שיעור בוקר 02.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך א', עמ' 238, "הקדמת ספר הזוהר", מאמר "בְהִבָּראם - באברהם"

יש מאמרים שהם יותר קרובים לרגש, יש מאמרים שכביכול יותר קרובים לשכל, אבל גם את אלה וגם את אלה עלינו לחבר כאחד כדי שיהיה לנו קשר עם פנימיות הזוהר.

בְהִבָּראם - באברהם

.45" ברא היא מילה סתומה המורה, שהמפתח סוגר ואינו פותח. ובעוד שהמפתח סוגר במילה ברא, לא היה העולם, ולא התקיים, ותוהו היה מחפה על הכול. וכשתוהו זה שלט, לא היה העולם, ולא התקיים."

".46 ומתי פָתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולָדות? כשבא אברהם, חסד, כמ"ש, אלה תולְדות השמיים והארץ בְהִבָּראם. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם. ואז, מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות, הכלים, לשימוש ונפתחו לשמוע, ויצא העמוד העושה תולדות, אבֶר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו. כי, ברא, אותיות אב"ר.

ומתי פתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולדות? יש בשאלה הזו ג' דברים:

א. פותח את השערים, הוא ירידת ה"ת מנ"ע לפה, שאז נפתחו מ"ט שערים במוחין דחכמה.

ב. והוכן לשימוש, בהתלבשות החכמה באור חסדים, שמטרם התלבשות אור החכמה באור דחסדים, לא יוכלו האח"פ לקבל המוחין דחכמה, אע"פ שכבר התחברו בגו"ע למדרגה אחת. כי בלי לבוש דחסדים, מ"י לא מאיר באל"ה, ואל"ה עוד סתום בשם. ונבחן שעוד המוחין לא הזדמנו לשימוש בתחתון.

ג. ולעשות תולָדות, פירושו הולדת נשמות. כי אחר שז"א מקבל המוחין האלו בשלמות, הוא מזדווג בנוקבא ומוליד נשמות הצדיקים.

ומשיב, כשבא אברהם. מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות לשימוש. אברהם, חסד דז"א דגדלות, שאז נעשה החסד חכמה. ומטרם שבא אברהם, היה הכול סתום במילה ברא, ושלט תוהו על העולם, זו"ן, ולא היה לזו"ן אז לא חסדים ולא חכמה.

וכשבא אברהם, אור החסד המושפע בז"א, הנה אז נפתחו השערים בשפע החכמה. כי ה"ת ירדה מעיניים לפה, וישסו"ת התחברו עם או"א למדרגה אחת, ונמשכו לישסו"ת ג"ר דאורות, אור החכמה.

וכיוון שכבר היה לז"א אור חסדים מאברהם, התלבש אור חכמה באור חסדים. ואז התחברו אותיות אל"ה במ"י, ונשלם שם אלקים, והמוחין התלבשו בז"א. ע"כ נאמר, כשבא אברהם, חזרו האותיות לשימוש, שנמשכו מוחין דחכמה בתוך החסדים, והתלבשו בז"א, ויצא העמוד העושה תולדות.

כי אז ירדה ה"ת מנ"ע דז"א לפה, והשיג גם הוא בינה. וז"א ונוקבא, שהיו חסרים לו, שנקראים אצלו נה"י חדשים, עם יסוד דגדלות, הנקרא אבר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו, כי דרך אבר זה הוא משפיע לנוקבא, הנקראת עולם תחתון, ומוליד נשמות הצדיקים."

שאלה: מדובר כאן על תהליך, שבעזרת אור החסדים של אברהם מתלבש אור החכמה ונולדות הנשמות. מה זה אומר שנולדות הנשמות?

שאלה נכונה. אחר כך נלמד ונראה.

שאלה: מה הוא "אבֶר יסוד קדוש"?

זו ההתקשרות הנכונה בין כלים דהשפעה של העליון לכלים דקבלה של התחתון.

שאלה: בסעיף 46 כתוב "כשבא אברהם, חסד", ובהמשך כתוב "חזרו האותיות, הכלים, לשימוש ונפתחו לשמוע". מה הקשר בין חסד לבין אותיות ופתיחת הכלים?

איך יכול להיות שיבוא אור החסד לתוך הכלים אם לא יעבירו את האור הזה הלאה, מלמעלה למטה? זו הפעולה הפשוטה שהיא צריכה להיות בפני עצמה.

קריין: סעיף 46.

".46 ומתי פָתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולָדות? כשבא אברהם, חסד, כמ"ש, אלה תולְדות השמיים והארץ בְהִבָּראם. אל תקרא בהבראם, אלא באברהם. ואז, מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות, הכלים, לשימוש ונפתחו לשמוע, ויצא העמוד העושה תולדות, אבֶר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו. כי, ברא, אותיות אב"ר.

ומתי פתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולדות? יש בשאלה הזו ג' דברים:

א. פותח את השערים, הוא ירידת ה"ת מנ"ע לפה, שאז נפתחו מ"ט שערים במוחין דחכמה.

ב. והוכן לשימוש, בהתלבשות החכמה באור חסדים, שמטרם התלבשות אור החכמה באור דחסדים, לא יוכלו האח"פ לקבל המוחין דחכמה, אע"פ שכבר התחברו בגו"ע למדרגה אחת. כי בלי לבוש דחסדים, מ"י לא מאיר באל"ה, ואל"ה עוד סתום בשם. ונבחן שעוד המוחין לא הזדמנו לשימוש בתחתון.

ג. ולעשות תולָדות, פירושו הולדת נשמות. כי אחר שז"א מקבל המוחין האלו בשלמות, הוא מזדווג בנוקבא ומוליד נשמות הצדיקים.

ומשיב, כשבא אברהם. מה שהיה סתום הכול במילה ברא, חזרו האותיות לשימוש. אברהם, חסד דז"א דגדלות, שאז נעשה החסד חכמה. ומטרם שבא אברהם, היה הכול סתום במילה ברא, ושלט תוהו על העולם, זו"ן, ולא היה לזו"ן אז לא חסדים ולא חכמה.

וכשבא אברהם, אור החסד המושפע בז"א, הנה אז נפתחו השערים בשפע החכמה. כי ה"ת ירדה מעיניים לפה, וישסו"ת התחברו עם או"א למדרגה אחת, ונמשכו לישסו"ת ג"ר דאורות, אור החכמה.

וכיוון שכבר היה לז"א אור חסדים מאברהם, התלבש אור חכמה באור חסדים. ואז התחברו אותיות אל"ה במ"י, ונשלם שם אלקים, והמוחין התלבשו בז"א. ע"כ נאמר, כשבא אברהם, חזרו האותיות לשימוש, שנמשכו מוחין דחכמה בתוך החסדים, והתלבשו בז"א, ויצא העמוד העושה תולדות.

כי אז ירדה ה"ת מנ"ע דז"א לפה, והשיג גם הוא בינה. וז"א ונוקבא, שהיו חסרים לו, שנקראים אצלו נה"י חדשים, עם יסוד דגדלות, הנקרא אבר יסוד קדוש, שהעולם עומד עליו, כי דרך אבר זה הוא משפיע לנוקבא, הנקראת עולם תחתון, ומוליד נשמות הצדיקים."

עד כאן קראנו, אם הבנו או לא הבנו, זה לא כל כך חשוב, שמענו. אנחנו עדיין לא מבינים בדיוק מה קורה כאן. העניין הוא איך עובר אור החכמה מלמעלה למטה עד הנוקבא, והיא מתעברת מאור החכמה ומולידה את נשמות הצדיקים.

קריין: סעיף 47.

.47" כשהאב"ר הזה נרשם במילה ברא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו. וזהו מ"י. וברא אל"ה. וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא ממילה ברא, אב"ר. והוא רשום באל"ה מצד זה, ובאב"ר מצד זה. הסתום הקדוש אל"ה קיים, ואב"ר קיים. כשנשלם זה, נשלם זה. חקק לאב"ר הזה אות ה', וחקק לאל"ה הזה אות י'.

עתה הזוהר מבאר בפרט המוחין דז"א, שהביא מקודם בדרך כלל. ואומר, שבעת שהאב"ר נרשם במילה ברא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו, שהיא מ"י. כי אב"ר הוא יסוד ועטרה. ובר"א, מורה על הסגירה של ג"ר, מכוח עליית ה"ת לנ"ע. ועטרה של האב"ר נרשם בה"ת שבנ"ע, כמו שהמנעולא, ה"ת, נרשם ברושם של מפתחא, עטרת יסוד.

וזה נבחן שהסתום העליון ההוא, או"א עילאין, הנרשמים בה"ת, עשו עתה רושם אחר במנעולא שלהם, הרושם של המפתחא, שהיא עטרה של האב"ר. ואז נקרא מ"י שעומד לשאלה, הראוי לקבל מ"ן ולהוריד ה"ת מעיניים, ולהעלות להם אותיות אל"ה, אח"פ, שעימהן נמשכות ג"ר דאורות.

משא"כ מטרם שה"ת נרשם ברשימה דאב"ר, לא הייתה שום מציאות להמשכת ג"ר, כי ה"ת עצמה היא שער הנו"ן, שאינו נפתח בג"ר. וע"כ, מטרם שנרשם במפתחא דאב"ר, אינם נקראים מ"י, כי לא עומד לשאלה.

וכשהאב"ר הזה נרשם במילה ברא, בעת שה"ת שבמילה ברא קיבלה הרשימה דאב"ר, שהיא המפתחא, אז רשם הסתום העליון, רושם אחר לשמו ולכבודו. וזהו מ"י. הנה אז רושמים או"א את המפתחא בה"ת שבנ"ע שלהם, שתהיה ראויה להיקרא מ"י, שעומד לשאלה, ולהמשיך מוחין דג"ר. כי אין המוחין נמשכים, אלא רק ברשימה של המפתחא.

וברא אל"ה. שאחר שהתרשם המנעולא שבמילה ברא עם הרשימו דמפתחא, האב"ר, ונעשה מ"י, אז מ"י ברא אל"ה, שירדה ה"ת מנ"ע לפה, והעלה אח"פ, אותיות אל"ה, לראש, ונמשכו ג"ר. וברא אל"ה, לשון סתימה, מפני שעדיין אין בהם לבוש החסדים, ונמצאים אותיות אל"ה שעלו, עוד סתומות בשם, ואינן יכולות להתגלות בלי לבוש החסדים.

וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא מהמילה ברא, אב"ר. המלכות שירדה מעיניים לפה, נקראת מ"ה, כי עולם תחתון נקרא מ"ה. וזה המסך, שהיה מקודם בנ"ע, ירד עתה לפה, ונעשה הזיווג עליה, והוציאה קומת חסדים, אור של ברכה. וע"י זה הוציא סתימה של מילה ברא, ועשה אותו לאב"ר, יסוד המשפיע חסדים.

וגם השם הקדוש המבורך, מ"ה, נרשם והוציא מהמילה ברא, אב"ר, כי היה חסר עוד באותיות אל"ה אור של חסדים להתלבש בהם, וע"כ היו עוד אל"ה סתומים בשם, וע"י אור הברכה של מ"ה, נפתח הסתימה של ברא, ונעשה לאב"ר משפיע.

והוא רשום באל"ה מצד זה, ובאב"ר מצד זה. עתה נבחנו בהם ב' מדרגות זה כנגד זה. כי אל"ה, אח"פ, עם המוחין דחכמה, שעודם בחוסר חסדים בצד זה. ואב"ר, היסוד, שקיבל קומת חסדים מן המ"ה, עומד כנגדו מצד זה, בחוסר חכמה.

ונאמר, שהסתום הקדוש אל"ה קיים, ואב"ר קיים. כי אל"ה שהשיגו המוחין דחכמה, הנקרא קודש, עומד בסתימה בפרצוף מצד זה, וכנגדו עומד אב"ר בקומת החסדים בפרצוף. וכשנשלם זה, נשלם זה. כי שניהם יצאו ע"י ירידת ה"ת מנ"ע לפה, כי האב"ר יצא מכוח המ"ה שבפה. וכן אל"ה, שהן אח"פ, עלו למעלה מכוח ביאת המלכות מתחתיהם לפה. ונמצא, כשנשלם זה, נשלם זה, כי באים בבת אחת.

חקק לאב"ר הזה אות ה', וחקק לאל"ה הזה אות י'. כי ה' מורה על המסך, המוציא רק קומת חסדים בלי חכמה, להיותה מלכות, שאינה ראויה לקבל חכמה אלא רק חסדים. וי' מורה על מסך דזכר, הראוי לקבל חכמה. לכן חקק לאב"ר הזה אות ה', עם המסך מ"ה, הממשיך רק חסדים בלי חכמה. וחקק לאל"ה הזה אות י', עם מסך דזכר, הממשיך חכמה ולא חסדים."

שאלה: בתחילת השיעור אמרת שאנחנו לומדים איך אור החכמה הולך ומשתנה, ובקטע 46 כתוב "ומתי פָתח המפתח ההוא את השערים, והוכן לשימוש ולעשות תולָדות? כשבא אברהם, חסד". מה השינוי שעושה תכונת החסדים? מה היא פותחת בפנינו?

כשבאים חסדים הם פותחים דרך לאור החכמה, ואז אפשר להשתמש בחכמה במידה שיש לך לבוש של חסדים.

שאלה: מי הן נשמות הצדיקים?

נשמות הצדיקים אלו כלים שרוצים להיות בדרגת חסד.

שאלה: מה זה אומר לידת נשמות הצדיקים?

הם לא היו מתוקנים, עכשיו הם מקבלים תיקונים, ואז הם עולים למצב של להשפיע על מנת להשפיע, לכן הם נקראים צדיקים. הם לא רוצים לעצמם כלום אלא רק להיות משפיעים. מי שזקוק לכוחות שלהם הם מוכנים להצטרף אליו ולספק מצידם כוחות.

שאלה: האם בתוך ספירת חסד קיים אור חסדים?

בספירת חסד קיים אור חסדים. אבל זה לא חשוב איזו ספירה, כי אם יש ספירה והיא נמצאת בפעולתה, אז יש בה גם אור חסדים וגם אור חכמה. אור החכמה ודאי שלא יכול להיות בלי לבוש של אור החסדים.

שאלה: איך למשוך נכון את אור החכמה כדי שהוא יתלבש בנו או כדי שנוכל להלביש אותו כמו בדרגה של אברהם?

אנחנו צריכים שיהיה לנו מספיק אור חסדים, ונרצה לכבד את החסדים, להעריך אותם יותר ויותר, ונלביש בהם את אור החכמה, ואור החכמה בעצם יכבד את אור החסדים. ואז חכמה שמאירה מתוך החסדים היא מגדילה את החסדים, מעריכה אותם ומראה לכולם שהחסדים הם מאוד חשובים.

שאלה: כתוב "והוא רשום באל"ה מצד זה, ובאב"ר מצד זה", ויש בתוך הטקסט גם שימוש במילה "חקק". מה המשמעות של המינוח "חקק"?

עוד מעט הזוהר יתייחס לזה. יש הרבה פעולות שאנחנו צריכים לעשות על האותיות, על המילים. "חקק" זו פעולה מיוחדת שמגיעה מלמעלה, מהבורא, על האותיות.

שאלה: בטקסט הרבה פעמים משתמשים במילה "אבר", חלק. האם הכוונה שיש שלם, ויש אבר?

אבר זה לא חלק, הוא אמנם חלק מהגוף, אבל זה חלק ששלם בפני עצמו. אפשר להגיד כך על כל חלק שלם מהגוף. למשל ראש, יד, אבר מין, רגל, אלו חלקים שלמים בפני עצמם, והם גם חלק מהגוף השלם. באבר יש עשר ספירות, אומנם הן פרטיות, ויכול להיות פרטי פרטיות מהאבר היותר גדול, אבל בפני עצמו הוא קיים, ולכן הוא נקרא אבר.

אפשר להגיד שאבר זה חלק מהגוף שמתפקד לפי תוכנה פנימית משלו, יש לו מטרה, יש לו תוכנית, חובתו לבצע משהו, ואז הוא נקרא אבר. ודאי שהוא נפעל על ידי אבר יותר עליון, אבל הוא בעצמו אבר, הוא חלק מהגוף.

שאלה: מוזכר בטקסט כמה פעמים שיש מצב שנקרא "מ"י שעומד לשאלה". מה זה "עומד לשאלה" בעבודה?

זו שאלה טובה. זה כשאנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזאת בזמן העבודה. מ"י ומ"ה, אלו שתי השאלות שכל הזמן נמצאות לפנינו, ואנחנו צריכים לפתור אותן.

שאלה: מה התנאים להגעת אור חסדים לכלים?

רק רצון להשפיע. אם יש ברצון לקבל תיקון של הרצון להשפיע, בהתאם הוא כבר מתמלא באור החסדים.

שאלה: אנחנו עכשיו קוראים על דברים מאוד גבוהים, ורחוקים מאתנו. כשאתה כל הזמן אומר לנו תתחברו, כשאנחנו מנסים להתחבר אנחנו מושכים אור חסדים? כשאנחנו מנסים לבטל את האגו שלנו, באיזו צורה זה קשור למה שאנחנו קוראים?

כשאני אומר לכם תתחברו, זה סימן שחסר לנו אור החסדים. וכשאנחנו באמת משתדלים להתחבר, אז אנחנו מתמלאים בקצת אור חסדים, ובהתאם לזה אנחנו ראויים לקבל איזו הארת חכמה, והיא מוסיפה לנו הרגשה ושכל.

תלמיד: באיזו צורה זה דומה לתהליך שעליו קראנו עכשיו?

זה תמיד דומה. תמיד מה שאנחנו קוראים יהיה מתאים למה שאנחנו מרגישים, במשהו בטוח. כי זוהר מדבר כאן רק על פעולות יסודיות.

שאלה: אני מקשיב לזוהר ולא מבין כלום, אבל הייתי רוצה להשליך את כל זה על החברים שלי. איך להגיע למצב כזה שבו אני כל הזמן אוכל למצוא דרך זה את היחס הנכון שלי אליהם?

אל תפיל את עצמך על החברים. כשאתה שומע את הזוהר ,אתה צריך פשוט להתמוסס בכולם. אין ראש, וגם לא צריך. אני לא מבין, לא יודע, לא מכיר, נו אז מה? גם אני נבראתי על ידי הבורא, והזוהר הוא גם בשבילי.

אז ככל שאני אוכל להיצמד, להידבק בהם בלב ונפש, באותה מידה ייכנס בי כל מה שקיים בכולם. כי כמו שנאמר "לא החכם לומד", כך שאל תיתן סתם ככה שום דבר לחברים, אלא תעשה את מה שאתה צריך לעשות, זאת אומרת תתחבר עימם, ואז תקבל את האור העליון.

תלמיד: אני צריך לראות את ההקרנה הזאת?

לא יודע מה זה הקרנה, אתה לא צריך את כל הדברים החכמים האלה, תפעל דרך הרגש.

שאלה: מעניין איך שהוא כותב שהמנעול במילה ברא מתבטל על ידי מפתחא. וברא ואבר בנויים מאותן האותיות, מפתח ומנעול. מה המשמעות של זה? איך מצב אחד יוכל להיות בשני סוגים?

אני לא יודע, נמשיך לקרוא ונגלה.

שאלה: אהבה היא המפתח שפותח את כל המנעולים?

כן.

תלמידה: וזו המילה הנרדפת לתפילה?

לא.

תלמידה: אהבה היא הסימן לאיחוד שלנו?

כן.

שאלה: מתוארים כאן השינויים בשילובי האותיות, כפי שאני מבין, שמביאים אותנו למילים נוספות. האם אפשר לראות את זה כשינוי כלים, של מילוי חסדים לאחר מכן יכול להתלבש על חכמה?

ההיפך, החכמה מתלבשת בחסדים, אבל זה לא משנה, בעיקרון כן.

שאלה: מה זה חסד, חסדים?

זה אור שמתפשט בכלים שרוצים רק להשפיע. אין להם מסך לקבל על מנת להשפיע, אבל להשפיע על מנת להשפיע יש. זאת אומרת, הם נמצאים למעלה מהצמצום, ורוצים רק להשפיע.

שאלה: יש פה כמה דוגמאות שמלכות יורדת לעליונים או לתחתונים, והמסך שהיה לפני כן בנקבי עיניים מגיע לפה. זה חוזר כמה פעמים בטקסט ,שכוחות הבריאה האלה יורדים אל הפה. מה המשמעות של הדבר הזה, שהכוחות יורדים אל הפה?

כוחות בעיקרון יכולים להיות בשני מקומות, בנקבי עיניים ובפה. אם כוח עומד בנקבי עיניים, אז הפרצוף נמצא בקטנות, ומתפשט בו רק אור החסדים. אם המסך עומד בפה, אז הפרצוף נמצא בגדלות, ויש בו גם אור חכמה וגם אור החסדים. כך אנחנו לומדים את המצבים שיש בכל פרצוף ופרצוף. יכול להיות מצב של קטנות, ומצב של גדלות.

במצב של קטנות הפרצוף מקבל אור עליון רק בכלים של כתר, חכמה וג"ר דבינה, ובמצב של גדלות הוא מקבל את האור גם בז"ת דבינה, זעיר אנפין ומלכות. ואז הוא מקבל לא רק את אור החסדים כמו שהוא קיבל בקטנות, אלא גם את אור החכמה, תוספת של אור שנקראת "גדלות". נלמד על זה עוד הרבה.

שאלה: בסוף פסקה 46 כתוב "ה"ת מנ"ע דז"א לפה" ירדה, ובאמצע 47 מדובר על זה שאותו מסך שהיה בנקבי עינים עכשיו ירד לפה, ועליו נעשה זיווג שהוליד את חסדים, אור הברכה. איך ההורדה של נקבי עינים אל פה, קשורה לאור הברכה, ומה הפעולה הזאת?

תכף נקרא את זה, ואז נברר.

תלמידה: בתחילת 47 כתוב, מנעולא ה"ת היא נבחנת רק על ידי מפתחא, המפתח. מה זה אומר?

אם יש לנו מפתח, אנחנו יכולים לפתוח. ואם אין לנו מפתח, אנחנו לא יכולים.

תלמידה: ומה זה אומר שזה נבחן כך?

כשאנחנו מבררים האם המפתח מתאים למנעול או לא.

שאלה: כתוב "אבר יסוד" ו"עמוד התולדה" יש הבדל ביניהם?

כעיקרון לא, אבל מי יודע על מה מדובר. צריכים לראות על איזה מצבים מדובר.

שאלה: הקשר בין חכמה לחסדים. האם חכמה יכולה להקדים את החסדים והאם הסיבה להגעת החכמה זה מחסור בחסדים?

חכמה יכולה להזמין יותר הארת החסדים. כשהיא רוצה להתפשט, אבל אין לה במה, אז היא יכולה לעורר את הפרצוף העליון לקבל ממנו יותר חסדים. אבל בלי התלבשות בחסדים חכמה לא יכולה להאיר, אלא ההיפך, במקום אור יהיה כחושך. וזו גם עזרה מהבורא שאנחנו נראה באיזה מצב אנחנו נמצאים. אם זה חושך אז סימן שחסר לנו חסדים.

שאלה: בזמן קריאת זוהר האם יש מקום לבדוק את עצמי איך משתנה הרגש שלי כלפי החברים, האם יש לי רצון להתפלל עבור חברים?

כן.

שאלה: לגבי אור חסדים. אם יש אור חסדים למה לא אוטומטית מתפשט אור חכמה?

לא. אלה שני תיקונים נפרדים. אור חסדים זה קטנות, והכלי צריך לעשות תיקון שהולך רק להשפיע על מנת להשפיע ולא משתמש בכלים דקבלה וסוגר אותם לגמרי, נועל אותם, ומשתמש רק בכלים דהשפעה ומתמלא עם אור החסדים. שוקל את אור החסדים, כמה ולמה ואיך יש לו, ואז מחליט על כלים דקבלה, כמה לקבל אור חכמה בתוך האור דחסדים. לכן זו פעולה שנייה והיא שונה לגמרי לעומת הפעולה הראשונה שקיבל חסדים. ככה זה הולך.

תלמיד: הפעולה השנייה.

עם כלים דקבלה. ופעולה ראשונה זה עם כלים דהשפעה.

תלמיד: מה מצריכה מאיתנו הפעולה השנייה? אמרת שזה חשבון שאנחנו צריכים לעשות,

כמה אני יכול לקבל בעל מנת להשפיע. לקבל בעל מנת להשפיע זו עבודה כפולה, הפוכה.

תלמיד: ומבחינת התהליך שאנחנו קוראים, ברגע שמתפשט אור חסדים מה לכאורה עוד חסר? יש רק עוד אור חכמה. אור חסדים כבר היה אמור לעשות את כל התיקונים ואת כל החשבונות.

לא. הוא רק תנאי שאני עכשיו יכול לעבוד עם אור החכמה. העיקר זה לעבוד עם אור החכמה. אור חסדים זה אור של תיקונים ואור חכמה זה אור של מטרת הבריאה.

תלמיד: איך נקרא התהליך שהכלי עושה כדי לקבל את אור החכמה שיש לו כבר אור חסדים?

זה קבלה על מנת להשפיע. וחסדים זה רק להשפיע על מנת להשפיע.

שאלה: מדובר על מסך מ"ה. אתה יכול לספר לנו משהו על מ"ה?

קריין: ממש סוף סעיף 47.

"חקק לאב"ר הזה אות ה', וחקק לאל"ה" כן? "הזה אות י'. כי ה' מורה על המסך, המוציא רק קומת חסדים בלי חכמה, להיותה מלכות, שאינה ראויה לקבל חכמה אלא רק חסדים. וי' מורה על מסך דזכר, הראוי לקבל חכמה. לכן חקק לאב"ר הזה אות ה', עם המסך מ"ה, הממשיך רק חסדים בלי חכמה. וחקק לאל"ה הזה אות י', עם מסך דזכר, הממשיך חכמה ולא חסדים."

שאלה: מה ההסבר ל-מ"ה?

יש מ"ה ומ"י. מ"ה ממשיך חסדים ומ"י ממשיך חכמה. זה מה שאנחנו יכולים להוציא מכאן.

תלמיד: האם יש מסכים בנוקבא?

כן.

תלמיד: האם אתה יכול להסביר כדי שנבדיל בין זכר ונקבה?

לא. אנחנו עוד מעט נלמד את זה. אני לא רוצה לבלבל אנשים, אין לפניהם את הטקסט הזה לכן זה לא לימוד. אנחנו נלמד לפי הזוהר.

שאלה: האם החכם אינו לומד בגלל שהוא שואל שאלות? האם זה המקום להניח לשכל ולהגיון? והאם כדי לפתוח את הלב צריך לשחרר את השכל?

זה הרבה יותר מורכב. "לא החכם לומד" זה לא שאנחנו לא צריכים חכמה ולא צריכים ללמוד, אלא אם הוא מעדיף חכמה במקום חסדים, וחושב שעל ידי זה הוא יכול להפעיל את עצמו ולהתקרב לבורא, אז זה לא נכון. לבורא מתקרבים רק על ידי החסדים.

"48. כאשר התעוררו האותיות, אב"ר ה' ואותיות אל"ה י', להשלים לצד זה ולצד זה, אז הוציא אות ם'. לקח אחד את הם' לצד זה, לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד זה, לצד האותיות אבר"ה. ונשלם השם הקדוש. ונעשה הצירוף אלקים. ונשלם ג"כ השם אברהם. ע"כ נאמר, כשנשלם זה, נשלם גם זה.

ויש אומרים, שלקח הקב"ה את האותיות מ"י, ונתן אותן באותיות אל"ה, ונעשה הצירוף אלקים. ולקח הקב"ה אותיות מ"ה, ונתן אותן באב"ר, ונעשה הצירוף אברהם. והמילה מ"י רומזת לחמישים שערי בינה. ויש במילה מ"י אות י', אות ראשונה של השם הקדוש. והמילה מ"ה רומזת למספר השם הקדוש, כי הוי"ה במילוי אותיות א' בגי' מ"ה (45).

ויש במילה מ"ה האות השנייה של השם הקדוש הוי"ה, אות ה'. כמ"ש, אשרי העם שהוי"ה אלקיו. וכתוב, תולה ארץ על בלי-מה. שרומז על מספר הוי"ה במילוי אותיות א', שבגי' מ"ה. ואז התקיימו ב' עולמות, בי' העוה"ב, ובה' העוה"ז. במ"י ברא את העוה"ב, ובמ"ה ברא את העוה"ז. וזה רומז למעלה ולמטה.

ואז עשה תולדות, ויצא השם שלם, מה שלא היה מקודם לכן. כמ"ש, אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם, שהוא אותיות באברהם, כי כל התולדות היו תלויות בלי שלמות, עד שנברא שמו של אברהם. כיוון שנשלם השם הזה של אברהם, נשלם השם הקדוש. כמ"ש, ביום עשׂוֹת הוי"ה אלקים ארץ ושמיים. כי ביום עשות, ביום שנשלמו ע"י השם אברהם. ואז נזכר השם הוי"ה, מה שלא נזכר עד כאן השם הוי"ה בתורה.

שאלו ב' הקומות, אור חכמה שבאל"ה, ואור החסדים שבמ"ה, התעוררו להשלים זה על זה, להתלבש זה בזה. ואז, אחר שהתלבשה החכמה בחסדים, הוציא מ"ם, המלכות המקבלת מאלו ב' הקומות יחדיו.

ולקח אחד את הם' לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד האותיות אבר"ה, ונשלם השם הקדוש, ונעשה הצירוף אלקים. ונשלם ג"כ השם אברהם. כי יש עתה ד' אותיות אלה"י. וכן שחקק לאב"ר הזה אות ה'. ויש שם ד' אותיות אבר"ה.

ונמצא עתה, אחר שהשלימו אותיות זו על זו, שהתלבשו ב' הקומות חכמה וחסדים זה בזה, והוציא מ"ם, מלכות המקבלת מכולם. הנה אז לקח אחד אותה הם' לצד זה, לצד אותיות אלה"י, ואחד לקח את הם' לצד זה, לצד אותיות אבר"ה. כי אותיות אלה"י, מקבלים את הם' ונשלם השם הקדוש. ונעשה הצירוף אלקים. וכן אותיות אבר"ה, מקבלים את הם' ונשלם ג"כ השם אברהם.

וכיוון שנשלם השם הזה של אברהם, נשלם השם הקדוש. כי הם ב' קומות חכמה וחסדים, הצריכות זו לזו. וע"כ לא נשלם השם הקדוש מטרם שנשלם השם אברהם."

הוא רוצה להסביר לנו כאן שהשם אברהם כולל את כל הבריאה, לכן כך הוא נקרא. לא שזה שם של אדם, של גבר, אלא זה חיבור של אותיות שמסמלות לנו כלים שהגיעו לתיקון ונמצאים ביסוד של תיקון הבריאה. אם שם אברהם נשלם, אז נשלמים בזה כל התיקונים של הכלים.

אנחנו עוד לא מבינים את זה, אנחנו עוד נקרא על זה כמה וכמה פעמים, ואז נראה איך קשורים "מי", "אלה", "אברהם", כל חלקי המילים וצורות המילים. זה עוד לפנינו.

שאלה: מה זה "תולה ארץ על בלי-מה"?

"תולה ארץ על בלי-מה", הפירוש הוא שלרצון לקבל שנקרא "ארץ", רצון, אין שום יסוד, אלא הוא דווקא צריך להתקיים מזה שהוא נמצא בבלימה, באוויר, למעלה מהצמצום.

תלמיד: האם זה כמו שלמדנו בתת נושא - תלוי בין שמיים וארץ?

כן.

תלמיד: ספר הזוהר מתאר את הקשר בין שורש רוחני וענף גשמי, והייתה לנו את דמות אברהם שעשה מהפכה וחיבר את האנשים.

אני לא יודע על מה אתה מדבר. אם אנחנו לומדים את חכמת הקבלה ולא היסטוריה, אז אנחנו לומדים בחכמת הקבלה את השמות, זאת אומרת צירופי אותיות שמסבירים לנו על הכוחות שפועלים בטבע, או לפני אלפי שנים או בעוד אלף שנה או עכשיו, זה לא חשוב, זה מה שנמצא בטבע. זה מה שאנחנו לומדים.

שאלה: איך בעלי זוהר שכתבו את הפירוש של ספר תורה קישרו בין האותיות שמתוארות כאן לדמות שהייתה?

לא הייתה להם שום דמות. הם הסתכלו, וגם היום צריך להיות כך, מסתכלים על כל האותיות כסימנים שמסבירים לנו איזה כוחות פועלים בתוך הרצון לקבל שהבורא ברא, ואיך אנחנו יכולים על ידי צירופי הכוחות האלה לתקן את הרצון לקבל שיהיה דומה לבורא.

תלמיד: האם גם אנחנו מתוך הניסיונות, מתוך המאמצים שלנו להתחבר, נוכל לזהות את פעולות הזוהר?

לאט לאט נתקרב לזה שנבין מה הזוהר אומר, ולפי זה נעשה אותן פעולות שבעלי הזוהר עשו, ואז נרגיש את כול אותן התופעות שהם הרגישו.

שאלה: האם הקשר בין האותיות הוא כמו הקשר בין תכונות שאנחנו צריכים להשיג כדי להגיע להשתוות הצורה?

כן. נגיד שבינתיים זה כך.

שאלה: האם גם כשאדם לא מבין את הזוהר זה עדיין מעלה אותו? האם ההרגשה הזאת נותנת לנו את אור החכמה או את אור החסדים?

כן. למה תרגמנו את הזוהר והדפסנו אותו בכמה שפות ואנחנו רוצים עוד להמשיך בעבודה הזאת? מפני שאדם שקורא, אפילו שהוא לא מבין שום דבר, ועל זה כך כתוב, שאם הוא לא מבין כלום אבל קורא, אז זה משפיע עליו ומתקן את הנשמה, ואז הוא מתחיל להבין ולהרגיש. לכן לא חשוב לנו כמה אנחנו מבינים, העיקר שאנחנו משקיעים כוחות ורוצים שהוא יתקן אותנו. ואיך יבוא התיקון זה כבר לא חשוב, לא אנחנו קובעים.

שאלה: מה חסר הכי הרבה לעולם, האם אור החסדים?

חסדים.

תלמידה: האם אור החכמה גם מגיע ובגלל זה מגיעים כל ההמצאות שהורסות את העולם?

לא, זה לא שייך. לעולם חסר אור חסדים, אחר כך באור החסדים נגלה גם את אור החכמה וזה יהיה לטובתנו.

(סוף השיעור)