שיעור בוקר 05.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: הכול מושג בכוח התפילה

קריין: שיעור בנושא: הכול מושג בכוח התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות, קטע מספר 2. 

"אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא, אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו."

(הרב"ש. מאמר 5 "מהו מעשים טובים של צדיקים הם התולדות, בעבודה" 1991)

זה מה שנקרא תפילה נכונה. והנושא הוא ברור, שנגיע לרצון רק לה'.

תלמיד: כדי לעשות משהו למען מישהו אתה צריך לראות מה חסר לו.

נכון. 

תלמיד: מה חסר לו?

חסר לו רק דבר אחד, שאנחנו נחשוב עליו, שנפנה אליו את כל המעשים שלנו, את כל התפילות שלנו. זה מה שחסר. 

תלמיד: אבל צריך להרגיש, לראות.

זו הבעיה, שלא נוכל לפי סתם כמה מילים שנבקש שזה כבר יהיה. זו הבעיה, אנחנו לא מרגישים את אותו מצב שבו נמצא הבורא. 

תלמיד: מה אנחנו צריכים לבקש כדי שנגיע לבקשה שהיא "לעשות למענך"?

לחשוב על זה. אין חוץ מזה שום דבר שאנחנו צריכים לעשות. 

תלמיד: לחשוב על איך להגיע לבקשה שנרצה למענך.

כן. זה רצון שאין בו רצון. אין אנחנו יכולים מצד הטבע שלנו לפנות לבורא ולפעול כך אליו.

תלמיד: מתי הבורא עוזר לאדם?

מתי שהאדם באמת שואל, מבקש, דורש משהו שיהיה אמיתי.

תלמיד: האדם חושב שהוא מבקש, שהוא דורש, אבל בפועל הוא רואה שהוא לא מרגיש את העזרה שהוא מקבל מהבורא, אז כנראה הדרישה שלו לא אמיתית.

כן. 

תלמיד: מה הוא עושה במצב כזה?

אם הוא לא מקבל את מה שמבקש, אפילו שברור לו שזו בקשה לא טבעית אלא מלאכותית, אז יוצא שהוא לא מקבל כלום. 

תלמיד: איך אני יודע שאני מקבל?

אתה יודע, זה בחושים שלך, ואתה מזהה את זה ממש.

תלמיד: וכל עוד אני לא מקבל?

אז אתה לא מקבל, אז בשבילך זה כמו חלל.

תלמיד: איך לדייק את התפילה יותר ויותר?

הוא כותב בקטע מספר 3: 

"תפלה היא עבודה שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא הרצון לקבל מצד שורשו, והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא לקבל, נמצא, שיש לו עבודה גדולה להפוך אותו. והיות שזהו נגד הטבע, לכן הוא צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת מהטבע, ולכנס לבחינת למעלה מהטבע."

(הרב"ש. מאמר 24 "ג' זמנים בעבודה" 1985)

זה מה שהאדם צריך, אבל אנחנו לא יכולים לבקש על מה שאין לנו. אפילו עכשיו, מי ששומע, שישמע שהבקשה הכי גדולה שאנחנו יכולים לעשות היא רק לבקש כוחות להשפיע לבורא. 

תלמיד: אמרת קודם שיש לאדם רצון שאין בו רצון.

כן.

תלמיד: ואז אנחנו לא יכולים מצד הטבע שלנו לפנות לבורא ולפעול אליו.

כן. 

תלמיד: מה לעשות? 

ממה להתחיל?

תלמיד: כן, ממה?

השאלה היא פשוטה, ממה אני מתחיל. אני מסכים שזו הדרך, אומנם אני לא כל כך מרגיש ולא מבין את הדרגות, איך משיגים את זה. וגם אם אני מקבל על עצמי למעלה מהדעת לעשות כל מיני פעולות שמהן אני מגיע ללשמה, שזה משהו שישנה לי את כל היוצרות, זה לא כל כך יעזור. כי לא נולדתי עם זה, לא קיבלתי, ואני לא רואה שאני יכול לקבל את זה מאיזשהו מקום באיזו פעולה. זו בעיה. 

תלמיד: מה כן יעזור?

מה כן יעזור? בוא נקרא הלאה. 

תלמיד: אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להגיע לצעקה. 

כן.

תלמיד: ענית קודם שזה רצון חלש, וצריך להגיע לצעקה כדי שהתפילה תענה. יש רווח אדיר בין משהו לא מבורר, חלש כזה, לבין צעקה. הצעקה יכולה להיות משתי בחינות, או שאתה מנסה לברוח ממשהו לא טוב שבזה אנחנו נמצאים, או שאתה רוצה מאוד להגיע לדבר האחר שהוא לא מבורר, הוא חלש. אז ממה הצעקה מגיעה?

הצעקה מגיעה מהרצון שלך שהוא כולו מכוון להתקרב לבורא ולמלא אותו. 

תלמיד: זה מה שאמרתי, זה דבר מאוד חלש ואין בנו את הדבר הזה.

כן. 

תלמיד: איך להגיע לצעקה ממצב כזה?

תתחיל, תתחיל קצת לצעוק בזה, והעיקר להוסיף לְמה שאתה צועק. 

תלמיד: כתוב, "אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח כדי שנוכל לעשות". מה זה אותו כוח שאנחנו מבקשים?

זה אותו כוח שהוא רוצה שאנחנו נקבל ממנו, ועל ידי השימוש בו נהיה דומים לו. 

תלמיד: האם זה סוג של חממה, משהו שאנחנו לא נמצאים בו?

לא נמצאים. 

תלמיד: אמרת לחבר להתחיל לצעוק והעיקר להוסיף בצעקה. על ידי מה התוספת הזאת?

התוספת הזאת יכולה להיות אך ורק מזה שכל פעם אני רוצה להיות משפיע יותר, עוד יותר ועוד יותר. זה צריך להיות מתוך זה שאני רואה עד כמה העבודה שלי, היגיעה שלי, היא פונה ממש לבורא, וחוץ מזה אני לא רוצה כלום. 

תלמיד: בשיעור "פתיחה לחכמת הקבלה" באות ד' היה את הכלל ש"התפשטות האור והסתלקותו עושה את הכלי ראוי לתפקידו". האם היינו במצב כזה שעבדנו רק לתועלת הבורא?

לא, אף פעם לא. אנחנו צריכים עוד ללמוד מה הוא כותב על זה כדי לבדוק אם אנחנו פונים לטובת הבורא או לא. 

תלמיד: אין לנו כאלה רשימות.

לא, אין.

תלמיד: לפי הכלל הזה, איך יכול להיות כלי כזה אם אף פעם הוא לא היה במצב כזה ואז הסתלק ממנו?

מצד הלידה. כי כביכול יש לנו גם רשימות שאיתן אנחנו כן יכולים להשפיע לבורא.

תלמיד: ואיך מעוררים את הרשימות האלה מצידנו?

זאת השאלה. בינתיים לא קראנו. 

תלמיד: מה יעזור לנו לגדל את הצעקה הזאת, לברר אותה, למשוך אותה, שהיא תהיה שלמה?

שכולנו נרצה להגיע לזה ונפנה כולנו לכתובת אחת, לבורא, לבקש ממנו שייתן לנו כוחות כאלה, חשיבות לכך. למה אנחנו לא נמשכים לזה? כי זה לא נראה לנו חשוב, לרצון לקבל שלנו. לכן אנחנו צריכים לבקש מהבורא חשיבות להשפיע לו, רק אז אנחנו יכולים לקוות שזה יקרה, ונרצה להתפלל על זה ולהגיע לזה. 

תלמיד: איך מהלך היום, לא רק השיעור, יעזור לנו לעבוד נכון כדי להתקדם לזה? 

כמו שאנחנו לומדים, חשוב כמה אני נמצא בזה, כמה זמן אני נמצא בזה, מתפלל, מברר, בכך תלוי כמה אני אתקדם.

תלמיד: האם אנחנו צריכים לשאוף להיות בבירור הזה במהלך היום כמה שיותר זמן?

כן. וללמוד זה מזה, יחד. אם כמה קופצים, רוצים את זה ונראה להם שהם כבר רוצים, אז קודם כל בטוח שהם לא רוצים נכון, כי רק בהם נמצאת אולי התעוררות כזו. אנחנו צריכים להגיע למצב שכמעט כולם מתעוררים לזה ומשפיעים לזה.

תלמיד: אני שומע שבחברים יש את זה. האם יש בנו עת רצון לזה עכשיו? האם בתקופה הזו יש חלון הזדמנויות לפרוץ?

אני לא חושב שיש חלון הזדמנויות, אלא נראה לי שזה לפי הספר. מפני ששם כתוב כך, שצריכים לבקש, להתפלל, לרצות, לעורר חיסרון, אז אנחנו עושים.

תלמיד: אז בעצם אתה אומר שההזדמנות קיימת כל הזמן, אבל זה תלוי בנו.

כן.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להגיע למצב שבו נחייב את הבורא לענות לנו. מהו המצב שממנו אנחנו צריכים לחייב את הבורא שיענה לנו?

אנחנו מבינים שבלי עזרתו לא נוכל לזוז מהמצב שלנו, להתקדם, זה לא יכול להיות. הוא חייב לצאת מהסגירות שלו, בוא נאמר, ולהראות לנו את מצבנו האמתי ואיך אנחנו מבצעים את זה.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לדרוש את המצב האמתי. מה זה לדרוש את המצב האמיתי?

לדרוש את המצב האמתי זה שאנחנו רוצים לגלות את הבורא, ושהוא יחד אתנו ייתן כוחות לבצע את התפילה הזאת.

תלמיד: מה עוד נדרש מאיתנו כקבוצה, כיחידה אחת לדרוש את זה באמת, כך שהוא ירגיש שיש לנו רצון אמתי?

בואו נתחבר, ככל שכל אחד מסוגל לבקש, אבל בואו נבקש. אתם צריכים גם להאמין לי, שאם אני אומר שאנחנו כבר נמצאים ליד זה, שצעד אחד נשאר לנו בזה, אז נבקש. הבעיה היא שאנחנו מבקשים במצב שלא רואים שזה המצב האחרון בחוסר ידיעה, והמצב הבא כבר יכול להיות בידיעה.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להרגיש מה אנחנו צריכים לבקש מהבורא. מה זה להרגיש את זה?

להרגיש את גילוי מציאותו. זה מה שאנחנו צריכים.

תלמיד: האם לגלות את מציאות הבורא כלפינו?

כן.

תלמיד: ואז, מה זה אומר?

ואז ממשיכים. אחרי המדרגה הזו שהבורא מתגלה, נדע יותר איך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: האם בקשה מהמצב הזה היא לא אגואיסטית, היא לא סותרת את התנאי שהבורא יתגלה?

לא, הבקשה הזו היא לא אגואיסטית, כי אנחנו רוצים לעשות לו מלכתחילה נחת רוח. לכן אנחנו מבקשים גילוי פעולות, מה אנחנו יכולים לעשות בשבילו, למענו.

תלמיד: ואם אדם לא נמצא במצב שהוא רוצה לעשות למענו, אלא הוא נמצא בתוך האגו?

אם הוא ממש בתוך האגו, אז הוא לא מבין על מה שואלים, בשבילו זה כמו משהו מחלום. אבל הוא חייב לראות שמה שאומרים לו לבקש מהבורא, כדי לדרוש את זה הוא צריך לתקן את עצמו.

תלמיד: יש רצון, והרצון הוא אגואיסטי. אז אדם צריך באופן מאולץ לומר, "תגלה את עצמך כדי שאעשה לך נחת רוח", אפילו שהוא לא מרגיש כך.

כן.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים להאמין לך שאנחנו נמצאים ליד זה, צעד אחד נשאר לנו.

כן.

תלמיד: מהו הצעד?

הצעד הוא כמו שהוא כותב במה שקראנו. "אנו מבקשים שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו. וזהו הפירוש, אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו."

תלמיד: הוא לכאורה לא מבקש מאיתנו שנעשה מעשים אחרים, אלא מה שאנחנו עושים אנחנו רוצים להמשיך לעשות, רק לעשות את זה לתועלת הבורא.

כן.

תלמיד: אנחנו לא צריכים לחפש תחבולות. אם אני הולך לעבודה, אז אני צריך להמשיך ללכת, רק להיות בתודעה שאני פועל כחלק ממערכת, או שהתוצאות מהפעולות שלי הן לתועלת החברה, לתועלת הבורא, ולא להישאר במחשבות שהכול לתועלת עצמי. זה שינוי בתודעה ולא שינוי במעשים, נכון?

כמו שהוא כותב, "[...] שה' יתן לנו את הכח, שאנו נוכל לעשות את כל מעשינו בשבילך, היינו לתועלת ה'. אם לא, היינו אם אין אתה תעזור לנו, אז יהיו כל מעשינו רק לתועלת עצמנו". אנחנו יכולים לראות איך זה קורה איתנו. "אם לא, כלומר, שאם אין תעזור לנו, תהיו כל מעשינו רק למעננו, לתועלת עצמינו, כי אין לנו כח התגברות על הרצון לקבל שלנו. לכן תעזור לנו, שנוכל לעבוד בשבילך. לכן אתה מוכרח לעזור לנו. וזה נקרא, עשה למענך, היינו שתעשה עשיה זו, שתיתן לנו את הכח של רצון להשפיע. אחרת, היינו, אם לא", אם לא נוכל לקבל ממך את זה, אז "אנחנו אבודים. זאת אומרת, שאנחנו נשאר ברצון לקבל לתועלת עצמנו."

תלמיד: מה שאנחנו עושים כאן בעשיריות, בלימוד, בהפצה, אנחנו צריכים להבין שהמטרה היא לבקש כוח לראות שאנחנו עושים את הכול לתועלת הבורא ולא לשום סיבה אחרת.

כן.

תלמיד: זה כאילו שינוי בתודעה. כי נניח תלמיד חדש שבא לפה, רוצה להשיג רוחניות, רוצה להיות בהשפעה, רוצה להבין, רוצה לדעת, לבלוע הכול. הוא מצפה שיהיה לו טוב יותר, שהוא לא יהיה כמו כולם, שהוא יהיה ברוחניות. וכאן אנחנו כאילו צריכים להכניס עוד איזה משהו ליחס שלנו, שכל התכלית של הפעולה שלנו זה להגיע למצב כזה שכל מה שאנחנו עושים יהיה לתועלת הבורא, ובלי שום דרישה כל שהיא לעצמנו.

כן. אז מה זה מפריע לך?

תלמיד: לא, זה לא מפריע, זה עוזר. זה עוזר, ונותן טעם אחר בעבודה.

בסדר.

תלמיד: שמעתי שאמרת שאנחנו צריכים לבקש כוחות, שיהיו לנו כוחות להשפיע לבורא. 

כן.

תלמיד: מה הבורא דורש שנשפיע לו?

שנשפיע לו את כל מה שנכנס לרצון לקבל שלנו.

תלמיד: מה זה אומר, כל מה שנכנס לרצון לקבל שלנו?

יש בנו רצון לקבל, בואו נחבר את כל הרצון לקבל בכל אחד, לאחד, ובאותו רצון לקבל הגדול הכללי, אנחנו רוצים לקבל מהבורא את מה שהוא רוצה לתת.

תלמיד: הוא אומר שתעזור לנו שנוכל לעבוד בשבילך, לתועלת שלך.

כן.

תלמיד: מה אפשר לתת לכוח שהוא השפעה חלוטה?

לעזור לו לגשם את עצמו.

תלמיד: איך אנחנו מאתרים את הנקודה שהבורא מקבל בה תענוג?

הבורא לא מקבל תענוג, בגלל שהוא נמצא בנתינת תענוג.

תלמיד: זה הקושי.

לא, זה לא קושי. זה מצבו.

תלמיד: כן, אבל כלפי מצבו, כשאנחנו רוצים לתאר לעצמנו את התפילה, ומה אנחנו מבקשים, אנחנו צריכים לתאר במשהו, שהבורא מקבל מאיתנו משהו.

כן.

תלמיד: אז איך מאתרים את הנקודה שהוא מקבל בה משהו? אנחנו רוצים להשפיע לו, לתועלת שלו, לתת לו. אני צריך לתאר את הנקודה הזאת שבה הוא מקבל מאיתנו.

אני לא רואה בזה שום קושי. אם הבורא רוצה לתת לתחתונים, ואם התחתונים מוכנים לקבל ממנו, אז כנראה שיש להם יכולת לקבל את זה, כדי לתת לו בזה נחת רוח.

תלמיד: זה רק ענין שלקבל ממנו תענוג, או שיש פה משהו מעבר לזה?

לא, זה בדיוק. אנחנו צריכים לבקש ממנו כוחות שיעזרו לנו להיות בלקבל ממנו בהשפעה.

תלמיד: וחוץ ממעמד הקבלה זה גם משמח אותו כשאנחנו באיזו גדלות, שהוא מביא אותנו לאיזו גדלות, לאיזו התפתחות?

כן, שאם נוכל לקבל ממנו, זה יהיה מפני שהוא רוצה את זה. ואז אנחנו מבצעים את הפעולה הזאת.

תלמיד: כסיכום מכל הבירורים שלנו היום, נראה שהכוח להימשך דווקא חלש יותר, אין בו עוצמה מספקת להימשך דווקא לכיוון המטרה, אלא להידחף מאחורה, ושם יש עוצמה, ויש כוח. בכדי לצאת מעצמנו כנראה שחסר פה כאב, כי אם היה לנו את הכאב באמת להימשך, אז יכול להיות שהיה לנו את הכוח לבקש ממנו את הרצון, כי בנו אין אותו. הוא גם לא מוכר לנו הרצון הזה, זה דבר שלא היינו בו אף פעם. איך מייצרים את הכאב באמת לרצות להימשך, ולא להידחף על ידי ייסורים?

מתוך זה שהבורא רוצה לתת, שהוא מאיר מצידו, רק נותן מצידו, אז אנחנו רוצים לפתח בנו רצון לקבל לאותו האור שיוצא מהבורא אלינו. איך אפשר? רק אם אנחנו נוכל לקבל בעל מנת להשפיע.

תלמיד: בסדר, העיקרון הזה ברור לנו, וזו לא הפעם הראשונה שלפחות אני שומע שאנחנו קרובים לזה. בשנתיים האחרונות שמעתי כמה פעמים שאמרת את זה בעיקר סביב כנסים, שאנחנו ממש צעד אחד לפני. אבל עדיין אין לנו את הכאב הזה באמת לרצות, לרצות להיות בבקשה לבורא. איך לבקש את הכאב הזה לרצות להימשך ולא להידחף? כי לפחות אצלי הרושם, שזה מה חסר לנו, מבלי שנידחף על ידי ייסורים. על ידי ייסורים בטוח שנזוז מהמקום.

לא, כאן הכוונה היא שאם אתה לא דומה לבורא, אלו הייסורים שלך.

תלמיד: נכון, ועל זה בדיוק אני שואל. איך אני אגיע לנקודה כזאת שיהיו לי ייסורים, שיכאב לי מזה שאני לא דומה לבורא? כי זאת נקודת ההיפוך, זה המצב החדש.

כן, נכון.

תלמיד: איך אני מגיע לייסורים האלה עוד לפני שטעמתי את הטעם שחסר לי בכלל את הכוח הזה של הבורא? אם היה לי את הרשימות, והיו לי הטעמים האלה, אז הייתי מרגיש חיסרון. הייתי מתגעגע למשהו שכבר הייתי בו. ופה הנקודה היא שאנחנו צריכים לשאוף למשהו לא מוכר לנו, ולא ידוע, ושאין לנו בו שום מושג.

כן.

תלמיד: לכן, איך אני מגיע עוד קודם לייסורים האלה, לכאב הזה בכדי שלהימשך לתכונה שאין לי בה שום מושג, שום נגיעה, ושום רקע?

לכן הוא אומר לנו אחר כך בסעיף 3 ו-4 והלאה, שהעיקר זה הצורך ברצון שבלב. היות ש"תפלה היא עבודה שבלב. שפירושו, היות שלבו של אדם הוא הרצון לקבל מצד שורשו, והוא צריך להפוך, שיהיה רק להשפיע ולא לקבל, נמצא, שיש לו עבודה גדולה להפוך אותו". את הרצון הזה. "והיות שזהו נגד הטבע, לכן הוא צריך להתפלל לה', שיעזור לו לצאת מהטבע, ולכנס לבחינת למעלה מהטבע. " 

תלמיד: בכל זאת, עדיין לא קיבלתי תשובה איך.

בסדר. עוד נברר ונדבר על זה.

תלמיד: מה זה השיח על ייסורים? רב אומר לנו שאנחנו עוד צעד מגיעים לדבר, עוד משהו חסר.

כן.

תלמיד: אם אנחנו במסע מאוד ארוך ויש עוד צעד לסיום, צריכה להיות שמחה מאוד גדולה. זה שזה חלש ולא רואים, זה לא אומר שעכשיו אנחנו צריכים לחפש ייסורים. אני חושב שצריך לחזק את האמונה כדי לראות שהנה הדבר הגדול קרוב, ואנחנו רוצים אותו ולחזק את החיובי. למה להסתכל אחורה ולהגיד, "איפה הייסורים"? גם הרצון לקבל זה שקר. לא יכול להיות שהרצון לקבל רוצה ייסורים.

כן.

תלמיד: אז בואו נחזק את הטוב. הוא קרוב. נדבר על "איזה טוב שעכשיו אנחנו הולכים להגיע להשפיע לבורא. איזו זכות גדולה לעשות את זה ביחד. כמה זה משמח את הבורא, את הרב, את המקובלים.

אנחנו רוצים להפוך את הרצון שלנו מלקבל להשפיע, לגרום למי שזר לי - תענוג. ואז תהיה לי הזדהות, השתוות הצורה עם הבורא. מתי זה יכול להיות? כשיהיה לי רצון רק להשפיע לו.

תלמיד: אז צריך לצייר, לראות, לרצות את זה, לפתח את זה.

זה מה שאנחנו מנסים בדיבורים בינינו. 

תלמיד: אם יכאב כתוצאה מזה שאין, זה אולי משהו בדרך, אבל אנחנו לא צריכים לחפש ייסורים.

אנחנו לא מחפשים ייסורים. ההפך. אנחנו צריכים להזמין את האורות שנקראים "תענוגים". 

תלמיד: אנחנו רוצים להימשך לטוב, ולא להרגיש את הרע מאחור, זה האתגר הגדול. אמרת שאנחנו צריכים להיות מוכנים לקבל את המאור כדי להשפיע לבורא. מהי המוכנות, מאיפה היא באה? איך אנחנו מגיעים למוכנות להיות כלי שהבורא מתלבש בנו כי אנחנו מוכנים להיות המשפיעים?  

הבורא מוכן להתלבש בנו אם אנחנו רוצים להיות משפיעים. מאיפה אנחנו יודעים אתה זה? מההשתוות. אם הרצון שלנו והרצון שהבורא ברא יהיו אותו דבר, אז אנחנו נהיה באותו גל, באותה רמה, באותו מצב. אבל אם הרצון שלנו הוא לא כמו שהבורא ברא, אז אני נמצא בחושך. 

תלמיד: יש פה נקודה נעלמת, מקום ההיפוך. אני מרגיש שאין לי מגע איתה.

נכון. 

תלמיד: מאיפה מושכים את מקום ההיפוך, איפה הוא?

מקום ההיפוך, אני חושב שמושכים אותו מהצמצום. 

תלמיד: אז אנחנו צריכים קודם כל לרצות לצמצם משהו שקיים בנו.

כן. הרצון לקבל. 

תלמיד: אבל הרצון לקבל הוא גם נעלם. איך אני יודע מה בדיוק לצמצם? 

האם אני רוצה לצמצם אותו?

תלמיד: רוצה בעלמא. 

רוצה בעלמא לא מדובר על צמצום הרצון לקבל שלך. 

תלמיד: מה חסר לנו כדי להגיע לנקודת הצמצום?

אתה רוצה להגיע לאותה נקודת צמצום, מפני שמצד הקבלה אתה יכול לבקש משהו שלא שייך לצמצום. 

תלמיד: שוב בבקשה. 

אתה יכול לבקש להיות במצב שאתה לא דורש את החושך.

תלמיד: אנחנו צריכים להיכנס לאמונה למעלה מהדעת, לאיזשהו חושך עם רצון לבורא. זה נכון ככה להסתכל על זה, להימשך לזה? 

כן. נגיד. 

תלמיד: אני מחפש איך להימשך, לתפוס את נקודת ההיפוך, מרגיש שזה לא קיים בי.

מה זה לא קיים?

תלמיד: אני לא מרגיש שיש בי עוצמה כדי לעשות את זה.

אני לא יודע איך לענות לך, אבל ברור שאם אנחנו נוכל להיות ברצון לקבל, אנחנו לא נוכל להשפיע, לא תהיה לנו השתוות הצורה. ואם אנחנו נהיה ברצון לקבל ומעליו משפיעים אז יהיה בסדר.

ולכן לא נשאר לנו שום דבר חוץ מהמצב שאנחנו מדברים כאן, רק דבר אחד חסר לנו, שאני רוצה לקבוע את מצבי לא על ידי עבודת הרצון לקבל. אבל אם כך בשביל מה? מאותו מצב שעכשיו נולד בי, צריך להיוולד בי רצון שהוא להשפיע.

תלמיד: האם בעצם אנחנו צריכים לעמוד על הנקודה הזאת ללא הפסקה? גם במהלך היום להיות בברור מול הכוח העליון? וכל הזמן לעמוד על הנקודה הזאת, לא לעזוב אותה?

כן.

תלמיד: למה זה חשוב?

כי אז נגיע לעל מנת להשפיע.

תלמיד: כתוצאה מברור הנקודה הזאת תהיה בנו העוצמה והמידה הדרושה?

כן.

תלמיד: נקודת הצמצום, מה הסיבה שלה, מה מניע שלה?

בגלל שהבורא לא רוצה לקבל גם הנברא לא רוצה לקבל.

תלמיד: ומה מחזיק את הנקודה הזו, מה נותן לה כוח להתקיים?

האור העליון.

תלמיד: איך מרצון לקבל שהוא בטבע הפוך לאור העליון, לבקש משהו שהוא הפוך ממנו ושזה יהיה בעוצמה כזו שהבורא ישתכנע?

הוא לא רוצה משהו נגד הבורא, הוא רוצה להיות במצב כמו שהטבע של הנברא יהיה דומה לבורא.

תלמיד: יש פה משהו מאוד מיוחד והחברים ממש נמצאים בנטייה כזאת, כביכול מגששים את זה. ממש.

כן.

תלמיד: כל הדיון הזה יכול להיות יותר פשוט אם מחזירים את זה לעשירייה. בעל הסולם כתב באיזו איגרת, אני מצווה אתכם שתהיו בשמחת חברו וצער חברו, ואפשר בנקודה מעל הדעת לברוח מתענוג, לברוח מייסורים, להימשך לתענוג, אלה גם שאלות של הרצון לקבל, הכול נהייה מאוד חד.

נניח שהעשירייה נפגשת ומחליטים להתחבר כמו במאמר הערבות, מתחברים כשלכל אחד באמת אכפת, כי זו הבדיקה של האדם בסוף, איכפת לי יותר מהחברים מעצמי או לא איכפת לי?

ואנחנו רואים בסוף שאין כוח ואם אתה באמת מתמיד ועומד על הנקודה הזאת אתה רואה הכי ברור, שאתה הפוך מהבורא. איך אנחנו יוצרים את התנאים אפילו הפיזיים, כדי שנתכנס בעשיריות ונעבוד על הנקודה הזאת ואולי משם אנחנו נקפוץ סוף סוף לנקודה הזאת שאנחנו נוגעים, לא נוגעים בה?

כן.

תלמידה: יש צורך בתהליך כדי שהתפילה תהיה אמיתית, כיצד עלינו להחליט מהו העיתוי לתפילה? מתי בדיוק להתפלל?

זה האדם צריך להרגיש בליבו.

תלמידה: כאשר אדם מתעלה מעל הטבע ומגיע לכוונה להשפיע, הדבר משפיע על הסובבים אותו. האם השינוי הזה נשאר אך ורק בתוך עולמו הפרטי של האדם או עובר הלאה לעשירייה, לאנושות?

משפיע לכולם.

תלמידה: עם כל מה שאנחנו עברנו בשיעור, בבירור, איך אנחנו מפוצצים את חומת הברזל בינינו לבורא?

אנחנו לא יכולים בינתיים להסכים עם דרישת הבורא אלינו.

תלמיד: יש פה כביכול מצב שלא רואים עד כמה אנחנו עבדים לרצון לקבל ובגלל זה לא חסרה הצעקה הזאת, לא חסר לברוח ממנו. אדם צריך לאתר את המחשבות שלו, את הרצונות שלו? יש מין עדינות נפש שמשם כבר מתחיל החוט של הבירור שלא תופסים אותו. איך אני יוצא ליום וממקד את המחשבות שלי בבורא? במה להתמקד בשביל להרגיש את הרצון לקבל?

אני חושב שכדאי לנו לעלות למעלה מהרצון לקבל, אני לא יודע אפילו במה להמשיך, על הכול דיברנו.

תלמיד: מה הוא שולח לנו שאנחנו צריכים לחפש? קודם מחשבה, קודם רצון, במה להתבונן?

הבורא זה כמו מורה טוב, שולח לך בדיוק את הדברים שאתה צריך בדרך. זאת אומרת, אם אתה מרגיש שיש לך איזו שאלה בעשירייה אז אתה צריך לברר את השאלה הזאת ולא לברוח ממנה.

תלמיד: כלומר, הוא מציף איזו שאלה שאני צריך לא לפספס אותה. 

כן.

תלמיד: והשאלה הזאת היא תמיד ביחס לעשירייה?

בדרך כלל.

תלמיד: כתבתי קודם ש"אם כמה רוצים את זה, אז בטוח שזה לא נכון, כי זה רק בהם וצריכים להגיע למצב שכמעט כולם צריכים את זה".

כן.

תלמיד: אפשר להסביר איך מגיעים למצב שכולם רוצים את זה?

על ידי שאלות ותשובות אנחנו מושכים את כולם לדיון, ובדיון הזה מבררים איפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: כשהרב אומר "כולם", זה כל העשירייה, כל הכלי העולמי?

הרוב.

תלמיד: זאת אומרת, העוצמה תבוא מתוך אוסף כל הרצונות ביחד.

כן.

תלמיד: רובנו נמשכים לחכמת הקבלה כי אנחנו מגלים כמה הבורא רוצה לתת לנו, כמה הוא רוצה להשפיע לנו, אנחנו מגלים את היחס שלו כלפינו, לפחות מרחוק, ואנחנו נמשכים לזה כי יש כביכול אבא שרוצה לתת. אבל מה שהוא לא נותן ואנחנו מבינים שאנחנו צריכים לפתח, זה שיהיה לנו חשוב ממנו. הוא לא נותן לנו את המחשבה הזאת.

את זה אתה צריך לדרוש.

תלמיד: אני מרגיש שזו נקודת השינוי שדיברנו עליה, שיהיה לנו חשוב שכבוד שמיים יהיה מגולה במציאות, ובגלל זה אנחנו פועלים, אבל עדיין האינרציה המקורית, הטבעית שלנו פועלת בנו. איך העבודה שלנו כחברה, כסביבה, פועלת עלינו כדי לשנות את הטבע הזה? איך אני משתמש נכון בחברה? איך אנחנו כקבוצה יכולים להביא לשינוי הזה ברצון שלנו, שיהיה לנו חשוב מהבורא?

זה באמת ההיפוך הגדול שאנחנו צריכים לעשות. שאנחנו נעשה לא למעננו, לטובת עצמנו, אלא לטובתו. זו בעיה.

תלמיד: זה גדֶל בנו, עובדה שאנחנו שואלים ומתעניינים בזה יותר וזה מתברר בכל השיעור הזה למשל.

כן.

תלמיד: ובכל זאת, היינו רוצים להוסיף ב"אחישנה" לאינרציה החדשה הזאת מעצמנו, כאילו לתפוס משהו, אבל כמו שדיברנו זה חלש מאוד בנו. אולי התפילה צריכה להיות, שאומנם אנחנו חלשים בלהשפיע, אבל שהבורא ישלים בעדנו, שהוא יתגלה בעולם, שיהיה טוב לכולם. אבל החולשה שלנו היא שכביכול אנחנו צריכים לפעול, על אף שאנחנו לא מקור השפע בכלל, אנחנו לא מקור הכוח הזה.

אנחנו כן דוחפים את עצמנו להשתוות עם הבורא, לעזור לו, לעזור לו בהשפעה.

תלמיד: אני חושב שעשינו הרבה מאוד יגיעה בשביל להגיע לנקודה הזאת. אני שמח מאוד בשבילנו שאנחנו מגיעים להרגשה הזאת שהבורא חשוב לנו.

כן.

תלמיד: להמשיך את אותה נקודה, אמרת בשיעור שאלו צעדים אחרונים שלנו שאנחנו הולכים ללא ידיעה, ויכול להיות שהצעדים הבאים יהיו כבר עם ידיעה. הידיעה שאנחנו רוצים להגיע אליה היא לעשות הכול למענו?

אני לא יכול להגיד, כי אתם נמצאים בינתיים בבירור.

תלמיד: אבל מה יש לנו לברר חוץ מזה שאנחנו רוצים להגיע ליכולת להשפיע לו? אנחנו אפילו מזהים לעיתים את הנחיצות לזה.

כן.

תלמיד: מה הם הצעדים להשפיע שיהיו עם ידיעה? מה אדם צריך לדעת?

אדם צריך לדעת עד כמה הוא מתקדם בכל רגע למטרת הבורא.

תלמיד: שהיא?

להיטיב לנבראיו.

תלמיד: שאני אהיה כמוהו?

כן.

תלמיד: שאהיה דבוק לדבר הזה של להיטיב לנבראיו?

כן.

תלמיד: זאת הידיעה, שאנחנו נלך ונדע שלזה אנחנו רוצים להגיע?

כן.

תלמיד: ובמה זה שונה ממה שאנחנו הולכים היום?

תשאלו את עצמכם.

תלמיד: אני לא מאמין שיש פה מישהו שיש לו מטרה אחרת.

טוב.

תלמיד: כולנו ניסינו אתמול לעשות בירור כזה, מה החיסרון, מה התפילה המשותפת שלנו. הבירור שעשינו בעשירייה היה בהתחלה מאוד שכלתני, ניסינו לברר ולראות מה חשוב. איך מגיעים אחרי בירור כזה למשהו יותר רגשי, כמו צעקה. איך מגיעים למין רזוננס כזה, שביחד מגיעים לבקשה מהלב המשותף? איך נעשה המעבר הזה מהשכל לרגש?

המעבר מהשכל לרגש צריך להיות על ידי האור העליון שמשפיע על הרצון לקבל שלנו ומעביר אותו לדרגה יותר קרובה לבורא.

תלמיד: אמרת קודם שאם כמה אנשים חושבים שהם מוכנים וקופצים הם טועים, כי צריך שהרבה ירצו את זה יחד.

כן, אבל לא שהעיקר שאנחנו נשארים ביחד, ועל איך להתקדם אין לנו שום שאלה.

תלמיד: אז להתקדם ביחד זה מה שבסופו של דבר יוצר איזו מסה שגורמת לרזוננס הזה, לכך שזה מהדהד בכל הכלי?

נגיד, כן.

תלמיד: אחרי כל השאלות של החברים, וכדי שרוב החברים יהיו במגמה הזו, האם מתוך הערבות יבוא לנו הכוח, העוצמה הדרושה לנו?

כן.

תלמיד: האם העיסוק בנושא הערבות בינינו יכול למשוך את כלל החברה כלפי מעלה, לעשות אותנו יותר עוצמתיים, שנרצה לעשות את הניתוח הזה, שהוא יתממש עלינו?

בבקשה, תעשו.

תלמיד: זה נכון לעסוק במאמר הערבות עכשיו או פשוט להמשיך לעבוד איך שאנחנו עובדים? 

אתה יכול למצוא דבר כזה בכל המאמרים, במשפט, בשני משפטים.

תלמיד: אומרים שאפילו חבורת פושעים אם הם רוצים משהו אז הם יכולים לאלץ את הבורא. איך חבורה כל כך נעלה ונהדרת כמו שיש כאן ובעולם מאלצת את הבורא?

אנחנו מדברים על זה כבר שעה, אז מה אתה רוצה שאני אעשה?

תלמיד: איך אנחנו מאלצים את הבורא לתת לנו הרגשה של אהבה והשפעה, שזה יקרה.

שהוא ייתן לנו?

תלמיד: כן, רק הוא יכול לתת לנו את זה. אנחנו צריכים לאלץ אותו לתת לנו את זה.

תבקשו. 

תלמיד: אני חושב שביקשנו כאן בשעה האחרונה.

כל הספרים נמצאים לפניכם.

(סוף השיעור)