שיעור בוקר 22.11.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 802, אותיות קמ"ח-קנ"א

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמ' 802, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות קמ"ח.

אות קמ"ח

"ובזה תבין צדקת דברי הגר"א מווילנא ז"ל (בסידור, בברכת התורה), שכתב, שמתחילין התורה בסוד, דהיינו, תורת הנגלה דעשיה, שהיא בחינת נסתר, שהשי"ת מסתתר שם לגמרי כנ"ל. ואח"כ, ברמז, כלומר, שנתגלה ביותר בתורה דיצירה. עד שזוכה לפשט, שה"ס תורה דאצילות, שנקראת "פשט", משום שנתפשטה מכל הלבושים, המסתירים להשי"ת, כמבואר."

זה מה שאנחנו מרגישים על עצמנו, שלפני שמקבלים איזה גילוי של הבורא נמצאים בהסתרה, הסתרה טוטאלית כללית, וזה נקרא שנמצאים בהשגת עולם העשיה.

תלמיד: הבורא מסתתר בתורה.

כן.

תלמיד: אבל למה התורה צריכה להיות נסתרת? למה התורה עצמה נסתרת בתוך העולמות?

הכול מדובר כלפי האדם. לכן אם האדם עדיין נמצא בהתפתחותו הרוחנית בעולם העשיה אז הבורא נסתר לגמרי.

תלמיד: גם הבורא וגם הדרך אליו נסתרים לגמרי?

כן.

תלמיד: כשבעל הסולם מתאר כאן את הגילוי בעולמות, זה אומר שאין יותר הסתרה, ככל שיש יותר גילוי אין יותר הסתרה?

כן ודאי, במקום ההסתרה בא הגילוי.

תלמיד: מה לגבי "יתרון האור מתוך החושך", זאת אומרת ככל שיש יותר גילוי כך יש גם הסתר, זה כנגד זה?

יש יותר הסתר ואחרי זה דווקא במקום ההסתר בא הגילוי.

תלמיד: אז ככל שעולים בעולמות אין יותר הסתר, כלומר זה לא שמורגש גם הסתר וכנגד זה מידה שווה של גילוי?

לא, איך יכול להיות? במקום ההסתר בא הגילוי.

תלמיד: מה זה "תורת הנגלה דעשיה"?

זה באמת קשה. מצד אחד זה בסך הכול עולם העשיה שנסתר בו הכול, ומצד אחר יש שם גילוי, רק אנחנו לא יכולים לגלות אותו כי משיגים רק את ההסתרה. זאת אומרת, מי שנמצא בעולם העשיה יש לו גילוי של הסתרה.

תלמיד: ובעולם היצירה?

בעולם היצירה יש יותר גילוי, וכך זה בכל העולמות הלאה.

תלמיד: ובעולם האצילות?

בעולם האצילות הכול מגולה.

תלמיד: בכל אחד מהעולמות יש תורה?

כן. גם השיטה לגלות את הבורא, להתקשר אליו, להשפיע אליו, לקבל ממנו, להיות ביחסים הדדיים "אני לדודי ודודי לי", נמצאת בכל עולם ועולם בצורה שונה.

תלמיד: מה הכניסה לתורה דעולם העשיה נותנת לאדם המגלה שלא היה לו לפני שנכנס לתורה דעולם העשיה?

הוא מתחיל לגלות שמה שכתוב על העולמות ועל הבורא, הכול נסתר בתורה והוא יכול לגלות את זה במידת השוואת התכונות שלו לאותה המדרגה שהוא מגלה.

תלמיד: הכול מתגלה בקשר בינינו?

כן.

תלמיד: איך זה שקשר יותר הדוק מבחינת עוצמת הקשר בינינו הופך פתאום לעולם העשיה, לעולם היצירה, לאיכויות? איך קשר שמתהדק הופך לאיכויות אחרות?

אנחנו צריכים לגלות ואז נדע איך זה עובד.

תלמיד: הרב תמיד אומר, חסר קשר הדוק ביניכם, יותר חיבור, יותר התכללות, יש הרבה מילים לזה אבל בעצם מדובר על משהו בינינו.

על זה צריכים לעבוד. הקשר בינינו הוא הקובע באיזו דרגת השגה אנחנו נמצאים.

תלמיד: אז אי אפשר להסביר איך קשר יותר טוב, הדוק, לבבי, הופך לאיכות שונה שנקראת עולם העשיה, עולם היצירה וכן הלאה?

מה שאנחנו משיגים מתוך הקשר בינינו נקרא עולם. ואנחנו מגלים אותו קשר כעולם הרוחני שנעלם, שמסתיר מאיתנו את תכונות הקשר.

תלמיד: מה זה רמזים? בעל הסולם טוען שבעולם היצירה מקבלים רמזים בשביל לגלות אותו, איך אנחנו מקבלים רגישות כדי לגלות את הרמזים האלה ומה זה בכלל?

זה דומה לכך שגם בעולמנו, בלי שום השגה, אנחנו מגלים איזה יחס בינינו לטבע, לבורא, למה שמסביב. זו מין השגה שהיא עדיין לא השגה אלא אנחנו בנויים כך שמקבלים בינתיים איזו התפעלות עד שמגיעים להשגה.

תלמיד: אנחנו כל הזמן אומרים שמאחורי כל חבר עומד הבורא.

כן.

תלמיד: איך אנחנו מתייחסים לגישה הזאת? הרי מהיחסים בינינו, אני צריך לגשת ליחסים בינינו לבורא. אם אני מאמין שמאחורי כל חבר עומד הבורא והוא נותן לי יחס כזה או אחר, איך אני לוקח את הגישה הזאת יותר ויותר לחיזוק הקשר בינינו?

כשאני פונה לבורא ורוצה לגלות אותו במידה שאני מסוגל להיות בהשתוות הצורה אליו, אני עושה זאת ביחס שלי לחבריי וככל שאני קרוב אליהם כך אני נעשה קרוב לבורא.

תלמיד: זאת אומרת, אני כל הזמן צריך לעבוד בהשתוות הצורה כלפי התכונות שאני רוצה להגיע, תכונות של הבורא, מול החברים?

כן, המימוש הוא בין החברים, לחברים.

תלמיד: גם מבחינת מה שאתה מדבר וגם מהבחנה לגבי המימוש בין החברים, אפשר לומר שכתוב פה גם על גילוי שנקרא "עולם הפוך ראיתי" שמתחילים בסוד? שאנחנו קודם מתחילים בעשיה, בעבודה על היחסים בינינו?

כן, בדיוק. הכול נסתר ואנחנו בונים רק את היחסים בינינו במידה שאנחנו יכולים להבין מה נדרש מאיתנו.

תלמיד: האם שייך שנבין אפילו במשהו אם יש פה עניין של "ערך הפוך אורות וכלים"?

מתחילים להשיג לאט לאט.

תלמיד: באות הקודמת קראנו שבכלים ובלבושי התורה תלוי ההסתר והגילוי. האם הקשרים בינינו מעוררים כלים ואורות? איך הקשרים בינינו בונים בנו כלים כאלה?

ככל שאנחנו משנים את היחסים בינינו שיתאימו יותר לדרישת המדרגות היותר עליונות, כך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: לעבור מהסתר לגילוי זה להכיר את הקשר בין ענף לשורש?

אני לא יודע איך לומר, זה לא תמיד כך.

תלמיד: זה נכון לומר שהענף זה הנגלה והשורש זה הנסתר?

זה שהשורש נסתר, אפשר לומר. שהענף נגלה? מה נגלה לאדם? שהוא ענף מאיזה מדרגות עליונות? לא.

תלמיד: ואת הגילוי הזה אני צריך לבקש מתוך החיבור?

כן, כל הגילויים הם רק מתוך החיבור.

תלמיד: אם הפשט זה אצילות, אז הסוד זה עשיה?

נאמר, כן.

תלמיד: זה נראה לי הפוך, נראה שאם מישהו מגיע לאצילות, הוא עשה דרך.

אז מה? הוא עשה דרך ולכן הוא מגלה את כל הפרטים שיש לו בהשגת האצילות.

תלמיד: הנסתר מבקש חיפוש, איך אנחנו בעשירייה מכוונים את החיפוש המשותף?

בזה שמתקרבים זה לזה ורוצים לגלות את מידת הקשר בינינו, בזה אנחנו מתאימים את עצמנו לסולם העולמות.

תלמיד: על התורה כתב לנו דוד המלך "תורת ה' תמימה משיבת נפש".

כן.

תלמיד: כדי להגיע להשתוות, גם אני בתור תלמיד צריך להיות בתמימות כלפי התורה ופחות בשכליות?

נאמר, את זה עוד צריך לברר.

תלמיד: על התמימות הוא כתב הרבה פסוקים.

אז מה אתה רוצה לשאול?

תלמיד: האם מריבוי שאלות שכליות, צריך להיכנס לרגש בלימוד?

כן.

תלמיד: שמעתי שאיכות הקשר בין החברים מכתיבה את מידת ההשגה. איך השגת החבר קשורה לגילוי הבורא בתורה?

כי החבר גם נסתר כמו הבורא, על אף שאתה רואה, מרגיש, משיג אותו כביכול, אבל זה לא נכון, אף אחד לא משיג אף אחד.

תלמיד: אז ככל שאנחנו מתקרבים בינינו כך אנחנו משיגים את מה שיש בתורה, או הפוך, מה בדיוק הקשר?

משיגים מה שיש בתורה.

תלמיד: דרך הקשר בינינו?

כן.

תלמיד: האם אנו מתחילים לגלות דרכים פנימיות נוספות לקרב את חברנו זה לזה?

מתקרבים לפי מה שכתוב בספר.

תלמיד: מהי העבודה כאשר מתגלים כל הלבושים של הבורא?

אז הבורא מתגלה בצורה מגולה, שהוא ממלא את כל העולמות ונמצא בצורה גלויה לפנינו.

תלמיד: זה גילוי אחרי הלבושים, או גילוי של לבושים ואחרי זה מה שאחרי? זה גילוי בשכבות?

לא.

תלמיד: איך העשירייה יודעת שהיא הגיעה להשגה, מה הסימנים?

אדם שמגיע להשגה, גלויות לפניו כל אותן מדרגות מלמטה עד איפה שהוא נמצא כרגע, וזה נעשה לעולם הגילוי.

תלמיד: כתוב אבי"ע דקדושה ואבי"ע דקליפה. האם יש קליפה גם נגד עולם אצילות?

לא.

תלמיד: אני מבין שהקשר בינינו הוא רגשי, אבל האם אפשר לבנות אותו בצורה מתודית, אפשר לנתח אותו?

לא לפני שמשיגים את כל הסולם.

תלמיד: אז אנחנו יכולים לעשות משהו מתודי, סיסטמתי, כדי לחזק ולפתוח את איכויות הקשר?

לא, אתה לא יכול להחליף השגה באיזה חשבון.

תלמיד: אבל אני יכול להיעזר בחשבון בדרך?

אין לזה יסוד.

תלמיד: אני לא יכול להניח שאם אעשה יותר פעולות עם החברים, זה יקדם אותי?

זה בטוח.

תלמיד: ושאם אני אעשה פעולות מסוימות הן יקרבו, ופעולות אחרות פחות יקרבו? אין מה לעבוד עם השכל בבניית הקשר?

יש, השכל צריך לדחוף אותך לקרבה עם הזולת.

תלמיד: אני יכול לנסות להבין מהי הקרבה הזאת?

אם תשיג, אז תבין.

תלמיד: אני משיג שאם קורה משהו לחבר אני מתרגש ודואג לו, אבל אם לא קורה לו כלום אני פחות דואג לו.

כן.

תלמיד: אני מרגיש שאם אעשה הרבה פעולות, אז דווקא הלב יתקרר, יש אדישות, אני יכול להמשיך כך הרבה שנים, אז צריך לנענע. בדברים כאלה אפשר להשתמש?

העיקר לעשות.

תלמיד: לעשות כמות?

גם כמות.

תלמיד: אז יש גם כמות, אבל צריכים להיות גם דברים שמכניסים איכות, שינוי, חידוש. איך יודעים אם אנחנו עושים מה שצריך כדי שיתחדש לנו משהו בלב?

רק על ידי הגברת החיבור בינינו.

תלמיד: על ידי פעולות?

כן, פעולות.

תלמיד: כשאנחנו יוצאים כעשירייה לסוף שבוע שכוללת לינת לילה וסעודות והרבה ישיבות חברים ורואים את השיעור ביחד, זה מאוד מקרב בינינו.

בסדר גמור.

תלמיד: ואלי מרגיש שנעשה כך כל שבוע?

אולי. כן.

תלמיד: זאת אומרת להשתמש בפעולה שמרגישה איכותית ולנסות לעשות אותה יותר כמותית?

כן.

תלמיד: אני מבין שכדי לגלות בורא דרך התורה צריך להתחיל לגלות את החברים, להתחבר עם החברים, זה התנאי הראשון.

כן.

תלמיד: אבל אמרת גם שהחבר נסתר כמו הבורא.

כן.

תלמיד: אומנם אתה רואה אותו, מרגיש אותו, משיג אותו, אבל זה לא נכון.

כן.

תלמיד: אז מה נסתר בחבר?

נסתר בחבר הקשר שלו עם הבורא, זאת אומרת, המדרגה הרוחנית.

תלמיד: מה אני צריך לנסות לגלות בחבר, דרך החבר?

דרך החבר אתה צריך לגלות את מידת הקשר שלו עם הבורא.

תלמיד: ומי זה בעצם החבר?

כל אחד שכלפיו אתה יכול להיות עם לב פתוח.

תלמיד: אבל זה לא שאני משיג את החבר או מי הוא החבר, אלא זה מה שאני מפתח כלפיו?

כן.

תלמיד: מהו החיבור בינינו, מה כל אחד צריך לעשות כדי שיהיה חיבור ואיך משהו מתגלה בחיבור שלנו?

כל אחד צריך לגלות את חברו ועד כמה הם יכולים להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: ואיך בחיבור הזה משהו מתגלה, מה הכוונה?

הכלים של אחד מתחברים עם כלים של האחר ובצורה כזאת מודדים את האחר ומתחברים אליו.

תלמיד: בשולחן כאן נמצאים עשרה חברים, האם כל אחד מאיתנו מדמה לספירה?

מדמה.

תלמיד: האם זו מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד?

כן.

תלמיד: נאמר שחבר זה מי שאתה יכול להיות איתו בלב פתוח.

כן.

תלמיד: האם זה לגבי המושג הרגיל של דיבור בצורה פתוחה?

לא.

תלמיד: אז מה זה להיות עם חבר בלב פתוח?

בלב פתוח, זה מה שנפתח לך כלפי הבורא וכך אתה מתקשר עם החבר.

תלמיד: כלומר שאני יכול לחשוב על החבר ולהשתדל להרגיש אותו? ומכיוון שהחבר גם חושב עלי ועל הבורא אני מרגיש שהוא פותח לי את הלב?

כן.

תלמיד: זה לא קשור למה אומרים ועושים, אלא להיות בלב פתוח זה משהו שהוא מעבר לזה?

כן.

תלמיד: אם לא כואב לי על מה שנסתר ממני אז לאיזו נקודת כאב או רצון, האדם צריך להגיע כדי שמה שנסתר יתגלה?

אנחנו לא יכולים להגיד את זה מראש לפני שמגלים, אלא צריכים ללכת לפי אותם כללים שהמקובלים כתבו לנו, ובדרך נגלה.

תלמיד: זאת אומרת שאם עכשיו הבורא נסתר ואני לא רואה את הבורא שמסתתר מאחורי החבר, אז זה גם יישאר כך אם זה לא כואב לי או אם אין לי רצון לגלות את זה, האם אפשר לעשות מאמץ מלאכותי?

כן.

תלמיד: איך עושים דבר כזה?

אני לא יודע, תנסה. תנסה בכלים שלך.

אות קמ"ט

"ואחר שבאנו לכאן, אפשר ליתן איזה מושג והבחן, בד' העולמות, הנודעים בחכמת הקבלה בשמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה של הקדושה, ובד' העולמות אבי"ע של הקליפות, הערוכים בסוד "זה לעומת זה", לעומת אבי"ע דקדושה הנ"ל. ותבין כל זה מהביאור הנ"ל, בד' הבחינות של השגת השגחתו ית', ומד' המדרגות של האהבה. ונבאר מתחילה את ד' העולמות אבי"ע דקדושה. ונתחיל מלמטה מעולם העשיה."

הוא מזמין אותנו לגילוי עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשיה מלמטה למעלה.

אות ק"נ

"כי הנה נתבארו לעיל בד"ה "והנה", ב' הבחינות הראשונות של ההשגחה, מבחינת הסתר פנים, עש"ה. ותדע, ששניהם הם בחינת עולם העשיה, כי ע"כ איתא בספר עץ חיים (שער מ"ח פ"ג), אשר עולם העשיה רובו רע. וגם אותו מיעוט טוב, שישנו בו, מעורב ג"כ יחד עם הרע, בלי להכירו, עכ"ל.

פירוש, כי מצד ההסתר הא', כנ"ל ד"ה "משא"כ", נמשך שרובו רע, דהיינו, היסורים והמכאובים, שמקבלי ההשגחה הזאת מרגישים, ומצד ההסתר הכפול, נמצא גם הטוב מתערב ברע, ואין הטוב ניכר לגמרי, כנ"ל ד"ה "והסתר".

והבחינה הראשונה של גילוי פנים, היא בחינת "עולם היצירה", וע"כ איתא בע"ח (שער מ"ח פ"ג), שעולם היצירה חציו טוב וחציו רע, עכ"ל. דהיינו, כמ"ש לעיל (ד"ה אמנם), שהמשיג הבחינה הראשונה של גילוי פנים, שהיא בחינה א' של האהבה התלויה בדבר, המכונה רק "תשובה מיראה", הוא נקרא "בינוני", והוא חציו חייב וחציו זכאי, כנ"ל.

והבחינה השניה של האהבה (כנ"ל ד"ה הא'), שהיא ג"כ תלויה בדבר, אלא שאין שום זכר ביניהם, מהיזק ורע כל שהוא. וכן בחינה ג' של האהבה, שהיא בחינה א' של "אהבה שאינה תלויה בדבר", הנה הן שתיהן, בחינת "עולם הבריאה". וע"כ איתא בע"ח (שמ"ח פ"ג), שעולם הבריאה הוא "רובו טוב ומיעוטו רע, ומיעוט הרע אינו ניכר", עש"ה.

דהיינו, כמ"ש לעיל (ד"ה ואומר), בפירוש הברייתא, שמתוך שהבינוני זוכה למצוה אחת, הוא מכריע את עצמו לכף זכות, שנקרא משום זה "רובו טוב", והיינו בחינה ב' של האהבה. ומיעוט הרע, שאינו ניכר, שישנו בבריאה, נמשך מבחינה ג' של האהבה, שהיא "אינה תלויה בדבר". וגם כבר הכריע את עצמו לכף זכות, אמנם עדיין לא הכריע את העולם כולו (כנ"ל ד"ה ונתבאר), שנמצא מזה, שמיעוטו רע, כי עדיין אין האהבה הזו בבחינת נצחיות, כמ"ש שם, עש"ה. אמנם, אין המיעוט הזה ניכר, כי עדיין לא הרגיש שום רע והיזק, אפילו כלפי אחרים (כנ"ל ד"ה הב').

ובחי"ד של האהבה, שפירושה "אהבה שאינה תלויה בדבר, וגם היא נצחית" (כנ"ל ד"ה מידה וד"ה ואע"פ), היא בחינת עולם האצילות. וז"ש בע"ח, שבעולם האצילות אין שום רע כל שהוא, ושם סו"ה לא יגורך רע. כי אחר שהכריע גם את העולם כולו לכף זכות, הרי האהבה נצחית ומוחלטת, ולא יצוייר עוד שום כיסוי והסתר לעולם, כי שם מקום גילוי הפנים לגמרי, בסו"ה "ולא יכנף עוד מוריך, והיו עיניך רואות את מוריך". כי כבר יודע כל עסקיו של הקב"ה עם כל הבריות, בבחינת ההשגחה האמיתית, המתגלה משמו ית' "הטוב והמיטיב לרעים ולטובים", כנ"ל."

בעצם הוא צייר לנו את דרך ההתפתחות שלנו בהשגת ההשגחה העליונה, שאותה אנחנו צריכים להשיג.

אות קנ"א

""ובזה תבין ג"כ בחינת ד' העולמות אבי"ע דקליפה, הערוכים לעומת אבי"ע דקדושה, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים". כי המרכבה של הקליפות דעשיה, היא מבחינת הסתר הפנים בב' דרגותיה, שמרכבה ההיא שולטת, כדי לגרום לאדם, שיכריע הכל לכף חובה, ח"ו.

ועולם היצירה דקליפה, תופס בידיו את כף החובה, שאינה מתוקנת בעולם היצירה דקדושה (כנ"ל ד"ה ולפיכך). ובזה שולטים על הבינונים, המקבלים מעולם היצירה, כנ"ל, בסוד "זה לעומת זה עשה אלקים".

ועולם הבריאה דקליפה, יש בידיהם אותו הכח, כדי לבטל את "האהבה התלויה בדבר", דהיינו, רק לבטל את הדבר, שבו נתלית האהבה. והיינו, הבלתי שלימות שבאהבה דבחינה ב'.

ועולם האצילות דקליפה, הוא שתופס בידיו, אותו מיעוט הרע שאינו ניכר, שיש בבריאה, מכח בחינה ג' של האהבה, שאע"פ שהיא אהבה אמיתית, מכח "הטוב והמטיב לרעים ולטובים", שהיא בחינת אצילות דקדושה, עכ"ז, כיון שלא זכה להכריע באופן זה גם את העולם כולו לכף זכות, יש כח ביד הקליפה, להכשיל את האהבה, מכח ההשגחה על האחרים (כנ"ל ד"ה הב')."

תלמיד: מה זה בעצם "רע", רע ו"טוב" מול זה, האם זה רע לבהמה שלי או שיש דרגות לרע הזה, ומהו המושג הזה "אהבה", איך הוא קשור לזה?

כנראה שאנחנו עוד צריכים לברר את זה בהמשך.

תלמיד: זאת אומרת שאין מה להתמודד עם זה עכשיו?

כן, בינתיים תסתפק.

תלמיד: כתבתי שאמרת קודם "נסתר בחבר הקשר שלו לבורא, כלומר מדרגה רוחנית, צריך לגלות דרך החבר מידת הקשר שלו עם הבורא", ובאות הקודמת הוא גם כותב על מדרגת אצילות "כי כבר יודע כל עסקיו של הקב"ה עם כל הבריות, בבחינת ההשגחה האמיתית", מה עלי לעשות כאשר אני מתבונן, בעיניים המקולקלות שלי כמובן, בחברים ובקשר שלהם עם הבורא ומזהה שאין להם קשר אתו, מה הפעולה הנדרשת?

אתה צריך לחקור.

תלמיד: האם האמת היא שהחברים כולם מחוברים כבר לבורא?

נגיד.

תלמיד: ואני הוא זה שצריך לגלות את הקשר שלהם לבורא?

יכול להיות. אבל אני לא אענה לכם כי אלה הן אותן השאלות שכל אחד צריך לעבור ולהשתדל לפתוח אותם, לקיים, ולקבל תשובה.

תלמיד: לגבי האות שקראנו עכשיו, שהוא כותב לגבי, זה לעומת זה עשה אלוקים, אבי"ע דקליפה, אבי"ע דקדושה, נראה שאבי"ע דקליפה היא מאוד חשובה, היא מרימה, היא עוזרת לגילוי הרע, כמו שהוא כותב בקליפה דעשיה "שמרכבה ההיא שולטת, כדי לגרום לאדם, שיכריע הכל לכף חובה".

והוא ממשיך "חס ושלום", זאת אומרת מצד אחד זה חס ושלום, מצד אחר בלי שאדם יכריע לכף חובה פעם ועוד פעם, וממש יתייאש מכוחותיו, הוא לא יגיע לתפילה אמיתית.

איך להתמודד עם קליפה דעשיה, שכנראה זה הדבר שהכי קרוב אלינו, גילוי הרע? כי הוא אומר יש הסתר א', יש הסתר ב', יש דרגות בזה, זאת אומרת יש פה התקדמות בגילוי הרע כדי לגלות את הטוב מאחוריו. לפעמים גם אומרים שאין כזה דבר חושך, אלא חושך נקרא שאין אור, הוא לא דבר שקיים בפני עצמו.

איך להשתמש באבי"ע דקליפה, ש"חס ושלום" כי אנחנו כן רוצים להגיע לטוב, כן להגיע לגילוי, אבל אנחנו מוכרחים לגלות כמה אני בעצם לא רואה את הקשר של החברים עם הבורא, איך לעשות את הקישור הזה?

כנראה שזה כתוב באיזשהו מקום, תקרא כמה פעמים ואתה תמצא.

תלמיד: מה שמסתיר את החבר ואת הבורא מאיתנו, מהלב שלנו, זה היצר הרע, זה נכון להגיד כך?

כן.

תלמיד: למה היצר הרע מסתיר בצורה שונה אנשים שונים? למשל את הרב הוא פחות מסתיר, נותן לך לקבל ממנו, הוא נותן לך לראות אותו כגדול, אתה יכול לקבל ממנו, למה היצר הרע מרשה את זה, וכלפי החברים הוא לא מרשה?

כל העבודה שלנו היא כלפי החברים.

תלמיד: אבל אם היצר הרע עומד שם כדי שלא נתקרב לבורא, כביכול הוא עומד כנגדו, למה הוא מאפשר לקבל התפעלות ממקומות מסוימים, למשל מהספרים ומהרב, אבל מהחברים לא נותן, מה ההבדל פה ולמה שם כן אפשר ופה אי אפשר?

כי עם החברים זאת העבודה העיקרית.

תלמיד: יש משהו בקשר של האדם עם החברים שהוא דווקא העיקר של ההתקדמות שלו?

כן.

תלמיד: אני רואה שבחיים שלי אנשים שונים השפיעו עליי אחרת. יש אנשים, לא רב, גם כביכול חברים, אנשים מהסביבה, שחדרו ללב ונמצאים שם עד היום. בכלל לא פגשתי אותם עשרים שנה, ופתאום אני מרגיש כאילו אני נמצא איתם בקשר, וכלפי חברים אחרים, זה לא ככה. הרי כולם חברים, למה יש חבר שאני מרגיש שיכול לפתוח, הוא פותח לי יותר ועם חבר אחר זה לא מצליח, האם זה תלוי בי, האם זה תלוי בחבר?

לא, זה לא תלוי בך ולא בחבר. זה בהשגחה עליונה.

תלמיד: ואיך אני צריך לעבוד עם הפערים, ההבדלים האלה? מה אני צריך לעשות, איך זה פועל, כלפי כל חבר יש אותה גישה או גישה שונה כלפי חבר שפותח לי את הלב כך או אחרת?

זה יגיע לפתרון.

תלמיד: במשפט אחרון של קנ"א, הוא אומר, "יש כח ביד הקליפה, להכשיל את האהבה, מכח ההשגחה על האחרים".

כן.

תלמיד: מה זאת אומרת להכשיל את האהבה מכוח ההשגחה? מה זה להשגיח על אחרים? דבר ראשון שנבין את זה נכון.

זאת אומרת שהקליפה יכולה לקלקל קשר עם החברים האחרים, כך שאפילו אם הייתה לך אהבה, היא תיפסק.

תלמיד: במה האדם משגיח על אחרים?

אני חושב שמדובר על הקשר שלו עם אחרים.

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים שאנחנו צריכים להשגיח, לדאוג לחברים.

כן.

תלמיד: ופה זה כביכול משהו שמזיק ויכול להכשיל אותנו, אז איזו השגחה, איזו דאגה לחברים היא טובה ואיזו מזיקה?

החיבור. אם הוא חיבור טוב, אז יש לך ולכולם תועלת מזה. ואם לאו, אז דווקא אחרת.

תלמיד: מה זה חיבור שהוא לא טוב?

חיבור לא טוב, שאתה לא דואג עבורם, ואתה כן חייב לדאוג.

תלמיד: הוא אומר פה שהסתר כפול והסתר רגיל, זה נקרא עולם העשייה.

כן.

תלמיד: ואז שאדם נכנס לגילוי מיראה, זה נקרא שהוא נכנס לעולם היצירה. ולמדנו הרבה על הסתר כפול והסתר רגיל בקשר בין אדם לבורא. אפשר להגיד מה זה הסתר כפול ורגיל ביחס בינינו?

לא. שהוא מרגיש הסתרה ולא מרגיש שורשים אליה, סיבות אליה, זה נקרא הסתר כפול. זה שמרגיש הסתרה וסיבה אליה, זה הסתר רגיל.

תלמיד: מה זה הסתרה של החבר או של העשירייה, מה בדיוק נסתר?

נסתר זה שאתה לא משיג עד כמה הוא קרוב אליך, חושב עליך, הוא נסתר.

תלמיד: אז זה ממש אותו דבר, כמו שאנחנו אומרים על הבורא או שזה אחרת שאומרים על החבר שהוא נסתר?

כן, אפשר להגיד שזה דומה להסתרה על הבורא.

תלמיד: לגבי מה שאמרנו על התקרבות לחבר, למדנו שהחברים משקפים לנו את הפגמים שיש אצלנו, בחבר אין פגמים, הפגמים אצלי. כשאני מתקרב לחבר, למרות שיש הרבה התנגדויות ונגיד חבר שראיתי בו הרבה פגמים, ברגע שאני מצליח להתקרב אליו, אני מרגיש שהפגמים האלה מתחילים להיות קטנים והיחס נהיה של חום אהבה כלפיו. השאלה אם בסיטואציה כזאת זה אומר שתיקנתי בי את הפגמים שראיתי אצלו?

כן.

תלמיד: לגבי המעלות שיש בחברים, בכל חבר אפשר לראות את המעלות, את החוזקות שלו, וגם רואים את הצד שלו, ובהתקרבות לחבר, אתה אומר שאנחנו מתקנים את הפגמים. אז אם הצלחתי לראות אותם ממש כקטנים עד כדי לבטל אותם, אני גם יכול להתקרב לחוזקות שלו, לקבל את התכונות האלה חסרות שלי?

אתה צריך לעבוד עליהן.

תלמיד: מה הכוונה לעבוד, איך אני עובד עליהם? אני רואה בחבר תכונה שאני מאוד רוצה אותה ולי היא חסרה.

אז איך תקבל את זה ממנו?

תלמיד: אם אני מתקרב אליו, אז אני לא מקבל את זה?

לא. מה זה להתקרב?

תלמיד: אם אני רוצה להתקרב למרות ההתנגדות, אני צריך להתבטל כלפיו, אחרת אני לא אוכל להתקרב אליו.

לא תוכל על ידי זה להשיג מה שיש בחבר.

תלמיד: רב"ש כותב לנו, שאם אני שם את החבר אחד ואותי אפס, אתה מקבל פי עשר. מה הקבלה שאני מקבל כשאני מתקרב לחבר?

כשאתה מתקרב לחבר אתה יכול בהדרגה להתרשם ממנו ולהידמות לו.

תלמיד: להתרשם יותר מהתכונות החזקות. איך אני מגדיל את הכלי שלי, איך אני רוכש תכונות טובות נוספות שיש בחברים?

על ידי זה שאתה קודם כל מגלה אותם בחברים, ומאוד רוצה להתכלל איתם.

תלמיד: להתכלל איתם בתכונות החיוביות.

כן.

תלמיד: האם קליפה זה שאני מגלה כמה אני רוצה לנצל את חברים בעשירייה כדי להתקדם?

נגיד.

תלמיד: מה זה מימוש קשר על פני קליפה, איך יוצאים ממצב כזה?

בדרך כלל על ידי תפילה.

תלמיד: איך מגיעים לתפילה כשמרגיש שזה המצב?

לא יכול להיות שזה המצב, הכול משתנה.

תלמיד: האם רק בעזרת בקשה שהלב לא קשור אליה?

למה הלב לא קשור?

תלמיד: כי נמצא במצב של קליפה.

בסדר, אז אתה מרגיש שזאת קליפה.

תלמיד: מה זה המצב שמתעלה מעל זה, שמתקן את זה? זאת המדרגה שצריך להגיע אליה במימוש הקשר הראשון, לגלות את הקליפה?

כן.

תלמיד: האם לתקן אותה זה באותה מדרגה?

כן.

תלמיד: הוא כותב שבאצילות הוא מתקן את מיעוט הרע שהוא גילה בבריאה.

כן.

תלמיד: וזה בכל מדרגה כך?

יש קשר כזה בין המדרגות.

תלמיד: איך יוצא ממצב של קליפה? אני מרגיש בחברים רק אמצעי שלא נמצא שם באמת עם הלב.

כך אתה מרגיש.

תלמיד: כן.

אנחנו יכולים להתקרב לחברים, להידמות להם, להתחבר איתם, ובהתחברות איתם, אנחנו גם מגלים כמה אנחנו מסוגלים להידמות אליהם.

תלמיד: מה היתרון של הקליפות בעבודה שלנו?

הן מעוררות אותנו לעבודה, יותר מכל דבר אחר. אי אפשר להתקדם בלי קליפה.

תלמיד: האם כשהאדם מתחיל לדון את המציאות לקו זכות, הוא למעשה משתחרר מאחיזת הקליפות?

כן.

תלמיד: מה זה אומר שעולם העשייה הוא רובו רע, אם האדם נכנס כבר לרוחניות, במה הרע הזה מתבטא?

כשהאדם נכנס לרוחניות הוא מבטל את הרע שבו עוד ועוד בהתאם למדרגה שלו, וכך הוא מתקרב לטוב.

תלמיד: מדוע עולם העשייה הוא ברובו רע, מה זה אומר?

כי הוא העולם התחתון, התחתון ביותר.

תלמיד: אם קיימת אהבה בעולם בריאה, האם לא ניתן להתרשם מהאהבה בעולם העשייה?

לא, כי הוא כולו שקוע ברצון לקבל הרע.

תלמיד: האם הגילוי שהקשר בינינו נצחי, ושאנחנו מחזיקים בו, זו ההשגה? ואם לא, מה זו השגה?

השגה זה שאני משיג בכלים שלי את פעולות הבורא מתוך הזדהות, מתוך השוואת הצורה, זאת השגה.

תלמיד: אם אין מוטיב פאוור לקבל החלטות בעניין זה לעומת זה, לדוגמה חשיבות מימוש הוראת הדרך, לעומת תועלת לבהמיות מעבר להכרחיות, כשאין חיסרון לקבל החלטות, האם יש בזה משהו מהסתר כפול?

לא.

תלמיד: וקבלת החלטות טובות ונכונות בזמן ההכנה, אפילו כשאין שיעור, מהמרחק זה במשהו כאילו מדמה עבודה עם המסך?

כאילו.

תלמיד: אם אני מחבק את החבר, והוא לא מחבק אותי, מה אני צריך לעשות?

להמשיך, להמשיך לחבק אותו עד שגם הוא יחבק אותך.

תלמיד: האם האהבה שלי לחבר, זו הרגשה שלי כלפיו?

כן.

תלמיד: אז בעצם הרגשה שאינה תלוי בדבר, זו הרגשה שאני עוד לא מכיר.

יכול להיות.

תלמיד: אם אני לא בעולם האצילות, אז אני לא יודע מה ההרגשה הזאת.

טוב, בכל זאת עד כמה שנראה לך.

תלמיד: אז צריך לגלות את ההרגשה?

כן.

תלמיד: זה אומר שזו הרגשה אחרת ממה שיש לי, זו הרגשה שונה מעד כה?

כן.

תלמיד: לפתוח את הלב לחבר זה הרבה פעמים דאגה לחבר, או לא לראות את הפגמים שלו. הרבה פעמים זה לבקש עזרה מהחבר, ולפעמים דווקא זה הכי קשה. מה זה לפתוח את הלב לחבר?

להשתדל לקבל את היחס שלו אליך בצורה הטובה, והקרובה ביותר.

תלמיד: האם אני יכול לעזור לחבר לפתוח את הלב?

כן.

תלמיד: איך אני עוזר לחברים לפתוח את הלב?

תן לו דוגמה.

תלמיד: מתוך כל היחסים האלה של לפתוח את הלב, במה כדאי להתרכז, האם אני צריך להשתדל לראות אותו כגדול, ולא לראות את הפגמים?

כן, עוד ועוד.

תלמיד: ולבקש עזרה?

כן.

תלמיד: מה זה אומר לא לראות פגמים בחבר?

זאת אומרת שבעיני הוא מושלם.

תלמיד: לדוגמה אני רואה שהחבר לא בא לשיעור, ואני בא לשיעור. אמרת שזה אומר שמשהו לא מתוקן בי. מה יש לתקן בי?

אין לי תשובה על זה. אין.

תלמיד: מה זה נקרא להידמות לחבר? הרי יש להידמות לבורא, במה בדיוק צריך להידמות לחבר?

להתייחס אליו כמו שאתה מרגיש שהוא מתייחס אליך.

תלמיד: ואם אני לא יודע איך הוא מתייחס אליי?

אז אתה לא יכול להידמות לו.

תלמיד: אז מה לעשות?

להתפלל.

תלמיד: כמה פעמים כתוב "זה לעומת זה עשה אלוהים", מה זה אומר בעבודה שלנו?

שיש בנבראים הרבה תכונות, בסולם המדרגות שבנויות בהתאם לכלים יותר חיצוניים או יותר פנימיים, ואנחנו צריכים להידמות, ולקבל אותן כמו שהסבירו לנו בדרגות האחרות.

תלמיד: זה אומר שיהיה לנו מקום בחירה?

זה יכול להיות אלף דברים מכאן.

תלמיד: כן, אבל הוא מצביע כאילו שאין סתירה, שבורא עולם כך עשה, זה מול זה.

כן.

(סוף השיעור)