שיעור בוקר 29.11.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

נושא: עבודה למעלה מהדעת

העבודה באמונה למעלה מהדעת - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: שיעור בנושא "העבודה באמונה למעלה מהדעת", נקרא קטעים נבחרים מן המקורות, נמשיך מקטע מספר 43.

אנחנו לומדים מחכמת הקבלה, מזה שגילו המקובלים במשך אלפי שנים מהי הסיבה לבריאה, מהי מטרת הבריאה, איך שזה מתפתח ובאיזה חוקים זה מתגלגל ובא אלינו. בסופו של דבר אנחנו רואים שהבורא שבר את הכלי האחד, הרצון האחד שהוא ברא ונעשו מזה הרבה מאוד רצונות שונים, והעיקר זרים זה לזה. כל אחד ואחד על ידי השבירה של הרצון האחד קיבל הרגשת עצמיותו, שהוא עצמאי, שהוא לבד והוא שונה מאחרים ודוחה אותם בצורה אינסטינקטיבית וכך הם גם דוחים אותו. וכך אנחנו מתפתחים.

האנושות התפתחה יותר ויותר בדומם, צומח, חי ובני אדם, ובני האדם התפתחו על ידי זה שהרצונות האלה כל הזמן גדלו, הם הראו את עצמם יותר ויותר כעצמאים, רחוקים זה מזה, מנוגדים זה מזה. וכך, בכל רמה של דומם, צומח, חי, מדבר יש לנו כוח הדחייה וכוח המשיכה. כוח המשיכה בדומם, צומח וחי הוא טבעי כדי לתת לכל הרמות האלה להתקיים בצורה אינסטינקטיבית, שבאים מהטבע וזה לא תלוי באף אחד מהיחידים האלו.

ובדרגת האדם זה גם כוח המשיכה מבחינת ההתקרבות הטבעית זה לזה, זה בין המינים ובמשפחות מדורי דורות כך, אבל בעצם לא ממש בין בני אדם.

זאת אומרת שהכוח הכללי ששבר את הכלי הכללי, הרצון הכללי להרבה רצונות, הוא גם דואג שכל הרצונות האלה יגדלו ויגלו עד כמה שהם הפוכים זה מזה, רחוקים זה מזה, עצמאים אחד כלפי השני.

ובסופו של דבר יחד עם זה הם מגלים שהם תלויים וצריכים זה את זה, ושדווקא מתוך שהם גם מצטרפים זה לזה, יש בכך הרבה תועלת חוץ מזה שהם גם מתרחקים. ואנחנו רואים עד כמה שגם בימינו אפילו, למרות שאנחנו מבינים עד כמה שיכולים להשיג תועלת מחיבור בין בני אדם, בין המדינות, בין העמים, אנחנו בכל זאת משקיעים המון כוח, כסף, אמצעים, ובמקום לבנות חיים טובים בשיתוף אנחנו משקיעים את זה דווקא במלחמה, בכמה שאנחנו נהרוס, נהרוג ונבטל זה את זה.

ממש, כשמסתכלים על האנושות עד כמה שכולנו משחקים בלהחזיק את עצמנו בריחוק [אחד] מהשני במקום להשיג משהו טוב מהחיבור. חבל שאנשים לא מבינים שזה הכול משחק הבורא איתם, שהם צריכים דווקא לשמור על כוח הרע ולא לבטל אותו, אלא כמו שכתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה", שמעל המינוס נעביר את הפלוס. ואז אנחנו נרכיב מערכת שהיא כוללת את כל הכוח הרע וכל הכוח הטוב, והכוח הטוב יכסה את הכוח הרע, הוא יתגבר על הכוח הרע, ואז בצורה כזאת כשאנחנו נרכיב את המערכת, נוכל ליהנות ממנה בצורה שלמה, מלאה.

וזו בעצם מטרת השבירה שהייתה, כדי לגלות עד כמה שיש בנו, בתוכנו כוחות טמונים פנימיים טובים, "כיתרון אור מתוך חושך". ואם אנחנו לא נגלה את החושך אז לא נגלה כל כך את האור, את כל ההבחנות שישנן בו.

ולכן אנחנו צריכים לעבור את כל המצבים הרעים, "ויהי ערב ויהיה בוקר", וזה תמיד לילה ויום, לילה ויום, תמיד "על כל פשעים תכסה אהבה", כל הפשעים ואחר כך חיבור, וזו העבודה שלנו.

ואנחנו צריכים בזה להרכיב מערכת בצורה כזאת שהיא כוללת את שני הכוחות המנוגדים, והקשר שביניהם שלא יהיה בקֶצֶר כמו בחשמל שפלוס ומינוס מקצרים, אלא אנחנו צריכים להרכיב ביניהם את העמוס, רזיסטור, התנגדות זה לזה, כדי שהם לא יבטלו זה את זה אלא יתחברו ועל פני ההתנגדות שלהם דווקא הם יתנו את הפלוס והמינוס, את הסיכום הטוב, העבודה הטובה. זו העבודה שלנו, שאנחנו נעמוד בין פלוס למינוס, בין הטבע שהבורא ברא, "בראתי יצר הרע" לבין האור העליון שאנחנו מושכים אותו על ידי המאמץ שלנו, שזה יצר הטוב. ובין היצר הרע ליצר הטוב אנחנו קיימים, [שם] העבודה שלנו, המאמץ שלנו, היגיעה שלנו. ואז המערכת הזאת שהיא אדם הראשון, שהבורא ברא אותה בצורה מינימאלית, כדי שהיא תתקיים בזכות הכוח שלו, אנחנו את המערכת הזאת ממלאים ביגיעה שלנו, בעומס שלנו.

ואז פלוס ומינוס, כוח הרע וכוח הטוב יכולים לעבוד על המערכת הזאת כשני כוחות שלא מבטלים זה את זה, אלא רק נמצאים זה כנגד זה כדי לגלות את העבודה שלנו במערכת אדם הראשון. ש"חשיכה כאורה יאיר", שני הכוחות האלה יעבדו כדי להאיר בנו את כל אור האין סוף בתוך המערכת הזאת שהייתה השבורה, מחוסר קשרים בין כולם, וכשאנחנו כן משקיעים כוחות, נותנים סאה שלמה כדי לחבר את כל הרצונות האלה בנו, אז יש לנו רצון משותף אחד ובו האור מתגלה במלואו. את זה בעצם אנחנו מגלים.

הקשר מגיע בצורה הדרגתית, העיקר, אנחנו צריכים לראות את המערכת הזאת בצורה טכנית. למה בצורה טכנית זה טוב? כי זה לא תלוי ברגשות שלנו. רגשות יכולים לעבור מממש ממינוס לפלוס, מדחייה לחיבור, משנאה לאהבה. וטוב שאנחנו כל פעם נמצאים בשינויים כאלו מכאן או לכאן. אבל כשאנחנו נזכרים כל הזמן בכך שאנחנו קיימים במערכת אדם, בכל הטבע, שנביא אותה לשילוב הנכון, כי אז לא נהיה כל כך תלויים במצבים הרגשיים אלא השכל הוא שיחזיק אותנו כאן, ואנחנו עוסקים בחכמת הקבלה, חכמת החיבור. ומתגלים בתוכה כל מיני רגשות, בכל דרגה רגש משלה, גם מהפלוס וגם מהמינוס, והעיקר שמכל המצבים האלה אנחנו נמשכים קדימה, לחיבור השלם.

החיבור השלם נקרא אהבה. לכן במילים רגשיות אנחנו צריכים להגיד "מאהבת בריות" לאהבת הבורא, "לאהבת ה'" וכך אנחנו מתקדמים. אהבת הבורא זה נקרא אהבה שלמה של כל המערכת, שבה מתגלה גם האור וגם הכלי, שניהם יחד בחיבור, בהדדיות, כשזה מחזיק את זה.

זה מתחיל מאהבת הבריות, כשאנחנו משתדלים איכשהו להתקרב זה אל זה בעשיריות. ולכן נשתדל, נשתדל כל פעם, אבל צריכים בכל זאת גם להחזיק את עצמנו מול המטרה. והמטרה היא להגיע לכזה חיבור בינינו, שלא נרגיש בכלל הבדל, בקשר בינינו. שהרצונות והרגשות שלנו, של כולנו, יתחברו לרגש אחד שבו כל אחד ואחד משלים את האחרים, וכל האחרים בונים, מחזיקים, ומשלימים כל אחד ואחד.

ודאי שזה לא שייך לגופים שלנו, כי הגוף שלנו שייך לדרגת החי, אלא אנחנו מדברים על החיבור בינינו בדרגת המדבר, בדרגת הרגש. דרגת המדבר מתחילה משנאת חינם, חינם מפני שזה ללא שום סיבה חוץ מזה שכך הבורא ברא אותנו, ואנחנו צריכים להגיע לאהבת אחים, ממש להיות "כאיש אחד בלב אחד", לב אחד זה מה שאנחנו צריכים.

וזה יקרה. אנחנו לא צריכים לקחת דוגמאות מהעולם הזה, שבו אנשים נמצאים ממש במשחקי כוח, במיוחד אם אנחנו מסתכלים על היחסים בין המדינות, ומה הדיפלומטים עושים, זה ממש כמו משחק ילדים, שמתגאים בחצר מי יותר מוצלח. אלא אנחנו צריכים לראות מה המקובלים מסבירים לנו על מטרת החיים, ושאנחנו נמצאים בתוך תהליך שעכשיו מתממש.

היינו איתכם כבר בהרבה גלגולים, אם אפשר להגיד כך, אנחנו כבר במשך אלפי שנים קיימים ומתגלגלים בינינו. ולא מן הסתם הגענו עכשיו, כי אין מקרה במציאות, אלא הכול מחושב מתוך אותה מערכת אדם. אז אנחנו חייבים להיות יחד, אנחנו חייבים להגיע לחיבור בינינו. מי שיפול יפול, כנראה שגם זה גורל, אבל נשתדל להכיר את המערכת שלנו, וכולנו נגיע לחיבור הדדי בשוויון ובאהבה. כי אהבה זה הקשר הכי חזק שאנחנו משיגים.

לכן "ואהבת לרעך כמוך" ואחר כך "ואהבת את ה' א-לוהיך", כי הבורא זו המערכת הכללית שמתגלה. סך הכול הבורא הוא "הכולל", הסכום של כל הנשמות, והסיבה, המקור שלהן. זה יתגלה, זה עוד לפנינו.

אז עכשיו אנחנו צריכים להשתדל להחזיק את התמונה הזאת כמה שיותר לפנינו, ושמתוך התמונה הזאת נתייחס לכל המקרים בחיים שלנו, בקבוצה, ובבני ברוך העולמי. ושנראה את הבורא דרך התמונה הזאת, אם אנחנו נראה מה קורה באנושות, אנחנו נבין יותר ויותר את תכנית הבריאה, את התהליך, ואת עבודת ה' נגלה מתוך כל מיני פעולות פרטיות שלו באנושות, עד שאנחנו נגלה את הצורה הכללית, את ההשגחה העליונה.

ובכל זאת לא לשכוח שאהבה, היינו חיבור הדדי שלם שאנחנו משלימים זה את זה, שכל אחד רואה את עצמו אך ורק איך שהוא משלים את האחרים, זו בעצם צורת הקיום של הנשמה הכללית.

שאלה: האם היצר הרע כל הזמן מתפתח, וככל שאנחנו מגלים ומתגברים עליו, הוא מתגלה עוד?

מתפתח זה נקרא שהוא מתגלה. הוא לא מתפתח, הבורא ברא רצון לקבל, הוא שבר אותו, וכל החלקים התערבבו. אנחנו לומדים זאת בתלמוד עשר הספירות בשבירת הכלי, ואחר כך איך הכלים נופלים מדרגת אצילות לבריאה, ליצירה, לעשיה, לעולם הזה, ואיך הם מתערבבים ביניהם. מי שהיה למעלה, דווקא נופל הכי למטה וההיפך. זאת אומרת, אותן נשמות שאנחנו רואים היום שמתגלות לתיקון, הן דווקא נשמות גבוהות, אבל הן נפלו עמוק ולכן רק עכשיו הן מתגלות. ואת כל התהליך הזה אנחנו צריכים ללמוד, לתקן, ולחבר.

אבל כל הנשמות צריכות לעבור תיקון, כל אחד צריך לקחת את מה שיש לו, לעלות למקום שלו, ולהיות מחובר עם כל המערכת. קודם כל דרך העשירייה שהבורא מסדר לנו, והבורא משנה את כל העשיריות. אתם עוד תראו שגם אתם פתאום תתחילו באיזו רמה, באיזה מצב להתחבר אולי אחרת, אתם תראו שזה כך וכך. ולא שתראו שכך אתם חושבים, אלא מלמעלה, ההשגחה העליונה תתחיל לסובב כאן כל מיני דברים לעשות. זה לא חשוב, העיקר בשבילנו כל הזמן לכוון את עצמנו לחיבור הכללי.

שאלה: אמרת שבין פלוס למינוס יש לקבוע איזשהו מתח, איזו עבודה. מה זה אומר כשאני מכוון את עצמי לחיבור?

אם תיקח שני חוטי חשמל ותחבר אותם, תקבל קצר, נכון? כי אי אפשר לחבר בין פלוס למינוס, הם מנוגדים, לכן אנחנו צריכים להעמיד בינינו עבודה, עומס, רזיסטור. אם אנחנו עובדים יחד על הטבע שלנו, אז אנחנו בונים בינינו מה שנקרא יגיעה, וכל אחד רוצה להתאים את עצמו לשני. בזה שכל אחד רוצה להתאים את עצמו לשני, אנחנו בונים בינינו מערכת קטנה של הבורא. כי אני מתייחס אליך באהבה, בחיבור, וככה גם אתה אלי, באהבה, בחיבור. זאת אומרת כל אחד מאיתנו לוקח כוח של השפעה מהבורא, וכך מתייחס לשני.

כך אנחנו בונים בינינו, בין אחד לשני "בורא" קטן, מערכת קטנה שנמצאת בקשרי חיבור, ואחר כך אפילו בקשרי אהבה. לכן כשאנחנו בונים כאלו מערכות קטנות בינינו, זה אני, וזה אתה, ואנחנו בונים בינינו כזאת מערכת, אני בהשפעה אליך, ואתה בהשפעה אלי, כי השפעה זה כבר כוח הבורא, אנחנו בונים בינינו בורא, וזה נקרא "אתם עשיתם אותי".

ואז בין כל אחד ואחד, אנחנו בונים כאלו מעברים, שזו תכונת הבורא שבינינו, והוא מחבר בינינו. בסופו של דבר כשכולנו כך מתחברים, אז "אתם עשיתם אותי", אנחנו בונים את הבורא. ואז זה מתגלה, מתגלה בשביל מה הוא שבר אותנו, כדי שנבנה אותו, כדי שנגלה אותו, שנרגיש אותו בצורה כזאת כאילו לא בורא ברא אותנו, אלא אנחנו כביכול מולידים את הבורא. בזה אנחנו מגיעים להשתוות הצורה עימו, מבינים אותו בדיוק, והוא אותנו, ואז אנחנו נמצאים בדבקות השלמה.

שאלה: כל הסתירות בעולם דוחפות אותנו לעבר הבורא, אבל האם יש איזו סתירה שנוכל להביא לבורא כדי לשמח אותו?

כל פעם כשאתה מתגלה כלפי החבר בזה שאתה רוצה להתחבר עמו למרות הדחיה, למרות הדחיה, אז בזה אתה משמח את הבורא. אנחנו צריכים להבין שאסור לנו לשכוח את כוח ההתנגדות, הוא צריך להיות "על כל פשעים תכסה אהבה", אם לא יהיו פשעים לא תוכל לראות את האהבה. מתי האנשים שהם מפותחים יכולים להגיע לאהבה? כשמתגלים ביניהם כל מיני פרטים עד כמה שהם מנוגדים ולא מסכימים ולא רוצים, ועל פני זה הם בכל זאת בונים יחס בריא, יחס של הכרה, הבנה במציאות, שזה בא והבורא נמצא ביניהם. כל אחד מהם לא מייחס לעצמו את מה שיש לו, וכמה שיש לשני, לשני. הם מבינים שמה שקורה ביניהם, הדברים הרעים, זה הכל בורא ברא כדי שעל פני זה הם יבנו את קשר האהבה הנכון, הטוב. רק בצורה כזאת אפשר להגיע לחיבור הנצחי השלם.

שאלה באיזו מידה חשוב הזרם הזה, האם זה הכרחי כדי שנוכל למלא את מה שאתה אומר?

אם אנחנו נמצאים בשיעורים, בשיחות האלה כמו שעכשיו אני נותן לפני השיעור, ולומדים את החומר הזה, ואתם יודעים, אתם מרגישים גם שיום יום מתקרבים בהבנה ובהרגשה לראות את המערכת הזאת שקיימת בינינו. וגילוי המערכת זה נקרא "גילוי המציאות העליונה", גילוי העולם העליון, ושם אנחנו נגלה את הכוח שפועל בנפעל, זה הבורא. אנחנו נפעלים והוא הפועל בנו.

וזה תלוי עד כמה שאנחנו מעצמנו נרצה להיות נפעלים, נגיש את עצמנו אליו שהוא יפעל, שיתגלה בנו. וכך בצורה הדדית אנחנו ככלי, אנחנו כלפיו כנוקבה, שניתן לו את עצמנו ושהוא יסדר אותנו וימלא אותנו, זו עבודה שלנו. וזה מתגלה, זה מתגלה גם בעולם לאט לאט. בזמנינו כל העולם מתחיל להתקרב לזה, אתם תראו שיתגלו עוד ועוד כל מיני מצבים כאלו בעולם, נקווה שזה יעבור ללא האצה על ידי המלחמות, אלא על ידי העבודה שלנו.

שאלה: אמרת עכשיו בפתיחה שאנחנו צריכים לגלות את החושך כדי לגלות את האור. מה זה נקרא בעבודה שלנו "לגלות את החושך"?

לגלות את החושך בעבודה שלנו זה כשאנחנו מגלים עד כמה שלא רוצים להתחבר, יש דחיה, חוסר יכולת להתגבר עליה. אנחנו כולנו מדברים מילים יפות אבל בפועל זה לא הולך. זה נקרא "פה ולב לא שווים", שבפה אני יכול להגיד שאני נמצא ברוחניות, שאני מחובר לאחרים, שאני אוהב את החברים ואת הבורא, זה בפה, אבל בלב אני לא בזה עדיין ועל הלב אני לא יכול לשלוט. ויוצא שעם הפה אני מדבר אבל הלב נמצא בשלו, ואז אני צריך להבין שאת הלב אני יכול להפעיל רק דרך עשירייה, רק דרך העשירייה.

ולכן אין לי ברירה, בסופו של דבר אני צריך להתכלל בעשירייה ולהרגיש שאז הלב שלי מתחיל לפעול, הם מתחילים להשפיע עלי, הם מתחילים לשנות לי את הלב, אני לא שולט על הלב שלי בכלל, רק העשירייה כולה. ולכן אני צריך להתחנך, להתכופף, ממש להתבטל כלפיהם שהם ישפיעו לי על הלב שלי, רק בצורה כזאת.

ואז, במידה שהם ישפיעו לי והלב שלי ישתנה, אני בתוך הלב אתחיל להרגיש קודם כל הרגשת חיבור, הרגשה של אהבה, במידת מה, אבל בכל זאת אני אתחיל להרגיש שיש לי יחס מיוחד לכל המציאות, לכולם, לכל הבריות, וכל זה סך הכל לבורא. ואז בתוך ההרגשה הזאת אני אתחיל כבר לגלות את פעולות הבורא, איך הוא מפעיל אותי כלפי האחרים, ואת כולנו יחד. כך בהדרגה כזאת זה יתגלה.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים לכסות את כל הדברים השליליים בעשירייה באהבה, תוכל לתת דוגמה לדבר כזה?

זה מה שעכשיו אמרתי. אם אני משתדל במשך הרבה שנים להגיע למשהו ואני מתחיל להתייאש מזה, אם אני לא בורח ובכל זאת ממשיך, בסופו של דבר אני פונה לעשירייה. אני רוצה להתבטל כלפיהם, אין לי ברירה, אני רואה שאם אני לא נכלל בהם, אני אמשיך ככה עד סוף החיים, עד שאני מת ושום דבר לא ייצא מהחיים שלי. כוח אגואיסטי דוחף אותי לעשירייה, ואז אני צריך לעשות כאן כל מיני פעולות כדי להתכלל בהם.

אני מתחיל איכשהו לפעול קצת יותר, ועוד יותר ועוד יותר, כדי לחבר אותם כולם, ולהתחבר ביניהם יחד. העיקר מה שאני רוצה זה לשרת אותם ולעזור להם ולעשות כל דבר מה שאפשר. ואז אני מתחיל להרגיש אחרי הפעולות האלה, שהבורא מתחיל לשנות אותי. אני מתחיל להרגיש שיש לו יחס אלי עד כדי כך שאני מתחיל לרצות לאהוב. וכשאני מתחיל לרצות לאהוב, זה כבר שלב יותר מתקדם. אני עכשיו יודע לאיזה קשרים אני צריך להגיע עם העשירייה שלי, גם עם כל עשיריות בני ברוך ואחר כך עם כל העולם. כל העולם זה סך הכול עשר ספירות של פרצוף אחד, זה כול האנושות, כול הנשמות. וכך אני מתקדם.

לכן העבודה שלי היא לעורר את החברים לאהבה, בכוח, אפילו שאני לא נמשך לזה, דוחה את זה ואין לי לזה שום נטייה, כי הלב שלי הוא לב האבן. וזה דווקא לאנשים שיש להם רצון לקבל גדול ויש להם עבודה גדולה, אבל יש להם אחרי זה תפקיד גדול במבנה הרוחני מהנשמה הכללית, לכן קשה להם מאוד להגיע לממש את התיקונים. אבל אחרי זה, הם מגיעים לדרגות גבוהות מאוד. לכן אני עושה את כל הפעולות כדי לעורר אהבה בחברים, זה יכול להיות בכל מיני צורות לאו דווקא שאני מדבר על זה, וכך מתקדמים. העיקר להשקיע, ולעזור אחד לשני.

הקשר בעשירייה זה הדבר החשוב ביותר. כמו שרב"ש כותב ב"מתן תורה", ב"ערבות", שמצילים אחד את השני מהנהר כשאדם נופל, וזורקים לו גלגל הצלה או חבל כדי להציל אותו מזה. כך אנחנו צריכים לעשות יום יום בעשיריות. וכל רגע ורגע להשתדל להרגיש שאנחנו נמצאים בזרם גדול שהוא רוצה להפריד אותנו ולקחת אותנו לכל מיני כיוונים, ואנחנו צריכים בהתאם לזה כל הזמן להיות עוד יותר ויותר מחוברים. עד שאנחנו ממש רוצים שבכל אחד מהחברים יהיה חלק ממני, כך אני רוצה, וכל החברים שיכניסו בי חלקים מהם. כך נוכל להחזיק זה את זה, ממש להיות נכללים זה מזה כולנו יחד. בצורה כזאת אנחנו נוכל כל פעם יותר ויותר לשמור על ההתכללות שלנו, ובהתכללות הזאת, לפי עוצמת ההתכללות, נגלה את הבורא. תהיה לנו התנגדות להתכללות, כוח ההתנגדות הזה הוא יהיה העביות שלנו שאז תתחיל להתגלות. עביות, זאת אומרת התנגדות לחיבור, להתכללות. ובהתאם לזה, כשאנחנו נחזיק את ההתכללות הזאת, שנהיה כאחד, אז יתגלה כוח אחד שזה הבורא, וזה נקרא גילוי הבורא לנברא.

יש לנו כאן ממש עבודה מעשית לפנינו, אנחנו עכשיו כבר נמצאים בכניסה לזה. אז צריכים לעבד את זה טוב טוב בתוכנו ולהשתדל לממש.

שאלה: החברים בעשירייה מעלים תפילה משותפת שלוש פעמים ביום ורצינו לדעת מהי תפילה נכונה? מהו החיסרון הנכון להתפלל עליו עם כל העשירייה כדי שפינו וליבנו יהיו שווים? נשמח לשמוע דוגמה לזה.

אין לי דוגמה לזה, חוץ מדוגמת נועם אלימלך וחוץ ממאמרים. כל מאמר ומאמר, יש בו חלק שאפשר להגיד שהוא תפילה. תנסו למצוא ולקרוא.

שאלה: כשבונים את המערכת ממצב שבור למצב מתוקן, איפה נכנסת האהבה? מה זה בדיוק הדבר שנקרא "אהבה"?

חיבור מושלם נקרא "אהבה", סוף החיבורים. אבל בכל מדרגה ומדרגה שיש סוף חיבור, גילוי הרע, תיקונים, כל מיני בירורים כך, שבסופו של דבר מגיעים לאיזה מין חיבור, אז החיבור המקסימאלי שאנחנו יכולים לבנות מהמצב הנוכחי נקרא "אהבה". ואהבה צריכה להיות קודם כל אהבת הבריות, אהבה בעשירייה, ומאהבה בעשירייה אנחנו צריכים לגלות את אהבת הבורא לעשירייה, עד כמה אנחנו באהבה ההדדית שלנו, בחיבור שלנו, בהתכללות שלנו, במסירות הנפש שלנו, את הכול עושים כדי שהבורא יתגלה בנו וייהנה מאיתנו.

ובאמת אנחנו מגלים בסך הכול תופעות בנו, מחוצה לכלי אנחנו לא מגלים שום דבר. אבל דווקא התופעה הזאת שכולה מנותקת מהרצון לקבל הראשון שלנו, שהיא כולה בנויה על רצון לקבל ועל הרצון להשפיע יחד, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", שיש בפנים פשעים, מגלים אותם, מבינים אותם, מתקנים אותם, מחברים אותם נכון, קושרים אותם בחוטים, תופרים אותם בחוטי קשר בינינו, במסירות אחד לשני, אז מגיעים לכוח הכללי של האהבה וזה נקרא "גילוי הבורא".

תלמיד: כשאנחנו בונים קשר במדרגה הנוכחית, מה ההבדל בדיוק בין הבורא לבין אהבה?

אנחנו בונים מתוך הכלי שלנו מסירות וחיבור שנקראת אהבה בינינו, התכללות כזאת שכולנו נכללים בכולם עד כמה שאנחנו מסוגלים, מוכנים, עד כמה שניתן לנו לראות ולגלות ולהבין בדרגה שאנחנו נמצאים. בהתכללות הזאת שנקראת "חיבור מקסימלי", שאנחנו מסוגלים להגיע אליו, בחיבור הזה אנחנו מגלים רגש משותף שזה נקרא "אהבה". אהבה זה לא שאני אוהב מישהו ומישהו אוהב אותי, אלא אנחנו שנינו יחד מגלים מה משותף לשתי ההרגשות האלה וזה נקרא אהבה. ואז בתוך המשותף הזה אנחנו מגלים את הסיבה, נגיד לך ולי שזה הבורא, זה מה שמתגלה בינינו.

שאלה: איך חבר עם לב אבן יכול לעורר אהבה?

אין לנו רק לב אבן. הבורא ברא את האדם הראשון בדרגת מלאך, בדרגת בינה, ושבר אותו וגילה בו את החומר שלו, כי "מעפר אתה ולעפר תשוב". אבל מעפר אתה מלכתחילה, מהרצון לקבל בלבד, הבורא ברא אותו. בריאה זה נקרא "בר", ממדרגה, זאת אומרת, העלה אותו לדרגת הבינה.

האדם הזה היה בקטנות בדרגת הבינה, אחר כך הוא נשבר ונפל ונכלל עם הרצון לקבל שלו שהיה אז נסתר בדרגת הבינה, והוא התגלה בו, וזה נקרא "ולעפר תשוב". ואז אנחנו צריכים למיין ולסדר את התכונות שיש לנו, רצון לקבל עצום ויש ניצוצות, בכל אחד ניצוץ של האור העליון, של הבורא, של ההשפעה, לכן אנחנו נקראים "אדם", לפי הניצוץ הזה.

בכל אחד נמצא הניצוץ הזה, בכל אחד שהוא אדם בעולם שלנו, אבל יש כאלה שכבר התגלה בהם והם מיצו את עצמם בזמנים קודמים, בשנים קודמות, ויש כאלה שעכשיו מתגלה בהם - אנחנו, ויש כאלה שיתגלו עוד אחרינו. אבל עכשיו יתגלה הכלי העולמי וההשגחה העליונה העולמית והכול במסגרת של כל בני האדם, כולם יחד.

ולכן אנחנו נמצאים איתכם כאן בתחילת התהליך ובכל אחד ואחד יש גם רצון לקבל משלו וגם ניצוץ משלו ואנחנו צריכים למיין אותם, לחבר אותם. כל המיון והחיבור זה רק בעשיריות. מי שמסוגל להיות בעשירייה ממיין את עצמו בצורה כזאת, שהוא יהיה הראש של אותו אדם ראשון, לכן מתגלות בו נטיות כאלה.

ומי שלא מסוגל, אלא מרגיש רק את הרצון לקבל שלו, אז כנראה שהוא יהיה שייך לגוף דאדם הראשון ואנחנו נצטרך לעבוד יחד גם ראש וגם גוף עד שנתקן את כול הכלי הכללי, עד שהוא יהפוך להיות עגול, כדור אחד, ולא יהיה הבדל, לא ראש ולא תוך ולא סוף, אלא "וכולם ידעו אותי מקטן ועד גדלם", "וביתי בית תפלה יקרא לכל העמים". זאת אומרת, כולנו נתחבר והבורא יתגלה בכולם בשווה.

תלמיד: המטרה שלנו היא דבקות בבורא והאהבה היא התוצאה?

דבקות שלמה בכל מדרגה ומדרגה. הדרגה האחרונה שאנחנו משיגים בכל מדרגה ומדרגה, שורש א', ב', ג', ד' שאני משיג את הכולל בכל המדרגות האלה. אחרי שאני משיג את כול המדרגות, יש עוד אינטגרציה כזאת, שכולם יחד ושם הדבקות בכל מדרגה ומדרגה נקראת "אהבה", זו השגת הבורא בכל מדרגה.

שאלה: האם כל החלקים הרוחניים קיימים בתוכנו או בעשירייה?

באדם יש רק כוח רע בלבד וניצוץ שדוחף אותו לתיקון, שום דבר חוץ מזה. אם הוא רוצה לפתוח את עצמו ולהתקדם, הוא חייב להיות מחובר לאחרים. כל התיקון של שבירת האדם הראשון זה רק בחיבור, לכן התחלתי את השיחה היום בזה, שאתם צריכים להחזיק את התמונה הזאת שיש לנו לחבר את חלקי האדם הראשון.

ומה שאתה שואל עכשיו זה הפוך לגמרי, ואני אומר זאת כדי שכולם יראו שאסור לנו להתנתק מהצורה הכללית של הכלי השבור להרבה חלקים, ושאנחנו צריכים להגיע לאותו חיבור של כולם, ולכן אף אחד לא יכול לתקן את עצמו. במה אני אתקן את עצמי? כל התיקון שלי בחיבור עם כולם, כל הקלקול הוא בזה שהבורא ברא ושבר את הכלי. זה מה שאני צריך לבצע, זה מה שהוא מצפה מאיתנו.

שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להשלים אחד את השני. מהו אותו דבר שאני לא יכול להשיג בעצמי אלא החבר משלים לי ושהוא לא יכול להשיג בעצמו ואני משלים לו?

אנחנו קוראים את זה במאמרי בעל הסולם על הערבות. אתה חייב לחזור למאמר "הערבות" ולראות, זו לא סתם ערבות שאנחנו נקבל ביטחון זה מזה, אלא אני לא יכול להשיג את הצורה הכללית שלי, כי חלק ממני נמצא בכל הכלי.

באדם הראשון כל החלקים היו כלולים זה בזה. זה היה כלי שלם שהאור העליון היה מחזיק אותם. ומה קרה? נשבר האדם הראשון, נשברה המערכת, אבל בכל אחד ואחד יש רשימות מכל המערכת. וכל עוד לא נממש את הרשימות האלה, אנחנו חייבים לחבר את עצמנו למרות האגו שהתגלה, אנחנו צריכים להתחבר כולנו בינינו, ובזה אנחנו מממשים את התיקון. אף אחד לא יכול למצוא את הנשמה שלו, לגלות את הנשמה שלו, אלא רק בתנאי שהוא מחובר עם כולם, אבל עם כולם זה לפחות עם העשירייה בינתיים, ואחר כך עוד נמשיך.

לא להתנתק מצורת האדם הראשון, מהמערכת כולה, היא חייבת להיות לפנינו כמטרה, כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו, זה מה שנתן לנו הבורא לבצע. וחס ושלום, אם אתם מתחילים לדבר רק על עצמכם, אתם מיד מתנתקים מרוחניות. אפילו בתיאור קטן במוח, אם אתם אומרים "אני", זה פסול ואתה כבר לא ברוחניות. אני זה נקרא אני התלוי, הקשור לכל מערכת האדם הראשון, לפחות בעשירייה.

שאלה: כשמגיעה הפרעה, או בעיה ממקור חיצוני, גשמי, או שזה מגיע מצד איזה חבר, איך אני צריך להתייחס לזה? האם זה קרה כי פעלנו לא נכון בעשירייה? האם אנחנו צריכים להתפלל יותר? מה הדרך הנכונה שבה נוכל להיות יותר עם החברים ויותר בשיעור הבוקר?

קודם כל מה שבא, בא אך ורק מהבורא, בלבד. הוא הסיבה לכל דבר ואין עוד מלבדו, למרות שזה בא מהחברים, למרות שזה בא מהמשפחה, מהמנהל שלי בעבודה, מיחס ברחוב, במה שלא יהיה, זה תמיד בא מהבורא, יש לי קשר רק עם הבורא, הבורא מסתתר אחרי כולם, אבל דרך כולם הוא פועל עלי.

תאר לעצמך שיש לך קשר עם מקור אחד בלבד, עם הבורא ואין עוד מלבדו, חוץ ממנו אין כלום, כל היתר זה סך הכול מה שמתגלה כך לפניך. זה לא אומר שאתה צריך לאהוב את כולם שמתגלים בצורה כזאת, אבל אתה צריך להחזיק את עצמך שככה הבורא מתגלה כלפיך, כדי לתת לך הזדמנות לאחוז בו ולהשתפר, לשפר את המצב ולהשתפר ביחס אליו דרך כל העולם, דרך העשירייה עד שאתה תגיע לדבקות בבורא בכל מצב ומצב. כך אתה צריך לקבל את המציאות.

שאלה: דברנו על חבל הצלה שזורקים בעשירייה כל יום, מהו חבל ההצלה הזה ואיך לא להפוך אותו לשוט?

אני לא מבין מאיפה אתה לוקח בכלל את היחס הזה, שיש לך כלפי החברים מקל? צריכים רק לתת להם יד, רק לזרוק להם חבל שיתפסו ונוכל להוציא אותם. רק בצורה כזאת אנחנו מלכתחילה צריכים להתייחס לחברים.

אם יש לכם רצון להרביץ לחברים, אתם רוצים להזיק להם, זה יותר גרוע מזה שאתה רוצה להזיק לעצמך, ויותר גרוע מזה שאתה אפילו רוצה להזיק לבורא. יחס לזולת, יחס לחברים צריך להיות בחשיבות הראשונה, העליונה, לפני הכול.

הבורא סולח על כל דבר שאתה תעשה כנגדו, אבל כלפי החברים אתה צריך להבין שכאן החוקים מאוד מאוד קשים. אתה חייב להגיע לאהבה, ואם מתגלה השנאה אז היא מתגלה אך ורק כדי לפרוס עליה, לכסות אותה באהבה.

שאלה: מהי הכוונה הנכונה כשאנחנו מתחברים עם החברים, ואיך אנחנו יכולים לחזק את הכוונה הזאת?

אנחנו רוצים להתחבר עם החברים כי בינינו אנחנו רוצים לגלות את הבורא, כוח האהבה, כוח החיבור, התכללות הדרגתית, אבל בכל זאת יותר ויותר להתחבר.

והאמת שאני כך צריך להתחבר עם כל באי עולם, עם כל מי שנמצא בעולם. אמנם יש כאלה שאני לא יודע, לא מבין, לא אוהב אותם, שונא אותם ומה לא, כמו כל בני האדם אני עדיין לא מתוקן, אבל אני צריך להבין שהכול מתגלה בי כדי שאני בכל זאת אגלה את עצמי כאוהב את כולם, עוטף את כולם, עוזר לכולם, מחבק את כולם, ומגיש את כל החיבור הזה לבורא, שהבורא ימלא אותם. זה מה שהוא רוצה שיעשה כל אחד מאתנו.

זה נקרא שאני "מממש את הנקודה שבלב" שלי, שאני מחבר את כולם ומביא אותם לבורא. שאני מרגיש בחיבור בין כולם את הרצון שלי, ואז הבורא ממלא אותו.

שאלה: למה הרגשת השנאה באה בצורה כל כך אישית לאדם? למה הבורא לא מוסר אותה ככוח כללי שנמצא בין כולם וצריך להפוך אותו לאהבה? למה זה כזה אישי?

הרגשת השנאה היא הרגשה מאוד מאוד אישית, נמצאת בכל אחד. מי שלא מגלה אותה עכשיו הוא עוד יצטרך לגלות אותה. השנאה, כמו תלמידי רבי שמעון שכתבו את ה"זוהר", איזו שנאה הם יגלו ביניהם, שרצו להרוג זה את זה. אתם מבינים על מה מדובר? תלמידי רבי שמעון שהיו בדרגות רוחניות התגלתה בהם שנאה שרצו להרוג זה את זה. והם כתבו על זה בספר ה"זוהר" עצמו.

רק תבינו שאנחנו כל הזמן מגלים דחיה, שנאה, ריחוק בינינו יותר ויותר. בקונוס, כמה שגדלים יותר מגלים את הרצון לקבל, יותר מגלים את השנאה. ולכן בהתאם לזה יכולים על זה לעבוד ולפרוס על זה אהבה. לכסות, לא לנטרל ולא להרוס את השנאה אלא לכסות אותה באהבה. וכך צריכים ללמד את כל בני האדם שבעולם, שהם חושבים שאפשר להרוס את כל הרע ובמקום זה שיהיה טוב.

אין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב. רק אנחנו צריכים לגלות את הטוב, הוא נסתר, והשנאה מתגלה כדי שאנחנו נגלה את הטוב. וטוב ורע יחיו יחד וביניהם תהיה היגיעה שלנו, ולכן הם לא יתנתקו זה מזה. יש פלוס ומינוס, ואנחנו מדברים על עומס שצריכים לעשות מנוע שיעבוד מפלוס ומינוס, זאת העבודה שלנו, יגיעה שלנו, וכך זה יעבוד.

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאם אני מוכן לשרת את החברים, לדאוג להם, אז יש לי הבטחה מהבורא. בדאגה הזאת אני מרגיש איזה תהליכים, תנאים שקורים בי, ולפעמים אני לא מרגיש. האם ישנה פעולה מובטחת כלפי החברים בעשירייה שאחריה הבורא בטוח יעורר בי שינוי?

בטוח שאתה תתקדם אם אתה כל הזמן דואג לביטול שלך כלפי החברים, כדי להביא אותם להתקשרות עם הבורא.

שאלה: אנחנו לומדים שאסור לנו לצאת מהצורה של אדם הראשון. האם המערכת הזאת מספיקה לנו כדי להגיע להכרת הרע במלואה?

אדם הראשון הוא כולל בתוכו את הכול, את הכול, כל המציאות, כל העולמות, הכול נכלל באדם הראשון. כל הרצון לקבל שהבורא ברא וכל המערכת שאנחנו לומדים זה הכול אדם הראשון, אין יותר מזה ואין פחות מזה. זאת המערכת השלימה ואנחנו צריכים לאתר שהיא שבורה, ככה היא ניתנה לנו, ונתקן אותה על ידי זה שנתקרב בינינו ועם הבורא. כך נתקדם.

שאלה: החיבור השלם מורגש בכלי קבלה?

החיבור השלם מתגלה בשילוב בין הספירות. שזה גם כלים דקבלה וגם כלים דהשפעה יחד שפועלים בתמיכה הדדית, כדי לגלות את החיבור השלם. לא יכול להיות חיבור בלי שמתחברים בו כוחות מנוגדים שמתעלים מעל להתנגדות שביניהם למען החיבור.

שאלה: מה ההבדל בין כך שאני שונא את החבר בעשירייה או מישהו מהרחוב?

אם אתה נכנס לעשירייה אתה בזה מתחייב לאהוב את כולם. מה שאין כן בינתיים כלפי הרחוב, אין לך כזאת התחייבות. אתה עדיין צריך לדאוג רק לעשירייה, ובחיבור עם העשירייה שם אתה תתחיל לגלות רוחניות.

אבל אחר זה לאט לאט זה יתקן אותך גם כן להתייחס כך לכולם. יבוא האור העליון ויראה לך איך להתייחס לכל בני האדם שבעולם בצורת אהבה.

תלמיד: ובינתיים כשאני שונא מישהו מהרחוב, איך אני צריך להתייחס אליו?

אתה לא צריך לדבר אליו, אתה לא צריך לחשוב עליו. אתה צריך לרכז את עצמך בעשירייה בלבד. אין לך עדיין כוחות לאהוב את מי שאתה שונא. תלמד את זה בעשירייה.

שאלה: בעולם שלנו אנשים חווים חוויות משותפות ויש להם כאילו רגש משותף בכל מיני רמות, מקונצרט עד מלא דברים. מה מאפיין את הרגש המשותף הרוחני הזה שנקרא "אהבה"?

למעלה מהדעת, למעלה מהרצון שלנו, של כל אחד ואחד. אני אף פעם לא הייתי מתחבר עם האנשים האלה שאני נמצא איתם בעשירייה. לא הייתי מסכם עם האנשים כך כמו שאנחנו מסכמים בעשירייה, שאנחנו צריכים להיות בתמיכה, באהבה, במשהו, לא, בשביל מה? אלא רק כדי להשיג את שורש הנשמה, הרוחניות, קשר עם הבורא, השפעה. לכן אני נמצא בעשירייה, מקבל את החוקים האלה ומתחייב להגיע לתמיכה הדדית איתם.

זה לא אותו דבר עם הרחוב, ברחוב אני לא חייב לאף אחד בינתיים שום דבר. אני מתייחס אליהם יפה, אני רוצה שכולנו נגיע לכל הכלי הזה דאדם הראשון, אבל כלפיו, כלפי הרחוב יש לי רק יכולת לעבוד בהפצה. וזה מה שאנחנו צריכים לעשות, אבל לא יותר מזה. אני לא מתחבר איתם, אני רק משתדל להיות צינור כדי להביא להם את האור העליון שהבורא יטפל בהם. זאת ההתחייבות שלי מטעם הערבות הכללית. מה שאם כן לקבוצה אני מתחייב להיות ממש כוח המקשר בין כל העשירייה, וכך כל אחד.

שאלה: מה זה אומר רגש משותף? כשאני מרגיש אהבה או דחייה לאיזשהו חבר, מה ההבדל בין זה לבין רגש משותף שאנחנו מרגישם אותו?

אנחנו עוד לא יכולים להרגיש את זה. זה מרכז הקבוצה ששם אנחנו בונים את הכתר, את הכוח המשותף, מקום שאנחנו נגלה את השורש המשותף שלנו, שזה הבורא. זה יבוא, זה לא פועל בדיוק בצורה סכמתית כמו שאנחנו עכשיו מתארים.

שאלה: מה זה אומר להביא את החבר לקשר עם הבורא?

לבקש דוגמה. כשאתה משקיע את עצמך כולך בחיבור של כל העשירייה, מפני שאתה רוצה בצורה כזאת קודם כל להשיג את הבורא בצורה אגואיסטית. אין לך ברירה, זה הכלי שלך. אתה חייב לחבר אותו יחד, כדי לגלות את הבורא.

הוא לא מתגלה בפחות מעשרה. אז אני חייב להביא את כל העשירייה שלי לחיבור ביניהם, לעוצמת החיבור, לאיכות חיבור כזאת, שבו בחיבור יתגלה הבורא. צורת החיבור צריכה להיות עוצמה, האיכות צריכה להיות לפחות מינימלית, כזאת שהבורא יתגלה שם בדרגה הראשונה הקטנה ביותר, זה נקרא, "נפש דנפש דנפש".

שאלה: אני כיחיד יכול להביא את כל העשירייה לקשר?

כל אחד מהעשירייה חייב. כך כותב הרב"ש במאמרי החברה.

שאלה: יש חלק בי שמנותק לגמרי מהשיעור וחלק אחר דבוק בחברים, ברב, ואני משייך הכול לבורא. ובין לבין כאילו פיצול, לא יודע מה לעשות עם כל בלבול הזה, לא יודע איך לעבוד מפה?

תעבוד רק עם החלק שמחובר עם כולם ותגדיל את החלק הזה שימלא לך את הכול.

שאלה: כיצד הערבות קשורה להפצת האור העליון?

מפני שכל אחד מאיתנו אחראי על כל המציאות, על כל הכלי דאדם הראשון, לכן אני חייב להיות האחראי על התיקון של כל העולם, וכך כל אחד ואחד, מפני שאני כלול מכל העולם ויש ממני התכללות בכל העולם ולכן אני צריך לדאוג לתיקון של כל העולם וזה רק על ידי הפצה. אז אנחנו צריכים בכל זאת איזה חלק מהכוחות שלנו להשקיע בהפצה.

שאלה: אמרת שמצד אחד עלי להחזיק את הצורה של אדם הראשון בראש וכל האירועים של בני האדם לקשר לבורא ל"אין עוד מלבדו". ומצד שני יש לי את הנוסחה של העשירייה, שגם בה אני מנסה לבנות את צורת הבורא. מה ההבדל בין צורה כזאת וצורה אחרת?

כלפיך ודאי שהדברים שונים, אבל אין כאן שום דבר מסובך ושונה, אלא הבורא שמתגלה בכלי הכללי של העולם, הוא מתגלה לך בעשירייה. אם היית מזהה גם שם וגם כאן את הבורא, אז היית רואה מה ההבדל בין הכלים האלו. בינתיים אין לך לא את זה ולא את זה. אבל בסך הכול זה כוח אחד שתלוי ברזולוציה שלך איך שאתה יכול לזהות אותו. אין עשירייה ואין האנושות, זה הכול אתה שכך מסתכל על המציאות.

שאלה: תלמידי רבי שמעון שנאו זה את זה, עד שרצו להרוג זה את זה. למה הם שנאו כל כך?

כי כך התגלה בהם בכל אחד הרצון לקבל האגואיסטי ונקווה שעוד מעט יתגלה גם בנו. זה דווקא סימן של התקדמות, כי "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"¹.

תלמיד: שנאה זה רגש שלא דורש הסבר, זה פשוט רגש כזה?

שנאה לא דורשת הסבר, כמו שאהבה שמשיגים אותה ממש, גם לא דורשת הסבר, כי שני הכוחות האלה, אהבה, זה כוח הבורא ושנאה זה בדיוק הפוך ממנו.

שאלה: חבר פגע בי מאוד, רמס את כבודי, השפיל אותי, דיבר עלי לשון הרע, יש לי רצון לנקום. אני לא מבין איך אני יכול מצד אחד להרגיש רגשות כאלו ומצד שני לכסות באהבה? איך בפועל אפשר לעשות את זה?

תפנה לבורא ותשאל אותו למה הוא עשה לך כך.

שאלה: איך להכניס את החלק שלי בכל החברים ולהכניס את כל החלקים של החברים לתוכי?

תפתח את הלב, תעבוד על זה. להיות כמה שיותר ישר עם הקבוצה.

שאלה: שמענו שאמרת שאנחנו לא צריכים להשתוקק שהיצר הרע יתגלה, אז איך אנחנו יכולים להגיע ליצר הרע, כדי לבנות אהבה יותר גדולה?

אנחנו צריכים בכל מדרגה, בכל מצב להשתוקק לחיבור ולדבקות בבורא, והיצר הרע יתגלה או לא יתגלה זו לא בעיה שלי. חס ושלום אני לא דואג לזה. אני דואג רק לחיבור ולדבקות בבורא. וברגע שאנחנו משיגים חיבור ואיזו מין דבקות בבורא לפי המצב שלנו, אז מתגלה המדרגה הבאה והיא מתגלה מתוך זה שמתגלה היצר הרע המקולקל. זאת אומרת, הרצון המקולקל במדרגה יותר גבוהה וזה נקרא שהגענו ליום חדש שמתחיל מלילה. ושוב נצטרך לעבוד על החיבור עד שמגיעים לתיקון, וכשמגיעים לתיקון אז זה מתגלה שוב. הכול מתגלה כך, הכול מתחיל מהחושך עד שאנחנו הופכים את החושך לאור.

קריין: כותב הרב"ש:

"אתה צריך לעורר בכל פעם את אהבת ה', ואתה צריך לעמוד תמיד על המשמר, כל היום וכל הלילה, היינו בין בזמן שאתה מרגיש בחינת יום ובין שאתה מרגיש בחינת לילה.

כי אנו אומרים לה' יתברך - כי לך יום אף לך לילה. שגם הלילה, היינו חשכת הלילה, גם כן בא מצד ה' יתברך לטובת האדם, כמו שכתוב "יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחוה דעת", (עיין בהסולם חלק א' אות ק"ג ויהיה לך למישיב נפש).

היוצא מזה, עליך לעורר לב החברים עד שתהא השלהבת עולה מאליה, כמו שאמרו חז"ל על "בהעלותך את הנרות", ועל ידי זה תזכה לעורר את אהבת המקום ברוך הוא עלינו."

(סוף השיעור)

---

1. "כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו" (סוכה נ"ב ע"א).↩