שיעור בוקר 03.07.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 574,

מאמר "מהו כריתת ברית בעבודה"

קריין: אנחנו קוראים בספר כתבי רב"ש חלק א' בעמ' 574 את המאמר "מהו כריתת ברית בעבודה".

יומיים לא הייתי איתכם בקשר ישיר כמו שאנחנו רגילים, רציתי לשאול אתכם בקצרה, בכמה דקות, מה ההתרשמות שלכם מכך שהייתם כאן ואיך השתתפתם בכל הכנס הבינלאומי.

תלמיד: התרשמות מאוד מאוד גדולה, גם פיזית, מכל האווירה שהייתה פה. אף פעם לא ראיתי את המקום כאן כל כך מלא באנשים וגם בחום פנימי. בכל המרכז היתה פשוט שמחה גדולה וזה היה טבעי שאנחנו פה. התחושה האישית שלי וגם דובר עכשיו בסיכום שזו היתה ממש לידה של הכלי העולמי. אני לא יכול כל כך לתאר את זה במילים, אבל באמת ההרגשה היא שפעם ראשונה הורגש מה זה הכלי העולמי, זו ממש הרגשה מאוד מיוחדת.

היה דגש דווקא עליהם.

תלמיד: כן, דווקא עליהם.

יפה.

תלמיד: הורגשה עוצמה מאוד גדולה בכלי שלנו פה בפתח תקווה מבחינת הביטול, כי פשוט לא יכולנו לשאול שאלות, לא יכולנו להשתתף והביטול הזה הורגש בעוצמה שלנו. רצינו ממש לפתוח את הלבבות שלנו ולהרגיש את העוצמה של כל הכלי העולמי, וזה הורגש ממש, זה חדר לפה. השמחה שהייתה פה בינינו היא בעקבות הכוח שגילינו בכל הכלי העולמי, כמה הוא חזק, כמה הוא רחב, כמה הוא רוצה לגדול עוד ועוד ולהתפשט בכל העולם, וזו שמחה אדירה.

אני גם יכול להגיד באופן אישי שהתיישבתי בשיעור הראשון והרגשתי שכולנו ממש עשירייה אחת. בדרך כלל בהתחלה יש אי נוחות כשאתה מתיישב עם חברים שאתה לא איתם ביום יום, אבל הייתה נוחות מההתחלה, הייתה שמחה גדולה, ואני הרגשתי ועוד הרבה חברים הרגישו שכולנו פה כאחד.

כן.

תלמיד: האמת היא שמה שנאמר פה נכון מאוד, גם אני, המשפחה שלי, החברים שלי הרגשנו אותו דבר. רציתי לספר על העוצמה והגודל של הכלי, אתמול הייתי במרכז פתח תקווה עם חולצה עם לוגו של בני ברוך ומישהו נגע לי בכתף ושאל אותי, "סליחה אתה מבני ברוך?". אמרתי לו "כן, מי אתה?". הוא אומר לי, "אני שומע אבל אני נסתר, צדיק נסתר, ראיתי את הכנס, זה היה אדיר. אבל אני עושה את זה מאחורי הקלעים".

אני מתפעל מכך שיש כנראה כמות אדירה של אנשים שמשתתפים, שרואים, ששומעים, אבל לא גלויים. האדם הזה הגדיר את עצמו, "צדיק נסתר". שאלתי אותו, ולמה אתה נסתר, למה אתה לא בא לפתח תקווה, הרי המרכז פה. הוא אמר לי שיש לו הרגשה שעוד לא הגיע הזמן, מן דבר כזה. וזה עשה עליי רושם אדיר, כי זה אדם לא מוכר ובכל אופן הוא הרגיש את זה. זאת אומרת יש מאחורינו עוצמה אדירה ונסתרת שלא ידועה, וזה חלק מהכלי העולמי, כך הרגשתי.

כן. זה יפה מאוד לשמוע.

תלמיד: כמו שהחברים אמרו ביום הראשון היתה באמת הרגשה של כלי אחד והייתה שמחה מאוד גדולה. אני זוכר שגם אחרי השיעור ובסעודה, היתה ממש התרוממות רוח, אצל הגברים והנשים, זה הורגש בעיניים של כל אחד. למחרת לי היה בלבול מאוד גדול, לא ידעתי איפה אני נמצא, בישיבת חברים היו קטעים שאתה דיברת ולא זכרתי אותם. אני מניח שכך אמור להיות, אז אני משתף את ההתרשמות הזאת.

ולגבי חברים שנסתרים, במקום העבודה שלי מגיע אלי איזה לקוח וכל פעם מדבר איתי על השיעור שהיה היום, אבל הוא לא מגיע לשיעור. שאלתי אותו למה? והוא פשוט אמר "ככה". יש באמת הרבה חברים כאלה שצופים בנו. לחיים.

לחיים.

אבל זה שהייתם קצת מנותקים מהשתתפות הרגילה, אתם חושבים שזה פעם עליכם טוב?

תלמיד: נוצרה קנאה מאוד גדולה ברעב של הכלי העולמי, בשמחה שיש להם ממפגש חי. הם לא שבעים, הם באים ממש רעבים וגם הדחיפות שלהם להעביר את המסר לאנושות פשוט מעוררת קנאה. יש להם רעב כזה גדול ושמחה כל כך גדולה מהמפגש, יש קנאת סופרים.

יופי.

תלמיד: אני חושב שהיה מצוין שהיינו מנותקים ונתנו לכלי העולמי לפעול, זו הייתה הרגשה נהדרת של חיבור. ואני חושב שצריך להמשיך בזה, לתת לכלי העולמי יותר מקום לפעול ולנו פחות.

יפה. עכשיו צריכים לאזן את הדברים. הם היו פעילים במשך יומיים ואתם הפוך כביכול, עכשיו צריכים לחזור לפעילות משותפת.

אני גם הרגשתי שינוי גדול להיות כל הזמן מקושר איתם ומנותק מכם, וזה עבד, זה פעל טוב. זה נתן הרגשות, הבחנות חדשות.

נמשיך יחד כולנו במידה שאנחנו שמוכנים לחיבור, גם אנחנו, גם אלו שנמצאים מחוץ למגרש הגשמי שלנו ולא נשכח את זה.

שאלה: מה האיזון הנכון בין הכלי הישראלי לכלי העולמי?

אני חושב שבכל זאת המרכז נשאר מרכז. הקבוצה הזאת בכל זאת משתתפת יום יום בשיעורים, באירועים, ולקבוצות שפיזית לא נמצאות כאן יש פחות הזדמנות, אבל אנחנו צריכים לכלול אותן ככל האפשר, להרגיש שהם נמצאים איתנו ככל האפשר. ראיתי שהם מאוד מוכנים, מאוד רוצים חיבור והשתתפות שלמה. זה יצא יפה.

תלמיד: הכנס הזה היה כנס אסיה והורגש באמת הכלי החדש הזה, הכלי האסיאתי, הם הביאו סוג חדש של רצון, אני לא זוכר שהרגשתי משהו כזה. אבל אני לא מצליח להסביר לעצמי מהו הדבר המיוחד שהם מביאים. אתה יכול להסביר? זה משהו קצת אחר ממה שבדרך כלל יש לנו.

יש להם מספר גדול של משתתפים חדשים והם עדיין בשלבי התכללות בספיגת החומר, אבל זו בכל זאת מסה גדולה ואני חושב שאחרי הכנס תהיה להם עוצמה עוד יותר גדולה. נשתדל להרגיש את זה וכולנו יחד לבנות אגודה כזאת. האמת היא שמה שהורגש בי, שאין הבדלים כל כך גדולים בין הקבוצות, מאיפה הן, מאיזה יבשות, מאיזה מדינות, באיזה שפות מדברים. הם כבר מדברים ומשתתפים ברמה שווה. נקווה שנוכל לצרף את כל הדברים האלה שעדיין מרגישים בהם איזה שינוי, פערים ברמות, וכך נחבר את עצמנו להיות עוד יותר כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: אני לא מרגיש שהיינו מנותקים, השתתפנו פה בכנס, לא כל כך חשוב אם השאלות הגיעו מאיתנו, אבל אנחנו הרגשנו שאנחנו עובדים. ודווקא הפתיע אותי קצת לשמוע שאתה מרגיש שאולי היינו מנותקים.

לא, הכוונה פיזית.

תלמיד: זה רק נראה כך, אבל דווקא לא הייתה הרגשה כזאת, היינו פעילים מאוד בכנס והיינו חלק, הרגשנו שאנחנו משתתפים יחד. אני מאוד שמחתי מהשוויונות הזאת, מההרגשה שכולם משתתפים באותה צורה בכנס, כולם לכאורה וירטואליים וחלק בקבוצות פיזיות, אבל כולנו כווירטואליים מהבחינה שכולנו שווים בגישה הפיזית לפחות. גם מאוד שמחתי לראות חברים בכלי העולמי, וגם בכלי אצלנו שלא ראיתי הרבה זמן, זו הרגשה שיש חברים במקום אחר שאתה צריך שהם יהיו שם, ואתה רוצה להרגיש שהם חיים ואפשר להעביר להם כוחות והם יכולים לתת כוחות.

שאלה: בהמשך, גם באותה התכללות שעליה אנחנו מדברים, יש שפות זרות, אבל אותן שאלות נשאלות, אלה בעצם אותן שאלות, אותן ההרגשות, התפעלויות. כמה פעמים רציתי לשאול שאלה, והיא נשאלה על ידי חברים אחרים בשפה אחרת. זאת אומרת אנחנו כבר נמצאים באותו תלם וזה באמת מכל הצדדים. כביכול מתחברים בנקודה אחת אבל מכל הכיוונים, זאת הרגשה, זו ממש עטיפה של כל כדור הארץ, וזה מורגש.

יפה. תודה. ככה גם אני מרגיש.

היום זה קצת אחרת. אתם יושבים היום כולם לפני, יש לי הרגשה אחרת בהשוואה לאתמול, לשלשום. ונראה איך אנחנו בכל זאת שומרים על האיחוד של כולם.

קריין: "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 574. "מהו, כריתת ברית בעבודה".

מהו כריתת ברית בעבודה

תשמ"ז - מאמר ל"א
1986/87 - מאמר 31

"הכתוב אומר "לעברך בברית ה' אלקיך, אשר ה' אלקיך כורת עמך היום". ופירוש רש"י, "לעברך בברית" דרך העברה. "כך היו כורתי בריתות עושין, מחיצה מכאן, ומחיצה מכאן, ועוברים בינתים". עוד שם הכתוב אומר "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת, כי את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלקינו, ואת אשר איננו פה עמנו היום".

ויש להבין:

א. מהו ענין "כריתת ברית" בעבודה. כלומר, מה זה נותן לנו את הכריתת ברית, שע"י זה יהיה לנו תיקון בעבודה.

ב. מה שפירש רש"י, שכורתי בריתות היו עושין מחיצה מכאן. מה מרמז לנו זה בעבודה.

ג. מה מרמז לנו בעבודה "את אשר ישנו פה עמנו עמד היום, ואת אשר איננו, היום". מהו הב' זמנים בעבודה.

אאמו"ר זצ"ל אמר, מהו המעלה של "כריתת ברית". כי לכאורה הוא דבר מיותר. כי מדוע הם כורתים ברית ביניהם. היות שבאו לכלל דעה, שהם צריכים לאהוב אחד את השני. וממילא כיון שאוהבים זה לזה, מה מוסיף לנו הכריתת ברית. ואמר, היות שיש לפעמים, שיכולים לבוא לידי מצב, שכל אחד רואה על השני, שהוא לא מתנהג עמו בסדר. אם כן הוא צריך לשנאו את השני.

וכשהוא כורת ברית עמו, הכוונה, אפילו שיראה שהוא לא מתנהג עמו כשורה, אז הוא הולך למעלה מהדעת, ואומר "היות שכרתי ברית עמו, אני לא מפר את בריתי".

נמצא, שהברית הוא לא על ההווה, אלא על העתיד. שיכול להיות שאהבה שביניהם יתקרר, לכן כורתים ברית, שגם העתיד יהיה כמו עכשיו בההוה.

הנה עיקר עבודה בתו"מ הוא, כשמתחילים ללכת בדרך המביא לשמה. כלומר, שבזמן שהאדם התחיל את העבודה, מתחילים בשלא לשמה, כמו שאמרו חז"ל "לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, ומתוך שלא לשמה באים לשמה".

ומשום זה תחילת עבודתו היתה בחשק, מתוך שהיה רואה, שע"י קיום תו"מ הוא יגיע לבחינת אושר בחיים. אחרת לא היה מתחיל. לכן בתחילת עבודתו, כלומר, זמן שעדיין עוסק בשלא לשמה, זאת אומרת, שכל זמן שהוא עובד, הוא מסתכל על השכר שיקבל לאחר עבודתו, לכן יש לו כח לעבודה.

היות כמו בגשמיות, האדם רגיל לעבוד במקום, שידוע שיקבל שכר תמורת עבודתו. אחרת אין האדם מסוגל לעבוד בחנם, אם לא בשביל תועלת עצמו. ורק בזמן שהוא רואה, שיצא מעבודה זו לתועלת עצמו, יש לו כח לעבוד בחשק וברצון. היות שהוא מסתכל אז על השכר ולא על העבודה.

אף העבודה לא עולה בחשבון, אם האדם מבין, שהוא מקבל כאן אצל בעל הבית זה פי כפל שכר מכשהיה עובד אצל בעל הבית הקודם, מטרם בא למקום עבודה שמשלמים פי כפל. זאת אומרת, כפי גודל השכר, כן נעשה בשיעור זה העבודה יותר קלה ויותר קטנה.

ובזה יש לפרש על דרך העבודה, שענין "כריתת ברית" יהיה הפירוש, כשהאדם מקבל על עצמו העבודה, אפילו בשלא לשמה, הוא צריך לכרות ברית עם הקב"ה, שיעבוד אותו בין שיש לו חשק ובין שאין לו חשק.

אבל יש להבין, במה תלוי החשק. זה תלוי רק בהשכר. כלומר, בזמן שנותנים הרבה שכר, אז החשק לעבודה לא מתפסק. ורק בזמן שהשכר מוטל בספק, אז עובר חשק של עבודה, ועובר למנוחה. כלומר, שמרגיש אז יותר טעם במנוחה. עד כדי כך, שהוא אומר "אני מוותר על העבודה, עבודה זו יכול לעבוד מי שרוצה, כי זה לא בשבילי".

וכריתת ברית הוא, בזמן שהתחיל ללכת בעבודה אפילו של שלא לשמה. והיות כעת יש לו חשק לעבודה, אחרת מי היה מכריח אותו להכנס בעבודת ה'. לכן האדם צריך לכרות ברית עכשיו, ולומר "אפילו שיבוא איזה זמן של ירידה, כלומר, שלא יהיה לו חשק לעבודה, מכל מקום הוא מקבל עליו, שלא יסתכל על החשק שלו, אלא יעבוד כאילו היה לו חשק". וזה נקרא "כריתת ברית".

אולם יש להבין, מהי הסיבה שהוא בא למצב של ירידה. הלא אנו רואים בגשמיות, שהאדם עובד בכדי לקבל שכר, האם נוהג שם ענין של ירידה ועליה. ומדוע בעבודת ה' אנו רואים, שיש עליות וירידות. וענין זה יש להבין בב' אופנים:

א. אפילו במצב דשלא לשמה, היינו שהוא עובד עמ"נ לקבל שכר. אבל השכר יכולים להבין רק בבחינת אמונה, כי "שכר מצוה בהאי עלמא ליכא". פירוש, שאין שכר המצות מקובל בעולם הזה, אלא השכר הוא יקבל בעולם הבא, כמו שכתוב "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם", היינו בעולם הבא.

והיות שהבסיס של השכר תלוי בהאמונה, כמו שכתוב (אבות, פרק שני) "ונאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך, ודע שמתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא". וידוע, שבענין האמונה יש עליות וירידות, כי כל ענין אמונה, להאמין למעלה מהדעת.

פירוש, שהאדם יש לפעמים בכוחו ללכת למעלה מהדעת, במקום שהאמונה היא בסתירה להדעת. נגיד על דרך משל, עשרים אחוז האמונה נגד הדעת, ועל עשרים אחוז שהוא נגד הדעת הוא יכול להתגבר.

אבל לפעמים הוא רואה, שנעשה עכשיו שינוי, היות שהוא רואה, שהאמונה היא בסתירה שלושים אחוז. ובשיעור כזה הוא עוד לא מחוסן, שיהיה לו כח להתגבר וללכת בבחינת אמונה. לכן הוא מוכרח אז לרדת ממצבו, שהיתה אצלו מאירה בחינת אמונה. וזהו הגורם לו ירידות ועליות, שזה הלא לפי כח ההתגברות שלו. מה שאין כן בשכר גשמי, שאין ענין אמונה נוהג על השכר. לכן אין בגשמיות מקום לומר, שיש לו ירידה בעבודה גשמיות, כנ"ל. והוא, שענין השכר הוא בעולם הזה, ואינו צריך לאמונה.

ב. במצב דלשמה, שאינו שום תמורה עבור עבודתו. שהגורם לירידות הוא גם כן הטעם, היות שהוא בנוי כל עבודתו, על בסיס אמונה. אלא שיש הפרש, לא על השכר, אלא על בעל הבית. כלומר, בשיעור שהוא מאמין בבעל מלאכתך, שהוא כל כך חשוב, שכדאי לשמש אותו. היינו, שזו זכיה גדולה לשמש את מלך מלכי המלכים, שישלם שכר פעולתך.

זאת אומרת, ששכר עבור העבודה הוא בשיעור אמונה בגדלות ה'. היות שיש בטבע הבריאה הנאה גדולה לאדם, אם הוא משמש לאדם חשוב. כמשל הידוע, שאנו רואים, אם בא רב חשוב, ורוצה לתת למישהו, שיקח את החבילה שלו למונית. הסבל בטח יקבל כסף עבור זה. ואם הרב יתן זה להתלמיד, בטח התלמיד לא יקבל שום תמורה עבור העבודה. כי השימוש, מה שהוא משמש את הרב, זהו שכרו, ולא צריך יותר.

ולפי זה יהיה הפירוש "ונאמן בעל מלאכתך", כלומר, לפי שיעור האמונה, שהוא מאמין בגדלות ה', בשיעור זה הוא גודל השכר, שהוא נמדד בשיעור האמונה שהוא מאמין בגדלות ה'.

נמצא לפי זה, בזמן שהוא מאמין, שה' הוא גדול מאוד, אז השכר שלו גדול מאוד. ואם האמונה שלו בה' אינו כל כך גדולה, ממילא גם השכר אינו גדול כל כך. ונמצא לפי זה, בין זה שעובד לשמה, ובין זה שעובד שלא לשמה, כל הבסיס הוא רק על האמונה. אלא ההבדל הוא בזה:

בשלא לשמה האמונה היא על השכר,

בלשמה האמונה הוא למי אנו עובדים. כלומר, שגדלות הנאה תלויה בגדלות של הבורא. כמו שאמרו חז"ל (אבות, פרק שני) "רבי אלעזר אומר, ודע לפני מי אתה עמל, ומי הוא בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך".

וזה הוא כנ"ל, שצריכים להאמין בגדלות של בעל מלאכתך. כי בזה תלוי, שישלם לך שכר פעולתך. כלומר, גדלות השכר תלויה בגדלות של הבעל מלאכתך, שהוא הבורא. זאת אומרת, יש הבדל בהנאה, אם האדם משמש גדול העיר, או שמשמש גדול המדינה, או שמשמש גדול העולם. ובזה נמדד השכר, היינו לפי גדלות המלך.

והיות שהבסיס הוא אמונה, לכן יש כאן עליות וירידות. וזה הוא מטעם, שכל זמן שהאדם לא זוכה לאמונה בקביעות, מוכרח להיות עליות וירידות. ובהאמור יוצא, היות שיכול לבוא זמן, שאהבה שביניהם תתקרר, לכן עכשיו, בתחילת עבודתו, הוא מקבל עליו עול מלכות שמים, שיהיה בכריתת ברית, בין שהגוף יסכים להיות עובד ה', ובין שהגוף לא יסכים, הכל הוא מקבל על עצמו, שלא יהיה שום שינוי. אלא שיאמר, אחת דברתי ולא אשנה. אלא אני אלך למעלה מהדעת, על סמך שקבלתי על עצמי בעת כריתת ברית בתחילת העבודה.

בזה נבין מה שפירש רש"י "לעברך בברית דרך העברה, כך היו כורתי בריתות עושין, מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, ועוברים בינתים". וזה יש לפרש על דרך הנ"ל, שדרך הכורתי בריתות היו מרמזים, שלפעמים יבוא זמן שיהיה מחיצה מכאן, היינו מחיצה המפרדת לזה, ומחיצה מכאן, היינו גם להשני יש מחיצה המפרדת.

כלומר, אפילו שיהיה לשניהם מחיצה המפסקת לאהבה שהיה ביניהם, מכל מקום הם מקבלים על עצמם עכשיו, שלא יפרידו את עצמם זה מזה. אלא שיזכרו לעצמם את הכריתת ברית שעשו. ובזה תהיה האפשרות, שהברית לא תופר. ועוברים בינתים. פירוש, שהם עוברים על הפירוד שנעשה ביניהם. והכל הוא מכח שעשו את הברית.

ובעבודה יהיה הפירוש, שהאדם מחויב לכרות ברית עם הקב"ה. שכמו שהתחיל עתה בעבודה, ובטח יש לו עכשיו בחינת אהבה לה', אחרת מי גורם לו, שיקבל עכשיו על עצמו את עול קבלת מלכות שמים. והוא צריך עכשיו לכרות ברית עם הקב"ה לעולמים. כלומר, אפילו שיבוא זמן, שהוא ירגיש, שאהבת ה' נתקרר אצלו, יזכור את הברית שעשה עם ה'.

אולם בעבודה, צריכים לזכור, שענין כריתת ברית בין הקב"ה להאדם, יכול להיות שהאהבה יכולה להתקרר רק בין האדם להבורא. אבל מה שייך לומר, שאצל הקב"ה תתקרר האהבה. כלומר, כיון שהכריתת ברית חל על שניהם. משמע, שיכול להיות ירידה בין שניהם בענין כריתת ברית. אבל מה שייך שינויים או ירידה בהבורא.

ואאמו"ר זצ"ל אמר, שאצל האדם והבורא נוהג ענין "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". ופירש על מה שכתוב (כי תשא, רביעי) "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך, הודיעני נא את דרכך, ואדעך למען אמצא חן בעיניך".

ושאל, מאיפה ידע משה, בזה שאמר "אם נא מצאתי חן בעיניך". והשיב, היות שלפני זה כתוב "ואתה אמרת ידעתיך בשם, וגם מצאת חן בעיני", מכאן ידע משה, שמצא חן בעיני ה', היות שהקב"ה מצא חן בעיני משה, שזה לפי הכלל "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", (משלי כ"ז).

ובהאמור יש לפרש, זה שאומרים, שאהבה מתקררת אצל האדם, והאדם מרגיש שהוא במצב ירידה, כלומר שאין לו עכשיו כל כך אהבה לה', כמו שהיה לו בתחילת עבודתו, זה גורם שהאדם מרגיש, שגם ה' לא אוהב אותו, ואינו שומע לתפלתו, למה שהאדם מבקש מה'. וזה גורם לאדם ירידה יותר גדולה. כי האדם מקבל ספיקות בענין מה שכתוב "כי אתה שומע תפלת כל פה". והוא חושב אז, שהקב"ה אין לו שום קשר עם הנבראים. וזה גורם לו ירידות גדולות, היות שהוא נעשה כל פעם יותר חלש בבחינת האמונה.

נמצא, שהגם אצל ה' לא שייך לומר שינוי, אבל האדם, מטעם "כמים הפנים להפנים" מרגיש כך. וזהו לפי הכלל, שכל השינויים שלומדים ברוחניות, הכל הוא לפי ערך המקבלים.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו בעבודה "את אשר ישנו פה עמנו, עמד היום לפני ה'". שהכריתת ברית היא, בין שהוא עומד היום לפני ה', שהוא בזמן עליה. אלא הוא לוקח על עצמו, שאפילו, שיבוא זמן ירידה, הנקרא "ואת אשר איננו פה עמנו היום לפני ה' אלקינו", שאינו מרגיש, שהוא עומד "לפני ה' אלקינו", מכל מקום מקבל על עצמו למעלה מהדעת, שלא ישגיח על שום דבר, אלא שהוא יזכור בכריתת ברית, שזה יהיה בבל תמוט."

זה מאמר מאוד מעניין שממש עומד לכוון אותנו בצורה יותר נכונה, רגישה, מדויקת לבורא. איפה הוא המסתתר? איך אנחנו מקבלים עליות וירידות כדי לזהות אותו ואיך מתקרבים אליו?

תלמיד: יש פה משהו מעניין, מצד אחד הוא אומר שהיחס שלו לבורא הוא מראה של היחס של הבורא אליו, ומצד אחר אומר, "אני אקח על עצמי עכשיו לשמור ברית". הרי זה לא בידיו. הוא יכול להחליט ובעוד רגע לשכוח.

שגם זה לא בידיו.

תלמיד: אז זה לגמרי לא בידיו, ובכל זאת הוא לוקח על עצמו את הברית.

זה הפתרון הנכון שהוא יכול לקחת על עצמו איזה כיוון בדרך ההתפתחות שלו בתנאי שיודע שזה לא בידיו, ואז שניהם משתווים. הוא כל הזמן בטוח בבורא, שאם ילך לכיוון, לקראת הבורא, אז יקבל בדיוק את ההבחנות שבאות מהבורא אליו.

שאלה: בסוף, המגרש של העבודה שלנו זו העשירייה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו כורתים ברית בתוך העשירייה אם אנחנו יודעים שבסוף רק דוגמה אישית עובדת?

כורתים ברית אם אנחנו מזהים שכל הפעולות שעוברות עלינו באות מהבורא, וזה מספיק.

תלמיד: איך עושים את זה? איך מזהים בתוך העשירייה שזה בא מהבורא?

"אין עוד מלבדו". אנחנו צריכים לקבל את כול הפעולות שעוברות עלינו ככאלה שבאות מהבורא. וככל שאנחנו מבטלים את כול המציאות ומשאירים רק את הבורא כמנהל את כול המציאות, וכל המציאות בעצם המיוצבת על ידו, כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: אם מסתכלים אחורה, ניסינו כל מיני דברים בעניין של לכרות ברית. עשינו הסכמים, כל מיני דברים בינינו, ובאמת ראינו שלאורך זמן זה לא עובד. אתה לא יכול להשפיע לאחר. אתה לא יכול לחייב אף אחד. ובאמת, מה שנשאר לך זה רק אם אתה מסתכל על העשירייה כמערכת, אתה יכול לתת לה כוח, לתת לה דוגמה. זה הדבר היחיד. אני לא רואה את התוצאות של זה תמיד, אבל השאלה אם זה באמת הדבר היחיד?

הדבר היחיד זה שאני בטוח שמה שאני מרגיש, מה שעובר עליי זה מהבורא. ובמה שאני צריך להגיב, זה גם דרך כל הסיבות שאני מרגיש, אני צריך לייצב את עצמי בחזרה כלפי הבורא. "אני לדודי ודודי לי". וכך לאט לאט אני מתקרב להתאמה ביני לבין הבורא. מזה אני מתקרב להבנה של הבורא וזה יסתדר.

שאלה: כתוב, "לכרות ברית עם הקב"ה לעולמים.", "לכרות ברית עם הקב"ה לעולמים." מה זה "לעולמים"?

"לעולמים", זאת אומרת, לא חשוב באיזה מצב אני נמצא. שאני אהיה קשור לבורא, שכל מה שיש בי בא ממנו, וכל מה שיש לי זה לענות לו על היחס שלו. זה לכרות ברית.

תלמיד: מה זה "לענות לו"?

"לענות לו", זאת אומרת שאני הבנתי, קיבלתי, שמה שאני מרגיש זה ממנו.

תלמיד: דיברת על התאמה שלי אליו. מה זו ההתאמה שלי אליו?

שאני מייצב את עצמי ככלי שבידי הבורא.

שאלה: עדיין לא הבנתי איך אדם כורת ברית עם החברים, עם הבורא ביודעין שמחר הרצון לקבל שבו יגדל והוא יפר את הברית?

לא חשוב, אבל הרצון לקבל שלו בכל זאת יהיה בידי הבורא ויוכל לשלוט עליו אם כך על ידי הסביבה. לכן זה שהוא כורת היום את הברית זה לא מכניס אותו רק להיות באיזה קשר עם הבורא, אלא נותן לו ממש דרך להגיע לדבקות.

תלמיד: מה האדם מקבל כשהוא כורת ברית?

הוא משתדל להרכיב את מערכת היחסים שלו לבורא כ"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב" ולשמור על היחס הזה.

תלמיד: ומה הכוח שמקיים את הברית מצד האדם?

כוח שמאפשר לאדם לקיים את הברית הוא מקבל מלמעלה. כוחות אין לו. יש לו החלטה שכך רוצה.

תלמיד: אז מאיפה אדם מקבל כוח כל פעם מחדש לקיים את הברית?

מזה שהוא נמשך לבורא ומתבטל כלפיו.

תלמיד: מאיפה אדם מקבל חשק לעבודה בזמן שאין לו חשק?

אדם מקבל חשק מהעבודה מזה שמבטל את עצמו כלפי הבורא, ואז דרך הביטול מקבל רצונות חדשים.

תלמיד: מה זה אומר "החלטה שכך הוא רוצה", מה בדיוק צריך להחליט?

שם כתוב כנראה בסמוך. ממה ההחלטה שהוא רוצה? אנחנו רוצים רק דבר אחד, שתהיה לנו אפשרות לבחור בכיוון הבורא בצורה ישירה ונכונה.

שאלה: מה זה בכלל "ברית"? כאילו זאת החלטה, זאת עדות, מה המכניזם שלו, מה קורה, מה המשמעות של המילה הזאת "ברית"?

"ברית" זה הסכם.

תלמיד: בין מי למי?

בין הבורא לנברא.

תלמיד: ואיך אני יודע שההסכם הזה קרה?

כי אתה עושה את זה, אתה נמצא בתוך זה.

שאלה: איזו ברית החברים צריכים לכרות, מה זאת הברית הזאת כדי שגם הבורא ישתתף בה?

אם החברים כורתים ברית שהם חייבים להיות כאיש אחד בלב אחד, ובחיבור ביניהם הבורא יתגלה, ויאיר לכולם, אז יוצא כמו שכתוב "אתם עשיתם אותי", ואז ודאי שגם הבורא נמצא איתם בברית הזאת.

תלמיד: הכוחות האלה נמצאים בתוך המבנה של העשירייה ונשמרים שם עבור האדם. אבל אנחנו צריכים כל פעם מחדש להתעלות למעלה מהדעת. והפחד, הניתוק זה חוסר היכולת להתעלות למעלה מהדעת למדרגה הבאה. האדם היה רוצה שתהיה לו ברית בנקודה הזאת, שהוא תמיד יוכל להתעלות, תמיד יוכל לחזור לקשר עם הבורא, וזה מה שאנחנו מחפשים בברית. אם תמיד היינו יכולים לחזור, ואם היה לנו ביטחון כזה, אז לא היו לנו מצבים שהיינו עוברים.

איך הבורא משחק כלפינו כך שהוא כאילו כן נמצא איתנו בברית, ומצד שני אנחנו חופשיים ועלולים כאילו לא להצליח? יש לנו יראה.

הבורא מציג לנו כביכול תנאים לברית עימו, ואנחנו מצדנו חופשיים לבחור לקבל על עצמנו, בכל האמצעים שצריכים לרכוש, כדי כן להיות בברית עימו. זו הבחירה החופשית שלנו.

תלמיד: המילה "ברית" כאילו מבטלת את הבחירה החופשית שלי, אני מבקש לא להיות אחרי זה בבחירה חופשית אלא שיהיה כוח שיכריח אותי - למעלה מהמצב הבא שלי - בכל זאת להתחבר, בכל זאת להיות מסוגל להתעלות. אבל הבורא רוצה שתהיה לנו בחירה חופשית, יש פה איזה קרב.

כן.

תלמיד: האם צריך להיות תמיד באיזון? אף אחד פה לא מצליח לכפות על השני. אני רוצה שהבורא ייקח את המושכות והוא רוצה שאני אקח את המושכות.

זה נראה לנו כך מפני שהבורא משחק איתנו כדי שאנחנו נרגיש את הבריאה מכל הכיוונים. מכיוון היצר הטוב, מכיוון היצר הרע ומכיוון הפשרות ביניהם, וכך אנחנו נבנה את היחס שלנו. אנחנו לא משנים כאן רצונות, מחשבות, תכונות, אנחנו רק משנים כאן את היחס שלנו לכוחות - שכולם באים מהבורא - איך הכוחות האלה יפעלו בכל המציאות.

תלמיד: האם יש באמת מצד המערכת צורך בברית הזאת? כי היא כאילו תמיד נמצאת איתנו בברית.

לא. מצד הבורא אין שום בעיה. אבל מצד הנבראים יש בעיה גדולה מאוד, כי הנבראים הם אלו שצריכים לקרב את עצמם לברית, לאיזון, למצב שהם מבינים את הבורא והבורא מבין אותם, והם עושים עימו ממש מערכת שלמה. זו העבודה שלנו.

שאלה: אמרנו שהאדם בעצם כורת ברית עם הקדוש ברוך הוא, סוג של הסכם בינו לבין הקדוש ברוך הוא. מצד הבורא אין שום שינוי ביחס, כל השינוי הוא במקבלים, באדם. מי שזקוק לברית הזו זה האדם. אז הבעיה היא בנבראים ולא מצד המערכת.

כן.

תלמיד: אנחנו מתחייבים לפני הבורא לקיים התחייבות, זה כריתת ברית.

נגיד.

תלמיד: איך במצב שהאדם יקבל ירידה הוא יכול בכל זאת לסמוך על הבורא שיעזור לו באיזו צורה?

על ידי הסביבה.

שאלה: האם ההתחייבות זה בין אדם מול הבורא או בין אדם לסביבה, איפה בדיוק כריתת הברית מתבצעת, מול מי האדם מתחייב?

גם וגם.

שאלה: אתה רואה שהיצר הרע שבתוכך תמיד מצליח לסובב הכול, יש לו את כל התירוצים, והוא מסיים ב"לא נורא, אין עוד מלבדו, הוא גם כך גורם לך להפר את הברית". היצר הרע הזה כל כך ערמומי שאתה לא מצליח להתגבר על כלום, אתה פשוט יושב מיואש ואומר "אם אין עוד מלבדו, אז תעשה איתי מה שאתה רוצה, אני רק מתבטל כלפי כל מצב ומצב". עד מתי?

מה חסר לך במצב כזה?

תלמיד: נראה לי שגדלות וחשיבות, תמיד זה הטעם שנאבד.

זאת אומרת קשר עם החברים.

תלמיד: נכון.

מה הבעיה? מי מפריע לך?

תלמיד: האגו שלי, היצר שלי.

יופי, אז כבר איתרת את המטרה ומה מפריע לך להשיג אותה.

תלמיד: אני קראתי את המאמר אתמול והשאלה היחידה שהייתה לי, איך אני גורם לראות בעיניים ולהרגיש בלב כל חבר כמו את הרב. כי אם הייתי צריך לעשות משהו בשבילך, אז הייתי מאבד את הכול, עושה הכול, נלחם, כי יש לי גדלות מסוימת, חשיבות מסוימת. אבל אני לא מצליח להעביר לחברים את אותה רמה של חשיבות וגדלות.

חסר קשר עם החברים.

תלמיד: אני באמת מנסה להשקיע את כל כולי בחברים, מה זה ה"חסר קשר" הזה?

זו מסירות נפש, ממש מסירות. שאתה מוכן לבוא אליהם, לבטל את עצמך כלפיהם, להיות ממש אפס כלפיהם, ודווקא בצורה כזאת תהיה מסוגל להתכלל מכולם, כי אף אחד לא ירגיש בך איזו הפרעה, ואז לפי ההפרעה הזאת תיכנס איתם לקשר הדוק. תבין שכל ההפרעות האלה רק מכוונות אותך להתקשר אליהם, להידבק בהם, וכך אתם בונים את הכלי המשותף.

שאלה: הוא כותב פה שבלא לשמה אנחנו מכוונים לתענוג ובלשמה זה לפי גודל האמונה. ואז הוא כותב שיש הבדל בהנאה אם אדם משמש גדול העיר, או גדול המדינה, או גדול העולם. איך אנחנו יכולים למדוד את העניין הזה של האמונה?

בינתיים אנחנו עוד לא יכולים. זה לא עניין של כסף שאתה יכול להגיד "זה עולה לי מאה שקל, זה מאתיים, זה אלף".

שאלה: הוא כותב, שאני צריך להשתוקק לשכר, לגלות את גדלות הבורא, שאני משרת משהו גדול, ואז אני אוכל לעבוד. ובמקום אחר הוא כותב, שאני צריך להשתוקק לעבוד ללא שכר, אלא שתהיה לי רק היכולת לעבוד. מהו בדיוק השכר, האם להשתוקק לגלות את הבורא וכך אוכל לעשות את העבודה, או לעבוד ללא גילוי?

אתה צודק, כי בלי שנתאר את הבורא כגדול לא נוכל לעשות משהו בשבילו, ורק בתנאי שאנחנו עובדים בשבילו אנחנו יכולים לקבל שכר. אז איך אפשר, כי אנחנו רואים שזה מבטל זה את זה. לכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה לעבוד בסביבה ולבנות בסביבה את דמות הבורא, מתוך זה להשתדל להגיע למצב שנקבל שכר מהחיבור בינינו.

תלמיד: השכר בסופו של דבר צריך להיות גילוי, גילוי אהבה, גילוי בורא, אני לא צריך להשתוקק שתהיה הסתרה, אני צריך להשתוקק לגילוי.

השכר צריך להיות היכולת שלי להשפיע לבורא הגדול.

שאלה: איך אפשר לתאר את גדלות הבורא?

מתוך גדלות החברה. אין לך שום יכולת להרכיב את גדלות הבורא, ממה?

תלמיד: במה לעבוד אצל הבורא שונה מלעבוד אצל מיליונר או פוליטיקאי חשוב?

זה תלוי מה האדם מעריך בחייו. אם אני מעריך כסף, אז אני עובד אצל מי שיש לו יותר כסף. אם אני מעריך כבוד, כוח, ידע, בהתאם לזה אני בוחר את בעל הבית.

תלמיד: כלומר אנחנו תמיד מציירים את השכר אבל את השכר הרוחני.

השכר ברוחניות הוא שאני אגלה את הבורא שהוא כוח אחד יחיד ומיוחד שפועל בכול, ומה שחסר לי זו רק הערכה שלו, שאני עובד רק בשבילו.

שאלה: סיפרת על סדר היום שלך שהוא בנוי מהרגלים, שאתה קם בבוקר ועושה כל מיני פעולות קבועות. האם יצירת הרגלים מסייעת לשמור על הברית?

ודאי שכן. האדם בנוי בצורה כזאת שלפי ההרגלים שלו הוא משנה את המציאות שלו.

תלמיד: איך בונים הרגל בצורה טובה?

בכוח, בשכנוע, בלחץ מהסביבה.

תלמיד: הרבה פעמים מנסים לבנות הרגל שהוא קצת קשה. האם טוב להתחיל עם הרגלים שהם קלים ולעשות אותם בקביעות?

כן.

תלמיד: נניח שעושים פעולה בתוך העשירייה, לוקחים אחריות וזה נהפך להרגל, איזה כוח יש בהרגל הזה? איזה ערך מוסף הוא נותן לאורך זמן?

ההרגל הוא טוב בזה שאתה לא צריך לבזבז עליו כוחות.

תלמיד: ומה הוא נותן?

הוא נותן לך אפשרות לבצע פעולות שקודם היית עושה על ידי מאמץ ועכשיו אתה עושה אותן מתוך הרגל.

תלמיד: האם הוא נותן לך לקבל שכר בלי שאתה מתאמץ כביכול?

נגיד.

שאלה: אנחנו רואים על ילדים שאין להם בעיה להבטיח הבטחות, וככל שאדם מתבגר ומבין את החיים, הוא נזהר בהבטחה שהוא מבטיח, הוא לוקח את הדברים ברצינות יותר. ככל שמתקדמים בדרך מגלים שמאוד קשה להבטיח ובעצם אין מה לתת. כשהאדם מרגיש שאין לו מה להבטיח לבורא, והוא נמצא בנקודה שהוא לא יכול לבוא ולהבטיח משהו, מה הוא מביא לבורא בנקודה הזו?

מה שהוא מסוגל להביא.

תלמיד: האם אפשר להגיד שבקשה היא מה שאנחנו מביאים לבורא?

מה שאדם מרגיש שהוא הכי מתוק, הכי טוב, זה מה שהוא מביא לבורא. כמו ילד קטן שמוציא סוכריה מהפה ונותן לך, זה סימן שהוא אוהב אותך.

תלמיד: הוא כותב שאם מקיימים ברית, אז יש בזה שכר. מה ההפסד אם לא מקיימים את הברית? האם יש הפסד?

ודאי שכן. ברית אלו אותם ווים שעליהם אנחנו צריכים לתלות את עצמנו כדי לעלות יותר ויותר עד גובה הבורא.

תלמיד: אם לא עמדתי בברית אפילו מול החברים, אז מהי הרגשת ההפסד שאני צריך להגיע אליה?

שאין לך קשר. אין לך קשר עם החברים, אין לי קשר עם הסביבה, עם הקבוצה.

שאלה: אמרת בסוף המאמר שנוכל לקבל הרבה מהמאמר הזה, שנוכל להוציא הרבה דברים שחשובים לנו עכשיו. למה התכוונת?

לאט לאט נעשה את זה, אבל אני לא רוצה לחלק לכם שאלות. השאלות האלה צריכות להיוולד ולהישמע מכם.

שאלה: רב"ש כותב "אפילו שיהיה לשניהם מחיצה המפסקת לאהבה שהיה ביניהם, מכל מקום הם מקבלים על עצמם עכשיו, שלא יפרידו את עצמם זה מזה. אלא שיזכרו לעצמם את הכריתת ברית שעשו. ובזה תהיה האפשרות, שהברית לא תופר. ועוברים בינתים. פירוש, שהם עוברים על הפירוד שנעשה ביניהם." בזמן המחיצה והפירוד, מה צריך לקרות בשביל לעבור את הפירוד, כמה זמן זה נמשך עד ששבים לחיבור?

בפירוד אין להם כוחות, אין להם כלים כדי לעבור את הפירוד. יוצא שמכל המצבים שאנחנו יכולים להתקדם בהם, חלק מהמצבים מורגשים ונוכל לעבור אותם על ידי עבודה שיטתית בינינו, בין החברים, וחלק מהמצבים לא נוכל לעבור בעבודה הרגילה שלנו כפי שאנחנו מבינים, אלא אנחנו צריכים לעבור אותם על ידי מה שנקרא "אמונה".

שאלה: כתוב כאן שהברית נחוצה כשאין לך את הרצון לעבוד ולמרות זאת אתה עובד, כלומר הברית היא משהו שמעלה אותך מעל המצב של האדם.

כן.

תלמיד: איך עלינו לבנות את המצב הזה שיהיה מעל המצב הנוכחי שלנו, איזושהי אחריות כך שנוכל לעבוד בלי קשר, בלי תלות בכך שיש לנו רצון או לא?

יש כאן שני דברים. דבר ראשון, כשאנחנו יכולים לגלות שלתקן את המצב הזה זה עניין שנחוץ לנו. ודבר שני, כשאנחנו לא יכולים לגלות שנחוץ לנו לתקן, או האם אנחנו כן מסוגלים לתקן או האם זה שייך לנו או לא. וכאן זה עניין של האמונה.

תלמיד: אבל אמונה זה משהו שבא מצידי, מה שאני יכול לבנות. מה מצד הבורא, מה העבודה שלו בברית הזאת?

מצד הבורא זה שהבורא מייצב לנו את כל הסולם וכך אנחנו מטפסים על הסולם הזה, ואני צריך להשתדל להתקדם כל הזמן בדרגות הסולם.

שאלה: אני לא יוצא מזה. אני לא מבין מה העניין הזה של שכר, לא שכר, ברית, כאילו הבורא צריך איזו ברית ממישהו ומחכה לו שהוא יבקש וכאלה דברים, אתה לא יוצא מהכלא הזה בסופו של דבר, אתה עדיין בתוך הכלא.

אל תגיד כלא, תגיד גן ילדים. יהיה לך יותר קל.

תלמיד: מה אתה עושה כשאתה מרגיש כאיזה כלי משחק ושמשחקים בך מעל הראש שלך?

אין ברירה. כדי ללמד אותך מה זה נקרא מערכת עליונה שבה קיים הבורא והוא שולט, כל ההתקרבות שלך לשם היא על ידי תרגילים, על ידי משחקים.

תלמיד: מה הוא מלמד אותי? שאתה לא יוצא מהכלא הזה אף פעם?

אתה עוד לא נמצא בכלא. לא, אתה עוד לא מרגיש את ההגבלות שיש עליך. לאט לאט, תרגיש. אבל בכל זאת משתדלים להרכין את הראש ומתוך הרכנת הראש לומדים מה הבורא רוצה מאיתנו בכל מצב ומצב.

תלמיד: אוקיי, יש את המשחק הזה, משחקים אותו. האם יוצאים מהמשחק הזה בכלל?

יוצאים מהמשחק הזה והרבה אנשים כבר יצאו ובהחלט זה לזכותם.

תלמיד: ואם אתה מרגיש כמו איזה כלי שחמט כזה, שאתה סתם ממלא איזו פונקציה, ואתה תמשיך ותישאר באותה שכבה איפה שנולדת ושם תגמור. בקיצור אתה יודע את המקום שלך בעולם.

את המקום שלך בעולם אתה צריך לגלות, דווקא על ידי כל אותם התרגילים שעוברים עליך. לא עובר עליך שום דבר שלא שייך להתפתחות שלך.

תלמיד: גם זה שמשחקים לי מעל הראש?

ודאי, כדי לגדל אותך צריכים לעשות זאת. זה הבורא שמסדר לך את כל המערכת והמקרים שאתה עובר בתוך המערכת. הכול כדי שתעלה פעם מעל המערכת עצמה ותוכל להבין את כל שדה הקרב ואחר כך שדה החיבור, שדה האיחוד.

תלמיד: אתה אומר, תגלה את השדה הזה, אבל מה הלאה מזה? ימין שמאל זה כלא, שניהם כלא, רק לא כתוב על זה. מה הלאה מזה?

למעלה מזה זה שאתה תעלה למעלה משני הכוחות האלה ותהיה בחיבור עם הבורא. זו בעצם התוצאה. למה זה לא נראה לך?

תלמיד: כי אתה לא יוצא מהפירמידה הזאת. בשביל מה?

לא יוצא, אז מה? מי אמר לך שאתה יכול להיות למעלה מהנבראים?

תלמיד: לא למעלה, שווה בשווה.

יפה. לזה תגיע.

תלמיד: למה, הרגע היית בפירמידה?

לא, אתה תגלה שיש לך שם מקום מכובד ואתה יכול להיות בדבקות בבורא, ובדבקות ביניכם אתה מבטא פעולות שאף אחד אחר לא יכול לעשות. אתה קונה את נקודת הלב שלך ואתה אחראי עליה, ומתוך זה אתה שולט על כולם ומקיים את כולם.

שאלה: אתמול בערב הייתה ישיבת חברים מאוד מרוממת ושמעתי את החבר הזה מדבר בהתרגשות על החברה, על גדלות המעמד, על מה שהוא עשה לפני כן, מה גרם לו לעזוב, והעביר הרגשה של התפעלות והתרוממות רוח.

זה אותו חבר שדיבר עכשיו?

תלמיד: עכשיו הוא מדבר במילים אחרות, אבל כן. הפעולה הזו שאתמול הוא עשה כלפי חשיבות המטרה, גדלות הדרך, היא שמחזקת בינינו את הרגשת הברית?

לחזק בינינו את ברית אנחנו יכולים על ידי כל מיני רגשות, העיקר לצרף את כל המקרים האלו יחד וייצא לנו סלט טוב. אנחנו צריכים לחבר את כל הכוחות שבנו ובטבע ועם כל הכוחות האלה אנחנו נצליח. כי מעלינו קיים רק האור העליון שהוא מסדר לנו את הקשר הנכון.

שאלה: כשאנחנו בנפילה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי לזכור ולחזק את הברית שעשינו עם הבורא?

אם אני בנפילה, הדבר הכי טוב שאני יכול לעשות זה לחלק קפה לחברים. זה עובד. כל מיני דברים כאלה שבטוח אני אעשה אותם בקפדנות, לכל חבר וחבר לפי טעמו, אני אכניע את עצמי כלפיו על ידי הפעולה הזאת ואעשה את זה כלפי כל החברים. מזה מתחילים.

שאלה: יש לנו הרבה חברים, כמו החברים מטורקיה ששאלו, שאין להם הזדמנות להיות כל הזמן באינטראקציה פיזית, הם יושבים בכנס פיזי פעם בכמה חודשים. איך חברים כאלה שנמצאים בירידה יכולים לחזק את הברית, לייצב את הברית?

אני לא מבין כל כך את השאלות שלהם. אני מכיר כאן בשיעורים שלנו את קבוצת טורקיה ואפילו כמה קבוצות וכמעט כל פעם נמצא כאן מישהו אחד או שניים מטורקיה בתור אורחים, ואני שמח מאוד לראות אותם. להשתדל להיות בקשר. חוץ מזה, אם יש למישהו הזדמנות אז שיקפוץ לכאן, שיישב כאן שבוע ימים, זה ייתן להם אפשרות עוד יותר להתחבר, עוד יותר להבין. אני אשמח לראות אותם.

שאלה: האם ברית יכולה לרכך את הנפילות בעבודה רוחנית?

ודאי. על ידי הברית אנחנו יכולים קודם כל לעוף למעלה ולא ליפול למטה, ולהפוך את כל הירידות לעליות.

שאלה: כתוב, "מחיצה מכאן ומחיצה מכאן, מחיצה המפרדת, מפרש מחיצה המפרדת." והשאלה, למה הרבה פעמים מצב של פירוד לוקח הרבה זמן עד שהוא משתנה?

סך הכול העבודה שלנו זה על פני הרצון לקבל. ובמיוחד בעבודה הזאת, שאם אני לא מכיר את כל העומק וכל האופנים ברצון לקבל, אני לא יכול להתעלות מעליו, להשתמש בו לצורך העלייה הרוחנית. ולכן יוצא שהעליות שלנו הן לא כל כך קלות, אבל בכל זאת כך העבודה.

תלמידה: האם משהו בעבודת האדם משפיע על זמן הפירוד, ניתן לקצר את זמן הפירוד?

כן, לפעמים אנחנו רואים שאנחנו נכנסים לאיזשהו מצב, והוא נמשך ונמשך עוד ועוד וממש מוציא את כל העצבים, ולפעמים זה עובר כמו שנייה. וקשה לנו לתת ציון למצב שנמשך הרבה זמן, ומה הוא עושה בנו לעומת המצב שעבר כצל ואנחנו עוד נזכרים בו הרבה זמן, הרבה פעמים. את זה עדיין אנחנו לא יכולים להעריך, אבל מתקדמים כבר לזה. אני כבר שומע פה ושם שרוצים לדעת את זה אבל עוד לא מסוגלים לשמוע תשובה.

שאלה: מה זה "שבירת הברית"?

אין לנו עדיין ברית, שאנחנו נגלה מה זה שבירת הברית. אבל שבירת הברית זה, שהיה לנו קשר ועל ידו היינו יכולים להגיע בעבודה משותפת, לאיזה מושג רוחני ועכשיו בגלל שהקשר הזה מופר, אז גם ההשגה שהייתה לנו על ידו נעלמת.

שאלה: הרב"ש כותב שדווקא כשאתה בכריתת הברית, אז מתחילה העבודה של עליות וירידות ואתה צריך ללכת לפי גודל האמונה, להגדיל אמונה למעלה מהדעת. אז מה זה בעצם, שאדם עובר ירידה, איך הוא לא מגיע לזה שהוא שובר את כל הכלים? הוא כותב, "מכל מקום מקבל על עצמו למעלה מהדעת, שלא ישגיח על שום דבר, אלא שהוא יזכור בכריתת ברית, שזה יהיה בבל תמוט." מה זה שלא יהיה שום דבר?

הבורא משגיח, הברית נמצאת בידי הבורא, רק האדם צריך להראות, לוודא שהוא נמצא בכל המצבים מוכן לברית.

תלמיד: והמלחמה שלך תמיד היא על הקשר עם החברים, שם הכול?

דרך החברים לבורא.

שאלה: האדם והבורא חותמים על חוזה הברית כשווים?

אני לא יכול לענות, כי יש כאן שאלה מה זה נקרא שווים, לא שווים.

תלמיד: בעצם להרגיש את ההדדיות הזאת בתוך הברית.

ההתחייבות.

שאלה: התחייבות הדדית?

האדם צריך למלא רק חלק קטן מאוד בהתחייבות, והבורא את כל היתר, כי כל הכוחות, התנועות והתכונות נמצאים בידי הבורא, והבורא מתחייב רק בתנאי שהאדם יחזיק את הברית הזאת.

תלמיד: וזה שהאדם תלוי בכוחות שהוא מקבל מהבורא, זה לא שובר את השוויון ביניהם, את ההתחייבות ביניהם?

לא, הם אף פעם לא בשוויון, אלא כל אחד שמקבל על עצמו מה שיש עליו וזה נקרא שוויון. זה כך גם בחיים האלו, אחד לוקח מזוודה של מאה קילו והשני מאה גרם, אבל זה נקרא ששניהם נמצאים בעבודה הדדית כי הכוחות שהם קיבלו באו מלמעלה. לכן אף אחד לא עושה חשבון עד כמה שהוא גיבור, כי הוא קיבל את זה מלמעלה. אלא אנחנו בודקים לפי הרצון, והרצון לא לפי הקילוגרמים של המשא, אלא לפי הנטייה להשתתפות. אנחנו רואים אצל ילדים שלפעמים הם רוצים להשתתף ולדחוף את עצמם לאיזה עבודה משותפת, וזה החשוב.

תלמיד: לפעמים יש בעשיריות קשר בין החברים, אבל מורגשת איזו הרגשה של ריחוק יותר גדול. איך להביא את הנטייה הזאת, את השתוקקות כשמתגלה ההתקררות?

כשמתגלה התקררות זה רק סימן מלמעלה שאתה צריך להוסיף.

תלמיד: אבל איך להוסיף? ההתקררות היא בדיוק על התוספת הזאת, על עוד יותר להתחבר, דווקא עכשיו לקחת מהחברים עוד כוח?

כך אתה מרגיש שיש לך מה להוסיף, שזה עליך.

תלמיד: אבל מה שמתגלה בי זה דווקא הריחוק, המחיצה. איך להפריד אותה עכשיו, איך אני מסיט אותה?

אתה לא יכול.

תלמיד: אז מה כן?

אל תתעסק כמו דון קישוט עם טחנות רוח ותלך להילחם נגד ההפרעות. אתה צריך להתפלל.

תלמיד: ההתקררות הזאת היא כלפי החברים, והחברים הם אלה שנותנים את גדלות וחשיבות הבורא, שבאמת אפשר לבקש ממנו והוא ייתן עכשיו. יש הרגשה שבמצב הזה אין יכולת לזוז, אין יכולת לבקש, אין מי שיענה, זה עד כדי כך. אז מאיפה בכל זאת למשוך את החיבור, את הנטייה הזאת דרך החברים, איך מוצאים את הפתח הזה?

רק בין החברים. לקבל תמיכה רק עם החברים.

שאלה: לגבי ההבדל בעוצמה שיש לכל חבר, אז אמרת שאחד יכול להחזיק הרבה ואחד יותר חלש. האם ההפרש ביניהם הוא לפי היצר "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"?

זה צד אחד, מצד שני היצר זה לא מספיק.

תלמיד: אז מה ממבדיל בעוצמות בין אחד לשני?

עד כמה היצר הזה יכול להוציא ולכוון אותו למטרה המסוימת.

תלמיד: נגיד במציאות שלנו יש שק שיכול להחזיק חצי טון אורז, אבל שני ליטר מים הוא לא יצליח להחזיק, זאת אומרת יש הפרש בצורה ובאיכות, לא רק בגודל.

ההתאמה בין הכלי לאור.

תלמיד: כן, ויש הבדל בינינו כחלקים שאחד יכול להחזיק מים, והשני יכול להחזיק אורז, אז יש הבדל בין אחד לשני, או שכולנו כדים של יין ולאחד יש 3000 כדים ולאחד יש שניים?

יש ויש, גם זה וגם זה.

תלמיד: כלומר, מה שאני מנסה להבין, אם יש הבדל בכלים של כל חבר וחבר מבחינת איזה אור הוא מסוגל להחזיק?

כן, בכמות.

תלמיד: כל חבר צריך להיות כלול בסופו של דבר מהכול, נכון או לא?

כן.

שאלה: אז איך זה מתבטא בתוך האדם שהוא עכשיו נכלל. הוא היה נגיד כלי מסוג מסוים, ועכשיו הוא לוקח כלי של חבר אחר והוא הופך להיות גם הכלי הזה, מה הוא עכשיו?

הוא מתחיל לפתח בו אותן התכונות שלא היו מפותחות בו קודם, ועכשיו הוא מפתח אותן ומשלים.

תלמיד: אז התכונות האלה הופכות להיות חלק ממנו והוא מרגיש שהוא כל הסוגים?

כן.

תלמיד: כי אפשר היה גם לחשוב, שהוא מתחבר למשהו שהוא עדיין לא הוא החיצוני ואז הם ביחד מחזיקים ככלי?

זה לא חשוב איך לדבר, האמת היא העיקר, שהכול הופך להיות אחר כך לאחד.

תלמיד: וכל אחד מרגיש שהוא הכול?

כן.

שאלה: שמעתי קודם שהבורא מתחייב רק בתנאי שאדם יחזיק את הברית הזאת. מה זה נקרא שהאדם יחזיק את הברית הזאת?

האדם מצדו דואג לכלי שלם, ואז הבורא דואג איך להביא את הכלי השלם לצורה הנכונה.

תלמיד: מה זה כלי שלם?

שכל מה שעכשיו יכול להצטרף לחיבור, מצטרף.

שאלה: בשביל מה קיימת הברית אם היא כל הזמן נשברת?

ברית זה התנאי שקיים וכל הזמן משתנה, שסביבו קיימים קשרים בין הנבראים לבורא. וודאי שהכלי הזה כל הזמן משתנה, הוא לא קבוע. אנחנו רוצים לפתח אותו, ככל האפשר פרטים מהרצון לקבל, מהכוונה, נכנסים לברית ואז אנחנו צריכים להעלות את הברית עד פסגת ההר.

תלמיד: הכישלונות האלה כל הזמן בכך שאדם קם בבוקר ויש לו עלייה, אז הוא מתחייב, אבל אחרי יום, אחרי חצי יום הוא נופל עוד פעם.

בסדר, כל יום צריכים לחדש.

תלמיד: בדיוק, אז הכישלונות האלה מביאים את האדם כל הזמן לתפילה.

כן.

תלמיד: מה המהות של הברית?

המהות של הברית היא שהאדם כל הזמן ישתוקק לקשר עם הבורא וישלים לו את מקום הנברא.

תלמיד: כשאני מסתכל לדוגמה על חברים מסוימים אני רואה שהם נמצאים בעבודה כל הזמן. אז זה אומר שהם לא מקיימים את הברית, שבכלל אין להם קשר עם הבורא?

לא, אתם תראו עוד מעט. אנחנו נכנסים עכשיו לשלב אחר, רציני מאוד, תרגישו עד כמה אתם נמצאים כבר בפועל בהתקשרות והתקדמות.

שאלה: לא פשוט להחזיק בברית, יש רגעים קשים, האם להתחזק כל יום בברית זה למעשה מחזק את האמונה שלי?

כן, ברית זו הנקודה החשובה ביותר, המרכזית, שבה אני קושר את עצמי עם כל הקבוצה, אפילו עם כל הכלי העולמי וכך, כשאני מחזק את הברית מיום ליום, אני מתקדם.

שאלה: הברית ניתנה לנו כדי שנוכל לעזור זה לזה? במילים אחרות, אנחנו נזכרים בכך שיש לנו אמונה בחשיבות ובגדלות של הבורא, מזכירים זה לזה את הדבר כל הזמן לא משנה מה? הברית היא בעצם בשבילנו?

כן, אמרת נכון.

שאלה: עם מי אנחנו כורתים ברית, עם הסביבה או עם הבורא, כי ברגע שאדם מתחיל לעלות בדרגות רוחניות, ההבדל הזה צריך להיות יותר קטן ואחר כך הוא מגיע למצב שסביבה ובורא זה אותו הדבר. נכון?

נכון.

שאלה: לא ברור כל כך איפה נמצאת הקבוצה לאחר הרגשת הברית בין הנברא לבורא?

הקבוצה כולה נמצאת בנקודה שמחברת קבוצה לבורא.

שאלה: איך האדם שהלב והשכל שלו נמצאים בידי הבורא וגם המכשולים וגם אם הוא יעבור על המכשולים, הכול הבורא מחליט, איך האדם יכול לחתום פה על משהו? מה הצד שלו בברית?

האדם חותם על זה שהוא רוצה להיכנס לברית עם הבורא ללא שום תנאי מצדו.

תלמידה: מה זה אומר מצד האדם להיכנס לברית? על מה הוא מתחייב, מה הוא מבטיח לבורא?

הוא מבטיח לבורא את ההשתתפות האפשרית שלו.

תלמידה: איך מתבצעת החתימה, איך אדם יודע "חתמתי עם הבורא על הברית"?

הוא מרגיש את הכול ביחסים. חתימות, הישגים, אמצעים, הכול בתוך מערכת הקשר בין אדם לבורא.

(סוף השיעור)