שיעור בוקר 30.08.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, אגרת ס'¹,

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק "אגרות", עמ' 741, אגרת מ"ד

קריין: אנחנו לומדים את אגרת ס' של בעל הסולם, האגרת לא נמצאת ב"כתבי בעל הסולם".

אגרת ס'

"הקדמה

אגרת זו כתב בעל הסולם כמענה לשאלה שנשלחה אליו בעקבות פרסום מאמר "מתן תורה" בו הוא מרחיב בכך שמצוות ואהבת לרעך כמוך היא כלל התורה, ועניינה הוא שאדם ידאג לתועלת חברו לא פחות משדואג לתועלת עצמו. שולח השאלה לא הכיר כלל את בעל הסולם, אלא שנתקל במאמרו זה. השאלה הועתקה ע"י בעל הסולם ותחתיה כתב את תשובתו, ונראה לפי צורת הכתיבה שהכין אותה במחשבה לפרסמה בקונטרסים הבאים.

נוסח השאלה:

"הנה ... איני מתנגד, ואדרבה, מי יתן והיה אשר הב' מאות אלף נפשות שבארץ לא ידאגו יותר אלא לטובתו... צרכי, אכן... אם... עיקר התורה לדאוג בעד אנשים ולא יותר, למה כל התורה והמחברים התלמוד והפוסקים כמעט שאינם מדברים כלל מזה, וכי כלם הניחו את העיקר ועסקו רק בטפלים. ולדעתי כל דבריו בדבר ההוא הם בניגוד לכל הדת המקובל בישראל וכמו שנתפשט בינינו, ולדעתי כח הדרוש הזה הוא בנין חדש ושיטה חדשה אשר המציא על דעת עצמו. כתבתי כמובן רק את דעתי.

נאום מ.ל. פתח תקוה"

תשובה:

"כנראה שלא עיין כל צרכו בדברי, כי כתבתי רק שהיה תנאי מותנה מתחילת קבלת התורה. אולם אחר כך מעת עשיית העגל נִתְפָּרְדָה החבילה, כי נעשה מלחמות, ובני לוי הרגו בדבר ה' ג' אלפי איש, ואחר כך התלונות על משה ואהרן והמרגלים, וכמובן שכל אלה לא הוסיפו אהבה ואחדות – ואחר כך בביאת הארץ גם כן לא שקטה זאת, ולפיכך לא היה אפילו מקום לִרְצוֹת מִמִּי שֶׁיְּקַיֵּם הַמִּצְוָה העיקרית הזאת. אולם כדי שלא תשכח התורה מישראל, התחילו לעסוק בשאר מצוות אף על פי שהניחו את העיקר, כי לא היה להם עצה אחרת. ואולי על זה כיוונו חז"ל שהקשו על חורבן בית שני שלא היה שם עבודה זרה וְהָיָה בְּקִיאִים בתורה ומאי טעמא אחרבה [ועל מה נחרב?], ואמרו בשביל שנאת חנם. יכול להיות שהכונה על שלא יכלו לעסוק בעיקר בנין התורה שהוא "ואהבת לרעך כמוך." (ויקרא יט, יח)"

שאלה: שנאת החינם שהיא הסיבה של כל האסונות במשך כל ההיסטוריה, מתי התגלתה בעם ישראל? ממה זה התחיל?

מהבורא, הוא אמר "בראתי יצר הרע".

תלמיד: זה לפני קבלת התורה, אחרי קבלת התורה? לפני יציאה ממצרים, כביכול היה עם שקיבל את החוק?

היה עם שקיבל את החוק הזה, "ואהבת לרעך כמוך" לפי מה שהבין, והרגיש את הגלות מהחוק הזה, מאהבת ה', מאהבת הבריות, שזה נקרא "גלות מצרים" וכך התקיימו. והיו מריבות והיו רציחות, והיו בעיות אבל בכל זאת השאלה אם הבינו שחייבים להגיע לאהבה חלוטה? השאלה, עד כמה אדם מרגיש שזה נוגע לו כנפשו. אבל התקיימו, חלק במאבקים עם עצמם, וחלק לא, זאת אומרת זה תלוי איך אדם מקבל את הטבע שלו, שהוא כולו נגד אהבה. אהבה עצמית כן, אבל אהבת הזולת אפילו קשה להבין שזאת דרישה, עד כדי כך זה מנוגד. וזו כל ההיסטוריה, המאבק בין אהבה עצמית לאהבת הזולת.

שאלה: השאלה שנשאלת היא שאלה מאוד ברורה, עד היום שואלים את השאלה הזאת, למה אתם מדברים על אהבת חברים כעיקר כשתרי"ג המצוות זה העיקר. ואת התשובה של בעל הסולם אני רוצה יותר טוב להבין, כי הבנתי שהוא כותב שזה תמיד היה העיקר ובטח בקבלת התורה, אבל כבר בקבלת התורה היה חטא העגל ואז בני לוי הרגו 3000 איש והתחילו מלחמות.

ואז כי זה היה גדול עליהם כביכול לדבר רק על זה, אז אמרו, "תעשו תרי"ג מצוות, תרי"ב מצוות חוץ מזאת וכביכול לא שמו דגש על זה. ההיגיון אומר להיפך, דווקא על זה היה צריך לשים דגש, במצבים של מלחמות, של מאבקים פנימיים שכל הזמן היו בעם ישראל. אז למה החכמים אמרו, תתעסקו ביתר המצוות ולא בזאת?

כי אי אפשר היה לדרוש מהם לעסוק ב"ואהבת לרעך כמוך", זו מצווה שאדם מחויב לאהבה, שהוא חייב להביא את עצמו לאהבת הזולת, וזה לא בכוחו. את זה הבורא אחר כך מבצע באדם.

תלמיד: והיום אפשר לדרוש את זה?

היום במידה שנרצה אנחנו יכולים להזמין מאור המחזיר למוטב, ואז הוא יעשה את העבודה הזאת בנו.

תלמיד: המאור המחזיר למוטב הוא התרופה.

כן.

תלמיד: אבל אפשר לדבר היום עם אנשים על "ואהבת לרעך כמוך"?

לא, אבל חלק מהם יבינו מזה שצריכים להתייחס לזולת כמו לעצמו, לפחות באיזו מידה מהדרוש.

תלמיד: זאת אומרת, גם כשראו שהולך להיחרב הבית, הוא אומר פה שלא בגלל עבודה זרה, אלא רק בגלל שנאת חינם, גם אז החכמים לא דיברו על זה כמוקד?

ממה שאנחנו מבינים, על העניין של אהבת הזולת לא מדברים כי זה תלוי בנשמת האדם, עד כמה נשמתו שומעת, משתוקקת, מוכנה. לכן לא מדברים על זה בצורה גלויה, אלה דברים שאדם מסתיר מאחרים בצורה הטבעית.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו צריכים פחות לדבר על זה, יותר לעשות את זה בפועל.

כן.

שאלה: לפי ההסבר של בעל הסולם צריך שיהיה מצב של שקט בעם ישראל, ורק אז יכולים לעסוק במצווה, ככה הוא עונה. ולא יכלו, כי היו מלחמות במדבר ואחרי זה מלחמות בארץ ישראל, ולא היה אפשרי לעסוק במצווה הזאת.

כן.

תלמיד: אבל אף פעם לא יהיה שקט בעם ישראל, כמו שאנחנו רואים.

אבל אם דווקא בתוך חוסר השקט הזה אנחנו משתוקקים לאיחוד, לחיבור, לאהבת הזולת אנחנו יכולים מתוך זה להבין שדווקא חוסר שקט ומלחמות וכל ההתנגשויות שיש לנו בתוך העם, הם הם המכוונים אותנו לקשר הטוב אפילו עד אהבה.

תלמיד: בעל הסולם אומר כאן שעם ישראל לא הגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" כי לא היו תנאים, הארץ לא הייתה שקטה, יותר מדי מלחמות ואז אנשים לא יכלו להגיע לזה. אבל תמיד יש מלחמות, עד היום אנחנו רואים שהבורא תמיד דואג לעם ישראל למלחמות, אז התנאי של שקט לא יתקיים אף פעם. וגם כמו שאמרת, דווקא כשיש מלחמות פנימיות צריכים "ואהבת לרעך כמוך".

חוץ מזה אנחנו צריכים להבין מה הסיבה למלחמות ומה לעשות, האם אנחנו יכולים בהחלט להגיע לקשר היפה בינינו. ולאט לאט, מה לעשות, כנראה שכך הטבע שלנו הולך ובונה בנו את ההבחנות הנכונות.

תלמיד: בעם ישראל למשל היום, ובכלל כשיש מצבי לחץ, כשיש אויבים, אנחנו רואים שהנטייה דווקא מתחזקת, להיכנס למחנות, להאשים זה את זה, לא נולדת דרישה ל"ואהבת לרעך כמוך".

לא, כל הדרישה של "ואהבת לרעך כמוך" מגיעה לאדם, אם הוא מוכן לקבל את זה וליישם את זה, ולא סתם כי הגיעה התקופה. זה לא כמו ארבע עונות השנה, זה לא מגיע זה לאחר זה וזהו, לכן אנחנו צריכים להשתדל לממש את זה.

תלמיד: אילו תובנות צריכות להיות עכשיו נגיד לאדם בעם ישראל בשביל שזה יקרב אותנו קצת לכיוון הנכון?

עכשיו זה זמן מאוד טוב. אנחנו רואים שעם ישראל מבין שהוא נמצא במצב לא בריא, לא טוב. אנחנו רואים עד כמה ההתנגשות ההדדית, ואפילו השנאה ההדדית מתעוררות בעם, וכנגד זה אם אנחנו באמת רוצים לעלות ליחסים נכונים, טובים אז אין לנו ברירה, אלא ללמוד ולדעת איך אנחנו מקיימים את האהבה שבינינו.

תלמיד: אמרת "באמת רוצים להגיע ליחסים נכונים", מאיפה זה מגיע? זה אמור להגיע מתוכנו, מתוך עם ישראל, מתוך איזו הבנה או שזה מגיע מלמעלה?

מלמעלה זה מגיע מלכתחילה, אנחנו לא צריכים לעורר את זה מלמעלה, אנחנו צריכים לעורר חיסרון לזה מלמטה, מאיתנו, ואז זה יופיע.

שאלה: למה דווקא היום יש את הביטחון בשיטה המיוחדת של המאור המחזיר למוטב, שאפשר להגיע לזה? אני בתחושה, אני מאמין כמו הרבה חברים פה, שאת השיטה שאנחנו לומדים היום, אפשר לכוון לשם, ל"ואהבת לרעך כמוך". מה מיוחד בשיטה הזאת שהיום אנחנו לומדים, לעומת תקופות בעבר שהיה קשה יותר לממש והיום יש לנו האפשרות לממש את זה?

הכרת הרע באגו שלנו, שהוא "ואהבת לרעך כמוך", זה דבר המצטבר מיום ליום, מדור לדור. ולכן אנחנו, אפילו אם לא מרגישים את זה, אבל נמצאים כמו שכותב בעל הסולם "על סף הגאולה" צריך להתגלות בנו. לכן אני חושב שזה אפשרי.

וזה שאנחנו מרגישים את זה רק במאות חברים ולא באלפים ולא במיליונים, כך זה צריך להיות. לא צריכה להיות התחלה בכל האומה או בכל העולם, לא, זה חוק שהוא נכנס לכוח בצורה מאוד איטית ובגבול בין חוקי העולם הזה, של על מנת לקבל, לחוקי העולם העליון, של על מנת להשפיע. ולכן יש בו כמה תנאים כנגד הטבע של האדם בעולם הזה, שבכל זאת אדם צריך להתעלות למעלה מהם ולקיים.

תלמיד: אנחנו בהכנה נמרצת לכנס ומדברים על אהבה, חיבור הלבבות, הורדת החומות. האם התנאים שאנחנו יוצרים בינינו, מאפשרים להתחיל להרגיש את הדבר המיוחד הזה?

אני חושב שאם כולנו נרצה לקיים ושזה יקרה בנו, אז זה יתקיים. אנחנו צריכים להבין שהכול תלוי רק ברצון ותחילת המעשה מצידנו.

תלמיד: אמרת שזה יכול להיות עכשיו במאות, אתה חושב שזה יכול גם להתממש בעשיריות?

כן. בוודאי כי לפי התורה אנחנו צריכים להיות מחוברים כך, בעשיריות.

שאלה: האדם ששואל את בעל הסולם, שואל על "אהבת לרעך כמוך" מצד אחד, ומצד אחר על 612 המצוות. ובעל הסולם אומר לו, ש-612 המצוות נתנו אחרי חטא העגל והקדוש ברוך הוא רצה לתת נושאים שיתעסקו בהם ומהם נגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". העניין הוא שצריך ב-612 המצוות האלה להבין את המתיקות שיש בהן, כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". האם צריך להרגיש את המתיקות שיש גם ב-612 מצוות?

לא.

תלמיד: אז מה בעל הסולם עונה?

הוא עונה שמתוך "ואהבת לרעך כמוך" תרגיש שכל יתר המצוות נכללות במצווה זו.

תלמיד: אז אין עניין להרגיש מתיקות ב-612 מצוות, אלא להבין שהן רק אמצעי כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך".

כן.

שאלה: בשיח הציבורי סביב חורבן הבית, יש שני קווים אידיאולוגיים מרכזיים. קו אחד מאמץ את הטענה ששנאת חנם גרמה לחורבן הבית ומולו יש קו הטוען שהקצנה דתית היא שגרמה לחורבן. שניהם נשענים על כתבי יוספוס פלביוס, וכך טוענים. הוויכוח קיים כדי להקיש ממנו על אירועים אקטואליים. בעל הסולם מסביר בברור על שנאת חינם, אנחנו גם לומדים ושמענו על כך רבות מהרב. האם בטענה הנגדית, שהקצנה דתית גרמה לחורבן הבית יש בסיס, או שהיא לגמרי משוללת יסוד?

מהי הקצנה דתית?

תלמיד: הטענה היא שהיו כתות שהלכו והקצינו לכיוון הדת, התחילו לריב ביניהן ומשכו את כל העם לתוך הסכסוך הזה.

השאלה היא למה קרה החורבן? מי אשם בו?

תלמיד: כן. אנחנו יודעים מה בעל הסולם כתב, אנחנו יודעים איפה האמת. אני שואל על הטענה הנגדית שהקצנה דתית גרמה לחורבן הבית. האם יש גרעין של אמת בטענה זו?

אני לא חושב שבכלל היה אכפת לרומאים למי היהודים מתפללים. מבחינה אידיאולוגית, בטוח שלא היה להם שום עניין. פשוט כמו שהם כבשו אז את העולם, זו הייתה אותה המטרה.

תלמיד: הקו הטוען את הטענה הזו אומר שדיבורים על אהבת חינם הם הסחת דעת והבעיה שלנו, היא באמת הקצנה דתית. הטענה היא, "אנחנו החופשיים, מאבדים את החופש שלנו בשל הקיצוניות הדתית שלכם". האם יש בזה משהו שאפשר בכל זאת להצדיק, או שזה משולל כל יסוד?

יכול להיות שבחלק מהעם זה היה מורגש כך, אבל לא זו הסיבה.

שאלה: לגבי החוק "ואהבת לרעך כמוך", אנחנו רואים היום שמדברים על חיבור בעם, אבל לא על אהבה. למה כל כך קשה, כמעט מביך, לדבר על אהבה? מה יש בתכונה הזו שהיא כל כך דוחה?

ודאי שהיא דוחה, כי הדבר הזה לא טבעי, הוא לא נמצא בבני אדם. ולכן כשמדברים על העיקרון הזה, מורגש שזה מלאכותי.

תלמיד: מה יש בשורש האהבה, שכל כך קשה אפילו להגיד את זה? מעבר לאהבה שטחית, אם קצת מדברים על זה כמשהו יותר פנימי, קשה מאוד לדבר על זה.

כי מתגלה שזה שקר.

תלמיד: כלומר מתגלה שהאהבה של העולם הזה היא שקר?

כן.

תלמיד: ומזה מפחדים?

כן.

תלמיד: מפחדים שאין אלטרנטיבה, שלא יודעים מהי אהבה אמתית? או מפחדים לגלות שכל החיים הם שקר?

גם וגם.

שאלה: הבורא עוזר, אבל אנחנו לא רואים את זה, אנחנו רואים את המלחמות, את הרצח, ומה שיכול לעזור, זו משיכת המאור. אנחנו צריכים את המאור כדי לרצות אהבה.

כן.

תלמיד: אנחנו צריכים לבקש למשוך מאור לכל ישראל, לכל העולם? או שאנחנו צריכים למשוך מאור והבורא יודע לסדר אותו לבד?

לא, אנחנו רוצים למשוך מאור קודם כל לעשירייה, שנהיה מחוברים בינינו בקשר טוב, בקשרי אהבה. וכשנרגיש שזה מתקיים בפועל, נוכל להרחיב את זה הלאה. כך זה צריך לעבוד.

שאלה: האם העיקר הוא לחבר הבחנות מימין ומשמאל, לא להיות באף אחת מהן רגע מיותר, אלא להזדרז בבניית כוונה לאהבת חברים, שממנה עולה יחס טוב ונכון לבורא, ואז בהכרח הלב מבין שהתפילה היא הפועלת באמת?

כן.

תלמיד: אפשר לשער שהדורות שקדמו לנו התקשו בתפילה שלמה וזה עיקר אורך הגלות?

כן.

תלמיד: ודווקא בתפילה, אנחנו העבים והקטנים יותר מסוגלים?

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב שהם היו בקיאים בתורה אבל לא באהבת חינם. מה זה אומר בקיאים בתורה? באיזו תורה הם היו בקיאים אם אין אהבת חינם שם?

תורה מעשית.

תלמיד: זאת אומרת, הכול יבש, אין שום דבר, על זה הוא מדבר?

פחות או יותר כן.

תלמיד: אם מסתכלים מה קרה אז ומה קורה היום, המצב יותר גרוע היום. השנאה חוגגת, אתה נחרד מחוסר הרגישות, משנאת החנם ברחובות. האם יש בכלל תקומה? אומרים שפני הדור כפני הכלב. אנחנו נראים מכוערים ורואים אותנו כמכוערים, ודווקא במדינה הזאת, מרכז השנאה הוא במזרח התיכון. איך אפשר לתקן דבר כזה? האם אתה רואה עתיד בכלל?

כנראה שלא הגענו עדיין לנקודה שממנה אפשר להתחיל לתקן.

תלמיד: מה זה אומר?

להכרת הרע.

תלמיד: עד כדי כך? אלפי שנים לא עוזרות?

זה מה שאתה רואה.

תלמיד: אתה רואה עתיד? אני מרגיש שכל אחד לא אכפת לו מהאחר, האחר לא מעניין אותו, איך אפשר לשנות את זה? לא הגיע הזמן שנתחיל לאהוב אחד את השני? איך אפשר לשנות שיהיה אכפת במדינה איש לרעהו. איך?

לי אין תשובה.

תלמיד: אז מה, נתדרדר בלי סוף?

לא, צריכים לקיים מה שהבורא רוצה, עד כמה שאפשר. ולצפות שכל היתר הוא יוסיף בעצמו.

תלמיד: בעל הסולם אומר אין שום בעיה פצצת אטום אחת, פצצת אטום שלישית. זה מפחיד אתה רואה שאתה מתקרב לשם, אין לך עתיד. אתה לא רואה שינוי לטובה, אתה רואה יותר גרוע מיום ליום. איך אפשר לשנות את המסלול הזה, לשנות כיוון?

אני לא יודע, זה צריך לבוא מלמעלה.

תלמיד: בעזרת ה'.

כן.

תלמיד: מה אפשר לעשות עוד, כדי שזה באמת ישתנה?

לפנות לבורא.

תלמיד: להתפלל?

להתפלל. אין לך שום סיכוי להצליח בצורה אחרת.

תלמיד: אתה לא מעודד אותי, אתה אומר לי, זה מה שיש.

לא, לא שאתה צריך להיות מעודד, אתה צריך להיות מיואש מכוחותיך.

תלמיד: צריך להיות מיואש?

כן, מהכוחות שלך.

תלמיד: אז אם אבוא בשבוע הבא ואגיד לך שהמצב יותר גרוע, זאת אומרת שאנחנו מתקדמים?

כן, לכן אנחנו מתקדמים.

תלמיד: זה עד כדי כך הפוך?

עד כדי כך, כן. זה לא הפוך, זה מובן גם בעולם הזה.

שאלה: אנחנו מדברים כל הזמן על חיבור. מה זה החיבור? האם החיבור זה מקום שאליו הבורא צריך להוביל אותנו יחד ואת כל הכלי?

כן. להביא אותנו לחיבור יכול רק הבורא. והחיבור נקרא שאנחנו כולנו נעשים "כאיש אחד בלב אחד".

שאלה: כל הבעיה היא בינינו ואני שומע מחברים שאנחנו מדברים על החוץ, על אנשים שלא חשופים לחכמת הקבלה. אז איפה אנחנו צריכים לשים את הדגש בעבודה שלנו?

בחיבור בינינו, בין החברים.

תלמיד: אם זה בין החברים, אני חושב שאנחנו צריכים להתחיל יותר להתמקד בעבודה בינינו, איך אנחנו מגיעים ליתר חיבור, איך אנחנו מגדילים את הרצון, את החיסרון שיתחיל להשפיע על כל אחד מאתנו. שכל אחד יכנס פנימה ויברר בתוך עצמו מה הוא רוצה עכשיו? עם מה הוא רוצה לפנות לבורא כדי שיתקן עוד משהו, כדי שנכין את עצמנו. נראה שאם נהיה מוכנים, הבורא יביא את האחרים לשמוע מאתנו, אבל כל עוד לא נהיה מוכנים, האנשים בחוץ פשוט תקועים.

כן. אתה צודק.

שאלה: חוץ מלבקש מהבורא, אנו מחויבים להתייגע באהבת חברים, אנחנו כאן "בני ברוך"?

כן.

תלמיד: מה מונע מאתנו? הבורא כתב לנו "ואהבת לרעך כמוך", בעל הסולם מחזק את זה, אתה אומר לנו שזה גמר התיקון, יש לנו מטרה, הכול מולנו. אז כואב, לא נעים, באגו. פעם אמרת שכשאתה בסכנה, אתה מוכן לשכב על שולחן המנתחים. רב"ש כתב שמי שיכול להוסיף באהבה ולא מוסיף, גם זה לחטא יחשב. האם אנחנו חייבים להתייגע באהבת חברים?

כן.

שאלה: השאלה שיש לנו באגרת הזו, עומדת בעינה. גם היום, גם אם מסכימים שהתכלית היא אהבת הזולת, "ואהבת לרעך כמוך" הרי אומרים שכמו שנחרב בית המקדש כי לא יכולנו לקיים את זה, אנחנו לא יכולים גם היום לקיים את זה, נגיע לאהבת הזולת מתוך עסק בדברים אחרים. האם זה נכון? האם באמת, נשללה מאתנו האפשרות לעסוק בזה, כמו שכותב בעל הסולם, שנתפרדה החבילה ואז נחרב הבית, אולי כמו שהם לא יכלו לעסוק בזה, בטח שאנחנו לא יכולים.

אנחנו לא יכולים, אנחנו צריכים עוד להגיע לתחילת העסק.

תלמיד: זה מה ששמעתי בטענות דומות מסביבנו. אולי זה כמו לשים מכשול בפני עיוור? תנסה לעסוק במשהו שאין לך סיכוי לעסוק בו ואתה תהיה תקוע.

אתה תקוע בזה שאתה לא יכול, אבל ודאי שמלכתחילה היית צריך לדעת שאי אפשר, כי זה נגד כל הטבע שלנו.

תלמיד: אז אומרים, בוא נסכים עם זה שהתכלית היא "ואהבת לרעך כמוך", אבל אל תעסוק בזה ישירות, תעסוק בדברים מסביב שיביאו לך מאור. תלמד את כתבי בעל הסולם, תלמוד עשר הספירות. לא צריך להתייגע באהבת חברים כי מזה אתה בכל מקרה לא יכול להוציא תועלת. תעסוק בדברים אחרים, זה כבר יעורר את הלב, יביא מאור, תוכל לעסוק במצוות "ואהבת". הרי זו לא הדרך שלנו, אנחנו קודם כל מתייגעים להרגיש אהבה בלב כלפי החברים בעשירייה. זו הדרך שלנו. מה להגיד על הטענה שאין לנו סיכוי בכך כי מלכתחילה המצב שלנו שבור?

אבל כל פעם שאתה רוצה לקיים את אהבת החברים, אתה מהלב פונה לבורא וכביכול מצפה ממנו, שהוא יביא לך את האהבה.

תלמיד: אבל מתוך העבודה שלנו להגיע למצב שאדם מבקש אהבה כלפי החברים זה לוקח הרבה מאוד, זו מדרגה שצריך להגיע אליה. כמו שאמרת זו מדרגה שצריך להגיע לתחילת העסק כי רק להיות מסוגל לבקש שתהיה לך סוג של אהבה נכונה באיזו מידה כלפי החברים, זה משהו שהלב לא יכול לדרוש, ובטח בדור שלנו אחרי שהם נכשלו ונתפרדה החבילה עוד בחטא העגל. אז אני מנסה להראות שיש הרבה טיעונים, וקטרוגים על הדרך הזאת. כי היא כאילו הפוכה ממה שיש במציאות שלנו. אם במציאות אתה לא יכול לעסוק בזה, למה אתה שובר את עצמך, ומייאש את עצמך?

כדי שתדע איך לבקש. אני עוסק במה שניתן לי כדי להגיע לדרישה אמיתית.

תלמיד: בדרך כלל אומרים מהקל לכבד.

כן.

תלמיד: שיהיה לך טעם במשהו, וזה ימשוך אותך קדימה.

יש לך עשירייה, יש לך מאמרי רב"ש, יש כאילו הכול.

תלמיד: מאמרי רב"ש זה באמת שינוי, כי עד אז היו כתבי האר"י, ספר הזוהר, תלמוד, שם אתה יכול ללמוד על עולמות, ספירות, לעסוק בשמות הקודשים בלי להתייגע באהבת חברים.

נו.

תלמיד: בעל הסולם והאר"י לא פרסמו בצורה של רב"ש על העבודה הפנימית, על עבודת הלב. לכן יש את הטענה הזאת, אולי לא צריך לעשות את זה, אולי רק ליחידי סגולה ניתן לעסוק בדברים כאלה?

בכלל לא לדבר על אמצעים איך להגיע לאהבת ה', או מה אתה אומר?

תלמיד: אני אומר שהעיסוק בתורה היה צריך להסתכם בדור שלנו בפנימיות התורה, אבל בלימוד של השמות הקדושים כמו שבעל הסולם כותב, שבזה שאנחנו מזכירים אותם אנחנו מעוררים מאור שמעורר את האורות שמקיפים את נשמתנו, וזה היה מקדם אותנו. אולי לא צריך ללכת ישירות?

אתה רואה מה קורה בחוץ ללומדים? לא, לא קורה להם כלום, הם מתעסקים בתורה יבשה. לכן עלינו כתוב מה צריכים לעשות, ובאמת בכוחנו לעשות את זה, אז בואו נממש.

סך הכול אנחנו צריכים לנסות להתקשר עד כדי כך שהבורא יתגלה. אז בואו נתקשר בינינו כך שהוא יהיה חייב להתגלות. הוא חייב, ואנחנו נדרוש שיתגלה, אם אנחנו באמת נעשה מאמצים שמתאימים לגילוי שלו. זה סך הכול מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: נשמע שהעולם מתחלק לשניים, אלה שהולכים בדרכם של רב"ש ובעל הסולם, ואלה שלא.

כן.

תלמיד: וזה גם לא עניין של היגיון, אלא פשוט או שאתה הולך בדרך הזאת כי אתה מאמין בה, כי אין שום הגיון שיכול להצדיק לפה או לשם. יש הרבה טענות למה לא, אבל זה או שאתה הולך אחרי המקובלים האלה, או שאתה בדרך אחרת.

נגיד שכן.

תלמיד: אני אומר שאי אפשר להסביר את זה בצורה הגיונית, אי אפשר להסביר בהיגיון לְלָמה היום לעומת הזמן שבו נתפרדה החבילה בחטא העגל. ובכלל לא ברור למה נבנה בית המקדש. אם כבר אז הייתה התקלה הזאת, איך הם הצליחו לבנות את בית המקדש? אם כבר הייתה תקלה כזאת גדולה לאורך התקופה רק מקבלת התורה עד לבניין בית המקדש, אם כבר אז הייתה שנאה, איך הצליחו לבנות אותו בכלל?

בית המקדש זו תופעה חיצונה. אין בו שום דבר.

תלמיד: אני מדבר על בית המקדש שבעל הסולם מדבר עליו באגרת הזאת, שעליו דיברו חז"ל, שעליו הם כיוונו כשאמרו שהוא נחרב בגלל שנאת חינם. איך הוא נבנה בכלל?

בתקווה שיהיה חיבור. בית המקדש הוא העתקה מליבנו.

שאלה: שנאת חינם זה בעצם אותו שינוי צורה. זאת אומרת מצב נתון, שבעצם אומר לנו, זה מה שקיבלתם, שנאת חינם. כלומר אנחנו בשינוי צורה ממנו, ועכשיו אנחנו צריכים לבקש אהבת חינם, להבין את זה, ופשוט כמו שאנחנו עושים פה, להתבטל כלפי הכוח שיכול לרפא אותנו, לאחד אותנו, ומלווה אותנו לאורך כל הדרך.

כמו שאמרו פה החברים, או שמאמינים או שלא, אבל ברגע שאנחנו כבר מרגישים את זה, עלינו רק להבין שאנחנו נמצאים במה שנקרא אמת. והאמת שלו זה פשוט שאנחנו צריכים לקרוא לו, לרצות את זה, להשתנות בזה, ולתקן את עצמנו ביחד, כן?

כן.

שאלה: האיש שכותב לבעל הסולם אומר "לדעתי כוח הדרוש הזה הוא בנין חדש ושיטה חדשה אשר המציא על דעת עצמו". למדנו כאן יחד איתך שעם ישראל נוסד סביב אברהם אבינו, סביב האידיאולוגיה שלו, שהסביר את הטבע ההרסני שקיים בנו, ושעלינו להתאסף. זאת אומרת, הוא איגד סביבו אנשים שהתאחדו סביב האידיאולוגיה הזו, ומזה נבנה עם ישראל, ככה כתוב.

אם זה היסוד של עם ישראל, של היהדות, ואם סביב זה נתייסדה היהדות, איפה זה הלך לאיבוד?

כן, אבל אם לא יכולים יותר להיות מקושרים, אז היסוד הזה מתפורר.

תלמיד: אז כביכול הם שוב חזרו לבבל?

אני לא יכול להגיד כך, אבל כביכול כן.

תלמיד: אבל בכל זאת לעומת זה ששוב חזרו לבבל, מה נשאר לנו היום ביד ממה שהיה אצל מאברהם אבינו?

שיטה. שיטה ורשימות, "ואהבת לרעך כמוך" התקיים בעם זמן מה, וכך אנחנו יכולים לעורר את זה שוב, ולהתקרב לשם שוב במדרגה יותר גדולה. 

תלמיד: אז מה שאני שומע מהתשובה שלך, הדבר היחיד שעלינו לעשות זה לעורר את הרשימות הרוחניות.

כן

תלמיד: על ידי המאור.

כן.

קריין: אגרת מ"ד, ב"כתבי בעל הסולם" עמוד 741.

אגרת מ"ד

שנת תרפ"ז (1927)

"ב"ה מטות פ"ז לאנדאן יע"א

כבוד התלמידים ה' עליהם יחי'

... ומשבח אני את הר'. .. שאני מרגיש אותו קרוב אלי יותר מכל התלמידים, ובכוונה גדולה אני משבח אותו בפניו, כדי שיתן אל לבו, שבח והודיה להשי"ת על זאת, שאחר נטייתי הימנו על זמן קצר, זכה להתקשר עמי בשיעור גדול, אין זה כי את מתנת הוי'.

ומה שאיני משיבו על שאלותיו בפרטיות, הוא כי כן דרכי בדברים נכבדים, לשנות את הכתובות מאיש לרעהו, בכדי שלא ליתן אחיזה לסט"א. וע"כ מחוייב כל אחד ואחד לאמץ את עצמו, להבין בכל המכתבים, בלי להשגיח על הכתובת כלל ועיקר.

ואל יחשדוני, שדבריו אינם נחקקים בלבבי כדבעי [כראוי], חס מלהזכיר, אלא שאני נושא בעול עמו, בכל יגיעותיו וטרחותיו ומכאוביו.

הן אמת שזה איזה חדשים שהזכיר את עצמו לפני, בדבר המכאוב הגדול שאחז לו בחצי ראשו, ורציתי מאד, למהר לכתוב לו סגולה נאמנה והיא - להתאמץ בלמוד התורה. אבל כן דרכי מאז ומקדם, שבטרם שאני מודיע את הסגולה שלי, אבקש מהשי"ת, שישיג בעצמו. ואחר שהוא משיג מעצמו, אז גם אני אבוא ואמלא הדברים, "כי יהודה ועוד לקרא", ואומר לו אותה הסגולה.

ועל כן מה מאד ששו בני מעי, כשהשגתי זה איזה שבועות הימנו, ד"ת על הפסוק "והאיש משה עניו מאד", שגילה זה בשכל אמיתי, שכל ענין הישועה, הוא בהשגת החכמה, ורזי התורה וכו'. ונתתי שבח והודיה להשי"ת ע"ז.

אבל לאחר מכן קבלתי ממנו מכתב שהבנתי מתוכו, שעבר על "בל יחל דברו", ושוב מבין דרכים וישועות, בטרם השגת סודות התורה, היות שכתב לי ששוב אחזו הכאב בכל ראשו.

לפיכך באתי עתה להזכירו, אשר כבר מוסכם אצלו, שלא יצוייר ישועה שלמה לנצחיות, בטרם שמשיג טעמי תורה, וטעמי מצוה, ועל כן, אסור לו להצטער, זולת להשגות התורה.

כי נודע, שאין הקב"ה משיא את בתו לעם הארץ, כמו שאמרו ז"ל: "כל המשיא בתו לעם הארץ, כאלו כופתה ומניחה לפני האר"י, וכו'.

...ונודע שהאשה נקראת תמיד על שם האיש. דאיהו מלך, ואיהי מלכה. איהו חכם ואיהי חכמה. איהו נבון, ואיהי בינה. כמו שכתוב בתקוני זוהר. ונמצא על כן, דאשת עם הארץ, כסילות שמה, להיותו כסיל, שאינו יודע להזהר בכבוד מלכים. כי דירת קבע של היצה"ר, בלב פנוי מתורה, אלא שהתורה וחכמה, דוחה את היצר הרע מן הלב, לאט, וכיון דאיהו כסיל, נמצא מוכנת לו אשת כסילות, שהיא קליפת נוגה דאפתי [שפתתה] לחוה.

וזה שאומר הכתוב: "וכעס בלב כסילים ינוח". והנך מוצא טעם מובהק, למה לא יתן המלך, בתו לעם הארץ. אלא אם באמת חשקה נפשך בבת יעקב, אינך צריך להרבות מוהר ומתן, כדעת החיצון, של חמור אבי שכם החיוי, אלא להשתדל אחר השגות טעמי תורה, וטעמי מצוה, אחד מהם לא נעדר, כי אז חשקו וחשקה יפגשו ויתיחדו זה בזה, והאהבה גומרת את שלה מאליה, בלי שום סיוע מהצד, כלומר מכוח אנושי.

יהודה"

שאלה: בעל הסולם כותב על תלמיד "לאחר מכן קבלתי ממנו מכתב שהבנתי מתוכו, שעבר על "בל יחל דברו", ושוב מבין דרכים וישועות, בטרם השגת סודות התורה," מה התלמיד עשה לא נכון?

בגישה לתורה, הוא לא הולך לתקן את היצר, אלא נכנס ללימוד הרגיל.

תלמיד: כאילו שכלתני?

נגיד, כן.

שאלה: בעל הסולם אומר ""והאיש משה עניו מאד", שגילה זה בשכל אמיתי, שכל ענין הישועה, הוא בהשגת החכמה, ורזי התורה וכו'. ונתתי שבח והודיה להשי"ת ע"ז." מה אנחנו צריכים ללמוד פה, מה זה "והאיש משה עניו מאוד"? איזו דוגמה עלינו לקחת כלומדי חכמת הקבלה?

ללמוד את מידת הענווה.

תלמיד: כי הוא עניו?

כן.

תלמיד: ומה הקשר בין עניו לאהבה? הוא צנוע, הוא כאילו מבטל את עצמו, הוא כזה נחבא אל הכלים. כל פעם חוזרים על זה, שמשה היה עניו מאוד ונחבא אל הכלים, מה אפשר לקחת מזה?

אפשר לקחת מזה שצריך להגיע למצב שאתה מגיר, שופך את ליבך לפני הבורא.

תלמיד: מה זה אומר?

אתה מתגבר על כל מה שמתעורר לך בלב ובזה אתה מתקרב לבורא.

תלמיד: ואז הוא אומר, "לפיכך באתי עתה להזכירו, אשר כבר מוסכם אצלו, שלא יצוייר ישועה שלמה לנצחיות, בטרם שמשיג טעמי תורה". מה זה טעמי התורה שאני צריך להשיג?

טעמי תורה זו דרגה מאוד גבוהה בכל המעשים שלך.

תלמיד: האם זו תוצאה?

כן.

תלמיד: תוצאה ממה?

מזה שאתה מתקן את עצמך.

תלמיד: אז אתה חוזר אחורה ואתה אומר משה היה עניו וצנוע, אז מה חסר לי כדי להשיג את טעמי תורה.

כן.

שאלה: הוא ניסה לפתור את הבעיות של כולם ולמרות הכול הוא היה עניו וצנוע, הוא השיג את טעמי התורה. זה ניגוד. איך מצד אחד אני יכול להיות עניו וצנוע מצד אחר לתפוס את טעמי התורה?

כן, כך זה קורה.

תלמיד: זה הסוד הגדול, כאילו להתבטל כלפי מצבים כאלו ואז אני משיג טעמי תורה.

גם כן נכון.

תלמיד: להיות סוג של אפס.

כן.

שאלה: הוא כותב כאן "אבל כן דרכי מאז ומקדם, שבטרם שאני מודיע את הסגולה שלי, אבקש מהשי"ת, שישיג בעצמו. ואחר שהוא משיג מעצמו, אז גם אני אבוא ואמלא הדברים". האם הכוונה שבעצם האדם תמיד צריך לעשות את הצעד הראשון ורק אחרי זה כביכול הבורא הוא זה שבא ומשלים?

אפשר להבין כך, כן.

תלמיד: תמיד הבורא משאיר את המגרש כדי שהנברא יעשה את הצעד, ואם הוא לא עושה הבורא לא מנסה לעזור לו. למה זה בנוי בצורה כזאת?

הבורא עוזר בזה שנותן לאדם הזדמנויות.

תלמיד: הוא נותן לו הזדמנויות ואם האדם לא רואה אותן, בדרך כלל קשה לראות את ההזדמנויות האלה, אז נראה שזה מצטבר ואז הבורא לא נותן הזדמנות, הוא בא מוריד מכה לאדם.

נכון שזה קורה, אבל זה לא כך כמו שאתה אומר.

שאלה: גם אם הנברא לא יעשה את הצעד איך אנחנו לא נפספס את ההזדמנויות האלה?

זה נכון. הבורא נותן הזדמנויות לפי התוכנית שלו.

שאלה: לפעמים אתה רואה באמת שהבורא כל הזמן נותן הזדמנויות, אבל הרבה פעמים זה נסתר מאיתנו. איך מפתחים את הרגישות, עדינות הנפש, לזהות את ההזדמנויות בכל רגע?

לרצות לגלות ולקבל את תכונות ההשפעה.

תלמיד: באיזה מובן לרצות ולקבל את תכונת ההשפעה?

שבכל רגע ורגע הבורא נותן לך הזדמנות להשפיע, ואתה לא מסוגל. אם אתה כן רואה, אתה לא מסוגל לבצע. ולכן ההזדמנויות האלה מתאספות עד שמגיעות למידה כזאת שאין לך ברירה ואתה מקבל אותם.

תלמיד: נכון, זה מגיע למצב שזה מצטבר, ואז אתה מקבל אותן. וכשאתה מקבל אותן, זה לא קל, זה לא פשוט ברצון לקבל, כי הבורא עושה לך את זה בכוח, אבל זה דבר שאתה רואה שהערך שלו טוב. אבל אחר כך כשאתה מסתכל קדימה, אתה אומר, "איך אני יכול לעשות דבר כזה לעצמי?", זה כמו לעשות לעצמך ניתוח בלי הרדמה. איך אתה מצליח להגיע לרמה כזאת, אומנם בשכל אתה מבין שזה המצב, כי הבורא הראה לך את הדוגמה בצורה לא נעימה, אבל איך אתה נמשך לזה?

אתה נמשך לזה מתוך זה שהבורא דוחף אותך.

תלמיד: סיפרת לנו איך שכבת על המיטה ואמרת, "בואו תעשו לי ניתוח". בפנים היה לך רצון מאוד חזק לפעולה שהיא כביכול לא נעימה, לא נוחה לרצון לקבל, כמו שחיטה לרצון לקבל, אבל רצית את זה. איך אני מגיע למצב הזה שאני רוצה את הדבר הזה?

זה על ידי הסתכלות יותר ויותר פנימה, עד כמה אתה חייב להיפטר מאיזו תכונה. אז אתה מגיע למצב שאתה שונא אותה, ומוכן ממש לשכב ושיעקרו ממך את זה.

תלמיד: אם אנחנו באהבה עצמית, אוהבים את עצמנו, אז אנחנו לא רואים את הפגמים. אני עיוור לפגם, עד שלא מצטבר אותו לחץ. איך אני מצליח לראות את הפגם בלי אותה הצטברות שאמרת מקודם?

כאן אתה זקוק לאהבת חברים.

תלמיד: העבודה שלנו במאמץ הזה הוא נגד הטבע, כי אני לא רוצה אהבת חברים, ההרגשה שלי שאנחנו כל הזמן בורחים מאהבת חברים לכל מיני דברים בחוץ. אם אנחנו עושים פה את ההתגברות הזאת בינינו, אז האם זה נותן לנו את היכולת לדרוש את השינוי הזה מהבורא?

כן.

תלמיד: אני רוצה לקשור את זה לכנס. הכוח של הכנס יכול לעזור לנו במאמץ הזה של אהבת חברים. כרגע במצב רגיל קשה לי יותר לבצע. אם נעשה הכנות גדולות לכנס, אז הוא ייתן לנו כוח פנימי לעשות הרבה יותר צעדים באהבת חברים, וזה בסוף גם ישפיע על מה שדיברנו מקודם.

כן.

שאלה: כתוב פה, "ונודע שהאשה נקראת תמיד על שם האיש". האם הכלי נקרא תמיד על שם האור?

כן.

תלמיד: אם אנחנו לא משיגים בשם ומילה, אז החיסרון הוא תמיד אגואיסטי, כי הלב פנוי מתורה. האם דווקא החיסרון הזה, בהפוך על הפוך, שומר שנוכל לגלות את החיסרון הנכון?

כן.

שאלה: אלו פעולות אנחנו צריכים לעשות בלימוד כדי לא ליפול לסטרא אחרא?

חוץ מחיבור וקצת לימוד מתוך החיבור, לא צריכים שום דבר.

שאלה: כתוב "דירת קבע של היצר הרע בלב פנוי מתורה". איך יוצאים מדירת הקבע הזו?

לומדים תורה.

שאלה: כתוב "על הפסוק "והאיש משה עניו מאד", שגילה זה בשכל אמיתי, שכל ענין הישועה, הוא בהשגת החכמה, ורזי התורה". איך מגיעים למצב של ישועה בהשגת החכמה וסודות התורה?

לומדים, ויחד עם זה מתחברים. כל פעם יש כלי חדש מהחיבור שצריכים להשיג, ובו משיגים את המילוי.

שאלה: מהו האיסור של "בל יחל דברו"?

את זה עוד נבין. חסרים לנו כמה נתונים מהדרך.

שאלה: בסוף המכתב הוא כותב, "אלא להשתדל אחר השגות טעמי תורה, וטעמי מצוה, אחד מהם לא נעדר". מה ההבדל בין השניים?

ההבדל בין טעמי מצווה וטעמי תורה, זה הבדל כמו בין מצווה לתורה. מצווה היא המעשה, ותורה היא מה שמתגלה בתוך המעשה. מזה אנחנו מגלים מה היה לפני המעשה, המעשה עצמו ומה שאחרי המעשה, זאת אומרת מבינים את כל התהליך.

שאלה: הוא מסביר כאן מדוע הוא משבח את אותו תלמיד, כשהוא רושם "ובכוונה גדולה אני משבח אותו בפניו, כדי שיתן אל לבו, שבח והודיה להשי"ת על זאת". מתי נכון לשבח ולהחמיא לחבר? כי יש סכנה שהחבר יקבל את אותה מחמאה לאגו שלו.

נכון. אבל בכל זאת לכיוון זה צריך להשתוקק. רק האם בפועל להוציא את זה או לא, את זה צריכים לראות בעדינות.

תלמיד: האם בכל הזדמנות שיש לי לשבח את החבר?

לא. אנחנו צריכים להרגיש את זה בפנים, בתוכנו, אבל להוציא את זה החוצה, מזה להיזהר.

שאלה: בעל הסולם הוא אדם שבעיקרון חי בדורנו, והוא היה בעל השגה מאוד גדולה, הוא הגיע לרמות עליונות ממש, והבורא לא שמע בקולו כשהוא רצה להעיר את העם. אם אנחנו משווים את עצמנו אליו, אז מה יש בכוחנו לעשות? איך אנחנו יכולים להשפיע אם הוא לא הצליח?

זה שהוא לא הצליח, זה לפי חשבון העליון, שכך רצון הבורא. אבל הוא הצליח בזה שבלימוד שלו, בתורתו, בכל העולם יש הרבה מאוד אנשים, גברים ונשים, שעוסקים בזה, ומיום ליום רואים יותר שחוץ מהשיטה הזאת הם לא יכולים להתעלות מעל האגו שלהם, שזה כל הרע שיש בעולם. ולכן אנחנו רואים שכל הדברים האלה מתקיימים לאט לאט.

תלמיד: האם זה אומר שהיום יש יותר הבנה, יש יותר סיכוי מאשר היה לו?

כן. יש יותר סיכוי.

(סוף השיעור)

---

1. האגרת "לא מופיעה בספר "כתבי בעל הסולם"↩