שיעור בוקר 24.02.25 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" –

קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: קטעים נבחרים מן המקורות בנושא "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד".

היום אנחנו מתחילים נושא חדש בלימוד שלנו, נושא שהרב דיבר עליו בסיום הכנס "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד".

כותב הרב"ש, קטע מס' 1.

"יש לפרש את ענין "גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד" שענין "כסא", אמר אאמו"ר זצ"ל, יש לפרש ב' פירושים:

א. מלשון "כיסוי", שמכסה,

ב. מלשון "כסא", שראוי לשבת עליו המלך.

נמצא, שבזה שהאדם מגיע לידי הכרת הרע, שהוא רואה, איך שהוא מרוחק, הן מבחינת מוחא והן מבחינת ליבא, שהכל סתום ומכוסה, שאין הוא רואה שום מבוא, שיהיה מציאות לזכות לדביקות ה', זה נקרא "כסא המכסה". ודרגה זו נקראת בחינת "כלי וצורך אמיתי לישועת ה'". ועל הכסא הזו מתגלה אח"כ עזרת ה', בסוד "הבא לטהר מסייעין אותו". נמצא, שהכסא הזה, שהיה כל כך בשפלות, היינו שהיה מרגיש מצב של שפלות ובזיון, זכה שישרה על כסא זה כבוד המלך. נמצא, שאותו השפלות נעשה "כסא הכבוד"."

(הרב"ש. מאמר 2 "מהו ענין כשלון בעבודה" 1990)

סדנה פעילה

מהי המשמעות של "כסא הכבוד" בקטע הראשון שקראנו ואלו שאלות לרב בנושא מתעוררות בנו.

*

אנחנו צריכים להתרגל להגדרה הזאת, "כסא הכבוד", זה מקום של שגילוי הבורא, ולמי הוא מתגלה, למי שיודע להתכסות. גם את זה אדם צריך לעשות. אבל מי שעולה ולא מפחד ולא בורח, עוד יותר ועוד יותר רוצה לגלות נוכחות הבורא בחיי חיותו, זה נקרא שהוא מתקרב לכסא הכבוד.

תלמיד: מה צריך לכסות בעצמנו ובעשירייה, ומה זה שהבורא יושב בכסא בעשירייה?

אנחנו צריכים לכסות את הבורא בעשירייה, שלא רוצים לתפוס אותו, למשוך אותו, אפילו להכיר בו, רק במידה שהוא בעצמו יעשה. והבורא רואה את המאמץ של כל אחד, ולפי המאמצים אולי מזמֵן לפני כל אחד אילו הזדמנויות, ואז האדם מתחיל במקרים אלו ואלו כפי שהבורא מסדר, להכיר את הבורא. ומזה בסופו של דבר מגיע למצב שהבורא נגְלַה.

תלמידה: אילו תנאים יש לקבלת ההצלה מהבורא?

התנאי הראשון הוא שהאדם מרגיש שהוא נמצא בשליטת הבורא, שהוא רוצה מאוד להשתחרר מזה. וכאן יש שאלה, בשביל מה להשתחרר? אם סתם, אז ברור שזה לא נכון, האדם צריך להכיר איזה כוחות מחזיקים אותו תחת הבורא, מה הוא צריך לרכוש כדי לעלות מעל למגבלה הזו, איך ההשתחררות מההגבלות האלה תשפיע עליו, על הקבוצה שלו, על החברים שלו וכן הלאה. כאן כבר מתחילה העבודה של האדם על עצמו, באיזו צורה הוא רוכש תכונות חדשות מהבורא ומארגן אותן בצורה חדשה.

תלמידה: אמרת שצריך להבין איזה תכונות מחזיקות את האדם תחת הבורא. מה זה אומר?

זה אומר שכל התכונות האגואיסטיות וההופעות שלהן בצורות שונות לא נותנות לנו להשתחרר משליטת הבורא, להתרחק ממנו ולהיות חופשיים מבחינה רוחנית.

תלמידה: כלומר אני צריכה לענות עבורי בשביל מה אני צריכה את התורה.

תלמיד: אני שמעתי קודם שהבורא מתגלה למי שיודע להתכסות. מה זה "לדעת להתכסות"?

זאת אומרת שהאדם, לא כמו שהוא חושב מלכתחילה, שהעיקר בשבילו זה לתפוס את הבורא, אלא הוא יודע שכדי להגיע לגילוי הבורא הוא צריך בעצמו להיות בכיסוי, שזה נקרא "צמצום", "מסך", "אור חוזר", וכך הוא מתקרב לבורא עד שמגלה אותו.

תלמיד: הכיסוי הזה, הוא מגלה לאדם את כבוד ה'?

גם כן.

תלמיד: למה?

כי הוא מכסה את הבורא כולו. והאדם בעולמנו כשהוא מגיע לאיזו התגלות של הבורא הוא מגלה את עצמו, ועל ידי השתוות הצורה הוא מוריד מהבורא את הלבוש החיצוני שלו, את הכיסוי, וכך מתחיל להתגלות, לגלות את עצמו כלפי הבורא.

תלמיד: "כיסא" זה גם מקום שבו יושבים.

זה פירוש אחר.

תלמיד: איך האדם צריך לבנות את עצמו כדי שהבורא יתיישב בו, שהוא יהיה "כיסא" לבורא?

הוא צריך להידמות. פשוט מאוד. בלי שהוא לפחות במשהו יידמה לבורא, הוא לא ידע עם מי יש לו עסק ועד כמה הוא צריך להיות בזה. הוא מגיע להרגשת הבורא, מתפלל, מבקש שהבורא יעזור לו, וכשהבורא מתגלה, האדם בצורות האלה באמת מתחיל להשוות את עצמו עם הבורא, זאת אומר להתקרב יותר ויותר.

תלמיד: מה ההבדל בין הכיסוי שהבורא מתכסה בכלל במציאות, לבין הכיסוי שלו בעשירייה?

הכיסוי שבכלל המציאות הבורא מתכסה, זה כיסוי כשהבורא הוא הנסתר. ובמידה שהאדם משקיע כוחות ורוצה שהבורא בכל זאת יגלה אותו, כי הוא רוצה להתקרב לבורא, בזה נעשה כבר כיסוי המסך.

תלמיד: ומה זה כיסוי בעשירייה?

שהעשירייה בכללות משיגה איזה מין כיסוי על המאמצים של החברים כלפי הבורא. הם רוצים שהמאמצים שלהם יצליחו אבל הם צריכים להבין שקודם כל צריכה להיות השתוות הצורה בין הבורא לנבראים. וכך מתקרבים פעם אחר פעם, והבורא כאן נעשה כבר בשיתוף עם האדם בזה שנותן לאדם מצבים כאלו, שהכי יעזרו לאדם בכל מצב אם הוא נעשה בזה דומה לבורא. וכך הם מבינים זה את זה ומתקרבים זה אל זה.

תלמיד: במידת החיבור בינינו בעשירייה אנחנו יוצרים כיסוי או גילוי של הבורא?

אנחנו יוצרים כיסוי על הרצון לקבל שלנו, כיסוי על הרצון להשפיע של הבורא ומתוך זה, על ידי השפעת האור העליון על המאמצים שלנו, אנחנו מתחילים לגלות את הבורא בעצמו.

תלמיד: כיסוי הרצון לקבל שלנו נראה ברור. למה צריך לכסות את הרצון להשפיע של הבורא?

לא שהאדם לא רוצה לקבל שום דבר מהבורא, אלא הוא רוצה לקבל רק מה שלא יפגע בייחודו. ואם האדם לא דורש את זה אלא דווקא ההיפך, שומר ורוצה להישאר כמו שזה היה לפני הגילוי, אז הבורא מגלה את עצמו.

תלמיד: שמעתי אותך אומר שאדם רוצה להשתחרר מזה שהוא מרגיש שהוא נמצא תחת הבורא. למה?

אדם לא כל כך רוצה להשתחרר. קודם כל כי זה עולה לו בזמן ומאמצים כדי לגלות בכלל איפה רשת הקשר שלו עם הבורא, ואז הוא מתחיל בכל פעולה שלו להכניס בחינה דומה לבורא. ואז על ידי השתוות הצורה, שהבורא מגלה את עצמו ושאדם מסתיר את הבורא אבל גם מגלה את עצמו, בזה הם נעשים כבר במשהו דומים זה לזה, כי יש בכל אחד חלק מגולה וחלק לא מגולה.

תלמיד: אז מה בדיוק האדם צריך לכסות על מנת שתהיה לו דבקות בבורא?

על מנת שתהיה לו דבקות בבורא האדם צריך להיות בפעולה שהיא דומה לפעולת הבורא אליו.

תלמיד: אבל אם אתה רוצה להיות דומה דרך הפעולה, אם אתה רוצה להיכנס להשתוות דרך הפעולה, אז איפה פה פעולת הכיסוי? מה אדם צריך לכסות על עצמו על מנת שתהיה לו פעולה דומה לבורא?

בהתחלה אדם לא יודע על זה בכלל, אבל בעצם פעולת הכיסוי היא בזה שאנחנו לא דורשים מהבורא שום דבר, רק שיעזור לנו להידמות לו.

תלמיד: אדם רוצה להיות תחת שליטת הבורא?

כן.

תלמיד: אז למה הוא מחפש להשתחרר מזה?

הוא רוצה להיות עצמאי.

תלמיד: מה נותנת לו העצמאות?

העצמאות נותנת לפעולות שלו אפשרות להתקרב כל פעם לבורא ולהיכנס לדבקות יותר חזקה.

תלמיד: במה תלוי באדם המגע הראשון שלו עם הבורא?

זה לא תלוי באדם בכלל, זה תלוי בשורש נשמה. יש המון אנשים שנמצאים באיזו הרגשה שעוד מעט, עוד רגע, הם ירגישו את הבורא, יש כאלו שמדמיינים לעצמם שהם כבר נמצאים בזה, ויש גם כאלו שבאמת כבר הגיעו לגילוי הבורא.

תלמיד: אם זה תלוי בשורש נשמה, אז מה תפקיד האדם בתהליך הזה להגיע לדבקות?

תפקיד האדם הוא לגלות את שורש הנשמה שמשתוקקת למצב של קשר עם הבורא, ובצורה כזאת שיקבע לעצמו את קו ההתפתחות.

תלמיד: האם הסביבה או העשירייה יכולה להגביר באדם את הצורך בישועת ה'?

את התנאים לזה. זה עוד לא צורך אבל את התנאים לזה החברה כן יכולה לספק לאדם ואם הוא שם לב לזה אז הוא מתחיל לבקש, לבכות, ולהתקרב לבורא.

תלמידה: שמעתי שמי שעולה, לא מפחד ולא בורח, הוא מתקרב לכיסא הכבוד. ממה אנחנו יכולים לפחד ואיך להתגבר על זה?

כתוב שהבורא מוקף בחומת אש וצריך להיזהר מלהתקרב אליו. אפילו בשיר הראשון שאנחנו קוראים כבר מרומז לנו על הזהירות הגדולה, על החשש הגדול, על הפחד הגדול, על היראה שאוחזת באלו שמשיגים את הבורא כשהם מתחילים להתקרב אליו, כיוון שזה דומה לאופן שבו מים מורתחים על ידי אש. לכן אנחנו מקשיבים לדברי המקובלים, וכעיקרון מסכימים עם מה שהם אומרים, כיוון שזה לא יוצר בנו סתירה, אנחנו אפילו מוצאים בזה תשובות משלנו למצבים השונים.

אבל העניין הוא שעל אף שאנחנו מאוד רוצים לגלות את הבורא, זה קורה מתוך הרצונות המקוריים שלנו שאיתם נולדנו, מי יותר, מי פחות, בצורות שונות. אבל כשאנחנו מתחילים באמת להתקרב לבורא, כלומר כשאנחנו מתחילים כבר ממש לעבוד איתו במישרין, אז אנחנו מתחילים להרגיש ביחס שלו כלפינו איזו תכונה קוטבית.

מצד אחד, איך הוא מושך אותנו, ומצד אחר, דוחף אותנו, דוחה אותנו. והעיקר אולי ,שלא מרגישים לא את זה ולא את זה, אלא בערבוביה את שניהם, ואז אנחנו לא יודעים בדיוק מה לעשות. לכן בירור המצבים שלנו, כשעוד לא ברור לנו מה לעשות, זו המחויבות שלנו, החובה שלנו. אני חושב שבזמן הקרוב, עד תחילת השנה החדשה, עד ראש השנה, עוד נשתדל לגלות את הבורא, ומשם ואילך, כך נראה לי, אנחנו כבר נתחיל להשיג אותו.

תלמידה: רציתי לברר איך להיות תמיד בשפלות כדי להכתיר את הבורא שיישב על הכיסא בכל רגע?

אני לא חושב שאנחנו צריכים להיות תמיד בשפלות, כי אז לא יהיה לנו כלי. כלי זה בכל זאת איזה רצון, גאווה, לכן תחשבו על זה, אנחנו נולדים עם הכלי ואחר כך אנחנו מבזבזים אותו, "הולך אז שילך", בצורה כזאת.

אני לא יודע אפילו מה לענות, למעשה זה מצב די ברור, הבורא יוצר בנו תנאים שעל פניהם אנחנו צריכים לתת תשובות. כל התנאים האלה שהוא נותן מרחיקים אותנו מהבורא, מעמעמים לנו את הדרך, את הרגשות שלנו, מערפלים אותם וכן הלאה. אנחנו חייבים פשוט לדרוש מהבורא, ממש לסגל את זה לעצמנו כפרקטיקה יום יומית, שאני פונה אליו, אני מדבר איתו, אני דורש ממנו, "אם יצרת אותי בתכונות מסוימות, אז תן לי בבקשה הזדמנויות לממש אותן", עם זה צריך לעבוד.

תלמידה: מהי ההבחנה הנכונה כדי לפעול מתוך נקודת דבקות בבורא?

הבחנה נכונה כדי להגיע לדבקות בבורא היא כל הזמן למיין, לסדר מכל ההרגשות שבאות אליי מלמעלה, מהצד, ממה שלא יהיה, את זה שאני צריך לדעת רק דבר אחד, להכיר רק דבר אחד - איפה הוא הכוח העליון שכל הזמן בלי הפסקה מנהל אותי.

תלמיד: דיברת קודם על מצב של ערפול, ולגבי המצב הזה של ערפול אמרת עכשיו שאני צריך לחפש כל הזמן איפה הכוח הזה שמנהל אותי.

כן.

תלמיד: במצב הזה של ערפול יש כמו הסתלקות, שכחה כזאת.

שאתה לא רואה את המקור.

תלמיד: מה התפקיד של הערפול הזה, מה התפקיד של השכחה?

שתשתוקק לגלות ולהתקרב למקור.

תלמיד: אבל בכל זאת זה כמו סוג של ריקוד, כמו טנגו כזה בין הנברא לבורא.

יכול להיות שבמשהו זה דומה לטנגו, אבל הבורא מעורר את זה באדם כדי לתת לאדם השתוקקות, שהאדם יהיה קשור לבורא וכל הזמן ילך אחריו עד שמגיעים למקום המפגש.

תלמיד: תיארת מאוד יפה את המצב כשהבורא מקיף עצמו בחומת אש, וישנה יראה בפני המצב הזה. אבל ישנן תכונות שאיתן נולדתי, יש את שורש הנשמה. מה עלי לעשות או מה עלי לבקש כדי לעבור דרך חומת האש שהבורא מקיף את עצמו בה?

לבקש שהנשמה שלי לא תינזק מהאש ואז אני אוכל לאט לאט, בכל זאת איכשהו להתרגל אליה ואני אתחיל לגלות מה הכרחי שיהיה לי על מנת לשרוד לצדה.

תלמיד: אינטואיטיבית אני מרגיש קודם כל יראה לפחות כדי לא להזיק, והדבר השני זה להוסיף כדי בצורה מקסימלית להידבק לבורא בתכונות שלו. וכאן אני רוצה להתקרב לחבר, כי נראה לי שכך אני אוכל לקנות מהבורא דרך התקרבות לחבר.

נניח, באיזו צורה?

תלמיד: אחרת אני כל הזמן נזרק וחוזר למחשבות על עצמי, במקום להיות עם מישהו אחר, בבורא, בחבר.

בכל זאת, שום דבר לא יעזור לך כול עוד לא תתחיל להרגיש בתוך עצמך כוח שידחוף אותך אל הבורא, לפנייה אליו. במקרה כזה אתה תתחיל כבר לברר מה יש ביניכם שתוכל להשתמש בו כדי להימשך אל הבורא, לקרב אותו. זו כבר עבודה רצינית.

תלמיד: איך לבקש את הכוח שידחוף אותי לבורא, איך לקבל את זה?

אתה צריך ליצור את הכוח הזה לבד. אתה לא יכול לקבל אותו סתם מהבורא. אבל אם אתה רוצה את הבורא, רוצה לגלות אותו, לדעת אותו, את תכונותיו, את פעולותיו, אז במקרה כזה אתה תוכל להתחנן, לבקש מהבורא שילמד אותך. אלה לא פעולות קשות כל כך, העיקר להיות עקבי בפעולות האלה. הכוונה שתוכל לראות, לגלות, להבין בעצמך, איך הבורא נוהג איתך ואיך אתה רוצה שהוא יבין - איך אתה עונה לו. את המילים האלה, אני מפנה לכולם.

תלמיד: יש לי פחד טבעי. כשהתחלתי ללמוד את הקבלה, כבר לא הרגשתי את הפחד שהיה לי בצורה טבעית. האם הפחד צריך ללוות אותנו בכל הלימוד שלנו, בכל החיים הרוחניים שלנו?

כן. אבל תלוי איזה פחד. יש פחד מזה שאני לא מרגיש את הבורא ואז אני לא יודע בדיוק איזה צעדים לעשות קדימה. יש יראה אחרת שאני לא מרגיש תגובה מהבורא ואז איך אני אתקרב אליו? יש פחדים מסוג אחר, יש ויש. אבל העיקר בשבילי שאני נמצא בקו ישר כלפי הבורא, זה שאני רוצה בכל צעד שלי להרגיש שהתקרבתי בעוד צעד ועוד צעד ועוד צעד, בצורה כזאת אני נרגע. זאת אומרת, נכון שאני עכשיו עוד לא רואה ולא מגיע, אבל אני הולך בדרך וכך מתקרבים.

תלמיד: האם הפחד עוזר לנו, כמו חומר דלק?

כן.

תלמיד: האם זה טוב שיש לנו פחד?

ודאי שטוב. כל מה שאנחנו מקבלים, מקבלים מהבורא בלבד ולכן צריכים לשמור את הדברים האלה בנו ולחשוב על כל אחד, על כל פרט ופרט, מה הוא נותן לנו.

תלמיד: שמעתי המלצה שעלינו לעשות בירור על המצבים כשלא מובן לנו מה לעשות, כשיש בלבול. ממה להתחיל את הבירור ואיך לעשות אותו?

להתחיל את הבירור מכך שאני רוצה להרגיש את הבורא, אני רוצה להרגיש איך הוא פועל עליי, איך אני יכול להשפיע עליו, איך אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה וכן הלאה. כעיקרון כשאתה מתחיל לפרק את השאלה הגדולה הזאת להרבה תת שאלות, יוצא שלמעשה יש לנו מערכת שלמה שיכולה לעסוק בזה, וזה מה שאנחנו עושים.

תלמידה: איך לפעול עם האש, לעבוד איתה, ומה האש הזאת עושה, האם היא מנקה?

כמו בעולם שלנו, איך שאנחנו רוצים להשתמש באש, כך אנחנו משתמשים בה.

תלמידה: כלומר בזה שנכנסים לאש נכנסים עם מחשבה שהאש תטהר את המחשבה שלי. האם ככה גם האש תפעל?

זה לא תלוי רק במילים שלך, תלוי גם בפעולות, במעשים שלך.

תלמידה: דיברת על כך שיש שני כיסויים, אחד שלנו, ואחד מהבורא. 

כן.

תלמידה: מה משמר לנו את הבורא, אם בעצמו יש לו כיסוי?

הכיסוי יכול להחליף ולהיראות לפנינו בכל מיני צורות. אני צריך לחשוב מה אני רוצה, באיזה צורה אני רוצה לקבל את הופעת הבורא בתוכי בכל הלב והנפש שלי כדי להבין אותו, להתפעל ממנו, להרגיש אותו ככל האפשר לעומק ולהתרחבות. שהבורא ימלא לי את כל החלל שלי. כאן יש לי חלל וזה מה שאני רוצה. 

תלמידה:  האם זה סוג של מאוהבות או אהבה בין הנברא לבין הבורא? 

כן.

תלמידה: שמעתי שאמרת לחברה שהאדם נולד עם כלי אבל אחר כך מאבד אותו. ישנה הרגשה שאנחנו כל הזמן מדברים על טיהור הרצון אבל יש גם צורך לפתח את הרצון בחברה. האם האדם צריך להשתוקק לפתח כלים נוספים, דווקא כי בצורה כזו הוא יוכל להשפיע יותר לבורא?

אם דווקא כך את חושבת, רוצה, משתוקקת, לגלות את החברה שלך בפני הבורא, אז תעשי את זה, אבל במקרה כזה את צריכה לפעול באופן הדרגתי מאוד ולא לחשוש. אם זה לא ברור, אז תשאלי את הבורא, תדברי עם החברות שלך, אבל זה צריך להיות ברור וגלוי לפני כולם.

חכמת הקבלה נקראת חכמת הנסתר, לא מפני שאנחנו מפחדים לדבר על זה בינינו, זה בכלל לא העניין. היא נקראת חכמת הנסתר מאחורי הלב של האדם, הלב נסתר אחרי הרבה הרבה חותמים, מנעולים, ואנחנו חייבים בהדרגתיות לגלות את כולם ולהיכנס קרוב יותר ויותר, קרוב ככל האפשר אל הלב הפנימי. לזה אתם צריכים לשאוף, להשתוקק, וזה תלוי מאוד בקשר בינינו. כל מה שאני חושש ממנו זה שאתם לא תהרסו אחד לאחר, שאתם לא תקלקלו אלא תעזרו זה לזה, זה החשוב ביותר.

תלמידה: נשתדל לשמור אחד על האחר ולעזור.

בסדר.

תלמיד: מצד אחד אנחנו צריכים תמיד לחשוב על הבורא ואיך הוא מנהל אותנו. מצד אחר, אני מרגיש על עצמי שרוב הזמן אני חושב על החברים ופונה לבורא רק אם אני צריך את העזרה שלו בעשירייה. איך למצוא את האיזון הנכון בין לחשוב על החברים לבין לחשוב על הבורא?

אני חושב שצריך להיות כאן איזון ביניהם, אתה צודק, על אף שאנחנו לא כל כך משתוקקים לגלות אותו בכל רגע. האדם צריך לגלות את החברים, ואת עצמו, מצד אחד, ולגלות את הבורא ואת הכוח העליון, את הכוחות העליונים, מצד אחר. אנחנו לא התעסקנו בזה מספיק, אבל אחרי הכנס הזה כבר נתחיל להתעסק בזה יותר.

תלמיד: העשירייה שלי מכינה בכל בוקר את התפילה למהלך היום מתוך ההתרשמות מהשיעור. פעם עשינו את זה בצורה שכל אחד הביא את הרושם הכי בולט שלו מהשיעור, ובצורה מכנית הרכבנו מתוך כל זה תפילה אחת. אמרת שזה לא נכון, שזו לא תפילה, ומאז אנחנו עושים בירור של החסרונות האישיים שלנו ומנסים למצוא את המשותף.

זאת עבודה מעניינת מאוד ומלאת הודיה. לפעמים זה לוקח לנו 5 דקות, לפעמים 10 דקות, לפעמים 25 דקות וזה מסתיים כשכולם מסכימים. גם אמרת שניתן לחדש את התפילה במהלך היום, אבל הפגישות העיקריות שלנו בעשירייה הן בבוקר ובערב, ובמהלך היום יש פגישה מאוד קצרה ואנחנו לא מצליחים להספיק לחדש את התפילה.

מצד אחר, במהלך היום כשאתה בעצמך שומע את השיעור מחדש, קורא משהו, עושה בירור פנימי עם עצמך, החיסרון האישי שלך כל הזמן מתחדש. איך לעבוד טוב יותר במהלך היום ולשלב את התפילה שהגיעה מהעשירייה, אבל שאינה מתחדשת, ואת החיסרון האישי שלך, את התפילה האישית שלך שכן מתחדשת?

כעיקרון השאלה פשוטה. היא מורכבת במבנה שלה, אבל בפני עצמה אין בה שום דבר מורכב. אני חושב שזה יצליח לכם, תכתבו לי.

תלמיד: האם העבודה הפנימית של האדם בהכרח חייבת להסתיים באיזשהו ביטוי כתוב במילים כלפי הבורא? כי הביטוי במילים קצת הולך לאיבוד, כשעובדים עם הלב.

זה כאילו שאתה סוגר את המחברת איפה שאתה כותב, ובזה הרגע זהו, פנית לבורא, גילית אותו בתוכך, גילית את עצמך בתוכו, וכיוונת את עצמך כך שאתה מיידע את הבורא לגבי עצמך ואתה מכוון לקבל מהבורא מסר אל תוכך, וכל הפניות האלה צריכות בסוף להתכנס יחד להרגשה אחת.

תלמיד: כלומר, זה שהבורא קורא את הלבבות שלנו זה לא מספיק, בכל זאת צריך לנסח את הבקשה.

כן.

תלמידה: שמעתי שאמרת שאתה חושש שנקלקל אחד לאחר את ההתקרבות. ממה עלינו להיזהר כדי שלא נקלקל זה לה את תהליך ההתקרבות ללב הפנימי?

את חושבת הרבה על החברות שלך?

תלמידה: כן. אני יכולה לחשוב עליהן יותר, אבל אני כן חושבת הרבה על העשירייה שלי במהלך היום.

ולמה זה מביא אותך כעיקרון? באופן כללי למה זה מכוון אותך?

תלמידה: זה מכוון אותי לבירור כמה אני צריכה להתפלל יותר עבור החברות, לתקן את הכוונה שלי. זה גורם לי לברר עד כמה אני באמת מכוונת לעצמי או לטובת החברות.

בסדר, טוב.

תלמידה: ממה אנחנו צריכים להישמר כדי שלא נקלקל אחד לאחר את ההתקרבות ללב הפנימי?

כל אחד צריך לחשוב על הבעיה האישית שלו, "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי"^.

תלמיד: אני עדיין לא הבנתי את התשובה לשאלה שהחברה שואלת. אמרת שאתה חושש שאנחנו נהרוס, שאנחנו נקלקל אחד לאחר את ההשתוקקות שלנו לקשר המשותף. ממה בדיוק צריכים להיזהר, מה אני יכול לקלקל לחברים?

אני רוצה לעבוד עכשיו רק על הרצון שלי, רק על עצמי. לכן חשוב מאוד שאני ארגיש את עצמי, ואיפה אני נכלל באחרים, בחברים, ואת זה אני רוצה לתקן.

תלמיד: זה כלפיי, את זה אני רוצה לתקן. במה אני עלול לפגוע בחברים, להזיק לחברים, להרוס לחברים?

אם אתה לא עושה עם עצמך שום דבר, רק רוצה לראות בהם איזה מאמצים חיוביים, אז אתה לא יכול לקלקל אותם.

תלמיד: כשהחברה שאלה ממה אנחנו צריכים להיזהר כדי לא לקלקל אחד לאחר, שאלת אותה בחזרה, אם היא חושבת הרבה על החברות שלה.

כן.

תלמיד: מה הקשר בין זה שאני חושב על החברים לבין זה שאני עלול לקלקל לחברים?

אתה חושב על החברים כדי לגלות למה הם משתוקקים ולעזור להם להתקדם כך.

תלמיד: אם אני לא חושב על החברים, אז אני הורס לחברים, אני מקלקל להם?

אם אתה לא חושב על החברים אז אתה לא עושה כלום.

תלמיד: אם אני לא עושה כלום אז אני לא הורס, אני לא מזיק או מקלקל לחברים?

אתה מזיק, אבל לא בגלל עצמך אלא בגלל שחוץ ממך יש מנוע שמסובב את הכול.

תלמיד: ומה הכוונה לחשוב על החברים? האם זה לצייר את הדמות שלהם בתוכי, מה יש לי לחשוב עליהם?

לחשוב עליהם שהם ייכנסו למערכת שקשורה בצורה הפנימית שלה וכוללת בתוכה את כל הנשמות, וזה מה שיעבוד אצלך כלב שלך.

תלמיד: ומה איתי, מה עם הרצון שלי, מה עם ההשתוקקות שיש בי?

אתה נמצא שם.

תלמידה: כל עוד אני חושבת על החברות ומרגישה אותן כאחת, שכולנו במערכת אחת, האם יש פחות סכנה שאפגע בחברות?

יכול להיות, כן.

תלמידה: מה תפקיד התשובה שלנו?

הבורא מקבל את התשובה ומתייחס אליה כמו לנתון בדרך. כשאנחנו מקבלים תגובה מהבורא, כך הוא מקבל תגובה מאיתנו.

תלמידה: האם זה רק עלינו, או שאנחנו יכולים להשתמש בזה כלפי כולם?

אנחנו יכולים להשתמש כלפי כולם, אם אנחנו מסכימים עם מה שיש לנו להעביר לכולם בכל לב ונפש.

תלמיד: בעשירייה שלנו אנחנו מתפללים בשתיקה, אנחנו מוסרים את כל התפילות שלנו ללב המשותף שלנו בשתיקה, ואנחנו חושבים שזה הדבר הכי נכון לעשות. כמה זה חשוב לנסח זאת במילים, או שזה בסדר שנמשיך כך?

זה לא מספיק. אם בלי מילים, אז מה, אתם שרים?

תלמיד: לא שרים, אנחנו פשוט מתרכזים וקוראים משהו, ואחרי שקוראים יש זמן מיוחד לתפילה, וכל אחד בשתיקה מתפלל כמה זמן שהוא צריך עד שמישהו אומר לחיים וזה נגמר.

וכמה זמן זה בדרך כלל?

תלמיד: זה יכול להיות מ-30 שניות עד דקה, דקה וחצי הכי הרבה.

אני לא הייתי בכאלה אסיפות.

תלמידה: התחלתי להרגיש פאניקה. אתה אומר שעלינו להתקדם קדימה, נתת לנו תכונות מסוימות, נתת לי כוח להתפלל, רשמתי את הכול ואני מתכננת ממחר לעבוד בעשירייה ולהתקדם. אבל עכשיו אני שומעת שאני עלולה להזיק, לעשות משהו לא נכון. אני ממש מבקשת ממך שתכוון אותי לאיזון הנכון כדי שאני לא אסגר, ואוכל להעביר את כל העיקר והחשוב לעשירייה.

תתאספי עם החברות שלך ותתחילו לתאר את המצבים שלכן בקצרה, כדי לא לאבד את הדרך שאתן בונות יחד. אחרי שתצליחו בזה, תאספו למצב שלכן קטעים קרובים, נכונים, ככל שניתן, מתפילות, כל מיני תוספות כאלה, בעצמכן תמציאו קטעים ותכללו גם אותם בתפילה שלכן, ותראו שהכול יהיה בסדר.

תלמידה: האם האש של הבורא זה גילוי הרע של האגו ששורף, ואז עלינו לעשות כיסוי עם אהבה על הכלי?

כן.

תלמידה: אם אני צריכה להרגיש איך הבורא נוהג איתי, ואנחנו יודעים שאין עוד מלבדו, אין אף אחד חוץ ממני ומהבורא, אז אם החברות פונות אליי, אז מאחוריהן יש את הבורא. ועלי לשים לב שלא החברות מדברות אליי, אלא דרכן הבורא מדבר אליי ואומר לי להתבטל, להודות, לגלות את זה ולהמשיך הלאה. האם זה כך?

לא נכון.

תלמידה: אז מה כן נכון?

לא מיד.

תלמידה: בנוגע לאש. שמעתי שהכול תלוי בכמה נרצה להשתמש באש הזאת. מה הבורא רוצה, איך להשתמש בו כדי שייתן לנו הזדמנות להתקרב אליו?

תבקשו, ולאחר מכן תחפשו את התשובה שלו. הוא יתגלה ביניכם.

תלמידה: אני מרגישה פחד מהכרת הבורא, ובזמן האחרון הפחד הזה מתגבר מאותה העוצמה והעומק, כאשר אתה מתחיל להבין עד כמה הכול רציני וסובב את הכול. איך להתמודד עם הפחד כשמרגישים שהוא ממש עוצר אותי מלנוע?

להתעלות מעליו.

תלמידה: אם אני לא מבינה מה שהבורא רוצה להגיד לי, וההרגשה היא שהוא כל הזמן מבלבל, האם לבקש בהירות באותו רגע, או איך בכלל לעבוד עם זה?

שהבורא יסביר לך איפה את נמצאת.

תלמיד: רציתי לחזור לנושא של לא לעשות נזק לעשירייה. ככל שאנחנו יותר עובדים בעשירייה, עושים יותר סדנאות בינינו, כך אני מרגיש יותר שנאה כלפי החברים, יותר קשה לי להתגבר, להתעלות. האם זה נקרא לעשות נזק לעשירייה?

אנחנו עוד נדבר על זה. זו אמת, אבל לא כולה, ואנחנו צריכים לברר את זה.

תלמידה: האם כוח התפילה תלוי בשורש הנשמה מהמקום בו נמצאים, או לא תלוי?

כוח התפילה תלוי רק בשורש הפנימי של האדם. בכלל, הכול בחכמת הקבלה, היכן שהכול מתגלה, הכול מתגלה בצורה הרבה יותר פשוטה כשזה מתגלה, בצורה הרבה יותר רחבה, מלאת נפח. לכן העיקר לא לעזוב את הלימוד, להמשיך ללמוד, לכתוב שאלות, ולהפנות אל המקור, לפנות אליו.

תלמידה: כשאנחנו מתחילים לחבר תפילה, והתפילה מגיעה ממש מהעומק בעשירייה, אני חושבת שהפתיחה של התפילה היא לחפש איך לפנות אליו. ובחיפוש הזה שהוא טוב, שהוא מורה ודואג, מאוד קשה לאתר לאיזה מצב לפנות, וזה חיפוש מאוד מעניין. האם זה חשוב, או לבורא זה לא אכפת?

זה לא חשוב לבורא, הוא כולל בתוכו את כל המצבים שלכם.

תלמידה: האם עדיף להתחיל מהודיה ואחר כך מבקשה, או שגם זה לא חשוב?

זה תלוי בכם.

תלמיד: לפני הדינים יש רע במציאות, אבל אני לא יכול לראות אותו. ואחרי שהבורא נותן לי אפשרות לגלות מה הרע בעולם, אני יכול להרגיש דינים. אצל הרבה אנשים כשהם שומעים דינים, זה יוצר פחד, ואילו אני מרגיש בטוח בכוח ה', כי אם יש דינים, אז הכול קרוב. אנחנו יכולים להרגיש תקווה, כי כוח הבורא כאן והוא נותן לנו אפשרות, אנחנו רואים מה הרע בעולם.

כן, זה שומר עלינו.

תלמידה: כתוב "הבא לטהר מסייעין אותו". מה נכון לבקש במצב כזה, האם לתקן אותו קונקרטית או להתעלות ללב גדול יותר?

לעלות למצב מאוחד וגדול יותר.

תלמידה: כלומר אם אני לא אתנגד קונקרטית למצב הנוכחי אלא אלך למצב היותר מתקדם, זה יהיה התיקון.

כן.

תלמידה: במה אנחנו יכולים מעשית להזיק זה לזה, במה זה מסתכם? האם אנחנו יכולים על ידי ההשפעה שלנו לשנות תכונות אחד של האחר?

לא יכולים.

תלמידה: אז במה הנזק?

שאולי נסיט הצידה, בכלל לא לפי הצורך לתיקון שלנו.

תלמידה: אני תמיד שומעת על שורש הנשמה, שלכל אחד מאיתנו יש תכונות מסוימות בקשר לשורש הזה. איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה כדי שכל אחד מאיתנו יגלה מהי התכונה הייחודית שהוא יכול למסור לעולם, שיוכל לגלות את שורש הנשמה ולמסור אותו?

כל אחד חייב לגלות את המקום שלו בכלי הכללי של כל העולם, עד הדיוק שהוא מסוגל. אחר כך, מתוך מה שהוא מוצא, להגיע לנקודה הכללית של כל המציאות, ובצורה כזאת הוא משיג את שורש הנשמה.

תלמידה: האם אני יכולה לבקש עבור כל אחת מהחברות שלי וכל אחד שנמצא כאן על זה, ואולי צריך לעשות את זה בצורה הדדית?

איך תבקשי? זו בעיה לארגן כמה מאות אנשים, אפילו רק כמה מאות, לתפילה משותפת. אבל אם תרצי לעשות את זה, אז תכתבי לי ואני אהיה איתך.

(סוף השיעור)