שיעור בוקר 26.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי בעל הסולם, עמ' 162, פתיחה לחכמת הקבלה,

אותיות ד' - ו'

דיברנו על איך האור בונה את הכלי ואיך הוא עובר מבחינה א', לבחינה ב', לבחינה ג' ולבחינה ד', וכך הוא בונה את העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה.

קריין: אות ד'.

אות ד'

"והצורך להשתלשלות הרצון לקבל על ד' בחינות האמורות שבאבי"ע, הוא מפני שיש כלל גדול בענין הכלים, אשר התפשטות האור והסתלקותו הוא עושה את הכלי רצוי לתפקידו, פי', כי כל עוד שהכלי לא נפרד פעם מהאור שלו, הרי הוא נכלל עם האור ובטל אליו כנר בפני האבוקה. וענין הביטול הזה הוא, מפני שיש הפכיות ביניהם הרחוקה מקצה אל הקצה, כי האור הוא שפע הנמשך מעצמותו ית' יש מיש, ומבחינת מחשבת הבריאה שבא"ס ית', הוא כולו להשפיע ואין בו מבחינת רצון לקבל אף משהו, והפכי אליו הוא הכלי, שהוא הרצון הגדול לקבל את השפע ההוא, שהוא כל שורשו של הנברא המחודש, הנה אין בו ענין של השפעה כלום. ולפיכך בהיותם כרוכים זה בזה יחד, מתבטל הרצון לקבל באור שבו. ואינו יכול לקבוע את צורתו אלא אחר הסתלקות האור ממנו פעם אחת, כי אחר הסתלקות האור ממנו הוא מתחיל להשתוקק מאד אחריו, והשתוקקות הזאת קובעת ומחליטה את צורת הרצון לקבל כראוי, ואח"ז כשהאור חוזר ומתלבש בו הוא נבחן מעתה לב' ענינים נבדלים, כלי ואור, או גוף וחיים. ושים כאן עיניך כי הוא עמוק מכל עמוק."

אנחנו לומדים, כפי שמקובלים מספרים לנו, שהאור יוצא מהבורא, מהרצון להשפיע, משתלשל ויורד עד שמגיע אלינו. ההשתלשלות הזאת עוברת ארבעה עולמות, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה - אבי"ע. כל התהליך הזה של התפשטות האור כולל את התפשטותו והסתלקותו, התפשטותו והסתלקותו, יש כאן עניין של כניסה ויציאה בכל ההבחנות שהאור מרגיש בתוך הרצון, בתוך הכלי.

אות ד'

"והצורך להשתלשלות הרצון לקבל על ד' בחינות האמורות שבאבי"ע, הוא מפני שיש כלל גדול בענין הכלים, אשר התפשטות האור והסתלקותו הוא עושה את הכלי רצוי לתפקידו," האור צריך להתפשט בתוך הרצון ואחר כך להסתלק מהרצון, וכנראה שהוא משאיר בתוך הרצון כאלה רשימות מעצמו, שאז הרצון נעשה כבר ראוי לקבלת האור. כלומר אחרי שהאור בא ומסתלק, הוא בזה מפרמט את הרצון לקבלת האור. "פי', כי כל עוד שהכלי לא נפרד פעם מהאור שלו, הרי הוא נכלל עם האור ובטל אליו כנר בפני האבוקה." זאת אומרת לא מרגישים איפה כאן האור ואיפה כאן הכלי, שניהם מעורבבים יחד כך שלא ניתן להבדיל ביניהם. "וענין הביטול הזה הוא, מפני שיש הפכיות ביניהם הרחוקה מקצה אל הקצה, כי האור הוא שפע הנמשך מעצמותו ית' יש מיש, ומבחינת מחשבת הבריאה שבא"ס ית', הוא כולו להשפיע ואין בו מבחינת רצון לקבל אף משהו," זהו בעצם האור, רק להשפיע, רק לתת, למלאות, לעשות, לפי הרצון שהוא נתקל בו. האור עושה הכול לפי הרצון שאליו הוא מגיע וממלא אותו. "והפכי אליו הוא הכלי, שהוא הרצון הגדול לקבל את השפע ההוא, שהוא כל שורשו של הנברא המחודש, הנה אין בו ענין של השפעה כלום. ולפיכך בהיותם כרוכים זה בזה יחד, מתבטל הרצון לקבל באור שבו. ואינו יכול לקבוע את צורתו אלא אחר הסתלקות האור ממנו פעם אחת, כי אחר הסתלקות האור ממנו הוא מתחיל להשתוקק מאד אחריו, והשתוקקות הזאת קובעת ומחליטה את צורת הרצון לקבל כראוי, ואח"ז כשהאור חוזר ומתלבש בו הוא נבחן מעתה לב' ענינים נבדלים, כלי ואור, או גוף וחיים. ושים כאן עיניך כי הוא עמוק מכל עמוק."

שאלה: התפשטות האור והסתלקותו זה מה שיוצר את הכלי, וזה יוצא עוד לפני שהכלי מוכן. איך יכול להיות שהכלי לא קיים והאור נכנס ויוצא?

יש רצון לקבל שהבורא ברא, והאור נכנס לרצון לקבל לפי אותו רצון. אם הרצון לקבל משתנה, אז האור כבר ממלא את הרצון לקבל לפי הרצון החדש. זה נקרא שהרצון נעשה כלי לקבלת האור והוא הקובע איזה אור ימלא אותו ובאיזו צורה.

תלמיד: האם יש רצון לקבל שהוא עוד לא נקרא כלי?

יש רצון לקבל אבל הוא רצון לקבל כללי, עדיין אין בו שום הבחנות. אחר כך כשהאור ממלא את הכלי ועושה עליו כל מיני פעולות, אז הכלי, הרצון נעשה דומה יותר, מתאים יותר לאור, ומתחיל לקבוע איזה אור הוא רוצה שימלא אותו, בכמות ובאיכות.

שאלה: מה גורם לכלי להשתוקק לאור אחרי שהאור עוזב אותו?

האור שממלא את הכלי נותן לכלי מילוי, הרגשת רוגע, הרגשת שלמות. כשהוא עוזב את הכלי, אז הכלי מרגיש מה היה לו לעומת מה שיש לו עכשיו כשהתרוקן מהאור, ולכן הוא משתוקק לאור ורוצה להחזיר אותו בחזרה. ההשתוקקות הזאת היא בעצם החיסרון שהכלי מגלה. כך גם אנחנו. אין לך עדיין טעם של משהו, אז אומרים לך תטעם ותראה כמה זה טעים. אתה טועם, זה באמת טעים, ואז אתה מתחיל בעצמך להשתוקק לאותו טעם, וזה כבר נקרא רצון משלך.

תלמיד: הבעיה היא שאין לנו מושג איך לקבל את האור הזה בחזרה. האם זו מטרת לימוד חכמת הקבלה?

נכון. לכן תתאזר בסבלנות.

שאלה: לגבי קבלת האור. הרצון שלי יכול להיות שלי או רצון שקשור לקבוצה, כלומר כשאני רואה את הקבוצה אפשר להגיד שזה גם הרצון שלי. אז איך אני מקבל את האור?

אנחנו לא מדברים על זה שאתה יכול לקבל את האור דרך הקבוצה או לבד מהבורא, עוד נגיע לתנאים איך אנחנו צריכים לסדר את עצמנו כדי שהאור יימשך אלינו וימלא אותנו. זה לא בצורה פשוטה.

תלמיד: בשביל מה אני צריך את הקבוצה אם אני לא יכול למשוך את האור?

אתה צריך ללמוד איך למשוך אור דרך הקבוצה. אתה חושב שמחצי מילה הבנת הכול?

תלמיד: לא, השאלה האם הקבוצה קיימת בשביל שאני אמשוך את האור בשבילה ובה אני אגלה את האור, או שאני מגלה אותו באופן פרטי?

את האור אנחנו מגלים בתוך הקבוצה, בתוך העשירייה. האור שנכנס לתוך הקבוצה מתחלק שם לכל מיני חלקים, לפי עשר הספירות, ואז אנחנו יכולים להתחיל להרגיש אותו ולעבוד עימו, אבל לא לפני זה.

שאלה: כתוב "אחר הסתלקות האור ממנו הוא מתחיל להשתוקק מאד אחריו, והשתוקקות הזאת קובעת ומחליטה את צורת הרצון לקבל כראוי", מה גורם לאור להסתלק בעשירייה כדי שנגיע להשתוקקות?

האור נכנס לעשירייה, אם העשירייה לא יכולה להחזיק אותו לפי השתוות הצורה עימו בעל מנת להשפיע, אז האור מסתלק, והכלי, הרצון לקבל, מתחיל להשתוקק מאוד אחרי האור שמילא אותו ונתן לו תענוגים ומילויים. ההשתוקקות הזאת היא קובעת את הכלי. זאת אומרת התפשטות האור בתוך הרצון והסתלקות האור מתוך הרצון, בונה ברצון התרשמויות, רשימות, והרשימות האלה הן הכלי.

טעמתי משהו טעים מאוד, ועכשיו אני מגלה שזה היה בי ונעלם. מה לעשות? אז אומרים שאותו טעם שקיבלת ואותו טעם שהרגשת אחרי שאיבדת את הטעם הזה, אחרי שהוא יצא ממך, שתי הרשימות האלו שרשומות ברצון שלך יכוונו אותך עכשיו לעבודה הנכונה, לפעולה הנכונה. גם מילוי וגם חסרון למילוי שהיו לך קודם, שניהם יעבדו יחד ויכוונו אותך לזה שעכשיו תשתוקק ממש בצורה השלמה למילוי השלם.

תלמיד: האם זו חובה שהאור יסתלק בכל מקרה על ידי המעשים שלנו?

כן, חובה שהאור יסתלק, מפני שהוא לא מוצא כלי הדומה לו שהוא יכול לחיות בו.

תלמיד: כלומר זה חלק מהתהליך.

כן.

שאלה: במילוי הראשון של הכלי, האם אין הבחנה מאיפה בא האור?

ודאי שלא. הכלי לא מרגיש מאיפה בא האור. לזה צריכה להיות כבר הכנה בתוך הכלי לאותו מקור שממנו האור בא. לפני שבא האור לתוך הכלי הרשימו הזה לא נמצא בכלי. לכן יש כאן בעיה.

הכלי צריך להתמלא באור ולהרגיש מאיפה בא האור, ולעומת זאת להרגיש מה הרצון של הכלי, שהוא לקבל וליהנות, ועד כמה הרצון שלו הוא הפוך מהרצון של המאציל לתת ולהנות. מתוך זה שהכלי מרגיש הפוך מהאור, הוא מרגיש שהוא פחות, נבזה כלפי האור, ואז הוא מסתלק מקבלת האור. האור מסתלק והכלי נשאר ריק. אבל ביני לביני נשאר בכלי רשימו מהאור ונשאר באור רשימו מהכלי.

שאלה: אם הבורא יצר רק נברא אחד, למה הרצונות האלה צריכים לקבל צורות שונות עד שהם יגיעו לגמר התיקון?

הנברא הוא רצון, אבל הרצון הוא גולמי. כשהאור מתפשט בתוך הרצון הוא בונה ברצון כל מיני חלקים שמרגישים את האור בצורות שונות. כשהרצון מקבל את התענוג, נעשות בו כל מיני הבחנות, חמש הבחנות. בהתחלה הוא מרגיש שמגיע אליו מילוי, אבל הוא עדיין לא מבין כלום, זו הבחנה ראשונה. אחר כך הוא מתחיל להבין שזה משהו טעים, משהו נעים, זו הבחנה שנייה. בהבחנה שלישית הוא מרגיש האם זה באמת מה שהוא ציפה או לא. הבחנה רביעית היא שהוא מרגיש שזה ממלא את כולו לגמרי. והבחנה חמישית היא שהוא או רוצה או לא רוצה לקבל את התענוג הזה אחרי שגילה אותו והכיר אותו בכל שלמותו. כלומר ברצון לקבל עצמו, מזה שמקבל את התענוג, יש כל מיני שלבים בהכרת התענוג, בדרך כלל חמישה חלקים. זה מה שקורה לו.

אחר כך הוא מחליט שהוא לא רוצה לקבל את התענוג בצורה שהוא מגיע אליו, כי זה מחלק אותו, מבדיל אותו, חותך אותו מהנותן, כי הוא המקבל ויש לפניו נותן, ואז כשהוא מחליט שהוא נפרד מהקבלה כדי לא להיות חתוך מהנותן, אז יוצא שנפרד. האור יוצא ממנו והרצון נשאר ריק, זה המצב השני. המצב הראשון הוא שהוא היה מלא בתענוג, ואחר כך מחליט שהוא לא רוצה לקבל את התענוג כי זה מרחיק אותו מהבורא והאור יוצא ממנו. עכשיו הוא מחליט שהוא כן רוצה לקבל את התענוג שמגיע אליו מהבורא, אבל בצורה כזאת שהוא לא מתבטל כלפי התענוג, זאת אומרת הוא מקבל אותו בהדרגה, בשמירה, בטעימה נכונה, ואז האור נכנס וממלא אותו בצורה הדרגתית.

קבלת המילוי ברצון לקבל היא קבלה בעולמות, בהעלמה, זאת אומרת בחשבון. יש כאן חמישה עולמות, אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ובכל עולם יש את הרגשת הרצון לקבל והמילוי בצורה לגמרי מיוחדת ממקומות אחרים.

שאלה: כשאנחנו מגיעים לדרישה חזקה מספיק כדי להצדיק את החברים, נראה שיש איזשהו חסד ששולט בכול ולאחר מכן אותם הרחמים עוזבים. האם הגילוי הזה של הרחמים או של החסד הם מה שאנחנו זקוקים לו כדי להשוות צורה? והאם יש כאן באמת הזדמנות לתיקון?

נראה את זה אחר כך, זה קצת מוקדם מדי.

שאלה: לפי מה שאנחנו לומדים, החיסרון האמיתי מורגש רק אחרי שהרגשנו את האור בעשירייה והאור עזב את העשירייה. האם ההרגשה הזאת זו הרגשה של כל חבר מתוך התכללות בעשירייה או שזו הרגשה כללית בתוך העשירייה?

היא מכל חבר וחבר. בינתיים אני לא רוצה לדבר בצורה כזאת כי נבלבל בין העבודה שלנו למה שאנחנו לומדים כאן, שזה לגמרי לא נמצא במקום אחד.

שאלה: מהו העיקרון של התפשטות האור והסתלקותו מהכלי בכל הדרגות?

התפשטות האור והסתלקותו זה לפי דרגות הרצון לקבל שיש בתוך הרצון הכללי.

שאלה: האם הרשימות או הרצונות זה מה שנותן צורה לכלים?

כן. הרשימות הן בעצם מפרמטות לנו את הכלים.

שאלה: כשמגיע בהתחלה אור לנברא הוא מגיע לפי רצון הבורא, בפעם השנייה אחרי שהאור יוצא, האם הוא יוצא גם לפי רצון הבורא? האם כשהבריאה רוצה לקבל את האור זה כבר לפי רצון הבריאה?

כן. אבל עוד לא למדנו את זה.

קריין: אות ה'.

אות ה'

"ולפיכך, צריכים לד' בחינות שבשם הוי"ה, הנקראות חכמה בינה ת"ת מלכות. כי בחי"א הנק' חכמה, היא באמת כל כללותו של הנאצל אור וכלי, כי בו הרצון לקבל הגדול, עם כל כללות האור שבו הנק' אור החכמה, או אור החיה, כי הוא כל אור החיים שבנאצל המלובש בהכלי שלו, אמנם בחינה הא' הזו, נבחנת לכלו אור, והכלי שבו כמעט שאינו ניכר, כי הוא מעורב עם האור ובטל בו כנר בפני האבוקה. ואחריה באה בחי"ב, והוא כי כלי החכמה בסופו הוא מתגבר בהשואת הצורה לאור העליון שבו, דהיינו שמתעורר בו רצון להשפיע אל המאציל. כטבע האור שבתוכו שהוא כולו להשפיע, ואז ע"י הרצון הזה שנתעורר בו, נמשך אליו מהמאציל אור חדש הנקרא אור חסדים, ומשום זה כמעט שנפרש לגמרי מאור החכמה שהשפיע בו המאציל, כי אין אור החכמה מקובל רק בהכלי שלו, שהוא הרצון לקבל הגדול בכל שיעורו, כנ"ל. באופן שהאור וכלי שבבחי"ב משונים לגמרי מבחי"א כי הכלי שבה הוא הרצון להשפיע והאור שבה נבחן לאור החסדים, שפירושו אור הנמשך מכח הדבקות של הנאצל בהמאציל. כי הרצון להשפיע גורם לו השואת הצורה למאציל, והשואת הצורה ברוחניות היא דבקות, כמ"ש להלן. ואחריה באה בחינה ג'. והוא כי אחר שנתמעט האור שבנאצל לבחינת אור חסדים בלי חכמה כלל, ונודע, שאור החכמה הוא עיקר חיותו של הנאצל, ע"כ הבחי"ב בסופה התעוררה והמשיכה בקרבה שיעור מאור החכמה, להאיר תוך אור החסדים שבה. והנה התעוררות הזו המשיכה מחדש שיעור מסוים מהרצון לקבל שהוא צורת כלי חדש הנקראת בחינה ג' או ת"ת, ובחי' האור שבה נק' אור חסדים בהארת חכמה כי עיקר האור הזה הוא אור חסדים ומיעוטו הוא אור חכמה. ואחריה באה בחינה ד', והוא כי גם הכלי דבחי"ג בסופו התעורר להמשיך אור חכמה במילואו כמו שהיה בבחי"א, ונמצא התעוררות הזו היא בחינת השתוקקות בשיעור הרצון לקבל שבבחי"א, ונוסף עליו, כי עתה כבר נפרד מאור ההוא, כי עתה אין אור החכמה מלובש בו אלא שמשתוקק אחריו, ע"כ נקבע צורת הרצון לקבל על כל שלימותו, כי אחר התפשטות האור והסתלקותו משם, נקבע הכלי, כנ"ל, וכשיחזור אח"כ ויקבל בחזרה את האור, נמצא הכלי מוקדם להאור. וע"כ נבחנת בחינה ד' הזאת לגמר כלי. והיא נק' מלכות."

שאלה: הפעולה שעושה האור בכלי והרשימו שהוא משאיר, האם זה קשור לאותם רצונות שאנחנו עצמנו לא מצליחים להתנתק מהם?

לא, אנחנו מדברים על משהו אחר לגמרי, זה עדיין לא אנחנו וזה רחוק מהרצונות והתכונות שלנו.

שאלה: שמעתי שלהתנתק מהאגו זה כדי לא להיות מנותקת מהבורא. האם ההגדרה העצמית שלי היא נמצאת בתוך האגו שלי, ואם אני מתנתקת מהאגו שלי כדי לא להיות מנותקת מהבורא, עם מה אני מתחילה לזהות את עצמי, איך ארגיש את עצמי?

תרגישי את עצמך קשורה לבורא.

שאלה: אנחנו מקבלים את כוח ההשפעה מלמטה, ואנחנו עולים מלמטה כדי לקבל את כוח ההשפעה, כדי להידמות לבורא. אז איפה זה קורה?

לשם כך הוא צריך להידמות לבורא, אבל הוא מקבל את כוח ההשפעה מלמעלה, מהבורא, הכול נובע מהבורא.

שאלה: המטרה של האדם היא לקבל את טעם האור פעם נוספת, האם צורת העבודה הזו פוגעת בעבודה של האדם, או בעבודה של העשירייה?

לא, בשום דבר היא לא פוגעת, הכול נעשה לפי התוכנית, אל תדאגו.

שאלה: כשהאור מפרמט את הכלי לפי הרצון, הרצון הופך להיות הכלי, מה הפעולה האקטיבית של האדם בתהליך הזה, לא לבקש להעלות את הרצון אלא לתקן את כוונתו?

כן, בדיוק, נכון.

קריין: אות ו'

אות ו'

"ואלו ד' ההבחנות הנ"ל ה"ס עשר ספירות הנבחנות בכל נאצל וכל נברא, הן בכלל כולו שהן ד' העולמות, והן בפרט קטן ביותר שבמציאות. ובחי"א, נקראת חכמה, או עולם האצילות. ובחי"ב נק' בינה, או עולם הבריאה. ובחי"ג נק' תפארת, או עולם היצירה. ובחי"ד נק' מלכות, או עולם העשיה. ונבאר את הד' בחינות הנוהגות בכל נשמה, כי כשהנשמה נמשכת מא"ס ב"ה ובאה לעולם האצילות, היא בחי"א של הנשמה. ושם עוד אינה נבחנת בשם הזה, כי השם נשמה יורה שיש בה איזה הפרש מהמאציל ב"ה, שע"י ההפרש הזה יצאה מבחינת א"ס ובאה לאיזה גילוי לרשות בפני עצמה, וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה. וכבר ידעת שבחי"א של הכלי אינה ניכרת כלל לכלי וכולה בטלה להאור, וז"ס הנאמר בעולם אצילות שכולו אלקיות גמור, בסוד איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון. ואפילו נשמות שאר בעלי החיים בהיותם עוברים את עולם אצילות נחשבים כעודם דבוקים בעצמותו ית'."

שאלה: מה התפקיד של הכלי?

תפקיד הכלי להידבק באור.

תלמיד: מה זה צורת הרצון לקבל?

צורת הרצון לקבל זה גודל ואופן של הרצון לקבל.

שאלה: הוא אומר " וכל עוד שאין בה צורת כלי, אין מה שיפריד אותה מעצמותו ית', עד שתהיה ראויה להקרא בשם בפני עצמה." הנשמה זה בניית הכלי?

כן, נשמה זה הכלי, הרצון לקבל שקיבל צורה של השפעה ולכן הוא יכול להתמלאות גם באור העליון ולהאיר במשהו.

תלמיד: ואז היא כאילו נפרדת מהישות שנקראת עצמותו?

בוודאי שהיא נפרדת, כי יש בה רצון, והרצון לקבל שלה הוא מפריד אותה מהבורא.

תלמיד: זה אומר "עד שתהיה ראויה להיקרא בשם בפני עצמה"?

כן.

תלמיד: מה זה אומר?

שעד שהיא תקבל צורת הרצון לקבל על מנת להשפיע, היא תוכל לקבל שם משלה כלפי הבורא.

תלמיד: זאת אומרת לפני החתימה להיות עצמאית?

כן.

שאלה: כשהאור מוצא כלי דומה לו, האם הוא יכול להישאר שם לנצח, ואם כן מה עלינו לעשות כדי שזה יקרה?

האור לא יכול להישאר בכלי לנצח, אלא הכול קורה לפי הכלי. עד כמה שהכלי מחזיק את האור, האור נמצא בתוך הכלי.

שאלה: בבחינה ד' גם נמשך אור החכמה, אבל שם יותר מאשר בבחינה ג', ששם הוא מחזיק את החיים, ובבחינה ד' כבר הכלי רוצה לקבל את האור שבבחינה א'?

כן.

שאלה: בבחינה א' הרצון הוא בדבקות עם עצמותו, האם אפשר להגיד שהם שווים בגודלם?

נכון. כשהכלי מתמלא, הרצון תמיד צריך להיות שווה לשפע.

תלמידה: האם יש מצב בהמשך, שהרצון משתלשל בארבעת הדרגות ואז שוב הוא מתמלא כדי להיות שווה לבורא?

לא, זה לא עובד ככה, הרצון מתמלא על ידי האור במידת הרצון שלו, זה הכול.

תלמיד: אבל מתישהו אני אגיע לרצון לקבל שיהיה שווה לאותו אור שהבורא נותן?

כמובן, זה מה שנקרא גמר תיקון, זאת המדרגה של אין סוף. אין סוף הכוונה שאין גבול, חוסר הגבלה.

תלמיד: כלומר, אנחנו נגיע שוב לאותה דרגה א' שאנחנו דבוקים לבורא?

לא, ואין מה לקפוץ.

שאלה: בהיווצרות הכלי והעברת השיתוף בין האור לבין הכלי, איזה ערוצי תקשורת יש בין האור לכלי, שיכול להנחות את הכלי לבטל את הרצון שלו, או לא לקבל. בכלל מאיפה מושגות לכלי שהוא חומר היכולות האלה?

זה לא רק חומר, זה צמצום, מסך ואור חוזר, שהכלי מתחיל לקבוע לאור את דרכי ההתפשטות שלו בתוך הכלי.

(סוף השיעור)