שיעור בוקר 28.11.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", מאמר "החרות", עמ' 422

קריין: מאמר "החרות", ספר "כתבי בעל הסולם", עמוד 422, כותרת "חוק אחד לכל העולמות".

חוק אחד לכל העולמות

"ואף על פי שחכמת הקבלה, אינה מדברת כלום מעולמנו הגשמי, עם כל זה יש להם לכל העולמות חוק אחד (כמ"ש במאמר מהות חכמת הקבלה בד"ה חוק שורש וענף). ולפיכך נמצא גם כן, אשר כל מיני מהותים הגשמיים שבעולמנו, דהיינו, כל מה שנמצא בתוך החלל הזה, יהיה מה שיהיה, דומם, צומח, חי, עצם רוחני, עצם גשמי, אם באנו להבחין את בחינת היחידית והאנוכית של כל אחד מהם, במה שנבדל מכל האחרים, ואפילו בפרודה היותר קטנה, הרי היא לא יותר מבחינת "רצון לקבל" הנ"ל, שהוא כל צורתו הפרטית מצד הבריאה המחודשת, המגביל אותה בכמות ואיכות כנ"ל, שמכוח זה נמצא בה כוח המושך וכוח הדוחה.

אבל כל מה שנמצא בה יותר משני הכוחות האמורים, הרי זה נחשב לבחינת השפע ממהותו ית', אשר השפע הזה הוא שוה לכל הברואים, ואין בה משום חידוש המיוחס לבריאה כלל, להיותה נמשכת יש מיש, ולא יתכן ליחס את זה לבחינת יחידה פרטית. רק לדברים משותפים לכל חלקי הבריאה הקטנים עם הגדולים. שכל אחד מקבל מהשפע הזה, לפי גבול הרצון לקבל שלו, ובגבול הזה נעשית ההגדרה בין כל יחיד ויחידה." כל ההבדל בין כל הנבראים הוא בכלי שלהם, בעוצמת הכלי, בגודל הכלי, באיכות הכלי.

"הרי הוכחתי בעליל מבחינה מדעית טהורה, את "האנכי" (האיגו) של כל יחיד, בשיטה מדעית מוגנת לחלוטין בכל צרכיה מעין הבקורת. ואפילו לשיטת המטריאליסטים האוטומאטיים הקיצונים. ומעתה אין אנו צריכים יותר לכל השיטות הצולעות, המתובלות במטפיזיקא. וכמובן שאין כאן כל הפרש, אם הכוח הזה - של רצון לקבל, הוא פרי ותוצאה של המטריה, שהוציאתו בדרך החימיה, או המטריה, הוא פרי ותוצאה של הכח הזה, כי העיקר ידענו, אשר רק הכח הזה - המוטבע בכל בריה ואטם של "הרצון לקבל" בגבולותיו, הוא בחינת היחידה, שבו הוא נבדל וניכר לעצמו, מתוך שאר חברי סביבתו, שזה נוהג הן באטום יחידה, והן בחבורה של אטומים - שנקראים גוף. וכל יתר הבחינות, שנמצא בהם עודף על הכח הזה, אינם מיוחסים בכל שהוא לאותה הפרודה, או לאותה החבורה של פרודות, מבחינת האנכיות שבה, אלא רק מבחינה כללית, שהוא השפע הנמשך אליהם מהשי"ת, שהוא ענין המשותף לכל חלקי הבריאה יחד, ואין בהם ענין של גופים נבראים יחידים, כמבואר.

ועתה יתבאר לנו ענין "חירות היחיד", מבחינת ההגדרה הנכללת בגורם הראשון, שקראנו אותו בשם "מצע", שכל הדורות הקודמים, שהם אבותיו ואבות אבותיו של אותו היחיד, הניחו טבעיהם שמה, כמו שהארכנו בזה לעיל. ועל פי המבואר, שכל עיקרו של המובן במלת יחיד אינו אלא הגבולים של "הרצון לקבל" המוטבע בחבורת הפרודות שבו.

הרי לעיניך, שכל אותם הנטיות שירש מאבותיו ואבות אבותיו, הם אמנם רק בחינות גבולים של "הרצון לקבל" בלבד. או מבחינת כח המושך שבו, או מבחינת כח הדוחה שבו, שהמה מתראים לעינינו בדמות נטיות לותרנות, או לקמצנות, להתערב בין הבריות, או להיות מתבודד כנ"ל. וכיון שכן, הנה הם ממש בחינת האנכיית שבו (האיגו) העומד ולוחם על זכות קיומו. באופן שאם אנו משחיתים איזו נטיה מאותו היחיד, הרי אנו נחשבים לקוצצים אבר אמיתי מהעצמות שלו, וגם הוא נחשב אבידה אמיתית לכלל הבריאה, משום שלא נמצא ולא יהיה עוד בכל העולם דוגמתו, כמבואר לעיל.

ואחר שבררנו היטב את הזכות המוצדקת של חירות היחיד להלכה על פי חוקים הטבעיים. נפנה ונראה עד כמה שאפשר לקיימו למעשה, מבלי לפגוע בתורת המוסר, ובתורת המדיניות. והעיקר - כיצד מקויימת הזכות הזאת, על פי תורתנו הקדושה."

השאלה היא ברורה, איך אנחנו שומרים על חירות היחיד, ייחודיותו, כי אם מאבדים משהו בדרך, מכופפים את האדם, לא נותנים לו להתפתח, לא נותנים לו לממש את עצמו, אנחנו בזה ממש מקלקלים את כל הכלי דאדם הראשון, אז איך נעשה שזה יהיה ממש מקובל, מורגש בצורה שכולם יוכלו להתקדם יפה וטוב ויעזרו זה לזה בצורה הדדית.

לכן מה שקורה, זה שאנחנו צריכים טוב טוב לחקור עד אילו גבולות אפשר להתערב אחד באחר, לעזור אחד לאחר או "לעזור" בגרשיים אחד לאחר, כי יש עזרה כזאת שאנשים רוצים או לא רוצים. זה כמו שאנחנו מתייחסים לילדים ומטפלים בהם, הרי אנחנו מכופפים אותם ממש כמו אדון עם עבדים, כך אנחנו מתייחסים לפעמים לילדים, ואחר כך בגילאים יותר מתקדמים. איפה אנחנו יכולים באמת להגיד שעד כאן יש לנו גישה אחד לאחר שבה לא מפריעים להתפתחות הנשמה בצורה חופשית, ומעבר לזה אסור לנו לנגוע לא חשוב מה יקרה.

יש כאן כל כך הרבה דרגות, טענות, וזה קשור לפסיכולוגיה, לפדגוגיה ולכל מיני צורות יחסים בתוך המשפחה ובתוך המדינה וכן הלאה. זו בעיה גדולה להבין איפה היא הבחירה החופשית. כי סביב הבחירה החופשית אנחנו בעצם צריכים לבנות את האנושות הנכונה, את הסביבה הנכונה, את החברה הנכונה, את המדינה הנכונה, את העולם הנכון, כדי לתת לכולם ביטוי נכון לבחירה החופשית. שהאדם יהיה חופשי בצורה כזאת שיגלה את עצמו נכון לחיבור ולתיקון העולם, ושלא ירגיש שמישהו מחייב אותו, לכן היא נקראת "בחירה חופשית", כי הוא בעצמו צריך לבחור את הבחירה שלו, במה הוא בוחר. והאם אדם מסוגל להיות בבחירה חופשית, כמו שאנחנו עכשיו מתחילים רק להכיר את כל המערכת, זה דבר מאוד מאוד לא פשוט. נמשיך ונראה.

אחרי רבים להטות

"והנה הכתוב אומר: "אחרי רבים להטות", זאת אומרת, שבכל המקומות שיש לנו מחלוקת בין יחיד לרבים, אנו מחויבים להכריע הדבר, לפי רצונם של הרבים. הרי מפורש שיש זכות לרבים להפקיע את חירותו של היחיד.

אולם יש לנו כאן שאלה אחרת, עוד יותר חמורה, כי לכאורה, החוק הזה עומד להחזיר את האנושות לאחור ולא קדימה, כי בעת שרוב חברי האנושות, המה בלתי מפותחים, והמפותחים המה תמיד מיעוט הקטן, ואם אתה מכריע תמיד כרצונם של הרבים, שהם הבלתי מפותחים, ונמהרי הלב, נמצא שדעתם וחפצם של החכמים והמפותחים שבחברה, שהם תמיד המיעוט, לא ישמע ולא יפקד. הרי אתה חותם את האנושות על נסיגה לאחור. כי לא יוכלו להתקדם אפילו פסיעה קטנה אחת קדימה.

אמנם כפי המתבאר במאמר השלום ד"ה חיוב הזהירות בחוקי הטבע, שמתוך שנצטוינו מפי ההשגחה לחיות חיי חברה, אם כן נעשינו מחויבים לקיים כל החוקים הנוגעים לקיום החברה, ואם אנו מקילים בשיעור מה, ינקום הטבע בנו ויטול נקמתו מאתנו כדרכו, בלי שום הפרש, אם אנו מבינים טעמי החוקים אם לא, עש"ה.

ועינינו הרואות שאין לנו שום סדור לחיות בתוך החברה, זולת על פי החוק של "אחרי רבים להטות", המסדר לנו כל ריב וכל פגע שבתוך החברה, באופן שהחוק הזה הוא המכשיר היחידי הנותן זכות קיום לחברה. ולפיכך נבחן משום זה, בין המצוות הטבעיות של ההשגחה, ואנו מוכרחים לקבלו עלינו ולשמרו בכל הזהירות בלי כל התחשבות בהבנתנו - והוא דומה לשאר המצוות שבתורה, שהמה כולם חוקי הטבע והשגחתו ית', אשר נתונים ובאים אלינו "מעילא לתתא". וכבר ביארתי (מאמר מהות חכמת הקבלה ד"ה חוק שורש וענף) אשר כל המציאות הנראית בדרכי הטבע שבעולם הזה, אין זה אלא משום שנמשכים ונרשמים כן מחוקים והנהגות שבעולמות העליונים הרוחניים.

ועם זה תבין גם כן, אשר המצוות שבתורה, אינם אלא חוקים והנהגות הקבועים בעולמות העליונים, שהמה השורשים לכל דרכי הטבע שבעולמינו הזה. ולפיכך מתאימים תמיד חוקי התורה לחוקי הטבע שבעולם הזה, כמו שתי טפות מים. וזהו שהוכחנו אשר החוק של "אחרי רבים להטות", הוא חוק ההשגחה והטבע."

שאלה: נראה שהשתוות הצורה משחקת פה תפקיד חשוב. האם הכוונה היא לאופן שבו אנחנו מתייחסים לעשירייה שלנו, שזה צריך להיות באותו האופן כמו שהטבע מתייחס אלינו, או להיפך, איך זה עובד בדיוק?

כן, בעצם העשירייה אחרי שהיא איכשהו מקבלת את הציור ואנחנו יכולים להרגיש איך היא קיימת באיזשהם גבולות, אנחנו צריכים להתייחס לגבולות האלו באופן שהם משתנים, שזה קוד של הבורא ביחס אלינו, שכך הוא מתייחס, כך הוא מדבר. רק אנחנו עדיין לא יודעים את הקוד הזה, הוא נסתר, הוא סגור, אבל יש בקוד הזה כלפינו ממש לשון של הבורא, לשון רוחני, איך הוא רוצה להתקשר אלינו ומתבטא בצורה כזאת כלפינו בכל החושים שלנו, בחמישה חושים.

לכן, אם אנחנו מתקרבים ומתקשרים לעשירייה, אנחנו מתחילים דרך העשירייה ממש להתקשר עם הבורא. ויכולים אחר כך לראות את העשירייה כמצב ממוצע שעוזר לנו לתרגם את הרגשות והמחשבות שלנו לבורא ולהבין מה הבורא רוצה למסור לנו. כל זה דרך העשירייה שהיא בעצם כלי שעל ידו אנחנו נמצאים עם הבורא בקשר הדדי. עוד נגיע לזה, עוד נדבר על זה הרבה, יש בזה הרבה דברים, אבל זה בעצם העיקרון.

שאלה: בעל הסולם מתאר במאמר את המיעוט הפחות מפותח שהולך ומתפתח, ואת הכמות, את הרבים שלא מתפתחים.

בכל חברה יש מיעוט אנשים מפותחים וחלק גדול של אנשים שהם לא מפותחים, הם לא נמשכים לכך. כך זה מבנה הפירמידה, שלמטה יש גוש גדול של אנשים ולמעלה לא הרבה. זה כך בכל מדע, תרבות וחינוך, בכל הדברים האלה. לכל תחום ותחום יש פירמידה משלו, והרבה אנשים שנמצאים למטה הם לא מייצרים שום דבר, הם רק מבצעים, ובמקרה הטוב מבצעים משהו טוב. וביניהם יש גם הרבה שמפריעים, פסולת בוא נגיד, אמנם גם אותם צריכים. עוד נלמד למה זה כך. אין מה לעשות, כך הוא מבנה הפירמידה של החברה האנושית.

ולכן החוק "אחרי רבים להטות", איך יכול להיות שזה אחרי רבים אם אנחנו נמצאים במצב שגלוי לפנינו שאנחנו לא יכולים ללכת אחרי הרבים? כי הרבים לא מפותחים, הם לא רוצים כלום חוץ מלמלא את הבטן, חוץ מאוכל, מין, משפחה, ופחות כסף, כבוד, מושכלות, במיוחד כבוד ועוד פחות מושכלות. ולכן מה יש לנו לעשות? למה החוק הזה אחרי רבים להטות הוא כל כך מחויב? למה אנחנו צריכים לשמור אותו ובאיזו צורה? ומי הם הרבים, האם הם בקבוצות שלנו, בקבוצת בני ברוך העולמית, או בכל העולם? את זה עוד צריכים לברר, יש כאן המון שאלות. זה לא להיום, אנחנו עוד נדבר על זה, אלו דברים חשובים מאוד.

שאלה: איך עשירייה צריכה להפעיל את הלחץ הנכון על החברות?

להשתדל למשוך אותן פנימה ככל האפשר, וממש להיות בעיון בזה כל הזמן.

שאלה: איך שומרים על חירות היחיד בתוך עשירייה?

בזה שאנחנו משתדלים להביא את חשיבות החיבור לכל אחד ואחד, ומשאירים לו אפשרות לבטא את עצמו כלפי חיבור העשירייה וחיבור עם הבורא. החירות היא בגילוי החיבור בינינו, ובתוך החיבור בינינו בגילוי החיבור עם הבורא, לזה בעצם אנחנו צריכים להיות מכוונים בבחירתנו החופשית.

שאלה: היום בערב יש ערב איחוד, מה אתה אישית מצפה מהאירוע הזה?

אני מצפה לחיבור של כל הלבבות שמגיעים אלינו פיזית ווירטואלית. אני אומר לבבות, כי זה לא חשוב אם אלו גברים או נשים, אלא עם כל מי שיכול להתחבר נעשה ערב איחוד, זה העיקר. זאת אומרת נעשה עוד צעד גדול קדימה כדי לייצר את הכלי לגילוי הבורא, כדי שנכיר אותו ונעשה לו בזה נחת רוח. זה מה שבעצם נשתדל לעשות וכך נתקדם.

נתראה בערב ושתהיה לנו יופי של פגישה. כל טוב.

(סוף השיעור)