שיעור בוקר 10.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 786 אותיות ס"ט-ע"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עמ' 786, אות ס"ט.

אות ס"ט

"וכיון שכן, הרי יש לנו להבין, את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו. אשר בהכרח, גם אהבת ה', מושפעת במדות אלו. כי מתחילה, לא הוטבעו באדם, אלא לשמו ית', כמבואר לעיל.

וכשנתבונן במדות האהבה, שבין איש לרעהו, נמצא בהן, ד' מדות של אהבה, זו למעלה מזו. כלומר, שתים, שהן ארבע."

אני לא יודע מה להוסיף. נלך הלאה.

אות ע'

"הא' - היא אהבה התלויה בדבר. שפירושה, אשר מרוב טובה ותענוג ותועלת, שקיבל מחברו, דבקה בו נפשו בו באהבה נפלאה. ובזה ב' מדות:

מידה א' - שבטרם, שהכירו ונתאהבו זה בזה, גרמו רעות אחד לחברו, אלא שאינם רוצים לזכור אותן, משום שעל כל פשעים תכסה אהבה.

ומידה ב' - היא, שמעודם עשו טובות ותועלת זה לזה, ושום זכר של נזק ורעה כלשהם, איננו ביניהם מעולם.

[הערת העורך: אות ע"א חסרה במקור]"

שאלה: הוא משווה פה בין אהבת ה׳ לאהבת הבריות, והוא אומר שמלכתחילה הכול נועד בשביל אהבת ה'. במידה א' זה נשמע אגואיסטי, כלומר עד כמה אוהבים אותי. הוא מחלק את זה - הראשון, שהוא אוהב אותי עכשיו כל כך, אבל אני מסתכל על העבר וזה מכסה על השנאה שהייתה קודם. והשני, שיש אהבה כל כך גדולה שממש כל מה שהיה קודם גם נחשב לאהבה. אבל עדיין אדם מסתכל על עצמו, שהחבר אוהב אותו, וזאת הסיבה. האם זה באמת כך או שזה רק נשמע אגואיסטי?

זה נשמע כך, כן. כך זה מתואר בתוך הרצונות של האדם, שיש יחס מהבורא אליו דרך החושים האלה של אהבה.

תלמיד: אם מאוד אוהבים מישהו כל הזמן, אז בסוף הוא אוהב אותך חזרה.

או שהוא אוהב אותך ואחר כך מפסיק לאהוב, כי יש לו תמיד הרגשת אהבה ממך.

תלמיד: זה הופך למובן מאליו. אם הנברא אישית מרגיש שהבורא אוהב אותו, אז מה העבודה שלו ברמה הזאת של אהבה?

זה כבר תלוי מה הבורא רוצה לעורר בו. אין כאן איזה חוק. מתוך הרצונות של האדם אנחנו רואים שאם אתה אוהב אותו, אז יכולים להיות שני דברים כתגובה - או שהוא גם אוהב אותך או שמזלזל בך. כי ברור לו שהאהבה שלך היא קבועה וקיימת ואין מה למדוד, לבדוק, לערער עליה. ולכן מתוך האגו שלו, הוא מפסיק להשקיע בזה כוחות ואפילו מזלזל. אנחנו רואים את זה בילדים, רואים את זה בכל מיני מקרים.

אות ע"ב

"הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ.

וגם כאן, יש ב' מידות:

מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה."

זו מידה א' של אהבה. נקרא עוד פעם.

אות ע"ב

"הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ.

וגם כאן, יש ב' מידות:

מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה."

שאלה: פה הוא בכלל לא מסתכל על עצמו אלא מסתכל איך החבר מתייחס לאחרים. ואז במדרגה א' בתוך המצב הזה, הוא אומר שבגלל שהוא לא רואה את יחסו של החבר לאחרים, אז הוא לא יכול להאשים אותו. האם הוא יודע שהוא לא רואה את יחסו של החבר לחברים, או שהוא לא רוצה לראות את היחס הרע של החבר?

אתה מדבר על ב'?

תלמיד: מדרגה ב', ו-א' בתוכה.

"מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים," טרם, "שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם."

מה כאן השאלה?

תלמיד: כאן הוא מתייחס לאיך החבר מתייחס לאחרים, לא אליו. זו כבר נקראת מדרגה שאינה תלויה בדבר.

כן.

תלמיד: האם הוא לא רואה איך החבר מתייחס לאחרים, או שהוא לא רוצה לראות שהחבר מתייחס רע לאחרים?

בוא נראה, "אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה". כאילו שהוא לא רואה.

תלמיד: אז למה זה נקרא אהבה שאינה תלויה בדבר? אם הוא לא רואה את היחס של החבר לאחרים, אז זה עדיין כמו המדרגה הקודמת. הוא כותב כך, "הב' - היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ." זאת אומרת, הוא מסתכל על החבר וכבר לא רואה איך הוא מתייחס אליו, אלא איך הוא מתייחס בכלל, כל היחס של החבר למציאות הוא טוב.

כן.

תלמיד: ואז בתוך זה יש את מדרגה א', שהוא לא רואה את היחס שלו לאחרים. אם הוא לא רואה את היחס לאחרים, אז זה כאילו סותר. או שאפשר להבין שהוא לא רוצה לראות את החבר כרע, הוא משתדל להצדיק אותו, לא רוצה לראות אותו רע לאחרים.

תקרא מידה א'.

תלמיד: "מידה א' - היא בטרם שמכיר, כל הליכותיו ועסקיו של חברו, עם אחרים, שאז נבחנת אהבה זו, ל"אהבה בלתי מוחלטת", משום, שנמצא לחברו, אילו עסקים עם אחרים, שבשטחיות נדמה, כמי שגורם להם רעות ונזק, מתוך התרשלות, באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו, והיתה האהבה מתקלקלת ביניהם. אלא שעדיין, לא ראה עסקיו אלה, ולכן עדיין אהבתם שלימה וגדולה בהפלאה יתירה."

עד כאן זה ברור?

תלמיד: יש פה שאלה, חשבנו על זה אתמול ולא מצאנו לזה תשובה.

איזו שאלה?

תלמיד: האם הוא באמת לא רואה את יחסיו של החבר לאחרים, או שהוא לא רוצה לראות את החבר כרע עכשיו?

מה ההבדל ביניהם?

תלמיד: יש פה בחירה של האדם. אם הוא לא רואה, אז הוא לא רואה. הוא מסתכל על החבר, על היחס שלו אליו, ואין כאן יחס לאחרים, כמו המדרגה הקודמת.

כן.

תלמיד: ניקח את זה לאנשים, לא לבורא. אני שומע עכשיו שאומרים על החבר שלי משהו רע, ואני אומר, "לא יכול להיות, אני מכיר אותו, זה לא מתאים, זה לא הוא". או שאני לא שומע, אף אחד לא אמר שום דבר רע על החבר, אז אני עדיין רואה שהוא אוהב אותי, אני אוהב אותו, וזהו.

כן, בסדר. גם זה יכול להיות וגם זה יכול להיות.

שאלה: הוא כותב פה שזו אהבה שאינה תלויה בדבר. מה זה אומר?

אינה תלויה בדבר, שלא תלויה בשום דבר.

תלמיד: כלומר, לא משנה מה יקרה הוא אוהב אותו.

כן.

תלמיד: אבל אחר כך הוא כותב, ש"מידה א' של אהבה שאינה תלויה בדבר" ובהמשך, "באופן, שאם היה האוהב רואה אותם, היתה נפגמת כל מעלתו של חברו", כלומר, שדווקא מידה א' לא באמת לא תלויה בדבר.

כן לא שלמה.

תלמיד: אז איך זה נחשב לא תלויה בדבר? אני מבין שזה מידה א', ויש גם מידה ב', הוא מסביר שאם היה רואה, אז פתאום יש תנאי, שכשאני רואה את החבר שלי פגום, אז עכשיו אני כבר לא אוהב אותו. זאת אומרת יש פה תלות.

כן.

תלמיד: אז איך זה מסתדר, יש פה שני הפכים.

כן, אהבה שתלויה בדבר, ואהבה שאינה תלויה בדבר.

תלמיד: אנחנו פה לא במידה ב', הוא פה מפרש את האהבה שאינה תלויה בדבר, אחרי שעברנו מידה א' שאינה תלויה בדבר. יש פה כנראה בכוונה סתירה.

כן, כי מכיר כבר את היחס של החבר, "שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ."

תלמיד: איפה אתה קורא בע"ב?

אני קורא בע"ב חלק הראשון, ב'.

תלמיד: שהכיר מעלת חברו?

כן.

תלמיד: כן, אבל עדיין הוא אומר שיש חלק שהוא לא רואה ביחס של החבר שהוא אוהב לאחרים ואם הוא יראה, אז הוא כבר לא אוהב, היא מקלקלת ביניהם, "הייתה אהבה, מתקלקלת ביניהם". שוב אני רואה איזשהו יחס הפוך, דיסוננס בין מה שהוא אמר בהתחלה לאחר כך, שפתאום יכול להתקלקל, אבל זה אמור להיות לא תלוי בדבר.

עדיין לא שלם, המצב לא שלם.

תלמיד: כלומר לא יכול להחזיק את זה, אותו האוהב?

כן.

שאלה: מה המידה הכי גבוהה של אהבה שהוא מתאר פה, מה הדירוג פה?

קודם כל שתלויה בדבר. ב' זו אהבה שאינה תלויה בדבר, ואחר כך נראה אהבה שאינה תלויה בדבר. הלאה זה מידה ב' ואחר כך מידה ג' ו ד'.

שאלה: במבט ראשון כשקוראים את זה, נראה דווקא שמידה א' היא הגבוהה ביותר, שהם הפכו רע שהיה ביניהם לטוב.

כן, רק במידה א' היא מתקיימת או לא?

תלמיד: יש לה פגם אחד.

שעוד לא מכיר את כל הפעולות של חברו.

תלמיד: כן, בכלל מה זה המעבר הזה נגיד מב' לג' ו-ד'? זה כאילו שני דברים שנראה שאין קשר ביניהם. במידות א' וב' הם נמצאים באיזה מגע, הם מקבלים תועלת אחד מהשני. בא' הם הפכו רע לטוב ובב' הם עשו רק טוב. זה נראה מערכת יחסים תקינה כמו שאנחנו חווים בעשירייה נגיד. לא ברור איך הם עוברים לג' וד' מה זה המידות האלה בכלל?

ממשיכים הלאה.

תלמיד: ממשיכים במה?

באהבה שאינה תלויה בדבר.

תלמיד: אז כדי להמשיך מה צריך לעשות?

להכיר את כל פעולות חברו ולראות שהם נמצאים במעלתם יותר גבוהה ממה שהוא יכול לתאר.

תלמיד: אני לא יודע איך לעשות את זה.

באות ע"ב, יש לך, "הב' – "היא אהבה שאינה תלויה בדבר. שפירושה, שהכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ".

וגם כאן הוא אומר, "יש ב' מידות:".

תלמיד: "להכיר במעלת חברו שאין לה קץ" זה קשור למשהו שהיה קודם לזה?

שהיא לא תלויה בשום דבר. פשוט יש לו אהבה אליך ללא שום סיבה שיכולה לשנות את זה.

תלמיד: ללא שום קשר למה שעברנו יחד, מה שחווינו יחד?

כן.

תלמיד: עם כל חבר בעשירייה צריך להגיע לארבע המידות האלה?

נראה תיכף.

שאלה: באות ס"ח כתוב, בשבילי נברא העולם. זה אומר, "שעליו לומר שבשבילו נברא העולם לשם עבודת ה' מתוך מידות אהבה לחברו". ואנחנו יודעים שבעבודה כל הזמן יש זה כנגד זה. אם היינו בדרגה של אמונה ויכולנו לראות את יחס הגוף לגילוי אהבה, מה שתלוי בדבר ומה שאינו והמידות שבהם, לפי גילוי הרע היינו יודעים מה נדרש כדי להתקדם, להמשיך הלאה?

כן.

שאלה: בע"ב הוא כותב, "שהכיר מעלת חברו". איזה מעלת חברו הוא הכיר?

שאהבת החבר היא למעלה מכל ההפרעות, שפשוט רוצה לאהוב את הזולת.

תלמיד: שאהבת החבר כלפיו, כלפיי מעל כל ההפרעות?

כן.

שאלה: ואם לא הייתי מכיר שאהבתו מעל כל ההפרעות, זה לא היה נקרא אהבה שאינה תלויה בדבר?

כן.

תלמיד: זה גם לא מסתדר כי יש פה התניה, כאילו לא היה רואה אותו ככה אז הוא לא היה באהבה כלפיו שלא תלויה בדבר.

כן, אתה צודק.

אות ע"ג

"מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא, כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת"."

שאלה: גם על זה אנחנו דנו, שאולי, יכול להיות, שתלויה בדבר או לא תלויה בדבר, שהדבר זה היחס אליך, היחס אל האדם עצמו. והלא תלויה בדבר, זה היחס בכלל אל המציאות של החבר. שמסתכלים על החבר ואומרים, עכשיו איזה יופי הוא אוהב את כולם, הוא אוהב את כל הנבראים או את כולם הוא אוהב באהבה מוחלטת.

וכאן עולה שאלה, האם כל מדרגה כזאתי היא תוספת על הקודמת, או שהיא עומדת בפני עצמה. נאמר תלויה בדבר, האדם מסתכל מה הוא מקבל מהחבר. ובאינה תלויה בדבר הוא שם את עצמו בצד ומסתכל על החבר, איך החבר אוהב את כל הנבראים, אוהב את כל מי שנמצא מסביבו וזה בעצם הופך את זה לתלוי בדבר או לא תלוי בדבר. השאלה היא אם כל מדרגה כזו היא תוספת על הקודמת?

כן, תוספת.

תלמיד: זאת אומרת, אם הוא כבר נמצא בלא תלויה בדבר, הוא כבר לא מסתכל על עצמו בכלל, הוא מסתכל רק על החבר, על תכונות או מעלות החבר?

כן, אם הוא כבר יצא מגבולו ושוקל את החבר בכלים של עצמו, אז כבר ודאי שהאהבה הזאת זה כבר אחרת.

שאלה: מתי זה נחשב שיש אהבה בין חברים, מתי אני אוהב את החבר?

כשאתה בודק לפי מה שהוא מסביר לנו.

תלמיד: האם כמו שאני מתייחס כלפי החבר זה היחס שלי כלפי הבורא?

איך אתה עובר מזה כלפי הבורא?

תלמיד: כן.

כן, אחרי שאתה בודק את היחס שלך עם החברים.

שאלה: הוא אומר שאני צריך אהבה מוחלטת ואני צריך כל יום מחדש להחליט אם אני אוהב את החבר או לא על פי היחס שלו לחברים האחרים שנמצאים איתי. מה זו ההחלטה שכל יום אני צריך להחליט ולבחון כמה אני אוהב החבר?

כי אתה כל יום חדש ואפילו שאתה לא יודע מה בדיוק השתנה בך. ולכן יש לך חובה יום יום לעשות אותה בדיקה.

תלמיד: אז המבחן הזה הוא עצמי כלפי החבר? בפסוק ס״ט הוא נותן דוגמה, "יש לנו להבין, את מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו". זו השוואה כמו שהבורא אוהב אותנו על פי היחס שאנחנו נותנים אחד לשני. אז ביחס שאנחנו בונים אחד עם השני כל יום מחדש, איך שם אנחנו קולטים את אהבת ה'? כי הוא אומר שבזה שאנחנו בונים יחס יותר ויותר גבוה בקשר בינינו שם אנחנו קולטים את אהבת ה'. איך זה קשור אחד לשני?

אתה מכין לזה כלי. הכלי בא ממך שבו אתה מרגיש, אתה מודד, שוקל כל מה שיש לך עם החברים וכל מה שיש לך עם הבורא.

תלמיד: למה אני צריך כל יום למדוד את היחס של החבר כלפי האחרים בהתאם לזה אני יכול לאהוב אותו יותר או לאהוב אותו פחות או להחליט בכלל אם אני אוהב אותו היום? אני יכול לקום נגיד היום ולהגיד לפי היחס שלו לחברים האחרים, אני לא אוהב אותו. האם יכול להיות מצב כזה - אהבה בלתי מוחלטת?

למה לא?

תלמיד: הוא אומר שזו אהבה שלא תלויה בדבר. אם היא לא תלויה בדבר אז למה אני צריך כל יום מחדש להחליט איך אני אוהב את החבר?

הכול תלוי במידת הקשר שלך עם הבורא. כאן השאלה, האם אתה כל כך מכיר את הבורא, נמצא בו, שאתה יכול מתוך זה לקבוע מה צריך להיות היחס שלו לאחרים?

תלמיד: האם אני צריך לצייר כל פעם תמונה יותר רחבה איך הבורא היה רוצה לראות את היחסים בינינו, בהתאם לזה אני מגלה את האהבה שם של הבורא?

זה כבר ממש תלויה בדבר.

תלמיד: זה עדיין תלוי בדבר?

כן.

שאלה: הוא מסביר שכדי שתהיה אהבה שלא תלויה בדבר, האדם צריך לברר ולראות את המעלות של חברו. אם הוא רואה שהוא גדול ורואה את המעלות של החבר אז מתעוררת בו אהבה והוא רוצה להידבק בו וזה נחשב אהבה שלא תלויה בדבר. הוא מחלק את זה לשניים. אחד שהוא רואה את המעלות שלו בצורה לא שלמה, איך הוא משפיע לכל העולם. והאחר, המידה המלאה זה כשהוא רואה שהוא עושה טובות לכולם והוא בדק ובירר והוא ממש רואה את זה. אם כלפי הבורא אולי אפשר להבין איך אדם מגיע להרגשה שהבורא עושה טוב לכל הנבראים. אבל האם זה בכלל יתכן שאנחנו רואים חבר מגיע למצב שרואים שחבר משפיע לכל העולם טובות במאה אחוז, זה קיים בעבודה שלנו?

למה זה לא יכול להיות?

תלמיד: האם בכלל אדם מחטט בדברים האלה, האם הוא בודק איך המעלות של החבר מתבטאות כלפי כל העולם? נגיד אפילו בתוך העשירייה הוא בודק את התכונות האלה, איך החבר משפיע?

לא.

תלמיד: איך הוא מגיע למצב שבדק וראה, כמו שהוא כותב, שהחבר משפיע לכל העולם, שזו המידה הגבוהה ביותר? באופן תיאורטי יכולתי להבין לו היה מדובר בין אדם לבורא, אבל בין אדם לחברו, שאדם מגיע לתפיסה שכך חברו? אנחנו אמורים להגיע לכך בעבודה?

נקרא שוב אות ע"ג, מידה ב'

"מידה ב' - ב"אהבה שאינה תלויה בדבר", היא המידה הד' של האהבה בכללה. היא באה ג"כ מהכרת מעלה שבחברו כנ"ל. אלא, נוסף על זאת, עתה מכיר הוא," עכשיו הוא מכיר "כל עסקיו והליכותיו עם כל אדם, אף אחד מהם לא יחסר, ובדק ומצא, שלא לבד שאין בהם שמץ דופי, אלא, טובתו מרובה עליהם לאין קץ, ועולה על כל המשוער והמדומה. ועתה היא "אהבה נצחית ומוחלטת".

תלמיד: איפה קראנו שאדם מגיע לראייה כזו, שהחבר מושלם כלפי כל האנשים בעולם?

כך הוא כותב.

תלמיד: כתוב פה שעלינו להגיע לכך קודם כל עם חברים, הוא מסביר שמלכתחילה כל העבודה איתם, היא כדי להכשיר את האדם להגיע לאותה הרגשה כלפי הבורא. אנחנו אמורים להגיע לזה עם הבורא?

כן.

תלמיד: לא ראיתי במקומות אחרים שהוא צריך לראות בצורה כזאת את החבר?

אבל אתה רואה מה הוא אומר, שכשהאדם עליו מדובר משתנה הוא מגיע לדרגת הבורא.

תלמיד: כשאדם רואה את חברו בדרגת הבורא זה מצב האהבה הנצחית שיש בו, במדרגה הזאת אין בו שמץ דופי כלפי כל הבריאה.

כן, וזה אומר שבו עצמו, באדם הקובע, גם אין שמץ דופי כלפי כל הבריאה.

תלמיד: ויש לו אהבה מוחלטת.

כן.

שאלה: אנחנו בעצם מדברים על האדם המשתנה, המכייל יחס חדש לזולת, לחבר, לבורא. גם באהבה התלויה בדבר וגם בזו הבלתי תלויה הוא עובר ממידה א' למידה ב', בהתחלה הוא רואה פגמים, אחר כך מצדיק את האחר ומגלה שטעה, אבל הוא עדיין הרגיש פגמים, פשעים, הם נעלמים כשהוא מגיע להצדקה?

אתה שואל, איך יכול להיות שהוא כבר כל כך מתוקן, ועדיין יש לו מידות כאלה?

תלמיד: כשהוא מיתקן, הוא מגלה שהבורא אף פעם לא עשה רע לאף אחד, אבל פעם הוא כן הרגיש שהבורא עשה רע וגרם צרות לאחרים.

אבל הוא הרגיש את זה מתוך הכלים שלו.

תלמיד: אז כשהכלים מיתקנים, מה קורה לקלקולים שהיו? הוא מגלה שהם אף פעם לא היו קיימים?

כן. ודאי.

תלמיד: איך מה שהרגשתי פעם כייסורים, עכשיו אני מרגיש שזה בכלל לא היה ייסורים?

אני לא יודע איך להסביר, אבל ברור שכל אדם שופט בתוך הכלים שלו ולכן כשהוא עובר על המידות האלה, אז הן מתגלות בו ובהן הוא שופט. לכן טבעי, שכשהוא עולה בכל המידות, אחת, שתיים, שלוש, ארבע, הוא קובע את היחס שלו לחברים ולבורא.

תלמיד: ואז גם הקביעות הקודמות שלו מתבטלות? גם ראיית העבר, ההווה והעתיד משתנה?

כך צריך להיות.

תלמיד: אז המידות האלה, הן ממש תיקון כל תפיסת האדם?

זה כמו בחיים שלנו. כשאנחנו נמצאים בזרימת החיים, אז גם היחס שלנו, הצורה בה אנחנו מקבלים את החיים, מרגישים אותם, משתנה.

תלמיד: כילד, אני חושב שאימא רעה. אחר כך אני גדל ומבין שהיא רצתה בטובתי. אבל אני עדיין זוכר כילד שהרגשתי רע כשהיא נתנה לי עונש, אז ההרגשה הזאת נעלמת?

לא.

תלמיד: אז היא נשלמת? מה קורה איתה?

כן, היא נשלמת, נכון אמרת.

שאלה: בעל הסולם מסביר שמתוך אהבת החבר אפשר ללמוד על אהבת ה'. "הכיר מעלת חברו, שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה, על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו, באהבה רבה לאין קץ". איזו מעלה האדם מגלה בבורא, שמתוכה הוא דבק בו באהבה?

כנראה אהבה שלמה.

שאלה: אנחנו לומדים וקוראים שאדם לא יכול להתקיים בלי תענוג. הוא חייב לקבל או לתת וצריך איזה יחס. פה נראה שאהבה בכלל לא קשורה לקבלה או נתינה. איך אפשר להסביר זאת?

גם אהבה וגם ההפך ממנה, הכול מורגש בכלים המגלים את המידות של התענוג הממלא אותם.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על קבלה אז יש קבלה לעצמי או כנראה השפעה. אבל פה נראה שאין בכלל יחס בין האוהב לנאהב. הוא רק מסתכל מהצד ורואה איך הוא מתנהג עם אחרים. אז איפה היחס של קבלה או השפעה? באיזה כלי הוא מגלה את מי שהוא אוהב

הוא תמיד מגלה בכלים שיש בו.

תלמיד: כלים דקבלה?

כלים דקבלה, כלים דהשפעה. לא חשוב, אבל בכלים שיש בו.

שאלה: הבנתי שהאהבה התלויה בדבר זו אהבה התלויה ביחס שאני מקבל. האם נכון להבין שבאות ע', הוא מדבר על אהבה הנמדדת בכלי קבלה, מה אני מרגיש שאני מקבל מהחבר ובאות ע"ב זה כבר בכלי השפעה?

זאת אומרת, אותם הכלים כבר מתוקנים יותר ובהם אתה עכשיו מרגיש אותה השפעה, רק אתה קורא לזה כבר "יחס אחר".

תלמיד: באות ע"ב המדידה כלפי החבר, היא כבר בכלי דהשפעה ולא בכלי דקבלה?

יכול להיות. כן.

תלמיד: אז איך אפשר לפתח יחס או מדידה כלפי החברים שהיא מדידה של השפעה ולא בכלי הרגיל, דקבלה?

זה תלוי באדם, כמה הוא יכול להתעלות למעלה מהכלים שלו ולפי זה להביע יחס אחר לבורא.

תלמיד: אז האם הגישה היא שאנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, ומחכים שיבוא האור ויתקן אותנו, או שכן כדאי לנסות להתייחס בצורה של השפעה, אפילו אם אנחנו עדיין לא מרגישים את זה?

נו, אפשר לנסות.

תלמיד: איך נעשה מאמץ כזה, מה התרגיל להתייחס לחבר בצורה של כלי השפעה, או למדוד את היחס בצורה כזאת?

תנסו ביניכם.

תלמיד: מה לנסות?

תנסו לקבוע יחסים כאלו כמו שאתה אומר.

תלמיד: אם אני רוצה למדוד את החבר בכלי דהשפעה, איך אני עושה את זה?

בכלים דהשפעה? אבל איזה כלים דהשפעה יש לך?

תלמיד: זה מה שאני שואל. אני רוצה לנסות לעשות סימולציה כדי להתקרב למצב הזה.

כן. זה יהיה ממש כסימולציה, אין בזה שום דבר אמיתי. לכן בשביל מה לנו להיות בזה?

תלמיד: זה לא מועיל לעשות מאמץ כזה? כי הרבה פעמים אנחנו אומרים שצריך לתאר את המדרגה הבאה, לנסות להיות בה עוד לפני שהיא בתוכנו. לכן אני שואל אם מועיל לעשות תרגיל כזה?

לפי מה שעכשיו, לא.

שאלה: כשיש לך אהבה נצחית ושלמה לאדם אחד, האם עדיין יש לך שנאה כלפי אנשים אחרים בעולם?

לא.

שאלה: מהי אהבה שאינה תלויה בדבר בעשירייה ואיך אפשר להחזיק בה?

זה כבר אומר שהחיבור שלהם הוא למעלה מכל המשוער. אין מה להוסיף. אין ספקות, אין חולשות, אין כלום. רק לאחוז באהבה הזאת, ולקבל בה כל מה שהבורא רוצה לתת.

שאלה: באהבה שאינה תלויה בדבר, אנחנו בדרך כלל לא רוצים להסתכל על הרע שאנחנו רואים בחבר, כי מפחדים שזה יפגום, ולא נוכל לאהוב אותו, ומתעלמים מזה.

כן.

תלמיד: ופה יוצא שכדי לעבור לאהבה סופית אנחנו צריכים דווקא להסתכל על הפגמים ולתקן אותם.

אבל אנחנו עושים את זה בעצמנו.

תלמיד: מה זאת אומרת?

אנחנו דורשים לפתוח לנו את אותה מדרגה שבה אנחנו עדיין לא נמצאים בדבקות.

תלמיד: אז אנחנו אפילו מבקשים לראות את הרע?

כן, אחרת לא נראה את הפגמים.

שאלה: חבר שמגלה את הרשלנות שלו, איפה הוא משתלב במה שבעל הסולם כותב?

זה פגם שלו שדרכו הוא לא יכול להיות קשור עם האחרים, ואז אין לו מה לעשות רק לתקן את זה.

שאלה: אהבה שאינה תלויה בדבר, דומה לאהבה חלוטה של אימא שנגיד מה שילד לא יעשה לה אפילו ירצה להרוג אותה היא סולחת לו, וממשיכה לאהוב אותו?

נגיד.

תלמיד: צריך להגיע לאהבה כזאת?

בין אימא לילד אנחנו תמיד נטעה, אנחנו לא יכולים לקבל בחשבון את כל אותם הרגשות שיש ביניהם מצד הטבע כלפי הילד, ומצד הטבע כלפי האימא.

תלמיד: אבל דווקא זה נראה כמו אהבה אינה תלויה בדבר, שמה שהוא לא יעשה היא תאהב אותו. צריכים להגיע לאהבה כזאת בינינו?

תראה, אנחנו באים למדוד את האהבה מתוך חיסרון, מתוך חוסר אהבה, וכלפי ילד ואימא זה קשה לנו לתאר, כי תמיד עוד מלפני שהוא נולד הוא נמצא בתוך האהבה שלה, ולכן הוא לא מסוגל לצאת מזה, והיא לא מסוגלת לשנוא אותו.

תלמיד: ואיך זה מתבטא בינינו, בין החברים אהבה שאינה תלויה בדבר?

כשאנחנו מגיעים לדרגת הבורא שאוהב את הכול ואת כולם, אז אנחנו מגיעים למידת אהבה שאינה תלויה בדבר.

תלמיד: ומתוך האהבה שלו אנחנו מבינים מה זה לאהוב?

כן.

שאלה: שמעתי ממך שאין הסתכלות אובייקטיבית, תמיד האדם מסתכל מתוך הקלקול שלו. ובאהבה שאינה תלויה בדבר יש את השלב השני שבו הוא לא רק מסתכל על מעלת החבר דרך מה שעובר דרכו, אלא דרך היחס של החבר לחברים. באיזה כלי הוא יכול לראות את היחס של החבר לאחרים? איך הוא מגיע מלהסתכל על מעלת חבר כלפי עצמו ועובר לשלב הבא?

האדם תמיד מתאר את היחס של מישהו למישהו בתוך הכלים שלו. הוא מתאר לעצמו איך יכול היה להיות אם הוא היה במקום אחר, או שזה מכוון אליו, או שהוא מכוון את זה למישהו. רק לפי זה אנחנו יכולים לעשות את התרגיל הזה.

תלמיד: הוא מגיע לרמה כזאת שהוא מרגיש ברגישות שהוא מפתח, את מה שהחבר מרגיש כלפי החבר האחר?

זה מאוד קשה אבל יכול להיות שכן. כך אנחנו מדמיינים, עד שבאים למצב האמיתי.

שאלה: כתוב פה "ויש לדעת, שכל הנטיות והמדות, הטבועות באדם, לשמש עמהן כלפי חבריו, הנה כל אלו הנטיות והמדות הטבעיות, כולן נחוצות לעבודת השי"ת.". כשהאדם עובד הוא מגלה שדווקא התכונות האלה שהבורא ברא בו פוגמות באהבה שהוא צריך, או בעצם פוגמות במה שהוא אמור לעשות עם החברים. אז הוא מתחיל לשנוא את התכונות האלה, אבל פה כתוב שהוא צריך להשתמש בהן. איך מגיעים למצב שכל התכונות שאדם מרגיש בתוכו שהן פוגמות, ולא טובות לשימוש בעבודה עם החבר, מה הוא עושה איתן? ואיך הוא אמור להשתמש בהן?

הוא משתמש בהן בזה שהוא מעורר אותן, ומעלה את עצמו למעלה מהן.

תלמיד: כלומר, קודם כל הם משמשות לו בשלילה כאילו כמו..

כן.

תלמיד: איך האדם שמרגיש שיש לו תכונה עכשיו הוא גילה שהוא רוצה להגיע אבל יש לו תכונה שממש עוצרת אותו.

"אין צדיק בארץ אשר עשה טוב לא יחטא".

תלמיד: מה הוא עושה עכשיו, איך הוא מתעלה מעל זה?

הוא חייב לעבור את כל החטאים, ואנחנו רואים את זה מהטקסט. ומתוך זה שעובר עליהם, הוא מקבל עליהם יחס חדש, ומתקן.

תלמיד: היחס החדש שהוא מקבל לא קורה מיד, יוצא שהוא כל פעם מתוסכל או יותר מתייאש מעוד תכונה ומעוד תכונה שיש בו.

כן.

תלמיד: מה התהליך הזה בונה באדם?

בונה בו כלים.

תלמיד: אבל כל הכלים כאילו בשלילה בינתיים, הוא רק מרגיש כמה שהוא לא יכול לעבוד.

לא, הוא עכשיו הופך אותם, כאילו חופר באדמה, מעלה אותם, הופך אותם, ובהם הוא כבר מתחיל לקבל דרגה חדשה.

תלמיד: כשהוא מרגיש שהן רעות עבורו, כך נדמה לו, מה זו הפעולה של הופך אותן, איך זה קורה?

זה כמו שאנחנו רוצים לעבור מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע. בעצם אולי זו יכולה להיות אותה הפעולה, והתוצאה יכולה להיות כאילו אותה תוצאה, אבל באמצע אני עושה את פעולת ההפכיות.

תלמיד: הפעולה הזו, אני חושב שצריך ללמוד איך לעשות אותה. כי הרבה פעמים אני רואה אצלי ואצל החברים, שמגיעים לאיזו נקודה כזאת, מרגישים את זה, וזה מרחיק את האדם כי הוא לא יודע איך להשתמש בזה נכון. לכן הוא מעדיף לא לפגוע בעשירייה, לא לעשות רע, ואז הוא לוקח צעד אחורה. אבל אולי בזה שהוא מתמודד עם זה שהוא לא יכול, זו בכל זאת פעולה של חרישה או איזו פעולה כזאת.

כן, הבורא יעזור.

שאלה: מה זו התרשלות באהבת חברים? איך אני בודק ורואה שאני מתרשל באהבת חברים?

אתה בודק את עצמך ורוצה לראות איפה קיבלת מצבים שעברת עליהם, זלזלת בהם, ואז אתה לא יודע איך לתקן אותם, איך לבקש מהבורא שיתקן אותם. מתוך זה הוא בא ומתקן אותך.

תלמיד: אם אני מגלה בכלים שלי קלקול ביחס שלי כלפי החברים, ובאותה הבחנה שאני רואה שהיחס שלי הוא לא טוב לחברים, הוא לא באהבה, אני לא מבקש מהבורא תיקון, האם זו התרשלות?

כן.

תלמיד: כלומר בכל הזדמנות שבה הבורא שולח לי מצבים כאלה, אני צריך לבקש על זה תיקונים, כי רק הבורא יכול לתקן לי את היחס הזה.

אם אתה מגלה את הקלקול, אז אתה יכול לבקש על זה תיקון. צריכה להיות כאן עבודה קודם.

שאלה: אהבה שתלויה בדבר, כשבן אדם עדיין לא מסוגל לשייך לבורא, אז הוא מצמצם את עצמו, מגביל את עצמו, משתדל לא להתייחס למומים, ומשפיע מה שהוא מסוגל. ואהבה שלא תלויה בדבר, זה שהוא כבר מסוגל לשייך לבורא, ואז גם אם הוא רואה מומים או הצדקות, הוא מסוגל כבר להשפיע. המטריה הזאת מכסה על המצב.

כן.

תלמיד: זה לא משנה באיזה מצב אתה עומד, אתה עדיין מסוגל להשפיע. האם זה כיוון נכון?

יחסי.

תלמיד: תדייק.

אין לי מה לדייק, זה צריך להתבאר מסך המעשה. אבל אתה מדבר נכון, ממש.

תלמיד: אז אתה לא באמת מגלה את הבורא, אתה רואה רק את ההשלכות שלו.

כן.

תלמיד: אז מה אתה מקדש? איפה נמצאת האהבה?

מי?

תלמיד: זה כאילו נמצא בין הכלים לא בתוכם אף פעם, או שזה נמצא בהם ויוצא מהם. אין לי ממש מילים, אני מנסה שתעזור לי לבטא את זה טוב יותר.

אתה מדבר נכון. העיקר הוא עד כמה אנחנו מהגילוי עוברים לתיקון. זה תלוי בהכנת הקבוצה, בהכנת הקשר שלי עם הבורא, בלימוד שאנחנו עושים, כאן מתקשרות הרבה סיבות לתוצאה.

תלמיד: כתוב באיזה מקום שיש עבודה בביטול המציאות ויש עבודה בקיום המציאות.

כן.

תלמיד: אלו שני חלקים, קודם אתה מבטל את מה שאתה תופס מלכתחילה, ואז אתה מקיים מציאות אחרת. אהבה היא הקצה, זה מה שאתה רוצה בקיום המציאות, אבל לפני זה אין.

לפני זה אין.

תלמיד: ההשתוקקות להשיג את זה, האם היא כלי הביצוע, זו העבודה שלך?

כן. אתה צודק.

תלמיד: האם זה מספיק? אני מרגיש שזה לא שלם.

בסדר, יש לנו עוד כמה שיעורים, אנחנו נגלה הלאה. אבל עד כה זה נכון. יופי.

שאלה: לפני עשרים אותיות בערך כתב בעל הסולם שהבורא מסתתר בתורה, והוא שואל איך יכול להיות שהוא מסתתר בתורה, הוא צריך להסתתר בהבלי העולם ולא בתורה. אבל הוא מציין שדווקא בתורה הוא מסתתר ואחרי זה הוא כותב ומשחרי ימצאוני. אחרי עשרים אותיות הבנתי שיכול להיות שהבורא מסתתר בתורה. לגבי הטקסט היום ברור שלא ברור, אני לא מוצא את עצמי. האם יכול להיות שאנחנו קוראים טקסט, נגיד מה שקראנו היום, ובעוד עשרים אותיות נקבל תשובה, האם זה היחס?

לגבי היחס, אנחנו רק היום מתחילים לדבר על הפתרון. עכשיו התחלנו.

שאלה: אהבה חלוטה או תלויה או שלא תלויה בדבר, האם אלו דרגות גילוי הבורא, דרגות השגה או הצדקה?

כן.

תלמיד: האם נכון להעביר את זה ליחסים בין החברים או שמדובר רק כלפי הבורא?

נלך עם הטקסט ולא נקפוץ למעלה מזה.

תלמיד: הוא כותב על זה באות ס"ט, "מהותה של אהבת ה', מתוך מדות האהבה, שהאדם נוהג בהן, כלפי חברו". דווקא משם אנחנו צריכים להגיע למשהו שלא נתפס אצלנו, לאהבת ה'.

כן.

אות ע"ד

"והנה כל אלו, ד' המידות של האהבה, הנוהגות בין איש לרעהו, המה נוהגות ג"כ, בין האדם למקום. ולא עוד, אלא שהמה נעשו כאן, באהבת ה', בבחינת מדרגות, על דרך סיבה ומסובב. ואי אפשר לזכות, בשום אחת מהן, בטרם שיזכה למידה הא' של האהבה התלויה בדבר, ואחר שזכה בה על שלימותה, המידה הא' הזאת מסבבת לו לזכות במידה הב', ואחר שזכה בה במידה הב' והגיע לסופה, הרי היא מסבבת לו לזכות במידה הג', וכן המידה הג' למידה הד', לאהבה הנצחית."

זאת אומרת, כאן כבר הדרך פתוחה.

אות ע"ה

"ולפי"ז, מתעוררת השאלה: איך יצוייר לו לאדם, לזכות למדרגה ראשונה של אהבת ה', שהיא מידה א' של "האהבה התלויה בדבר", שפירושה, אהבה הבאה מחמת רוב טובה שהשיג מהנאהב, בעת, שקיימא לן, שכר מצוה בהאי עלמא ליכא?

ומכ"ש לפי המתבאר, שכל אדם מוכרח לעבור, דרך ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה בדרך הסתר פנים, שפירושה, שהפנים שלו ית', דהיינו, מידת טובו ית', שמדרך הטוב להיטיב, הן נסתרות באותו זמן, כנ"ל (אות מ"ז ד"ה ומתחילה) עש"ה, ולפיכך, מקבלים אז צער ויסורים ע"ש?

אמנם נתבאר, שכל העסק, בתורה ובעבודה, דרך בחירה, נוהגים בעיקר, בזמן ההוא של הסתר פנים, ע"ש. ואם כן, איך יצוייר, שיזכה למידה ב' של האהבה התלויה בדבר, שפירושה, שמעודו עד היום הזה, עשה לו הנאהב רק טובות מרובות ונפלאות, ולא גרם לו, שום שמץ של רע כל שהוא, ואצ"ל, שיזכה למדרגה ג' או ד'?"

זה כבר הולך לפי הסדר.

אות ע"ו

"אמנם כן, צללנו לתוך מים אדירים. ולכל הפחות, יש לנו להעלות מכאן, מרגלית יקרה. ונבאר ע"כ מאמר חז"ל (ברכות י"ז): "כי הוו מפטרי רבנן מבי רבי אמי [כשהיו החכמים יוצאים מבית רבי אמי], ואמרי לה מבי רבי חנינא [ויש אומרים מבית רבי חנינא], אמרי ליה הכי [אמרו לו כך], עולמך תראה בחייך, ואחריתך לחיי העולם הבא וכו', ופעמיך ירוצו לשמוע דברי עתיק יומין". עכ"ל.

ויש כאן להבין: למה לא אמרו "עולמך תקבל בחייך", אלא רק "תראה"? ואם באו לברך, היה להם לברך בשלימות, דהיינו, שישיג ויקבל עולמו בחייו? ועוד יש להבין בכלל: למה לו לאדם, לראות העוה"ב שלו בחייו, המצער הוא, אשר אחריתו לחיי העוה"ב? ועוד, למה העמידו ברכה זו בראשונה"?

(סוף השיעור)