שיעור צהריים 04.12.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם, עמ' 586, "שמעתי", מאמר ע"ה, "יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 586, מאמרי "שמעתי", מאמר ע"ה, "יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה".

המאמר הזה קצר, בואו נקרא אותו, וכך נעבור על כל מאמרי "שמעתי" לפחות פעם אחת. ולגבי המאמר הקודם, אי אפשר לקלוט אותו בבת אחת, אנחנו נחפש עוד תומכים, מאמרים שיכולים ללוות אותו ואז נבין אותו יותר.

עה. יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה

"יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה. "עולם הבא" נקרא בחינת אמונה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת השגה.

ובעולם הבא כתוב "ישבעו ויתענגו", היינו שאין קץ להשביעה. והוא מטעם, כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה, אין לו שום גבול. מה שאין כן מה שמקבלים ע"י השגה, כבר יש לו גבול. משום שכל מה שבא בכלים דתחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן, לבחינת עולם הזה יש גבול."

וכך אנחנו פוסעים במדרגות, העולם הזה, העולם הבא, מדרגת העולם הבא הופכת להיות לעולם הזה והמדרגה הבאה הופכת להיות לעולם הבא. וכך אנחנו כל פעם עולים מעולם לעולם, מהעולם הזה לעולם הבא, מהעולם הזה לעולם הבא, במידה שמזככים את עצמנו.

עה. יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה

"יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה. "עולם הבא" נקרא בחינת אמונה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת השגה." יש שתי מדרגות. כשאני נמצא באיזו מדרגה אני נמצא באיזושהי השגה, ואת המדרגה היותר עליונה אני יכול להשיג רק בתנאי שאני עולה אליה על ידי אמונה.

"ובעולם הבא כתוב "ישבעו ויתענגו"," למה ישבו ויתענגו? כי ישיבה זה עניין הקטנות, בצורה כזאת אני יכול לעלות ממדרגה למדרגה. "היינו שאין קץ להשביעה. והוא מטעם, כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה, אין לו שום גבול." כי הכול על מנת להשפיע. אין לך כלים, רק כוונה על מנת להשפיע. "מה שאין כן מה שמקבלים ע"י השגה, כבר יש לו גבול. משום שכל מה שבא בכלים דתחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן, לבחינת עולם הזה יש גבול."

זה ההבדל בין שני עולמות או בין שתי מדרגות. כל מדרגה ומדרגה שאנחנו משיגים נקראת "עולם" וכך אנחנו עולים מהעולם הזה לעולם הבא, מהעולם הבא שהופך להיות העולם הזה, לעולם הבא יותר גבוה, וכן הלאה.

קריין: נקרא שוב מאמר ע"ה "יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה".

עה. יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה

"יש בחינת עולם הבא, ויש בחינת עולם הזה. "עולם הבא" נקרא בחינת אמונה. ו"עולם הזה" נקרא בחינת השגה.

ובעולם הבא כתוב "ישבעו ויתענגו", היינו שאין קץ להשביעה. והוא מטעם, כי כל מה שמקבלים על ידי אמונה, אין לו שום גבול. מה שאין כן מה שמקבלים ע"י השגה, כבר יש לו גבול. משום שכל מה שבא בכלים דתחתון, התחתון מגביל את הדבר. לכן, לבחינת עולם הזה יש גבול."

זאת אומרת, לאותה מדרגה שבה האדם נמצא, לא חשוב איזו מדרגה, יש גבול, מפני שהאדם משיג אותה ומגביל אותה בכלים שלו, זה נקרא "השגה". מה שאין כן, במה שהולך למעלה מהדעת, הוא עדיין לא הגביל את זה, זה נקרא ש"אין לה גבול" למדרגה הזאת, וכך הוא נמצא במה שנקרא העולם הבא. "העולם הבא" נקרא המצב שבא ו"העולם הזה" נקרא מה שכבר יש לו עכשיו כרגע.

שאלה: איך לזרז את המעבר בין המצבים של השגה ואמונה?

זה לפי האדם שמשיג, ככה זה.

שאלה: בעל הסולם אומר פה שמקבלים באמונה. מה זה היחס הזה? אם מקבלים זה אומר שזה בתוך הכלים ולא מעל לכלים.

כן.

תלמיד: אז מה זה העולם הבא ואיך מקבלים דבר כזה?

העולם הבא נקרא המדרגה הבאה שמגיעה, מתקרבת ובאה אליי בהתאם למאמצים שלי.

תלמיד: והיא הופכת לעולם הזה ברגע שאני מקבל אותה?

כן. ואז העולם הבא זו כבר מדרגה יותר עליונה שאני מתקרב אליה בכוח אמונה עד שרוכש אותה ומקבל אותה בכלים שלי דקבלה על מנת להשפיע, ואז היא כבר מוגבלת.

שאלה: מה בדיוק מגביל את המדרגה הנוכחית אם היא הייתה קודם ללא גבול?

כשאני משיג אותה, אני כבר משיג אותה בכלים שלי.

תלמיד: הרצון לקבל עושה את זה גשמי?

הרצון לקבל שכבר עובד בעל מנת להשפיע אבל יש לו גבול, יש לו חשבון, לכן הוא כבר מגביל את הרוחניות ומקבל אותה במידה מסוימת. מצד אחד על ידי זה הוא יכול להרגיש ולהשיג, מצד אחר הוא מגביל את הרוחניות ומי יודע מה הוא חותך ממנה. אבל אין לנו ברירה, עד גמר התיקון כך אנחנו מתקדמים. תמיד מה שאנחנו משיגים זה דבר מוגבל.

תלמיד: אז מה התועלת בזה מבחינה רוחנית?

התועלת היא שאנחנו כבר בכל זאת רוכשים את זה בכלים שלנו על מנת להשפיע ומבינים שזה עדיין לא שלם, זו לא שלמות, אבל ככה מתקדמים. עד שבאמת בגמר התיקון כל הכלים שלנו יהיו בעל מנת להשפיע ואז לא יהיה גבול בין העולם הבא לבין העולם הזה.

שאלה: האם יש הבדל בין הבחנה לבין השגה?

השגה היא בכלים הברורים שלנו. במידה שאנחנו יכולים להיות בהשפעה, במידה הזאת אנחנו מתחילים להרגיש את השפעת הבורא בנו וזה נקרא השגה. כך אנחנו משיגים את הבורא, לפי מידת ההשפעה שבינינו. עד כמה הוא משפיע ועד כמה אנחנו יכולים להשפיע לו בחזרה.

שאלה: לא כל כך ברור למה באמונה אין השגה, אם באמונה למעלה מהדעת אפשר לקבל בלי גבול.

זה הבדל בכלים ממש. אם יש לי כלים באמונה למעלה מהדעת אז אני בעיקר עולה לדרגת הבינה. ואני לא מגביל שום דבר, אני רק מבטל את עצמי בעליון. אבל בזה אני לא מקבל שום דבר, אני אפילו לא מרגיש את העליון אלא בבחינת המקיפים. וכשאני מתחיל להידמות לעליון בכלים שלי דקבלה אז אני כבר נמצא בלקבל על מנת להשפיע. זו כבר לא דרגת בינה, אלא אני כבר נמצא עם הכלים שלי בדרגת הבינה, עם הרצון לקבל, ואז זה נקרא שהעולם הזה עולה לעולם הבא.

שאלה: מהי מידת הביטול לדעת כדי להרגיש את הרמה של האמונה?

בדיוק במידה שאנחנו יכולים לבטל את הרצון שלנו, הידע שלנו, אנחנו רוכשים את כוח הנתינה, כוח הבינה, ולפי זה אנחנו כבר יכולים לקלוט ולהרגיש את הדרגה הרוחנית, וכך אנחנו מתחילים אחר כך להשיג אותה. זו כבר פעולה של צמצום, מסך, זיווג דהכאה, זו כבר פעולה מיוחדת.

שאלה: איך להגדיל את הגבול התחתון? האם אפשר לתקן את זה?

אנחנו יכולים לבקש מהבורא הכול. העיקר, כתוב "תעשה רצונך כרצונו", אם אנחנו הולכים לקראת השפעה, לקראת להידמות לבורא, להשתוות הצורה, אפשר לבקש הכול ולקבל הכול.

שאלה: במה אפשר למדוד את עבודת הלב, האם באיכות, בגודל האמונה, או בצורה אחרת?

את העבודה בלב אנחנו יכולים למדוד מדויק מאוד במידה שאנחנו מתגברים על הלב. ככל שאני הופך את עצמי למעלה מהלב שלי, שהלב רוצה כך ואני עושה הפוך, הלב רוצה אחרת ואני עושה הפוך ממנו, בצורה כזאת אני יכול למדוד את העבודה שבלב.

תלמידה: כלומר האמונה זה הדבר הכי חשוב, גם בעבודת הלב והמוח?

נניח שכן.

שאלה: אנחנו אומרים שלאמונה אין גבול, ואילו להשגה יש תמיד איזשהו גבול. תמיד נראה לי שההשגה היא מהמאמצים שלי ואני מגלה שיש להם גבול. אם כך, האמונה היא בעצם תוצאה של מה? איך היא מגיעה?

אמונה זה כוח השפעה שאנחנו משתדלים לרכוש. זה כוח הבורא, זה לא הכוח שלנו, ואנחנו משתדלים לקבל אותו ולהשתמש בו, בכוח אמונה. ידיעה זה הרצון שלנו. אני מדבר בערך לא בצורה מדויקת. אנחנו צריכים שתהיה לנו תמיד אמונה למעלה מהדעת, כלומר אנחנו משתמשים ברצון לקבל יותר ויותר בעל מנת להשפיע, או משתמשים בחיבור בינינו ככל האפשר יותר כנגד כוח הפירוד. על ידי כל מיני פעולות כאלה שאנחנו עושים, אנחנו יותר ויותר מתקרבים לבורא. אנחנו מקבלים הארה, ההארה הזאת פועלת עלינו, והיא שמקרבת אותנו לאור העליון והוא כבר עושה בנו תיקונים.

שאלה: מה הדבר הכי חשוב שהאדם צריך לעשות כדי לעבור לעולם הבא, ואיך אני אבין שאני עוברת אליו?

כדי לעלות למדרגה הבאה אני צריך לאהוב את החברים, בכמה? במידה שאני עכשיו שונא אותם. ואז כנגד זה אני צריך להפוך את עצמי ולאהוב אותם, פשוט מאוד. ובמדרגה הבאה, כשכבר הגעתי למדרגה הראשונה, במדרגה השנייה תתגלה לי דחייה ושנאה עוד יותר גדולה כלפי החברים, ואני אצטרך להפוך אותה, לעלות מעליה עוד יותר בחיבור ובאהבה. וכך כל פעם עוד ועוד.

שאלה: כדי להגדיל את הכלים שלנו אנחנו מתפללים, אנחנו עובדים בעשירייה, מתפללים לא רק על העשירייה אלא על כל העולם, ובאופן הזה אנחנו מבקשים בכלל על החיבור הכללי, על אהבה, על תיקון. האם אנחנו יכולים על ידי המאמץ שלנו לתת איזה כיוון מדויק לתיקון שאנחנו מבקשים, או שהבורא לוקח אותנו לפי מחשבת הבריאה וזה כבר לא תלוי בנו?

העיקר שתבקשו חיבור בתוך העשיריות. ומזה שאתן מרגישות שאתן מתחברות ביניכן, אתן יכולות להתפלל עבור כל העולם. זה עיקר העבודה.

שאלה: אינסופי, זה מכיוון שאני לא יכולה למדוד אותו, או שהוא באמת ללא גבול?

זה בגלל שאני לא יכול לקבל אותו בגבולות שלי, זה נקרא "אין סוף".

שאלה: בחינת העולם הבא זו בחינת אמונה, אנחנו בונים בעזרת האמונה את העולם הבא שלנו. איך מעכשיו מהנקודה הנוכחית לראות כבר את המצב הבא ולהיכנס אליו?

מאוד פשוט. בזה שאנחנו מחוברים יחד בצורה שאנחנו מחבקים זה את זה, עם השנאה שבינינו ועם כל הדברים המנוגדים, כלומר למעלה מזה, על כל פשעים תכסה אהבה, אנחנו בכל זאת מתחבקים. זה מה שאנחנו צריכים לעשות, בזה אנחנו רוכשים את הדרגה הבאה, ואין יותר חוץ מזה.

שאלה: כשאדם נמצא בין שתי המדרגות, מה מעורר בו אמונה?

כשאדם נמצא בין שתי מדרגות הוא צריך על ידי הסביבה להשתוקק למדרגה הבאה, עליונה יותר, ולממש אותה בחיבור עם החברים שלו. אין כלום חוץ מזה. כמו שכתוב או "חברותא או מיתותא", או חיבור או מוות.

שאלה: האם זה סימן טוב של גבול ההשגה של העולם הזה אם אנחנו מגיעים לנפילה גדולה, זאת אומרת לשנאה ודחייה מהחברים?

על זה כתוב, "אלף פעם ייפול צדיק וקם". אתה לא יכול לעלות למדרגה הבאה אלא כשמתגלה לך שנאה כלפי החברים, כלפי הלימוד, ואפילו כלפי הבורא, ואתה מתגבר עליה, נופל וקם ומתגבר. עד שאתה מבצע את זה אתה עדין נמצא במעבר, וכשתתגבר על זה בחיבור על פני כל מה שהתגלה לך, אז נקרא שאתה עולה, שעלית לדרגה הבאה. לכן צריכים להתרגל לכל המצבים האלה, עליות, ירידות, נפילות, לכל זה צריכים להתרגל, זאת העבודה שלנו, אלה החיים שלנו, וגם העולם ילך בזה ולא יעזור לו שום דבר.

שאלה: איך לבנות נכון בעשירייה את תכונת האמונה, האם צריך לדבר על כך שזה רחוק מאיתנו וזו מדרגה גבוהה ואנחנו אגואיסטיות וקטנות, או שיותר יעיל לעודד אחת את השנייה שזה מאוד קרוב אלינו?

כן, האפשרות השנייה. שהמטרה היא קרובה ואנחנו יכולים להשיג אותה, ואנחנו הולכים כדי להשיג אותה ממש, לכבוש אותה.

שאלה: אם הבנתי נכון, אנחנו אומרים שלעולם הזה יש גבול, יש גבול לתענוג, ולעולם הבא אינסוף להנאה. אבל ההשגה שקיבלנו היא בעולם הזה, היא כביכול בכלים שלנו.

העולם הזה נקרא מה שאני משיג עכשיו, ומה שאני משיג אני משיג בכלים שלי. בכלים שלי יש גבול, זאת אומרת אני בזה מגביל את המדרגה הזאת, לכן לעולם הזה יש גבול. את העולם הבא עוד לא השגתי, זאת אומרת עוד לא הגבלתי אותו בכלים שלי, ולכן אומרים שלעולם הבא אין גבול. כשאני אתקדם ואשיג את המדרגה של העולם הבא, היא תהפוך להיות בשבילי למדרגת העולם הזה והיא גם תהיה בגבול, בגבולות של הכלים שלי, ואז לפניי תהיה מדרגה עוד יותר עליונה שתיקרא מדרגת העולם הבא. אנחנו תמיד מדברים כלפי האדם המשיג ולא על משהו שהוא ללא יחס, ללא קשר כלפי מי אנחנו מדברים.

תלמיד: למה אנחנו אומרים שאנחנו רוצים להשיג את הבורא ולא להאמין בבורא?

זה רצון הבורא, שאנחנו נשיג אותו, שאנחנו נגיע למצב שנקרא "בוא וראה" בכל מה שהוא הכין לנו. הבורא נקרא "בוא וראה", שאתה צריך לבוא ולראות, זאת אומרת להשיג. ראייה היא הדרגה הגבוה ביותר בהשגה.

תלמיד: אבל יותר חשוב לי לבקש אמונה?

לא. אמונה היא רק התנאי להשגה. אנחנו צריכים להשיג.

שאלה: אם דרך הראייה שלי אני משיג את העולם הבא, איך להמשיך את המאמצים האלה כדי לייצב את העולם?

רק על ידי כוח האמונה שאנחנו רוכשים מלמעלה, שמקבלים כתגובה ככל שאנחנו משתדלים להתחבר בינינו. נשתדל להתחבר בינינו, בהתאם למאמצים שלנו נקבל מלמעלה כוחות שבאמת יחברו אותנו, ובחיבור בינינו נגיע למצב של כלי אחד ובו נגלה את הכוח העליון, את הבורא. כך זה עובד.

שאלה: למה דווקא המאמר הזה נולד במהלך הסעודה שהתקיימה לכבוד ברית מילה? איך הפעולה שנקראת ברית מילה עוזרת לחבר את העולם הבא עם העולם הזה?

אלה שתי דרגות. העולם הזה זה מה שאני עכשיו מרגיש, והעולם הבא זה למה שאני משתוקק, וכשאני אזכך את הכלים שלי אני אגיע אליו. ברית נקראת, שיש ברצון שלנו חלק שאי אפשר לתקן אותו אלא רק על ידי כך שאנחנו מזהים אותו, חותכים אותו וזורקים אותו ולא מתחשבים בו. והעבודה שהאדם צריך לעשות היא עבודה של תיקון, והיא קודמת לכל יתר התיקונים בכל מדרגה ומדרגה. זה כמו שאנחנו אומרים על הפרצוף, שצריך להיות קודם כל צמצום א', ואחרי הצמצום מתחילים כבר למדוד ולבדוק מה אנחנו יכולים לעשות בעל מנת להשפיע. לכן זו עבודה, והפעולה הזאת נקראת ברית. למה ברית? כי אחרי שאני מחליט שאני לא עובד עם הרצון לקבל שלי אלא רק בעל מנת להשפיע שיהיה לי, אז אני נכנס בקשר עם הבורא שנקרא ברית.

תלמידה: איך זה בא לידי ביטוי בעשירייה?

כל אחד מאיתנו מתחייב לא לחשוב על עצמו אלא רק על החברים, רק על החיבור בינינו. זה נקרא שאנחנו כורתים בינינו ועם הבורא ברית.

שאלה: האם אפשר לעלות מדרגה אם שונאים מישהו בכלי העולמי? איך אפשר לתקן את זה אם אנחנו עובדים בחיבור בתוך העשירייה?

בכל הכלי העולמי שלנו ודאי שישנם אנשים שאני לא מכיר או מכיר במקצת, או אפילו לא רוצה להכיר או מזלזל בהם, וישנם כאלה שאני דוחה ואולי אפילו שונא, יש ויש. אנחנו הולכים לתיקון ממצב שאנחנו לגמרי לא מתוקנים ולכן זה לא נורא, מה שיש יש. הבורא מסדר את הדברים והוא יתקן את הכול, אני צריך רק להכין את עצמי לדרך שדרכה אני אתקן את הכול.

אין לנו שום בעיה. אני שונא מישהו, שונא, אוהב מישהו, אוהב, הכול יסתדר. העיקר לא להתפעל ולהיות קצת יותר רגועים. בדרך שלנו אנחנו צריכים עצבים חזקים, סבלנות גדולה ואת תמיכת החברים ואז נגיע, אל תדאגו. הבורא הוא למעלה מכולם והוא מנהל את הדברים האלה, אנחנו צריכים במשהו להשתתף עימו.

שאלה: לפעמים יש הרגשה כזאת של משיכה אל העשירייה ואני רוצה להתמוסס בתוך החברות, אבל משהו לא נותן לזה לקרות. לא ברור מה זה המחסום הזה?

כשאת מרגישה לפעמים שאת מאוד אוהבת את העשירייה ורוצה ממש להתבטל בתוכה לגמרי, זה מגיע אליך מלמעלה, מהבורא. את צריכה להודות לו על כך שהוא עושה לך כזה מצב, ולהשתדל לא לצאת מהמצב הזה ולבקש ממנו שישמור עליו ויחזיק אותך בו כל הזמן. אמנם את צריכה גם ליפול, כי אם לא איך תעלי? אנחנו צריכים לרדת למינוס אחת כדי לעלות לפלוס אחד, לרדת למינוס שתיים ולעלות לפלוס שניים, כי אם לא כן את לא יכולה לעלות. אם אנחנו רוצים להגיע ל-125 מדרגות, קומות, אז לפני זה אנחנו צריכים ליפול. ב"זוהר" כתוב על זה הרבה בכל מיני סיפורים כמו על רבי שמעון מן השוק, שהרגיש שהוא נמצא במצב של לפני גמר התיקון. ככה זה, ירידות ועליות, ירידות ועליות.

שאלה: בלב יש הרבה הרגשות ולפעמים הן מנוגדות ואלו הרגשות שמחליפות אחת את האחרת, גם אהבה, גם שנאה, לפעמים ביחד. מה זו העבודה שבלב? איך לחזק את העבודה בתוך הלב?

זה כבר רציני. במוח זו אמונה ובלב זו הרגשה או השגה. אנחנו רוצים לתקן את הלב, והמוח שלנו הוא רק כדי לעזור לזה, כדי להביא לנו כוח השפעה. ואת הלב שכולו אבן להפוך על ידי כוח השפעה ללב בשר. העיקר זה לתקן את הלב, לרכך את הלב, זה מה שאנחנו צריכים.

כאן העניין הוא רק התמדה, בכל פעם, בכל רגע לא להתייאש. אתם תראו שפתאום אתם זרוקים מכל המדרגות ומכל המצבים, ונמצאים בכאלו מחשבות ובכאלו בלבולים שאף פעם לא היו לכם ועכשיו ישנם. הכול נורמאלי וכך זה צריך להיות, "אלף פעם ייפול צדיק וקם".

שאלה: איזו דאגה צריכה להיות לי בשביל שאני אוכל לעבור בשמחה למצב הבא?

חיבור עם העשירייה. ככל שאתה יותר מחובר אליהם כך אתה יותר קרוב לבורא ומזה יהיו לך כוחות וכוחות טובים, בצורה טובה, כלומר בשמחה.

שאלה: "נצחוני בניי", האם אלו אותם המאמצים שאנחנו עושים מעל לדחייה?

כן, נכון.

קריין: מתוך "זוהר לעם", פרשת "בראשית".

"ולפי מידת גודלה של בחינת פנים של המדרגה, כן מידת גודלה של בחינת האחוריים שלה. והשראת האחוריים, היא קריאה והזמנה להשראת הפנים." אנחנו לא מרגישים שזו קריאה והזמנה. גם אני עברתי הרבה מצבים כאלה, וכאלו שאתה כבר בטוח שאתה לא יוצא מהם וכדאי לך פשוט או למות או ללכת לבית אבות או לעשות משהו, וודאי שאין יותר מה לעשות כאן. כך זו באמת תחילת הגילוי של מדרגה יותר עליונה. "ולכן היו יודעים ממידת ההעלם של האחוריים שהשיגו, את מידת הגילוי העתידים להשיג.

כמו ששמע רבי שמעון, שהיה קורא לו שמעון ולא רבי שמעון. כלומר, שהשראת האחוריים, שהיא קריאה, הייתה חזקה כל כך, עד שאבדו לו כל המדרגות ונעשה לאדם פשוט, לשמעון מן השוק. והכיר בזה, שהוא קריאה והזמנה להשגת פנים מאוד נעלה."

הוא הגיע כמעט עד גמר התיקון ונשארה לו רק מדרגה אחת, ואז הוא מאבד את כל מה שהיה לו ולא יורד לאפס אלא הוא יורד למינוס 124 מדרגות כדי לעלות למדרגה 125. אתם מבינים על מה מדובר.

לכן אנחנו צריכים לחזק את הקשר בינינו ולבנות כאלה מערכות קשר חברתיות כדי שאדם לא ייפול, אם לא כן אנחנו לא נתקדם. ואתם עלולים לבזבז כמה שנים, אפילו עשרות שנים, ומי יודע מה יקרה אלמלא החיזוק עם הסביבה. רק הקשר עם הסביבה שומר על האדם לא ליפול.

(סוף השיעור)