שיעור בוקר 14.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

תלמוד עשר הספירות, כרך א', חלק א', עמ' 1, דף 1, פרק א',

"צמצום וקו הכולל ב' פרקים", אות א'

אני ממליץ, בואו ננסה ללמוד את "תלמוד עשר הספירות". לא חשוב שיש בינינו כאלה אנשים שכבר למדו אותו הרבה פעמים ויודעים היטב, זה לא חשוב, "לא החכם לומד". אלא מי שיודע נכון לתאר לעצמו את ההבחנות הרוחניות, אז בשבילו כל פעם מגיע מחדש. ראיתי את זה גם אצל רב"ש, יכול ללמוד ממש מהחומר בדף הראשון ובדף האחרון וזה לא חשוב, אלא העיקר תמיד מגיע לו דבר חדש לפי ההכנה שלו.

חלק ראשון

צמצום וקו כולל ב' פרקים

פרק א'

"מבאר ענין הצמצום הא' שנצטמצם אור אין סוף ב"ה בכדי להאציל הנאצלים ולברוא הנבראים. ובו ה' ענינים:"

כן.

קריין: אות א' דברי האר"י.

אות א'

לפני הצמצום היה אין סוף ממלא כל המציאות

"* דע כי א טרם שנאצלו הנאצלים ונבראו הנבראים, היה אור ב עליון פשוט ג ממלא כל המציאות. ולא היה שום ד מקום פנוי בבחינת ה אויר ריקני ו וחלל, אלא היה הכל ז ממולא מן אור א"ס פשוט ההוא, ולא היה ח לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף, אלא הכל היה ט אור א' פשוט י שוה בהשואה א', והוא הנקרא כ אור א"ס."

* עץ חיים שער א' ענף ב'.

קריין: אור פנימי.

פירוש אור פנימי לאות א'

"צריכים לזכור, שכל חכמת הקבלה מיוסדת על ענינים רוחניים, שאינם תופסים לא מקום ולא זמן," זאת אומרת, אסור לנו לתאר את זה בזמן ומקום אם אנחנו רוצים ללמוד את חכמת הקבלה, אלא רק בתכונות הפנימיות שלנו, השפעה וקבלה. "ואין העדר ותמורה נוהג בהם כל עיקר," זאת אומרת, גם העניין של הזמן שלא קשור לזמנינו. "וכל השינויים הנאמרים בחכמה הזאת, אין זאת אומרת שהבחינה הראשונה נעדרת, ומקבלת צורה אחרת, אלא השינוי האמור, הוא ענין תוספת הצורה לבד, וצורה הראשונה אינה זזה ממקומה." זאת אומרת, שאף פעם שום דבר לא נעלם, אלא אם ישנם שינויים הם המצבים הבאים שמתפתחים ובאים על פני המצבים הקודמים. "כי ההעדר וההשתנות המה מדרכי הגשמיים. וזהו כל הקושי למתחילים, כי תופסים הדברים בביטויים הגשמי בגבולים של זמן ומקום חילוף ותמורה, אשר המחברים השתמשו בהם רק לסימנים בעלמא על שרשיהם העליונים. ולפיכך, אתאמץ לפרש כל מלה ומלה בצביונה הרוחני, המופשט ממקום ומזמן ומתמורה. ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב בזכרונם את פירוש המלות ההן, כי אי אפשר לחזור עליהן בכל פעם."

ודאי שצריכים לקרוא את זה כמה פעמים, אתם תקראו את זה במשך היום ואנחנו בינתיים נמשיך.

"א) צורת הזמן הרוחני נתבאר היטב.."

א זה מצביע על אות א מה שיש לנו בטקסט למעלה בדברי האר"י. "* דע כי א טרם שנאצלו הנאצלים", אז מה זו המילה "טרם".

קריין: אות א' מתייחס ל"טרם שנאצלו הנאצלים". א אור פנימי.

"א) צורת הזמן הרוחני נתבאר היטב לקמן בהסתכלות פנימית בסופו בד"ה עוד."

קריין: אות ב' מבאר "עליון פשוט".

"ב) היינו האור המתפשט מעצמות הבורא יתברך. ודע, שכל השמות והתוארים הבאים בחכמת הקבלה, אינם ח"ו בעצמות הבורא ית', אלא רק באור המתפשט מעצמותו ית', אמנם בעצמותו ית', אין לנו שום מלה והגה כלל. כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם. וזכור זאת ואל תכשל."

זאת אומרת, את הבורא אנחנו לא משיגים. אנחנו משיגים רק את ההשפעה ממנו שנקרא "האור העליון" שמתפשט ממנו, ועד כמה שאנחנו משיגים את האור העליון לפי השתוות הצורה עימו, עם האור העליון, כך אנחנו מבינים את הבורא.

שאלה: למה מתרחש הצמצום?

עדיין הוא לא מדבר על זה. לא לשאול על מה שעדיין לא כתוב. יש כאן אלף שאלות שאתם יכולים לשאול אבל אין מקום לזה, רק לפי מה שכתוב אנחנו לומדים. ולא שאנחנו לא נלמד את הכול, נלמד את הכול אבל במקום.

שאלה: קראנו הרגע את כל הקטגוריות הרוחניות האלה בכדי להבינם בצורה נכונה. מה משמעות המילים של הכתוב, "בריאה", "חומר"?

אני עכשיו לא יכול לעצור את עצמי על זה. זה יתבהר בדרך. בדרך אנחנו נלמד את כול הדברים האלה. לא על זה הוא מדבר עכשיו.

שאלה: אם אתה יכול בבקשה למקד לנו את הכוונה? נכנסנו לתע"ס מאוד מהר למרות שלמדנו את זה.

אנחנו נכנסנו ככה, קפצנו. כוונה צריכה להתבהר כל הזמן ולהתחזק כל הזמן, כי אנחנו לומדים על משהו שאנחנו לא מבינים, אנחנו לא מרגישים, וכל הלימוד שלנו הוא כדי לתת לנו כלים חדשים שאנחנו נרגיש, נבין, נגלה את אותו המצב שעליו אנחנו קוראים. הספר מסביר לנו על משהו שלא קיים בעולם שלנו. לא קיים, זאת אומרת בחושים שלנו הנוכחיים. ואנחנו על ידי הלימוד הזה רוצים להגיע למצב שאנחנו מתקנים את עצמנו עד כדי כך שאנחנו מגלים מה הוא כותב. זו בעצם מטרת הלימוד. כוונה נכונה ללימוד היא כדי שהלימוד בעצמו יתקן אותנו ואנחנו נרגיש על מה מדבר הספר, מה האר"י מספר לנו.

לכן "לא החכם לומד". אני לא הולך לפרש שם כל מיני מילים והגדרות. אני כל הזמן אשתדל לכוון אתכם לגישה נכונה ללימוד, ואז אתם תתחילו לגלות, לא את כל המילים וכל מיני מספרים וכל הדברים האלה, אלא אתם תגלו את העולם שהאר"י רוצה להביא אותנו אליו. אנחנו נתחיל לגלות אותו ומתוך הגילוי שלו אנחנו נבין ונרגיש, נלמד אותו, אבל מתוך זה שאנחנו רוצים להתקרב אליו ולגלות לפי השתוות הצורה.

שאלה: כתוב כאן שלא ניתן לחוש את הבורא, אין לנו מילה בזה.

הבורא ברא אותנו בצורה כזאת ובתכונות כאלה שאנחנו יכולים להתפתח עד כדי להשיג אותו.

שאלה: קראנו שכל אחד מגלה לפי התכונות שלו. מה פירוש "מה שלא נשיג לא נדע בשם", אם כל אחד משיג בצורה אחרת?

כל אחד משיג בצורה אחרת, אז מה?

תלמיד: אז איך מוצאים אותו השם?

העיקר מה שאנחנו צריכים זה להגיע להשגה והשגה זה לפי השתוות הצורה. זאת אומרת כמה שאנחנו נהיה בהשפעה כלפי הבורא, כך אנחנו נשיג אותו. באיזה מנות קטנות או יותר גדולות.

שאלה: הוא אומר פה "אין לנו שום מלה והגה כלל. כי זה הכלל, כל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם.". ופה הוא מזהיר אותנו, הוא אומר "וזכור זאת ואל תכשל.". זאת אומרת יש פה איזה סכנה בלימוד?

יש כאן הרבה דברים שאנחנו עוד לא יודעים, העיקר בשבילנו זה טוב טוב לזכור שההבנה והשגה בלימוד הם כולם תלויים אך ורק בהשתוות הכלים שלנו לרוחניות. זאת אומרת, עד כמה שאנחנו נהיה בכוונה על מנת להשפיע, באותן כוונות על מנת להשפיע אנחנו נוכל להשיג רוחניות. ואם לא יהיו לנו כוונות כאלה אז אנחנו לא נשיג רוחניות, אלא נתחיל לתאר את העולם הרוחני איך שבא לנו, בתכונות הגשמיות שלנו, האגואיסטיות.

תלמיד: אין לנו עכשיו תכונת השפעה. איך אנחנו צריכים לקרוא יחד איתך את הלימוד הזה, מה הכוונה צריכה להיות?

אנחנו צריכים להשתדל לכוון את עצמנו למצב שאנחנו כן רוכשים כוונה נכונה. זאת אומרת כוונה על מנת להשפיע. ואז בתוך הכוונה על מנת להשפיע, עד כמה שתהיה גדולה, עד כמה שהיא תעלה אותנו למעלה מהאגו שלנו, במידת הכוונה הזאת ובתוך הכוונה הזאת אנחנו נגלה את העולם העליון, כי הוא כולו נמצא בכוח השפעה. ואם אין לנו עדיין כוח השפעה, אז אנחנו צריכים לבקש שיהיה לנו כוח השפעה, ואז בזמן הלימוד אנחנו צריכים לכוון את עצמנו שהלימוד יביא לנו כוח השפעה.

תלמיד: מה צריכה להיות, הכוונה?

אני אמרתי לך עכשיו, ואם אתה שומע רק את עצמך אז תשתוק לפחות ולא תפריע לאחרים.

תלמיד: שאלתי אם צריך ביטול, משהו?

אני אמרתי מה לעשות, יותר מזה אני לא אגיד, ואני אומר לך תשתוק, אתה לא שומע חוץ מאת עצמך.

שאלה: בעל הסולם כותב כאן שהשינויים ברוחניות לא משמעם שאחד נעלם והשני מופיע, אלא רק שינוי צורה, והצורה הקודמת נשארת. מה ניתן ללמוד מזה?

שום דבר לא נעלם. מה שעברנו עברנו והכול נרשם ואנחנו רוכשים כל פעם מצבים חדשים. לכן אפילו שנראה לך שהיום זה כמו אתמול ושום דבר לא משתנה, זה לא נכון, משתנים הרצונות, משתנים התנאים ומשתנה האדם. ואולי זה נעשה בצורה כזאת שהוא עדיין לא כל כך מגלה את השינויים שבו, אבל בכל זאת זה קורה.

שאלה: התנאי אותו אנחנו לא יכולים לעבור נשמע כמו מגבלה, האם זו מגבלה של הטבע שלנו? למה זה עשוי כך?

ההגבלות שבנו באות מההפכיות שלנו והרוחניות, כי אם לא ההופכיות הזאת אנחנו לא היינו יכולים לתפוס רוחניות. כי אנחנו צריכים לתפוס על גבי קונטרסט, שחור - לבן, טוב - רע, אור - חושך, רק בצורה כזאת אנחנו מבינים ומרגישים את הדברים. כי אנחנו נבראים ואנחנו צריכים מצד אחד להרגיש את עצמנו הפוכים מהבורא ומצד שני דומים לבורא, ואז תהיה לנו צורה ההפוכה וצורה דומה. ובפער בין שני הצורות הללו אנחנו נרגיש את המציאות שלנו, איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו, מי הבורא ומה הקשר וכן הלאה. הכול מביאה לנו חכמת הקבלה.

שאלה: מצד אחד אנחנו אומרים ש"לא החכם לומד" וכל הלימוד שלנו הוא על דרך סגולה, לא להתפלפל ולחפש את המילים בשכל. מצד שני כתוב ש"ועל המעיינים מוטל, לחקוק היטב בזכרונם את פירוש ''המלות'' ההן", מה לעשות עם ההנחיה הזאת שלו?

פירוש ''המילות'' זה כדי לתאר את כול ההגדרות בצורה אמיתית, שזה אך ורק על ידי השתוות בין התכונות שלנו לבין התכונות העליונות.

תלמיד: ומה הפירוש "לחקוק" את זה "בזכרונם"?

זיכרון זה לא בעיה. זאת אומרת, שאנחנו נלמד ואחר כך אחרי שהגענו לאיזו הבחנה נכונה, אז ההבחנה הזאת תישאר אצלנו ואנחנו נמשיך ללמוד עמה. העניין הוא קודם כל עכשיו בשבילנו צריך להיות ברור דבר אחד, אנחנו דואגים ליחס הנכון ללימוד, לכוונה הנכונה, הכול בכוונה, "הכול במחשבה יתבררו". ולא בלימוד שטחי, שאנחנו מתחילים לרשום כמו סטודנטים את הדברים האלה ולזכור, לא. אנחנו רוצים להשתנות בכל מילה, בכל משפט, כמה שיותר נכון לאותן פעולות שעליהן אנחנו קוראים, שאנחנו רוצים להשתנות. על זה בעצם כל היחס שלנו ללימוד.

שאלה: איך לתאר, "מושג שמופשט מזמן"?

אנחנו נלמד את זה, אי אפשר עכשיו להיכנס לזה. בסוף "הסתכלות פנימית" הוא מסביר לנו.

שאלה: אמרת שהלימוד שלנו צריך להיות מכוון בכדי להרגיש את מה שכותב האר"י. כשאני קורא את הקטע הראשון ממנו התחלנו, "דע שטרם שנאצלו..", וכו', איך אפשר להרגיש גובה כזה?

את זה אני לא מסביר, כל אחד ישתדל להרגיש את זה לפי הכלים שלו. איך? לפי ההשתוות הכלים. כשאתה רוצה להבין את האר"י, תתקרב להיות כאר"י ואז אתה תבין אותו. כמו בעולם שלנו, אם אתה רוצה להבין איזה פייטן או מישהו, אתה צריך להרגיש אותו יותר, להבין אותו יותר.

תלמיד: איך אני כזה קטן ורחוק יכול להרגיש את האר"י?

על ידי השתוות הצורה, וההשתוקקות להשתוות הצורה, ותפילה לבורא לבצע את כל הפעולות שאנחנו צריכים כדי שאנחנו נקבל מלמעלה כוח שידמה אותנו יותר ויותר לכלים שצריכים להיות מתוקנים ומרגישים את העולם הרוחני.

אבל זה מה שקורה כאן, אנחנו נמצאים בעולם הרוחני, אנחנו רק אטומים. אנחנו לא מרגישים אותו. אנחנו צריכים לפתוח את כלי הקליטה שלנו ואז נתחיל לגלות, להרגיש.

וההשתוקקות לזה, הנטייה לזה, הבקשה לזה, כל הזמן צריכה להיות מכולנו יחד. איך שאנחנו רוצים להשפיע זה לזה, לפי זה אנחנו יכולים להשפיע לבורא, ולפי זה נתחיל לגלות את הבורא. גילוי הבורא הוא בעצם הדרגתי, בנו זה נקרא "העולם הרוחני".

שאלה: בחלק הראשון כתוב, "טרם שנבראו הנבראים ואור אין סוף היה ממלא כל המציאות", האם זה אומר שכל האין סוף כבר נוצר עם ארבע בחינות דאור ישר או לפני ארבע בחינות דאור ישר?

הכול נברא מיד. אנחנו צריכים לגלות את זה דווקא מהנקודה האחרונה, מהתחתונה עד הנקודה העליונה. כול הבריאה התפשטה מלמעלה למטה, מהבורא עד העולם הזה, ואנחנו צריכים לגלות את המצבים שלנו מהעולם הזה עד הבורא.

שאלה: כתוב "ועל המעיינים מוטל, עליהם לחקוק היטב בזיכרונם את פירוש המילים". אנחנו שומעים שהמקובלים היו מבקשים לשכוח את מה שהם השיגו, אז מה המקובלים או אפילו מה אנחנו צריכים לזכור ומה אנחנו צריכים לשכוח?

נדבר על זה בדרך. בינתיים אין לנו מה לזכור ואין לנו מה לשכוח, אנחנו רק עכשיו התחלנו. ואם תעמוד ככה על השאלה שלך, תישאר לבד, ואנחנו נלך קדימה.

קריין: עמ' א', עמ' 1, דף א' אור פנימי, אות ג', מבאר "ממלא כל המציאות". אות ג', טור ב'.

"ג) ולכאורה תמוה מאד, הלא המדובר כאן הוא בטרם שנבראו העולמות, וא"כ איזו מציאות ישנה כאן, אשר אור העליון צריך למלאותה. והענין הוא, כי כל העולמות וכל הנשמות שישנם והעתידים להבראות עם כל מקריהם עד לתכלית תיקונם, הנה הם כולם כבר כלולים בא"ס ב"ה, בכל תפארתם ובכל מלואם. באופן, שיש לנו להבחין ב' עיקרים בכללות המציאות שלפנינו. עיקר א': בבחינת מה שהם קבועים וקיימים בא"ס ב"ה בכל שלימותם ותפארתם. העיקר הב': כמות שהם ערוכים ומשתלשלים ומתחדשים לפנינו מאחר הצמצום הא', בחמשה העולמות המכונים: אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, כמ"ש להלן. וז"ש הרב, אשר אור העליון הנמשך מעצמותו ית', היה "ממלא את כל המציאות" דהיינו כללות המציאות שבעיקר הא', מבחינת מה שהם ערוכים וקיימים בא"ס ב"ה שמטרם הצמצום. ומשמיענו שאור העליון היה ממלא אותם לגמרי עד שלא נשאר בהם שום מקום פנוי, שיהיה אפשר להוסיף בהם שלימות ותיקון כל שהוא (ועי' היטב בהסת"פ כאן)."

היה כביכול שורש לעולמות מלכתחילה, עוד לפני הצמצום, זה נקרא אצלנו "ד' בחינות דאור ישר". ואחר כך נעשה הצמצום, ואחרי הצמצום כבר התחילו להתפשט העולמות, כי עולם זה דבר מוגבל.

לפני העולמות האלה היה עולם אין סוף, זאת אומרת שאור העליון היה ממלא את כול המציאות ללא שום הגבלה. ואחרי שנעשה צמצום, נלמד על זה, התחילו להתפשט העולמות. עולמות זה מהמילה העלמה, זאת אומרת, הופעות האור בכלי בצורה מוגבלת.

ואז יוצא שבצורה חלקית, במנות קטנות, האורות, האור העליון עובד על הרצון לקבל שברא ומתקן אותו, ממלא אותו, מסדר אותו בהתאם לעצמו. וכך הוא בורא את העולמות, את הפרצופים, את הספירות, ועל זה אנחנו עוד נלמד בפעם הבאה.

בינתיים אנחנו רק מנסים ללמוד איך אנחנו ניגש ל"תלמוד עשר הספירות", לראות אותו, להבין אותו, להרגיש אותו, וכך נשתדל בסופו של דבר להיכנס להרגשת העולם העליון, זאת המטרה. לא לדעת את זה בשכל שלנו, אלא לשנות את הלב ולהתחיל להרגיש כמו שעם הרצונות שלנו היום אנחנו מרגישים את העולם הזה, ואחר כך יכולים לחקור את העולם הזה, אחרי שמרגישים אותו, כמו שכתוב גם על העולם העליון "מה שלא נרגיש לא נדע בשם ומילה", אותו דבר עם עולם הרוחני, אנחנו צריכים להגיע קודם כל להרגשת העולם הרוחני ואז באמת נוכל ללמוד אותו נכון.

שאלה: בלימוד התע"ס הכול מדובר על הכוונה, האם יש מקום בלימוד הזה לשאלות חוץ משאלות שנוגעות לכוונה?

אתה יכול לשאול על הכול, אבל רק שתדע שהבנת חכמת הקבלה, הבנת העולם העליון, הצלחת הלימוד היא כולה תלויה בכוונת האדם, עד כמה שהוא משתוקק להיות בעל מנת להשפיע.

שאלה: האם עלינו לנסות לחבר את הלימוד שהתחלנו לעבודה בעשירייה או שאין קשר בין הלימוד של תע"ס לבין העשירייה?

לא צריכים לחבר אותו יותר מזה שהלימוד בעצמו יהיה תלוי עד כמה אנחנו נהיה מחוברים. אבל לא שאתם בעשירייה צריכים לעבור את המצבים שאתם לומדים בתע"ס, לא. אלא אנחנו לומדים את התע"ס בתור סגולה, כמה שאנחנו מתכוונים להגיע לכוונות על מנת להשפיע, הלימוד שלנו בתע"ס יעזור לנו לממש את הכוונות האלו בנו. יותר מזה לא צריכים, כי לפי הכוונות הנכונות האלו שימלאו אותנו, אנחנו נתחיל לגלות את העולם העליון. חוץ מכוונה על מנת להשפיע על פני כל הרצונות שלנו אנחנו לא צריכים שום דבר, זה מה שאנחנו צריכים שישלוט.

שאלה: אין חדש עכשיו בלימוד התע"ס, אין סוף, צמצום, כל העולמות, איך מרגישים את זה עכשיו בתוך העשירייה?

זה עוד אמצעי כדי להגיע לכוונה על מנת להשפיע, כי חוץ מהכוונה על מנת להשפיע על הרצון לקבל שבנו, אנחנו לא צריכים שום דבר. לפי הכוונה שלנו על הרצון שנוכל להשתמש רק ברצונות שהם מצומצמים מצד אחד, ומצד שני נמצאים בכוונה על מנת להשפיע, אנחנו נוכל להשתמש ברצונות שלנו ובהם לגלות את העולם העליון, את הבורא, וכך נבין את מה שכתוב בתע"ס.

תלמיד: מכיוון שנגשנו לתע"ס כבר הרבה פעמים, אנחנו רואים את החשיבות, מרגישים את החשיבות שאתה נותן לזה עכשיו ורוצים לקחת את זה בתור עשירייה לשלב הבא שאתה רוצה לקחת אותנו אליו.

אני רוצה רק דבר אחד, שאנחנו לא נשכח בלימוד על הכוונה, והכוונה צריכה להיות הדבר הגדול. שאם לא הכוונה אני לא צריך ללמוד, אין לי שום תועלת מזה. אני צריך רק להגיע לכוונה על מנת להשפיע, להתעלות למעלה מהאגו שלי ושהאור בזמן הלימוד ישפיע עלי וייתן לי את מה שדיברנו עכשיו בכל השיעורים האלו על כוונת הלימוד.

תלמיד: תמיד זה שוב גדלות הבורא שהוא גדלות העשירייה, זה מה שאני צריך לקבל מהלימוד?

בטח, אבל אני צריך להשתוקק לזה.

שאלה: איך מבלי להשיג את הבורא עצמו אנו יכולים לברר את הכוונה האמיתית ביצירתו את הבריאה? נניח ולאדם יש אוגר, האוגר מרגיש את גילוי האהבה כלפיו מבעליו. אם אנו לא משיגים את בורא עצמו, איך אנו יכולים לברר את כוונתו האמיתית?

אנחנו משיגים את פעולות הבורא ו"ממעשיך היכרנוך", זה מה שנקרא. את הבורא בעצמו אנחנו לא משיגים, אנחנו משיגים רק את הפעולות של האור עלינו וזה מספיק לנו כדי בסופו של דבר לדעת את הבורא. זה נקרא "בורא", בוא וראה. ורק בצורה כזאת אתה משיג גם בעולם שלנו כל מיני תופעות, לא את המהות של הדברים אלא את הפעולות שלהם, וזה נותן לך ידיעה מספקת על מה שאתה חי וקיים.

קריין: יש לנו תרגיל מומלץ משיעור הקבלה היומי. אנחנו מתחברים בינינו מספר פעמים ביום ומדברים על איך אנחנו קשורים זה לזה. איך אנחנו יכולים לפנות מהמצב שלנו לבורא, מה אנחנו מצפים ממנו שיעשה.

(סוף השיעור)