שיעור צהריים 26.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

בעל הסולם, תע"ס, כרך א', חלק ג', פרק י"ב, דף קנ"ו, אור ישר ואור חוזר

קריין: אנחנו קוראים בספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ג', פרק י"ב, בדף קנ"ו עמ' 156 בדברי האר"י אות ו'.

אות ו'

בע"ס דהסתכלות שהן או"י יצא השורש שהוא הכתר סמוך לעין.

וחו"ב תו"מ מתפשטים מעין ולמטה עד היסוד הסמוך לפה

"* ואמנם הע"ס שבהסתכלות, כל הדבק יותר לשרשו הוא היותר עליון, כי הכתר הוא היותר קרוב וסמוך אל העין מהשאר, וכן השאר על דרך זה."

* שער הקדמות דף ל' דרוש א' בענין א"ק.

קריין: אות ז'.

אות ז'

באו"ח יצא השורש, שהוא הכתר, סמוך לפה שהוא מלכות. שהיא השורש

של האו"ח. וחו"ב ותו"מ מתפשטים ועולים מפה ולמעלה עד מלכות דאו"ח

הבאה סמוך לעין, ומלבישים הע"ס דאו"י. הע"ס דאו"ח כשנכללות בע"ס דאו"י עושות קומת כל הכלים שוה

"ט ואמנם בחינת המלכות יצאה בראשונה, י וכשהאור מכה וחוזר אז כל בחינת הכלים היתה שוה, כ שאם היסוד היה מתפשט לפניו יותר מן המלכות, היה שוה אל המלכות אע"פ שהוא יסוד (שהרי נתפשט יותר) לפי שהיסוד ל מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, מ ואין לו מעלה על המלכות, אלא מפני שההתפשטות הזה הוא בבחינת או"ח שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אמנם בבחינת הכלים עצמם הם שוים, נ וכשחוזר האור ומלביש את ההבל, נמצא כי כאשר הוא סמוך אל הפה, הנה אז שם הוא גדול אור הפה מאור האזן, לפי ס שהבל הפה בהיותו כאן הוא בבחינת הראש, ע אבל הבל האזן בהיותו כאן עדיין הוא בחי' שאר הגוף."

קריין: אור פנימי אות ט מתייחסת ל"ואמנם בחינת המלכות".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"ט) כלומר, בהבחן ע"ס דאור חוזר נמצא, שמלכות יצאה בראשונה, שהרי היא המקור והשורש של כל ע"ס דאור חוזר, כי כל האו"ח הזה, הוא חלקה עצמה מה שהיתה צריכה לקבל, לולא המסך המעכב עליה. וע"כ, נחשבת המלכות לבחי' שורש וכתר אל כל הע"ס דאו"ח שהיא כוללת אותן כולן. וז"ש "בחינת המלכות יצאה בראשונה" דהיינו בהבחן האו"ח, כמבואר."

קריין: אות י' קטנה מתייחסת ל"וכשהאור מכה".

"י) כי האור ישר מסודר ממעלה למטה, כלומר, מהזך אל העב, שכל הזך יותר, חשוב יותר. והיפוכו האו"ח, המסודר ממטה למעלה, כלומר, מהעב אל הזך, שכל העב יותר חשוב יותר. ולפיכך, כשמלבישים זה את זה, נמצאים כולם שוים: כי כל היותר שפל באו"י, למשל, מלכות, הריהי נמצאת היותר גבוה באו"ח, כי המלכות היא כתר דאו"ח, וכן להיפך, ונמצא ע"כ, אשר הכתר והמלכות קומתם שוה, ועד"ז שאר הספירות: מתוך שחסרון באו"י הוא תמיד מעלה ויתרון באו"ח, וכן להיפך, וע"כ כל הע"ס קומתן שוה. (ועי' בהסתכלות פנימית כאן פרק ג' שנתבאר זה באורך)."

שאלה: מה הפירוש שהחיסרון באור ישר הוא תמיד מעלה ויתרון באור חוזר?

אור ישר מתפשט מהבורא לנברא, אור חוזר מתפשט מהנברא לבורא. אז ברור שעד כמה שהספירות יותר זכות, כמו כתר, חכמה, שם האור הישר יותר גדול, יש השתוות בין האור לספירה. עד כמה שהאור החוזר מתפשט בעביות יותר גדולה, יש לו ההיפך, זכות יותר גדולה, כי הוא אור חוזר. עד כמה שאני נמצא בעביות יותר גדולה ויכול להשפיע, ההשפעה שלי יותר גדולה. לכן זו ההפכיות שיש בין אור ישר לבין אור חוזר ולכן הם משלימים זה את זה.

תחשבו על זה, צריך לחשוב ולצייר, אבל זה כך. לפי האור הישר מי שקרוב לבורא יותר גדול, לפי האור החוזר מי שרחוק מהבורא יותר גדול, אבל מי שעובד.

שאלה: כתר של אור ישר פלוס מלכות של אור חוזר, שווה למלכות של אור ישר פלוס כתר של אור חוזר?

מה זה נקרא שווה?

תלמיד: זהו, את זה תמיד רציתי לשאול.

לפי העוצמה. אבל איפה העבודה יותר גדולה ואיפה הנברא יותר גדול?

תלמיד: בכתר של אור חוזר ומלכות של אור ישר.

כאן ההפכיות, והיא תמיד נמצאת לנו ברוחניות ולכן היא קשה לנו לתפיסה, כי תמיד שני הפכים נמצאים בנושא אחד. לכן לפי השכל שלנו הישר, הבהמי, זה לא מסתדר. אלא תמיד זה מצד אחד וזה מהצד השני ושניהם נכונים, או שאתה מדבר מצד האורות או שאתה מדבר מצד הכלים.

שאלה: מי שיש לו עביות יותר גדולה הוא יותר קרוב לבורא?

יותר רחוק.

תלמיד: אבל הוא יותר משפיע.

אם הוא משפיע בעביות יותר גודלה אז הוא יותר קרוב.

תלמיד: אז מה הוא רצה להגיד פה?

הוא רוצה להגיד כך, בלי מסך כמה שאתה עבה זה יותר גרוע, עם מסך כמה שאתה יותר עבה אתה יותר גדול.

תלמיד: אז מה שהוא רוצה להגיד שכדאי לרכוש מסך.

ודאי. שרק גודל המסך שהוא בהתאם לעביות, לפי זה מעריכים אותך, זה מה ששוקל אותך.

אנחנו אומרים שזו העביות שבמסך, בקיצור. זה הנתון "עביות שבמסך", זאת אומרת, אותה העביות שאתה יכול להתגבר עליה בעל מנת להשפיע היא הופכת להיות לזכות.

קריין: אות כ' קטנה מתייחסת ל"שאם היסוד היה מתפשט".

"כ) כלומר, אע"פ שיסוד יש בו מבחינת אור ישר שלמעלה, שנקרא מלפניו, משא"כ מלכות שאיננה נוטל מאור העליון שלפניה כלום, שהרי מסך מעכב עליו ומחזירו כולו למעלה, מ"מ שניהם שוים, כמו שמבאר והולך."

קריין: שוב, אות כ מתייחסת ל"שאם היסוד היה מתפשט לפניו יותר מן המלכות".

"כ) כלומר, אע"פ שיסוד יש בו מבחינת אור ישר שלמעלה, שנקרא מלפניו, משא"כ מלכות שאיננה נוטל מאור העליון שלפניה כלום, שהרי מסך מעכב עליו ומחזירו כולו למעלה, מ"מ שניהם שוים, כמו שמבאר והולך."

כי יסוד הוא על חשבון האור הישר, ומלכות כבר על חשבון האור החוזר.

קריין: אות ל' מתייחסת ל"מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר".

"ל) כלומר, מרוב או"ח של מלכות קיבל יסוד כח להתפשט ביותר משיעורו, שהרי הגיע בכח האו"ח הזה לקומת כתר כנ"ל."

מלכות שמעלה אור חוזר היא בעצם משלימה את כל עשר הספירות ממטה למעלה.

קריין: אות מ' מתייחסת ל"ואין לו מעלה על המלכות".

"מ) כלומר, שכל מעלתו על מלכות הוא, מפני שמלכות היא או"ח בלי או"י, שפירושו אור הסתלקות ממלכות, שחוזר ומתקרב אל שורשו, משא"כ יסוד, המקבל את חלקו באור ישר, שזהו ודאי מעלה גדולה הוא, אמנם מצד הכלים עצמם דהיינו האו"ח הם שוים, כלומר, אחר שהאו"ח המסתלק הזה, עלה והלביש את כל הספירות ונעשה כלי להן כנ"ל, הנה מצד זה, הם שניהם שוים, שהרי כל האו"י שהוא נתפס בפרצוף, אינו אלא בסבת האו"ח הזה, ואין שום ספירה דאו"י יכולה להאיר להפרצוף זולתו, א"כ האו"י והאו"ח שניהם מתחברים בשוה, בהארתו של הפרצוף.

וצריך שתזכור כאן מ"ש הרב מקודם (פרק זה אות ג') אשר האור ישר והאו"ח שניהם הם אור אחד ממש, דהיינו אור הסתכלות, אלא כל פחיתותו דאו"ח הוא, משום שהוא אור הסתלקות ממלכות, אשר עתה אדרבה להיפך, שכל התפשטות האור בכללו תלוי וקשור באו"ח, וע"כ הוא שוה עתה משום זה לגמרי אל האור ישר, שהרי עתה חזר ונעשה לבחינת אור התפשטות, מצד שנעשה לכלים, והבן זה היטב. וז"ש הרב "אמנם בבחינת הכלים עצמם הם שוים"."

כשהאור חוזר, אמנם הוא כביכול חוזר, אבל הוא מחזיר את הנברא לבורא ונותן אז יכולת לקבל, היינו להשפיע לבורא, כי הקבלה הופכת להיות להשפעה ובזה הם שווים.

קריין: אות נ' מתייחס ל"וכשחוזר האור ומלביש את ההבל".

"נ) יש כאן טעות סופר וצ"ל וכשחוזר ההבל ומלביש את האור. כי ההבל שה"ס או"ח מלביש את האו"י. כנ"ל."

האור שעולה ממטה למעלה נקרא "הבל". "הבל הבלים הכול הבל"¹, מדובר על האור החוזר.

קריין: אות ס' קטנה "שהבל הפה בהיותו כאן".

"ס) כי הפה הוא שורש או"ח וע"כ הוא ראש, דהיינו כתר."

קריין: אות ע "אבל הבל האזן בהיותו כאן עדיין הוא בחי' שאר הגוף."

"ע) כי או"ח המגיע לאזן שהוא בינה הוא ספירת הוד דאו"ח שהוא בחי' גוף. (עי' כאן בהסתכלות פנימית פ"ג שנתבאר זה באורך)."

הוד, יסוד, מלכות, הספירה השלישית מלמטה. כתר, חכמה, בינה, הספירה השלישית מלמעלה. אין כאן שום דבר חוץ מהחשבונות של אור ישר ואור חוזר.

קריין: פרק י"ג בעמוד קנ"ח.

פרק י"ג

פרק י"ג מבאר ענין זווג דהכאה, של הסתכלות עינים באח"פ, אשר

ממנו נתהוו הכלים, בתוספת הסבר.

אות א'

"* דרוש שכתבתי מענין שרשי אצילות של עצמות וכלים שנתהוו מאח"פ ועינים, בסוד ראיה, שמיעה, ריחא, דיבור. זה מצאתי להר' גדליה הלוי. כאשר האורות נתפשטו מאזן וחוטם עד נגד הפה, ששם התחברות כל ההבלים, ואז במקום שמתחברים יש לכולם בחינת נפש. לפי שאין הבל האזן יכול להתחבר להבל פה, אלא בריחוק מקום. וכן הבל החוטם, אלא שאין צריך ריחוק מקום כל כך כמו הבל האזן כדי להתחבר להבל הפה. וע"ז באה הסתכלות העינים, ובהכאה שהכה בהבל הזה נעשו הכלים. ובהסתכלות זה יש פנימי וחיצון, כי יש בכל האברים פנימיות וחיצוניות, ונעשו כללות כליהם. ולפי שאין בראות עינים הבל היוצא, אלא הסתכלות לבד, אינו נעשה אלא הכלים."

* עץ חיים שער ד' שער אח"פ פ"א.

אות ב'

"והסתכלות ההוא, גדול מכל ג' ההבלים הנ"ל, כי הראיה, היא י', שמיעה ה', ריחא ו', דיבור ה', הרי ד' אותיות הוי"ה, שהם חבת"ם, שהם נרנ"ח: הראיה היא חיה י' של השם הנקרא חכמה. כי חכמה עליונה מאירה דרך עינים, אלא שאם היה יוצא הבל ממש דרך העינים לא היה אפשר למטה לקבלה, לכן לא נמשך ממנו אלא הסתכלות לבד, והיה בו כח לעשות כלים, לג' בחינות אלו: י' דנשמה בהבל אזן. י' דרוח בהבל חוטם. י' דנפש בהבל הפה. וז"ס מרחוק ה' נראה לי. ומשאר הבלים, אם היה מהם הסתכלות לבד דרך מסך כמו העינים, לא היה כח בהם לעשות כלים. וכ"ז הוא דין, בין בבחינת התפשטות ההבל, בין בהסתכלות הראות. וראיה זו גימטריא גבורה, ודבור גימטריא רי"ו עם ד' אותיות."

זאת אומרת, אם יש עביות מספקת ומסך אז יש הבל, ואז בהבל הזה, היינו באור החוזר הזה משיגים את הבחינות העליונות. לכן כתוב "הבל הבלים הכל הבל" כי רק בצורה כזאת אפשר להשיג.

אות ג'

"והסתכלות זה בא ומכה במקום שמתחברים ג' הבלים ביחד, שהוא בחינת נפש, וזהו וירא אלקים את האור, כי האו"ר הוא בחינת הבל אזן וחוטם, שהוא בחינת נשמה ורוח. א"ת, הוא בחינת הפה שהוא נפש. ואז כשראה את הנפש, אז ויבדל אלקים שהוא עשיית שרשי הכלים."

אות ד'

"והסתכלות זה בדרך ישר עשה רושם (נ"א ראשים) בכל בחינה ובחינה. כי פגע בכל בחינה ובחינה מן ההסתכלות: לבחינת הבל כתר בכתר. וכעד"ז נעשה כל רושם (נ"א ראשית) הכלים, החיצונים באברים חיצוניים, ופנימיים באברים פנימיים, ולא נגמר זה עד שהכה הסתכלות במקום שמתחברים ההבלים, שהוא התפשטות ההבלים שהוא חיצונות שלהם, ומהכאת אור ההבל אל אור הסתכלות, חזר אור הסתכלות בדרך אור חוזר, ונעשה כלי בכל בחינה ובחינה לשאר הגוף: החיצונות לאברים חיצונים, ופנימים לאברים פנימים."

אות ה'

"א וכאשר שבהסתכלות, כל הדבוק יותר אל שרשו, הוא יותר עליון, ב כי כתר (נ"א הכתר) הסמוך לעין יצאה אחרונה, והמלכות יצאה ראשונה ג וכשמכה וחוזר, אז כל בחינת הכלים שוין: ד שאם היסוד היה מתפשט לפנים יותר מן המלכות (הי' שוה אל המלכות) הוא משום המלכות (אף שהוא יסוד שהרי נתפשט יותר), כי היסוד מרוב אורה (על) של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, ה ואין בו מעלה יותר על המלכות, אלא מפני שזה ההתפשטות הוא בסוד אור חוזר, שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו, אבל בבחינת הכלים עצמם הן שוים."

קריין: אות א באור פנימי "וכאשר שבהסתכלות".

פירוש אור פנימי לאות ה'

"א) פירוש, שבע"ס דאו"ח היוצא מזווג דהכאה הנקרא הסתכלות, נמצא המלכות, שה"ס הפה המכונה "את" היא שורש לע"ס דאו"ח. ומשום זה נמצא, דכל הדבוק יותר אל שרשו, דהיינו לבחינת המלכות שבפה הוא חשוב יותר ועליון יותר כי ממנה נמשך ויצא האו"ח ממטה למעלה כמ"ש לעיל."

קריין: שוב אות א.

"א) פירוש, שבע"ס דאו"ח היוצא מזווג דהכאה הנקרא הסתכלות," ממטה למעלה "נמצא המלכות, שה"ס הפה המכונה "את" היא שורש לע"ס דאו"ח. ומשום זה נמצא, דכל הדבוק יותר אל שרשו, דהיינו לבחינת המלכות שבפה הוא חשוב יותר ועליון יותר" נניח, ממלכות יוצא כתר דאור חוזר, אחר כך חכמה דאור חוזר, מלמטה למעלה. "כי ממנה נמשך ויצא האו"ח ממטה למעלה כמ"ש לעיל."

קריין: אות ב מתייחס ל"כי כתר הסמוך לעין יצאה אחרונה".

"ב) פירוש כי בע"ס דאור ישר נמצא הכתר הסמוך לעין הוא שיצא ראשון והוא שורש לכל ע"ס דאור ישר, ונבחן קומתו עליון יותר מכולם. אמנם בע"ס דאו"ח היוצאות ע"י הסתכלות במלכות, נמצא להיפך, כי המלכות שבפה נעשה לשורש לע"ס דאו"ח והיא נותנת האור לכל עשר הספירות. ונמצא יסוד הוא שני במעלה, והוד שלישי, וכו' עד הכתר הסמוך לעין שהוא המקבל האחרון שהוא הופך להיות מלכות דאור חוזר וזה אמרו כי כתר הסמוך לעין יצאה אחרונה, כלומר שהוא המקבל האחרון את התפשטות האו"ח מן המלכות." דאור ישר.

שאלה: לא ברור מה קורה ברגע שמלכות עושה צמצום ודוחה את כתר, כביכול אור ישר זה כתר, חכמה, בינה, עד יסוד.

לפני שמלכות עושה צמצום אין אור חוזר בכלל.

תלמיד: זה בסדר, אבל מה קורה ברגע שהיא עושה צמצום ודוחה את האור? מגיע אור ישר עד יסוד ואז מלכות דוחה.

כן.

תלמיד: אז מה קורה עם כתר דאור חוזר?

מלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר.

תלמיד: אז אין מלכות דאור ישר.

יש, יש מלכות דאור ישר שעושה צמצום והופכת את עצמה לכתר דאור חוזר. אבל היא נמצאת ומתקיימת כמלכות דאור ישר, אחרת מי יקיים את הכתר דאור חוזר?

תלמיד: זה מבלבל.

איך יכול להיות שאם אני לא אקבל מלמעלה לא חסרונות ולא מסכים ולא אורות ולא כלום, איך אני יכול להיות אור חוזר?

תלמיד: אז אין צמצום.

יש, הכול יש. אבל אם בעל הבית לא ייתן לי יותר, על מה אעשה צמצום? מלכות דאור ישר קיימת וממשיכה להתקיים. חוץ מזה היא הופכת את עצמה לכתר דאור חוזר דווקא בגלל שהיא מלכות דאור ישר. אחד לא סותר את השני.

זו הבעיה, ברגע שמתחילים להרגיש רוחניות, הכול מסתדר, לפני זה איך יכולים להיות שני הפכים במקום אחד? אתה צודק.

שאלה: מהי הקומה העליונה? באור ישר אנחנו רואים שהכתר הוא העליון, באור חוזר אנחנו רואים שמלכות היא העליונה. אז איך קובעים מה העליון?

לפי מה מודדים קומה? קומה מודדים לפי האור החוזר.

תלמיד: אבל פה הוא אומר שהכתר קרוב יותר לאין סוף באור ישר.

אז מה?

תלמיד: אז פה הוא בקומה יותר עליונה.

לא. אם אתה מדבר על קומה, אתה מדבר על הגובה של האור חוזר. קומה זה משהו אחר, קומה היא קומת המידה שלי, קומה היא עד כמה אני משווה את עצמי לבורא, זו קומה, קומת הנברא. לבורא אין קומה, הוא עגול, האור העליון המופשט ממלא את כל המציאות.

שאלה: איפה זה קורה? יש פרצוף, יש כלי.

פרצוף מופשט.

תלמיד: כן, מגיע אור למסך שלו ואז יש זיווג דהכאה והוא מקבל את האור.

כן. אחרי זיווג דהכאה.

תלמיד: וכל מה שהוא מתאר פה איפה זה קורה, בתוך הפרצוף?

בתוך הפרצוף, חוץ מפרצוף בכלל אין כלום.

תלמיד: בתוך הבחינה התחתונה שלו במלכות?

יש לו עשר ספירות. דרך תשע הספירות, מלכות היא האחרונה היא מרגישה שמגיע אליה אור. על האור הזה היא עושה עכשיו עבודה. למה מגיע אליה אור? כי לפני זה היא עשתה צמצום. היא אמרה, "לעצמי אני לא מקבלת." אם היא לא מקבלת מעצמה אז היא מתחילה להרגיש שהבורא רוצה לתת לה, היא לא מקבלת, ואז היא מתחילה עם האור הזה לעבוד בעל מנת להשפיע, "כמה למעלה מהצמצום אני יכולה לקבל כדי להשפיע". היא בודקת את עצמה והיא דוחפת את האור בחזרה, ואז יוצא שבפרצוף שיש לה עשר ספירות, מלכות הופכת להיות כתר, היא הופכת להיות המשפיעה. אז מלכות דאור ישר הופכת להיות לכתר דאור חוזר.

יסוד דאור ישר הופך להיות לחכמה דאור חוזר. הוד דאור ישר הופך להיות לבינה דאור חוזר, ככה זה. עשר ספירות מלמעלה למטה משלימות על ידי עשר ספירות מלמטה למעלה.

תלמיד: אז היא פשוט מקבלת איזו כמות של האור למלכות ולכל ספירה וספירה, אבל מלמטה למעלה.

כן.

תלמיד: וזה מה שהוא מתאר.

כן. ממש אלמנטים קטנים של הבריאה.

קריין: אות ג' מתייחס ל"וכשמכה וחוזר, אז כל בחינת הכלים שוין:"

"ג) פירוש, כיון שמצד האור ישר נמצא הכתר הראשון במעלה, והמלכות האחרונה במעלה, משום שהיא המקבלת באחרונה, ורחוקה יותר מן השורש. ומצד התפשטות האו"ח נמצא להיפך, אשר ספירת המלכות היתה לשורש, והיא ראשונה במעלה וכתר הוא האחרון. נמצא שמכח הלבשת האו"ח את האו"י משתוים כל הכלים בקומה אחת ממש. דכל המשובח יותר בע"ס דאו"י נבחן לגרוע יותר בע"ס דאור חוזר. ולהיפך כל המשובח יותר בע"ס דאו"ח נבחן לגרוע יותר בע"ס דאו"י. ונמצאים כל בחינת הכלים שוים. והבן."

זה באור ישר וזה באור חוזר.

תלמיד: זה נשמע הגיוני מאוד, וגם קורה לי מצב שפנימית אני מרגיש את זה, זאת אומרת אני מבין את זה טוב.

לפי רעיון פשוט ככה זה.

תלמיד: לא שזה נתפס בשכל, אבל אני מרגיש שאני מרגיש את זה טוב מאוד, את מה שכתוב פה. האור ישר והאור חוזר, די הגיוני ללמוד.

כן, זה ברור, זה כנגד זה. אבל זה ברור בשכל, מה שאין כן כשבא ברגש משהו אני לא רוצה להרגיש ולהבין וכלום. כשאני פתאום מרגיש את עצמי מטומטם שאני לא יכול לראות שתי מילים יחד אחד ליד השניה, כמו הבעל שם טוב שאפילו לא זיהה את האותיות, אז איפה ישר ואיפה חוזר, אתה לא יכול אחד פלוס אחד לעשות כאן. אלו דווקא המצבים הכי מועילים לבניית הכלים.

תלמיד: האם בדבר הזה השכל לא יכול להשתלב עם הרגש?

לא יעזור. שכל לא עוזר בכלל, הוא עוזר רק עד כמה שאני מסוגל אולי לחייב את עצמי לכל מיני פעולות. נגיד יש היום ישיבת חברים?

תלמיד: מפגש עשיריות.

מפגש עשיריות. לא בא לי, מה אני אעשה? אז אני יכול עכשיו מראש לעשות כך שלא תהיה לי ברירה, שאני אהיה חייב להיות שם. זו עבודה עם השכל. אבל לפי הרגש, שהכול ישרף, אני לא רוצה, אני חולה, אני מרגיש לא טוב, יש אלף דברים. זה שאתה אומר שהכול מסתדר לפי השכל, כשמגיעים לרגשות שם זה לא עובד.

אות ד' למעלה.

קריין: אות ד' קטנה. למעלה זה, "שאם היסוד היה מתפשט לפנים יותר מן המלכות"

"ד) פירוש, כי ע"י או"ח שיצא ממלכות ממטה למעלה, נתפשטו ועלו כל הספירות בקומה שוה עד הכתר הסמוך לעין, כנ"ל. אמנם כל זה הוא משום המלכות שבפה כנ"ל. וזה אמרו שמה שהיסוד מתפשט לפנים יותר, כלומר, ואע"פ שהוא נמצא יותר מבפנים מן המלכות שהרי המלכות מלבשת עליו מבחוץ כנודע, מ"מ אין זה נחשב למעלה, משום דכל התפשטותו עד לכתר הוא, הוא משום כחה של המלכות, ונמצאת המלכות שורשו בהתפשטות קומתו ושבחו זה." לא חשוב על מי אנחנו מדברים שמתפשט, המלכות בעצם עושה את כל העבודה. "וזה אמרו כי היסוד מרוב אורה של המלכות היה בו כח להתפשט יותר, כלומר, שאו"ח של המלכות גרם לו להתפשט בקומתו יותר משיעורו בע"ס דאור ישר. ע"כ אינו משובח מן השורש שלו שהוא המלכות."

דווקא בזכות המלכות הוא מתפשט וכך כל הספירות. המלכות היא מחזיקה והיא תומכת באור חוזר שלה לכל הספירות שלפניה. עוד נלמד את זה.

קריין: אות ה' מתייחס ל"ואין בו מעלה יותר על המלכות,"

"ה) פירוש דמכל מקום יש מעלה ודאי ביסוד על המלכות שהרי כל שבחה של המלכות הוא רק בבחינת אור חוזר לבד משא"כ היסוד עדיף ממנה, שהוא קודם בע"ס דאור ישר דעדיף הרבה מאו"ח כנודע. אמנם זהו רק בערך האורות לבד, אמנם בערך הכלים, הרי עיקרם רק מאו"ח, וזה אמרו אבל בבחינת הכלים עצמם הן שוים, כי שיעור הקומה והמעלה של הכלים נמשכים רק מאו"ח והבן. ועי' בחלק א' בפנים מסבירות ענף ג' שם נתבאר כל זה באורך."

אות ו' למעלה.

אות ו'

"וכשחוזר האור ומלביש ההבל, נמצא כשהוא סמוך לפה, גדול הבל הפה מהבל האזן, כי הבל הפה, הוא עתה סמוך לפה בבחינת ראש, והבל האזן עדיין הוא בבחינת שאר הגוף עד שיעלה נגד האזן."

כן, ולכן אור חוזר במלכות יותר ממה שבאוזן, בבינה. ודאי שבמלכות הוא צריך להלביש אורות חכמה ובאוזן הוא צריך להלביש רק אורות בינה. זה הבדל עצום.

פרק י"ד.

פרק י"ד

מבאר את פנימיות וחיצוניות של חמשת העולמות: אדם קדמון ואבי"ע. ושבכל עשרים וחמש מדרגות של כל עולם ועולם ישנם פנימיות וחיצוניות. ומחלק קומתו של כל עולם ועולם. ובו י' ענינים:

אות א'

פנימיות וחיצוניות של עולם העשיה הן נפשות ואופנים

* בכל העולמות יש א פנימיות וחיצוניות, בעשיה, החיצוניות שלהם הם ב האופנים, והפנימיות הם הנפשות. ואמנם ג נפשות אלו בערך הכולל."

* עץ חיים שער מ' דרוש י"א.

קריין: אות א' קטנה מתייחסת ל"פנימיות וחיצוניות,"

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) האור מכנה כאן בשם פנימיות. והכלי, בשם חיצוניות. וענין פנימיות וחיצוניות יש לנו להבינו תמיד, לפי המדובר בהמקום."

קריין: אות ב', מהם "האופנים, והפנימיות הם הנפשות."

"ב) הכלים דעולם עשיה, מכונים אופנים, והאורות שבעולם העשיה, מכונים נפש."

קריין: אות ג', "נפשות אלו בערך הכולל."

"ג) כלומר בערך עשר ספירות "הכוללות", שהן ה' עולמות: א"ק ואבי"ע, כנגד: כח"ב ז"א מלכות, שבהם מתלבש: יחידה, חיה, נשמה, רוח, נפש. והנה בערך זה, נמצאים כל האורות דעשיה שהם רק בחינת מלכות ונפש. אמנם בערך הפרטי של עולם עשיה עצמו, יש שמה כל הנרנח"י כולם, כמו שמפרש והולך."

טוב, האמת שהכול די ברור.

קריין: אות ב' למעלה.

אות ב'

מה' פרצופי א"א או"א וזו"ן דעשיה נמשכים נרנח"י של נפש הכללית

"אמנם נפש זו, מתחלק לה' בחינות נרנח"י, וה' בחינות אלו הם בחמשה פרצופין דעשיה, וכולם נפש דכללות העולמות."

זאת אומרת, בעולם העשיה זה תמיד אור הנפש, הקטן ביותר, אבל מתחלק לחמישה פרצופי עשיה.

קריין: אות ג', דברי האר"י.

אות ג'

וכל פרצוף מה' פרצופי עשיה כלול מנרנח"י. אלא שמנרנח"י דא"א כולם הם יחידה. ונרנח"י דאבא, כולם חיה. ונרנח"י דאמא, כולם נשמה. ודז"א כולם רוחות.

ושל נוקבא כולם נפשות. וקומת מלכות שבעולמות

"וכן בכל פרצוף מאלו, יש לו ה' בחינות הנ"ל נרנח"י: אלא שה' בחינות אלו בהיותן בא"א, נקראו כולם יחידה שבעשיה. וה' בחינות אלו שבאבא, נקרא חיה דעשיה. וה' בחינות אלו דאמא, נקראו כולם נשמה. וה' בחינות אלו דז"א, נקרא רוח. וה' בחינות אלו שבנוקבא, נקרא נפש."

תלמיד: עד עכשיו דיברנו על הקשר בין האור לכלי בצורת עשר ספירות.

דאור ישר ועשר ספירות דאור חוזר.

תלמיד: יחס של האור לכלי ויחס מכלי לאור.

כן. עכשיו הוא מדבר על העולמות.

תלמיד: מה זה? מאיפה זה בא פתאום?

בא, סתם כך הוא מספר לך. יש לך חלק חדש שנקרא פרק י"ד.

תלמיד: כן.

כאן הוא מסביר בינתיים שיש לך עולם העשיה. בעולם העשיה יש לך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, שהם נקראים עתיק, אריך אנפין, אבא ואמא וזו"ן. ובהם, בכתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות שבעולם העשיה, לא חשוב איך שהם נקראים, יש לך נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה דאורות. אבל האורות האלו, למרות שזה נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה, נרנח"י, הם כולם כולם בדרגת נפש. כי עולם העשיה הוא העולם הקטן ביותר, בעביות דשורש. זה הכול.

שאלה: אז הוא מתאר בעצם אותה מערכת יחסים שהוא תיאר מקודם, פשוט במילים אחרות?

אני לא יודע מה היה קודם, קודם לא אכפת לי כבר. מה שכתוב כאן, אתה מבין או לא? מה שעכשיו אמרתי, זה בסדר?

תלמיד: לא, קשה לי המעבר הזה והפרטים, אני לא מצליח.

אז תקבל חופש שבוע ימים, ותבוא אחר כך ללמוד. איך זה? תהיה גמיש. אבל כאן אין שום דבר חדש ומסובך, אין. לפעמים באמת צריכים ללמוד משהו אחד, אחר כך לחכות או לא לחכות חצי יום נגיד, אלא להתעסק במשהו אחר, ואז לגשת לשלב ב'. לא מיד להגיע מזה לזה. אני מבין אותך, אבל מה הוא אומר כאן מסובך?

קריין: אות ד' למעלה.

אות ד'

"בכללות נבחן כל האור שבעולם עשיה לבחינת אור הנפש בלבד. ובפרטות

יש בה נרנח"י דנפש, שכל אחד מהם כלול מנרנח"י, שהם כ"ה מדרגות"

והוא יכול להכפיל לעוד חמש ועוד חמש, זה ברור.

"ונמצא, כי הם ד כ"ה בחינות בפרטן, אך בכללן, כולם הם ה' בחינות לבד, שהם ה' פרצופין. ואמנם כשנעריכם בערך ד' העולמות אבי"ע, לא יהיו כולם רק בחינת נפש בערך כללות. וכו'." כל עולם העשיה הוא נפש, אבל יש לו חמישה כלים. הנפש הזאת מתחלקת לנרנח"י, לפי הכלים כח"ב זו"ן.

קריין: אות ד' קטנה מתייחסת ל"כ"ה בחינות בפרטן,"

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ד) דהיינו ה' פרצופין, שבכל פרצוף ופרצוף יש נרנח"י ותדע, שכ"ה בחינות הללו, הן מתחייבות בכל עולם מחמת אצילות המדרגה ההיא האחת, שאותו עולם נבחן בה. כמ"ש זה בהסתכלות פנימית כאן. ולפיכך הכרח הוא, להבחין גם בעולם אדם קדמון ה' פרצופין, שבכל אחד מהם יש ע"ס: כח"ב, ז"א, נוקבא, זו למטה מזו, שבתוכן מתלבש הנרנח"י של אותו הפרצוף הפרטי.

וצריך שתבחין כאן, שיש ב' מיני עשר ספירות: הא', הן, ע"ס כח"ב ז"א ומלכות שקומתן שוה, דהיינו, שיוצאות ע"י זווג דהכאה מפעם אחת, כלומר מבחינה אחת. והב', הן ע"ס כח"ב זו"ן, שהן זו למטה מזו, דהיינו, שיוצאות על ידי ה' זווגים דהכאה, מפאת הזדככות המסך. כמ"ש לעיל בסדר אצילות של ה' העולמות א"ק ואבי"ע.

ותדע, שאותן כ"ה בחינות המתחייבות בכל עולם האמורות בדברי הרב, המדובר הוא, רק בבחינת עשר ספירות זו למטה מזו, כי אותן ע"ס שקומתן שוה, נחשבות רק לספירה אחת, שנקרא על שם האור העליון יותר שבהקומה, (כנ"ל פ"ט אות ג')."

שאלה: מה זה "בקומה שווה", מאיפה זה?

עשר ספירות שקומתן שווה?

תלמיד: כן.

שיוצאות על זיווג דהכאה אחד.

תלמיד: אבל זיווג זה תמיד לפי קומה.

אבל לא יכול להיות פחות מכח"ב זו"ן דכלים, נרנח"י דאורות בכל זיווג וזיווג. יש קומתן שלא שווה, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ויש זיווגים בכל זאת. ובכל זיווג וזיווג יש לך, חייב להיות, אחרת זה לא קיים, אין פחות מעשר [ספירות] או חמש בחינות. זה חוקים ברוחניות, "אני ה-ו-י-ה לא שיניתי". לא יכול להיות פחות מה-ו-י-ה, אחרת זה לא קיים. צריך להיות כתר, צריכה להיות מלכות ועוד כמה ספירות ביניהם, אחרת זה לא יתקיים. צריך להיות בורא וצריך להיות נברא בכל בחינה ובחינה.

קריין: אות ה' למעלה.

כן. עם עשיה הוא כבר גמר, עכשיו הוא הולך לעולם היצירה, ממטה למעלה.

אות ה'

"פנימיות וחיצוניות דיצירה הם רוחין ומלאכים. ובכל אחת מהן יש ה' פרצופים

א"א או"א וזו"ן שבכל פרצוף יש ה' בחינות נרנח"י. דהיינו כ"ה

בחינות וכולן הן רק אור הרוח. וקומת ז"א שבעולמות"

כלים דעולם היצירה, זה כלים דזעיר אנפין. אור שבעולם היצירה הוא אור הרוח. אבל ודאי שיש שם עשרים וחמש הבחנות, כ"ה בחינות. מאיפה הן באות? כי יש לך כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, מלכות, ובכל אחת גם חמש בחינות. זה כמו במחשבים, בכל דבר, אתה הרי לא יכול לעשות משהו שאין שם כתר ומלכות וכמה בחינות ביניהם. זה כל היסוד, כל הגרעין, כל האלמנט הבסיסי של הבריאה. וחוץ מה-ו-י-ה אין כלום, כל היתר זה מהויות. כמו שיש לך במחשבים, בטכניקה המודרנית בכלל. כמו שיש לך אטומים, אטום וזהו, אבל מהמבחר שלהם, מהתחברות שביניהם אתה יכול לבנות מה שאתה רוצה. אבל יסוד הוא יסוד אחד, יש לך לבנה, בבקשה תבנה ארמון, מה שאתה רוצה, אבל לבנה אחת.

קריין: אות ה'.

"עד"ז יש ב' בחינות בעולם יצירה, והם פנימיות וחיצוניות, והפנימיות הם הרוחין, והחיצוניות הם המלאכים. וכל בחינה מאלו ב' בחינות, יש בכל אחד מהם ה' פרצופין: א"א, אבא, ואמא, ז"א, ונוקבא. וכל פרצוף נחלק לחמשה ע"ד הנ"ל. והם ה' בחינות נרנח"י, שיש ביצירה, שנחלקים לה' בחינות פרטות כנ"ל, ולה' בחינות בכללות כנ"ל, וכולם אינם רק בחינת רוח, ובחינת ז"א, שבערך כללות כל העולמות."

אם מדובר בעולם היצירה אז הוא כללות זעיר אנפין.

שאלה: בעולם העשיה אין אריך אנפין, אבא אמא וזעיר אנפין?

הכול יש.

תלמיד: אז למה הוא לא רשם את זה בעשיה?

אני לא יודע, עוד מעט תיפגש איתו ותשאל.

תלמיד: אבל הוא פותח בזה.

כך כותבים. לא מובן שזה לא יכול להיות? אין לך פרצוף שאין בו עשר ספירות או חמש בחינות, זו חובה שיקרה. מה אתם שוב שואלים על הדברים האלה? הוא כותב לך כך. הוא חופשי כי הוא מבין שאתה כבר בעניינים.

תלמיד: לפי ההיגיון שלי, אם אתה פותח במשהו אז אתה נותן את כל הפרטים ואחר כך ממשיך.

אבל הוא נתן לך כבר את כל הפרטים, מה שוב לכתוב ושוב? שפה קצרה, כך כותב.

שאלה: עולם העשיה והיצירה זה פרצוף שעובד מול האור?

אתה יכול להגיד שכל העולמות יחד זה פרצוף אחד. ואתה יכול להגיד, לא, זה לא פרצוף אחד, יש לך פרצוף שהוא נקרא "אדם הראשון". לא, זה פרצוף שנקרא "אדם קדמון". כל דבר ודבר תחלק אותו איך שאתה רוצה, רק עשר ספירות תמיד יש בכל אחד, אחרת הוא לא קיים.

תלמיד: נגיד שכולם מתלבשים אחד בשני ובסופו של דבר זה פרצוף אחד, אבל כל אחד מהם עובד מול האור בנפרד בעצמו?

לא בעצמו, כולם קשורים זה לזה, אבל נגיד שלכל אחד יש מבנה עצמאי.

תלמיד: ואז כל מה שקורה בו זה קורה בו, והתחתון מתחבר לפרצוף שלמעלה, נגיד עשיה ליצירה?

כן.

תלמיד: מה למטה מעשיה?

העולם הזה.

תלמיד: אז הוא גם בעצמו וגם קשור לשניים האלה, וכל אחד כמבנה בפני עצמו מול הבורא?

כן.

שאלה: מה ההבדל בין כלים דהשפעה לבין אור חוזר?

אור חוזר זה תגובת הנברא לבורא, שרוצה להשפיע לבורא. מאותו התענוג שמגיע אליו, מאותו גילוי שמגיע אליו, הוא עכשיו מפתח את היחס לבורא. זה נקרא אור חוזר.

כלים דהשפעה הם רצון לקבל שהנברא הופך אותם לכלים דהשפעה, זאת אומרת עושה עליהם צמצום, מסך, בונה עליהם אור חוזר, ואז באור החוזר הזה הוא משפיע לבורא. אז יש כלים שהם רצון לקבל, ואם הרצון לקבל מרגיש תענוג שמקבל, הוא יכול לעשות עליו צמצום ולהפוך אותו בעל מנת להשפיע, ואז יש לו כלים דהשפעה.

אין כלים דהשפעה אחרים, אלא רק אלו שהם לא רוצים לקבל לעצמם ודוחים את התענוג, אז הופך להיות לכלי דהשפעה. כי כלי דהשפעה, אין מציאות כזאת בעולם, כלי דהשפעה, נברא שמשפיע. הוא יכול להשפיע, כשהוא יתלבש בכאלו פעולות של צמצום, מסך ואור חוזר זה כאילו שהוא משפיע. ומה הוא משפיע? לא בפועל, הוא משפיע כוונה לבורא, ש"אני עכשיו לא רוצה לקבל מפני שאני רוצה להיות כמוך". בזה הוא כמעט ולא משפיע זה רק על תנאי. אחר כך הוא יגיד, "כן, אני מסוגל לקבל ממך, כי אני מרגיש שבזה אני משפיע לך". כמו אורח אצל בעל הבית, זה תלוי בבעל הבית, עד כמה שבעל הבית מראה לאורח שהוא רוצה להנות לו. אלו כל הכלים שלנו, אין יותר.

שאלה: האם כשאנחנו קוראים בזוהר ובתע"ס אנחנו יכולים לקרב ולהשפיע על העולם לטובה, או שהלימוד אמור לפעול רק על מי שלומד?

דרך מי שלומד על כל העולם. אין דבר כזה שאני עושה משהו לבד או שאני מקבל משהו לבד מהבורא, בלתי אפשרי. זו מערכת אינטגרלית, כולם קשורים לכולם, אפילו שאני לא מתכוון ככה האור עובד. אבל אם אני מתכוון שאני יחד עם כול הנבראים נמצא עכשיו בהשפעה לבורא, אז אני הכי תחתון והנבראים נמצאים ביני לבין הבורא, ואז אני משפיע דרכם לבורא וההשפעה שלי היא גדולה.

שאלה: כול השפה שיש ב"פתיחה לחכמת הקבלה" ובתע"ס מה שאנחנו קוראים, זו שפה של האר"י?

היא מגיעה לנו מהאר"י, אבל בעצם יש גם מהזוהר. אבל יסוד השפה ממש איך שהוא סידר את זה, זה הכול מהאר"י.

תלמיד: זו הטרמינולוגיה שהוא הביא, עולם, פרצוף, ספירה.

לא, לא כולם, זה גם לפני. גם בזוהר יש קצת, יש בתורה כמה דברים, אמנם אנחנו כאילו לא מבדילים שהמילים האלה שייכות לחכמת הקבלה.

תלמיד: אז מה היה לפני, איך דיברו את השפה הזאת לפני האר"י?

קח את ספר "יצירה", יש לך גם כן, ב-32 נתיבות. אתה יכול לקרוא אותו תוך רבע שעה, אין שם משהו.

תלמיד: מה החידוש שהאר"י בעצם הביא, רק סידר את זה?

צמצום, מסך, אור חוזר, כל הנרנח"י, זו"ן, כח"ב זו"ן, כל הפרצופים, כל העולמות, הכול הוא סידר, הוא עשה את זה כמערכת, כסיסטם.

תלמיד: לפני האר"י לא דיברו צמצום, מסך, אור חוזר?

כן, אבל לא בצורה כזאת כמו שהוא גילה וביטא את זה. אנחנו צריכים להבין, ישנם מקובלים גדולים מאוד שהשיגו הרבה יותר מהאר"י ויותר מרבי עקיבא, כי יש גם ירידה הדורות, אבל הם לא ידעו להסביר את זה, להביע את זה בצורה נכונה, לכתוב על זה בצורה סיסטמתית, מדעית. רק האר"י עשה את זה, כי הייתה לו נשמה מסוג כזה שידע להסביר. אמנם לפניו ידעו לא פחות, רק לא ידעו לבטא את זה. זה הבדל. גם בין המדענים, להבדיל, יש אנשים שיודעים יודעים אבל להגיד הוא נחנק, לא יודע להסביר. רב"ש לא היה חזק בהסבר, היה לו קשה לבטא את עצמו, במאמרים כן, אבל בתע"ס הוא התקשה קצת.

תלמיד: איך לפני האר"י אמרו מסך, צמצום, אור חוזר?

קודם כל, הרבה שנים לפני האר"י כמעט ולא דיברו על זה, כי כל אחד היה משיג וכותב כמה שהיה יכול את זה לעשות. זה לא היה לימוד כמו שמהאר"י והלאה. ולפני זה סביב החורבן השני דיברו לא בלשון התנ"ך, תנ"ך זה לפני זה, אלא בלשון התלמוד.

התלמוד מספר לך את כל חכמת הקבלה בצורה מאוד מדויקת, אבל בהעברה כזאת שלוקח דומם, צומח, חי, בני אדם, כמלכות, זעיר אנפין, בינה וחכמה ומסביר לך את כול המציאות, י-ה-ו-ה, רק לי-ה-ו-ה הוא קורא דומם, צומח, חי, מדבר. והיחסים של הנברא עם הבורא, כבני אדם וכן הלאה. והם הבינו את הדברים האלה כי הם יהיו קשורים לכל העולמות יחד, בשבילם זו הייתה שפה שלבעלי השגה היא ברורה, ואז היו הרבה בעלי השגה. גם הרשעים שאנחנו מדברים עליהם הם היו גם בעלי השגה.

תלמיד: זו שפה שעוד נחזור אליה או שסיימנו עם השפות האלה?

לא, אנחנו כבר בלי שפות, אנחנו כבר לפני ההשגה. מה יהיה לנו אחרי זה? אני לא חושב שאנחנו נחזור לשפת התנ"ך או לשפת התלמוד, אלא נחבר את כולן יחד, יהיה לנו ברור בכל השפות והמדרגות איך לעשות, גם במוזיקה, גם בריקוד, "כל עצמותי תאמרנה".

(סוף השיעור)

---

1. הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים הכל הבל (קהלת א)↩