שיעור בוקר 11.07.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

למצוא טוב בחבר – קטעים נבחרים מהמקורות

אתם רואים שאנחנו עוד לא עוזבים את הנושא הזה, כי הוא עוד לא מילא אותנו. אנחנו לא מרגישים שלמצוא טוב בחבר, זו אותה פעולה שמקרבת אותנו לבורא. ואם אני מוצא טוב בחברים, באותו מקום שאני מוצא טוב, כאילו משהו מלא, אז באותו מקום שמתמלא בטוב שאני מגלה בחברים, אני מגלה את הבורא והוא הופך לכלי לגילוי הבורא.

לכן למצוא טוב בחבר זה אמצעי הכרחי ואנחנו צריכים לרכוש אותו. עד שבאמת נגיע למצב שזה ממלא אותנו והופך להיות כבר קרש קפיצה, מדרגה לפנייה נכונה לבורא. ואם אני כבר משתנה מפעם לפעם יותר ויותר, בכל מיני אופנים שונים איך למצוא טוב בחבר, בחברים, אז מזה אני כבר לומד איך אני צריך לסובב את עצמי כלפי הבורא. כשאני שוכח את עצמי, לא שם לב להרגשה הפרטית אישית שלי, וכל הזמן הופך להיות חשוב לי, רק עד כמה שאני מכבד ומחבב את החברים, עד כמה שולטת בי ההרגשה הזאת, איפה אני מוצא את הכוח לזה.

עד כמה שאני חושב, דואג להשפיע להם בשקט, ללא מילים, בהרגשה שלי מלב אל לב. ביחס הזה שלי, אני רוצה שכולם יתכללו וכך כל אחד ואחד מאיתנו. ואז בהתחברות כזאת הפנימית, בזה שכל אחד ואחד הוא יותר ויותר מעריך את החבר ושוכח על זה שפעם היה רואה בו כל מיני פגמים, אז ביחסים כאלו לכל החברים, מתחיל סך הכול להתייצב באדם יחס נכון לזולת, לבורא. ואז כך הוא בונה את הכלי שלו בצמצום, מסך ואור חוזר, ואחר כך הוא מרגיש שדווקא מזה זה נבנה.

לכן למצוא טוב בחבר זה לא סתם להיות ביחסים טובים, אלא זה לבנות, לייצב את הכלי הרוחני ממש. ואני צריך בזה לצמצם את עצמי ולחשוב טוב על החבר ולהתקרב אליו, לפתוח לב אליו. זה בדיוק צמצום, מסך ואור חוזר, שאנחנו אחר כך צריכים לבנות כדי להיות מקושרים עם הבורא.

לכן מאהבת הבריות לאהבת ה', כאן זה מתחיל ממש בפועל להתרחש בנו, נבנה בנו ואנחנו צריכים להמשיך בזה. לכן אנחנו עדיין נמצאים בפסקה מספר עשר ולא נורא, כך נתקדם, העיקר שזה ייכנס בנו יותר ויותר. וכדאי לנו על הפסוקים האלה לעבור פעם ואפילו פעמיים ביום, שתהיה לנו מזה התרשמות יותר ויותר עמוקה, עד שאנחנו נבין שזה בעצם אותם השלבים שאנחנו צריכים לקנות אותם, לממש אותם.

שאלה: איך המסך, הצמצום, והאור החוזר קשורים לכך?

אם אני לא רוצה, לא נמשך לגלות את החבר כטוב למעלה מהיחס שלי, ואת היחס שלי אני רואה שלפחות לא אכפת לי, או לפעמים כן, לפעמים לא. גם לפי הרשימות שמתגלות בי, האגו שלי נמצא כל הזמן יותר גדול, הרצון שלי מתגבר ואני יחד עם זה צריך להתגבר למעלה מהרצון שלי ולראות מה כתוב לי בפסוקים, ולראות אותם כהדרכה נאמנה מטעם המקובלים, שהם רוצים להביא אותי לדרגה הרוחנית ולכן אין לי ברירה, אני חייב לקיים מה שהם כותבים.

ואם אני לא יכול לקיים, אז שיהיה לי ברור שאני לא יכול ואז אני צריך להתקשר עוד יותר לחברים, להכניע את עצמי, אם אני מסוגל. אם אני לא מסוגל, אז גם על זה אני צריך לבקש ולדאוג וכך לפנות לבורא שיעזור לי. זאת אומרת, כאן יש לי הרבה עבודה אבל היא קונקרטית, היא במקום, שאני צריך לראות בכל חבר וחבר רק דברים טובים ולהרגיש את עצמי שאני נמצא בין אנשים חשובים, גדולים, חזקים וכך אני יכול להתקדם. רק בזה שאני נמצא ביניהם, כמו קטן ליד הגדולים.

וכך אני לומד גם דרכם, כמו שכתוב "מכל תלמידיי השכלתי". אז אפילו החכם והגדול אם הוא רוצה ללמוד, הוא צריך לראות את החברים שלו, שאפילו שהוא מורה שלהם, אבל אם דרכם הוא מכניע את עצמו, הוא לומד ומקבל דרגות חדשות. כך זו הדרך, אחרת אנחנו לא נוכל להרכיב את מערכת האדם הראשון.

קריין: קטע מס' 10 במסמך "למצוא טוב בחבר". כותב הרב"ש:

""כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני".

לפי מה שפירש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו."

(הרב"ש. 124. "לשמשני")

אנחנו באמת נמצאים, כל אחד שנמצא בבני ברוך ומי שנמצא סתם בעולם, כל אחד ואחד מקבל כל רגע ורגע נתונים לתיקון. כל ההרגשה שלנו בעולם הזה, ולא חשוב במה אנחנו עוסקים, מה אנחנו מרגישים, ומי מספק לנו את ההרגשה, אנחנו מקבלים כל רגע ורגע נתונים לתיקון. רק אנחנו צריכים להיות מודעים לזה, ואז כשנכון מתייחסים לזה, כבר אנחנו ממש בכל רגע ורגע עושים תיקונים במערכת האדם הראשון. עד שהיא מתגלה כלפי אותו אדם שנתן מאמצים ואז הוא רואה שזה לא סתם אנשים ולא סתם עולם, אלא זו מערכת שלמה שהיא פועלת עליו והוא נמצא ממש במרכזה ועל ידי המאמצים שלו הוא מסדר את המערכת הזאת יותר ויותר.

ככה זה. הכול תלוי עד כמה שאנחנו מודעים לתהליך, באיזה מצב, באיזו מערכת אנחנו נמצאים, מי מנהל אותנו, לאיזו מטרה.

שאלה: מה לעשות כשמתעוררים בנו דברים מכוערים, הרגשות מכוערות ביחס לחברים שמרחיקים אותנו מהם? מה אני יכול לעשות כדי בכל זאת להתקדם למטרה?

על זה כתוב, "על כל פשעים תכסה אהבה". מתגלים פשעים שאתה רואה בכל העולם, שכל העולם מכוער, שהחברים מכוערים, כל דבר ודבר, ואם אתה לא מתייחס אליהם באהבה, סימן שעליך לתקן את היחס שלך לזה. כי חוץ מהאדם יש בורא, אבל הבורא לא יכול להתגלות ביחס האגואיסטי שלך.

[רק] כשתתקן את השנאה שלך לאהבה, ותעבור את התרגילים האלה על פני החברים והעולם, ותהיה מוכן להיות עם הבורא בצורה הדדית, מה שנקרא, "אני לדודי ודודי לי", הבורא לא יכול להתגלות. כי זה לא יכול להיות שאתה תרגיש ותגלה בתכונות האגואיסטיות [שלך] כוח עליון, זה לא לפי היחסים בין הכלי והאור.

שאלה: למצוא טוב בחבר זה משהו נחמד ונעים כשיש, אבל זה לא מורגש שהרב תיאר והסביר, שזה מה שחסר לנו להתקרב לבורא. איך עושים את השינוי הזה?

אבל אין בורא. הבורא בעצמו לא קיים, אלא רק במידה שאתה בונה את הכלי דהשפעה, אז בכלים שלך דהשפעה, מתוך זה שאתה מתקן את הכלים השבורים שלך, בזה אתה מייצב דמות כזאת, הרגשה כזאת שהיא נקראת "בורא". לכן כתוב, "אתם עשיתם אותי". על זה צריכים לחשוב לפעמים ולחזור על זה מדי פעם, מה זה נקרא "אתם עשיתם אותי". כי אותה הצורה שאנחנו בונים בתוכנו וקוראים לה בורא היא לא קיימת, רק כלפי האדם המשיג. ומחוצה לזה אין, אתה לא יכול להגיד.

יש איזשהו כוח עליון שנקרא "הטבע". זה לא הטבע שאנחנו מכירים, אלא ממש כוח כללי, גלובלי, ואם אנחנו רוצים להכיר בו, להכיר אותו, להרגיש אותו, אז אנחנו צריכים לבנות בתוכנו תכונות מיוחדות לזה. לכן אנחנו עוברים איתכם את השינויים האלו עלינו, כדי לבנות תכונות, חושים, שכל, רגש להשגת הבורא. ואז מה שאנחנו משיגים, אנחנו משיגים אך ורק לפי הכלים שלנו. כמו שעכשיו אנחנו משיגים משהו מהעולם הסובב לפי הכלים שלנו.

מאיפה אני יודע איזה צורה יש לעולם? אם יהיו לי חושי ראייה, שמיעה, ריח, מישוש אחרים, אז הייתי מרגיש את העולם אחר. כמו שמסבירים לנו בעל הסולם והרב"ש, שכמו שאנחנו רואים, זה לא אומר שכך כולם מרגישים, או כך מרגיש איזה יצור מכוכב אחר. זה הכול תלוי כלפי המשיג.

לכן אנחנו צריכים בתרגולים בינינו לפתח את חוש ההשפעה, כי אז בצורה כזאת אנחנו יכולים להשיג את הבורא, שהוא כולו נמצא בחוש ההשפעה ואז כדי להרגיש אותו אני צריך להיות גם בחוש ההשפעה.

איך אני בונה אותו? מלכתחילה אני נמצא בחוש הקבלה, ואז עד כמה שאני במאמצים שלי בונה מחוש הקבלה חוש השפעה, אז אני בזה מגיע למצב, שאני מתחיל להרגיש את הבורא, לגלות אותו ולהיות בקשר עימו, לחקור אותו, עד שמגיעים לדבקות, זאת אומרת, להשתוות החושים שלנו, כמו שהוא משפיע גם אני משפיע. ואז מבינים ומרגישים זה את זה בצורה שלמה. לזה הבורא רוצה שאנחנו נגיע.

שאלה: אמרת שקודם אנחנו צריכים להיות מודעים לזה ואחרי זה לעבוד עם זה. אני רוצה לעשות תיקונים אבל לפעמים אני לא רואה את החסרונות בחברים, איך אני יכול להיות מודע לחסרונות האלה?

זה נקרא "אמונת חכמים". אתה בכל זאת צריך כמה שאפשר, זה לא שאתה כבר מוכן לכל דבר, אבל כמה שאפשר אתה בכל זאת צריך להאמין למה שכתוב ולהשתדל איכשהו לבצע בכל מיני צורות. בצורה חיצונה מכנית, לא חשוב, אבל אתה בכל זאת שומע מה שהם אומרים, קורא מה שהם כותבים ומשתדל לקיים מה שהם אומרים לך, וכך לאט לאט תתקרב לזה ותתקדם.

בדרך כלל זה לוקח הרבה זמן, כי כשאנחנו מגיעים לחכמת הקבלה יש לנו רצון אגואיסטי מאוד גדול, אנחנו בעצם דוחים את כולם ומרגישים רק את עצמנו בצורה יותר בולטת מכל מיני אנשים אחרים בעולם, אפילו מכל אלו שמגיעים להיות גדולים, נשיאים, שרים וכן הלאה, שהם כאילו נראים אגואיסטים גדולים מאוד אבל אנחנו עוד יותר, כי לא אכפת לנו מהעולם הזה שהם נלחמים עבורו, "רצוננו לראות את מלכנו" מה שנקרא, לגלות את הבורא.

לכן צריכים להמשיך עוד ועוד, לא להתייאש אלא להמשיך. "מה שלא עושה השכל עושה הזמן", כך כתוב, לכן "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול" ואז מתגלה הכול. אין מה לעשות, רק בצורה כזאת.

שאלה: מה זאת אהבה ביחס שלי לחבר, ומה זו אהבת הבורא אלינו?

אני צריך לאהוב את החברים. להגיע לזה בצורה הדרגתית, זה לא שמיד אני מבין מה זה ובכלל על מה מדובר, אבל אני צריך להתקרב אליהם יותר ויותר. להשתדל בכוח לעשות את זה כמו שכתוב, "קודם באונס ואחר כך ברצון", וכך אנחנו מתקדמים.

אז אין לי ברירה, אני נמצא בקבוצה, אני חייב לבצע כל מיני פעולות שאין לי לזה שום הרגשה, או אני עושה את זה כדי שלא יגידו לי שאני מזלזל וכן הלאה. לאט לאט "ההרגל נעשה טבע שני", אם אני עושה פעולות אהבה אני בזה מעורר אהבה. כך זה באמת קורה בטבע, שכל הפעולות שחוזרות על עצמן, כל פעולה ופעולה משאירה רושם. ומתוך ההתרשמויות האלה, אנחנו מתחילים להיכנס לתכונה חדשה.

אנחנו רואים את זה אפילו מהעולם שלנו. נגיד זוג שאין לו ילדים מאמצים ילד, הם לא אוהבים אותו בצורה טבעית, מרגישים שהוא לא שלהם, אבל הם רוצים שיהיה להם ילד והם משקיעים בו אפילו יותר מהורים אמיתיים במשפחה אחרת. כי כאן אין להם קשר והם כן רוצים לקנות קשר, אז מתוך זה שהם משקיעים ומשקיעים אפילו יותר מההורים הטבעיים, יש להם אחר כך יותר אהבה לילד. וזו אהבה אחרת לגמרי, זו אהבה שהם קנו, שהיא לא מגיעה להם דרך הטבע מבפנים אלא הם עשו את האהבה, ולכן זה תיקון אחר לגמרי, מאוד גדול.

כך אנחנו צריכים לעשות עם החברים, לאמץ את החברים שהם ייכנסו לתוך ליבנו. שהם יהיו בתוך הלב של כל אחד מהעשירייה, [שהחבר] ייקח את המקום, אנחנו רוצים שהוא יחייה בתוך הלב שלי, אני מרגיש שיש מקום לכל החברים, ואז הם גם מחוברים ביניהם ואני מתייחס אליהם כאילו הם נמצאים בתוך הדירה שלי, ובאמת כך כתוב, שהדירה של האדם היא ליבו, וכך אנחנו מגיעים למצב שכולנו מתחברים יחד ואז הבורא מתגלה. צריכים יותר לחשוב על זה. אני מבין שהאגו שלנו דוחה את הדברים האלה על הסף, אבל זה תיקון הבריאה, כל היתר זו פילוסופיה.

שאלה: האם החוש השישי שאנחנו מנסים לפתח הוא חוש ההשפעה? האם זה חוש שמעביר אותנו מהעולם הזה לעולם הרוחני?

נכון, זה בדיוק החוש השישי, כך אנחנו קוראים לו. זה כמו שיש לנו אפשרות לראות מציאות מסוימת, שהיא נקראת "מציאות מדומה", בתוך חמשת החושים הגופניים שלנו, כך יש לנו יכולת לראות את המציאות דרך החוש השישי שכך אנחנו מכנים אותו, שזה חוש של השפעה. שבמידה שאני משווה את עצמי בתכונה שלי דלהשפיע עם הבורא שהוא כולו להשפיע, אני מגלה אותו. האמת שכך עובדים כל החושים שלי, חוש הראייה, השמיעה, הטעם, הריח, המישוש, כולם גם עובדים לפי ההשתוות עם מה שאני מרגיש.

שאלה: אנחנו עובדים נכון עם החיסרון בתוך העשירייה שאנחנו קולטים כביכול מבחוץ, מהעולם. קשה לי לסדר את זה ביחד.

תחשוב יותר, אני לא יכול להסביר. זה עניין של תפיסה פנימית.

תלמיד: אתה יכול לתת קצת כיוון?

אני לא יכול, אין לי גם מילים. אני מרגיש אותך, ואולי אתה צריך לכתוב. תנסה לכתוב מה אתה חושב, תחשוב ואחר כך תקרא שוב את מה שכתבת, ותראה כמה אתה מתקדם ותתחיל לתקן את עצמך, וכך זה יסתדר. אני לא יכול, זו תפיסה פנימית.

שאלה: מה ההבדל בין חסרונות שמתגלים לי על ידי חברים בעשירייה לבין החסרונות שמתגלים על ידי האישה?

יש הבדל. עם החברים אתה חייב להגיע ללב אחד כלפי הבורא, כמו שרב"ש כותב באיגרות שלו, כמה שהחברים קרובים לו ויקרים לו, על אישה הוא לא כתב כך. כי יחס לאישה זה יחס לאדם שקרוב לך, כי אתם חיים יחד בכל זאת, אבל לא בחיים רוחניים אלא בחיים גשמיים.

אלא אם אתה ממש מקבל אותה בתור חבר, שזה כבר לימוד אחר לגמרי ואנחנו נדבר על זה אחר כך. בינתיים אנחנו צריכים להבין שגם כלפי אישה, אם אתה רוצה לפתח את אותו היחס, אתה צריך קודם להשיג חיבור עם חברים, מזה אתה תלמד מה זה חיבור, מה זאת האהבה שעליה מדובר בחכמת הקבלה. ואחר כך מזה כבר תתחיל לפנות לאישה ואיתה גם להגיע לכזה חיבור.

שאלה: מהם החסרונות שאדם רואה אצל אחרים והוא צריך להאמין שהם שלו?

הוא צריך להאמין שהם שלו, כי אין אחרים. אנחנו נמצאים מול האור העליון, ועל רקע האור העליון אנחנו רואים כל מיני דמויות שאנחנו בעצם מקרינים אותן על האור. אני כולל את כל האנושות, את כל העולם, הוא כולו נמצא בי, ואני כביכול כאיזה פרויקטור, מקרין בפרויקט פנימי שלי את כל הדברים האלה בעולם, כי בפנים, בתוכי, אני לא הייתי מזהה אותם, ולא הייתי יכול לתקן אותם.

לכן אני צריך חברים כדי לראות את התכונות הפנימיות שלי כדי שאוכל לתקן אותן, לזהות אותן כטובות או רעות, כאלו וכאלו ביחס ביניהן, ביחס לבורא. אני צריך את זה, אחרת אני לא מתקן את עצמי. לכן כשאני מסתכל על אחרים, אין אחרים, אני רואה את עצמי.

תלמיד: נניח שאני רואה עכשיו איזה חיסרון בחבר, איזו תכונה שלו שמפריעה לי. מה צריך תיקון? האם אני צריך להגיד שהתכונה הפגומה שאני רואה בעיניי נמצאת גם בי?

רק בך היא נמצאת, ולכן אתה רואה אותה בחוץ. זה מה שהוא אומר בתפיסת המציאות, כמה אנחנו צריכים להודות לבורא שעשה לנו את הראי המלוטש הזה, שאנחנו יכולים לראות את העולם כביכול מחוצה לנו.

תלמיד: אז מה צריך תיקון, היחס שלי לאותה התכונה או התכונה בעצמה?

אני לא מבין מה אתה שואל, יחס לתכונה או התכונה בעצמה, למה אתה מתכוון?

תלמיד: אני יכול לראות תכונה בחבר, האם אני צריך להגיד, התכונה הזאת צריכה תיקון בי ?

לא. התכונה הזאת נמצאת בי, ולכן אני רואה אותה בחבר, ולכן אני צריך לתקן אותה.

תלמיד: מה נקרא לתקן אותה בי?

להתפלל ולאזן את התכונה הזאת בכוח כנגדה.

תלמיד: את התכונה בעצמה לאזן או את היחס המזלזל, הדוחה שלי כלפי החבר בגללה?

לא, זה צריך להעלם בעצמו.

שאלה: התכונה?

היחס.

תלמיד: אז את התכונה עצמה אני לא רוצה לשנות, אני רוצה לשנות את היחס הדוחה שלי כלפי התכונה. אני לא רוצה שהחבר יפסיק להיות עכשיו נניח קמצן, זה מפריע לי שהוא קמצן, אני רוצה לשנות את זה שזה מפריע לי?

זה כמו שרב"ש כותב, האדם רואה שדווקא לתיקון הזה הוא צריך, הוא כותב על האדם שאם הוא רואה פגם בחבר, ברור לו שלתיקון הזה הוא צריך בעצמו.

תלמיד: זה מה שאני מנסה לחדד, מה זה "לתיקון הזה"?

מה שאתה רואה רע בחבר.

תלמיד: אני רואה בחבר תכונה שמעצבנת אותי, נגיד נראה לי שהוא קמצן.

יופי, זה כמו שאתה מסתכל במיקרוסקופ ורואה את עצמך.

תלמיד: אז מה אני צריך לתקן עכשיו? את זה שאני שונא את החבר בגלל שהוא קמצן או את הקמצנות עצמה?

את הקמצנות שלך.

תלמיד: את הקמצנות שלי?

כן, מה זה שייך לחבר, החבר בכלל לא נמצא. כל החברים וכל העולם זה העתקה ממך.

תלמיד: איך אני יכול לשנות את הקמצנות שלי?

תפילה, אין יותר מה לעשות. בסופו של דבר זה להשתדל להיות בפועל ביחס טוב לחברים, ואחר כך תפילה לבורא. בסופו של דבר זה רק תפילה, רק המאור המחזיר למוטב יכול לעשות לך את התיקון.

תלמיד: ומה יקרה אז עם הקמצנות?

היא תהפוך להיות ההפך, לנתינה.

תלמיד: אני צריך לחשוב על זה.

אל תחשוב, תעשה. אתה תעשה ואנחנו נהנה מזה.

שאלה: מה ההבדל בין להתבטל כלפי חבר לבין להיכנע כלפי חבר?

אני לא יודע מה להגיד לך באמת, "להכניע את עצמו" מדובר שאתה משתדל לקחת איזו תכונה שלך ולהשתמש בה כך, שאתה מכניע אותה כלפי שימוש עם החבר. להתבטל זה בסך הכול בזה שאתה מכניע כל מיני תכונות שלך כלפי החבר. להתבטל, להכניע זה לאותו כיוון.

שאלה: באחד המאמרים כותב בעל הסולם, שכל מה שיש באדם, כל התכונות שיש בו מגיעות מלמעלה ואסור לעקור אותן, אלא צריך רק לתקן ולהחזיר אותן למוטב. איך צריך להיות היחס לתכונות השליליות האלה שאני רואה בחבר או בי? כי התכונות כבר קיימות, זה בנוי באדם מכלתחילה.

התכונות קיימות והן תוצאות משבירת הכלי דאדם הראשון. האם אתה שואל, באיזה סדר, באיזה קצב, באיזה אופן, אני מתקן אותן?

תלמיד: לא, אני אתן דוגמה. נניח ואני אדם כעסן מטבעי, האם אני צריך לעקור את התכונה הזאת שנמצאת בי? התכונה הזו שנולדתי איתה?

לא. גם כתוב שמי שעובד נגד איזו תכונה, כביכול רעה, מקבל במקום אחת שתיים, אל תשבור שום דבר. "לתקן" זה נקרא שאתה מחפש איך להשתמש באותה תכונה בצורה מועילה. תחשוב איך תהפוך את אותו כעס, אותה דחייה, שנאה, קנאה, כל מיני דברים שיש בכל אחד ואחד, איך הופכים את זה להיפך, לנגדם, או שמשאירים אותן כמו שהן אבל כלפי ניתוק, ריחוק, כלפי דברים שליליים.

את זה צריכים ללמוד, איך אנחנו משתמשים נכון בכל התכונות, כי שום דבר הבורא לא ברא חינם, אין משהו מזיק בעולם, אלא הכול תלוי איך אנחנו משתמשים בו, לאן אנחנו רוצים להפעיל בדיוק את התכונות האלה. קמצנות זה טוב, פזיזות זה טוב, כל התכונות הן טובות אם הן פועלות לתיקון הכללי.

תגיד משהו שאתה לא יכול להשתמש בו בצורה טובה, אין דבר כזה, כי הכול מגיע מ"אין עוד מלבדו טוב ומיטיב". אלא שזה עובר דרך כל מיני עולמות דטומאה, קליפות, עד שזה מגיע אלינו, הכול מגיע בצורות הפוכות. אבל סך הכול אנחנו רק צריכים לעשות בהם היפוך, להפוך אותם לעל מנת להשפיע ולחיבור, והכול יהיה בסדר. הכול לפנינו, ואם אנחנו נראה דוגמאות זה על זה ונשתדל יחד לעשות את זה, אני לא רואה שום בעיה.

אנחנו מתקרבים לזה שאנחנו נתחיל לראות איך להשתמש בפועל באותן התכונות הרעות, איך אנחנו הופכים אותן לתכונות טובות. אין הבדל בין טוב לבין רע, אלא קצת תוספת האור שמופיעה על איזו תכונה רעה והיא מיד הופכת את התכונה הזאת לטובה, ממש. תן לבורא לעשות את העבודה שלו.

תלמיד: כשאני רואה את הרב בכל שיעור בוקר, האם אני רואה את התכונה המתוקנת שבתוכי?

תודה שכך אתה אומר עלי, נגיד שכן. לפעמים אתה רואה אותי יותר בסדר לפעמים פחות בסדר, הכול תלוי במידה שאתה נמצא במצב יותר גבוה או יותר נמוך, כמו שתמיד כך כלפי כל החברים, "כל הפוסל במומו פוסל".

שאלה: לפעמים אני מרגיש שנאה וכעס כלפי החברים בלי שום חיסרון או סיבה, מה המקור של המצב הזה?

המקור של המצב הזה הוא כמו המקור של כל יתר המצבים בלי יוצא מן הכלל, זה גילוי השבירה שכבר קרתה בתחילת הבריאה ועכשיו מתגלה בנו מהרשימות הקטנות עד הרשימות הגדולות. זה לא שאתה אשם, אף אחד כאן לא אשם, פשוט הרשימות האלה חייבות להופיע בנו ולצאת לאוויר העולם ואנחנו צריכים להרגיש אותן, לסדר אותן, ולתקן אותן, ככה זה.

שאלה: אני חסר סבלנות וכועס בקלות, איך אוכל להשתמש בתכונה הזו שלי בצורה חיובית ונכונה? אם תוכל לתת דוגמה.

אני יכול לתת לך דוגמאות שליליות בלבד. אתה רואה איך יש תלמיד שמחייך כי הוא מכיר אותי, יודע כמה אני רע וכמה אני בחוסר סבלנות ובהתפרצויות וכן הלאה. אני לא יכול להיות דוגמא לפעולות והופעות יפות וטובות, אולי יש כאלה שכן אבל אני לא. אני אומר בשיא הרצינות, אני מאוד מאוד גרוע, אני הכי הכי אגואיסטי מכולכם יחד, לכן אני לא יכול לתת דוגמאות. אבל כל אחד ואחד בכל זאת צריך להשתדל לתת דוגמה טובה לאחרים, זה נכון, נשתדל יחד, אבל אל תיקחו דוגמה ממני ממש בכל דבר. לפעמים אני מופיע כטוב, בדרך כלל אני מופיע אולי כלא כל כך טוב, אני משתדל כמו כולם גם אני לא מלאך, נשתדל יחד "איש את רעהו יעזורו".

שאלה: האם אפשר להגיד שכול מה שאני מקרין כלפי חוץ, זה לא מצב שאין שם כלום, פשוט יש שם רק מצע ריק ומה שאני מקרין כלפי חוץ זה מעין דיו שאני שופך על דף לבן, אפשר להגיד ככה?

זה מאוד מאוד מעורפל, לא ברור, ולא יבינו את זה לכן כדאי לך לחשוב על דוגמה אחרת.

שאלה: מה צריך להשתנות בלב שלי כדי שאראה את העולם באהבה?

צריך תיקון, צריכים לראות את הרע שבלב, עד כמה הוא הפוך מהמצב המתוקן, ולחפש מאיפה יכול לבוא כוח התיקון, ושישנה את הלב.

שאלה: האם יש קשר בין החיבור בעשירייה לבין גילוי החסרונות מבחוץ?

לא. לא כל כך. זאת אומרת, מתגלים לנו חסרונות מבחוץ, מהאנושות, מהעולם, מכול מיני כאלה שלא שייכים לעשירייה. ודאי שגם זה נובע מהכלי שלנו הכללי, אבל לא כדאי לנו להתעמק בזה. אנחנו לא רוצים עכשיו בינתיים לצאת מהעשירייה. לפעמים קצת [אנחנו עוסקים] ביחס בין העשיריות כדי לחזק את עצמנו בתוך העשיריות, אבל לא יותר מזה. אתם יכולים לראות מה קורה בחוץ כדי לחזק את עצמכם, בכך שאנחנו צריכים באמת לתקן את עצמנו, ולגלות את הכוח העליון, ובזה נראה את העולם בצורה אמיתית, נכונה, טובה ולא כמו שהוא נראה לכולם.

תלמיד: זאת אומרת, התיקון האמיתי שלי הוא בתוך העשירייה?

כן.

שאלה: מה צריך להניע אותי כדי שארצה לאמץ את החבר? מה זה רצון בריא שאני רוצה לאמץ אותו?

רצון בריא זה שאתה רוצה לתקן את עצמך. אל תתחיל לחשוב על דברים גבוהים. אתה רוצה לתקן את עצמך. זה הרצון הנכון, הטבע, אמיתי. ואל תהיה מעורפל כאילו אתה רוצה תיקון עולם, ועוד כל מיני דברים. לא. תחקור את עצמך ותראה שאתה חושב רק על עצמך. אז תמשיך לחשוב על זה. אבל כדי לתקן את עצמך אתה צריך בעצם לתקן את היחס שלך לכל העולם. אתה רואה את כל העולם, "כל העולם בא לשמשני", בהסתכלות שלך על העולם אתה רואה את עצמך בעצם.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שהחברים בעשירייה הם חלקים של הנשמה שלי או חלקים קרובים של הנשמה שלי.

זה נכון, כולנו נשמה אחת. כל האנושות, כולם, כולם, אפילו דומם, צומח, חי, הכול נשמה אחת. הכול נברא אחד.

תלמיד: האם אפשר להסביר מה הקשר ביחס למשפחה הביולוגית שלנו, בהקשר לנשמה שלנו?

ודאי שכשאתה מתקן את עצמך זה משפיע על המשפחה הביולוגית, הם רוצים או לא רוצים, גם הם נכללים בכלי שלך מפני שהם חיים איתך, משרתים אותך, אתה קשור אליהם, דואג להם. אז ודאי, בכל זאת יש קשר, אבל זה קשר בדרגה נמוכה מפני שהם לא משתתפים איתך בתיקון הרוחני כמו שאתה עם החברים. לכן זה שייך לגוף שלך, בוא נגיד, אבל לא יותר מזה. ודאי שהם עולים ויורדים יחד איתך במשהו, אבל בצורה מאוד מאוד קלושה.

תלמיד: אז בברית הזאת שיש לנו בעשירייה אנחנו פעילים, אבל האם עם החסרונות שאני רואה במשפחה הביולוגית שלי, אני צריך לעבוד בגישה אחרת מאשר אני עובד עם החברים או החלקים האחרים של הבריאה?

אני לא חושב שאתה צריך בכלל לעבוד על החסרונות שיש לך במשפחה. תן להם מה שהם צריכים, כמה שאתה מסוגל, ובכל היתר, שים לב ליחס שלך עם החברים. אל תתחיל עם תיקונים בתוך המשפחה. זה לא יעזור. דווקא כשתהיה מקושר עם החברים, בזה גם תשפיע על המשפחה. אבל להתעסק במשפחה עצמה, להיכנס לשם ממש עם כל הראש, זה לא יעזור לך.

שאלה: אם אני מתקן בתוכי את החיסרון שאני רואה בחבר באמצעות משיכת המאור, האם אחר כך אני מחבר את העניין החדש שהתגלה?

אני לא יכול להגיד לך. זה דבר אישי, פרטי. אתה מתחיל לחטט בכל הדברים האלה. תעשה ותראה. "אין חכם כבעל ניסיון".

שאלה: ברגע שרואים מום בחבר, האם יש מקום למשוך יחס נכון מהעבר כלפי החבר כדי להתחיל לגשת לתיקון?

יכול להיות, כן. אתם מתחילים לשאול שאלות מתוך חכמות, התחכמויות שאני לא רוצה יותר לשמוע כי זה אולי אישי, אולי לא מובן לכולם. אז אני לא עונה עליהן.

קריין: קטע מספר 11, כותב הרב"ש.

"יכולים להשיג ע"י דיבוק חברים, תכונות חדשות, שעל ידן יהיו מוכשרים להגיע לידי דביקות ה'." כי זאת מטרת הבריאה. ומאיפה משיגים את זה? דווקא מדבקות חברים. "וכל זה ניתן להיאמר, בזמן שהוא רואה מעלות בהחברים, אז שייך לומר, שילמד ממעשיהם. אבל בו בזמן שהוא רואה, שהוא יותר מוכשר מהם, אם כן כבר אין מה שיוכל לקבל מהחברים. 

ולכן אמרו, בזמן שהיצר הרע בא ומראה לו את שפלות החברים, הוא צריך ללכת למעלה מהדעת. אבל בטח שיותר טוב ויותר הצלחה היתה, אם הוא היה יכול לראות בתוך הדעת, שהחברים עומדים במדרגה יותר גבוהה ממנו. וזה יכולים להבין את התפלה, שסדר לנו רבי אלימלך זצ"ל, וזה לשונו "תן בליבנו שנראה כל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"."  

(הרב"ש. מאמר 21 "ענין למעלה מהדעת" 1986)

זאת אומרת, דווקא על ידי כך שאנחנו רואים תכונות שליליות בחברים, מזה אנחנו יכולים להגיע לתיקונים. אם אנחנו משייכים את זה לנו אז כבר יש לנו מה לתקן. כי האדם בדרך כלל מסתכל על העולם ולא אכפת לו. מסתכל על החברים, גם לא כל כך חשוב לו. מסתכל על עצמו, גם לא רואה שום דבר. אבל אם הוא מזהה כל דבר שלא נראה לו בחבר ומתייחס לזה ממש בצורה נכונה, זאת אומרת שאת זה יש בו, ואז הוא מתחיל לראות שזה מה שיש לתקן. הוא רואה שהבורא בכוונה כך מראה לו את זה, אז כבר יש לפניו שדה גדול מאוד שצריך לתקן ולזרוע שם ולקבל תוצאות רוחניות.

שאלה: בדרך כלל אני לא שם לב להפרעות החיצוניות, זה לא נוגע בי, איך עלי להתייחס אליהן?

מה שאתה מרגיש, מה שאתה רואה, הכול בא מתוך התכונות שלך. ואתה צריך לבדוק, לא חשוב איפה שאתה רואה אותן, באחרים, בך, רק תדע שכל זה ניתן לתיקון. אם אתה מרגיש זה כבר ניתן לתיקון, ואז תחפש איך אתה יכול להביא את ההרגשה הזאת לדבקות.

שאלה: מה זה שפלות החברים שאסור לי לראות, ומהן מעלות החברים שאני צריך לראות, כלפי מה בדיוק?

כלפיך, או שאני רואה אותם נחותי דרגה או שהם בעלי קומה, זה הכול תלוי ביחס שלי אליהם, הכול תלוי באהבה. תראה איך אימא מדברת על התינוק שלה, "תראה איזה חכם, איזה עיניים יש לו, הוא כבר שומע ומבין רק עוד לא יודע להגיד, תראה תראה". מתוך אהבה היא מייחסת אליו כל מה שרק טוב.

תלמיד: אבל איך אנחנו עושים שזה יהיה מטרתי? זאת אומרת, אני גם מסתכל על התכונות של החברים, איך הוא עושה דברים שקשורים לגשמיות, שהוא מוכשר בנגינה, ואיזה כישרון יש לו?

גם על זה, כל דבר שאתה יכול להעריך בחבר זה טוב, על כל דבר.

קריין: קטע 12, כותב מאור ושמש.

"עיקר הדבר שמביא לאהוב אחד את חברו, הוא על ידי שכל אחד ואחד שפל ומבוזה בעיני עצמו, שמוצא תמיד חסרונות בכל מעשיו ורואה את צדקתו ומעשיו של חברו, וגדול מאד חברו בעיניו, על ידי כן אוהב את חברו והוא באחדות עמו. להבדיל, אם הוא גדול בעיני עצמו והוא בגאווה, אזי ממילא רואה חסרונות של חברו, ועל ידי כן הוא שונא אותו, לפי שחברו שפל מאד בעיניו." 

(מאור ושמש. פרשת תצוה)

הבורא סידר לנו את העשיריות, פחות או יותר, זה נדמה לנו שאנחנו עשינו את זה איכשהו אבל בסופו של דבר זה יתגלה שהבורא סידר. אם היינו רואים את המנגנון הזה ופתאום היית מזלזל במישהו אז זה כאילו שאתה רואה שאין בו שום נחיצות, שייחסר, שלא יהיה. אבל אתה מבין שאם זה מנגנון שלם ואם מישהו חסר אז זה חסר בכל המנגנון.

זאת אומרת, כאן אנחנו יכולים להתחיל להרגיש כמה שאחד או כולם זה ממש אותו משקל, וכך אנחנו צריכים לכן להתחשב זה בזה. לכן אין חבר פחות ואין יותר ואין חכם ואין חזק ואין מבריק, כולם כולם כולם כל אחד הוא מיוחד בזה שהוא משלים אחרים.

שאלה: אנחנו מדברים על תיקון עצמי, אם אני רואה חיסרון אני צריך לראות את החיסרון בעצמי. אבל אנחנו שומעים גם בשיעורים אחרים שאנחנו צריכים לתקן רק את הקשר בינינו ולא את עצמנו, אז מה בעצם אנחנו מתקנים? האם אני מתקן את עצמי או את הקשר בינינו או האם זה אותו דבר?

שאלה טובה. אנחנו מתקנים אך ורק את הקשר בינינו רק שם הייתה השבירה, בפנים לא קרה לנו שום דבר רק ביחס אחד לשני. את זה אנחנו חייבים לתקן ולכן אנחנו מודדים את עצמנו ביחס אחד לשני.

תלמיד: אז עבור מה אנחנו מתפללים, כדי לתקן את עצמי או כדי לתקן את הקשר בינינו?

כן, אתה מתפלל "תן בליבנו אהבת חברנו", שאנחנו לא נראה שום דבר רע בחברים. זאת אומרת אני מתפלל על התיקון שלי, שבאף אחד אני לא אראה שום דבר רע, זה נקרא שאני תיקנתי את עצמי. כי חוץ מאדם זה רק הופעת הבורא.

שאלה: מה זאת אהבה בין החברים בעשירייה, מה זאת התכונה הזאת?

זאת הרגשת ההכרחיות, נחיצות זה בזה, שאני לא מסוגל בלעדיו, בלי החבר. וכל דבר שהכי יקר לי בחיים, זה לא רק בחיים זה עובר לנצח למעלה מזמן, הכול אני משיג יחד עמו. ואנחנו שקשורים, אנחנו כבר קשורים והיינו קשורים גם כך באדם הראשון, ועכשיו אנחנו חוזרים לאותו הקשר, ולכן היחס שלי לחבר הוא מגיע מתוך הנחיצות להשיג את המצב הנצחי שלנו הקבוע.

תלמיד: אהבה זו תכונה שהייתה בנשמת אדם הראשון?

אהבה זאת הרגשת ההתקשרות הנכונה העליונה, כוללת הכרה, הרגשה, הבנה, הכרחיות, נחיצות, כל התכונות, היא כולה נקראת אהבה. היא כוללת בתוכה את כל התכונות בעד ונגד כשהן משלימות זו את זו. לכן סוף התיקון זה אהבה. והאהבה הזאת היא נובעת מאהבת הבריות, עד כמה אתה מתקשר לכולם ומבין את ההכרחיות, נחיצות של כולם, ואתה מפתח אליהם את ההכרה הזאת, הרגשה הזאת, את הרצון הזה, אז לפי זה גם כן בסך הכול אתה משיג אז מה היא נקראת אהבת עולם, או אהבת הבורא. כי סך הכול זה הבורא, הבורא זה הכולל כמו שאנחנו אומרים.

תלמיד: אז אני צריך להרגיש שהלב שלי יהיה בכזה רגש כלפי החברים בעשירייה, או לצפות שגם הם יאהבו אותי?

לא, ודאי שלא, אני אחכה עד שהם יאהבו אותי? איך אני אחכה? כדי שאני ארגיש שהם אוהבים אותי אז אני צריך לשנות את הלב שלי כדי להרגיש שהם אוהבים אותי. ככה זה לא יבוא אלי, אני צריך לתקן את עצמי ואז אני ארגיש בלב שלי שהם אוהבים. ואני צריך להאמין מראש שבאמת הכול נמצא באהבה, וכולנו נמצאים בגמר התיקון, וחוץ מהיחס שלי השלילי לכולם הכול נמצא מתוקן והבורא ממלא את כל העולם, זאת אומרת אור של אהבה.

תלמיד: כלומר אני חייב להרגיש ככה כלפי כל חבר, שאני פשוט אוהב את כולם וזה ממלא את כל העשירייה שלנו.

כן.

שאלה: האם יעזור בתיקון אם אני רואה בחברים רע ואנסה דווקא הפוך, לדבר על אותו חבר כמה שהוא מיוחד, טוב וגדול?

את זה אתה צריך לקרוא במאמרי רב"ש על הקבוצה. אני לא יכול לענות לך על זה במשפט אחד.

שאלה: מאיפה באים כוחות התיקון של הקשר בינינו, ממרכז העשירייה או מהבורא?

מהבורא, ודאי. מרכז העשירייה זה כביכול אותו חיבור בינינו שקיים אפילו שאנחנו לא מחוברים, ודאי שמגיע דרכו, אבל המקור של כל הכוח החיובי זה האור העליון הממלא את כל המציאות.

שאלה: מה הקשר בין היחסים והרגשות למשפחה לעבודה הרוחנית?

אין קשר. אתה חייב לתת למשפחה מה שהיא צריכה בצורה הגשמית וכל היתר לתת לעבודה הרוחנית. אבל אסור לך להזניח את המשפחה, אלא מה שהם צריכים לקיום אתה חייב לתת להם.

שאלה: יש בי הרגשה אדירה של גאווה עצמית ושל אהבה עצמית, אני מרגיש שזה מפריד אותי מהבורא, מה אני צריך לעשות כדי להתגבר על הגאווה הזאת?

אתה צריך לעשות כל מה שאנחנו עושים, ולראות עד כמה זה עובר ממך. אומנם זה לוקח הרבה זמן, גאווה זה עיקר מה שממלא אותנו, מה שחונק אותנו, לא נותן לנו לראות את העולם. כי גאווה זה האגו בצורה אמיתית, שאין בנו שום דבר, בכל אחד מאיתנו אין לנו שום דבר מיוחד אבל אנחנו מתגאים. זאת תוצאה מהשבירה, כשהכלי נשבר אז בכל אחד במקום שהיתה לו אפס גאווה זה נעשה למאה אחוז. כי הוא נפרד מכולם ולא מרגיש שנפעל על ידי כולם, ושהוא חייב להפעיל את כולם. ואז מתוך זה באה לו הרגשת הניתוק מכולם, וכתוצאה מזה הגאווה. אין מה לעשות זאת עבודה, עבודה של הרבה הרבה זמן, לפעמים אפילו כמה שנים.

שאלה: אנחנו מדברים על כך שביני לבין הבורא נמצאת העשירייה. מה היחס של העשירייה כלפי הבורא, או איזה יחס צריך להיות אם לא לוקחים אותי בחשבון?

אין דבר כזה שהעשירייה שעומדת בינך לבין הבורא יכולה להתקיים בלעדיך, אלא כולכם צריכים כל הזמן לראות כמה שאתם מתקשרים, נכללים זה מזה, כדי מסך הכול מכם להתייחס לבורא. אף אחד מכם לא יכול להתייחס לבורא בצורה אישית, אף אחד, אלא אך ורק יחד.

לכן בינתיים כשכל אחד מתייחס לבורא, אז מכל התפילות שלכם, מכל החסרונות שאתם מבקשים, יוצאת בסך הכול צעקה של תינוק. והזמן עובר ולאט לאט בכל זאת מגיעה איזו הארה קטנה פה ושם, ונותנת לכם יותר ויותר שכל ורגש להבין, שרק יחד אתם תוכלו לפנות לבורא ולא אחרת. אני רואה שכבר פה ושם ישנן עשיריות שמבינות ומרגישות את הדברים האלה, והן מתקדמות.

אין אפשרות לאדם לעורר את הבורא לבד, אין אפשרות, אנחנו נמצאים איתכם בתהליך של גמר התיקון. ככול שנעזוב מהר את המאמצים האישיים שלנו, ונשתדל בחיבור שלנו לפנות לבורא, בזה נצליח. אם אנחנו מתחברים בינינו ומפעילים את עצמנו לבורא בגרם אחד, זה מועיל יותר מאשר כשאני עושה מאמץ לבד להתחבר לבורא במאה קילו. כי כשאני פונה לבד זה לא רוחני, ואם אני פונה עם הקבוצה אפילו בגרם אחד, זה רוחני.

שאלה: לפי מה שאמרת עכשיו, מה שחסר לנו זה להצליח להעלות את הבקשה הזאת לבורא?

כן. בסך הכול "איש את רעהו יעזורו". אתם צריכים לעזור אחד לשני בהתקשרות ביניכם להגיע ל"תפילה בציבור" מה שנקרא, שאתם יחד מעלים את המ"ן שלכם, את הבקשה שלכם לבורא, ואז תתחילו לראות שזה פועל.

שאלה: איך אנחנו יכולים להתייחס לשיפוט שלנו את עצמנו, כשאנחנו רואים את עצמנו נבזים ושפלים?

לא להסתכל על זה. אנחנו כאלה, אז מה? זה ברור. אנחנו כמו תינוקות, אז מה אפשר לדרוש מאיתנו? אנחנו צריכים להבין רק דבר אחד, שלגדול אפשר רק על ידי מידת החיבור שבינינו, רק על ידי זה. עד שאנחנו עוברים ממדידת הרוחניות האישית שלנו, שזה שיקרי, למדידה הקבוצתית, שזה אמיתי, זה לוקח זמן. ואנחנו לא רוצים לשמוע את זה, זאת הבעיה.

שאלה: כשאנחנו מתקנים ואחרי שרכשנו את התכונות שאנחנו רואים בחברים, האם גם אנחנו הופכים להיות לתכונה על מנת לדבוק בבורא, מהי התכונה הזאת?

אנחנו הופכים להיות תכונות שמתחברות בינינו והופכות להיות לתכונה אחת הכוללת את כל התכונות שרק יכולות להיות בעל מנת להשפיע. יש רצון לקבל ורצון להשפיע, מהתנגשות, מהתפוצצות ביניהם, כמו בכוכבים שנפגשים ומתפוצצים, אז מכל הפיצוץ הזה כולל הניצוצות וכן הלאה, אנחנו צריכים לחבר אותם יחד באור אחד גדול. אבל כבר אור חוזר, שרוצים לראות את הכול בחיבור מצידנו ולא מצד הבורא, שאנחנו אוספים את כול המציאות, אנחנו מחברים אותה במידה שאנחנו רוצים את החיבור, רוצים השפעה הדדית, ומבינינו לבורא. ואז יוצא שאנחנו אוספים את כול החלקיקים מהפיצוץ של שני הכוכבים, רצון לקבל ורצון להשפיע, אוספים אותם יחד, ומקבלים כוכב גדול מאוד, ממש פי תר"ך פעמים יותר מזה שהיה קודם.

שאלה: האם אתה אומר שהחסרונות שאני מרגיש בתוכי, אם אני מתרכז בחיבור בעשירייה ורק בזה, עושה את זה יותר חשוב מכל דבר אחר, זה יטפל ויסדר את כל החסרונות האלה?

כן. כך גם כתוב, שזה עומד לכסות על כל החסרונות שלנו. הכול כתוב, ממש אין לנו כל כך מה להוסיף, רק לזכור את זה.

שאלה: אם כוחות התיקון באים מהבורא, מה מעורר את הבורא, מה גורם לזה שהוא נותן את כוח התיקון או לא?

הרצון לחיבור בינינו הוא שמעורר את הבורא, כי אנחנו בזה בונים אותו, עושים אותו. זה עוד לא כל כך מובן לנו בתפיסה הדטרמיניסטית שלנו, אבל זה כך. אנחנו נרחיב את תפיסת המציאות, נתעלה קצת למעלה מהתפיסה השטחית שלנו, ואז נבין במה מדובר שאנחנו בונים את הבורא, עושים אותו. כי סך הכול כל העולם שאנחנו רואים, זה גם מה שנמצא בתוך השכל, בתוך הרגש שלנו, בתוך המודעות שלנו, לא שהוא קיים באמת. לאט לאט, זה עוד לפנינו, אנחנו נגלה.

שאלה: מהו ההבדל בין לעבוד למעלה מהדעת באהבת החברים, לבין לעבוד בתוך הדעת?

ההבדל הוא בין זה לזה. בתוך הדעת אני הולך לפי השכל והרגש שלי, הנוכחיים הבהמיים, ולמעלה מהדעת אני הולך לפי מה שאומרים לי מקובלים ולפי החוקים של הטבע העליון. בתוך הדעת זה לפי הרצון לקבל, למעלה מהדעת כבר במשהו לפי הרצון להשפיע.

תלמיד: הרב"ש כותב שעדיף בתוך הדעת, למה?

זה אם אנחנו מודדים את החבר אז עדיף שאני בתוך הדעת אראה אותו כגדול. אבל בכל זאת ניגשים לזה מלכתחילה למעלה מהדעת, אחרת אני בכלל לא פונה לחבר.

שאלה: למה צריך להתפלל עבור חברו ולא על עצמו, בזמן שאנחנו למדים שהחבר מתוקן ואני צריך תיקון?

אבל אם אתה רואה בחבר איזה פגם אז אתה צריך להתפלל עבורו. ואם כבר אתה רואה פגם בך אז אתה צריך להתקשר לחברים כדי שעל ידי החיבור איתם תוכל לתקן את עצמך. כי אתה לבד לא יכול לתקן את עצמך אף פעם, אתה צריך להתחבר אליהם. במה אתה הולך לתקן את עצמך, מה יש לך לתקן? אלא חיבור איתם רק זה עומד לתיקון.

שאלה: האם אנחנו יכולים לראות את התוצאה של התפילות שלנו בתוך הדעת?

כן. אנחנו רוצים להתפלל עבור החברים, עם החברים, אבל את התיקון אנחנו רוצים לראות כבר בתוך הקשר בינינו, עד כמה הקשר בינינו נעשה יותר ויותר צמוד, חזק, והצורה של הקשר יותר ויותר מסבירה לנו מה זו רוחניות ומי זה בורא.

שאלה: אם אני לא מצליח לתקן את זה בעשירייה, איך אני אוכל לתקן את כל הבעיות שיש בעולם, חוסר, אבטלה, מחלות?

כלום, אתה באף מקום לא יכול לתקן שום דבר, אלא נראה לך שאתה מתקן ואחר כך זה חוזר ובצורה עוד יותר גרועה. התיקון הוא רק בקשר בין בני אדם והקשר בין בני אדם הוא תלוי גם בכמה שאנחנו מקושרים בינינו. ולכן אנחנו צריכים להזדרז בקשר בינינו כדי בזה לגרום גם לכל העולם הרגשת חיסרון בהתקשרות, כי בזה אנחנו יכולים לתקן את הווירוס הזה ועוד כל מיני בעיות שעומדות לפני העולם, כולל ממש מלחמת עולם, בעיות אקלים, בעיות קור, חום, מחלות גדולות. חוסר תיקון שאנחנו עדיין גורמים לזה, בזה שלא מביאים את האנושות לחיבור, הוא גורם וכבר בדרך להרבה מאוד תקלות. אנחנו צריכים ממש להרגיש שהכול בידינו ולהרגיש את עצמנו אחראים על כל האנושות.

שאלה: איך אני יכול להפוך את הרוחניות של העשירייה שלי לרוחניות שלי, ואיך אני יכול להגדיל את הרצון שלי שזה כך יקרה?

אתה צריך לחשוב על זה כל הזמן, כל הזמן לדבר על זה עם החברים ולקרוא על זה מאמרים, ואז לאט לאט אתה תתחיל יותר ויותר להתכלל עם הדעה הזאת.

שאלה: השיעור הוא עם כל כך הרבה שאלות והבחנות, איך עובדים עם כל זה לקראת הסעודה היום בערב?

אחר כך נדבר.

שאלה: אמרת שהחיבור זה התיקון. וקודם אמרת שצריך לתקן את התכונות שאני רואה מחוצה לי שהן לא טובות. השאלה האם קודם לתקן את החיבור, זה השלב הראשון, ואחר כך ממשיכים?

כן, וממשיכים גם בחיבור. וחוץ מחיבור אין לנו לאן להמשיך ומה עוד לעשות. וגמר התיקון זה גמר החיבור, זאת אומרת החיבור השלם.

(סוף השיעור)