שיעור בוקר 21.05.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להצדיק את הבורא - קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: נושא השיעור "להצדיק את הבורא", אנחנו נקרא קטעים נבחרים מהמקורות.

הבורא מעביר את הנבראים דרך כל מיני מצבים, עליות, ירידות, שינויים, ימינה, שמאלה, בכל מיני תכונות שלהם, שמבליט כל פעם תכונות שונות אלו או אלו, וזה קצת בדומה למה שאנחנו מרגישים בחיים הגשמיים שלנו, שכל פעם אנחנו נמצאים באילו שינויים פנימיים. העבודה שלנו היא שבכל מצב ומצב כזה אנחנו צריכים להצדיק את הכוח העליון שעושה איתנו את הפעולות הללו, וחשוב לנו להיות בקשר עימו, אפילו בדבקות בו, ואז אנחנו מקבלים כל מה שעובר עלינו כדבר טוב, כברכה, ככזה שאנחנו צריכים כדי להיות למעלה מהאגו שלנו, מהרגשות שלנו, להיות דבוקים בבורא על פני כל המצבים שאנחנו עוברים, שהבורא מייצב בנו.

ואם כך אנחנו משתדלים לעשות, זה נקרא שאנחנו נמצאים בחיבור עם הבורא למעלה מכל המצבים שאנחנו עוברים, זה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת, להיות בכוח ההשפעה, קשור לכוח השפעה, להיות בכוח השפעה למעלה מהידיעה, מההרגשה שלנו.

וכך אנחנו מתחילים יותר ויותר להעביר לעולם העליון, לעולמו של הבורא, את כל הרגשות וכל הידיעות שלנו כך, שדבוקים בו על פני כל מה שאנחנו מרגישים. ואז אנחנו מגלים שמקבלים את הדברים האלה ממנו, והוא מעלה לנו כל פעם את רמת האגו, הקושי, הבלבולים למיניהם, וזה הכול כדי שאנחנו נתעלה יותר בכוח האמונה, בכוח ההשפעה, להיות למעלה מהאגו שלנו. וכך אנחנו צריכים להתעלות, וזו בעצם כל הדרך, ולהשתדל ללכת בה.

זה כל מה שיש לי להוסיף, אנחנו כבר דיברנו על זה הרבה, בואו נקרא.

קריין: קטע מספר 6, להצדיק את הבורא".

"צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב. והגם כשהוא מסתכל בתוך הדעת, הוא רואה להיפך, מכל מקום הוא צריך לעבוד למעלה מהדעת, ושיהיה דומה בעיניו, כאילו זה נמצא כבר בהרגשה באברים, שכך הוא באמת, שהקב"ה מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב.

וכאן הוא קונה חשיבות המטרה, ומכאן הוא מקבל חיים, היינו שמחה מזה שיש התקרבות לה', ויש להאדם מקום לומר, שה' הוא טוב ומטיב, ומרגיש עצמו שיש לו הכח לומר לה' "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו", מסיבת שיש לו על מה לתת תודה להבורא. ולפי שהוא מרגיש את חשיבות הרוחניות, כך הוא מסדר שבחו של הקב"ה."

(הרב"ש. מאמר 28 "מהו לא תוסיף ולא תגרע, בעבודה" 1987)

אנחנו צריכים בכל המצבים שלנו, שאנחנו עוברים, להשתדל להיות קשורים בינינו, ומהקשר בינינו להיות קשורים לבורא, ולא אחרת. זאת אומרת, דווקא קודם הקשר בינינו, ומהקשר בינינו, לסדר, לכוון אותו לקשר עם הבורא. כך זה כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". ואז בצורה כזאת אנחנו כל פעם נתקרב לתיקון של נשמת אדם הראשון, ואנחנו נתקן את כול הבריאה רק בצורה כזאת.

שאלה: ברור מה שאמרת רק לא ברור איך זה קשור לקטע שקראנו, אם אתה יכול להסביר?

קטע מספר 6, "צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו," אז איך אני זוכה לזה? על ידי זה שאני מחובר לאחרים, אחרת אני לא יכול לקבל בתוכי יותר מנר דקיק, מניצוץ קטן, שיכול להאיר בי כדי להחזיק אותי עד שאני אוכל, בחיבור עם אחרים, להגדיל את הכלי שלי ולהתחיל לקבל המאור המחזיר למוטב, שיחבר אותי עם הניצוצין האחרים וכך אני אזכה לגילוי הבורא.

אז "צריך להאמין למעלה מהדעת ולצייר לעצמו, כאילו כבר זכה לאמונת ה' בהרגשה באברים שלו, ורואה ומרגיש שהבורא מנהיג את כל העולם כולו בבחינת טוב ומטיב." איך אני יכול להגיד את זה, גם, מה זה בכל העולם, זה בכלים פנימיים וחיצוניים שלי שאני מתחבר לאחרים, אז אני מייצב את הכלי הזה שבו הבורא יכול להתגלות באור פנימי, באור מקיף, בכל החלקים שלו, שמזה תהיה לי הרגשת המציאות. אם אני לא מתחבר לאחרים, אז אני כמו תא שלא מסוגל להרגיש יותר ממה שהוא חי. וגם כשהוא חי הוא מרגיש את עצמו בצורה שהקיום שלו לא מקושר למה שמחוצה לו, אז אין לו הרגשת החיים, כי חיים זה משהו שמשתנה בי, שמשהו לא מת, יציב, עומד במקום, אלא שכל פעם נמצא בשינויים.

עם מי הוא נמצא בשינויים בחליפת דברים? אני צריך להיות מחובר עם החברים, ויחד איתם להשתדל כל פעם להתקדם, להתקדם כל אחד לפי השורש שלו, ואז כולנו נמצאים בשינויים, גם פנימיים, גם הדדיים, וזה נקרא אצלנו "חיים".

לכן מי שלא מחובר לאחרים בהגדרה רוחנית הוא נקרא "מת", כי לא מרגיש שום דבר שקורה בו לעומת החיצוניות, "אחרים", ולכן אין לו הרגשת החיים באמת.

החיים הם רק בכמה שאנחנו כל פעם נמצאים בשינויי החיבורים בינינו, כי בשינויי החיבורים בינינו אנחנו מגלים את הבורא, בריחוק וחיבור, בהסתר וגילוי של הבורא כלפינו זה החיים. ומאיפה בא לי הסתר או גילוי? בכמה שאני מתרחק ומתקרב, מתרחק ומתקרב, לפי הרשימות שמתגלות בי, עד כמה שאני משתדל לממש אותן, שאני על פניהם עוד יותר ועוד יותר מתחבר לכלים זרים, שלא יהיו זרים, אלא שיהיו קרובים אלי.

אנחנו גם צריכים להבין איפה אנחנו בכלל נמצאים, תראו איך הרוחניות מתחברת עם הגשמיות, כי הבורא ברא את הכלי, שבר אותו, וכל החיים שאנחנו צריכים להרגיש, המציאות שלנו, מגיעים אך ורק מתוך זה שאנחנו משתדלים להתחבר. ובחוסר ההצלחה להתחבר אנחנו מרגישים שאנחנו זקוקים לכוח חיצון. והחיבור בינינו מתחיל להיות תלוי בכוח העליון, והשגת הכוח העליון תלויה בחיבור בינינו. ואז אנחנו מתחילים לעבוד בצורה מכוונת, מאוד חדה, בזה שרק חיבור בינינו מביא אותנו לגילוי הבורא, וזאת בעצם המטרה המשותפת שלנו, הכללית, להשיג את גילוי הבורא לנבראים בעולם הזה, כך אנחנו מגלים את זה.

תלמיד: מתי חוסר הצלחה להתחבר מביא אותנו לצורך בכוח חיצון?

תמיד, תמיד חוסר הצלחה, אם זה באמת חוסר הצלחה, שאנחנו רוצים להשיג משהו אמיתי ולא יכולים, אז אנחנו מגלים במקום זה חוסר בעזרת ה'.

תלמיד: אז מה זה המשהו אמיתי הזה שרוצים?

"אמיתי" זה נקרא חיבור אמיתי בינינו, שעוצמת החיבור, מהות החיבור, זה בעצם גילוי הבורא. הבורא לא קיים, אלא אם אנחנו מתחברים בינינו אנחנו מגלים מושג "הבורא".

תלמיד: אז מה חסר בעבודה שלנו, במאמצים לחיבור, כדי שיתגלה כזה חיסרון?

אנחנו צריכים, כמו שאומרים לנו מקובלים ומייעצים לנו, תתחברו, תתחברו יותר, ובנטייה שלנו ליתר החיבור אנחנו מתחילים להרגיש שלא מסוגלים, אז מתחילים לחפש יחד יותר ויותר, ולגלות שבלי עזרה מלמעלה אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה. וכאן צריכה להיות גם עזרה מלמעלה אלינו, בזה שאנחנו מקבלים דחייה, קושי בעבודה שלנו, ובצורה כזאת מתגברים, מתחילים להיות זקוקים לכוח עליון.

תלמיד: מתי זה מגיע למצב של פריצה, ולא שאנחנו נמצאים כמו באיזו בקשה תמידית כזאת?

לא, בקשה תמידית היא סתם, זה לפי מה שכתוב בספר, שכך כתוב ולכן אנחנו עושים, זה לא נקרא שאנחנו נמצאים בפעולה אמיתית, בבקשה. אנחנו צריכים לראות את עצמנו ממש שנמצאים בחוסר אונים, בחוסר הצלחה, בחוסר יכולת לעשות משהו אמיתי, רוחני. ושאנחנו צריכים לעבור את המדרגות האלו, שלא רק שאנחנו לא משיגים משהו ואז מה ייצא, מה יהיה לי, אלא שאני ארגיש שאני חייב להשיג את החיבור עם כולם, וזה מגיע על ידי הארה מלמעלה, שיותר ויותר פועלת עלינו ומביאה לנו את ההרגשה הזאת.

ובדרך ודאי שאנחנו מרגישים תופעות אחרות, שאני שוכח על כולם ולא אכפת לי כולם, ואני לא רוצה את כולם, שונא, דוחה, וכן הלאה, זה קורה גם בצורה פרטית של כל אחד ואחד מאיתנו, כי אנחנו נשמות מיוחדות מנשמת אדם הראשון, כי אנחנו צריכים לגלות ולהרגיש את כול התהליך הזה, שמגיע ועובר על כל אחד מאיתנו בפרט. ואנחנו גם צריכים לראות איך הדברים האלה עוברים על כל האנושות, על כל בני אדם בכלל. על זה עוד נדבר, לא רוצה לבלבל אתכם יותר מדי.

שאלה: מה ההבדל בין להאמין למעלה מהדעת לבין לצייר לעצמו כאילו כבר זכה, כמו בתחילת הציטוט?

להאמין למעלה מהדעת זאת המטרה. לצייר לעצמו כאילו כבר זכה, זה התרגיל הנוכחי.

שאלה: מה המשמעות של התרחקות והתקרבות כדי להשיג את היחס של הבורא?

דווקא בגילוי והסתר או בהתקרבות והתרחקות לחיבור בינינו, באותה מידה לאור העליון ולבורא אנחנו מתחילים להרגיש את תהליך ההתקדמות שלנו לתיקון, זה מה שאנחנו צריכים. לכן, כל העבודה שלנו צריכה להיות רק בהתקרבות בינינו בכל מצב ומצב שיהיה, כמה שיותר ללא הגבלה בכל האמצעים. ומה שיקרה ההיפך, יקרה. צריך לקבל את זה כתרגילים מצד הבורא, שהוא על ידי זה מלמד אותנו איך אנחנו צריכים להיות. ככה זה.

ואנחנו צריכים להבין שכמו שזה עובר על אדם פרטי, שהוא קשור בצורה אישית לתהליך התיקון, כך זה שייך גם לקבוצת המקובלים שמחוברים כאלו אנשים יחד וכבר יש להם יחס משותף לבורא והבורא אליהם, וכך כל האנושות. וגם באנושות ישנה קבוצה שהיא נציגה של כל אומות העולם, כי בבבל התנתקו מכל בבל חלקים מכל אומה ואומה קטנה שהיו שם התחברו סביב אברהם ונעשו לקבוצת מקובלים. ואז, יש חשבון עם הקבוצה הזאת דרך כל האנושות.

והקבוצה הזאת מאז והלאה התחילה להיות כבר על הכוונת של כל האנושות כך, שכל האנושות על ידי פעולות הבורא לוחצת על אותה הקבוצה שנקראת "ישראל", "ישר-אל", לוחצת עליהם כדי שהם יתקדמו לחיבור לפני כולם ויראו לאחרים את הדרך להיות מה שנקרא "אור לגויים". "גויים" זה נקרא אומות העולם וכך אנחנו צריכים לעשות.

בעצם אנחנו אותה קבוצה רוחנית, מי שנמשך למטרת הבריאה, לתיקון הבריאה, ולא אלו שסתם קוראים את עצמם ישראל ואין להם שום קשר וכלום לזה. אלא הכול נבחן לפי הנטייה של האדם לקשר עם האלוקות, ישראל, ישר-אל. זאת אומרת, שמכוון מתוך פנימיות הרצון שבלב שלו לבורא. אם יש לו נטייה הזאת והיא לא יכולה לעזוב אותו, לפי הנטייה הזאת כך הוא נקרא.

ובעולם שלנו אנחנו צריכים להבין שכל הדברים האלה מתרחשים כבר משך 5000 שנה או מבבל משך 3500 שנה, וכך זה ימשיך עד גמר התיקון. וכל התהליך שאנחנו עוברים סך הכול מתבהרים יותר ויותר נשמות ששייכות להתקשרות לבורא שנקראות "ישר-אל", "ישראל", וכל יתר הנשמות שלא שייכות לזה נקראות "אומות העולם".

ויש פער, אפילו הופכיות, התנגדות בין נשמות ישראל ונשמות אומות העולם מה שנקרא, כי הנטייה ביניהן, בינתיים, שונה. כך זה בנוי מתוך כלי האדם הראשון שנשבר, שכל אלו שנמשכים לבורא הם חלשים ובמיעוט והם צריכים עזרה מכל יתר הנשמות. וכל יתר הנשמות לוחצות עליהן, על ישראל, על אלו שמשתוקקים לבורא ובמיוחד ועל ידי זה הם יתקדמו. בלי לחץ מאומות העולם על ישראל, ישראל לא יכולים להתקדם למטרה ולהיות אחר כך מעבירים אור לכל העולם.

ולכן, אנחנו רואים כמו באדם פרטי, בכל אחד מאיתנו, יש חלק שנמשך לבורא וחלק שלא רוצה את זה, ודווקא בשילוב בין שני החלקים האלה אנחנו יכולים להתקדם, כי כל הרצונות האגואיסטים שלנו לוחצים עלינו, מאיימים עלינו. עלינו, הכוונה על הנקודה שבלב, על החלק שרוצה להגיע לדבקות בבורא.

וכך אנחנו נמצאים או בעליות או בירידות, או בזה ששולטת בנו יותר הנקודה שבלב, חלק ישראל שבנו או שאנחנו נמצאים ברצונות האגואיסטים, בחלק של אומות העולם שבנו. הכול תלוי עד כמה אומות העולם לוחצים על ישראל ובזה עוזרים לישראל לברוח מלהיות בשבי באומות העולם, לעלות מהדרגה של העולם הזה לרוחניות, לאלוקות.

זאת אומרת, בלי לחץ של אנשים חיצוניים, רצונות חיצוניים שלא שייכים כאילו לבורא, שנאה של אומות העולם כלפי ישראל, בלי הלחץ הזה ישראל לא יכול להתקיים. זאת אומרת, להתקרב לבורא, לא יכולים. לכן אנחנו גם צריכים לראות לפנינו עוד הרבה גילויים של שנאת האנושות לישראל בהבנה או ללא הבנה, בצורה אינסטינקטיבית או בצורה כביכול רציונאלית, וזה יגרום לישראל ולנו, למקובלים, להתקדם.

וזה קורה גם בעולם הפנימי שלנו וגם בעולם החיצון בין העמים. ולכן אנחנו רואים מה קורה בעולם, עד כמה האנטישמיות, התביעה לישראל יותר ויותר גדולה, מפני שבלי זה אנחנו לא נתקדם. ואנחנו עדיין רואים שבכל זאת עם ישראל הוא אדיש, הוא עם קשה עורף, הוא צריך ממש לחצים גדולים מאוד כדי לשאול למה אני סובל, ומה אני יכול לעשות כדי לא לסבול. ואחר כך עוד להפוך את סיבת השנאה שלו לייסורים, לאהבה לייסורים, מפני שהם מקדמים אותו לבורא, כי המטרה הזאת יותר גבוהה, גדולה מכל ייתר המצבים הנוחים.

יש בזה הרבה דברים, אנחנו עוד נדבר על זה מידי פעם, אבל צריכים קצת יותר ויותר לשמוע על זה כדי להבין מה קורה עם העולם. זה יפתח לנו את העיניים, אנחנו נתחיל להבין מה קורה עם העולם בכלל, למה הוא נכנס לכל מיני שבירות עם הפנדמיה הזאת, מה קורה עם המשברים בעבודה, בטכנולוגיה, בתעשייה, במסחר בינלאומי, בכל החיים שלנו שאנחנו היום כולנו תלויים בזה.

מה קורה? קורה רק דבר אחד, עד כמה שאנחנו נגלה שאנחנו חייבים ללחוץ על החלק שנקרא "ישראל", ו"ישראל" ילחץ על חלק שנקרא "בני ברוך", ו"בני ברוך" יספק לנו קשר עם הבורא. ואז, בצורה כזאת, כל האנושות תתקשר לכוח העליון ותגיע לפקיחת עיניים ולגמר התיקון.

שאלה: הלחץ על עם ישראל מורגש, כולם רואים את זה.

לא, זה עוד לא הלחץ הנכון, זה עדיין לחץ שהוא כמו תינוק, צועק מתוך זה שלא רוצה או כואב לו משהו, אז הוא צועק, אבל זה לא לחץ שמבינים מה הסיבה שלו, מה צריכה להיות המטרה שלו, מה אני צריך להשיג על ידי הלחץ הזה וכן הלאה. זו עדיין צעקה ללא תוצאה, לא יכולה להיות תוצאה כי אנחנו לא יודעים מה לבקש, מה לדרוש באמת.

תלמיד: אבל יותר גרוע מזה, זה שאנחנו, בני ברוך, בכלל לא מרגישים את הלחץ הזה שאתה מדבר עליו.

נכון. אנחנו דווקא הכלים הכי גרועים מכל המציאות, מכל אומות העולם, מכל עם ישראל ומכולם אנחנו הכי גרועים. מגיעים אלינו כאלו אנשים שמתעוררת בהם הנקודה שבלב, וכשהיא מתעוררת זה ניצוץ, חלק אלוה ממעל, מתעוררת הנקודה הזו המאירה בתוך הרצון לקבל האגואיסטי הכי גדול ולכן אנחנו הכי אגואיסטים, הכי גרועים. לכן אנחנו רוצים את הדברים הכי גבוהים במציאות.

תלמיד: אז איך להגיע להרגשה הזו של הלחץ? כי זה צריך להתבטא בנו, לא רק בעם ישראל, שעכשיו היה באיזה מכות כאלה.

כן. אנחנו צריכים להבין מאיפה זה מגיע לנו, למה, מה התפקיד שלנו בזה ולהעלות את עצמנו לתפקיד הזה. לכן אני מדבר על זה, לאט לאט אנחנו עכשיו נדבר על זה יותר ויותר.

תלמיד: ומה התפקיד שלנו כ"בני ברוך" בכל המערכת הזו?

קודם כל להבין מה תפקידנו, כמו שכותב בעל הסולם בשרשרת המציאות הארוכה שלפנינו, ומה אנחנו צריכים לעשות בצורה יותר קונקרטית במציאות שלנו בזמננו, איך להתנהג, איך להביא לכל אומות העולם.

אם היינו נמצאים באהבה אליהם, אם היינו מתוקנים והיינו נמצאים באהבה לכולם, איך אז היינו מתנהגים אליהם באהבה, איך היינו מגישים להם את התרופה לתקן, לא רק להמתיק, אלא לתקן את החיים שלהם ולסדר אותם בצורה כזו, שדווקא בצורה הדדית שאנחנו עוזרים זה לזה, שהם לוחצים עלינו כמו ילדים נניח שלוחצים על ההורים, ואנחנו עוזרים להם בכל מה שאפשר, כך יחד כולנו מכוונים לבורא שאותו צריכים לשמח בהתפתחות הנכונה, בקשר הנכון בינינו.

שאלה: איך אנחנו יכולים להצדיק את הבורא בגשמיות בשעה שיש כל כך הרבה פירודים, כל כך הרבה הסחות דעת שמפרידות אותנו מהדרך?

הייתי אומר תשובה ישירה כנגד זה, שהבורא, האור העליון נמצא במנוחה מוחלטת. כדי לברוא את הנברא ושהנברא יגיע לדרגה שלו, דרגה שלו זה שהנברא יהיה ממש הפוך מהבורא לפי הטבע המקורי שלו, זאת אומרת, רצון לקבל, רצון אגואיסטי, מחשבה והרגשה רק על עצמו, ואיך הנברא הזה מגיע למצב הפוך, שהוא חושב רק על הזולת, רק על חיבור ואהבה, ולא על עצמו בכלום, במאה אחוז לא, זאת אומרת מעל הרצון האגואיסטי שלו.

איך אפשר להביא את הנברא לכזה מצב שהוא לא מאבד את הטבע שלו, הרצון לקבל, אלא יחד עם זה יהיה לגמרי שווה לבורא, אקוויוולנטי, כמו הבורא, ואז הוא והבורא יהיו בדבקות, איך אפשר לעשות זאת?

הבורא, שיש לפניו כביכול בעיה כזאת, הוא צריך לפתור אותה והוא פותר אותה על ידי זה שבורא את הנברא מלכתחילה במצב סופי, טוב, של דבקות ותיקון שלם, אחר כך שובר את הנברא ומרחיק אותו מהמצב השלם הזה למצב הפוך.

כל המצבים האלו, שהנברא יורד מהמצב השלם עד למצב השבור, הם כולם נרשמים בתוך הנברא הזה ונמצאים בו כרשימות, והנברא על ידי זה שהוא נמצא בחברה נכונה, כמו שנקרא שהבורא מביא את האדם לגורל הטוב ואומר "קח לך", מביא אותו לקבוצה, מביא אותו למורה, מביא אותו לספרים, מסדר לו את כל הסביבה הנכונה, על ידי זה הוא נותן לאדם אפשרות, הזדמנות, מבלי לפגוע בבחירה החופשית שלו, להתפתח עד דרגת הבורא. זה מה שאנחנו רואים.

לכן כל המצבים שאנחנו עוברים, אנחנו צריכים להבין שכל אלו נמצאים בהכרח בדרך שלנו לתיקון, רק מה שכן תלוי בנו זה לזרז את ההתפתחות שלנו. זירוז ההתפתחות מאוד חשוב כי אנחנו יכולים מהר מאוד לעבור את כל המצבים ואז הם יורגשו אצלנו בצורה טובה במקום בצורה רעה. כי כל מצב ומצב שלילי שאנחנו מגלים בדרך, הוא רק כדי להיות בו איזה שבריר שניה ממש, כדי לגלות אחריו את המצב הטוב, ולא להיכנס לאיזה מצב גרוע, ולהיות בו, ו"כסיל יושב בחיבוק ידיים ואוכל את בשרו". אלא להפוך כאילו "כפאו שד", זאת אומרת, במהירות רבה. אבל את כל הדברים האלה חייבים לעבור.

שאלה: אמרת שעם הזמן, הודות לעבודה שלנו, "בני ברוך" ירגישו לחץ מצד ישראל. איך אנחנו כקבוצות שלא נמצאות בתוך ישראל נוכל להרגיש אותו הלחץ מצד ישראל, באיזו צורה זה צריך להשפיע עלינו?

אתם צריכים להרגיש את זה כלחץ מכל העולם עליכם, שגם אתם חייבים בכל הכוח לשייך את עצמכם לתיקון העולם. ודווקא, כמו שמי שבעולם שלנו נקרא "ישראל הגשמי", הוא מרגיש על עצמו לחץ, אנטישמיות מכל העולם, אז אלו שלא יהודים צריכים להרגיש עליהם לחץ רוחני וזה תלוי עד כמה הם מבינים, מרגישים, משייכים את עצמם לדרך הזו לתיקון.

אנחנו עוד נלמד, נדבר על זה למה כל הדבר הזה מחולק לכל כך הרבה פרטים. אבל רק להבין שהלחץ יגדל יותר ויותר, יהיו עוד מכות גדולות על היהודים, על ישראל, על כולם. והכול תלוי עד כמה אנחנו נקבל את זה בצורה נכונה, ועד כמה נבין, נרגיש, נגיב עליהם, על הלחצים האלו, שכל זה מגיע כדי שאנחנו נתקדם לבורא, שבלי זה לא יכולים להתקדם. כמו שכתוב על פרעה, שפרעה "קירב ישראל לאבינו שבשמים". אנחנו גם נראה שזה כך. בסך הכול, כל העולם, כל האנושות, כל אומות העולם הם כלי בידי הבורא כדי ללחוץ על ישראל ולהביא אותם להכרת הרע האמיתית שהם צריכים לתקן את הקשר שלהם עם הבורא בצורה הדדית, בעל מנת להשפיע זה לזה.

נקווה מאוד שמערך ההסברה שלנו, שאנחנו כבר צריכים להתחיל להפעיל, יכול להועיל. אחרת גם כל העולם ייכנס לבעיות גדולות, מלחמת עולם וכן הלאה. זה מה שעומד על הפרק. כאן העניין הוא לא רק של יהודים, זה לא תלוי בהם, זה תלוי בתכלית הכללית ובתהליך הכללי שצריכים לעבור. עוד נדבר, זה עניין מאוד מורכב.

שאלה: איך להבדיל בין להצדיק באמת את הבורא לבין להגיד בצורה פשוטה ונאיבית שהכול בא מהבורא?

תחשוב על זה יותר. תחשוב על זה יותר בכל רגע ורגע בחיים. תעורר את הקשר הזה בינך ובין הבורא, כל פעם תרצה שככה יקרה, כמו ילד שלא מרגיש משהו, אבל על ידי תרגילים למיניהם הוא מקבל את ההרגשה.

גם אנחנו צריכים כך לעשות. תנסה כל פעם לתאר שהבורא נמצא אחרי כל דבר, והוא נמצא בכל פעולה ופעולה וכך נתקדם לגילוי שלו.

שאלה: איך לגלות את התוצאה של ההפכים שמתחברים בתוכי? איך אפשר להצדיק את מה שעושה הבורא?

אם אתה מתקן את התכונות שלך אתה מצדיק אותו, זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל". רק בצורה כזאת. ולפני שאתה מתקן את עצמך אתה לא יכול להצדיק אותו. הבורא נראה שעושה רק רע בחיים, בעולם שלנו. עד כדי כך שהניגוד פועל בצורה כזאת שהוא נסתר, הוא לגמרי נסתר בהסתר כפול. כמו שבעל הסולם מסביר לנו את זה במאמר "גילוי והסתר של השי"ת". תקראו את זה בבקשה ותראו שזה דרגות הסתרה ודרגות התיקון.

שאלה: האם עלינו להתייחס ללחץ הזה שנרגיש מאומות העולם כאמצעי להתמקד בעבודה בעשירייה?

ודאי שכן. אנחנו צריכים לתאר את הבורא שעומד אחרי כל המציאות, וסובב את כל המציאות, ממש כמו שכולנו נמצאים על הצלחת, והוא סובב אותנו, ומה הוא רוצה מאיתנו. כן, בצורה כזאת נתקדם.

שאלה: האם עם קשה עורף זה שייך לבני ברוך יותר מאשר לבני ישראל?

ככל שאדם מתקדם לקראת התיקון שלו יותר ויותר עד גמר התיקון, הוא עובד עם רצון לקבל שלו יותר ויותר גדול. ולכן האגו במי שמתקדם, הוא עוד יותר גדול מהאגו הגשמי שיש בכל מיני באי עולם. אולי זה לא נראה לנו כך, כי מה אנחנו רוצים, אנחנו רוצים רוחניות, אבל זו דרגת אגו יותר ממה שנמצא בכל אדם בעולם הזה. סך הכול מה הוא רוצה? איזה משחקים, כמו ילדים קטנים. עוד קצת מיליונים, עוד מכוניות, לעשות עוד איזה טריפ, עוד משהו, זה דברים קטנים. אנחנו רוצים דברים נצחיים, שלמים, גלויים של כל העולם, יסודות של הבריאה, זה ודאי רצון לקבל גדול.

שאלה: מה זה גמר תיקון? מהי ההרגשה הזאת בגמר תיקון?

על זה אני לא יכול לענות לך. אני לא יכול לענות, גם אני עדיין לא נמצא בזה. זה מצב שמבינים את כל הבריאה מקצה לקצה, לגמרי כולה, שמרגישים את כל המציאות, שנמצאים באותו מצב, באותה דרגה, באותה השגה, באותה הרגשה כמו הבורא, ואין שום הגבלה לא על הרגש ולא על השכל של הנברא, שנברא בהעתקה מהבורא. אבל מה זה, אני עדיין לא יכול להרגיש, וודאי שלא מסוגל למסור את זה למישהו, למי שאין לו כלים. גם אני לא מקבל את ההרגשה הזאת מחוסר כלים שלי.

שאלה: אמרת קצת לפני זה שכדאי שניכנס רק לרגע למצב השלילי ומשם צריך לעלות מיד. ואני רוצה לדייק כאן, האם זה לא מחליש את החיסרון, לא מרפה אותו? כי נדמה שברגע שהבורא נותן עלייה, אתה יכול פתאום לעסוק בדברים צדדיים יותר.

לא. זה שהבורא נותן לנו עליות, זה כדי שאנחנו נמשיך את העבודה שלנו גם בעליות, ולא שאנחנו נעשה איזו חגיגה ולא נעבוד בכלום. ההיפך, צריכים להיזהר להמשיך את העבודה הרוחנית דווקא בעליות, אחרת אתה מזלזל במצבים שהבורא נותן לך, ואתה בזה מקבל אחר כך ירידה ויהיה לך קשה מאוד לעלות ממנה.

שאלה: בציטוט נאמר שאדם מגיע לכזאת עלייה, שאתה מרגיש ש"אתה בחרתנו מכל העמים. אהבת אותנו ורצית בנו". מה המצב הזה שהאדם מגיע אליו?

זה כבר מדובר על התיקונים הגדולים, שאנחנו נגלה שכל מה שהבורא עשה בדרך, זה סך הכול כדי לפתח את הכלים שלנו, לפתוח אותם, לגלות אותם, לתקן אותם ולמלאות אותם. ואנחנו מצידנו עשינו בזה קצת השתתפות, כמו ילד קטן שמשתתף עם מה שההורים נותנים לו, עושים עימו.

תלמיד: אז איך עלינו לגלות את המצב הזה, מה עלינו לעשות כדי להגיע אליו?

לממש מה שכתוב. אני לא מבין אותך, תממש מה שכתוב יחד עם החברים ועם תפילה לבורא, זה הכול. אני לא יכול להגיד לך יותר מזה. אתה בעצמך קראת את זה אלף פעם, אז רק לא לעזוב את העצות האלה ולממש אותן.

שאלה: פשוט אנחנו מתחברים עם החברים מעל כל מיני הפרעות למיניהן, בעיות, משתדלים באמונה למעלה מהדעת לעשות את זה. איך עלינו במצב הזה שאנחנו מתעלים, באמת לגלות את השליטה הזאת שהבורא הכין את הכלים?

אתה יכול לפתוח את ההשגחה העליונה, רק בתנאי שאתה מסור לה. שלא חשוב לך איזו השגחה זו, טובה או רעה, אתה רק רוצה להיות דבוק בה למעלה מהאינטרס האגואיסטי שלך. שבשבילך טוב או רע, הופכים להיות אותו דבר. שאתה מתעלה מעל הרצון שלך לצורת להשפיע, שלא חשוב בשבילך להרגיש רע או להרגיש טוב, העיקר להיות בדבקות בבורא שבזה אתה עושה לו נחת רוח.

תלמיד: אז במצב הזה לְמה אנחנו משנים את הדאגה לעצמנו, למצבנו הפרטי?

אנחנו מחליפים את החיסרון האישי שלנו, לחיסרון כללי שלנו לכולם, לבורא. בצורה כזאת אני יוצא מהעולם הזה, שהעולם הזה נקרא מה שאני מרגיש בתוך הרצון לקבל שלי, באגו שלי, אני יוצא ממנו לעולם העליון, לרצונות שלי שהם מכוונים כבר לאחרים ולבורא.

תלמיד: שאלה פרקטית יותר. במשך היום יש כל מיני בעיות של החיים, ואתה חושב "אני לא אעסוק בכל זה, אני אשתתף באסיפות, כל מיני טרדות שלנו" וכשאתה באמת עוסק בזה, אתה לא חושב על הגשמיות שלך. אבל זה לא נקרא הרי תיקון ועלייה לעולם הרוחני?

לא, זה לגמרי לא נכון, אתה צריך להיות גם בזה וגם בזה, ולא לברוח מצד אחד לצד השני.

תלמיד: איך אנחנו באמת עולים למצב רוחני מתוך זה?

דווקא בזה שאתה משלב את כל הדברים שלך, כי הם פועלים עליך בסך הכול, זה לא מה שקיים מחוצה לך, זה פועל עליך, אז אתה צריך לסדר את עצמך בצורה כזאת שאתה מתעלה סך הכול מעל הרצון האגואיסטי שלך, ומתחיל לקבל בצורה כביכול חיצונה, מחוצה לאגו שלך, אתה מתחיל לקבל את כל השפעות הבורא עליך.

שאלה: לפי הלחץ של העולם על ישראל, והלחץ בתקופה האחרונה הוא גם לחץ לא תיאורטי, הוא לחץ ממשי, וגם רואים שאין פתרון בעולם הזה לאותו לחץ ואין שום פעולה פיזית שאפשר לעשות כדי לפתור את זה. וזה מביא אותנו לנקודה שאנחנו צריכים משהו דרסטי לשנות בעבודה הפנימית שלנו בתוך העשירייה, בתוך בני ברוך, והפתרון הוא בפנייה לכוח עליון, כי רק הכוח העליון יכול לשנות. השאלה שלי, מה השינוי, איזה הילוך אנחנו חייבים לשנות בחיבור בינינו, ואיך זה צריך להתבטא?

אנחנו חייבים להמשיך להילחם בצורה גשמית, ממש בנשק מצד אחד, מצד שני ולא כנגד זה, אלא יחד עם זה, אנחנו צריכים להילחם בכלי הפנימי שלנו לחיבור, עד שעם ישראל לא יגלה נחיצות לחיבור, וזה תלוי בהפצה שלנו וההפצה שלנו היא עדיין לא בסדר, לגמרי לא בסדר, נוראית, אנחנו לא מסוגלים לעורר את עם ישראל לחיבור, ולכן המלחמות האלה לא יפסקו. אתם תראו שאנחנו לא נחכה עוד כמה שנים, זה יהיה מהר מאוד, והלחץ של האנושות יתגבר.

ויותר מזה, בשביל מה להם להילחם בנשק, הרי כל האנושות מוכנה בכל הכוחות שלה, בכל המערכות שלה להילחם יחד עם החמאס נגד ישראל, מאמריקה ורוסיה וסין, ומי לא, כולם. ולכן אני לא חושב שהם ימשיכו [בפעילות] שלהם עם הטילים. בשביל מה טילים, היום יש בכל המדינות, בכל הממשלות, מספיק אנשים שישמחו לבטל את מדינת ישראל, ולמחוק את עם ישראל בכלל מעל פני כדור הארץ.

תלמיד: העניין הזה ברור ומורגש. אני שואל על עצמנו, אנחנו, אני, מה אני חייב לשנות בעבודה שלי עד היום, כדי לעשות את החלק שאני יכול, כי אני לא יכול שיעשו במקומי, אז מה אני צריך לשנות עכשיו?

אתה חייב להשתדל להעביר לכל העולם, לכולם, מבני ברוך העולמי ואחר כך אפילו לאומות העולם, עד כמה שהחיבור זו התרופה היחידה, ממש ההצלה מכל המצב שהעולם נכנס אליו. ורק החיבור זאת התרופה נגד הפנדמיה, נגד חוסר העבודה, חוסר ההצלחה בחיים הפרטיים, ממש כל מה שנרגיש עכשיו שחסר לנו. ולנו, הכוונה לכל אדם בעולם.

את כל זה אנחנו צריכים להסביר להם, שהחיסרון הוא רק בחיבור בינינו. ואנחנו נתחיל להרגיש את עצמנו מלאים בחסרונות, ממש נמצאים בבעיות. עכשיו אחרי המלחמה הזאת ונסיגת הפנדמיה, האנושות תתחיל לגלות בעיות כאלו, שאני לא יודע איך שהיא תוכל לצאת מהן.

תלמיד: אני שואל על העבודה הפנימית שלנו בחיבור בתוך העשירייה, האם זה צריך להשתנות? איזה מהלך? מהו בדיוק? אני שואל על העבודה, על החיבור בינינו.

היא צריכה להיות מוצלחת. אין לי יותר מה להגיד. אנחנו חייבים להגיע למצב שבחיבור בינינו אנחנו מתחילים לגלות תופעות רוחניות. תופעות רוחניות זה נקרא על מנת להשפיע, ואם אין לנו עדיין התופעות האלה בעל מנת להשפיע בינינו, למה אנחנו לא צועקים, לא מבקשים ולא דורשים?

תלמיד: אני שואל על הצעקה, זו צעקה שכנראה צריכה להיות משותפת לא של בודדים.

גם וגם.

שאלה: למה אנחנו לא מצליחים לעורר בישראל נחיצות לחיבור? במה תלויה ההצלחה?

אנחנו לא מגיעים ללב וחייבים להגיע ללב. אומנם הלב של בני ברוך וגם הלב של ישראל הגשמית הוא מאוד מאוד שבור בצורה עמוקה ואגואיסטית כזאת, שקשה לנו מאוד להזמין ממנו איזו תגובה. קשה מאוד. הוא מאוד גס, צוחק על כל דבר כשפונים אליו ורוצים לעורר אותו.

מה לעשות? לא להניח את זה אלא להשתדל להמשיך כל רגע ורגע יותר ויותר. עד מתי? עד שיתעורר. אין לזה זמן. אבל התוצאה צריכה להיות כזאת, שבסופו של דבר מתעוררים. מתי מתעוררים? מתי שיגיעו צרות ומכות חיצוניות וההסברים שלנו בפנים יקשרו ביניהם, ואז נופל האסימון מה שנקרא. אז מתעוררת הבנה והרגשה בתוך הלב של כל אחד ואחד מה הסיבה לכל הצרות.

שאלה: איך לזעזע את הלב הישראלי לפני שיגיעו המכות, האסון?

עוד ועוד ועוד טיפה, וטיפה, וטיפה, עד שהיא עושה חור בתוך האבן. אין שום שיטה אחרת.

עוד לכתוב ועוד לדבר ועוד לעשות משהו. לעשות כל מיני פעולות כדי בכל זאת לעורר את הלב והמוח של הישראלים ובכלל גם של כל אומות העולם, אבל בעיקר הישראלים שהם קשים מאוד, שיבינו שזה ייפול עליהם פעם. וחוץ מהפגזים ייפלו עליהם גם המילים האלה ויכנסו לתוך הלב.
אין לי יותר מה להגיד לכם. אבל אסור לנו להתייאש ואסור לנו לעצור. זאת הבעיה.

שאלה: חוץ מהתמדה יש משהו בגישה שלנו שיכול לרכך את הלב, לפתוח את האוזן?

להשתדל שהפנייה שלנו תהיה כמה שיותר מיועדת להיכנס ללב של האדם ושהיא תהיה מספיק עוצמתית גם בחכמה וגם בהרגשה, ושתהיה כמה שיותר קרובה בביטוי החיצוני שלה לאותם האנשים שאנחנו פונים אליהם.

תלמיד: אמרת שהפצה שלנו לא כל כך טובה.

כן.

תלמיד: במה היא לא טובה?

אני לא מרגיש שיש בה מספיק דאגה כדי להיכנס ללב האנשים שאנחנו פונים אליהם ולעורר אותם בזה, שאם לא נעשה מה שאנחנו ממליצים יהיה לנו מאוד רע. אנשים לא מתפעלים מהאזהרה שלנו. בסך הכול מה שיכול להפעיל אותם זה הפחד. פשוט פחד. אני לא מדבר על יראה גבוהה יותר אלא פחד רגיל. אנחנו לא מסוגלים לעורר בהם את זה.

תלמיד: גם אתמול היה נשמע שאתה מאוד מאוכזב מאיתנו. אמרת שאנחנו עצלנים, לא זזים מהמקום, אדישים לאסון שמתקרב. איך להתעורר מהאדישות הזאת?

כתוב "איש את רעהו יעזורו"¹. צריכים יותר לדבר על זה ולהשתדל לעורר את האחרים, ודרך האחרים אני מעורר את עצמי.

שאלה: האם דרך המצבים האלה אנחנו יכולים לטפל בירידות האלה בעזרת עבודה בינינו או פשוט צריך להגיע לתפילה לבורא שהוא יתקן?

אנחנו צריכים לפנות כל הזמן כמה שאפשר דרך העשירייה לבורא ולבקש ממנו תיקונים. זה בעצם מה שצריך כאן לקרות. בסך הכול זה מה שעוזר, שום דבר חוץ מזה. הכתובת הסופית זה הבורא, ממנו מתחיל לרדת אור שמסדר ומתקן את כל הבריאה. הבורא שם תנאים שאנחנו יכולים לפנות אליו במידה שאנחנו דומים לו, מזדהים עמו, זאת אומרת מתחברים בינינו על פני האגו, משתדלים לכוון אליו את הרצונות שלנו להיות כמוהו וכן הלאה.

אז אנחנו צריכים להשתדל כך לסדר את עצמנו וחוץ מזה לא יעזור לנו כלום. כמה שעוסקים יותר בהפצה בהתאם לזה אנחנו מתקדמים. ולכן אני פונה לכל הקבוצה הגדולה העולמית שלנו להשתתף בכל ההפצה. אתם לא יודעים בעצמכם לכתוב? תיקחו ממה שכותבים האנשים שלנו בכל מיני שפות ותפזרו משם לכל מיני מקומות שאתם קשורים למה שהם כותבים.

תעזרו להפיץ חומר. אתם לא חייבים לדעת לכתוב אלא להפיץ. ובזה אתם מתקנים ממש את הנשמה שלכם כי בזה אתם קושרים דרככם עוד ועוד אנשים לבורא. פשוט מאוד. המנגנון הוא פשוט. זה כמו עץ שכולנו מכוונים לבורא, אז מי שמקרב עוד ועוד כלים, נשמות לקשר הזה, הוא בונה לעצמו תשתית יותר טובה להתקרב לבורא.

שאלה: כל ישראל הגשמי יצטרכו להגיע ללמוד קבלה?

לא. הם יתחילו להבין, כמו שכל אומות העולם, את הדברים האלה מעצמם, מתוך זה שאנחנו נפרסם ומתוך זה שהם יגיעו בהבנה שלהם שככה זה.

תלמיד: אני מרגיש שכשאנחנו מנסים להסביר את עניין החיבור, זה כמו לנסות להסביר לילד משהו גבוה ממנו.

זה מפני שגם לעצמנו אנחנו לא יכולים להסביר את זה עדיין. אנחנו עוד לא יכולים להסביר לעצמנו למה אנחנו צריכים חיבור ולכן לא יכולים להצליח להסביר את מהות החיבור לאחרים.

שאלה: דיברת על נשמות כבדות, האם משהו משתנה בנשמה כבדה לאחר כל התיקונים שהיא עושה על עצמה, או שהיא נשארת עד סופה עם אותם פרמטרים?

נשמה כבדה היא שיש לה רצון לקבל גדול וכתוצאה מזה היא מתקדמת בצורה יותר איטית, וקשה לה אבל היא עושה תיקונים יותר גדולים. זה כל מה שאני יכול להגיד.

שאלה: לגבי ההפצה של אותם מאמרים שכותבים הכתבים שלנו. ברחוב הגרמני אנחנו מתרגמים אותם ופיתחנו שיטה להפצה מאסיבית של אותם מאמרים בפייסבוק ואנחנו מקבלים תגובות מהגולשים ומכאן השאלה עד כמה אנחנו צריכים להיכנס איתם לדו שיח?

בשום אופן אסור לנו להיכנס לוויכוחים ולהסברים. אנחנו מסבירים מה שמסבירים רק בצורה חד סטרית. אתה יכול לקחת מהם שאלות ולתת עליהן תשובות אבל לא במקום שבו יש וויכוח אלא על פני השאלות שלהם לכתוב עוד מאמר, עוד משהו, כך צריכים לעשות. אבל לא שאני נכנס לוויכוחים עם האנשים. לא. אני לא עושה את זה אף פעם.

אני שומע מה שהם אומרים ואחר כך אני יכול לדבר על זה ולכתוב אבל בצורה שלגמרי לא קשורה לאותו מקום איפה שהם שואלים. אני לא נכנס לוויכוחים כי זה לא עובד. זה לא עובד אף פעם כי זה שההוא אומר משהו הפוך ממך, הוא כבר לא רוצה לשמוע אותך, אלא הוא רוצה לשמוע ממך רק דבר אחד, שהוא צודק. ולכן אני אף פעם לא עונה לו.

תלמיד: כן, באמת כך נהגנו עד היום וכך נמשיך.

שאלה: האם האהבה העצמית, זה מה שמפריע לנו להצדיק את הבורא?

ודאי שכן.

תלמיד: אהבה עצמית, הרי מפריעה לנו גם להתחבר. האם עלינו לבקש מהבורא להחליף את האהבה העצמית לאהבת חברים, או שעלינו לבקש שיעזור לנו להכיר בכך שאהבה עצמית מפריעה?

גם זה וגם זה.

שאלה: אני שמעתי שאמרת שבני ברוך צריכים להגיע לאהבה לאומות העולם. איך תלמיד טוב שלך, אוהב בפועל בעולם הזה את אומות העולם בצורה נכונה?

אנחנו מבינים שכל באי העולם, אפילו דומם צומח חי, כולם חלקי נשמת אדם הראשון שנשברה והתחלקה להרבה חלקים של דומם, צומח וחי ואנחנו שייכים לחלק המדבר. ובחלק המדבר יש גם רמות שונות של החלקים שנקראים נשמות, ובסופו של דבר אלה שבעים סוגים, מה שנקרא "אומות העולם". ומכל הסוגים האלו, בכל שבעים אומות העולם ישנם כאלו שנמשכים לבורא, הם נקראים "ישראל" והם בכל דור ודור מתגלים ומגיעים לתיקונים שונים. והבורא, האור העליון, מטפל בהם כי הם נמשכים אליו והוא אליהם.

אז בכל דור ודור אנחנו יכולים לראות כמה יהיו כל מיני נשמות שרצו לגלות את הבורא, להתקרב אליו ואנחנו נמצאים עכשיו כבר בדור האחרון. הדור האחרון הוא מאוד מיוחד. הוא מתחיל חשבון עם כל באי עולם, עד כדי כך שכולם מתחילים להרגיש את השייכות שלהם לאיזה תהליך כללי, כולל, שכולנו שייכים זה לזה, כולנו תלויים זה בזה. אנחנו יכולים לגלות שלא, לא רוצה, אבל זה לא שייך, זה לא תלוי באדם. אלא כמו שאנחנו תלויים זה בזה בכל מיני חיים גשמיים בעולם הזה, אנחנו גם תלויים זה בזה בחיים הרוחניים, שמשם נובעת התלות הגשמית, מהתלות הרוחנית ואנחנו צריכים את זה לגלות.

להסביר את זה קודם כל לכל האנושות, כי התהליך של גמר התיקון מאוד תלוי בכמה שאנחנו מבינים, מרגישים, מקבלים אותו נכון. ואז כאן יש לנו עבודה גדולה. קודם כל אנחנו צריכים להבין איך שהבורא מנהל את העולם, הוא לוחץ דרך אומות העולם על ישראל הגשמי. ועד כמה ישראל הגשמי יבין את מהות הלחץ הזה, אז בהתאם לזה הוא יגרום לתיקון, יתקרב לתיקון.

עד כמה שאומות העולם יבינו וירגישו שהם נמצאים גם בתהליך התיקון, זה מאוד חשוב. ושאנחנו בסך הכול, גם ישראל וגם אומות העולם, נתעלה למעלה מהגשמיות, מהשנאה, מהדחייה, נבין שזה מגיע לנו מהכוח העליון, מהבורא ושאנחנו צריכים לקבל את הדברים האלה כדי להתקדם דווקא לחיבור בינינו ובבורא.

וזה אנחנו צריכים להסביר. יש כאן הרבה דברים שאנחנו עוד נדבר, סך הכול עד שזה יתחבר לאיזו צורה אחת, תמונה אחת בכל אחד מאיתנו, זה יקח זמן.

תלמיד: מהי פעולת האהבה בצורה נכונה לאומות העולם?

אנחנו צריכים לאהוב את כולם וזו אהבה בדרגה הכי גדולה, צריכים לאהוב את כולם ולהצדיק את כולם, אחרת אתה לא יכול להצדיק את הבורא. כי בסך הכול אתה רואה את הפעולות שלו בכל מה שנמצא לפניכם בעולם הזה. וכך אנחנו צריכים להתקדם. לכן אין במה להאשים את אומות העולם בשנאה שלהם אלינו, לישראל. אנחנו צריכים להבין שהכול מכוון מלמעלה ואנחנו בעצם קובעים את מידת השנאה עד כמה היא תתגלה עלינו.

תחשבו על זה, תקראו על זה ותלמדו את זה. וגם תעזרו לאלו שכותבים בכל מיני מקומות איך עוד לכתוב, לפרסם את הידיעות הללו, שהם לאט לאט מתחברים בנו בצורה שלמה, שנותנים לנו. אבל תמונה שלמה קשה מאוד להעביר לאדם שנמצא בעולם הזה, זאת אומרת בתפיסה של העולם הזה. זה קשה לו להבין, רק בחתיכות קטנות, בצורה פרגמטית בלבד.

תלמיד: אנחנו שומעים כמה המצב באמת לוחץ וקשה. רואים את זה גם בישיבת כתבים אתמול, גם עכשיו בשיעור וזה באמת מדאיג ומלחיץ. ואנחנו נכנסים לשישי שבת כמעט בלי פעילות. הפעם הבאה שניפגש תהיה רק מחר בשיעור בוקר. אולי אפשר לעשות היום בצהריים, ובכל יום שישי איזו פעילות הפצה, קורס הפצה, משהו שנעשה כי יש לנו שישי שבת מבוזבזים והמצב באמת מלחיץ ומדאיג.

תדברו עם ההנהלה, עם המארגנים, עם האחראים על כל הדברים האלה. בבקשה, מצידי אל תיפרדו ותהיו בקשר כל היום וכל הלילה, עד מחר בשיעור בוקר. אין לי שום התנגדות, ההיפך. דווקא ההיפך.

שאלה: דיברת על הלחץ של אומות העולם על ישראל. האם מטרת ההפצה מצידנו היא קודם כל להסביר לאומות העולם את הצורך בלחץ שלהם? עכשיו הלחץ שלהם מתבצע בצורה אוטומטית, כמו אותם טילים שנופלים, טענות כלפי היהודים, אבל צריך להיות לחץ דומה בצורה הכרתית, נניח דרישה קונקרטית לתיקון מישראל. זה מה שאנחנו, בני ברוך צריכים לעשות?

כן. קודם כל אנחנו צריכים להבין למה זה, למה זה מושרש בטבע, ולמה זה עבר דרך כל אלפי השנים. למה זה נמצא בכל מקום בעולם, למה זה נמצא בכל אדם ואדם בצורה אינסטינקטיבית. והתופעה הזאת, הפנומנה הזאת, עד כמה שהיא נראית לנו זרה, אבל היא ממש גבוהה ונצחית, מפני שהתפקיד שלנו כזה. ורק בגמר התפקיד שלנו, אנחנו נוכל להפטר מהלחץ של אומות העולם על ישראל. עד אז חייב להיות לחץ, כי בלעדיו בכלל לא היינו זזים. האנטישמיות שמרה על עם ישראל שלא ייעלם מהבמה ההיסטורית.

אתם לא יכולים לתאר לעצמכם כמה קבוצות ועמים קטנים כמונו היו, והרבה יותר גדולים מאיתנו, ומה קרה להם? זאת אומרת, השנאה שמרה עלינו, כמו חומה שבודדה בינינו ובין העמים האחרים. אפשר ללמוד על זה אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים את זה. עוד נדבר על זה.

שאלה: אתה אומר שאנחנו הדור האחרון. על מי אתה מדבר בכללות כשאתה אומר "אנחנו הדור האחרון", ולמה נאמר שאנחנו הדור האחרון?

אנחנו נמצאים בתהליך שהכלי הכללי, הרצון לקבל הכללי עבר התפתחות בצורה האנושית בדרגות שורש, א', ב', ג' ונכנס להתפתחות בדרגה ד'. כל האנושות מתחילה להיכנס למשבר, ומבינה יותר ויותר, מיום ליום שהיא נמצאת במבוי סתום שאין לאן להתפתח, אפילו יותר נכון לומר, אין בשביל מה לחיות, והאנושות לא יודעת מה לעשות עם עצמה.

רואים את זה יותר ויותר על הדור החדש, הוא לא כל כך נמשך להישגים גשמיים, ורובו נמצא באיזו אכזבה מהתהליך שבו הטבע מקדם אותנו. הדור הצעיר מוכן לשבת בבית, לא לעשות כלום, ורק למלא את עצמו בכל מיני סדרות, ולא יודע במה בדיוק. במשך מאה שנה, אפילו פחות, הרצון לקבל שבער ודחף כל אחד ואחד לתיקונים, להישגים השתנה, הוא הפוך. ודאי שזה תהליך, זה לא קורה כבר ומיד בכולם, אבל זו המגמה שהמדענים ואנשי החברה מגלים בעשרים שנה האחרונות.

את הסימנים האלו, בעל הסולם ראה בצורה רוחנית, לא כמו שאני מדבר בצורה גשמית, ולכן הוא אמר שכבר הגענו למצב של הדור האחרון. מה זאת אומרת? שכולנו קשורים יחד, למרות שאנחנו לא מרגישים את זה, אבל מבפנים אנחנו קשורים יחד. בזמננו אנחנו כבר קשורים יחד על ידי כל מיני כוחות חיוביים, קיצוניים, ושליליים, גם על ידי הפנדמיה, וגם על ידי התפתחות, המסחר, התעשיה, והחינוך, לא חשוב על ידי מה, אבל סך הכול אנחנו קשורים יחד.

יותר ויותר נגלה עד כמה אנחנו קשורים יחד על ידי האקולוגיה, האקלים, על ידי מכות שיבואו לעולם בצורת הוריקנים, צונאמים ועוד, זה עוד לפנינו. אבל סך הכול אנחנו צריכים להבין שאנו קיימים בצורה גשמית על כדור הארץ הקטן, ואנחנו מאוד מוגבלים.

ורק הצורה הרוחנית נשארה לנו, ההתפתחות הרוחנית. ההתפתחות הרוחנית, זאת אומרת שאנחנו צריכים להשתדל לעלות לרמה אחרת של קיום. וזה מה שההתפתחות הגשמית עושה, היא לוחצת עלינו כדי שנצא מהרגשת העולם הזה, המדומה, ונתחיל להרגיש את עצמנו כקיימים במסגרת חדשה. אין שם הגבלות כמו אלו שיש לנו עכשיו, אין שם יחסים כמו שיש כאן, הכול שם בצורה אחרת לגמרי, וירטואלית, או יותר נכון להגיד רוחנית, ולזה אנחנו צריכים לחדור.

אז כל הסימנים האלה שאנו מגלים עכשיו, נקראים הסימנים של הדור האחרון.

תלמיד: אמרת שאנחנו יכולים לגשת לקהל, להגיע אליו דרך הפחד, באמצעות פחד. "הדור האחרון" זה נשמע כאילו הסוף מתקרב, ואם יכולים להגיד משהו בסגנון הזה שכאילו זהו, הנה זה הסוף.

זה הסוף אבל זה סוף והתחלה חדשה. זה לא סוף שאחריו הכול מת, אלא זה הסוף של ההתפתחות הישנה, שבה גילינו, הרגשנו הכול בצורה אגואיסטית, ותחילתה של התפתחות חדשה. התפתחות חדשה שבה נתחיל לגלות שהכלים שלנו בלתי מוגבלים, לא רק לעצמי ולעצמי, כמה שאני יכול לתפוס, ואני תופס את זה ולא רוצה יותר להרגיש ולגלות. לא, ההיפך, אני רוצה לפתוח את עצמי לכל העולם ולהרגיש את מי שנמצא, אני בו והוא בי.

אני רוצה לצאת מהגבלות הגופניים שלי, כי בשכל וברגש שלי אני מוגבל. אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו מוגבלים, אנחנו כבר ממש מגששים את אותו גבול ורוצים לצאת ממנו, כמו אותה תולעת בצנון, מהדוגמה שלנו. אלו מה שנקרא "צירי לידה" ' האנושות עכשיו מתחילה לעבור צירי לידה. צריכים להיות לחצים פנימיים גדולים מאוד על כולנו, על כל האנושות וקודם כל על עם ישראל, כי הוא הראשון שמכווָן לזה, ואנחנו צריכים להשתדל לגלות את התופעה הזאת, ולהשתדל לצאת.

כמו שהאדם נולד מתוך האימא, ועובר דרך צוואר הרחם הצר, זאת אומרת יש שם צרות, וכך אנחנו צריכים לעבור באותו לחץ מצד העליון. ואם נבין איך לעבור את הלידה נכון, נוכל לעבור אותה בלי מלחמת עולם ובלי צרות גדולות. אבל לחצים כן יהיו, והלחצים האלה שייכים לדור האחרון, לתהליך הלידה.

תלמיד: איך אני יכול להעביר את זה, למסור לאנשים שהקיום הזה שדיברת עליו, שבו האדם בכלל לא חושב על הגוף שלו. איך אני יכול להעביר להם שזה בכלל אפשרי?

אני לא יודע. יש לי תשובה מאוד פשוטה, אני לא יודע, אתם אלו שצריכים לחשוב על זה, ולהשתדל להעביר את זה בכל מיני צורות. אבל להיזהר, לראות שאתם מקרבים את בני האדם לתיקון, לא מרחיקים אותם, ולא מבלבלים אותם, אלא מסבירים להם את זה בצורה שהם יכולים להבין. אתה צריך "להתלבש" באותו בן אדם ואז להשתדל לכתוב לו, שהוא יבין אותך. ולא להתגאות בזה שאתה כזה חכם אלא ההיפך, ממש להשתדל לרדת למצב שלו.

שאלה: אמרת שהדור האחרון זו ההכרה של העולם הגלובלי וההכרחיות תתפתח מעל החשבונות האגואיסטים. אז מי השכבה מהקהל הרחב שצריכה להבין את זה ואיפה מקום המפגש של בני ברוך עם אותו הרצון הזה שבקהל?

בחברה יש תמיד חלק מסוים שמבין משהו ורק אחר כך מתרחשים השינויים. איזה חלק בעולם צריך להבין את ההכרחיות של השינוי, של התעלות מעל החשבונות האגואיסטים והגלובליות? ואיך המפגש, ההתאמה של בני ברוך צריכה להתרחש עם אותה שכבה בקהל? האם זה יהיה בהסתרה, האם אנחנו נעבוד בהסברה כללית בלתי פוסקת, ואז החברה הכללית תסכים ותצטרף לזה בהדרגה, ומקומות שונים בעולם יעברו שינוי?

אנחנו צריכים להשתדל לפרסם לכל האנושות ללא הגבלות, לכולם, לאלה שאוהבים, ושונאים, מבינים ולא מבינים, בכל מיני אמצעים, בכל הלשונות, בכל כלי התקשורת, הקומוניקציה, לא חשוב באיזו צורה. אנחנו צריכים להסביר לכולם מהי המטרה הסופית של ההתפתחות האנושית. אנחנו צריכים להסביר להם את זה בצורה נוחה וטובה, להשתמש בשנאה לישראל ולהסביר להם מאיפה באה השנאה, למה, בשביל מה.

לא על מנת להקטין אותה, להרוס אותה, או לשנות אותה. לא, זה לא טוב אלא כדי שיבינו יותר נכון את המטרה, כי בלי שנאה לישראל, יהיה לא טוב לישראל, הם לא יתקדמו. אין שום דבר רע שיורד אלינו מלמעלה, אפילו שהדברים האלה נראים ממש נוראים או לא הגיוניים.

ואנחנו צריכים להסביר שאם נתקדם בצורה של "אני מעורר את השחר" זאת אומרת שאני מתעורר, אנשים מתעוררים לתיקונים, לאותה מטרה שנקבעה מראש כבר מתחילת הבריאה, אם אנחנו נמשכים אליה מעצמנו, אנחנו לא נכנסים לכל מיני פעולות חמורות של כוחות הטבע, ולא צריכים מכות גדולות. את זה צריך להסביר.

שאלה: איך אפשר להפיץ בצורה מועילה בתוך העשירייה, או איך לגרום לתזוזה בלב של החברים, כך שיוכלו אחר כך להפיץ בצורה נכונה החוצה?

אתם צריכים לדון ביניכם ואחר כך אנחנו נדבר יחד. כל מה שאני מבין אני מסביר לכם.

שאלה: מה צריכה להיות התגובה הנכונה שלנו למצבים שמתגלים, כדי לזרז את הזמן הדרוש לעבור אותם?

רק חיבור בינינו המתגבר, הוא מקדם אותנו לאותה המטרה, גם בצורה מהירה וגם בצורה יפה.

תלמיד: אני חושב שאחד הסימנים הברורים ביותר שהחברה הישראלית היא חברה מתפוררת, זה שאין לנו הנהגה כבר שנתיים, אין לנו שלטון.

אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה, אל תביא לנו את זה, אני לא רוצה לשמוע.

תלמיד: אולי הלחץ שלנו כחברה צריך להיות על המנהיגים שלנו שיתחברו ביניהם.

לא, זה לא שייך למנהיגים, הם לא ישתנו והם לא יכולים להשתנות, כי "לב שרים ומלכים ביד ה'", הבורא כך מכוון את האומה דרכם, מפני שהאומה עדיין לא מסוגלת לשינויים. ואנחנו צריכים להשפיע לאומה ולא למנהיגים, מנהיגים לא ישתנו וכשהאומה תשתנה אז המנהיגים בהתאם לזה ישתנו. דווקא ההיפך.

תלמיד: אנחנו לא יכולים לאחד את האומה, לדרוש מהמנהיגים להתחבר ביניהם, הרי כולם מפסידים?

האומה לא צריכה לדרוש מהמנהיגים. האומה צריכה בעצמה להשתנות מחוץ למנהיגים ואז הכול ישתנה. זה לא לפי השכל שלך כמו שאתה חושב, אין לך תמונה אמיתית נכונה. זה לא משתלשל ממנהיגים לאומה, לגמרי לא. העיקר זה העם ולא המנהיגים.

תלמיד: אבל העם מושפע מהמנהיגים שלו, המנהיגים מפרידים בינינו.

אני לא רוצה לדבר על זה, זה שטויות, תסלח לי שאני כך אומר. תחשוב על זה טוב טוב אולי פעם תבין. אבל תתחיל מנקודה שאולי אתה טועה.

שאלה: למה אנחנו פונים לעם ישראל הגשמי, מה הם שונים מכל אדם מאומות העולם, מה מיוחד בהם?

יש להם יותר משקל מאומות העולם הרגילים, מפני שהם אומנם לא מכוונים לבורא, אבל הם שייכים לאותו חלק בכלי דאדם הראשון שהוא שייך לישראל.

תלמיד: הם באמת שייכים לעם ישראל שפעם היה בחיבור?

פעם היה בחיבור ויהיה גם שייך בכל זאת לאח"פ ששייך לגלגלתא ועיניים. אם גלגלתא עיניים זה אנחנו, אז אנחנו, הכוונה גלגלתא עיניים מכל הכלי העולמי, לא חשוב מאיזה אומה. אז יש גם אח"פים והאח"פים האלה גם מחוברים אלינו.

תלמיד: אז הטיפה היותר מתוקנת שלהם, הם החלק הכי קרוב אלינו לישראל הפנימית?

הכי קרוב, זה יכול להיות הכי רחוק, ככה זה ברוחניות.

שאלה: איזה מציאות תתגלה לנו ביציאה מהגבולות הגשמיים?

מציאות רוחנית, אהבה, חיבור. שהכול נמצא מחובר וממולא באור החסדים.

תלמיד: איזה סימנים יש לנו, כדי לדעת שאנחנו מתחילים לגעת במציאות הרוחנית?

בוא נעשה את הסימנים האלה בינינו, אז תדע.

שאלה: מה זה עוזר לאומות העולם, שעם ישראל יתחבר קודם, למה אז ישתנה היחס שלהם אלינו?

כי אנחנו בזה הופכים להיות צינור שמעביר שפע רוחני לכל אומות העולם. כמו שמסביר לנו בעל הסולם "בבחירה חופשית" ובסוף ה"הקדמה לספר הזוהר".

שאלה: המדידה שהצלחנו להתחבר, זה שהיחס של אומות העולם הוא חיובי יותר, או יכול להיות שדווקא אם הצלחנו להתקדם, אז הלחץ הוא חד יותר?

אנחנו צריכים להגיע למצב, שכולם יודעים מהי מטרת הבריאה, ואיך מגיעה אליה כל האנושות.

שאלה: אמרת שהבעיה שההפצה שלנו, היא לא מגיעה מתוך דאגה. אני עושה הרבה מאוד הפצה אבל בדרך כלל אין בי הרגשת אהבה ודאגה לקהל ולעיתים אפילו להיפך, מה עליי לעשות כדי שתתעורר בתוכי דאגה להם, שאפיץ מתוך אהבה?

צריך להבין שהעתיד שלך תלוי בתגובה של אותם האנשים להם אתה מפיץ.

תלמיד: האם בכלל כדאי להמשיך להפיץ בצורה כזאת, או שהפצה ללא דאגה היא חסרת תכלית?

צריך לשנות את היחס.

שאלה: אמרת שעלינו לעורר בהפצה שלנו, פחד בהמי אצל האנשים, מה לספר, להסביר כדי שישמעו אותנו?

מה שאנחנו מדברים בינינו הכול ניתן להסביר לאחרים. רק בצורה שהם יקבלו את זה נכון.

שאלה: איך זה שאנשים בבני ברוך הם הגרועים ביותר, כשבעצם אנחנו דווקא אלה ששואפים לתיקון?

כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, אנחנו נמשכים לתיקון מפני שאנחנו מרגישים את מצבינו ואת עצמינו גרועים מכולם.

שאלה: האם אפשר לראות בצורה יותר ספציפית, מה החצי שקל מצדינו ומה החצי שקל של הבורא, כדי שהאנושות תתעורר, האם זה לחץ?

תנסו כמה שאפשר, אנחנו יכולים כבר לעשות בצורה כזאת, רק תיזהר שלא לבלבל אנשים, כל היתר אפשר לפתוח ולכתוב בצורה גלויה.

שאלה: איך אנחנו הולכים להיתקן? פרעה זה הכוח שעזר לעם ישראל כדי שיתאחדו בשביל התיקון, איזה כוח הולך לאחד אותנו עכשיו, כדי להתקדם לקראת גמר התיקון?

זה אותו כוח עליון, אין עוד מלבדו.

(סוף השיעור)

---

1. איש את-רעהו, יעזרו (ישעיהו, מ"א, ו').↩