שיעור בוקר 02.03.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

מנצחים את המלחמה –

לקט קטעי מקור לחיזוק הכלי העולמי ולשלום העולם

הרבה מחשבות יש היום. המלחמה נמשכת, הלחץ עלינו גם נמשך. הבורא דורש מאיתנו יותר תשומת לב, התעמקות בקשר בינינו בעומק וברוחב כמה שאפשר יותר, כי עוצמת הקשר בינינו היא הכוח שצריך להכריע את המלחמה ולהביא את כולם לשלום, למצב השלם.

בפסוקים שנקרא ונדבר עליהם נחפש עד כמה אנחנו יכולים להיות יחד כאיש אחד בלב אחד, כי באותו לב נגלה את הכוח העליון שבטבע, והוא שמתקן את כל הפגמים שיש בכל החברה האנושית, בחברה שלנו, ומעלה את כל הנבראים לבורא. נקווה שנצליח בתפילה שלנו, בדרישה שלנו, וזה יקרה.

קריין: קטע מס' 7, של בעל הסולם.

"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

בזה אנחנו צריכים לנצח את הבורא. במלחמה שלנו עם הבורא, או עם עצמנו אם אפשר כך להגיד, העיקר הוא לנצח את אותו כוח שמפריע לנו לפתוח את הלב שלנו ולבקש מתוך הלב, מעומק הלב דבקות בינינו, ושבמידת הדבקות בינינו יתגלה הבורא.

קריין: שוב קטע מס' 7.

"האדם צריך להאמין, שזה שהרצון לקבל מפריע לו מהעבודה, זה באה לו מלמעלה. כי מן השמים נותנים לו כח הגלוי של הרצון לקבל, מטעם שדוקא בזמן שהרצון לקבל מתעורר, יש מקום עבודה, שיהיה להאדם מגע הדוק עם הבורא, שיעזור לו להפוך את הרצון לקבל בעמ"נ להשפיע.

והאדם צריך להאמין, כי מזה נמשך נחת רוח להבורא, מזה שהאדם מתפלל אליו, שיקרבהו בבחינת הדביקות, הנקראת "השתוות הצורה", שהיא בחינת ביטול הרצון לקבל, שיהיה בעמ"נ להשפיע. ועל זה אומר הבורא: "נצחוני בני". היינו, אני נתתי לכם רצון לקבל, ואתם מבקשים ממני, שאני אתן לכם במקומו רצון להשפיע."

(בעל הסולם. "שמעתי". י"ט, "מהו, שהקב"ה שונא את הגופים, בעבודה")

יוצא כאן דבר מאוד מעניין, שאנחנו נלחמים בעצם נגד הבורא. הוא ברא את הרצון לקבל ועשה את כול מה שנעשה לפנינו בבריאה, ואנחנו נלחמים כנגדו ודורשים ממנו שיהפוך את הבריאה שלו מרצון לקבל לרצון להשפיע, וזה "נצחוני בניי".

נשתדל להצליח, לנצח את הבורא.

שאלה: האם מה שכתוב "לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע" זה תהליך מקביל, או הכנה לפעולת המלחמה הזאת שהבורא לכאורה מחולל?

ודאי שכן. ככל שאנחנו משתדלים להגיע לדבקות, לחיבור, אנחנו רואים עד כמה אנחנו מתרחקים ממנו, עד כמה אנחנו יותר ויותר מגלים שאנחנו הפוכים מחיבור ומדבקות, וזה כדי להראות לנו עד כמה אנחנו הפוכים מהבורא, מתכונות השפעה, אהבה, חיבור ודבקות. ובניגוד בין מצוי לרצוי אנחנו צריכים לראות שאנחנו לא מסכימים עם שום פירוד ושרק חיבור ודבקות זו המטרה.

שאלה: האם צריכה להופיע הרגשת השנאה לתכונת קבלה ברגע שאנחנו עוברים להשפעה?

ודאי שצריכים להגיע למצב שאנחנו נשנא את הרצון לקבל, ובמידת השנאה לרצון לקבל אנחנו מתרחקים ממנו. ואז מתחילים לראות שדווקא בשביל זה הוא היה קיים, כדי שנשנא אותו במקום זה שמלכתחילה אנחנו אוהבים אותו, ואז במידת השנאה אנחנו מתרחקים ממנו ואחר כך הופכים אותו לעזר כנגדו.

שאלה: למה הרגשת הפירוד היא הרבה יותר ברורה ונראית גדולה מהרגשת הטוב?

זה כדי שאנחנו נתקדם בעבודה.

תלמיד: זה לא נתפס כמה הפירוד הוא הרבה יותר גדול ומקיף.

נכון. אבל זה טוב שכך הוא מתגלה, כי אז יש לנו הרבה יותר הבחנות מהפירוד מאשר מהחיבור, ואז אנחנו יכולים להילחם כנגדו ולבקש על כל פרט ופרט שייעלם, שיהפוך להיות לטוב. הבירור שיש לנו בפירוד את זה הבורא משתדל לגלות לנו כדי שיהיה לנו על מה לבקש ועל פני מה להתקדם.

שאלה: מה זה לשנוא את הרצון לקבל?

אהבה או שנאה לא קיימות בפני עצמן, אלא הן תוצאה מרווח או הפסד. אנחנו רצון לקבל, וככל שאנחנו רואים באיזו תופעה רווח או הפסד לרצון לקבל, לפי זה אנחנו אוהבים או שונאים את התופעה הזאת. לכן רק כשנעשה פעולות לקראת החיבור, אז נגלה שהרצון לקבל שלנו הוא ההיפך ומכאן תבוא השנאה. וכמו שכתוב, לא צריכים יותר משנאה לרצון לקבל, כי במידת השנאה אנחנו כבר מתרחקים ממנו עד כדי כך שהופכים אותו להיפך, לעל מנת להשפיע.

שאלה: איך נשתמש בשנאה עבור קשר עם הבורא?

מפני שאנחנו כולנו בנויים מהכוח הרע, מהרצון לקבל לעצמנו בלבד, אז מה שטוב לנו ומה שרע לנו צריך להיות לנו ברור. אבל לא שיהיה ברור מה טוב לנו ומה רע לנו לפי האגו שלנו, לפי הרצון לקבל, אלא לפי מטרת הבריאה. אני צריך למדוד את התכונות שלי לא לפי טוב ורע כלפי הרצון לקבל כמו שאני עכשיו מודד, מרגיש, בודק, אלא אני צריך את התכונות שלי למדוד ולבדוק לפי גמר התיקון, לפי החיבור בינינו, לפי הדבקות בבורא. לכן כך אנחנו צריכים להפוך את ההבחנות שלנו, את כלי המדידה שלנו לרצון לקבל לאמיתיים.

תלמיד: האם אפשרי להגיע למצב כזה שכל כך נשנא את חוסר הקשר?

זה לפי מידת הרגשת הרווח וההפסד שאנחנו נרגיש ברצון לקבל שלנו - עד כמה אני מרוויח בו דברים גשמיים, ועם כל זה עד כמה אני מפסיד בו דברים רוחניים, ולפי זה נשנה את היחס שלנו אליו. אני אראה בו יותר ויותר את השונא שלי, ולא שאני אוהב אותו וארצה להאכיל אותו, למלא אותו בכל התענוגים, אלא ההיפך, אני אראה בתכונה הזאת משהו שממית אותי מיום ליום עד כדי כך שאני אפילו לא מסוגל להתמודד עימו. ואז אני אזדקק לבורא, לעזרת ה', שהוא יעזור לי בזה, שהוא יעשה לי את זה, שהבורא יפתח לי את האמת, עד כמה הרצון לקבל הוא רע, שונא אותי, עד כמה הוא משקר לי ומסובב אותי בכל רגע ורגע ואסור לי ללכת אחריו, עד כדי כך שאני כל הזמן אחשוב איך אני יוצא מהשליטה שלו.

תלמיד: איך מתוך מצב רגיל, שגרתי, להכיר בזה?

יש לך חברים ואתה צריך כל הזמן לדבר איתם רק על זה, עד כמה האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו הוא בכל רגע ורגע ממית אותנו, מבדיל, מרחיק בינינו. אם תחשבו על זה ולא תשכחו, אז תראו עד כמה מהר מאוד אתם תתקרבו לבירור הנכון.

תלמיד: איך למדוד את השנאה כלפי מחשבת הבריאה?

מידת השנאה לרצון לקבל שלנו, לרע בכל אחד ובכולם יחד, בכל האנושות, היא מדידה נכונה ככל שאנחנו קרובים לבורא. ככל שאני שונא את הרצון לקבל שלי כך אני קרוב לבורא. ואם אני לא שונא את הרצון לקבל שלי, אז אני לא מתקרב לבורא אפילו במאומה.

תלמיד: האם אפשר לומר שאסטרטגיה נכונה היא להעיר בך את השנאה הזאת?

אנחנו צריכים להשתדל לעורר את השנאה לרצון לקבל בכל האופנים האפשריים.

שאלה: איך לא להרשיע את האגו של החברים האחרים ולעבוד רק עם האגו שלך?

אני לא יכול לשפוט את החבר כי החבר בעיניי צריך להיות, ובאמת זה נכון, הבורא מציג את עצמו באיזו צורה. אז אם אני מודד את החבר, שוקל אותו, מתייחס אליו בצורה מסוימת, כך אני מתייחס לבורא. כי תפקיד הבורא להביא אותי לשלמות, הוא מראה לי אלפי חברים, וגם שונאים וגם בינוניים למיניהם, ואני צריך להתייחס אליהם כמו לבורא בסופו של דבר. על ידי שאני מסדר את הקשר שלי נכון אליהם, את היחס שלי נכון אליהם, אני בונה את הקשר הנכון שלי עם הבורא. כי לבורא אין צורה ואין בכלל בורא בצורה כמו שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו, אלא זה הכול כלפי היחס שלנו לזולת.

שאלה: איך לעבוד בעצמי עם האגו הזה, אם הבורא מראה לך אותו בצורה כזאת שזה ממש חונק אותך?

זה נכון שהבורא מראה לנו יותר ויותר עד כמה שאנחנו תלויים, קנויים, "עבדים אנחנו לפרעה", זאת אומרת בבורא, והוא ממש עושה איתנו מה שהוא רוצה. עד שאנחנו מתחילים להכיר בו כמלך הרע ורוצים לצאת מתחת לשליטת הרצון לקבל. זה נקרא "ויאנחו בני ישראל מהעבודה".

ומה לעשות אחר כך? "ותעל שוועתם לאלוקים", אז מתחילים לצעוק לבורא שיעזור להם לצאת משליטת האגו, משליטת פרעה. ואחרי מכות שונות, שהם מרגישים עד כמה שהרצון לקבל, הפרעה, שולט עליהם, הם יוצאים.

קריין: קטע מס' 8.

"למה הוא עושה שהעבודה של להשפיע יהיה כל כך קשה, הוא מסיבת שאני רוצה שיתגלה את היד החזקה, כמו שכתוב, "כי ביד חזקה ישלחם, וביד חזקה יגרשם מארצו".

ובאיזה אופן מוכרחים יד חזקה," כדי לצאת מהרצון לקבל "זהו הוא דוקא, שהשני מתנגד בכל תוקף, אז שייך לומר שצריכים להשתמש ביד חזקה, אבל לא שייך לומר, אם השני הוא איש חלש, שצריכים ללכת עמו ביד חזקה, זהו כמשל שאמר אאמו"ר זצ"ל, שהסדר הוא בעולם, ששני אנשים במחלוקת יש לפעמים שעוברים לתגרת ידיים, ומי שהוא רואה שאינו יכול להתגבר עליו, הוא לקח סכין כנגדו. והשני שהוא רואה שיש להשני סכין, הוא לוקח אקדוח, וכשהשני רואה שיש לו אקדוח, הוא לוקח רובה, וכו', עד שהשני לוקח נגדו מכונת יריה, ואם יש לו מכונת יריה, השני לוקח טנק, אבל אף פעם לא שמענו, אם מי שלוקח מקל ורוצה להרביץ, שהשני יקח טנק, ולהילחם כנגד זה שלקח מקל.

כמו כן בעבודה, לא שייך לומר, שצריכים ללכת עם פרעה ביד חזקה, אם פרעה לא מראה התנגדות גדולה. והיות שה' היה רוצה לגלות לו כאן יד חזקה, לכן היה הקב"ה להכביד את לב פרעה, כמו שכתוב, "כי אני הכבדתי את לבו, ואת לב עבדיו, למען שתי אתתי אלה בקרבו".

(הרב"ש. מאמר 14 "הקשר בין פסח, מצה ומרור" 1987)

וְודאי, ככל שהרצון לקבל באדם יותר חזק, ככל שיש לו נשמה יותר קשה, וזה סימן שבתיקון שלו הוא יעלה לדרגה יותר גבוהה, כך קשה לו להתמודד עם אותו רצון לקבל אגואיסטי שמתגלה לו ומפריע לו בכל צעד ושעל.

שאלה: מהחברים בחרקוב, שם המצב מאוד מורכב, הורסים להם את הבתים, אין חשמל, מה ניתן לעשות כדי לעזור להם להתמקד במטרה ולהיות יחד?

רק בכוונה. אנחנו צריכים לבקש שהבורא יעזור לנו כמה שיותר להתחבר. כי במידת החיבור בינינו אנחנו יכולים לעצור את המלחמה וכל הזוועות שנעשו שם בכל השטחים. רק על ידי זה, רק על ידי חיבור בינינו. אין לנו כלי נשק אחר ולא צריכים, כי אנחנו רואים עד כמה כל הנשק לא עוזר. הנשק האמיתי לגילוי הרצון האגואיסטי שמתגלה בעוצמה כזאת כמו שעכשיו מתגלה, הוא רק הכוונה שלנו לחיבור. אז בואו אנחנו כולנו, כולנו בכל העולם נרצה להגיע לחיבור בינינו ועל ידי זה אנחנו ננטרל את כל הכוחות הרעים.

תלמיד: מה עלינו לעשות בצורה קונקרטית? האם עלינו איכשהו לפעול נקודתית?

אתם צריכים להתקשר גם אליהם שנמצאים במצב הרע במיוחד ולחזק אותם כמה שאפשר. ודאי שאפשר אולי לשלוח להם באיזו צורה איזו עזרה. תפנו לחברים ותראו, גם לכאן, אני לא כל כך שייך לזה, אבל במה שאפשר אנחנו חייבים לעזור אפילו מעבר לאפשר.

תלמיד: אני מתכוון מבחינה רוחנית.

אם מדובר בעזרה הרוחנית, אז חיבור בינינו בין כולם, זה מה שאנחנו עכשיו עושים. אני ממליץ שכולנו נהיה בחיבור בינינו סביב השעון, בכל מיני חלקי כדור הארץ ושכל הזמן נדבר, נקרא מאמרים, פסוקים, נראה שיעורים, נשמע שירים שלנו, שיהיו באוויר 24 שעות ממש, וכך אנחנו נשתדל לנצח את המלחמה.

תלמיד: האם כדאי לעדכן כלפי מקרים קשים של חברים, או לא לשים לב לזה?

אתה צריך להתייעץ עם החברים שלנו שנמצאים כאן בבני ברוך, עם עוד מישהו שנמצא שם בקייב או באיזה מקום, אני לא יודע מה לעשות. אבל כדאי שאנחנו לפחות נדווח על זה שקשה לאיזה חבר שלנו, וגם לאלו שנמצאים לידו שיכולים לעזור לו, לכולם.

שאלה: מה הם האותות שהבורא שולח לפרעה?

הבורא מעורר אותו למלחמה. הבורא מעורר את היצר הרע שבנו על ידי זה שמרגיז אותו, על ידי כל מיני כוחות מנוגדים, גם בטוב וגם ברע, ואז על ידי זה אנחנו רואים מהו הטבע שלנו, מהו היצר הרע הזה, עד כמה שהוא חושב רק על עצמו לא מסוגל לחשוב על האחרים. עד כמה הוא מפחד על עצמו, דואג לעצמו בלבד, עד כמה אין לו יחד עם המחשבה על עצמו שום מקום למחשבה על משהו אחר.

אז על ידי זה אנחנו יותר ויותר מכירים את היצר הרע ומגיעים למצב שאנחנו מתחילים לשנוא אותו. וכמו שכתוב, שחוץ משנאה ליצר הרע אנחנו לא צריכים יותר כלום, אלא במידת השנאה אנחנו מתרחקים ממנו, עוזבים אותו ולא רוצים לגעת בו וכך נתקרב לאמת.

שאלה: איך מעוררים שנאה לרצון לקבל?

על ידי כך שאנחנו רואים מה הרצון לקבל עושה לנו. כמה הוא מפריע לנו להיות בני אדם, קרובים לבורא, להיות בחיבור בינינו ובחיבור עם הבורא, להגיע למטרת הבריאה, למטרת החיים. כמה הוא מכניס אותנו שוב בחזרה להיות חיות קטנות המפחדות מכל דבר, כמו איזה שפן תחת השיח שכל הזמן רק יושב בשקט ומפחד.

תלמיד: לאן הוא ממשיך ממצב שבו הוא רואה עצמו מפחד כשפן מתחת לשיח?

שיבקש עזרה להתחבר עם החברים, ובמידה שיתחבר איתם הוא יכול להתחבר עם הבורא וכך להעלות את עצמו מדרגת העולם הזה לדרגת העולם הרוחני.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו נכנסים ליום השביעי של המלחמה בין רוסיה לאוקראינה?

זה באמת דבר מאוד מיוחד, אנחנו רואים שזה לא פשוט. אפילו צבא כזה כמו שיש לרוסים לא יכול לכבוש מדינה שהאזרחים שלה לא רוצים להיות כבושים. אני לא רוצה כול כך לדבר, כי יש לנו חברים גם ברוסיה וגם באוקראינה, ובכלל המלחמה שלנו היא עבור חיבור, ש"על כל פשעים תכסה אהבה". שנתעלה מעל כל דבר שיכול להפריע לחיבור בינינו. וחיבור זה שכולנו שווים ואף אחד לא רוצה להיות למעלה מהאחר, ורק את הקשר בינינו אנחנו רוצים בכל רגע לחזק.

אז נקווה מאוד שנרגיש את הצורך בזה, ומתוך הצורך הזה נעבוד וכך נתקדם. נתפלל עבור המצב הזה, שנתחבר למעלה מכל ההבדלים, מכל השנאה, מכל הדחיות ונרצה רק חיבור בינינו. ובחיבור לא נרגיש מי רוסי ומי אוקראיני ומי יהודי ומי כול מי שנמצא שם. אנחנו רוצים רק חיבור. ובחיבור נעלמים כל הפרטים של כל אחד ואחד ונגלה בחיבור המשותף, כמו בערבוב שני נוזלים, משהו שלישי. זה מה שאנחנו רוצים.

תלמיד: החיבור מסוגל להכריע את המלחמה הפנימית והחיצונית?

ודאי. כי חיבור הוא כבר קרוב לבורא. אפשר להגיד שחיבור בעצמו, אם הוא מתקיים, זה הבורא בעצמו שמתגלה.

תלמיד: איך לשמור על ההתקפה הזאת ולהגביר אותה יום אחרי יום בלי להתעייף, בלי לסגת אחורה, בלי להתרגל למציאות כזאת של מלחמה?

קודם כל אנחנו צריכים להבין שמלחמה היא המצב הקבוע שלנו עד גמר התיקון. וזה שהיא קורית לפעמים בצורה גלויה בשטח לפנינו עם כלי נשק וכן הלאה, זה רק כדי להראות לנו כמה אנחנו עדיין שייכים לאותה צורה תחתונה, נבזית של התנגדות בינינו. אבל באמת, אנחנו צריכים לראות כמה אנחנו יכולים על ידי כך להתעלות. ואנחנו "בני ברוך", צריכים להרגיש שאנחנו משתדלים להיות למעלה מכל ההבדלים ולהתחבק עם כל סוגי האנשים, מכל העמים. זה מה שחשוב לנו. על ידי כך ננצח את המצב הזה ונביא אותו לשלימות, לשלום. זה מה שצריך להיות.

שאלה: קודם שמעתי אותך אומר "ככול שאני שונא את הרצון לקבל זה סימן לקרבה לבורא". מה זה הדבר הזה, לשנוא את הרצון לקבל?

זה כמו שלמה המלך נדמה לי, שקרא לו "שונא". כי הבורא שברא רצון לקבל ברא אותו כדי שיהיו לנו הבחנות בדבר שכנגדו, ברצון להשפיע שהיא תכונת הבורא. כי גם את הרצון להשפיע אנחנו לא יכולים ללמוד, לבדוק, לברר, להרגיש, לגלות אם לא נעבוד באופן שכנגדו, לפי ההפכיות שיש בין זה לזה. הפכיות שצריכה להיות בין תכונה אחת לאחרת. ואז ביניהן נוכל להגיד משהו על אחד מתוך האחר. ואם לא היה אחד אז לא היה דבר כנגדו. ולכן אין בורא ללא נברא ואין נברא ללא בורא.

תלמיד: אבל כל הבריאה היא רצון לקבל, אז הבורא ברא רצון לקבל כדי שנשנא אותו?

הבורא ברא רצון לקבל מפני שמתוכו נוכל לגלות אותו, את הרצון להשפיע, ולראות כמה אנחנו הפוכים ממנו, כמה אנחנו יכולים להיות קרובים אליו יותר או רחוקים ממנו יותר, לדעת מה לעשות עימו, לדרוש כך או אחרת. את זה אי אפשר לעשות מלבד מדבר והיפוכו.

תלמיד: מאיפה אתה שונא את הרצון לקבל? מאיזה מקום זה בא?

שנאה לרצון לקבל מגיעה לאט לאט מתוך הארה מלמעלה שהבורא מאיר עליו. הוא מאיר באור העליון, ואז אדם מתחיל להרגיש כלפי הרצון לקבל דחייה, שנאה, רוצה להתרחק ממנו, לא מסוגל להיות עימו. כמו ששם כתוב, אדם עדין סובל מהרצון לקבל. אדם עוד יותר עדין לא יכול לסבול אותו אפילו במקצת. ועוד יותר עדין, אפילו את זכר הרצון לקבל לא יוכל לסבול ויברח ממנו כמטווחי קשת. זה תלוי בהרגשת הניגוד.

תלמיד: כשמתחיל תהליך השנאה לרצון לקבל, על מה מאותו רגע אתה נשען?

רק על החברים, רק על הקבוצה, רק על הבורא. על כל הדברים שיכולים לספק לי תמיכה כלשהי בכוח להשפיע, שהוא כנגדו, נגד הרצון לקבל. ואז אני רואה שאני צריך אותם כי בלעדיהם אני לא מגיע למצב שכנגדו, כנגד הרצון לקבל. אני לא יכול לגלות את הבורא ולבנות אותו בי אם אני לא מתבסס על הרצון לקבל. שיהיה לי כוח רע, וכנגדו אני יכול, אם אני רוצה להתעלות מעליו, להתחיל לבנות בי את כוח הטוב. כמו שכתוב, "אתם עשיתם אותי".

תלמיד: אבל עדיין הרצון לקבל לא נעלם, זה הרי חומר הבריאה?

הוא לא נעלם, ההפך, הוא כל הזמן גדל וגדל. העביות גם בפרצופים, ככול שאנחנו מתקדמים מתגלה כיותר ויותר גדולה. ועל ידה, כשאנחנו עושים עליה צמצום, מסך ואור חוזר, אנחנו דווקא עולים עד עולם אין סוף.

תלמיד: אז השנאה היא לאופן השימוש ברצון לקבל?

לאופן השימוש, ודאי. לעל מנת לקבל. שאני כך משתמש ברצון לקבל שלי. אבל אני יכול להשתמש בו בצורה אחרת, בעל מנת להשפיע. כי חוץ מהרצון לקבל אין לי כלום. אם אני לומד מגילוי הבורא קצת, מתמיכה בחברים שאני יכול לעבוד עימו בעל מנת להשפיע, אז זו בעצם כל הצורה הרוחנית, צורת הבורא שאני יכול לבנות בי.

שאלה: איך לבנות יחס נכון כלפי אנשים התומכים במלחמה שקורית כאן אצלנו, נגדנו?

תראה, כל אחד ואחד מושפע ממה שקורה מסביב. ולכן על זה כתוב "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". יכולים לקחת כל אחד מכם ולהכניס אותו למצב של אותו אדם שעכשיו מסכים לאותם הדברים שעוברים על תושבי אוקראינה הסובלים ואז גם אתם תחשבו כמוהם, שהכול נכון וטוב ומגיע לכם לקבל מה שאתם רוצים.

לשכנע אותנו שאנחנו נמצאים בצורה לא מתוקנת קל מאוד, אנחנו רואים. ולכן, מי זה האדם? בסך הכול מידת הרצון לקבל שעליו משפיע משהו מבחוץ וזה מה שקורה לו. ולכן אסור לנו להתחשב באף אחד שחושב כך או אחרת. אנחנו צריכים להסתכל על הדברים האלה מלמעלה, שהכול תלוי בהשפעת הבורא עלינו. לשנות את ההשפעה הזאת, לעשות אותה טובה יותר, "קרובה לבורא", זה נקרא טובה. אני לא יודע מה יהיה. אני רק יודע רק שזה נקרא "טוב". אין לנו יותר הבחנות.

תלמיד: הכוונה איך להתייחס לא כלפי חברים, אלא אנשים חיצוניים, אנשי צבא?

"לב שרים ומלאכים ביד ה'". אם לא החברים שלנו, וגם החברים שלנו זה יחסית, אז ודאי שכל ליבם נמצא בידי הבורא שכך מייצב אותם, מנוגדים, הפוכים, שונאים זה את זה. אין מה לעשות. כך זה יהיה עד שנתקן את עצמנו. אתה רוצה שתיפסק שם השנאה? תתקן את השנאה שבך.

תלמיד: בין החברים קשה לדבר על כל הדברים האלה.

אני לא מבין למה אתם יורדים לכאלו דברים גשמיים, ארציים, נמוכים. איך אתם יכולים? אם כך אתם לא שייכים כבר לרוחניות. אם אתם מתחילים לדבר על מה שמתרחש בחמשת החושים שלנו, אז זו בכלל כבר לא רוחניות, אתם כמו בני האדם האחרים. ואם אתם מתבלבלים בין רוחניות לגשמיות, אז אף פעם לא תגיעו לתיקון. צריך להשתדל להעלות את החבר יותר למעלה, לחבק אותו ולמשוך אותו מעלה, זה מה שאנחנו צריכים. כך רב"ש כותב, אתה חייב לרדת אליו, להבין אותו, לדבר עימו, לאט לאט לחבק אותו, כך להתחיל לעבוד עימו כשאתה מחבק אותו במאמרים, בפסוקים, במה שאנחנו לומדים, ולאט לאט בצורה כזאת אתה תעלה אותו למעלה מהגשמיות. הבורא הוא זה שמעורר שנאה בין כולם.

תלמיד: אז צריך איכשהו להתקרב אליו, לרגשות שלו, אפילו אולי להסכים עם השנאה שהוא מרגיש?

אפילו כך. אבל שוב, הכול על מנת למשוך אותו לצורה ניטראלית, ואחר כך שכיוון ההתפתחות שלנו יהיה רק כלפי חיבור בבורא, לא לתת לעצמנו לרדת לדברים הגשמיים. לראות גם בכל החיילים, בכל האויבים האלו, אנשים שנמצאים בשליטת הבורא. ואם כי אני צריך לראות בהם גם אויבים, שונאים וכן הלאה, יחד עם זאת אני צריך לראות שבעצם יש לי קשר עם כוחות הבורא.

תלמיד: ולמה כל כך קשה לעשות את מה שאתה אומר עכשיו? אני בטוח שכל החברים שומעים אותך, אבל במקום הזדהות או תמיכה, אתה שומע דברים הפוכים מהחברים. זה מאוד קשה שהם אומרים לך שהכול בתפיסת המציאות שלך.

נכון, כי אנחנו עוד לא נמצאים בזה. להיות בשני עולמות יחד זה מאוד קשה, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להשתדל כך להיות.

תלמיד: אבל אנחנו לא אמורים ללמד זה את זה אלא לתת תמיכה.

לא, אנחנו לא צריכים לתמוך במקום שהחבר נמצא בו, אנחנו צריכים לתמוך ברצון שלו לעלות למעלה ממצבו למצב יותר רוחני.

שאלה: כפי שאמרת היום, לב מלכים ושרים ביד ה'. איך במשך היום עלינו לבקש ממנו לרכך את הלבבות שלנו כדי שכבר מחר נראה תוצאות אחרות?

רק על ידי זה שאתם מתחברים יחד, ובאמת רוצים שינוי ובאמת מאמינים שהבורא יכול לעשות אותו. השינוי צריך להיות לקראת החיבור, האיחוד וההתעלות, שהבורא ישרה בכל אחד ואחד, שיתגלה לכולם במקצת לפחות, ואז העולם יבוא לתיקון הנרצה. את זה צריכים לבקש.

אם התפילה היא "תפילה בציבור", בשיתוף בקבוצות שלנו, אז היא יכולה להיות מאוד מועילה, כי דווקא בתפילה אנחנו יכולים לנצח את המלחמה. לא חשוב לנו מה עושים מנהלי המלחמה משני הצדדים, או עוד מישהו, אנחנו צריכים לקבוע את הצעד הבא על ידי הכוחות שנמצאים בידינו, על ידי חיבור בינינו והשפעה על הבורא בעצמו. זה מה שיש בנו, בידיים שלנו, ואין לאף אחד אחר. לחשוב על זה וכך להתקדם.

קריין: קטע של בעל הסולם, עד כמה אדם לפי עדינות הרצון לקבל מבחין הבחנות, ככל שמתקדם כך מבחין יותר.

"האדם הפרא, הבלתי מפותח כלל, אינו מכיר את האגואיזם לתכונה רעה ולא כלום. ולפיכך משמש עמה בגלוי. לבלי שום בושה. ובלי שום גבול. גוזל ורוצח לעיני כל, בכל אשר תמצא ידו". עם זאת הוא לא מבין שהוא משתמש באגו שלו בצורה כל כך גרועה וגסה, אין לו את ההרגשה הזאת, אלא האחרים שהם יותר עדינים מרגישים שהוא אדם גס.

"והמפותח מעט, כבר מרגיש, איזה שיעור בהאגואיזם שלו, לבחינת רע. ולכל הפחות, מתבייש להשתמש עמו בפרהסיא, לגזול ולרצוח נפשות במקום רואים. ובסתר עדיין מבצע כל זממו, אלא שמקפיד על כל פנים, שלא יראהו איש.

והיותר מפותח הימנו, נמצא, מרגיש את האגואיזם לדבר מאוס ממש, עד שלא יוכל לסובלו בתוך עצמו, ודוחה ומפרישהו לגמרי, כפי שיעור הכרתו אותו, עד שאינו רוצה, ואינו יכול, להנות מעמל אחרים.

(בעל הסולם. "מהות הדת ומטרתה")

אנחנו רואים שכך זה לפנינו, אבל האנשים כאן לא אשמים. אנחנו צריכים להאשים את עצמנו, כי יש לנו אפשרות בחיבור בינינו להשפיע לבורא ואז הוא ישנה את היחס שלו לאנושות ואת הכול. כדי להשפיע לבורא, אנחנו צריכים להיות מחוברים לפחות באיזושהי מידה אמיתית נכונה. כך נוכל נחייב אותו, כפי שכתוב "נצחוני בניי". הכדור בידינו ואנחנו יכולים לשנות את המציאות.

שאלה: חלק מהעם האוקראיני, כמה מיליונים שגרים במזרח, בדונבאס, נמצאים קרוב לעשר שנים בבידוד מהציוויליזציה, הם ממש לא רצויים במדינה הזאת, ויש המון שנאה כלפי המצב הזה. עכשיו כשהתחילו הקרבות מצד רוסיה, הרבה מקבלים זאת כאיזו נקמה צודקת כלפיהם.

אני לא רוצה לשמוע על הדברים האלה, כי אתה רוצה לערב אותי בכל מיני רגשות שיש לאנשים כתוצאה מהמצבים שהם סבלו. מה אני יכול לעשות, מה אתה רוצה שאני אעשה, שאני אגיד אם הם צודקים או לא?

תלמיד: עכשיו יש מצב מסוים שאנשים מזדהים איתו, אבל אף אחד לא שם לב לחלק האחר של העם. אני מרגיש את האנשים האלה אבל אין לי הזדהות עם אלו שעכשיו שם בלחימה, הלב שלי אטום כלפיהם. אני לא יודע מה לעשות עם זה, כי ההרגשה היא שמגיע להם כי ככה אנחנו הרגשנו.

אתה צריך לבקש חיבור עם כולם וכך כולם צריכים, שכולם יתעלו למעלה מהמצב הנוכחי ויתחברו ביניהם, ואז החיבור ביניהם יהיה בבורא, בדרגת ההשפעה ההדדית. אנחנו לומדים שהכלי הרוחני מתפקד כשהוא עושה על עצמו צמצום. מה זה צמצום? שכל מה שאני מרגיש ברצון לקבל שלי, אני מצמצם, אין דבר כזה שאני מושפע ממנו. ואחר כך למעלה מהצמצום יש אור חוזר, שאני רוצה להשפיע ולהתחבר עם האחרים, כך מתחילה הרוחניות.

זה שהיו שנים כאלה, כולם מבינים שזה מה שהבורא עשה ועל זה צריכים עכשיו לעשות עבודה. אין כאן הצדקה לאחד כן ולאחר לא, אלא כולנו חייבים להתעלות למעלה מהמצב שלנו - לחיבור. שהחיבור יהיה בצורה כזאת, שכל האנשים ההפוכים עושים צמצום על עצמם ומתעלים מעל עצמם כדי להתחבר, ואז הם מגלים את הבורא - רק כך. ומה שקורה במזרח או במערב המדינה, אני לא נכנס לוויכוחים האלה וגם לא לוויכוחים בין רוסים ואוקראינים, כי אנחנו צריכים להתעלות למעלה מכל ההבדלים.

שאלה: אני מבין שאנחנו הורגים בשנאה שלנו, בזה שלא מתקנים אותה. נגיד שאנחנו נפגשים עם החברים שלנו ממוסקבה ומתחברים, האם אפשר לומר שברגע שאנחנו מחוברים אז אנחנו לא מביעים את השנאה הזאת, וכשאנחנו לא מחוברים אז השנאה קיימת בפנים ואנחנו בכל זאת הורגים?

חייבים כל הזמן להיות למעלה מהשנאה הפרטית ולמעלה מהשנאה הקבוצתית של אלו לאלו עד שכולנו מתחברים ממש ומרגישים שאין שום הבדל בינינו. אבל שההרגשה הזאת תהיה הרגשה בריאה, בעיניים פקוחות, לא שכאילו שוכחים, מתעלים או משתכרים ומתחבקים, אלא אנחנו באמת מבינים שהבורא עושה את הסכסוכים בינינו ואנחנו למעלה מהם חייבים להגיע לדרגת האיחוד ובצורה כזאת אנחנו מגיעים לדבקות בו.

תלמיד: דיברת על דוד המלך שנלחם גם ברמה הפנימית וגם ברמה הגשמית. איך המקובלים מרגישים זאת, הרי המקובל אוהב את כולם, ועם זאת, הוא יוצא למלחמה והורג, משמיד את האויב שלו?

לא, אני לא יכול להסביר לכם את זה. אנחנו צריכים לעבוד לפי מה שקיים בשטח, על זה כתוב שאם קם עליך אויב אתה צריך להקדים אותו ולהרוג אותו, וכך אנחנו צריכים להתייחס. אם בא אלי מישהו ורוצה להרוג אותי, אז אני צריך להקדים אותו ולהרוג אותו קודם. זה הציווי וזה התיקון.

שאלה: כשהחברים מדברים על השנאה החומרית, ואתה מדבר על כך שצריכים לעשות צמצום, אפשר להבין מה זה צמצום? האם אפשר לקרוא לזה מחילה?

לא. אומנם אנחנו נמצאים בהרגשה פנימית לא כל כך נוחה, אבל אנחנו צריכים להשתדל להתחבר יחד ולעבוד על זה שלא נרגיש בינינו שום הבדל גשמי אלא נרגיש שאנחנו חלקים סמוכים וקרובים בנשמת אדם הראשון, ואנחנו צריכים להתאחד כדי לגלות את הבורא בקשר בינינו.

את כל הדברים האלה הבורא מעורר בנו ודורש שאנחנו נתעלה למעלה מהאגו שלנו, למעלה מזה שהוא מעורר אותנו בצורה אגואיסטית לשנוא זה את זה עד כדי כך שאנחנו רוצים להרוג זה את זה. לכן אנחנו צריכים להתעלות למעלה מזה ולהתחבר בינינו בהרגשה שלנו בלב ובנפש וזה חייב להיות בצורה שלמה. אני מדבר רק על בני ברוך, כל היתר עוד נראה אחר כך.

שאלה: היום יש חסרון מאוד גדול לתפילה עבור החברים. האם נכון לחשוב על הבורא ולא על עצמנו, מה איתו, למענו? הרי הבורא נמצא בהסתרה אז גם אני לא רוצה כלום, רק רוצה לבטל את עצמי. אני לא רוצה שום דבר עבור עצמי אלא עבור החברים שלי, אני רוצה ממש להשתוות עם הבורא. האם זה נכון כך וזו התפילה האמיתית?

זה עוד לא הקו אמצעי אבל זה כבר טוב, זה צעד קדימה.

שאלה: אנחנו נמצאים על סף חג פורים, שמחה מהתיקון הסופי. האם אנחנו לא נעליב את החברים שלנו שנמצאים בשנאה דווקא בשמחה שלנו, האם לא נפגע בהם, איך להתנהג?

אנחנו צריכים לתת סימנים לכל המצבים הרוחניים שאנחנו צריכים לעבור, ובטוח שנעבור אותם, ולכן אנחנו שמחים בזה שיהיה לנו גם מצב של פורים. אפילו במשפט שעשו לנאצים בסוף המלחמה, נדמה לי שגבלס או מישהו אמר "עושים לנו עכשיו פורים".

נקווה שנגיע למצב כזה. מה הסימן של פורים? שהורגים את המן, זאת אומרת את הראש הרע שתכנן את כל הרע שבעולם, שהתגלה כל הרוע שלו, וכשתולים אותו על עץ החיים בזה נגמר כל הרע שבעולם וכך נעשה שלום - שלמות בכל העולם. נקווה שנגיע לכך ושנראה את כל הרע שבינינו בצורה גלויה כך שיכולים לשחוט אותו, לתלות אותו, לשרוף אותו ובצורה כזאת נגיע לשלמות האמיתית, לשלום.

קריין: קטע מספר 9.

"אמרו חז"ל "יצרו של אדם מתגבר עליו כל יום, ואלמלא אין הקב"ה עוזרו, אינו יכול לו", רק שהאדם מחויב לחזק את עצמו בכל פעם מחדש, לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת, ולבלי לייאש את עצמו בשום אופן, כי ודאי במלחמה הזאת אין רואים עדיין בחוש מי המנצח, כי עדיין המלחמה ארוכה מאד והגלות מתגבר, ועל כל אחד עובר מה שעובר. אעפ"כ, כל זמן שאוחזים עדין הכלי זין בידינו, ועיקר הכלי זין שלנו הוא תפילה, וכל זמן שאין אנו מייאשים עצמנו ממלחמה הזאת ח"ו, ואוחזים עדיין הכלי מלחמה, בוודאי אנחנו מנצחים, כי כל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון."

("משיבת נפש". אות מ')

זה העיקר, "כי כל זמן שאדם מחזק את עצמו בתפילה וצעקה להשי"ת, הוא בכלל מנצח את המלחמה, כי זה עיקר הניצחון". עיקר הניצחון הוא שהאדם מתגבר על הכול, צועק לבורא ומחייב את הבורא שהבורא יעזור לו, כי הבורא הוא איש מלחמה והוא ינצח.

שאלה: באוקראינה וברוסיה יש לנו הכי הרבה חברים, למה זה קרה דווקא שם, למה לא באזור שאין בו בכלל חברים שלנו?

כדי שתרגיש שאתה נמצא באמת בתוך הבעיה של החיבור, של הריחוק, של השנאה, של האהבה, כי כל הדברים האלה יכולים להתברר שם בצורה עוצמתית. אין לך מקום אחר שבו יכולה להיות שנאה ואהבה שיתחברו יחד בתסבוכת כזאת, בהתקשרויות כאלה בעד ונגד.

שאלה: איך מתמודדים עם כמות השנאה והלחץ שנשפכים עכשיו? איך לא ליפול למצב של ייאוש קיצוני ואיך להצדיק את הבורא?

"על כל פשעים תכסה אהבה", בכל דבר שיהיה אנחנו צריכים להיות בחיבור בינינו. יש שנאה, דחייה, כל מה שתרצו, אבל עם כל זה חייבים להיות אהבה וחיבור, כי אנחנו חלקים מהכלי של אדם הראשון לכן אנחנו חייבים להיות מחוברים. מה שקורה בעולם, השבירה בינינו, בגופים, בכל מיני מצבים פסיכולוגים, זה קורה, אבל בדרגה העליונה שלנו, איפה שאנחנו נמצאים, שם אנחנו חייבים להיות מחוברים. אז יש דרגות דומם, צומח, חי, מדבר, שבתוכנו, ואנחנו חייבים להתעלות מעל הדרגות האלו לדרגת החיבור, לזה שאין הבדל בינינו, רק חיבור.

לכן תנסו לחלק את עצמכם, כל אחד וכולכם יחד, ולראות באיזה דרגות קשר אתם נמצאים. יש וודאי דחייה ושנאה וכל מיני בעיות בהתקשרות, אבל עם כל זה אנחנו חייבים לקבוע את הקשר בינינו שהוא למעלה מהכול. זו דרגת האדם, דרגת הבורא שכוללת בתוכה את כל הכוחות הטובים, את כל הכוחות הרעים, "על כל פשעים תכסה אהבה", וכך אנחנו מגיעים לתיקון. תיקון לא יכול להיות בלי גילוי הקלקול, ולכן, כמו שכותב בעל הסולם, "שמח אני ברשעים שמתגלים". כי דווקא ברשעים האלה שאנחנו מסתכלים עליהם, שאנחנו רואים אותם, שאנחנו כובשים אותם, בלי למחוק אותם כי זה לא אפשרי, אלא מעליהם אנחנו פורסים קשר של חיבור עד אהבה, כך היא העבודה שלנו.

שאלה: אמרת אתמול שעלינו לייצב כוונה נכונה לכל המאמצים והתפילות של העולם, אתה יכול לפרט?

אנחנו צריכים לקחת את כל החסרונות, את כל הבעיות של העולם, ולבקש מהבורא שישלים אותם כדי שנגיע למצב שהם לא מפריעים לנו להיות מחוברים. עם כל השנאה והקנאה ועם כל מה שיש בפנים, עם כל הרצון לקבל הגדול הזה, מעליו אנחנו רוצים לפרוס את האהבה שלנו. כי הבורא ברא את הרצון לקבל כדי שמעליו נכיר את האהבה, שמעליו נדע איך אנחנו צריכים להכיר מה זה נקרא בורא, מה זה נקרא כוח האהבה. רק מדבר שכנגדו אנחנו יכולים להכיר אותו, וזה מה שאנחנו משתדלים לעשות. ודווקא עכשיו המצב הוא כזה שהוא מאוד מאוד ראוי להכרה הזאת.

שאלה: שמעתי שאנחנו צריכים להגיע לשנאה לרצון לקבל ולעומת זאת הוא עזר כנגדנו, אנחנו תלויים בו וזקוקים לו כדי להתקשר לבורא. איך אפשר להזדקק למשהו שגורם לנו לרע?

אנחנו לא רואים ברצון לקבל שלנו רע, אומנם אנחנו שונאים אותו ואנחנו כן אומרים שהוא רע, אבל אנחנו רואים בו עזר כנגדו. כי אי אפשר להכיר את הבורא, להיות נבראים, להיות קיימים, אם לא הרע שבנו. רק מזה שיש בנו רע ואנחנו מצפים את הרע הזה, עוטפים אותו בטוב שמקבלים מהבורא, אז משתי השכבות האלה שיש בנו, רע בפנים וטוב מבחוץ, אנחנו הופכים להיות אדם, הדומים לבורא. אתה לא יכול להיות דומה לבורא אם אתה לא רע בפנים, אתה חייב להיות רע, ועל כל פשעים תכסה אהבה, שעל כל פני הרע אתה מביא את הטוב, את האהבה, ובצורה כזאת אתה מגיע לצורת האדם, הדומה לבורא.

שאלה: פחד זה דבר אכזרי ומשתק שהבורא מעמיד לפנינו, איך אפשר להתעורר לחיים ממצב של פחד?

יש מצבים שאדם לא שולט בעצמו, כי פחד יכול לקשור אותנו עד כדי כך שאנחנו לא מסוגלים לא לחשוב, לא לעשות שום דבר ולא לרצות כלום, אלא נמצאים בתוך הפחד והוא עוצר אותנו. זה נכון, זו תכונה מיוחדת שיש בפחד, זה פחד קיומי. מה שאנחנו צריכים זה להשתדל להביא על פני הפחד ציפוי של אהבה, של חיבור, אין תרופה אחרת.

שאלה: האם האיחוד הנוכחי של מדינות נגד מישהו יכול להפוך להתחלה של חיבור רוחני בעולם?

כן. היום נעשה דווקא תיקון גדול בכך שהרבה מאוד מדינות מתאחדות וקמות נגד הכוח הרע, ונקווה שמזה תצא ממש תוצאה טובה. אני לא אומר מי צודק או מי לא צודק, אני אומר שכאן אנחנו מתחילים לברר מה צריך להיות בעולם, איזה כוח צריך לשלוט - הטוב על הרע.

שאלה: איך אני יכולה לשנוא את הרצון לקבל שלי ובו בזמן להצדיק את הבורא?

ככה זה קורה. אני צריכה לשנוא את הרצון לקבל שלי, זה ברור, ואני גם צריכה לאהוב את הבורא, וזה לא מנוגד לזה. שנאה לרצון לקבל ואהבת לבורא, לרצון להשפיע, הם עולים בקנה אחד.

שאלה: האם השנאה שלי לאגו לא רק שלי אלא לאגו באופן כללי יכולה לעזור לי להצדיק את החברים?

כן, וודאי. אין שום סתירה בזה.

שאלה: אנחנו כבר כמה ימים במלחמה על החיבור בינינו ומורגש שאחרי המאמצים מגיעה עייפות והתרשלות. איך אפשר להישאר במאמץ המשותף ולא לרדת ממנו?

זו בעיה. יש לנו קבוצה מאוד גדולה ואנחנו צריכים לעבוד על זה במשמרות, כל הזמן להיות סביב העולם בהתקשרות ובתפילה, וכך אנחנו ננצח.

שאלה: האם עלינו לנסות להזדהות עם הכתוב בתהילים או לקרוא רק כסגולה?

תנסו גם כך וגם כך. טוב יותר אם אתן מבינות את מה שאתן קוראות.

שאלה: מהו ההבדל בין לקרוא תהילים לבין לקרוא מאמרים של רב"ש או בעל הסולם?

התהילים בעצמם הם כבר תפילה, מה שאין כן מאמרים של רב"ש ובעל הסולם הם לא תפילה, מהם צריכים לבנות תפילה.

שאלה: למה לכוון את עצמנו בעת הקריאה?

לקשר בינינו ולבורא.

שאלה: הטקסט של תהילים מעורר התפעלות, יש שם מעין שיר רגשי על יחס האדם עם הבורא. איך להפיק מהקריאה את המקסימום?

רק על ידי חיבור הלבבות.

שאלה: מורגש שהחברים שלנו שנמצאים במלחמה נשאבים מיום ליום למלחמה גשמית. איך אנחנו יכולים לתת להם תמיכה רוחנית חזקה כדי שהם יעלו גבוה מעל התפיסה הגשמית לחיבור בבורא?

למשוך אותם למעלה גם בכוונות שלנו, ברצונות שלנו, וגם במילים בזה שאנחנו פונים אליהם.

שאלה: אתה יכול לפרט את העיקרון "הבא להורגך השכם להורגו"?

בצורה רוחנית זה ברור לנו. אם בא רצון לקבל עם כל ההצעות שלו, אז צריך להיות ברור לי שהוא בא להרוג בי את הכיוון על מנת להשפיע, ואז אני צריך מלכתחילה להרוס אותו. אותו דבר בגשמיות, זה ממש ציווי מהתורה. כשברור לי, ממש ברור לי שהאדם בא להרוג אותי, אז יש מצווה, ציווי, שאני חייב להרוג אותו קודם.

(סוף השיעור)