שיעור בוקר 27.10.24- הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", "הקדמה לתלמוד עשר הספירות",

עמ' 790, אותיות ק'-ק"ב

קריין: ספר כתבי בעל הסולם, עמ' 791, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות". אות ק'.

אות ק'

"ומהמתבאר תבין היטב, שהסתר זה, שהקב"ה מסתיר את עצמו, כדי שיבקשוהו, פירושו, דבר הסתר הפנים, שנוהג עם בריותיו, בב' הבחינות: הסתר אחד, והסתר בתוך הסתר, כנ"ל ד"ה "אמנם". ומשמיענו הזוהר, שאל יעלה על הדעת, שהשי"ת רוצה להשאר ח"ו, בבחינת השגחה של הסתר פנים מבריותיו, אלא בדומה לאדם, שמסתיר את עצמו, בכונה, כדי שחברו יחפש אחריו וימצאהו - כן השי"ת, בשעה, שנוהג עם בריותיו בהסתר פנים, זה רק משום, שרוצה, שהבריות יבקשו את גילוי פניו, וימצאו אותו.

כלומר, משום שאין שום דרך ומבוא לבריות, שיוכלו לזכות באור פני מלך חיים, אם לא היה נוהג עמהם מתחילה בהסתר פנים. באופן, שכל ההסתר, הוא רק הכנה בעלמא, אל גילוי הפנים, כמבואר לעיל, ד"ה "והנה"."

קריין: אות ק"א.

אות ק"א

"וז"ש, שהקב"ה מסתיר את עצמו בתורה. כי ענין היסורים והצער, שהאדם משיג, בשעת הסתר הפנים, אינו דומה, באדם שיש בידו עבירות ומיעט בתורה ומצוות, לאדם שהרבה בתורה ומעשים טובים.

כי הראשון, מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכות, דהיינו, לחשוב, שהיסורים הגיעו לו, מחמת העבירות ומיעוט התורה שבידו.

משא"כ השני, קשה לו ביותר לדון את קונו לכף זכות, שהרי לפי דעתו, אינו ראוי לעונשים קשים כל כך. ולא עוד, אלא שרואה, שחבריו הגרועים ממנו, אינם סובלים כל כך, עד"ה: "רשעים ושלוי עולם השגו חיל, וכן לשוא זכיתי לבבי".

ומכאן תראה, אשר כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, שהתורה והמצוות, שהרבה, מכבידים לו הסתר הפנים, במידה מרובה. וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה. ודו"ק כאן.

ובאמת, כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש ממנו, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'. והבן מאד."

שאלה: מהאותיות ק' וק"א עולה מחשבה איך לא ליפול למצב של קורבן, של איזה קדוש מעונה, "הבורא מתעלל בי, אבל אני מצדיק אותו, "אין עוד מלבדו"". אני מאשים, אבל מרגיש טוב עם זה שאני קורבן של התהליך הזה שבעל הסולם מתאר.

כך זה נראה לאדם. לפעמים אתה קורא וחושב ומבין שכך זה צריך להיות וזה היחס הנכון של הבורא לאדם ושל האדם לבורא, אבל במידה שהלחצים, הייסורים מתרבים, אז האדם כבר לא יכול להצדיק את הבורא בכל מקום, ואז הוא לא מסכים עם ההשגחה.

תלמיד: איפה גלגל ההצלה, במה להיתפס? איך אפשר להינצל, אם אתה לא מסכים זה אובדן, גמרנו.

לא, זה תלוי בכמה האדם בכל זאת מתעמק ומבין, כמו שבעל הסולם מסביר, שמצד אחד האדם מרגיש כך, מצד אחר הבורא רוצה להוביל אותו בצורה כזאת שהוא יראה את ההשגחה הנכונה דרך "יגעתי ומצאתי".

שאלה: בעל הסולם כותב "ליתן סכום היגיעה הנדרש ממנו". מה זה סכום היגיעה? איך בן אדם יודע את סכום היגיעה הזאת?

אדם לא יודע, הוא רק לומד ממה שמקובלים אומרים, שבסך הכול אנחנו צריכים להגיע לסכום היגיעה ואז נזכה לגילוי פנים.

שאלה: אדם שנמצא בהסתר יכול להרגיש שהבורא רוצה להתגלות בפניו?

אדם שנמצא בהסתר ומתקדם נכון מרגיש שהוא בכל זאת הולך לקראת הגילוי.

תלמיד: כשהאדם מרגיש שהבורא מסתתר מפניו, מה בכל זאת הבורא מגלה לו? מה הסימנים שהוא מראה לו במשחק הזה, שהוא מסתתר ממנו?

הבורא מסתתר מפני שהוא רוצה שהאדם יבקש שהוא יתגלה בצורה השלמה.

תלמיד: איפה הבורא מסתתר?

הבורא מסתתר בכל החיים, בכל מה שיש.

תלמיד: ואיפה האדם מגלה אותו?

האדם מגלה אותו בעיקר בתורה.

תלמיד: מה זה אומר שהוא מגלה אותו בתורה?

שהוא נמשך לכוח עליון ורוצה שהוא ינהל אותו, וכך הוא מתקרב לבורא ומגלה אותו.

תלמיד: מה הכוונה שהוא מגלה אותו בתורה? מה זה שהוא מתגלה "בתורה"?

הבורא נסתר בתורה כדי שבתורה האדם יגלה אותו. וכך אנחנו צריכים להאמין ולקראת זה לעבוד, בסך הכול זה מה שאנחנו צריכים, גילוי הבורא בתורה.

תלמיד: אם הבורא מסתתר יותר ויותר בתורה, אז מה זה אומר שאני מגלה אותו יותר ויותר? מה משתנה מההסתר לגילוי בתורה?

הבורא מסתתר ורוצה שאנחנו נגלה אותו. אנחנו מחפשים איך אפשר לגלות אותו, על ידי איזה פעולות, על ידי איזה תפילות, על ידי איזה חיבורים שלנו, עד שאנחנו רואים שהמאמצים שלנו לא מביאים לנו תוצאה, שהבורא נסתר. אנחנו מתחילים להבין שההסתרה הזאת שהוא עושה איתנו, זה המשחק שלו, זאת אומרת שהוא עושה כך בכוונה. ואז אנחנו מגיעים למצב שכולנו דורשים ממנו יחד, בחיבור שלנו בקבוצה, בפנייה קולקטיבית, שיתגלה, ואז מגיעים לגילוי.

תלמיד: אם הבורא מסתתר בכל החיים שלנו, למה רק דרך התורה אפשר לגלות אותו?

לא. בכל החיים שלנו הוא כמעט ולא מסתתר, רק בתורה. כי שם הוא נסתר, שם הוא פועל, שם הוא נמצא, ובכל יתר המצבים של העולם הזה אנחנו לא יכולים לגלות אותו, רק דרך התורה.

תלמיד: מה זה התורה?

התורה היא כשאנחנו לומדים על התנהגות הבורא עם הבריות ואיך הבריות צריכות להתנהג עם הבורא. ודווקא כשאנחנו מסדרים את היחסים עימו בצורה כזאת, על ידי היגיעה, "אני לדודי ודודי לי", אנחנו בסופו של דבר מגלים אותו.

תלמיד: מה מוציא את הבורא מהסתר לגילוי?

כשאני מחפש בכל ההתנהגות שלו עם הבריות איפה הוא מסתתר ועל ידי מה הוא מתגלה.

תלמיד: בעל הסולם כותב כאן "ענין היסורים והצער, שהאדם משיג, בשעת הסתר הפנים, אינו דומה, באדם שיש בידו עבירות ומיעט בתורה ומצוות, לאדם שהרבה בתורה ומעשים טובים." מה ההבדל ביחס לחברים, או מה משתנה ביחס לחברים בין אדם שמשיג את הבורא בתורה לבין אדם שלא משיג את הבורא בתורה?

מה זה שייך לחברים?

תלמיד: כי הוא כתב פה בהמשך, כי אחד רואה את חבריו גרועים ממנו, והשני "מוכשר ביותר לדון את קונו לכף זכות, [...] שהיסורים הגיעו לו, מחמת העבירות ומיעוט התורה שבידו". כלומר היחס לזולת משתנה בהתאם למיעוט או ריבוי במעשים טובים ובתורה.

כן. אז אני מתחבר עם החברים כי על ידי הקשר ההדדי בינינו אני רוצה להתקרב לגילוי הבורא.

תלמיד: מה משתנה ביחס של האדם כלפי החברים שלו, כלפי העשירייה שלו ככל שהוא מגלה יותר ויותר את הבורא בתורה, שהוא מוציא את הבורא מהסתר לגילוי?

הוא מתחיל לגלות שרק הקשר שלו לחברים מביא אותו לקשר שלו עם הבורא.

שאלה: שמעתי אותך אומר שהבורא נסתר רק בתורה.

כך כתוב.

תלמיד: במה יש הסתרה, האם בכל המציאות שמתקיימת אין הסתרה כלפי האדם?

לא, כי הסתרה זה נקרא מקום שבו אני יכול לגלות את הבורא.

תלמיד: בכל מה שלא נקרא תורה אין בורא?

אין.

תלמיד: אז מה זה כל השאר?

יכול להיות שכן, אבל בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים לגלות.

תלמיד: ברור. אז ההסתרה היא רק ביחס ל-האם ניתן לגלות, האם אפשר לגלות כאן את הבורא, כן או לא.

כן.

תלמיד: במה בדיוק ההסתרה של הבורא בתורה? למה דווקא שם הוא נסתר?

הבורא נסתר בתורה מפני שזה האמצעי בינו לבריות.

תלמיד: אם זה האמצעי, מה זה נקרא שהוא מתגלה בתורה, אם הוא נסתר בתורה?

נסתר ומתגלה, כך אנחנו מגלים אותו. הוא נסתר, אנחנו מגיעים לתורה, עושים כל מיני פעולות של חיבור, של תפילה, של בקשה וכן הלאה, עד שהבורא מתחיל להתגלות.

תלמיד: האם גילוי הבורא הוא תמיד דרך התורה? זאת אומרת, המנגנון הזה תמיד צריך להיות.

כן, אין לך שום אמצעי אחר.

תלמיד: מה זה בפועל התורה? מה זה המנגנון הזה שנקרא "תורה"?

זו בדיוק אותה המערכת שמגלה את הבורא לאדם.

תלמיד: מה התנאים שהיא לא תהיה מוסתרת לאדם, שאדם יתחיל לעבוד איתה, עם אותה מערכת?

היא גם מסתירה וגם מגלה את הבורא לאדם.

תלמיד: איך האדם מתחיל לעבוד דרך התורה? ממה שאני מבין ממך, כל עוד האדם לא עובד דרך התורה אין בכלל בורא במציאות.

כן.

תלמיד: אז איך מתחילים לעבוד דרך התורה?

אנחנו לומדים איך להתחבר בינינו ואיך להתקשר מתוכנו לבורא, איך לחייב אותו לגלות את עצמו כלפינו, וזה נקרא גילוי הבורא לנברא.

שאלה: הגילוי והבורא, זה איך שהוא מתייחס אלינו? גילוי הבורא והשתוות הצורה, זה כלפי היחס שלו אלינו?

כן.

תלמיד: יש עוד משהו שאנחנו מגלים כשאנחנו אומרים "גילוי הבורא", חוץ מיחס של אהבה והשפעה?

לא.

תלמיד: אז אם אני מתייחס למשהו כמו שהבורא מתייחס אליו, זה בעצם גילוי.

נאמר.

תלמיד: אז מהי תורה? מה זה אומר "דרך התורה"?

תורה היא חוקים ומשפטים לפיהם הבריות חייבים להיות בקשר ביניהם, להתחבר ביניהם, כדי שבאותו הקשר יתגלה הבורא.

שאלה: היגיעה היא בזמן ההסתר והמציאה היא בזמן הגילוי?

היגיעה היא בזמן ההסתר, והמצווה לא.

תלמיד: האם הגילוי הוא המציאה? זה תלוי בזה? ככל שההסתר גדול, היגיעה נמצאת בתורה ומצוות, בהתאם לכך יהיו הגילוי, המציאה, כלומר "יגעתי ומצאתי"?

כן.

תלמיד: במה תלוי כמה אדם יכול לקיים תורה ומעשים טובים? במה תלויה מידת היגיעה שלו?

זה תלוי כמה רצון יש לו לכך, כמה הכנה יש לו, מצד הטבע.

תלמיד: הטבע והסביבה עוזרים לו בזה? הסביבה יכולה לשנות את מה שיש לו מצד הטבע?

כן.

תלמיד: הוא יכול להוסיף באמצעות הסביבה, על מה שנתנו לו מהטבע?

כן.

שאלה: הוא אומר ש"כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים, אשר התורה הקדושה בעצמה, קוראת אליו עי"ז, ומעוררתו להזדרז ביותר, ולמהר ליתן את סכום היגיעה, הנדרש ממנו, בכדי לזכותו תיכף לגילוי הפנים, כחפץ ה'".

איך אני צריך להתייחס לכבדות כשאני נמצא בדרך, כשאני מרגיש רחוק מהבורא? איך אני בכל זאת מביא את השמחה במצבים האלה?

כשאתה מרגיש התנגדות להתקדמות, זה גם סימן שאתה נמצא בדרך הנכונה ולכן כאן צריכה להיות באמת החלטה שאתה מתקדם, לאו דווקא מפני שאתה מרגיש איזו התעוררות, התרוממות, אלא בעיקר מפני שהבורא הוא מטרתך.

תלמיד: אבל שמחה אמורה להיות תוצאה מפעולות שאנחנו עושים בדרך. אנחנו עושים פעולות, מגיעים כל פעם לנקודות, ל"פיקים של שמחה", של התקרבות אחד לחברו, יש יותר השתוקקות, יש יותר חיבור.

כן.

תלמיד: אז האם השמחה האמתית היא רק בפיקים האלה, או שהשמחה צריכה להיות בכל היגיעה עצמה? אנחנו צריכים לבנות יחס מיוחד לבורא וביחס הזה לראות את שמחת המאמץ שאנחנו נותנים בשבילו, איך משנים את היחס הזה?

זוהי תוצאה מעבודת האדם שחשוב לו להביע, להראות לבורא שהוא נמשך דווקא אליו ולא לשום תוצאות אחרות שיכולים לחשוב שהן תוצאות מההתקרבות לבורא. הוא לא רוצה כלום חוץ מדבקות.

תלמיד: כלומר בפעולות בחיבור בינינו, אנחנו לא צריכים לחשוב על תוצאה, אלא על כך שאנחנו רוצים להתקרב אליו, להיות כל הזמן דבוקים אליו?

זו התוצאה.

תלמיד: הדבקות היא כבר תוצאה.

כן.

שאלה: כשאנחנו אומרים "תורה", אנחנו מדברים על הכוח הזה, המאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: אז להתעסק בתורה, זה בעצם לקחת את כל עצות רב"ש על איך לעורר את המאור המחזיר למוטב?

כן.

תלמיד: אני יכול לומר שחיבור עם חברים, זה להתעסק בתורה, לקרוא קטעי מקור ולהתפלל, זה להתעסק בתורה?

כן.

שאלה: הוא כותב ש"כל הכובד הזה, שהוא מרגיש ביותר על ידי התורה, אינו, אלא כבחינת כרוזים,". לפעמים הכרוזים עוברים לידנו מבלי שנשים לב אליהם. איך אפשר לראות כל כרוז כמשהו שמחייב אותנו לתת תשומת לב?

להיות מכוון לזה כמה שאפשר מראש וברגע שאתה מזהה את הכרוז, אתה מוכן להתחיל לעבוד.

תלמיד: רק הקשר שלו לחברים, מביא אותו לקשר עם הבורא. במה צריך להתמקד בקשר עם החברים, כדי להגיע לקשר עם הבורא?

הקשר עם החברים צריך לגלות לאדם כלים, שבהם הוא מתחיל להרגיש את הקשר שלו עם הבורא.

שאלה: כתוב ש"כל עוד, שהאדם אינו זוכה, להשגחה של גילוי פנים, נמצא, שהתורה והמצוות, שהרבה, מכבידים לו הסתר הפנים, במידה מרובה. וז"ש, אשר הקב"ה מסתיר עצמו בתורה." מהי המשמעות לכך שתורה ומצוות מכבידים את הסתר הפנים?

ככל שאדם לומד יותר, הוא מבין שמגיע לו יותר גילוי. וכאן, בחלק הזה מהדרך, הוא לא רואה שמגיע לו יותר גילוי, אלא להיפך, שהבורא כביכול מסתתר יותר ככל שהאדם ממשיך לגלות אותו. לכן זה נקרא ואתה "אל - מסתתר".

שאלה: האם גילוי הבורא בתורה הוא כבר עבודה ב"לשמה" או עדיין לא?

גילוי הבורא לאדם, זו כבר עבודה שבסך הכול גורמת ל"לשמה".

שאלה: מה זה לגלות את הבורא? מה מתגלה?

מתגלה מערכת, איך אני נמצא בה ומשפיע דרך כל מיני אמצעים על הכוח העליון ומקבל ממנו תגובה על מה שאני עושה.

שאלה: מה התפקיד של הייסורים והכובד שמורגשים בעקבות הלימוד והמצוות?

התפקיד של הייסורים הוא כדי שאדם יגלה עד כמה הוא רוצה, מחויב, להתקדם להשפעה למרות ההפרעות.

תלמידה: איך הם פועלים לקריאה מצד התורה להגברת היגיעה לגילוי הפנים?

ככל שאנחנו מתקרבים לגילוי הבורא, אנחנו בזה מסתירים יותר את העבודה שלנו.

שאלה: איך יוכל אדם שמרבה במצוות ולימוד תורה ולא זכה עדיין לגילוי הפנים, לדון את קונו לכף זכות למרות ההסתרה?

האדם שנמצא בדרך, ככל שעושה מצוות, פעולות שצריכות לקרב אותו לבורא, ומרגיש שהתוצאה היא הפוכה כביכול, אז אין לו ברירה, או לדון את הבורא לקו זכות, או לדון את עצמו לכף חובה, אחד מהשניים. אז אם הוא דן אותו לכף זכות, יוצא שמה שהוא מרגיש זה לא טוב, לא נכון, ויוצא שיש בו תכונות שהוא צריך להתעלות מעליהן. לכן אין לו ברירה והוא חייב להגיע למצב שמתייחד עם הבורא למרות הרגשתו.

שאלה: איך לזהות את התגובות מהבורא?

זה מה שקורה עם האדם בחיים שלו, עם החברים, עימו, ככה זה.

שאלה: מה היחס שצריך להיות? איך האדם צריך להגיב, איך הוא צריך להשיב לסיטואציות?

האדם צריך להשתדל לראות לפניו את הכוח העליון שמטפל בו ומטבעו הוא טוב ומיטיב ורוצה בכל השגחתו על האדם, להביא אותו לדבקות.

שאלה: כתבתי פה קודם, צריך להראות לבורא שהוא נמשך דווקא אליו ולא לתוצאות אחרות.

כן.

תלמיד: איך מראים לבורא שאתה נמשך דווקא אליו ולא לתוצאות אחרות?

אני צריך לראות אותו קדימה לפניי, שאני משתוקק אליו, רוצה להתחבר אליו, להתקרב אליו, למשוך אותו אליי כתוצאה ממה שאני הולך לעשות.

תלמיד: אז מה זה נקרא להראות לו שאתה נמשך דווקא אליו?

להראות לו שבזה אני מתכוון לתוצאה מהפעולות שלי.

תלמיד: שהתוצאה היא הדבקות?

כן.

תלמיד: למה אדם צריך לצפות מתוך כל העיסוק בתורה, כל העבודה עם החברים?

שהבורא יקבל אותו כמו שהוא מראה לו.

תלמיד: זה הוא מראה לו?

שהאדם מראה לבורא .

תלמיד: בעצם איך שהוא מגיב אל בורא?

כן.

תלמיד: אז להגיב זה אולי ברור, מה זה ליזום או להראות לו? זאת השאלה בעצם.

שהאדם מקבל מכל מכלול האפשרויות שיש לפניו, דווקא את אלו שבהן הוא רוצה לגלות לבורא, את היחס שלו.

תלמיד: לבן אדם אתה יכול להביא מתנה או לדעת שהוא אוהב משהו, אז להראות לו שזה מעניין גם אותך, זה לבן אדם. מה אפשר לתת לבורא, מה אפשר להראות לו?

יחס. דווקא כלפינו הוא נמצא במצב שמאוד זקוק, מאוד רוצה את היחס שלנו.

תלמיד: זאת אומרת, תשומת לב או יחס אליו כל הזמן, לא לשכוח אותו.

כן. זו בעצם כל הבריאה, היחס שלנו לבורא.

שאלה: לפני זה אמרת שיש איזה סט פעולות שכולם עושים ב-לנסות להתקרב להשתוות הצורה ואז נכנס הגורם המרכזי, הצעקה. כלומר מחוסר יכולת הבן אדם הוא מגיע לאיזו למסקנה או הרגשה שמה שהוא לא עושה, ההסתרה רק מתגברת עוד ועוד, ואז כנראה צריכה לבוא איזו צעקה. זו פחות או יותר הדרך?

כן.

תלמיד: ותוך כדי, ההסתרה הולכת ומתחזקת ככל שהאדם מתקדם.

כן.

תלמיד: איך זה שתבוא צעקה ולא ייאוש? ניסיתי נניח עשר, עשרים שנה וההסתרה נעשית יותר ויותר וזה יכול להביא לייאוש או לצעקה.

זה תלוי איך אתה מרגיש את מי נמצא בקצה השני.

תלמיד: ובמה זה תלוי?

זה תלוי איך אתה פותח את היחסים שלך עם הבורא.

תלמיד: נניח בעשירייה יש עשרה אנשים, אחד נכנס לייאוש ואחד כל הזמן מבסוט מהחיים. שניהם באותה עשירייה, ובשניהם התוצאה שונה. זה תלוי בשורש הנשמה או איך זה הולך? כי שניהם יש להם אותה סביבה.

זה כמו שיש לך עשר ספירות. כל ספירה מתנהגת לפי הטבע שלה.

תלמיד: מה האינדיקציה שהאדם הוא לפני צעקה או העשירייה לפני צעקה?

מתח. חוסר שביעות רצון.

תלמיד: לפני זה קראנו שצריך להיות בשמחה, אז אין מתח. אני שמח, אני מבסוט, אני עם העשירייה, אני אוכל, אני לומד, אני עושה דברי תורה, אני על הדרך. מאיפה יבוא לי פתאום צעקה? אני בדרך.

אם אתה בדרך, אז תמשיך.

תלמיד: אז מאיפה תבוא הצעקה?

כנראה שעוד לא באה.

תלמיד: היא לא באה. אז למה שהיא תבוא אם אני בשמחה?

היא באה כשאתה בכל זאת נמצא בדרך ואתה לא רואה את הסוף.

תלמיד: זאת אומרת, מין ייאוש כזה? אני לא רואה את הסוף, אין סיכוי ואז תבוא הצעקה?

כן.

תלמיד: אז כל עוד שאני שמח אין סיכוי שזה יגיע למצב הזה?

לא.

אות ק"ב

"וז"ש, ש"כל הלומד שלא לשמה, תורתו נעשית לו סם המות". כי מלבד שאינו יוצא מבחינת הסתר פנים לגילוי פנים, שהרי לא כיוון דעתו, להתייגע ולזכות לו, הנה עוד התורה, שמרבה, מוסיפה לו הסתר פנים במידה מרובה, עד שנופל ח"ו ל"הסתר תוך הסתר". שהוא בחינת "מות", להיות מנותק לגמרי משורשו. ונמצא, שתורתו נעשית לו "סם המות"."

שאלה: בסופו של דבר אחד מגיע מתוך אלף, וגם אומרים, מי שרוצה לברוח, אבל אין לו לאן. מי קובע את התנאים האלה, מי יצליח ומי לא? למי יהיה לאן לברוח ולמי לא?

לפעמים נראה שזה בכוחו של האדם, וגם אומרים שבדור שלנו לכל אחד יש אפשרות להגיע, אבל אם מסתכלים פנימה בהרגשה, זה תלוי במזל של האדם, במצב ההתחלתי שלו, בשורש הנשמה. לא ברור בדיוק במה זה תלוי, והאם לאדם יש שליטה על זה.

שאלות נכונות, אתה צודק, לכל אחד הן עולות, אבל אין לנו מה לעשות. אנחנו צריכים להשתדל לפתוח אותן, לפתור אותן לפי מה שמתגלה בנו. כי כל עוד לא פתחתי לפני את כל שטח הבריאה, אני לא יודע בדיוק במה אני תלוי ומה קורה לי. פשוט צריכים להמשיך.

תלמיד: אני רק יכול לומר שמהצורה שבה המקובלים כותבים על זה, נראה שהם מכוונים לזה שכל אחד יכול, וכל אחד אמור להצליח.

כן.

תלמיד: הם כותבים בצורה כזאת ש"רק תקרא, ותשתדל ותצליח".

נכון.

תלמיד: אז אולי להיאחז בזה, שגם על הבורא כתוב שהוא רוצה את כולם, וגם המקובלים כותבים לנו בצורה שזה אפשרי לכולם. זה הדבר היחיד שאני מרגיש שמטה את הכף לכך שעליך לעבוד, ובלי לשאול את השאלות האלה להשתדל להצליח.

בעצם כן.

שאלה: הסתר בתוך הסתר זו בעצם הבחנה שונה ממצב שהאדם לגמרי לא מחובר. כלומר, יש לי את ההבחנה הזאת.

כן, ודאי. אבל זה בכל זאת הסתר בתוך הסתר, שאפילו את השורש להסתר אתה לא מגלה.

תלמיד: במה זה שונה מניתוק גמור?

כי אתה נמצא בתהליך.

תלמיד: מה הפעולה שלי במצב הזה?

שאתה רוצה להתקרב לבורא, שאתה רוצה להתקרב לחברים וכן הלאה.

תלמיד: הבנתי ממה שכתוב, שאם אני לא מכוון מתוך לא לשמה להגיע לשמה, אז אני נכנס להסתר בתוך הסתר, זה המוות. כלומר, הלא לשמה מחייב אותי להתכוון ללשמה.

כן.

תלמיד: אבל אם אני מכוון ללשמה אני כבר לא נמצא מעל לא לשמה?

כן. אני לא יודע איך אתה מתאר לעצמך את המצב הזה.

תלמיד: שאני אולי צריך עדיין לקבל משהו על מנת לקבל, אבל על ידי משיכת מאור, על ידי המאמץ בעשירייה, אני חייב לצאת מהמצב הזה של לא לשמה, להגיע לנקודה כזאת.

נגיד.

תלמיד: מה זה לא לשמה?

זאת השאלה, מה זה "לא לשמה". כתוב על זה, מישהו זוכר?

שאלה: המטרה היא להגיע ללשמה, אבל מפני שאנחנו בתוך הרצון לקבל שלנו אנחנו לא יכולים להגיע לשמה, כי כדי להגיע לשמה אנחנו צריכים להיות בהשפעה. לכן בהתחלה הבורא נותן לנו לעסוק בתורה ומצוות תוך כדי כך שהרצון לקבל נמצא בעסק הזה, ובמדרגה הבאה אנחנו כבר מבינים שאנחנו יכולים לעסוק רק בהשפעה ואפשר להיפטר מהכוונה לקבל על מנת לקבל. זו מדרגה שצריכים לעבור אותה כי אנחנו לא יכולים להגיע ישר לשמה.

בסדר.

שאלה: כתוב שהסתר בתוך הסתר זה בחינת מוות. האם אפשר איכשהו להימנע מהשלב הזה בתהליך או שחייבים לעבור את השלב הזה כדי להגיע לשמה?

אנחנו לא צריכים להיכנס למוות, אנחנו צריכים רק לזהות, לראות, שזה יכול להיות לפנינו ולהימנע מזה.

תלמיד: ההיגיון שלי אומר, שחייבים להיכנס להסתר בתוך הסתר, אי אפשר להימנע מזה.

כן.

שאלה: לגבי השאלה מהי ההגדרה של לא לשמה מתוך המקורות, בעל הסולם כותב באות י"ב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", "ענין העסק בתורה ומצות שלא לשמה, הפירוש, שהוא מאמין בהשי"ת ובתורה ובשכר ועונש, והוא עוסק בתורה מחמת שהשי"ת צוה לעסוק, אבל משתף הנאת עצמו עם עשיית הנ”ר ליוצרו."

כן.

שאלה: מתי נגמרת ההכנה ומתחיל ממש העיסוק בתורה?

מתי שהבורא מחליט, כלפי כל אחד ואחד זה לפי ההחלטה שלו.

תלמיד: ההכנה היא לא לשמה והעיסוק בתורה זה כבר לשמה?

כן.

שאלה: מתי הבורא יותר קרוב לאדם, בהסתר או בהסתר בתוך הסתר?

הוא יותר קרוב בהסתר אחד.

תלמיד: בעל הסולם אומר שההסתר הוא סוג של כרוז, הבורא רומז לך. אפשר לחשוב אולי שהבורא משקיע יותר כדי להסתתר יותר וכך לקרוא לך יותר, אם ההסתר הוא בתור כרוז, בתור משהו שהוא רמז.

כן.

תלמיד: לכן חשבתי שאולי בהסתר בתוך הסתר, ככל שהבורא יותר מוסתר כך הקריאה יותר חזקה, אבל אני מבין שזה לא כך.

לא.

שאלה: מה זה זדונות? נניח אדם אוכל או עושה פעולות ולא משייך לבורא, זה נקרא זדון?

זדון זה נקרא כשאני עושה פעולה לא טובה בעיני הבורא.

תלמיד: מה הפעולות האלה? אני לא כל כך מוצא אותן. נגיד אדם אוכל, שותה, עושה פעולות פשוטות, חי את החיים, ולא משייך את זה לבורא, זה נקרא זדון?

לא.

תלמיד: מה קובע שזה זדון, מתי זה הופך לזדון?

פעולה שנכנסת לגבולות הזדון, זה כשמלכתחילה האדם עושה אותה כדי לפגוע בבורא. הוא יודע שמה שהוא עושה לא מוצא חן בעיני הבורא, ובכל זאת הוא עושה אותה.

תלמיד: אז כשאנחנו הולכים בדרך, אנחנו בדרך כלל בשגגות, אין לנו הרבה מצבים של זדון. נכון?

כן.

שאלה: כתוב פה " כי מלבד שאינו יוצא מבחינת הסתר פנים לגילוי פנים, שהרי לא כיוון דעתו, להתייגע ולזכות לו,". יכול להיות שהאדם מרמה את עצמו, הוא חושב שהוא כיוון את עצמו לבורא, אבל הבורא רואה שהוא לא כיוון בלב?

יכול להיות.

תלמיד: איך להימנע מזה, מה לעשות?

איך להימנע?

תלמיד: כן, כי האדם בסופו של דבר לא יודע מה הכוונות שלו.

להשתדל, ואם הוא לא יודע הוא צריך לדעת. ועכשיו הוא כבר יודע שחסרה לו הבחנה.

שאלה: בעל הסולם מציין פה עובדה שכל הלומד תורה שלא לשמה תורתו נעשית לו "סם המוות", שזה בעצם חלק מהתהליך. זאת אומרת אם הוא הולך נכון בדרך, בסופו של דבר תורתו, לימוד התורה שלא לשמה יהיה לו סם המוות. אז למה הוא כותב על זה חס ושלום, אם בעצם זה חלק הכרחי מהתהליך?

לגבי ה"חס ושלום", אני לא יודע.

תלמיד: ואחרי שהוא מגיע למצב שהוא מנותק לגמרי מהאור, מה יכול להציל אותו?

תמיד הבורא מציל אותו, בסופו של דבר תמיד הבורא הוא זה שמעביר אותו לאורך כל הדרך, דרך כל המכשולים, והאדם זוכה לגילוי.

שאלה: בתוך ההסתר בתוך הסתר שהוא קורה לזה מוות, יש שם בחירה?

לא, זו כבר פעולה סופית.

תלמיד: אז איך אפשר לעשות שם זדון? יש שם בכל זאת יחס לבורא, הוא לא יודע, הוא כועס עליו, יחס לא טוב, הוא אומר אני כבר עושה בכוונה, איך זה יכול להיות זדון אם הוא מנותק?

מה זה מנותק?

תלמיד: אין לו בורא בחיים, אין לו בורא במציאות, למתים חופשי.

אין דבר כזה, אין. מקרה כזה לא קיים. בכל זאת בסופו של דבר מפני שהבורא הוא טוב ומיטיב, כולנו מגיעים לתוצאות נכונות.

תלמיד: זאת אומרת נוכחות הבורא בחיי האדם קיימת כל הזמן, גם בתוך ההסתר?

כן.

תלמיד: רק בצורה שנקראת "זדון"?

כן.

שאלה: איך להיכנס ללא לשמה?

מה זה נקרא לא לשמה?

תלמיד: לבצע מצוות, אבל על מנת לקבל לעצמו.

מה הבעיה? יש סביבך לא כאן, אלא בכלל בעולם הרבה מאוד אנשים שלומדים תורה, מתפללים, מקיימים מצוות, וזה נקרא "לא לשמה". וכמה מהם, אני לא יודע כמה, שעושים מצוות לשמה.

תלמיד: כל יום אני מבקש כוח לבצע מצוות, ובמקום את זה אני מבצע עברה. אני רוצה לעורר חיים, ומעורר מוות, אני רוצה לתת משהו לבורא, אפילו אם זה רק בדרך להשפיע לו, אפילו אם זה על מנת לקבל לעצמי השפעה, אבל אני אפילו לא מבצע מצוות. זה מה שאני רוצה כל יום, אבל לא מצליח שוב ושוב. אני מבקש, ואין לי כוח אפילו לעשות מאמץ נכון.

אני חושב שהבעיה שלך היא שאתה לא מספיק מחובר לעשירייה שלך.

תלמיד: אלה המצוות שאני רוצה לבצע, כלפי החיבור בעשירייה שלי, ואני לא מצליח. איפה נמצא הכוח לבצע פעולות כלפי החיבור בעשירייה שלי על מנת להיכנס אפילו ללא לשמה?

למישהו יש עצות לחבר שלנו, מה הוא יכול לעשות כדי לבצע את הפעולות נכון?

תלמיד: חברים תמיד זקוקים למצב רוח של חיים, אז אם אתה יודע מה גורם לחברים לחשיבות המטרה, גדלות בדוגמה האישית שלך, והתגברות שאתה עושה או בפעולה חיצונית כזאת או אחרת, זה מה שצריך לעשות.

כן.

תלמיד: "המעורר מתעורר" זו עצה כזו שמי שבא לעורר את החברים, לתת להם כוח, גדלות, שמחה הוא בעצמו מתעורר מהפעולה. גם כי הסביבה שלו מתעוררת, וגם כי הוא כבר בנטייה כלפי חוץ. ועוד דבר אתה כותב שירים כל כך יפים ושמחים מהלב, אז אולי תבוא אלי, נכתוב שיר חדש ביחד לחברה, ונעשה השפעה.

בנוסף כל השיעור נאמר שהבורא נותן הזדמנות לאדם שמרגיש רחוק דווקא, וכשאני שומע אותך אומר, "אני רוצה אבל אין לי, אני לא יכול, והבורא לא נותן" ממש שומעים את הבורא קורא לך, ולכל חבר. זו ממש קריאה של הבורא, הזדמנות, דווקא ממצב החושך להשקיע יותר בחברים, לתת יותר עבודה, אז באמת מצבים יפים לפנינו.

מקנאים בך. יפה מאוד.

תלמיד: אני חושב שהוא יכול גם לשאול את הבורא למה הוא לא נותן לו, לא רק להגיד לו "תן לי" אלא פשוט לשאול, למה אתה לא נותן. אני חושב שעלול להתעורר שם קשר חדש.

זה נכון, טוב.

(סוף השיעור)