שיעור בוקר 19.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 419

קריין: "כתבי בעל הסולם", עמוד 419, מאמר "החרות", כותרת "החיוב בבחירת סביבה טובה".

ככל שאנחנו מבינים יותר את תיקון הבריאה, שהוא רק כתוצאה משבירת הכלי של אדם הראשון, כך מובן לנו שכל התיקון שלנו הוא בחיבור בינינו. באף אחד אין כוח ורצון להתחבר עם האחר, ואנחנו רואים את זה בכל הדומם, צומח, חי ומדבר, כל שכן בבני אדם, זאת אומרת בבחינת המדבר כמו שכתוב, "ידו בכל ויד כל בו", שהאגו שלו ממש מתפרץ ודוחף את כולם, דוחה את כולם לכל הכיוונים.

לכן איך אנחנו יכולים להתחיל לתקן את עצמנו ולחזור למצב שבו אנחנו יכולים לראות את העולם החדש, המתוקן, את עצמנו, גילוי הבורא, איך אנחנו נסדר את הכול. כאן ממשיך בעל הסולם ומסביר לנו מה צריכה להיות הדרך, שבה, אם רוצים או לא רוצים בכל זאת האנושות תצטרך להתקדם.

החיוב בבחירת סביבה טובה

"באמור תבין דברי רבי יוסי בן קסמא (אבות פ"ו) שהשיב לאדם שביקש ממנו שידור במקומו, ויתן לו עבור זה אלף אלפי אלפים דינרי זהב. ענה לו רבי יוסי בן קסמא: "אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה". לכאורה הדברים נשגבים מדעתנו הפשוטה, אשר, איך ויתר על אלף אלפי אלפים דינרי זהב, בשביל דבר קטן כזה, שלא רצה לדור בעיר שאין שם בני תורה, בה בשעה שבעצמו היה מוסמך וחכם גדול, ואינו צריך ללמוד ממי שהוא? - פלא גדול."

אנחנו כבר מבינים שתורה זה המאור המחזיר למוטב, ושהיא מגיעה על ידי זה שרוצים לקרב את אור התיקון הזה לאנשים, וזה שמתעסקים בזה זה נקרא ש"לומדים תורה", לומדים תוצאות מהמאור. עושים פעולות של חיבור והאור מגיע ומשנה את היחסים ביניהם, ואז על זה הם לומדים יותר ויותר איך להתחבר וכך הם לומדים את התורה. זאת אומרת, את פעולות האור על השבירה שנעשתה קודם ואיך האור מתקן את הכלים. זה נקרא "לימוד תורה".

"אולם במבואר, הרי הדבר הזה פשוט מאד, וראוי שיקויים בכל אחד ואחד מאתנו. כי הגם שיש לכל אחד בחינת "מצע משלו", מכל מקום אין הכוחות מתגלים בפועל זולת על ידי הסביבה שהוא נמצא בה, - - - בדומה לחטה הנזרעת באדמה, שאין כוחות החטה מתגלים בפועל, זולת על ידי הסביבה שלה - שהיא האדמה, הגשם, ואור השמש. לפיכך, יפה שיער רבי יוסי בן קסמא, אשר אם יעזוב את הסביבה הטובה שלו, אשר בחר, ויבוא לסביבה רעה ומזיקה, דהיינו, בעיר שאין בה תורה, לא זו בלבד אשר דעותיו הקודמות ישתבשו, אלא גם כל יתר הכוחות הטמונים במצע שלו, שטרם הספיק לגלותם בפועל, ישארו בהעלמם. כי לא תהיה להם עוד הסביבה המתאימה, שתוכל להפעיל אותם מהכוח אל הפועל, וכמבואר לעיל, אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש.

לכן אין כל פלא על חכם כרבי יוסי בן קסמא, שבחר בטוב, ועזב את הרע. ולא התפתה בדברים וקנינים חומריים, כמו שמסיק שם: "שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו, לאדם, לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד". וכן הזהירו חז"ל: "עשה לך רב וקנה לך חבר". וכמו כן הבחירה בספרים כנודע.

כי רק בדבר הזה יש להועיל לאדם או לגנותו, דהיינו, בבחירת הסביבה, אולם לאחר שבחר הסביבה, הוא מוטל בידיהם כחומר ביד היוצר".

אין כאן מה להוסיף. בעל הסולם מסביר בצורה מושלמת, שרק הסביבה הנכונה, אם אדם נכלל בה, היא יכולה להשפיע עליו ולתקנו. ואם לא, אז הוא נזרק מהסביבה הזאת והולך בדרך ייסורים ומי יודע מתי יגיע, בגלגול הזה יכול להיות שכבר לא, אלא בגלגול הבא מתישהו שוב החלק שלו מאדם הראשון יגיע לתיקונים. ודאי שיגיע אבל מתי ואיך, הכול תלוי בתוכנית העליונה.

לכן אנחנו צריכים מאוד מאוד להעריך את הסביבה שבה אנחנו נמצאים, שאין יותר טובה ממנה, וככל האפשר להשתדל להתקרב ולהידבק בה, כי רק על ידי פעולות כאלו שאנחנו נכללים בסביבה, אנחנו יכולים להעמיד את עצמנו תחת השפעת הכוח העליון, שהוא כבר יטפל בנו ובצורה כזאת יוריד אותנו מהאגו שלנו ויעלה אותנו בכוח השפעה.

שאלה: במהלך היום אנחנו נמצאים הרבה זמן בסביבה שהיא לא הסביבה שלנו שבה אנחנו נמצאים בעבודה רוחנית, אלא העבודה שלנו היא בעולם הגשמי. האם זה יכול לפגוע בפעולות הרוחניות אם אנחנו נמצאים בסביבה לא נכונה, למשל בעבודה?

לא. זה רק מלמד אותך כמה אתה צריך לבנות את עצמך בצורה נכונה פנימית בתוך החברים. תמיד אנחנו נמצאים בכל מיני ספֶרות, מהגדולה ביותר ועד הקטנה ביותר, כך אנחנו תמיד נמצאים, זה לא שייך. אפילו שנמצאים איפשהו בעולם, אז כל האנושות, בכלל דומם, צומח וחי, תמיד כך פועלים עלינו.

אנחנו צריכים להבדיל בין הגשמיות שלנו, כולל משפחה, כולל עבודה, כולל כל מיני דברים אחרים, ששם אני חס ושלום לא רוצה להזיק לאף אחד ולא לזלזל בהם, לבין זה שיש לי עוד חלק ששייך לקבוצה, שבחלק הזה אני מתקן את הנשמה שלי, את החלק הפנימי שלי. ואז יש לי עבודה גשמית ויש לי עבודה רוחנית בעולם שלנו, וכך אנחנו צריכים להשתדל לבצע את הדברים.

לכן אין שום בעיה שאני עובד באיזו עבודה, נמצא בין אנשים זרים, גם בעל הסולם וגם רב"ש היו בכל מיני עבודות חוץ וזה לגמרי לא הפריע להם להגיע לרוחניות. רב"ש היה עובד שבוע שלם מחוץ לבית עם הפועלים בסלילת כבישים כי לא הייתה אז עבודה אחרת, ורק לשבת היה חוזר הביתה, ולפני שבת היה נכנס לבעל הסולם לשיעור עם עוד כמה חברים וזהו. זה מה שהיה, לא היה אז טלפון ושום דבר, אלא ככה, כך היו עובדים.

לכן עלינו לעשות הכול במה שאנחנו נמצאים בעולם הזה ולהשתדל לבנות סביבה. אומר בעל הסולם "חיוב בבחירת סביבה טובה", אנחנו בוחרים את הסביבה. זה לא העבודה שלנו ולא העיר שאני חי בה והמדינה ובכלל, אלא סביבה טובה זה אני ואותם אנשים שכמוני רוצים להגיע לחיבור ביניהם ולגלות את הבורא בחיבור ביניהם. מטרתנו היא הבורא, והאמצעי הוא חיבור בינינו, כלי של אדם הראשון.

שאלה: למה בעל הסולם מתכוון שכשהחיים שלי ייגמרו כל מה שיישאר זה תורה ומעשים טובים?

מה יישאר לך אחרי שהחומר יסתלק? תישאר לך רק התוצאה מהפעולות שלך. אלא מה אתה חושב, מה עוד אתה לוקח איתך? את המיליונים שלך אתה לא לוקח, שום דבר אתה לא לוקח איתך. אז תירגע ותעשה ככל האפשר רווחים כאלו, שאותם אתה לוקח איתך מהעולם הזה לעולם הבא, וזה רק מעשי השפעה, ומעשי השפעה נכונים אתה יכול לעשות רק בקבוצה. אז תנסה להיות מרוכז בזה.

תלמיד: זה בגלל שהשכל שלי לא מקבל את המחשבה זאת, שיש משהו אחרי המוות.

אני מבין אותך, אין ברירה, אתה חייב בכוח להמשיך ולהמשיך עד שאתה מחייב את הבורא לעזור לך להתחיל לעכל את זה. ותאמין לי, לי זה לקח המון שנים. והייתי באגו שלי גרוע מכולם. גרוע מכולם, אני אומר לך. ואולי בגלל זה הרב"ש קירב אותי אליו, והחזיק אותי לידו, מפני שאם לא, הייתי הורס שם את הכול. לפי הטבע שלי אני אגואיסט, אטום ממש, שלא יכול להבין שום דבר.

לכן אני מבין אתכם. תראה מה כתוב כאן, באמצע הפסוק שלמדנו: "אשר רק בענין בחירת הסביבה, משוער כל ענין ממשלתו של האדם על עצמו, אשר בשבילה הוא ראוי לשכר או לעונש." רק בזה כל העבודה שלנו, לבחור כל פעם בסביבה יותר טובה. זאת אומרת אם אני נמצא בקבוצה, אז אני צריך לסדר את הקשר בתוך הקבוצה כמה שיותר חזק. ולהבין שכל ההפרעות שאני רואה לפניי, נניח החברים או הפרעות פנימיות, אפילו הפרעות של בריאות, לא חשוב מה, זה סך הכול כדי שאני מעליהן בכל זאת אלחם עבור החיבור.

רק בזה, זה נקרא שאני בוחר בסביבה טובה.

שאלה: אני קצת מבולבל כי כתוב שאנחנו צריכים לבחור את הסביבה, אבל האם זה לא נכון שהבורא בחר עבורנו את הסביבה? אני כל יום צריך לבחור את זה?

לא. הבורא מביא אותך למקום אומר "קח לך". הוא מביא אותך, אבל אחר כך אתה חייב להתחזק. זה נקרא שאתה בוחר את הסביבה, שאתה כל פעם בוחר סביבה יותר טובה, זאת אומרת מסדר את הסביבה בצורה כזאת שאתה יכול להתקדם בה לבורא שנמצא בתוך הסביבה.

שאלה: מה החשיבות של להגיע לערב איחוד פיסית למי שגר בישראל? האם יש הבדל בין הגעה פיסית לעומת השתתפות וירטואלית, כמו יתר הכלי העולמי?

ביום ראשון הבא, זאת אומרת בעוד עשרה ימים, יהיה לנו כאן בישראל ערב איחוד, ערב חיבור, ערב שבו אנחנו רוצים לאסוף בעצם את כל מי שרוצה להגיע לחיבור איתנו. מי שלא מישראל, ודאי שלא צריך לבוא, אנחנו נשארים בקשר בינינו, אתם ודאי תשתתפו איתנו, ותהיו יחד איתנו ואז ודאי שבזה בכל זאת מתחברים. אבל מי שיכול להגיע אני חושב, ואני לא מחייב בזה אף אחד, אבל אני חושב שכדאי לו להגיע. כדאי לו מאוד להגיע לכאן, ולהשתתף איתנו יחד.

לגבי המגבלות אני לא יודע, אני לא שייך לארגון הערב, אבל אם אתה שואל אותי אני ממליץ ובעצם מזמין כל אחד שנמצא בגבולות המדינה לבוא לאותו ערב. אני מקווה שנעשה חיבור חזק וטוב, וגם שנמשיך אותו לכל העולם, לכל הקבוצות שלנו הפזורות בכל העולם.

אבל אני מאוד מאוד מבקש ממי שנמצא בחו"ל לא לבוא במיוחד לערב, כי יש כאלה ש"חמים" על זה ובאים. אתם תקבלו ממש אותה מנה כמו כל מי שנמצא כאן, אל תדאגו. אבל מי שנמצא בישראל, נראה לי שהוא צריך לבורא.

בכל זאת, זו הזדמנות, ואם האדם מפספס, אם הוא מזלזל בזה שיש לו הזדמנות, אז זו כבר בעיה של זלזול בחיבור. ולכן לא נראה לי שכדאי לפספס את זה, לזלזל בזה.

שאלה: כיצד למסור עצמו להשפעת הקבוצה ולא להישאר בהשפעת גורמים טבעיים?

רק להבין שהרוחניות נמצאת במרכז הקבוצה. ואין לי ברירה, אני חייב להיות בתוך הקבוצה, וכמה שיותר במרכז הקבוצה, ואך ורק שם אני מגלה את הבורא. פשוט מאוד.

מטרתנו זה הבורא, לגלות אותו, להידבק אליו, להיות במרכז של כל המציאות. הוא נמצא שם, במרכז הקבוצה. ועד כמה שנראה לי שזה דוחה אותי, ואין ברירה, ואני שוכח ומזלזל, אני בכל זאת צריך להתקרב לזה.

שאלה: למרות שאנחנו בעולם וירטואלי, מה ההשפעה של הקרבה הפיסית עם החברים. במקרים שזה אפשרי, האם סביבה פיסית יותר טובה מסביבה ווירטואלית?

במקרה שזה אפשרי, ודאי שסביבה פיסית יותר חשובה מקשר וירטואלי. כי תראו איך רבי שמעון לקח את כל התלמידים שלו וברח למערה, ושם הם ישבו ולמדו. זה קורה כך בהרבה מקרים, להרבה מקובלים. איך האר"י היה נבדל עם התלמידים שלו. ועוד ועוד.

יש לנו בצפון ישראל הרבה מקומות כאלה, בהם המקובלים היו נסתרים, מתיישבים עם התלמידים שלהם, וכך לומדים ומתחברים.

לכן זה מאוד חשוב. חיבור פיסי במקום סגור הוא מאוד חשוב. ואם לא, אז חיבור וירטואלי ברשת הוירטואלית שלנו. אבל בזמננו זה ממש אותו דבר, העיקר זה כמה שיותר, כמה שאפשר להיות קרוב לחיבור, למרכז החיבור.

שאלה: האם העשירייה היא תמיד הסביבה הטובה ביותר עבורנו?

כן.

תלמידה: ומה התפקיד של שאר?

לא, אין יותר מה להוסיף. רק העשירייה, זה מרכז החיבור בינינו. ודרך העשירייה למה שאתה רוצה, אבל יחד עם החברים בעשירייה.

תלמידה: ומה התפקיד של שאר העשיריות והכלי העולמי בעניין סביבה.

להתחבר. כשאנחנו נתחבר בתוך העשיריות בצורה נכונה, אז נתחיל לחבר בין כל עשירייה ועשירייה. בצורה כזאת שעשירייה היא כמו אחד, וכמו שעכשיו אנחנו מתחברים עשרה לאחד בעשירייה, כך נחבר עשר עשיריות לאחד.

שאלה: בהמשך לתשובתך הקודמת על חשיבות החיבור הפיזי, האם אתה ממליץ לנו לפתוח את אולמי הלימוד הפיזי מחדש?

אני לא יודע מה קורה בחוץ עם המחלה - עם ווירוס הקורונה, עם כל מיני תנאים אחרים, עם היכולת של האנשים להתחבר בשביל מה ולמה. יש לנו הנהלה והיא מסדרת את כל הדברים האלה, אני רק בעד החיבור. לי נראה שהחיבור בינינו יכול להימשך גם בצורה וירטואלית ולהתפתח יותר ויותר. יכול להיות שחיבור פיזי אפילו יגרום חיכוך, סכסוך, קושי. צריך להשתדל, אבל לא בלחץ ובהתאם להנהלה שלנו.

שאלה: כל העבודה והפעולות שלנו הם כדי להתחבר. שמעתי את רב אומר שנשים לא יכולות להתחבר, תוכל להסביר?

נשים לא יכולות להתחבר כמו גברים, זה נכון. כי לפי הטבע של הנשים הן לא יכולות להתחבר. לאישה יכולה להיות אולי עוד חברה אחת או שתיים, שתיים זה כבר הרבה, חברה אחת. אבל לגברים החברים הם ללא גבול, בצורה חופשית, הם יכולים ללכת לסאונה יחד, ללכת לכל מיני מקומות, אצלם החיבור יותר פשוט. גבר הוא כמו ילד, הוא לא מתפתח כל כך בכיוון הזה. מה שאין כן אישה גדלה, מתוך הטבע שלה היא צריכה להיות אימא, להוליד, לגדל ילדים, ולכן היא נמצאת במערכות אחרות עם נשים. אבל בכל זאת אנחנו נמצאים עכשיו במצב שכל הנשים צריכות להתחבר לדְמות "חוה", שקיימת ליד דמות גבר אחד "אדם", אין מה לעשות.

שאלה: איך לא להתייחס לסביבה בצורה אגואיסטית, לא שאני צריך את הסביבה אלא שהסביבה צריכה אותי?

אני חושב כך, אדם שנמצא בסביבה, ככל שהוא פחות חושב על עצמו, מנתק את עצמו מה"אני" שלו, נכלל בסביבה וזורם איתה, זה הכיוון הכי טוב.

שאלה: לגבי ערב איחוד, יש חשש מאוד גדול שהקרבה הפיזית בערב איחוד תטשטש את החיבור הפנימי ותוריד את הדרגה שהשגנו בשנתיים אחרונות, איך להתרכז רק בחיבור פנימי?

לכן אני לא ממליץ לפתוח מרכזים ולהתחיל לעשות כל מיני חיבורים כמו שהיו לנו פעם. התקדמנו ואנחנו כבר יותר וירטואליים מקודם, לכן צריך להיזהר מקשרים גשמיים. קשרים ווירטואליים צריכים ממש למלאות אותנו. אנחנו נכנסים למישור הווירטואלי, זה ברור, לכן אני לא חושב שיש הכרחיות לחיבור פיזי.

אבל פעם בחודש או פעם בשלושה חודשים, כמה שאנחנו נחליט, הכול תלוי בכם, נרצה בכל זאת לקיים ערב שיתוף, ערב חיבור, וזה כדאי. נראה את זה בפעם ראשונה בעוד כעשרה ימים ולאחר מכן נחליט מה לעשות הלאה. ודאי שזה בהתאם למה שאתם תחשבו ותדונו יחד עם ההנהלה שלנו. אני לא שייך לזה, מה שאתם תחליטו יחד עם ההנהלה של בני ברוך, ככה זה יקרה ואני אשמח להשתתף.

שאלה: מה זאת אומרת שאישה לא צריכה להפוך לאדם, אלא היא צריכה להפוך לחווה?

זאת שאלה ערמומית, אני מרגיש את עצמי כמו בבית משפט, שכל מילה יכולה להיות אחר כך מופנית נגדי.

יש הבדל גדול בין אישה לבין גבר, ויש הבדל גדול בתיקונים של אישה ושל גבר, אנחנו לא צריכים להשוות ביניהם. אלה שני עולמות - אישה וגבר, ולכן גברים מתחברים ביניהם לחוד ונשים מתחברות ביניהן לחוד והם לא מתערבבים. כי בזה אנחנו מיד מתחילים לרדת מדרגה רוחנית לדרגה גשמית, אין מה לעשות. לכן חייב להיות חתך, אנחנו צריכים לעזור זה לזו, קבוצת גברים לקבוצה הנשים, אבל לא להתערבב.

וככה זה יהיה בכל האנושות כשהיא תתחיל להתקדם, זה לא יכול להיות מעורב. שני הדברים האלה, גבר ואישה, צריכים להיות נפרדים ומחוברים רק דרך הבורא. כתוב "איש ואישה שכינה ביניהם", מה זאת אומרת שכינה? גילוי הבורא ביניהם, שהבורא יחבר ביניהם. אם אין בורא בין גבר לבין אישה, החיבור הזה לא מתקיים נכון.

אנחנו אנשים עם ניסיון חיים ואנחנו כבר יכולים להבין את זה. חיבור טוב, נכון, רוחני הוא רק דרך הבורא, נלמד איך לעשות את זה. אבל להיות באספה חגיגית בערב אחד, אנחנו יכולים להיות יחד. יחד, הכוונה שאנחנו לא מעורבבים, יש חלק גברים ויש חלק נשים, ואני לשניכם, אני מחכה לכם.

(סוף השיעור)