שיעור בוקר 23.01.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 389, מאמר "מתן תורה",

אותיות י"ד – ט"ו

אות י"ד

"והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה. כי בטרם שמשתלם בהדבר הכרח הוא, שכל פעולה לזולתו, הן להשי"ת והן לבני אדם, מורגש אצלו כמו ריקנית לבלי מושג.

אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני, כנ"ל. ואז תיכף זוכה למטרה הסופית, שהוא הדביקות בו ית', כמבואר.

וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל האדם, להביאו להמטרה הנרצה:

משום שהעבודה במצוות שבין אדם למקום ית' - הוא קבוע ומסויים, ואין לו תובעים, והאדם מתרגל בו בנקל - וכל שעושה מחמת הרגל כבר אינו מסוגל להביא לו תועלת כנודע.

משא"כ המצות שבין אדם לחבירו - הוא בלתי קבוע ובלתי מסויים, והתובעים מסבבים אותו בכל אשר יפנה - ועל כן סגולתם יותר בטוחה ומטרתם יותר קרובה."

שאלה: בעל הסולם אומר "וכיון שכן הוא, הנה הסברה נותנת, אשר אותו חלק התורה, הנוהג בין אדם לחבירו, הוא היותר מסוגל בשביל האדם, להביאו להמטרה הנרצה", אז בשביל מה אני צריך את התורה?

מה זה נקרא "תורה"?

תלמיד: תורה זו הוראה.

מה זה "הוראה"? זה ספר הוראות? תורה היא הפעולות גם במחשבה, גם ברצון, גם בפעולה הפיזית, שהן מביאות לנו את המאור המחזיר למוטב. הפעולות עצמן, כל מה שנעשה, גם בשכל, גם ברגש, גם בידיים, הפעולות עצמן לא מועילות, הן רק אמצעי, הן רק מזמינות את המאור המחזיר למוטב. בעצם זה לא ידיים ולא קריאה ולא לימוד ולא כלום, אלא לפי רצון הלב, לפי נטיית הלב, כי את הלב אנחנו צריכים לתקן ולכן אנחנו זקוקים למאור המחזיר למוטב, הוא נקרא "תורה".

האור שמגיע לתקן את הרצון שלנו נקרא "תורה", ואז אנחנו משייכים למושג תורה כל דבר שמועיל לאותו המאור. זה לימוד ואלה פעולות וזאת הפצה וכל מה שתגיד, הכול כדי לתקן את עצמנו. לכן כל הפעולות האלה נקראות בסך הכול "תורה". אבל ממש תורה זה "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב", זה הכול, זה האור.

עכשיו השאלה, איך אנחנו מעוררים את המאור שיתקן אותנו? ומכאן יש לך את כל מה שמסביב, את כל השיטה. אתה צריך לדעת שאתה מקולקל ואתה צריך לדעת מה זה להיות מתוקן, מה זה נקרא "המאור המחזיר למוטב", האם זה טוב לך שתהייה מתוקן? איך המאור הזה עובד? איך אתה יכול להשפיע עליו? האם אנחנו חייבים לזה? באיזו צורה צריכים להיות מחוברים אולי כדי לעורר את המאור? וכן הלאה. כאן זה כבר כל המבנה. אבל זה לא שייך לתורה. התורה בעצם היא רק האור שמגיע לרצון לקבל שלך ומוסיף לו כוונה על מנת להשפיע. הרצון לקבל לא משתנה, הוא רק מתחיל לקבל על עצמו יותר ויותר, על ידי המאור המחזיר למוטב, כוונה על מנת להשפיע. ובהתאם לכוונה על מנת להשפיע הוא מתחיל לפעול בדומה לבורא.

תלמיד: הוא אומר באות י"ד, "והננו רואים בשתי עינינו, אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה, הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה", איך אפשר להסביר דבר כזה? זאת אומרת הוא עוסק בתורה ובמצוות לשמה.

"והננו רואים בשתי עינינו," שתי עיניים הוא אומר, "אשר כלפי העוסק בתורה ומצות לשמה," לשמה, "הנה אפילו מצד המעשיות שבתורה, אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה" אין שום הבדל. אם אני עושה לשמה, אז לא חשוב מה שאני עושה, זה לשמה, זה על מנת להשפיע, אני כבר מתוקן, אני מבצע את הפעולות. אז בשבילי זה שאני הולך לעבוד בשדה כדי להשפיע או שאני לומד תורה בבית המדרש כדי להשפיע או שאני מקריב קורבן בבית המקדש על מנת להשפיע, הכול על מנת להשפיע ואין שום הבדל. ההבדל הוא בזה, שמי שעושה עבודה בשדה כדי להאכיל את בני האדם, אפילו בדרגות הכי גשמיות, הוא עושה תיקונים יותר גדולים ממי שעובד בבית המקדש. כי מי שיותר קרוב למלכות, לעבודות המלכות, הוא יותר מועיל ועושה יותר נחת רוח לבורא.

תלמיד: מה זה "ב' חלקי התורה"? הוא אומר כאן "אינו מרגיש שום הפרש בב' חלקי התורה", מה זאת אומרת שהוא לא מרגיש את ההפרש?

אני מחלק את זה לאור החסדים ואור החכמה בכלים דקבלה ובכלים דהשפעה. אור התורה משפיע בכוח מיוחד על הכלים דהשפעה, זאת אומרת על הכלים שעביותם שורש, א' וב' חלקית, ועל הכלים שהם בעביותם החצי השני של הב', ג' וד', גלגלתא עיניים ואח"פ, וכך אנחנו מחלקים גם את התורה, אור החסדים ואור החכמה שמשפיע על הכלים האלו.

אני לא הולך להתבלבל ולהסתבך כמוך עם מה שלומדים בבתי המדרש, מה שחושבים חכמים שם, לא יודע, אלא אני לומד לפי הטבע. יש רצון לקבל, יש כוח האור שמתקן את הרצון לקבל. הרצון לקבל מתחלק לעביות שורש, א', חצי ב' שזה גלגלתא עיניים, חצי ב' השני, ג', ד', שזה אח"פ, ואור התורה חייב להשפיע גם על זה וגם על זה.

כשמשפיע על הכלים עם הרצון לקבל הקטן אז הם בשלים לקטנות. קטנות זאת השפעה ולא לערבב לזה כלים דקבלה כי אין להם. כלים שיש בהם גם כלים דקבלה שהם נהנים מלקבל, יכולים אם כך להפוך את עצמם בלקבל על מנת להשפיע. הכול תלוי בגודל הרצון לקבל, אבל גם בזה וגם בזה, בכל הבריאה רק רצון לקבל ורק המאור המחזיר למוטב פועל עליהם. לא חשוב אם זה שני חלקים בתורה או אלף חלקים בתורה, זה לא חשוב. אתה יכול להגיד שוודאי שלכל אחד יש תורה משלו כי הוא כלי בפני עצמו.

שאלה: כתוב, "אולם ע"י יגיעה גדולה, נמצא עולה ומתרומם לאט לאט לטבע שני". בעבודה שבין אדם לחברו לפי ההגדרה, מה ההבדל בין פעולה ויגיעה לבין יגיעה ויגיעה גדולה?

יגיעה זאת גם פעולה.

תלמיד: מה זה "יגיעה גדולה"? מה זו הדרישה הזאת?

יגיעה גדולה היא כנראה על עביות יותר גדולה, וקטנה על קטנה. למה אתם מבולבלים כאלה? יש רצון לקבל, יש מאור המחזיר למוטב ויש יגיעת האדם שנמצא ברצון לקבל אבל יכול על ידי הסביבה בלבד לתת מאמץ, כדי להזמין על עצמו את המאור המחזיר למוטב. זהו, אין כלום חוץ מזה. אתם מתחילים עם הפילוסופיות וכך וכך לסובב. בצורה כזאת ודאי שתתבלבלו, ואיך אתם מסבירים את זה לתלמידים?

תלמיד: במה זה תלוי שבפעולה בין אדם לחברו יהיה המאור המחזיר למוטב?

בפעולה הזאת אין מאור המחזיר למוטב, כי זה בין אדם לחברו, אלא על ידי פעולות בין אדם לחברו אנחנו יכולים להזמין את המאור המחזיר למוטב, אבל לא שבפעולה עצמה הוא נמצא. מה פתאום? האם אני מייצר את האור?

תלמיד: במה זה תלוי שבתוספת לפעולה תהיה הזמנת המאור?

עד כמה שאני פונה לבורא ומבקש ממנו שיעזור לי לעשות פעולת השפעה כלפי החבר. אני משתמש בבורא כדי שיעזור לי לעשות פעולה כלפי החבר. למה? כי בפעולה שלי כלפי החבר אני עושה לבורא נחת רוח עוד יותר גדולה מאשר אם אני פונה אליו ישירות. נניח שיש לפניי אמא, אישה, ואני יכול לעשות משהו שטוב לה ויכול לעשות משהו שטוב לילד שלה, היא תהנה יותר אם אעשה השפעה לילד שלה שייהנה. נניח שאני רופא, אני יכול לרפאות את הילד ואותה אחר כך, היא תשמח מזה יותר.

לכן בפעולה שלי כלפי החבר אני פונה לבורא ומבקש ממנו "תן לי אפשרות להשפיע לחבר", אבל אני מתכוון שבזה שאני עושה נחת רוח לבורא, אני ממשיך את הפעולה שלו, אני והוא נעשים עכשיו כשותפים. והוא בכוונה מקלקל את החברים כדי שאני אשפיע להם, כי הוא מקלקל אבל הוא בעצם לא מקלקל אלא הוא מגלה את הכלים הלא מתוקנים כדי שאנחנו נתקן אותם, ומזה יש לו וודאי נחת רוח.

אות ט"ו

"עתה נבין בפשיטות דברי הלל הנשיא להאי גיורא [לאותו הגר], אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך", ויתר תרי"ב מצות הם פירוש והכשר אליה (כנ"ל אות ב')." זאת אומרת, זה כלל, זה חוק, אין בתורה חוץ מ"ואהבת לרעך כמוך" כלום, כל היתר זה רק פירוט של אותו החוק "ואפילו המצוות שבין אדם למקום, הם גם כן בכלל הכשר המצוה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצא מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: "לא נתנו תורה ומצות אלא לצרף בהם את ישראל" (כנ"ל אות י"ב), שהוא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני, המוגדרת באהבת זולתו, דהיינו המצוה האחת של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא המטרה הסופית בהתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו ית'." זאת אומרת לא עושה עוד שום פעולה נוספת אחרי "ואהבת לרעך כמוך". אם מסיים את הפעולה הזאת מיד מגיע ל"ואהבת את ה' א-לוהיך" בדבקות השלם.

"ואין להקשות: למה לא הגדיר זה בהכתוב "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? כי זהו עשה מטעם המבואר לעיל, אשר באמת כלפי האדם, הנמצא עוד בטבע הבריאה, אין הפרש לו כלל בין אהבת השי"ת לאהבת חבירו, משום שכל שמזולתו הוא אצלו בגדר בלתי מציאות.

ומתוך שאותו הגר ביקש מהלל הנשיא, שיסביר לו כללות הנרצה מהתורה, כדי שיהיה מטרתו קרובה לבוא ולא ירבה בדרך הליכה, כאמרו: "למדני כל התורה כולה על רגל אחת". על כן הגדיר לו באהבת חבירו, משום שמטרתה יותר קרובה ומהירה להגלות (כנ"ל אות י"ד), משום ששמורה מטעותים, ומשום שיש לה תובעים."

שאלה: מה זה טבע הבריאה?

רצון לקבל.

תלמיד: זאת אומרת שכשאדם נמצא עדיין בטבע הבריאה אין לו שום דבר לאהבת ה' יתברך ולא לאהבת חברו?

ודאי שכלום. רצון ליהנות, מה אתה רוצה? תן ליהנות מהחיים. זה הטבע.

תלמיד: אז השלב שמתחילים להתקרב או לגעת באהבת החברים הוא כבר אחרי המחסום?

יש פעולות לפני המחסום שהן בדרך, אחרת איך תעבור את המחסום?

תלמיד: זה לא ברור לי.

הטבע הפשוט זה דומם, צומח, וחי, הוא נקרא "תן לחיות", ובו כל אחד מבצע את פקודות הטבע. ויש עוד יצור מיוחד שנקרא "אדם", שיש בו עודף רצון, רצון לכל דבר. לא לדרגות קטנות כמו בדומם, צומח, חי, כמו שורש א' ב', אלא ג' ד'. הוא רוצה, רוצה את כל מה שמעבר לזה, כאילו את כל מה שעיניו רואות. עיניו לא רואות, הלב רואה, ורוצה את זה ואת זה. ובעיקר מה הוא רוצה? את מה שהוא רואה אצל אחרים.

אני אף פעם לא רציתי פלאפל, פתאום אני רואה שכולם אוכלים פלאפל, אז גם אני התחלתי לרצות לטעום, לפחות משהו וכן הלאה, עד שנכללתי מזה. ועוד כל מיני כאלה דברים, זה נקרא שאדם קונה רצון מהזולת. רצון זו המצאה של הבורא והוא חילק לכל אחד ואחד. כתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה". במה אנחנו מתפרנסים? מזה שתופסים רצון מכל אחד ואחד. הוא נהנה, אני גם רוצה ליהנות. אבל אין לי רצון למה שהוא נהנה. אז תקנה את הרצון הזה ותיהנה.

כך אנחנו מתפתחים, אבל זה רק בדרגת האדם. מה יש בו באדם? קנאה, תאווה וכבוד, מה שאין בחיות. איך הוא כותב ב"הקדמה לעץ חיים"? שעל ידי סגולת קנאה, תאווה וכבוד מוציא את האדם מהעולם.

שאלה: אם אני נמצא עכשיו במצב של אדם אני כבר בדרגה גבוהה, זה כבר בסדר?

אני לא יודע אם אתה אדם.

תלמיד: עכשיו כנראה שלא. אבל אם אני נמצא בדרגת אדם, אני כבר בדרגה גבוהה?

יש אדם שנקרא אדם בעולם הזה. אדם בעולם הזה מקנא במה שיש לאחרים כבקטנה. במה שיש להם קצת ככה, איזה אוטו, איזו דירה, איזה משהו. גרת פעם בכפר? שם קנאת בשכנים שלך על דברים אחרים ובזה היית מסתפק.

אנחנו קוראים לאדם, כשיש התגלות בו, בליבו, ברצון, הוא פתאום מרגיש חוסר מנוחה. לא לרכוש מאחרים את מה שהוא רואה סביבו. כי זו ההתפתחות הרגילה של האנושות. אמנם היא מעל הדרגת דומם, צומח, חי, אבל זו דרגת אנוש, של אדם בעולם הזה.

ויש אנשים שבהם מתחיל להיות רצון להשיג את מהות החיים, מטרת החיים, פנימיות העולם, בשביל מה כל זה ולמה כל זה? זה רצון להשיג הא-לוהות רק הוא עדיין בצורה לא בדיוק מבוררת, לא מיוצבת אבל זה כבר רצון לא-לוהות. לאנשים כאלו אנחנו קוראים ישר א-ל. היום יש בעולם מיליונים כאלו, ובגלל זה העולם מתחיל להיכנס לשבירה.

בשביל מה חיים? למה חיים? מה יש לנו בחיים? ישנם בכל זאת הרבה אנשים שאתה לא יכול לסתום אותם, גם אם תיתן להם כל מיני תענוגים. אתה עדיין יכול לבלבל אותם, אבל לא כשהרצון שמתעורר בהם נקי, ובלי בלבול עם כל מיני רצונות אחרים, אחרת אתה יכול להשתיק אותו על ידי משהו שנמצא בעולם הזה.

האנשים האלו מבקשים מעל מהכוכבים, הם רוצים לעשות. תראה כמה תוכניות יש לנו על חייזרים, על כל מיני יצורים שבאים. מאיזה כוכב אנחנו? ועוד כל מיני. הכול סביב זה, העולם כך מתקדם. אז זה כבר רצון למעלה מטבע האדם שבעולם הזה. זאת אומרת, יש לך דומם, צומח, חי. אדם בעולם הזה, ומה שנקרא "ישראל".

גם ישראל מתחלק לכמה חלקים, לכמה דרגות. עד שמדברים על האנשים שממש באים אלינו ומתחילים ללטש הלאה את הרצון לקבל שלהם, וכבר מבינים מאיפה הוא, ולמה הוא צריך להיות מכוון, ועל ידי מה אני יכול לכוון אותו בצורה מדויקת, ולהשתוקק בדיוק למטרה. זו עבודה.

תלמיד: זה בעצם המקום שטבע האדם משתנה, הטבע שנולדים איתו?

אנחנו כל הזמן מצמצמים את הדרך שלנו, שהיא יותר מכוונת, יותר חדה, שהופכת להיות לקו מאוד דק. איך אתם שרים "הדרך לבורא הוא קו דק מאוד". לזה מגיעים. ואז יש לך בדיוק פעולות שהן נובעות אחת מהשנייה, וכולן מגיעות למטרה, ומכוונות למטרה וכן הלאה.

תלמיד: הקטע של קו דק מאוד.

שם מתחיל הסולם.

תלמיד: ושם מתחילה אהבת חברים ואהבת הבורא? משם זה רק מתחיל?

כן, אבל ישנה הכנה.

תלמיד: איך אנחנו מגיעים למקום הזה של קו דק מאוד?

פשוט מאוד. מה זה מקום? רצון. תצמצם את הרצון שלך למטרה אחת ותקבל קו דק מאוד. רק דרך הקבוצה בעל מנת להשפיע לבורא שנמצא במרכז הקבוצה, והכול מסודר.

שאלה: "על רגל אחת" זה רגל שמאל?

"כל התורה על רגל אחת", לי נראה שזה הקו האמצעי. רגל ישרה אומרים לפעמים על קו ימין, ורק ימין. העיקרון לעמוד על רגל אחת זה כמו שהיה אומר רבי עקיבא "ואהבת לרעך כמוך", "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך", זה על רגל אחת, עיקרון אחד פשוט מאוד. תבדוק לפי עצמך האם אתה אוהב את זה או לא, ומה שאתה אוהב תעשה לאחרים. זה "על רגל אחת". אבל ישנם אני בטוח עוד פירושים.

שאלה: איך לראות בצורה ברורה את מה שהלב רואה?

זו בעיה. להבין את הלב, לא. יש ציור של הלב שלנו, צייר מהאימפרסיוניסטים צייר לב שעטוף בארבע שכבות. אנחנו לא מבינים את הלב שלנו. בפנים, בתוך הלב נמצא הבורא, אבל אנחנו לא מרגישים את זה, מרגישים שרוצים משהו מחוצה לזה.

תלמיד: האם אנחנו לא צריכים להגיע למקום מסוים שבו נתחיל לגלות את מה שאנחנו רואים ומרגישים בתוך הלב?

כן וודאי, כי שם אתה מגלה. זאת הרגשה שאי אפשר לתאר אותה. הבורא מתגלה בתוך הלב והלב והבורא נעשים אותו דבר. זה התיקון, זה גמר התיקון.

תלמיד: האם זה מה שמעכב אותנו בזה שאנחנו לא מוכנים להסתכל?

עכשיו אנחנו לא יכולים להסתכל, אנחנו לא רואים. עכשיו עדיין אנחנו רחוקים מאוד. הלב שלנו נמצא בידי הבורא.

תלמיד: מה אפשר לעשות כדי לזרז את זה?

לשפשף אותו, להוריד ממנו את כל הקליפות, ואז לגלות את הלב האמיתי. זה נקרא "לב בשר", אבל עליו יש קליפה של ל"ב האבן.

תלמיד: האם יש איזו דרך תהליכית שאתה יכול לשרטט לנו כדי שנוכל לחלק את זה ממש לשלבים?

זה לא בידי האדם. זה דרך חברים לבורא ושיעשה את הפעולה. הכי נכון, אם החברים יבקשו שהבורא יתקן את הלב שלך, אז תקבל את הלב שלך נקי ומתוקן. אבל זה בתנאי שהם יבקשו, ממש יבקשו, שירצו שזה יקרה.

תלמיד: אבל רק אם אני רוצה בזה אני יכול להשפיע?

כן. יש לנו חבר אחד עכשיו מקבוצת מוסקבה שהוא מאוד זקוק לתמיכה שלנו. אם היינו כולנו מבקשים מכל הלב ומכל החיבור שלנו, היינו עוזרים לו להתרפא.

תלמיד: זה נשמע כמו משימה יומית טובה.

שאלה: כל יום שלישי יש נקודות שבלב, קבוצות שלומדות בכל הארץ, ואנחנו שם כבר בתהליך מאוד עמוק של הכנה לכנס. למעשה כבר ארבעה שבועות, ארבעה שיעורים אנחנו לומדים על חשיבות השפעת הסביבה ועד כמה כנס זה סביבה מושלמת. ואני מאוד מתפעל וכולם כבר בוערים ונרשמו, ההכנה בשיאה, כאילו מחר הכנס. ומאוד הייתי רוצה להעביר את כל ההתלהבות הזו וההכנה הזו לכל הכלי העולמי.

השאלה איך אתה ממליץ לעשות את זה, איך אנחנו יכולים להיכנס ללימודים, ללמוד את החומר של הכנס, להבעיר את עצמנו לקראת ההזדמנות הזו, שכבר נרגיש?

לי נראה שאנחנו מתקדמים משיעור לשיעור. צריכים יותר לפתוח את הלב, וזה מגיע על ידי מחשבה כללית, הדדית. אי אפשר שאדם ילחץ בעצמו, זה לא יעזור. רק דרך החברים, דרך הזולת ובעזרת ה'. אני חושב שאנחנו כן בכל זאת עושים צעדים טובים. מה אפשר עוד לעשות? רק חיבורים, חיבורים.

תשלחו לי כל פעם מאיזו קבוצה מתי אתם מתחברים במשך היום, באיזה לינק. כי אני מאוד מבולבל, עושה את זה ואת זה, ופתאום רואה ששוב הזמן עבר. אז תשלחו כל פעם.

תלמיד: אנחנו מתחילים ללמוד בקרוב את השיעורים של הכנס?

יכול להיות שכן מצד אחד, מצד שני אני לא חושב שזה כל כך חשוב. אנחנו כל הזמן סביב זה. את הנושא הכללי אנחנו לומדים כל הזמן, אנחנו מעבדים אותו מכל הצדדים. לכן שנעבור בדיוק על אותם הפסוקים אין טעם. דווקא על ידי כל החומר הזה מסביב אנחנו מכינים את עצמנו בצורה יותר כללית, בכך שאנחנו כבר נמצאים בכל הידיעות, הפעולות, המעשים ובתוכנה הזאת. אנחנו כבר לא רואים את זה כמשהו זר. וגם ההסבר שלנו נעשה פשוט יותר, קל יותר, ענייני יותר. אנחנו מחלקים את ההבחנות בצורה ברורה וקצרה יותר. אני מאוד מרוצה מהבירורים שיש לנו היום, הכול נעשה יותר נגיש.

תלמיד: נתת דוגמה על כך שאדם יכול להגיע לכנס, אחד ירוויח הרבה, אחד ירוויח מעט, והכול תלוי במידת המוכנות שהאדם הגיע אליה.

זו מוכנות. כך אנחנו באמת מכינים את כולם. זה שאנחנו לומדים עכשיו "מתן תורה", זה לא שלומדים בכללות לכנס? אני אפילו לא יודע איזה שיעורים הם חיברו, באמת לא, עוד לא פתחתי אותם. כי מה יהיה שם? יהיו שם פסוקים שאתה לא קראת, לא שמעת? אין דבר כזה. אלא הכול תלוי בהכנת הלב, שכל פעם אתה רואה את הפסוקים האלה בצורה חדשה. וזה מה שאנחנו מכינים, את הלב מכינים.

תלמיד: אז בוא נדייק, כי מהתשובות שלך אני לא מבין מה זה אומר הכנה פנימית לכנס.

הכנה פנימית לכנס, שהלב שלך יהיה בוער לקלוט את כולם יחד בכלי אחד. ואז אתה תגלה את הבורא עם הכינוס הנכון שהוא יסדר, "העושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו". ואז נגלה את החיבור ובחיבור נגלה אותו כמבצע את החיבור, הבונה אותו, העושה אותו, בסך הכול העבודה היא שלו. נגלה את עבודת ה'.

קריין: לגבי נושא של קנאה, תאווה וכבוד, כדאי מאוד לקרוא את אות ג' ב"הקדמת ספר פנים מאירות ומסבירות", שם בעל הסולם ממש מפרט את שלושת השלבים.

(סוף השיעור)