שיעור בוקר 29.06.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

לרומם את עצמו – קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו לומדים שהעיקר בשבילינו, זה לעלות מהדרגה הגשמית לדרגה הרוחנית. שנלך מתוך דעתנו, מהדעת, אל למעלה מהדעת. ואיך אנחנו יכולים לעשות זאת? איך אנחנו יכולים להתעלות למעלה מהאדם שהוא אנחנו עכשיו? איך אנחנו יכולים לעלות למעלה ממה שאנחנו?

אז הבורא מסדר לנו תנאים, שאם אנחנו מקבלים אותם, אז מאין ברירה אנחנו מעלים את עצמנו למעלה, לדרגה יותר עליונה מהאדם שבעולם הזה, ואנחנו נכנסים ליחסים כאלה עם הבורא בוא נגיד, שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים להתחיל להתייחס אליו לא לפי השכל והרגש שלנו הנוכחיים, אלא למעלה מזה, אחרת אנחנו מפסיקים כל קשר עימו.

זה נקרא "לרומם את עצמו". ולרומם את עצמו זה לא סתם שאני עכשיו נמצא באיזה מצב מסוים ומעלה את עצמי קצת יותר גבוה, מכיתה א' לכיתה ב' וכן הלאה, לא. לרומם את עצמי זה נקרא, שעכשיו במה שאני נמצא, אני מוצא בי תנאים כאלו, יוצרות, תכונות, שאני אוכל [על ידי] סידור היחס הנכון שלי אליהם, להעלות את עצמי לדרגה אחרת של המציאות.

זאת אומרת, אני משנה בי שכל ורגש לדרגה אחרת, לרמה אחרת. זה מה שהרב"ש רוצה להגיד לנו כאן בפסוקים האלה וזה נקרא באמת "לרומם את עצמו". לא להיות יותר חכם, אלא לשנות את תפיסת המציאות. זה נקרא "לרומם".

בואו נלך לפי הפסוקים ונראה איך עושים זאת, כשאנחנו צריכים לתת יגיעה באיזה דבר מסוים שהוא מעלה אותנו. ומהו הדבר הזה המסוים שמעלה אותנו? זה שאנחנו לא מקבלים [את הדבר] כמו שזה נראה לנו בחוש, ברגש ובשכל מה שקורה, אלא הולכים למעלה מזה.

קריין: סמל המקורות לרומם את עצמו, קטע מס' 13. כותב הרב"ש,

 "אפילו שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל. "

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

זאת אומרת, אנחנו לא עוזבים את הפנייה לבורא, למרות שנראה לנו שכבר לא תהיה לנו שום הצלחה וכבר היינו בזה הרבה פעמים, ואין חכם כבעל ניסיון. ואני כבר רואה ויודע שזה לא עזר לי, ובכל זאת, מפני שאני מחויב על ידי המקובלים, אני בכל זאת הולך וממשיך את התפילה והבקשה. זה נקרא "פתח לדופקים בתשובה", שאני דופק ודופק ודופק באותה דלת שהיא צריכה להיפתח ולהביא אותי לדרגה הרוחנית הבאה, הראשונה בעצם.

וכך אנחנו כן נכנסים לעולם העליון, לדרגה הרוחנית. אבל זה בתנאי שאנחנו הולכים למעלה מכל הספקות ועל פניהם. ולא שאנחנו בורחים מהם, הם נמצאים איתנו ונשארים איתנו, כאחוריים של המצב הרוחני. ואנחנו בכל זאת, למרות כל הקושי, למרות שהגוף אומר לי, שכבר היית בזה ואתה מיואש ואין מה לעשות, תהיה עוד פעם ועוד פעם. ואין לי כבר כוח להתחיל ולהמשיך ולחזור ולעשות עוד פעם ועוד פעם כל מיני פעולות כאלו, כאילו שאני דורש להיכנס למצב שלמעלה מהייאוש, ובכל זאת, אני חייב.

כאן שוב רק קבוצה, רק חברה, רק לימוד, רק עקביות במפגשים, בעבודה שלנו ההדדית "איש את רעהו יעזורו" כך אנחנו יכולים להתחבר ולהתגבר. לכן מאוד חשוב להיות כמה פעמים ביום בקשר, לקרוא, לדבר, ולהיזהר לא להביא חס ושלום מילות ייאוש, או איזו חולשה לקבוצה, זה הורס את הכול. וכך נתקדם, כך נבין.

קריין: שוב קטע מס' 13, כותב הרב"ש:

 "אפילו שבא לידי ידיעה, שה' יכול לעזור לו, ומבין שהעצה אמיתית הוא רק תפלה, בא הגוף ונותן לו להבין, הלא אתה רואה כמה תפלות שכבר עשית, ולא קבלת מלמעלה שום תשובה, אם כן למה לך להתפלל, שה' יעזור לך, הלא אתה רואה, שאין אתה מקבל שום עזרה מלמעלה, אם כן, אין ביכולתו להתפלל אז, על זה צריכים עוד הפעם להתגברות, היינו להתגברות עם האמונה, ולהאמין שה', כן הוא שומע תפלת כל פה, ולא חשוב אם האדם הוא מוכשר, ושיש לו מידות טובות, או להיפך, אלא הוא צריך להתגבר ולהאמין למעלה מהדעת, אף על פי שהדעת שלו מחייב, לאחר שהוא התפלל הרבה פעמים, ועדיין לא קבל מלמעלה שום דבר, אם כן איך הוא יכול ללכת עוד הפעם להתפלל. גם על זה צריכים התגברות, היינו לתת יגיעה למעלה מהדעת, ולהתפלל שה' יעזור, שיוכל להתגבר על הדעת שלו, וכן להתפלל." 

(הרב"ש. מאמר 23 "מהו, אם בלעו את המרור לא יצא, בעבודה" 1989)

זאת אומרת, ברור לי ואני בטוח בתוך הרגש והשכל, כי אני לא טיפש, ואני רואה את הדרך שעברתי, ששום פניה ותפילה לא עזרה לי בכלום כדי להגיע לתפיסה הרוחנית, לכוח השפעה, לכוח החיבור האמיתי, למעלה מהטבע שלי, הארצי הגשמי. ובכל זאת, דווקא בגלל שזה לא נראה לי ואני בטוח שעשיתי ביקורת נכונה על מה שהיה ולא עזר לי כלום, אני בכל זאת הולך ודורש ומבקש עזרה מלמעלה, לעלות למעלה מהמצב שלי, של הייאוש, של החושך, של חוסר האונים וכך אני מרומם את עצמי, על ידי התפילה.

ולמרות שאלף פעם זה לא עזר לי, עכשיו באלף ואחד פעם, זה כן צריך לעזור לי. והעבודה על זה היא נקראת "עבודה למעלה מהדעת".

שאלה: מה זה בדיוק אומר להתפלל עוד הפעם ולהתגבר?

כשאני נמצא במצב שאני מיואש ואין לי שום דבר ואני בטוח שבעבר לא עזר לי לבקש ולדרוש ובכל זאת אני מחייב את עצמי בתפילה. ואני מחפש אז על ידי מה אני יכול להגיע לתפילה שזה לא יהיו סתם מילים ריקות, אלא בכל זאת יהיה שם איזה רגש ודרישה וחיסרון. ואז אני פונה לחברים, ואני כן מוצא בקבוצה מצב חדש ומשתדל להגדיל אותו, להגביר אותו ולדרוש, לדרוש ולדרוש עם הקבוצה מהבורא, שיעלה אותנו לכוח השפעה, לכוח החיבור, וכך נתגבר על המצב.

זה נקרא "עלייה למדרגה למעלה מהדעת", למעלה מדעתנו, כי לפי השכל והרגש שלי לא יכול להיות כאן כבר שום חדש ונישאר כבהמות, כחיות וכבר אני קבור בתוך המצב הזה. ובכל זאת אנחנו ממשיכים בכוחות שלנו [ביחד] כי לבד זה לא אפשרי, לא אפשרי, אבל נמצאים יחד כל הזמן, מחפשים יותר ויותר עד כמה שאפשר לייצב מצב חדש.

שאלה: איך נגיע לאותה רמה של דעת שבה נוכל לעבוד על מה שאתה מדבר?

"דעת" נקרא שאני רואה ברגש ובשכל שלי, בכל מה שיש לי, כמו אדם בעולם הזה, אני רואה שאין סיכוי לעלות לדרגה יותר עליונה. שאנחנו נהיה משפיעים זה לזה, מחוברים זה לזה, שאנחנו נהיה למעלה מכוח קבלה, שנגיע לכוח השפעה, שאנחנו נייחס את עצמנו ממש לבורא. אני לא רואה שיש סיכוי. זאת אומרת הכרת הרע, זה מה שאני עובר, שבטבע שלי אני נמצא ממש הפוך מכל הדרישות הרוחניות. ויחד עם זה, למרות שזה נכון, וזה נקרא "לפי דעתי", אני משתדל, ובעיקר על ידי הסביבה שאנחנו מתחברים ובפנימיות שלנו, בנטייה שלנו ומשתדלים לדרוש מהבורא, אין יותר ממי, רק הוא לפנינו, כי אנחנו כבר מתחברים ואז לפנינו רק הבורא נשאר, ואנחנו דורשים ממנו שהוא ייתן לנו כוח השפעה.

שאלה: הנקודה הרגשית שדיברת עליה, שבה משתנה ממילים ריקות למילים עמוקות, אמיתיות, איפה הנקודה הזאת, מתי היא מגיעה? מהו אותו מצב, או מה ההבדל בין מילים אמיתיות למילים ריקות. מהי אותה נקודה?

ההבדל הוא ביגיעה. אם אני משקיע כוחות כדי בכל זאת לדרוש, לבקש מהבורא, ואם אפשר דרך העשירייה לפנות אליו, שייתן לי אפשרות לעלות למעלה מהאגו שלי ולהיות קצת בחיבור, בהשפעה, אז אני מתחיל לראות כאן מקום ליגיעה ויש לי על מה לדבר עם הבורא.

תלמיד: האם יש לזה קשר בלהיות בדיאלוג מתמיד עם הבורא כדי להגיע לנקודה הזאת של מילים ברות משמעות שאומרים לבורא?

אם יש לך אפשרות להיות בקשר מתמיד עם הבורא מה טוב. אבל בדרך כלל אנחנו נמצאים במצבים כאלו שאנחנו מנותקים ומתעוררים, מנותקים ומתעוררים, אלה המצבים שהבורא מעביר עלינו ואנחנו צריכים להשתדל להתעורר וכך להגיע אליו. תיכף בפסוקים הבאים אנחנו נגיע לזה. זאת אומרת שהבורא כל הזמן משחק איתנו, מקרב מרחיק, מתגלה מסתיר וכך בצורה כזאת הוא משחק איתנו, מעורר אותנו, בונה בנו חוש חדש שנקרא "חוש של השפעה" שאנחנו נוכל להיות בכוח השפעה, בכוח נתינה למעלה מהשכל והרגש שלנו. על ידי כאלה שינויים שהוא עושה במצבים שלנו, שבטוח שאני לא אצליח, בטוח שאין לי כלום, ובכל זאת אני ממשיך, בכל זאת אני שוב ושוב מתחיל, על ידי דברים כאלו אני מגיע למצב שאני מעורר את המאור המחזיר למוטב והוא בונה לי מצב שאני יכול להיות בהשפעה למעלה מהשכל שלי, למעלה מההיגיון וזו כבר הדרגה הרוחנית הראשונה.

שאלה: אנחנו בונים בבוקר תפילה והיא עובדת. לאחר מכן יש פגישה ולקראת הערב כבר קשה להתייחס למה שרשמנו. איך לנהוג עם זה?

זה שאנחנו משתנים, זה טוב. זה שאני מסדר לעצמי איזו פנייה לבורא בערב ובבוקר אני רואה שאני כבר לא נמצא בזה, זה סימן טוב שאני מתפתח "ויהיו בעיניך כחדשים" כמו שכתוב. ולכן צריכים כל פעם לראות עד כמה אנחנו נמצאים בדרישה, בתפילה, בפנייה מחודשת לבורא, אין בזה שום דבר מיוחד. אלא ההפך, אם אדם נמצא ללא שינוי, אז הוא כבר הופך להיות דומם. אלה הסימנים שאנחנו נמצאים בהתפתחות.

שאלה: כשקבוצה באמת מושכת אותי, מוציאה אותי, כשאני משתמש בכוח הקבוצה כדי להתקדם, האם זה אותו דבר כמו להתקדם באמונה למעלה מהדעת?

לא. זה שאני עובר מדעתי לדעת הקבוצה זה לא נקרא שאני ממש מעלה את עצמי לאמונה למעלה מהדעת. אז אני עובר מרמה אחת של דעת לרמה שניה, זו לא עליה ממש רוחנית. משתמשים בזה הרבה אנשים, לא על זה מדובר. מדובר על זה שאני ממש מרגיש את הרגש ושכל שלי הנוכחיים ואני יכול לעלות למעלה מהם. ולהיות למעלה מהם זה לא מתוך זה שאני נכלל בקבוצה ומשתמש במה שיש בקבוצה, עוד יותר למעלה. אתם צודקים, יש אמצעי שאני נכלל בקבוצה והולך לפי הרגש והשכל שלהם. אבל "למעלה מהדעת" זה למעלה מדעתי כלפי הכוח העליון. עוד נפתח את זה. אבל השאלה היא יפה, יותר יפה מהתשובה שלי. אני לא יכול עכשיו עוד להסביר מה ההבדלים בין כל התשובות האלה על השאלה "ללכת למעלה מהדעת".

תלמיד: אתמול בשיעור דיברת על כך שאדם צריך לחבר בתוכו את כולם "כאיש אחד בלב אחד" והחברים אפילו לא הרגישו בזה. אנחנו לומדים שקודם צריך לדאוג להתקדמות החברים. איך לחבר את שני הדברים האלה שמצד אחד אחבר אותם בתוכי, ומצד שני הם יתקדמו.

זה שאני רוצה לחבר את כל החברים בליבי, נותן לי אפשרות להתחבר אליהם. באיזו עוד צורה אני יכול להתחבר איתם? רק כשאני רוצה לכלול אותם בליבי.

שאלה: בקטע שקראנו הבורא לא עונה לתפילות שלנו ואנחנו בכל זאת מתפללים. מה אנחנו רוצים בסופו של דבר לקבל מהתפילה הזאת?

אנחנו רוצים שהבורא ייתן לנו את האפשרות לעלות מעל הרצונות שלנו לעצמנו, לרצונות שלנו מחוצה לנו, ובסופו של דבר אליו. אני רוצה להיות במצב שאני לא חושב על עצמי, כי כל הזמן הרצון לקבל שלי מכניס אותי פנימה, בחזרה, ובהחלט יש לי כאן בעיה, אני לא יכול לצאת מבית הסוהר הזה, אני כל הזמן נמצא [במצב שאני חושב] על עצמי, על עצמי ועל עצמי, ולהתעלות מעל זה אני לא יכול, זו הבעיה, שלמדרגה הרוחנית אני לא יכול להיכנס. לכן, כל המצב שלי הוא איך אני יכול להתכלל עם החברים, אבל להתכלל עם החברים זה לא נקרא שזו כבר דרגה רוחנית, זה רק אמצעי לדרישה הרוחנית הנכונה. ואז כולנו יחד מבקשים, צועקים, מתפללים שהבורא יעזור לנו. זה כמו יציאת מצרים, התחברות יחד בתוך מצרים זה עדיין בתוך מצרים, איך אנחנו יוצאים משם? כאן העניין, אנחנו צריכים כאן להפעיל תפילה, ותפילה של כל אחד וכולנו יחד.

תלמיד: אתה אומר שאם אנחנו נכללים בחברים זו עדיין לא דרגה רוחנית. אם כן, איך לעשות את ההתכללות הזאת רוחנית?

זה שאנחנו רוצים להיות כלולים עם החברים יחד, זה עדיין כלום, זו יכולה להיות חברה של פושעים ולא של צדיקים. מזה אנחנו צריכים עוד להגיע לבורא, בהתכללות בחברים, שאני משתדל לעשות אני מגלה שאני לא מסוגל, אבל זה עדיין לא סוף הדרך. אני צריך להתכלל עם הבורא אחרת מה אני בונה, איזה סוציאליזם? מה אני עושה? אני צריך להגיע למצב שאני יחד עם החברים פונה לבורא ומבקש ממנו שיטפל בנו, ואז הוא מעלה אותנו. זה כמו שאנחנו לומדים במאמר "הערבות", "מתן תורה", שאז הבורא מטפל בנו ומעלה אותנו, הוא מעלה אותנו יחד. תנאי לעלייה לדרגה עליונה, שאנחנו נהיה כאחד. אבל בזה שנעשה מאמץ כאחד זה רק תנאי, אחר כך אנחנו מתפללים לבורא שיעלה אותנו לדרגה יותר עליונה.

תלמיד: וכשאנחנו מבקשים שהוא יטפל בנו, יעלה אותנו, לאן הוא מעלה אותנו? אליו? לדבקות עימו?

הבורא מעלה אותנו לדרגה יותר עליונה של תפיסת, הכרת המציאות, במה שאנחנו נמצאים ולאן שאנחנו צריכים לעלות.

שאלה: אנחנו מנסים לברר בעשירייה שלי האם אדם יכול לעשות באופן מכוון משהו שהוא יודע שהוא לא נעים לו, אבל הוא עושה אותו למען החברים שלו ועדיין להתפלל לכוח ההשפעה באותו הזמן?

מה שאתה אומר זה מצב מורכב והאדם צריך לעבור את המצבים האלה, להשתדל לברר אותם ומתוך המצבים האלו הוא יראה מה קורה. אי אפשר לענות על המצב הזה. אתה מדבר על הרבה תנאים שאותם אנחנו צריכים לגלות. אני לא יכול לענות. אולי תשאל שוב?

תלמיד: השאלה באמת קצת מורכבת. כולנו מתפללים לכוח ההשפעה, שתהיה אהבה ויהיה חיבור בינינו. אבל האם אדם יכול במתכוון, לא הייתי רוצה להגיד לגרום נזק, אבל לעשות משהו שהוא יודע שלא נעים לו, שלא טוב לו, אבל הוא עושה את הדבר הלא נעים הזה בשביל החבר באופן מכוון, ועדיין מתפלל באופן נואש לכוח ההשפעה, שהבורא ייתן לו את הלב הזה שיאהב את החברים ויוכל להשתחרר מהפרספקטיבה האגואיסטית שלו.

בסדר, כך אנחנו צריכים לעשות. למרות שזה לא נעים, אבל אנחנו פונים לבורא שיעשה את התיקון שאנחנו מבינים שצריך לעשות. אנחנו לא מסוגלים לעשות אותו אבל מבקשים ממנו שיעשה את זה. וברור שהמצבים לא טובים, אבל אנחנו מבינים לפי מה שרב"ש כותב לנו, שאת המצבים האלה כולם עוברים וגם המקובלים עוברים ועברו אותם, וגם אנחנו עכשיו עוברים בעקבותיהם וכך אנחנו מתקדמים. אין מקובל שלא עבר מצב שאנחנו עוברים. הם עברו והגיעו לדביקות והגיעו לגילוי וזה מה שעומד עכשיו לפנינו. אנחנו ממש נמצאים במדרגה של פתיחת הדרגה לשמה, זאת אומרת העולם הרוחני.

שאלה: תוכל להסביר איך להתעלות מעל ההתנגדות כשאנחנו משתדלים לשחק את המצב הבא, אבל שומעים מהחבר שהוא לא מאמין במשחק ולא מתכוון לשחק בפני אף אחד?

אנחנו לא רוצים לקבל חבר שלא רוצה לגדול, ולגדול זה נקרא שאנחנו משחקים בדרגה יותר עליונה תמיד. כמו הילדים. תסתכלו על הילד, הוא כל הזמן רוצה לעשות משהו יותר ממה שהוא מסוגל, הוא משחק כאילו הוא נהג מכונית, כאילו בונה משהו, עושה משהו, כי הטבע מחייב אותו בצורה כזאת לגדול. אותו הדבר אנחנו צריכים להמשיך, רק שאצלנו זה כבר על ידי הבחירה, אנחנו רוצים להיות יותר גדולים ברוחניות. ואין בפעולות שלנו משהו שהוא לא לפי אותו תהליך שהטבע מחייב אותנו. גם אותנו הטבע מחייב להמשיך לגדול, רק לא במישור הגשמי, אלא להיכנס למישור הרוחני. אבל זה אותו תהליך התפתחות.

וכמו שילדים לא יודעים מה הם עושים, אבל הטבע מחייב אותם לעשות משהו, לבנות משהו להשיג משהו וכל דבר לטעום בדרך, כך אנחנו, צריכים לעשות אותו הדבר. ממש, אין בזה שום דבר שונה, רק שכאן אנחנו צריכים לעסוק בזה מתוך ההשתתפות שלנו וההשתתפות שלנו מורכבת משתי רמות, ברמה האחת אנחנו עושים כל מיני תרגילים, מה לעשות ואיך לעשות, אבל ההשתוקקות, למה שאנחנו צריכים להגיע, זה מצב לא ידוע, זה המצב הבא, למעלה מהדעת. ולכן אנחנו עושים במקום שאנחנו נמצאים מאמץ ונכנסים לרמה שהיא לא במקום שלנו, אלא למעלה מהמקום שלנו, למעלה מדעתנו.

אנחנו רוצים להיכנס למצב, איפה שהשכל והרגש שלנו עדייו לא פועלים, אבל אנחנו רוצים להיכנס לזה, שיהיו לנו שכל ורגש חדשים, זה נקרא "מדרגה רוחנית חדשה". זה נקרא שמהבהמה ייוולד אדם, ובכל פעם האדם יהיה יותר ויותר גבוה בזה שיהיו לו יותר רגש ושכל של השפעה להידמות לבורא, וזה נקרא יותר ויותר למעלה מהדעת. אין כאן שום דבר שאי אפשר לעכל, לתפוס. תחשבו על זה יותר ותראו איפה אנחנו נמצאים. אז יש בנו מדרגת בהמה ויש לנו מדרגת האדם ואנחנו צריכים לפתח את זו על פני זו. זה נקרא "אדם ובהמה תושיע ה'", כי בכל פעם אנחנו צריכים להתעלות למעלה מהבהמה שלנו, מהרצון לקבל שלנו.

שאלה: הבנתי שכתוצאה מההתכללות בקבוצה צריך להגיע לבקשה להתעלות מעל הטבע שלי, מעל ההבנה שלי, מעל הידע שלי, מעל הרצון שלי, אבל האם זו לא אותה התפילה הרעה שבו אני בעצם מבקש לעצמי ברוחניות?

אני מבקש להיות המשפיע ולכן אין כאן משהו שהוא מנוגד. אני מבקש להיות המשפיע, להיות יותר רוחני, שאני אוכל יותר להיות מחובר עם האחרים ולעזור ולתמוך באחרים, זה נקרא להיות רוחני, המשפיע. אז אני מבקש לעצמי, אתה יכול להגיד, "אתה מבקש לעצמך שיהיה לך כוח להשפיע". "כן. בטח. אני מבקש כוחות להשפיע". אלא איך עוד אני יכול לבקש למישהו? אם אני מבקש ויש לי כוחות ואני משפיע לאחרים זה נקרא "השפעה". שאני לא מקבל שום דבר לעצמי. אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה, מה זה נקרא "השפעה אמיתית"? לקבל בעל מנת להשפיע. מה זאת אומרת "לקבל"? זה הפוך. נכון, אני משתמש בכל הכלי דקבלה שלי אבל כדי להשפיע לזולת. אחרת אני לא יכול להשפיע. אני נשאר ברצון לקבל, רק שהשימוש ברצון לקבל שלי זה כדי להשפיע לזולת. זאת אומרת אופן ההשפעה שלי לזולת הוא בזה שאני מקבל, בצורה מערכתית זה נקרא שאנחנו מעבירים דרכנו את כל האור העליון לכולם.

תלמיד: החברים שלי מתוקנים בעיניי או שאני מבקש עליהם?

אתה צריך גם לבקש עבור כולם. למרות שאני מרגיש שהם יותר ממני, אבל בכל זאת אנחנו צריכים להתאחד יחד ולכן אני מבקש עבור כולם.

שאלה: רב"ש כותב פה על שני סוגים של התגברויות, התגברות עם האמונה שה' כן שומע, והתגברות לתת יגיעה למעלה מהדעת ולהתפלל שה' יעזור. בעצם כאילו ה' יכול לשמוע ולא לעזור, אז מה צריך לקרות כדי שהבורא גם ישמע וגם יעזור?

להשתדל לבקש עבור האחרים, אז הבקשה שלך תמיד תהייה על מנת להשפיע. שאתה רוצה להתכלל עם כל הקבוצה, ויחד איתם אתם רוצים להשפיע לבורא, אז זה לא נקרא שאתה מתפלל עבור הקבוצה אלא עבור הבורא. ואז בטוח הכול עובר כאילו לציר של השפעה.

שאלה: אני מסוגל להבין מה זה שאני מדבר אל בורא, שאני פונה לבורא, אבל איך זה בעצם קורה שהבורא מדבר איתי, איך הוא עונה לי?

אתה מרגיש לפי החיים שלך, לפי מה שקורה לך, איך הבורא מראה לך את היחס שלו אליך. האם הולך לך או לא הולך לך להתחבר עם האחרים, להבין מה לומדים, להשיג משהו, אפילו ביחס שלך לחיים הרגילים, בכלל לכל הדומם, הצומח, החי והמדבר שסביבך, את כל זה הבורא מייצב לך. אבל העיקר מה שאתה נותן לו, שזה בתגובה דרך החיבור בעשירייה.

שאלה: תכונת ההשפעה היא מתחת או כבר מעל המחסום?

תכונת ההשפעה היא ממש המחסום. תגיד למעלה מהמחסום.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב, שהוא מבין שעצה אמיתית היא רק בתפילה, כלומר האדם קובע בדעת שתפילה היא דבר חשוב. ובסוף נאמר וגם על זה צריך להתגבר שמשקיעים מאמץ מעל הדעת אז הוא מתפלל לבורא שיעזור לו להתעלות מעל הדעת שלו. מה ההבדל בין שתי התפילות האלה, בדעת ומעל הדעת?

שבסופו של דבר אני צריך להפעיל את עצמי, למרות שאני לא מסכים לפי השכל שלי, למה שאני עושה. נגיד פשוט, לפי השכל שלי ראיתי שהייתי כבר אלף פעם בכל מיני מצבים ועשיתי מאמץ וביקשתי וזה לא עזר לי, אז איך אני עכשיו שוב אעשה את זה? מה, אני משוגע? מה, אני שוכח? לא. אני לא שוכח ולא משוגע ולא כלום, אלא עושה את הפעולה הזאת מפני שאני רוצה בזה להשפיע לבורא, לעשות לו נחת רוח, שדווקא בזה, בפעם האלף ואחת שלי, אני בכל זאת מראה לבורא כמה אני רוצה להגיע אליו, להידמות לו, להתקרב אליו. ולמרות שכבר יש לי ניסיון גדול מאוד בכך שלא הצלחתי, אבל זה לא חשוב, אני רוצה להראות לבורא כמה בכל זאת אני רוצה להגיע אליו ואין לי שום אפשרות אחרת להגיע, אלא רק בזה. אז אני ממשיך.

תלמיד: אבל זה מבלבל קצת, שצריך להתפלל מעל הדעת. אם אני מתפלל בדעת, אני יודע על מה להתפלל, אבל כאילו להתפלל מעל הדעת זה משהו מבלבל. יוצא כאילו שאני מתפלל בלי להבין על מה, זו המשמעות של תפילה מעל הדעת?

תפילה שצריכה להיות "למעלה מהדעת" זה נקרא שלמרות שלא הצלחתי בחיבור, לא הצלחתי בפעולת השפעה, לא הצלחתי קצת לעלות למעלה מהלב שלי, אני בכל זאת מבקש שהבורא ייתן לי אפשרות כך להיות, שאתעלה למעלה מהלב שלי, למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: האם התפילה הזאת נענית במצב מסוים, כך שנוכל ללכת כל הזמן בקדושה או שמתוכנן שתמיד נהייה במצב של חיסרון והתפילה לעולם לא נענית?

אנחנו נגיע למצב שנלמד איך הבורא עונה על התפילה, באיזה סגנון, באיזו צורה, וזה לא כמו שאנחנו חושבים. הוא נותן לנו את כוחות ההשפעה, את כוחות האמונה, שנוכל להיות בכוח השפעה למעלה מהשכל והרגש שלנו שעכשיו עדיין פועלים בנו, ואנחנו נמצא כבר בעולם אחר, ברמה אחרת של תפיסת המציאות [את עניית התפילה]. וודאי שאז נקבל את תגובת הבורא במצב השונה, בכלים החדשים שלנו וכך נתקיים. אנחנו לא מקבלים רוחניות אף פעם במה שיש, בכלים הנוכחיים שלנו, לא יכולים, אלא ההיפך, כשאנחנו הולכים למעלה מהשכל והרגש שלנו. ואיך אנחנו מגיעים לזה? למרות שאנחנו בטוחים שלא נצליח, אנחנו בכל זאת ממשיכים את היגיעה, בכל זאת נותנים, בכל זאת מבקשים, ובצורה כזאת מתייצב בנו המצב החדש ובו אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו חדשים ואז את הבורא שמתגלה. זה לא בכלים הנוכחיים שלנו.

ודווקא בכך שאנחנו לא יכולים עכשיו לגלות את תגובת הבורא, את הבורא בתוך הרצונות שלנו, זה מביא אותנו למצב שאנחנו מגיעים לרוחניות, "לא החכם לומד". זאת אומרת, לא בשכל והרגש הנוכחיים שלנו אנחנו יכולים להרגיש אותו אלא דווקא רק ההיפך, בניגוד לזה. ולכן תראו מה הבורא עושה, הוא נותן לנו כל מיני מצבים ומראה עד כמה אנחנו לא יכולים להצליח בהם, באף אחד מהם. וכך אנחנו לומדים שהרוחניות נמצאת למעלה מהרצון לקבל.

שאלה: להגיע לרמה הכי גבוהה של תפיסת המציאות זה מתייחס לעולם הזה, לעולם שלנו, או לעולם אחר?

לא, תפיסת המציאות האמיתית לא נמצאת בעולם הזה. בעולם הזה יש לנו תפיסה בהמית בלבד, תפיסת האדם נמצאת כבר בעולם הרוחני. אנחנו עוד לא בני אדם, "אדם" זה דומה לבורא, כשיהיה לנו כוח השפעה, במידת כוח ההשפעה שנרכוש, אז ניקרא "אדם". בעולם שלנו יש רק תפיסה של דומם, צומח, חי, לכן עלינו עדיין כתוב "כולם כבהמות נדמו".

שאלה: איך האדם מרגיש שהוא נכנס לרוחניות, מהם הסימפטומים לכך?

הסימפטום, הסימן שהאדם נכנס לרוחניות, זה שהוא יודע, רואה, מרגיש, מה זה נקרא לפי ההיגיון שלו, שלפיו הוא קורא את המציאות, ויחד עם זה הוא יכול לעמוד נגד ההיגיון שלו, למעלה ממנו ולעשות איזו פעולה נגד ההיגיון.

שאלה: איך לא לשכוח את עצות המקובלים שאנחנו מקבלים כל יום, כשאני עובר איזה מצב ירידה?

אתה לא תשכח אותן, יתנו לך אותן מהשמיים כשתצטרך. העיקר זה בכל זאת להשתדל להיות בקבוצה, ועם הקבוצה יחד תתקדם. אם לא בקבוצה, לא תתקדמו נכון, כי המימוש צריך להיות בכל זאת בקשר עם החברים. ואז אל תפחד, זה יקרה נכון.

שאלה: לפעמיים לאדם יש מצב שבו הוא מגיע לשיעור ללא חיסרון. הוא מבין ומרגיש זאת, אבל שומע את החברים ומתחיל להרגיש את החיסרון שיש להם ומקבל אותו לעצמו וזה מחייה אותו. אבל הוא מרגיש שהוא קיבל את זה כאילו בחינם בלי מאמץ והתגברות. האם אמונה למעלה מהדעת חייבת תמיד להיות בהתגברות ובתפילה?

טוב, הדוגמה הזאת היא לא דוגמה של למעלה מהדעת. זה שאני נכלל עם הרצונות של האחרים זה דבר גשמי, אין כאן התגברות על הרצון שלי. אפילו אם הייתי מגיע נניח עם הרצון שלי לקבוצה, אז כשאני נכלל בקבוצה, נמצא לידם, שומע, מרגיש, אני לאט לאט מחליף את הרצונות והמחשבות שלי לרצון ולמחשבות של הקבוצה, זה לא נקרא שאני "עולה למעלה מהדעת". הרבה פעמים ביום אנחנו מחליפים את הרצונות והמחשבות שלנו לרצונות ומחשבות של הסביבה, אנחנו שומעים ורואים נניח רדיו, טלוויזיה, אנשים ברחוב, קוראים עיתון, כל מיני דברים, זה לא נקרא שאני "עולה למעלה מדעתי".

"למעלה מדעתי" ברוחניות זה נקרא, שהדעת שלי זה על מנת לקבל ואני עולה לרמה בעל מנת להשפיע, רק זה נקרא "למעלה מהדעת". זאת אומרת, מדרגת מלכות לבינה. ואם אני סתם מחליף "פרה בחמור" מה שנקרא, אני בזה לא עולה בדרגה רוחנית.

תלמיד: אז אני משנה את המצב הקודם. החבר מגיע ובעצמו הוא לא מרגיש חיסרון, וגם מהקבוצה הוא לא מצליח להשיג את החיסרון. אולי פה הוא משתדל להתגבר ולתת תפילה כדי שהוא יוכל להתעורר ולהאמין שהבורא כן מעורר אותו דרך העשירייה ולקבל חיסרון. האם זאת התגברות שנקראת למעלה מהדעת?

אם אני מגיע לעשירייה ואין לי רצונות נכונים ממני, ואני רוצה להיכנס בהם כדי שתהיה לי יותר השתוקקות, כיוון לרוחניות, זה נקרא שאני מחליף בכל זאת את הרצון שלי לרצון שלהם. אבל עדיין זה לאו דווקא מצב של אמונה למעלה מהדעת, אני מחליף רצון לרצון. יכול להיות שהרצון שלהם יותר חזק לרוחניות, שונה, אבל לא שהוא דווקא כבר רוחני, שהוא כבר בעל מנת להשפיע, לא.

רצון בעל מנת להשפיע זה שאני עובד נגד הרצון שלי. למרות שלפי כל השכל והרגש שלי אני רואה שלא יצא לי כלום אני בכל זאת משייך את עצמי לכוח עליון, לתפילה, לבקשה. ושהבורא מסדר לי כזאת תשובה שממנו אני אגלה פתרון חדש, יחס חדש, אני אראה יחס חדש למציאות, זה נקרא שאני קיבלתי אמונה למעלה מהדעת. את זה מקבלים מלמעלה, זאת דרגת הבינה, דרגת ההשפעה. שקודם היה לי רצון לקבל, דעת משלי, עכשיו אני קיבלתי כוח השפעה מלמעלה ויכול לעבוד לפי זה. ואז כשאני ממשיך, כוח ההשפעה הזה הוא הופך להיות לכוח קבלה, לדעת, מאמונה יורד לדעת, ואני צריך אז לעלות לכוח אמונה יותר גדול, וכך כל פעם יותר ויותר. אנחנו תיכף עוד נעבוד על זה.

שאלה: מה הקשר בין ביטול כלפי החברים בעשירייה לאמונה מעל הדעת?

ביטול כלפי החברים בעשירייה אני עושה בהכרח, מפני שלאט לאט אני מבין שזה האמצעי היחידי שלי בדרך להשפעה. ולכן אני משתדל לבטל את עצמי בפועל כלפי החברים. כי החברים נמצאים איתי באותו עולם, באותה דרגה, וכמה שאני מתעלה למעלה מהרצון לקבל שלי ועושה כלפיהם פעולות השפעה, זה האמצעי להגיע באמת לפעולת השפעה אמיתית. למרות שהפעולות האלו שאני עושה עדיין כולן נמצאות במישור הגשמי.

שאלה: איך להתקדם באמונה מעל הדעת? הדרך לשום מקום בעיניים עצומות אין לזה לא כוחות ולא ביטחון, יש איזו נקודה כדי איכשהו לדעת להתמצא?

אתם צריכים להשתדל להוציא כוחות מהחיבור ביניכם, שכל הביטחון יכול להיות רק בזה שאתם מחזיקים זה את זה יחד, ואז אתם יכולים להיות מחוברים לבורא ולא אחרת. לבד כל אחד לא מסוגל, אין לו את הכוח הזה, זה כוח אגואיסטי שאי אפשר לאחוז ברוחניות. במידה שכל אחד יוצא מעצמו ומרגיש שהוא נכלל באחרים, אז באותה נקודת ההתכללות עם האחרים הוא גם כן נאחז ברוחניות.

שאלה: כשמקבלים תוצאה מתוך החיבור אז יש איזה רצון שזה יישאר, אבל מצד שני יש רצון לבקש יותר, אז מה נכון לעשות?

לבקש תמיד טוב, רק צריכים לעבוד על הבקשה, ולהשתדל להעביר את הבקשה לרמה כמה שיותר מיוחדת, שאתם יחד הכוונה, ושהיא מכוונת לבורא. אבל כל הזמן להיות בבקשה, זה נכון.

שאלה: יש מצב של חוסר אונים טוטאלי בכל התשובות שאני שומע ממך. אנחנו תלויים בבורא במאה אחוז, הוא זה שמנתק אותנו, הוא זה שמחבר אותנו, איך אפשר בכלל להתעלות או לעשות איזו פעולה אם אני כל הזמן נתון בידיים של הבורא, איזו פעולה אני עושה מצד עצמי בכלל?

אתה רוצה להיות בידיים שלו, והוא כל הזמן דוחה אותך.

תלמיד: אבל מה זה אומר שאני מתגבר אם הוא דוחה אותי? איזו תפילה כאיש אחד בלב אחד יש אם חבר אחד הוא בניתוק, הוא אפילו לא קולט שהבורא עושה לו עכשיו את המצב הזה?

אז ככה הוא צריך להרגיש.

תלמיד: אם אנחנו צריכים להגיע לתפילה כאיש אחד בלב אחד ויש חבר שהבורא מנתק אותו, איזו התגברות הוא יכול לעשות אם הוא בניתוק?

בכמה שמסוגל.

תלמיד: הוא לא מסוגל הוא בניתוק.

בכמה שמסוגל, זה נקרא שלא מסוגל, בכמה שמסוגל. מה אתה יכול לעשות אם הבורא עושה לו כך? זה חשבון, מאיפה אתה יודע מה עומק הנשמה שלו.

תלמיד: לכן אני שואל, איפה יש פה התגברות? אין לו שום התגברות, אין לו שום יכולת לעשות משהו מצד עצמו.

הוא נמצא בקבוצה?

תלמיד: כן.

זהו, הוא נמצא בקבוצה, הוא נמצא בקשר לאחרים כמה שמסוגל. יכול להיות שהוא לא מצליח כל כך להתקשר אליהם, סימן שיש לו נשמה גבוהה, מאוד קשה, ולמרות זאת הוא נשאר. והאנשים האלה בדרך כלל קשה להם, הם נמצאים בהתפרצויות, בהתפרעויות, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לעזור להם להתקדם יחד איתנו.

תלמיד: מצד עצמו ההתגברות שהוא עושה היא בזה שהוא לא זז מהמקום?

מה שמסוגל, מה שהבורא נותן לו כך הוא עושה. מה אתה יכול לעשות?

תלמיד: כלום. אנחנו אומרים שהאדם צריך להתפלל, כל כך הרבה פעמיים הוא מתפלל, והוא מבין שהוא עדיין צריך להתפלל, אבל יש מצבים שהבורא מנתק את האדם, הוא אפילו לא מתפלל.

כן, אז מה? זה המצב שהבורא נותן לו.

תלמיד: אז איזו התגברות הוא עושה?

לפי מה שהבורא נותן, ולפי מה שהקבוצה משפיעה עליו. אתם צריכים להשפיע, לכן הייתה שבירה של הנשמה לחלקים רבים, שאפילו בתוך הנשמה יש עזרה הדדית בין החלקים האלו.

תלמיד: אז העשירייה עוזרת לאדם לעשות פעולה של התגברות, זה נקרא "ניצחוני בני"?

כן, כמה שאפשר העשירייה צריכה לעזור.

תלמיד: שאנחנו לא מסכימים לשום מצב שאף חבר עובר?

נגיד, כן, לעשות את זה בעדינות, לא שמחייבים אותו, מרביצים לו.

שאלה: חיבור והתכללות זה אותו הדבר?

כן.

קריין: כותב רב"ש.

"צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה, אלא תמיד לבטוח בה', שהוא יכול לעזור ולתת לאדם, בין שהוא צריך עזרה קטנה ובין שהוא צריך עזרה גדולה. ואליבא דאמת, מי שמבין שהוא צריך שהבורא יתן לו עזרה גדולה, משום שהוא יותר גרוע משאר אנשים, הוא יותר מסוגל שתתקבל תפלתו, כמו שכתוב "קרוב ה' לנשברי לב, ואת דכאי רוח יושיע". 

לכן אין לאדם לומר, שהוא לא מוכשר, שה' יקרב אותו, אלא הסיבה שהוא מתעצל במלאכתו. אלא האדם צריך תמיד ללכת בהתגברות ולא יתן להכנס למוחו מחשבות של יאוש."

(הרב"ש. מאמר 19 "בא אל פרעה - א'" 1985)

שאלה: מהו הסימן לקבלת התפילה שלנו לבורא בעשירייה כך שנוכל להבין את זה?

הבורא תמיד שומע את החסרונות שאנחנו מעלים, כי אנחנו נמצאים בעצם עימו, כל הבריאה היא נמצאת במעגל אחד. אין כאן עוד מערכת, אלא מערכת אחת. אלא שאנחנו מנותקים ממנו ברגש שלנו, אבל בעצם הבורא מרגיש אותנו, זה הכוח הכללי של המערכת, הוא מרגיש אותנו, הוא קולט אותנו, אנחנו נמצאים בו, אנחנו נמצאים בתוך הבורא, ופועל עלינו תמיד הכוח שלו.

עכשיו השאלה רק, איך אנחנו נכנסים עימו בכזאת צורת השפעה הדדית, שאנחנו מרגישים מה שאנחנו עושים, איך אנחנו פועלים עליו, משפיעים עליו, ואיך הוא משפיע, מגיב בחזרה אלינו, זאת השאלה. זו בעצם כל העבודה שלנו, איך אנחנו נכנסים מחיבור בינינו לחיבור עם הבורא, ואז כל הפעולות שלנו הן מקבלות צורה הדדית. דרך החברים אני משפיע לבורא, מהבורא דרך החברים, דרך העשירייה אני מקבל תגובה מהבורא.

אבל כשאנחנו כבר פועלים ככה כלפי הבורא ומהבורא אלינו, אנחנו כבר מתחילים להרגיש את עצמנו כאחד, כעשירייה, במשהו, עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר. וכך אנחנו מגיעים למצב שבמידה שאנחנו מתחברים בינינו למושג אחד, כך אנחנו מתחברים עם הבורא במושג אחד, ומגיעים בסופו של דבר לתנאי של "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא"¹, זאת אומרת אני והעשירייה והבורא כאחד ממש. זו העבודה שלנו.

שאלה: בקטע הוא מדבר על התעצלות מצד אחד ולא להתייאש מצד שני. על מה הוא מדבר, על איזו התעצלות?

על זה שלמרות שכל פעם הדחיות, הבלבולים שלנו הם יותר גדולים, הניתוקים יכולים להיות יותר חזקים בינינו ומבינינו לבורא, ובכלל, אנחנו יכולים להרגיש שנכנסים להשתתפות בינינו וללימוד בצורה מכאנית, שכבר עובר עוד יום ועוד יום, וזה איזה מין סגנון חיים, אז אנחנו צריכים להתעורר ולחשוב, מה קורה לנו? מתי זה יגמר? מתי אני בכל זאת אעשה איזושהי פעולה שהיא למעלה מהעולם הזה, למעלה מהשכל והרגש שלי? כך אנחנו צריכים לחשוב. לכן כל הלימוד שלנו בבוקר, שאנחנו משקיעים בו כל כך הרבה זמן, זה בעיקר איך לנענע כל אחד ואחד מאיתנו שלא יישאר היום כמו שהיה אתמול, אלא כל פעם למצב חדש.

שאלה: האם הבורא נותן לכל אדם מה שהוא צריך, או נותן אותו דבר לכל חברי העשירייה?

הבורא נותן בכל רגע ורגע לכל אדם ואדם מה שאותו אדם צריך ספציפית, דווקא.

שאלה: מי נותן בתוכנו מחשבות ורגש? איך להיות מעל זה?

להיות למעלה מזה אפשר רק על ידי זה שמקבלים מלמעלה כוח מיוחד שהוא מעלה אותנו מהרגש והשכל שלנו הנוכחיים לרגש ושכל חדשים. שאז הרגש והשכל החדשים האלו הם כבר נמצאים בסגנון חדש שנקרא "בינה" לעומת "מלכות", השפעה לעומת קבלה, ואני כבר יכול לעשות פעולה שהיא לגמרי לגמרי לא כדאית לי, ולא שאני עושה עליה חשבון בכלים הרגילים שלי, אלא זה חשבון של השפעה.

למה אתה עושה ככה? ככה אני עושה. לפי מה? לפי זה שאני משפיע. למה? אין לי תשובה. אין תשובה. ברצון לקבל אי אפשר לתת.

תלמיד: איך לפרמט את זה בתוכי כדי ליצור שינוי?

רק להשתוקק להשתדל לצאת מעצמך למעלה מעצמך מכל מה שיש לך. בעיקר זה בקבוצה, כמה שאני רוצה, משתדל להתחבר עם החברים, בצורה הזאת, במידה הזאת אני כן נמצא בהתקרבות ללמעלה מהדעת, בכל זאת. יציאה מעצמו, בקיצור. מה זה למעלה מהדעת? קודם כל להתנתק מ"מלכות" ואחר כך להתקרב ל"בינה".

שאלה: כותב לנו הרב"ש בתחילת הקטע "צריכים, לתת לב לזה, ולהאמין בכל המצבים הכי גרועים שאפשר להיות, ולא לברוח מהמערכה". אנחנו בעשירייה, למרות שאני חושב שאנחנו די חזקים בינינו ומחוברים, איך אנחנו שומרים אחד על השני שבאמת לא נברח מהמערכה? כי זה לא פשוט.

לעורר, לעורר אחד את השני, ולהתפלל שאנשים לא יאבדו את ההתעניינות, החיסרון. שגדלות המטרה, גדלות העשירייה ובה גדלות הבורא, תהיה לפניהם כדבר חשוב. שיבינו שאין בעולם שלנו בכל זאת שום דבר. מה העולם הזה? רובנו כבר נמצאים כמה שנים יחד בלימוד שלנו, תחשבו מה היה לפני כמה שנים, לפני הפנדמיה הזאת, לפני המכה הזאת עם הווירוס, אפילו הדבר האחרון, חשבנו אחרת מעכשיו, ועכשיו אנחנו חושבים בצורה אחרת. העולם מתקדם ונעשה לנו יותר ויותר קל לראות את עצמנו שאנחנו נמצאים בכל זאת באיזושהי דרך, שיש לנו מטרה לעומת כל העולם.

קריין: 15, כותב רב"ש.

"צריכים להאמין בדברי חז"ל, שאמרו "הבא לטהר, מסייעין אותו". ואסור לאדם שיברח מהמערכה, בזמן שהוא רואה, שאין הוא מתקדם. ולפעמים באות לו מחשבות של מרגלים, שאמרו, שאין עבודה זו בשבילנו, אלא צריכים אנשים מיוחדים, שהם מסוגלים ללכת בדרך של התגברות.

וכל זה בא לו מטעם, שהאדם מבין, שהוא צריך כל פעם לראות, איך שהוא מתקדם. אולם אינו עולה על דעתו של אדם, שהוא צריך להתקדם בהשגת החושך, שרק זהו הכלי שהוא צריך להשיג, שכלי מכונה "צורך להמילוי". היינו, שאם אין לו המילוי להחסרון, הוא מרגיש שהוא נמצא בחושך. לכן אין להאדם לומר, שהוא לא מתקדם בעבודה.

לכן הוא רוצה לברוח מהמערכה, שזה לא אמת, מטעם, כי זה שהוא רואה כל פעם, איך שהוא מרוחק להשיג את האור, היינו שהקב"ה יתן לו את הכלי, הנקרא "רצון להשפיע", ואין הוא מסוגל להשיג את הרצון להשפיע מכוחות עצמו, שאז הוא בא לידי הרגשה, שהעולם חשך בעדו, אז בא האור, היינו עזרה מלמעלה, כנ"ל "הבא לטהר, מסייעין אותו".

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו ענין הדלקת המנורה, בעבודה" 1989)

אז מתי בא עלינו אור שמתקן אותנו ופותח לנו את העיניים, את הלב והמוח? רק כשיהיה לנו חיסרון לזה. לכן כל העבודה שלנו עכשיו היא להגיע לחיסרון לאור. אנחנו צריכים להתקדם בהרגשת החושך, שאנחנו ממש לא מסוגלים לכלום, לא רואים שום דבר, ושזה יותר ויותר יכאב לנו, כי רק אם תהיה לנו ממש הרגשת החושך האמיתית החזקה אז זה יהיה כלי מוכן לקבלת העזרה. ואז יפתח לנו, ואנחנו באמת נגלה עד כמה הבורא עשה לנו את כל הדרך בצורה נכונה, שכל הזמן היה מפתח לנו, מגדל בנו רצון לאור השפעה, לכוח השפעה, אחרת לא יהיה.

שאלה: להתקדם בהשגת החושך, זה מצב שמתגלה בעשירייה?

כן, יחד. כשאנחנו מתפללים, מבקשים, רוצים, אנחנו בזה מגלים את מצבנו האמיתי בהתקדמות, אבל יחד. כי ככל שאנחנו פועלים יותר ויותר בעשירייה, אנחנו רואים שגם בעשירייה לא כל כך הולך לנו להתחבר. אומנם לפי ההיגיון אנחנו צריכים להיות יותר מגובשים, יותר מחוברים, וזה קורה גם כן, אבל יחד עם זה אנחנו מגלים עד כמה בפנים בכל זאת אנחנו נתקעים, כל אחד נתקע באיזה קיר ולא מסוגל לחדור בכל זאת ללב של החבר. וכאן השאלה, האם אנחנו מתקררים ועוזבים את זה, או שאנחנו בכל זאת ממשיכים מפני שאין לנו ברירה, אנחנו חייבים לדפוק בקיר הזה כדי להתחבר עם הלב של החבר, לצעוק לבורא שיעזור לנו, ובזה אנחנו דווקא משיגים את הכלי הרוחני החדש הזה.

שאלה: בקטע האחרון שקראנו, האם רב"ש מתאר את המצב שאנחנו חוצים את אותו הקיר?

אפשר להגיד שכן.

שאלה: באיזה אמצעי חוץ מתפילה האדם יכול לעזור לעשירייה בזה שהוא מעביר להם את הניסיון הזה?

דוגמה ותפילה זה מה שצריכים.

שאלה: מה זה "הבא להיטהר"?

"הבא להיטהר" זה שאני רוצה שהבורא יטהר לי את הלב, שהרצונות שלי יהיו על מנת להשפיע למעלה ממה שיש עכשיו. זאת אומרת מסוג אחר לגמרי, שאני חושב אך ורק לטובת החבר, לטובתם, לטובת הבורא, בסגנון שזה מחוצה לי.

תלמיד: ומה הם אותם מרגלים שמתגלים במחשבה הזאת?

כל ההפרעות כנגד זה. שכחה וכל ההפרעות.

תלמיד: אם אני משנה את היחס שלי, זה הופך את זה מהחושך למצב הכלי בעצם?

כן.

שאלה: הדרגה הזאת של אמונה מעל הדעת, היא צריכה להיות מושגת על ידי כל העולם?

לא. אנחנו מדברים רק על עשירייה, על עשיריות, על הקבוצה הגדולה שלנו, בני ברוך העולמי. כל העולם לא צריך את זה. כל העולם לא מעלה את עצמו לדרגת הבינה בעצמו, אלא אנחנו נמצאים כגלגלתא ועיניים וכל העולם כאח"פ, ואנחנו עושים קשר בין הכתר דרכנו, דרך גלגלתא ועיניים לאח"פ, לכל האנושות. והם לא עולים בעצמם אלא אך ורק בכמה שאנחנו פועלים ומושכים אותם.

אבל בזכותם אנחנו מקבלים רצונות חדשים, וזה נקרא שאומות העולם מעלים את ישראל להר ה'. זאת אומרת על ידי הרצון לקבל שיש בכל האנושות, הרצון לקבל הגדול, אנחנו, כל אלו שרוצים להגיע לקשר עם הבורא, מקבלים מכל האנושות דחף, וזה יהיה עוד מעט, ואז זה יעזור לנו לעלות ולהתקשר לבורא בצורה יותר גדולה, ולהעביר ממנו השפעה יותר גדולה לכל האנושות. אנחנו רק באמצע, בסך הכול המתאם בין הבורא לאנושות.

שאלה: למה הוא אומר שזה לא עולה על דעתו של אדם שהוא צריך להתקדם להשגת החושך?

כי זה נגד הרצון לקבל שלנו, איך אנחנו נתקדם להשגת החושך? זה לא קורה לנו, אין לנו בעולם הזה דוגמה כזאת להשגת החושך, להשגת האפס, להשגת השלילה, אין דבר כזה. אלא יכול להיות כמו מדען נגיד, שהוא רוצה להיכנס לכל מיני מצבים שהוא חוקר איפה שהוא עדיין לא יודע, לא מבין, לא מרגיש, אבל זה חלק מההשגה שלו, ברצון לקבל שלו, הוא מפתח את הרצון לקבל שלו בזה. מה שאין כן אצלנו, שאנחנו רוצים ללכת למעלה מהדעת, אין לנו את הגישה הזאת, זו לא גישה נורמלית. זה ההפך, אני הולך הפוך, כנגד קבלה בהשפעה, שאין לזה שום יסוד. תנסו להתכלל בזה, תנסו לחשוב על זה, אתם תיראו כמה זה ההפך ממה שיש לנו.

שאלה: אם הבנתי נכון, אמרת שהשפעה זה למעשה כמו מעבר מחסום או קצת מעליו. האם השפעה היא תוצאה מהמאמצים שלנו להתגבר, והחשבון הזה של כמה אור אנחנו יכולים לקבל כדי להשתמש בו בכוונה הנכונה?

לא, השפעה היא למעלה מזה. השפעה זה נקרא שאני עושה חשבון כמו בעל מנת לקבל רק בעל מנת להשפיע. השפעה זה נקרא שאני עובד עם רצון לקבל זר שלא שייך לי בכלל ואין לי שום קשר עם זה, כלום, ואז זה נקרא השפעה. אני בכל זאת עובד עם הרצון לקבל, רק בצורה כזאת שאין לי שום שייכות אליו.

שאלה: כתוב שאדם לא צריך להגיד שהוא לא מתקדם. האם אנחנו צריכים לדבר על המצב הזה בקבוצה, האם זה יכול להזיק לעבודה שלנו?

תנסו, רק שלא תבלבלו זה את זה, אבל קצת לנסות מותר. מה זה קצת? עד הגבול שבו אתם מתחילים להיכנס זה בתוך זה וממש לבלבל את המוח, את השכל של השני.

(סוף השיעור)

---

1. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט(.↩