שיעור הקבלה היומי26 יולי 2019(בוקר)
שיעור בוקר 26.07.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
קטעים נבחרים מן המקורות תשעה באב
אנחנו לומדים אתכם גם מהפתיחה לחכמת הקבלה ובכלל מכל חכמת הקבלה, שהעיקר בגילוי הבורא לנברא זה שהנברא יוכל להבדיל בין אור לחושך. זה גם כתוב מתחילת התורה "ויבדיל בין אור לחושך"1, "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד"2 וכן הלאה.
למה זה חשוב? כי אחרת אין לנו תפיסה, אין לנו הכרת המציאות, אין לנו הכרה עצמית איפה אנחנו נמצאים. לכן אנחנו צריכים לכבד את השבירה שבעצם נקראת "חטא", לכבד את החורבן, חטא וחורבן, לכבד את כול הבעיות, המלחמות, הגלויות, מפני שהפעולות האלו הן לגילוי הרצון לקבל, שבלי שיהיה לנו רצון גדול הראוי לתפקיד, לתיקון ובסופו של דבר לגילוי האור העליון, אנחנו לא נוכל לגלות שום דבר. לכן הדברים האלה הם הכרחיים שיבואו. ואנחנו, לא כמו ילד קטן, בוכים על בתי המקדש שנחרבו, אלא אנחנו מבינים שהם היו חייבים להיחרב. אלא ודאי שזו צרה גדולה מאוד שזה עובר על האנושות, על העם וכן הלאה מצד אחד. אבל מצד שני, אנחנו צריכים בכל זאת להתרומם קצת למעלה מהגופים לעניין הנשמות, ולהגיד שאפילו שאנחנו סובלים בגופים אבל הסבל הזה הוא הכרחי והיה מתוכנן כבר מראש.
רק עכשיו כשאנחנו נמצאים בזמן של הדור האחרון, "תקופת המשיח" מה שנקרא, אנחנו יכולים לדבר על התיקונים שהם ללא שבירה. גמרנו את הגלות, בעצם היינו יכולים להתחיל את העלייה לתיקון האחרון מזמני האר"י, מהמאה ה-16, ועדיין אנחנו נמצאים בפיגור, באיחור, אז בואו נעשה את זה. כי באמת לא נשאר לפנינו אלא רק לתקן את עצמנו לאיחוד ולחיבור בינינו, להיות כולנו כאגודה אחת ובזה יתממש התיקון. כל ההכנות לתיקון כבר נעשו.
לכן, אמנם אנחנו מתקרבים ליום תשעה באב ומצטערים כביכול שזה קרה, אבל זה לא הצער הנכון. הצער הנכון הוא בזה, שמתוך הצער הזה שהיה, לא יכולנו להחזיק ברוחניות, בהשפעה, ב"ואהבת לרעך כמוך", עד כמה שזה אפשרי, כמו שרבי עקיבא דרש אז מכל תלמידיו. אנחנו צריכים להבין שהצער צריך להיות על זה שאנחנו לא מעריכים מספיק את ההשפעה, את הקדושה ולא עושים מספיק כדי למשוך אותה לעולמינו.
המצב כבר מוכן לזה. כבר חמש מאות שנה אנחנו נמצאים בזה שיש לנו את כל הכלים, את ההזדמנויות ואת הכול. "שיטת התיקון", שזה נקרא תורת הקבלה של האר"י, התגלתה. עניין הקבוצה, כל העניינים האלה כבר התגלו. הרב"ש היה האחרון מכל המקובלים הגדולים שהשאיר לנו כזאת ירושה, את כל הכתבים שלו על הקבוצה, על התיקונים. לכן אנחנו דווקא נמצאים במצב שצריכים להצטער, אבל על זה שיש בינינו שבירה עד היום הזה, ולא שבכלל ישנה שבירה. כי כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה היא דבר הכרחי, כדי לגלות את האור אנחנו חייבים כנגדו את החושך.
קריין: קטע מספר 11 מתוך מאמר "הגלות והגאולה" של בעל הסולם.
"בטבע ההדרכה הנאמנה, שהשגנו על ידי התורה הקדושה, מבחינת דרך תורה שבהשגחה, הגיעה אלינו התפתחות מהירה, לאין ערך יותר על גויי הארצות. וכיון שחברי האומה התפתחו, היה החיוב ללכת תמיד קדימה, ולדקדק ביותר בכל מצוות התורה. וכיון שלא עשו זאת אלא רצו לערב שם גם את האנכיית הצר, דהיינו, השלא לשמה, מכאן התפתח חורבן בית ראשון, שרצו לעשות הסגולות, של עשירות והרמת הכח - על הצדק, כשאר הגוים. וכיון שהתורה אסרה כל זה, על כן הכחישו את התורה והנבואה וקבלו נימוסי השכנים, כדי שיוכלו להנות מהחיים, ככל שדרש מהם האנכיית. וכיון שעשו כך, התפוררו כוחות האומה: מקצתם הלכו אחרי המלכים והקצינים האנכיים, ומקצתם הלכו אחרי הנביאים. והפירוד הזה נמשך עד החורבן. ובבית שני הובלט הדבר ביותר, כי תחילת הפירוד הודגש שם בפרהסיא, על ידי תלמידים דלא מעלי, שבראשם עמדו צדוק ובייתוס. שכל עיקר מרידתם בחז"ל, היה מטעם החיוב של לשמה, כמ"ש בדברי חז"ל, "חכמים הזהרו בדבריכם", כי לא רצו לפרוש מהאנכיית. ועל כן הקהילו קהלות מסוג הגרוע הזה, ונעשו כת גדולה שנקראו צדוקים, אשר הם היו העשירים והקצינים, רודפי תאות אנכיית, שלא כדרך התורה, והם לחמו עם הפרושים, והם שהביאו את מלכות רומא והשליטות על ישראל, והם שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים כעצת חז"ל על פי התורה, עד שנחרב הבית ונגלה הדר ישראל."
(בעל הסולם. "הגלות והגאולה")
שאלה: מה זה "שלא רצו לעשות שלום עם התקיפים", אותם העשירים והקצינים שלא הלכו בדרך של לשמה?
הם אמרו שמספיק לנו ככה, מה אתה רוצה? אנחנו עושים הכול, מתפללים, עושים מצוות, מביאים לבית המקדש מה שאתם רוצים, מביאים כל מיני קורבנות, באים בחגים, הכול יפה וטוב. מה אתם רוצים? אתם רוצים גם את הלב שלנו? אנחנו לא אחראיים על הלב, הלב נמצא בידי ה'. לכן תנו לחיות וכך להתקיים. זה מה שרצו הצדוקים, העשירים והקצינים.
וכנגדם היו הפרושים שהם אמרו, לא, אנחנו חייבים להתקיים רק בשביל החיבור בינינו עם הבורא. "עם ישראל", הקבוצה שלנו שכך נקראת, זה מה שהיא צריכה, זה היעוד שלנו, לא בשביל שום דבר אחר. לא ללמוד מהשכנים, מאף אחד שום צורת חיים, כי הקיום שלנו רק כלפי מעלה. אבל אתה מבין שכל העולם הזה וכל הרצון לקבל שבכל אחד ואחד נגד המגמה הזאת, ולכן הכול נחרב.
תלמיד: מה זה "התקיפים"? זה כוח? אלה אנשים?
ודאי שזה כוח. מי שנמצא באגו, לא בעל מנת להשפיע, אלא ברצון לקבל האגואיסטי, בא לו כל הזמן להתקיף את האחרים. זה ברור. לכן הם נקראים "קצינים", זאת אומרת, אנשים שיש בהם כוחות ורצונות והם מוכנים להתקפה, והם מוכנים להכניע את האחרים בכוח שלהם. מה שאין כן, כשאתה פועל בעל מנת להשפיע, אין לך כוח לגשת לכל אחד ואחד, אתה לא יכול לחייב אותו, עם מה אתה מגיע אליו? אתה מעורר אותו איכשהו.
אבל לעומת אלה שמושכים את העם לחיים הרגילים, אתה רואה איפה כל העם, רוצה להיות באמריקה. לכן לאן שרצו, כך אחר כך גרשו אותם משם. אתם רציתם להיות בחו"ל, אתם נמשכתם לחו"ל, לכל התרבויות והדברים האלו? בבקשה. אז הבורא סידר ככה שכולם יצאו.
אבל שוב אני אומר, אנחנו לא צריכים להצטער על מה שהיה, כי כל הדברים האלה הם לתיקון. אלא אנחנו צריכים לראות איך אנחנו משתתפים בתיקון בעצמנו, שכבר הגיע הזמן, והתיקון הסופי הזה, השלב האחרון, תלוי בנו בלבד. וצריכים לעורר את עצמנו, לעורר את המאור המחזיר למוטב וקדימה כך להתקדם.
שאלה: אתה רואה שמה שהיה אז קורה היום, לא השתנה שום דבר.
לא השתנה שום דבר, כי החוקים הם מוחלטים, קבועים. ואם אתה לא משנה אותם ממש בתיקון שלך, הם פועלים כמו שאז כך גם היום. אתה נמצא היום אלפיים שנה מחורבן בית המקדש, ואתה נמצא בו כמו בזמן החורבן, אין שום הבדל. ברוחניות אין קו שזה עניין של זמן, אין שם טיימר, אין כלום. אתה עושה תיקונים אז יש שינויים. אתה לא עושה אז אין שינויים. זמן אין, זמן זה נקרא "מספר השינויים שעשית", ואין מדידה אחרת לזמן.
תלמיד: פעם העלו קורבנות בירושלים והיום מעלים אותנו כקורבנות כי אתה רואה את המצב שקורה היום. אני שואל אותך, למה היה חורבן הבית ראשון וחורבן הבית השני?
כי אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שחייבים להיות שני בתים כאלה, זאת אומרת, מבנים כאלה, מבנים רוחניים, זה לא עניין של בית מפואר. אתה חושב שהיה שם משהו מפואר? זה בכלל לא זה. זה עניין של יופי שזה נקרא "אור החכמה שמתנוצץ בחסדים". חסדים נקרא כסף, החכמה נקראת זהב, ואלה דברים רוחניים. זה חייב להישבר, כי מוחין דחיה ומוחין דנשמה חייבים להתערבב במלכות ולכן חובה שזה יקרה.
וזה קרה, יופי. הם צחקו והיו שמחים, רבי עקיבא, נחמני, יש על זה פסוקים. ובכלל כל המקובלים כותבים כך. אני אומר לך, כשאני הגעתי לרב"ש, בכל זאת החוזר בתשובה, אמנם למדתי כבר לפני זה כמה שנים את חכמת הקבלה, ואני מסתכל עליהם, איפה הבכי כמו שראיתי ברחובות שבוכים בתשעה באב וכל הדברים, שכולם הולכים ככה?
תלמיד: יש אווירת נכאים. עוד מעט תשעה באב, כולם עצובים. יושבים על הרצפה, במיוחד התימנים, זה לא ברור לי הבכי הזה.
קודם כל לא על הרצפה, על הרצפה צריכים לשים משהו.
תלמיד: כן, שטיח כזה.
זה נכון. למה? מצד אחד אתה מראה את הדרגה שלך, מצד שני, אתה צריך לשים משהו כי אתה בכל זאת לא נוגע במלכות דמלכות, אין לך קשר לזה.
תלמיד: מה השורש לזה, שעם ישראל יושב ובוכה כל היום?
לפחות שתראה שיש לך על מה לבכות אולי.
תלמיד: צריך להתנהג אחרת בתשעה באב לפי מה שאתה אומר?
לא, צריכים רק לחקור למה זה קרה וסימן לְמה זה, "מעשה אבות סימן לבנים".
תלמיד: להיות בשמחה בתשעה באב?
כן, להיות בשמחה, אבל ממה? אל תמשוך אותי במילה "שמחה". להיות בשמחה מזה שישנה הכנה גמורה, שלמה, למה שאנחנו צריכים עכשיו לתקן. אין לך מה לעשות יותר, חוץ מתיקון. ממש הכול הכינו לך, הביאו לך את כל החלקים וכל זה, רק תחבר ותראה עד כמה זה יעבוד, יתנוצץ ויהיה מלא אור. כל העולם הופך להיות עולם אין סוף, נצחי, שלם. בבקשה, החלקים כולם נמצאים לרשותך.
תלמיד: איזה סיכוי יש להצליח?
זה לא סיכוי, זו חובה. סיכוי כן לא, זה לא. לכן אנחנו צריכים להיות בשמחה. איפה אני כותב על עצבות, שנחרב משהו לפני אלפיים שנה, על זה? אם כן, תבכה לפחות על למה זה נחרב. אחרת זה נשמע שלפני אלפיים שנה גנבו ממני איזה אוצר, היה לי איזה כד עם דינרי זהב שקיבלתי מסבא שלי וגנבו לי, ועל זה אני אלפיים שנה יושב ובוכה.
אלא על מה אתה בוכה? אתה בוכה על הרצון לקבל שלך, שכנראה היה לך ממה ליהנות, זה נקרא "בית המקדש", וכל הדברים האלה, ובשבילך זה כביכול "איפה מה שמגיע לי?". זו הבעיה, כי אנחנו חושבים על הדברים האלה בצורה הפוכה לגמרי.
קריין: קטע מספר 19 לקוח מתוך רב"ש א', "עניין שמחה".
"בחודש אב, צריכים להתאבל על חורבן בית המקדש, צריכים לעבוד על קו שמאל, היינו לתת בקורת על המעשים, שצריכים להיות בדרך הקדושה, שהוא עמ"נ להשפיע, ואיך שהאדם מרוחק מענין השפעה. ובזמן שאדם חושב על זה, הוא נמצא במצב של התרחקות מהקדושה, והוא משוקע רק באהבה עצמית, שכל הבסיס שלו, שעוסק בתו"מ הכל על החשבון למלאות את הרצון לקבל, בכל מילוי שרק אפשר למלאות אותו. אי לזאת, בזמן שעוסק בחשבון של השפלות שלו, יש אז מקום לעורר הכאב של חורבן הקדושה שיש בכל אחד ואחד."
בפנים, אצלנו בתוכנו טמון העניין הזה. היינו פעם מחוברים בינינו למערכת אחת, הרגשנו איך בכל המערכת הזאת זרם האור העליון, כוח ההשפעה, כוח האהבה. בתוך זה היה מורגש האור העליון, שנותן הרגשה של חיים עליונים, רוחניים, נצחיים, דבר ללא גבול, ללא העולם הזה. הדברים האלה נעלמו. צריכים לחדש את הקשר בינינו, בסך הכול.
"ואז יקויים "כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בנחמת ירושלים".
(רב"ש - א'. מאמר 19 "עניין שמחה" 1986)
תלוי על מה להצטער. אנחנו צריכים מצדנו להצטער על הכלי שנשבר, על החיבור בינינו שנחרב. האור נמצא במנוחה מוחלטת סביבנו, ברגע שיהיה במה להתגלות הוא מיד יתגלה.
שאלה: אין מסר שמחייב את העם להתאחד. אי אפשר לייצר מסר שמחייב את העם, אלא אם כן זו מלחמה או משהו. אבל אין מסר שאתה יכול להגיד "תאהב ונתחבר ואנחנו דורשים את החיבור".
למה?
תלמיד: כי אני בעצמי הולך לאנשים ואומר, "בואו נתחבר, זה התפקיד שלנו", והאנשים אומרים "טוב, כן", רואים זאת כמוסר.
זו בדיוק התוצאה מהשבירה, מהחורבן.
תלמיד: אז איך לייצר מסר שמחייב?
המסר הזה נמצא אצלנו בתוך העם כדבר הכרחי, בלי זה העם לא קיים. וכמו שאומר בעל הסולם, אנחנו צריכים להחיות את המסר הזה שהוא רדום בנו, ולהחיות אותו לפני שיגיעו אלינו כאלו צרות שאנחנו נזכור אותו מצד הרע, כדאי לנו יותר מצד הטוב, בינתיים.
תלמיד: יש את הדוגמה הזאת של מרדכי שיושב בשער המלך. איך אפשר לייצר את המצב הזה?
מתוך זה שהוא ישב בשער המלך, הוא עשה דבר גדול, הוא לא יכול לעשות יותר מאשר לשבת בשער המלך. אבל הכוח הרע הזה שכול הזמן רואה את מרדכי יושב בשער המלך לא יכול להסכים עם זה, הוא לא יכול. כי מרדכי בזה שהוא בשקט יושב בשער המלך, לומד את חכמת הקבלה, מפזר אותה קצת פה ושם, פה ושם, הוא בזה דוקר בעיניים לכמה אלו האנשים שהם נגד זה, לא רוצים את זה. והם באים ומתלוננים לממשלה, לאחשוורוש, "תראה מה הוא עושה. מה זאת אומרת שהוא יושב שם?" ומזה מתחיל כל העניין.
אז [אי אפשר] בלי לשבת בשער המלך, זה השער למלך. כי כשמרדכי אומר "אני יושב בשער המלך, מי שרוצה להגיע למלך, רק אני יודע איך לעשות זאת, דרכי", זה דוקר מאוד מאוד את אחשוורוש ומזה מתחיל להיות עניין, שבסופו של דבר מגיעים לפורים. פורים זה כגמר התיקון.
בינתיים ממשיכים לשבת בשער המלך. כמה שנעשה את העבודה שלנו יותר, בטוח יתגלה המן, וכביכול הכוח העליון עימו, והכול יצא כמו שצריך. המגילה עוד צריכה להתגלות. לכן, היא מגילת אסתר.
תלמיד: קודם כל, הנושא של ה"פתיחה" זה משהו מדהים, וזה יוצר מין מעגל כזה שאנחנו סוגרים, תשעה באב ו"פתיחה", והרבה שאלות מתעוררות. אנחנו עברנו שבירה, כל מי שחזר לפה זה נשמות שכבר התגלגלו והיו בגלגולים הקודמים ושעברו את בתי המקדש הראשון והשני, והשאלה שלי היא כזאת, כל אחד מאיתנו שמגיע היום ושלומד, הבורא מביא אותו לגורלו הטוב בעשירייה. זאת אומרת, למעשה אותה עשירייה זה אותו פאזל שעבד בשבירה, ופה הוא בא להשלים את התיקון שהיה אז או שזה תהליך אחר?
זה לא תהליך אחר. זה שאנחנו אומרים שהיתה שבירה נפילה וערבוביה ואנחנו צריכים עכשיו על ידי האור העליון לעורר את החלקים השבורים ולהוציא אותם כאילו בפינצטה מכל הערימה השבורה הזאת, זה לא נכון. נשבר הקשר בינינו, היה לך קשר, היתה לך מערכת שהיא כלולה מהרבה חלקים וכולם היו ביניהם באין סוף צורות קשר למיניהן והקשרים נשברו. זאת אומרת הם הפכו להיות לעל מנת לקבל. ואז האור העליון הסתלק מהם כמעט, ונשארה בהם קצת, הארה קטנה מאוד. "זיעת החיים" מה שנקרא, אבל המערכת כולה נמצאת.
כשאנחנו אומרים שצריכים לתקן את השבירה, שבירה זה בעל מנת להשפיע. אבל הקשרים בעצמם הם נמצאים, בוא נגיד הצינורות נמצאים, רק בתוך הצינור אין שום דבר, ריק. או אפילו הפוך, על מנת לקבל.
ולכן אנחנו צריכים סך הכול לתקן את הקשר בינינו. למה אני כך מרחיב בכל העניין, כי את הקשר בינינו צריכים לתקן. זאת אומרת "להחיות את אותם השרירים הלאומיים" כמו שכותב בעל הסולם.
קריין: "להחיות את אותם השרירים הלאומיים שאינם פעילים בנו זה אלפיים שנה"3
אינם פעילים, אבל הם נמצאים. כל אחד במקום, רק להפעיל.
קריין: נקרא את כל הציטוט. כותב בעל הסולם בעיתון "האמה": "ובאמת גחלת הלאומיות עוד שמורה בנו בכל שיעורה, אלא שנתעממה ואינה פעילה בתוכנו, גם ניזוקה במדה מרובה מתוך התערובת שקבלה מהחוץ, כאמור; אולם זה עוד אין מעשיר אותנו כלל, והמציאות מרה מאד. והתקוה היחידה היא: לסדר לעצמנו חינוך לאומי באופן יסודי מחדש; לגלות ולהלהיב שוב את אהבה הלאומית הטבעית העמומה בנו; לחזור ולהחיות אותם השרירים הלאומיים, שאינם פעילים בנו זה אלפים שנה, בכל מיני אמצעים המתאימים לדבר – אז נדע שיש לנו יסוד טבעי, בטוח להבנות מחדש ולהמשיך קיומנו בתור אומה מוכשרת לשאת את עצמה ככל אומות העולם. וזה תנאי מוקדם לכל עבודה ומעשה,"
זאת אומרת, שבירה זה נקרא שבירת הכוח הטוב שעכשיו לא פועל, אבל לא שהמערכת ממש נשברה וזה כמו ערימת חתיכות שבורות שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו מרכיבים אותן כמו בפאזל או כמו שאנחנו מדברים. האמת שזה לא כך, האמת שזה רק להחיות את הקשרים בינינו.
שאלה: ברשותך, היות וענית על השאלה של העשיריות שאנחנו למעשה אותן הנשמות.
כן.
תלמיד: אני רוצה להביע התפעלות מכל הכלי העולמי, מכל החיבורים ולא משנה איפה נמצאים. שמענו קודם את הקטע על התקיפים, ולמעשה כל מה שאנחנו צריכים לעשות, ותקן אותי אם אני טועה, זה פשוט לשנות את הגישה שלנו ולעבוד למען הכלל, זאת אומרת להתחבר בצורה מוחלטת, להיעלם שם, וזו צריכה להיות העבודה. האם אני טועה?
אתה לא טועה, אנחנו באמת צריכים עוד ועוד לפרסם לעם ישראל מה חובתו, מה הוא צריך לעשות כדי להינצל מכל הבעיות והצרות המתגברות והמתקדמות, שזה שייך גם לייעוד הנצחי שלו, זו חובתו כלפיי כל אומות העולם, ובקיצור מכל הצדדים לפרסם שחיבור בינינו זאת ההצלה וכל התיקון הכללי שצריכים לעשות.
תלמיד: בהמשך למה שאמרת עכשיו, כמו ששמענו אתמול, יש לנו עיתון נהדר, ואנחנו באמת רוצים שהעיתון הזה יגיע לכולם כמה שיותר, ושאף עיתון לא ילך לאיבוד. וחשבנו, וישבנו עם כמה חברים והגענו למסקנה הרגילה שעשירייה זה הכוח החזק שלנו, משם מתחיל הכול, ובאמת כל עשירייה קיבלה אזור חלוקה ובכוח של העשירייה הם יחלקו פשוט באותו אזור. אז כרגע למטה מחכים לנו העיתונים וכל אחד שייצא היום כבר ייקח חבילה איתו וביחד עם העשירייה שלו בהדרכת הגבאי של אותה עשירייה הם ידאגו שבאמת יחלקו באותו אזור וכמובן גם הנשים יחלקו את העיתון מיד ליד חלוקה איכותית בפתח תקווה ובכל הארץ.
גם שימו לב שהעיתון הזה הוא עיתון מיוחד, יש בו הרבה חומר, שישה עשר דפים, וחומר שקשור לעניינינו גם לפי תשעה באב שזה התאריך אולי בלו"ז השנתי, אבל זה קשור גם למצב של העולם, למצב של עם ישראל בעצמו, שאנחנו נמצאים ממש במה ששייך לתשעה באב, בחורבן, בגילוי החורבן, בגילוי הנחיצות לתיקון, והעיתון מדבר על זה בצורה מאוד מאוד אקטואלית.
לכן אני מאוד מאוד מבקש מכם, תעשו חלוקה כמה שיותר איכותית. וגם לשלוח לכולם את הלינק למקום איפה שהעיתון נמצא במערכת שלנו, באינטרנט.
מיום שישי הבא יהיה לנו שיעור בצהריים, מי שרוצה לבוא. אתם יודעים שיש לנו שיעורים מאחד וחצי עד שלוש בצהריים ביום שישי ואחר כך יש לנו סעודת שבת. אז מיום שישי הבא יהיה כאן שיעור גם לגברים וגם לנשים בשעות האלה מאחד וחצי עד שלוש והוא יהיה גם לפי הנושאים שלנו כולל פרשת השבוע.
אז מוזמנים גם גברים, גם נשים, גם לשיעור, גם לסעודה. רק צריכים להירשם מראש כמדומני. תבררו את זה. צריכים להירשם מראש כי אנחנו לא יודעים איזה כמויות יבואו, שנהיה ערוכים לזה, ממש לכבד את כולם.
(סוף השיעור)