שיעור צהריים 20.05.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 499, מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו - א'"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 499, מאמר "הכנה לקבלת התורה מהו - א".

הכנה לקבלת התורה מהו

תשמ"ז - מאמר י"ח

1986/87 - מאמר 18

"הנה הכתוב אומר, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר". ולגבי העם אומר הכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר".

ויש להבין, מהו אצל ה' כתוב, "וירד", שהוא לשון ירידה שהוא לשון פחיתות, הלא זה היה בזמן מתן תורה, אדרבה מדוע נקרא זה ירידה אצל ה', הלא אז היה זמן של שמחה.

וחז"ל דרשו על "ויתייצבו", מלמד ש"כפה עליהם הר כגיגית", ואמר, "אם אתם מקבלים התורה, מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם", (שבת פ"ח). והקשה שם בתוספות וזה לשונו "כפה עליהם הר כגיגית": אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע וכו', עד כאן לשונו. ויש הרבה תירוצים על קשיא זו. אבל גם יש להבין את ענין כפה עליהם הר כגיגית, על דרך עבודה.

ולהבין את הנ"ל, צריכים לזכור את הכלל הידוע, שאין אור בלי כלי. כלומר, אי אפשר להיות מילוי בלי חסרון. שאי אפשר להנות משום דבר, אם אין השתוקקות לזה. וההשתוקקות להדבר, זה נקרא, הכנה, שפירושו, צורך, והצורך להדבר קובע את ההשתוקקות, וגודל התענוג נמדד לפי גודל ההשתוקקות.

ובאמור יוצא, שקודם מתן תורה היה צריך להיות הכנה לקבלת התורה. אחרת אי אפשר להיות שמחת התורה. דהיינו, שהם היו צריכים להכין צורך לקבלת התורה, שהצורך מביא ההשתוקקות כנ"ל. ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור יכולים להנות מהתורה, אבל יש לדעת, באמת מהו הצורך לקבלת התורה.

חז"ל אמרו (בבא בתרא ט"ז), "ברא הקב"ה יצר הרע ברא לו תבלין", ופירש רש"י, ברא לו תורה תבלין, שהיא מבטלת את הרהורי עבירה כדאמר בעלמא (קדושין ל'), "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש", ושם בקדושין אמרו, וזה לשונו "כך הקב"ה אמר להם לישראל, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו". שנאמר "הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקים בתורה, אתם נמסרים בידו", שנאמר "לפתח חטאת רובץ".

ובהאמור אנו רואים, שהתורה הוא תיקון לצאת משליטת היצר הרע. זאת אומרת, מי שמרגיש שיש לו יצר הרע, כלומר שמרגיש שהיצר הרע עם כל העצות שנותן לאדם, שיהיה לו טוב בחיים ויהנה מהחיים, כוונתו הוא להרע לו, כלומר שהוא המפריע מלהגיע להטוב האמיתי, הנקרא, דביקות ה', ומשום זה האדם אומר עליו, שהיצר הזה הוא רע, ולא טוב.

אולם קשה מאוד לאדם, שיאמר עליו, כלומר, בזה שהיצר נותן לו להבין שכדאי בשבילו לדאוג איך להנות מהחיים, שירגיש תענוג מהמעשים שהוא עושה, כלומר, שכל מעשיו יהיו אך ורק לתועלת עצמו, והוא נותן לו להבין, שהאדם ידע כלל, שכל העצות מה שהוא מייעץ לו, הוא רק על מחשבה אחת, שהיא לתועלת עצמו, ואפילו לפעמים שהוא אומר לעשות משהו לטובת הזולת, זה לא סתם שאומר לעבוד לטובת הזולת, אלא זה מחושב מראש, שמפעולה זו הוא יצמח אח"כ, שתהיה מזה טובה לתועלת עצמו. אם כן איך האדם יכול לומר עליו שהוא יצר רע, בו בזמן שהוא אומר לו, שיאמין לו שאין לו שום כוונה אחרת אלא לטובתו, ולא לטובת מי שהוא.

ומשום זה יש לאדם עבודה רבה, שירגיש שהרצון לקבל שלו הוא רע, בשיעור שהאדם ידע בבירור גמור, שאין לו שונא יותר גדול בעולם, אלא המקבל שלו, כמו שמצינו, ששלמה המלך היה קורא אותו בשם, שונא, כמו שכתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם", ומאוד קשה לאדם לקבוע אחת ולתמיד שהוא רע, ורוצה רק להכשילו מללכת בדרך הטוב, שהוא ממש ההיפך מדרך של המקבל, היות שדרך האמת הוא רק להשפיע, והמקבל רוצה רק לקבל, ונמצא, שכאן הבחירה בין האדם להכריע, אם הוא נקרא טוב או רע.

וזהו כמו שאמרו חז"ל (נידה) וזה לשונם, "דדריש רבי חנינא בר פפא, אותו מלאך הממונה על הריון, לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו, רבונו של עולם טיפה זו מה תהא עליה, גבור או חלש, חכם או טפש, עשיר או עני, ואילו רשע או צדיק, לא קאמר אלא זה ניתן לבחירת האדם".

ויש לפרש, שהכונה של בחירה הוא, לקבוע ולהחליט ולתת שם להמקבל שבאדם, או שהוא באמת יצר טוב, מסיבת שהוא דואג לטובת האדם עצמו, ואין מסיח ממנו אף רגע אחד שידאג משהו לטובת אחרים, ומשום זה כדאי לשמוע בקולו, מסיבת שרק הוא דואג לתועלת עצמו, היינו שיהיה לו טוב, וממילא צריכים לתת אמון בו, ולא יסיר ממנו לא לימין ולא לשמאל, אלא למלא כל פקודותיו, ולא ישנה את פיו חס ושלום.

ויש גם כן סברה לומר להיפך, שהוא באמת רע, בזה שעל ידי זה ששומעים בקולו ועוסקים באהבה עצמית, מזה נעשים מרוחקים מהקב"ה, מסיבת שינוי צורה. וממילא שורה על האדם מידת הדין, שנעשה מכח תיקון הצמצום, שנעשה על האור דלהטיב לנבראיו, שמשום זה, אין השם של הקב"ה הנקרא, טוב ומטיב, יכול להתגלות במקום ששורה אהבה עצמית. ומשום זה מוטל על האדם להחליט ולקבוע אחת ולתמיד, שאהבה עצמית הוא הרע והמזיק אמיתי לאדם.

אולם נשאלת השאלה, מאין האדם יכול לקבל כוחות שיהיה בידו לעשות בחירה, ולומר על המקבל שהוא רע עד כדי כך, שיגיד, שמהיום והלאה כבר לא ישמע בקולו.

והאמת היא, שגם על זה צריכים סיוע מה', שיראה לו את האמת, שהמקבל לעצמו הוא הרע והשונא האמיתי של האדם, וכשהאדם בא לידי הרגשה זו, כבר מחוסן שלא יבוא לידי חטא, וממילא נעבר ממנו כל הסתרות, והעונשים, כי בזמן שיודעים שדבר זה הוא המלאך המות, בטח שכל אחד בורח מהמות. ואז הוא הזמן שיוכל להתגלות הטוב והעונג כמו שהיתה במטרת הבריאה, והאדם בא אז להשגת ה' המכונה, טוב ומטיב."

שאלה: רב"ש כותב "אולם נשאלת השאלה, מאין האדם יכול לקבל כוחות שיהיה בידו לעשות בחירה, ולומר על המקבל שהוא רע עד כדי כך, שיגיד, שמהיום והלאה כבר לא ישמע בקולו. והאמת היא, שגם על זה צריכים סיוע מה', שיראה לו את האמת, שהמקבל לעצמו הוא הרע והשונא האמיתי של האדם,".

לפי הבנתי כדי לבצע את הבחירה צריכים גם על זה לפנות לה', זאת אומרת לבחור לפנות לה'. מאיפה זה מתחיל?

מאפס, מהנקודה שהאדם מבין בתחילת דרכו שאין לו שום אפשרות לעשות ביאור נכון והוא פונה לבורא שיעזור לו להבין מה זה טוב ומה זה רע, איפה האמת ואיפה השקר, איך להתקדם. זאת אומרת על כל צעד ושעל הוא פונה לבורא.

תלמיד: זה נשמע שהבחירה הזאת מוחלטת, אין כוח שדוחף אותו לבחור, הוא צריך להתחיל מאפס.

מפני שזה דוחף אותו לבחור לפנות לבורא בכל רגע.

שאלה: אדם צריך לבחור בין שני מצבים, אם הוא שומע רק קול אחד בתוכו ואין לו שני קולות, הוא יכול לחשוב שאולי הקול הזה לא נכון, אולי הוא מטעה, אבל אין לו אופציות, מה הוא עושה?

אני לא מבין את השאלה. האם יש לו בכל זאת שאלה מי מנהיג אותו, לאן הוא מתקדם, לאן הוא צריך, במה הוא צריך לבחור, יש לו כאלה שאלות?

תלמיד: כן.

אז שיפנה לבורא. תראו דוגמאות מהילדים הקטנים, לא חשוב איזו שאלה, מה יש לו, הוא תמיד נמצא בטענה להורים שהוא רוצה משהו וכל הזמן הוא בפנייה אליהם. כך אנחנו צריכים.

שאלה: כתוב "אם רעב שונאך האכילהו לחם". מתי אנחנו קובעים שהאגו הוא השונא שלנו? ובמה צריך להאכיל אותו כדי שהוא לא יפריע לנו?

בדרך כלל אחרי זמן מה אנחנו מתחילים להבחין בין הרצון לקבל לרצון להשפיע, מתחילים להבין שהרצון להשפיע הוא נגדנו, הוא לא בטבע שלנו, אבל אנחנו צריכים להתקרב אליו ולהתחבר אליו בצורה כלשהי, וזו כל העבודה שלנו.

תלמידה: מה זה אומר להאכיל אותו?

אם בא אליך שונא, אז תנסה לתת לו מה שהוא רוצה.

תלמידה: בסופו של דבר האגו מכריח אותנו לעשות מה שהוא רוצה, ואנחנו רוצים ההיפך.

בסדר, כרגע אנחנו כך מבינים, נראה את זה בהמשך המאמר.

שאלה: הוא כותב שמוטל על האדם להחליט ולקבוע אחת ולתמיד. ואנחנו כל רגע עושים את הבחירה מחדש.

כן.

תלמיד: מה לעשות שזה יהיה משהו שהוא קבוע, או איך לעזור לעצמנו כל רגע באמת לעשות את הבחירה הזאת מחדש?

אנחנו צריכים להמשיך לקרוא.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב שהתורה מבטלת מחשבות זרות לפי הביטוי "אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש". נניח שבזמן השיעור או בכל פעולת חיבור יש לך מחשבות שמפריעות לך להתחבר עם חברים, מאיפה לקחת את התורה הזאת? מה זה הכוח שיכול לבטל אותן?

יפה, שאלה טובה, עדיין פתוחה, נשאיר אותה בצד, נטפל בה אחר כך.

שאלה: כתוב "משכהו לבית המדרש", האם אנחנו צריכים להתחבר לפני כן עם היצר הרע?

לא, אנחנו צריכים ללמוד, להשתדל ככל האפשר להיכנס לבירור הטקסטים שכתבו מקובלים, ומתוך זה יהיה לנו מובן מה עושים.

שאלה: איך מצליחים להרגיש ולהסכים שהבורא נתן לנו את היצר הרע ואת כל הירידות האלה במטרה להתקרב לתורה, לאמת, ולא נתרחק ממנה?

גם זה יהיה בהמשך.

שאלה: האם האגו שאיתו אנחנו עובדים במלכות הוא נולד יחד עם השורש הרוחני שלנו?

האגו מתפתח בנו בהתאם לכמה המערכת הכללית שנקראת אדם, אוסף כל הנשמות, זקוקה לנשמה הפרטית של כל אחד, אותו אדם מקבל דחף להתפתח ולהיכנס לעבודה רוחנית.

תלמידה: האם בגמר תיקון האגו נשאר מאחור, נשאר בחוץ?

בגמר התיקון האגו לא נשאר בחוץ, הוא בדרך כלל מתוקן ומצטרף לרצון להשפיע. נדבר בהמשך מה קורה בגמר התיקון.

שאלה: איך ה"הר" הזה יכול להיות "כגיגית"? מהו תפקיד הקבוצה במצב הזה?

גם את זה נלמד בהמשך.

קריין: אנחנו בשורה "ובהאמור".

"ובהאמור יש לפרש מה שכתוב, (נח רביעי) "ויאמר ה' אל לבו, לא אוסיף, לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו". והרמב"ן מפרש מהו "אל לבו", לא גילה הדבר לנביא בזמן ההוא, והאבן עזרא מוסיף ואומר, "ואח"כ גילה סודו לנח".

והכתוב הזה קשה להבין, כי רק עכשיו ראה הקב"ה כי יצר לב האדם רע מנעוריו, מה שאין כן לפני זה חס ושלום לא ידע.

ועל דרך העבודה יש לפרש, כי הקב"ה גילה עכשיו, היינו לאחר עבודה רבה שהאדם השקיע בזה שנתעורר להגיע להאמת, כלומר לדעת באמת, לשם איזה צורך נולד האדם, ולאיזה מטרה הוא צריך להגיע, אז גילה לו הקב"ה, שיצר לב האדם שהוא המקבל, הוא רע מנעוריו, כלומר שאין לומר, שעכשיו הוא רואה שהיצר נעשה רע, אלא הוא רע מנעוריו, אמנם עד עכשיו עוד לא היה יכול להחליט שבאמת הוא רע, ולכן האדם היה נמצא במצב של עולה ויורד, פירוש, לפעמים היה אומר שומע בקולו של יצר, ואמר, מהיום והלאה אני אדע שהוא השונא שלי, וכל מה שמיעץ לי לעשות הוא רק לרעתי.

אולם אח"כ, שוב עולה קרנו של היצר, ושוב שומע בקולו ועובד בשבילו בלב ונפש, ואח"כ חוזר חלילה. והוא מרגיש עצמו כי הוא בבחינת "כלב השב אל קיאו", פירוש, מה שכבר החליט שאין זה מתאים בשבילו לשמוע בקולו, מסיבת שכל המזונות שהיצר נותן לו אינו אלא מזונות המתאים למאכל בהמה, ולא למאכל אדם, ופתאום חוזר שוב למאכל בהמה, ושכח כל החלטות והדעות שהיה לו מקודם לכן. ואח"כ כשנתחרט הוא רואה שאין לו שום עצה, אלא שהקב"ה יתן לו להבין שהיצר נקרא רע, והוא באמת רע, אז לאחר שהקב"ה נתן לו הידיעה הזאת, כבר לא חוזר לסורו, אלא שמבקש מה' שיתן לו כח להתגבר עליו כל פעם ופעם, שהיצר רוצה להכשילו, שיהיה לו כח התגברות עליו."

"ובאמור יוצא, שהקב"ה צריך לתת לו הן הכלי והן האור, כלומר, הן הידיעה שהיצר הוא רע, ויש צורך לצאת מתחת לשליטתו, והתיקון לזה הוא, התורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", נמצא לפי זה, הצורך לתורה נתן לו הקב"ה וגם התורה נתן לו ה', וזה נקרא ש"ה' נותן לו האור והכלי"."

שאלה: יוצא שהאדם מגיע לשלב שהוא בעצם מבין שהיצר הרע הוא רע, אבל עדיין היצר כל הזמן מתפרץ, והוא יודע בנקודה הזאת לפנות לבורא. האם זו ההתקדמות הראשונה?

הוא מבין שהיצר הרע גם בא מהבורא ועוד לפני היצר הטוב, כי הבורא אומר "בראתי יצר הרע", בצורה כזאת האדם נברא, ואז הוא צריך לראות מהו הטבע שקיבל מהבורא. ודאי שהיצר הרע הוא לא פחוּת מהיצר הטוב, לא צריכים לזלזל בו ולראות אותו כמיותר, אלא ההיפך, אנחנו צריכים לכבד אותו ולראות כמה אנחנו יכולים להרוויח דווקא בגלל שהבורא ברא אותו ונתן אותו לא לדומם, לא לצומח, לא לחי, אלא דווקא למדבר, "וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו". אנחנו עוד לא יודעים מהו היצר הרע הגדול, איזה יצר רע היה לכל גדולי האומה, לכל המקובלים הגדולים, הם היו מוכנים להרוג זה את זה.

שאלה: אם אני מקבל ידיעה שהיצר הרע זה רע, אז כבר לקחו ממני גם את הבחירה וגם את הצורך בהתגברות.

לא, השאלה היא מהו היצר הרע, האם הוא עושה לך רע או לאחרים רע, איך אתה עובד עימו, ולמה אתה רוצה להתנקות ממנו.

תלמיד: אבל אם אני מקבל הרגשה בפועל שרצון עצמי, הכוונה על מנת לקבל, זה דבר רע?

למה?

תלמיד: כתוב כאן שהבורא נותן את זה לאדם, להבין שהיצר הרע נקרא רע והוא באמת רע.

אתה כבר קיבלת את זה?

תלמיד: לא, אבל אני שואל על התהליך. אם הבורא נותן לי להבין שרצון עצמי זה רע ואני מתעורר יום אחד ומבין את זה, אז כבר אין לי בחירה ואין לי התגברות.

לכן זה לא הולך כמו שאתה אומר.

תלמיד: אז איך זה הולך?

נראה, זה מעניין.

שאלה: מה מביא את האדם להכיר ברע?

האדם רוצה להתקדם, הוא רוצה לדעת מה מפריע לו להידבק למטרת הבריאה, למטרת החיים, למהות החיים, לכוח עליון, והוא לא מזהה. עד שמתחיל לראות את מה שכתוב בספרים על "ואהבת לרעך כמוך" ועוד דברים מסוג זה, ורואה שהרצון שלו לא נותן לו לבצע זאת, הוא מרגיש שהוא חלש כלפיהם, וכך לאט לאט הוא מתחיל להכיר את הטבע שלו.

תלמיד: מה הופך את זה להבחנה שהיא לא חד פעמית, שזה היצר הרע והוא רע, אלא להרגיש בקביעות שהוא רע והוא מפריע לי?

זה תלוי באדם עד כמה הוא עובד על זה, עד כמה כל הזמן הוא רוצה להיות בחיבור עם החברים ודרכם בבורא, והוא רואה את הכוחות שמפריעים לו. זה בינתיים.

שאלה: עכשיו קראנו שהקב"ה צריך לתת לאדם הן את הכלי והן את האור. אז מה עושה האדם?

בא בדרישה. חוץ מדרישה אין כלום. אולי הדרישה אפילו לא מדויקת וסופית, אבל היא בידי האדם.

תלמיד: איך אדם יכול להיות בדרישה, כי כתוב ש"הקב"ה נותן לו את הידיעה שהיצר הוא רע ויש צורך לצאת מתחת שליטתו", גם את זה הוא נותן לך, אז איפה אתה נכנס אם הוא נותן לך?

אבל אין לך כוחות לזה, לצאת מהיצר הרע אין כוח. מה תעשה? לבקש כמה דקות אתה יכול, אחר כך אתה עוזב, את זה כולם מבינים. מה הלאה?

תלמיד: על זה אני שואל, אם הוא נותן לך גם את הכלי וגם את האור ובך תלויה הדרישה, תלויה הבקשה, אז איך אתה מתקדם אם הוא זה שמכניס בך את הצורך ונותן גם את המילוי?

ברגע זה, בנקודה הזאת של הדרך, אתה מתחיל להבין שרק "איש את רעהו יעזורו". אני לא יכול לבקש על עצמי, אין לי כוחות, הידיים נופלות וכולי. אבל האחרים, ואני איתם יחד, כל אחד עבור האחר, כן יכולים לקום ולדרוש.

תלמיד: והדרישה הזאת של "איש את רעהו יעזורו", על מה אנחנו דורשים? כי או שהוא נותן לנו צורך או שהוא נותן כלי ואור זהים לכולם.

למה זהים לכולם? זה לא חשוב. אנחנו לא יכולים עדיין לשקול שאלו אורות ואלו כלים ובאיזו צורה הם יכולים להיות שקולים זה כנגד זה.

תלמיד: אז במה בדיוק "איש את רעהו יעזורו"?

בזה שאנחנו רוצים להוציא כל אחד ואחד מהאגו, מהרצון לקבל, מהביצה. אחרת כל אחד ייפול לתוך האגו שלו וכך יגמור את החיים.

תלמיד: היכולת לצאת מהיצר הרע היא לא בידי האדם, הם מוציאים אותו מהיצר הרע על ידי הדרישות שלהם.

זה ברור לנו מלכתחילה, שאנחנו נגד הרצון לקבל שלנו לא יכולים להילחם. זו טיפשות לחשוב שאנחנו מסוגלים.

תלמיד: ברגע שיש הכרה שאנחנו מוציאים זה את זה מהיצר הרע, איך אנחנו מפעילים את הפעולה הזאת שתגרום להוצאת החבר מהיצר הרע?

אני נותן לו דוגמה והוא מצטרף אליי ועוד כמה מצטרפים אליי, ואני מצטרף אליהם וכן הלאה. בקיצור, רק בערבות ובתמיכה הדדית אנחנו כן יכולים למשוך את הכוח הטוב שבטבע שיתקן אותנו, שיציל אותנו, שימשוך אותנו. רק בצורה כזאת.

שאלה: איך הערבות ו"איש את רעהו יעזורו", פותרים את הבעיה?

בכך שנבין שרק על ידי "איש את רעהו יעזורו" שזו הערבות, ושאנחנו חייבים במערכת אחת כשכל אחד מושך את כולם, אז בצורה כזאת תהיה לנו התעוררות כללית וכוח כללי ומטרה כללית.

תלמיד: השרשרת התחילה מזה שאי אפשר לצאת משליטת היצר הרע לבד. וגם אם האדם מקבל התעוררות לבקש לצאת זה רק לכמה דקות ונבלע. סביבי יש עוד חברים, שגם הם בדיוק באותו סטטוס. מה הקסם הזה שכל אחד לבד קבור בתוך "כלב השב אל קיאו" הזה, וכשאנחנו יחד זה פותר את הבעיה?

כי אתה רוצה לעזור להם וכל אחד מהם רוצה לעזור לאחרים, וכך כולם לכולם. בזה שאנחנו רוצים להשפיע זה אל זה, אנחנו בעצם מושכים את הבורא איתנו יחד.

תלמיד: בכמה דקות שיש לי לבקש על עצמי לצאת מהרצון לקבל, כאשר אני מקבל התעוררות לחשוב שבאמת כדאי לצאת מהרצון לקבל, האם עליי לכוון אותם כך שהחברים יזכו לזה?

למה כמה דקות?

תלמיד: ככה התחלת את השרשרת, אמרת שמהרצון לקבל אי אפשר לצאת, וגם אם בן אדם מקבל איזו התעוררות להתפלל לצאת מהרצון לקבל, אז זה כמה דקות ועובר, ועוד פעם הרצון לקבל בולע אותו.

בהתחלה זה כך, אבל לאט לאט כאשר הוא חוזר וחוזר ורואה שאין לו שום ברירה, אז הוא חייב להתחיל להתלות בכוח חיצון שזה הבורא. מתי הוא יכול למשוך את הבורא לפעולה יחד איתו? זה בתנאי שהוא חושב על הזולת.

שאלה: איך אדם עם טבע של רצון לקבל יכול לחשוב על הזולת, יכול לתת ערבות לחברים או לקבל מהם ערבות?

אין לו ברירה. אדם נמצא בסופו של דבר מול קיר שלא יכול לעבור דרכו.

תלמיד: אבל מלכתחילה אם היה לו כוח לדאוג ולחשוב על אחרים.

אין דבר כזה. אתה מתחיל לדאוג להם בתנאי שאתה כבר מיואש מהכוחות של עצמך.

תלמיד: האם בשביל זה כתוב פה שצריך לקבל סיוע מלמעלה, שיראה לו שהרצון לקבל זה מלאך המוות והשונא שלו?

כן.

תלמיד: אני בינתיים לא רואה את זה ככה, אני מחפש ליהנות מעוד משהו, אולי אפשר גם וגם.

יש לך עוד כמה שנים.

תלמיד: מה יכול להוציא אותי מהמצב הזה?

רק פנייה שלך לבורא יכולה להוציא אותך מהמצב הזה.

תלמיד: אבל הוא כותב שגם לפנות לבורא אני לא מסוגל, צריך ש"איש את רעהו יעזורו".

בסדר, אתה מסוגל. בסופו של דבר כל התנאים האלה יתחברו יחד ואתה תרצה את זה.

שאלה: הרב"ש כותב כאן "ובהאמור יוצא שהקב"ה צריך לתת לו הן הכלי והן האור. כלומר, הן הידיעה שהיצר רע ויש צורך לצאת מתחת לשליטתו התיקון לזה הוא התורה כנ"ל בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין, נמצא לפי זה הצורך לתורה נתן לו הקב"ה וגם התורה נתן לו ה' וזה נקרא שה' נתן לו האור והכלי." מה קודם למה, האור לכלי או הכלי לאור?

האור.

שאלה: למה הבורא יתברך לא ענה למלאכים ששאלו אותו "רשע או צדיק, לא קאמר"? הנה התשובה פה. הרי הוא ידע ולא אמר. בכל מיני מקומות כתוב על מהלכים שכאילו לא מתאימים לכל יכול - הוא לא ענה, היה צריך עוד מידע, עוד שבעה ימים, כל מיני כאלה דברים שזה לא מהלך של אין עוד מלבדו. אני לא מבין למה הוא לא ענה?

הבורא עשה כך כדי שאנחנו נזדקק לו.

תלמיד: אבל הוא נותן את התשובה מיד לאחר מכן, "בראתי יצר הרע". אז הוא יודע את נקודות החולשה של האדם, הוא יודע איפה הוא ייפול ואיפה יעמוד, לא שהוא לא ידע, הוא לא אמר את התשובה. למה הוא לא אמר את התשובה? הרי מיד אחר כך הוא אומר לך, "בראתי יצר הרע, בראתי תורה תבלין", הוא כבר מודיע לך שחוץ ממצבה יפה לא מגיע לך כלום.

הכול בסדר.

תלמיד: למה אתם צוחקים?

גם אני צוחק. מצבה יפה זה יפה. ליצר הרע שלנו מגיעה מצבה יפה, כי הוא עושה בנאמנות את התפקיד שלו.

תלמיד: הוא לא אמר כי לא ניתן לדעת עדיין? האם זה הצד של סתרי תורה של כל הדברים שלא מדברים עליהם?

נגיע לזה, בינתיים לא.

שאלה: בתחילת המאמר כתוב שאנחנו צריכים להכין את הצורך לקבלת התורה והצורך הזה יביא להשתוקקות, ולפי ערך ההשתוקקות, באותו שיעור נוכל לקבל את התורה, ליהנות מהתורה. איך אנחנו משיגים את ההשתוקקות ועד כמה השתוקקות חשובה לתהליך?

את השתוקקות אנחנו משיגים מתוך הקשר בינינו, "איש את רעהו יעזורו". כשאנחנו לומדים, עובדים, מתחברים יחד, אז לאט לאט נבנה בכל אחד מאיתנו הצורך לתיקון.

שאלה: אני מבינה שרב"ש מתאר כאן את השלבים בהכרה של היצר הרע מהרגע שאנחנו בהמה עד שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מכירים את הטבע הרע וסולדים ממנו, עד מצב שאנחנו חושבים על זה שזה עזר כנגדנו, עזר כנגדו.

כן.

תלמידה: מתי אנחנו יכולים לקבל את ההסתכלות על היצר הזה דווקא מהצד? כאילו יש לנו איזה נקודת צופה, ואפילו אם הייתי מסתכלת על זה בהומור אולי זה היה משכנע אותנו להאכיל את השונא. האם בכלל יש לנו הזדמנות להסתכל על כל הטבע שלנו מהצד או שבכלל אנחנו לא צריכים להתעסק עם זה?

מתי שאנחנו צריכים לקבל, לראות ולהבין את זה, אנחנו נקבל.

שאלה: כשהרע מתגלה באדם, האם נפתח בו כמו חלל חדש של עבודה?

כן.

תלמידה: מה הוא אמור לעשות שם?

לעבוד עם הרע הזה כדי להפוך אותו לטוב.

תלמידה: איך עובדים עם הרע?

להשתדל למעלה מהרע להתקשר לאחרים, לפנות לבורא, להתפלל, לבקש כוחות תיקון.

תלמידה: מה היחס לרע, לדרוך עליו? איך עולים מעליו? מה עושים איתו?

להחשיב אותו כפחוּת מהטוב.

תלמידה: האם צריך להתייחס לטענות שלו או לא?

צריך להתייחס כדי לעשות הפוך.

תלמידה: כל מה שהוא אומר צריך לעשות הפוך?

כן. בדרך כלל כך.

שאלה: "איש את רעהו יעזורו", כותבי הזוהר הגיעו למצב שעזרו זה לזה כל כך עד שהם רצו להרוג זה את זה. הם גילו את יצר הרע, עד שהם הגיעו לכזאת הרגשה חמורה שהם ממש רוצים להרוג זה את זה. האם גם אנחנו צריכים להגיע לכאלה הרגשות?

אני לא יכול להגיד כן או לא, אבל אם זה קרה כבר במשהו, אז יכול להיות שזה יקרה שוב. אבל זה רק לאנשים, לנשמות מיוחדות מאוד. אנחנו עוד לא בדרגות האלה, עוד רחוקים מזה.

שאלה: מדוע האדם שב אל קיאו, מתי האדם נהיה חכם מספיק בכדי לא לחזור למאכל בהמה?

הכול תלוי בכמה שהבורא מעורר בו את הרצון הזה. יכול להיות שהוא כבר עלה ויצא מהרמה הזאת ואחר כך שוב נופל. ונופל אפילו לדרגה עוד יותר גרועה מקודם. זה לא עניין שלנו.

תלמיד: זאת אומרת תמיד תהיה נפילה.

נפילות צריכות להיות. אנחנו צריכים להבין שבלי נפילות אין עליות ואין השגת המטרה.

שאלה: אם אני לא מרגיש צורך עד כדי כך בערבות ובהכרת הרע והחבר כן, איך אנחנו יכולים לעזור זה לזה?

אתם צריכים לדבר על זה. אתם צריכים להעביר מאחד לשני את הצורך בערבות. חובה להיות קשורים בקשרי הערבות, ממש "כאיש אחד בלב אחד". אחרת כל העבודה שלנו לא מביאה לשום סיכום נכון.

שאלה: איך להבין מהו אגו מתוקן?

האגו המתוקן זה שברצון לקבל שהיה לי פעם על מנת לקבל, אני עכשיו יכול לעבוד בעל מנת להשפיע. אני יכול לקבל ולהשפיע לאחרים. זה דבר פשוט.

קריין: שורה "ובאמור".

"ובאמור יש לפרש את הכתוב הנ"ל, "ויאמר ה' אל לבו" מהו. ופירשו המפורשים שלא גילה הדבר לנביא, זה נקרא, "אל לבו". ואח"כ גילה סודו, ומהו הסוד, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.

ולפי הנ"ל, הסדר הוא שהאדם צריך מקודם לראות בכוחות עצמו, ולעשות בחירה, ולקבוע שהשם של היצר שבלבו הוא רע, ואח"כ הוא רואה שאין ביכולתו לקבוע בהחלטה גמורה שלא יהא משנה בדבורו, ולומר אח"כ, שכן היצר הוא דבר טוב וכדאי לשמוע בקולו, ואח"כ חוזר חלילה, ובזמן הזה נקרא הקב"ה, אומר אל לבו, שיצר לב האדם רע מנעוריו, אבל להאדם העוסק בבחירה, ה' עוד לא גילה לו סוד הזה, שהיצר נקרא רע משום שהוא רע, וזהו בכדי שיהיה מקום עבודה לאדם לעשות בחירה ולקבוע שהוא רע, אבל אח"כ, שהאדם רואה שהוא לא יכול לומר שהוא רע בהחלט, אלא כל פעם הוא מתחרט, אז בא המצב, שהוא צועק לה', תן לי עזרה, זהו שהאבן עזרא אומר, "ואח"כ גילה סודו לנח", שפירושו, כי בחינת נח נקרא העבוד ה', כלומר בזמן שה' מגלה להאדם שהיצר הוא רע מנעוריו, שזהו לא דבר חדש שהיצר הרע הוא רע, אלא לא אמרתי לך, אבל עכשיו שאני מגלה לך הסוד הזה, שיצר לב האדם רע, כבר אתה יכול להיות בטוח, שכבר אתה לא תשמע בקולו, כיון שאני בעצמו גילה לך זה. וממילא לא אוסיף עוד לקלל, מטעם כי כבר לא יהיה צורך עוד לעונשים, כי כבר יהיה הכל בסדר, וזה שאומר "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי".

שהכוונה היא, שמטרם שגילה ה' שיצר לב האדם הוא רע, היה צריך להיות עליות וירידות, כלומר, שבזמן שהתחלת לעבוד היתה לך חיות, אבל בכדי שתלך על הדרך הנכונה היית צריך להכות את כל חי, כלומר, שלקחתי ממך את החיות שהיתה לך בעבודה, ומשם ירדת שוב למצב של השפלות, משום שיש לך רע שהוא היצר הרע, ואז יכול להתקיים "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", אבל מטרם שיש לו יצר הרע זה הוא מרגיש את הנחיצות של התורה, ומשום זה, רק לאחר שה' גילה את הסוד שיצר לב האדם הוא רע, אז אפשר להיות "נתינת התורה", כי אין אור בלי כלים, ורק במקום שיש צורך שם יכולים לתת לו מה שנחוץ לו.

אולם גם לזה שה' יגלה לו שיצר לב האדם הוא רע, זה כן נקרא אור, היינו מילוי, ואין מילוי בלי חסרון. לכן אין האדם יכול לזכות שה' יגלה לו את הרע, מטרם שיש לו צורך לזה, כי יש כלל, שאין דרכו של אדם לעשות פעולה שלא לצורך, וכל שכן הקב"ה לא עושה שום פעולה שלא לצורך.

ולפי זה, מאיפה האדם יכול לקבל צורך לזה, שה' יגלה לו את הסוד הנ"ל. לכן צריך האדם להתחיל בעבודה ולדעת שהמקבל שלו הוא רע שלו, והוא צריך לברוח משליטתו, וכל מה שהוא עושה, הן בתורה והן בתפלה או שעוסק במצות, הוא צריך להשתדל, שכל אלו הפעולות יביאו לו להכרת הרע, ובזמן שמרגיש שהוא רע, ורוצה לעשות מעשים דלהשפיע הוא מתחיל לקבל חיות, וכשנופל מדרגתו נאבד ממנו החיות, וזה עצמו עשה ה', שיפול ממדרגתו, כי הוא עוד לא רואה את הרע האמיתי שיש לו, אבל ע"י הירידות שיש לו כל פעם, הוא מבקש מה' שיגלה לו אחת ולתמיד שהרצון לקבל הוא רע, ושלא ימשך אחריו. נמצא, שהירידות שיש לו בא מה', כמו שכתוב "ולא אוסיף עוד להכות את כל חי". לקבל ממנו את החיות שיש בתורה ועבודה, וישאר בלי שום חיים דקדושה, מסיבת שכבר האדם נשלם עם כל הצורך שה' יעזור לו להכרת הרע בקביעות, שלא יחזור עוד להשתוקק לשמוע בקולו של הרע, מטעם שהאדם בא לידי צורך, שה' יעזור לו, כי רואה עכשיו שאין שום אפשרות מצדו, היינו מכח עצמו ששוב לא ימצא היצר שבלבו חן בעיניו, שירצה לשמוע בקול, אלא שכל פעם הוא חוזר לסורו, ודבר זה אין לו סוף, וזה הוא הסיבה שהוא נצרך עכשיו להקב"ה, שיעזור לו לדעת שהיצר שבו הוא הרע שלו, והמניע שלא יוכל לבוא לטוב והעונג שברא הבורא בשביל הנבראים.

וזהו הסיבה שיש לאדם הרבה ירידות, כי ע"י זה מתרקם באדם רצון להשתוקק, שה' יעזור לו להרגיש כי יצר לב האדם הוא רע.

ובהאמור נבין מה ששאלנו, מהו ההכנה לקבלת התורה. והתשובה היא, יצר הרע, כי בזמן שהאדם יודע שיש לו רע, וזהו לאחר שה' הודיע לו כנ"ל, נולד עכשיו באדם צורך חדש, היינו איך לנצח אותו, וזה יכול להיות רק ע"י תורה, כמו שאמרו חז"ל "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", וזהו ההכנה לקבלת התורה, זאת אומרת, הצורך לתורה, זה נקרא, הכנה לקבלת התורה.

ובזה נבין מה ששאלנו, מהו הפירוש מה שכתוב "וירד ה' על הר סיני, אל ראש ההר".

מהו "ראש ההר", ומה שייך לומר על זה ירידה לגבי הבורא. ידוע שרוחניות מקבל שם לפי הפעולה, כמו שכתוב אצל מנוח עם המלאך שאמר, "למה תשאל לשמי, אלא לפי הפעולה. למשל, מלאך ההולך לרפאות נקרא מלאך רפאל, וכדומה, וכמו כן הקב"ה בזמן שהוא שולח רפואה לאדם, נקרא ה' רופא חולים", ולפי הנ"ל, שהקב"ה צריך לגלות לאדם שיצר לב האדם רע, זה מכונה, שהקב"ה מגלה להאדם באיזה מצב של ירידה האדם נולד כמו שכתוב "רע מנעוריו" היינו מיום שנולד הקב"ה נקרא על שם הפעולה, שמראה לאדם את מצב הירידה שבו, נקרא, "וירד ה' על הר סיני".

אנו מוצאים כאן בהכתוב שני לשונות:

א. אצל ה' כתוב "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר".

ב. ולגבי העם כתוב "ויתייצבו בתחתית ההר". וצריכים להבין מה זה "ההר". הנה הר הוא מלשון הרהורים, שהוא, שכל האדם, ומה שהוא בשכל הנקרא בכח, יכול אח"כ להתפשט בפועל ממש, ולפי זה יכולים לפרש, "וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר", שהוא המחשבה והשכל של האדם, כלומר, שה' הודיע לכל העם, שידעו כי יצר לב האדם רע מנעוריו, ולאחר שה' הודיע להם בכח, היינו בראש ההר, אח"כ מה שהיה בכח מתפשט אח"כ בפועל.

ומשום זה בא העם לידי הרגשה בפועל, וכולם הרגישו עכשיו את הצורך לתורה כנ"ל, "בראתי יצר הרע בראתי תורה תבלין", ואמרו עכשיו, ע"י הרגשה בפועל שהם נאלצים לקבל את התורה, היינו אין בחירה, כי ראו אם יקבלו את התורה יהיה להם טוב ועונג, "ואם לאו פה תהא קבורתכם". כלומר, אם אנחנו נשאר במצב שאנו נמצאים פה, החיים שלנו לא יהיה חיים אלא זה יהיה הקבורה שלנו.

ובהאמור יש לפרש, "וירד ה' אל ראש ההר", זאת אומרת, שלאחר שה' הודיע להם בההר, היינו בהשכל, שרע הוא יצר לב האדם, וכבר זה נקבע במוחם, היינו בהמחשבה והשכל שלהם, תיכף פעל בכח וזה שכתוב "ויתייצבו בתחתית ההר", כלומר כבר פעל עליהם את הירידה שהיה בהר, והם עמדו בתחתית ההר, שכבר שלט עליהם את הירידה הנ"ל.

נמצא לפי זה, שענין "כפה עליהם הר כגיגית", שענינו הוא, הירידה והידיעו שקיבלו בהר, היינו בהמחשבה פעם עליהם, שהיה עכשיו מוכרח לקבל התורה, משום שזה ההר, היינו הירידה הנ"ל גורם להם צורך לקבלת התורה, בכדי שיוכלו להתגבר על הרע שבלבם.

ויהיה הפירוש, "כפה עליהם", מה היה הסיבה, שעכשיו הם מוכרחים לקבל התורה, ואין להם שום עצה אחרת, צריכים לומר ההר, כלומר הידיעה שקיבלו בהמחשבה ושכל שהם נמצאים במצב של ירידה, כי יש להם רע בלב, זה דומה לגיגית, שהכוונה, שהוא על דרך הכפיה ואין להם ברירה. וזה נקרא, בתחתית שההר שלט עליהם, כנ"ל.

ולפי זה יש לשאול, מהו הפירוש, שע"י נס שהיה בפורים, דרשו חז"ל "קיימו וקבלו".

שעד כאן באונס, ומכאן והלאה ברצון (שבת פ"ח), וזה לשונו "אמר רבא אף על פי כן הדור קיבלוהו בימי אחשורוש", דכתיב, "קיימו וקבלו היהודים", ופירש רש"י, מאהבת הנס שנעשה להם.

וזה יש לתרץ, כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (דף מ"א), "שיש אהבה התלויה בדבר, שמחמת התענוג שמרגיש בתורה ומצות הוא מקיימם, ויש בדרגה יותר גדולה, הנקרא אהבה שאינה תלויה בשום דבר, אלא מחמת הנס קיבלו עליהם לקיים תו"מ בלי שום דבר"."

מאמר מאוד יפה, עם כל הפרטים. אנחנו צריכים אולי להשתדל לקרוא אותו שוב איכשהו.

שאלה: שאלה טכנית. נראה שחסרה פה מילה, רציתי רק לוודא. ב-תק"א, בפסקה הראשונה, "מטרם שיש לו יצר הרע זה הוא מרגיש את הנחיצות של התורה". זה כנראה "אין הוא מרגיש את הנחיצות של התורה".

אתה תצרף את זה לכאן ותשלח למי שאחראי, שיבדקו.

תלמיד: אני האחראי.

תבדוק בכל יתר ההוצאות לאור, מה קורה שם.

תלמיד: כתוב שהוא אומר להם "שרע הוא יצר לב האדם," הוא מגלה להם את זה בשכל. הוא כותב "היינו בהשכל", ו"זה נקבע במוחם, היינו בהמחשבה והשכל שלהם".

כן.

שאלה: מה המשמעות של זה, אף פעם לא נוכל להרגיש שהרע הוא רע?

נוכל, אבל בינתיים הוא אומר מאיפה זה מתחיל, זה מתחיל מהשכל.

שאלה: אני מרגיש שדווקא אנחנו נמצאים במקום הזה, בתחתית ההר, כולנו.

יפה.

תלמיד: אנחנו יודעים בשכל שיצר הרע מעכב אותנו, אנחנו פונים לבורא כל יום, אני חושב שמכל הכלי העולמי יש מאות אלפי תפילות.

מצוין, אני לא אומר שלא.

תלמיד: אז למה כל כך הרבה חברים יודעים את זה במחשבה, מרגישים שמשהו מונע מהם לעלות להר, ובכל זאת אני מרגיש כאילו הבורא לא שומע אותנו.

יש לך למי לפנות.

תלמיד: אז מה זה העניין, לפנות ולא להתייאש?

חוץ מלהתייאש יש לך כל דבר שאתה רוצה, בבקשה, הכול לפניך פתוח, אבל להתייאש זה כאילו אתה מוחק את החיים, את הקיום שלך, את הכול.

תלמיד: בסדר, אז לא מתייאשים, ממשיכים וכל יום מייצרים תפילות.

אז מה הטענות?

תלמיד: שאנחנו עושים מה שצריך ונמצאים במקום שאנחנו אמורים להיות.

שאנחנו חושבים שכבר מגיע לנו משהו.

תלמיד: עזרה.

עזרה תקרא לזה, ולא מקבלים.

תלמיד: אני מרגיש כך.

בסדר, אני שומע מה שאתה אומר, אבל אין לי במה לעזור.

תלמיד: אז מה העצה, רק להמשיך פשוט בהתמדה?

להמשיך ולהתפלל, ולבקש.

שאלה: יוצא שבשנים האחרונות אנחנו כבר לא כל כך קוראים מאמר שלם של רב"ש.

נמשיך לקרוא.

שאלה: לפני חודש אמרת בואו נקרא בשבת בצהריים, זה זמן מתאים, פתאום זרקת את זה יש מאין והתחלנו. לקרוא יחד איתך ועם כל החברים את המאמר השלם של רב"ש זה ממש מעלית, הוא ממש כאילו לוקח אותנו על הידיים ומסביר לנו את מה שאנחנו מרגישים יותר מתוך הלב שלנו.

ברור.

תלמיד: אז איך אנחנו צריכים לעבוד עם הפורמט הזה החדש, שאנחנו קוראים יחד מאמר שלם של רב"ש, ואיתך, ששואל אותנו, פתאום אתה עוצר ואומר לנו, יש שאלות. איך הכי נכון לעבוד?

נעשה כל יום שבת קריאה כזאת, מה אני יכול לעשות יותר, אני לא יודע.

שאלה: בשיחה איתך לגבי חומר לימוד, אמרת שיכול להיות שהתקופה שהיינו לומדים נושא וציטוטים שהיא מיצתה את עצמה, ועכשיו אנחנו צריכים להיכנס לתקופה של לימוד מאמרים.

כן.

שאלה: אז רציתי לשאול אותך, איך אתה רואה את זה?

בצורה כזאת, כמו שעכשיו למדנו.

שאלה: ברור, אבל מה קרה שדווקא עכשיו אנחנו צריכים להיכנס ללימוד מאמרים?

אנחנו יותר מוכנים לעכל אותם בצורה שלמה.

שאלה: ברור. אז אנחנו.. זה לפחות מה שאנחנו הבנו, שאת כל נושא הציטוטים אנחנו שמים בצד, ואנחנו מתמקדים רק בלימוד מאמרים מעכשיו?

יש ויש, לפעמים הציטוטים הם כל כך טובים ובמקום, שמספיק לנו ציטוט, אבל אם אנחנו מתקרבים למצבים כמו עכשיו, "מתן תורה" ועוד כל מיני, אז אנחנו צריכים לקרוא מאמרים.

תלמיד: אז לפי ההבחנה שאנחנו רוצים להיכנס אליה, לבחון האם להיכנס למאמר או לקטעים, כך לבחור?

כן.

תלמיד: מה אתה מרגיש שאתה קורא מאמר של רב"ש?

אני לא יכול להגיד, תלוי איזה מאמר, אבל אני מרגיש שהרב"ש כאילו קורא לי אותו. זה לא שאני קורא את המאמר, אלא הרב"ש קורא לי את המאמר. אני הייתי פשוט נוכח בכל הדברים האלה.

שאלה: יש לנו הזדמנות ביום ראשון הבא, בערב האיחוד, להתכנס פה, ונהיה פה מאות אנשים, ואולי אפילו יותר בכל המערכת. מה הם התנאים שאנחנו יכולים ליצור בתוכנו אחרי קריאת המאמר, לקבוע בתחתית ההר שאכן יצר לב האדם רע מנעוריו, שאם נוכל לקבל עלינו ביחד בהתכנסות הכוללת את הקביעה הזאת, כמו שקראנו עכשיו במאמר, מה נדרש לזה?

אני לא יודע, ישנם אנשים שקרובים אליכם, גברים שמטפלים בכם ומבינים מה מצבכם, אני לא עד כדי כך מבין ולכן לא יכול לענות לך.

תלמידה: אני חושבת שבהיבט הזה, שנמצא מורה, נמצאים מאות תלמידים, שכבר ניסו הכול ונפלו פעם אחר פעם, ועומדים בתחתית ההר ומבקשים ביחד, והמורה שלהם עומד ומבקש בעבורם. האם יש אפשרות לקבוע את הקביעה הזאת באותו כנס, שיצר לב האדם רע מנעוריו, ואז להיות ראויים לאותה קבלת תורה?

אני לא מאמין בכאלה דברים, בהתכנסות בצעקות בתפילות, אני יותר מאמין במה שמתייצב בלב האדם.

תלמידה: אני באופן אישי שותפה לדעתך בעניין שזאת עבודה פנימית.

בשביל מה לנו סתם לדבר ולבזבז את הזמן של כולם, מספיק.

שאלה: לגבי הבחירה, לבחור שהרצון לקבל הוא הרע, שאומר שזאת הבחירה. מתי ואיך בדיוק עושים את פעולת הבחירה הזאת שהוא חזר על כך במאמר?

פעולת הבחירה עושים בכל רגע ורגע. הוא גם מסביר את זה במאמרים.

שאלה: השבוע שאלו אותך על חיבור בין שתי עשיריות בזמן שיעור בוקר, באותו חדר בגלקסי, במערכת הערבות, ואמרת שזה לא נורא, שזה בסדר. אז רצינו לעשות על זה איזשהו בירור, איך ניגשים לזה אם בכלל?

אני לא שייך לזה. יש לכם אנשים שמתמחים בזה, שנמצאים בזה. אני לא יכול להגיד כן, לא, טוב, רע, תעשו. אני גם לא מבין למה אתם פונים אליי.

תלמיד: רוב העבודה שלנו היא בתוך העשירייה ומידי פעם יש פעולות שעשיריות מתחברות ביחד בשביל להגדיל חיבור, להגדיל התפעלות, בשביל לעשות פעולות משותפות בין העשיריות. האם זה טוב או לא טוב. ואיך ניגשים לבירור הזה?

אני לא חושב שזה טוב, כי אם היה טוב, רב"ש היה כותב. לא שמעתי את זה אף פעם ממנו. ולכן אני לא ממליץ, חוץ מהיוצאים מן הכלל.

תלמיד: ואם זה עשיריות קטנות?

אני הייתי בעשירייה בת שישה אנשים. ורב"ש אמר, תישארו כך. ויחד, לידנו הייתה עשירייה שישה עשר איש, וגם להם הוא לא אמר ש"תתפרקו".

שאלה: האם היצר הרע האמיתי מתגלה דווקא כשאנחנו מתפללים כל הזמן וחיים ב"איש את רעהו יעזורו"? שם היצר הרע האמיתי, שזה יהיה לא לעצמנו?

יכול להיות.

שאלה: כשקראנו מאמר רב"ש זה הרגיש כאילו הוא מעביר אותנו איזה מסע וברגעים האלה הייתה תחושה של הכרת הרע מאוד גדולה. וכששמעתי את השאלות הרגשתי איזו זכות זו להיות בחברה שכולם נמצאים בהכרת הרע. והאם יש מקום להודיה לבורא על זה שאנחנו כל כך מתקדמים בהכרת הרע?

ודאי שכן. וזה מאוד עוזר.

שאלה: אנחנו נכנסים עכשיו לתקופה של שבועות עם הרבה שיעורים וגם הרבה סעודות. היינו רוצים לדעת איך אתה רואה את הסעודות האלה, איך הן מצטרפות בתהליך הכללי כיסוד שמקדם אותנו?

כנראה שזה טוב אם אתם יכולים לעמוד בזה. אני היום בבוקר לא יכולתי בגלל העיניים. אבל זה טוב. בכל זאת, ההתאספות היא טובה כמעט תמיד. חוץ מזה שהיא הולכת בכפייה.

תלמיד: יש לנו סעודות של כל הקהילה, נשים עם ילדים, יש לנו סעודות רק של גברים אחרי השיעור. זה מרגיש שלכל סעודה יש אופי שונה. יש גם הרבה דעות פה ורעיונות מחברים איך צריכות להיות כאלה סעודות, היינו שמחים לשמוע את דעתך.

אין לי דעה על כך. זה שייך לחברה ולכן אתם לא צריכים לפנות אליי. יש אחראי על הסעודות.

תלמיד: הם יכולים לפנות ל-boardworldkli ושם הם יכולים לקבל תשובה.

תלמיד: אם אנחנו מנקזים הרבה פניות מחברים. הרבה חברים חושבים שסעודה צריכה להיות שקטה.

אל תפנו אליי עם השאלות. לא כאן ועכשיו, כמו שאתה רוצה, ולא לכתוב לי כל מיני הודעות. אני לא רוצה, זה לא שייך אלי. תשתדלו לעשות את זה בעצמכם.

שאלה: אמרת שבכל רגע ורגע צריכים לעשות בחירה. נניח, מבינים במשהו שיצר רע לא נותן להתחבר, לא נותן לבקש עבור החברות, לא נותן להיות בהשפעה. אבל איך מזה מגיעים להרגשה שזה באמת כך יהיה שאפשר להתקדם הלאה?

איך להגיע מידיעה להרגשה? אני לא יודע. רק על ידי שמשתדלים להתעמק יותר ויותר במה שקורה. מדברים עם החברות ואז זה לאט לאט נבנה.

תלמידה: אבל אז זה לא יהיה כל רגע ורגע.

ודאי שלא. כך רק מדברים בכל רגע ורגע.

שאלה: קיבלתי הרגשה מהמאמר שאנחנו מדברים על בחירה, אבל אני מרגיש שהבורא מביא את בני ישראל, אותנו לכזה מצב שלא תהיה לנו ברירה, אלא מלית ברירה אנחנו נבקש את התורה. שאם הוא לא ייתן לנו את התורה אז עדיף לנו למות כבר. האם זה המצב שמדובר?

זה המצב שבינתיים מדובר.

תלמיד: במהלך השבוע דיברנו על הכנת הכלים לנתינת התורה, אבל אני רואה שהכנה זה גילוי הרע. האם אפשר להגיד שכל הפעולות שאנחנו עושים, החיבורים, כל מה שאנחנו עושים זה בעצם זירוז של גילוי הרע להכנת הכלים?

כן.

תלמידה: אני שמחה שהשתמשתי במילה הזאת היום כי קשה לי לומר "שבת שלום", וכשאני אומרת את זה, קשה לי להוציא את זה מהפה, אבל כששמעתי את המאמר הזה היה לי את הכוח להגיד, "שבת שלום". אז למה הגילוי שהלב הוא רע מתואר כסוד במאמר הזה ובאותו הזמן הוא מתואר כאור?

כי אלה שני דברים הקשורים יחד כאור וכלי.

תלמידה: פשוט רציתי מאוד להודות לך על השיעור הזה. הודיה לבורא על התקופה הזאת והאהבה הגדולה הזאת. אני רוצה להגיד שאני מאוד אוהבת את כל החברות והן ערבות לי. אנחנו רוצות ללכת איתך כדי שהחלום שלך והחלום שלנו יתגשם.

שאלה: איך לזכות למתן תורה בעשירייה בקשרים בינינו?

להשיג כזאת דרגת הקשר שהתורה תתגלה בכם.

שאלה: הכרת הרע היא רק כדי שאני אבין שאני צריכה להיות ערבה לחברות שלי?

כן.

שאלה: מה זה אומר לחדד את היצר הרע?

צריך להרגיש את זה ואז תבינו.

שאלה: למה הבורא מגלה את היצר הרע בחתיכות, חתיכה אחת אחרי השנייה?

אחרת אנחנו לא יכולים להחזיק את זה והיינו בורחים. היצר רע בעצמו זה הר סיני, הוא משהו גדול מאוד. אז אנחנו צריכים להשתדל לקבל אותו בחלקים קטנים.

(סוף השיעור)