שיעור בוקר 24.12.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 627

מאמר ק"מ "מה אהבתי תורתך"

קמ. מה אהבתי תורתך

שמעתי מוצאי שביעי של פסח תש"ג

""מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".

אמר, שדוד המלך, אף על פי שזכה כבר לשלימות, מכל מקום היה משתוקק לבחינת תורה, משום שתורה היא יותר גדולה וחשובה מכל שלימות שבעולם".

קמ. מה אהבתי תורתך

שמעתי מוצאי שביעי של פסח תש"ג

""מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי"." דויד המלך כתב כך בתהילים.

אמר, שדוד המלך, אף על פי שזכה כבר לשלימות, מכל מקום היה משתוקק לבחינת תורה, משום שתורה היא יותר גדולה וחשובה מכל שלימות שבעולם".

תורה זה האור העליון שיורד אלינו מהבורא ובונה את הכלים, מסדר אותם ומביא אותם לתיקון, לגמר התיקון. כך אנחנו מגיעים למצב של תיקון הכלים, וכל האור העליון שנכנס בהם, מתקן אותם וממלא אותם הוא נקרא "תורה".

שאלה: איך יכול להיות שמשהו גדול יותר מהשלמות?

את כל הבחינות אנחנו מודדים לפי הכלים. גדול, קטן, שלמות, חיסרון, הכול נמדד לפי הכלי. אין לנו שום דבר אבסולוטי כי אנחנו לא יכולים כלפיו למדוד שום דבר. לכן מושג הבורא הוא "בוא וראה", ואז אתה יכול להגיד, זכיתי לגילוי הבורא, בכלים שלי שתיקנתי מתגלה כוח עליון שנקרא "בורא". אז אצלך הבורא הוא כזה, אצלי הוא אחר, לכל אחד ואחד יש בורא משלו, ואצל כל אחד זה משתנה ממצב למצב. אין שום דבר שהוא אבסולוטי, כי מה שמדובר מדובר אך ורק כלפי האדם.

תלמיד: שלמות היא לא משהו שלא חסר בו כלום?

לעת עתה. מאיפה אתה יודע מה יחסר לך ברגע הבא?

תלמיד: אם כך, כל הזמן השלם משתנה?

ודאי. אנחנו לפעמים מדברים על הבורא שהוא השלם, זה משהו אחר, אבל לא משיגים את הדברים האלה. אומרים שבגמר התיקון, כשאנחנו נתקן את עצמנו לגמרי, וזה דבר כזה שעוד לא משיגים ועוד לא מבינים על מה מדובר, אבל נניח כמו שכותבים מקובלים, שנחזור למצב שהכול מתוקן בעל מנת להשפיע, אז נגלה בתוך הכלים שלנו המתוקנים בצורה כזאת, את יחס הבורא אלינו בתוך היחס שלנו אליו בצורה השלמה.

אבל מדובר כלפי מה שהבורא ברא, ומה שקלקל, תיקן, מילא ונגלה, ולא על משהו שאין לו שום שייכות לכלום. אלא תמיד אנחנו קושרים את כל ההבחנות למצבים, בפרט למצבים שאנחנו עוד לא משיגים.

תלמיד: אז כל פעם האור מגדיר את השלמות מחדש ובגלל זה הוא נקרא יותר גדול מהשלמות?

ודאי.

"מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".

אמר, שדוד המלך, אף על פי שזכה כבר לשלימות, מכל מקום היה משתוקק לבחינת תורה". זה אור שמגיע לנברא, אפילו לאדם הראשון המתוקן, "משום שתורה היא יותר גדולה וחשובה מכל שלימות שבעולם", כי היא מגיעה מהבורא, ושלמות אנחנו משיגים בתוך הכלים של הנבראים, וגם את התורה אנחנו אחר כך משיגים. הכול מדובר כלפי האדם המשיג, מה שלא יהיה.

שאלה: בעל הסולם אומר שהוא כבר זכה לשלמות, אז בשביל מה הוא צריך את התורה אם ישנה כבר אותה שלמות באדם?

הוא מסביר לך, שאפילו שהוא זכה לשלמות ומבין מה זה נקרא שלמות מצד הנבראים, הוא בכל זאת משתוקק לתורה, כי תורה היא כוח האור הכולל בתוכו את כול מה שבא מהבורא לנבראים. ואפילו שהנבראים זכו להכול והם מלאים בהכול, בכל זאת הם ממשיכים להשתוקק לאותו יחס של הבורא אליהם, אין לזה סוף. הרצון לקבל שמשתוקק לגלות, ורוצה יותר ויותר להיות קשור לבורא הוא לא נגמר, כי אם הוא ייגמר, הכול נגמר.

תלמיד: לפי מה שאתה אומר יש משהו מעבר לשלמות?

מעבר לשלמות יש כל פעם ערגה לגלות את השלמות, כי בלי הנטייה הזאת מצד הנברא שום דבר לא יתקיים.

תלמיד: זה נקרא "אין סוף".

זה נקרא "אין סוף". אצלנו בשפה שלנו, בתפיסה שלנו אנחנו מוגבלים.

(סוף השיעור)