שיעור הקבלה היומי13 de jul. de 2021(בוקר)
שיעור בנושא "חורבן כהזדמנות לתיקון", שיעור 2
13 de jul. de 2021
לכל השיעורים בסדרה: חורבן כהזדמנות לתיקון 2021
שיעור בוקר 13.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
חורבן כהזדמנות לתיקון – קטעים נבחרים מהמקורות
חורבן כהזדמנות לתיקון יכול להיות בתנאי שאנחנו כך מקבלים אותו. זאת אומרת, שכל פרטי החורבן שאנחנו מגלים, ממשהו קטן בחיים שלנו עד הדברים הגדולים שבכל האנושות ובכל היקום, לא חשוב איך להגיד, כל הדברים האלה שנראים לנו שלא מסתדרים, או לא לפי רוחנו, זה הכול תוצאות מהשבירה שהבורא הכין לנו ונתן לנו בזה לעסוק.
והעיקר בשבילנו זה מלכתחילה בכל רגע ורגע להבין שאנחנו עומדים מול העולם שהבורא הכין לנו אותו, ועד הפרט האחרון הוא מייצב אותו, ואנחנו צריכים כך להתייחס לכל מקרה ומקרה שמופיע לפנינו. ועם כל אותם הפרטים שמתגלים בנו בכל אחד, איך שאנחנו מתייחסים לעולם.
ואז אחרי שאנחנו מייצבים את עצמנו כך בצורה כזאת שאני מיוצב בצורה מסוימת, והעולם שמיוצב בצורה מסוימת מופיע לפניי, מה עכשיו? אחרי שקבעתי את נקודת התצפית הזאת, אז עלי לראות מה אני צריך לעשות. אני צריך לשנות את עצמי ביחס לכל מה שמחוצה לי, עד צורה כזאת שאני רואה הכול מתוקן במאה אחוז. ובזה אני מביא את עצמי לגמר התיקון שלי, ומגלה שהעולם כמנהגו נוהג ואני דווקא משתנה. מלכתחילה חשבתי לשנות את העולם ולסדר אותו, ובסוף יוצא שאני משנה את עצמי ומסדר את עצמי והעולם אז נראה לי כשכינה הקדושה.
זה בעצם מה שאנחנו צריכים לקבל על עצמנו, ולהשתדל לממש בכל דבר קטן או גדול. ואז אנחנו נראה ביחס כזה לעצמנו ולעולם איך שהבורא מלמד אותנו בכל צעד ושעל, בכל רגע ורגע. שהוא משהו משנה בנו, משהו משנה בעולם, ונותן לנו לראות איך אנחנו יכולים לסדר את המשחק הזה, זה נקרא משחק עם לוויתן. איך נסדר את הדברים האלה כך שאנחנו לא משנים את העולם, אין לנו שם מה לשנות, זה בעצם "השכינה הקדושה" שכך מתגלה לנו לפי הקלקול שלנו, שאנחנו מתקנים את ההסתכלות שלנו והעולם מגיע כל פעם לתיקון יותר ויותר נכון.
זאת בעצם העבודה שלנו. ובנו התיקון הזה נעשה ככול שאנחנו נמשכים לחיבור בינינו, כי בזה אנחנו מגלים את העולם יותר מתוקן, ואת עצמנו יותר מתוקנים. זאת אומרת, אותו הכלל "ואהבת לרעך כמוך" הוא פועל כאן כדי לסדר לנו ראייה נכונה, תפיסה נכונה, מציאות נכונה, עד שאנחנו מגיעים לעולם הנצחי, לצורתנו הנצחית, ונכללים ממש בצורה המתוקנת של השכינה, של גילוי הבורא לנבראים.
ובינתיים נלמד איך המקובלים מלמדים אותנו, איך אנחנו צריכים להגיע לזה. תשאלו, כי הנושא הזה הוא נושא מאוד חשוב, הוא מעמיד אותנו לראות בצורה נכונה את המציאות, להתייחס אליה, ולתקן את עצמנו כדי כביכול לתקן את המציאות. וכך נתקדם.
שאלה: מהו המשחק עם לוויתן, למה זה נקרא כך? למה משתמשים דווקא במילה לוויתן?
יש לזה כמה הסברים, אבל באמת אני לא יכול להגיד שאני מבין אותם ממש לעומק. "לוויתן" זה חיה שחיה בתוך הים, אוקיינוס. מצד אחד זה חי, הוא נושם אוויר ודומה לכל החיות שחיות על פני היבשה, אבל מצד שני הוא חי בתוך הים. זאת אומרת שמים, כוח השפעה, כוח הבינה, זאת בעצם האווירה שלו, הסביבה שלו שבה הוא חי. מצד אחד הוא בדרגת חי, אבל מצד שני הוא נמצא בסביבה של הבינה, שייך לדרגת חכמה, וחי בדרגת בינה. זאת אומרת, הוא בעצם סמל לתיקון שלנו.
האדם צריך להגיע למצב שהוא מקבל את הצורה הזאת של חיים, שזה אור חכמה ברצון לקבל שנמצא בלבוש החסדים, וזה נקרא "לוויתן". ואז אנחנו מגיעים ל"סעודה של לוויתן", זאת אומרת, שכל אותו הרצון לקבל קיבל צורת לוויתן, גם כוונה על מנת להשפיע מהבינה ורצון לקבל מהחכמה, שאנחנו יכולים להשתמש בזה במלואו. זה נקרא שאנחנו סועדים, שאנחנו "אוכלים" את הלוויתן. זאת מין כזאת דוגמה.
הבעיה היא שאין בעולם שלנו כל כך הרבה אפשרויות להתאים את הצורה הרוחנית לגשמית, ואז הם מוצאים כאלו דוגמאות כענף ושורש.
שאלה: איך לראות את העולם לגמרי מתוקן? או מתי עלינו לראות אותו מתוקן לגמרי?
זה תלוי בנו, איך אנחנו עושים את זה. אנחנו צריכים היום לראות איך אנחנו מסדרים את העולם. אנחנו מתקרבים למצב שיותר מחצי מבני האדם על פני כדור הארץ לא יהיה להם מה לעשות, לא תהיה להם עבודה. הפנדמיה היא רק דוגמה קטנה שאנחנו יוצאים ממסגרת עבודה ויושבים בבית. יחד עם זה גם לא נותנים לנו לעוף, לטוס ולבלות, גם מחוסר אמצעים וגם מזה שאסור מטעם הבריאות. אבל בסופו של דבר אנחנו נראה את האנושות ובקרוב, כמה שאנשים לא מבינים ולא רוצים את זה, אבל נראה את האנושות שהיא יותר נמצאת בבית עם המחשב ועם יכולת לקלוט הרבה חומר וללמוד, ועל ידי זה לתקן את העולם. ודווקא על ידי הלימוד שלנו כשהם יתקשרו אלינו, הם יבינו שדרך זה הם מרוויחים, כמו בעבודה הרגילה. הם מרוויחים כוח, כסף, בריאות, הרבה יותר ממה שבעבודה הרגילה, כי כאן הם מקרבים אור עליון שמסדר להם בצורה נכונה את כל הדברים שבחיים.
לכן אנחנו צריכים לראות שדרך הרשת שלנו שאנחנו עכשיו מפתחים איתכם, שדרך זה אנחנו נותנים לעולם, מציגים לעולם שיטת לימוד, שיטת חיבור, רשת שהיא מוכנה לקלוט כל אחד ואחד ולתת לו הרגשת התקדמות בחיים, לקראת מטרת החיים, לקראת הקיום הנכון, ולא להתייאש ממה שקורה בעולם אלא לראות את הדברים האלה כמלווים אותנו לנכון ועוזרים לנו להבין את מהות החיים. אתם תראו איך בזמן הקרוב עוד ועוד יותר ויותר אנחנו נראה שהארגון שלנו והרשת הזאת שאנחנו בונים בקשר הזה, היא כל כך חשובה ונחוצה להמונים. שלפחות במקצת במשך היום כל אחד ואחד ירגיש שהוא חייב לשתות משהו מזה, מהתוכניות שלנו, שהן יהיו גם יותר מגוונות ומכוונות גם לילדים, גם לנוער, גם למבוגרים, גם לוותיקים שלומדים הרבה זמן, גם למתחילים, גם לאנשים שסתם רוצים לדעת ולהמתיק את היחס שלהם לחיים ולגורל שלהם, גם לאנשים שרוצים לקבל מזה התפעלות יותר עמוקה רגשית. לכל סוגי האנשים.
אנחנו צריכים לפתח כל מיני תכניות כאלו, שהן יתנו לאנשים יכולת להתקשר אלינו, דרכנו למהות החיים, והם ימצאו בזה עוגן לקיום. כי היום הם ממש מרגישים ששוכחים אותם, עוזבים אותם, שהם נמצאים בבית ואין להם מה לעשות, רק לפחד מכל המכות שיכולות לבוא אליהם. ואנחנו ההיפך, אנחנו צריכים להסביר להם שכל המכות האלה יעברו רחוק מאיתנו ואנחנו נהפוך אותן אפילו במקום מכות לדברים הטובים. את האנרגיה הזאת שיש נגיד בהוריקן, אנחנו נוכל להפוך למשהו חיובי. שאותו החום שמגיע אלינו וממש שורף הרבה שטחים ותבואה, אותו החום יכול להיות חיובי. זה הכול תלוי עד כמה אנחנו מאזנים את הכוחות הרעים והטובים ומשתדלים להביא אותם לחיבור בינינו. אסור לנו להרוס את הרצון לקבל, אסור לנו לבנות על ההרס שלו רצון להשפיע, אלא כל השיטה שלנו היא באיזון בין שני הכוחות. שבכלי הנכון בגמר התיקון משתמשים ברצון לקבל במלואו, וגם בכוונת דלהשפיע במלואה, באור העליון, ואז "חשכה כאורה יאיר". בזה אנחנו מסבירים לבני אדם שהכול תלוי אך ורק ביחס שלנו, שהיחס שלנו הוא מסדר את כוחות הטבע ומביא אותם לאיזון. לכן כל הלימוד שלנו הוא יהיה מאוד מאוד חשוב, אקטואלי לכל אדם ואדם. את זה אנחנו צריכים להבין.
אבל לפתח מעכשיו במשך יום ולילה, כל פעם שיהיו תוכניות חדשות, חשובות לכל סוגי האוכלוסייה, שהם יבינו בזה כמה שאנחנו דואגים להם, מסבירים להם בהדרגה, באהבה, ביחס רך מה עומד לפנינו, ואיך אנחנו יכולים להבין שזה לטובתנו אם בהתאם לזה נעבוד על השינוי שבנו שצריך להיות. זאת העבודה שלנו. זאת אומרת, יחד עם זה שאנחנו לומדים ורואים את כל החומר הזה שאנחנו עוברים, שהוא מסביר לנו שאין רע בעולם אלא הכול מוכן רק לתיקון, אם אנחנו מתייחסים לזה שזה ניתן לתיקון, ובפרט שאנחנו נמצאים במצב של הדור האחרון, זאת אומרת שאני נמצא בין הרבה אנשים שכך חושבים וכך מתייחסים למה שקורה, אז לא קשה לי לעשות את התיקון שלי הפרטי, והוא יתכלל בתיקונים אחרים ונגיע לתיקון הכללי. ואז אנחנו נהפוך את המציאות, אז אנחנו נגיע למצב שאנחנו נשלוט על כל מקרי החיים שלנו, מההוריקנים ומכות חום ועוד כל מיני צורות הטבע. לא רק בדומם, אלא גם בצומח ובחי ובמדבר, בכל הצרות האלה, בכל ההתנהגות הזאת הקיצונה שיש בכל ארבע דרגות האלו, דומם צומח חי מדבר, אנחנו יכולים לעשות איזון. והתוצאה מזה תהיה שאנחנו נגיע לדרגה יותר עליונה, לדרגה רוחנית. כך נגיע, מאהבת הבריות לאהבת ה'.
שאלה: האם יש לנו מה להציע לאנשים שסובלים בחיים מכל מיני סיבות? אנחנו מדברים על גילוי הבורא, הלימוד שלנו מיועד למי שהתעוררה אצלו הנקודה שבלב, שרוצה לגלות את מהות החיים, אבל אנשים לא נמצאים בזה בכלל. מה יש לנו להציע להם?
קודם כל אנחנו צריכים להבין שאחוז האנשים שירצו לגלות את הבורא יהיה אולי כאחוז, כחצי אחוז מכל אוכלוסיית העולם. מאיפה אתה לוקח את זה? מעם ישראל הגשמי שכך הוא כלפי כל האנושות פחות או יותר. גם ברוחניות זה יהיה כך, שמכל האנושות יהיו לך אולי חצי אחוז שישתוקקו לפי הרצון לקבל שבהם למגע עם הבורא, "רצוננו לראות את מלכנו" מה שנקרא. וכל היתר? כל היתר יצפו מהם יותר ויותר, מחוסר אונים מכל מיני אמצעים אחרים, שאנחנו חייבים איכשהו להתקשר לכוחות הטבע ורק המקובלים מדברים על זה בצורה הגיונית. בסופו של דבר זה יתגלה יותר ויותר.
בהתחלה יזלזלו בנו כאילו שאנחנו לא קיימים, בעולם שלנו שתיקה לגבי משהו זה כאילו שהוא לא קיים, אבל זה יכול לעזור רק בדברים גשמיים. אנחנו שייכים לכוחות טבע רוחניים, עליונים ולכן להשתיק אותנו הם לא יכולים, בכל זאת הדבר הזה יתגלה. לפעמים זה נפסק לזמן מה ואחר כך מתגלה בעוד כמה מאות שנים, זאת אומרת יש דברים שמתרחשים בשקט ויש כאלה ששוב יוצאים ושוב נכנסים לגלות מה שנקרא ושוב מתגלים, אבל אצלנו שנמצאים בתקופת גמר התיקון זה לא יקרה.
אנחנו צריכים רק לפתח יותר ויותר תוכניות חינוך, תוכניות הסברה לכל הגילאים ולכל סוגי האנשים, לכל השפות, לכל סוגי המנטליות של בני האדם לקרב את שיטת התיקון, את סיבת המצב שלנו שהאנושות נמצאת בו, כך שזה יהיה יותר קרוב ויותר נגיש לכל אחד. זו העבודה שלנו כלפי הבורא, כלפי האנושות. שבעצם אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מחויבים, לזה אנחנו קיימים להיות ככוח החלוץ מטעם האנושות כלפי הבורא, הכוח המקשר. ואז כמה שנשתדל בזה, נרגיש שאנחנו יותר קרובים לבורא כי אנחנו מבצעים את הרצון שלו.
ולכן אני מבקש שכל אחד ואחד בכל מקום ומקום, בכל שפה, מכל תרבות וחינוך, לא חשוב, אם יש לו אפשרות, אז לייצב, לבצע פעולות הסבר. יש הפצה ויש הסברה, הפצה זה משהו כמו פרסום, אבל הסברה זה שאנחנו מסבירים כבר בכל מיני צורות או בסדרים קצרים, בסיפור, במה שאפשר להתקרב לאדם. אנחנו מסבירים באיזה מצב אנחנו נמצאים, איך צריכים להתקרב לחיים הטובים, למה רק בצורה כזאת החיים הטובים יכולים להופיע ולהיפתח לנו וכן הלאה.
זאת אומרת, הכול תלוי במידה שאנחנו משתדלים להיות שליחי הבורא כלפי האנושות. אבל בהשתדלות שלנו, לא בהצלחה אלא כמה שמשתדלים, בזה בעצמנו נרגיש עד כמה אנחנו מתקדמים בהבנה, ביכולת ההסברה, בכל התיקונים שלנו. כי לא יכול להיות בסופו של דבר התיקון שלנו יותר ממה שאנחנו צריכים למסור אותו לאחרים. ודאי בדרגה יותר נמוכה, אבל אנחנו קיימים רק כמעבר, כמו שכתוב בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר" ובעוד מקומות, רק כמעבר בין כל האנושות, בין כל הנשמות ובין הבורא.
ולכן המעבר הזה, האמצעי הזה, צריך להבין שהקשר שלו עם הבורא תלוי עד כמה הוא מקושר לאנושות, לכל הנשמות. עד כמה הוא מוכן לדאוג להם ובהתאם לזה יקדמו אותו ואחרת לא, אחרת אין טעם. הבורא לא מעוניין סתם לקחת איזה נשמות ולעשות להם תיקונים אלא רק בתנאי שהם עוסקים בעבודה של התיקון הכללי ולכן אנחנו בזה גם נזכה ליחס מיוחד מהבורא.
שאלה: כמו שחילקת להסברה ולהפצה, מעבר לזה שבעשירייה יש לכל אחד תפקיד בהסברה, התחלנו לפני שבוע פיילוט שאנחנו עושים הפצה ביחד כעשירייה. קודם כל אנחנו מרגישים שיש התקדמות גדולה בחיבור בינינו, ולגבי העתיד, האם אתה רואה בזה צורה נכונה שבעצם תהיה הפצה שיוצאת מתוך העשירייה? מה היתרונות? האם אתה רואה בזה בעצם צורה עתידית נכונה להתפתחות של העשיריות?
ודאי שכל עשירייה ועשירייה שדואגת במסגרת שלה לצאת להפצה כמה שיותר רחבה מרוויחה מזה, כי היא מקבלת תוספת כלים חיצוניים ואז הבורא כבר מתייחס אליהם לא רק לרצון הפרטי שלהם אלא כרצון הרוחני שלהם, כי הם רוצים להתחבר ולתקן את הכלים שמחוץ לגבולות העשירייה, זו כבר נטייה להשפעה. אז יוצא שמיום ליום ככל שאנחנו יותר משתדלים לצאת בצורה נכונה ויפה לקהל הרחב, אנחנו בזה מגלים את השטח שבו הבורא יכול לפעול ובזה אנחנו נקבל גם כוח וגם שכל איך לעשות תיקונים ולהתקרב עוד ועוד לגמר התיקון. זה כדאי.
תלמיד: יש הבדל בין ההפצה שאני עושה לבד ומביא את החיסרון שאני סופג לעשירייה, לבין החיסרון שכולנו מביאים ומפיצים ביחד? הכוונה שכל אחד מפיץ בנפרד ולוקח מזה חסרונות ומביא לעשירייה.
בהפצה יש כל מיני אופנים, כל אחד מקושר לכולם, וכשאנחנו נמצאים במערכת, בגילוי המערכת של הדור האחרון אנחנו עדיין רק מחזיקים את עצמנו בעשירייה כדי להגיע להרגשת החיבור, לב אחד מכמה לבבות, מחשבה, מטרה, כוונה אחת מכמה כוונות, אנחנו עדיין צריכים לקנות את הכלים האלו של החיבורים, ברגש, בשכל, בפעולות, אבל בעצם העשירייה מתרחבת יותר ויותר. וזה כבר נדרש ממה שהבורא עושה בעולם, זה כבר נדרש שנתחיל יותר להתרחב ולצאת מתוך גדר העשירייה לעשירייה הכללית של כל בני ברוך וגם לראות איך אנחנו מגיעים ואיך אנחנו מכסים את כל האנושות ואת כל הדומם, הצומח והחי בכוונה שלנו, ביחס שלנו. זה נדרש, אני כבר רואה שהכוחות נמשכים לזה.
שאלה: איך קבוצה כל כך קטנה כמו "בני ברוך" יכולה להגיע לכל כך הרבה מיליוני, ואפילו מיליארדי אנשים שאליהם אנחנו צריכים להגיע בעתיד?
זו לא בעיה. אתם צריכים לדעת קצת דוגמאות מהטבע. יש בתוכנו, במוח שלנו, איזו גולה קטנטנה, אולי מילימטר על מילימטר, והיא בעצם מנהלת כמו "מיקרופרוססור" את כל מה שקורה בנו. כל ה"סיגנלים", האותות מגיעים אליה, למקום הקטן הזה, והכל יוצא ממנה. היא האחראית, היא מעבדת בתוכה את כל הנתונים, ומפעילה את הכול. זאת אומרת סך הכול זה מה שיש בכל אחד ואחד מאיתנו, ניצוץ מהבורא, מהאור, ואת הניצוץ הזה אנחנו צריכים להפעיל. הוא קטן מאוד, ואנחנו רק צריכים להבדיל אותו מכל יתר החומר, לכבד אותו, ולעשות פעולות רק בתוכו. זה נקרא "חלק אלוקה ממעל", שקיים בכל אחד ואחד.
אם נשתדל לתת לו חשיבות, להתייחס אליו בדיוק, ולא לשום דבר אחר, כי סביבו יש כל מיני רעשים גדולים, שאין בהם שום צורה נכונה, ומטרה סופית, שום דבר. אבל אם נתייחס רק למיקרופרוססור הזה שפועל לפי התוכנה של גמר התיקון, אז אנחנו נפעיל את כל העולם, את עצמנו, את היחסים בינינו, ואת כל המציאות, כמו הבורא.
וזה מה שהבורא רוצה מאיתנו. הוא החדיר את הניצוץ הזה בכל אחד ואחד, והוא רוצה שנחבר את הניצוצין האלו יחד ומתוכם ננהל את כל המציאות שהוא ברא בשבילנו. ואז כמו שהם מספרים לנו על בן המלך שגדל, והוא מקבל מהמלך, מאבא שלו את כל המלכות ויודע איך להשתמש בה נכון.
שאלה: איך עלינו להתקרב לקהל, איך אנחנו יכולים להסביר להם מה באמת קורה?
אני לא יודע. נניח אתה נמצא במקסיקו, וכמו שאני רואה יש לידך עוד כמה אנשים מקסיקנים. אתם מבינים את האופי, את הרוח, אתם מבינים את האוכלוסייה הקרובה אליכם, אז לפחות כלפיהם אתם יכולים לקחת את השיטה שאנחנו לומדים בצורה כללית, שווה לכולם, ולהתאים אותה יותר לקהל שלכם.
למה לקהל שלכם? כי אולי הם לא רוצים דווקא חיבור עם האלוקות, הם לא רוצים להתעלות מעל החיים האלה, הם רק רוצים לדעת למה בחיים שלהם קורה דבר כזה, ומה הם יכולים לעשות כדי שיקרה יותר טוב, ומה יש בעתיד להם, לילדים שלהם וכן הלאה. וכך להתחיל להסביר להם קצת מחכמת הקבלה.
שזה לא יהיה מנוגד לדת שלהם, אנחנו צריכים לקחת בחשבון במה האנשים נמצאים, שקשה לשכנע אותם במשהו אחר, וגם לא צריך. אנחנו לא באים לשכנע, אנחנו רק באים להוסיף להם משהו טוב לחיים. אז תחשוב, תתחיל לחשוב על זה, ותראה כמה כל אחד מסוגל.
למה אני אומר שכל אחד מסוגל? כי כל אחד נמצא כאיזה פריט במערכת אדם הראשון, הוא מקבל מכולם, ומעביר דרכו לכולם. זה התפקיד שאנחנו צריכים לממש, כל אחד, עד הכי קטן, הכי טיפשון, הכי לא יודע, גם זה שאין לו שום דבר, והוא הכי עצלן, לא חשוב מי. הוא בכל זאת חייב להגיע למצב שהוא מקיים את התפקיד שלו, את הקיום שלו, בשביל מה הוא נולד? בשביל מה הוא התפתח? ואיך הוא מממש את עצמו במערכת הכללית של הנשמה?
במידה שהוא יתקשר לאחרים בצורה של חלקו בנשמה, בזה הוא יתחיל להרגיש את הנצחיות שלו, את המערכת האמיתית שבה הוא נמצא, את המצב הרוחני, ולא את העולם הזה. וזה בעצם מה שאנחנו רוצים, שכולם יתחילו להרגיש שיש להם אפשרות, על ידי התקשרות כזאת בינינו, על ידי דאגה הדדית בינינו, כי כך צריך להיות במערכת האינטגרלית של אדם הראשון. ועל ידי זה כולנו נתחיל לגלות את הרוחניות, את העולם הרוחני, ואת מצבנו הנצחי.
שאלה: אמרת שאנחנו צריכים להתנהג כמתאמים, אבל אנשים סובלים והרבה פעמים שוכחים מאוד מהר. למה אני צריך לעבוד בשבילם? האם זה לא מספיק פשוט לחזק את החיבור בינינו?
לא, זה לא מספיק, בעל הסולם כותב על זה ומקובלים מדברים על זה הרבה. אנחנו חייבים לדאוג לגמר התיקון הכללי. גמר התיקון הכללי זה כניסת כל באי עולם לחיבור בינינו, שאנחנו נקיים בזה קשר בין כל אחד ואחד ובכל אדם ואדם. אל תסתכל עליו בצורה חיצונית, שהוא כזה אטום וטיפש ולא אכפת לו כלום, אתה לא יודע איזה עומק, איזה גודל נשמה הוא נושא בתוכו. לכן אנחנו צריכים את זה. אנחנו צריכים.
לכן זה נקרא תיקון כללי, "גמר תיקון". כי כל אדם ואדם יש לו איזה חלק מנשמת אדם הראשון, והוא צריך לתקנו. ומפני שזו מערכת אינטגראלית, כל אחד ואחד מאיתנו קשור לכל הנשמות, לא חשוב איזו, ואנחנו צריכים לסייע בזה. [אבל] בזה אני לא מתקן את הנשמה שלי, כי הנשמה שלי היא כאילו נמרחת על כל יתר הנשמות, נמצאת בכולן, ולכן אנחנו צריכים להגיע למצב של חיבור בין כולם עד האהבה הכללית, זה גמר התיקון.
שאלה: תודות להתקדמות במחקר הקוגניציה האנושית והפיסיקה, יש אפשרות להציג את חכמת הקבלה בדרך מדעית שלא מאיימת בכלל על אמונה דתית, כך שהיא שאפילו במידה מסוימת תומכת בה. האם אתה מייעץ להציג את חכמת הקבלה בצורה כזאת לציבור הכללי?
אני לא יודע בדיוק למה אתה מתכוון, יש לי הסתכלות משלי על זה, אבל בעצם חכמת הקבלה לא מתנגדת לכל מדע, ההיפך, היא מכבדת את המדע שיכול לעזור לה להסביר את חכמת הקבלה, את הצד שלה, כי גם היא מדע כללי, חכמה כללית של כל המציאות שלנו, זה ברור שכן. דתות, אנחנו לא רוצים לנגוע בהן כי יש בהן כל מיני מנהגים, סטיגמות כאלו שבמשך השנים אנשים קיבלו את זה וקבעו שאלה הכללים שלהם, לכן אנחנו לא נוגעים בזה. זה לא באמת מפריע, אלו מנהגים שאנשים קבעו לעצמם. אדם יכול להיות בכל מנהג ומנהג, כמו שכותב בעל הסולם, וזה לא מפריע. יחד עם זה שהוא יהיה מקובל גדול הוא גם יקיים כמה מנהגים ששייכים לעם שלו. אדרבא, בבקשה. אנחנו לא נכנסים ולא נוגעים בזה בכלל.
שאלה: אמרת שהנשמות שלנו כוללות את כל המציאות, אבל אני לא יכול לעשות תיקונים באופן מעשי עם שבעה מיליארד אנשים. האם יש איזה גבול שאני צריך להתחבר דרך העשירייה נניח לאלף, מאה אלף, אולי למיליון אנשים, כי אנחנו מדברים כל הזמן גם על כמות, אז מהו כלל הכמות כאן?
וודאי שאנחנו צריכים לדאוג איך אנחנו מתרחבים, כמו שאנחנו רואים שהמכות שמגיעות בזמן האחרון אלה מכות גלובליות של הטבע. והטבע זה כבר האלוהים, השפעה מלמעלה על כולנו. לכן אנחנו צריכים להשתדל להתייחס כך גם לאנושות. אנחנו צריכים להסביר לכולם מהי מטרתנו, למה אנחנו צריכים להגיע, איך אנחנו רואים שצריכים להגיע, במה הוא התיקון, וכך אנחנו מתקרבים. יש לנו את הכול, רק לממש.
תלמיד: האם זה נכון שלמעשה זה יותר למעננו ופחות למען האנשים? למען ההתפתחות שלנו צריכים להתחבר איתם.
זה תלוי זה בזה. עכשיו זה עוד לא כל כך ברור, אבל עוד מעט נגיע למצב שלא נוכל להתקדם אלא אם נבצע בפועל פעולות בהמון, לא בעשירייה בלבד. כי גמר תיקון הכוונה היא שאנחנו מתרחבים. לפחות כמה שאתה יכול, כמה שהבורא נותן לך הזדמנות, אתה מפיץ את חכמת התיקון, שיטת התיקון, מטרת התיקון, מה עומד לפני האנושות, אתה מסביר לה, ואתה עושה את זה בצורה יפה נוחה לכולם. בזה תלויה ההתקדמות הרוחנית שלך.
אנחנו לומדים את זה מהמערכת עצמה. יש לנו מצב שנקרא גלגלתא ועיניים. (ראו שרטוט) אלו אנשים כמו בני ברוך. ויש אנשים שלא שייכים לנו בכלל, אבל זה קהל עצם וגדול שנמצא בכל האנושות. וזה נקרא אח"פ. גלגלתא ועיניים נמצא בקשר עם הבורא. אנחנו הגענו למצב נניח שבנינו את עצמנו כגלגלתא ועיניים, אז איך אנחנו יכולים להיות בקשר עם הבורא? גלגלתא ועיניים נמצאת במצב שיש לה "אור חסדים", דרגת "בינה", "חפץ חסד", ואח"פ זה כלים דקבלה. זאת אומרת הכתר נמצא מעל גלגלתה ועיניים. חכמה ובינה נמצאים בגלגלתא ועיניים, וכל היתר נמצאים באח"פ. אם אנחנו צריכים להגיע לתיקון הכללי, כי אנחנו נמצאים בזמן של הדור האחרון, אז אנחנו חייבים להכין את אח"פ, את כל האנושות, למצב שהיא תהייה מוכנה לקבל מאיתנו את התיקונים.
שרטוט
לכן אנחנו צריכים קודם כל להתקשר אליהם, להביא להם נחיצות לתיקונים כי הם מרגישים שהם צריכים. יש להם חסרונות, אבל הם לא מבינים איך זה קשור לתהליך הכללי של כל האנושות, איך שהיא מגיעה לכך שחסר לה חיבור, וחיבור אפשר שיהיה ביניהם וגם דרכנו עם הכוח העליון. את כל הדברים האלה הם צריכים לקבל מאיתנו וכתוצאה מזה אנחנו נרגיש עד כמה הם רוצים לקבל מאיתנו, ואז הם מעלים אלינו מ"ן, חיסרון. וכשהם מעלים אלינו חיסרון, את החיסרון הזה אנחנו דרכנו יכולים כבר להפוך לתפילה לבורא. כי הם לא מסוגלים לעשות את זה. וכשאנחנו מעלים את זה מגלגלתא עיניים למעלה, אנחנו כבר מקבלים בחזרה מהבורא כל מה שאנחנו צריכים למסור דרכנו אליהם. כי אנחנו סך הכול נמצאים בדרגת הבינה ולעצמנו לא צריכים כלום, הכול בשבילם.
כל הדברים האלה עובדים כך, אח"פ, גלגלתא ועיניים וכל חכמת הקבלה מדברת רק על זה, איך אנחנו מיישמים את עצמנו בצורה נכונה כלפי הבורא מצד אחד, וכלפי האח"פ, ז"ת מה שנקרא, מצד שני, ואז כל זה יוצא כמערכת שלמה, "כתר", "חכמה", "בינה", ויש לנו שבע ספירות תחתונות באח"פ, "חסד", "גבורה", "תפארת", "נצח", "הוד", "יסוד", ו"מלכות" שכבר כוללת את הכול (ראו שרטוט).
תלמיד: נניח שחבר נמצא בחלק העליון, בגלגלתא ועיניים, הוא נמצא בשיעור, נמצא בעשירייה, מתפלל עם החברים, יש לו את השאיפה להיות שם, והוא עובד באופן איכותי עם הקבוצה, עם האח"פ, ומעורר. מה מונע מהקשר הזה האיכותי בקבוצה הקטנה הזאת להתפשט לכל האח"פ?
לאח"פ זה יתפשט בתנאי שתקבל חסרונות מהאח"פ ותעלה אותם למעלה. כי אנחנו כגלגלתא עיניים אין לנו חסרונות. האמת שהחסרונות שלנו הם רק איך לשרת את הבורא על ידי כך שאנחנו משרתים את האח"פ, את האנושות, בכך שאנחנו צריכים להיות בין שניהם. אנחנו נמצאים ממש בין שני הכוחות, לכן אנחנו מקבלים לחץ מלמעלה ולחץ מלמטה וכל העבודה שלנו היא להיות המתאם, אדפטר, גם כלפי הבורא וגם כלפי הנבראים. כלפי הבורא אנחנו יכולים להיות בקשר אם אנחנו מעלים אליו חסרונות. החסרונות שאנחנו מעלים אליו צריכים להיות בגלל הטיפול שאנחנו צריכים לתת לכולם ולהביא את כל העולם לגמר התיקון, זו חובתנו. ועבור הבורא, בזה שאנחנו כך עושים אנחנו עושים נחת רוח לו כי הוא יכול להשפיע לנבראים, לכל הנבראים, ובזה תהיה לו נחת רוח.
אבל בשביל זה אנחנו צריכים לעשות השפעה לכל העולם מצד אחד, ומצד שני גם לחזק את הקשר שלנו עם הבורא. אבל הקשר שלנו עם הבורא לא יכול להיות נכון וטוב אם לא נתפעל ולא נתרשם מהעולם, כי אני צריך לקבל מהם את החסרונות שלהם. אני צריך לעבד את החסרונות שלהם בצורה נכונה כלפי הבורא ולבקש ממנו תיקונים, יחסים כאלו, כוחות כאלה שאני יכול להיות המעבר של הכוחות האלו לכל העולם. ככה זה עובד. אנחנו צריכים לראות את הדברים האלה בצורה אמיתית, נכונה, גלויה וברורה. אתם תראו שכך זה יקרה. אנחנו נמצאים רק בתחילת דרכנו, אבל זה יקרה וצריכים לדעת ולקרב את עצמנו לזה.
שאלה: מאז שהסגר הסתיים אנשים בגילי, משהו כמו 90% מהם, חוזרים למועדוני לילה, לשתות וכולי, ואנחנו החבר'ה הצעירים של בני ברוך שבאים לשיעורי בוקר, מנסים לעשות הפצה לצעירים כבר מעל שנתיים, אבל עדיין מאוד קשה לגעת בהם, למשוך אותם. מה אתה חושב, האם אנחנו צריכים לשנות משהו בארגון לאנשים צעירים? האם תוכל לעזור לנו בבקשה.
אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה דרך הרשתות בצורה יפה, גם להיזהר כלפי הממשלות וכלפי הדתות, לא להיות ממש נגד או משהו, ומי שמעוניין בזה ימצא אותנו, בינתיים. וחוץ מזה אנחנו נמצאים במצבים של גלים, גלי התקפת הווירוס, עוד מעט שוב ניכנס לסגר ולכל מיני צורות אחרות שהווירוס יסדר לנו, ולא רק הווירוס הזה, יהיו עוד דברים אחרים, ולכן אנחנו צריכים להשתדל בינתיים לסדר את עצמנו בצורה נכונה כדי להסביר לכל אדם, בכל מקום, בכל רמה שבה הוא נמצא, שאין לנו ברירה, החיבור בינינו יכול לנטרל את כל הבעיות.
אתם תראו שיהיה אפשרי להסביר, אנשים יתייאשו מכל הדברים האלה, הגלים של הסגר והחופש, ועוד סגר ועוד חופש, כל הדברים האלה יתישו אותם. יהיה לנו חיסרון במים, במזון, תהיה לנו בעיה בהרבה דברים בחיים שלנו. יבואו עוד מכות הטבע של חום והצפה, והרבה דברים, ואנשים יתחילו לראות שהבעיה היא לא שאין להם אפשרות לבלות במועדונים, אלא שכל החיים שלהם הם רק איך לסדר קצת את החיים כדי להתקיים. ואז יהיה אפשר לדבר איתם בצורה יותר רצינית, מאיפה זה מגיע, למה זה מגיע, איך אנחנו יכולים לשמור, להגן על עצמנו נגד מכות כאלו. אבל שוב, צריך לדבר על הדברים האלה לא רק בזמן המכה, לא לחכות עד שתבוא המכה ואז לדבר אליהם, לא, אז יהיה להם קשה לשמוע. דווקא ההיפך, בין המכות כשאדם לא כל כך בלחץ, אז צריך להסביר להם מהי התרופה.
תלמיד: כמו שאנחנו לומדים ממך יש שתי דרכים לתיקון, האחת היא דרך הכאב, המאבק, והשנייה היא דרך האור. אני לא רוצה שהדור שלי יסבול, שיעברו כאב, איך אוכל לגרום להם לבחור בדרך האור בלי סבל?
על זה אנחנו מדברים כל הזמן, השאלה הזאת תמיד עומדת מולנו. בשביל זה אנחנו צריכים לדעת מהי סיבת המכות, למה מגיעים אלינו מכות, ואז אנחנו לומדים שהמכות האלה באות בצורה מכוונת כדי לכוון אותנו להתפתחות מסוימת, לכיוון מסוים, למטרה מסוימת, למצב מסוים. ואם אנחנו לא מסכימים, אז נרגיש את ההכוונה הזאת בתור מכות, לחצים, אסונות. כי בכל זאת בן אדם שמקבל מכות על הראש, יש לו הצפה בבית, יש לו שריפות, יש לו חיסרון במזון, בבריאות, כל מיני דברים כאלה שפועלים עליו בדרגת חי והוא מרגיש חיסרון, אז הוא כבר חושב אז מה בחיים האלה בדרגת חי יש לי. וזה מעלה אותו מתוך הרגשת הייסורים לחשוב על דבר יותר גבוה, בשביל מה אני חי, מה התועלת מהחיים. כשהוא הסתובב בין מועדונים בערב, לא הייתה לו שאלה בשביל מה אני חי, ועכשיו הוא שואל בשביל מה אני חי. זאת אומרת, הוא כבר נמצא בדרגה יותר עליונה מאשר קודם, הוא כבר שואל על העלייה וכך מתקדמים. חכה, אתה תראה מה יהיה מכל השפשופים האלו שאנחנו עוברים.
שאלה: איך אני יכול לשדר את חכמת הקבלה בלי ליצור בושה?
בושה, אני לא יודע. מה, אתה גונב בזה משהו, אתה עושה מזה משהו. אתה צריך רק לראות את הצורה הנכונה שמביאה לאנשים הרגשה שאתה מספר להם משהו חשוב, ולך בחזרה זה מביא כבוד. למה בושה? אולי לא הבנתי את השאלה. תשאל שוב.
תלמיד: כשאנחנו מסבירים את חכמת הקבלה ומדברים על האגו, על הרצון לקבל לעצמנו, אנשים, לפחות בסביבה הקרובה, איפה שאני יכול לפחות להפיץ את חכמת הקבלה, לא מקבלים, לא מכירים בכך שאנחנו אגואיסטים מטבענו, אלא הזולת הוא האגואיסט ולא אני. וזה יוצר איזו בושה בשבילי.
כי אתה מסביר להם דברים שהם לא מבינים, הם לא מרגישים, הם חושבים שאתה נמצא בעננים, באיזה פילוסופיות ופסיכולוגיות, שאתה הזוי, ולכן הם לא מתייחסים אליך ברצינות. אתה לא צריך להסביר להם את זה, אלא ללכת מצד איך שהם מרגישים את החיים. הם מרגישים את החיים באופן שמגיעים אלינו מכות, מהחיידקים האלה, מההוריקנים, מכל מיני דברים, אתה צריך להסביר להם למה זה מגיע אלינו, למה הטבע הגלובאלי כבר לוחץ עלינו ומסדר אותנו בצורה כזאת לא יפה, למה הוא לוחץ עלינו.
ואז אתה מסביר להם את הדברים האלה, שגם אנחנו צריכים להיות כמו הטבע כולו, בהרמוניה, בקשר הדדי, בצורה עגולה. ואם נהיה בצורה עגולה, מפני שאנחנו בני האדם, הדרגה העליונה בכל ההתפתחות, כי הטבע מתחיל מדומם לצומח לחי ולבני אדם, אם נגיע גם לאותו מצב שאנחנו נסכים ונקבל את כל העיגול הזה, את כל הכדור הזה שיש מדומם, צומח, חי, כי דרגת האדם, רק הוא אגואיסט והוא מקלקל את כל הטבע, אם נרצה להיות מחוברים נכון עם כל יתר חלקי הטבע, אז תהיה שלווה, שלום ואיזון בכל כדור הארץ. ואז מה שחסר לנו הוא רק להגיע לאיזון, כמו שאנחנו לומדים בכל צורות הטבע שכולו נמשך לאיזון, אז איך אנחנו יכולים להימשך לאיזון. לאט לאט תסביר את זה.
יש על זה הרבה חומר. תנסה לכתוב את זה פעם כך ופעם אחרת וכן הלאה ותראה לאיזה סגנון אתה נמשך יותר ואז תתחיל פה ושם לצאת להסברה. חוץ מזה יש לנו קבוצה מיוחדת שאתה יכול לשלוח לה את מה שאתה כותב, לא חשוב באיזו שפה, והם יבדקו ויתקנו ויגידו לך מה כדאי לכתוב, בצורה זו או אחרת. ואז תלמד מזה צורות יותר מתקדמות של הפצה וכך תשתפר, ותראה כמה תרוויח מזה, כי אתה כבר לא תהיה לבד בעשירייה, אלא אחריך יהיו עוד אנשים, ואתה תקבל טיפול מהבורא גם עבורם, ובזה אתה תתקדם.
שאלה: אם אנחנו אומרים שיש חסרון גשמי לעם, ואנחנו לוקחים את החסרונות האלה ומבקשים יחד עם העשירייה או דרך מרכז העשירייה, מהבורא שימלא אותם וימתיק את הדינים ברחמים, האם זה מועיל לעשירייה?
ודאי שאם אני מטפל במשהו חיצון ומקבל מהם ומעביר למעלה לבורא ומקבל מהבורא ומעביר למטה לקבוצות החיצוניות האלו, אז מפני שאני קשור לעשירייה, זו גם תוספת טובה לכל העשירייה.
שאלה: בהמשך לנושא ההפצה, אני תמיד מרגיש שאנחנו בצומת דרכים. מצד אחד האדם לא רוצה לשמוע שמדברים איתו על יום מותו. מהניסיון האישי שלי בתור איש תקשורת, אומר לי שהפחד, הטרור, אך פעם לא היה אסטרטגיה טובה בשביל להביא רעיון מסוים. מצד שני אני גם מרגיש, שאם אנחנו מדברים על עולם שלוו, על אהבה, שלום והסכמה בין בני אדם, אז אנחנו נשמעים כמו היפים או ניו אייג'. אני לא מצליח לצאת מהמצב שאני מתקיים בו כבר איזה 15 שנה. איזו עצה אתה יכול לתת?
אני יכול לתת לך עצה אחת, תתקשר למרכז הכתבים שלנו בבני ברוך, והם יכוונו אותך נכון. ואז לא צריכים 15 שנה כדי לדעת איך נכון לכתוב ולהופיע. תלמד מהם, תשאל אותם. אני מכיר אותך כבר שנים רבות, זה ממש מוזר לשמוע שאתה עדיין לא מצאת סגנון אישי שלך, נכון ויפה לסוג מסוים של אוכלוסייה. באמת פלא, אין לי על זה תשובה. רק תתקשר לאנשים שאחראים אצלנו, הם בעלי ניסיון גדול ומוצלחים, ואז תשאל אותם.
שאלה: אם אנחנו מפיצים ומסבירים דברים לציבור, לאיזו תגובה אנחנו מצפים מהם?
אנחנו מצפים רק לתגובה אחת, שיהיה אכפת להם מה שאנחנו כותבים. ואיזה סוג אכפתיות חיובי או שלילי, זה לא חשוב לנו. העיקר שיש קשר חיובי או שלילי ואנחנו יכולים להמשיך איתם בבירורים.
שאלה: האם המוכנות שאומות העולם תזדקק לחכמת הקבלה תלויה במוכנות שלנו להעביר את הידע זה, או שהם יגיעו לזה בלי קשר, בלי תלות להתקדמות שלנו?
אומות העולם לא יכולים להגיע לחכמת הקבלה לבד. הם מגיעים בכל זאת דרך אלו שעוסקים בחכמת הקבלה. יש כאלה כמה, לא רק אנחנו. נקווה שכולנו נצליח. אני מאחל הצלחה לכולם כי מתקרבים לגמר התיקון וכתוב שיש הרבה דרכים למקום. ואדרבה שיצליחו הרבה אנשים לפתוח מרכזי הפצה, מרכזי חיבור וכך נגיע לתיקון העולם. לא שאנחנו בלבד. לכל אחד יש סגנון משלו, לכל אחד יש גישה משלו. כתוב "אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ"1.
ישנם אנשים שאוהבים להיות מקושרים עם הכוח העליון על ידי קיום מצוות חיצוניות. יש אנשים שאוהבים על ידי לימוד התע"ס בלבד. בשבילם זה נותן להם איזו הרגשת שייכות לרוחניות, למרות שלא מבינים מה שקוראים, לא מרגישים את זה בפועל, רק בשכל הם מרגישים שיש שם משהו לא יותר מזה, אבל בכל זאת כביכול יש להם בזה עניין. יש ויש. אני חושב שאני לא אוניברסאלי ומתאים לכולם. מי שנמשך לזה, נמשך ונשאר, ומי שלא, אף אחד לא מחזיק בכוח אף אחד.
תלמיד: האם אנחנו יכולים לזרז איכשהו שהם ירצו להגיע לחכמת הקבלה או שזה בכלל לא תלוי בנו?
הכול תלוי בנו ותשאל את עצמך מה אתה עושה בשביל זה.
שאלה: אתה יכול להסביר את הדוגמה של המיקרופרוססור? כי הגוף בנוי כך שכשהמיקרופרוססור במוח שולח פקודות אז קודם כל זה מגיע לכל מקום בגוף, ושנית הגוף מציית. איך זה פועל בינינו לבין האנושות?
אני חושב שממש אפשר להידמות זה לזה. אם אתה יודע איך זה עובד בגוף או במערכות, אז תתאר לעצמך שככה זה גם בנשמות. אין בזה שום דבר קשה. המערכות דומות.
תלמיד: אבל אתה מדבר על מערכת פנימית, לא חיצונית. חיצונית לא נראה שיש איזה מקום שאנחנו שמים בו מסר והוא מגיע לכולם ואפילו כולם צריכים להקשיב לזה.
ודאי שזו מערכת רוחנית.
תלמיד: אז מה גורם למערכת הפנימית לפעול, אנחנו צריכים לעשות משהו שהיא תפעל?
בהתקשרויות שלנו ברצונות, במחשבה, בנטייה שלנו, אנחנו מקרבים את עצמנו זה לזה ויותר משפיעים זה לזה. ואז בזה אנחנו מעוררים את עבודת החלק העליון ממעלה, הנשמה או תגיד מיקרופרוססור של כל אחד ואחד, שיפעל יותר ויסדר בצורה יותר אינטנסיבית את החיבור בין כל החלקים שלו באדם.
תלמיד: דיברת על זה שאנחנו צריכים להסביר לאנושות במילים, בדוגמאות. איך זה קשור להפעלה של המערכת הפנימית?
זה שאנחנו מסבירים לאנושות עד כמה אנחנו קשורים יחד, שיש לנו גם מוח מאוחד, לב מאוחד לכולם. אנחנו נמצאים במערכת שכולה אדם הראשון ושהוא התחלק, כביכול התחלק לאלפי אלפי חלקים. אז נראה לנו שהחלקים האלה מנותקים זה מזה ואפילו מנוגדים זה לזה, אבל זה לא נכון. אנחנו בעצם קשורים זה לזה ותלויים זה בזה. ולכן העבודה שלנו היא בכוח לחבר את עצמנו שוב למערכת אחת.
מה אנחנו עושים? אנחנו עושים את זה על ידי מה שניתן לנו לעשות, על ידי הרצונות והמחשבות. לא שאנחנו רוצים אותם הרצונות, אותה המחשבה, אלא כל אחד שיעבוד במיקרופרוססור שלו, אבל כל אחד יעבוד לאותה המטרה, במטרה אנחנו מתחברים. "כי בו ישמח ליבנו"2 כמו שכתוב. שכולנו מתחברים לבורא אחד וכך אנחנו מפעילים את עצמנו.
שאלה: האם אנחנו נדע לזהות מי צריך להצטרף אלינו לגלגלתא ועיניים ומי צריך להיות באח"פ?
לגלגלתא עיניים, מי שמצטרף אלינו ומגיע לקורסים שלנו ולאט לאט מי שנשאר אחרי הקורס ונכלל במערכת שלנו, אז נכנס למה שנקרא "גלגלתא ועיניים". ההבדל בין גלגלתא עיניים ואח"פ, שגלגלתא עיניים קודם כל נמצאים בחיבור ההכרחי ביניהם, משתדלים להשיג את החיבור בעשיריות, ומתוך העשיריות משתדלים להשיג חיבור עם הבורא, מצד אחד. וגם מצד שני משתדלים לצאת מעצמם ולהגיע לחיבור עם כל יתר העשיריות ועם הקהל החיצון, עם אח"פ. זו עבודה לאנשים שנכללים בגלגלתא ועיניים.
שאלה: בהפצה שלנו אנחנו צריכים לדעת לזהות אותם ולדעת לפנות אליהם בצורה מיוחדת?
לא, אתה לא יודע. אתה נותן להם הזדמנות לבוא ללמוד ואחר כך להתכלל בעשיריות. יש לנו לזה רשת.
שאלה: המיקרופרוססור שבגוף הגשמי, החלק אלוה ממעל, התכוונת למגדלה?
זה חלק אלוה ממעל. הנשמה הפרטית של האדם.
שאלה: בתחילת השיעור דיברת על כך שאנחנו צריכים למצב את עצמנו בנקודת תצפית. ואז אמרת "מלכתחילה אני חשבתי לשנות את העולם ולסדר אותו ולבסוף יוצא שאני משנה את עצמי ומסדר את עצמי והעולם אז נראה לי כשכינה הקדושה". זו שאלה שתמיד אנחנו מקבלים. האם אני צריך לתקן את עצמי והעולם ייתקן או אנחנו צריכים באמת לעשות פעולות כלפי העולם עצמו, כמו בשרטוט, שאנחנו צריכים להביא להם משהו, חומרים מסוימים והם צריכים להתקשר איתנו או הכול תיקון בתוכי?
הכול תיקון בתוכי עד כמה אני מתאר את כול המציאות שנמצאת בתוכי אז לא תהיה לך שום בעיה. כי זה שאתה יוצא מעצמך לתקן את כול האנושות, אתה בעצם מתקן את הנשמה שלך. זה הכול תלוי בהסתכלות שלך איך אתה רואה אותם.
שאלה: קורים לנו מצבים, מגיפות, פנדמיות, ואנחנו צריכים לקבוע את הנקודה הנכונה לראיית המצב. לפי מה אני קובע את הנקודה הנכונה לראות את המצב הזה?
אני יכול כל פעם לשנות אותה ולראות אותה בצורה אחרת. פעם אני מסתכל מתוך העשירייה שלי, פעם אני מסתכל עליה כאילו מכל הגוף דאדם הראשון, זאת אומרת, מהנשמה הכללית. פעם אני מסתכל עליה מאח"פ, איך מרגישה האנושות ומה היא מצפה ורואה. תלוי במה אני מתלבש. אבל בסופו של דבר אני צריך לדאוג גם לקשר שלי עם העשירייה ודרכה לבורא, גם לקשר שלי עם העשירייה או לא העשירייה, לקשר שלי עם האנושות כולה, איך להפיץ לה את שיטת התיקון, לקרב אותה, כי הבורא רוצה את כולנו יחד, ונתן לנו את הידיעה על התיקונים ועל מטרת הבריאה כדי שנשתתף בזה ונמשוך את כל האנושות אליו. לכן אנחנו נקראים "העם הנבחר" ואנחנו צריכים לממש את זה. אין כאן משהו שאנחנו יכולים להימנע ממנו, למנוע, לברוח.
שאלה: האם אתה יכול להסביר איך דרך החיבור בינינו, הרשימות מתעוררות ואיך בהתעוררות הזו זה משפיע על האנושות?
כן. אם אני נמצא בנטייה לחיבור אני בזה מעורר את הרשימות שמתעוררות בי והן כבר גם מתקרבות לחיבור. כשהרשימות האלה מתקרבות לחיבור בי הן קשורות לכל הרשימות שהיו בקשר איתן במערכת אדם הראשון וגם מעוררות אותן. יוצא שאני בהתעוררות האישית שלי האמת, עושה זעזוע בכל הנשמות, בכל בני האדם בעולם, אבל הן רק לא מרגישות את זה, כי אין להן עדיין בכלל עבודה עם הנשמה, עם הרשימות, עם החלקים השבורים. אבל בכל זאת, אני משפיע עליהן כמו שהן משפיעות עליי אם הן יעשו כזו עבודה. כך אנחנו משפיעים זה על זה.
שאלה: אנחנו רוצים לדאוג שכול עשירייה תעשה הפצה כמה שיותר רחבה. כמה חשובה הפצה כעשירייה, לעומת הפצה שבה כל חבר ימשיך בפרויקט שהוא עוסק בו?
אני לא יודע. אתם צריכים להתקשר ל boardworldkli, לכתובת הזו ולשאול למי בדיוק לפנות, ומי אחראי וכן הלאה, בכתובת הזו תמצאו את כל התשובות. אני גם לא יודע איך להפיץ. למשל אתמול הייתה לי שיחה של שעה שלמה עם איזה כתב מקולומביה, מה קורה עם זה אחר כך? אני לא יודע. זה ודאי הוקלט אצלנו וישתמשו בזה הכתבים שלנו. זה גם הוקלט אצלו והוא ישתמש בזה בכל העיתונים, הוא מאוד ידוע בתחומו, וכן הלאה. בבקשה, אתם יכולים כך גם לעשות. תהיו בקשר עם boardworldkliדרכם תראו איך זה נעשה. אני בעצמי לא יודע, אני רק מדבר ומה עושים אחר כך אני לא יודע. כמו ב"שיחות עם הכתבים", גם היום ב- 10.00 בבוקר יש לי שיחות עם הכתבים ומה הם עושים אחר כך, אני מקווה שעושים נכון וטוב.
תלמיד: אנחנו בקשר איתם, כמובן. הם נותנים לנו הנחיות מאוד ברורות וזה נהדר. השאלה היא ברמת האידיאולוגיה, האם ישנה איזו תמונה לגבי זה, האם המקובל רואה איזו תמונה שבה כל עשירייה פועלת בנפרד או שממש עוד לא ברור לאן זה הולך?
כל העשירייה לא יכולה לפעול בהפצה כזו כמו שאנחנו מדברים, כי זו בעצם הפצה אישית מכל אחד ואחד. כי כל אחד כותב, מדבר, העשירייה לא יכולה להיות כאן כאחד, עוד לא ראיתי דבר כזה. זו בכל זאת יצירה, יצירה צריכה להגיע מאדם אחד.
שאלה: האם אנחנו רק מפיצים את השיטה או שאנחנו מצפים שבהפצת השיטה גם יבואו יותר ויותר אלינו?
בזמן שאתם מפיצים אתם יכולים להוסיף [ולספר] שיש לנו קורסים, יש לנו מקום לקבל אנשים וזה חינם, כניסה ללימוד בכל השפות וכן הלאה. בבקשה. אני חושב שזה נעשה. אני לא מבקר ולא בודק, אבל אני חושב שלאנשים הכותבים, במיוחד למה שיוצא מ- boardworldkli יש פיקוח איך לפרסם את הדברים נכון ולכוון את האדם לתיקון.
תלמיד: אני שואל ברמה עקרונית. אנחנו צריכים להיות המורים של האנושות באופן ישיר או להיות גוף אידיאולוגי, שיבואו גורמים שיתווכו את התוכן הזה להמונים?
גם זה וגם זה. תלוי באופי של האדם. אם ישנם כאן אנשים שהאופי שלהם והיכולת שלהם זה ללמד, והם רוצים להשקיע את עצמם בזה, אז אדרבא, שישקיעו.
תלמיד: פתחת ואמרת שאנחנו צריכים לפתח רשת. מהי בדיוק אותה רשת, זו רשת לימודית, רשת שמקשרת בין אנשים, מקשרת אותם אלינו?
אתה הכתב שלנו, אפשר להגיד, הראשי. אתה לומד אצלי כבר 17 שנה, אני לא הולך עכשיו לענות לך על שום דבר, אתה צריך לענות על השאלות האלה, גם לעצמך וגם לאחרים. אין לי יותר מה להגיד, כל מה שיש לי, מהבוקר עד הלילה אם אני אומר משהו, אתה נמצא שם ושומע. אני לא יכול לתת עוד חידוש בזה. תנסו להסביר עכשיו במקומי לאחרים את מה שאתה שואל.
קריין: קטע מספר 10 , אומר הרב"ש.
"עיקר אצל האדם הוא הלב. ש-"לב" הוא הכלי המקבל את הקדושה מלמעלה. וזהו כמו שאנו לומדים בשבירת הכלים, שעניינו הוא, שאם הכלי שבור, כל מה שנותנים בתוכו, הכול הולך לחוץ.
כמו כן, אם הלב שבור, היינו שהרצון לקבל הוא השולט על הלב, נמצא, שלא יכול שם ליכנס שפע, מסיבת שכל מה שהרצון לקבל מקבל, הכול יוצא להקליפות. וזה נקרא "שבירת הלב". לכן כשהאדם מתפלל לה', ואומר, אתה מוכרח לעזור לי, כי אני יותר גרוע מכולם, מסיבת שאני מרגיש, שהרצון לקבל שולט בלבי, ובגלל זה אין שום דבר שבקדושה יכול ליכנס בתוך לבי, ואיני רוצה שום מותרות, אלא פשוט שאני אוכל לעשות משהו לשם שמיים, ואין לי שום אפשרות לזה, לכן רק אתה יכול להושיע לי.
ובזה יש לפרש מה שכתוב (תהילים, ל"ד): קרוב ה' לנשברי לב. פירוש, אלו אנשים, שמבקשים מה' שיעזור להם, שהלב שלהם לא יהיה שבור, אלא שיהיה שלם."
(הרב"ש. מאמר 2 "שובה ישראל עד ה' אלוקיך, בעבודה" 1991)
שאלה: המילים שלנו, במיוחד שלך, נכנסות עמוק ללב האדם ואז הוא אומר "כן זה קרוב אליי ואני מרגיש שיש פה אמת", זה לא תלוי באלו מילים בדיוק אנחנו אומרים אלא בכנות, כשאנחנו מדברים מתוך הלב, מעצמנו. מה הסוד פה?
זה תלוי בקשר בין הלבבות, לפעמים מרגישים מלב ללב בלי מילים, ולפעמים זה עובר דרך מילים ואז הקשר הרבה יותר חלש, ככה זה.
שאלה: מה זה אומר לבקש מהבורא שייתן לנו אפשרות להשפיע לו מתוך לב שבור?
לבקש, פשוט לבקש, תפנה לבורא, הוא קרוב אליך, יותר קרוב מכל חבר וחבר, תפנה אליו ותבקש, כתוב "לא יהיה בך אל זר"3, תבקש ממנו שבאמת יענה לך, יתקשר אליך, יתקרב אליך, יבין אותך ויענה לך, בכל מיני צורות, הוא יכול הכול, אבל אתה צריך להתקשר.
תלמיד: איך להתקשר?
אין לו מספר סודי, אתה לא צריך לחייג, אתה צריך רק לרצות להתקשר וזהו, הקשר נמצא תמיד, רק כשאתה מדבר בתוך הקשר הזה, בתוך החוט הזה, אז זה מגיע.
תלמיד: איך לפנות אליו בכל זאת, לא כאיזה כוח מופשט אלא באמת למשהו שהוא קרוב.
זה תלוי בך איך אתה תפתח יחס.
תלמיד: איך לפתח את היחסים האלה?
אני לא יודע. תראה את הילד הקטן, תינוק, כשהוא רוצה להתקשר למישהו איך הוא מתקשר, מה הוא עושה? מתחילים מכל מיני צורות כאלו של התקשרות ואחר כך יותר, ויותר, עד שלומדים איך להביע בפני הבורא באמת רצון מפנימיות הלב בצורה גלויה, שבאמת אנחנו רוצים לפתוח בפניו את הלב, ושהוא יקרא משם אפילו שאנחנו לא מרגישים את זה, תנסה, הכול זה המאמץ הפנימי של האדם.
שאלה: למה התיקון שלנו הכללי תלוי בתיקון הלב שלנו?
אני לא מבין את השאלה, מה יש עוד לתקן חוץ מהלב? רק את הלב אנחנו צריכים לתקן. לכן כל השאלות הן רק על תיקון הלב, לב זה רצון, איך אנחנו מתקנים את הרצון שלנו. מתוך רצון אני שואל, בתוך הרצון הזה אני צריך לקבל תשובה, ולשינויים שברצון אני כל הזמן דואג.
קריין: קטע מספר 11, מתוך ספר "עבודת ישראל".
"מאמר חז"ל שאמרו. פזור נאה לרשעים וכנוס נאה לצדיקים, והוא על פי מ"ש האר"י ז"ל בעולמות העגולים שאין עגול נוגע בחבירו, ושם היה השבירה עד שניתקן בעולם היושר. ופירוש הענין והמשל, שהשכל של העגולים פירוש, כמי שסובב את עצמו ומתעגל ונפרד מקונו ונדמה לו שברצון עצמו ינהיג את עצמו, וזה שמתנשא לומר "אני אמלוך" וזה היה השבירה. וכן הרשעים כל אחד מתנשא בלבו "אני אמלוך" ולכן הם בעולם הפירוד ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים, כמו שנראה בחוש, כי לא יכלו לשבת יחדיו, ולהם נאה הפזור. מה שאין כן הצדיקים, הגם שכל אחד עובד בוראו בסגנון אחר, מכל מקום כולם מכוונים לדבר אחד - לאביהם שבשמים, והם מתקבצים ומתאספים אחד לאחד, כאיש אחד בלב אחד, שכל אחד מקטין את עצמו ומהדר העבודה להשי"ת, שנותן בו כח ושכל לעובדו, ולכן לא יתגאה על חבירו והם בעולם היושר ומתיחדים זה עם זה."
("עבודת ישראל". פרשת שלח)
כך אנחנו צריכים להתייחס למה שקורה. אבל יותר נכון, זאת אומרת יותר מתקדם, אנחנו עכשיו מתחילים חלק שנקרא "תיקון השבירה", זה שאנחנו מכוונים את עצמנו למטרת הבריאה, זה לפנינו בסוף. ושכל מה שיש לנו עכשיו, ומה שהיה לנו, זה הבורא בכוונה הכין לנו בצורה המקולקלת, כי אנחנו צריכים לעבור את כל הדברים האלה כדי ללמוד באיזה עולם אנחנו קיימים, איזה קשרים יש בין כל החלקים והחלקים שבמערכת הזאת של העולמות, איך אנחנו יכולים להתמצא בזה, איך אנחנו יכולים לנהל את זה. שהבורא בכוונה שבר את כול המערכת השלמה הזאת, ואנחנו צריכים ללמוד את המערכת בצורה השבורה, ולומדים זאת רק מתוך שאנחנו רוצים לתקן את עצמנו.
וכשמגיעים לתיקונים אנחנו מבינים, עכשיו מה שאנחנו רואים בעולם, שזה עולם שהבורא בכוונה מקלקל אותו כדי שאנחנו נתקן אותו, בזה נלמד את עבודת הבורא, ובזה אנחנו נהיה כמוהו. נלמד את כל הדברים מה שהוא רוצה ללמד בעולם המקולקל, ונהיה כבר בעולם המתוקן. אנחנו נדע אותו לעומקו, נדע איך הוא מתנהג, נדע איך להפעיל אותו נכון ולהביא אותו לתיקון הסופי, וזה הכול כבר יהיה עלינו. ואז אתם כבר תהיו כ"א-לוהים יודעי טוב ורע". אתם מקבלים את הכול מקולקל, שזה נקרא רע, אתם בודקים אותו, רואים אותו, לומדים אותו, ומביאים אותו לסגנון הטוב, לצורה הטובה, "יודעי טוב ורע", ואז אתם "נעשים כא-לוהים".
שאלה: האם האנושות מחולקת למעגלים של דרגות שונות של חיבור?
ודאי. זה כמו שאנחנו לומדים במערכת אדם הראשון. יש המון קשרים ובקשרים האלה יש כל מיני מערכות בפנים וכל סוגי הקשר, רמות הקשר ודאי. הרבה מאוד סוגים. זה כמו נגיד בגוף האדם, אמנם יש לך את כל הגוף, אבל יש לך מערכת דם, מערכת לימפה, מערכות עצבים, ועוד ועוד כל מיני מערכות, גם כאלה שאנחנו עוד לא יודעים אותן. לכן זה מה שיש לנו במערכת הנשמה.
שאלה: הרבה אנשים מאמינים בגן עדן וגיהנום, זה מכשול עבורם. מהי הגישה הנכונה בהפצה במצבים כאלה?
תסביר להם שגן עדן זה שכולנו מחוברים יחד. וגיהינום זה הפוך, שכל אחד שונא את השני ומוכן להזיק לו בכל רגע ורגע. ואז אש שורפת אותם מבפנים, אש שנאה, בגיהינום. ובגן עדן, ההיפך, הם מרגישים אהבה זה מזה ואז מרגישים את עצמם חופשיים. גן עדן וגיהינום יש לנו גם בעולם הזה, בהרגשה כזאת, וגם בהרגשה הרוחנית. לכן אנחנו צריכים מלכתחילה עכשיו כבר להשתדל להגיע לגן עדן.
שאלה: מה זה אומר לתקן את הכוונה מעבור עצמך לעבור השפעה לעשירייה?
לשם מה אתה רוצה לעשות דברים טובים בחיים שלך, בשביל מה אתה עושה את זה. אתה צריך להגיע למצב שאתה חושב מיהו המקבל את מה שאתה עושה, תוצאות מהעבודה שלך. אם זה לעשירייה, אז בתוך העשירייה נמצא הבורא, ואז אתה עושה את זה לכיוון הבורא. אם זה לא לתוך העשירייה, אז אתה צריך גם לדאוג לחיים הגשמיים שלך, אבל בצורה שהגוף שלך חי, שכולם חיים. אבל בשביל מה חיים? כאן אתה צריך להצדיק את הקיום שלהם.
שאלה: מהטקסט אפשר להבין שהעיגולים זה הרשעים שהם לא יכולים להתחבר עדיף להם להיות מנותקים זה מזה. והיושר זה אלה שמשתוקקים לבורא, זה כוח, שלא חשוב מה ההבדלים שיש בינינו, אנחנו מכוונים את הכול יחד לשם. מערכת מאוד יפה. איך אפשר ליישם את זה בעשירייה?
בדיוק כך תיישמו. אין לי יותר מה להגיד.
שאלה: הקטע הזה שהקריין קרא עכשיו מזכיר משפט שאמרת לפני שלושה ימים. אמרת שלרוץ קדימה זה נקרא להיות קרובים זה לזה. זה מתאים פה בקטע הזה?
יכול להיות, אני לא יודע. אני לא אוהב שאלות כאלה שהן לא לעניין עצמו.
שאלה: איך יוצא שאני גדל ומתפתח לדרגת הבורא אם את כל עבודת התיקון מבצע הבורא בעצמו ואני רק מבקש ולא עושה שום עבודה חוץ מזה?
אבל אתה מפעיל את זה וזה העיקר. אין כוח אחר במציאות שפועל חוץ מהבורא, אבל אתה מפעיל, וזה העיקר.
שאלה: בעל הסולם כותב "וכן הרשעים כל אחד מתנשא בלבו "אני אמלוך" ולכן הם בעולם הפירוד ואינם יכולים להתחבר כמו העיגולים" הוא אומר שאינם יכולים. ומה שאנחנו רואים היום בעצם המדינה מתפרקת, הממשלה מתפרקת, הכול מתפרק. ואני לא רואה אישית שקורה משהו טוב במדינה בעולם, הכול הפוך. אז איך אתה רואה שהכול פתאום יתהפך לנו?
יש דרך יותר טובה להגיע לתיקון חוץ מאשר לעבור את כל השבירות? ודאי שאנחנו נגיע לצורה המתוקנת, אבל בשביל מה לנו להיכנס לצרות. אז אנחנו צריכים לעשות הכול כדי להגיע מנקודה לנקודה, מהנקודה שעכשיו לנקודה המתוקנת, הטובה. ולא להיות שמחים בזה שאנחנו עוברים שבירה. אף אחד לא שמח בזמן שצר לו.
מחכים לנו ולכל העולם מצבים מאוד מאוד לא נעימים. בשביל מה לנו את זה אם אנחנו יכולים לזרז את התיקון ולהגיע למצב המתוקן בצורה קצרה ויפה.
תלמיד: מאיפה אפשר לשאוב את הביטחון שבאמת יקרה משהו טוב בעולם לפי מה שאתה רואה היום?
מזה שזה תלוי בנו עד כמה שאנחנו מבקשים מהבורא והכול תלוי בו עד כמה שאנחנו מעוררים אותו. סך הכול יש שני כוחות שפועלים בעולם, חיסרון מאיתנו לבורא, ויכולת הבורא לעשות כול מה שהוא רוצה. אז אנחנו, אם אנחנו מעוררים אותו לעשות דברים טובים, לתקן מה שהוא עשה בכוונה מקולקל, כדי שאנחנו נפנה אליו, אז אנחנו צריכים לעשות את זה ולא לברוח.
מה שאתה אומר, "יהיה מה שיהיה", אז אתה בורח מעבודה העיקרית שלנו, שבשביל זה הבורא ברא את הקלקול, שאתה תפנה אליו ובקשר עימו אתה תגיע למהות החיים, למטרת החיים, לגילוי הרוחניות, ואתה בורח מזה. אתה אומר "ככה זה יהיה, יהיה מה שיהיה". לא. אנחנו לומדים כדי לשנות את הדברים האלה, לעשות שיהיה טוב בעיניי א-לוהים ואדם.
תלמיד: אתה במעמד שלך אתה מרגיש שאנחנו מתקדמים בקטע הזה של לעשות משהו טוב בעולם?
אנחנו יכולים להתקדם ולכן אני נמצא כאן, ש"משיכול להיות", יהיה בטוח.
שאלה: מה התועלת מחורבן בית המקדש פעמיים כשהייתה כבר שבירת הכלים?
התועלת מהשבירה היא שיש חלקים שבורים שאנחנו יכולים לסדר מהם קשר נכון, "שבורים" זה נקרא שמתגלה האגו וההתנגדות ביניהם ותיקון ואנחנו במקום זה מביאים כוחות החיבור ביניהם וזה הכול. אין הבדל בין שום דבר, אף אחד לא בורח מהמקום שלו, אף אחד לא עוזב את הקשר, רק במקום קשר רע שהתגלה בזמן החורבן, יבוא הקשר הטוב, זה הכול, זה נקרא "שבירת המערכת".
שאלה: אם הייתה שבירת הכלים מה הצורך אחר כך שיהיו גם שני חורבנות של בתי המקדש?
לא, שבירת הכלים הייתה במערכת עצמה ושני החורבנות שהיו, היו כדי לברר את שבירת הכלים בדרגה האנושית. את שבירת הכלים ההיא אף אחד לא הרגיש, זה היה כהכנה בדרגה רוחנית, אבל אחר כך בדרגה שכבר נשמות נמצאות וקשורות ביניהן ונעשתה ביניהן שבירה, זה חורבן בגובה של מוחין דחיה ומוחין דנשמה. אז מוחין דחיה זה חורבן בבית המקדש הראשון, ומוחין דנשמה זה חורבן בבית המקדש השני.
שאלה: איך הצדיקים במידת היושר מתקנים את הרשעים במידת העיגולים?
בעולם העיגולים אין לנו לא צדיקים ולא רשעים, אני לא מבין איך אתה מתאר את זה כך. העיגולים קיימים סביב היושר כדי להוסיף מעצמם ליושר, אנחנו עוד לא למדנו את זה, אחר כך נלמד.
שאלה: במה תלוי זה שהבורא יענה לבקשה של האדם? מה צריכים להיות הייחוד או התכונה בבקשה הזאת?
הבורא עונה מיד על הבקשה של האדם אלא השאלה היא האם האדם שומע, מפענח נכון עניית הבורא, זאת הבעיה. אנחנו מבקשים מהבורא והבורא מיד עונה, מגיב, זאת מערכת שלא צריכה, אין לה שום השהייה אלא מיד עונה, אבל הבעיה היא האם אנחנו מבינים שמה שאנחנו מקבלים זאת התשובה. רק זאת הבעיה שאנחנו לא מגלים, לא מרגישים, לא מקבלים תשובת הבורא על מה שקורה, אנחנו לא מבינים שזאת כבר התשובה.
שאלה: אם כך כל עבודתנו היא לשפר את איכות הבקשה כדי להשיג את התגובה הכי טובה שאפשר?
כן, אפשר להגיד כך.
שאלה: לפעמים במשך השיעור, כמו היום, אני מרגיש הרבה ספק אם לשאול, אבל אני לא מוצא שאלה מתאימה, האם המשמעות של זה היא שאני עושה משהו לא טוב בזמן השיעור, שחסרה לי השאלה הנכונה?
אתה לא צריך להצטער שאתה לא יכול לשאול, אתה צריך יותר להתעמק במה שאנחנו לומדים. יש לפניך קטעים שאנחנו לומדים, תתעמק במה שכתוב ולפי זה תשאל, אם באמת אתה מרגיש שיש לך שאלה, ואם לא אז תזהר לא לתפוס את הזמן ששייך לכולם.
שוב, אני חוזר על זה, העיקר מה שאנחנו צריכים זה להסתכל על הבריאה בצורה בריאה, בצורה נכונה, שכל מה שנמצא לפנינו, סביבנו ובתוכנו זה מה שהבורא קלקל בכוונה, קלקל בכוונה כדי שאנחנו נלמד איך לסדר את זה נכון, איך זה צריך להיות קשור, זה עם זה וזה עם זה בצורה נכונה בכל מיני מקרים, שאז מכל זה נדע איך להפעיל את זה, ולא שאנחנו בעצמנו צריכים להפעיל.
שאנחנו מתוך זה נמצא "ממעשיך הכרנוך", שאנחנו נבין אותו מכל מה שאנחנו עושים, נבין את השכל, את הרגש, את המטרה שלו בבריאה מתוך זה שאנחנו בעצמנו מרכיבים את חלקי הבריאה האלו יחד ואז אנחנו מסתכלים על הבריאה בצורה כמו שהבורא ובזה אנחנו מזדהים עמו ועולים לדרגתו.
לכן זה שאני רואה לפני כל פעם משהו מקולקל, אני צריך לראות שזה ניתן לי לתיקון כדי שאני עוד יותר אבין, ארגיש ואתקרב לבורא. לכן אנחנו צריכים, כמו שכתוב, "צריך אדם להודות על הרע כמו על הטוב", שגם זה וגם זה, הכול מגיע כדי שאנחנו נתקרב לבורא.
קריין: תיקון השבירה, קטע מספר 12
"כוונת הבריאה היתה שיהיו כולם אגודה אחת לעשות רצונו ית', כאמרם ז"ל בזוה"ק, שהיה אדה"ר אומר לכל הנבראים, בואו נשתחוה ונכרעה, נברכה לפני ה' עושנו, אבל מפני החטא נתקלקל הענין, עד שאפילו הטובים שהיו בדורות ההם, לא היה אפשר להם להתאגד יחד לעבודת ה', אלא היו יחידים בודדים, כי דבר זר אחד שבאגודה מקלקל את כל האגודה. והתיקון לזה התחיל בדור הפלגה, שנעשה פירוד במין האנושי, היינו שהתחיל התיקון, שתהיה התאספות ואגודת אנשים לעבודת ה', שהתחילה מאברהם אבינו וזרעו, שתהיה קהילה מקובצת לעבודת ה'. והיה אברהם הולך וקורא בשם ה', עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה, שנקראו "אנשי בית אברהם", והיה הדבר הולך וגדול, עד שנעשה קהל עדת ישראל. וגמר התיקון יהיה לעתיד, שיעשו כולם אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם."
("שם משמואל". פרשת האזינו)
שאלה: כל השיטה שלנו מבוססת על אותן הדמויות, אדם, אברהם, וכל הדמויות האלה. מה הדרך הנכונה להתייחס לכל הציורים האלה?
כחלקי המערכת. "אדם הראשון" זו המערכת שנמצאת בדרגת נשמה אנושית, ויש מערכות שהן פחות בגובה שהן בדרגת חיה ועוד. זה אדם, וכל יתר המערכות נמצאות בתוך האדם, הדומם, הצומח, החי והמדבר, כולן נמצאות בתוך מערכת האדם. "אדם" זו בעצם מערכת אחת שהבורא ברא, ואנחנו צריכים להביא את המערכת הזאת לדביקות בבורא.
תלמיד: אז אברהם, שרה, כל אלה הן מערכות בתוך המערכת של "אדם"?
כן, ודאי.
תלמיד: ואיכשהו מתוך אותם הציורים יוצא שאנחנו הופכים את זה לגשמיות, אנחנו רואים כאילו דמות לפנינו עם ידיים רגליים.
לא, לְמה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה אין שום ציור גשמי, וקיום גשמי, זה רק הכוחות שפועלים במערכת "אדם הראשון". מערכת.
שאלה: האם מה שחשוב בהפצה זה הרצון שלנו לעשות נחת רוח לבורא?
כן, כך נקרא הרצון ה"מתוקן" שלנו, אבל המטרה היא שעל ידי רצון שכזה אנחנו מגיעים להזדהות, לדרגה של הבורא, לדביקות בו, ואז מעלים את עצמינו לדרגה שלו, נעשים כמוהו.
שאלה: לפעמים מורגש שאין לי כוח לעשות אפילו צעד אחד קדימה, זה מרגיש כאילו אני מקולל ונעזבתי פשוט למות. אז מהו החיסרון הנכון מתוך המצב הזה כדי להגיע לתיקון?
זה שמתגלה לך שאתה לא רוצה כלום ובא לך למות, זו הרגשה נכונה והרגשה טובה, אמתית, שנותנת לך גם להבין מה מצבך האמתי במערכת. שאם אין לך חיסרון נכון, נטייה נכונה, אז אתה באמת אפס, וזה מה שאתה מרגיש, אז אתה חייב גם להתכלל מהרגשה כזאת, ואחר כך אתה צריך בכל זאת גם להגיע למצבים אחרים, ולהיות קשור איתם.
אז מתוך השילוב של המצבים השונים האלו, אנחנו מתחילים לגלות "כיתרון אור מתוך החושך", מה יותר ומה פחות, מה יותר חשוב, ומה פחות חשוב, עד שאנחנו קובעים שאין מצב יותר חשוב מהמחשבה שלנו על הבורא והנטייה שלנו לבורא, ולהיות כמוהו כמה שאפשר שזה בעצם הדבר העליון, הנכון ביותר. כך זה.
שאלה: כתוב בטקסט שאברהם הזכיר את שם ה׳ ויצר קהילה גדולה, "והיה אברהם הולך וקורא בשם ה' עד שהתקבצו אליו קהילה גדולה שנקראו אנשי בית אברהם", אז איך אנחנו יכולים להפיץ את שם ה׳ וליצור כזאת קהילה גדולה?
זה בתנאי שאנשים נמצאים במבוכה, שיש להם חסרון, כי בלי חסרון אין לך למי לגשת. והם היו אז בחסרון גדול, הייתה בעיה בבבל ואברהם הסביר להם שלהגיע למצבים הטובים הם יכולים רק בתנאי שהם מתחברים. וכשהם מתחברים, הם מגיעים לא רק לחיים הטובים בדרגה הגשמית, אלא גם בצורה הרוחנית. ומי שרוצה ללמוד איך לעשות את זה ולהגיע לזה, אז הוא מזמין אותם להיכנס, בוא נגיד, לקורס שלו, לאגודה שלו, ואז נלמד יחד איך עושים את זה, איך מגיעים למצב הכי הכי גבוה שיכול להיות, שאנחנו מגלים את הבורא בלהתחבר אליו. זה הכול. אז צריך להיות הזמן הנכון, המורה הנכון, ונצליח. לפי כל הסימנים אנחנו נמצאים היום בזמן הנכון, נשתדל.
תלמיד: אם אפשר להמשיך, אמרת שלא צריך לחכות לרגע הכי קריטי של האנושות, אלא עלינו להכין את הדרך בשביל שהם יוכלו להתקשר, להתקרב אלינו. האם מה שאנחנו עושים ברגע זה, זה להכין את השטח כדי שכשיגיעו המצבים הקריטיים באנושות אנחנו כבר נוכל להיכנס עם שם ה׳ הזה?
כן, יום יום אנחנו עושים, פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול, אנחנו עושים את התשתית לזה שיותר ויותר אנשים בעולם יתחילו לדרוש, להבין, להשתוקק לידיעת המערכת, לידיעת הבורא, ודאי. כי זה פועל בצורה הדרגתית על כולם, כך זה עובד.
שאלה: מה זה אותו דבר זר שמקלקל את האגודה?
האגו שלנו, מה יש עוד זר? אין עוד סיבה אחרת חוץ מזה, רק זה.
שאלה: מה זה אומר לרצות להשפיע נחת רוח לבורא, מה המשמעות הפנימית של זה?
שאני רוצה בכל הכוחות שלי, המחשבות והרצונות לגרום לו טוב.
שאלה: אנחנו במצב שבו אנחנו שמרגישים את המאמרים שאנחנו קוראים בלב שלנו. אנחנו יודעים את מי לשאול, מתי לבקש, מתי לשאול? אנחנו עושים את זה כקבוצה לפי השיטה, המערכת של העליות והירידות ואנחנו מחזיקים זה את זה למעלה, כלפי הבורא בכל רגע ורגע, העבודה שלנו ברורה ואנחנו מודים על האפשרות להיות בתהליך התיקון הזה, ומודים למורה שלנו, אנחנו פשוט רוצים שהכלי העולמי ידע שאנחנו יחד עם החברים שלנו בעבודה הזאת, אנחנו עובדים יחד בתיקון העולם. תודה.
אנחנו מרגישים אתכם ורוצים להרגיש עוד יותר פנימה בתוך לבנו ואז אנחנו בטוח נצליח. אנחנו מאוד מאוד דואגים שאתם כל הזמן תהיו בינינו, תודה לכם.
שאלה: דיברנו הרבה על דרכים שונות להפצה, אנחנו יודעים שדוגמה זו הדרך הטובה ביותר להפיץ, מהי אותה הדוגמה הטובה שבאמת תתפוס את הציבור?
אני לא יודע, איך אנחנו יכולים לתת דוגמה לציבור? דרך מה? דרך האינטרנט, דרך הטלוויזיה, ואיזו דוגמה? כשאנחנו מחוברים מי מכיר את החיבור, מי יודע? נניח שיש לנו את קבוצת לטין 6 והם נמצאים מחוברים בלב ונפש, אבל מי מכיר, מי יודע?
הם שמחים שכך אמרתי עליהם, אבל מי מכיר? זאת אומרת כאן זו הבעיה, שכמה שנפרסם את הדברים האלה, הכול רק כלפי אדם המשיג. מי שמתקרב ומרגיש שיש לו כלים מתאימים אז הוא מבין ומרגיש מה שקורה עם האדם, או עם הקבוצה, אבל מי שלא נמצא בזה, הוא לא יכול לראות, אין לו עיניים לזה, הוא לא מבין את מה שקורה ביניהם, לכן יש לנו בעיה לעשות הפצה כזאת.
תלמיד: אז אנחנו פשוט ממשיכים כמו שאנחנו מפיצים והדוגמא תבוא בעצם בעצמה, זה מה שאתה אומר?
כן, אנחנו צריכים פשוט להמשיך להפיץ.
קריין: קטע מספר 13 אומר בעל הסולם,
"אין בעולם יותר מנשמה אחת, כמ"ש, (בראשית ב, ז) "וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים". ואותה נשמה מצויה בכל בני ישראל, אצל כל אחד ואחד בשלמות, כמו אצל אדה"ר. כי הרוחני לא יבא בחיתוכים וחילוקים, שזה דווקא מִגִּדְרֵי הגשמיים. אלא מה שאמר שיש ששים רבוא נשמות וניצוצי נשמות, נראה שזה מתחלק בכח גופו של כל אחד ואחד. דהיינו, בתחילה הגוף חוצץ ומונע זוהר הנשמה ממנו מכל וכל, ובכח התורה והמצווה נזדכך הגוף, ולפי המדה שנזדכך, באותו השיעור מאירה הנשמה כללית עליו."
(בעל הסולם. "ששים רבוא נשמות")
זאת אומרת הרצון לקבל שהוא נמצא בכל אחד ואחד, בעצם זה כל האדם, את הבשר שלנו אנחנו בכלל לא מחשיבים שהוא שייך למשהו, אז הרצון לקבל הזה הוא זה שמונע לאור העליון, שהאור העליון יאיר בו, ועד כמה שאנחנו מזכים אותו אז בהתאם לזה אנחנו מרגישים את הנשמה הכללית, איך שהיא יותר ויותר ממלאה אותנו. זה סך הכול מה שקורה, עד שאנחנו נעשים בזה כאדם הראשון.
שאלה: איך אנחנו יכולים להעלות לבורא את החיסרון שמרגישים מהסבל של העולם החיצון אם אנחנו מדברים בעשירייה רק על החיבור בעשירייה?
זה לא חשוב, אתם נכללים מהעולם החיצון. אתם רוצים או לא רוצים אתם שייכים לכל האנושות. אתם לא צריכים לעשות מאמצים גדולים כדי להתכלל עם הסבל של העולם, מספיק כמה דקות ביום, כמו שרב"ש היה עושה, לשמוע איזה חדשות או לקרוא כמה שורות במחשב על מה שקורה, ואתם כבר מבינים באיזה מצב העולם נמצא. אתם שומעים את זה רוצים או לא רוצים מהתגובות של משרד הבריאות על הפנדמיה, ומשרד האוצר על הכספים נגיד, מה שקורה לנו וכן הלאה. אתם רואים שהעולם נמצא בהתדרדרות נמרצת וקדימה לא יהיה שום דבר טוב בצורה שהעולם חושב שיהיה, כי אנחנו צריכים להגיע לגמר התיקון ואז הבורא הוא מסדר לנו בהתאם לזה תנאים חיצונים כאלו.
אז אנחנו צריכים רק לחשוב איך אנחנו מביאים לעולם את שיטת התיקון שמתאימה להם שהם פשוט יתכללו איתנו ואיך אנחנו בעצמנו סופגים מהעולם כל אותו הסבל שיש בהם, כדי להעלות מהסבל הזה מ״ן לבורא ושהבורא כבר יטפל בכולנו, גם בנו וגם בעולם כחלק האחד שג״ע ואח״פ של הנשמה הכללית הם בעצם חלק אחד של הנברא, אותו הנברא שהבורא ברא. והוא יטפל בזה יתקן אותו וימלא אותו. לגרום לזה זאת העבודה שלנו.
שאלה: האם ניצוצי הנשמות שמדובר עליהם בקטע 13 אפשר להגיד שזאת הנקודה שבלב?
לא. הנקודה שבלב זה הרצון המרכזי של אותו אדם שבו מתגלה היחס שלו עם הבורא. וחוץ מזה יש עוד הרבה נקודות שבלב איפה שהאדם מרגיש את החברים שלו, וכמה שהוא מתקרב אליהם הוא מרגיש אותם יותר ויותר בצורה בולטת, ומשתדל לחבר אותם לנקודה אחת ואז לשלב את הנקודה האחת שזה לבבות של כל החברים, עם אותה נקודה איפה שנמצא הבורא, ואז זה יהיה ממש הבורא וכול החברים בליבו של אדם, במקום אחד. לזה אנחנו צריכים בתיאור שלנו כל אחד להשתדל לתאר. ואחרי זה כבר מתקדמים הלאה.
אנחנו בעצם מיצינו את הנושא הזה בינתיים, נמשיך מחר כרגיל, אנחנו חייבים את זה לעבור. יש לנו עוד סדר שלם של פסוקים שמכינים לנו. אני מאוד מרוצה מהם כי בכל זאת זה מברר את כול הדברים האלה שאנחנו עוברים, שאין לנו שום מקור בספרות של הקבלה שמסביר לנו את הדברים האלה בצורה כל כך קונקרטית ונמרצת. אז לכן אנחנו נלך רק לעוד מישהו שתמיד מוסיף לנו נקודת ההתעוררות הגדולה.
שאלה: ענית קודם לחבר שהבורא מיד עונה לאדם, השאלה אם האדם שומע ומפענח את התשובה של הבורא, השאלה איך שומעים נכון את התשובה של הבורא?
שתפתח את הלב לחברים במידה שאתה פותח את הלב לחברים אז אתה תשמע מה שהבורא אומר לך. לבורא אין לך לב פתוח או סגור אלא במידה שאתה עושה את זה כלפי החברה.
(סוף השיעור)