שיעור בוקר 26.07.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור הכנה לכנס "קבלה לעם" העולמי באיטליה "מאחדים את בבל בערבות", שיעור 5 - "קבוצה אחת, אירופה אחת"

קריין: שיעור מספר 5, בנושא "קבוצה אחת, אירופה אחת". אנחנו נקרא את קטע מספר 3, מתוך ליקוטי מוהרן.

"צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי (סנהדרין לז). נמצא כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתקון העולם, ולמלאות חסרון העולם, ולהתפלל בעבורם.

(ליקוטי מוהר"ן - מהדורא קמא, סימן ה)".

סדנה

איך אני יכול לתאר את העולם שכולו תלוי בי, שאני יכול להביא אותו לגמר התיקון כאן ועכשיו? לפי תפיסת המציאות אנחנו לומדים שזה כך, שהעולם זה מה שמתואר בתוך הכלי המקולקל או המתוקן שלי, פחות או יותר, אז אין לי בעיה להביא את העולם לגמר התיקון. הכול תלוי בי ולא בעולם, ודאי שאני צריך לעבוד עם הקבוצה, עם העשירייה, עם העולם, כי זה הכול כלי שלי, אבל הכול תלוי במאמץ שלי בלבד. אז איך אני מביא את הקבוצה ואת העולם לגמר התיקון, וזה לא תלוי בזמן, לא תלוי בהם אלא רק בי?

*

איך אני בכל היחס שלי למשל לאירופה, מבין שאני מתקן את עצמי ממש, את הכלי שלי לפי תפיסת המציאות האמיתית, ומה שעכשיו מתגלה בחלקים מאוד בעייתיים של העולם, באירופה, במזרח התיכון, באיראן, אני צריך לטפל בי בתוכי ולראות איך שעל ידי הטיפול שלי כל הכלי הזה מגיע להתקרבות בכל החלקים שלו, עד שיהיה כלי אחד? איך אנחנו מתייחסים כך כרגע ספציפית לאירופה?

*

איך אני על ידי הגברת האחריות שלי על כל העולם, מקרב אליי את כל החלקים שלי המדולדלים וכך מתקן את הנשמה שלי?

*

קריין: קטע מספר 4, מתוך דגל מחנה אפרים.

"האדם הרוצה לעבוד ה' באמת, צריך לכלול עצמו עם כל הנבראים וכן צריך לחבר עצמו עם כל הנשמות ולכלול עצמו עמהם והם עמו, היינו שלא תשאיר לך, רק מה שצריך לחיבור השכינה כביכול. ולזה צריך קירוב ורבוי אנשים, כי לפי רבוי האנשים העובדים את ה', יותר מתגלה אליהם אור השכינה, ולזה צריך לכלול עצמו עם כל האנשים ועם כל הנבראים, והכל לעלות לשורשן, לתיקון השכינה כביכול."

(דגל מחנה אפרים, פרשת שלח).

איך אנחנו מחזקים זה את זה כנגד הטבע שלנו, כך שכל העולם זה הכלי שלי שנמצא ממש לרשותי, כדי שאני אתחבר בהם בלב ונפש ואביא אותם לאיחוד? איך אנחנו על ידי הערבות, על ידי השפעה הדדית, נגרום לזה שכל אחד כך יראה את עצמו, שהוא צריך להתחבר עם כל העולם, שהוא אחראי על כל העולם, שזו הנשמה שלו ושצריכים להתייחס ממש לכל דבר, באהבה ובמקום שהוא רואה שנאה, דחייה, ריחוק זה אומר על הפגם בכלי? כלפי כל השונאים ומה שלא יהיה.

השונאים האלה רק מראים לו איפה הכלים המקולקלים שלו, שלי, נמצאים. איך אנחנו מארגנים כאלה יחסים, שמועה, אווירה בחברה שלנו לכל המציאות?

*

קריין: קטע מספר 7, מתוך "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם.

"תחילה יש לעשות מוסד קטן, שרוב ציבור שבו יהיו מוכנים לעבוד כפי יכולתם ולקבל כפי צרכם... וכן יהיה בו כל הצורות של הנהגת מדינה שלמה. במלה אחת שכל הסדר של החברה הקטנה ההיא יהיה מספיק למסגרת בשביל כל אומות העולם כולם, בלי לגרוע ובלי להוסיף. והמוסד הזה יהיה כעין נקודה מרכזית ההולכת ומתרחבת על עמים ומדינות עד סוף העולם. וכל הנכנס למסגרת ההיא יקבל עליו אותה הנהגה ואותה התכנית של המוסד באופן שכל העולם יהיה עם אחד לריווח והפסד ולתוצאות."

(בעל הסולם, כתבי הדור האחרון).

איך אנחנו בונים כזה מוסד באירופה? האם יש לנו איזו הבנה, איזו גישה, איזו התחלה?

*

במה אנחנו כקבוצה, שנמצאת מחוץ לאירופה, יכולים לתמוך, לעזור, לתת דוגמה, לקבוצות אירופה? במעשה איך אנחנו יכולים לתת דוגמה ותמיכה לאירופה להתארגן כמרכז של תיקון העולם?

*

שאלה: איך בונים אחריות, איך מייצרים הרגשת אחריות?

אחריות בונים מתוך הבנה והרגשה שכל האנושות, החיבור בין כל בני האדם, זאת הנשמה שלי. מתוך זה. קודם כל אתה צריך לתאר לעצמך את העניין עד כמה שהוא תלוי בך, שייך לך, שלך, מעליך, ואיך בגמר התיקון אתה נמצא עימו. יוצא, שכל האנושות, מלבד דומם צומח חי שאותם לא מקבלים בחשבון, הם מצטרפים, אלא כל בני האדם, כל באי עולם הם חלקי הנשמה שלי. עשר הספירות שלי המורחבות, השלמות, זו כל האנושות, כך זה יתגלה.

אני לא מדבר בצורה גיאוגרפית, איפה שהם נמצאים מקוטב לקוטב, ולא בצורה פיזית, איפה שהם בגופים, אלא אני מתאר אותם ברצונות, שכל התשוקות, הרצונות, התכונות שיש בכל אחד בקשר לגשמיות ובקשר לרוחניות, צריכים להגיע לאיזון.

לא כל כך ברור לנו מה זה תיקון, אנחנו יכולים להכניס לזה כל מיני דברים, אלא איזון, זאת המילה היותר נכונה, בין טוב ורע, אור וחושך, גבוה ונמוך, כל החברים, כל האנשים. הכול, גם ערבות, זה איזון, מערכת אינטגרלית זה איזון.

תלמיד: איך בונים אחריות?

רק על ידי זה שאני רואה איך בגמר התיקון צריכים כל החלקים האלה להיות כלולים, מחוברים יחד למערכת אחת, כי אף אחד לא יכול לתפקד, אף אחד לא יכול להתקיים בלי שהוא מקבל ונותן עם כולם.

תלמיד: ואם אין עדיין את ההרגשה וההבנה הזאת או שיש אותה באופן חלקי?

אז לעשות כל מיני פעולות לקראת זה. מה שאני עושה בקבוצה קטנה, משם אני יכול לקבל הרגשה לקבוצה הגדולה. כמו שבמדע, בחיים שלנו אנחנו עושים מודלים קטנים למיניהם ואחר כך מגיעים למציאות יותר גדולה. כך מקובל לעשות. כי סך הכול, כל העשירייה היא אחת, ה-ו-י-ה, אתה יכול לחלק אותה לאין סוף ה-ו-י-ו-ת, והכול לפי אותו החוק ש"כלל ופרט שווים".

שאלה: אם אני מתקשר לבורא דרך הקבוצה בעבודה למעלה מהדעת האם אני יכול לצפות שהאור ישפיע לאירופה ולתיקון העולם באותו הזמן?

הכול תלוי עד כמה שאני רוצה לראות את כולם מחוברים. בזמן הכנס אנחנו צריכים במיוחד לתת לזה תשומת לב ומאמץ פנימי מפני שזה הזמן שכולם כך פועלים, פחות או יותר, ואז כדאי. זה זמן של ברכה.

שאלה: בשיעורים קודמים דיברנו על תפילה, תפילה עבור החברים, בקשה מבורא כעבודה היחידה של האדם או הדבר המרכזי. היום בשיעור ארבע היה דגש מאוד גדול על כך שאת הכול אנחנו מייצרים בערבות בינינו, בזה אנחנו בונים את כל המדרגות, יוצרים את התיקון. איך לסדר את שניהם בצורה קצרה, שמצד אחד הכול נבנה בתוכנו בערבות ומצד שני הקשר לבורא, הבקשה אליו, תפילה?

תפילה זה לא מילים שאני פונה לבורא, שאני אומר כך כמו במכתב שאני כותב לאיזה משרד, "בורא יקר, בראשית עשית את השמים ואת הארץ, ובעקבות זאת אני פונה אליך בחזרה, מספר לך איך אני מרגיש מכל הבריאה שלך." אלא האדם מתפלל כל היום, כי אנחנו קשורים למקור הזה וכל מה שאנחנו מרגישים, התפילות, הבקשות, החוטים שלנו מעומק הלב הם עולים לשם. לכן אנחנו לא צריכים כל כך לכוון אותם לבורא כי אז אנחנו מתארים אותו בצורה לא נכונה. אלא העיקר שאנחנו צריכים זה לחבר את כל האנושות, את הקבוצה, לדאוג לזה יותר, שזה יעמוד בלב שלי, והלב שלי כבר מחובר עם הבורא.

תלמיד: אני אשאל אולי אחרת. היום דיברנו על כך שברובד שלנו אפשר לסדר ערבות או להוסיף ערבות בצורה כזאת שאנחנו מקדימים את החושך, עובדים עם השמאל, מחברים את זה וכולי. בכל זאת מה זה הדרישה או החיסרון למשהו פנימי יותר שנקרא בורא, מה זה אותו חיסרון למה שלא קיים עדיין בינינו?

זה אותו הכוח הכללי שפועל בכל המציאות. יש לך מערכת והכוח הכללי שבכל המערכת זה הבורא.

תלמיד: וזה ברמה יותר פנימית.

זה ברמה די פנימית, כי אז אנחנו לא מפספסים את עניין המערכת עצמה, החיבור של כל החלקים, הערבות, ופניה לבורא כמקור הערבות, מקור החיבור, הכוח המייחד, הכוח המחזיק. למעלה מזה אנחנו לא מגיעים, לא כדאי לנו לתאר את הדברים, זה נמצא מחוצה לה-ו-י-ה שלנו, לכלי שלנו. רצוי לתאר את הבורא ככוח הפועל בחיבור בינינו בלבד. זה נכון, זה מספיק, זה מחזיק אותנו.

שאלה: איך אדם מגיע למצב שהוא לוקח אחריות על כולם?

כי זה הכלי שלו, כי הוא באמת אחראי על כולם. כמו שכתוב, שהאדם הוא בעצם אחד.

תלמיד: בעשירייה לא ידענו מה זה לברך את הבורא.

לברך את הבורא זו הרגשת הלב שאני קשור למשימה היחידה הגבוהה המיוחדת לגלות את המערכת האינטגרלית שבה קיים, שורה כוח אחד, וכל זה נמצא ברמת הטוב ומיטיב למעלה מהדעת, למעלה מהאגו. לתאר את המצב הכי גבוה, המנותק מאיתנו ודאי.

תלמיד: אנחנו אומרים על התפילה שהיא עבודה שבלב, לא המילים. יש הרבה ברכות עם הרבה מילים. מהי ההרגשה הזאת שבלב שמברכת את הבורא?

יש בזה את כל מאה עשרים וחמש הדרגות. אני יכול לברך אותו על כל דבר קטן שיש לי בחיים, על כל רע ועל כל טוב. צריך להשתדל שזה יהיה זה כנגד זה, בהבדל בין רע וטוב, ובחיבור בין רע לטוב, עד כדי כך שמברך על הרע יותר מאשר על הטוב. עד כמה שאני קושר את תחילת הבריאה, במצבי באיזה מקום בדרך, ואת סוף הבריאה יחד, מתוך זה צריכה לצאת הברכה שלי.

תלמיד: זה כמו הודיה, כאילו הרגשה שאני מודה.

כן, אבל לא על זה שטוב לי, אפילו בעל מנת להשפיע, כי אז קשה לנו כאן להתנתק מ"האני". אלא איך אנחנו יכולים להודות לבורא באשר הוא בפני עצמו ולא תלוי בנו. כי "תלוי בנו" זו כבר נגיעה. כאן אנחנו צריכים להתאמץ להרגיש את זה. תלוי בהרגשת הלב.

שאלה: איך להגדיל, להגביר את הערבות בינינו? ברור לי שאם לאדם יש מסך, כנראה שיש לו יכולת לבדוק את הדברים האלה. לאדם בעולם שלנו גם יש כלים בפעולות לבדוק מה זה להיות ערב. בתקופת ההכנה, שאדם לא בזה ולא בזה, איך אפשר לבדוק שאני עכשיו מגביר את הערבות מהיום למחר?

לבדוק זה פשוט מאוד, עד כמה אני בכל זאת משייך את עצמי לכלי הזה, עד כמה אני מרגיש ששם החיים הרוחניים שלי, שאני תלוי בזה, שאני לא רוצה אבל אני חייב את זה. מה נשאר לי עוד לעשות. הבורא ברא כך אז אני בעל כורחי מסכים לזה, מה אני יכול לעשות? אני בסך הכול נברא. מתוך זה מגיעים לאט לאט למצב שמתחילים להרגיש עד כמה שעשה דווקא טוב. למה כל הדברים האלה נעשו כך? כדי שאנחנו נתעלה לאמונה למעלה מהדעת, שנפרוץ לטבע העליון.

תלמיד: אני לא חושב שיש לאדם אפשרות לבדוק, לפני עשר שנים או בעוד חמש שנים, שאני מרגיש את זה לפה או לפה.

זה במחשבה. אתה יכול, כולם יכולים.

תלמיד: לבדוק שאני יותר משייך את עצמי לקבוצה?

כן. זאת בכל זאת הרגשה. ודאי שאני מנותק ומתנתק כל הזמן, אבל כשאני נזכר או מזכירים לי, אני יכול לצייר לעצמי מצב שרוחניות שהיא למעלה מהדעת, שהיא תכונת השפעה, לא יכולה להתקיים בי לבד, בלבד, אחד, היא רק יכולה להיות מחוצה לי, מחוץ להרגשה שלי, כי אני באגו שלי. זאת אומרת עד כמה שאני נכלל מאחרים, שם אני נפגש עם הרוחניות שלי. יוצא שהקבוצה היא באמת הנשמה שלי.

תלמיד: מה הסיבה שלא נותנים לאדם לראות שהוא לא יכול לעשות פעולה ללא שכר. או שנותנים לו לראות מעט מאוד?

זה בהתאם לעד כמה שהוא יכול לסבול.

תלמיד: כי אם היו נותנים לאדם לראות את זה בכל פעם, הוא מהר מאוד היה מגיע לתפילה ולתיקון.

הוא היה מגיע בהכרח, לא במאמץ למעלה מהדעת אלא בתוך הדעת. אם אני בחיים האלה מגלה שאני תלוי במישהו, אז אני תלוי במישהו, בסדר, מאין ברירה אני עובר משליטה שלי לשליטה שלו.

כאן רוצים שאתה תבנה את עצמך בדרגת האמונה ולא בדרגת הקבלה. שאתה בעצמך תרכוש את דרגת ההשפעה, ולא שאתה תיכנס תחת שליטה של מישהו, אלא שאתה תרצה שכוח ההשפעה ישלוט בך במקום כוח הקבלה ששולט כרגע. וזה לא שאתה נכנע למישהו, אתה נכנע לתכונה חדשה שאתה כובש אותה ורוצה שהיא תשלוט בך.

תלמיד: אם אני מבין נכון כל העניין הוא לעבוד ללא שכר. על זה כל הדבר.

לא. לעבוד ללא שכר זה אמצעי.

תלמיד: כן, להגיע להשתוות הצורה עם הבורא.

כן, אבל זה אמצעי. המטרה היא לרכוש את תכונת ההשפעה, אמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: האם זה נכון ליצור כמה שיותר מצבים ותרגילים כדי שנרגיש שללא שכר לא נוכל לעשות?

גם כן. תרגילים זה טוב. אבל ישנם התרגילים וישנה התוצאה. התוצאה צריכה להיות שאני פועל למעלה מדעתי.

תלמיד: זה ללא שכר.

זה ללא השכר הגשמי, אלא יש במקום זה שכר רוחני. מהו השכר הרוחני? נתינה, השפעה ממני לכל היתר. וכאן אני מגלה שהם שלי, ואז איך אני נותן לחלקים שלי? גיליתי בגמר התיקון שכל בני האדם הם חלקים בתוך הה-ו-י-ה שלי, אז מה, אני נותן להם? אני נותן לעצמי, ומה עשינו? לכן קו שמאל, האגו לא נעלם אלא הוא יותר ויותר מתחזק, כדי שעל פניו אתה תבנה את הימין. והאמצעי יוצא שבאמת יש לך גם התנגדות, זאת אומרת כל העביות והמסך והאור החוזר.

תלמיד: אבל באגו שלי אני אף פעם לא אראה שהם חלקים שלי.

כן, אבל אתה חייב את האגו שלך שיעמוד כל הזמן נגד. אחרת אתה תהיה מכור להשפעה.

תלמיד: יש לנו דיווח לגבי כנס המראה. היום בערב משש וחצי אפשר להגיע למרכז, תהיה ארוחת ערב לכל מי שרוצה. והחל משבע וחצי אנחנו נכנסים ללו"ז של כנס, עד שעה תשע וחצי תהיה פה פעילות עבור הגברים, ואחר כך ישיבת חברות למי שמעוניינת.

ביום שישי אין שיעור בקר הגברים מתכנסים משעה עשר ברצף עד עשר וחצי בלילה.

בשבת הגברים מתכנסים בשעה עשר עד שעה אחת עשרה בלילה ברצף. לנשים יש אפשרות להגיע לישיבת חברות משמונה ארבעים וחמש עד תשע ארבעים וחמש, ואחר כך יש להן שיחה עם רב.

ביום ראשון גם אין שיעור בוקר, הכנס מתחיל משעה תשע וחצי ברצף עד שעה ארבע, ואחר כך תהיה ישיבת חברים עולמית בשש ארבעים וחמש עד שבע וחצי שתועבר מכאן.

חשוב לדעת, היום יישלחו השיבוצים של העשיריות לכולם. יהיו לנו כאן 44 עשיריות. בנוסף עם השיבוץ של העשיריות נשלח מפה שתציין את מספרי העשיריות של השולחנות. המספרים יהיו קבועים לאורך כל הכנס ויישארו על השולחנות, לפני כל שיעור תוצג מפה על המסכים כך שכל אחד יוכל לדעת איפה הוא יושב. נשלח הכול גם במייל, וגם בהודעה, אם משהו לא ברור, מישהו לא מוצא את עצמו או צריך עזרה, תמיד אפשר לפנות ונעזור לכולם.

בסדר. המטבח מוכן?

תלמיד: כן, המטבח מוכן.

יופי. תדאגו לנשים וילדים, שאתם לא זורקים אותם סתם ככה לשלושה ימים. מה אם אדם לא יכול להישאר עד עשר בבוקר בבית, הוא ממש מרגיש את עצמו לא נוח?

תלמיד: אין בעיה. הוא יכול לבוא, הוא תמיד יוכל לעזור במטבח, לסדר, לא חסר מה לעשות.

וגם יכול להיות שכאן יישבו אנשים וילמדו, יקראו משהו. רצוי שיהיה להם איזה שידור חוזר או משהו, איזה שיעור מוקלט שמסתובב.

שאלה: אנחנו עומדים לפני תחילת הכנס, מה ההמלצה שלך, איך אנחנו היום מתכוננים הכי טוב לכניסה לכנס?

צריכים קודם כל לבדוק את החיבור בינינו, מתחילים מעצמנו. אחר כך את החיבור מהעשירייה שלי לכלי, לעשירייה המקומית, זה כבר חמש מאות איש, אחר כך מתוך זה לכלול את כל העשיריות בארץ, ואחר כך להתכלל באירופה. עד כמה שאפשר להיות קשורים לכנס, למה שקורה שם. תראו אם יש לכם שירים, או יש לכם שאלות. אתם כבר יודעים איך להתכונן לכנס. העיקר זה חיבור הלבבות, אז תשתדלו. חיבור הלבבות תלוי בחשיבות המטרה, בעד כמה שהיא קרובה ותואמת למטרת החיים שלנו, ואחר כך עד כמה החברה משפיעה על כל אחד. סך הכול הדברים ידועים.

תלמיד: הערב יהיו פה 310 חברים, וביום ראשון תהיה התאספות של 170 חברים. זה הרבה לעומת מה שהיה בעבר.

זה כדאי, בזה שאנחנו עושים את הכנס באירופה ומכינים את עצמנו להתקשר עם קבוצת אירופה המאוחדת ובכלל עם הכלי העולמי, בכך אנחנו מקדמים את העולם בקו הטוב. באמת אתם יכולים לראות איך מיום ליום כולם יותר ויותר מודעים לבעיה שבה העולם נמצא ולאן הוא מידרדר.

אז אנחנו לא צריכים לשמוח שהעולם מידרדר, אלא זה הכלי שלנו, זו הנשמה שלנו. אנחנו צריכים להתייחס לזה כמו לדבר הכי חשוב, כי הפנימיות אחראית על המצב שנמצא בחיצוניות. כך זה בכלים. הראש אחראי על מה שקורה בגוף. היד לא אשמה בכך שהיא עשתה מעשה לא טוב, אלא הראש, הלב. לכן הבעיות הן איתנו, כמו שאנחנו יודעים תמיד, עם מה שנקרא "ישראל", "ישר א-ל".

בקיצור, אנחנו צריכים להשתדל להיות כמה שיותר מחוברים עם כל העולם ולדאוג שיתעורר. הסימנים להתעוררות יום יום מתבררים, אבל בינתיים אלו סימנים שליליים. נקווה שאנחנו נוסיף עליהם גם תיקונים, ואז יבינו זה כנגד זה, למה רע. זה מה שאנחנו צריכים להסביר. מה רע, כולם יודעים. ואם לא יודעים, אז עוד מעט ממש כולם ידעו וירגישו. אבל למה רע אנחנו צריכים להסביר, ולהסביר בצורה רכה, יפה, טובה, כי "דברי חכמים, בנחת נשמעים"¹.

תלמיד: יש עשרות חברים מישראל שנמצאים בדרך לכנס באיטליה, והם מבקשים מאיתנו להתכלל איתם, לעזור להם, לסייע, כך שנהיה בלב אחד ונתמוך בהם בפעילות הזאת לקראת הכנס.

אין לי מה להגיד, הכול כבר נאמר. אנחנו נצליח בטוח. הבורא מטפל בנו, אנחנו רואים את זה, רק צריכים לתת מצידנו הסכמה, תמיכה, וזה ילך.

תלמיד: סידרנו את העשיריות כאן כך שבמהלך כל הכנס הן יהיו אקראיות, כל שיעור. זאת אומרת, הבן אדם יקבל רשימה לכל שיעורי הכנס, וכל פעם יהיה לו ערבוב.

זה טוב. תערבבו בכל הארץ, יש הזדמנות וזה מאוד חשוב.

(סוף השיעור)

---

1. קוהלת פרק ט', י"ז↩