שיעור בוקר 04.12.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו',

עמ' 420, דף ת"כ, אותיות כ"ז-כ"ח

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך ב', חלק ו', עמוד 420, דף ת"כ, אות כ"ז, דברי האר"י.

אות כ"ז

"והנה ב' מיני אורות יוצאים מתוך הגוף דא"ק, והם א' מן הטבור. והב', מפי היסוד, ויוצאים דרך שם ב' הבלים. וכפי הראוי לומר, היה ראוי שיהיה ג' הבלים, כנגד ג"ר שקבל מאח"פ, אבל לפי שחסר אור אזן מן או"א, לכן גם כן חסר בחינת ההבל מה שכנגד האזן, ולא יצאו רק ב' הבלים, שהם נגד חוטם פה לבד, אשר מהם קבלו או"א למעלה. וגם כאן למטה מקבלים מהם."

פירוש אור פנימי לאות כ"ז

"חסר בחינת ההבל מה שכנגד אזן, ולא יצאו רק ב' הבלים שהם נגד חוטם פה: כלומר שלא יצא מפי היסוד, אלא ב' הבלים, כנגד חוטם פה, שהם ו' אל אמא, ונקודה לאבא, כמ"ש הרב לקמן, אבל הבל הטבור, שהוא כנגד אור האזן לא הגיע לאו"א, מטעם, שאין להם אחיזה אלא בחוטם פה לבד, כדברי הרב שלפנינו."

אות כ"ח

"אבל אור הז' תחתונות שלא לקחו רק מן הגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת זקן ולמטה כנ"ל, לכן גם כן, לא יש להם הבלים להאיר להם, אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו, שהוא סוד י' טפין דאזדריקו מבין הצפרנים כנזכר בתיקון ס"ט, כנודע, כי הם עצמם בחינת המלכים, כי הנה ביטול המלכים היה, לפי שלא נתקן עדיין כחדא אדם דכר ונוקבא."

פירוש אור פנימי לאות כ"ח

"אור הז"ת שלא לקחו רק מהגוף ולמטה, שהוא מסיום שבולת הזקן ולמטה: כמ"ש לעיל (דף ת"י ד"ה ובחינה השלישית). שז"ת לוקחים מבחי' התיקוני דיקנא שהם מתחת השבולת, שאור האזן אינו מגיע שם, כי מסתיים בשבולת הזקן. ועיין לעיל (דף תי"א ד"ה אור אזן).

ויפוזו זרועי ידיו שהוא סוד יוד טפין דאזדריקו מבין הצפרנים. ואע"פ שאומר לקמן, שהי' הבלים יצאו דרך צפורני רגלים, ואיך אומר כאן שהם מהידים. אמנם מ"ש שהז"ת לקחו מהבלים היוצאים דרך צפורני רגלים, הפירוש הוא שלקחו מבחינת הפרסא המסיימת אל רגלי הס"ג, ונמצא בזה שלקחו מצפורני רגלין. וצריך שתזכור מ"ש לעיל (באו"פ דף ת"א ד"ה פרסא). שפירושה של הפרסא הזו הוא בחינת נקודת הצמצום החדשה, שעברה ממקום המלכות דע"ס דסיום, אל מקום הבינה דע"ס דסיום, וכמו שמקום סיום הקו בצמצום א' דא"ס ב"ה היה בהמלכות דע"ס דסיום שהוא עוה"ז ממש. בסו"ה ועמדו רגליו על הר הזיתים. כן נעשה עתה בצמצום ב', הנקרא צמצום נה"י דא"ק, נקודות הסיום בהבינה דע"ס אלו, המכונה נקודה דעוה"ב, והופרס כאן הפרסא, המסיימת אל גבול החדש הנעשה בהעולמות, ששם מסתיימים רגלי פרצוף הס"ג דא"ק, ונבחן בחינת הפרסא לבחי' צפורני רגלין דס"ג דא"ק. וזכור זה.

ונתבאר באו"פ לעיל, (דף תי"א ד"ה ויש עוד טעם). שהפרסא והשבולת הזקן ענינם אחד. עש"ה. וז"ש הרב כאן, שלא יצאו מיסוד דא"ק רק ב' הבלים כנגד חוטם פה שמהם קבלו או"א, וחסר ההבל מה שכנגד אור אזן וע"כ לקחו הז"ת מצפורני רגלים, כי לקחו מסיומא דשבולת, המסיימת לאור האזן. ותבין כי מחמת נקודת הסיום החדשה יצאו ג' בחינות הסיום בס"ג, בראש תוך סוף שלו: שנקודת הסיום של ראש, נקרא נקבי עינים, ונקודת הסיום של התוך, שהוא במקום הטבור הקודם, נקרא שבולת הזקן, ובחינת הסיום של הסוף נקרא פרסא. באופן שהפרסא הוא בחינת אצבעות רגלים של הס"ג דא"ק.

אמנם כל זה שאנו מבחינים בס"ג דא"ק, אינו משנה כלום את עצם פרצוף הס"ג גופיה, כי כבר ידעת שאין העדר ושינוי ברוחני, וכל שאנו מבחינים בו, הוא רק לבחינת שורש בעלמא (כנ"ל דף שצ"ב ד"ה והנה). אלא כל אלו השינוים הנעשים מכח נקודת הצמצום החדשה, הוא רק באותו פרצוף החדש שיצא מסבת החיבור דבחי"ד ובחי"ב, דרך נקבי העינים, הנק' פרצוף נקודים. ורק ברת"ס של הפרצוף הזה, יצאו ונתהוו הג' פרסאות הנ"ל בראש תוך סוף שלו בפועל ממש. וזכור זה.

וכבר ידעת שהפרסא הזו יש בה תיקון גדול, דשאיב מלעילא ויהיב לתתא, משום שהוא בחינת מסך כפול מב' בחינות, מבחי"ב ומבחי"ד יחד, שזה נעשה מפאת עלית נה"י לחג"ת, ונכללה הבחי"ב המשמשת בחג"ת בפרצוף ס"ג, עם הבחי"ד המשמשת בהנה"י דא"ק הפנימי, כנ"ל דף ש"צ ד"ה וס"ג. ע"ש. וע"כ עומדת הפרסא באלכסונא מחזה עד הטבור, להיותה כוללת בתוכה נה"י וחג"ת יחדיו. ולפיכך בשעת הגדלות יורדת הה"ת, שהיא הבחי"ד מהפרסא, והפרסא נבקעת שפירושו, שהגבול המסיים מתבטל, ואז עוברים אורות הס"ג למטה מהפרסא, כנ"ל (דף ת"ג ד"ה הפרסא. ע"ש). ואחר זה תיכף הפרסא חוזרת למקומה. ובזה נמצא הפרסא שאיב מלעילא הארת הס"ג, ויהיב לתתא לפרצוף הנקודים שלמטה מטבור. ועד"ז גם בפרצופי אצילות. ע"ד שיתבאר שם.

וע"כ אותם הז"ס דנקודים שלא יכלו לקבל שום אור מהס"ג מחמת סיום הפרסא, נמצא עתה בשעת הגדלות אחר שנבקע הפרסא, שגם הם מקבלים אור ממקום הפרסא, ששם בחינת הס"ג וחג"ת דא"ק הכולל. הרי שאותם אורות שהז"ס תחתונות דנקודים קבלו מן הפרסא, הוא בחינת חג"ת, שהם זרועות ידים. וע"כ נאמר ויפוזו זרועי ידיו והבן היטב.

והנה נתבאר שמטרם הזווג דגדלות נבחן הפרסא לאצבעות רגלין דפרצוף הס"ג, כי הארת הס"ג מסתיימת שם וסוף ההארה מכונה רגלין, אבל בעת שמתבקע הפרסא, שאז חוזר הגבול לנקודת הסיום דעוה"ז כמקודם, הרי מתפשט בחינת החג"ת כמקודם."

שאלה: האם ההבל שעולה מהפרסאות הוא תמיד עולה מנקודת הבינה של כל פרסא?

מאיפה הוא עוד יכול לעלות? רק היא משתתפת כאן בתהליך, כי בה יש כוח השפעה.

שאלה: הוא כותב שאחרי שהפרסא נבקעת היא תכף חוזרת למקומה. מה גורם לה לחזור? למה היא חוזרת?

היא עשתה את הפעולה, ואחרי הפעולה הזאת אין לה שום מעשה, לכן היא חוזרת לאותה תכונה כמו שהייתה.

תלמיד: אבל אם היא נבקעת והעבירה את האור, אז איזה מצב חדש גורם לה דווקא לחזור ולא להישאר?

היא חוזרת לעניינה, למה שהיא, איפה שהיא מפרידה בין כלים דהשפעה וכלים דקבלה.

תלמיד: זה נשמע כמו משהו אלסטי.

כן, הכול עובד לפי התכונות שמתגלות.

שאלה: למה הוא קורא לזה בקיעה? הרי זו השבירה שהייתה.

לא. יש בקיעה ויש שבירה. שבירה היא כשכבר יש שבירת המסכים וערבוביה בין התכונות, הבחינות, וכאן זה לא.

תלמיד: החלק הזה שהוא מאוד מאוד גבוה ורחוק מאיתנו, למה אמרת שהוא הכי חשוב? נראה שאדם הראשון, עולמות בי"ע, הם דברים שיותר קרובים לנו.

איך אתה יכול להגיע לאדם הראשון ועולמות בי"ע אם אתה לא לומד את החוקים שלהם, שעל ידם עולמות בי"ע ואדם הראשון מתבססים? איך תוכל להבין את המערכת הזאת של אדם הראשון ועולמות בי"ע? אנחנו חייבים לפחות איכשהו, כמו שאנחנו עוברים, לשמוע באוזן.

תלמיד: החוקים שפה נקבעים הם חוקים לכל ההמשך.

כן, זה החלק הכי חשוב כדי להבין את עולמות בי"ע ואדם הראשון. אחרת תתחיל לחשוב על אדם הראשון שהוא כמו קוף שקופץ שם בג'ונגל.

שאלה: מה זה האלכסון שהוא כותב עליו, שנה"י עולה לחג"ת ויש קו אלכסון?

זה הקשר בין בינה למלכות. יש את תכונות הבינה שקשורות לתכונות המלכות ושתיהן משפיעות זו על זו, וזה מסומן לנו באלכסון. אם אתה עושה ריבוע - חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות - אז יוצא שבינה ומלכות הם באלכסון, דיאגונלי.

תלמיד: מה זה אומר איכותית שזה באלכסון?

שהיא מחזיקה ומשמשת בתכונות משותפות עם המלכות. זו תכונת בינה ומלכות.

שאלה: מה גורם לבקיעת הפרסא אחרי השילוב של בחינות ד' וב'?

נלמד.

שאלה: כתוב "הפירוש הוא שלקחו מבחינת הפרסא המסיימת אל רגלי הס"ג, ונמצא בזה שלקחו מצפורני רגלין. וצריך שתזכור, מ"ש לעיל (באו"פ דף ת"א ד"ה פרסא). שפירושה של הפרסא הזו הוא בחינת נקודת הצמצום החדשה, שעברה ממקום המלכות דע"ס דסיום". האם פרסא היא לא קבועה?

פרסא לא קבועה.

תלמיד: מה זה אומר שהיא לא קבועה?

פרסא היא איזשהו גבול, היא לא כמו סיום, לא כמו טבור, אלא יכולה לעלות ולרדת.

תלמיד: האם יש אפשרות להרגיש את הפרסא הזאת?

אם תגיע לזה, אז תרגיש. מאיפה הם כתבו? מזה שגילו.

תלמיד: האם הם גילו שיש פרסא בין עולם האצילות לבין עולם המלכות, שהפרסא מנתקת את שני העולמות?

לא רק זה, יש הרבה תפקידים לפרסא.

שאלה: מה הם? תאמר אחד אם אפשר.

לא, אי אפשר.

(סוף השיעור)