שיעור צהריים 26.01.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

הכנה לכנס "חיים בעשירייה" - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא - הכנה לכנס "חיים בעשירייה" - קטעים נבחרים מן המקורות.

קריין: קטע מספר 7 מתוך "מאור ושמש".

"העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברה הקדושה, רק שידאג, שלא יפגום החברה על ידי מעשיו, והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול, אף על פי כן יפשפש במעשיו ויחשוב, כי במה נחשב הוא, ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידיים ורגליים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו לאין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאיברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר לאין ועקב."

("מאור ושמש". פרשת עֶקֵב)

בואו נשמע שוב ונתכלל בזה, נשתדל להיכנס לזה, להרגיש את זה באמת כך.

קריין: שוב קטע 7.

"העיקר הוא שכל אחד ואחד, אל יחשוב לעצמו כלל שהוא נחשב לצדיק או לאיזה דבר בין החברה הקדושה, רק שידאג, שלא יפגום החברה על ידי מעשיו, והגם שלפי הנראה הוא אדם גדול, אף על פי כן יפשפש במעשיו ויחשוב, כי במה נחשב הוא, ויבטל את עצמו לגמרי. וזה ידוע שבכל עשרה השכינה שורה, והוא קומה שלימה כידוע, ובקומה שלימה יש ראש וידיים ורגליים ועקבים כידוע. נמצא שבהיות כל אדם נחשב את עצמו לאין בהחברה, אזי נחשב לעצמו שהוא עקב בבחינת החברה והם בבחינת הראש והגוף והאיברים העליונים, ובהיות כל אחד חושב את עצמו לכך, אזי המה פועלים שיפתח להם שערי שפע וכל טוב שבעולם, והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר לאין ועקב."

("מאור ושמש". פרשת עֶקֵב)

שאלה: מה זה אומר שאדם הופך את עצמו לקטן ביותר בקבוצה? מה זה אומר שפתאום מופיע לו גוף וראש בעשירייה?

כל אדם צריך לתאר לעצמו מי הוא בכלל בקבוצה, באסיפה. כאשר כל אחד מציג את עצמו כקטן ביותר, הכי חסר משמעות ביחס לחברים, אז באמת יוצא חיבור נכון, טוב, שילוב טוב, והם כולם מתחברים תחת הבורא.

שאלה: כדי לעשות את הפעולה הזאת להיות כמו עקב בצורה נכונה, איך אתה מתאר את עצמך כהכי קטן?

איך שיותר נוח, או שהחברים גדולים ואתה כמו שהיית, או שאתה קטן והם רגילים ואפילו גדולים. זה לא חשוב, איך שיוצא.

שאלה: האם ניתן לומר שמה שקראנו עכשיו שייך לקו האמצעי?

לא, זה עדיין לא קו אמצעי, זה עדיין כיול היחסים בין החברים בעשירייה, שכל אחד משתדל להרגיש את עצמו כהכי עקב, כמו שכתוב, זאת אומרת האחרון בין כולם.

שאלה: אם כל חברה בעשירייה מחשיבה את עצמה לעקב, אז באופן הזה אנחנו נותנים מקום לבורא?

כמובן, בטח. זו בעצם תחילת העבודה הרוחנית שלנו, שכל אחד מתאר לעצמו שהוא האחרון.

שאלה: שאלה לגבי הטקסט, כתוב שהאדם צריך לבדוק את עצמו על מה מכבדים אותו. האם באמת אני הולכת בדרך בשביל הכבוד שהחברים נותנים?

את מגיעה לקבוצה כדי לבטל את עצמך. לא בשביל לרכוש איזה כבוד לעצמך, אלא כדי לשים את עצמך ליד החברות בצורה כזאת שאת הכי הכי קטנה, והן גדולות בכול. וכשיהיה לך כזה יחס פנימי כלפיהן אז את תוכלי להתחיל לקבל מהבורא כמות מסוימת של אנרגיה רוחנית.

תלמידה: אם במהלך הרבה שנים אני מרגישה את עצמי כהכי קטנה, איך לא להיעלב או לא להיפגע מהחברים?

להיפך, תודי להם לא במילים אלא בצורה פנימית, על כך שהם נתנו לך כאלה תנאים ואת יכולה לשים את עצמך עוד יותר למטה, עוד יותר לראות את עצמך כקטנה, ואז תהיה לפנייך דרך סלולה.

תלמידה: תודה רבה, אני עקב בפניך.

בהצלחה.

שאלה: האם חבר שמרגיש את עצמו כעקב בעשירייה עולה איתם ברגע שהוא מעלה אותם?

למה הוא צריך לעלות?

תלמיד: הוא לא עושה את זה בשביל זה, אבל האם זה קורה?

העיקר שהוא ישים לב שהוא האחרון, וכולם יותר גדולים ממנו. אבל, זה לא שהוא מרגיש נוח, שטוב לו כך כי הוא לא צריך לעבוד על עצמו, אלא הוא דווקא צריך לעבוד על עצמו כדי להרגיש הכי פחוּת מכולם.

תלמיד: ובשביל זה הוא צריך לעשות הכי הרבה?

כן.

שאלה: איך לבטל את תכונת הצדיק בעבודה הפנימית? בחיצוניות אפשר לשחק כעקב או כשום דבר, אבל פנימית עדיין קיימת אצלי התכונה הזאת שאני צדיקה. איך לעבוד עם זה?

בפעולות שלך כלפי החברות את צריכה לשים את עצמך ככזאת קטנה, הכי קטנה, כך שאט אט זה ייכנס כאופי שלך בקבוצה. זה מאוד חשוב, אז את תקבלי יותר.

תלמיד: אם אני עושה את אותן פעולות אבל אני לא משדרת איזושהי אמת פנימית לעשירייה?

בסדר, כך זה צריך להיות.

תלמידה: אם כל אחת גם בפנימיות וגם בחיצוניות תהיה כעקב, ממי נוכל לקחת דוגמה במצבים שזקוקים לביטחון של החברות, לאמונה הפנימית שלהן?

מעל כולכם קיים הבורא, אז בינתיים אין מה לדאוג לזה, את מי שצריך הוא יעלה, ירומם, כך שייתן דוגמה לקבוצה, את מי שצריך הוא יוריד, וכך כל הזמן תתחלפו ביניכם במצבים האלה שלכם. הכול יהיה בסדר, העיקר לעקוב אחרי זה שכל אחד ירגיש את עצמו כעקב.

שאלה: מהו הכוח הזה שמאפשר לאדם לעבור ממצב שהוא מרגיש כעליון כלפי הסביבה שלו למצב של ביטול?

לכל אחד ואחד ניתן הכוח לעשות את זה, אפילו בלי תפילה לבורא, בלי בקשה, אלא לתאר לעצמו שהוא באמת הכי פחוּת מכולם.

שאלה: כשהחבר חושב שהוא עקב, ואתה לא חושב עליו כך, אתה רואה אותו לפחות כ-יד, האם אפשר לדבר איתו על זה?

לא, בדרך כלל אנחנו לא מדברים על זה בינינו. כל אחד צריך לעבוד ולעשות את העבודה הפנימית שלו בצורה פנימית.

שאלה: כתוב שצריך להעריך את החבר, על מה אנחנו מעריכים את החבר, מהו הערך הרוחני?

אתם אלמנטים יקרים מאוד שהבורא יוצר באנושות, כיוון שאתם נמצאים קרוב יותר מכולם לבורא, ומעבירים ממנו לכל האנושות אור עליון. לכן אתם צריכים לכבד את החברים שלכם כגדולים והחשובים ביותר.

שאלה: מאיפה אנחנו מקבלים את הכוח להתעלות מעל היצר הזה שבנו להרגיש עליונות כלפי הסביבה?

צריכים להשתדל. אני צריך כל הזמן להשתדל לתאר לעצמי שאני הכי פחוּת בסביבה, וכולם יותר גדולים ממני. זה ממש הכרחי להתקדמות בדרך הרוחנית.

שאלה: האם יכול להיות שאדם שמשקיע הכי הרבה בקבוצה הוא עצמו כעקב? הוא מבטל את עצמו, ולא כולם רואים בחיצוניות את העבודה שלו.

האחד לא שייך לשני. אדם יכול לנהוג כאילו הוא גדול ויש בו הרבה גאווה, אבל האמת שהוא לא מרגיש ככה, הוא עושה את זה כדי להראות דוגמה לאחרים כדי שלא יחשדו שהוא כך עובד על עצמו. זה העניין. כך שלפי ההתנהגות, המראה החיצוני, אנחנו לא יכולים לשפוט אדם.

שאלה: במשפט האחרון כתוב "והעיקר", מה זה העיקר?

שההשפעה החזקה ביותר להתקדמותה של הקבוצה מתעוררת דווקא הודות למי שמרגיש את עצמו כקטן ביותר, כשפל ביותר.

תלמידה: וכל היתר, האם הם משניים בעבודה הזו?

הוא לא משני, להיפך. בזה שהוא עושה מעצמו לקטן ביותר כתוצאה מזה הוא הגדול ביותר.

תלמידה: אבל זה נשמע שאם אני עושה מעצמי הכי קטנה אני אוספת סביבי את כל הקבוצה וכל היתר מקבלים שאריות.

מי אמר שאת אוספת שאריות?

תלמידה: ככה זה נשמע.

אצלי זה נשמע אחרת לגמרי. מאיפה את לוקחת את זה?

תלמידה: כך כתוב, שהעיקר נמשך על ידי אותו אדם.

כתוב, "והעיקר נמשך על ידי האיש שהוא נחשב יותר לאין ועקב", מי שמשפיל את עצמו יותר מאחרים.

תלמידה: אז זה נמשך על ידו.

אין דבר כזה, אין כזאת מילה בכלל.

שאלה: מה לעשות אם אני לא יודעת מה זה יד, רגל, ראש? כי כל הזמן, אפילו בלי שאני מתאמצת, יש לי הרגשה שאני כמו עקב, כלומר כלום ושום דבר, אני לא באמת יכולה לעזור בשום דבר ולעורר את לב החברות, אני לא יכולה להביא את עצמי לידי ביטוי בקבוצה, כאילו אני בכלל לא קיימת, לא שומעים אותי. איך להבין את המצב?

זה רק כך נדמה לך, ושמתי לב אליך מזמן כבר.

שאלה: מה הם הצעדים הראשונים בביטול עצמך?

הצעדים הראשונים הם: שאני האחרון שבקבוצה, שאני כל הזמן עושה מאמץ לראות את כל החברים יותר גדולים ממני, שאני כל הזמן שומע מה שהם אומרים לי ואני מעריך אותם יותר מכולם, שהקבוצה שלי היא הקבוצה הכי טובה בבני ברוך שבעולם, ואין לי שום בעיה להגיע איתם עד לגמר התיקון. הכול תלוי רק עד כמה אני אראה את עצמי האחרון בכל העשירייה.

תלמידה: להיות אחרון, הנטייה הפנימית לא מאפשרת לי לראות את זה. איך להתגבר על זה?

אין בזה שום בעיה, צריכים קצת קצת מאמץ.

שאלה: במה כדאי להרגיש את עצמי כקטנה ביותר, האם בתרומה שלי בחיבור, או ברצון הקטן ביותר, או שאני נמצאת הכי רחוק מהבורא?

בכול, בכל מה שנכלל בהתקדמות הרוחנית, כמו שאמרת עכשיו נכון, להרגיש את עצמי שאני הכי חסר חשיבות בקבוצה.

תלמידה: ומתוך זה להגדיל את החברות, זה הצעד הבא, שהחברות שלי הן הכי טובות.

כן.

שאלה: איך להגיע למדרגה שלמה כעשירייה? האם בשביל זה צריך שכל החברות יגיעו למפגש, שכולן יעשו את הכול ביחד?

לא. אנחנו לא אחראיים על כל העשירייה שלנו, וודאי שלא על כל בני ברוך, אלא אנחנו מחשיבים את כל החברים, החברות, והעיקר הוא איך אני מייצבת את עצמי נכון כלפי החברות. אני הכי קטנה, הכי לא בולטת, אבל אני רוצה להיות ביניהן, ותודה רבה לבורא, תודה לאל שאני נמצאת ביניהן וכך אני יכולה להתקדם.

שאלה: אם החברות לא נותנות לי להרגיש כעקב בתוך הקבוצה, הן כל הזמן מכסות באהבה, כל הזמן מעלות אותי?

זה לא חשוב. מדובר על איך האדם צריך לתאר לעצמו את עצמו בקביעות, לתאר את עצמו כקטן ביותר. ואיך שהן מתארות אותך, זה לא חשוב.

שאלה: אנחנו צריכות לעבוד על ביטול בעשירייה, אבל גם צריכות לעבוד על לקדם את העשירייה ולהתבטא כדי לקדם את החברות וגם לשמור על סדר. איך לעשות כדי לעבוד בצורה הכי נכונה עם הכוונה הכי נכונה בעשירייה?

כל הזמן לראות את העשירייה, ואת עצמך לראות כאחרונה.

שאלה: הרגשת העקב באדם, האם זו ענווה בפני הקבוצה?

כן.

תלמידה: האם בתוך הענווה הזאת אפשר להרגיש את ההתמוססות בקבוצה, שאתה לא מרגיש את ה"אני" שלך אלא מרגיש "אנחנו"?

כן. אבל את לא חייבת להראות לקבוצה שאת הכי אחרונה.

שאלה: אנחנו רוצות בקבוצה להיות מאוד פעילות. אנחנו עוזרות לחברות, מארגנות, בונות כוונה נכונה, ובאותו זמן צריכות להרגיש את עצמנו כעקב ולבטל את עצמנו. איך לשלב את זה?

תנסו. אני לא יכול להעביר לכן את המצב הזה. תנסו ותראו שהדברים לא סותרים זה את זה.

שאלה: איך אפשר לגלות את השפע שאנחנו נמצאים בו מחר בכנס, להתמוסס עם החברות מהכלי העולמי כדי להשפיע איכשהו על העולם ולהביא שלום?

זה תלוי בתפילה שלכן, זה תלוי במילים שלכן, במחשבות שלכן. אם אתן רוצות שהעולם יהיה בשלום, והעולם יהיה מחובר יותר יחד, וכל החברות שלכן יתחברו יחד בלב אחד, אז כך זה יהיה.

שאלה: האם מספיק שאראה את החברים כיותר גדולים ממני ואבטל את האגו, כדי להגיע להשתוות הצורה עם הבורא ולהביא את השכינה לתוך העשירייה?

כן. זה מספיק.

שאלה: לא יודע איך זה עובד אצל נשים אבל גברים מאוד סגורים מטבעם. במסגרת המנטליות, החינוך, הארץ ממנה הגענו, מאוד קשה לנו לעשות את הביטול הזה, להיות עקב, סמרטוט, כמו שרב"ש אמר לך "עכשיו אתה סמרטוט כמוני". איך לבקש מהכוח העליון שירגיע אותך ויעזור לך להסכים עם זה?

האמת שזה ממש כך. ככל שאתה מתאר את עצמך כגבוה יותר, כך אתה נמוך יותר. וזו אמת ולא צריך כאן להמציא שום דבר.

תלמיד: אבל זה ממש מנוגד להיגיון, לשכל הבריא. חיינו את כל חיינו במעין קופסת ברזל, ועכשיו לפני הכנס יש לנו אפשרות לחצות את הגבול, איך לבקש? אף פעם לא הרגשנו אותו, אנחנו לא יודעים על מה להכות, לאן לפנות.

תתפלל. תבקש מהבורא שיראה לך את האמת, אז לא יהיו לך בעיות לתאר את עצמך הלכה למעשה כסמרטוט.

תלמיד: אתה יכול לחלוק איתנו המצב הזה, שאתה סמרטוט, זה תענוג?

זה תענוג, כיוון שזה מצב אמיתי יותר. ומי ששם את עצמו, למעשה כך מציג את עצמו, כקטן יותר מאחרים הוא גבוה יותר מהאחרים ברוחניות.

תלמיד: אפשר להגיד שאם נבקש מהכוח שייתן לנו את המצב הזה, נקבל הרבה יותר תענוג מאשר עכשיו אבל זה לא תענוג אגואיסטי אלא משהו אחר?

לא, אל תבלבל את עצמך. אנחנו בהדרגה נבין, בינתיים כולכם מתקדמים יפה.

שאלה: אפשר לחשוב על הביטול כעל השפעה, וככל שנתבטל נבין יותר מהי השפעה?

נכון.

שאלה: כשעובדים על הגעה לבחינת עקב, הבורא ממש מראה את כל הקלקולים שלי, לכן כנראה זה בעצם הכלי הגדול ביותר לתיקון התכונות שלי, הגאווה, התאווה והכבוד. האם נכון להודות לבורא על הגילוי הזה ולבקש לתקן, או בכל זאת לבקש מהבורא לתת את ההרגשה של עקב? האם מותר לבקש זאת?

את זה את צריכה להשיג בעצמך. את צריכה לנסות ליצור כזה יחס לעצמך שיהיה לך קל לתאר זאת.

שאלה: האם אפשר לומר שכשאני מתארת את עצמי כקטנה ביותר, כך אני מחנכת את עצמי לאמונה למעלה מהדעת?

לא, אבל זה בדרך.

תלמידה: ואיך להפסיק להיות בשליטה כל הזמן על המצבים שלי?

תעזבי אותם, שחררי אותם. מה שהבורא יעשה איתך זה מה שיהיה.

שאלה: אתמול בערב קראנו את המאמר ושם נאמר שאדם צריך לדאוג לא לעשות נזק לחברה. במה אנחנו יכולים להזיק לחברה?

בזה שנתגאה מעל האפס, נעלה את הגאווה שלנו מעל האפס.

שאלה: בהרגשה של עקב אנחנו מרגישות שהכול טוב בהתקרבות לשורש. האם יש קשר בין פעולות והרגשות, אפילו שאנחנו לא מרגישות שום חשיבות בפעולות שאנחנו עושות?

כן, בכל זאת יש קשר.

שאלה: החיבור בעשירייה ובכל "בני ברוך", צריך לקרות בבת אחת?

לא. בשום פנים ואופן לא. יכול להיות שהיום לך תהיה עלייה רוחנית, וליתר העשירייה עוד חודש, חודשיים.

שאלה: יש מצב בו אדם באמת מרגיש את עצמו כעקב, ואז מתוך פחד שיגלו מי הוא, הוא לובש הסתרה של חרוץ, בעל גאווה ופעיל, כך הוא מוצא כוחות לעבוד. האם זה מצב נכון של עבודה או שזה רחוק משם?

זה לא מצב נכון של עבודה, הבורא פה מראה לו מה הוא צריך לבטל.

שאלה: לי נוח לדמיין שאני יותר נמוך ושכל החברים הם הופעת הבורא, שכך הכוח העליון משחק איתי וברור שאני הרבה יותר נמוך כי זה בורא, האם זה נכון?

אפשר להגיד גם כך. כן.

שאלה: האם יש עוד שאלות שאני יכול לשאול את עצמי כדי לברר בצורה יותר טובה, מי מאיתנו החברים אפס ומי אחד?

זה לא חשוב בשבילך להרגיש את זה. אתה צריך לדאוג בנוגע לעצמך ולא לבחון את החברים באופן שזה יותר טוב וזה פחות טוב, זה לחלוטין ביטל את עצמו וזה עדיין לא. אל תבדוק את החברים שלך, העיקר בשבילך לדאוג שתבטל את עצמך.

תלמיד: זאת השאלה בעצם, אני רוצה לראות את האמת, האם אני עכשיו שם את עצמי כעליון יותר או לא?

תעשה מעצמך אפס מוחלט. אחרת אתה דורש לראות את האחרים ואת עצמך ביחס אליהם וזה לא נכון.

שאלה: האם אפשר להגיד שבזה שאתה מרגיש את עצמך כעקב בקבוצה, אתה מכניס שלום בקבוצה, והיחסים בה מגיעים לקו האמצעי?

כן.

שאלה: אמרת שכל אחת צריכה לעשות את המאמץ להרגיש כקטנה. מילות המפתח הן "לעשות מאמץ", אבל יש חברות שבאמת מרגישות כך האם זו פעולה רוחנית?

זאת לא פעולה רוחנית, זו התכווננות לקבלת הפעולה הרוחנית.

תלמידה: אבל לא מדובר על אלה שגם כך מרגישים את עצמם ככה ואין להם אפשרות לתת מאמץ, אין להם רצון?

שיעבדו כמו שהם מבינים עם עצמם. לאט לאט הכול יבוא לאיזון.

תלמידה: אדם שעושה מאמץ ועובד אבל לא מרגיש את עצמו כעקב. איך הוא בכל זאת ירגיש?

להשקיע עוד יותר מאמצים. אין כאן שום דבר אחר. הכול כאן מאוד פשוט, להנמיך את עצמך כלפי החברים כך שהם לא יידעו על זה. זה בעיניים שלך, בהרגשה שלך.

שאלה: רציתי לדייק, אמרת לעשות את עצמי כאפס ביחס לבורא, ביחס לקבוצה. האם אני בעצם מדברת עם עצמי?

כן, את עם עצמך.

תלמידה: אז מה אני נותנת לחברים?

את עם עצמך.

שאלה: עוד מעט תהיה סעודת שבת לכבוד הבורא, נשתה "לחיים" נברך אותו וניכנס לתוך הכנס. מה צריכה להיות הכוונה שלי כדי להיות ברוגע, בהודיה לבורא בזמן הסעודה?

שאנחנו כולנו נכנסים לסעודה ואנחנו שמחים שאנחנו יכולים לשבת בשולחן אחד עם החברים מכל העולם, להתחבק ולהרגיש את עצמנו יחד.

שאלה: האם כדי להנמיך את עצמי ולראות את כל האחרים כגדולים אני צריך להימנע ממחשבות של גאווה?

הכול רק כלפי החברים. אתה צריך לראות את עצמך הכי הכי נמוך, האחרון בקבוצה.

שאלה: מורגש שזה נושא מאוד חשוב. האם אפשר איכשהו לסייע לחברים להתבטל?

לא לעשות שום פעולות התקשרות בנושא הזה זה עם זה. כל אחד צריך לראות את עצמו כאחרון ולעשות מאמץ כדי לרומם את האחרים ולראות את עצמו כקטן ביותר.

שאלה: ההרגשה הזאת של העקב. כשאתה מרגיש את עצמך כעקב, האם אתה רוצה לעשות כל מה שתלוי בך כדי לחזק את החיבור בעשירייה, כדי להוסיף משהו, כדי לתת לחברות יותר אפשרות להתחבר?

כן. אני רוצה להיות האחרונה בקבוצה, העיקר לדחוף את כולן, לדאוג להן, ואני אהיה אחרונה.

תלמידה: אתה כביכול המנוע שדוחף אותן.

כן. וכך נגיע לגמר התיקון.

שאלה: יש הרגשה של ביטול עצמי, שאני ממש מנמיכה את עצמי ואוכלת את עצמי מבפנים.

ממש לא. זו לא אכילה עצמית, הלקאה עצמית, לאכול את עצמך. אני צריכה להרגיש כלפי החברות בקבוצה, ביחס אליהן כאחרונה, ולדחוף את כולן קדימה.

שאלה: למה להפוך להיות עקב אם אני לא רוצה לקבל מהחברים, אלא יש לי רצון פנימי שהחברים ירגישו את האהבה האמיתית של הבורא? האם זאת עבודה אגואיסטית או זאת עבודה פנימית שלי?

איזו עבודה יש לך? לא יכולה להיות לך שום עבודה כל עוד לא תתחיל בצורה שיטתית להנמיך את עצמך ולהיות קטן יותר מהחברים.

שאלה: לקראת הכנס יש התרגשות מאוד גדולה, התרגשות פנימית. יש רצון חזק שכולנו נתאחד ללב אחד, שניתן נחת רוח לבורא והוא יתגלה בינינו. מה אתה מרגיש?

אני מרגיש כך, כל אחד צריך לתאר לעצמו את עצמו כאחרון מכל הקבוצה הענקית שלנו. כל אחד צריך לתאר את עצמו ככזה שצריך לעזור לאחרים, ולראות את האחרים כגדולים ממנו. כל אחד צריך להיות בטוח בזה שהוא הולך קדימה בדרך אל הבורא. וכתוצאה, במהלך הכנס, אנחנו צריכים להתחיל להרגיש מחוברים במין גוף כזה. ואז תהיה לנו הצלחה.

שאלה: כבר מזמן יש לי רצון ממש להרכין את הראש, זה החלום שלי, לבטל את עצמי, אבל יש לי הפרעה. אתה אומר שהעקב הוא מניע, הוא דוחף, הוא דואג, אבל כשאתה מניע, דוחף ודואג, אז השכל האגואיסטי כאילו אומר לך, "אתה הרי דואג לכולם, אתה מניע את כולם". וגם אם אני מרכינה את הראש, אז אפילו במצב הזה האגו תופס את הנקודה הזאת. איך להתגבר על ההפרעה הזאת? כי אני ממש מרגישה שנאה למצב הזה.

טוב מאוד. השנאה היא מפרידה ביניכן וזה מצב שכופים עליכן, אז תמשיכו. אין כאן שום אפשרות לחמוק מזה, אתן חייבות להילחם באגו.

תלמידה: אנחנו נוסעים לכנס, לברצלונה, אנחנו נפגוש את החברים, והיינו רוצים שכולנו ממש נצלול לתוך הלב המשותף הזה ונצליח, ונשמח אותך ואת הבורא.

בהצלחה לכן.

שאלה: אני שומע אותך משתמש הרבה במושג "לפתוח את הלב". וכל פעם כשאנחנו פותחים את הלב, הוא נפתח עד גבול מסוים ששם יש את הפלדה. איך אנחנו בכנס הזה שוברים את הפלדה הזאת, פורצים את הגבול הזה?

אם לא מסוגלים, אז מבקשים מהבורא שהוא יפתח, שהוא יפוצץ את הדלת.

תלמידה: אנחנו יכולים לעשות את זה, נכון?

כן. אם תבקשו, הוא יעשה.

שאלה: כשאני מצליחה לראות את עצמי כהכי קטנה, האגו מיד קופץ ומרוצה מההצלחה, ואז אני מבינה כמה אני באמת מקולקלת וחוזר חלילה. איך יוצאים מהלופ, או שזה הלופ שצריך להיות?

הוא ייעלם לאט לאט. אבל תנסי כל הזמן לחשוב על עצמך שאת הכי הכי אחרונה, ואז זה יהיה בסדר.

שאלה: מהי הכוונה הנכונה שהעשירייה צריכה לבנות לפני הכנס כדי שהיא תוכל להעלות תפילה נכונה?

שכולנו נהיה יחד מחוברים, שכל אחד ישתוקק להיות האחרון, אבל למעשה הוא יהיה הראשון.

שאלה: הבורא רוצה להתגלות בכל העמים ורוצה שידעו אותו. איך אנחנו ממקום של קטנות יכולים להביא את החיסרון של כל העמים לכנס הזה?

אם יש לך קבוצה גדולה ויש לה חיסרון גדול להגיע למגע עם הבורא, אז תביא אותם. אני לא חושב שכנס הוא כבר המקום, כי צריכים להיות לפני הכנס בהכנה, אבל כשתביא אותם פעם, אז נטפל בהם.

תלמיד: איך עושים את הקשר הזה? זו בדיוק הנקודה. מרגישים אחריות, מרגישים קטנות, מרגישים שאנחנו נמצאים במקום הכי יפה והכי טוב בעולם מכל הבחינות, אבל איך להפיץ הלאה את הממשק הזה בין העמים?

אם אתה לא תשתדל, אז אף אחד לא יצליח.

תלמיד: אני מאוד רוצה להשתדל. אני לא רוצה לשבת בכנס להרגיש שהכי טוב לי בעולם.

אז נעבור את הכנס, ואחרי הכנס נתחיל לעבוד על זה.

תלמיד: ממקום של קטנות, איך אני יכול לשלב את הבושה שאני יושב וטוב לי, כדי לצרף את החיסרון של כולם?

אם תבוא, לא בכנס, אז נשתדל לבנות משהו שייתן לך כוחות, וכך נעלה את כל החברה שלך. חבל, האנשים מאתיופיה הם חלק גדול מאוד מעם ישראל היום וכדאי לנו לעבוד איתם. ד"ש לכולם.

שאלה: אנחנו הרצון לקבל. זה שאנחנו רוצים לעשות היפוך בתוכנו, שאני אהפוך להיות האחרון בכנס, אז המוטיבציה לזה זאת הרגשה קצת לא מובנת בשבילי, להנות לבורא. מה זה התענוג הזה? או שאני עושה את זה פשוט כי אין לי ברירה ואני צריך לעשות את זה.

הכי טוב אם אתה עושה את זה בגלל שאין לך ברירה ובגלל שאתה מחויב לעשות את זה. זאת הכוונה הטובה ביותר.

(סוף השיעור)