שיעור בוקר 14.07.18 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 465, מאמר: "השלום בעולם"

מדת היחידיות בתוך האיגואיזים פעולתה הרס וחורבן

"והנך רואה, איך המדות שבנו מנגחות ונלחמות זו בזו, ולא רק בין כתות לכתות, אלא בכל אדם יחיד, נמצאות ד' המדות שולטות בו בבת אחת, או בזה אחר זה, ונלחמות בקרבו, עד שאין מקום לשכל הישר לסדר אותם, ולהביאם לידי הסכמה מוחלטת אחת.

והאמת היא, ששורש כל הערבוביא הרבה השוררת בנו, אינו יותר ממדת "היחידיות" הנזכר לעיל, המצויה בכל אחד ואחד מאתנו, אם פחות ואם יותר.

והגם שבארנו בה טעם יפה וגבוה, מאד נעלה, אשר מדה זאת נמשכת לנו ישר מהבורא ית', יחידו של עולם, שהוא שורש כל הבריות, עם כל זה מתוך שהרגשת היחידיות התישבה בתוך האיגואיזם הצר שלנו, נעשתה פעולתה הרס וחורבן, עד שהיתה למקור לכל החורבנות שהיו ויהיו בעולם.

וכאמור, אין לך אף אדם אחד בעולם שיהיה בן חורין ממנה, וכל החילוקים המה רק באופני ההשתמשות עמה, אם לתאות לב, אם לממשלה, אם לכבוד, שבהם נבדלים הבריות זה מזה.

אבל הצד השוה שבכל בריות העולם הוא, שכל אחד מאתנו עומד לנצל לכל הבריות לתועלתו הפרטית, בכל האמצעים שברשותו, ומבלי לקחת בחשבון כלל שהולך להבנות על חורבנו של חברו.

ולא חשוב כאן כלום הוראת ההיתר שכל אחד ממציא לעצמו, על פי כוון המתאים לו, כי "הרצון הוא שורש השכל" ואין "השכל שורש הרצון". והאמת ניתנת להאמר, שככל שהאדם גדול יותר, ומצויין ביותר - באותו השיעור ממש מדת היחידיות שבו, גדול ומצויין ביותר."

בסך הכול הוא לא אמר לנו משהו חדש. מידת היחידיות נמצאת בכל אחד והיא הסיבה להרס הכללי, אמנם היא יכולה להיות גם סיבה להתעלות החברה, אבל פועלת גם להרס החברתי מפני שהיא קשורה לאגו שלנו.

קריין: כותרת "צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל".

צורת השימוש בטבע היחידיות כנושא התפתחות בפרט ובכלל

"עתה נחדור להבין התנאים הישרים, שיתקבלו סוף סוף על האנושות, לעת הופעת הזמן של שלום העולם; ולדעת במה כחם של התנאים הללו יפה, להביא את חיי האושר ליחיד ולציבור, וכן את הנכונות שישנה באנושות, לרצות להעמיס על עצמם לבסוף תנאים מיוחדים אלו.

נחזור לדבר היחידיות שבלב כל אדם, העומדת לבלוע להנאתה את כל העולם ומלואו. ושרשה, שהוא נמשך ישר מיחידו של עולם, לבני האדם שהם ענפו כנ"ל.

כאן עומדת השאלה ותובעת לעצמה תשובה, איך יצוייר שתתגלה בתוכנו בצורה מקולקלת כזו, שתעשה לאבי אבות כל מזיקי ומחריבי עולם, ואיך מהמקור של כל בנין, יתמשך ויצא המקור של כל חורבן - ואי אפשר להניח לשאלה כזאת בלי פתרון.

אמנם יש שני צדדים במטבע היחידיות האמורה, כי אם נסתכל בה מצדה הא' העליון, דהיינו, מצד השתוותה עם יחידו של עולם, הרי היא פועלת רק בצורה של "השפעה לזולתו", שהרי הבורא ית' כולו משפיע, ואין בו מצורת הקבלה ולא כלום, כי לא חסר לו מאומה, ואינו צריך לקבל דבר מבריותיו שברא, לכן, גם היחידיות שנמשך אצלנו ממנו ית', מחויבת שתפעל גם כן רק בצורות של "השפעה לזולתו" ולא כלום "לקבל לעצמו".

מצדה הב' של אותה המטבע, דהיינו, מבחינת צורת פעולתה המעשית שפועלת בנו, - נמצא שפועלת בכוון הפוך לגמרי, כי פועלת רק בצורות של "קבלה לעצמו", כגון, הרצון להיות העשיר הגדול היחיד בכל העולם וכדומה, באופן, שב' הצדדים האמורים הן ב' קצוות רחוקים זה מזה בתכלית המרחק, כרחוק מזרח ממערב.

בזה מצאנו הפתרון למה ששאלנו, איך אפשר שאותה היחידיות הנובעת ומגיעה אלינו מיחידו של עולם, שהוא המקור לכל בנין - תהיה משמשת בנו למקור כל חורבן. - והוא, כי זה הגיע לנו מתוך שאנו משמשים בכלי היקר הזה בכוון ההפוך, שהוא קבלה עצמית.

ואיני אומר שהיחידיות שבנו לא יארע לה לעולם שתפעל בנו בצורת השפעה לזולתו. כי אי אפשר להכחיש שנמצא בתוכנו אנשים, שהיחידיות פועלת בהם גם בהשפעה לזולת, כמו המפזרים רכושם לטובת הכלל, וכן המפזרים כל יגיעתם לטובת הכלל, וכדומה.

אלא אותם ב' הצדדים שבמטבע שתיארתי, מדברים רק מב' הנקודות שבהתפתחות הבריאה, המביאה כל דבר לשלמותו. החל מהעדר, ומטפסת ועולה במדרגות ההתפתחות לאט לאט, ממדרגה למדרגה גבוהה ממנה, ומשם ליותר גבוה, עד הגיעה לתכלית גבוהה, שהיא מדת השלמות הקצובה לה מראש, ושמה תשאר קיימת כן לנצח.

כי סדר ההתפתחות של ב' הנקודות היא:

א. נקודת ההתחלה שהיא הדרגה התחתונה, הקרובה להעדר הגמור, והיא המתוארת בצד הב' שבמטבע.

ב. נקודת תכלית הגובה ששמה תנוח ותשאר קיימת לנצחיות. והיא המתוארת בצד הא' שבמטבע.

אמנם תקופה זו שאנחנו נמצאים בה, כבר התפתחה במדה מרובה, ועלתה כבר מדרגות רבות, והתרוממה למעלה משלבה התחתון שהוא צד הב' הנזכר, והתקרבה במדה נכרת אל צד הא', ועל כן כבר נמצאים בנו אנשים המשמשים עם היחידיות שלהם בצורות של "השפעה לזולתו", אלא שעדיין מועטים המה, להיותנו נמצאים עוד באמצע הדרך של ההתפתחות.

וכשנגיע לנקודת הגובה העליון של המדרגות, נשמש כולנו ביחידיות שלנו רק בצורה של "השפעה לזולתו", ולא יארע אף פעם לשום אדם שישמש עמה בצורות של "קבלה לעצמו".

ועל פי הדברים הללו, מצאנו הזדמנות, להסתכל בתנאי החיים של דור האחרון, הזמן של שלום העולם, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה של צד הא', ויהיו משמשים עם היחידיות שלהם רק בצורה של "השפעה לזולתו" ולא כלל בצורה של "קבלה לעצמו".

וכדאי להעתיק כאן את צורות החיים האמורה, במדה שתשמש לנו לקח ומופת, ולהתיישב בדעתנו תחת שטף גלי החיים שלנו, אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה."

שאלה: עדיין לא מובן איך להשתמש ביחידיות, בצורת השפעה, איך זה בפועל?

שאתה מיוחד ואתה ממשיך את פעולת הבורא בעולמנו ורוצה להיות שותף שלו, אז בבקשה יש לך אפשרות לפעול.

תלמיד: זאת אומרת, קודם צריך להגיע לאיזו הרגשה של שותפות עם הבורא?

לא, מתוך רצון להיות שותף עם הבורא אתה מפעיל את עצמך בהשפעה לזולת. אתה ממשיך את הקו שלו. זה לא בגלל שאתה אוהב את הזולת ורוצה שיהיה שקט ויפה בעולם, ושכולם יהיו שמחים ומרוצים, לא, זה מפני שאתה רוצה להמשיך את הכוח העליון למטה לבאי העולם בגלל שכך הוא תכננן ורוצה לבצע, וקבע אותך כמבצע.

תנאי החיים של הדור האחרון

..". ראשית צריך כל אחד להבין היטב, ולהסביר לסביבה שלו, אשר שלום החברה, שהיא שלום המדינה ושלום העולם - תלויים זה בזה לגמרי, כי כל עוד שחוקי החברה אינם משביעים רצון לכל יחיד ויחיד שבמדינה, ומשאירים מיעוט בלתי מרוצה, מהנהגת המדינה, הרי המיעוט הזה חותר תחת הנהגת המדינה ומבקש להפילה.

ואם אין כחו מספיק להלחם עם הנהגת המדינה פנים בפנים - הריהו צודה להפילה בדרך עקיפין, כגון לשסות המדינות זו בזו, להביאם לידי מלחמה, כי טבעי הדבר שבעת מלחמה יתוספו עליהם הרבה בלתי מרוצים, אשר אתם יש להם תקוה להשיג רוב מכריע להפיל הנהגת המדינה. ולהקים הנהגה חדשה נוחה להם, הרי ששלום הפרט הוא גורם ישיר לשלום המדינה.

ולא עוד אלא אם ניקח בחשבון את אותו החלק הנמצאים תמיד במדינה אשר המלחמה היא אומנותם, וכל תקוות הצלחתם, כמו מלומדי המלחמה, והעוסקים בהספקת צרכי החימוש - שמבחינת האיכות החברתית הם מיעוט חשוב מאד, ואם עוד נצרף עליהם את המיעוט שאינם מרוצים, מהחוקים הקיימים הרי לפניך בכל שעה רוב בנין גדול המשתוקקים למלחמות ולשפיכות דמים.

הרי ששלום העולם ושלום המדינה תלויים זה בזה. ואם כן נמצא בהכרח, שאפילו אותו החלק שבמדינה אשר מרוצה כעת מהחיים הקיימים שהם הזריזים והפקחים - עדיין לפניהם דאגה רבה לבטחון חייהם מחמת המתיחות מאותם החותרים תחתיהם.

ואם היו מבינים את ערך השלום האמור, היו שמחים לקבל בהחלט סדרי החיים של דור האחרון, כי כל אשר לו יתן בעד נפשו".

שאלה: זאת אומרת, כל השוני בבני האדם הוא דבר טוב, זה מעין פוטנציאל שיכול להיות רע או טוב?

ודאי, אין אדם רע ואין אדם טוב, אלא הכול לפי השימוש, וכמה שיש לו רצון לקבל יותר גדול, זה יכול להיות או לטובה או לרעה. זה ברור.

תלמיד: וכל הצורות האלו בעצם נצרכות גם להתפתחות?

כן ודאי. הכול תלוי עד כמה הן מתקשרות ביניהן ומשלימות, אין דבר רע במערכת, אלה מקבלים, אלה משפיעים. קח לדוגמא את הגוף שלנו, כמה מקרופאגים יש לנו שאוכלים זה את זה, זה משהו נורא, אני לא יודע כמה מנגנונים של הרס יש בגוף שלנו כדי להפעיל בכל פעם את המטבוליזם, את החיים האלו של התאים מחדש ויותר טוב, לבדוק ולשרוף את אלה, להרוס את אלה, לבנות את אלו, אי אפשר בלי פעולות שליליות כביכול. זה נובע מתוך זה שיש לנו רצון לקבל ורצון להשפיע, שני כוחות בבריאה. ולהגיע לרצון להשפיע, שהרצון לקבל יגיע גם להשתוות הצורה של הרצון להשפיע, הוא חייב להיות כלול משני המנגנונים, והם צריכים בהתמזגות ובמלחמה ביניהם להגיע כל הזמן לאיזון יותר גבוה, עד שמגיעים לגמר האיזון.

תלמיד: אז אני לא הולך כרגע רחוק לכל העולם, אפילו בחברה שלנו יש שוני כל כך גדול בין החברים בכל מיני הסתכלויות, על הקבוצה, על ההפצה, וכרגע הדברים האלו, לפחות מהעיניים המקולקלות שלי כאילו מפרידים בינינו.

מה צריך לקרות בחברה שבאמת כל אחד ימצא את מקומו, כמו שהוא כותב פה, שכולם יהיו מרוצים בלי קשר ליכולות של כל אחד?

שכולם ימצאו את עצמם מקושרים נכון להשגת המטרה, קשורים למטרה, קשורים ביניהם וקושרים למטרה כאחד.

תלמיד: מה זה קשורים למטרה, מה הכוונה?

עם הבורא, זה כוח ההשפעה הכללי ועם כולם שקשורים יחד ביניהם. זאת אומרת, בנו את הקשר האגואיסטי שלהם שיהיה כבר בעל מנת להשפיע זה לזה, ובזה הם מגיעים למצב שהם יכולים כך גם לגלות את הבורא בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: איך הקשר עם הבורא בקבוצה גורם לכל נקודת ייחודיות להיות חשובה? מה קורה שם בעצם?

אם לא יהיו עשרה, אז לא יהיה קשר נכון ולא יהיה קשר עם הבורא, תשעה זה לא מניין, פשוט מאוד. חסר לך אחד או תשעה, לא חשוב, אין מניין, המעגל לא נסגר. כתוב אין מקצת ברוחניות, חסר משהו? אז חסר, ולא חשוב כמה, המעגל לא נסגר.

לכן הקשר שצריך להיות בחברה חייב להיות תואם לקשר בין כל אחד עם הבורא. אז חייבים בהתקשרות ביניהם ליצור מערכת כזאת שנקראת "בורא", שנקראת "הכוח העליון", היא נקראת "כוח השפעה", העשירייה הזאת בהשתתפות, ואז כשהם בונים את הבורא ביניהם, את כוח ההשפעה ההדדי אז הם מגלים שיש לו מקור עליון שמתגלה בתוך, הם מייצרים את זה. לפי השתוות צורה הוא מתגלה במה שהם מייצבים ביניהם.

תלמיד: כי כרגע אנחנו מאוד שונים אחד מהשני.

במה שונים?

תלמיד: בצורה חיצונית, אנחנו לא יכולים לראות באמת את היגיעה של כל חבר וחבר.

מה זה שייך לחיצוניות, אני לא יודע, יש לי כאן כאלה תלמידים, איך אתה יכול לבדוק את האדם? אלה התכונות הפנימיות שלו שאנחנו עוד לא מגלים, בואו נתחיל להתקשר יחד, אז תראה עד כמה הבורא סידר את כולם כך שאין לך יותר ואין לך פחות. אין לך. כולם ממש, עד שכל אחד לא ימלא את המקום שלו האור בתוך המערכת לא יידלק.

שאלה: אנחנו יודעים שעשירייה היא לא עשרה אנשים, מדובר על תכונות שיש, כל ספירה זו תכונה מסוימת.

כן.

תלמיד: ואני חושב שיהיה לנו הרבה יותר קל, אם יהיה אפשר לחוש קצת מה הן עשר התכונות שאנחנו צריכים להרגיש בעשירייה?

אנחנו לא יודעים את זה, אנחנו יכולים להרגיש אותן רק מתוך כך שזה יתגלה כקשר בינינו. כשאנחנו מתקשרים, בכל אחד מאיתנו יש מערכת פנימית, מנגנון פנימי של עשירייה, מתוך זה שאנחנו מתקשרים בינינו, בכל אחד שמתקשר עם התשעה יש התכללות מהם וכך בשני ובשלישי, ואז כל אחד מהעשירייה כלול מעשירייה, ומתוך זה הוא מבין. ככה זה עובד.

תלמיד: וכשאתה אומר שאנחנו קצת נבין כשנקרא תע"ס כמו רומן?

אבל בשביל זה אנחנו צריכים להיות בעלי מסך, שאני אקרא תע"ס ואני ארגיש מה הוא כותב, לא בדרגה שהוא נמצא, אבל לפחות במאה דרגות תחתיו, שאני נמצא במשהו. זה כמו שמישהו כותב ספר על איזו הרפתקה וילד קטן קורא אותה, אז גם הוא לא נמצא בדמיון של הכותב, הסופר, אבל משהו יש לו מזה. אנחנו עדיין לא מחוברים עד כדי כך שתהיה לנו השגה בספרים, אין, אז איך אפשר? אתה צודק שאם נגיע להשגה הזאת יהיה לנו הרבה יותר קל, אבל גם יהיה יותר קשה בדברים אחרים, זה בא על חשבון משהו אחר.

כמו שדיברנו היום בבוקר, הביטול, הדבקות, הכי טובה, קרובה וקלה בנקודת האפס שאדם מרגיש. כך גם כאן, להרגיש את המערכת שאנחנו נכללים בה, צריכים לגלות אותה, צריכים להתכלל, וזה רק כשכולנו נגלה את האפסים, מתוך זה נתחיל להתכלל.

קריין: טור ב' למטה בעמוד 467, כותרת "היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית".

היסורים לעומת התענוג בקבלה עצמית

"והנה, כאשר נסתכל ונתפוס בשכלנו היטב את תכנית הנזכרת - נראה שכל נקודת הקושי הוא בשינוי טבענו, מן הרצון לקבל לעצמו, עד לרצון להשפיע לזולתו. כי המה ב' דברים המכחישים זה את זה.

אמנם בהשקפה ראשונה נראית התכנית דמיונית, כדבר שלמעלה מהטבע האנושי." זה באמת למעלה מהטבע האנושי, ללא ספק, "אבל כאשר נעמיק בדבר נמצא, שכל הסתירה - מקבלה לעצמו להשפעה לזולתו - אינה אלא פסיכולוגית בלבד," כן, אבל זה למעלה מהטבע. "כי למעשה בפועל אנו משפיעים לזולתנו בלי טובות הנאה לעצמנו.

כי הקבלה העצמית, אף על פי שמתוארת אצלנו בצורות שונות, כגון רכוש, קנינים מחמדי הלב, העין, והחיך וכדומה, הרי כל אלה מוגדרים רק בשם אחד: "תענוג", באופן שכל עיקר הקבלה לעצמו שאדם מתאוה, אין זה אלא שרוצה להתענג.

ועתה, צא ודמה לך אם נקבץ את כל שיעורי התענוג שמשיג האדם במשך שבעים שנותיו לצד אחד, ונקבץ את כל הצער והיסורים שסובל, לצד השני, עד כדי שאילו היה החשבון לנגד עיניו - היה מעדיף שלא להוולד.

ואם כן הוא הדבר, איזו קבלה לעצמו משיג האדם בעולמנו, אם נניח שמשיג עשרים אחוז של תענוג בחייו, לעומת שמונים אחוז יסורים, הרי, כשנעמיד זה מול זה, ישארו שישים אחוז יסורים ללא שום תמורה.

אמנם, כל האמור הוא חשבון פרטי, כשאדם עובד לשם עצמו, כי בחשבון כלל עולמי, הפרט מייצר יותר ממה שמקבל לקיומו ולהנאתו. אם כן ישתנה הכיוון, מקבלה עצמית להשפעה - או אז יהנה הפרט מכל התפוקה שמייצר, בלי יסורים מרובים."

שאלה: המאמר הזה שבעל הסולם כותב קשה לתפיסה. הוא כותב, "אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות נסיון, להדמות לצורת החיים האמורה." כלומר מצד אחד הוא יודע והשיג, ומצד שני אין לו את המקום הזה כדי להעביר את זה לעם, כי העם הזה בפני עצמו הוא מה? אם המקובל בעצמו לא עושה את העבודה ומעביר את זה לעם, אז כל המאמר הזה לא נתפס בכלום.

אבל אין למי להעביר.

תלמיד: נכון, אין למי להעביר. והוא מתאר פה את המצב שיש חלק בעם שהוא מיעוט וצריך להילחם על הזכויות שלו, ויש חלק ששבע וצריך לשמור על עצמו, זה כביכול איזה מאבק שלא נגמר אף פעם. ולמקובל יש איזה חיסרון פנימי להעביר את זה אבל אין לו איך להעביר ולמי להעביר. יש כאן פער שמתרחש בתוך שני המצבים האלה. מה לעשות איתו? איך לעבוד איתו? איך להביא את זה לאנושות? מה עושים?

אני נמצא בשאלה הזאת כמוך ואפילו יותר מזה. אני לא יודע מה לעשות. התקווה היחידה היא שהאנושות עכשיו מתחילה קצת יותר להתאושש, היא מתחילה לבדוק את עצמה ולעשות ביקורת על עצמה. מתקרב משבר כללי מאוד גדול, מאוד רחב, רב גווני, שהאנושות חייבת לעשות ביקורת על כל תקופת הקיום שלה בכוחות האגו, של קבלה לעצמו, ולראות שבצורה כזאת האנושות הורסת את עצמה, את כל כדור הארץ ובכלל את הכול.

האם הם יוכלו לעשות מזה איזה חשבון קצת יותר רחוק מהאף שלהם? אני לא יודע. אתה רואה איך בכל העולם אף אחד לא רוצה לחשוב מה יהיה מחר. "אני היום אשחט את כולם, אני אהרוס את כדור הארץ העיקר שיהיו לי עוד כמה מיליארדים בבנק". "בשביל מה?", "שיהיו". "אבל אתה הורס בינתיים את הטבע", "העיקר זה החשבון שלי בבנק". "אבל אתה לא תהנה מהחשבון שלך בבנק", "לא חשוב". זאת אומרת, הכול עדיין פועל לפי האגו הצר ויכול להיות שצריכה להיות כאן איזו מכה רצינית.

בעצם לפי חכמת הקבלה סיימנו את כל ההתפתחות האגואיסטית, אין יותר, לפנינו רק השמדה, איזה משטר פאשיסטי והשמדה. לכן אני מאוד מקווה שהעולם יתאושש. הוא מתאושש בזה שהוא מתחיל יותר ללחוץ עלינו, על היהודים וזה לא ייפסק. אם מישהו חושב שטראמפ ועוד כל מיני כאלה יכולים לעזור לנו, ואולי ההצלחה שלנו תהיה בנשק ועוד, זה שום דבר, כאן זה לא עובד לפי הרמה הזאת. אנחנו צריכים לממש את מה שמוטל עלינו ובמיוחד על בני ברוך.

נקווה שנרגיש יותר נכון את הסימנים מלמעלה שהבורא מפעיל עלינו, וזה יעורר אותנו נכון, כל פרט ואת הכלל שלנו כולו של "בני ברוך", לפעול על עם ישראל ודרכו לעולם. אבל באמת אני צופה את זה ממש בזמנים הקרובים, שנה, שנתיים, שלוש מקסימום. גם כותבים על זה הרבה אנשים, שהשינויים יהיו שינויים מאוד גדולים, כאלו שלא נהיה מסוגלים לעמוד בהם, בפרט אנחנו בישראל, גם עם השכנים שלנו וגם עם האויב הפנימי שלנו, עם כולם, ובכלל עם כל העולם שנגדנו וזה יהיה עוד יותר ועוד יותר. אין לנו לאן לברוח.

שאלה: מה שמציג לנו בעל הסולם במאמר, לפי הבנתי, זה לא בלשון של ספירות שזה עשר ספירות, הויה שלמה, אלא למעשה הוא אומר שיש אמת, צדק, חסד ושלום. וכדי להגיע לשלום וגם לייחודיות, אנחנו חייבים את המכלול הזה שקשה לנו מאוד לקבל, כי אנחנו מאוד שונים ממנו ברצון לקבל. ואני רוצה לגעת במשהו נוסף.

במאמר של בעל הסולם יש מסרים אדירים, ויש פה חברים שיוכלו אולי לבנות גישה להפצה כלפי חוץ, לפי דעתי אנחנו צריכים לפתח יותר רגישות. אנחנו רואים את הסבל האנושי שנגרם כתוצאה מאירועים שקורים כאן ובעולם ואנחנו רק צריכים לצלם את המצב, ולהפוך את זה לרגש וכך לצאת להסברה. לא הסברה תוקפנית שמציגה הכול באור שלילי, אלא להסביר שכל הבעיות שקורות כנראה באות כדי להצביע על משהו. ואני חושב שאפשר לבנות על זה קו הסברה לקהל הרחב.

אם תראה לנו איך לעשות, אני אודה לך מאוד.

תלמיד: יש פה הרבה בעלי ניסיון חכמים שעוסקים בזה.

בסדר, אבל אתה רואה, מה שהם עושים, עושים, וכנראה שיותר מזה הם לא יכולים לעשות. יש לנו ישיבת כתבים ואנחנו מדברים מה לכתוב. יכול להיות שצריכים לכתוב הרבה יותר ואני מסכים, וצריך להכניס את זה לכל מיני מקומות ולא שזה סתם מופיע בפייסבוק שלי ומי שנכנס, נכנס, ומי שלא, לא. אלא צריכים הרבה יותר, אבל אתה רואה שזה מה שהם עושים.

שאלה: בחלק האחרון של שיעור בוקר, היה שיח בין כולם על דברים שעולים בדרך כלל בישיבות כתבים. בעצם יוצאים ממך אותם הדברים רק בפורום של כל הכלי העולמי, וזה גם בא לידי ביטוי כך שקבוצה גדולה של אנשים, זאת אומרת, כל החברים בכל העולם יכולים לקחת את הדברים האלה ולהתחיל לעבוד איתם ולא רק הצוות המצומצם שכותב. אני חושב שכדאי לקחת את החלק האחרון של השיעור ולהחזיר עטרה ליושנה.

אז בואו נעשה ישיבות כאלה כאן ולא אצלי. פעם או פעמיים בשבוע נעשה כאן חצי שעה או שעה אפילו, וזה יהיה לטובת כולם ולטובת ההפצה. אין בעיה. אני פונה לכתבים, אתם צריכים להתכונן, לשלוח לי נושא, ניקח אותו ברצינות ונפתח אותו כאן.

שאלה: אנחנו מדברים על שינוי טבע האדם ואני חושב וזה ברור לכולם שאם נסדר את העם ואת העולם בעשיריות, יכול להיות איזה שינוי.

אתמול דיברנו על הדאגה לעולם מתוך יראת ה', ודיברנו גם על חברים שיוכלו לדבר עם אנשים שעדיין לא התעוררה אצלם הנקודה שבלב, והיה לנו דיון קצר בעניין.

יש בינינו חברים שאני מכיר בכלי הישראלי ואני מאמין שיש גם בכלי העולמי שיכולים להתחבר לעם ולדבר על נושאים אקטואליים, מצד אחד הם דבוקים בצורה טוטאלית למסרים שלנו, ומצד שני הם יודעים כביכול להתמזג בתוך השיחות האלה. יש כאלה שיודעים איך לעשות את זה.

ומה יצא מזה?

תלמיד: אנחנו מחפשים איך לעגל או ליצור מציאות של עשיריות. נניח שאני בא עם קמפוס אז יש קבוצה בעם שמוכנה להגיע למקום, אבל אנחנו צריכים לפתוח את המעגלים.

אני לא מבין, אני עכשיו נכנס לקבוצה של כאלה שאוהבים לבשל, יש לך בטלוויזיה מלא תוכניות כאלה, אז אני עושה עשירייה של בשלנים?

תלמיד: זה יכול להיות בכל רובד, זו יכולה להיות קבוצה של כאלה שרוצים לבשל אבל צריך גם אנשים שיודעים איך לעשות את זה איתם.

אבל מה הם יעשו? יילמדו לבשל, או ילמדו בעצמם?

תלמיד: הם לא ילמדו לבשל, הם ינצלו את המצע הקיים כדי לפנות לאותם קהלים שקיימים במדינה שלנו.

שהם יעזרו להם להתחבר לפי הנושא שהם רוצים.

תלמיד: לפי הנושא שהם רוצים. ויש הרבה כאלה שאני קורא להם "המקרבים הבודדים". יש בינינו בתוך "בני ברוך" עשרות אנשים שפועלים אמנם לא בהוראת "בני ברוך", אבל הם פועלים בצורה יומיומית ויודעים איך להגיע לחלקים האלה בתוך העם. הם יודעים להשתוות אליהם דרך כל מיני נושאים משותפים כמו למשל המחשב ועוד, ודרך זה להסביר להם שצריך להיכנס לעשיריות.

אני מבין. אנשים רוצים להצליח באיזו פעולה, והם מוכנים להתחבר כדי להשיג את המטרה. אז אתה מגיע אליהם ומסביר להם מה זה נקרא להתחבר ואיך הם יכולים לעשות את זה כדי להשיג את התוצאה שלהם, ובינתיים הם לומדים מה זה חיבור.

תלמיד: הם לומדים דרך אנשים שיודעים ללמד אותם מה זה חיבור ואיך לשבת בתוך עשירייה, וזה פותח לנו מעגל נוסף עוד לפני המעגל של הנקודות שבלב. יש הרבה כאלה שיכולים לעשות את זה.

ודאי לפני הנקודות שבלב. הם לא דורשים שום דבר חוץ מללמוד בישול למשל.

תלמיד: הם דורשים ללמוד בישול אבל רוצים לעשות את זה בצורה כזאת. אנחנו יכולים לעשות את זה בצורה כזאת שאנחנו פשוט מעגלים אותם ומכניסים את המסר שלנו פנימה. ויש כאלה שמסוגלים ועושים את זה.

תאתר אותם ונראה איך לעשות את זה.

תלמיד: אני מוכן לכתוב לזה איזו תכנית.

לא, אנחנו לא צריכים תוכנית.

תלמיד: אז רק את שמות האנשים.

אנחנו צריכים בפועל אנשים.

שאלה: דיברת על החשיבות לצאת לעם. הקבוצה שלנו היא קבוצה חזקה וגדולה. הייתי רוצה לשמוע ממך מה זה נקרא "לצאת לעם"? באיזה פעולות? מה אנחנו יכולים היום לעשות בפועל? לפתוח חוגים? מה לעשות? יש לנו את כל הכלים, תן לנו איזו נקודה שנתחיל לעבוד עליה.

אני אישית לא יודע. מה אתם מסתכלים עלי ומחכים שייצא ממני משהו? אני מכיר בזה שיש חובה וחייבים לעשות וללחוץ בכל הכיוונים, אני לא מכיר היום את הגישה ואת העם, איך הוא מחולק, סביב מה הוא מתחבר, ואיך לצאת אליו, אני לא יכול להציע לכם.

תלמיד: להתחיל ליזום פעולות לבד?

ודאי. זה כמו שקבוצה בחו"ל תשאל אותי איך הם יכולים לצאת להפצה. מאיפה אני יודע? זה גם אותו דבר בשבילי, אני לא קשור עם הציבור. זו בעיה.

שאלה: ברגע שכאן תיוולד עשירייה רוחנית, האם כל העולם והעם במידי ייכנס אליהם כמו גוף והם יסתדרו נכון מול הרצון שהראש שולח לגוף, ואז המקל יעלם?

אני לא ידוע, בוא נעשה ונראה.

תלמיד: האם המטרה שלנו כרגע זה רק לייצר עשירייה רוחנית וכל השאר יסתדר מאליו אחר כך?

אם נייצב מעצמנו עשירייה רוחנית כל השאר יסתדר. כן.

שאלה: בדיוק בהמשך לזה, כדי לייצר בינינו עשירייה רוחנית, מה שאני שמעתי מבעל הסולם שהוא אומר שזה שינוי פסיכולוגי. למה לא להביא את צוות הפסיכולוגים הכי טובים בעולם, לקחת עשירייה אחת ולתת להם פשוט להתקדם? לעבוד לפי חוקי הפסיכולוגיה וממש להתקדם. לקחת עשירייה אחת לדוגמה ושכולנו נקנא בהם. אני מעדיף לא להיות בעשירייה הזאת כדי לקנא ולרצות להתקדם לשם, שכולנו נתקדם, ונדחוף.

אנחנו לא רוצים לסכן את העשירייה, נביא לך פסיכולוג.

תלמיד: אז מה יש בפסיכולוגיה שבעל הסולם מדבר עליה?

הוא מדבר פסיכולוגית, זאת אומרת שזה לא שינוי רוחני. שמספיק כאן איזה שינוי בתפיסה הפסיכולוגית הגשמית. להבין שכדאי לנו יותר להתחבר, בואו נלך על החיבור. איך לממש את החיבור? אז לאט לאט מגיעים למצב שאנחנו צריכים כוח מיוחד. אבל להסביר לעצמנו שהחיבור עדיף במקום הפירוד, שהמצב היום המביא את כולנו לקריסה, בשביל זה לא צריכים להיות רוחניים. לכך הוא מתכוון.

תלמיד: אז בעצם זה אומר שכל אחד מאיתנו צריך להיות קודם כל פסיכולוג לעצמו, כדי ממש להסכים, להפנים את הדבר הזה, וגם פסיכולוג לכל החברים שלו.

לכל החברים לא, לעצמך.

תלמיד: רק לעצמו?

כן.

שאלה: אני מבולבל לא פחות ממנו. קראנו השבוע קטע מתוך "מצוה אחת", אני רוצה להקריא אותו ולשאול כי הוא מבלבל. זו עצה שבעל הסולם כותב במאמר "מצוה אחת".

"אומר אני: שהמצווה הראשונה והיחידה, שתהיה בטוחה יותר לשאיפה לבא ל"לשמה", היא, לקבל על עצמו שלא לעבוד לצורכו, אלא במידת ההכרחיות לעבוד בהם, כלומר, בדיוק עד לידי סיפוק קיומו בלבד. ובשאר הזמן, יעבוד למען הציבור, להושיע נדכאים, ולכל בריה בעולם הצריכה ישועה והטבה." אני לא מצליח להבין איזו חשיבות רבה הוא נותן. הוא כותב והמצווה הראשונה היחידה הבטוחה ביותר. חשבתי שהעצה הראשונה זה "אין עוד מלבדו", להתחבר, תיקון השבירה.

לא. אלה דברים מאוד גדולים שרק אחר כך מגיעים אליהם מזה שמקיימים את המצווה הזאת.

תלמיד: איך זו המצווה הראשונה, היחידה והבטוחה ביותר להגיע ל"לשמה"?

מה היא? שאדם משקיע את עצמו בזולת? שעל ידי זה הוא מתקשר לזולת, על ידי זה שהרצונות שלו, המחשבות שלו, כולם בזולת. וכך כל אחד וכולם בונים בדיוק את העשירייה, או את כל העולם כעשירייה, לא חשוב, ושם מתגלה הבורא. לא צריכים שום דבר נוסף.

תלמיד: ומה זה לפי בעל הסולם עבודה למען הזולת?

הוא אומר שלעצמך אתה לוקח כמה שאתה צריך חומר דלק כמו מכונה, כמה שמן, כמה דלק אתה צריך כדי שהמנוע יעבוד, וכל היתר למען הזולת.

תלמיד: כן אבל כאן יש עניין של הגדרה, אנחנו די מזלזלים בפילנתרופיה ובתרומות לכאורה למען החברה.

זה לא פילנתרופיה ותרומות, אני לא נותן להם מהעודף שלי, אני נותן להם את כול מה שאני מסוגל לייצר בשבילם וכך כל העולם זה לזה. למה? כי בזה אנחנו מעלים את עצמנו לדרגת הבורא. אני לא משפיע לזולת, בעצם אני משפיע לבורא.

שאלה: אני שומע את המילים שלך וממש כמו בפסקה האחרונה שקראנו עכשיו במאמר "השלום בעולם", על החשבון הכללי והפרטי והתפוקה שמתחלקת, אני שומע את המילים ולא מבין בכלל מה המשמעות שלהן. מה זה עבודה למען הזולת כזאת שמביאה את האדם ללשמה?

שבכמה שאני יכול להשפיע לזולת מעבר להכרחיות שלי, אני חייב לעשות את זה, ועל ידי זה אני מגיע להשתוות הצורה עם הבורא. אני מעלה את עצמי לדרגת הבורא.

תלמיד: סליחה על הפרובוקציה לפי זה וורן באפט וביל גייטס בדרך ללשמה יותר ממני כנראה. הם הקימו מועדון מיליארדרים.

אני לא חושב שביל גייטס חי כמו אחד המהנדסים שנמצא אצלו או כמו פועל שנמצא אצלו במפעל, ויש לו כאלה חמישים אלף עובדים.

תלמיד: הם התחייבו אחרי מותם לתרום את כל ההון שלהם.

שיתרום אפילו את כל הגוף שלו, מה יש?

תלמיד: זה מה שאני לא מבין, מה זה לעבוד למען הזולת?

זה יום יום, כל רגע ורגע לחשוב כמה אני יכול לתת עוד יותר ועוד יותר לזולת. זאת אומרת, במילים אחרות, כמה אני יכול להשפיע אחרי שאני מקבל לעצמי רק חומר דלק. אני ממלא את עצמי באלפיים גרם או בקלוריות שאני צריך ליום, וגמרנו, כל היתר לזולת.

תלמיד: לתת מה?

הכול, כמו שהוא אומר שם, עד שלא יהיו עניים, נדכאים, וכל מיני כאלו.

תלמיד: במוח והלב המקולקל שלי הכול בעיניי זה כסף, רכוש, דירה.

יפה מאוד. זאת אומרת, אנחנו צריכים להגיע למצב שאם כל אחד יחשוב כך על כולם, אז מגיע סטנדרט מיוחד. כמה אדם צריך כדי להתקיים? כי את היתר הוא משפיע לזולת. אתה תברר ותגלה כמה הוא צריך, כמה קלוריות הוא צריך, כמה ביגוד הוא צריך, זאת אומרת, אני לא צריך להגביל אף אחד, אני צריך לספק להם חינוך כזה. ואז מתוך החינוך הזה כל אחד יגביל את עצמו בעצמו וייתן לשני את מה שהוא זקוק. והוא יבין למה השני זקוק והשני לא ייקח יותר ממה שהוא זקוק.

תלמיד: אז עכשיו נתת לי קצה חוט. קצה החוט אומר שאנחנו צריכים לתת לא את הרכוש שלנו, אלא ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

זה לא הרכוש שלך. אלא העודף שאתה עושה מעל מה שאתה צריך לחיים, זה לא שלך, זה שייך לכולם.

תלמיד: כן אבל המפתח כמו שאמרת זה חינוך, כי אז האדם יגביל את עצמו. האם בעל הסולם התכוון בזה שעוזרים לנדכאים זה שנותנים להם מאור מחזיר למוטב, צוהר קטן לחכמה הגדולה הזאת, חינוך שייתן להם את האפשרות להגיע לזה?

אם אתה הולך עכשיו לצאת לרחוב להשפיע לכולם, אתה בזה לא מגיע לשום דבר חוץ מכך שאתה מגביר מאוד את זה שאנשים לא ירצו לעבוד, שהם לא ירצו להשיג שום דבר בחיים, וזה לא טוב.

תלמיד: אז מה זה עכשיו עבור "בני ברוך", מה זה עכשיו עבורנו לעשות עבודה להושיע נדכאים ולעזור לזולת?

רק הסברה. אנחנו צריכים לתת רק חינוך, אין לנו יותר מה לתת. כבר דיברנו על זה בעבר, רק חינוך, אין לנו עוד מה לעשות.

(סוף השיעור)