". זו השגה חלקית באיזו השפעה עליונה שתמיד כלפי התחתון נקראת "בורא". 

שאלה: מה התפקיד של עתיק מתחת לפרסה דאצילות?

התפקיד של עתיק זה להיות המקשר, המתאם מעולמות האבי"ע והנשמות וכל מה שיש למטה מטבור, עם הפרצופים שנמצאים למעלה מטבור ואין סוף.

בגלל שהוא נחלק לשני חלקים, יכול להיות גם בצמצום א' וגם בצמצום ב', אז הוא נמצא בצמצום א' בקשר למה שלמעלה מטבור ובצמצום ב' עם הקשר שנמצא למטה מהטבור, זה עיקר תפקידו. אבל כל פעם לפי התפקיד הזה הוא מוליד מעצמו פרצופים חדשים, צורות התקשרויות חדשות מלמעלה מהטבור הכללי, למטה מטבור הכללי. 

תלמיד: בהתאם להתקשרות שלו מלמטה לפרסה הוא מוליד את הפרצופים למעלה מפרסה?

כן ודאי, גם וגם. אנחנו עוד נלמד את זה.

שאלה: למה צמצום ב' לא מתפשט, לא מופעל על עתיק, הרי הוא יורד מתחת לפרסה?

כי הוא נולד לפני שצמצום ב' שולט.

שאלה: אם פרצוף נולד מרשימו דצמצום ב', איך הוא בסופו של דבר כן יכול להתפשט מתחת לפרסה?

הוא עולה לעולם האצילות, למעלה מפרסה ושם מתפשט, ולמטה מפרסה אין. כל העבודה שלנו זה להעלות את כל הפרצופים, את כל הנשמות השבורות שנמצאות למטה מפרסה למעלה מפרסה וכאן לכלול אותם באור אין סוף. 

(סוף השיעור)